גם עכשיו (כמו תמיד) עם הצטרפות ניקים חדשים, ועם זהירות מניקים חדשים כותיקים כאחד -
יש להיות עירניים ולהיזהר, במיוחד מהודעות בפרטי,
גם אם הן מהמגדר שכתוב בניק לכאורה,
גם אם ההודעות תמימות,
גם אם הניק ותיק או מוכר,
גם אם בסה"כ מחפשים או שואלים על אינפורמציה כלשהי וכו',
יש כיוון שחלילה יכול לאט לאט להוביל למקומות מאוד בעייתיים וחשוב להיות עירניים ולשים לב לכך כבר מההתחלה.
ומרענת גם את התזכורת החשובה שכאן: 📢 חשוב להזכיר שוב - יש לנקוט במשנה זהירות 📢 - נשואים טריים
רק בשורות טובות לכל עמ"י 🙏
האם אתה חושש ממה אחרים יגידו?
אולי אתה חושש שמעמדך החברתי ייפגע מכך שאשתך שמנה?
או שאתה חושש שהמשקל והגובה יגרמו לכך שלא תרצה לקיים יחסים?
(סתם אפשרויות שעלו לי לראש, כמובן אין הכרח שאחת מהן נכונה.)
אם הסיבה היא חיצונית (מה יגידו), אז נדרשת עבודת המידות ואז השאלה היא האם יש בך רצון וכוח לעשות זאת.
אם הסיבה היא פנימית, צריך לראות מה בדיוק הפער כדי להבין האם הוא יפריע בהמשך.
מה יותר משתלם כלכלית, לקנות דירה בירושלים או במושב נידח בערבה?
מה יותר משתלם כלכלית, לאכול טוסט שמכינים בבית או ללכת למסעדה חלבית?
בשני המקרים ברור לנו איזו אפשרות תהיה זולה יותר ואיזו יקרה, ועדיין הרבה אנשים יבחרו את היקרה. למה? כי זה לא עניין של "מה יותר משתלם", אלא על מה אני רוצה ויכול להוציא כסף ועל מה לא. לפעמים היקר יותר משתלם לטווח הרחוק, לפעמים היקר מספק לי הנאה גדולה יותר מהזול, לפעמים היקר חוסך לי זמן או טרחה וכו'.
ליסינג וקניית רכב הם לא מוצר זהה עם מחיר שונה (אחרת היה מאוד קל להשוות ביניהם).
מדובר במוצרים שונים לגמרי.
בקניית רכב קונים גוש מתכת על גלגלים.
בעסקת ליסינג תפעולי קונים שקט נפשי מסוים (לא צריך לקנות ולמכור את הרכב, לא צריך לשלם בנפרד על ביטוח כזה ואחר, על תיקונים וטיפולים במוסך, לא מאבדים יום עבודה אם המנוע פתאום משותק, לא צריך לדאוג מירידת הערך שאינה ודאית עד ליום המכירה).
בליסינג החיים הרבה יותר נוחים, אבל הנוחות הזאת עולה הרבה מאוד כסף.
מי שיש לו כסף והוא מעדיף לשלם בשביל נוחות - שיתפנק עם ליסינג. מי שכל שקל חשוב לו והוא מוכן בשביל זה לבזבז הרבה זמן - שיקנה רכב.
נקודה אחרונה:
בהשוואה בין קניית רכב חדש לבין ליסינג על רכב חדש, מבחינה כספית נטו, הליסינג יהיה יקר יותר במעט עשרות אלפי שקלים.
בהשוואה בין קניית רכב יד 2 לבין ליסינג על רכב חדש, ההפרש במחיר מזנק. אז אם לא דחוף לכם רכב חדש וגם רכב יד 2 בן 3-5 שנים רלוונטי מבחינתכם, קחו בחשבון שהפער הכספי יהיה עצום.
אם השאלה היא רק "על מה מוציאים יותר כסף" - חד משמעית על ליסינג מוציאים יותר כסף. הרבה יותר.
אבל בתמורה מקבלים דברים (נוחות ושקט), ולכן השאלה "האם זה משתלם" היא אינדבדואלית, בדיוק כמו השאלה האם משתלם לאכול טוסט בבית או ללכת למסעדה.
ההשוואה על הדירה נכונה כי מדובר בשני מוצרים שונים, לכל אחד יתרונות וחסרונות, ולהתייחס רק למחיר יהיה פשוט לא נכון (אחרת כולם היו הולכים לגור בערבה).
למה תמיד, לעולם ועד וגם אחרי זה, ליסינג יעלה יותר מקניית רכב:
חברת הליסינג היא לא עמותת צדקה.
כל שקל שאת היית מפסידה אם הרכב היה בבעלותך, הוא שקל שחברת הליסינג מפסידה מכך שהרכב בבעלותה.
בגלל שהם לא עובדים בחינם והם לא גמח לנזקקים, אין סיכוי בעולם שהם יחייבו אותך על פחות כסף ממה שזה עולה להם.
אם למשל את מנקה את ביתך לבד, כמה זה עולה לך? כמה שעולים מוצרי הניקוי.
וכי יש מנקה בעולם שתסכים לנקות את ביתך עם מוצרי ניקוי שהיא מביאה מהבית שלה, ותיקח ממך פחות מכך? הרי זה אומר שהיא תצא מופסדת! היא בוודאות תיקח את המחיר שזה עולך לך, פלוס רווח שבשבילו היא מוכנה לצאת לעבוד.
(יבוא המתחכם ויגיד שאצל חברות ליסינג זה שונה, כי הן מראש קונות את הרכב מהיבואן במחיר זול יותר ממה שאדם פרטי יכול לקנות, כך שהעלות שלהם נמוכה יותר משלי.
אמנם זה נכון, אבל בסוף התהליך ירידת הערך שרכבי ליסינג סופגים היא גבוהה יותר מירידת ערך של רכב פרטי, כך שבסוף הם לא באמת נשארים עם רווח לעומת צרכן פרטי).
יש הנחות, מבצעים, מועדונים, הכל טוב.
בסופו של דבר חברת הליסינג בטוח תצא מהעסקה ברווח, ובמתמטיקה פשוטה זה אומר שאתה תצא בהפסד.
שוב, זה לא בהכרח רע. גם כשאני הולך למסעדה אני מפסיד ועדיין אני עושה זאת.
חייבת עיצה...
נשואה קרוב לשני עשורים עם ילדים מתבגרים וקטנים.
