שלום לכל חברי הפורום !
אנו (30+2) מחפשים את מקום המגורים ההבא שלנו - לאחר עשור שבו זזנו מעיר לעיר בין שכירויות,
וכעת כשילדינו מתקרבים לגילי מסגרות פורמליות, אנו מחפשים מקום להשתקע בו.
הפרמטרים המובילים שלנו הם:
- קהילה שניתן להשתלב בה כשמגיעים מבחוץ
- בית פרטי וגינה
- אפשרויות איכותיות לחינוך דתי / משולב
- באם יש ועדת קבלה - כזו שנוכל להתקבל בה כמסורתיים שאינם שומרי שבת
- טווח גיאוגרפי - מהשפלה עד השרון
- מחפשים בכל טווח מחיר
בונוס: קרבה לטבע (ים / יער / משק וכיו"ב)
מודה לכולם על זמנכם היקר
ההגבלה הגיאוגרפית זה בכדי להיות קרובים למשפחה בדרום
לק"י
אולי יש שם רוב דתי.
שווה בדיקה.
גם היום יש בערך עשר משפחות חילוניות, רובן של דור המייסדים, כשהישוב מונה מאות רבות...
לא הייתי שם אף פעם בשבת, אבל עד כמה שהבנתי מהשילוט ומהאנשים - באזור הוותיק הכביש פתוח ורואים כמה מכוניות, בשאר הישוב, יש שלט של אין כניסה בשבת.
אמר לי תושב משם - ממזמן- שהמרחב הציבורי תכבד, אבל בבית לא יחטטו ותעשה מה שתרצה
אגב למרות שיש שם את רבני המכינה / ישיבה
אתה יכול לעשות על האש בחצר הפרטית שלך בשבת?
לגיטימי לעשות מסיבת יום הולדת בחצר בגינה עם מתנפחים ומוזיקה בשבת?
ישוב מעורב קרוב לכפר סבא.
יקבלו אתכם כמו שאתם ויש שם חינוך מעולה.
לא יודעת לגבי אופי הקהילה וכמה קולטים יפה משפחות שמגיעות מבחוץ.
באותו אזור יש גם את אלפי מנשה, מעבר למחסום גם גינות שומרון, ודרומה יותר עץ אפרים ושערי תקווה.
מסייגת שחוץ מהצופים אני לא יודעת מה איכות החינוך, ובכולם לא מכירה את אופי הקהילה, אלה פשוט ישובים מעורבים.
ובכל מקרה, אני חושבת שאם רוצים בית *פרטי* עם גינה, תצטרכו לקנות בית באזורים הישנים יותר, שבנו כשעוד בנו בית בודד על כל מגרש. וזה עלול להיות רחוק מאיפה שרוב הזוגות הצעירים גרים. תחשבו טוב אם זה באמת מה שאתם רוצים (יכול להיות שכן- רק קחו את זה בחשבון מראש).
מעדיפה לשאול מכאן ולא מהניק הרגיל שלי...
היום אנחנו גרים בשומרון וממש ממש לא מוצאים את עצמנו.
אין קהילתיות, לא אומרים שלום ברחוב או בגינה, תמיד מרגישה תקועה וזרה כשנשים אחרות מדברות למרות שאנחנו גרים כאן כבר 6 שנים.
מילא אם רק אנחנו המבוגרים היינו סובלים.
בית הספר היסודי איום ונורא ואין אפשרות בחירה במקום אחר, יש כאן חרמות ומכות והנהלה לא מתפקדת.
מחפשים מקום שבו יש בתי ספר מעולים עם חינוך טוב, תורניים, ילדים טובים והורים לא סנובים.
קהילתיות נעימה ולא מעיקה, אירועים, חברים, משפחות שאוכלות אחת אצל השנייה בשבתות, עם קבלת פנים חמה וסיכוי להיטמע גם למשפחות חדשות.
ישוב עם הרבה משפחות דתיות מאוד אבל אין חובה שכולם יהיו כאלה.
או יישוב גדול מאוד או עיר, במקומות לא יקרים לרכישת דירה גדולה כך שירושלים לצערי יורדת מהפרק.
ואם כבר עוזבים את השומרון אז אין סיבה לא להשתדרג בעוד נושאים: שיהיה רופא ילדים ורופא נשים לא רק פעמיים בשבוע, סופר, שלא נצטרך להיות שעה על הכביש בכל פעם שצריך משהו קטן שלא קיים ביישוב.
חשבנו על חריש וזכרון יעקב.
מישהו מכיר? מישהו יודע להמליץ?
שהגענו לכאן, בגלל העבודה והלימודים חשוב לנו להיות קרובים לירושלים…
לי אין ילדים בגיל בית ספר, אבל ממה שהבנתי מחברות הצוות ממש טוב וכן החברה.
מאחלת לכם בחירות טובות ומוצלחות ומוזמנת בשמחה להתייעץ בפרטי.
למשל זה:
בעקבות פנייה של חבר פורום ותיק, שמנסה למצוא עזרה לאביו:
מחפשים סטודנט/בחור ישיבה/אדם שיכול לטפל למשרה של כ 4 שעות ביום, בשעות אחר הצהרים. עזרה (לא סיעודית) לאיש מבוגר, אינטליגנטי ומקסים, עם נכות פיזית. בביתו בבאר שבע.
מדובר בעזרה קלה בתמיכה בהליכה בתוך הבית, בשימוש בטלפון ובמחשב לצרכי עבודה, בנסיעות קצרות בתוך העיר מדי פעם לצורך סידורים.
מי שרואה עצמו מתאים או מכיר מישהו אחר שמתאים, יש לו רישיון נהיגה וגישה מכבדת,
מוזמן להיכנס לקישור:
לק"י
אם הוא רוצה, אני יכולה לפרסם בקבוצות ווצאפ פה של נשים. אולי מכירות מישהו.
או שאריק יוכל לפרסם בקבוצות גברים/ מייל של בית הכנסת.
מקווה שיהיה לו רלוונטי באר שבע
אשמח שתכתוב לי בפרטי אשלח לך.
שלום,
אנחנו נוסעים לטיול באילת ורוצים ללכת לבריכה, הבעיה שאין בריכה שאפשר ללכת אליה ביחד אלא אם היא פרטית..
יש איפשהו בדרך לאילת מקום עם בריכה פרטית שאפשר לשכור לשעה-שעתיים?
תודה!
את מתחם החוץ. זאת גם ככה תקופה פחות עמוסה, ואולי בעלי וילות יזרמו יותר.
וילה אקראית בצל האגם, צימר בירוחם | Weekend
עכשיו הגיע הזמן לבזבז קצת כסף... 
אם הייתי אומר לכם שבבדיקה פשוטה ולא כואבת (מכניסים מטוש לפה ומלטפים את הלחי הפנימית במשך דקה),
שאפשר לעשות מהבית ממש מתי שרוצים...
אפשר לקבל מידע ע-צ-ו-ם על הגנטיקה שלכם...
זה היה מעניין אתכם?
ובכן, תכירו את הדבר הגדול הבא בבדיקות גנטיות - "ריצוף גנום מלא” (Whole Genome Sequencing- WGS)
כדי להבין מה זה אומר אסביר קצת על הבדיקות הקיימות,
בגדול בגדול יש 3 סוגי בדיקות גנטיות:
1. פאנלים גנטיים ממוקדים - בודקים גנים ידועים שקשורים למחלה מסוימת או לבעיות תורשתיות נפוצות. למשל כשעושים בדיקה לפני הריון בשביל לזהות האם יש נשאות למחלות כמו טייזקס, סיסטיק פיברוזיס וכו'. בקיצור - בודקים אך ורק את מה שמחפשים, אם יש בעיה שלא החלטנו עכשיו לחפש אותה - היא לא תימצא.
