פורום נשואים טריים (עמוד 496)

[לפעמים ההזדהות יכולה גם להיות הפוכה..]

לגבי האמפתיה, הכלל לא נכון לדעתי.  תלוי באדם.

פמיניסטיות "יועצות" לא ידוע לי. ואם כאלה - אז יש חשש.

ואת מתנצלת שלא הצלחת.

נראה לך אופציה מתאימה לעשות כך?

רק שהיא נורא לחצה ואמרה לי מה את לא רוצה?כדאי לך תקבלי 200 ש"ח ליום. תבטלי את הפגישה ורופא השיניים. ועכשיו הגעתי לפשרה אולי לוותר על הרופא שיניים ולהחליף אותה מ10:30 עד 4 והיא לא עונה אולי היא נפגעה?

אולי היא חשבה שתקפצי על ההזדמנות, והיה תמוה בעיניה שאת לא מעוניינת..

בכל אופן את יכולה לנסות להתקשר שוב- להתנצל, ולומר שתנסי למצוא מישהי אחרת ואם לא, תהיי מוכנה להחליף אותה בשעות שכתבת. נשמע לי שזו אופציה שתתקבל יפה על ליבה

ודפקתי והיא לא עונה.אוף קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות

אני מניח שלא "ניתקת" בצורה פוגעת.

גם אדם שעוזר מיזמתו - ויפה מצידו - לא יכול "לדרוש" מילוי מקום כזה..

אם את יכולה לעזור - מצוין. אם לא - תרגישי בנוח.

ואמרה לי חבלת שלא ביטלת את הפגישה היית אומרת לה (לבוסית) שיש לך משהו דחוף... בכל אופן היא צריכה לקבל תשובה מהמנהלת של המעון אם זה רלוונטי בכלל שאני יבוא ב10:30.

שניסיתי להוסיף מקודם להודעה (קרתה איזו תקלה שלא איפשרה) - 

שמהלשון שציטטת, רואים שחשבה גם עלייך, שתכולי להרוויח משהו. ופשוט הציעה לך כנראה איך להסתדר. לא בתור דרישה.

אכן, שכנה טובה..

ולא לפחד כשצודקים...

לא צריך ל" השתגע " אם מתנה .... אפשר גם משהו פשוט או סתם ברכה +שוקולד/סוכריה .

(בר"ה רצתי להפתיע קצת את בעלי . אז כתבתי לו 2 מכתבים עם ברכות לשנה החדשה .

וצרפתי סוכרית מותר מנטה וחלבה קטנה ....)

נ.ב

קצת לפני החתונה (כשבוע ) היה לי יום הולדת אז בעלי קנה לי סידור + הקדשה והביא לי בחדר יחוד .

ולבעלי כשהיה לו יום הולדת והינו בקשר חזק (לקראת אירוסין וחתונה ....) קנינו ביחד  ארנק

כי ראיתי שהארנק שלו כבר עשה את שלו .

אפשר גם בילו זוגי -מסעדה /טייול בטבע /פיקניק

או סתם ערב כייף בבית ארוחה משקעת ,סרט במחשב , לשחק משחקי קופסא יחד ....

עם קצת בלונים ברקע , אפשר גם מוזיקה שאתם אוהבים .

תלוי מה הוא אוהב, הוא ספורטיבי? אוהב גאג'טים(ככה כותבים?)?אוהב ספרים?

כל אחד אוהב משהו אחר, גם תלוי מה התקציב.

התארחנו בשבת אצל ההורים . כולה הכנתי מאפינס...

נחמד לטייל לאורך הירקון, לאורך הטיילת בתל אביב, בסימטאות יפו או לאורך הטיילת בנתניה, ולאכול ארוחת ערב מול הים.

(לכל המקומות הנ"ל אפשר להגיע בתחבורה ציבורית, ואפשר לקחת בתיק גב אוכל לא מסובך ששניכם אוהבים). 

ארנק יפה ,סידור /מחזור -אם הקדשה , ספר (אם אתה יודע אזה טעם יש לה ....)

עט עם חריטה ,משהו נוי לשולחן - מדף ( פיצפקס קטנים כאלה ....),

הכי סיוט זה להיות מנומס על משהו שאתה לא אוהב

ובגלל זה אנחנו הולכים לקנות לי מתנה ביחד 

כשמתקרב התאריך אני אוהבת לחלום בקול:

יואו, איך בא לי xxx!

(זה עובד)

אני גם אומרת באיזה חנות, איפה היא ומה המחיר...

וגם אז יש טעויות...

העיקר שאני שמחה שהוא רוצה לשמח אותי... לא מצפה ממנו ליותר ושנינו מאושרים!

ואם הוא קונה מתנות אחרות, אני ממש משתדלת גם לשמוח בהם, ולרוב מצליחה. 

טוב, הטיילת ביפו מהממת ,רומנטית וניתן למצוא פינת שקטות- מומלץ.

אפשר לשךב ישיבה בבית קפה זול ומשאיר טעם מתוק ופנק.

