שרשור חדש
עצה טובה.אנונימי (פותח)

שלום לכולם!

 

נוהגת לשוטט בפורומים, לאו דווקא בפורום הזה,

אבל בהחלט צריכה את עזרתכם..

 

אנחנו זוג נשוי, כמעט חצי שנה. גרים בצפון.

אין לי כאן את הפריבילגיה לפרט את כל הקורות אותנו,

אנחנו אוהבים מאוד ב"ה.

הבעיה הנוכחית היא ב"מריבות" שלנו..

קורה לפעמים שרבים, קורה שמעליבים, אבל תמיד כשזה קורה- 

הוא מחליט לשתוק. במקום לדבר, לשתף, לשוחח- הוא מחליט לשתוק.

ולא ל-5 דקות. ליום שלם. ליומיים שלמים.

פשוט מפסיק לדבר איתי! וזה פשוט ה-ו-ר-ס אותי! הורס, פשוטו כמשמעו.

 

הוא בנאדם מדהים. באופן אובייקטיבי אני יודעת את זה.

בנאדם נדיר. מעלות רבות. אוהב מאוד. מאוד מאוד.

 

אבל כשזה קורה, אני פשוט מתפרקת. לא יכולה להמשיך כרגיל אחרי זה.

השתיקות האלו נגמרות רק לאחר בכי מצידי / דיבור יזום מצידי, אף פעם לא מצידו.

אני כועסת. ממש כועסת. כל כך נפגעתי.

ראיתי ייאוש. אולי יש לי בעיה? אולי אני לוקחת את זה יותר מידי קשה?

לא יודעת. אבל כשאני חוזרת הביתה והאדם שחי איתי - לא מדבר איתי-

זה פשוט בלתי- נסבל! הרצון הראשון שלי זה לברוח לבית של ההורים שלי.

 

 

אחרי המריבה האחרונה אמרתי לו שאני לא מוכנה להמשיך ככה.

הסברתי לו כמה זה פוגע, כמה זה רע לי. לזכותו ייאמר שהוא הקשיב,

הבין אותי, ואמר שישתדל בפעם הבאה.

אבל זו כבר פעם שניה שאומר שישתדל, וזה לא קורה.

לי נראה שבמריבה הבאה (שלא תגיע, ב"ה) זה שוב יקרה. ואני אנה אני באה.

מפוחדת ממש.

 

לעצתכם אשמח.

 

ר.

מקפיצה..אנונימי (פותח)
תגובה.ד.

מה שנראה לענ"ד מתוך תיאורך - זה שיתכן שהענין בא מתוך מעלתו. אם אינני טועה.

 

כנראה שהדבר הזה של "מריבות" עלבונות" כל כך לא שייך אליו, עד שאינו יודע איך למצוא פתח אלייך אחרי דבר כזה.

 

כי איננו יכול "להגיע אלייך" טכנית, באופן מלאכותי.

 

הוא צריך להרגיש שזה מבפנים. שהעלבון נמחה.

 

זה בכלל לא נורא. 

 

אכן ההרגשה ש"לא מדבר", יכולה קצת (ואולי יותר מקצת..) "לפרק" אשה..

 

אבל, לענ"ד - "את פתח לו"..  את הענין הזה תקחי עלייך.

 

את תחכי קצת שהאוירה תירגע (נקוה שלא תגיע "מריבה".. גם זה לא גזירת הכתוב),

 

ואז תפני - כאשה - ותרַצי אותו: נו, בוא נגמור... משהו כזה. בפניה ובאהבה.

 

הרי את עצמך אומרת שאחרי בכי/דיבור יזום מצידך זה נגמר.

 

למה? כי זה מעורר אצלו משהו כלפייך: רחמים, הרגשה, קשר פנימי.

 

בסדר - אז אצלכם בינתיים זה התפקיד שלך.  רק תזכירי מדי פעם את מה שאמר שישתדל גם לקחת חלק בענין.

 

יש להניח שבלי לחץ - זה יקרה בסוף.

 

אין לך מה "לכעוס". זה ענין של אופי. יתכן אופי טוב מאד.

 

תצליחו בעז"ה. 

ודרך אגב,ד.

מה קורה ביום-יומיים האלה, עד ש"את מדברת"?..

 

את שותקת?

 

אולי מבחינתו בכלל את זו ששותקת?..  אלא שאת כ"כ מצפה שהוא יזום שיחה, שפשוט לך ש"הוא לא מדבר"... ובעצם את צריכה לעשות את זה, בזמן המתאים.

 

מבחינת איש, לא פעם הרצון של אשה שהוא "יתמודד בדרך שלה", דהיינו - ישתף ויפרוק בהמשך לפאזה של ה"מריבה" - זה ממש לעקור אותו ממדרגתו ועניינו. מה שאצל אשה "שיתוף" והבעה פנימית, אצלו פעמים רבות זה דבר מטופש שקרה ("מריבה") ושצריך לברוח ממנו מהר ככל האפשר ולחזור ל"רמה" הנאותה...  לכן, השאיפה צריכה להיות לחזור לשיתוף פנימי, לא בהקשר של מה שקרה. זה אחרי שאת יזמת את "חיסול התקרית" באמיתיות, ואת הפתח בשבילו לקירבת הלב מחדש.

 

ענ"ד.

קורה לי משהו דומה...נאוה24

אבל לצערי אני מהצד המשתתק... נראה לי שזה סוג של גאווה שיש בנו שאנחנו לא מוכנים לבוא ולהיות הראשונים ולהתחיל לדבר(לפחות אצלי זה ככה..)ממש לא בכוונה, פשוט מאוווד קשה לי.. בעלי גם נפגע מזה מאוד ודיברעל זה איתי הרבה פעמים אבל אני לא מצליחה להשתנות...מאוד מאוד קשה!

ולכן, אני מציעה לך להיות יותר רכה, ליזום את השיחת-השלמה, אבל לא מיד.. צריך לתת לנו קצת זמן להירגע, אנחנו(כלומר אני) רוצה להרגיש שאני חסרה לו ושחשוב לו לבוא לדבר איתי... כשאני חושבת על זה בהגיון-אני יודעת שזה פשוט לא נורמלי ולא בריא, אבל לא מצליחה לשנות...

ללא נושאאבא!
עבר עריכה על ידי אבא! בתאריך כ"ג סיון תשע"ב 09:34

ללא תוכן - רק רציתי לציין שטוב שלא דיברתם רק יומיים.

כי "שונא" מבחינה הלכתית (שפסול לעדות וכו')

ועובר על "לא תשנא את אחיך בלבבך" - שזהו לאו מדאורייתא.

 

נחשב באחד מהמקרים:

1. לא דיבר עמו באיבה שלושה ימים

2. מבקש רעתו (דוגמה: אל תקנו אצל פלוני.)

3. שמח לאידו (דוגמה: אני שמח שציפי הפסידה בבחירות)

 

אני חושב שיתכןאנונימי (פותח)

שזו תגובה גברית. זו הדרך שלנו לעכל ולחשוב.

אם אני צודק, אז צריך להיות לך קל יותר לקבל את זה ולהבין שזו פשוט תגובה ודרך שונה משלך להתמודדות, ככה הוא בנוי וואולי יש לך היכולת להפגע פחות, כי האמת היא שזה לא נובע מרצון שלו 'להתנקם' ולפגוע. כמה שזה נשמע קשה.

 

אין ספק שאתם חייבים לדבר על זה ולמצוא פיתרון עתידי. (אולי פשוט כשזה קורה לו הוא יכול לומר "טוב, אני חייב עכשיו להיות עם עצמי, איני מתכווין לפגוע בך", הציעי לו, ותשמעי את דעתו.)

את לא אמורה לסבול.

מוכר מוכראלעד

זה "גברים ממאדים ונשים מנגה" מפורש

 

כדאי לך לדעת שזו התנהלות גברית די נפוצה, ושמבחינתו לצאת מהבריחה הזאת ולדבר איתך על זה, ועוד להשתדל בפנייך שזה לא יחזור על עצמו- זו משימה מאוד מורכבת עבורו, כמעט בלתי אפשרית.

 

אני מציע לך לקרוא את הספר, כדי לפתח אצל שניכם מודעות יותר נכונה למצב הזה, ולאמץ דרכי חילוץ שכבר נוסו והצליחו.

 

בהצלחה רבה!

^^ מסכימה עם אלעד.ציפי כהן

הגבר- כשהוא נתקל בבעיה לרוב הוא נכנס ל"מאורה" שלו וצריך לחשוב, להירגע, להיות קצת עם עצמו לפני שהוא פונה לדבר על זה.

צריך לתת לו את המקום והזמן הזה. אחר כך הוא ידבר ותוכלו ללבן את זה ביניכם.

 

ומצטרפת בחום להמלצה- חשוב מאוד לקרוא את הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" של ג'ון גריי כדי להבין יותר את השוני הגדול בין גבר לאישה ואת הצרכים השונים של שניכם.

 

שיהיה בהצלחה!

^^^ לגמרי (:ז'וז'ואית
שותק ליום או אפילו יומיים- אפשר שאלה?פפריקה--

אם את פותחת בשיחה הוא עונה? מגיב?

 

האם השתיקה כוללת הכל או רק בנושא עליו דיברתם וגרם לפיצוץ?

גם לריב צריך לדעת...אלעד123

אם אין לך את הכוחות להתמודד עם מריבות וחילוקי דעות אז המסקנה ברורה למדי

מי שאין לו כוחות להתמודד עם חילוקי דעות ומריבותבטוב

המסקנה לגביו זה שלא יהיה בקשר זוגי בכלל. זה לא קשור לבן זוג הספציפי. ( כי הייתה לי הרגשה שכיוונת למקום הזה)

??? נראה לי הזוי ולא הגיוני מה שכתבת.ציפי כהן

מי שאין לו כוחות להתמודד עם מריבות- צריך לחזק את עצמו ולמצוא את הסיבות בעטיין כל כך קשה לו, ללמוד דרכים להרגעה וללמוד איך להתמודד נכון עם מריבות.

כי חילוקי דעות הם חלק בלתי נפרד מחיי הזוגיות וצריך לדעת איך לעשות אותם.

 

אני הבנתי מדבריו של אלעד שהוא מתכוון שמי שאין לו כח להתמודד עם מריבות וחילוקי דעות- שילמד איך להתמודד עם זה.

אבל אלעד יכול לבוא ולתת את הסבריו לדבריו בעצמו.

אני כותבת את מה שאני חושבת.

 

אם אין כוחות להתמודדות- זה לא אומר שאי אפשר לחיות בזוגיות טובה. פשוט צריך למצוא עצות ודרכים איך להתחזק. איך להתמודד נכון עם חילוקי דעות ואיך לדבר נכון.

ובלי קשר- אולי גם לקבל תמיכה כלשהי כדי להתחזק.

 

זו המסקנה שלך?אלעד123

המסקנה שלי היא שהוא צריך ללמוד איך לריב ואיך להתאושש.

בלי זה הוא תמיד מסכן ומובס.

הבנתיבטוב

חשבתי שהתכוונת למשהו אחר לכן עניתי בציניות אז לא חשוב.

לא נדיר בכלל, ולא צריך לפחד מזה יותר מדימשה

(אני לרוב לא שותק למשך ימים שלמים, אלא שם אוזניות/מוסיקה מתאימה לי או לעיתים אחרות סתם הולך לשבת מול המחשב בעבודה).

 

לגבי איך להתמודד - על זה כתבו לפניי כבר טוב יותר.

השתיקה מקובלת- לדעתי יומיים זה ארוך מדיבטוב

קודם כל לתת לגיטימציה לזה שהוא מסתגר כמו שאלעד כתב יש פירוט יפה בספר "גברים ממאדים ונשים מנגה".

לדעתי האישית יומיים זה הרבה יותר מדי. אולי אפשר להגיע להסכם שמותר לו כמה שעות להסתגר אבל אחרי פנייה מצידך לנסות לתקשר יותר מוקדם מאשר יומיים.

ואגב, זה מאד משמעותי אם הוא לא מדבר איתך בכלל יומיים או שלא רוצה לדבר ספציפי על נושא המריבה. אם זה באופן כללי אני חושבת שזו התנהלות בעייתית אם יומיים שלמים בני זוג לא מדברים מטוב ועד רע. אם זה רק על נושא המריבה זה יותר לגיטמי.

בשנה ראשונה יומיים שלימים זה בסדרמושיקו

צריך כל פעם להגיע לתובנות איך להתבטא מול השני ("לריב בלע"ז),

שכל אחד יתייעץ עם הרב שלו וכו' ולאט לאט תחזקו את הקשר

 

והעיקר

עם הנצח לא מפיד מדרך ארוכה

 

בסוף מגיעים לשלימות ושמחה פנימית

מזכיר לי מה שקורה אצלינושושנה29

אלא שאצלינו זו אני שיכולה כמה ימים להיסגר לא לדבר כלום.

 

אפילו שהוא מנסה הרבה פעמים לשאול אותי מה מפריע לי או למה נפגעתי, עדיין לא מסוגלת לענות לו ואני לא מגיבה.

 

הרבה פעמים פשוט מתייאש והוא מפסיק לנסות.

 

אין לי מושג איך להסביר את זה בצורה ברורה, אבל אני פשוט לא מסוגלת לדבר איתו כשאני כועסת עליו.

 

 

(לא מהפורום, ולא נשואה! מזהירה מראש.)אנונימי (פותח)

ב"ה

 

דיברנו על דברים דומים במדרשה. הגענו למסקנה שזה יכול להיות טוב לפעמים אבל היו כמה הגבלות במקרים מסוימים:

 

לדוגמה לומר לפני השתיקה "אני טעון/ה עכשיו ולא יכול/ה להגיב" "אני צריך/ה פסק זמן"

 

ואחרי השתיקה, שזה ששתק הוא זה שמחויב להמשיך את הקשר- הדיבור (מסיבות של "מתי נגמר הפסק זמן" וגם שזה בכל זאת פוגע לא לדבר... ועוד)

 

כמובן שאלו כללים לא מחייבים.

 

ושוב סליחה על דחיפת האף, אם להסתכל מנק' מבט יותר ממוקדת על מה שהעלת למעלה:

הבעיה מתרחשת כתגובה להעלבה במהלך ריב.

אולי כדאי לתחום נושאים שעליהם לא "דורכים", גם לא בריב ממש סוער. לא מעלים אותם או לא מרסקים באמצעותם את האדם שמולנו. אולי הוא לא רוצה לפגוע ולכן הוא חושש להגיע למצב כזה. ולכן הוא שותק.

 

מקווה שהועלתי. אם כן =) ואם לא, את מוזמנת לזרוק את כל מה שאמרתי לפח!

סליחה שזה באנונימי.

לדעתי, צודקת חלקיתאנונימי (פותח)

כי מה שכתבת שהוא צריך לחדש את הקשר, את צודקת, אבל רק מבחינה משפטית... זה היה סיגנון הנימוקים שהעלית...

כנראה כאן נכנס הקטע שאת לא נשואה.

 

זה לא פשוט, כי הוא גם נפגע, ויתכן שהיא כרגע במקום החזק (-הלא פגוע) ולכן דווקא לה יהיה יותר קל לפייס. לפעמים גם אם היא נפגעה.

בזוגיות, לא תמיד מה שצודק הוא הנכון, צריכים להיות פרקטיים ו'להתנדב' להקל על השני.

נכון, זה לא קל.

ממש אהבתיאורה.
תבדקי למה הוא ככה- גם אני חשבתי שמדובר במעלהאנונימי (פותח)אחרונה

וניסתי אח"כ לתרץ שזה בגלל שהוא הגיע מבית בעייתי (אלימות במשפחה לא עלינו).

הסתבר שדככה הוא מביע זלזול- מתעלם.

היום תודה לאל הוא בעלי לשעבר  ומתקשר בעיקר עם שניים וחצי החברים שיש לו (אפילו לא עם משפחתו הגרעינית).

 

סביר להניח שזה לא דומה כלל וכלל למקרה שלך אבל אני למודת סבל ויכולתי לדבר רק מנסיוני. סליחה ובבקשה אל תשפטו אותי

עצות למלון לציבור הדתי במחיר סביר..ארז2

שלום לכולם,

אנחנו מחפשים מלון/כפר נופש שמתאים לציבור הדתי (כשרות, בריכה בית כנסת וכו')

אנחנו יודעים שזו תקופה יקרה אבל זה הזמן היחיד שיש לנו לצאת.

יש המלצות?

 

ממש תודה =)

אממ.. אם כבר - אז לנצלשמיץ פטל הארנב

אמנם אני מאורס ועדיין לא נשוי.

אבל..

יש למישהו רעיון לצימר באזור המרכז?

מקום שנוכל להיות בו בשבוע הראשון אחרי החתונה, הבית לא מתפנה בזמן מתאים בשביל להכנס אליו מיד לאחר החתונה.

 

יש למישהו רעיון כלשהו?

(בשבוע-שבועיים שלאחר תשעה באב..)

צימר דן בחשמונאים. מומלץ. מהמםתתתתתתת
יש שם תחבורה לב"ב וירושלים.משה
אם אתם מחפשים משהו נפרד, קשה למצוא במיוחד-משה ר-

בתקופה הזאת..

ביהכנ"ס יש כמעט בכל מלון, וכן בריכה, וכנ"ל לגבי הכשרות, (רוב בתי המלון מחזיקים כשרות רבנות במהלך השנה)

העצות שלי:שושנה29

מלון רון בצפת

 

צימר בישוב כרם בן זמרה

 

צימר בישוב יבניאל

 

ממליצה בחום על שלושת המקומות שהיינו ומאד מאד נהנינו.

 

כמובן שבצימרים היינו צריכים להצטייד באוכל....

 

 

שיהיה לכם בהצלחה!!!!!!!!!!!

תודה לכולםארז2אחרונה
מה עושיםאנונימי (פותח)

שההורים לוחצים שנתחתן- אבל אחד הצדדים עדין לא סגור על עצמו?

 

איך מסבירים להורים- שיורידו לחץ?

אולי אומרים להם,ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך כ' סיון תשע"ב 10:40
שאתם צריכים להתחתן מתוך הרגשה שאתם שלמים עם זה, שניכם.

 

אבל הלחץ - מפריע לכם "להרגיש את עצמכם", בגלל שהוא לוחץ..

 

אז אם ירפו קצת - זה יכול לעזור גם להגיע להחלטה בשלה, דווקא מתוך הנינוחות..

 

והרי זה מה שהם רוצים.. 

 

אולי זה יעזור.

 

בהצלחה.

משוחחים איתם בנחתאלעדאחרונה

שהואיל והם הרי רוצים בטובתכם,

טובתכם היא להינשא מתוך תחושה נינוחה ובטוחה.

ולא מתוך לחץ

תגידו...אנונימי (פותח)

אחרי החופה הלכתם יד ביד...?

תשאלי את הרב שלכם כיצד לנהוגאיזה טוב ה'!!!!

אם את בכ"ז רוצה לראות מגוון דעות משום מה - http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t119504

 

 

לכאורה, לא כדאי ברשות הרבים שהרבים מצויים שם..ד.

יש הלכה שגילויי חיבה פיזיים בין איש לאשתו לא עושים בפני אחרים.