אפשר לחשוב על זה כמו על סטיק לבדיקת סטרפטוקוק בגרון. הוא יזהה את החיידק כי על זה שילמו לו, אבל הוא לא יזהה אף בעיה אחרת אפילו אם היא קיימת "מול העיניים שלו", למשל וירוס בגרון או סרטן בגרון, ובוודאי שלא יזהה דברים שלא קשורים לגרון.
2. אקסום מלא (Whole Exome Sequencing - WES) - בודק את כל האזורים המקודדים בגנים (בערך 1-2 אחוזים מהגנום). אם נחזור לדוגמה של הסטיק, עכשיו מדובר בכלי שיכול לזהות את כל הבעיות שקיימות בגרון, לא רק בעיה מסוימת שהגדרנו לו בהתחלה.
3. גנום מלא (Whole Genome Sequencing - WGS) - בודק את כל הגנום, כולל אזורים מקודדים וגם אזורים לא-מקודדים. זו הבדיקה הכי מקיפה שיש היום, והיא מאפשרת איתור נתונים שלא קיימים בבדיקות הקודמות. נחזור לסטיק - עכשיו הבדיקה תהיה מקיפה על כל הגוף, ולא רק על מקום אחד. כל סוג של בעיה גנטית תתגלה בבדיקה הזאת (טוב לא באמת הכל, אבל כל מה שהמדע מכיר היום).
ביקשתי מהצ'אט שיסכם לי כל מיני מצבים רפואיים, ויכתוב האם אקסום מלא יכול לזהות אותם או שחייבים עבורם גנום מלא:
אם אני לא טועה (ואשמח לטעות), הבדיקה הזאת לא קיימת עדיין במדינת ישראל, וגם כשהיא תהיה קיימת בטח ייקח עוד שנים רבות מאוד עד שהיא תהיה מכוסה בביטוחים, ושנים רבות עוד יותר (אם בכלל) עד שהיא תהיה מכוסה בסל הבריאות.
מי שבכל זאת רוצה, יכול תמורת כמה מאות דולרים להזמין מחו"ל ערכת בדיקה (הכוללת מטוש ומבחנה, זה הכל), ולהחזיר את הערכה למעבדה בעזרת הדואר.
תוך חודש - חודשיים מקבלים דוח עם למעלה ממאה עמודים, על כל הממצאים שעלו בבדיקה:
החל מגנים שמצביעים על מחלה קיימת, דרך גנים שמצביעים על סיכון גבוה למחלה (גבוה אבסולוטית או גבוה ביחס לשאר האוכלוסייה), ועד מידע מעניין אך לא חד משמעי כמו נטייה להשמנה, תוחלת חיים ממוצעת וכו'.
הבדיקה כוללת גם מידע לא רפואי נוסף שיכול לעניין חלק מהאנשים, כמו מקור אבותיהם הגנטיים (אני מת לדעת כמה אחוז אשכנזי אני - חשש כבד שהתוצאה תהיה מעל 100% 😂 ), אחוז הגנים הניאנדרטלים מהגנום שלהם, האם הם יכולים לגלגל את הלשון לצורת האות U, כמה הם יסבלו מעקיצת יתוש, האם יש להם נטייה להתמכר לקפאין ועוד.
בקיצור לא רק בריאות, אלא גם אחלה טריוויה לשולחן שבת .
אז... מה אומרים?
בדיקה שווה? לא שווה?
הייתם עושים אם היא הייתה עולה רק 30 דולר?
ואיך זה קשור לפורום אתם שואלים?
מעניין אם בעוד 70 שנים, כשהבדיקות האלה יעלו רק 10 דולר והן יגלו הרבה יותר דברים ממה שהן מגלות היום, אנשים יפסלו על זה בדייטים...
"יש לו נטייה להתקרחות מוקדמת, לא תודה... אני מחפשת מישהו עם שיער מלא עד גיל 80"...
כמו שהיום אנשים מתלבטים אם לגלות למישהו שיש להם מחלה תורשתית במשפחה, בעתיד זה אולי יהיה על משהו שטותי כמו גן של נטייה לנחירות.
אם חושבים על זה, זה קצת מזכיר את הסדרה מראה שחורה...
אז עדיף לדעת הכל מראש, או שעדיין עדיף להכיר פנים מול פנים ולגלות את ההפתעות רק בהמשך?
אשמח לדעת
כדי שאדע אם להמשיך לחפור בנושאים שונים מפעם לפעם או שאין ביקוש...
בהריון האחרון עשינו בדיקת מי שפיר.
לפני ביצוע הבדיקה ביקוש ממנו למלא אילו תוצאות אנחנו רוצים לקבל- האם רק תוצאות מובהקות, או גם תוצאות סטטיסטיות (נניח- יש לילד סיכוי של 37 אחוז להיות אוטיסט).
אני בחרתי שלא לדעת דברים שאינם בוודאות מוחלטת.
למה?
כדי לא להכניס את עצמי לסרטים.
ודרך אגב, יש להם גם אפשרות שהם יספרו לנו כהורים אם יהיה גנים שיכולים להעיד עלינו משהו (למשל- גן למחלת סרטן, שכמובן לא עושים על זה הפלה, אבל כן רוצים ליידע את ההורים. את זה דווקא ביקשתי).
נראה לי שהבדיקה שאתה מתאר קצת מוגזמת.
בסוף, כולנו יודעים מה צריך לעשות כדי להיות בריאים. אז נכון שיש לבדיקה יתרונות, וייתכן שאנשים עם הנטייה המסוימת ילכו להיבדק בזמן ויגלו את הסרטן מוקדם יותר. אבל אני כותבת 'ייתכן' כי אני מכירה הרבה אנשים שיודעים שיש להם נטייה לסוכרת, ולא עושים עם זה כלום כל עוד היא לא מתפרצת בפועל. אני בטוחה שגם אתה מכיר כאלה.
בסוף אנחנו אנשים שפחות מונעים מהשכל ויותר מהרגש. ולא נראה לי שלרגש הבדיקה הזאת עושה טוב.
כי זה גם מכניס לחרדות, יוצר סטיגמות, מרחיק מאנשים מסוימים, ועלול לגרום להאשמות גם אחרי החתונה (את רואה? הגן של השתלטנות זה ממך!!!).
מה גם, שבסוף יש המון אפי-גנטיקה, ויש בורא לעולם שמחולל ניסים. נתונים סופר חשובים שלא יבואו לידי ביטוי בבדיקה הנ''ל.
בקיצור- הייתי מוותרת.
מאשר לחלק הרפואי, מתוך הנחה שהחלק הרפואי הוא באמת חשוב באופן אובייקטיבי ולא סתם אנקדוטות משעשעות.
העניין הוא שיש דברים שכן משמעותי לדעת, כמו בדוגמה שכתבת בעצמך - נטייה מוגברת לסרטנים מסוימים.
הרי ידוע שנשים עם BRCA עושות הרבה יותר בדיקות מאשר נשים בלי המוטציה הזו, כי הגן הזה גורם לסרטן להיות הרבה יותר שכיח, בגיל יותר צעיר והוא יותר אלים.
אז בגלל שהמדינה לא יכולה לממן לכל אדם בדיקה בכל שנה, וגם הציבור עצמו לא יכול לעשות עשרות בדיקות בשנה, עושים את זה ממוקד למי שאצלו הסיכון גבוה יותר.
לכן, לדעתי יש משמעות גדולה לידיעה שיש סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן.
לגבי דברים נשלטים יותר כמו נטייה לסוכרת, אני בטוח שיש הרבה כאלה שכן ישנו את אורח חייהם אם הם יידעו על כך. לא כולם, זה ברור, כמו שיש מיליוני אנשים שמעשנים למרות שהם יודעים בדיוק מה זה עושה לגוף שלהם. בסוף יידע הוא כוח, ומי שבוחר להתעלם מהכוח - בעיה שלו.
זה שיש לנו נטייה לחשוב שידע הוא כוח.
וזה נכון, אבל שקט נפשי הוא כח חזק יותר.
