פורום נשואים טריים (עמוד 524)

זה יוצא הרבה יותר זול.

אלבום דיגילטי, תמונה ממסוגרת של כל המשפחה.מצגת על כל החיים שלה.

כולל ספא?
ומתנה, אנחנו עשינו פעם תמונה שלהם שמורכבת מהמון תמונות קטנות של הנכדים..

 

לגבי תמונה- חשבתי על זה אבל נראה לי שתמונה משפחתית יותר מתאימה ליום נישואים

עוד מעט חוגגים 30, צריך לשמור משהו גם לזה...

מאנשים שקורבים לה/ מחברות ילדות וכו'. זה מאוד מרגש ותאגדו באלבום.

איך לא חשבתי על זה קודם??? (בטח אבא שלי כבר חשב...)

עם מסיבה רצינית במוצ"ש \בילוי טוב בשישי

 

בא לנו לצאת..

 

אבל תודה 

אצלינו זה אומר להשיג דירות לכולם וזה מבצע לא פשוט

אז חשבתי שהיות שיש לכם כמה זוגות כבר אז...

הרעיונות כאן ממש לא במושגים שלי ...

 

אנחנו עשינו לה אלבום דיגיטלי דרך לופה )אבל אפשר גם כל חברה אחרת..(
חילקנו את האלבום לפני שנים, הילדות, התקופה שבה הכירה את האבא, והתקופות עם הילדים לפי הסדר.. כמובן ששולבו שם תמונות מכל החתונות והאירועים הגדולים...
בקשר לתמונוץ מפעם... נברנו אצל הסבתא והלכנו לחנות צילום והם העבירו לנו את כל התמונות לדיסק באיכות ממש טובה....
לפי דעתי זה רעיון מהמם!!!!

היום זה מונח בוויטרינה גאווה לעני כל.

בלופה עשינו לוח שנה ובכל חודש סימנו את ימי ההולדת/ימי נישואין/יארצייט ובחצי העליון שילבנו תמונות של כל האנשים ששייכים לחודש ההוא. גם התייחסנו לחגים. לדוגמא: בניסן - תמונות של בני משפחה רלוונטיים אוכלים מצות, הדלקת חנוכיות משפחתית, תחפושות פורים... כשהמשפחה גדלה קשה לעקוב אחרי כל האירועים המבורכים וכך זה עוזר לשמור על קשר. 

גם יצא לנו לעשות "התאמת ספרים" לקחנו ספר שגדלנו עליו בילדות סרקנו אותו למחשב והוספנו תמונות של בני המשפחה כאילו שהם חלק מהספר. זה יכול לצאת מצחיק/נוגע ללב וכו'. הקרנו את המצגת במפגש משפחתי. כל אחד כמובן תרם את תרומתו מבחינת התמונות ומי שמוכשר בפאוור פוינט שילב הכל לכדי מצגת. 

לי חגגו בהפתעה שבת אצל אחת הבנות הנשואות. היה מקסים! לראות את היחד של כולם והשותפות בהכנת האוכל ובתוכניות.

אפשר לשלב ברכות מאנשים קרובים, חידות מהילדות, שירי ילדים ונכדים, וכל ארוחה היו אחראים משפחה אחרת.

                                     שמחתי עם כולם, ושלא הוציאו כסף רב מידי. זול יחסית ומשמח!

אגב, קיבלתי תמונה מעוצבת עם תמונות של כל המשפחה. מה צריך יותר?

מין שבת כלה כזאת..

מתנות לפי משפט..

משחקים שונים..

כשאנחנו תיכננו משהו כזה אמר שלי חשדה וביקשה שלא נעשה מה שתיכננו, כולם מסביב לקחו את זה קשה.
חשוב לזכור מי העיקר ומה העדפות שלו.

גם אני מאוד ממליצה לברר איתה מה היא רוצה- אנחנו תיכננו לאמא שלי ליומהולדת 60 מסיבה גדולה אבל היא לא רצה ובקשה שבת משפחתית- עשינו את מה שהיא רצה והיה לה מאוד כיף.

לגבי רעיונות למתנה - תנסו לחשוב מה היא אוהבת: אומנות, בישול, שירה, טיול ולנסות לעשות משהוא סביב זה.

השנה הכנתי לאמא שלי ציור ורשמתי אותה לחוג ציור (סוג של חלום שהיה לה),

בשנה אחרת עשיתי לה יום כיף (אכלנו ארוחת בוקר במסעדה, קנינו בגד חדש,ביקור אצל הקוסמטיקאית, וסימנו בתפילה- כותל/קבר רחל/ שמעון הצדיק). אלבום דיגטלי (עשיתי במיי אלבום). 

 

רעיונות לחגיגה:

לפי מה שאני מבינה אתם חוגגים באזור של יום ירושלים/יום העצמאות.

אולי לעשות טיול כולם ביחד "חיים שכאלו" (סיור במקומות משמעותיים בהם היא תקבל ברכות מאנשים שקשורים לאותו מקום).

אם היא אוהבת טיולים אפשר טיול מאורגן ולאחריו מסעדה (בעלי עשה לי את זה היה ממש כיף).

או לשכור אוטו גדול ולסוע כולם ליום כיף.

 

אם היא הקטע של אומנות אפשר לעשות בוקר בסטודיו וליצור משהוא משותף שיכול להיות לה כמתנה.

ערב שירה/קריוקי משפחתי או לעשות ערב כזה רק לנשים (ולפתוח את זה גם לנשות המשפחה), אנחנו הזמנו משהיא שתנגן באקורדיון והיה מעולה ושמח (רק אבא שלי קצת התבאס שהוא לא יכל היה להשתתף).

 

לגבי שבת מחוץ לבית כדאי לבדוק בבתי הארחה או בבתי ספר שדה, הם יותר זולים ובחלקם יש תנאים ממש בסדר או צימר גדול שכולם בו ביחד.

 

בהצלחה והרבה מזל טוב

 

 

בנתיים נראה לי שלמתנה אלך על אלבום מעוצב עם תמונות ילדות והתפתחות עד היום בשילוב ברכות מכל המשפחה המורחבת. (עדיין מתלבטת אם להכין ממש או לעשות דיגיטלי בלופה וכד'. לשניהם אין לי מספיק זמן להקדיש...פסח קרוב יותר...)