יש לי בעל עם לב טוב, אוהב ללמוד תורה ולהשקיע בעבודה שלו.
כל השנים אני והילדים היינו בתחתית מבחינתו. הרגשה של מטרד שגוזל מזמנו.
הרגשה שאנחנו גוזלים מזמן הלימוד או מעומס העבודה הגדול שעליו.
מבחינה חומרית אנחנו חיים חיי פשטות אבל באמת שהוא לא מחסיר מאיתנו כלום ולא מתקמצן עלי או על הילדים.
בפועל הוא עסוק מהבוקר עד הלילה בענייניו וכשאני מבקשת עזרה, התייחסות, זמן זוגי הוא משדר שזה מטרד, מפריע לו, בלי חשק...
יש לו דפוס זוגיות כמו של פעם.
האיש יפרנס, האישה תטפל בבית, בילדים ובעצם גם בו.
אין מצידו שום שום שום התעניינות בשלומי, בלום הילדים.
כשאני מספרת לו מעצמי אני מקבלת הרגשה של הקשבה בחצי אוזן, בלי פניות אמיתית וכנה.
כל השנים בכיתי לו על זה והוא טוען שאני "מחפשת על מה לריב" וכל המריבות הן באשמתי.
כמה שניסיתי כל השנים להסביר לו שזה צורך שלי כאישה. לא עוזר.
וללכת ליעוץ? מה פתאום! רק אני הבעיה.
אז הלכתי. לשתי יועצות שונות וניסינו יחד לשנות אצלי דברים שאולי גם יזיזו אותו.
לא עזר.
הוא בערך יודע שהלכתי. לא שאל מעולם מה היה בפגישות. ולא שאל כמה כסף שילמתי להן.
וזהו. נגמר לי הכח.
אני כבר לא מרגישה אהבה כלפיו.
החסר אצלי כ"כ עמוק.
הבדידות גומרת אותי.
נשארת כאן כרגע בשביל הילדים.
אבל גמורה נפשית, לא מוצאת לעצמי מנוח פנימי וכאובה בלי סוף.
יש לזה סיכוי לשינוי כשאין לי שותף?
יש סיכוי לעורר איש רדום ואטום בנקודה הזאת?
רק להגיד לך שיש תקווה ותאמיני במציאות שדברים יכולים להשתנות
גם בפרטי. (קראתי ומעדיפה לענות כאן ולא בפרטי)
תודה על ההזדהות והחיזוקים.
ברור לי בודאות שהוא לא על הספקטרום. מכירה מתוך העבודה שלי את התחום מקרוב.
ב"ה משקיעה בעצמי. וזה עולה לא מעט ובעלי מאפשר בשמחה שזה לא מובן לי מאליו.
לא יכולה הרבה להשקיע כי יש כאן עוד קטנים וחסדי ה' זכינו לילדים נפלאים (עם התמודדויות של גידולם כמו כולנו) לכן לא רוצה בשלב הזה לפרק את הבית.
הילדים אכן מפסידים אבא אבל למדתי מהיעוץ שאני לא אחראית על האבהות שלו.
הוא בשום אופן לא מוכן ללכת ליעוץ. רק אני הבעיה לדעתו.
וכשאני אומרת לו שהלימוד לו שווה כשאני מצטערת מזה, זה מקפיץ אותו...
שוב, כי הבעיה היא בי...
הוא רוצה אישה שמחה, מחייכת שעושה בבית מה שצריך ומאפשרת לו מרחב מחיה.
אז בתקופה האחרונה קיבל מה שרצה חוץ מאישה שמחה וכבר לא בטוחה שהיא אוהבת את האיש שלה וחווה כאב יומיומי שמורגש אצלי אפילו פיזית.
לא יודעת מה התקוה שלי.
ומתלבטת אם נכון לומר לו ישירות שהלב שלי פחות אוהב ואני כאן בינתיים עד שהילדים יגדלו...
ורק שאלה,
איך הצלחת לאהוב אותו עד עכשיו, אחרי כמעט 2 עשורים, כאשר מלכתחילה הוא היה ככה? זה פשוט לא נתפס לי.. עוד בשנה הראשונה היית צריכה לנער אותו..
חיבוק גדול גדול יקרה 
להיות תקופה כ"כ ארוכה בהרגשה שאת חלילה מטרד זה פשוט שורף את הלב במקום הכי פגיע רגיש ומדמם שיש
יחד עם זאת מדהים לראות שכתבת על בעלך שהוא עם לב טוב באמת, ושאת רואה שהוא אוהב ללמוד תורה ומשקיע בעבודה.
כלומר לכשעצמם יש כאן 3 דברים נפלאים בו.
רק צריך להבין מה כאן גורם לו לא לראות אתכם. כלומר האם יש כאן משהו שלו עם עצמו שדרוש בירור וליבון,
האם התפיסות או ההבנות שלו על עולם לימוד התורה או הפרנסה מתרחבות למקום שיוצר אצלו לחץ פנימי שמשפיע על ההתנהלות והוא בינו לבין עצמו נמצא במעין מרדף אינסופי?
מרדף אינסופי אחר הפרנסה, אחר הלימוד, אחר הערכים, כאשר כוונתו וליבו באמת באמת טובים, אך מעשיו בפועל כדוגמת אי-הניראות שלך ושל הבית פוגעים מאוד?
האם הוא מודע לדברים?
נשמע שעשית ופעלת כ"כ כ"כ הרבה
את ממש גיבורה בעל כורחך
ואת צודקת לגמרי שהנשמה שלך זועקת כאן לשינוי לטובה!
ליחס!
לניראות!
להערכה!
לזוגיות מיטיבה גם עבורך!
בהחלט בהחלט. מחזקת את ידייך להמשיך לשאוף לכך ולא להדחיק את הבריאות הנפשית הכ"כ בסיסית הזו שלך יקרה!
אם בעלך אטום וכלום לא עוזר - צריך למצוא דרך שתתאים לו שתאפשר לו לראות את המציאות גם מעינייך. כי נראה ש(כנראה בלי כוונה כלל כפי שזה נשמע) הוא בכלל לא רואה אותה.
לכן הצבה של המציאות כפי שהיא בעיניך למולו חשובה בעיניי.
זה לא צריך להיות בדרך מתריסה כלל, אלא בכאמת הפשוטה שלך.
שקודם את תתחזקי בעצמך שאת ראויה לכל הטוב הזה,
שאת רואה את עצמך ומבינה שמגיעה לך הניראות הזו ואת לא "מפונקת" או "מטרד" חס ושלום, להיפך!
