פורום נשואים טריים (עמוד 496)

תכלס. אפחד לא רואה הבדל ומתבונן. אבל זה כיף... מרגיש נעים נקי חדש.

1. השבוע של החתונה הוא עמוס מאוד. כדי לעשות דברים בנחת לא לדחות לרגע האחרון.

2. כל הטיפולים האלו קצת כואבים ומשאירים שיניים כואבות רגישות אז עוד סיבה שלא יהיה ברגע האחרון.

3. צריך שיהיה לא הרבה זמן לפני כדי שהתוצאה האפקטיבית ביותר תהיה בחתונה.

לדעתי שבועיים- שלושה לפני זה זמן אידיאלי.

לא הבנתי לאיזה ניקוי את בדיוק מתכוונת אבל אם זה שיננית לדוגמה אז לקחת בחשבון שזה יוצר חורים בין השיניים וזה לא יותר יפה. תתייעצי עם הגורם המטפל הוא ידע להגיד הכי טוב.

כדי שלא תקרעו את האצבעות

מנסיון כואב!

הדרך היחידה זה פשוט לשחרר.

את בכלל לא תהני מהחג,וכל הימים שלפניו יהיו בלחץ, וגם ככה הכל יתבלגן ויתלכלך די מהר בחג...

אז פשוט תחשבי מה את כן יכולה לעשות בלי להשתגע יתר על המידה, ואת זה תעשי.

ואם מעבר לכך- משהו יפריע לאורחים- זו כבר לא בעיה שלך ואת לא צריכה להרגיש לא נעים.

זו את, זה הבית שלך, ומה שיכולת- עשית.

מקסימום תבקשי מחמותך לנקות קצת....או שתזמיני עוזרת.

התחושות שאת מתארת קיימות אצל כולנו.. תמיד ישנה ציפייה שהכל יהיה כפי שצריך, ובכלל כשמגיעים אורחים.. וזה בהחלט לא פשוט ליצור את זה, כשהקטנטנים נמצאים. וברוך ה' שכך.. הם מזכירים לנו מהי חיות אמיתית..

ה' יהיה בעזרך  בע"ה עוד תצליחי לבצע את המטלות על הצד הטוב ביותר. ובינינו- כשיש נכדה קטנטנה ומתוקה בת 9 חודשים, למי באמת אכפת עד כמה הבית מסודר?..

מה שבעלך אמר - זה בדיוק נכון.

את תשתדלי בנחת כיכולתך,

הרגשות ידועות של כלה צעירה...

יש לקוות שחמותך יותר טובה מאשר פדנטית. וגם זוכרת מה זה אמא צעירה.  ואם לא - זה לא בדיוק ענין שלך..  תלמדי את האומנות "לכבד ולחייך"...  כל זמן שלבעלך זה בסדר, ואת לא עושה "בלאגן להכעיס" את החמות, אין מה לדאוג..

קרוב ל-10 שנים ועדיין קצת לחוצה ממנה. אני משתדלת לסדר,כמה שא י יכולה, ולנקות, אולי לקחת עוזרת או שהבעל יעזור,

לקחת נשימה עמוקה ולכוון שאני מנקה ומסדרת לא כי אני מפחדת ממנה אלא כי היא אורחת ואני רוצה שיהיה לה נעים...

וככה לא הפחד שולט בך אלא את פעילה ועושה מתוך רצון...

למי יש כח בגיל זיקנה עוד להיות פטנדית?חחחח

אחרי שנים של ריצה אחרי תינוקים, נקיונות הבית, בגיל 60 עוד רואים מה קורה בבית של הכלה?חחחח

או שמי שפדנטית אין לזה סוף???

כמה שהיא רוצה, את לא חייבת להקשיב.

זה הבית שלך, החיים שלך וההרגלים שלך.

לא רק אנחנו צריכים להתרגל להורים אלא גם ההורים צריכים להתרגל אלינו

לא תהי עניה מיזה, לא תוכלי אח"כ להחזיר את הגלגל אחורה

ככה זה אצל חילונים עם מתנות

גם אותי זה מעצבן כל פעם מחדש, האמת אבל אני נותנת . אם כולם אוספים אותו סכום אז כמו כולן, אם זה אירוע עם מעטפה אישית אני נותנת פחות, (כולם 300 לחתונה אז אני 200) ואין לי בעיה שגם הם יתנו פחות לאירוע שלי....

גם זה יחזור אליך אח"כ, עכשיו את נותנת תקבלי מהם אח"כ גם מתנה.

