קראתי ב "כיפה" והייתי חייבת להביא גם לכן...
בהתחלה כולם מאוהבים. ברק בעיניים, חיוך קורן מֵאוֹשֶר ומספיק לך לראות את השם שלו על הצג של הסלולארי וּמֵיתַר נסתר בלב רועד מהתרגשות. העניין הוא שזה לא מחזיק לנצח. רבים מידי שהתחילו בירח דבש, נשארו בסופו של דבר רק עם עקיצות הדבורים. נישואים הם אתגר לא פשוט, ובדור בו גירושין הפכו לדבר שבשיגרה, אין להקל ראש במשימה העומדת לפתחכם. קבלו כמה תובנות וטיפים שיזניקו את הזוגיות שלכם קדימה:
צאו לדייט גם אחרי הנישואים - הקדישו זמן קבוע מידי שבוע ל'מפגש-זוגי' ביניכם. מפגש שלא יעסוק רק בבעיות היומיום והעניינים השוטפים, אלא בכם. לזוגות טריים הרעיון הזה נראה מובן מאליו ואפילו מיותר. הרי כל ערב אנחנו מבלים יחד ומשחנ"שים לתוך הלילה. תופתעו לגלות שאחרי שלוש שנות נישואים פלוס ילדים ולימודים ועבודה, יכול לעבור חודש שלם מבלי שהיה לכם אפילו ערב זוגי אחד.
לחשוב בשניים – סוויץ' שחייבים לעשות אחרי החתונה. לא תמיד זה קל למי שהורגל במשך שנים להיות רווק מושבע ולהתחשב בעיקר בעצמו. חייבים להחליף דיסק ולהתחיל לשתף, לחלוק, להתלבט ביחד ולקחת בחשבון בכל החלטה, גם את ההשלכות שלה על הצד השני.
לסגור את היום יחד – אתה בעבודה, היא בלימודים. נפרדתם מוקדם בבוקר ואתם נפגשים שוב כשהשמים זרועי כוכבים. לפחות לסגור את היום ביחד. גם אם אתה זקוק לפחות שעות שינה ממנה, עזוב את המחשב ותמשיך את המשימות שנשארו לך מחר מוקדם בבוקר. הדקות של סוף היום הם רגעים יקרים ומתוקים שחבל לוותר עליהם ביחד.
דבר נוסף - התאמצו לאכול יחד לפחות ארוחה אחת ביום. שווה לכוון שעון מעורר חצי שעה קודם כדי להספיק לסעוד יחד ארוחת בוקר, או להתעכב שעה עם ארוחת הערב כדי לעשות אותה בשניים. במקרים חריגים גם הקפה של שתים עשרה בלילה יהיה בסדר, העיקר שלא יעבור יום בלי שהיה לכם קצת זמן לחלוק יחד את מה שעבר עליכם באותו יום.
אל תנסו לשנות זה את זו – התחתנתם על דעת לקבל ולאהוב את השני ללא סייג ובלי תנאים. אם כבר אז אני אנסה להשתנות בעצמי (לפעמים, באורח פלא, מגלים בדיעבד, איך זה גם משפיע על הצד השני...). זכרו ש'ברוגז' זו התנהגות של ילדים קטנים. בני-אדם בוגרים מדברים על חילוקי דעות ביניהם ומוצאים דרכים יצירתיות לגשר על פערים. הטיפ החשוב ביותר: אם תצליח להיכנס לראש שלה ולהבין באמת את המקום שלה בוויכוח (ולהפך), עשיתם כבר 90% מהדרך לפתרון. שננו לעצמכם תמיד: לא כל האמת בצד שלי. המטרה אינה 'לנצח' את השני. אם ככה - בעצם שניכם מפסידים.
לעשות טוב לשני - אם לפני החתונה היית מחזר חובבן, עכשיו אתה צריך להיות מקצוען. לך על זה עד הסוף, כמה פעמים ביום, לפרגן, להחמיא, לומר מילים טובות, לפנק, לתת מתנות, לשלוח סמס מתעניין, להשאיר פתקים מפתיעים. כל זה לא בא במקום נשיאה משותפת בעול ולקיחת חלק פעיל בעבודות הבית, אבל זה התבלין שהופך את התבשיל הזוגי ממזון סתמי לסעודה מדהימה. וכמובן - לא לשכוח לציין כמו שצריך ימים חשובים: ימי הולדת, נישואין. המחמירות יטרחו לציין ימים נוספים: הפגישה הראשונה, הצעת הנישואין, האירוסין וכו'.
מילה לאישה: נכון שנורא בא לך, אבל התגברי על עצמך ולעולם אל תשתמשי כלפיו במילים "אמרתי לך!". אל תשפכי עליו את כל הצרות שהיו לך היום מיד ברגע שהוא חוזר מהעבודה. תני לו קצת זמן להירגע. כשהוא יהיה על בטן מליאה ונינוח הוא יקשיב הרבה יותר טוב. דבר נוסף – לגבר חשוב מאד להרגיש מוערך ושווה. תני לו את ההרגשה שההחלטה הטובה ביותר בחייך היתה להתחתן איתו.
שתי מילים לגבר: ציניות היא מחוץ לתחום. שמור אותה לחברים שלך, כמו גם את כל הבדיחות שאתה מכיר על חותנות. תפסיק לתת לה עצות כל הזמן. אישה היא ייצור חכם. היא תדע למצוא את הפתרונות בעצמה. מה כן היא צריכה? שתקשיב לה ותהיה שותף במה שעובר עליה. אף פעם אל תבטל את רגשותיה או תגיד לה: "את סתם לוקחת דברים קשה מידי". תחמיא לה בכל הזדמנות על המראה, הלבוש והאוכל שהיא מכינה. בשביל מה היא משקיעה כל כך הרבה אם לא בשבילך? בלתי נסלח לעבור ליד זה מבלי להתפעל בכנות.
ללמוד את זה – זוגיות היא ממש מקצוע. לא נולדים עם זה, ומי שלא יקדיש זמן ואמצעים להתפתח בתחום, ימשיך גם אחרי שישים שנות נישואים לזחול על הילוך ראשון. בשנים האחרונות יצאו ספרים רבים על זוגיות באוריינטציה יהודית, וסדנאות והרצאות בנושא מצויים מאוד. אין השקעה יותר טובה בעולם מאשר בקשר ביניכם. אבא ואמא שאוהבים זה את זו באמת, היא הקרקע שהילדים שלכם ילכו עליה. בעת הצורך אין להימנע מללכת לפגישת יעוץ או כמה, עם מומחה זוגי, כדי להתגבר על פערים או קשיים שאינכם צולחים בעצמכם.
שתזכו שהשכינה תשרה ביניכם. בהצלחה!
המאמר המלא יתפרסם בעלון "שבת בשבתו".
גדול! ^^^ כל מילה נכונה.
)
)
מעריך אותה,ואז היא פשוט קלטה שהוא לא ידע מה לקנות,כי הוא פחד לקנות דברים שהיא לא תאהב,שהוא לא יקלע לטעם שלה,אז הוא פשוט החליט לקנות משהו שימושי,פרקטי,שהוא ידע שהיא חלמה שיהיה להם בבית,רק שפשוט היא לא ציפתה שזה יגיע כמתנת יומולדת..מה שכן-באותה שנה ראשונה הוא תלה לה מלא שלטים ובלונים וקישוטים בבית...זה לא שהוא לא חשב עליה,ואין לי שום פתרון בשבילך,זה רק הזכיר לי את הסיפור הזה...