לגבי מתנה-

אמרה מי שאמרה שנשים אוהבת איפור תכשיטים בושם- ובכן זה די נכון

הכי טוב לקנות בחנות מוכרת עם פתק החלפה, צמיד נחמד. עגילים יפות, בושם טוב (בדיוק כמו שיש לה על המדף וכמעט נגמר..) עם מכתב רומנטי ושוקולד. זה יכול לצאת בערך 400-500 שקל יקר לך? אפשר גם בפחות במגנוליה וכו'..

חוק חשוב לכל הבעלים למיניהם(!!!)

מתנה לבית זאת לא מתנה לאישה- מגבות, כלי הגשה, סדינים ורהיט חדש, אלה הם מתנות  לך,לילדים לבית, לא פינוק אמיתי בשבילנו.

זה מעליב ומעצבן.

מסכימות איתי?

לא מפנק אותי תכשיטים ובושם. איפור זה משהו נצרך לא מפנק, כשנגמר קונים.

אולי קרמים זה בקטגוריית הפינוק.

מפנק אותי: מכשיר לסינון מים, מתקן לכביסה (אף על פי שניתן להסתדר בלעדיו לי זה יתן הרגשה נעימה יותר של סדר ולכן זה פינוק בשבילי) מגבות וסדינים זה שיא הפינוק. רהיט חדש- תלוי איזה.

ובכלל יעצבן אותי שבעלי יקנה משהו בסכום של מאות שקלים ללא ידיעתי. הכסף משותף וגם האחריות הכלכלית. לא משנה לי אם ההוצאה המיותרת זה עלי או עליו.

ועוד משהו לגבי מעליב ומעצבן- אני חושבת שבעל צריך לשמח ולפנק את אשתו, אבל אם האשה תדע לשמוח ולהתפנק מדברים פשוטים ולא להיעלב זה יהיה רק לטובתם.

אגב, עד היום מתנות שקיבלתי במטרה "לקנות משהו מפנק לעצמך" ולא לבית או לתינוק, בסופו של דבר נאכלו בעו"ש.

אני לא טיפוס כזה ולא רוצה להתרגל להיות כזאת.

אני גם לא בקטע של תכשיטים איפור קרמים ....ממש לא .

ולי תמיד קר מאוד בחורף , אז אחד הפעמים בעלי קנה לי מעיין שמיכת כירבול .

וגם קנה לי פיצפ'קס כאלה למדף ....

(ברכת אשת חייל גדולה כזאת , כדור מזכוכית אם 2 דובים חמודים בפנים עם אור כזה ,

מטפחת שבחרנו ביחד בשנה הראשונה או השנייה .... ועל זה הדרך .)

כי הכסף לא יפול מהשמים.

תחשבו כבר עכשיו איפה כדאי לכם לגור, האם יש מגורים של הישיבה?

עד כמה תהיה מוכן לוותר ולעבור לישיבה אחרת במידת הצורך? לעבוד בזמנך הפנוי?

לקרצף בתים ומכוניות בבין הזמנים? לנקות חדרי מדרגות ובתי כנסת בסופי שבוע?

כמה אתם מוכנים להצטמצם? לרכוש מוצרים יד 2? לגור בשכירות בזול בבית שהוא לא שיא היופי והשלימות?

ושאלה רגישה.. כמה אתם מוכנים לצמצם בהוצאות על החתונה כדי שיהיה לכם ממה לחיות?

תאורטית יש אפשרות לדחות את הלימודים של הבחורה ושהיא תעבוד במשרה מלאה, בפועל זה לא מומלץ שאשה תדחה את הלימודים כי זה רק הולך ונהיה קשה יותר עם השנים והילדים.

אבל אולי יש אפשרות לפרוס את הלימודים שלה שהיא תוכל לעבוד יותר שעות?

יש גם מלגות כמו פר"ח וסחל"ב שעובדים 4-8 שעות בשבוע ומקבלים את זה כמלגה. 

בקיצור, יש אפשרויות, תלוי בהעדפות שלכם. ומצויין שמתכוננים לזה.

ושאלת כפירה: האם חד משמעי מבחינתכם שהיא משלימה את השנה הזאת כשירות לאומי ואתה חוזר לישיבה?

(כי בניגוד למה שמר פרס חושב, יש היום ילדים רעבים... אז אני מקווה שתמצאו את הדרך להשוות הכנסות להוצאות גם בלי לוותר על השירות והישיבה, אך יש מצבים שכדאי לשקול זאת)

וכשיש תכנית ברורה איך מתפרנסים.

אחרת מתחילים את החיים ברגל שמאל

מי שזן מקרני ראמים עד בצי כינים מפרנס גם זוגות צעירים

אף פעם לא הפריע. וגם לא מפריע היום.

תלוי בבן-אדם

רק אחרי האירוסין גיליתי שזה שנתיים ולא שנה כמו שחשבתי (השדכן טעה)

בהתחלה אולי הפריע קצת ועכשיו בכלל לא

אני קטן מאשתי בחודשיים

אחי קטן מגיסתי ב10 חודשים

אבי קטן מאימי ב10 חודשים

אבל זה ממש זניח 

ולפחות כלפי חוץ הם נראים מאושרים מאד...

הגוף שלהם נשאר אותו הדבר בערך, לא עובר שינוים הורמונלים של לידות , הנקות וכ....

מקסימום זה קרס וקרחת.