גם הבאסה שבאים לארועים וכמעט אי אפשר לאכול כלום... במקרה הטוב זה לחם עם דג..

וזה לא תירוץ לא לבוא.....לדעתי בכל אופן

גם היא בת, מה הבעיה שתראה דברים לא צנועים?

אם גבר דתי מוזמן למסיבת רווקים של חילונים אז באמת לא ראוי שילך.

תרצה - תבוא

לא תרצה - שלא תבוא

לא הייתי רוצה שביתי הרווקה תראה חשפנית.

נשואה אולי זה פחות נורא..

לא בכל מקום זה ככה..

בכל אופן, אישה מחוייבת בשמירה על עיניה ונפשה בדיוק כמו הגבר. אם זה חשוב לך, כדאי מאד לברר לפני מה רוח האירוע ובמה מדובר.

אם את חושבת שהסכום גבוה מדי, זאת בחירה שלך בלבד אם להגיע או לא.

לא מתאים לך - את לא חייבת להגיע!

ויש כ"כ הרבה סיבות למה לא להגיע, אני בטוחה שתצליחי לרצות אותה (במיוחד אם את מצרפת לה מתנה אישית)

החלטות טובות!

נורא ואיום לשתף פעולה עם דבר כזה או להיות נוכח במציאות כזו מהרבה מאד היבטים מחייבים בהחלט, נשואה או רווקה.

זאת אם אכן מדובר בדבר שכזה,למרות שישנם דברים פחות גרועים שגם איתם לא ראוי לשתף פעולה.הדבר הנכון הוא לא להשתתף במסיבה בה הרוח היא שלילי

לא, כי לנו אין נפש.

אם היו שואלים פה איפה אפשר להשיג

בשר 'לבן' במחיר טוב,

או מי יודע על חוף יפה שפתוח בשבת,

גם היית מגיבה ככה?

לא שאני אומר שמסיבת רווקות זה כמו לאכול חזיר,

אבל תשובה שאומרת "אל תלכי ואל תשלמי"

היא לגיטימית לגמרי.

כולל הסיבות הכספיות, את יכולה להסביר לה שמסיבות דתיות את לא יכולה להשתתף בכאלה אירועים.

אני מבטיחה לך שהיא תבין ולא תיעלב.

אבל אם את כן רוצה להשתתף אין לך ברירה אלא לתת מה שכולן נותנות.

מדיבור עם חברה חילונייה "ממוצעת" לפני כמה שנים, קיבלתי את שוק חיי לשמוע מה מקובל מאוד לעשות שם במסיבות... נכון שיש כאלו שעושות סעודת אמנים, הפרשת חלה וכאלה - זה בד"כ המסורתיות יותר.

אני מתארת לעצמי שהיא תבין אותך שלא תגיעי, תשקיעי כמה כסף שאת רוצה במתנה יפה עם מכתב אישי. יותר גרוע זה להגיע ולברוח.

סיבה כזאת. אני מבינ את החוסר נעימות שלך.

אבל אני  חושבת שקודם כל את יכולה לברר עם המארגנות מה הולך להיות במסיבה,אילו תכנים.

בכל מקרה אני חושבת שלא שייך היא תבין לגמרי ואת יכולה לדבר איתה ולהסביר לה את הסיבה

ואולי אפילו לארגן מסיבה במסעדה או בבית כלשהו כמו לשבת כלה עם משחקים ומתנות וברכות וכו'. ו

לגבי מה שאמרו על חשפנים\ניות -איך אפששר בכלל להתיר דבר כזה?! מהזה משנה אם הבת נשואה או רווקה?? זה ככ מקלקל את הנשמה הטהורה..

לא אומרת מנסיון אבל ידועה ההשפעה של הראייה על הנשמה ועל המחשבה ועל הרוחניות.

שנזכה להתחזק בעבודת ה' להתקרב אליו, אל הקדושה ולקרב אחרים אליו בעה"ית!!

חתימה טובה לכל עמ"י.

כך גם תהני איתה באמת, גם תאכלי וגם היא תעריך אותך פי אלף

בפרט שאם את דתיה, היא חילונית ואתן קרובות -

זו יכולה הז' מצוינת בשבילה  להיעזר בך במקרה הצורך בעניינים שנוגעים להלכה ושאולי חדשים לה,

כמו החופה ועוד.

קרה לי בהחלט עם חברות חילוניות (שוב - מיוזמתן! כמובן) שהיו צריכות טיפה חיזוק או סתם הבנה או פשוט לשתף, בתקופה כזו.

אפשר להכניס לה הרבה ידישקייט תוך כדי

קודם כל תחליטי אם את רוצה ללכת או לא.