 

לגבי המפגש, אנחנו משפחה צעירה עדיין (הנכדים היחידים הם הילדים שלי...) ובהרבה שבתות יש הרכב מלא אצלהם (וממש לפעמים אצלי) אז חייבים לצאת לאנשהו ובגלל ספירת העומר אין אטרקציה שאפשר לשלב ביום רגיל אז הכי רלוונטי זה שבת.

 

תודה רבה לכל המגיבות(/בים). באמת נתתם לי רעיונות לתוכן ולהכל.

 

אשמח לעוד עצות ונסיונות אישיים.

 

 

 

 

אנחנו עשינו לאבי לגיל 77 ,חוברת סיפורים על סיפור חייו.

זו היתה חוברת שהשקעתי בה הרבה זמן ועבודה.

מלבד הכתיבה והעריכה החוברת דרשה זמן לשיחות עם אנשים שונים.

נכון שאת עכשיו בלחץ זמן אבל אפשרי ליום הולדת 60 או 70.

את עדין מחכה לרעיונות?!

 

ביררנו בעוד כמה מקומות אבל שוב, למי שיש את התאריכים פנויים זה עדיין נורא יקר.

 

חשבנו על סביוני הגליל ביסוד המעלה (ליד קריית שמונה) מחירים דיי סבירים.

מישהו מכיר לתת  חוות דעת? (אווירה דתית, חדרים, אוכל, בית כנסת וכו')

באתר עושה רושם דיי נחמד.

באינטרנט הרבה פעמים התמונות עשויות מהמון פוטו שופ.יש בקריית שמונה צימרים למשפחות של משפרת ברוך הם מיועדים לשבתות כאלה ויש להם חדר אוכל מרכזי. יש קייטרינג שהם עובדים איתו ממש טוב וזול יחסית. שוב על סביוני הגליל אם אתם בקטע של מלון אז נראה לי שזה בסדר אבל יכול להיות שזה לא ברמה של מלון ברמה שלא תתאכזבו. דרך אגב גם לאמא שלי יש בתמוז יומולדת 50 וחשבנו על אותו כיוון.

זה הכימקום לא דומה לתמונות
הכי הכי ממה שנתקלתן אי פעם...

החדרים הרגילים פיצפונים ממש (עגלת ילדים השארנו בחוץ כי היה צפוף...)
אבל באמת שאם המטרה היא להיות יחד כמשפחה ורק לשבת אחת זה לא כל כך משנה כמה ארונות (אם בכלל...) יש בחדר.
יש להם לובי לא גדול בכלל אבל אם זה קיץ יש חצר מקסימה..
אתם גם יכולים לבקש חדר להתאסף בו יחד (וגם בית כנסת משלכם אם אתם מספיק. כשאני הייתי היו כמה קבוצות ולכל אחד בית כנסת משלו...)
אווירת שבת במקום עצמו? תלוי... הרבה אנשים מגיעים לשם רק לישון וללכת בגלל המחיר והמיקום המעולה. על הכביש ממש...
זה בכניסה ליסוד המעלה. יש שם חנויות פתוחות בשבת אבל לא מחייב שתראי אותם (תלוי איפה אוכלים... יש שם כמה אופציות...)

הייתי שם כמעט שבוע אז אם תרצי עוד משהו אז באישי בכיף...

(לא בילט אין)

סיוג: אצלינו רק 6 חודשים, ומשפחה קטנה,

ממליץ בחום!

הציע לקנות לבת שלנו כזה..

קונים את הסחבה הזאת, ותופרים לבגד הכי סמרטוט שיש לכם

 

תתכונני לטלפון מהרווחה

שחנויות שיש בחו"ל,ושאולי זה הגיע לארץ והוא לא יודע...
המצחיק שקיבלתי את התמונה בווטסאפ,והייתי בטוחה שזה בצחוק...
אז העברתי לו
והןספתי בציניות- למצוא בחנויות המובחרות
ואז הוא מר לי שזה באמת קיים

רק לשם הצחוק.. חייבצ לקנות אחד כזה.

כי התינוקת עוד לא זוחלת...

יש שם המון צימרים.

 

אם תרצי עוד פרטים אשמח לתת.

 

וכמובן ממליצה בחום.

 

(היה גקוז'י, ערסל בחוץ,צימר מפנק )

ליד מירון ...נוף משגע אוויר נקי

ואני רוצה להתייחס לזהות המגיבים ולטענות שעלו פה על גיל ועל ניסיון:

נכון שכל אחד יכול להגיב,

ונכון שאין פה מגבלות של מספר שנות נישואין , ניסיון חיים וכל השאר,

אין כאן מבחני כניסה או הגבלת מצב משפחתי,

וסתם ככה,

בגלל שכפי שנראה לי אני נחשבת מזקנות הפורום, אני חושבת שלאף אחד מאיתנו לא היה מזיק קצת מחשבה שניה וקצת ענווה לפני שהוא חורץ גורלות על מקלדת וחותם אותם במקש שלח.

זה שאני נשואה מספר דו ספרתי של שנים-

עדיין לא הופך אותי לשום מומחית שיכולה לתת עצות על זוגיות של אחרים,

לא לייעץ להם אם להישאר ביחד או להיפרד,

לא לקבוע להם מה טוב בשבילם,

ושום דבר מעין זה.

מה שטוב אצלי- לא בהכרח טוב להם, וקצת ניסיון חיים- לא הופך אותי לברת סמכא בכל נושא.

(וזה למרות הירוקת שהחליט מנהל הפורום מסיבותיו שלו לעטרני בה)

כנ"ל לגבי גידול ילדים.

 

זה שאני נשואה יותר שנים או מגדלת יותר ילדים-

רק צריך להפוך אותי להרבה יותר זהירה במילים שלי,

כי אני כבר קצת מבינה מה ההשלכות של דיבורים לא זהירים, 

עצות שניתנות מהבטן ולא מהראש,

חוכמולוגים יודעי כל מניסיון אחרים,

מהחשיבה שאין חכמה ממני וכל השאר.

 

אני חושבת, שככל שאני מתקדמת בשנים ובניסיון- 

אני רק רואה עד כמה אני לא יודעת,

עד כמה עוד יש לי ללמוד כדי לא לטעות,

כמה אני צריכה להישמר.

 

והנחרצות שהיתה לי בשנות העשרים-

מפנה מקומה להססנות יותר, ליותר שיקול דעת, פחות החלטיות ויותר מתינות.