 הם ממשיכים עדין להרגיש כנראה לא מחויבים , ממשיכים עם הפנטזיות

האישה בקושי מדדה אחרי הגבר בקצב איטי עקב עיפות מהילדים, הריונות, וכו

נוצר פער ענק!

אני רואה את עצמי בשמונה בערב מעולפת, לא רואה בעניים, נופלת על המיטה מעייפות,בעלי שיא הערני יכול להיות ער עוד לפחות 4-5 שעות

כנראה יש הרבה זמן לפנטז על כל מיני דוגמניות או לחשוב על החיים, וזה במקום להתחיל לשטוף כלים, להעמיד מכונת כביסה, לאסוף משחקים, רואים את האישה כמו איזה גופה במיטה, זה האמת לא הכי מושך.....

כמו שלאחרונה(וגם לא לאחרונה) יש הרבה שירשורים-
'בעלי לא משקיע  בי מספיק'

כל אחד עם הצרות שלו...

היום רמת הפריצות גדולה מאוד ועלתה לשיאים מטורפים ולכן מאיתנו הגברים נדרשת עבודת כיבוש היצר

ברמות לא פשוטות לעיתים כושלים בה.

דבר שני בהרבה בתים האישה קמה בבוקר מתארגנת ודופקת הופעה לא נורמאלית כולל איפור ובבית ישר עולה על חולצת סוף מסלול של הבעל או מהמילואים ובמקרה הפחות נורא איזה חצאית בינונית מטה ועל איפור בבית מי שמע.

מסקנות:

עלנו הגברים מוטלת אחריות לא לעשות השוואות בין הזבל שבחוץ לבין הבית ולהשמר יותר בלא תתורו.

עליכן הנשים להשתדל יותר במראות הצובאות אשר צבאו פתח אוהל מועד ובכל כחל וסרק למען הגבר שלכן.

והאמת והשלום אהבו.

תשמעו את הסדר יום , תגידו מתי בדיוק דוחפים שוב איפור ולבוש.

בבוקר אני באמת מתלבשת מאוד יפה , מתאפרת וכו.. אבל זה אחרי שכבר בעלי מוציא את הילדים מהבית (אז הוא מפספס. חחחחח) כי איתם זה פשוט לא שיך, אני יבוא מלוכלת ומקומטת לעבודה, כשאני מתאפרת הם עוזרים לי ושוברים לי, האיפור עומד גבוה וכל זה רק אחרי שהולכים...

בארבע באמת אני כבר נראת מעולפת, לוקחת מבית ספר גנים וכ, הולכים לפעמים ישר לגינה, ספריה , קניות. חוזרים לפעמים שש וחצי שבע, אז ארוחת ערב מקלחות, תוך כדי הבעל מגיע, ברור שהאישה כבר נראת נורא מבחינת ביגוד מלוכלך ומקומט, האיפור ברור ירד

אז הלוי מא, מה אתה מציע?? תוך כדי שהילדים אוכלים חביתה וכו, אחליף לבגדים יפים ואתאפר מחדש??

האמת גם איך שאני באה אני מחליפה בגדים, מורידה נעלים, אז בגדי בית נעלי בית ומטפחת זה ממש לא משהוא....

הזמן היחיד שאישה נראת אולי נורמלי, אם יוצאים לאירוע וכ... או ליל שבת האיפור טרי

לדעתי הגברים מצד אחד רוצים אישה שנראת טוב, אבל לא מבינים שזה לא הכי שייך עקב הנסיבות, נכון שבגדי בית, מטפחת,  נעלי בית לא חיבים להיות שמעטס, בכל אופן זה לא הופעה של אישה שמתלבשת לעבודה

גם לשמור את העניים איפה דוחפים את זה

הרחוב הפרסומות הפקידה בבנק/דואר

למלחמה זו צריך שני שותפים!

את רוצה שבעלך יגיד לך שאת הכי יפה בעיניו בלי להתאמץ להיות יפה? 

תאמיני לי אני מבינה על מה את מדברת ואיך השגרה שוחקת אבל זה בדיוק התפקיד שלנו, לא לתת לשגרה לשחוק אותנו.

איך מישהי חכמה אמרה לי פעם?

נכון כשאת עייפה (מצב גופה להגדרתך) אם אחד הילדים יצטרך אותך את תקומי אליו? גם אם התינוק יתעורר 10 פעמים בלילה את לא תתעלמי ממנו?

אז אם את לא רוצה לבכות אח"כ, תקומי בשמחה לבעלך.

וטיפים מעשיים:

 בזמן "חביתה", את יכולה להיכנס להתקלח, לא אמבטיה בשמן המור 180 יום, מקלחת זריזה ומרעננת, איפור קל, בושם תכשיטים. לסרק את השיער, סרט או אביזר משדרג שלוקח שניה לשים. (למה מטפחת?)

כל זה גג רבע שעה.

אז נכון שלא כל יום יש רבע שעה. מספיק יומיים בשבוע. עצם ההשקעה תשמח את בעלך מאוד ותעורר אותו לעזור בבית בימים שהם לא היומיים האלו.