אחכ תחשבי איך ליישם את מה שהחלטת.

אם החלטת שלא - תתקשרי ותתנצלי שאת נורא מצטערת אבל לא יכולה לבוא בגלל עזרה לאמא/שיעורי בית/ תשתדלי שיהיה קשור למציאות, ע"מ שלא יהיה שקר, ותגידי שאת ממש מחכה לראות אותה כבר בחתונה.

כך היא תקבל את תשומת הלב שהיא זקוקה לה ככלה. ואת תשמרי על יחסי חברות מפרגנים מבלי לעשות דברים שאין באפשרותך או רצונך.

כדאי לך להחליט מה את מעדיפה.

שליטה והכוונה שלך בכל הקשור לחינוך הילדים,

או מעורבות פעילה יותר שלו.

להגיד לבעלך שאת רוצה לדבר על הנושא של חינוך הילד.

ואז בשיחה את יכולה להגיד את מה שאת מרגישה אבל לא בקטע של ביקורת אלא מתוך שותפות.

לכי תדעי, אולי גם לבעלך יש השגות על דברים מסוימים שאת עושה עם הילד?

בקיצור- אם את רוצה שהוא יהיה מעורב יותר, גם ההחלטות צריכות להיות משותפות.

ילד בהחלט יכול להבין שלא משחקים במקרר

עם ילד ראשון הייתי בגישה שלך והגעתי למצב שהוא היה מרוקן את כל הארונות שהיה יכול להגיע אליהם, מותר להגיד לא כשצריך 

אבל לא תמיד יש כח!!!!!!!!!!!

אצלי הקטן כרגע למד לפתוח מקרר וזה חגיגה ענקית, נופלים ביצים, נשבר בקבוק מיץ ענבים. כל יום משהוא חדש...

ואני יכולה להגיד 200 פעמים שאני לא מסכימה,זה לא עוזר.

 אלא אם כן אני אשב עם כסא צמוד למקרר כדי לחסום את הפתיחה שלו מארבע אחרי צהרים עד שמונה בערב כשהוא הולך לישון  וזה יכול לקחת גם שבוע....

זה גם לגבי להרים את הכריות בספה, אני יכולה למנוע את זה אם אני אשב על הכרית, אז זה עוד שבוע

ככה כנ"ל....

אני אסיים את החיים אם כל שבוע להציב גבול למשהוא חדש וכל פעם זה לילד אחר..

לא לדבר על עוד שבועות של גמילה מטיטול, גמילה ממוצץ, גמילה מלהגיע אלי למיטה......

אז כרגע להוריד את הכריות של הספה אני מעלימה עין , גם מהמקרר, פשוט מרחיקה את דברי הזכוכית שזה סכנה.

אני כרגע מתמקדמת רק בסכנת חיים. אתם חושבים שזה טעות?

ובקשר לבעלך, מצד אחד זה טוב שלפחות הוא מציב גבולות, אבל אולי כדאי לא בכעס על הילד, אלא גבולות עם סבלנות שזה קל להגיד....

לא יודעת אם טעות או לא אבל יש דברים שלא מקובלים .(תלוי בגיל ....).

אצלי הוא בן שנתיים וחודש .

וכן הוא הולך לתנור (בעיקר שלא עובד ) אחרי הצהרים /ערב ....

אז אומרים לו מיליון פעם , לא!!! ..... ומרחיקים אותו משם וזה לא ממש עוזר .

אבל זה סכנה , כאשר אדליק אותו ..... (בחג ביום שיש בעלי שם אותו על שעון שבת כדי לאפות חלות לשבת .....)

אצלי הוא עוד לא פוחת מקרר , ולא חשבתי על דברים כאלה .....(מקווה שלא יפחת )

בחינוך צריך המון המון סבלנות (לא תמיד יש ...) להגיד המון פעמים בסוף זה נקלט .

יש דברים שאפשר להעלים עין ..... כל אחת והגבול שלה.

בהצלחה .

הוא יקלוט את ה"לא" הכי "חם" ששייך, ואולי יפסיק להתקרב לתנור, כי יחשוש שתמיד הוא חם

הבת שלי בת עשרה חודשים ויודעת לא להתקרב לתנור כשהוא חם.

הראיתי לה באופן מאוד דרמטי שהתנור חם (התקרבתי וכמעט נגעתי, ואז קפצתי אחורה בבהלה ואמרתי בקול מבוהל 'חם!! אוי אוי אוי!'), והיא ממש הבינה ולא ניסתה להתקרב (כשהלכה בכיוון הזכרתי לה 'התנור חם! זהירות!' והיא התרחקה).