 

אפשר למצוא מקומות ששם לא מסתובבים אחרים - ואז למה לא..

 

[אבל עקיבא צודק. תשאלו רב - פוסק הלכה מובהק, שמקובל עליכם]

מסכיםאלעד
נראה לי שלא הבנת את השאלה/מקרה.פלונים אלמונים

ע"פ מה שהבנתי היא מתייחסת למנהג של הליכה יד ביד אחרי החופה, ולא ברעיון של הזוג.

http://www.tovimha2.org.il/%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%9D%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/tabid/90/articleType/ArticleView/articleId/13/categoryId/12/----.aspx#_ftn96

 

נטעי גבריאל - הלכות נישואין - חלק א':

אכן הבנתי בתחילה אחרת. כי מדובר בזוג שנישאו כבר..ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך י"א סיון תשע"ב 11:08
[וכתבתי על מה שהבנתי.. ושזו שאלה שיש בה אמירה הלכתית, ולכן ראוי לשאול בה רב]

 

 

אבל אם זה כדבריך - דהיינו, בדרך מהחופה אל ה"חדר יחוד" - אכן זה המנהג הנפוץ אצל האשכנזים, כרצף בין החופה לחדר-יחוד.

 

[ואגב הבחנתי בדבר מענין: מהסתכלות חוזרת בסיגנון השאלה, באמת נראה שהכוונה הפשוטה היא כהבנתך...  ומזה אפשר לראות "תופעה" ידועה, שאדם נוטה לפרש דבר גם עפ"י נתונים קודמים שיש לו לגביו... לימוד..]

גם אני הבנתי שהשאלה היא על ההליכה עצמה מהחופהציפי כהן

לחדר ייחוד.

ואז- כן. נתנו יד. (וכדאי להתייעץ עם הרב בכל מקרה)


סתם כך, אחרי החתונה ללכת ברחוב ולתת יד- לעניות דעתי זה לא ראוי.


קיצורו של עניין- שאלי רב.


מזל טוב וברכת ה' עליכם.

למה רק אני מבין שיש כאן שואל רווק?אנונימי (פותח)

פלונים אלמונים - אשריך על המקור!

 

יש דעה שכן כי החתן צריך להכניסה לחדר היחוד.אבא!


בוודאי שכןאלעד123

זה מובן מאליו

כן. מזל טוב!ציפי כהן
ברור שלתת יד אחרי החופהאחתעם_בטן

אצלנו אחרי החופה, כשבעלי עוד היה ממש דתי, מרוב הצדיקות שלו הוא לא נתן לי יד, והבוס שלי דאז, דוס ואישיות ידועה בציבור הדתי לאומי, קלט את זה מיד ונדחף ללחוש לו שהוא צריך לתת לי יד...

 

צריך לקחת בחשבון שאם לא תתנו יד הציבור יכול לפרש את זה כחופת נידה. ובלי קשר לא נראה לי שיש פה עניין של גילויי חיבה ברבים, זה זוג שהרגע התחתן ונותן יד בפעם הראשוניה (ברוב המקרים..) לא צריך להגזים

 

יש חילוקי דעותאנונימי (פותח)אחרונה

כאלו שאומרים שלא...אז זה לא כזה ברור שמותר...

אנחנו החלטנו שלאעמית-טליה

ואחרי החופה הראש ישיבה רוקד מולנו ואומר לבעלי להחזיק לי את היד,
בעלי עונה לו שאצל תמנים לא נהוג 

והראש ישיבה אמר לו  אני מתיר לך קח לאישתך את היד כבר

אז מי אני שאסרב?

שאלה על הרב והבוסקיווי

במידה והחופה אכן הייתה חופת נידה הייתה ההתערבות גורמת למבוכה רבה!

לדעתי קצת חוסר טקט...

וזה מזכיר לי  פרק מסרוגים....

הרב אמור לדעת אם זה חופת נידה, לא??-משה ר-

בד"כ מתייעצים עם הרב (המְקַדֵש) לגבי איך להתנהג וכ"ו, ככה שמן הסתם הוא צריך לדעת....

נכון, גם אני חשבתי על זה אח״כאחתעם_בטן
שאם זאת באמת חופת נידה זה יכול להיות פדיחה, אבל מקסימום החתן לוחש מהר משהו כמו: ״זה בסדר, יש לנו אישור מהרב״ או משהו כזה
בכל אופן זוגות צריכים ללמוד את ההלכה לפני שהם מחליטים על דעת עצמם לא לתת יד, חבל להחמיר איפה שלא צריך.
אם זה היהעמית-טליה

חופת נידה הרב היה יודע...למעשה הרבה מהדברים של החופה שונים במצב כזה...

 

והאמת שביררנו לפני כן אבל הוא רב מספיק גדול בשביל לסמוך עליו...

היא כתבה הראש ישיבה וזה לא ברורקיווי

שהוא מסדר הקידושין

אם הוא כן ברור שהוא יודע

שמעתי שהרבי מגור, אם אני לא טועה,בת 30

היה דוחף את יד החתן ליד הכלה אחרי החופה...

כנראה שזה חשוב.

אישית, אחרי ששבוע לא התראינו, עמדתי מתחת החופה וכשהסתכלתי עליו קצת נלחצתי, כי פתאום הרגשתי מעין זרות, מעין תחושת "מה? אני בכלל לא מכירה אותו.." ורק היד- ביד שאחרי החופה הרגיעה אותי לגמרי, והכינה אותי לחדר יחוד.

כך שנראה לי שזה חשוב.

קרעת אותי מצחוק עכשיו איזה טוב ה'!!!!

הרבה רבנים נהגו ונוהגים כפי שכתבת. אין סיכוי שהרבי מגור הוא אחד מהם עם כל ההרחקות שנהוגות בגור אפילו בין בעל לאישתו אני מתפלא שבכלל נולדים שם ילדים

 

 

נו, אז רבי אחר.. זו לא הפואנטהבת 30


בתור אחת שיש לה בת דודה חסידת גור זה לא נכון^^^אנונימי (פותח)

דוקא מה שמקובל/חובה שם זה לשלב זרועות אם מישהו מבין למה כוונתי, בין החופה לחדר ייחוד.

 

כמו שמקובל בהרבה חסידיות, רצף ע"י מגע בין החופה לחדר ייחוד, הוא לפי שיטתם חיוני לשמירת הקניין כמו שכתבו למעלה.

 

וראיתי במו עיני את בת דודתי וחתנה משלבים זרועות...

יפה. מכאן רואיםד.

שלא צריך "לדמיין" לגבי רביים וחסידויות..

 

כנראה צריך להכיר מבפנים.

הלו, הלובת 30

לא דמיינתי. מראש כתבתי שנראה לי שזה הרבי מגור, אבל אולי אני טועה.

לא מבינה מה פשר התגובה שלך, המזלזלת קמעה..

להיפך - אני כתבתי דווקא שאת צודקת...ד.

תגובתי כוונה ל"התבדחות" של עקיבא..

 

שרואים מהעדות של מי שהעידה על קרובי משפחתה החסידים שהלכו כך (ה"אנונימית" שלפני הודעתי) -

 

ש"רבים" ו"חסידים" זה לא תמיד כפי שנראה בדמיון דווקא..

 

 

ו..צר לי שנגרמה לך עגמת נפש לרגע..

למרבה הפלא- אכן כן!ruthi

הרבי מגור נוהג- בחופות שהוא מסדר קידושים- לקחת את יד החתן ולהורות לו לקחת את אשתו.

הסיבה- כפי שכתבו, היא רצף מהחופה לחדר ייחוד לעניין קניין.

זה לא מסיבות "פסיכולוגיות"ד.

של הרגעה.

 

רצף מהחופה לחדר יחוד. נוהג הלכתי למי שנוהגים כך.

לא אמרתי שזו הסיבהבת 30

רק ציינתי שעלי אישית זה הקל. לא טענתי שזה המקור ההלכתי.

 

בסדר גמור.ד.

שוב - לא התכוונתי כנגד דברייך..

 

אלא בהיות שנהייתה "אופנה" כזו לעיתים, שעניינים שנוגעים לנושאים אלו הופכים להיות כאילו עניינם הוא "הרגשי" ואישי בלבד - ראיתי לנכון להדגיש שזה לא מתחיל מכך.  כמובן, סובייקטיבית כל אחד יכול להרגיש כרצונו. דווקא תיארת תחושה נחמדה.

אוקיי טעיתיאיזה טוב ה'!!!!

אמנם בחיי היום יום יש בגור מנהגי הרחקה קיצוניים גם בין בעל לאשתו ותמיהתי המבודחת בעינה עומדת אבל מסתבר שגם בגור נהוג ללכת יד ביד מהחופה לחדר הייחוד.

 

למען הסר ספק, אני מכיר טוב את חסידות גור (אולי טוב מידי ) אבל הכרתי כנראה רק את הנהגות היום יום. היום ביררתי את העניין עם אחד ממכריי שהוא חסיד גור.

 

 

כןanonimit_1

ובא לי לחזור לרגע הזה שוב..

איך חיפשתי את היד שלו, בין כל האנשים שעמדו איתנו שם.. וזה היה הדבר הכי כיף בעולם!!!

המנהג שלא לתת יפה בעיניישירק


מה זה משנה מה כולם עשו?הביצה שהתחפשה

בס"ד

 

תעשו איך שהרב אומר- או איך שהרגש אומר

 

[אמת- אנחנו לא שאלנו רב, היה לנו טבעי כ"כ.]

דווקא בענין הזהד.

אני בעד ה"רב"....

 

כי הרי בדרך כלל, דבר כזה לעיני כולם אינו נכון עפ"י ההלכה - אז כאן צריך סיבה (ואולי לכך התכוונת: כיוון שזה נפוץ, לכם היה ברור שזה גם מתאים לכם).

דןהביצה שהתחפשה
בסד

אין כוונתי שלא שאלנו רב משום שסמכנו על הרגש, אלא לא חשבנו על זה. בכלל.
ויפה בעיני שבעניין כזופה כל אדם שואל את רבו.
אבל הודעה בפורום? מה זה משנה מה עשו כל הגולשים?
זה נכון..ד.

אם אינם יודעים - צריך לשאול רב (השגתי היתה רק על אופציה שילכו "לפי הרגש", במקרה שאינם יודעים).

 

[אבל - לזכותה - מצוי פה מידי פעם  שאנשים שואלים "מה עשיתם" כשלא יודעים בדיוק איזה רב לשאול, או שלא יודעים כלל שהשאלה היא גם הלכתית]

תגידו?-Rעות-

בס"ד

 

כמה זמן עשיתם הפסקה לפני החתונה ? !

 

אני מתחתנת עוד שבוע וכבר שבוע שאנחנו לא מדברים ולא נפגשים 

 

ואני על סף קריסה. עצוב

 

מתוחה,מתגעגעת,עצבנית ,לחוצה.

 

מה חשבנו לעצמנו שעשינו שבועיים ?

עשינו שבועאורה.

אבל דיברנו בטלפון.. למה לא לדבר?

זה לא בגלל משהו..-Rעות-

בס"ד

 

פשוט חשבנו שזה יכול להיות מרגש מאוד אם אחרי כ"כ המון זמן שלא ראינו ולא שמענו אחד את השני

הגעגוע הוא עצום..

אם חשבתם - זה ענין פרטי שלכם...ד.

האשכנזים נוהגים, מסיבות הלכתיות, לא להיפגש שבוע.

 

תתחזקו - העיקר שלא תהיי עצבנית...

המנהג הוא שבוע...משה
סתם שתדעי...עמית-טליה

ואת בטח יודעת..מתגעגעים ומצפים גם עם טלפונים...

 

אני חושבת שזה יותר נכון בעיקר לזמן הזה לדבר..
אצלי הוא היה המרגיע הלאומי בתקופה הזאת...
למי אני אבכה אם לא לו?

אז היינו מדברים, לא כמו בדר"כ אבל בלילה בבוקר וכשצריך...

אנחנו דיברנו בטלפוןאמאשוני

אני חושבת שהכי חשוב בתקופה הזאת זה להישאר רגועים ולשמור על שפיות..

לא נשמע לי בריא להיות מנותקים לחלוטין במשך שבועיים.

בהחלט אפשר להתגעגע גם בפחות זמן ועם שיחות טלפוניות.

תחשבי על אלה שכן נמצאים סביבך בשבוע הקרוב, זה מצדיק שתוציאי עליהם את התסכולים והמתח שלך??

 

הייתי ממליצה לך לשקול זאת שוב ולשתף אותו במה שעובר עליך בדרך של מכתב ותחליטו אם עשיתם בחירה שמתאימה לכם או לא.

(אין פה עניין של 'להישבר' אלא הערכת מצב מחודשת, אם לפני שבוע היית יודעת שככה תושפעי מהניתוק, גם הייתם מקבלים החלטה כזאת??)

 

אגב, להבא, קחו בחשבון שההלכה גדרה לנו מספיק גדרות, ייתכן שגדר נוספת תוביל לפגיעה במשהו אחר.

 

בהצלחה, ומזל טוב!!!

כן אבל בגלל שזאת תקופה כ"כ לחוצה.-Rעות-

בס"ד

 

 

אני מעדיפה לא להלחיץ אותו יותר.

 

 

לדעתילהבת-כוח

המטרה היא להרחיב את הגעגוע לא ליצור קושי.

ת'כלס היה לי מספיק יום אחד לפני החתונה לא לראות אותו כדי ליצור געגוע. 

יותר זמן לא יוצר יותר געגוע לרוב זה יוצר מתח ותסכול כמו שאת מתארת.

אין עניין לא לדבר בטלפון במיוחד אם את צריכה את זה. 

וזה התפקיד שלך להלחיץ אותו. את עומדת להיות אשתו.

בקיצור זאת החלטה שלך. אבל בעיני זה לא יהיה חולשה אם תתקשרי אליו ותדברי איתו.

אני הייתי בהיסטריה לפני החתונה ודיברנו בטלפון במהלך השבוע ורק לא נפגשנו.

 

לפי הידוע לישושנה29

שבציבור החרדי לא נפגשים בין האירוסין לחתונה.

 

אני לא יודעת איך הם מסוגלים.

זה ממש לא נכון. נשמע הזוי לחשוב שכך המציאותאנונימי (פותח)

ישנם חסידויות כאלה - אולי. לא קשור לחרדים, כי חוץ מאותן חסידויות, לכל חרדי אחר זה נשמע בדיוק כמו שאמרת "איך הם יכולים?"

ורגע, אין חסרונות במציאות האחרת? זו שאנו מכירים?

בחב"ד שמעתי על דבר כזה -ד.

שחבר'ה היו נוסעים לחצר הרבי לכל התקופה בין האירוסין לנישואין.

 

וזה לא חייב להיות חיסרון...

 

סתם לידיעתךטוביה2

אומנם גם בחב"ד נהגו לא להפגש שבוע לפני החתונה אבל הרבי ואישתו הגיעו לחתונה ביחד

זה קשה אבל שווהמושיקו

זה יוצר סוג של קשר חזק יותר ויותר.

 

קשה אבל אפשרי כשיודעם שזה בונה את החיים שלאחרי החתונה בצורה יותר טובה וחזקה.

 

 

למה לא להתראות זה בונה את החיים אחרי החתונה? ^אנונימי (פותח)

לא מסכימה.

מתוך הכרות עמוקה מאוד עם הציבור החסידי, זה לא תורם בגרוש.

{ולמי ששאל איך הם יכולים- זה אפשרי אך ורק בציבור שלהם, שגם ככה מופרד הרמטית בין נשים לגברים.}

אבל אני לא רואה בהפרדה הזאת שבין האירוסין לנישואין שום יתרון.

זה הזוי בעיני.

[טוב, הם ככה לא מכירים בכלל לפני האירוסין, אז הוא ממשיך ללמוד תורה, והיא מסיימת את לימודיה בסמינר, ושבו חיים למסלולם- עד לחופה.]

לחיות חיי תורה וקדושה זה תורםמושיקו

ו"אל תרבה שיחה עם האשה" זה לא החסידים המציאו.

 

ובציבור החבד"י שאין שם הפרדה הרמטית ההמלצה הכללית היא כמה שפחות להפגש בין הווארט לחתונה(חודשים שלוש)וגם שיחות טלפון לעשות בהגבלה (2-3 פעמים בשבוע).

 

וכל דבר טוב לא מגיע בקלות 

 

 

כשמחליטים צריך החלטה סופית, אם נפגשים הרבה לפני החתונה יכול לקרות מצב של מציאת חסרונות חדשים שיביאו ספק מכרסם בהחלטה, ההרחקה עד החתונה עוזרת גם לזה

כל כך נכוןאורין
תמהני,ד.

על תגובת ה"אנונימי".

 

זה לא נראה "היכרות עמוקה מאד עם הציבור החסידי" (הוא גם מאד מגוון - וקשה לומר בכלל משפט כזה).

 

גם האמירה "מופרד הרמטית בין גברים לנשים" נשמעת קצת זלזלנית.  זה הרבה יותר טוב ממי שבכיוון ההפוך...

 

ומה שייך "איך הם יכולים" - אם חושבים שזה נכון, אז יכולים. ההיתר לפגישות לפני החתונה מעבר למה שנפגשים סתם עם מישהו מהמין השני, הוא רק לצורך יציבות ההחלטה להתחתן ולא בגלל ש"לא יכולים". מעבר לכך, הלכתית, הם כמו כל אנשים אחרים שאינם נשואים.

 

ואם מבחינה נפשית יש בכך יתרון או חיסרון - אפשר לדון (איתי אישית התייעצו רק בזמן האחרון שניים שהפגישות הללו בהחלט היו בשבילם חיסרון.. כמובן - זה לא כל אחד); אבל לקרוא "הזוי", זה אחד הדברים היתר-גרועים לענ"ד שנכנסו לשיח הישראלי בשנים האחרונות. דומני שאולמרט היה הראשון להכניס את הביטוי הזה, ומאז - זה נהיה "ציון" לגיטימי, כביכול. דומני שעדיף לכולנו להביע דעה על דברי הזולת - ולו גם התנגדות חריפה - ללא שימוש ב"ציון" הזה, שלרוב אינו נכון ואין כמעט לאף אחד בעלות עליו...

 

וגם הלגלגנות שבסוף - "הם ככה לא מכירים בכלל...הוא ממשיך ללמוד תורה... מסיימת את לימודיה בסמינר.. עד לחופה"... יופי שהוא לומד תורה, יופי שהיא לומדת בסמינר. בוודאי יפה בהרבה מחבר'ה ש"משתגעים" בזמן הזה, בגלל אי עיכול נכון של המצב המיוחד בזמו שבין-לבין.

שוב - לא אומר שדווקא כך יותר טוב, אבל אין מקום ללעג למי שנוהג אחרת, ומכובד. לעיתים זה בא דווקא ממי ש"שנה ופירש" - היה שם ויש לו נוגדנים, או נוגדנים מקרובי משפחה וכד'...

דן- אני אותה האנונימיתאנונימי (פותח)

משום מה בחרת לקרוא את דברי בטון מלגלג ומזלזל, למרות שאף שורה שם לא כתבתי בטון מזלזל. והוצאת אותי כאן מגעילה.