ולאחר שאת בעמדה פנימית יציבה וחזקה כזו - לשדר לו את זה.
בפשטות שלך,
בכנות שלך
את הלב שלך.
"אני זקוקה להרגיש שאתה רואה אותי. אותי כאדם שאני.
אני מבינה ומעריכה את ההשקעה הרבה שלך בלימוד התורה, בעבודה ובפרנסת הבית ואף מוקירת תודה על כך.
אך חשוב לי יחד עם הדברים הנפלאים הללו למצוא זמן זוגי. למצוא זמן עבורנו. להרגיש שאני חלק חשוב מחייך. וחשוב לי שאני ארגיש את זה.
גם אם אתה מאוד מכוון לכך - אני לא מצליחה לקבל את זה. וזו דרך של שנינו. אני לא יכולה לעבוד לבד, אני רק חצי מאנחנו השלם. ואני זקוקה להירתמות שלך למסע המופלא שלנו להגיע לידי כך.
וכאשר אני לא מרגישה זאת - אני חסרה כ"כ ולא יכולה להמשיך כך, זה גומר אותי מבפנים.
כלומר ששינוי חייב לקרות כאן, ושינוי הדדי".
אם גם למול דיבור ישיר מהלב הוא ישאר אטום או יבקש רק ממך להשתנות וכו' - כנראה שמשהו בו באמת חסום (או מחוסר מודעות, או מפחדים שלו, או מכאב שלו או מהמון אפשרויות אחרות, אבל זה שלו ואת לא יכולה לסחוב גם את פצעיו על כתפייך אלא הוא זקוק למקום שיטפל בכך, מקום מקצועי),
והכיוון יהיה שוב להראות לו חד משמעית את המקום שלך. שככה את לא יכולה להמשיך.
לא כי את לא רוצה, לא כי את מחפשת "מלחמות", אלא כי את פשוט לא יכולה. הנפש שלך לא יכולה.
וזה משפיע על כל הבית, בהווה וכמובן בעתיד.
ומחיר של מותשות נפשית ומחיקה של צורך בסיסי שלך לא בא בחשבון.
הוא חייב להבין זאת.
אם את לא מצליחה להעביר לו - לראות האם מישהו אחר יכול.
ואם כלו כל הקיצין וכלום לא עוזר - למצוא לעצמך מקום שיעזור לך לחשוב צעד צעד את דרכייך, על כל היתרונות והחסרונות שיש בכל צעד.
ולמצוא איש מקצוע שמתמחה במצבים כגון אלה בדיוק (שצד אחד לא רק שלא מגיע אלא מאשים את הצד השני בהכל ובעצם אטום לשינוי כלשהו) ולקבל הכוונה כיצד להתנהל אל מול זה.
זה באמת באמת לא פשוט יקרה
אני כותבת לך וממש שומעת את הזעקה הפנימית הזו מבין השורות, כי באמת בלי ניראות אי אפשר!
מחזקת את ידייך להמשיך ולחתור אחר האושר שלך. כן, אושר! מגיע לך אותו ואת ב"ה ב"ה תמצאי ותחווי אותו!!!
והלוואי שבמהרה, בחסד ובטוב, בגלוי ובשלמות 🙏❤
קראתי את כולכם
מתפללת לישועת ה' ולתבונה
את לא יכולה להמשיך ככה וגם הוא לא. הוא צריך שיהיה לו ברור שאם הוא לא יתחיל לשנות משהו אז הוא יאבד אותך והנישואין שלכם יגמרו.
אולי זה יעבוד ואולי לא, בכל מקרה את לא יכולה לקחת על עצמך את הכל.
אלא בשביל אבחון ו/או טיפול
לקנות לאחר החתונה המליצו לנו על 2 על לופרה ועל בקו.
שניהם טובים בגדול, I don't know more than that...
לכאורה צימר עדיף מבית מלון בהרבה פרמטרים (אלא אם כן זה חדר מאד יוקרתי בבית מלון) -
מחיר יותר זול
הרבה יותר פרטיות בלשון המעטה
הרבה יותר מרחב
אפשר לעשות מנגל ועוד דברים בחוץ
ובטח יש עוד דברים
אז למה, בתחושה האישית שלי, בשהות בבית מלון שמקבלים חדר יותר קטן, שומעים אנשים מסתובבים במסדרונות, מחיר יותר יקר ועוד חסרונות, יש פשוט איזה משהו, אוירה או משהו אחר, שפשוט יותר כיפי / עוטף / מפנק / קסום / מענג / משהו אחר שלא ברור לי בדיוק מהו מצימר?
(כך זה בתחושה האישית שלי, אני יודעת שהרבה מרגישים בצימר יותר טוב מבית מלון)
חרגת ממנהגך לכתוב את ההפתעה בפנים ההודעה ..
חיכיתי להפתעה, והנה - אין כלום .. כנראה שזו ההפתעה -שאין כלום.. בניגוד להרגל הקבוע חח 
עם הילדים נוסעים רק לצימרים. בית מלון זה כלא מבחינתי עם הילדים וגם לא תורם לגיבוש המשפחתי.
בתור זוג מעדיפים מלון- שמישהו יבשל לי, ינקה לי...
ומבשלת אינטנסיבי בשותף, אוכל של מלון זה ה-פינוק בשבילי. ההיצע, עריכה, פינוי וכו'
שלום לבאי הפורום,
לא נמצאת כאן הרבה אבל לאחרונה אנחנו מחפשים את מקומנו בעולם..
וחשבתי לנסות להתייעץ כאן ולהיעזר בחכמת ההמונים..
אז ככה-
אנחנו זוג בשנות ה30, עם כמה וכמה ילדים,
מחפשים איפה יהיה לנו הכי נכון ומדוייק לגור.
ישבנו וחשבנו מה הכי חשוב לנו והרי המסקנות לפניכם.
אם מישהו מכיר יישוב/ קהילה שעונה על החלומות שלנו- נשמח לשמוע
1. מקום עם אנשים דתיים פשוטים, אנשים שהדת, היהדות והמצוות חשובים ומשמעותיים בחיים שלהם וזה הבסיס, ושיש איזון נכון עם זרימת החיים. דתי באיזון- לא חונק מידי ולא חופשי מידי..
אנשים שהמשפחה חשובה להם, חינוך ילדיהם וזמני האיכות איתם.