ובמקרה שאתה מתאר, לדעתי, יוצר הרבה מתח וכאב לב, בצורה שלא שווה את העוצמה שמקבלים מהידע הרלוונטי שהוא מביא.
אם היו נותנים שירות של מישהו שעובר במקומי על התוצאות, ונותן לי רק שורה תחתונה של המלצות מותאמות אישית, אולי הייתי עונה אחרת.
נושאים שונים, כלכליים ועוד.
לגבי הנושא, אני יותר בדעה של @עוד מעט פסח, 'מוסיף דעת מוסיף מכאוב' וכו'.
כבר יצא לי לעשות בדיקת אקסום בגלל בעיה רפואית לילדה, ואכן קיבלנו עוד מידע מעבר לשאלה שהיתה אצלנו, והוא מידע שבעיקר מעורר חשש כשחושבים עליו, אבל אין משהו ספציפי לעשות לגביו.
עוד נקודה שלא עלתה, שבדיקות גנטיות יכולות גם לתת תובנות משפחתיות לא רצויות.
למשל, אני מכירה אדם שאמו נפטרה בגיל צעיר יחסית מסרטן ולאחר מכן גם הוא קיבל סרטן בגיל צעיר למדי.
בדיקות גנטיות הראו שמדובר באותה מוטציה, והיא נחשבת מוטציה אשכנזית. בכל עץ המשפחה הידוע אין אשכנזים מצד אמו, כך שזה גרם לו לכל מיני מחשבות לגבי המורשת המשפחתית. זה לא מידע שנעים לקבל. זו היתה מסקנתו אחרי שיחה עם הגנטיקאי, לא סתם חוסר הבנה שלו בנושא או משהו.
פשוט אני..לגבי הדוגמה האחרונה שלך - דווקא מוטציה שתגרום לסרטן לכל המשפחה, חייבת להיות במודעות של כל המשפחה.
בדיקות מקדימות יכולות להציל חיים, והידע על כך שנושאים את המוצטיה הזאת שווה לדעתי הרבה יותר מהמחיר שצריך לשלם בגלל דברים שאולי יתגלו (כמו מה שנרמז בדוגמה שהבאת, שאחד מאבותיה של האמא הוא לא הבעל החוקי והידוע...).
היום אם מישהי מגלה למשל שיש לה BRCA, מיד ימליצו לה ליידע את כל ההורים, אחים וילדים שלה. זה יכול ממש להציל חיים.
או אפילו כדאי לעשות בדיקת פול גנום.
חושבת שמספיק צ'יפ גנטי, שיסרוק כמה מאות עד כמה אלפי גנים, שתורמים ברמת וודאות *גבוהה* למחלות משמעותיות, ושיש משמעות לידיעה המוקדמת מבחינת אפשרויות מניעה וטיפול.
כל המידע מסביב, אני כרגע עדיין בדעה שהוא מיותר.
אולי בעתיד כשמידע גנטי יהיה באמת זמין יותר לכולם, אז זה יהיה פחות 'אישו', לא יודעת.
כרגע אני יודעת רק מניסיוני המוגבל, ומן הסתם יש בזה העדפות שונות כמו בכל דבר אחר, שיש דברים שעדיף לא לדעת, ולדעתי בדיקה גנום מלא תחשוף יותר מדי דברים לא מועילים.
שאלה להמשך הדיון: ילד על הרצף בתפקוד גבוה, נניח בן עשר או 12( בהנחה שהוריו כבר סיימו את שלב הילודה, נניח), האם יועיל לו לדעת האם יש סיבה גנטית? לדעתי לו עצמו כרגע לא יועיל ואולי יזיק. מה דעתך?
כתוב שם שלתסמונת דאון לא מספיק לעשות בדיקת אקסום. זה ממש לא נשמע לי אמין. לתסמונת דאון מספיקה אפילו בדיקת קריוטיפ או שבב בשביל לאבחן, ואקסום נחשבת מורחבת יותר מהן.
וגם באיקס שביר זה לא נשמע אמין שצריך את הבדיקה הכי מורכבת בשביל לאבחן.
בקיצור, האמינות פה מוטלת בספק לדעתי. אלא אם כן יש פה פרט שפספסתי או לא הבנתי נכון.
לגבי עצם השאלה - גם אני לא בטוחה כמה עודף מידע כזה בוא באמת טוב.
בדברים שמידע מוקדם עשוי לעזור למנוע או לאפשר טיפול טוב יותר - יש בזה יתרון (למרות שעדיין יש מחירים, אבל אולי זה בכל זאת שווה את זה).
אבל יש הרבה דברים שהמידע רק יוסיף מתח ולא באמת יעשה טוב לאף אחד.
אסביר:
בפועל כשעושים אקסום לתינוק, בודקים גם דברים שאין באקסום עצמו אבל הם שכיחים כמו תסמונת דאון או איקס שביר. אז בפועל זה כלול בבדיקה, למרות שמבחינה טכנית זה באמת לא אקסום...
המעבדה פשוט עושה בדיקות נוספות של מצבים שכיחים שלא קיימים באקסום (כמו בסוג הבדיקה הראשון שכתבתי למעלה).
בשתי הלקויות האלה אין בעיה בגן הבודד ולכן האקסום לא יזהה את הבעיה, אלא יש בעיה במספר הפעמים שהכרומוזום קיים בגוף או ברצף חוזרני של הגן, וזה לא משהו שאקסום בודק. הגנים עצמם תקינים, האותיות כתובות נכון, אבל מספר החזרות של הגנים לא תקין.
זה כמו שתבדקי אם הילד שלך לבוש בבוקר ומוכן ללכת לגן, אז את תראי שיש לו חולצה ויש לו מכנסיים אז מבחינתך הכל טוב.
אבל מה שאת לא רואה זה שיש לו 8 זוגות מכנסיים אחד מעל השני, ולכן זה בעצם לא תקין. אקסום לא יודע לעשות את הבדיקה הזאת, הוא בודק רק אם יש מכנסיים ואם הם תקינים.
סליחה אם הדוגמה מפגרת, השעה מאוחרת 😬
בפועל כאמור מי שעושה אקסום מקבל תשובות גם לזה, פשוט כי לא מסתמכים רק על האקסום בשביל לתת תשובות.
שעוסקת לאנשים להרזות, על ידי זה שמנתחים את אופן הפעולה של הגוף שלהם - מתי נכון להם לאכול, אילו מאכלים כדאי להם להוריד מהתפריט וכו'.
זה למשל נשמע כמו סוג בדיקה שיש לה תועלת ממשית. (כרגע נשמע שזה לא באמת זמין לכל אחד. והם גם כותבים שזה לא יעבוד לכל אחד, בלי להסביר למה. אבל הכיוון נשמע ממש מעניין).
מדובר בפסאודו מדע, לפי המחקר העדכני הדיאטות המותאמות אישית לפי גנטיקה לא יותר יעילות מכל דיאטה אחרת שבה דואגים לגירעון קלורי.
מצאתי אפילו אזהרה של משרד הבריאות בעניין, היא אמנם משנת 2017 אבל המציאות בהקשר הזה לא השתנתה מאז, רק התאבון של החברות לכסף שלנו גבר עוד ועוד...
https://www.gov.il/BlobFolder/reports/nutrigenetic/he/files_publications_MISC_Nutrigenetic.pdf
בדיקות גנטיות הן אופנה חדשה, אך האם יש כיסוי להבטחות בפרסומים? - אשה עובדת
שימי לב לכותרות המפוצצות מ"הכתבה" (שהיא בעצם פרסום ממומן) ששלחת:
"ירקתי לתוך מבחנה וירדתי 51 ק"ג כמו קסם"
"המומחים נלהבים: "מי שמתמודד עם השמנה או סוכרת ולא ניגש לבדיקה מפספס את הזדמנות חייו"
כותרות כאלה מוגזמות ומונפצות, כמעט תמיד מעידות על פייק רפואה ולא על רפואה אמיתית.