עדין כשהתנור כבוי היא כן מתקרבת, ואפילו השאני מדליקה אותו אבל הוא לא חם היא בודקת אותו ונוגעת בו, אבל ברגע שהוא כבר מידי חם ואסור לגעת, אני מודיעה לה שהתנור חם (לפעמים עם עוד הצגה כזו) והיא נזהרת..

איזה קטע. כאילו אני כתבתי את ההודעה הזו.

כל מה שכתבת על שבירת ביצים ובקבוקים - גם אצלי בבית זה ככה, חשבתי על כיוון של לסגור את המקרר עם סקוטש רחב מאד וחזק מאד, אבל אני מעדיפה לפתוח אותו בקלות ולא להתעסק כל פעם עם הסקוטש גם אם זה במחיר של כמה ביצים.

אז בעיקר - מרחיקים מה ששייך (גם סוכריות, שאצלי הן נשמרות במקרר ואם הן בהישג יד - תיכף בא מישהו וגומר הכל)

ומשתדלים שלילדים תהיה מספיק תעסוקה בשביל שלא יחפשו את האטרקציות במקומות המפוקפקים האלו

יש סגירה למקרר באיביי בכמה גרושים. לתנור הוצאנו את הידית של הדלת שנפתחת בקלות.

כ"כ התרגלנו שלא טרחנו להכניס אחרי שחלפה הסכנה.

לא לשחק אם מקרר /ארונות שיש דברים שאסור לו (למשל כלי כתיבה ודפים ....)

או שאת לא רוצה שהוא יעשה בלאגן  כמו מפות ומגבות ......

אז פשוט אמרים לא!! ומרחקים אותו משהם .

בקשר למעורבות הבעל יותר עדיף שיחה ותאום ציפיות כזה , מה טוב לכם שהילד יעשה / לא יעשה .....

במה את חושבת שמורת לו לשחק /אסור לו ..... וכך גם הוא יגד מה הוא חושב ומה הוא רוצה שיהיה בבית.

הוא פשוט לוקח לעצמו מים לבד כשאני לא יכולה, ואז לפעמים הדלת קצת נטרקת..

אגדיר את זה אחרת:

מצד אחד את מציינת שקשה לך עם צורת החנוך שלו, ומצד שני את מעוניינת שיהיה יותר מעורב. וכאן לדעתי טמונה הבעיה, מכיוון שאי אפשר לדרוש מהאב להיות מעורב יותר, כאשר לא מסכימים עם האופן בו הוא ניגש לחנך.

לכן- לטעמי הפתרון טמון בשיחה בין שניכם, על צורת החנוך שאתם מעוניינים להכתיב בביתכם

כך תוכלו לפעול בהסכמה- סינכרון, שיתוף ושמחה

בהצלחה!

על הנושא של מה כדאי ולא כדאי להעיר לילדים. בנחת. בכבוד הדדי. באמת לא כ"כ שייך "לכעוס" בגיל הזה, אבל זה לא נדיר שאבא (ולפעמים גם אמא) טרי חושב כך. מדברים על זה. את צריכה קודם כל לכבד אותו ואת זה שיש לו "גישה" גם אם היא מעט מוטעית (אנחנו לא יכולים לדעת - לא נמצאים אצלכם). אם תדברו על דברים כאלה, יש להניח ש"מעורבות" יתר לא תהיה מזוהה אצלו - במודע או שלא - עם אי נעימות עם אשתו..

ככלל, אם הוא אבא אוהב, ואומר מילים טובות וכו' - יש להניח שלילד לא יקרה "נזק" גדול מזה שאומר לו "אסור".. בוודאי הרבה פחות מאשר אם ירגיש שאמא מנסה "לחנך" את אבא ולא מרוצה מגישתו (הרי לא מדובר על דברים קיצוניים)..

אחרי שממש תכבדי אותו - ותהיי מודעת שלשניכם יש עוד מה ללמוד מהחיים בגידול הילדים - יש מקום לבקש "עזרות", שמתוכן יהיה יותר מעורב באופן ממשי. מן הסתם, אם זה יבוא טבעי זה גם יתקבל כך.

להזמין אותו להביא את עצמו יותר, להיות נוכח יותר, להיות שותף יותר. להזמין- זה לשדל ולרצות ולבקש ולהראות שמחה... לעשות עיניים קצת... נו, אישה. 