 

גם כבוד לדעה של מישהו אחר,

אפילו אם לא מסכימים איתה- לגמרי לא יזיק.

מה גם שיש כאן לעיתים שרשורים שנזקם רב על התועלת

 

(זה באמת דבר עם בעיות... לא פשוט... וצריך המון זהירות.) 

(אולי אחכ יהיה לי מחשבה יותר מגובשת כדי לכתוב עוד) 

שדברים שלא הייתי משתפת חברות- לא הייתי משתפת גם פה.
וזה צריך לעבוד גם הפוך.
כל אדם אמור לשים לעצמו את הגבול שלו.

אלא אם כן- המצב הוא כזה שאני צריכה דעה נוספת בעניין כל שהוא-ובמקרה כזה חברות שלי באופן זמני,לא יעילות.. או כי הן לא במצב ליעץ לי מכל מיני סיבות או כי אין להם את הנסיון לזה. או כי אני מתביישת באופן נקודתי לפתוח את זה איתם (ולא כי אלו נושאים שבכלל לא הייתי פותחת איתם כמו חיי אישות, אלא משהו נקודתי.)
וגם כשאני מגיבה לאנשים, אני אגיב כפי שאני מגיבה לאנשים במציאות. כלומר רק כשזה מבוסס עובדותולא על ניחושים וכשיש לי משהו אמיתי לתרום לשיחה.
זה הגבול שלי, ונראה לי שהוא אמור להיות הגבול של כולם..


מי שעובר את הגבול הזה... מאמינה שהיה עושה זאת גם בחיים הפרטיים שלו..
ואז זה כבר בעיה אחרת.

אבל זה לא רק חברות, כאן יש גם בנים..

אם כי אני אוסיף דיוק-
יתכן שלחברות שלי אני אספר דברים מסוימים, ופה, בגלל שישנם גם קוראים בנים-אני אשמיט אותם.

אבל זה בהחלט הגבול התחתון שלי.
מה שלא אספר לחברות לא אספר פה לעולם..
בהגבלות שציינתי.

אז כאן אני מספרת יותר. יש פה ניקים שמזוהים בשם אמתי. או שהם מאותו ישוב וכ'. אז להם יש בעיה והם באמת אף פעם לא חושפים אל הדברים השלילים שלהם ואני מבינה אותם.

כי יש פה 2 פרמטרים שמאוד שונים מחברות שלך- 

א הכל כתוב, לנצח, מתועד. 

ב את לא יודעת מי קורא. זה רשות הרבים. 

 

יש גם שני דברים שצריכים בירור- 

איזה נושאים נכון להעלות במסגרת כזו

והתנועה בתוך האישיות של הכותב\ת- של חשיפה לציבור של דבר אישי מהחיים, של מילול והמשגה, של מבט חיצוני על עצמי. 

 

 

אבל בעניי כל מה שאני מספרת לחברות הוא "חשיפה לציבור"
לא מדברת על חברות קרובה. חברות נפש. חברות "רגילות"

ובעניי זה מדד טוב.
יתכן שההגדרה שלי שונה משל רוב האנשים.. ואם זה ככה-אשמח שתחכימו אותי.

אלא מה אוסר את זה. ודוק.

אמר רבי חנן בר רבא ...  כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר  דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנום.

 

לא אומרת שכל השרשורים מגיעים לשם אבל יש גם כאלו 

 

לא נבהלים מחוסר הסכמה רציני (שגולש לויכוח חריף או אפילו למריבה )

 

 

 

הרבה יותר כיף להיות נשואה שנתיים וחצי וזה ביניים רק הולך ומשתפר ב"ה...

 

חשבתי שכיף להיות כלה, אבל בדיעבד אני רואה שזה דרמטי מדי בשביל להשאר ככה...

ש"על כל פשעים תכסה אהבה"

היא פעולה מהנה ...

כולל חלונות ואבק?

 

 

מה את עובדת בחברת ניקיונות??

 

סתתתתתתתתתתתתם

 

בהצלחה רבה עם מצוות כיבוד אב ואם 

 

אני חושב שלמדתי ביו"ד שחמיו וחמותו הם בכלל מצוות כיבוד אב ואם

 

והכי חשוב מזל טוב כנראה שההורים הבינו שמרוקאים זה לא כ"כ נורא....

 

זה רק נקודות זכות בשבילך! וזה שיש לה רק בנים זה לא משנה בכלל (גילוי נאות - גם בנים יכולים לנקות והם עושים זאת מצוין!) מאד יפה מצידך לחשוב עליה

 

לחמות הייתי שולחת את הבעל. בעלי שנה שעברה נסע לעזור להורים שלו בניקיונות.

חמותי מאוד העריכה ש"הרשיתי" לו ללכת לעזור ושהייתי לבד הזמן הזה. (הייתי עסוקה במבחנים אז זה לא ממש הפריע לי אבל גם בלי קשר זה נראה לי מאוד נכון אז הייתי מעודדת אותו לעשות את זה).

 

 

לדעתי אמא שלך קודמת לחמות, אם תספיקי גם וגם אשרייך..

 

 

ועבד בעבודות מבזות, אשתו נהגה לחכות לו אחרי העבודה מטופחת ומקושטת כדי לעודד את רוחו......

צריך תפילות, ולדאוג לו לתעסוקה- תצאו לכם, תטיילו אם יש אפשרות, הכל כדי שלא ישקע בבית בשיעמום... גבר תקוע בבית זה מכה בשבילו...תשדרי אהבה וקבלה כי הוא מרגיש כשלון...בהצלחה ושימצא עבודה טובה יותר בקרוב בע"ה!!!

תקופה מסויימת עבדתי כמאבטח בבניין כלל בירושלים

היה לי את כל היום כדי לצפות באנשים, בהתנהגויות, בסיטואציות..

 

כל יום בשעת בין הערביים פועל נקיון ערבי מהסוג הכי פשוט ושקוף היה מסיים את עבודתו ושב לביתו עם רעייתו ברחוב יפו.

הוא היה צועד כמו מלך, זרועותיהם שלובים וחיוך של גאווה ואושר נסוך על פניו..

היא השרתה בו תחושה מכילה ומעריכה כ"כ, שבאותם רגעים נדמה היה כאילו הוא כבר לא עובד פשוט בשכר מינימום,

אלא אחד האנשים המרוצים ביותר בעולם.

 

הייתי מקנא בו, כי באותם רגעים הוא באמת היה כזה

 

 

בהצלחה.