(אם הוא רואה שבמקום להתארגן בשבילו את עסוקה בלרחוץ כלים ולנקות פספוסים, וחשוב לו שתראי טוב, הוא יעזור לך לתקתק את הבית)

אפשרות שניה היא לא כשהבעל חוזר הביתה אלא בסיכום איתו מראש כשהוא מגיע הוא עוזר לך לתקתק הכל, שניכם מתרעננים ויושבים יחד לאכול/ לשתות תה ועוגה ולשתף במה שעובר עליכם.

אפשרות שלישית (יישמנו אותה בתקופת ההריון שממש התמוטטתי אחרי שעתיים עם השובב ובעלי לא יכל לחזור קודם מהעבודה):

בעלי החליף אותי מא' ועד ת' בכל מה שקשור לילד: אוכל, אמבטיה. עבודות בית קלות: שטיפת כלים (או ארגון שלהם בערימה מסודרת על השיש) ארגון ראשוני מאוד של הבית (ריכוז הבלאגן במקום מאוד מסוים ככה ששאר הבית נראה כמו בית) אני בזמן הזה הסתגרתי בחדר והלכתי לישון!!

הסתגרתי בחדר כי אם הייתי באיזור הבן כל הזמן שיגע שרוצה רק את אמא.

אחרי שהילד נרדם קמתי וכבר הרגשתי הרבה יותר טוב. גם יכלתי להתייחס אליו כמו שצריך וגם היה לי כח להמשיך לארגן איתו את הבית.

אפשרות רביעית: (גם היא יושמה בעיקר בזמן ההיריון) לקרוא לבייביסיטר שתוציא את הילדים כדי לשמור על הכוחות שלי. אם הזוגיות תופסת מקום חשוב בסדר העדיפויות בכלל לא חושבים פעמיים על ההוצאה הכלכלית.

(צלחת אוכל חמה של אוכל טרי, המונחת בהפתעה על שולחן מפונה ונקי, יכולה ליצור את אותו אפקט (ואפילו יותר) של יציאה לארוחה בבית קפה. תחשבי מה משתלם יותר כלכלית)

אפשרות חמישית: (דומה לאפשרות שלישית) בעלי יוצא לחצי שעה- שעה עם הילדים ה-ח-ו-צ-ה! מצידי שירד שלג. יש מצבים שאני לא מסוגלת לשמוע כבר את המילה "אמא". בחוץ הם עושים חיים. זמן איכות של אבא עם הילדים (חשוב מאוד לשני הצדדים) ואני בבית ר-י-ק! נחה, אוכלת, שותה (!!, כן לפעמים א"א אפילו לשתות כי אז גם הבן מבקש ומשחק עם המים ושופך על אחותו וכזה בלאגן שאני מוותרת על המים)

כשהם חוזרים כולנו מחייכים חיוך גדול. לי יש כח לחלק ג' של היום.

יש תקופות שאין רצון  כנראה... כי הלב, הרגש , הנשמה וכו' עמוסים מכל מיני דברים שהיו ושנמצאים

וזה לא הדבר שהכי חשוב לי כרגע ,שהביגוד שלי ימצא חן בעיני בעלי.

באמת, אין לי כרגע את הרצון שבעלי יחשוב שאני מלכת היופי ומושכת, אני לא שם, בכלל בכלל לא......

ז"א אני יודעת ובטוחה שאני נראת טוב בעיניו , מושכת וכו'.

הוא לא נראה לי מצפה שיפתח את הדלת ויראה אישה מטופחת, הוא רוצה לראות בית מטופח, זה הרבה יותר ישמח אותו, אם יראה פוגרום ואישה עם איפור זה לא מה שיעשה לו את זה

וכאמור... הבית לא מבריק כשהוא נכנס, רחוק מיזה...

אז קודם כל, .

יש תקופות כאלו בחיים, נראה לי כל הדברים שכתבתי זה לאו דווקא להשקיע בחיצוניות בשבילו, הרבה זה גם להרגשה האישית שלך ובכלל כדלק לזוגיות. (יותר קל למנוע מראש בעיות מאשר להתמודד איתן אח"כ)

אולי כשלב ראשון תתאמצי לפנות לך זמן לעצמך להתמודד עם מה שאת עוברת?

שלא תגיעי למצב של התמוטטות ממרוץ החיים.

תעצרי רגע ותחשבי איך את מחזירה את הכוחות שלך אלייך, ומתוך כך כל המשפחה שלך תרוויח מזה.

בהצלחה!

דוקא אני בתקופה שאני מאוד משקיעה בעצמי מכל מיני בחינות שעושות אותי מאושרת,

אבל תתפלאי כל המשפחה בכלל לא מרויחה מיזה, להפך אני יותר מנותקת, כי אני מאוד משקיעה בלימודים שאני אוהבת וכו. להפך אני יותר עיפה...

תעקבי.

זה התלבטות עוד מלפני הנישואים שממשיכה ולא נותנת מנוח.

זה כמו ללמוד מקצוע מסוים וכל היום לאכול את הלב למה אתה לא לומד למקצוע אחר.

מוריד כל טיפת מוטיבציה וסיכוי להנות מהמקצוע שבחרת.

עצם ההתלבטות הנמשכת, יוצאים קירחים מכאן ומכאן וחשים תסכול.