כשהוא בא- לקבל אותו כמו שהוא, בלי ביקורת סמויה בלב שלך, עם פירגון תוך כדי ואחרי למה שהוא עושה

למצוא את המעלות של צורת ההתנהלות שלו- מה טוב במדיניות שלו? מה את מרווחה והבית מרוויח מזה שהוא- כזה? 

לכבד את ההבנה שלו. כן, בוא יודע שילד הוא לא מבוגר- ולמרות זאת הוא החליט שלומר לו הערות ולכעוס עליו... מסתבר שיש מחשבה בזה. 

להעלות על נס את זה שהוא מקסים ואוהב ומעניק 

ושיש לו המון מה להעניק שזה לא דברים שקונים בכסף- מילות אהבה, תשומת לב, חיבוקים, יחס, הקשבה, דיבור, משחקים ביחד, קצת משמעת כשצריך.... 

מוקדש באהבה לאחד. 

ולזו שלימדה אותי את זה... 

זה בכלל לא נורא שאבא ואמא בגישות שונות 

אבל כדאי שהבגולות שלכם יהיו אחידים

לכן אם מאוד חשוב לבעלך שהילד לא יפתח את המקרר - שגם את תעשי את זה

ולא . ממש לא קורה לא כלום אם אסור לו לפתוח את המקרר. 

היה כדאי שתשבו ביחד ותחליטו על הגבולות וכאשר בעלך יראה שאת איתו בקטע הזה

תוכלי לאט לאט להשחיל לו שאפשר לומר את זה יותר בנחת לילד בלי לכעוס

באמת אני משתדלת בזמן האחרון פחות להעיר לו על זה שהוא מעיר לילד, ולתמוך בו על ההערה אפילו אם הילד בוכה,

הבעיה היא שאני לא מסכימה עם הגישה שילד נולד כאילו כבר יודע ומכיר את העולם ומה שאנשים מצפים ממך, הוא רק עכשיו גודל וכל דבר צריך ללמד אותו ויש לו רצונות משלו וגם אנחנו צריכים להבין את זה.

ובעלי לא ממש יודע איך לשחק עם הילד, הוא מחבק אותו וכו', אבל אין לו סבלנות להקשיב לו או לשחק איתו, 

האם זה בסדר? אם אני נותנת משלי מהצד השני? או שזה בעיה שבעלי אין לו כ"כ סבלנות אליו? זה יפגע בו? או שזה תלוי בי מה אני משדרת.

הנקודה השניה היא שאני לא מבקשת עזרה בחינוך אלא בטכני, ובאמת הוא עוזר, השאלה איך לעשות את זה שהוא ירצה לעשות בלי שאני אבקש? שזה יהיה מובן מאליו שאם אני עסוקה עם התינוק, אז הוא יתייחס עכשיו לבקשה של הילד או יריץ אותו לשירותים.

והבן שלי בן שנתיים ושמונה.

תודה רבה לכולן

מה אומר לך, אני חושבת שאולי לא כדאי לפתח ציפיות שהוא ידע מעצמו או יבין מעצמו.

אם הוא עוזר בשמחה כשאת מבקשת, אז זה כבר מצב טוב מאוד.

ושוב- שיחות אמיתיות ורגועות ביניכם, באווירה טובה ובשיתופיות, יכולות גם לעזור.

כדאי לדבר על זה ביניכם בנחת, כשהילד ישן. לא כדאי לדבר באופן כללי, אלא להתייחס באופן קונקרטי, אם יש דברים ספציפיים לומר.

אפשר גם לכוון את בעלך- "תהיה מוכן בבקשה לשחק עם דני בפאזל עץ? אני בדיוק עסוקה והוא ישמח לשחק איתך". אפשר גם לשלוח את הילד אליו

בד"כ ככל שהילדים גדלים, יותר קל גם לאבא להתחבר אליהם ולרצות לשחק איתם (אני מאוד מכלילה. עם זאת, יכול להיות שעבור בעלך זה נכון). לכן אני מציעה לא לדאוג שהמשחק ביניהם הוא חלקי, כי אולי זה יגיע באופן טבעי בהמשך.

וכמובן, מאוד משמעותי מה שאת משדרת ואיך שאת מקבלת את המעורבות (או אי המעורבות) של בעלך.

הרבה הצלחה

כמובן, מריבות צצות או מועצמות בקרבת חגים,

גם מפני שהות מושכת יחד שמזמנת אין ספור חיכוחים וגם ממחלוקות לגבי אופי החג, אירוח וכד'.

אבל מבחינתך זו הזדמנות.

לשבת, לשתף, להקשיב. להתקדם.

בהצלחה וגמר חתימה טובה!

מחדָש..