אין לנושא הזה אישור FDA, אין מחקרים שעברו ביקורת עמיתים שמראים הצלחות יותר גדולות מדיאטות רגילות, אין בסיס מדעי מוצק מאחורי כל היופי הזה.
וכשאני כותב "אין מחקרים" אני עושה איתם חסד, כי בעצם כן יש מחקרים שהוכיחו את ההפך הגמור. חילקו אנשים לקבוצות, קבוצה אחת קיבלה דיאטה מותאמת גנטית ואחת קיבלה פלצבו (כלומר אמרו להם שזאת דיאטה מותאמת לגנים שלהם אבל בעצם זו הייתה דיאטה רגילה לכל דבר בלי שהגנים שלהם בכלל נבדקו).
התוצאות היו חד משמעיות: לא היה הבדל בין הקבוצות.
אם היה מדובר במחקר אמיתי, הכותרות היו הרבה הרבה יותר מאוזנות והן לא היו משתמשות בספורלטיבים כמו "אלפי ישראלים כבר הצליחו" ובטח שלא מבטיחות דברים בומבסטיים כמו "כל המשקל העודף" ועוד "תוך 90 יום בלבד".
אגב, גם השימוש בשם של "אסף הרופא" הוא מטעה - אסף הרופא בסך הכל מפענחים את הקוד הגנטי בכמה נקודות, והם בשום צורה לא קשורים למתן ההמלצות והתפריטים שיבואו בהמשך.
הם פשוט רוצים לרכוב על המוניטין של מוסד רפואי מוכר, למרות שהתרומה שלו היא טכנית בלבד ולא קשורה בכלל לשיטה עצמה.
זאת הטעייה מכוונת שנועדה להוסיף אמינות, כאילו בית החולים שותף ולכן יש מאחורי זה גוף רפואי שתומך בשיטה הזאת.
זה כמו שאני אגיד לך לעשות בדיקת דם בתל השומר, ואז על בסיס בדיקת הדם הזו אני אגיד לך באיזה מקצוע את צריכה לעבוד, ואכתוב "בשיתוף בית החולים שיבא בתל השומר".
הנה למשל מחקר שעבר ביקורת עמיתים שקובע שדיאטה מותאמת גנטית לא הצליחה לגרום לירידה במשקל מעבר לניחוש אקראי:
באמת זה שהיה כתוב שזה קשור לבית החולים אסף הרופא הצליח להטעות אותי לחשוב שזה אכן הוכח מחקרית.
פשוט אני..אגב שלא יהיה לך ספק - אסף הרופא מודעים היטב לכך שנעשה שימוש בשמם הטוב בשביל מטרה לא ראויה,
אבל לצערנו כסף יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים (כמובן במקור נכתב על שוחד, אבל זה עדיין נכון...).
הם מרוויחים סכומים נאים מההטעייה הזאת ולכן לא דואגים שהיא תיפסק.
היה לי ברור מראיית הפרסומת
שאסף הרופא לא מאחורי זה
לא היו לי כלים או זמן/ מספיק כוח רצון
למצוא את ההוכחה לכך
לא בגלל התעניינות בדיאטה, אלא התעניינות ב'איך הפעם טשטשו 'עובדות'
מצד שני אם זה היה עוזר לי כלכלית למשל מוריד את דמי הביטוח הרפואי שלי, או שתהיה לי נפקא מינא איזה דיאטה תתאיםלי באופן אישי ומה עלי לעשות כדי לחיות חיים טובים, בריאים וארוכים יותר ברמה אישית יכול להיות שהייתי מוכן לשלם על זה אפילו יותר.
אבל צריך מקצוע של מנתח ויועץ גנום או אנאליסט גנום מקצועי ואני חושב שזה עדיין לא בנמצא.
כמה חסכונות נראלכם הגיוני שיהיה לזוג אחרי כמעט 7 שנות נישואים?
יש שלושה ילדים, אחד די טרי
שואלת כדי לדעת מה מצבנו.
לא רוצה להגיד סכומים, אבל נגיד שיש חסכונות של 500 א"ש.
אני רוצה לדעת אם אנחנו מידי מתקמצנים או מידי פזרנים.
אם אפשר לשחרר קצת את החגורה כי יש מספיק, או שכדאי להמשיך לחסוך כמה שיותר...
כי עכשיו מרגישים שקצת יותר קשה לחסוך... הילדים קצת יותר גדולים ויש עוד אחד וכו'...
תודה לכל מי שענתה לי בזמנו על סידור הוסת לקראת החתונה.
אשמח לדעת מה המחירים באולמות לחתונה כדי לדעת מה סדר גודל סביר בלי פיצ'פקעס ועיצובים שמייקרים.
וכמה לוקחים היום צלמים, תזמורת וכו'?
מדובר ככל הנראה על 350-400 איש אורחים.
תודה מראש!
יש אולמות לא וואווו במחירים של 160/180 למנה
ויש אולמות נחשבים יותר במחירים של 240-300 למנה.
כנ"ל צלמים-תלוי מה את רוצה בחבילה שלך...
צלם מגנטים?סרטון?
בגדול המחירים הם 8-12 א"ש
וגם לגבי תזמורת-עם/בלי די-ג'יי?
יש תזמורת טובות יותר שלוקחות 10-13 א"ש
ומניחה שיש כאלה שפחות.
בזמנו כשאני התחתנתי היה "אולם ומלואו" שהם מראש קנו מנות סיטונאיות בכל מיני אולמות ואם הגעת לאולם דרכם קיבלת מחיר זול יותר מאשר אם פנית פרטי.
יש היום דבר כזה?
וגם מה לעשות - להתקשר לעשרות אולמות כדי לברר מה המחיר ולסנן? או שיש מישהו שיודע לסנן לי
התחתנתי לפני שנה בערך אחרי לא מעט שנות רווקות.
מאז החתונה כל נושא האמונה מאד התערער לי, במקביל להתחזקות של בעלי.
זה ברמה שאני מרגישה שבא לי פשוט לצאת בשאלה.
מצד שני הזוגיות כביכול חונקת לי את האפשרות הזאת. הדיסוננס הזה גורם לי להמון מתח והרבה אתגרים זוגיים.
לא יודעת מה לעשות...
מה גרם לך להתערער באמונה?
מהחוויה האישית שלי, יש איזה טריגר שגורם להתערערות (ובכלל לכל שינוי משמעותי).
לרוב אדם לא קם בבוקר ומתחיל פשוט להעלות ספקות באמונה.
מה בחוויה שלך לדעתך גרם לזה?
אולי ההתחזקות מהצד בעלך? אולי טריגר וקושי רגשי? מרגישה חנוקה? אולי להיות עצמאית ולגור בבית משלך גורם לך לשחרר את הגבלות שגדלת איתם עד עכשיו?
אכזבה / כעס על אלוקים? סתירות שכליות? תחושת ריצוי?
תנסי לשים אצבע מה גרם לשינוי.
זה יקל עליך להבין את עצמך טוב יותר.
ואפשר לחיות בטוב גם עם אמונות שונות, גם אם צד אחד לא מאמין בכלל.
אנחנו זוג כזה.
אמנם לא זוג מושלם אבל הבעיה אצלנו היא לא השוני באמונה.
ליצור הפרדה בין האתגרים הרוחניים שלך לאתגרים הסודיים וכמה שפחות לערבב.
להיות בשקיפות ולשתף את בעלך שאת לא באותו מקום רוחני כמוהו, וליצור גבולות גזרה. מה שלך והוא לא מתערב (תפילות למשל) מה שלו ואת לא מתערבת (למשל לא לאכול כשרויות כאלה ואחרות ) ומה של שניכם ואתם יוצרים סטטוס קוו - כמו טהרת המשפחה וסעודות שבת.
אחר כך ובלי קשר לעשות בירור פנימי ואישי סביב נושא האמונה בלי לערב בזה את עניין הזוגיות באופן ישיר, לשמור עליה כמה שפחות מעורבת. ( כמובן שממילא זה מתערבב במלא דברים, אז להפחית מה שלא חובה)
שובי לשתף ולשקף.