השאלה אם אני צריכה לדבר איתו על זה, לומר מילות עידוד או רק להגביר את היחס הטוב שלי אליו בלי לדבר ספציפית על הנושא? ז"א להראות חיבה, אהבה, הערכה באופן כללי בצורה מוגברת (מה שאני עושה היום, כדי להוכיח לו שזה לא גורם לי להרגיש פחות הערכה או שמחה איתו) או גם לדבר ישירות על זה?

 

כי הוא רמז לי לא מזמן שהוא מרגיש קצת לבד בסיפור..

 

ותודה על התגובות!

תודה בכ"א

אלא באופן עקרוני, שדלתות נסגרות ודלתות נפתחות! העולם עגול, הלך משהוא אחד יבוא משהוא אחר!

סתם באופן עקרוני על הרעיון שהיום אין עבודה מחר יכול להיות. ומה שלא הורג רק מכשל!

לא בקטע שאתה מוצלח ובטוח תמצא, כי זה אולי סוג של נדנוד, כאילו הוא ילד קטן שאת מסבירה לו שהוא מוכשר. (יש כאלו שכן יאהבו את סגנון הדיבור , אתה מוכשר ותמצא וכו') אני מדברת על כך שאם הוא לא בסגנון הזה....

את חוששת לומר לו כל מיני משפטי עידוד שזה לא ישמע שאת מרחמת עליו

אז תתיחסי לזה כאל בעיה של שניכם ואת מדברת אל שניכם ומעודדת את שניכם 

ככה אין בזה רחמים ועליונות אלא שיתוף.

 

אני הייתי מעדיף שאשתי תתיחס לזה כאל פרט טכני שולי, בלי פוצי מוצי ובלי רחמים.

בהחלט נפתחו לי כיווני חשיבה חדשים..

 

מקווה שיהיה בסדר ושהתקופה תיגמר מהר..

לומר לו "דוגרי", שלא כ"כ רצית "להתערב" כי חששת אולי זה יתפרש כ"רחמים" שמסתכלים על המצב כאיזה חולשה שלו - כשאת מתכוונת בדיוק לההיפך..

 

אבל שבסוף החלטת שגם אם לא תגידי כלום זה עלול להתפרש לא נכון..

 

אז שאת רוצה לומר לו שמבחינתך הוא "הכי בעולם" ושלדעתך היחידים שמפסידים אם הוא מפסיק באיזה מקום, זה אלו שמפסיקים לו את העבודה - מלבד שאת מעריכה אותו מאד בלי קשר לשום עבודה.

 

זה יחזק את ליבו לדעתי, הוא ישמח שאת לצידו, וירגיש שאת מדברת מתוך ענוה וכבוד אמיתיים. ויזכור לך את זה...

 

ותגידי לו שאת תשמחי לגמרי להשתתף בכל דבר שהוא רוצה - ושאם את מגיבה בצורה ש"יוצאת לא טוב" אז שיגיד לך, כי לפעמים מתכוונים למשהו אחד וזה מובן אחרת..

 

 

תצליחו. לדעתי, הרגישות שלך לענין - בלי קשר למה צריך לעשות למעשה - היא מאד יפה.

זאת באמת הבעיה העיקרית שלי - אני מבינה בראש מה אני צריכה לשדר לו , אבל אף פעם לא מוצאת את המילים הנכונות ולכן שותקת..

באמת זאת התנסחות שנראית לי ממש טובה ומשקפת את התחושה שלי..

 

תודה רבה

אבל אני הייתי מראה לו אהבה יותר בגלוי.
זה משדר מסר של- אני אוהבת אותך ולא משנה מה.
וגם- אתה אולי מפוטר, אבל יש לנו אחד את השני.
כמובן מבלי לומר את זה.. רק גילויי אהבה.

יקרה.

כל כך מבינה אותך, כי אני במצב דומה כבר מספר חודשים. (אחרי הפיטורין) מזדהה עם העצות החכמות שנתנו לך, ורק אוסיף קצת מהניסיון: בצד הכללי לשדר שהכל ממנו, ובע"ה מהתקופה הלא קלה הזו יצא רק טוב: תנאים טובים יותר, חידוש בעבודה - הכל בע"ה לטובה!

מאידך לנצל את הזמן הפנוי כעת לעשיה חיובית ולהמון פרגון על כל פרט. אם למשל הוא טוב בשיפוצים בבית, באומנות, בלימוד, בטיולים... כל הדברים שרוצים לעשות, ואין פנאי - הנה יופי ! עד הישועה יש זמן נפלא לעשי'ה.

וטיפ קטן, אך חשוב. אל תהפכי אותו כעת ל"עקרת הבית", ממילא ישמח לעזור לך, אך מרצונו, ולא מכוח המציאות. כי זה בוודאי מתסכל.

אני מרגישה המון התגברות באמונה בתקופה זו. ב"ה שה' לא מנסה אותנו בבריאות, בזוגיות, בצרות עם ילדים...פרנסה בודאי חשובה, אך יש לשים הכל בפרופורציות הנכונות.

שידור כן ומלא אמונה ואהבה שלך בטוח יעודד אותו. וכדאי לשוחח איתו לפי רצונו בנושא, ללא לחץ.

שהקב"ה הזן ומפרנס ימציא במהרה את העבודה הראויה לבעלך, ותזכו להודאה ונחת.

        

העניין הזה שהוא יהפוך לעקרת בית.. ואני אסביר לך למה זה מטריד אותי

בתקופה שהוא יהיה בבית עד שימצא משהו אחר אני מן הסתם אצטרך להשאר בעבודה יותר (היום אני לא עובדת משרה מלאה כי זה לא היה הכרחי) והוא יחליף אותי בבית, עם הילדים והמטלות הרגילות של הבית. הוא אבא נפלא, אבל זה לא בשבילו. אני בטוחה בזה! ז"א הוא לא בנוי להיות לבד עם הילדים כל כך הרבה שעות - עם כל הרצון הטוב שלו.. ולמרות שביום יום הוא עוזר לי מאד בבית - בכ"ז אני העיקר, ואני מבקשת ממנו עזרה פה ושם, בקיצור אני חוששת מהמצב הזה, למרות שלא נראה לי שתהיה ברירה, כי כך נוכל להשלים קצת את ההכנסה החסרה..

 

טוב, בעז"ה שנצליח לתמודד עם זה ושיימצא מהר..