אני אישית נהנית מאוד מתגובותיך כאן בפורום, אך שמתי לב שכל תגובה שנכתבת עם שמץ ביקורת (גם אם חריפה מעט) זוכה ממך למנה אחת אפיים. אז כדאי שתרפה, כי זה בסדר, ולא נורא להגיד "הזוי" על צורת חיים שלדעתי הזויה. (כמו עניין השידוכים בציבור הנ"ל לדעתי)

 

ולענייננו:

אז יש לי הכרות עמוקה עם הציבור הזה, ולמען הסר ספקותיך בענין: אני באה ממשפחה חרדית חסידית, וכן- יש לי נוגדנים רבים ממנה והמון המון ביקורת, בין היתר בנושא השידוכים.

משפטי: "{ולמי ששאל איך הם יכולים- זה אפשרי אך ורק בציבור שלהם, שגם ככה מופרד הרמטית בין נשים לגברים.}" כאמור לא בא לבטא זלזול, אלא בא להסביר איך הם מסוגלים לכך! מה רע במשפט הזה?! זה ביטוי של עובדה פשוטה. הם סגורים הרמטית!

 (אתה רואה בכך יתרון? לבריאות לך. אני לא! וגם לא לחברה מעורבת, אבל יש אפור בחיים, לא רק שחור ולבן)

 

ולגבי המפשט ה"לגלגני" שלי (?) בסוף:

לדעתי להתארס בגיל 17, לתת לשניהם לנסות ולהמשיך במסלול חייהם עד כה, ולחכות לגיל 18- זה לא טוב ("הזוי" בשפת העם) היא- לא מתרכזת 100% בלימודיה, כנ"ל הוא על ספרי הקודש (שוב! מתוך הכרות עמוקה שלי עם המציאות הזאת!) זה לא נכון לדעתי, ולא בריא, להתארס ולא להתראות עם הארוסה שנה, אלא לראות אותה בחופה- זה עונש בעיני. עוול. ולא נכון.

שמעתי מקרה על בחורה שעלתה לאוטובוס (הנפרד, כמובן) בין בני ברק לירושלים, ומיד התקשרה לחברתה: "אני חושבת שארוסי כאן על האוטובוס, אבל אני לא בטוחה שזה הוא!" זה בריא לדעתך?! בשנה בנאדם יכול להשמין, להרזות, ואצל בחורים- להצמיח פתאום זקן! אני תמיד מתארת לעצמי שברגע החופה הכלה צריכה לקרוא: "קאט רגע! הי, אתה, תזכיר לי מי אתה? מה שמך? אה, כן... טוב, אפשר להמשיך."

 

אז כן, יש לי ים ביקורת. וזכותי להשמיע אותה. במיוחד בצורה מכובדת, כמו הודעתי הראשונה, אותה בחרת להפוך למלגלגלת.

 

כפי שכתבתי,ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך י"ח סיון תשע"ב 10:05
הנחתי שזה ממישהו שבא "משם" - עם נוגדנים..

 

אני לא הוצאתי אותך "מגעילה", חלילה, וגם לא היתה לי כוונה כזו. הרי את "אנונימית" - יש הרבה כאלה ואף אחד לא יודע מי..

 

ואם מישהו כותב, כלשונך, "ביקורת גם אם חריפה מעט..", מדוע שתהיה לו ביקורת על מי שמבקרו חזרה?..

אבל האמת, זה לא נכון. אין לי בעיה עם מי שכותב ביקורת, ופעמים רבות התווכחתי בנחת עם דעות מנוגדות לשלי.

כעיקרון, יש "לי" בעיה עם שני דברים: האחד - הוא זלזול באחרים שסה"כ יש להם מסורת משלהם. והשני - זלזול "מצנן" בערכי קודש, שעצם ה"צינון" שלהם מזמין תגובה "חמה" כדי לאזן (וזה לא רלוונטי לגבי הודעתך).  ואם מישהו כותב כך - מה לו להלין על התגובה.

 

ומכל מקום, לא "בחרתי לקרוא את תגובתך בטון מזלזל ומלגלג". נזהרתי, וכתבתי על "מופרד הרמטי" שזה נשמע "קצת זלזלני" - זה באמת נשמע כך, ועוד יותר אחרי הודעתך הנוכחית. לא רואים ממנה כבוד גדול לציבור שבאת ממנו, לפחות בנושאים מסויימים. ואינני שופט - אולי יש לך סיבות אישיות סובייקטיביות.

 

ותסלחי לי, מה "סמכותך" האובייקטיבית לכתוב "כדאי שתרפה כי זה בסדר... להגיד הזוי על צורת חיים שלדעתי הזויה"? לדעתך זה בסדר - ולדעתי, זה מאד לא בסדר.  הביטוי "הזוי" הוא גרוע. איננו ביקורת עניינית אלא "פלומבה", בפרט על ציבור שלם.  צאי וראי כמה נפגעת ממה שכתבתי שנשמע מדברייך "קצת זלזול".. נו, ולכתוב "צורת חיים הזויה" על כל הציבור הזה, זה לגיטימי? אני לא מסכים להתבטאות הזו. זכותך לכתוב - זכותי לחלוק. אך אינך יכולה גם להיות "צד", וגם להיות כביכול ה"שופט" ש"מכריע" - זה בסדר לכתוב כך...

 

ולענין אליו התייחסת:

ראשית, אני עדיין סבור שבהיות שהציבור החסידי מגוון ומחולק לחסידויות רבות ושונות - קשה להתיימר ב"היכרות מעמיקה" עם כולו. ולמה "למען הסר ספקותי".. הרי כבר כתבתי בהודעה הקודמת שאני מניח שזו מישהי שבאה משם, רק שכתבתי את זה בעדינות...

 

הביטוי "מופרד הרמטי", צלילו מבטא באזני גם התייחסות, לא כ"כ מכבדת את זה, ולא רק "ציון עובדה". והרושם הזה רק מתחזק אצלי בעקבות מה שכתבת כעת. כמובן, אינך חייבת להסכים עם כל פרט באורח חייהם (וחבל לכתוב "אתה רואה בכך יתרון - לבריאות לך"..  אני הרי נזהרתי מאד שלא לערב את דעתי בענין, אלא להדגיש את הצורך לכבד, בפרט שאנו רואים תופעות הפוכות גרועות בהרבה). 

 

לגבי מה שכתבת בסוף, על אירוסין בגיל 17 וכו', וההיא באוטובוס שלא הכירה את ארוסה - אינני נכנס לכך ולא התייחסתי לזה. אני הרי לא מכיר את הפרטים הללו, וגם לא התיימרתי להכירם.

אני התייחסתי רק למה שכתבת (מעתיק-מדביק):  "[טוב, הם ככה לא מכירים בכלל לפני האירוסין, אז הוא ממשיך ללמוד תורה, והיא מסיימת את לימודיה בסמינר, ושבו חיים למסלולם- עד לחופה.]" -

זה לא נראה כבוד גדול, לא להם, לא ללימוד תורה ולא ללימודים שלה. מצטער, כך זה נשמע לי. את יכולה לשאול אחרים שקראו האם זה נשמע "מכבד"....והאם כל הודעתך נראתה "ביקורת בצורה מכובדת" כלשונך (ואני לא "הפכתי אותה" ללגלגנית.. להיפך - עוד כתבתי מאד בעדינות. אפשר לקרוא).

 

לעצם ענין הפגישות בין האירוסין לחתונה. קודם כל, להחזיר לפרופורציות: כל השירשור פה היה על שבוע שלא נפגשים (וכפי שכתבתי לעיל, זה המנהג אצל האשכנזים, מסיבות הלכתיות).  לגבי מעבר לכך - כבר כתבתי שכעיקרון, זה כדי לשמור על בסיס ראוי לקראת החתונה, ולא בגלל ש"לא יכולים אחרת" רגשית, כי מרגישים קירבה.  אז לשאול אותי "אם בריא בעיני" שלא מכירה באוטובוס את ארוסה - מה שייך? מי בכלל התייחס לנושא כזה?

וגם "מושיקו" שעל דבריו הגבת, לא כתב על דברים כאלה.

אז אני חושב, שפשוט לקחת ביקורת שיש לך על עניינים שהכרת (בלי שאני מתייחס כעת כלל לגופו של ענין אם היא מוצדקת לדעתי או לא, ואם אני בכלל בר-הכי לשפוט בזה) - ו"הלבשת" אותה על דברים שכלל לא התייחסו למציאות הזו.

ד. - ואני אסביר.אוהבת את אבא
עבר עריכה על ידי Admin בתאריך י"ח סיון תשע"ב 12:46

בס"ד לק"י.

 

לא קראתי את כל תגובתך, אלא קראתי את התגובה שנעלבה ממך.

אך בכל זאת, יצא לי להתקל עם המשפט האחרון שכתבת.

כאילו אתה סוג של יודע-דברים שאחרים לא יודעים.

אתה מביא "פסיכולוגיה" שבוודאי נכונה, אך שגם א-ת-ה בעצמך עושה.

"הלבשת אותה על דברים שכלל לא התיחחסו למציאות זו?"

וואלה, באמת?

כל אדם מדבר מניסיונו, ומהכרותיו.

אף אדם לא יכול לא להיות נגוע בניסיון וההשקפה שלו.

ככה זה.

 

לכן, גם הינך כזה.

 

תגובהד.
עבר עריכה על ידי Admin בתאריך י"ח סיון תשע"ב 15:08
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך י"ח סיון תשע"ב 12:56

אבל בהיות שפשוט לא הבנת את המשפט, אסביר, לטובת מי שאולי יחשבו ש"אמרת משהו"..:

 

כפי שאת מעידה על עצמך - לא קראת את תגובתי אלא את המשפט האחרון שלה בלבד -

 

ולכן הבנת אותו ההיפך ממה שנכתב. פשוט מאד:

 

 

אני כלל לא דיברתי על כך שהיא כותבת את דעתה מתוך מציאות שהיא מכירה, כמו כל אדם.

 

אלא על תגובתה לדברי ולדברי "מושיקו", בלבד.

 

ואמרתי, שבדברינו לא היתה כוונה ספציפית למציאות שהיא התייחסה אליה (גיל 17, שנה הפסקה וכו') - כי אני למשל כלל לא מכיר את המציאות המדוייקת עליה דיברה.

לכן הערכתי שמתוך הביקורת שיש לה על המציאות שהיא מתארת, היא כתבה את זה גם על דברינו, בהנחה "אוטומאטית" שאנו מדברים על מה שהיא מכירה.

פשוט ביותר.

 

[ואם היית קוראת את מה שהיא הגיבה עליו - היית גם רואה שלא היה שם ממה "להיעלב" כלל]

 

ואת התארים שלך, לפני עריכת "אדמין" - אני מציע שתשאירי לעצמך.

כדאי להבין קודם מה כותבים, או לפחות לקרוא - לפני שמגיבים בדברים שידועים לכל....

 

וממילא, כמובן, אין בדברי כל "כאילו אתה סוג של יודע-דברים שאחרים לא יודעים", כלשונך.. כי בוודאי שכולם יודעים את התופעה הזו שכתבת עליה, שאדם מדבר מתוך מה שהוא מכיר... רק שאני - כנ"ל - כלל לא דיברתי על זה..

כל בן אדם מבקר את המציאות כפי שהוא צופה לה.אוהבת את אבא

בס"ד לק"י.

 

אדמין, ממש תודה על עריכת התגובה! הוחמאתי מאוד!!

 

 

לא קשורד.

לגמרי.

 

אדם שמבקר את מה שכותבים, ומייחס את ביקורתו לדברים שלא נאמרו - הוא פשוט טועה. קורה - ולא חייב לקרות.

ואז מעירים לו שאין מחלוקת בנושא שכתב, כי לא התכוונו כלל לכך.

 

ולא "כל אדם" מבקר דברים שנאמרים לפי מה שהוא מדמיין שהם.  ואין לכך כל קשר לביקורת על "מציאות". מדובר על ביקורת של דברים שנכתבים מפורש ו"לקחו" אותם למקומות אחרים.

 

[ואינני יודע למה "הוחמאת" מכך שהיה צריך למחוק כותרת בלתי ראויה שכתבת, ושנאלצתי להעיר עליה. כמובן, ברגע שהוסרה - אין לי כל ענין להתעמת איתה ברבים, ולכן גם ערכתי את הודעתי והסרתי ממנה את הציטוט שלה..]

 

השבוע לפני החתונה-איזה יום שמח

שלא התראנו ולא דיברנו היה שבוע מדהים!!!!

היו צינתוקים ודשי"ם כל הזמן

ומכתבים כמובן..

 

 היה זמן להתכונן ליום הגדול של החתונה, לסיים כל מה שנשאר

והידיעה שיש מישהו שמחכה בדיוק כמוך זו הרגשה שאין כמוה!!

רק חיכינו להפגש ולהיות יחד

 

ממליצה בחום וכל אחד יגיד לך שהוא לא מתחרט על זה..

אבל הקשר בין זוג מאורסיםד"ר שוקו

אצל החרדים לא שווה לקשר בין זוג מאורסים בציבור שלנו. אצלם יש הרבה פחות פגישות וזמן בין תחילת ההיכרות לאירוסין.

על פי הידוע ליתְכלת

(אני מסייגת כי רק שמעתי אך לא ראיתי כתוב בעיניי)

 

גם הרב צבי יהודה זצ"ל הדריך שלא להיפגש בין האירוסין לחתונה.

לפי זה הרב צבי יהודה היה חרדי קיצוני, נכון?

אלה שלא מתראים שנה עד החתונהבת 30

בדרך כלל בכלל לא יצרו קשר עמוק ביניהם שיוצר געגוע. אולי פגישה שתיים והשאר אחרי החתונה. אז אולי יש מתח, אבל זה לא שהם סובלים שנה שלמה..

כל פעם זה חוזרתותי77

חברה, מה שלא רגיל אצלכם לא אומר שזה "הזוי".

אני ובעלי לא נפגשנו שבוע שלם וגם לא דיברנו, וזה היה יפה ומקסים.

אל תשברו, זה שווה, כל שניה וכל דקה, ההתרגשות עילאית יותר,

וחוץ מזה, ייצר הרע פועל במיוחד נגד החתונה כי זה המצווה שברומו של עולם, האיחוד בין האיש לאישה (הרוחני יותר מהגשמי) ובנוסף בחתונה שכינה ממש יורדת לחופה, אז תבינו כמה ייצר הרע פועל כנגד זה, ולכן כדי למנוע בעיות ריבים נפילות וכו' עדיף לגדור את השבוע הזה.

 

ולגבי החסידיות, כל הכבוד להם, והשם מזווג זיווגים כל אחד לפי הדרך שלו, ואם משהו חושב שהוא או מישהו עושה את זה לבד, טעות מרה בידו. והדרך שהשם עושה זאת - כל אחד על פי דרכו. ואם דרכו היא 2 פגישות ודי, אז תאמינו לי שהשם מזווג ב2 פגישות, מה גדול עליו???

השבוע בע"ה החתונה-Rעות-

בס"ד

 

להגיד שלא היה קשה? -היה קשה.

 

אבל הגעגוע אני מרגישה שהוא שווה את זה..

מזל טוב. מזל טוב.ד.

איזה יופי!

 

שתבנו בשמחה, בקדושה ובטהרה.

 

ותמיד תתגעגעו אחד אל השני, מתוך עומק.

 

גם מקרוב..

 

בהצלחה רבה.

אמן תודה! בקרוב אצל כוווולם!-Rעות-
ב״ה יש נשים שאוהבות להתעלל בעצמם 90% מהנשיםmetorafi
אז זה בסדר את לא חריגה בזה שאת מתעללת בעצמך , אם זה היה החלטה מצד הארוס אז זה דבר נדיר שבן יתעלל בעצמו ולכן מומלץ לך לדבר איתו בשביל שכן תדברו
ממש לא זאת היתה החלטה של שתינו -Rעות-

בס"ד

 

נפגשנו כ"כ המון בין האירוסים לחתונה ודיברנו כ"כ המון שהשבועיים האלה בהחלט היו טובים כדי לקלוט .

 

ולהגיע לחתונה הרבה יותר מקורקעת

שנינו..****אנונימי (פותח)
נו,אל תתפסי אותי על המילה בכל זאת אני מתחתנת-Rעות-אחרונה

בס"ד

 

עוד יומיים

יש פה נשות צבא?אנונימי (פותח)

בבקשה תשתפו איך זה להיות  אשת בעל בצבא.. 

 

אנחנו מתחתנים עוד שניה ורק היום קלטתי שיש מצב שהוא לא יוצא שבת כל שבת..

 

השבת-שלושה שבועות לפני החתונה הוא סוגר  

לבאס או לעודד?כמו בן ראמים

כשהתחתנו בעלי היה בצבא, והשתחרר כמה חודשים אח"כ. הרבה חברות שלי נשואות לחיילים/קצינים ובסה"כ מתמודדים... זה קשה אבל תלוי בעוד הרבה גורמים:

1. מתי הוא אמור להשתחרר? עוד חודשיים/שנתיים/בונה על קריירה צבאית?  

2. מה את עושה? לומדת/עובדת כל השבוע או שיהיו לך ימים שלמים בבית?

3. איפה אתם הולכים לגור? ליד ההורים/חברות או במקום זר?

4. מה הוא עושה בצבא ומה היחס שלך לזה? האם מעודדת אותו שזה חשוב וכו', או שהוא מבואס על הצבא לגמרי?

 

תעני לעצמך על השאלות האלו, ובהצלחה!!

אניהביצה שהתחפשהאחרונה
בסד

פה באישי בכיף...
יש למישו קשרים??am42

בס"ד

 

מצאתי מה לעשות לאשתי ליום שנה שלנו..

 

אני מתכנן ארוחה לאור נרות שאני בישלתי במרפסת רומנטית שלנו שצופה לכל גוש דן

וסרט קצר שאני מכין עם תמונות שלנו ומוזיקה מיוחדת ברקע ואז בגלל ששנינו אוהבים אנדרדוס אני רוצה לבקש מהם שיכינו לנו איזה קטע קצרצר שלא יעלה ברשת וישלחו לי למייל ואראה לה את זה.

יש למישו דרך איך להגיע למישו מהם חוץ מהפייסבוק ששם הם לא עונים?

אולי אפילו מהדורת חדשות פקטבית או משו בסגנון..?יש למישו רעיון למשו?

אין לי קשרים אבל אפשר אולי...אנונימי (פותח)

לנסותל לקחת סירטון שלהם ולעשות לו דיבוב מחדש שקשור אליכם....

זה יכול לצאת הרבה יותר נחמד!!!!

תנסה בקישור הזהאנונימי (פותח)

ליצור משו

 

http://www.tackfilm.se

מערכת עולם קטן מכירה אותם.אלירז
כך היה כתוב בכתבה שלהם אז..
אם זה נותן לך קצה של חוט, בהצלחה.
כן!!! אני ראיתי אותם במציאות!! ויודעת...ענת=)

ב"ה

ששנים מהם גרים ברחובות ומתפללים ב"בית זלצר" 
אם אתה מכיר מישהו משם תגיע אליהם בקלות.
ואם לא אולי בעלי יכול לעזור... (פנה אליו)

נ.ב.- מסכנים להיות סלב של דוסים. בוהיים בך ברחוב/בית כנסת ואפילו בלי להוציא מילה!