בהצלחה רבה!
פרק זמן לבירור עצמי, מניין נובע הפער ומה התכנון שלך לעשות עם זה
הכל אפשרי, אנשים משתנים,
לנו יש פער אמוני- דתי
שהניצנים שלו היו כשנה אחרי החתונה
אחרי כמה שנים עשיתי בפועל שינוי דתי גדול שגרם למתחים/ אתגרים/ פער זוגי
היום אנחנו נשואים למעלה מ20 שנה והפער הזה לפעמים מציק
אבל יש פערים אחרים הרבה יותר משמעותיים ומאתגרים
בעיניי זה פער כמו כל פער בנושא אחר
צריך לנסות לגשר עליו/ לחיות איתו בשלום
מבאס שזה קורה בגיל יחסית מבוגר
אני האשמתי את הגיל הצעיר בו התחתנתי
עזבי אמונה ברמה הפילוסופית, ואפילו שמירת הלכה שעם זה אפשר איכשהו להסתדר.
אבל זה עולם תוכן שונה לגמרי, בילויים אחרים, אפילו לגיטימציה או חוסר לגיטימציה למה לחשוב ולהרגיש.
אם יש סנקציות על כל החלקים האלו בקשר, מה נשאר ממנו...
אם הוא האיש שלך, ואת בטוחה בזה בלי ספקות, וגם הוא חושב ככה עלייך, אז אפשר לצלוח הכל.
זה קשוח, זו עבודה וזה הרבה וויתור אבל אפשרי.
אבל אם יש ערעור בעניין הזוגי- זה כבר יותר קשוח.
כי ברגע שיודעים על מה נלחמים יש כח שנותן מוטיבציה לעבוד.
יכולה לומר לך על הרבה זוגות שאני מכירה באופן אישי מכל הכיוונים-
אותו ראש ורמה דתית- ולא מסתדרים
עושים הליכים הפוכים- וזוגיות פורחת
אבל זה הכל עניין של מטרה.
אם את בטוחה שמטרת העל שלך היא להישאר בזוגיות הזו,
כל השאר מתגמד.
וזה גם לוקח זמן, ותקשורת זוגית פתוחה ומכילה מ2 הכיוונים.
אבל זה לגמרי אפשרי.
ושלמות עם עצמי.
כל הפערים האלה שמים לי המון סימני שאלה אם בזוגיות הזאת זה יכול לקרות.
או שאולי הפערים הם רק טריגר לאתגר האמיתי?
כבר לא יודעת מה הביצה ומה התרנגולת
קודם כל העניין הזוגי.
כל הפערים ניתנים לגישור. באמת.
השאלה אם באמת רוצה את זה
ושלמות עצמית לא קשורה ישירות לזוגיות
אלא להתנהלות עצמית:
אהבה עצמית
בטחון עצמי
תכנון החיים
למידה והשתפרות עצמית
יישום התוכניות והלמידה
זוגיות יכולה לעזור/ להפריע בתהליך
אבל היא לא הקובעת אם התהליך יצליח או לא
אלא רק את
זו שאיפה של כל אדם להרגיש טוב ולהיות שלם עם עצמו. ב"ה תצליחי בכך
לדעתי זה מאתגר את הקשר הזוגי אבל לא סותר אותו.
סימני שאלה תמיד יהיו ולא צריך לחשוש מהם.
סימן שאלה= סימן לגדילה
וכאבי גדילה לא נעימים אבל הם מעידים על דבר נפלא שקורה על צמיחה למקום חדש.
לומדים להיבנות ביחד כזוג עם כל הפערים
לכן זוגיות זו חברות- הלא היא חברתך אשת בריתך
וחברים רבים סולחים צוחקים מתעצבנים מתפוצצים משתפים בקשיים בוכים מתפרקים ועוד ומתקדמים הלאה
ברמה פילוסופית- לא בשיח שלנו
שמירת הלכה- בדברים שקשורים רק אלי הוא לא מתערב (משתדל, בכל מקרה אני לא מאפשרת התערבות)
בדברים שקשורים לזוגיות או לילדים הגענו להסכמות (בעיקר ויתורים שלי)
בילויים- אפשר למצוא בילויים אפשריים חופפים
לגיטימציה למחשבות/ הרגשות- בעייתי
אני פחות משתפת מחשבות ורגשות שמורכב לו להכיל
אני לא אייפה את המציאות
היא מורכבת
אבל אני חושבת שכל זוגיות היא בסוף מורכבת
תמיד מגיע פער/ ים שיותר קשים לגישור
וכמו שאמרתי זה לא הפער שהכי מטריד אותי
לגיטימציה ממנו על מה לחשוב או להרגיש. זה לא תקין.
וגם סנקציות היא לא מילה שמתאימה בכלל לקשר זוגי.
ובילויים ועולמות תוכן שונים זה נפוץ גם אצל זוגות עם תחומי עניין שונים, בלי קשר לאמונה.
אצלנו אני יודעת שיש דברים שאראה/ אעשה לבד וזה היה גם לפני השינוי הדתי שלי.
ליצור נפרדות, ללמוד לבלות לבד.
אצלנו כמעט אין שבוע שעובר בלי דיון פילוסופי אמוני או פוליטי (גם שם אנחנו לא מסכימים) והאמת שזה כיף גדול לפתח דיון ואפילו להתווכח (לא לריב) עם מישהו עם דעות שונות.
זה פינג פונג כייפי בעיניי (ואולי אחד הדברים שמחברים בינינו) אם יוצאים מנקודת הנחה שהמטרה היא לא לשכנע אותו ושאפשר לחיות יחד עם דעות שונות.
שאולי מה שחשוב כאן זה הכבוד ההדדי.
ושוב זה נובע מהערך והרצון להיות יחד.
זה מה שמגדיר בסוף האם אפשר או אי אפשר.
וכמו שכתבו כאן למעלה @נעמי28 וoo לא מצליחה לתייג-
פערים בזוגיות יש לכל זוג גם בלי קשר לרוחניות ואמונה.
ברור שאם זה חופף יותר קל, ככל שיש יותר מכנה משותף כך החיכוחים יורדים, ועדיין תמיד יש על מה לדון.
מה שחשוב זה לא האם אתם מסכימים,
אלא איך אתם מכבדים האחד את השניה במרחב הזוגי, בדברים השונים בינכם, כמה מהותיים שלא יהיו.
שאנחנו התמודדנו עם זה בסוף עשור זוגי.
להתמודד עם זה בשנה הראשונה בטח היה נראה אחרת וקשוח יותר, ההתחלה גם ככה מורכבת. אז חיבוק❤️
לממש זה משהו אחר. אבל באמת להרגיש, מותר להרגיש הכל. אחר כך אפשר לשים על הרגש והמחשבות סימני שאלה.
מה קרה שהשנה זה הגיע? לפני החתונה הייתם באותו ראש מבחינה דתית ומבחינת שאיפה לאיך הבית יראה?
לא כתבת על כל הדינמיקה הזוגית (וזה בסדר גמור) אז נשאר קצת לנחש. בהנחה שהתחתנתם כשאתם פחות או יותר באותו ראש מבחינה דתית, יש לי שני כיוונים אפשריים, אם הדברים לא בכיוון מוזמנת לגמרי להתעלם.
1. אולי היה איזה טריגר? איזה פער בינכם על רקע דתי שהלחיץ אתכם והכניס את שניכם לצורך להקצין לכיוונים הפוכים?
2. בשיא הזהירות - יכול להיות שהעולם החדש של הלכות נידה/הלכות וההנהגות סביב נושא האישות, יוצר בניכם מתח ואז (לא משנה מה הביצה ומה התרנגולת) הוא נלחץ ומחמיר, את מרגישה מותשת או שאינך מקבלת מענה רגשי ונוצר גלגל כזה שהתחושה היא שזה בגלל הדת, אבל בעצם צריך ללמוד התנהלות זוגית?