להקשיב,
להתעצבן בשם שניכם על מי שמעצבן,
להתאכזב בשם שניכם על מה שמאכזב
לדאוג יחד לבאות
ומתוך כך להתחזק יחד באמונה.


ולא צריך לפחד להגיד לו: אני רוצה לעזור לך ולא יודעת איך, תכוון אותי.


בהצלחה.


בע"ה שתמצאו בקלות עבודה עוד יותר טובה,
ותצמחו מהנסיון.

הערכה למי שהוא, ליכולות שלו.

הרבה אמון ביכולות שלו להצליח בכלל, ולהצליח למצוא עבודה חדשה, ולהצליח בה.

 

אפשר ורצוי גם לדבר איתו על החשש שלך לומר מילים לא נכונות, ואז להביע את הערכתך כלפיו ואת אמונך בו.

 

רק טוב.

בשרי למטה.

 

הטורבו עוזר לזרז בישול. אצל רוב האנשים, שאוכלים בשרי, זה יותר נצרך (למיטב ידיעתי - גם בטורבו יש גריל. אבל גם טורבו).

 

תתחדשו.

והסיבה היא שמאכלי בשר מוציאים יותר הבל בזמן האפיי/צלייה
צריך גם לבדוק איזה סוג של הפרדה יש בין התאים
יש תנורים שיש בהם פתחי אוורור שיכולים להוות בעייה ויש כאלה עם אטימה מוחלטת..

לתנור הזה יש אישור מכון צומת שאפשר גם להשתמש בשני התאים בו זמנית, והאדים לא עוברים.

יותר בשרי? חלבי? פשטידות? עוגות?

ולחמניות.
כלומר פחות בשרי.
בגלל זה חשבתי שכדאי שהחלבי יהיה עליון - נוח יותר.

אבל אם את לא משתמשת בהם אז כבר יש לך תשובה

אשמח אם תגיד לי באילו מצבים אתם משתמשים בגריל ובטורבו, שאדע.
זה שמעולם לא השתמשתי זה לא אומר שלא אשתמש. אולי אם אדע למה זה טוב אתחיל להשתמש.
ותודה לכולם על התשובות.

1. טורבו עוזר לאפיה מהירה ואחידה יותר של מאפים. מעולה למרנג.. לכן עדיף לתנור חלבי בעיני, כי יש הרבה עוגות חלביות ו/או שנאכלות עם קפה חלבי...

2. גריל מיועד לתת השחמה וקריספיות למה שנאפה מלמעלה, מתאים מאד לבשרים ועופות. אבל לפעמים חסר גם בחלבי.. 

 

לאור האמור לעיל, אני בחרתי את התנור התחתון לחלבי כי יש בו טורבו, ואני אופה את כל המאפים בורבו! זה מעולה! (אמרה לי את הדבר הזה קונדיטורית ידועה- מלכי אדלר) את העליון לבשרי כי יש בו גריל ואני משתמשת בו לעופות בעיקר...

 

בהצלחה!

את משתמשת בו בכל זמן האפייה של העוף או רק בדקות האחרונות?

אנסה את עניין הטורבו, תודה! אבל זה לא מעצבן שזה נמוך?? אני אופה הרבה... להתכופף כל הזמן...

אע"פ שבאמת אם התנור הוא לא בן יומו, אז אפשר לאפות גם בבשרי.

תודה שהחכמת אותי

 

לגבי להתכופף, זה ענין של הרגל... ובכל מקרה בתנור בילד אין גם זה לא בעיה..IמפנטזI

באזיה תא את אופה אותן?!

אם וכאשר-

בתא החלבי כשאינו בן יומו.

עדיף בשרי למעלה ופרווה/חלבי למטה

בשרי למעלה.
השיקולים-
1. התחתון גדול יותר, ככה שלשימוש יומיומי (פרווה) מאוד נח.
2. טורבו מפזר את החום בצורה אחידה, טוב לעוגות נראלי.
3. כמות החלבי שאנו עושים היא קטנה, ככה שלרוב זה פרווה

והחלבי למטה.

הגריל נועד לבשרי, והטורבו נועד לעוגות, פשטידות וכו'.

 

אנחנו אופים פרווה בשניהם חופשי, כך שגם ככה רוב השימוש הוא בלי הרבה מחשבה.

תמיד אפשר לנסות בשרי למעלה חלבי למטה, ואם יש צורך להחליף ביניהם.

זה עוזר לי מאוד!

וכשאסורים בשני סדינים... קצת סרט לקנות את כל הסדינים פעמיים אבל שווה את זה  

לק"י

 

זה גם מונע מהמיטות לברוח אחת מהשניה

יש גם את הבסיס שהוא מבד/עור אז אין בעיה.

כשקונים מיטה מעץ מבקשים את הדופן הפנימית לעשות בלי מסגרת כמו שיש בדופן החיצונית.

או שמשתמשים במגן מזרון (כזה שהוא בעובי של מזרון דק) זוגי.

מה זה הדבר ששמים באמצע?

MAHBAR. זה משהו מעץ בצורת ח' שפשוט מחבר בין 2 המיטות. תלוי בסוג המיטה שלכם. אני מציעה לך לצלם את המיטות ולהראות את זה בחנות של מיטות. הם אמורים לדעת מה מתאים. כדאי, זה בטח לא יקר ומאוד יעיל (אולי יש עוד סוגים, זה מה שאני  מכירה)

כשהמזרן קשיח יותר ללא קפיצים אז הוא לא עושה בור ואז גם לא נופלים לשם

ביום הפירוד הראשון

 

הילדים מגיעים למיטה בבוקר ואומרים

 

"אוף זה לא נוח תחברו את המיטה בחזרה!"

ואז הילדים באים למיטה שלי. רוצים את אמא. עם אבא פחות נח כי אמא יותר רזה יש יותר מקום. חחח

או שהילדים יודעים מתי אתם מותרים או אסורים (כמובן ברור שהם לא מבינים, לא על זה אני מדברת)?

זה באמת בעיתי. כשיגדלו זה לא לעניין שהם ידעו מתי אסורים ומתי מותרים. אבל בינתים אין לי שום פתרון. אני אומרת להם שלפעמים בא לי קצת להשען ליד הקיר זה יותר נח לי. כי אני מזיזה את המיטה ליד הקיר

האמת שזה  הרבה זמן מחובר. שנה הריון+שנה הנקה.