לכן אדם שרוצה להתחתן חייב לבוא לזה מתוך החלטה פנימית שזה האשה ואין מישהי אחרת. ואין אופציה של גירושין (מבחינתו\ה)

ברגע שהאופציה של גירושין היא לא אופציה, ואין שום גבר אחר במקום הבעל או אישה אחרת במקום האשה (גם לא גבר\אישה דמיוניים) יש הרבה יותר סיכוי לשמוח במה שיש ולנסות לטפל כמה שאפשר במצב, גם כשהוא קשה.

וכשקורה ההיפך אין כמעט סיכוי לשמוח בבחירה או לנסות להביא אותה למצב טוב, כי תמיד חושבים מה היה אם הם לא היו מתחתנים.

ואז זה נוחת עליה פתאום. (במקרה ומגלים לה בכלל)

אצל בעלי זה ממש לא ככה! וזה לא אני מעידה על כך, בנות המשפחה ובעיקר אחותי הגדולה אומרות לי תמיד שפשוט כיף לדבר איתו ולהיות בחברתו כי הוא מעולם לא בוחן (ובנות מרגישות ת-מ-י-ד  מתי בוחנים אותם) ולא מביט ולא פוזל למקומות... וגם אני מרגישה ככה!! הוא לא מסתכל על בנות ברחוב "בטעות" או לא בטעות... וכשהוא אומר לי שאני הכי יפה בעולם הוא מסתכל לי בעניים וגם הם אומרות את אותו דבר!! 

הטהרה של בחורי ישראל זה דבר שהוא פנימי, אפשר לראות להבדיל אצל בני דודינו שלכולם יש עזות וחוסר צניעות במבטים שלהם. 

וזה הרווח הענק שמרוויחות בנות ישראל שנישאו לבני תורה.

והמלצה לכל מי שרוצה להמנע מהסיפורים הללו, תבחרי את בעלך לפי העניים שלו. אם יש בהם טוהר- גם בנפש שלו יש.

ושימשיך...

בעלי הוא העתק של אבא שלי... וכל מה שכתבתי עליו נכון גם לגבי אבא שלי (גם ממה שאני רואה/יודעת,  וגם ממה שאמא שלי מספרת. ). מספיק לי לראות את ההורים שלי אחרי 25 שנות נישואים מאוהבים כמו ילדים בני 18. או לראות את אבא שלי מתרגש כל פעם מחדש  כשהוא מדבר עליה שהיא האישה היפה ביותר בעולם (למרות שרואים עליה את הלידות יופי).

לא בגלל זה התחתנתם?

יופי חיצוני הוא דבר חולף, אצל 2 המינים. אך כשיש אהבה פנימית החיצוני נראה תמיד יפה. עם איפור בלי איפור,

עם פיג'מה או בגדי שבת. בטח לא חידשתי כלום, אבל רק להזכיר.

לנשים- השקעה בעצמך היא בשבילך קודם כל. כשאת חושבת שאת נראית טוב, את מרגישה טוב עם עצמך ואת גם משדרת את זה לסביבה. 

בעלי גם אחרי 12 שנה וכמה לידות חושב משום מה שאישתו יפה ודואג להגיד לה את זה השכם והערב בכל מצב צבירה שלה...

ואני חושבת שזה לא משום שאני דוגמנית ואני גם לא מתלבשת כמו בפרסומות, בחיים לא השתמשתי באיפור וכדו', אלא שהאהבה מיפה,(ב"ה שזכינו, שנמשיך לזכות גם בעתיד...)

אז הגיוני שלאחר כמה שנים, שכמובן, גורמות לשינויים בגוף של האישה, ובכלל של כל אחד (אבל במיוחד אישה אחרי לידה וכו'..) - הוא יתעורר יום אחד ויגלה שהדוגמנית שהוא חשב שהוא התחתן איתה, כבר לא ממש דוגמנית.

כל העיסוק במראה חיצוני הוא מוגבר מידי ולא לוקח את העניין בפרופורציות, ורווקים משכנעים את עצמם מראש שזה דבר ראשון במעלה, ושהוא חייב שעוד לפני החתונה היא תהיה פצצה בעיניו, ומתרצים את זה בטיעון שהוא למעשה הביצה והתרנגולת: אם אני לא אוהב את המראה שלה ממש, ולכן לא אצא איתה/אחתוך - כנראה שאנחנו לא מיועדים זה לזו! אני אתחתן עם מי שאוהב ממש את המראה שלה!

וזה עצוב ומצער. במקום שייקחו את הוראת חז"ל כפשוטה, שאדם צריך לראות את האישה טרם יישאנה, כדי שלא תתגנה בעיניו - אזי היו מבינים שזה בסך הכל "שלא תתגנה" - ולא "שתהיה הכי חתיכה ומדהימה" בעיניו. ותאמינו לי, כגבר, יש המון בנות שבנים, המראה שלהן לא מתגנה בעיניהם של הגברים, אבל "היא לא שיא המראה" ולכן יש לו תחושה פנימית ש"זה לא זה". וחבל.

|הכותב הוא בעצמו רווק, גילוי נאות|

גברים אוהבים עם עיניים

שאלתי את בעלי בנושא והוא אמר לי שאם גבר לא אוהב מראה של אישה אז עדיף לחתוך אחרי פגישה ראשונה וזהו

וזה לא עניין של יופי אובייקטיבי אלא שגבר יאהב את המראה של האישה ספציפית, הוא צריך להסתכל עליה ולהרגיש דברים מסוימים

בגיל 17 התארחתי אצל רבנית אחת חרדית שהיא חוזרת בתשובה, ובין היתר ישבו ליד השולחן בת שלה עם בעלה שהתחתנו לא מזמן. בת הייתה חמודה אבל שמנמונת עם עור לא נקי בחלוק שחור ביתי וכיסוי ראש בהתאם, אבל איך בעלה הסתכל עליה!