(במקביל, אם יש בנושא פער, כדי ללמוד טוב - מה הלכה ומה הנהגת חסידות, מה עיקר הדין ומה חומרא וכו' - הרבה פעמים זה יכול לשחרר).
בהצלחה רבה והרבה אור וברכה בביתכם
אבל זה לא זה.
לי תמיד היו סימני שאלה אמוניים. איכשהו חשבתי שקשר זוגי או חתונה ירגיעו בי משהו.
בנוסף, היינו באותה נקודה בזמנו, אבל שנינו מסתבר כבר היינו בתהליך, רק בכיוונים הפוכים.
נראה לי שהיה שם איזשהו סנוור, בשילוב לחץ לחתונה, שהסתיר מאיתנו את זה.
מאז החתונה.
שוב לא כתבת מה עברת עד אז. אבל כדאי ללמוד, לברר, ללבן. אולי למצוא מדרשה או רבנית מתאימה. אולי תנסו כן, לעבור את התהליך ביחד, גם אם הוא יכלול בירורים נוקבים.
גם אם תשארו עם פער, אמוני או מעשי - אפשר לנהל כך זוגיות אוהבת ובונה. אמנם אתם בתחילת הדרך, אבל זה אפשרי.
אם צריך עזרה, יש אנשי מקצוע שמומחים בזה.
בהצלחה רבה
יש הרבה סיבות למה כדאי להתחתן, פתרון בעיות אישיות אינה אחת מהן. תמיד מגלים שהבעיות נשארו ורק יש כעת עוד מישהו שהוא חלק מהעניין.
לא התחתנתי *כדי* לפתור לעצמי את השאלות.
חשבתי שזו תהיה תוצאה נלווית.
חיים יותר כפיים והאמונה מגבילה אותך שם?
אם כן תנסי לחשוב עם עצמך אם לעזוב את הדת או לוותר על עקרונות הלכתיים בזוגיות ייתן לך חיים יותר כפיים
מהניסיון שלי אפשר הכי להנות ולשמור על כל העקרונות, כי הדת מגבילה אותנו באמת מהנאות היא מגבילה אותנו מלאבד את הכיוון, שומרת עלינו מלעשות שטויות קריטיות, שומרת על בריאות נפשית, אהבה, קרבה לה' וחיים טובים.
(זאת הניק לב אוהב, מהניק של בעלי...)
על כל הדברים הנפלאים שכתבו כבר בשירשור,
גם ביני ובין אשתי היו ויש פערים, וההתמודדויות בחיים הזוגיים בנו אותנו ונתנו לנו פרופורציות. על השקפות הרבה יותר קל לגשר מאשר על קשיים יותר 'קטנים' במבט ראשון, אבל הרבה יותר נוגעים ליומיום.
אבל... אני רוצה להציע פה הצעה, הקב"ה שם כל אחד מאיתנו במבחנים שונים ומגוונים, ושולח לנו גם כלים שונים ומגוונים להתמודד עם הנסיונות, כדי שלא יפילו אותנו, אלא אדרבה ירימו אותנו. (כמו מדריגה שיכולה לבלום, וניתן לעלות עליה גבוה יותר...). יכול להיות שהקב"ה נתן לך את מבחן האמונה, והקדים לך 'תרופה למכה' בדמות הנישואין, ועכשיו השאלה מה תעשי במציאות הזו. האם תצליחו יחד להתחזק באהבה, בהרמוניה, ואז בסוף גם תרוויחי את העוגן הרוחני מבעלך. בהצלחה!!
קחי יעוץ מעמותת התקשרות זה השם שלהם. אל תתמודדי לבד. בהצלחה.
עם החוויה והנסיון שיש לי היום, ייתכן מאוד וכן. ואומרת את זה בכאב וצער גדול.
מצד שני לא באמת מוכנה לוותר עליו ועלינו ועל המשפחה שבנינו היום.
אם הייתי עם כל הידע והחוויות והנסיונות שצברתי היום- פעם, כנראה שהייתי מתחתנת עם סגנון אחר לגמרי. למרות שכל החוויה והנסיון בגלל מי שהתחתנתי איתו גידלו אותי להיות מי שאני היום...
השאלה אם היינו בוחרים בה שוב
בכאב רב,
כנראה שהייתי בוחרת אחרת..
בהנחה שאת אנונימית אפשר לשאול למה?
ומה בעלך היה עונה על השאלה הזו ? הוא מרגיש כמוך?
.
שהלב חשוב מאוד
לא להתעלם ממנו וללכת רק אחרי השכל
גיליתי שאני מי שחשבתי שאני
לנקודה שבה בחרתי בת זוג?!
הייתי חוזר אחורה 13.8 מיליארד שנה אחורה כדי לראות מה לעזאזל קרה שם ואיפה הכל השתבש.
הייתי חוזר ליום של החתונה עם אותה אישה יקרה שלי
והייתי מסמן לעצמי היום בפתק כמה תאריכים חשובים לתיקון...
1. תאריך הלידה של הבן הבכור לדעת לעשות קיסרי מתוכנן ולא ללדת בלידה שהסתבכה ויצרה לנו בלגן (ועדין הייתי רוצה גם את התאומים שבאו אחרי מטיפולים)
הייתי גם מסמן את תאריך יציאת הביטקויין לעולם לשעת שאני הולך להשקיע איזה 1000 דולר באותו יום
ואולי הייתי חושב מחדש על הלימודים האקדמיים
אבל עם 3 הדברים האלה הייתי מסודר היום אני חושב...
האדם שאני היום, לא הייתי בוחרת במי שהוא היה פעם.
אבל באדם שהוא היום- הייתי בוחרת בלי ספק.
מצטערת שלא נפגשנו שנים אחורה
אולי הייתי יוצאת איתו יותר זמן אבל חד משמעית מתחתנת איתו
מודה לה' כל יום עליו
שהתשובה עבורם היא "כן" בלי ספק כלל,
והם לא תמיד יכתבו זאת כאן גם כי הם מרגישים שזה שלהם וביניהם ולא נחלת הכלל,
וגם כדי לא לצער חלילה אנשים אחרים שבחוסר והתשובה שלהם שלילית אז כמו "לזרות חול"
(לא אומרת חלילה שזוג שעונה כן הוא לא מרגיש שזה שלהם וביניהם
ולא אומרת חלילה שזוג שעונה כן לא רגיש לזולת ורוצה לזרות מלח.
חלילה.
אלא רק להביא את המציאות שקיימים גם זוגות שלא יענו ולא יכתבו זאת כאן בגלל הסיבות הנ"ל ואחרות,
לכן לקחת זאת בחשבון שזה בעצם לא מדגם מייצג).
אפילו שבסוף התגרשנו
אם הייתי חוזרת אחורה הייתי בוחרת בו שוב (אלא אם כן שחוזרים אחורה יודעים מה יקרה לו בהמשך אז לא)
אם הייתי רוצה לסבול הייתי נשארת שם😉
כתבתי משהו ומחקתי, כלומר יש צד שהתשובה במושגים של אז, אם היו שואלים אותי תיאורתית על כך וכך וכך, התשובה כנראה היתה שזה לא בשבילי. אבל אחרי התהליך שעברנו בייחד, זה חלק ממה שאני.
אשתי היא חלק ממני והאתגרים הם חלק ממה שהקב"ה זימן לי.
לעבור את כל הכאב ראש של הזוגיות עם בן אדם אחר???
כן הייתי משדרג כמה דברים אצל עצמי לשיפור הזוגיות😀
כלומר, הבחירה הייתה תוצר לוואי של הרבה גורמים בנפש שהיו צריכים יחס אחר (בעיקר מנגנון חרדה, אבל לא רק).
מה היה קורה אם הדברים האלה היו מקבלים יחס בזמן? שאלה מעניינת. היה בטוח יותר קל בעולם.
יש למישהי המלצה?