הבעיה זה השנים בין הריון להריון, שאז יש הפרדות.....

אם לאחד מכם זה נורא עקרוני, אז שווה לוותר. אם לא- אז להחליט לפי שיקולים נוספים...

ויש חוץ מליל הסדר עוד שבת וחג בעניין, אז הכל בסדר

הלכות קורבן פסח - משנה תורה, ספר הקרבנות (שחט עליה - הכוונה שחט עבורה קורבן פסח)

 

ב,י  [יא] האישה שהיא בבית בעלה, שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה--תאכל משל בעלה.  הייתה נחפזת לילך לבית אביה ברגל הראשון הסמוך לנישואיה כדרך כל הבנות, ושחט עליה אביה ושחט עליה בעלה--תאכל משל אביה; מכאן ואילך, תאכל ממקום שהיא רוצה--והוא, שתברור לה מקום שתרצה בשעת שחיטה.  וכן יתום ששחטו עליו אפטרופין, יאכל ממקום שהוא רוצה.

 

(יהודיה מא"י הביאה פעם את המקור הנ"ל- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t616244#6831804)

 

אבל כמובן שאם יש שיקולים נוספים אפשר ומותר להחליט אחרת..

שנה ראשונה אצל הורי הכלה..

 

מסתבר שזו לא "הלכה" - אבל יכול לחסוך אי נעימות עם מי מהצדדים, כשאומרים ש"נהוג" כך...

 

[כמובן, אם מאד רוצים אחרת - יש להניח שאפשר לסמוך על כך שההורים אולי לא יודעים מה "נהוג"..]

 

 

 

כעת ראיתי את המקור שהביאה צביה. יישר כח.

אצל ההורים שלי נהוג כמו שכתבת..
באסה אה?!

מי ששול בשנה הראשונה רב כל דבר , יש לו חיים הרה יותר שקטים בהמשך..

לק"י

(למרות המקורות שנתנו פה- לא נראה לי שיש פה עניין הלכתי נטו).

ואני לא בקטע של לשאול רב כל דבר.
לפעמים מתייעצים, אבל לא בקטע שהוא יחליט..

בחסידות מקובל לשאול רב גם במקרים שזה לא הלכתי

לק"י

ויש גם לא חסידים ששואלים רב בכל מיני נושאים..

יש לחבד נטייה לשכנע אחרים בדרך שלה, המקור של הרעיון עד כמה שידוע לי הוא בחסידות.

בלי כללים מעיקים וחשבונאות מתישה.

 

איפה טוב לכם להיות? מבחינת האווירה, הרכב האורחים, המקום וכו'?

 

רחמי על כל מי שהופך את החג הזה לפנקסנות עם חשבון עד סוף הדורות אצל מי צריכים להיות.

הכי משמעותי מה יעשה לכם טוב, תשקלל בזה גם מה המשפחות מצפות ומי יפגע וכו'.

אם יש עוד אחים נשואים לרוב משתדלים להיות בשנה שהם שם או דווקא בשנה שהם לא שם בשביל שההורים לא ישארו לבד.

רק אתם, שניכם, לבד, אתם משפחה עכשיו.
שנה הבאה תלכו לאחד מהצדדים לליל הסדר.

לק"י

ולא חס וחלילה בגלל שלא טוב לנו להיות לבד!
זה פשוט חג, ונראה לי עצוב להיות רק שני אנשים.
חוץ מזה שזה דוחה את ההתלבטות לראש השנה..לא גומר את העניין..

מקובל אצל הורי הכלה אבל יש כאלו שבגלל והגדת לבנך הולכים דווקא להורים שלו

אם ההורים שלכם זורמים אז תעשו מה שמתחשק

אבל אם ההורים לא זורמים אז תעשו לפי המקובל אצלכם ואז יש הסבר טוב לצד השני

 

 

אנחנו השנה אצלי ושנה הבאה בי-ם הבנויה(אצלה)

חיים במילואים, תתרכזי באיך לפנק את עצמך בשבוע הזה

בהצלחה

סליחה מאיפה את יודעת שעושים חיים במילואים?

לאו דווקא בצבא.
כמה ימים עם חבר'ה יעשו לו רק טוב!

והוא יחזור שמח ונמרץ!

ככה זה שהוא מקבל אוורור נחמד בסביבה גברית שלא מצפה ממנו להיות שום דבר

ולא מצריכה מאמץ מחשבתי מיוחד בלפענח אותנו הנשים עם כל השגעונות שמאפיינים אותנו..

למרות שיש משהו מרענן בזה, הזמן שדיברתי עם אשתי הכי הרבה היה בקורס סגור שמתחיל בשמונה בבוקר ונגמר באחת עשרה בערב, כל הפסקה התקשרתי ובסופי שבוע הזמן היה מוקדש נטו בשבילה.

מרחק טוב בשביל להתגעגע

המלצה שלי: משהוא קטן, (כן, אפילו מחזיק מפתחות אם הוא בקטע)

את כמובן יכולה לתת לו משהו נחמד וקטן בשביל הפינוק,

אבל לידיעתך אינך צריכה לרחם עליו, להיפך,

כמו שבעלי נהג לומר (כאשר הוא היה יוצא למילואים):

'מילואים זה בשביל למלא את המצברים'

בייחוד שזה רק לשבוע.

הכי חשוב, אל תעיקי עליו, אלא תני לו לצאת בכיף לבלות עם החבר'ה שלו במילואים

ואז הוא יחזור אלייך עם מצברים מלאים ועם הרבה חשק לעזור...

הכנסתי לו לתיק עוגיות מעשה ידי ותמונות של הילדים. 

תמונה שלך!

קוואקר וכד'. כשאין אוכל נורמלי זה יכול להחזיק אותו שם.

וכשאני הייתי צעירה ומאוהבת (  אני עדיין) הכנתי לו למילואים הראשונים פתק לכל יום

הכנתי לו עוגת שוקולד ותמונה שלי ושלו שמאחורה כתבתי ברכה וצירפתי ציור של הבכור.  והכל דחפתי לתיק שלו בלי שיידע.

(כשהוא התקשר אליי אחרי שהוא ראה - זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו בוכה- זה מאד ריגש אותו)

רבקה רחל

אסתר יעל רחב

זה מה שאני זוכר בשניה של מחשבה

הטמא בחר בה בגלל רצון ה'

 

היכן כתוב שהייתה יפה?