אנשים פשוטים שחיים את חייהם באמת- בלי לחשוב מה יגידו ומה יחשבו עלי.
אנשים חמים ואכפתיים, קהילה עם משפחות סביב הגיל שלנו.
קהילה שיש לה רב שמחובר לאנשים, זמין, פנוי, שמח וקשוב.
2. חינוך טוב- בית ספר מעולה, עם צוות מקצועי ומנוסה, שמחנכים למידות טובות מתוך שמחה ושיש איזון בין הקודש לחול.
3. יישוב/ קהילה לא גדולים מידי- סביב 200 משפחות.
מקום עם מרחבים, ירוק בעיניים, אווירה נעימה, משפחתית ולא חונקת.
4. מעדיפים ממש שיהיה במקום מכולת, מוסדות חינוך.
ושיהיה במרחק סביר ממרכז קניות וסידורים.
5. נשמח שהאנשים במקום יעודדו את הילדים לחיים של יצירה ועשיה וישתדלו למעט בשימוש במסכים.
6. יתרון למקום עם דיור במחיר שפוי. יתרון לאפשרות של קניית מגרש ובניה עצמאית.
7. עדיפות למקום באזור מרכז הארץ, אבל פתוחים גם להצעות רחוקות יותר.
מה אתם אומרים?
יש מקום כזה בארץ הקטנה והיפה שלנו?
נשמח ממש לשמוע!
ונשמח אם תוכלו לפרט קצת על ההצעות כדי שנדע את איזה מהחלומות שלנו אפשר להגשים בהם.
תודה רבה רבה!
(מקווה שזה פורום מתאים לשאלה מסוג זה...)
...)נפש חיה.יש לך שמות של מושבים ספציפיים שחשבת עליהם?
אם יש רעיונות ספציפיים- נשמח לשמוע.
תכף אשלח הודעה נוספת עם חידוד
תודה למי שהגיב.
אם יש למישהו רעיון ספציפי- זה יעזור לנו מאוד.
אפילו מקום שעונה רק על חלק מהחלומות...
בעיקרון כתבתי את הסעיפים לפי סדר החשיבות שלהם מבחינתנו.
הסעיפים האחרונים גם חשובים לנו אבל פחות קריטיים.
לגבי סעיף 7- מיקום
נשמח להישאר באזור שבו רוב המשפחות שלנו נמצאות-
אזור ירושלים, בני ברק, שומרון ובנימין.
לכן כתבנו שעדיף במרכז הארץ.
כמובן שאם מישהו מכיר מקום שעונה על הצורך שלנו, אבל נמצא באזור מרוחק יותר- נשמח לשמוע ולבדוק.
ואם מתרחקים ממרכז הארץ- מעדיפים יותר להתרחק לכיוון הצפון, פחות דרום.
אבל שוב- נשמח לשמוע כל רעיון בגבולות הארץ
תודה רבה!
אבל זכות להיות חברים שלכם!
אתם נשמעים אנשים איכותיים מאוד,
היה פשוט כיף לקרוא את כל הסעיפים שלכם, אשריכם!
חרוזמשתדלים תמיד להשתפר
בחריש יש דיור בר השגה וקהילות נחמדות. כך מהתרשמותי. בפרדס חנה גם מגוון גדול,
אבל המחירים לענ"ד יקרים יותר (תלוי אזור).
*נערך לבקשת פותחת השרשור*
היי,
אז ככה, סיפור ממש לא נעים. ואני האמת לא הכי רגועה מאז..
*שאלתי היא*: האם אני אכן צריכה לחשוש מכך שהיא לא סולחת לי אפילו שביקשתי סליחה ונהגתי בסדר?
שמעתי שיש כאלה שזה ממש גורם להן לדיכאון, אז שווה לבדוק.. אולי להחליף סוג..
כשאת עוצמת את העיניים ומדמיינת את החיים שלך בצורה הכי מושלמת שאת יכולה, איך זה נראה? אל תתביישי לחלום על הדבר הכי מטורף ואל תרגישי רגשות אשם, פשוט תעמדי מול הפנטזיה הזו ותנסי לחיות אותה בדמיון שלך. מה יגרום לך להרגיש שמחה?
נשמע לא קל בכלל
אתחיל מהסוף -
כתבת שאת בטיפול - האם העלית את הדברים שם? מה המטפלת אומרת?
זה הכיוון הראשון שכדאי להתמקד בו - לקבל לכל מה שתיארת ולכל מה שמתחולל בך מענה שלם במסגרת העוטפת של הטיפול.
וכהמשך לכך - כמובן לשלול מצב של דיכאון או דכדוך ולראות איך לתת לך כלים לצאת מהמצב הזה בצורה הטובה ביותר ב"ה.
כתבת הרבה על עניין החברה, נשמע שמשהו שם גם חסר לך מאוד וגם משמעותי מאוד בעינייך,
כל המקום הזה שלך מול החברה והסביבה.
אך גם כתבת שאין לך מוטיבציה להשקיע בעצמך או לפנק את עצמך כלל, וכי את מרגישה שיהיה לך רע בכל מקום לא משנה מה תעשי. אלו בדיוק הדברים שמחזירים אותי לרישא - לפנות לעין המקצועית של המטפלת בטיפול ולראות מה היא אומרת על כך.
כי יקרה, אם טוב לך עם עצמך,
אם את מוצאת איך להשקיע בעצמך ואיך לפנק את עצמך ואיך להתמלא מהנוכחות שלך עצמך -
גם המקום של החברה יראה אחרת לגמרי. בין אם ע"י כך שכבר לא תזדקקי לו כ"כ, ובין אם ע"י כך שתבואי אליו ממקום הרבה יותר שלם ובטוח בעצמו וזה יקרין גם על קשרים חדשים וישנים שיש.
אותו מנוע פנימי, אותה הכוונה אלייך פנימה - הוא המוקד כרגע.
שולחת לך הרבה כוחות ותמיכה ותפילה שתמצאי את המקום *שלך* ואת השמחה והשלווה שלך במהרה ב"ה ❤
זה גם הורמונים לתקופה מסויימת
זה גם תהליך קשה
ייסורי מצפון שילוו אתכם אחר כך
תחשבו מה אם כן ומה אם לא
ולדעתי כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי ולא כאן בפורום
זו לא החלטה קלה
בנוסף זה רק טריגר שיעלה דברים שקיימים כבר אז אולי זו דווקא הזדמנות לצמוח מזה
אין לי עצות, בחיים לא היתי במצב כזה שנכנסתי להריון בקלות ממש בלי לרצות מאוד
מצד שני , אם בעלך בכיר ומרויח טוב, את חיבת לעבוד בשביל הפרנסה או בשביל התעסוקה והיציאה?