כאילו היא הכי יפה בעולם. עד אז אף פעם לא ראיתי שגבר מסתכל ככה על אישה, הלוואי על כולם!

ואני גדלתי בחברה חילונית שרב הבנות מאוד משתדלות להיראות טוב אבל אף אחד לא הסתכל עליהן ככה

כל הסיפור הזה של "מראה חצוני לאשה" זה שטויות במיץ עגבניות!

אז היא לא כזה מוצאת חן בעיניך, אז מה?

האם יש מישהי שנשארת יפה בגיל 60? אז בגיל 60 לגיטימי לפזול החוצה?

די עם השטויות! יופי זה משהו חיצוני, טכני, שלא משנה כלום!

אז נכון שאם היא מכוערת בעיניך - זה יעשה לכם בעיות ואל תתחתנו, אבל אם התחהת איתה אני בטוח שהיה לה חן בעיניך, אז עכשיו מה אתה מתמקד בחיצוניות?

זה כל כך רדוד!

יש בעיות רגשיות? אתם רבים? תדבר על זה! זה בעיה אמיתית, אבל יופי?! מה אנחנו, שחקני קולנוע של סדרות שמחליפים נשים כמו גרביים לפי היופי שלהם?

(ולא דיברתי על משיכה, דיברתי על יופי חיצוני, זה לא חופף!)

אנחנו בני אדם לא מכונות אופי

מה זו השטות הזו "אז היא לא כזה מוצאת חן בעיניך, אז מה?"

אסור לו לאדם...שמא תתגנה עליו

כלה רוחצת פניה ביום כיפור שמא...

ברור שאשה צריכה להשקיע בעצמה, וחז"ל ידאגו מאד שאשה תמצא חן בעיניו, אבל זה לא מה שהוא צריך להתמקד, זה לא תחום אחריותו, והוא חייב להשקיע בהסתכלות על הפנימיות ולא על החיצוניות

אני שוב אומר, אם עדיין לא התחנת - אל תיכנס לזה, אבל אתה כבר נשוי, יאללה, כמה אפשר להתמקד במשה כל כך חיצוני

כשסבתא שלי הייתה בת 77- היא הייתה אלמנה כבר הרבה שנים- היא כמעט התחתנה שנית

אולי בעינך בנות 60 זה לא, אבל בעיני בני 70 אולי דווקא כן

לדעתי היא נשענת על בעיות אישיות גדולות יותר 

או התחמקות מבעיות זוגיות פתירות

הילדים הוי אצל סבא וסבתא בירושלים .

והשבתות נכנסות מקדם .... אז משהו באזור , נסעה של כשעה /שעה + ....

אין ממש עדיפות , אשמח לקבל רעיונות וכיוון .

http://www.zimmer.co.il/premium.asp?Site_ID=4123

מאוד נהננו אצלו

יש את המלונות בכניסה לעיר:

שערי ירושלים

מלון פארק(לשעבר אין לי מושג איך קוראים לו היום)

לאונרדו

ורמאדה רנאסנס

בעיר יש הרבה מלונות

אני מכיר את

"לב ירושלים" - צריך לברר עם בשבתות יש שם חדר אוכל...
בעיקרון זה מלון דירות.

יש על כביש 1:
עץ הזית

לאונרדו

ועוד אחד(לא זוכר מה שמו)

בהצלחה! מכירה קצת, נחמד שם..

אם את רוצה אתן לך את הפלא שלו 

דברי איתו הוא הכי יוכל לעזור לך

אלא קהילה הולכת וגדלה.

יש כאלה פעילים יותר, יש כאלה פחות, ויש כאלה שפשוט חיים את חייהם.

אבל בשכונות ישנות יותר יש הרבה ממקימי הגרעין וממצטרפיו הראשונים. נוה זית וסביבותיה.

גם בשכונות נוספות מפוזרים אנשי גרעין וסתם משפחות דתיות.

יש גם שכונה דתית חדשה שמוקמת ואולי כבר מאוכלסת- בין רח' חשמונאים לבי"ס ספיר, סמוך לאולפנה.

ברמת אלישיב יש ריכוז גדול מאוד, כי זו שכונה שנבנתה ספציפית לציבור הדתי.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t677700#7498564

סגרתי את זה ולא זוכר מי זאת.

זה גם לא מופיע בשיחות האישיות, כנראה בגלל שסגרתי את זה מייד.

(יעדיפו בפורום סגור או להתייעץ אישית)

2. יש מצב שהיה פחות.

2. בדור הקודם (ובדורות שלפניהם) חשבו הרבה-הרבה פחות על התאמה, ומשיכה, וכו' וכו'. היו מתחתנים וזהו, והכל היה הרבה יותר פשוט. (לא יודעת אם יותר טוב, אבל יותר פשוט -בטוח.)