אני בקופת חולים לאומית.
עדיף באיזור המרכז או ירושלים
תודה!
זה בתשלום אבל יש רופאה שמסדרת לכל כלה לפי מה שהיא צריכה ורוצה..אם תרצי אשלח לך מספר בפרטי.
והמון מזל טוב 
אשמח גם לדעת האם היה שם משהו מעבר למרשם + תקחי בתאריכים האלו והאלו
(נתנו לי שם של רופאה בקופה בבני ברק. אז מתלבטת כי בקופה זה בחינם)
כפי שכתבו - הוא שילוב של המקצועיות גם בפן הרפואי וגם בפן ההלכתי +
הזמינות +
הליווי המותאם +
מה עושים במצב של בלתמי"ם
וכל המשוואה הזו לענ"ד = שלווה נפשית. שזה מצרך אולי הכי יקר עבור הכלה
אז נכון, יש תשלום חד פעמי (לא בטוחה בדיוק כמה עכשיו, אבל לא סכום מוגזם כלל וכלל, וכאמור חד פעמי) -
אבל הכלה מקבלת את הידע והמקצועיות וההתמחות גם של רופאת נשים שם בפן הרפואי וגם בפן ההלכתי שמכוונת בדיוק לכל העניינים ותתי העניינים וכל מה שנצרך,
מקבלת זמינות שנצרכת במיוחד במקרים שיש תופעות לוואי / הכתמות / בלאגן כלשהו / מרשם שלא היה מותאם וכן הלאה - ולא צריכה לחכות לתור בקופה אלא מקבלת מענה מיידי + מרשם וישר יכולה לטפל בכך ולשנות בזמן,
מקבלת ליווי מותאם כאמור, שלוקח בחשבון ומותאם למה שהיא צריכה ולתוכנית והרצון המדויקים שלה.
(וכמובן שאין לי כלל אחוזים במיזם, אני פשוט רואה בעיניים את השלווה שהוא נותן ונתן לכלות שליוויתי וזה בעיניי שווה הכל )
שוב המון מזל טוב וברכה שלמה
והרופאה הייתה זמינה במייל זה היה ממש נח ומרגיע.
מאמינה שאם היה צורך דחוף היה אפשר להשיג גםטלפונית
אם באמת המיזם נותן מענה שאין אצל רופאה בקופת חולים?
(נניח אם אני אלך לסניף בבני ברק בטח כל הרופאות שם מבינות בזה...לא?)
יכול להיות שרופאה בקופה תתן תכנית שתעבוד פיקס ולא יהיו שום סיבוכים ושאלות, ואז המיזם באמת מיותר.
היתרון במיזם הוא שאם יש סיבוכים, משהו קצת משתבש, וכדו', אז תמיד אפשר לפנות ולקבל מענה מותאם, כולל מרשמים לפי הצורך.
ומי שמראש המחזורים שלה פחות סדירים, אז עוד יותר מומלץ לפנות למיזם.
האמת ביקשתי באפליקציה אפילו לא הגעתי אליו
נתן לי מרשם והוראות
נראה לי שהשארתי להם הודעה לפני כמה ימים אבל לא זוכרת שחזרו אלי
לכי לד''ר תמר צור.
היא רגישה, ודתייה- כך שתבין בדיוק מה את צריכה.
שרופאות דתיות עשו לכלות שלי פדיחות רציניות ומאז אני לא סומכת עליהן...
שלא הייתי אצלה לפני החתונה.
ככל הנראה היא עוד לא סיימה את התואר כשהתחתנתי...
במקרים אחרים בהחלט ראיתי שההבנה ההלכתית שלה חסכה לי הרבה בעיות.
סתם סקרנית
בכל מקרה כדאי גם להתייעץ עם המדריכת כלות אחרי שהולכים לרפואת נשים. המדריכה היא לא רופאה אבל כן עם ידע וניסיון בנושא, ולרוב תוכל לזהות אם התכנית שניתנה לכלה עשויה להיות בעייתית.
או באמת לפנות למיזם כלות של מכון פוע"ה. זה לא יקר ביחס להוצאות חתונה אחרות, וזה שירות מעולה שיכול לפתור הרבה בעיות...
מבחינה מסוימת אולי באמת עדיף פרטי כי אז אפשר לקבל מענה מיידי, לעומת בקופה שהרופאה נמצאת רק פעם בשבוע
אני התייעצתי בטלפון עם מכרה רופאת נשים והיא אמרה לי איזה גלולות לבקש מרופאת משפחה.
היה אחלה
והמינון נקבע בהתאם לשלב במחזור שבו את נמצאת
(לסוגיהן השונים), ויש כאלה שפרימולט נור.
גלולות זה בדרך כלל למי שרוצה למנוע
מי שרק רוצה לסדר את המחזור כדי שלא תהיה חופת נידה זה בדרך כלל פרימולט
זה נראה לי יותר עדין מפרימולט נור מבחינת ההשפעה ההורמונלית.
זה כנראה תלוי ברופא.
למי מתאים גישור והאם יש אנשים שלא ילך איתם בכלל גישור?
אם מנסים להילחם, הרבה פעמים פוגעים בלי כוונה בצורך הבסיסי הזה של הילדים.
ההכנות היו לי קשות,, כי הקטני פרפר אותי כל היום והגעתי לערב שאני סחוטה מעייפות... בכל זאת התארגנתי, טבלתי ובאתי בשמחה ורצון הבייתה..
הייתה לי איזו ציפייה שזה יהיה יותר מסתם ערב, הייתי זקוקה לשיח, קרבה נפשית אחרי תקופה כל ככך ארוכה של ריחוק, אפילו איזו מתנה, משהו קטן אחרי כל התקופה הזאת.. וחזרתי הבייתה ובעלי היקר והאהוב פשוט ישב לידי בספה וחיבוקים וכו והיה לי קשה, כל כך קשה, הרגשתי שאני לא מסוגלת להמשיך וזקוקה לקצת רגש, קרבה רגשית.. משהו.. וכלום.. הרגשתי שמשהו לא זז בי, אני אוכלת את עצמי שלא ההיינו יחד בסוף, אבל מצד שני לא יכולתי להתעלם מהאכזבה וחוסר נחשק שהייתי בו..
לא יודעת אם הסברתי את עצמי ברור.. אבל אני מגזימה?
אולי יותר עניין של תיאום ציפיות.
דיברתם על איך כל אחד רואה את הערב הזה? תכננתם משהו? יכול להיות שבעלך מרגיש למשל שזה שהוא היה עם התינוק לבד בזמן שיצאת לטבילה (אם הוא אכן היה איתו) זה היה לו מתיש ובכל זאת הוא קיבל אותך בשמחה. יכול להיות שפשוט לא עבר לו בראש הרעיון של לקנות מתנה כי מבחינתו המתנה הכי גדולה היא שאתם מותרים סוף סוף. יכול להיות שהוא מרגיש שחיבורים הם הדרך הטובה ביותר להביע קרבה רגשית. יכול להיות שהוא לא שם לב כמה את עייפה.
קיצור סתם זרקתי כאן כל מיני רעיונות, לא בהכרח מתאימים ספציפית לסיטואציה אצלכם, אבל זו קריאת כיוון...
ולא, את בכלל לא מגזימה. רצון לקרבה רגשית הוא משמעותי וחשוב.
לכן חשוב לשקף אותו, לשקף את ההשקעה שלך, לשתף הרצונות ובציפיות שלך, לשמוע גם את אלו שלו, ולבחון איפה אתם הולכים אחד לקראת השני.
רק לו לחכות שהוא ינחש או יבין לבד, למרות שזה הכי כיף (;
בהצלחה, אהובה! ומזל טוב!