כנראה זכרת את המדרש "אסתר ירקרוקת היתה" וה' משך חוט של חסד עליה כדי שתמצא חן וכו'

בכ"מ, הרשימה נמצאת ממש לקראת סוף פרק ראשון בבבא-בתרא.

יש שם גם אם זכור לי טוב, את אבישג השונמית ואת בנותיו של איוב. (קרן-הפוך ועוד שתיים שאני לא זוכר כרגע)

כמה שאומרים שזה לא העיקר, זה גם לא מעט. מנסיון...

טוב-לב, נעימות הליכות, התחשבות. שיש על מה לדבר, ואין "דחיה". איכפתיות עמוקה מדבר ה'.

 

ו..צריך מציאת חן באופן אישי.

 

הרבי מלובאוויטש אמר פעם למישהו (אחרי שהציעו לו בחורה עם "נתונים" טובים): אתה צריך לראות אם יש לך משיכת-הלב אליה. ואת זה אף אחד אחר לא יוכל להגיד במקומך..

מצטרפת לכל מילה ^^

יראת שמים, מידות טובות ונכונות לעבודה עצמית הן הבסיס לזוגיות בריאה, נכונה ושמחה.

מושלם. וולפעמים מה שנראה שהיה טוב אחרי כמה שנים נראה אחרת. אפילו יופי חיצוני שהוא מאוד חשוב. במשך השנים אדם משמין, מקריח וכן האישה. אז יופי חשוב אבל זה לא נשאר לנצח. אני חושבת שהכי חשוב שיהיה כיף ביחד והבנה ולהיות באותו הראש. בעיה שגם זה במשך השנים משתנה. מה שהיה נראה הכי זורם ואותו ראש אחרי 10 שנים לא תמיד המחשבות מתאימות. גם מידות לפעמים יכולות להשתנות. מי שהיה סבלן לא בהכרח נשאר ככה עם כמה ילדים. וכ. בקיצור אין לי מסקנה ברורה

לפי מיטב ההכרה, ההבחנה וההרגשה.

 

וברור שאח"כ צריך "לתחזק" ולשפר ולשכלל.

 

גם כל אחד בעבודת המידות וההתנהלות שלו - וביישום מול מצבי חיים חדשים -

 

וגם בהעמקת הקשר והשיתוף.

 

זה לא רק "גורל", אלא דבר שנתון לבחירה ועבודה שיכולה להיות מאד משמחת.

אלא גם האהבה של הזוג - שהולכת ומתחזקת!

ואז כבר לא באמת משמעותי -הזוית של החיוך (אם אהבת אותה בהתחלה)

והאם הוא התגלח הבוקר..

 

אם הדברים לא נראים כך, כנראה שבני הזוג הזניחו את העבודה הזוגית והמידותית שלהם..

ולא לשכוח שאין סיכוי להכיר לפני כמו שתכירו אחרי, תמיד יש הפתעות (לטוב ולמוטב)

כי הרבה יותר קל להתמודד עם הפתעות (ובכלל עם כל דבר שהחיים מזמנים לנו) כשחיים עם אדם בעל מידות טובות ונכונות לעבוד. מנסיון

 

 

ואגב, אהבתי את החתימה!

כמעט התחתנתי עם אחד שהמידות שלו פחות טובות, כי כל השאר היה מתאים מאוד. הבין אדם למקום היה טוב מאוד. אבל...

והיום כשאני חושבת על זה, בא לי לבכות. כי הקב"ה הציל אותי. הבנתי את זה כבר יום אחרי שחתכנו. פתאום אמרתי לעצמי "וואי איזה כיף אז יש מצב שבעלי יהיה יותר טוב". כי בגלל שהיתה משיכה כמעט ויתרתי על זה בלי לשים לב. כל הזמן הדחקתי.

אז אני אומרת שדבר ראשון מידות טובות. זה כ"כ חשוב שאין לנו מושג כמה...
אחר כך כל השאר...

אבל זה מסתכם בניצוץ ...כשאת רואה אותו ואת יודעת שזה זה למרות החסרונות שלו...באופן אישי מישהו שאני יכולה להישען עליו שיש לו שאיפות וחלומות (חשוב) שתאהבי את המראה שלו ( חשוב מאד) ושיהיה לפני ה כ ל בן אדם עם דרך ארץ וכבוד למבוגרים וחמלה שזה תכונה שמבחינתי היא חובה...בהצלחה !

שייכות לעולם של עבודת המידות, חשבון נפש ותיקון עצמי מתמיד. זה הכי חשוב.

 

כיף ביחד/ כימיה

השקפה דומה פחות או יותר

 

 

לבוא בראש פתוח בלי דמיונות על איך בן הזוג חייב להראות/ להיות לפרטי פרטים.

לתת הזדמנות ולבחון בעין טובה, להתמקד בלמה זה כן יכול להיות מתאים והאם ההתאמה היא בדברים המהותיים.

מה שאני חיפשתי וקיבלתי אולי קצת שונה, אבל הכי מקסים בשבילי ב''ה.

חיפשתי:    בן אדם שאפשר לתת בו אמון, אמיתי וישר, בעל מידות טובות, ומישהו שיאמין בי!, רגיש עם לב טוב ומפרגן, המראה היה לי חשוב אבל לא חיפשתי ווווואו!   כאילו, קודם כל שימצא חן בעיני ויהיה נקי, בסוף קיבלתי ב''ה בחור יפה מאד!

 

אבל עם יופי לא אוכלים ארוחת בוקר, ויופי לא מרגיע אותך כשאת עצובה, זה מוסיף וזה חשוב אבל זה רחוק מלהיות הכל!

 

המונמון הצלחה וס''ד!

אני התחתנתי על בסיס כמה דברים:

 

א. החלטנו מראש שאנחנו לא מפחדים לעבוד על הזוגיות.

 

ב. ראיתי שהוא שונה ממני בכמה דברים שתמיד רציתי לעצמי. יותר מעז, יותר מפוקס מטרה וכו'.

 

ג. אדם שלעולם אבל לעולם לא יקלל או ירים את הקול.

 

ד. אדם שלעולם לא ישתף מישהו חיצוני במה שקורה ביננו.

 

ה. אדם שרוצה ללמוד ממני ואני ממנו.

 

 

בדיעבד יש כמה דברים שנראים לי גם חשובים, כמו דימיון בין המשפחות...