יהודי מגלה מציאות שהקב"ה כבר החביא בפנים מקודם..

והיא משתכללת ע"י השותפות שלו ביצירה, בהוצאתה לפעל.

לכם להתקרב ולתקן...

איזה סוכה אתם קונים , אנחנו סוף סוף קונים סוכה משלנו .

יש רעיונות , ועדיף כאלה שעושים משלוחים מעבר לק הירוק .

אנחנו מאחסנים את הבד בארגז מצעים ואת המוטות מאחורי הספה 

(רווח קטן בין הספה לקיר) וגם מתחת לשולחן הגדול שבסלון- צמוד לקיר

אפשר גם מעל הארון/הסיפריב אם זה לא יותר מדי גבוה

בד"כ להם יש כבר יותר מקום

ומניחים עליו את הכל

שם מאחסנים את כל המוטות

הבדים בתור שקית  וואקום בארון.

נקווה שנמצא פתרון טוב כשנגיע לזה

אפשר ללמוד ביחד כל מיני נושאים : תלוי בכיוון חב"ד (חסידות ), רבי נחמן , ארמונה /מוסר ....

אנחנו למדנו ביחד (הוי כמה דברים עד שמצענו מה מתחברים יותר .... כך זכור לי לפחות ) :

אורות התשובה

פניני הלכה (חלק /כרך צניעות ) הרב מלמד .

איש ואישה (הכחול- תכלת שמקבל בהדרכות כלות ...) - נראה לי שלמדנו ממנהו קצת .

נ.ב

כיום כשאנחנו כבר נשואים (כמעט 7 שניים ) אנחנו למדים בערב שבת הלכות שבת .

התחלנו לאחרונה , כי רצינו ללמוד משהו יחד ..... זה חשוב.

אפשר גם:  שמירת הלשון , גמרא /משנה /תנך ....

בקיצור מה שאתם אוהבים .

אולי, "איש וביתו" של הרב אליהו כיטוב.

שכינה ביניהם, של הרב בלייכר שליט"א.

אבל ככלל, צריך לשים לב שלומדים ביחד לפני נישואין, במה שנוגע לנושא הנישואין, רק עניינים על המשמעות הרוחנית/הערכית של הנישואין, עניינים של התנהלות נכונה מידותית בין איש לאשתו וכד'.

מה שמעבר לכך, הן צדדים הלכתיים והן הנלוה אליהם, אינו שיך כלל ללימוד משותף; גם מצד הצניעות וגם מצדדים נוספים, ואת זה צריכים ללמוד כל אחד לחוד, עם מדריך/ה או בפני עצמם.

האלו!!

חוץ מזה - מצטרפת להמלצה על "איש וביתו". מקיף הרבה נושאים וכתוב בשפה מעוררת ויפה.

אם אתם מתחברים לסגנון.

הספר עוסק בשאלות מעניינות לגבי נושא החתונה, השלבים וכו, עפ"י תורתו של הרב קוק.

לגבי ספרים בענייני נישואים- ממליצה לשמור להמשך. כל דבר בזמנו המתאים בהצלחה ושיהיה בשעה טובה!

למדנו ביחד בתקופת האירוסין וממש אהבנו.

של הרב מרדכי הס.

מאוד אמוני ומעמיק, אנחנו למדנו עוד מהדייטים עד היום (נשואים חצי שנה) ונהנים כל פעם מחדש

(זה נועד לנשואים במקור)

כפי שביקשה פותחת השרשור.

כמו כן, לגברים עדיף כמה שיותר להסמיך את לימוד העניינים הללו לחתונה.

או בישיבת שבי חברון,

אפשר להתקשר ל 1800400456 ויענו לך שם אולי יעזרו בקטע של השינה..

בהצלחה!

http://rotter.net/forum/scoops1/143716.shtml

או בישיבת שבי חברון

יפו. תודה!

אם היא מוצאת חן בעיניך אז תמשיך, אם היא לא מוצאת חן בעיניך אז ממילא השאלה הזאת איננה חשובה.

נשמע שהיא פחות פתוחה ממך ולכן היא לא מרגישה שיש בעיה בקשר,

לך זה יותר קשה כי אתה בן אדם יותר פתוח ורגיל לפתיחות ולשיחות ארוכות.

זה פשוט עניין של אופי.

אם אכן זה כך,אז תבין שלבן אדם שיותר סגור קשה להיפתח ולפעמים זה לוקח זמן.

אולי תדבר איתה על זה.

אולי פשוט צריך עוד קצת זמן בשביל שהיא תיפתח יותר.