כי אם כלכלתי את לא חיבת לעבוד, את יכולה לכייף בדרכים אחרות - חוגים , ליזום עם חברות בבית קפה, לצאת לפארקים, לעשות התעמלות , קורסים דיגיטליים, להפגש עם המשפחה, לא?
יש לך הריונות קשים?
נגמרו לי השמותזה באמת הלם גדול
וקושי ענק
ולהכניס לתוך החיים שגם ככה מרגישים בטביעה עוד הריון ועוד ילד באמת באמת נראה עכשיו כמו הר בלתי עביר וכמו משהו שחלילה חלילה ירסק הכל סופית.
זה מצב מאוד עדין, מורכב, רגיש,
ומצטרפת לחכמים מעליי - לפנות בהקדם לתמיכה ועזרה
גם תמיכה נפשית ורגשית בך
גם תמיכה מקצועית בכל מה שאת עוברת ובכל מה שמתחולל בך
גם תמיכה הלכתית עם שמיעת כל הצדדים
גם תמיכה ועזרה טכנית ופיזית עם הילדים, הבית והכל
כאשר תמיכה ולהיות עטופה זאת מילת המפתח כאן.
לא להיות עם זה לבד.
לא להשאיר את המצב ככה בלי עזרה וסיוע בכל הכיוונים הנ"ל.
דבר ראשון - הייתי פונה לרב עם כתפיים רחבות ומקבלת הכוונה,
במקביל מתייעצת עם אגודת אפרת שבדיוק על מקרים כגון אלה שמה דגש,
ובמקביל נוסף מוצאת בהקדם כתובת מקצועית לתמיכה נפשית ורגשית של הכל.
אחרי טיפה אוויר לנשימה מנסה לראות איך את מקבלת עזרה עם הילדים שאמרת שקשה לך איתם
אם זה בייביסיטר, שכנה, חברה, הדרכת הורים, ועוד כיוונים שיכולים לעזור שם.
כמובן גם לא לוותר וכן לראות איך את מוצאת דברים שישמחו אותך, שיעשו לך טוב, שתוכלי כן להגיע להתפתחות וזמן לעצמך כמו שכתבת, זה דבר יקר ערך ולא בכדי את כ"כ כמהה אליו, הוא חשוב מאוד מאוד ויכול לשנות את כל המאזן לטובה ב"ה.
לכן לשים עליו לגמרי את הדגש ולראות איך את מצליחה בתוך הכל למצוא את הזמנים הללו.
את האיוורור והזמן לעצמך הזה.
את מילוי המצברים הזה.
את הכיף, השמחה, הרוגע וההנאה שלך.
שזה יהיה ראשון בסדר העדיפויות כרגע.
לגבי חיפוש עבודה - אם יש יכולת כלכלית - הייתי מניחה לזה לגמרי בחודשים הקרובים.
וכאמור מתרכזת בכל הכיוונים הקודמים.
אם אין יכולת כלכלית - לנסות לראות אם אפשר להיעזר במשפחה, או מישהו אחר שיוכל לעזור לטווח הקרוב, או למצוא עבודה שלא מצריכה כרגע כוחות נפש גדולים וכדומה.
לגבי הזוגיות - הזוגיות היא עוגן מאוד מאוד משמעותי בכל מה שעובר עלינו בחיים.
גם מציאת מקום לחיזוק הזוגיות יכול לתת לך המון.
---------
ולגבי גילוי ההריון:
יקרה שאת!
שומעים מבעד למסך את סערת הרגשות שלך...
כשאת כותבת שאת על סף קריסה טוטאלי
שאת אובדת עצות
שאת לא רוצה חלילה לקום מהמיטה
שאת בדיכאון כרגע
אלו כולם דברים מאוד עוצמתיים שאת חווה כרגע
ובתוספת תחילת הריון וכל ההורמונים שלו, העייפות, הבחילות, הכאבים -
זה כבר יותר מדי!
זה באמת מאוד מאוד מאוד קשה
ומנגד,
המחשבה על הפלה, כפי שכתבת,
גם מבחינה הלכתית,
גם מבחינה רגשית שאמרת שאת לא מסוגלת לחשוב על זה ולאבד ילד חס ושלום,
גם מהבחינה שעברת הפלה טראומתית,
אז לצד המקום הכה חיוני כרגע של קבלת תמיכה ועזרה נפשית רגשית וכל המפורט לעיל,
אולי אולי יעזור לך, לכם,
לחשוב רגע על אפשרות של כן הריון וכן לידה, אבל לומר (אפילו אם זה רק בראש ולא תבחרו כך כמובן) - שאולי אחרי הלידה ההורים יוכלו לעזור בגידול עצמו? אפילו בחודש הראשון,
או אומנה
או אפילו אימוץ
והעיקר לא להפיל.
מתייחסת כרגע לכיוונים ש"על הנייר" הם הזויים ומה פתאום שנבחר בהם או אפילו נחשוב עליהם
אבל כדי אולי להרגיע את הפחד עצמו שחושש מקריסה טוטאלית לחלוטין של כולם, דווקא המקום הזה, שגם לא רוצה להפיל ומזדעזע מהמחשבה על לפגוע בעובד כפי שכתבת במילותייך שלך, אבל גם לא רוצה להתמודד עם זה כרגע - זה אולי יכול לעזור.
(ואולי לא, ואם לא מתאים זרקי הכל לפח כמובן).
אך אם את אומרת לעצמך -
אני אהיה מלווה ועטופה עם המון תמיכה בכל החזיתות
אני אעבור יום יום
ואחרי הלידה אני יודעת שתהיה לי האופציה שההורים יעזרו בגידול, או אומנה עד שנתחזק, או אימוץ, אבל הילד הזה יהיה, הילד הזה יחיה.
וכמובן כמובן אם את תרגישי שאת מסוגלת אתם תגדלו אותו
והקב"ה שבידו הכל ובכוחו הכל נותן ויתן לכם את כל הכוחות והברכה לכך ב"ה! יברך במיוחד את הילד הזה ואת גידולו!
שולחת לך המון תמיכה, כוחות, ותפילה כנה שתראו את האור השלם והטוב במהרה, בכל החזיתות,
שתראו ברכה גדולה ובהירות גדולה בכל צד שתבחרו
ורק בשורות טובות 🙏❤🙏
מה שלומך?