 

 

בהצלחה!

 

 

 

מידות זה בשביל שיהיה אפשר לחיות יחד באותו בית 

דת - חובה התאמה דתית של כוון בחיים כי אחרת זה קשה מאוד בפרט לאנשים מאוד דתיים

נעים ביחד-  חובה מה יש לדבר אחרת אי אפשר אפילו להפגש 

מראה - בשלב ההתחלתי אסור בתכלית שתהיה דחיה האם אתה מסוגלת שהוא יגע בך?

בשלב יותר מתקדם של הקשר סביר לצפות לרצות מגע

אם המראה לא מהמם אבל גם לא מטריד בהמשך הקשר - זה לא סיבה לפסילה 

 

 

ולדעתי-

שני דברים הם משמעותיים ביותר, בשלב הבחירה וקבלת ההחלטות:

בסיס של הערכה הדדית- להית שלמים עם העיסוק שלו, הרמה הדתית, היכולת האינטלקטואלית,  המוצא, התכונות שלו וכד'-

כי גם אם כרגע עוד לא מדובר באהבה מסחררת-

יש לזה בסיס איתן לצמיחה והתבססות של רגש.

מידות טובות- כפי שאמרו לעיל- זה בסיס לחיים מאושרים יותר מהרבה פרמטרים אחרים- אבל כשזה משולב עם הערכה לדמות בן הזוג, לא להתבייש במה שהוא עושה/ אומר, במי שהוא, לא תחושת זלזול וכד'.

 

אני חושבת שהמראה הכי אטרקטיבי, וההתאהבות הכי מסחררת-

לא תשרוד ולא תפצה לאורך שנים אם אין את שני הנ"ל.

 

ברור גם שהמראה צריך למצוא חן, וחייבת להיות משיכה- אבל זה ^^ העיקר.

 

איך אפשר באמת לדעת מה הרמה האינטלקטואלית שלו???
העיסוק שיהיה כי לומד בישיבה וכדומה
הרמה הדתית לפני החתונה לא מחייבת שום דבר!!

מידות טובות? לפני החתונה שום דבר לא מחייב. זה ממש לא נתון לבדיקה! איך אפשר להעריך ולא להתבייש וכו במישהו שלא יצא לך להיות איתו בסיטואציות מורכבות לפני החתונה אז אין לך מושג מה יהיו תגובותיו?

ומי שבוחר לענות לי אנא עשו זאת בעדינות....

אצל חברים, כי באמת קשה לדעת רק לפי איך שמתנהג בפגישות.

הכי חשוב, התאמה בהשקפות עולם,

ועדיף עדות קרובות, ותירגעו, זה לא קשור לגזענות,

 

גם ככה יש כ"כ הרבה על מה לגשר בין גבר לאשה, שאיפה שאפר לחסוך את הגישורים האלה, עדיף.

 

בגלל זה מבררים אצל חברים שמכירים, אנשים מכל מיני צמתים בחייו, מורים שלו-

ובגלל זה גם נפגשים.

נכון שאת לא עושה מבחן איי קיו בדייטים-

אבל אפשר לדעת אם את מדברת עם אדם חכם או לא?

אם יש לו אינטיליגנציה רחבה או שהוא מצומצם וצר אופק?

אם לא תתביישי במחיצתו, כפי שהוא כרגע?

(אנחנו לא יכולים לצפות מראש את כל התרחישים של החיים, אבל לפחות בנקודת הזמן הזו?)

 

זה דברים שחבריו/ מכריו יוכלו לתת על כך אינפורמציה??

כנ"ל התנהגות בחברה ומידות טובות- האם זה לא משהו שאפשר לברר מראש??

 

אפשר פחות או יותר לדעת רמה דתית- למרות שיכולים לחול שינויים במהלך החיים,

 

 

נכון שהכל צריך תפילות והמון סיעתא דשמיא,

נכון שהחיים דינמיים, מלאים הפתעות ומתקילים אותנו בכל מיני צמתים,

אבל אנחנו עושים את מקסימום ההשתדלות- ומקווים לטוב.

 

 בחורה מאוד אינטיליגנטית שתתאהב בבחור מאוד פשוט-

כמה זמן תוכל לאהוב כשתחוש חוסר כבוד לדעותיו/ מעשיו? שתרגיש שהוא לגמרי לא משדר באותו תדר שלה?? שאין לה עם מי לדבר??

 

כנ"ל מי שלא רוחש כבוד למנטליות ממנה מגיע בן הזוג, ואחרי זמן קצר מרגיש כי הפערים הולכים ומתבלטים??

 

שאלוקים יכוון כל אחד בדרך הנכונה.

 

 

משהו מוכן להגיד סוף סוף מהן מידות טובות? פרטו, נמקו, הסבירו, בעיקר פרטו.

 

כל הזמן זה עולה, ומה זה באמת אומר בפועל, ממש, "ברחל בתך הקטנה"?

 

מאד חשוב לי להבין זאת, אז אשמח להגיגכם המחכימים.

רגישות לזולת, עין טובה, דרך ארץ, יושר, שמחה - ועל זה הדרך.

 

 

שלא יהיו לו המידות הקשות שהן כעס, גאווה וכו'.

ועל דרך החיוב, אפשר לומר שהכוונה היא שמידותיו לא יטו לקיצון.

 

למשל נתינה. כשזה בזבזנות או קפיצת יד, אזי זה כבר לא טוב.

כך שלי נראה שזה אומר, למרות שקשה להגדיר..:

שהמידות הקשות לא יהיו קיימות בו,

ואלו שכן קיימות: יהיו במידה הנכונה והמתאימה והטובה. לך בעיקר

שיהיה לכם כיף יחד, שיהיו לכם מכנים משותפים ושתמצאו חן זה בעייני בזו.

, איך הוא מתייחס לאנשים שבהם אתם נתקלים- מוכר בחנות, מלצר בבית קפה, נהג באוטובוס וכו'  וגם לבדוק איך הוא נוהג.

 

נראה לי שמתוך אלה אפשר לראות אם לאדם יש עדינות נפש, כבוד לאחרים, יכולת קבלה, ענווה, ועוד הרבה מידות טובות אלו ואחרות...

 

אבל ברור שקודם כל המידות.

כי מראה- צריך שתהיה מציאת חן אבל למראה מתרגלים, ומראה יכול להשתנות. למידות רעות לא מתרגלים, ומידות טובות לא משתנות...