וגם נקודה חשובה,לא תמיד שיחות טלפון חייבות להיות ארוכות.

ועוד דבר אחרון,אם באמת מדובר באופי שונה,תנסה לחשוב אם מתאים לך מישהי כזו

עם אופי הפוך משלך.

אני יכולה להגיד שאני ובעלי כך וממש מסתדרים ב"ה

בהצלחה רבה!

משפילים אותך, יורדים לחייך וגורמים לך לבכי.

בודאי שאת לא צריכה להסכים שאנשים אחרים יחליטו לגבי הילדים שלך.

הדברים הללו צריכים להיות ברורים לבעלך ואם את לא מוצאת דרך לגרום לו שיבין אולי אתם צריכים לפנות ליעוץ משפחתי.

לא שאני יועצת או משהו כזה אבל נראה לי שכדאי לך לחלק את ההתמודדות לכמה חלקים.

א. את מול בעלך

ב. את מול ההורים שלו

ג. את מול עצמך

א. את מול בעלך- אם לך קשה להיות שם, אז זו לא רק בעיה שלך, זו בעיה של שניכם. וביחד צריך לפתור אותה.

זה לא פשוט- בעיני מצב כזה דורש הרבה התבוננות וכנות אישית. להגדיר במדויק מה מפריע לך, לנסות להבין למה זה מפריע לך.

(כמו כל דבר אחר בחיים- גם פה יש ענין של עבודת המידות במציאות שה' מזמן לנו. ועבודת המידות אומר לא רק לוותר ולסבול בשקט. להפך- עבודת המידות אומר להגיע למידה הנכונה של כל דבר, להיות במקום המדויק שלך.)

אני לא יודעת מה טיב היחסים בינך ובין בעלך- אבל יכול להיות שהוא יוכל לעזור לך בדבר הזה- הגדרת הקושי והבנתו, ואז גם יציע מעצמו רעיונות לפתרון. כי לבכות בחדר בשקט זה לא פתרון.

ב. את מול ההורים שלו- בשלב ראשון נשמע שאת צריכה להימנע ככל הניתן מלהיות אצלם. איך? למצוא פתרונות יצירתיים- לבקר באמצע שבוע אם אפשרי- זה ביקור קצר יותר ופחות טעון מן הסתם, אולי שבעלך יסע לבד אפילו פעם בשבוע אם חשוב לו לבקר, אולי יותר קל שהם יבואו אליכם.  בשלב שני- שוב את צריכה את ההתבוננות הזאת במצב- להבין מה בדיוק מפריע ולמה, ולחשוב מה עושים עם זה בפועל, כלומר- איך את הולכת אליהם לפעמים אבל אומרת את מה שאת חושבת ולא סובלת.

ואולי אולי בשלב שלישי ומתקדם- כשאת במקום מדויק ורגוע- לפתוח את זה מולם, אם זה בכלל שייך.

ג. את מול עצמך- קשור כמובן להתבוננות- יכול להיות שיש לך כאן הזדמנות מה' לרדת לעומק של הנפש שלך. לא שזהמצדיק השפלות וכד'. אבל מצד עצמך את יכולה לקחת את זה למקום של עבודה והכרת הנפש שלך.

בהצלחה...

את ממש צודקת.

בעלי ואני מדברים ממש פתוח ב"ה.

ומה שטוב שאחרי החג הזה הוא מוכן לנהל איתי על זה הרבה שיחות,

הוא אומר לי שאני יכולה לענות בכבוד, ולעשות מה שאני רוצה בסופו של דבר, הוא בכלל לא מכריח אותי לעשות מה שהם אומרים.

זה באמת קשור יותר לעבודה עצמית שלי...

אולי אני אדבר איתך בפרטי?

את עושה בודאי חשבון נפש גם על הפרטים שכתבת כמו - לשון הרע, עבודת ה' וכו'

כך שאם את כיחידה, ובעלך כיחיד, כל אחד מכם חוזר בתשובה - הרי לכם חזרה בתשובה זוגית.

ואם אתם עושים את זה ביחד - זה ודאי קל יותר, כשאחד מחזק את השני.

אולי בלשון הרע וכו' כן, אבל התכוונתי לזה שכל זוגיות מייצרת משהו בעולם והחשבון נפש הוא מה הזוגיות שלנו מייצרת (שזה לא בהכרח הבן אדם עצמו)

קראתי את זה בדיוק אתמול . 

אז בעצם עם התלושים משלמים?

סדינים וכו' תמיד אפשר לאלתר

אם את רוצה שריח המרכך ישמר, שימי אותו לקראת הסוף, ולא בתחילת העבודה.