) ובמקביל לנסות יותר להזמין אותם. הם לא יכולים להביא איתם את הבן האספרגר? זה בעייתי מבחינתכם לארח אותו?הערך של כיבוד הורים,
הרצון לשמור על קשר עם המשפחה, עבורנו ועבור הילדים-נכדים,
הרצון להרגיש גם עדיין ילדה, נשענת-נתמכת,
אל מול הערך והרצון לשמור על שפיות, על שלווה, על רוגע נפשי,
הרצון לשמור על בריאות בסיסית שלא יהיו כאבי בטן...
הרצון לשמור על התא המשפחתי הפרטי שלנו שבנינו, ושלא ינזק מהפרעות כאלה ואחרות, גם אם הן ע"י משפחת המוצא
והמקום שלך כ"כ כנה ורוצה רק לטוב,
רוצה שיהיה טוב לאמא, אבל גם לנו
רוצה לכבד את ההורים, אבל גם את הילדים ואת עצמינו.
מאמינה שמציאת פתרונות שיכולים לענות על כל הערכים (גם אם בכמות הם לא גדולים) היא הכיוון הנצרך כאן.
כלומר לראות - איפה אני יכולה לבקר את ההורים, לכבדם, אך שהשהות לא תיפגע בי ובמשפחתי?
למשל:
- להגיע לא כולל לינה, למספר שעות
- להגיע וכאשר הילדים צריכים להתאוורר למצוא פארק קרוב ולצאת איתם לשם,
- להגיע ולתת להם להיות במסכים זמן מוקצב מראש ואז הם "בשקט תעשייתי" ולא מלכלכים או מרעישים,
- להגיע ולישון בבית של השכנים או דירה שמשכירים באיזור וכן הלאה,
- לארח את אמא ולמצוא *עבורה* דירה כזו ולא בביתכם ממש,
- לארח את אמא ולמצוא לאח המדובר דירה כנ"ל,
- לארח את אמא לא כולל לינה אלא רק לכמה שעות,
- להיפגש במקום בחוץ - פארק גדול לדוגמא לפיקניק כיפי או מקום סגור מראש ולהרוויח את המפגש המשפחתי והקירבה בלי כל הלחץ מלכלוך וכו',
- להגיע לאמא באמצע שבוע רק את ללא הילדים
- להגיע לאמא באמצע שבוע בהרכב אחר שיותר מתאים
- להגיע לשבת לאמא ולומר שאתם מביאים אוכל מסוים כי הילדים אוהבים אותו ואתם רוצים לעזור
- להגיע להורים ולסכם מראש שבמוצאי שבת אתם מנקים הכל
- להיפגש יחד ולהזמין פיצה או אוכל מוכן
- להיפגש במסעדה כנ"ל
- להגיע להורים עם בייביסיטר פעם ב ואז אחרי שאומרים שלום וחיבוקים - הבייביסיטר יוצאת איתם לשעה שעתיים לשחק ואתם נשארים להשלים פערים ולדבר בכיף
- כל אפשרות אחרת שעולה ומתאימה לכם
נסו למפות ממש את כל הצרכים שלכם
דבר דבר
שלך, של בעלך, של הזוגיות, של הילדים
ואז לעשות רשימה כזו גם על הצרכים של ההורים,
ולמצוא פתרונות שראיתם שיש "וי" על כל סעיף וסעיף.
כאשר תמצאו את הנוסחא המתאימה עבורכם,
נסו להוריד את הקולות המחלישים שאומרים לכם שרק תבנית מסוימת של קירבה משפחתית קיימת וטובה (למשל: תבנית שאומרת שחייב להיות שבת שלמה שם כל שבועיים) - ולראות שעבור המשפחה הספציפית שלכם יכולה לעבוד תבנית אחרת. וגם זה בסדר גמור!
ואתם לא פחות ולא ילדים רעים חלילה, אלא אתם פשוט מוכוונים לצרכים של כל הנפשות הפועלות ופועלים על פיהם, זה הכל
את בת טובה!
את אמא טובה!
את אדם טוב!
תמצאי מה נכון לכם, וב"ה זה יהיה פתח ללימוד מפרה שיטיב איתכם למשך שנים רבות וטובות ב"ה,
תשמרו על הקשר, עם רוגע וכיף ושמחה.
ב"הצלחה רבה ושבת שלום ומבורך יקרה 
ועוד חיבוק גדול
את יכולה להצביע על הסיבה שלא הרגשת מוערכת מספיק? מה קרה שם? (כמובן לא חייבת לכתוב אלא כהתבוננות בינך לבין עצמך )
את יכולה להצביע על התגובה של בעלך לכך? איך הגבת שהרגשת לא מוערכת? ואיך הוא הגיב לתגובתך זו?
מאמינה שדווקא העמקה בכל המתרחש שם יכול להביא ב"ה לתובנות שיוכלו לקדם אתכם
בסופו של דבר המטרה של כל זוג וכל יחידים במערכת הזוגית היא להרגיש טוב, גם אם אצל אחרים הטוב הזה שונה.
ולגבי שאלתך הראשונה,
לענ"ד, ובצורה מאוד כללית:
יכול להיות שגבר מרגיש וחווה הערכה ע"י קבלה שלו כמו שהוא,
ע"י הכרה במאמץ שנעשה,
ע"י פירגון, עידוד ובכללי - ניראות לכל הטוב שבו ושלו ושל מה שהוא מביא.
ויכול להיות שאישה מרגישה וחווה הערכה ע"י הרגשה שהיא מקום ראשון בלב של בעלה,
ע"י הרגשה שלמה שהיא יקרה, חשובה וטובה בצורה הכי שלמה ועליונה שיש עבורו והוא דואג לכך שהיא תרגיש זאת בשלמות.
וכמובן ע"י ניראות והנכחה של כל מה שהיא עושה.
(כמובן שגם גבר וגם אישה יוכלו להרגיש הערכה ע"י שני הדברים גם יחד,
וכמובן שיש עוד דברים נוספים
וכמובן שכל מקרה לגופו
וכן הלאה )
נגמרו לי השמותבהחלט נשמע שהביקורת עצמה היא נקודה חשובה שיש לשים עליה את הדעת.
כלומר, מעבר להערכה, לראות איך אפשר להגיע למצב שאותה הביקורת תיפסק / תהיה מתווכת לו / תיווצר הבנה שלו למה הביקורת עושה לך וכו'.