ועוד משהו, יצר הרע לעניות דעתי, בדור הזה אוהב להפריע בבניית הבית היהודי כהלכתו,

ע"ע זוגות חד....

שפשוט מחקה את העמל והעבודה. היאוש מגיע מהר מדי..

הכל כאן ועכשיו ובלי מאמצים

כי במציאות אני שומעת דווקא את הנשים מדברות על דברים מהסוג הזה, והרבה..

לגבי דור ההורים שלנו, אני מאמינה שזה היה גם. דור הסבא והסבתא כנראה פחות נגוע בעניין המצער הזה. וזה נובע מהרבה סיבות ביניהן תרבות השפע, עניין המיצוי העצמי (פעם ראו בנישואין ובכל המשתמע מכך כמיצוי העצמי הגדול ביותר. ובצדק לענ"ד), העניין שלא מוכנים לעבוד, ורוצים כאן ועכשיו. לטעמי יש בזה גם צד של חוסר אמונה בקב"ה.. וזו היא תשתית רחבה הנוגעת לכל כך הרבה תחומים בחיים. 

אני דווקא שמח שאני חי בדור שבו יש לאנשים את השאיפה להיות שמחים ומאושרים גם בחיי הנישואים שלהם ולא רק להתייחס לזה כאל עול שהם ניצטוו לשאת בתור יהודים. 

זה מאד קל לומר לאנשים "לך תעבוד!" ונכון שיש גם עצלנים ופוחזים, אבל בסופו של דבר כל בן אדם נורמלי רוצה לקוות שההשקעה שלו בזוגיות תישא פירות גם בעולם הזה. אני מתאמץ ומשקיע למען הזוגיות שלי עם אשתי, כי אני מאמין שיצא לי מזה משהו שהוא יותר מחיים משותפים תחת אותה קורת גג. אני רוצה להרגיש את הארומה הרומנטית של הזוגיות ולכן אני לא מסתפק רק בשותפות מוצלחת עם אווירה טובה. אבל בשביל זה צריך רגש פנימי טבעי שיכול לבוא רק מתוך התאמה טובה בין איש לאשתו. בלעדיו הזוגיות הופכת למשא כבד עד שקורסים. בזה גם אני ואשתי בוחנים את היחסים בינינו, אפילו שאנחנו הורים לילדים.

אני יכול להבין את אלה שמשרשרים. אני דן אותם לכף זכות שהם לא מפחדים מעבודה קשה, אבל הם כן פוחדים להעביר את החיים בלי סיפוק ובלי הטעם המתוק של החוויה הזוגית, כי אולי באמת אין בסיס משותף לעבוד עליו. 

בסיס משותף בנוי מחיבור רגשות פנימיים של משיכה טבעית ופשוטה ("גשמית" סליחה על הביטוי) לצד השני כבן אדם. כל עוד זה קיים אצל שני הצדדים, יש טעם להשקיע בזוגיות. אם אחד מהצדדים מאבד את הרגש זה כואב, כי אז העבודה על הזוגיות הופכת לעבודה על ריסון עצמי והשלמה עם מצב בדיעבד. הצרה היא שלא כולם מתייחסים לזה ברצינות לפני החתונה או בכלל ואי אפשר לברוא את זה יש מאין. 

חיבור הרגשות הפנימיים יוצר משיכה 

ואם יש בעיות זוגיות כמובן שהמשיכה נעלמת אבל צריך לטפל בבעיות כדי להחזיר את זה 

לא תמיד אפשר ליצור את החיבור הרגשי הזה ואי אפשר לפתח משיכה בכל מצב, בטח שלא בכפייה. 

אם תסבול ממנה - גם לא תראה לך יפה 

הבשר שלי כבר צועק שהכל היה לשוא

שהיתה כמובן מעורבת, הכירו כמה שנים, התאהבו והתחתנו.

הורי גם הם נפגשו בבני עקיבא המעורבת, הכירו זה את זו היטב, יצאו, התאהבו והתחתנו.

לפיכך נראה לי שבני הדורות הקודמים דווקא יותר בדקו את עצמם לפני הנשואין ועשו זאת רק כשהיו בטוחים לחלוטין בקשר ההדדי.

אני מבינה אותך מאוד...

העיצה הכי טובה ממני זה פשוט (בעצם לא פשוט בכלל):

להבליג, להבליג, להבליג, לנשום עמוק.

ויחד עם זאת, למנן את המפגשיםאיתה, ברור שלאשתך יהיה קשה כי היא בת יחידה.

אבל תסביר לה שהיא עכשיו נשואה, ויש לה מחויבות קודם כל כלפיך.

בהתחשבות בנסיבות חייה הלא-פשוטות, בהכרת טובה שגידלה לך אשה טובה - 

ולמעשה תעשו מה שברצונכם. קחו בתודה עצות שרוצים - ואל תקחו מה שלא. לא צריך להתרגש מידי מכל "עצה" ועזרה. שוקלים בנחת. אם לא תסתכל על זה כשליטה, זה גם לא יהיה. אינה יכולה לכפות כלום..  מעירה שאינכם דואגים לעצמכם, קבלו את הדאגה בחיבה, ותעשו מה שנראה הכי נכון.