מי מהם גר ברחובות?אנונימי (פותח)

יעל נוה (הצלמת) רחובותית לשעבר...

והיא ובעלה ונעמה קליינמן (השחקנית הנוספת) לומדים במעלה. אם זה עוזר למישהו...

פניתי אליך באישינפשי תערוג
זה עם הפוני הרזה גר ברחובותתמיד ב=]
אהה זה בעלה של יעל נוה-הירשברגאנונימי (פותח)

רחובותית במקור

לא מתכוונת להשבית שמחותאישה קטנה
אך מנסיון,הם לא כל כך מסכימים לעשות קטעים באופן פרטי. גם אנחנו ביקשנו לפני זמן מה...
איך אתה נשוי שנה והתחתנת אחרי???מושי

חושף שיניים

כנראה שנה להכרות ולא שנה לנישואיםנפשי תערוגאחרונה
פקדון פר"י שווה?מושיקו

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t436677#5143560

 

תודה מראש לכל המגיבים

אנחנו מחפשים ישוב נחמד לגור בו..מרים*

ישוב מעורב..חילונים ודתיים

התנאים החשובים:

מכולת

קופת חולים עדיף לאומית..

ושלא יהיה חור מידי...

חשבנו עלי ישובים באיזור אריאל..אבל אנחנו לא ממש מכירים..

אשמח לעזרה...

 

תלוי בתקציב שלכם ובגזרהמשה
עבר עריכה על ידי Admin בתאריך ב' סיון תשע"ב 12:21

ניחוש שלי - יישובים קטנים יותר/מבודדים יותר יהיו גם זולים יותר.

 

מה רע באריאל העיר?

ב״ה ברכה אלון מורה תפוח מגדליםmetorafi
אריאל נופים קדומים עלי מעלה לבונה רחלים אלקנה עץ אפריים
באזור אריאלאלעד

יש את נופים יקיר עלי וברקן

שהם ישובים מעורבים, יותר או פחות

תבואו ליצהראבא שמואל

ישוב מעורב, גם גברים וגם נשים.

 

דתי, אני איך שהוא יכול למצוא הגדרה. איך אתם מגדירים חילוני? ולמה אתם בעצמכם לא עונים להגדרה זו?

עלי..............אנונימי (פותח)
שערי תקוה?ניל"ס

באזור של אלקנה יש כל מיני ישובים בסגנון, והם בערך 15 דק' מאריאל...

 

(אולי תבואו אלינו? פתחו מכולת השבוע! אה, אמרתם לא חור מדי...)

נילסמרים*

דברי איתי באישי..

עד שלא הכרתי את בעלי לא ידעתי ע המקומות האלה...מושיאחרונה

וכששואלים אותי מאיפה בעליע במקור אני אומרת עץ אפרים...

לרוב אנשים לא יודעים על החור הזה למרות שהוא קרוב ממש למרכז... חיוך

יישובים באיזור אריאל - הם חורים!!!אלירז

מנסיון.

אבל אין על יצהר...

בית אל-יש שם דתיים ודתלשי"םמושיקו

מעשן

למרים שלום...אנונימי (פותח)

אני ממליצה על אריאל, אנחנו גרים שם (למדנו שם במכללה ונשארנו גם אחרי התואר) וכל כך נהנים. בנו שם קאנטרי משגע, חדר כושר, בריכה מקורה, בית קפה (קפה קפה) ולאחרונה גם יש הצגות במרכז תרבות. חוץ מזה שההורים של בעלי גרים בירושלים וההורים שלי בפתח תקווה, כך שזה בדיוק באמצע.

בנוסף יש אתר מעולה שיכול לעזור לכם- "הכרות עם סביבת המגורים"- את מזינה את שם האזור ואז מקבלת נתונים סביבתיים עליו- גנים, איכות האוכ', צירים מרכזיים. לפני שמגיעים להתרשם זו אחלה דרך לקבל אינפורמציה. שיהיה שבוע מקסים. 

אנונימית יקרהמרים*

אנחנו באמת חושבים ברצינות על אריאל..

אשמח שתדברי איתי באישי..

תודה!!

בואו לאריאל!! יש קהילה דתית ויש את קהילת נצריםBatelB

והעיר בעיקרון מעורבת.

יש בנקים, קופות חולים, דואר, תחבורה נגישה למרכז ,לירושלים ולישובים. בקיצור הכל רק תבואו.

 

אם צריך עזרה אני בפרטי

התיעצות- בעלי עובד בעבודה צמודה עם אישהאנונימי (פותח)

בעלי מחנך כיתה  בישיבה, ועובדת איתו תירפיסטית בעבודה אינטנסיבית, בעיקר מבחינה רגשית. זוהי עבודה מאוד טובענית גם מבחינה טכנית וגם מבחינה רגשית. בעלי מסור מאוד לעבודה והוא ממש אבא של התלמידים שלו, ואני מרגישה שהיא מתפקדת כמו אימא של התלמידים. הוא מאוד מעריך אותה ויש להם שפה משותפת ויחסי עבודה טובים. אין לי שום חשד שיש ביניהם משהו מעבר ליחסי עבודה, יש לי ביטחון מלא באהבה שלו אלי ואמון מלא בו, אך אני חשה חוסר נוחות מהמצב. קשה לי עם זה שיש לא כזה קשר אינטנסיבי עם אישה אחרת, במיוחד כשמדובר בעבודה שהיא לא עניינית, אלא עבודה הדורשת מעורבות רגשית רבה כמו של משפחה. אני שמחה מאוד בשבילו שיש לו אשת מקצוע שהווא מעריך להתיעץ איתה ולעבוד איתה, אך הייתי שמחה ורגועה שזה היה גבר. מה לעשות? האם זהו באמת מצב בעייתי או שעלי להשלים עם זה ולעבוד על רגשות הקנאה שלי?

קודם כל, את כותבת בצורה מקסימה ואמיצהyardenzen

ואני מאוד מבינה ללב שלך. אני מאמינה שהמפתח למערכת יחסים מוצלחת הוא בראש ובראשונה תקשורת טובה (ואני שואבת הרבה מהפוסט המוצלח הזה בדה מרקר) אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו על איך שאת מרגישה, כי לדבר על דברים תמיד מכניס אותם לפרופורציות. רעיונות מעורפלים הם לרוב הרבה יותר מפחידים מהדבר עצמו. מאחלת לך בהצלחה ולפי איך שאת מתארת את בעלך נשמע שזכית ושאין מקום לדאגה...

 

איך לא לכעוס עליו.אנונימי (פותח)

אנחנו זוג צעיר, הורים לתינוקת כמעט בת שנה.

בעלי בעל מאוד טוב בכל המובנים ב"ה.

לפני שבוע בערך בעלי הוזמן לחתונה של חבר מהשיעור בישיבה שהוא למד בה לפני שהתחתנו.

(בין שנה וחצי לשנתיים).

אתמול כשהוא אמר לאמא שלי את השם של המקום, שלי לא היה מושג בכלל מה זה,

ושזה מקום יפה מהרגיל,

היא התלהבה ואמרה שאני חייבת ללכת ושהיא תשמור על התינוקת.

יש לציין שאנחנו לא יוצאים למשהו יותר מסרט אחת למעל חצי שנה או פלאפל פעם בכמה חודשים מטעמי חיסכון בכסף.

שנינו לא טיפוסים של בתי קפה ומסעדות כי חבל לנו להוציא סתם ולהתרחק מדברים חשובים בחיים כמו דירה.

כששמעתי את זה אמרתי לו שאני נורא רוצה לבוא, והוא אמר שהוא לא יודע אם אני מוזמנת.

אמרתי לו שיברר, והוא פטר את זה ב"אי אפשר מאוחר כבר מידי".

ראוי לציין שהוא באופן כללי לא אוהב שאני באה איתו לחתונות של חברים,

בגלל סיבה מסויימת שהבהרתי לו 400 פעם שאין לה בסיס, ובאמת ובכנות אין לה בסיס

אבל היא התקבעה לו בראש.

התבכיינתי קצת, וביקשתי שישתדל כי אני נורא רוצה לבוא, והוא לא הסכים.

לפני כמה דקות הוא צילצל ואמר בהתלהבות שאברהם פריד בחתונה, אמרתי לו

משהו בנוסח של יופי שהוא מספר, ואם יש עוד נשים בחתונה, (יש מעט נשואים בשיעור שלהם ולא נראה

לי שהוא הזמין את כל הישיבה למקום של 300 שקל מנה). והוא אמר שכן, מסקנה, הנשים של האברכים כן הוזמנו. 

אני כל כך מבואסת ועצבנית עליו שהייתה לי הזדמנות לצאת קצת והוא לא איפשר לי לנצל אותה.

אני אוהבת אותו מאוד, הוא בעל באמת נהדר

וזה באמת כלום ושטויות לעומת חיים שלמים ומאושרים שנזכה להם ביחד

בעזרת ה' יתברך, אבל מה אני עושה עכשיו אם הרצון להתעצבן ממש כשהוא יחזור.

מתעצבנים!אלירז
סליחה שאני לא פותרת את הבעיה,אבל אני חושבת שלהתעצבן כאן זה טוב.
שיחזור, תאמרי מה שיש לך על הלב. לא בצעקות, בשקט, אבל מותר לך להרגיש פגועה וכועסת בעקבות ההתנהגות הזו.
ואז שבו ותבררו למה הוא החליט בכ"ז שלא תבואי איתו, או לפחות שיידע עד כמה זה הכאיב לך.
זה חשוב כדי שלא יחזור מקרה כזה, וכדי שאת תרגישי שהוא היה קשוב לרגשותייך, על אף שקודם הוא לא הבחין בהן.
את מתגברת על הרצון הזה...ד.

"בעל טוב מאד",

 

"300 ש"ח מנה בחתונה",

 

יש איזו סיבה - נכונה או לא - שבגללה לא נוח לו שתבואי.

 

סיפר לך על אברהם פריד משם - שהוא לא ידע על כך מראש - זאת אומרת שהוא חושב עלייך גם שם, ולא באמת תופס שזה כ"כ קשה לך (כי אחרת היה מרגיש לא נוח לספר..) -

 

אז קחי פרופורציות, למרות שקשה לרגע ותתאפקי. לכל היותר תגידי לו שממש היה קשה לך - והצלחת לעבוד על עצמך להירגע - שיעריך ויפצה אותך במשהו אחר...

 

 

ואם כבר עשית את הטעות והתעצבנת - תבקשי יפה סליחה, ותסבירי שהיה קשה לעמוד בניסיון..

 

בעל כזה טוב - מן הסתם יבין ויסלח. וגם יחשוב מה אפשר לעשות לטובתך בענין. איזושהי פשרה.

 

שתמשיכו לאהוב, לשמוח, ולחיות חיים מאושרים.

 

ושלא תהיה חלילה אף בעיה יותר גדולה.

קודם כל לשתף אותו ברגשות שלךבטוב

להתגבר על הרצון להוציא את הכל בזעם אבל לשתף בצורה מכובדת ואמיתית. (אם לא משתפים ומעמידים פנים שהכל בסדר אז לפעמים זה יוצא אח"כ בעוצמות.

אם זו נחמה עבורך גם בעלי ממש ממש ממש לא אהב שאני אבואר לחתונות של הישיבה שלו. כל אחד מסיבותיו הוא. ולדעתי יש בזה משהו לפעמים כי את לא מכירה את הזוג בכלל ואין לך שום קשר. עדיין אם זה מכעיס אותך- תדברו.

הרבה הצלחה.

נראה שהסיבה שהוא לא רוצה מאד מעצבנת אותך אז עדיף לפתוח את הסיבה הזו לגמרי ולהבין מאיפה זה הגיע אליו ומה זה כ"כ מעצבן אותך

למה לא לכעוס?אלעד123

אדם נשוי לא יוצא לבלות בלי אשתו - נקודה!

אדם נשוי דוחה הזמנות חברתיות שאליהן אשתו לא מוזמנת - נקודה!

אשה או גבר יכולים כמובן לבחור שלא ללכת למקום כלשהו אף אם שניהם מוזמנים אבל אין מצב שמישהו ילך לבלות במקום שבן או בת הזוג שלו הם בלתי רצויים.

 

זה בהחלט מוצדק אם תכעסי ותתרגזי, השאלה היא לא אם לכעוס אלא כיצד לנהוג.

אני מציע שתגידי לו ברור שאתם זוג נשוי ואין בילויים נפרדים.

אדם נשוי לא מבלה בלי אישתואחתעם_בטן

אלעד נסחפת הרבה!! יש בילויים של זוג, יש בילויים של חברות, יש בילויים של חברים, משפחה וכו, כל זוג ומה שמתאים לו.

מה שכן אני חושבת שהחלטות על יציאות ובילויים צריכות להיות משותפות של שני בני הזוג אפילו במקרה שזה חתונה של חבר מצד הבעל. נשמע פה אנונימית שבעלך החליט לכם בעצמו ובחר בשבילך לא לבוא.

 

דן למה התכוונת? "ואם כבר עשית את הטעות והתעצבנת..." זה נשמע רע מה שאתה אומר ויכול להיות שלא לגמרי הבנתי אותך אז אני לא רוצה סתם לתקוף..

 

לא יודעת מה מניע אותו לא לאפשר לך לבוא לחתונה, בכל זאת אני חושבת שיש מקום לשיקולים שלך בהחלטה.

בלי קשר לחתונה הזאת עכשיו, אולי כדאי לכם לעשות שיחה שבה אתם מסכמים שהחלטות על בילויים וחתונות אתם מקבלים ביחד, וכל אחד יכול להביא את טיעוניו לכאן ולכאן, זה לא נחמד שהוא מחליט לבד ולא מתחשב ברצון שלך...

^^^^^^^הקולה טובה

אני מראש מוותרת על רוב החתונות של חברים של בעלי, לא מכירה שם כמעט אנשים, וסתם משתעממת, ואז הוא צריך להתייחס אלי במקום לדבר עם חברים שלו שלא ראה הרבה זמן.

וכנ"ל ההפך.


ברור שיש לנו בילויים נפרדים, אנחנו לא תאומים סיאמים.

כולל לפעמים לישון מחוץ לבית. 

כמובן שמדברים על זה מראש, ומוודאים שזה בסדר גם מבחינתו. 


ולפותחת השרשור- תנסי לפתוח את הדברים לא ממקום של כעס והאשמה, אלא ממקום של מה את הרגשת, ממה התאכזבת, ואולי פשוט תבקשי ממנו "פיצוי" לצאת לאנשהו ביחד? בלי עוד מלא אנשים ורעש של חתונה- רק שניכם לאיזו מסעדה או מה שעושה לכם טוב..

לשאלתך...ד.

[יפה שאת מבררת.. אני גם לא יודע מה"נשמע רע".. אבל אסביר:]

 

בהיות שראיתי את ההודעה מאוחר בלילה, הנחתי שיתכן שאני עונה אחרי שהיא כבר הגיבה... או שהתאפקה כבר גם בלי העצה שלי, או שאכן "התעצבנה"..

ובהיות שדעתי, כפי שהסברתי אותה, ש"התעצבנות" כלפי הבעל על דבר כזה, גם אינה מוצדקת, גם מיותרת וגם מזיקה - אז כתבתי בחיוך, שאם היא כבר הספיקה לעשות את הטעות (לדעתי) טרם קריאת הודעתי; וכמובן - אם היא אכן השתכנעה מדברי, אז אני נותן לה עצה איך לנהוג אחרי ש"פיספסה" כשהוא חזר...  עד כאן פירוש דברי דלעיל..

 

נכון שאפשר להבין את הרגשתה, אבל - כפי שכבר כתבתי - מדובר על אדם טוב, וזו לא נורמה לגבי כל יציאה מהבית, אלא משהו ספציפי שיש לו בנושא זה. אז אם לא נוח לו, זה כמובן לגיטימי לא פחות ממה שלה זה נעים.. אז מוותרים - לא סוף העולם, "שב ואל תעשה". אפשר, כנ"ל, בצדק ובחיוך, לדרוש "פיצוי"..

 

והם נשמעים אנשים מאד טובים, גם זוג מצוין, אני חושב שחבל לקלקל להם ע"י "ניפוח" של הדיון..

סה"כ - פרקה, ושאלה מה היא עושה עם הרצון להתעצבן..  אני מניח שזה כבר עבר.

 

 

 

אני מדבר על העקרוןאלעד123

מבחינתי, אני לא הולך למקום שבו אשתי אינה אורחת רצויה, מכובדת ואהובה.

בהחלט יש כל מני מצבים שבהם אנחנו לא ביחד אבל, להבדיל ממסיבת חברות או פגישה של חברה מהגדוד, חתונה של חברים אינה נכללת במקומות הללו. בהחלט יכול להיות מצב שלאחד מאתנו לא בא ללכת, אם אפשר אז הוא כמובן משוחרר מהמשימה.

כידוע בעלים אינם נביאים ואינם קוראי מחשבות. אם הבעל מרגיז, מעליב או מאכזב - כדאי מאד להגיד לו את זה בקול רם וברור ובצורה שתגרום לו לחשוב היטב היטב לפני שהוא מעלה בדעתו להתנהג כך גם בפעם נוספת.

מסכימה עם כל מילה! ^^^פטל8
לא צריך לכעוס בשביל שהוא יבין את זהד"ר שוקו

לדעתי דווקא לדבר בנחת ישיג תוצאה הרבה יותר טובה

מזדההאורה.

 

אדם נשוי לא יוצא לבלות בלי אשתו - נקודה!

אדם נשוי דוחה הזמנות חברתיות שאליהן אשתו לא מוזמנת - נקודה!

אשה או גבר יכולים כמובן לבחור שלא ללכת למקום כלשהו אף אם שניהם מוזמנים אבל אין מצב שמישהו ילך לבלות במקום שבן או בת הזוג שלו הם בלתי רצויים.

 

מזדהה מאוד...   ברור ונכון.

 

זה כ"כ עמוק מה שנאמר פה..  ואמיתי.

אני לא כ"כ מסכים עם ה"נקודה"...ד.

נכון שכך זה בדרך כלל,

 

אבל אם במשהו ספציפי שהוא מוזמן לאירוע של חבר, זה לא מתאים לו - לא אסון.

 

לא צריך להקצין. יש מקום גם לגוונים אישיים בין אנשים.

 

סה"כ, רואים שהיא היתה "איתו" גם כשהיה שם.. התקשר לדווח על האטרקציה..

 

ולא נכתב בשום מקום בהודעתה שמצד המזמינים היא היתה "לא רצויה". הובן שזה ענין סובייקטיבי שלו בנקודה הזאת של חתונות חבריו. "דברים שבינו לבינה".

זה לא קשור לזה שהכלל שלו עמוק ויפהאורה.

ודרך אגב זה שהוא התקשר זה לא אומר כלום.

 

הוא דיווח לה על זה כמו שאפשר לאמא או לחבר..  (אני לא באה לדון עליו).

 

אלא להבהיר שזה לא הרמה של להיות איתה תמיד .להיות איתה זה גם קצת לחוש אותה ואיתה.. 