את צודקת מאוד בתחושות שלך, אף אדם לא אוהב לקבל ביקורת, ודאי שאת נותנת כ"כ הרבה מעצמך לכולם, 200% כמו שכתבת - ובסוף מקבלת הערות. ו"רק הערות" כפי שכתבת.
חיבוק גדול על התחושה הקשה הזו
מה הוא אומר על כך? הוא מודע לאיך דבריו נחווים אצלך?
ואף להיות ביקורת ולא רק להישמע בטח כאשר זה מגיע עם טונציה מתאימה לכך...
מה בעלך אומר אם את מנגישה לו את הרגשתך למול זה?
למשל: "אני מרגישה ביקורת בצורה הזו של "למה", מרגישה שכמה שאני לא עושה זה נחווה כאילו לא עשיתי מספיק וזה קשה לי. אני באמת משתדלת כ"כ כי אכפת לי ואני רוצה לשמוע מילים טובות והערכה על מה שכן.
ומה שלא לדבר יחד בצורה יותר נעימה ולראות יחד איך מתקדמים." -
איך הוא מגיב לכך?
ושהנפש שלך כמהה לו!
הייתי ממליצה לנסות לראות בהחלט איך להגיע לידי מימוש הצורך הזה ולתת לו מענה.
שבהחלט תרגישי שאת טובה, חכמה, מוצלחת ושווה - קודם כל בעיני עצמך וכמובן גם בעיניו ובלבו!
)על 4 דברים דיברה התורה
רצוי
רצוי מה הוא אומר?
מה אני רוצה.
"אני רוצה חופשה!"
"אני רוצה לעבור לדירה מרווחת!"
"אני רוצה לישון!"
מצוי
מצוי מה הוא אומר?
מה שיש עכשיו בפועל.
"אין לי דקה פנויה לנשום"
"אני גר בדירה צפופה מדי"
"אני עייפה עייפה עייפהההה"
צריך
צריך מה הוא אומר?
מהם הצרכים שלי, מה *באמת* אני צריכה.
"אני צריכה איוורור"
"אני צריכה נחת ומרחב"
"אני צריכה מנוחה לגוף ולנפש"
"אני צריכה זמן"
אמור
אמור מה הוא אומר?
מה אני *חושבת* שצריך להיות, בעיניים הסובייקטיביות *שלי* בלבד, ולפי תפיסות ואמונות שלי בלבד.
"בעלי אמור לסדר לנו כבר את הנופש שאני חולמת עליו"
"בעלי אמור להרוויח יותר כדי שנעבור לדירה מרווחת"
"בעלי אמור לעשות הכל לפסח ואני אמורה לנוח ולעודד מהיציע"
"בעלי אמור להציע לי מיוזמתו לישון, הוא לא רואה שאני עייפה?!"
"אשתי אמורה לחכות לי עם חיוך כשאני מגיע מיום מפרך בעבודה"
"אשתי אמורה לשים לב שאני כרגע צריך ספייס ולא "לחפור" לי על היום שלה"
"הילדים אמורים להיות בשקט עכשיו ולא להפריע לניקיונות של פסח"
"חמותי אמורה לדעת שהמאכל הזה לא טעים ולא להגיש אותו לחג"
ואמור...
ואמורה...
ואמורים...
האמור הוא היחיד בעצם ששם לנו מקלות בגלגלים.
כי את הרוצה אין בעיה - הרצון שלנו יתחדד עוד ועוד -
ויוביל אותנו בעצם לצרכים שלנו
ולמצוא דרך פתרון איך להגיע לכך שמימוש אותם הצרכים ואותם הרצונות תהיה המציאות שלנו, יהיה המצוי שלנו.
זו עבודת חיינו בעצם.
אבל רגע, מה עושה שם האמור הזה?
ולא רק שהוא שם, הוא לפעמים כ"כ חזק ורועש שאי אפשר לשמוע בכלל את כל האחרים אלא רק אותו!
הוא ממש צורח באוזן "הוא אמור!!!" "היא אמורה!!!"
וכל התפיסות האלה שלנו,
כל הלפעמים פרשנויות שגויות שלנו על המציאות או על האדם שמולנו,
כל אותן האמונות המגבילות שיש בתוכנו -
מונעים מאיתנו לשמוע את הבפנים שלנו, את הצרכים שלנו, את האמת שלנו,
וגם ובעיקר - את כל הנ"ל *של האחר*.
הרי גם הם כאן. חיים וקיימים.
אז מי אמר שבעלי אמור לתכנן לנו חופשה עכשיו?
אולי חופשה ותיכנון הם לא החוזקות שלו? אולי הן דווקא החוזקות שלי?
אולי אני נהנית מחוזקות אחרות ומדהימות שלו, שאני לא כל כך חזקה בהם?
ומי אמר שאשתי אמורה להבין שאני צריך עכשיו ספייס?
אולי אני צריך *לומר* לה את זה? לתווך לה איך אני מרגיש?
אולי היא לא קוראת מחשבות? (היא לא)
אולי עבר *גם עליה* יום מתיש והיא זקוקה לאוזן קשבת ולפריקה?
ומי אמר שבעלי אמור להחליף עבודה כדי שכמה שיותר מהר נעבור דירה?
אולי הוא כ"כ מסופק בעבודה שלו וממש חי ושמח בה? ואולי הכיוון יהיה דווקא להצטמצם / להוסיף הכנסה מהצד שלי / לגשת לליווי כלכלי מסודר / לחכות עוד קצת עם המעבר וכן הלאה?
ומי אמר שהילדים אמורים עכשיו להיות בשקט?
אולי הם ילדים (הם ילדים ) וילדים שובבים, מסתובבים, מלאי אנרגיות וחיים? (ב"ה!!!)
אולי אני מריכה להתאים את הציפיות שלי למציאות?
אולי אני צריכה לסדר לי את הזמן שלא יתנגש עם הצרכים גם שלהם?
או פשוט לקבל את זה שזה לא מושלם
ולשחרר
ולהרפות
?
ומי אמר שחמותי לא אמורה לשים את המאכל הזה על השולחן?
אולי היא כן אוהבת אותו? אולי עבורה זו מסורת שמזכירה לה את הוריה שנפטרו וע"י כך היא מתחברת אליהם בכל שנה ושנה?
אולי אני יכולה פשוט לא לאכול ממנו אבל לשמוח בשמחתה שהיא כן נהנית ממנו?