ותשמח שלאשתך יש פחות בעיה מזה. חבל להכניס מתיחות בגלל זה.  

במקום לחפש פתרונות חיצוניים, כמו דרכים להדוף אותה,

נסה לעבוד על עצמך.

לאור הקרה בחייה, ולאור הנמצא ב"ה- הגיוני שכך היא תתנהג..

קבל זאת בהבנה.

לאור שסיפרת-  ראה את מעשיה כהתעניינות, ולא התערבות.

(ומה אשתך אומרת בנושא?)

ניסינו לקבל את העצות בחיוך ופשוט לעשות מה שאנחנו חושבים לנכון, אבל אחר כך היא נזפה בנו על זה שאנחנו לא עושים את מה שהיא אמרה לנו....

הסברנו לה שאנחנו שמחים לקבל עצות אבל אנחנו לא מחויבים למה שהיא רוצה שנעשה, היא לא הבינה את זה....

לדוגמא אם היא חושבת שהילד שלנו לא לבוש כמו שצריך/לא התקלח מספיק היא פשוט תחליף בגדים/תקלח גם אם נבקש ממנה שלא תעשה את זה מסיבות כאלה ואחרות...

בכל זאת תעשו כרצונכם, בלי לגרוע מהיחס המנומס.

לגבי "תחליף בגדים" נגד רצונכם וכד', זה כבר משהו אחר.  כל זמן שלא איכפת כ"כ, אז ניחא. אבל כשמפריע, אז אומרים בנימוס: אמא, אנחנו לא מעוניינים. ואם מתעקשת: אנחנו ממש מכבדים - אבל בסוף, זה ילד שלנו, אנחנו צריכים לקחת אחריות ולהחליט.. בחיוך, אבל באופן שהכוונה ברורה.  תוך זמן מה התיחום אמור להיות מובן.

[כמובן, הכל גם בזהירות. לא לצער אלמנה.. וכיבוד הורים.  סה"כ, הרי רוב הזמן היא לא בפעל איתכם]

ויש לנו משפחה ברוכה ב"ה עם הרבה נכדים.

אם לאשתך לא מפריע לא מבינה למה זה מפריע לך.

אשתך כרגע בבית? חודשיים אחרי לידה- שחמותך תבוא בבוקר כשאתה לא נמצא ושאשתך תדאג שהביקור יסתיים לפני שתגיע או שביום השבועי היא תצא איתה לסידורים זה באמת עוזר שיש עוד מישהו.

ולגבי טלפונים מה אכפת לך? היא מדברת עם הבת שלה!

היא מתקשרת אליך? תסנן.. תגיד שתתקשר לאשה. תקצר בשיחות עם הזמן היא תבין שאתה לא הכתובת לטלפונים.

יום יבוא ואתם תרצו את העזרה שלה...

לא הבנתי מה עוד מפריע לך ולמה הכוונה חופש בהחלטות. לא כל דבר צריך לדווח. מה שלא יודעים לא מדאיג את ההורים.

דבר עם אשתך ממה אתה יכול להתעלם מהשיחות שלהם ומה משפיע גם עליך ומצר את צעדיך.

וכל מה שקשור להצבת גבולות ושמירה על הפרטיות שלכם כמשפחה- רק אשתך היא זו שצריכה לעשות את זה. גם יותר מכובד, גם היא יותר תקבל שזאת הבת שלה וגם אשתך תהיה בצד שלכם.

אני הלכתי ליעוץ על הדבר הזה וקיבלתי כמה עצות חכמות שעזרו

אם אתה מעונין- אשלח לך פרטים במסר

כמה רעיונות שעולים לי :

מסעדה טובה

יצאה משוטפת (סרט /הצגה )

בית מלון /נופש

יום כייף /חצי יום בטבע (מסלול /פקניק /סתם שקיעה ....)

סתם סרט בבית

ארוחה רומנטית בבית /פינוקים בבית (משחק קופסה / טריבייה  /מקלחת משותפת / מלחמת כריות .....)

סתם לטייל בעיר - חנויות / קניון  /מדרחוב /שוק .....

אפשר גם ראש הנקרה.

עם בעלי זה היה ברור לשנינו מהדייט הראשון בערך...

יכול להיות שכן ויכול להיות שלא

יש הרבה שהתחתנו כשחוו ספקות כאלה, והם נשואים באושר,

ויש שהספקות הללו הוו מדד לכך שהקשר לא מתאים.

ממליצה לך להפגש עם משפחה/ חברים מוכרים שאת מרגישה אתם בנח, והם מכירים אותך. כך תוכלי לקבל פרספקטיבה רחבה והסתכלות על הקשר מבחוץ. מי שמכיר אותך יוכל להסב את תשומת ליבך לשאלות או נקודות שהורגשו אצלו תוך כדי מפגש איתכם, ואולי אלו דווקא יאירו באור אחר על הקשר.

הצלחה רבה!

ב]בודקים עם יש משיכה 

ג]החיים זה לא רק עליות זה כמו גרף בברוסה יש עליות במערכות יחסים ויש ירידות וזה לא קשור לתקופה בחודש!