 

לדוג' וואו אברהם פריד פה.. לא רציתי להנות לבד.. רוצה לשמוע? תחווי איתי.. מצטער שלא יכולת להגיע.. את חסרה לי וההנאה בלעדייך זה לא אותה הנאה.. מתגעגע כבר.

פעם הבאה רק איתךחיוך

 

ובאמת להרגיש קצת לבד.

 

.. אני מאוד הזדהתי עם הנאמר בתגובה הנ"ל.

 

זה שורש ויסוד. ואז גם אם יש אונס לגבי הליכה יחד.. השותפות מתבטאת בצורה מאוד יחד למרות המרחק.. אבל צמודה באמת לעיקרון הזה.

 

קיצור.. לא באתי לשפוט את אנשי השרשור.. לא מכירה אותם.. רק להתלהב ולהזדהות מהתגובה העמוקה הזו.

 

 

 

צר לי..ד.

אני הגבתי על תגובתך בלבד.

 

לא ראיתי את התגובה הנ"ל שהגבת עליה, וכמובן גם לא יכולתי להתייחס להתייחסותך אליה...

 

הגבתי רק על המילים הספציפיות שנכתבו ב4 השורות הראשונות של הודעתך (ועל סימני הקריאה...), שהן עמדה בפני עצמה.

 

[ואני גם לא חושב שהיהודי הנ"ל התקשר לאשתו כמו סתם אל חבר.. לא להגזים. הם נשמעים ממש יופי.

וגם ה"מונולוג" ששמת בפי מי שיחסו לאשתו יפה ונכון - אינו בהכרח המתאים לכל אדם...]

המילים הראשונות עם הסימני קריאהאורה.

זה ציטוט של התגובה המדוברת  הכותב שלה זה אלעד 123

 

לא באתי לדון על החבר אלא להסכים עם עיקרון.

 

ולציין זה לא כל טלפון מעיד על שיתוף .. יש רמות שיתוף..

 

ושוב.. אני בכלל לא בענין לדבר עליהם  יש כ"כ מעט פרטים.. רק התחברתי לתגובה הנ"ל

לגבי בילוי זה נכון, אבל למה חתונה זה בילוי?בטוב

למה להתייחס לחתונה ולהפסד שלה כהפסד של יציאה למסעדה + תזמורת?. הוא בא לשמח חתן וכלה. הרבה פעמים זה נפרד אז בכלל זה לא משהו זוגי. לדעתי הולכים לחתונה בשביל החתן והכלה. בילוי- לעשות מה שאתם אוהבים בזמן שלכם וכמובן ביחד.

כל יציאה יחד למטרה קלילה יכולה להיות סוג של בילוימושיקו

היציאה יחד עד לשם ומשם

 

וחבל לפספס את ההזדמנויות האלו.

בפועלמשרת אם

יוצא שאדם נשוי יוצא לבלות בלי אשתו.

אבל התחושה צריכה להיות שהוא לא יכול בלעדיה.....

מה??? למה???דרומית שמחה

אני בעצמי לא כ"כ אוהבת ללכת לחתונות של חברים של בעלי ולא מעיפה כ"כ שהוא יבוא,

כי חתונה זה רעש או ריקודים, איאפשר באמת להנות כזוג.

לא אוהבת ללכת לחתונות של חברים שלו כי ברור שזה מחייב מתנה קצת יותר גדולה וגם אם לא - חבל על המקום שאתפוס בשביל לרקוד עם כלה שאנ לא מכירה ולשבת מידי פעם לצד בעלי ברעש איום.

 

לחתונות של חברותיי - אני מעדיפה שלא יבוא, כי פעם אחת שהוא הגיע הוא היה הבן היחיד, אז ישבנו בצד, בקושי ראיתי את החברות ובטח לא שמעתי (ועד שפוגשים אותן...) זה היה נטו בשביל האוכל - כי לא שומעים כלום גם ככה, או שרוקדים, אז למה???

 

דווקא אני יכול להביןמשה

הבחור רוצה להשתולל עם החברים שלו ולא "לארח" אותך במקום שבו רובם ככולם של הנוכחים לא מוכר לך.

 

(קרה לי לא אחת - הוזמנתי ונכחתי בתחונות של חברות שלה, ואחר כך מצאתי את עצמי בצד עם המחשב, או במקרה אחד פשוט לקחתי את האוטו ונסעתי להורים שלי שגרו קרוב, ואחר כך חזרתי לאסוף אותה)

אני ממש לא מביןמושיקו

אם זה החלטה שלה לא להגיע זה כל המקרים המוזכרים לעיל, מילא.

 

אבל לצאת לכזה מקום זה גם סוג של בילוי  - וצריך להציע לצאת יחד.

 

במקרה כזה אם אשתי היתה מתעצבנת עלי לא הייתי יכול לבוא בתלונות...

 

וכן מותר לך לצעוק עליו ולבאס אותו  -  איפוק זה יותר התחום של הגבר, הרגשות זה של האשה.

 

 

ואגב לצאת מדי פעם לבית קפה/מסעדה וכו' זה יותר חשוב מדירה בחיים במידה מסויימת וכדאי מאוד להוציא על זה (במיוחד אם זה לעיתים רחוקות) סכום לא קטן.

זה בהחלט היהמשרת אם

מפריע לי.

יכול להיות שהוא מאוד שכלי ופרקטי ובגלל זה הוא לא רצה שתבואי. 

אני מצטרפת  לאלירז ומגיבים נוספים שאמרו שאת כן צריכה לשוחח עימו על כך בצורה נעימה.

"לצעוק ולבאס"?..ד.

תדע, שכמו שאמרת יפה שכדאי מידי פעם בית קפה - מן הסתם בגלל ההשפעה המצטברת של זה -

 

גם "לצעוק ולבאס" זה מצטבר, ואולי דווקא מהאשה על האיש ("רושם מצטבר").

 

עדיף לוותר על זה, וגם לא להתרגל לכך. יש דרכים אחרות לבטא רגשות..  וגם לאיש יש הרגשה, גם אם הוא אכן ניחן באיפוק חיצוני.

 

דן. אתה צודק מאוד!אנונימי (פותח)

רק שבמקרה של האיש היקר הזה הוא לפעמים משתגע שאישתו מגיבה כמו גבר ומסתגרת בעצמה ולא כמו כל אישה מצויה בדמעות וברגשות...

 

ואגב, הוא בהחלט בהחלט מקיים מה שהוא דורש אוהב

 

 

 

|והתענג על האנונימי וייתן לך משאלות ליבך|

 

 

 

איך להגיב נכוןאנונימי (פותח)אחרונה

בס"ד

 

אני חושבת שזה לא בסדר הוא כן היה צריך לקחת אותך גם אם הוזמנת וגם אם לא, גם לא צריך לעשות חשבון לכסף לקחת אותך ולהנות יחד! מתנה לחתונה היא ברכה והקדוש ברוך לא נשאר חייב .....

פשוט בלי עצבים להגיד לו שנפגעת להסביר לו למה נפגעת ושרצית מאוד להתאוורר איתו ולהנות איתו ובסןף יצא שנפגעת לא לכעוס צריך לדבר על מה שמעיק וגורם לנו לרצות להתעצבן .

בהצלחה 

נשמע לכם הגיוניאנונימי (פותח)

לתת מתנה לחתונה של אח 1000 ש"ח, כאשר אנחנו לא חיים ברווחה. ( שנינו עובדים קשה, לא מחזקים רכב וכו' )

האח עשה חתונה מפוארת, ובנוסף היו גם את כל ההוצאות הנלוות של בגדים ונסיעות.

מה דעתכם?

אם קשה לכם, לא חייב להביא כ"כ הרבה...-משה ר-

מקסימום תתנו  לו בהזדמנות אחרת, כשתהיו קצת פחות לחוצים...

אבל בהחלט אתם לא צריכים להרגיש רע עם זה, ואם הוא אח טוב הוא יבין אתכם...

לא!תות

ממש לא נראה לי הגיוני.

לא מבחינת הסדר גודל (לי קשה לשלם אפילו עשירית מזה) ולא מבחינת תחושת המחויבות.

אם באמת אין לנו לתת, אנחנו צריכים לקרוע את עצמנו בשביל מתנות?

ואם זה יפגע בבית שלנו, בילדים שלנו, זה שווה?

זה כואב לי כי גם אני נפגשת עם ההתלבטויות האלה.

אפילו שזה אח. אני לא יודעת מה רמת הקרבה, אבל אולי שווה לדבר איתו ע"ז בכנות. להגיד לו שאין לך את הסכום הזה, גם לא בשביל עצמך, ושאתה נותן מתנה סמלית כדי לבטא את אהבתך (במיוחד שנשמע שהוא לא זקוק לכסף שלך בשביל להתקיים)

בהצלחה. שזה בעז"ה לא יגרום למתחים משפחתיים מיותרים.

שישבור את הראש לבד איך לשלם את השטויות שלומשה

מה הקשר אליי?

צריך להשקיע כל החיים!! במפגשים משפחתיים ובמתנו תקעדינה

קטנות שמראו תאחוה ובעזרה ,למשל אחרי לידה גיסתי עזרה לי בבישולים וברכת יאותה או בשמרטפות או בכ למיני דברים טלפונים אפילו איחולי שבת שלום התענינות

"ובמתנות קטנות שמראות ת'אחווה"ד"ר שוקו

בדיוק! לא במתנות של אלפי שקלים!!!

אצלינו במשפחהחסידית.נט

נוהגים לתת מתנה גדולה אבל משותפת ביחד עם האחים והאחיות, ואז יוצא שכל אחד משלם סכום נסבל..

 

כמובן שזה תלוי כמה אחים ואחיות שיש במשפחה, אם יש לך אח יחיד זה משהו אחר.

 

לא צריך להיכנס לחובות בגלל מתנות, עדיף להשתתף בשמחה מכל הלב.

 

 

העיקר מכל הלב!!!! סכום נאה א ך ברכה מכל הלבעדינה
למה שתצטרכו לתת סכום כזה?...ד.

(אני מניח שנקודת המוצא של השאלה היא "חתונה ספרדית".. דהיינו, שהמתנות ממנות אותה. הרעיון הזה - יש בו הרבה טוב. אבל זה לא אומר שהמתחתן מחליט על גודל ההוצאה באופן עצמאי, ואח"כ צריך לממן בהתאם...)

לאכמו בן ראמים

זה סכום ממש מוגזם!!

מאיפה בא הרעיון לתת כ"כ הרבה? מכם או ממנו?

מתנה צריכה להיות על פי האפשרויות שלךאלעד123

ולא על פי ציפיותיהם של אחרים.

עם זאת, ראוי שמתנה לאח תהיה נדיבה ככל שתוכל להרשות לעצמך.

אל לך לשפוט אותו על טעמו ועל ההוצאות שהוא מוציא, מה שחשוב הוא אהבתך אליו והיכולת שלך לבטא אותה במקרה הזה של מתנה לחתונה.

למשפחה נותנים כמה שיכולים- כי זו משפחהשירשור

עם זאת אין סיבה להיסחף ולתת מעבר ליכולת.

אחי נישא בזמנו במחיר של 350 שקל למנה.

בעלי ואני היינו אז זוג צעיר עם תינוקת ושילמנו 700 שקל כדי לכסות את המנות שלנו ותו לא.

כאב לנו שאין לנו יכולת לפנק אותו בעוד כמה שקלים, אך לפחות הרגשנו טוב שלא ישבנו על מנה ולא כיסינו אותה.

 

פעם שמעתי מרב שכשאדם עושה אירוע עם מנות יקרות- אין סיבה שהאורחים יכסו לו את המנה.

בד"כ יש עניין לשלם שווי מנה בערך עד 150 שקל לאיש, אבל כשמנה עולה יותר- אם המצב שלכם לא מאפשר- עדיף שתשנו בנחת בלילה מאשר שיהיה לכםם נחת רגעית בכתיבת השיק והרבה דאגות לקראת סוף חודש.

350 למנה? אני נישאתי בפחות מחצי מזהמשה
אני התחתנתי בכמעט שליש מזה...ד"ר שוקו
אנחנו התחתנו ב*רבע* מזה!!כמו בן ראמים

 

אין סיבה שלא לפרגן למשפחהמושיקו

לחבר זה משהו אחר

???ד"ר שוקו

"בד"כ יש עניין לשלם שווי מנה בערך עד 150 שקל לאיש"

למה? מאיפה הגיע הקטע הזה? זה מגיע למצב שיש חתונה שלא בא לך עליה, ואתה הולך כי לא נעים ואז מוציא מאות שקלים על מישהו שלא פגשת מלא זמן! מה זה השטויות האלה???

אתה קשור לבנאדם? תן לו מתנה שמראה את ההערכה שלך אליו (כמובן לפי היכולת)

א צ ל נ ו ב מ ש פ ח ה מבקרים ונפגשים כמה שאפשר כדעדינה

כדי להרבות אחוות אחים וזה מוסיף המון!!! וכמובן מתנות אפיל וקטנות זה עושה את ההרגשה פרחים ,עוגה תכשיט קטן לגיסתי לחג וכו' זה מוסיף אחווה

נשמע לנו הגיוני?אבא שמואל

אם לכם זה נשמע הגיוני, מה אכפת לכם איך זה נשמע לנו?..

 

לדעתי, א"א לתת מה שאין. אבל מה שיש אפשר לתת. הכל לפי הנותן והמקבל, לפעמים גם לתת דירה במתנה זה הגיוני.

 

ב״ה זה ממש תלוי אם יש לך את האופציה או לא ?!metorafi
מה הקשר המשפחתי מספר אחים וכו׳
(דווקא שיש רכב יש פחות כסף חחחח )
נניח לי אין רכב ולאחיינית שלי היה בת מצווה אז הבאנו לה900 ש״ח

תשובה: זה ממש אינדיבידואלי !!!
900 ש"ח לבת מצוה של אחיינית??אנונימי (פותח)

אין לך רכב, אבל נהג פרטי כן?

 

מ ה ד ע ת כ ם ?! האם זה קשור במתנה שהאח נתן בעבר?עדינה
בטח!! לפחות 1000 - אח מתחתן רק פעם אחת.BatelB

גם אם זה אומר להיחנק  חייבים לעזור לו לכסות ההוצאות.

( אני פשוט נוהגת להיערך כמה חודשים מראש ולחסוך)

 

אם את לא נשואה גם חצי מזה זה בסדר!!

אם את נשואה אז נהוג להביא לפחות 1000 .

 

לכל יתר החתונות תביאי סכום שיכסה את המנה שלך (בין 200-250 ומי שמזמין מנה יקרה יותר זו בעיה שלו)

מה הקשר?ד"ר שוקו

א', אז מה אם אח מתחתן פעם אחת? בגלל זה אני צריך להוציא כסף שאין לי? אח שלי יבין אותי טוב מאד אם אני לא אכנס לחובות בגלל החתונה שלו!

ולמה אני אמור לכסות את המנה שלי? 250 ש"ח זה הרבה מאד כסף למנה! אני נותן מתנה לפי הקשר שלי לבעל השמחה, לא לפי גודל המנה!

הבה נגדיר: לתת 250?! מעט מדי אך 1000? תלוי ביכולתעדינה
ואם הוא יתחתן שוב חו"ח?אנונימי (פותח)

אני לא מאחל, אבל...

גם 250 כדי "לכסות מנה זה ה-מ-ו-ן כסף.

כן האחים אמורים לכסות על האורחים שלא ידעו כמה לתתBatelB

ככה זה משפחה.

אין לך? תעבוד

לBATEl: ואם קשה לו מאוד?! יש אפשרויות להביע אחוותעדינה

אחות אחי םגם במתנות קטנות כמו בגד לילד צעצוע,עוגות וסתם ביקורים תכופים שמראי םאחות אחים 

לא אמרתי 200 ש"ח אלא סכום נאה אך לא מופרז ביכולת

כן סכום נאה מזה של יתר האורחים. אבל לא להגזיםBatelB

אף אחד גם לא מצפה מרווק או סטודנט לסכומי עתק

כמה אחים אתם? הם האח נתן גם?!האם יש הבנה ואת רואהעדינה

שהוא מבין אתכם?! ויש קשר טוב?! 

ממש לא נשמע הגיוני~א.ל

המטרה בחתונה היא לשמח חתן וכלה

תנו את שליבכם מרגיש ואת הסכום שיאפשר לכם לשמח אותם באמת

 

לא חושבת שצריך לעמוד בקריטריונים שאחרים קבעו כלפי מה צריך לתת, וכמה..

מי שחושב שמתאים להביא 1000 ש"ח כלפי חתונה, רק משום שהוא אח- שיבושם לו

אך ה"מוסריות" הזו  שנקבעה לא אמורה לבוא על גבם של אחרים.

 

ברכה והצלחה!

ממש לא נשמע הגיונימאמע צאדיקה

נשמע שאין לך בתקציב המשפחתי שלכם סכום לסעיף "מתנות"  שמתקרב לאלף שקלים.

ככה שרדי מזה- מה שאין לא נותנים, ומה שיש משתמשים בתבונה לטובת הראשונים בתור (הילדים שלך למשל).

 

את ההרפתקאות היקרות שלך- אח שלך יממן בעצמו, הוא ילד גדול, מספיק גדול כדי להתחתן- מספיק גדול כדי לממן את זה.

 

אין סיבה בעולם שתתני מתנה שמכסה את המנה שלך.

מעבר לאלו שחושבים שככה צריך לעשות כשאת אורחת רגילה (לזה קוראים אורחת? קוראים לזה לשלם למסעדה...)-

כאן את אחות של החתן. אז מחילה שישלמו עלייך מי שמשלמים על החתונה הזו.

 

מלבד כל זה- למה שתתני בכלל כסף?!?!?!

הוא אח שלך!!!

ממי הוא יקבל מתנות אישיות, נוגעות ללב, מכוננות את הבית, נצחיות למשפחה- אם לא ממך?!?!?!?!!?

תתני לו מתנה ספר חשוב על משו מכונן בחיים שלו, או משו קישוטי וגם אישי שיאבזר את הבית שלהם.

(למשל- לנו אישית מאוד משמעותי זוג השמיכות שקיבלנו מהדודה- הרבה יותר מאם היא היתה נותנת סכום כפול ממחירם...)

 

הרבה מזל טוב.

אה, ומה ששכחתי להוסיףמאמע צאדיקה

במקרה והאח היה עושה חתונה מצומצמת- והיה ברור לך שהוא יצטרך קצת עזרה עם כסף בחיים- כן הייתי נותנת מתנה כזו שמנה, אולי אפילו קצת יותר....

לא בריא בכלל!אנונימי (פותח)

אתם רק בתחילת הדרך . לא כדאי להנהיג במשפחה קרובה "קנס חתונה" .בהמשך זה עלול לגרום להוצאות כבדות ומעיקות בכל שמחה משפחתית .

חוץ מזה , מי אמר שאם אח מתחתן במקום יוקרתי אני צריכה לשלם את מחיר המנה? הוא בחר את האולם והוא זה שישא בהוצאות .

ושיהיה במזל טוב!