וככה לכל האמורים האלה.
אף אנחנו נקהה את שיננו ונענה להם! נשיב מלחמה!
לא! אין אמור,
יש לראות את עצמנו ואת הצרכים האמיתיים שלנו
יש לראות את בן זוגנו ואת הצרכים שלו/ה
יש להשתחרר מדעות קדומות ותפיסות שמגבילות אותנו
יש להתחבר פנימה
למה אנחנו באמת רוצים לבנות
בלי רעשי רקע
בלי אמור.
כל מילה 
המחירים של הכל עולים במידה ניכרת - החזרי משכנתא, אוכל, שירותים שונים וכן הלאה.
והמשכורות לא עולות באותה מידה...
אז איך אנשים שלא עשירים מסתדרים?
תחושת בטן שלי שמדובר בודדים בארץ אם בכלל..
שיש היום הרבה שלוקחים הלוואות גם בשביל ההון העצמי
לקחנו משכנתא סבירה+ שהבנק אישר למשכורות של שני שכירים
עם תוכן שלא מכבד את פלטפורמת הפורום ומביא עימו פוטנציאל נזק הרסני.
קיבלנו דיווחים עליו ולכן נמחק. (שיקול הדעת למחוק ולא לנעול בעיקר מהסיבות הנ"ל)
חוזרים ואומרים שוב - אין כאן שום לגיטימציה לעבור על ההלכה!
זהו פורום דתי
שלא לדבר על כך שאין כאן שום לגיטימציה לעבור על המוסר האנושי ולהתעסק בעבירות של יהרג ובל יעבור / נתינת במה לכך / נתינת לגיטימציה לכך / יצירת כר פורה ומשגשג לדברים הרסניים חלילה.
בשורות טובות לכל עמ"י ושבת שלום ומבורך
א. רב הנסתר על הגלוי.
*עבורך* בעיקר - חשוב להניח את כל הסיפור מתחילתו ועד סופו, כולל לשמוע אותך עד הסוף ולשמוע את אשתך עד הסוף בעולם האמיתי.
כל דרך אחרת של הנחת חלקי משפטים וחלקי פיסות מכל המציאות השלמה שלכם - לא תוכל לתרום לך ברמה מספקת.
ב. במצבים מורכבים כגון זה שאתה מתאר - חשוב מאוד לפנות לגורם מקצועי *המתמחה בכך בדיוק* ולהיות מלווים על ידו צעד אחר צעד.
לא כל אדם מוסמך לטפל, ולא כל מטפל מוסמך לטפל במצבים מורכבים כדוגמת אלימות או מורכבות אחרת. עליך למצוא רק כתובת שתיתן לך מענה שלם ושתחומי ההתמחות והניסיון נמצאים גם ובעיקר במצבים עליהם דיברת.
זה חשוב מאוד, כיוון שפנייה לגורם שלא מוסמך בכך ולא מתאים יכולה להיות בבחינת "נתינת פול גז על ניוטרל" במקרה הטוב וחלילה לפגוע מפאת חוסר הבנה למציאות הספציפית שלכם במקרה הרע.
ג. יש להיזהר מפניות באישי - הן שלך לקוראים אותך והן של הקוראים עצמם.
אנחנו לא יכולים לדעת מי נמצא בצד השני, ובמיוחד במקרים רגישים כגון אלא נדרשת מידת הזהירות כפליים, שוב, משני הצדדים.
ד. קיבלתי כמה דיווחים בפרטי ומקריאה כעת השרשור ננעל עקב התפתחות של ירידה לפסים אישיים והתבטאויות פוגעניות.
וכאן חשוב לי גם לכתוב שאנו בתור ההנהלה וגם אני אישית מוחים בתוקף על פגיעה בניקים וניקיות יקרים ויקרות. יש כאן אנשים ונשים נפלאים וטובים,
מותר לא להסכים, אבל יש דרך, ולפגוע אישית היא לא אפשרות.
ה. מאחלת לך הצלחה שלמה ובהירות הדרך, שהקב"ה יכוון אותך לשליחים המדויקים עבורך ותזכו כולכם לבשורות טובות בשלמות ב"ה 🙏
זה הרבה מעבר למגע או כן בגדים לא בגדים.
זה קרבה.
לנטול לבעל ידיים אסור. למזוג לו כוס יין אסור אז ג'קוזי?
גם אם תגידי שזה לא נאסר במפורש בשום מקום זה לפחות יהיה תחת קלות ראש שנאסרה בשו''ע ובגמ'.
שתחת ההגדרה הזו זה דברים שמביאים לידי קרבה ומגע.
לא מכיר הרבה דברים שמביאים לידי קרבה ומגע יותר מג'קוזי.
הושטה מגע מזיגה הסתכלות
איסור עצמי שמקורו בחשש שמא יקרבו.
לא חושב שיש איסור לא תקרב דאו' בלי שום מגע למרות שאם יש משהו כזה - אז ג'קוזי וודאי שם.
וזה לא 'אם ישנו'
כי הוא 'ישנו'
איסורים מדרבנן הם עיקר הדין?
אז כן. זה עיקר הדין.
חז''ל נתנו לנו הלכות ואיסורים כדי להרחיק את האדם מעבירה. להגיד אני לא צריך את ההרחקה הזו זה על גבול הכפירה.
וכבר ידוע המעשה על רבי ישמעאל
לא יקרא לאור הנר שמא יטה. אמר רבי ישמעאל בן אלישע, אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא ובקש להטות, אמר, כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר. רבי נתן אומר, קרא והטה, וכתב על פנקסו, אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה (שבת יב ע"ב).
והנה רואים שאפילו על המחשבה להטות הוא כבר הבין את גדולתתם של דברי חכמים...
בלבוש מלא, אבל השאלה היתה עם ילדים... אני חושב שמשהו זוגי רומנטי או מקום קטן כמו ג'קוזי אסור, אם זה נופש עם הילדים בלבוש מלא ובריכה גדולה ניתן להתיר (הרב אריה שטרן והרב ברוך אפרתי)
הלבוש ששהולכים איתו בבית. ולא פחות מזה...
אז יש פיג'מות שזה תופס ויש שלא.
אבל שוב זה בבריכה גדולה. לא בג'קוזי קטן
הקרבה עליה השו''ע מדבר ביהרג ואל יעבור היא קרבה של מגע לא של שאר הרחקות..
בבריכה הרב שטרן והרב אפרתי התירו