לעולם חסדו- באמת יכול להיות שאם אני שמה יותר מידי מרכך כביסה זה רק עושה את הפעולה ההפוכה ומקשה אותה?!

ולזהר הרקיע- הכביסה כבר ממש קשה כשאני מוציאה אותה מהמכונה וכמובן כשהיא יבשה היא כבר ממש קשה (המגבות כשהן יבשות- דיקט!! לא משו שמגרה להתנגב בו..) .. והמכונה עצמה חדשה, טרייה וטובה...

שמעתי על החומץ אבל קצת מפחיד...

לגבי המגבות- לפעמים בהתחלה זה עניין של כביסה אחת שתיים ואז זה עובר..

נראה לי לפחות...

אני שמתי לב שזה משפיע על הרכות של הבגד.

חולצות (+תחתונים של ילדים) אני מכבסת בסחיטה של 400 או 600 סל"ד.

מגבות- בכביסה של 800 סל"ד. הסחיטה החזקה עושה להן טוב בהתייבשות.

אני גם ממליצה לא לייבש בשמש, אלא בתוך הבית אם אפשר.

בהצלחה!

"לעולם חסדו"- תודה! הפחתתי את כמות מרכך הכביסה ובאמת הכביסה יצאה יותר רכה. מצד שני, הפעלתי מכונה על תכנית קצרה יותר אז יכול להיות שזה היה שילוב של שני הדברים..

שאלה, איך בדיוק מוסיפים את המרכך בסוף?

אין לי אפשרות לפתוח את המכונה עצמה באמצע ההפעלה...אני פותחת את התא שנועד לאבקה והמרכך מתי שבא לי, מוסיפה והמכונה כזו חכמה שהיא לוקחת את המרכך מתי שאני מוסיפה אותו? אני גם חשבתי שזה לוקח את המרכך מתי שצריך...

בשלב יותר מתקדם של העבודה

המכונה בד"כ מבצעת פעולה של סחיטה- אם את בוחרת, ושטיפה

כאשר השטיפה נעשית כמה פעמים

אז פשוט תכניסי את המרכך בשלב יותר מתקדם של השטיפה, ולא בשטיפות הראשוניות

בד"כ מזהים את השלב כי שומעים שהמכונה "שואבת" מים

להתכתב אחד עם השני (ואפשר גם להוסיף הפתעות קטנות..).

אם אתם בקטע, זה פוטנציאל לדברים נפלאים.

בהצלחה!

אנחנו , אני ובעלי לפעמים בחרים ערב שקט אחרי שהילדים ישנים .

ויש לנו קצת כוח (לא תמיד יש חשק לצאת ולמצוא בביסטר לכל יצאה ....)

אז אנחנו קצת משחקים יחד בשולחן בסלון,למשל:

רמי , מונופול ,אוצרות או צרות (סוג של קלפי ממש שווה , מאוד אוהבים),קלפים ....

מה שבא לכם ואתם אוהבים . אפשר גם משחקים במחשב לשתיים .

או סתם לשבת על הספה ולהתפנק ביחד דיבורים ודגדוגים או מלחמת כריות (בשקט אם הילדים ישנים)

לנגן ולשיר ביחד...

פעם עברתי ליד גבעה ענקית של דשא, מעל כביש ראשי, וראיתי זוג שהם כבר סבא וסבתא להמון נכדים. הוא פרופסור מכובד עטור תהילה והיא בעלת קליניקה ידועה בתחומה, יושבים ואוכלים ארוחת ערב . פיקניק. כמו ילדים. משוחחים. נראו מרחוק כאלה חמודים. באמצע הרחוב. בסתם יום של חול אחרי הצהריים. מצא חן בעיני. 

אנחנו מקבלים במייל הצעות כאלה של משחקי דרמה וקלפים ושיקופים. זכרונות וקביעת עתיד לפי האלבומים.זה לא הסיגנון שלנו. לימוד משותף זה משהו אחר לגמרי.

אבל אם אתם מחפשים בסיגנון הזה של "פעולות" של תנועת נוער או "ערבי כיתה" ואני מניחה שזה מתאים להרבה אם זה עלה פה, אז יש את "כלים שלובים" והם שולחים טיפ במייל. לחפש בגוגל. (קוראים להם יסכה ויונתן שומר)

ולפני יום כיפור-אז סליחה על ההשוואה לנוער. לי זה מזכיר פעילות של כיתה או שבט. לנו זה לא מתאים. אבל נשמע מתוק ומקורי ומצליח למי שאוהב או פתוח לזה.