מה עם מתנה?מוריה בשמחה

אולי זה ישמע קצת מיושן אבל

במתנה מכובדת שבני הזוג הטרי צריכים -אתם יכולים לשמח אותם מאוד וגם שיהיה לכם פנים לראות אותם אחר כך,

לדוג': מגהץ קיטור, ציוד לשבת (מיחם, פלטה, כיסוי לפלטה, כיסוי לחלות, מגש ללחם וסט להבדלה), טלפון אלחוטי וכו'.

ואני מציעה שאם אתם ביחס טוב עם האח תשאלו אותו מה הוא מעדיף: עוד כסף שיבלע בחשבון (או יותר נכון במינוס) או משהוא שווה שהם צריכים וישאר להם גם זיכרון ממשי.

 

ודרך אגב: אנחנו האחים החלטנו שבאירועים אנחנו לא מביאים מתנות אחד לשני - כי לאף אחד אין כוח לשבור את הראש מה מביאים, אבל כל השנה חושבים אחד על השני וקונים פינוקים שישמחו ויחזקו את הקשר בעיקר לפני החגים (בגדים, מטפחות, צעצועים לילדים וכ').

בהצלחה.

יפה - ומוסיףמשה

אפשר באינטרנט למצוא דברים בחצי מהמחיר שלהם בארץ.

יופי!!(לא רוצה להיות פסימית אבל..)אנונימי (פותח)

היה לנו את אותו מקרה ובסוף שמנו קצת פחות מחצי ממה שאמרת.

ומה קרה בסוף?? הוא התגרש תוך חצי שנה!

שמחתי שלא עברנו "מעל הפופיק" ביכולת שלנו.

שיהיה לו בהצלחה בהמשך.

 

מה לעשות?היום אני מקציבה סכום דיי נמוך למתנות חתונה כי זה לא "העיקר להתחתן" הזה שכולם מדברים עליו.העיקר זה להחזיק בנישואין ולעבוד בלי הרף.לא באנו לעולם הזה לנוח..

 

שבת שלום ושיהיה הרבה מזל טוב ושמחה בלב!!

למה כ"כ הרבה?בתאל1

לדעתי לא חייב להוציא כל כך הרבה, במיוחד שזה אח. שיודע ומבין את המצב שלכם כרגע.

ואתם תהיו כל החיים לצידו כדי לתת לו ולהעניק לו... וזה לא חייב להיות דווקא כסף.

העיקר שאוהבים ודואגים אחד לשני.

מנסיון שלנובדרךאחרונה

במשפחה של בעלי נותנים כאלה סכומים וכל פעם ממש אבל ממש לא נעים לנו לקבל וכל פעם זה נסיון גישוש עם אפשר לשכנע אותם לתת פחות- קיצור יוצא מבאס....וממש לא משמח...

וגם כן לי מאוד מבאס לדעת שאני חייבת לתת סכומים כאלה בחזרה, אנחנו פשוט שמים בצד את הכסף שנוכל להחזיר במיוחד כי בעלי לא מוכן לשמוע על לא להחזיר כאלה סכומים...

קיצור אני ממש לא בעד- ולא בטוח שזה ישמח אותו לדעת שאתם חנקתם את עצמכם לתת לו מתנה...

לאחים שלי לא קניתי כלום (ללידות כבר כן) ולאחי שיתחתן מתישהו מן הסתם נקנה משהו יפה לבית תלוי מי תזכה להיות אשתו...

עצות בענייני כביסה.... של ציציות צמר.אלירז

אהלן..

ת'אמת מרגיש לי די פעור לכתוב כאן.. |צעיר-ירוק| חייזר

אבל.. התגברתי על הפעירות

 

סתם.

עד עכשיו יצא לי לכבס לבעלי את ציציות הצמר שלו - ביד.

יוצא שזה לוקח לי כמעט חצי שעה לכבס כל אחת מהן,

(גם כי אני פרפקציוניסטית, וגם כי אני לא מאמינה שבכביסת יד כל הלכלוכים יורדים..)

רציתי לשאול אם יש איזה טיפים בנושא, איך אתם עושים את זה?

או אולי תוכנית במכונה (מעלות, סוג בד) שיכולה לעשות את זה בעצמה בלי לפגוע בציצית?

 

תודה.

לא... הבעיה שהפתילות יוצאות מגולגלות....אנונימי (פותח)
אנא עזרו לי בבקשהאנונימי (פותח)

אני נשואה כבר שלושה חודשים..(ב"ה)

וגילתי על בעלי היקר שהוא גולש באתרים שאינם ראויים לו ומתאימים לו. (זה לא מי שהכרתי לפני החתונה..)

אני ממש בהתלבטות, האם עלי להעיר לו? האם לגעור בו? או שמא להתעלם כדי שהנישואין שלנו ישארו  חיים מלאי אהבה, אחוה ורק אחדות בינינו..? אשמח אם תוכלו לייעץ לי מה עלי לעשות בנידון. תודה!

(אפשר גם תגובות באישי..)

עלה פה משהו כזה בעבר..ד.

אם גילית את זה באופן קונוונציונאלי,

 

אז כדאי לשוחח על כך ביניכם, גלוי ובנחת ובאהבה. ולחשוב ביחד על פיתרון.

 

אינני בטוח שדבר זה עצמו, לא עלול עם הזמן להפריע ל"חיים מלאים אהבה, אחוה ורק אחדות"...

 

לכן, מוטב כעת להעלות זאת, מתוך אהבה ואחדות זאת - ולהביא ביחד להסרת הענין ההרסני הזה.

 

בהצלחה.

תודה אך יש בעיהאנונימי (פותח)

עדיין קצת קשה לי לפנות אליו ולהגיד לו זאת, אמנם אני מבינה את החשיבות של דיבור משותף. אך קצת לא נעים לי.. איך אפשר לומר לו זאת בלי להתבייש?

תכתבי מכתב מהלב.פאז

למה את מתכוונת במילים ראתרים שאינם ראויים ומתאימים לו?

מזל טוב!אבא שמואל

מה זה גילית?

הוא אמר לך, ראית בעצמך. - אז בהזדמנות הבאה, ספרי לו כמה ישמח אותך כשיחדול מכך. 

 

אם גילית באופן אחר - לפני שאת מחליטה לקבל כעובדה מה שגילית, השתדלי ללמד זכות בכל אופן. ולדעתי, תתעלמי.

 

שבי איתו כאשר הוא במחשב, לא חלילה במפקחת אלא כשותפה.

אם את עומדת על כך שעליך לעשות משהואלעד123

ובשלב זה אני כלל לא בטוח בכך, אז תבואי לשבת לידו כשהוא מטייל במקומות הבלתי ראויים ותבקשי להסתכל יחד.

לדעתי זה יתן לו ניעור רציני ויגרום לו להרהר היטב היטב במה שראוי או לא ראוי לעשות

לפי דעתי,אנונימי (פותח)

אם זה משהו שמפריע לך - אסור לשמור בבטן!

זה באמת קשה לפעמים להעלות דברים מסויימים..

אבל לשמור בבטן זה רק הופך להיות יותר גרוע.

כי הדבר הזה נמצא אצלך ומפריע לך באיזה שהוא מקום בקשר שלך עם בעלך והוא אפילו לא מודע למה.

תנסי למצוא את הדרך שתהיה הכי נעימה בשבילך לשתף אותו.

יכול להיות שבהתחלה זה באמת יהיה קשה, אבל אם תעשי את זה עם המון אהבה אמיתית ייצא מזה רק טוב!!

 

המון בהצלחה!!

מאמינה בך!

יש חוברת "גיליתי שבעלי גולש"בטוב

שכתבה משהי שזה קרה לה ואיך הם נבנו מזה. אם הוא רוצה עזרה יש אתר בשם GYE שמור עיניך.

לגעור ולהעיר וודאי לא עוזר, אפשר להביע אכזבה ואני מניחה שאפשר להסביר לו למה כאשתו זה מפריע לך.

כדאי וחשוב לדבר על זה..אנונימי (פותח)

תזכרי כל הזמן שגם לו זה קשה שהו נופל שם...אני בטוחה שהוא רוצה להתגבר..אבל זה ניסיון שהוא קשה מאוווד!!!אנחנו בתור נשים לא כל כך מבינות עד כמה.. עוד משו שבעלי חוזר ואומר לי כל הזמן- שזה שהוא נופל זה לא בגלל שהוא לא אוהב אותך..אלא קשה לעמוד מול הפיתוי...וכמובןשתמצאו דרך..רימון או כל דבר אחר ---חובה!!!!מוגן חזק!!מה שמוביל לנפילה היא תמונה שקפצה קצרה/בטעות שדוחפת אותך להמשיך...בהצלחה!!

איך אפשר להשיג את החוברת?אנונימי (פותח)
א. אל תפתחי בכיפה..ד.

מן הסתם פתחת כאן - כדי לקבל תשובות מכאן, לא במקרה. אם רוצים תשובות שזה בעצם לא כ"כ משנה - אפשר גם למצוא פורומים עוד יותר "מקלים" מכיפה...  יש להניח שזה לא מה שחיפשת.

 

ב. זה לא שייך רק ל"עבודת ה' " שלו, אלא יכול להיות בהמשך בהחלט שייך/בעל השפעה לסיגנון החיים של משפחתכם.

 

ג. בהיות שניכר מהודעתך שיש לך תפיסת עולם מסויימת  בנושא האתרים הללו וזה גם מה שהבנת עד כה שיש לבעלך, כדאי, למען ההגינות, שתשאלי עצות ממי שהשקפת עולמם בנושא הזה, עקרונית, דומה לשלך. רצוי שכבר התחתנו - ורצוי גם שמבינים את ההשפעה האפשרית על גברים, מתוך נישואין.

 

כתבתד.

"התשובות שם פחות מלחיצות" - דהיינו, יותר "מקלות" (פה לא ראיתי תשובות "מלחיצות" אלא עם תפיסת עולם מסויימת). בהסתמך על דברים אלה - הצעתי לה לא להסתכל שם, אלא היכן שהתענינה, כנראה לא במקרה.

 

וממילא - אין בדברי כל "הוצאת לעז על ציבור שלם".. אלא לכל היותר בדברייך "לעז" על דברי (לידיעתך, אני מפרסם בכיפה למורים וגננות הפניות לתכניות חינוך..).

 

ובהודעותי אין כל "שחיטה בשם הדת", אבל מי שחושבת שבשם תכניות אוויליות בטלויזיה מותר "לשחוט" כל יקר וקדוש - כפי שניכר מכמה הודעות שלך - אל תצפה שדבריה יישארו ללא תגובה, רק מחשש שמא תגיב כמו שאת מגיבה פה.

 

ואכן, אני סבור - כפי שכתבתי - שלמען ההגינות, מי שחושבת שתכניות לא צנועות, אין בהן כל בעיה, כפי שכתבת בשירשור קודם, ראוי שלא תשיא בשם "עבודת ה' " עצה למישהי ששואלת מתוך נקודת-השקפה שונה, הן על החיים והן על עבודת ה'.

 

 

אולי תקראיד.

שוב את דברייך - ותדוני למי יש בעיות בהבנת הנקרא...  כשמישהי כותבת בהודעה אחת, שהתשובות ב"כיפה" "פחות מלחיצות", ובהודעה שניה שהיא התכוונה רק ששם כבר יש הרבה הודעות בנושא ("חרוש") אבל לא להקל.. ובהודעה שלישית שוב ש"מותר לה לכתוב דעות אחרות" - דהיינו, מקילות..  + מה שכתבה בשירשורים קודמים, אז כל אחד מבין למה היא מתכוונת... (והקישור המלאכותי ל"מתעסק בגיל הרך" - הוא זול וילדותי) 

 

וכשם שלך מותר לכתוב, כך גם "מותר" להגיב על דברייך ולומר שלא הגון להציג כ"עצה" לה, המתיימרת ב"עבודת ה' של הבעל" כלשונך, כאשר נקודת המוצא והגישה שלך - שונה לחלוטין משלה, כפי שניכר מדבריה. ואכן זה לא הגון. שהרי היא לא עשתה "סקר דעות" בנושא האינטרנט, אלא לגבי מצבה הספציפי, ברקע שלהם כפי שהציגה אותו.

 

והשיטה הזו לנסות "לסתום פיות" ע"י שאומרים לאחרים שהם עושים כך ("משליט את הדעות"...) - היא שיטה ידועה...

 

וכלשונך, "אם מישהי מגיבה פה" - גם את - שלא תצפה לראות רק דעות כמו שלה, או שמסכימות ללגיטימיות ולהוגנות של כל הודעה שלה.. קל וחומר כשניכר שרוב הדעות כאן אכן לא כשלך.

 

ומציע לך להפסיק לדבר "בשם הציבור הדתי לאומי".. כולל חברי הכנסת שלו (!) ולהציג את דעותייך כ"ראיה קצת יותר רחבה"... אני מניח שאם הם היו רואים מה כתבת בפורום שכן לאחרונה - לגמרי לא היו רואים אותך כמייצגת אותם, וגם לא את דעתך כ"רחבה".. אגב, גם אני מכיר אותם. וחלקם חברים טובים שלי..

 

ועל הניסיון לשייך אנשים ל"זרמים", חבל אפילו להגיב. יש כאלה שחושבים שכך יתמודדו עם דברים אחרים, במקום עניינית; שיגידו שזה מה"זרם" האחר...

 

מי שדיבר על "עבודת ה' " של פותחת השירשור - היית את ולא היא, כשאמרת שתשאיר לבעל את "עבודת ה' " שלו..

ואני מציע לך, כמי שהעידה על עצמה שמבלה זמן הגון בראיית "תכניות" למיניהן, וכמי שגם הסבירה ש"לא להכתיב לאחרים" - שלא תכתיבי לכותבת הנכבדה, וגם לי... אם להחזיק אינטרנט או לא.... אל תעשי צחוק מהודעותייך: אי אפשר להיות גם "רב" שמורָה הוראה לאחרים אם ראוי בכלל להשתמש באינטרנט לעובדי ה', וגם להיות צופָה באדיקות בתכניות מהסוג שכתבת לפני זמן מה תוך אי-הבנה מה בכלל מפריע בהן...

 

כמובן, כלל לא כתבתי, למשל, שאני "צריך את זה לעבודה"... זה פשוט לא עניינך, גברת צעירה..

 

מה שברור שכל הודעותך הקודמת וגם מחצית זאת, היו נסיון זול למדי, של "תקיפה אישית" שלא תמיד מעידה על תוכן נשגב..  בלית ברירה, גם השבתי על כך.

 

ולמה שכתבת בחלק השני, יותר לגופו של ענין:

ראשית, עם כל הצער, צריך להבין שלא על כל דבר ניתן לכתוב "תיאורטית". כשם שלא ניתן לומר "תיאורטית" שלא להחזיק אינטרנט, ע"י אדם שנוהג ההיפך הגמור בעצמו (כדלעיל); כך גם לא ניתן להשיא כל עצה לאשה נשואה בלי שנמצאים במצב זה (וכמובן, אף אחד לא "סותם את פיך".... את יכולה לתת לכולן עצות בענייני נישואין כאוות נפשך. אני רק אומר לך מנסיון שלעיתים יש בכך צד לגמרי "לא שייך" כשזה בא ממישהי שאינה מכירה זאת עדיין אלא "תיאורטית"). להגיד: "תדאגי שילמד תורה במקום אינטרנט".. זה פשוט אי הבנה בסיסית איך מתנהלים דברים בין איש לאשתו.

 

דבר שני, קצת בילבלת בין כמה שירשורים. הכותבת כאן לא כתבה שהיא חושבת שזה על חשבון יחסה אליו. היא שאלה דבר שמנקודת מבטה הוא טבעי לגמרי: האם אני צריכה להעיר על כך שהוא רואה דברים כאלה?..

זה שאת לא מבינה את ה"טבעיות" שבכך, זה פשוט כי התרגלת לנורמה אחרת, שהיא לא שלהם, וכנראה גם לא של רבים פה.

ולא ראיתי כאן תגובות "מזדעזעות". אדרבה, ראיתי שאנשים מנוסים הציעו לה שישוחחו בנחת כי זה חשוב.

 

ולגבי השאלה, שאם זה לא משפיע על "היחסים האוהבים" ביניהם מה זה עניינה. אכן, לגיטימי שתחשוב שזה עניינה. גם כי זה יכול להשפיע תוך זמן מה  בהמשך (ולא רק כמו שחשבת "כן יאהב, לא יאהב" אותה.. יש לכך עוד השלכות למה שביניהם, ולא כאן המקום לפרט), וגם מצד אווירת "קדושת הבית", שזה דבר שייך לשניהם.

 

ולסיום דברייך: במחילה, "קשוט עצמך".. אני אגיב כרצוני, גם אם את תחזרי על כך שלהגיד את דברייך (כולל הסברה לאחרים שכלל לא יכתבו באינטרנט.. ושהם בכלל "זרם"...), זה לגיטימי ו"מייצג את הרוב" (למרות שכל מי שקורא כאן יכול לראות מה "הרוב" כאן - אע"פ שזה לא כ"כ משנה)... ולהגיב על דברייך זה "להשליט את הדעה" שכנגד...

 

עדיף שתכתבי בנחת, לגופו של ענין, ואז גם יענו לך כך.

 

 

יקרה. תשובה מפורטת בפנים. סליחה על האורך...ציפי כהן

 

לא נעים. כואב. מאוד מאוד מאוד כואב לראות שבעלך נופל.

הבעל הצדיק, שהתחתנת איתו מאהבה רבה.

הבעל שאת אוהבת ומעריכה, שאת יודעת שהוא אוהב אותך, שיש לו יחסים טובים איתך ושטוב לכם יחד.

הבעל הצדיק שהכרת מלפני כן כל כך שונה וכל כך אחר

והוא נופל!!!

 

קשה מאוד, יקרה, לגלות דבר כזה על בעלך. זה ממש מכניס למערבולת של מחשבות ורגשות מאוד קשים.

מה אני עושה עכשיו? האם זה היה בכוונה או שהכל היה סתם בטעות?

האם להאמין למה שראיתי או לחשוב שזה היה בלי כוונה?

האם להתייחס אליו כרגיל? האם לדבר איתו כרגיל? איך אני יכולה להקשיב לו אחרי שכך נשבר לי האמון בו?

האם לדבר איתו על זה? האם לספר לו שגיליתי? האם זה אומר משהו על האהבה שלו אלי, על האמון שלו בי, על היופי שלי ועל מה שאני בשבילו?

למי אפשר לפנות בעניין הזה??

 

מתוקה, זו באמת דילמה מאוד קשה. ואני כל כך כל כך כל כך מבינה אותך.

יש לי כמה עצות עבורך.

 

קודם כל, דעי שאת לא לבד. הבעל שלך הוא לא היחיד, לצערי, שנופל בדברים האלה. ישנם הרבה אנשים שנופלים בזה.

בדור שלנו- כשהכל פרוץ ונשים מסתובבות חצי ערומות ברחוב, כשהאינטרנט מלא מלא מלא בדברים נוראיים שאפשר להגיע אליהם בקלות, כשהכל כל כך נגיש- קשה מאוד מאוד מאוד להחזיק את עצמינו ולא ליפול. לגברים זה קשה כפל כפליים. ממש ממש ממש.

זה לא מנחם, זה אולי אפילו רק יותר מעציב שיש עוד הרבה נפילות. ובכל זאת אני רוצה שתדעי שזה קיים בהרבה מקומות. הרבה מאוד. והוא לא היחיד.

 

 

יחד עם כל הקושי הגדול להתמודד עם זה- קמו עמותות שמטרתן לסייע בדיוק בדברים האלה.

יש את עמותת "עצת נפש" בראשות הרב אבינר (נראה לי) שנותנת סיוע לדברים האלה בדיוק.

הנה קישור לאתר שלהם:

http://www.atzat-nefesh.org/

 

 

בנוסף, יש מקומות בהם את יכולה להתייעץ ולספר על הקושי שלך, באנונימיות, ולקבל תמיכה לכל הרגשות הסוערים בתוכך.

ער"ן- 1202,   http://www.eran.org.il/

 

מרכז סיוע לנשים דתיות- 02-6730002

 

 

למרכזים האלה את יכולה להתקשר ולבקש סיוע נפשי והדרכה כיצד לפעול.

 

ויש גם את האתר שהזכירו פה- GYE שנותן עצות וכלים מעשיים כיצד לצאת מזה. 

 

 

 

בנוסף, אני מוכרחה להוסיף:

הבעל שלך הוא אדם שאוהב אותך ומעריך אותך. הוא אדם טוב ואוהב שראוי לכבד אותו ולהעריך אותו ולאהוב אותו.

והוא גם אדם. הוא נופל.

וקשה לו מאוד מאוד מאוד עם זה.

הייסורים שמתלווים לנפילות האלה הם ייסורי נפש קשים מאוד, חרטה ותשובה וקבלה לעתיד, עמידה בנסיונות קשים, ולעיתים עוד נפילה ושוב ייאוש ושוב חזרה וקבלה לעתיד ותשובה...

 

 

כמה מאיתנו לא מכירות/מכירים את ייסורי הנפש הרבים על חטאים שחטאנו? על דברים שעשינו לא נכון? על נפילות שלנו? כולנו נופלים וכולנו חוטאים ולכולנו זה קשה מאוד מאוד!!

יש שנופלים בדברים קטנים ויש שנופלים בדברים גדולים יותר.

אבל כולנו נופלים!!!

וחשוב יותר מהעובדה שכולנו נופלים- כולנו גם יכולים לחזור בתשובה. ולחזור למעשים הטובים שלנו. וליהנות מהתשובה שעשינו.

אז נכון, יש בבעל שלך צד שנופל, ומאוד קשה לך עם זה. יחד עם זה תיזכרי שיש בבעלך גם המון צדדים אחרים! טובים, ישרים, אוהבים. וגם מתחרטים ומנסים לתקן ומנסים לא ליפול...

אנחנו אנשים מורכבים. כולנו מורכבים מהמון צדדים באישיות. ולא היינו רוצים שיראו אותנו רק בצדדים בהם אנחנו נופלים. היינו רוצים שיראו אותנו עם מכלול האישיות שלנו.

 

כך אני ממליצה גם לך. לראות את בעלך שאת אוהבת, לראות את ההקפדה שלו על המצוות כדבר חיובי.

אני ממליצה לך להסתכל על בעלך כאדם גדול כמו שראית אותו קודם, שנפל. ושיודע שנפל. ושמנסה לצאת מזה.

 

 

והנפילות האלה לא קשורות אלייך. ממש ממש לא. הן קורות, בלי קשר בכלל אלייך ואל מה שאת עבורו!! הוא אוהב אותך והוא באמת ובתמים רוצה בך!!

 

יקרה.

 

אני ממליצה לדבר עם בעלך. ברוגע ובנעימות, בלי להאשים.

להגיד שגילית. ושקשה לך עם זה. ושאת מניחה שגם לו קשה עם זה.

חשבו יחד מה עושים עכשיו, מתוך הבנה משותפת שזה דבר שצריך לעבוד עליו קשה, ואת יכולה לסייע לו בזה עד כמה שתוכלי.

ויחד עם העזרה שתגישי לו- תבינו יחד שזו עבודה שלו. את מסייעת- והוא עובד.

 

אין מנוס משיחה כזאת, אל תתני לעצמך "להתבשל" עם מה שראית. זה קשה מדי לשאת דבר כזה לבד. תני לעצמך זמן להירגע, דעי שזה דבר שקורה, והרבה. ואז שוחחי איתו על כך. ברוגע.

 

ואחרון חביב- אאני מדגישה את הדבר הברור מאליו, אבל הוא לא ברור כשהנפש כל כך סוערת: זו לא אשמתך. זו לא אשמתך. וזה לא בא על חשבונך. זה פיתוי שמגיע להמון בתים ובגלל שהוא כל כך נגיש- הוא מפתה מאוד. זה לא קשור אלייך ולאהבה שלו אלייך!!!

 

המון הצלחה יקירתי.

פרח

את צדיקה...עטרה12
אני? צדיקה? המממ... תודה... |מסמיקה|ציפי כהן
ממש לא להעיר לו כאילו את אמא שלואנונימי (פותח)אחרונה

זה הרי לא יעזור.

לדעתי נכון להראות לו שאת יודעת את זה, ואת מתפלאת עליו. הרי זה לא ברמה שלו.

שאת נותת לו תחושה של אימון בעצמו זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי.

איך מעוררים רגש?אנונימי (פותח)

עדיין לא נשואה, אבל בע"ה..

חשבתי להעזר קצת בנסיונכם..

 

אני נמצאת בקשר, אמנם קצת זמן אבל מאוד מאוד מתקדם..

שכלית-הכל טוב, ב"ה..

רגשית-אני לא בטוחה מה אני מרגישה, יפה אני עומדת..

 

אז,

האם באמת האהבה האמיתית נבנית אחרי החתונה?

איך מעוררים עכשיו את הרגש? מה עושים כדי להעצים את זה, ובכלל-להבין בכלל מה מרגישים, האם זאת ההרגשה הנכונה כרגע כדי להתקדם?

 

תודה!

שאלת השאלותאות והדר

אף אחד לא יודע מה התשובה.

באופן כללי, גם זה שמעורר את הרגש אינו אלא שכל, בלשון אחר, התבוננות.

תתבונני במעלותיו, ביחס שלו כלפייך, בכל הדברים הטובים.

תתבונני בהרגשות שלך באופן מודע יותר, האם יש לך צורך לדבר אתו?

האם מתגעגעת אליו? מה היית מרגישה אם היית נפרדת, הקלה או עצבות?

לפעמים הרגש מתגלה מתוך שלילה כלומר מתוך מה שאת מדמיינת את המצב בדעליו וכו'.

בהחלט!אבא שמואל

אהבה נבנית ונבנית וממשיכה להבנות ..

 

אין צורך לעורר כעת את הרגש. כן חשוב שלא תהיה דחיה. שלא תתביישי בחברתו אצל מכרייך.

 

בשורות טובות.

בלי אהבה לא מתחתניםאלעד123

אם את יוצאת עם מישהו ולא מרגישה נלהבת ומאוהבת אז חבל על זמנך היקר.

 

לא מסכימה בכלל עם אלעד!אנונימי (פותח)

כשהתארסתי עם בעלי הערכתי אותו מאד מאד ונקשרתי אליו, אבל בתכל'ס לא אהבתי אותו (גם לא לא אהבתי כמובן...)

ואהבה הגיעה קצת אחרי האירוסין ובעיקר אחרי החתונה. בעיקר כי גם חשבנו שזה לא צנוע להפגין יותר מדי רגשות לפני החתונה ולא נתנו לזה הרבה מקום.

היום נשואים שנה וחצי ומאוהבים.

למה את לא בטוחה מה את מרגישה?אוהבת את אבא

תראי, האהבה אחרי החתונה ולפני החתונה - אין מה להשוות בכלל.

גם מפני שהיא עצומה פי כמה, וגם מפני שמדובר באהבה שונה שנבנית על האהבה הקודמת שהייתה.

 

ולכן,

תנסי באמת לברר עם עצמך מה את מרגישה, מה את חושבת שאת מרגישה בקשר.

מה הוא גורם לך להרגיש כשאת לא איתו, מה הוא גורם לך להרגיש כשאת איתו.

ותעני לך על השאלות.

הרגש חשוב לדעתי גם לפניי.

מה מרגישים?מאמע צאדיקה

מרגישים שנכון לך, וטוב לך איתו- וטוב לך בחיים

 

שאם הוא יצא לשבוע מילואים- את תתגעגעי אליו... קצת לפחות

 

כשאת חושבת עליו- עולה לך חיוך, כשאת מהרהרת במעלות שלו ובדברים שאת מעריכה אצלו- זה מרגש אותך...

 

כשהוא אומר לך מילה טובה- טוב לך מזה... נהיה לך חם בלב

 

ועוד ועוד- זה קצת כיוונים...

נתינה מעוררת רגש.ציפי כהן

תני לו, ותני לו לתת לך.


ואני מסכימה עם מה שצדיקה אחותך כתבה.


בהצלחה!

|מוחמאת|מאמע צאדיקה
אני מניחה שכל אחד יענה לך לפי ניסיונובטוב

אז אני יכולה להגיד לך שהתחתנתי עם הבחור שהתאהבתי בו (וגם בשכל הדברים היו מתאימים).

אני מכירה את המשפט הזה שהאהבה האמיתית מגיעה אחרי החתונה- אני לא ממש מבינה מה זה אומר.

האהבה עוברת שלבים כל החיים. וכל שנה נוסף עוד נדבך ועוד קוה. אחרי החתונה יש מגע פיזי שמאד מחבר ומושך ויש התחייבות וחיים ביחד לכן זה מעלה את הקשר בכמה רמות.

בעיני קשה מאד להתמסר למשהו נפשית וגופנית אם אין בכלל ניצוץ של התאהבות.

איך מעצימים את זה?

תנסו לעשות דברים ביחד, טיולים, דברים שכל אחד אוהב. איך מבינים מה מרגישים? זו שאלה טובה--

האם את רוצה לראות אותו? האם את מתרגשת כשהוא מתקשר? האם את מחכה לטלפון או להודעה? האם חשוב לך שהוא יראה אותך במיטבך ויחשוב עליך דברים טובים? האם יכאב לך אם הוא לא ירצה אותך? זה סימנים שמביעים שאת מתחילה להיקשר לבחור.

אני יודעת שהבנתי שבעלי אוהב אותי רק אחרי שהוא אמר לי שהוא מרגיש אהבה. אצלי זה באמת היה כמו בסרטים פתאום הלב שלי עלה למעלה והייתי מסוחררת ולא הצלחתי לדבר כמה שעות פשוט ריחפתי, מבחינתי זה היה סימן משמיים אבל אני בטוחה שזה משהו שהתאים לי בסיטואציה שלנו ולא אצל כל זוג זה ככה.

עושים ביחד דברים שונים ומגווניםאנונימי (פותח)אחרונה

במסגרת ההלכה כמובן...

 

יוצאים לטייל

הולכים לבאולינג

 

ונותנים לזמן לעשות את שלו

 

ואם זה לא מגיע בסוף...

אז לא מתחתנים בלי רגש.

אשמח לשמוע את עצותיכם..נוצה ברוח

אז בשעה טובה התארסתי ומרתון האירגונים לחתונה החל..

  

השמועה אומרת שהנוכחים כאן התחתנו לא מזמן..מוציא לשון

אז אשמח לשמוע כל טיפ, עצה, רעיון וכד' מניסיונכם באירגון חתונתכם..

  

החל מעצות נכונות לניהול הזמן, המשאבים והאנרגיות ועד לעצות טכניות-

למה לשים לב, על מה אפשר לוותר, על מה אתם התעקשתם ובדיעבד היה מיותר או לחילופין היה נחוץ וכו..

בקיצור, כל מה שעולה על דעתכם שיכול לעזור לנו.. שוטו.. חיוך גדול

  

תודה רבה מראש!

בשעה טובה!~א.ל

כמה דברים שיישמנו או שהפקנו לקח מאצלנו:

 

א. לחשוב על הכנה של משהו ייחודי להורים

הרבה פעמים שוכחים את הנושא הזה בצד..: מכתב, מתנה, עוגה ביום האירוע

 

ב. חלוקת תפקידים: להחליט מי מבין האורחים יהיה אחראי על הושבת האורחים בשולחנות והסידור של העניין הזה, אחראי על עניין המחיצה, אחראי על עניין הצילומים וכך הלאה. הרבה דברים התפספסו אצלנו כי לא הנושא הזה לא היה סגור מספיק

 

ג. זמן החופה הוא זמן מאד מיוחד אפשר להכין לזמן הזה רשימה של דברים או אנשים שאפשר להתפלל עליהם  (מנסיון- בכסא כלה לא תמיד יש פנאי - פיזי או נפשי, לומר את כל הרשימה בדבקות.. בחופה לעומת זאת מרגישים חזק שישנו צורך להדבק בתפילות, לעשות משהו שיחבר אותנו לדרגה האמיתית של אותו רגע)

 

והכי חשוב: לקחת דברים בנחת ולהתפלל.. ואיך? לזכור שלא זו נקודת השיא..

נקודת השיא היא מיד אחרי זה- בחיים המשותפים.

כך שדברים בוודאי יסתדרו על דרך הנכון בע"ה..

 

הצלחה רבה!

הדרכה טובה ואמיתית לשניכםהביצה שהתחפשה
בסד

גם אם זה עולה מעט יקר. חבל לרוץ אחרי החתונה לרדוף אחרי מדריכים טובים כי מה שקיבלתם לפני החתונה לא הספיק...

מצטרפת להוא שמעלי
הערה-הארה לסעיף האחרון שכתבתט'

שמעתי פעם סיפור על חתן שקיבל הרבה שמות ופתקים לתפילה מתחת לחופה ובפתק אחד הוא מצא "אל תשכח להתפלל על עצמך"...

 

 

מתחת לחופה זה הזמן של הזוג להתפלל אך ורק על עצמו! על הבית שהם מתחילים לבנות יחד, על הזוגיות ועל ילדים בעז"ה.

כל השאר, משפחה, חברים וכלל עם ישראל יסתפקו בברכות ותפילות לפני (במשך היום ובקבלת הפנים) ואחרי החופה (במשך שמחת החתונה).

 

וחוץ מזה אני מצטרפת לכל מילה בנוגע להדרכה נכונה ויסודית לפני החתונה לשני בני הזוג.

 

 

תזכו להקים בנין עדי עד מתוך שמחה!!

 

 

 

 

וכל מיני טיפים ושות' אפשר בכייף באישי.

 

 

אולי אני טועה אבל בחופה עצמה אמורים להתרכז בקדושיןבת נוגה

לא?

בברכות הנישואין וב7 הברכות שאחריהן

בהתחייבות, בכתובה וכו' (החתן והכלה - כל אחד בחלקו הוא).

 

אז להתפלל אפשר לדעתי רק לפני שמתחילים ב'טקס' עצמו,

וכנראה שלזה התכוונתם

 

רק רציתי להדגיש שיש חלקים שלא אמורים להתפלל בהם,

ואפילו לא לדבר בכלל.

 

מזל טוב והרבה אושר!!

נכוןט'
החתן והכלה צריכים לשמוע את הברכות כדי שיוכלו לענות אמן וכדאי ללמוד על משמעות הברכות, וחוץ מזה שזה מענין זה גם נותן ערך מוסף לכל המעמד.

תוד על הדיוק
צודקיםנפשי תערוג

מקרה שקרה שהחתן והכלה דיברו בניהם תוך כדי הברכות

ונכנסו לספק גדול האם יש צורך לברך שוב או לא

 

כי הברכות מבורכות בשבילהם

זה במקום שחתן יברך

 

ולכן, בברכות, להתרכז בלשמוע אותן

ולענות אמן

 

 

 

 

 

 

מוסיפה על סעיף א^^ב"ה!אם בישראל!

אנחנו התקשרנו להורים ברגע שהגענו הביתה מהאולם.

לומר שב"ה הגענו לשלום ולהביע את אהבתנו ושמחתנו.

זה ממש ממש ריגש את ההורים שחשבנו עליהם,

האחים שהתחתנו אח"כ נהגו גם כך וזה גרם לנחת גדולה.

(וזה היה חוץ ממתנה קטנה שדאגנו שאחד השכנים ישאיר בבית אחרי שהם כבר יצאו לאולם בתוספת מכתב הערכה על כל מה שההורים נתנו והעניקו)

לא נשוי אבלנפשי תערוג

א. לדאוג למאווררים ברחבת הריקודים, במיוחד אם החתונות בקיץ

ב. לתאם מראש עם הלהקה על שירים שאתם רוצים.

ג. לתאם מראש עם הלהקה איזה סגנון מוזיקה אתם מחפשים (יש כל מיני מקצבים לכל מיני ריקודים)

ד. למנות מישהו קרוב (דוד או חבר) שיהיה אחראי על המקומות ישיבה, כדי למנוע חורים בשולחנות

 

ולא לעשות שולחנות עם פתקים מדוייקים..אלירז

הכוונה לא לסדר מקומות ישיבה בצורה שמית (שמות יעני)

זה נהיה טראנד - ואנשים לא מבינים שזה גוזל להם כסף!!

על כל שם כזה שממוקם - משולמת מנה!

תכתבו קבוצות בגדול לשולחנות, ושהדוד או החבר (בעלי רגישות וטאקט מאוד גדולים) יכוונו את אלו שמחפשים מקום לשבת.

וכן תעשו שמות עם פתקים מדוייקיםמאמע צאדיקהאחרונה

וכן תסדרו מקומות עם ישיבה שמית

לכל הפחות- לאנשים שעל בטוח יגיעו, ושלטים לשולחנות רק לאלו שהם קבוצה "חברות כלה מהאולפנה" חברים חתן מהסניף"

יש לא מעט אנשים שלא מסתדרים עם סידורי ישיבה,

יש אנשים שהלכו הביתה באמצע חתונה- כי לא היה להם מקום....

לא תמיד ברור מי החבר או הדוד (או האמא של הכלה...) שאמורים לדאוג לסדר לכולם מקום

 

יש משפחות וקבוצות חברים שההוא לא מדבר עם השני שנים, ההוא לא מסכים לראות את ההוא- אבל איכשהוא כולם חברים של בעלי השמחה.... ואז חשוב ביותר למען השלום והסדר הטוב- לעשות סידור מקומות ישיבה קפדני.

 

 

היתה חתונה שניגשתי בעצמי לרב-מלצרים שיסדר לי ולבעלי מקום לשבת.

מחלתי על האי-נעימות, הבנתי שהחתן והכלה ניסו לחשוב עלינו- אבל עופפו קצת...

 

לא תמיד משלמים מנה לכל צלחת- לפעמים משלמים לכל שולחן שפותחים

צריך לבדוק את זה ישירות בחוזה

שלא יפוצצו לאורחים את האוזניים!משה

יש תחביב כזה של להקות לפוצץ את האוזניים של האורחים שבאים להיפגש/לדבר אחד עם השני.

תחתימו אותם בחוזה שזה לא יקרה.

 

 

(מזל טוב!)

תבחרו די ג'יי טוב!!איזה טוב ה'!!!!

המלצות בפורום צמ"ע

 

למי שלא הבין הודעה זו נכתבה בבדיחות הדעת.

 

 

לי אישית הקובץ המצורף מאוד עזרתפילה_לעני

20120528140312.pdf

 

לא חייבים לקרוא הכל, אבל זה נותן תמונה כללית..

 

בהצלחות.

תודה רבה לכל המגיבים! גם באישי...נוצה ברוח

ו'תפילה_לעני' הקובץ שצירפת פשוט מעולה! תודה רבה!

 

 

להתאמן על עין טובה ולדון לכף זכותמאמע צאדיקה

עדיף לא להתחיל נישואין מלדון לכף סחוג את החמות-לעתיד..

תזכרי שגם אם היא שונה ממך בהרגלים והליכות שלך- זה הכל מאהבה, באמת

 

 

הזמן שלך יקר בתק' זו, גם העצבים

לפעמים שווה לקחת מוניות- ולא לבזבז זמן על אוטובוסים

לעיתים שווה לקחת שמלה מסלון ולא מגמח- כי יתנו לך ייחס יותר מקצועי ומתקתק הליכים (תלוי ממש במקום הספציפי כמובן)

לשלם על עוד חודש שכירות לדירה- כדי שיהיה לכם אותה ביד, וכדי שתוכלו לרהט אותה בנחת.

 

 

אפשר לוותר על היום צילומים באיזה גן ביום החתונה- תקדישי את הזמן לתפילות

 

אי אפשר בעולם לוותר על הדרכה >>>טובה<<<<

 

לא לשכוח להיות זוג- גם בינות להכנות לחתונה

לעשות זמן לעצמכם- שמדברים וחושבים על עצמכם ולא על עוד משו טכני שצריך לסגור...

כמות פגישותעדי כהן1

לאור הנסיון שלכם-

מעניין אותי לדעת- האם לדעתכם צריך\ רצוי\הכרחי\לא חשוב בכלל לזוג להפגש פחות או יותר כל יום לפני האירוסין..

לדג'

נגיד יש זוג שהולכים לסגור- האם הגיוני שתהיה פגישה פעם\פעמים בשבוע? או שמן הראוי שבגלל שרוצים להיות תמיד ביחד- כמות הפגישות תעלה..

 

 

לא כדאי סתם להעלות את כמות הפגישות.ד.
מנסיון אישי-ציפי כהן

לפני האירוסין (וגם אחריהם) רצינו להיות המון יחד, אבל הבנו שזה יעורר מתח פיזי רב בינינו ולכן, כדי לעזור לעצמינו להתמודד עם המתח הזה, נפגשנו פחות ממה שהיינו רוצים.


לפני האירוסין זה היה בערך פעמיים-שלוש בשבוע, אחרי האירוסין קבענו שיהיה פעם בשבוע.


הצורך הגדול של הנפש להיפגש ולהיות עם מי שאוהבים- הוא גדול וחזק. 

כשאתם במצב הזה זה עלול לגרום לנפילות. צריך להיות מאוד חזקים כדי לדעת לשים את הגבולות הברורים אם נפגשים הרבה.

לכן, מטעמים אלו, המעטנו בפגישות אחרי האירוסין.


ולפניהם- גם לא נפגשנו ברמה של פעם ביום.


בעיניי לא צריך/ראוי ובוודאי לא הכרחי להיפגש כל יום. 

שיחת טלפון כן ראוי כל יום.


בהצלחה!


תפגשו כמה שאתם רוצים ומתי שאתם רוציםאלעד123

כל עוד אתם מסוגלים לא לחצות גבולות.

זה עניין אינדבידואלי ואין בו שום כללים מחייבים.

^^עטרה12

לי היה ממש קשה לא להיות איתו בשבתות 

או להפגש פחות מפעמיים שלוש בשבוע...

 

 

 

 

 

 

 

-----

 

לו זה פחות הפריע....

מסכימה עם אלעד ועטרה..אנונימי (פותח)

בתחילת תקופת האירוסין שמעתי הרבה שלא טוב להיפגש יותר מידי.

מרוב שנלחצתי על זה זה עשה לי ולנו כל כך לא טוב..

עד שהבנתי ושמעתי מאנשים חכמים שברור שצריך גבולות - אבל כל זוג עם הגבולות שלו!!

יש כאלו שהגבולות שלו זה בכמות הפגישות, יש כאלו שמקום הפגישות ויש כאלו שמספיק להם ההדרכה הבסיסית של הלכות ייחוד.

בסופו של דבר בכל מה שקשור בזוגיות - אין חוקים שחלים על כולם! כל זוג ומה שמתאים לו!

כמובן שזה עם ההגבלות שהתורה שמה לנו.

"להילחץ" - אף פעם לא טוב...ד.אחרונה

לאידך - היא שאלה על הגברת הקצב לכל יום..

 

יש אומרים, שיש צד (אני דווקא לא מדבר כעת מבחינת שמירת המרחק הפיזי הראוי וכד' - שזה מובן מאליו שכל אחד צריך לראות איך הוא שומר את הגבול, ולגדור לפי מה שמתאים למציאותו) שלא כדאי להפריז בכך, דווקא מצד שמירת הרעננות לקראת החתונה.  כמובן, להם עצמם קצת קשה להכריע האם הרגשתם הסובייקטיבית תורמת בסופו של דבר למשהו טוב, או שלא. שהרי יש רצון עכשווי.

 

זה לא קשור לפורום אבל ממש צריך עזרה!נ"י

 

אז ככה:

 

יש לנו ביישוב קייטנת איל"ן

עכשיו אנחנו מחפשים תורמים ל-אוכל, כסף וכו'...

כל דבר שיכול לעזור!!!!

 

אנחנו בשאיפה השנה להגדיל את מספר הילדים שיבוא לקייטנה...

כל ילד עולה מספיק כסף!!!

 

אז מי שיודע על משהו שיכול לתרום או לעזור במשהו

אני ישמח שידבר איתי ב-ש"א או מסר...

 

*מי שלא יודע מה זה איל"ן-

אלו ילדים/אנשים בעלי מוגבלויות ואנחנו עושים להם קייטנה שבוע....!

 

תודה מראש

נ"י!

איפה הקייטנה?? מאיפה אתם?~באמונה~
הקייטנה בגולן!!! אנחנו מהגולן!!!נ"יאחרונה
רציתי לפרוק ולקבל עצהיראת

המשפחה של בעלי... ה מקסימים באמת אבל יש להם לפעמים קריזות שאתה לא יודע מאיפה זה בא לך ... הם מתערבים לנ ו בחיים יותר מידי נכנסים לנו לורידים וזה גומר אותיעצוב הם אומרים שכשאנחנו מגיעם אנחנו נטל... אתם מבינים אחרי חודשיים ןחצי שאנחנו מגיעם לבקר אפילו יותר אנחנו נטל! בחיים לא אמרו לי כזה דבר! הם אומרים שאנחנו צריכים לעזור לא משנה שיש לנו שלושה זאטוטים שצריך לרדוף אחריהם שלא יגעו בכלום ושלא יעשו רעש. ואנחנו באמת משתדלים אני שוטפת שם הרים של כלים אף אחד לא מוציא מילה. שטפתי את הבית עם חום וצמרמורות ומה שהיה להם להגיד למה השארתם את הבית מבולגן .יש להם אח דיקטטור שכל הזמן נותן פקודות וצועק וכלום לא בסדר ואמא שלו כל הזמן יש לה הערות. בפעם האחרונה שהיא הייתה אצלנו (היא מגיעה הרבה ל3 ימם עד שבוע כל פעם ) אז יצא לה על שבת הכנתי דג ויצא טעים אז מה היא אומרת לי? למה לא חתכת את הכוסברה? במרוקו היו קוראים לך עצלנית ! פשוט כך ומה אני צריכה לתרץ אץ עצמי שהילדים שלי לא אוהבים כוסברה וכך שזה שלם הם יכולים להוציא??? אמרתי לבעלי שמאוד קשה לי ללכת לשם אז מה הוא אומר לי ? טוב אז גם לא הולכים להורים שלך. זה פוגע לנו בזוגיות בענק. אני לא מבינה איך משפחה יכולה להתנהג ככה ואמא שלו אמרה לנו בפשטות שעכשיו היא הולכת ואנחנו נבוא לסוכות . ההורים שלי גרי לידנו והם מוכנים לראות את הילדים כל יום הם מטורפים עליהם אני לא מבינה איך המשפחה שלו מסוגלים להתנהג ככה ועוד בעלי רצה לעשות לה דווקא ולבוא הוא לא מבין שגם לאמא שלו זה מפריע כי עובדה שהיא אמרה שנבוא רק בסוכות אני ממש מתוסכלת אני לא יכולה לדבר  איתו כי הוא ישר נפגע ומתגונן לפעמים אני כ"כ שונאת אותם שבא לי ללכת לשם לא משנה שזאת נסיעה סיוט עד בת ים ולהגיד להם הכל בפנים אבל אז אני חושבת שיהיה עוד יותר בלאגן . למה אני לא מצליחה לדבר על זה עם בעלי זה ממש מתסכל אותיבוכהמזל שיש לי הורים כ"כ מקסימים שאוהבים אותי ותומכים אחרת הייתי משתגת מה אתם אומרים לכתוב לאחותו מתכתב אולי ולהגיד לה הכל?

וממש לא לעניין לערב את אחותו --חלומות נעימים

זה נישמע כאילו את הולכת בדרך עקיפה וזה לא יתקבל בדרך טובה!

שואלת גם פה...לפעמים

 

וצאים למעלה מחודשיים.

 

אינסוף עליות ומורדות. הרבה מורדות.

 

יש בו כל כך הרבה ממה שחיפשתי ולא ידעתי אפילו להגיד. הוא האדם הכי טוב שפגשתי אי פעם. יש ביננו כימיה טובה. אוירה מאד נכונה ומחוברת בפגישות. זמן שחולף בלי ששמים לב, פשוט כי כיף ביחד.

 

זה צד אחד.

 

הצד השני הוא בעיקר בנפש שלי.

שם יש משהו לא שלם. משהו מתלבט. משהו שעוצר אותי מלהתקדם לאנשהוא איתו.

 

ואני לא רוצה להעצר. אני באמת רוצה שזה יצליח. אני מאמינה שיש בו משהו מיוחד שמתאים לי. ועברתי הרבה הרבה בחורים. וידעתי לפסול היטב כשזה נצרך.

 

מה אני עושה עם עצמי?

 

מישהו מבין את מה שאני מתארת?

 

האם במקרה כזה מה שנצרך הוא להפרד? [אני ממש לא רוצה... ] או שהזמן, כרגיל, יעשה את שלו לכאן או לשם?

 

האם יש סכוי שהספקות שיש לי בקשר אליו [שממשיכים לקונן כל הזמן] ימצאו מנוח?

 

 

עוד קצת, בנחת..ד.

יש סיכוי.

נראה לי שזה לא משהו שקשור אליו.אורה.

אלא לעצמך..

 

כמו אולי.. פחד וכו' ולא בגללו אלא מחוסר בטחון עצמי.

או אולי משהו אחר.

 

במקרה כזה הייתי אומרת לך קפצי למים. נשמע שיש הכל.

 

בשמחה את מוזמנת לדבר באישי

 

ואשמח להקשיב ולעזור לך.. עם הספקות, במה שאוכל

מסכימה עם אורה אך בזהירות...אנונימי (פותח)

את כ"כ לא רוצה להפרד, למה?

אולי ריבוי היציאות והתחספסות בכך כבר גרמה שלא להאמין שהוא באמת הנבחר...

גם אני הייתי במציאות מאד דומה ובעז"ה נשואה באושר 5 שנים...

כשאני הייתי במצב דומה, אמרו לי להפרד ומקסימום נחזור.
כ"כ פחדתי שבזמן הזה ימצא מישהי אחרת ולא אוכל לחזור וזה רק מוכיח שזה האחד....

קחי את הזמן בנחת לבחון לעומק את הדברים,

אך באמת לפעמים הפתרון היחידי הוא "לקפוץ למים"...

בהצלחה!

לחבר של בעלי היתה אותה הבעיהדרורה

הוא נפגש עם מישהי שהתאימה לו בדיוק, ובדיוק מה שחיפש, והרגיש שמשהו עוצר אותו. גם הוא נפגש הרבה לפני כן, ואחרי שנפרד ממנה, הבין שמשהו אצלו לא בסדר, והלך לכמה שיחות אצל פסיכולוג או יועץ מקצועי. זה ממש עזר, אבל אז הבחורה הייתה תפוסה והוא עבר הלאה להצעה שהייתה גם בדיוק מה שחיפש, וב"ה התחתן!

בנחת!אות והדראחרונה

אלו כנראה תופעת הגלים, שקורעים את הנפש

את  לחוצה מהמצב, את רוצה לסגור, להחליט אבל ככל שאת רוצה הגלים מתרבים ולא נותנים מרגוע.

את יודעת לשכב במים? ואז הגלים עוברים, ומרימים אותך

את חייבת את הנחת, לא להילחץ, לזרום בסוף תגיעי להחלטיות

לפי התיאור שלך, יהיה שמחה גדולה בהתרת הספקות בע"ה.

האם יש פה זוג ממלכתי-פאנטי?אנונימי (פותח)

הכל מצוין,הבעיה היא שההשקפות שלנו כל-כך שונות...

האם זה אידיאלי לחיות ככה?כמובן שאפשר להסתדר השאלה היא עד כמה זה יכול להפריע?כמה משקל יש לדברים האלו בזוגיות?גם בקשר לאיך למשל מחנכים ילדים ובקשר להכל...

אשמח ממש אם יש כאן מישהו שיוכל לספר מנסיונו.

אשמח גם לשיתוף באישי.

 

תודה רבה

 

אולי תפרטי איפה הדעות שלכם מתנגשות?~א.ל

 

מה למשל?

 

כל ההבדלים שיש בין הר-המור ליצהראנונימי (פותח)

 

אה, איזה יופי! [יש באמת הבדלים?...]ד.
כמו מה?~א.ל
לא הייתי ממליצה...עמית-טליה

ההבדלים המחשבתיים האלה לענ"ד מעידים הרבה על האופי האישיות הסגנון...

 

 

את אומרת שקשה לחיות ככה?אנונימי (פותח)

בדיוק הפסקתי קשר-בחיתוליו עם בחור פנאטי, אנטי ממסדי, נגד המדינה, וצה"ל (אחרי דייט אחד), והיו לי חששות שזו היתה טעות.

אולם המחשבה לגור עם מישהו כ"כ שונה ממני אידיאולוגית הפריעה לי.

אז אני יותר רגועה.

יש פה זוג פאנאטי - ציונית..אלירז

אני מתכוונת לומר ששנינו פאנאטים (מאוד!)

אבל אני נחשבת מאוד ציונית, והוא חושב שהמדינה רקובה מהשורש.

 

בזמן ה"דייטים" -היו לנו הרבה ויכוחים..

במציאות החיים הזוגית היומיומית - זה לא עולה הרבה ולא מאוד מפריע.

[חוץ מיום העצמאות, שסיכמנו שהוא חוגג בשבילי.]

 

אלא אם כן - כל אחד מכם מתכוון לחיות על פי השקפת עולמו..

ז"א הוא פאנאט ומתכוון לעשות כל יום תג-מחיר, לגור על גבעה ולעבוד אדמה.. 

ואת ממלכתית טרור - ולא מתכוונת להרשות מציאות כזו^! לגור בישוב בורגני, ו"לסגוד" לכל שריה ויועציה..

 

אז... אולי תהיה בעיה.

כל עוד מדובר במחלוקת אידאולוגית בלבד, שלא עוברת לעולם המעשה, לאורח החיים -

לעניות דעתי - אין שום בעיה.

זה לא מפריע לכם? למשל, איזה נר הבדלה אתם עושים?ד.

כחול-לבן, או אדום אש?....

לא ברור לי על מה הציניות הזאת..אנונימי (פותח)

לדעתי חשוב שתיהיה לבית השקפת עולם מסויימת.

איך אפשר לחנך ילדים כשכל אחד דוגל בגישה אחרת?לכל אחד השקפת עולם אחרת?

מכירה זוג שהבעל דתי-לאומי והאשה חרדית.הם אומנם מסתדרים פחות או יותר אבל זה ממש לא נראה לי משהו אידיאלי...אומנם זה לא בדיוק משקף את המצב,אבל נראה לי לא כ"כ רחוק מכך...

לא הבעתי כל דעה לעצם הענין... ובכוונה.ד.

זו תגובה ספציפית לזוג החמוד הזה... ולמה שהיא כתבה שהמחלוקת לא עוברת לעולם המעשה..

 

 

ויש בכך גם הבעת צער נסתרת על המחלוקות הללו; ובצד זה - גם סיוג מהעצמתן (רב המשותף), מחלוקת סטיגמות מופרזת, ומחיתוך הציבור לחתיכות כביכול...

הרב דן.. יש לנו נר צבעוני, כדי שלא נריב אלירז
מה שאלירז^^אנונימי (פותח)

יש 2 זוגות של חברים שעולים לי,

אחד מהם הוא של חסידה מעריצה של  הרב אבינר, וממלכתית בהתאם,

שנשאה למישהו רדוף שב"כ שעשה (ודוגל!) במאבקים פיזיים נחושים בגירוש,

סירוב פקודה ועוד. כל החברה היו בשוק כשהם יצאו (ולא אוסיף מפאת האאוטינג..)

, אבל מסתבר שיש דברים חשובים יותר,

וכדאי להתעסק במשותף בין הדרכים

אם המידות שלה טובותאנונימי (פותח)

מה אכפת לי אם היא טועה בהשקפתה?

אם אתה חושב שאשתך טועה בהשקפתה,אנונימי (פותח)

בס"ד

 

זה מהר מאוד יגיע לזלזול בדעות האלה, ומתוך כך לזלזול באדם עצמו.

לא ארצה להתחתן עם אחד שיגיד שיש לי מידות טובות, אבל אני טועה בהשקפתי..

 

אני ממש מקבלת ביקורת בכיף, אבל להגיד טועה בהשקפה זה לא נעים. השקפה זה משהו שבנית, לא משהו שבמקרה אתה שם..

לא קרה לך שחושבים שונה ומכבדים את הדעה השונה?אלירזאחרונה

למה זה ישר נקשר בזלזול..?

אבא שלי ואני מאוד לא מסכימים בכל ענייני התג-מחיר.

נקודת המוצא שלנו היא אותה נקודת מוצא,

ועם השתלשלות הדברים כל אחד מאיתנו פנה לכיוון אחר

וחושב אחרת מהשני.

הוא נגד באופן גורף, ואני בעד!

אני עדיין חושבת שאבא שלי חכם מאוד גם בקו המחשבה הזה שלו

והוא חושב עליי.

כשאוהבים אחד את השני, יודעים שהדברים לא נמדדים על פי השקפה פוליטית כזו או אחרת.

לא מדברים על זה בארוחת ערבאלעד

לא קונים עם השקפות במכולת

ואפילו לא מגדלים עם הדעות הללו ילדים.

 

את יכולה להיות רגועה, ולזכור שסך חיי הנישואין כלולים מהרבה דברים אחרים, כמעט ללא קשר להבדלי ההשקפה שהעלית

 

[בקיצור- מסכים עם אלירז]