אתמול זה כבר ממש הכאיב לי.. אחרי תקופה כלכך ארוכה, ציפיתי חטיפה מעבר, חשיבה השקעה.. וכלום.. אפיחע אני הבאתי משהו קטן, רציתי להקדיש שיר.. ופשוט התפנצרתי בבת אחת.. היה נמאס לי לזרום כמענה שאני כלכך זקוקה לו לא מסופק.. כאב לי כלכך והערב הזה פשוט היה לא טוב.. לא האמנתי שזה הגיע למצב הזה😕
זו באמת עבודה של שנים.
אני כן ממליצה בזמן רגוע לפתוח את זה שוב.
מה בדיוק היה חסר לך? האם הוא מרגיש שהוא מסוגל להיענות לצרכים האלה? ואם לא ( ולפעמים לא) אז מה כן.
לחפור לעומק על הצורך הרגשי ולבדוק אם יש דרכים נוספות למלא אותו.
למשל, אישה שמצפה לחזור לבית מסודר. אפילו קצת. חוזרת תמיד לבית הפוך. וכמה שמדברים והבעל משתדל תמיד היא חוזרת לבית הפוך ומתפנצרת.
אז יש כאן את הרצון הפרקטי שהבית יהיה מסודר ויש את הרצון הרגשי - לראות שלבעל אכפת מהרצון שלי.
אחרי שיש הבנה שהבית כנראה לא יהיה מסודר, מתמקדים לצורך הרגשי. "חשוב לי להרגיש באיזושהי צורה שאכפת לך, שאתה איתי" נותנים לו למצוא את הרעיונות שלו. והכי חשוב- מוכנים לקבל אותן למרות שזה לא תואם את הציפיות שלנו. ולשמוע את האהבה בדרכים נוספות.
כמובן אני מדברת כאן על מצב של זוגיות בריאה וטובה ולא על מצב שבאמת יש ממש חוסר אכפתיות...
נניח האישה מאוד רוצה ביטוי רגשי משמעותי בצורת מכתב/ מתנה, והבעל מתקשה בדברים האלו, אולי דווקא הוא יסכים לעשות משהו שחשוב לה בתחום הטכני, כמו למשל לסדר את הבית...
צריך הרבה יצירתיות, ומוכנות לתת ולקבל אהבה בשפות שונות
זה תמיד שם המשחק.
את יודעת שעוד יומיים טבילה? תגידי לו שאת מצפה למשהו מיוחד.
נכון, זה פחות כיף מלהגיע הביתה ולגלות שהוא הזמין את אייל שני שיכין לכם ארוחה פרטית אבל זה לגמרי עדיף מלהתאכזב.
בסוף אין לו כוונה רעה פשוט חוסר מודעות
תקבלי שם תשובות מנשים (אם זה יותר נעים לך).
במיוחד לידה ראשונה, שונה מאוד ממה שהכרת עד עכשיו.
לפני זה הייתם רק אתם, עכשיו יש תינוק טרי, הגוף עדיין חלש, עייפות שלא הכרתם ובעיקר עוד יצור קטן שדורש את הפניות ותשומת הלב של שניכם.
הצפייה שערב מקווה יהיה בדיוק כמו בעבר לא נכונה.
זה יחזור ולא אבד, אבל רגע, הכל טרי וכואב ועייף.
זה לא אומר כלום, את לא מגזימה, זה רק אומר שהמצב שונה, ותצטרכו ללמוד ולתאם ציפיות איך לעשות את זה נכון.
וזה ילך ויהיה קל יותר, מקווה ראשון אחרי לידה בד"כ מאוד רגיש מכל הבחינות.
מזל טוב❤️
לנשום עמוק ולראות איך מתאזנים (כולל להצליח לנוח לקראת זמנים משמעותיים, כשלא עייפים הכל הרבה יותר פשוט).
אבל גברים צריכים שיסבירו להם ממש ברור
אני שאני צריכה משהו ממש אומרת בפה מלא
כי אחרת זה באמת יגרום לי אכזבה ויוריד את האויר,
כשאני יוצאת למקוה לפעמים כבר מהצהריים אני אומרת לו מפורש,אני צריכה שתחשוב עליי שתקנה לי הפתעה קטנה,שתעשה לנו ערב מיוחד,
אחרת הוא באמת לא יודע למה אני מצפה גם אם זה נאמר המון פעמים,אז את מה שאני מצפה ורוצה אני לא מחכה שהוא יבין לבד כי הוא לא יבין,אני ממש אומרת לו מפורש וכל בעל שרוצה לשמח את אישתו ממש ישתדל לעשות את מה שהיא מבקשת גם אם היא מבקשת על חודש מחדש.
הלוואי וזה היה קורה לבד אצלי,( עדיין לא הפסקתי לחלום על זה)אבל לא ולמדתי לא להתאכזב אם לא אמרתי מראש כלום.
ודרך אגב אני נשואה 20 שנה בערך....
אבל הציפיה שלך לא ריאלית מהסיבה הפשוטה שפשוט אין להם מושג בד"כ..
משיכה ועוררות של גבר רוב הזמן לא תלויה בתנאים חיצוניים, שינוים הורמונאליים ותקופות.
לעומת אשה שצריכה המון תנאים מסביב, גם מהסביבה, גם מעצמה וגם מפעולות ומעשים של בן הזוג שלה כדי להגיע בעוררות ושמחה. זה משהו שלומדים, ולמרות הרצון שזה יבוא טבעי וזורם, לפעמים צריך להסביר לבן הזוג ברחל בתך הקטנה בדיוק בדיוק.
נגיד, אני מבקשת שתחזור מוקדם מהעבודה, תהיה עם התינוק בנחת שאוכל לנוח ולהתארגן. לדעת בלב ולהיות רגועה שהאחריות על התינוק והטיפול בו אצלך כרגע. אני אשמח מאוד אם תתארגן על ערב מיוחד, תחשוב על משהו או אפילו לומר, באלי משחק או סרט או ארוחה. חשוב לי שנשב ונדבר בקרבה ופתיחות לפני המגע זה גורם לי להיפתח ולרצות להתחבר וכו'. דברים שאם היית אומרת לכל אשה ממוצעת היא הייתה משלימה לך את המשפט, הרבה גברים שלא חווים את זה, אין להם מושג. בטוחה שבעלך ישמח מאוד לשתף פעולה כדי שיהיה לך בפרט ולשניכם בכלל כיף, משמח ומקרב❤️
ובאופן כללי כדאי לדעת כדי לא להתאכזב, שחשק מיני ומיניות באופן כללי מקבלים תפנית חדה אחרי הלידה, בעיקר מהצד של האשה אבל גם לזוג ביחד, בגלל המון גורמים, שלפעמים תלויים בך והרבה שלא, ולוקח זמן ממש ללמוד את העניין מחדש. בנחת, אפשר לקרוא, להתייעץ ולנסות כל מה שעוזר, ולא להתבאס, בונים רובד נוסף ומיוחד יותר בזוגיות...
נאמר עוד אלוהנו למעשה ידנו אשר בך ירוחם יתום"
שיכתוב במקומך את כל התחביר והקטעים הטכניים.
אל תדאגי הדרישות האנושיות לשיפורים לא הולכות להגמר
לי אישית זה עושה יותר עבודה
מכניסים מערכות AI וצריך
לאפיין, לחבר ממשקים, ללמד אותו ולתקן טעויות, ללמד את המשתמשים, להתעסק במידע שמגיע וכו'
גם ברפואה משתמשים בAI הרבה לפני שקראו לזה ככה
ועדיין צריך הרבה רופאים ויש חסר מתמיד
יש מקצועות שכנראה יעלמו (בינתיים הAI טוב בלתת שירות/ לאסוף מידע/ לעשות בקרה)
אבל יש משרות שייוצרו מהצורך להשגיח/ לטפל במערכות/ במידע
אבל אם זה ייתר אותי מעדיפה לוותר על העזרה שלו
לא רואה איך זה קורה בקרוב אני כמעט 20 שנה בחברה ומחזיקה המון המון ידע והדברים מסובכים מאד בשביל ai
הדבר הזה הוא חיה לא מאולפת. אם לא יעצרו אותה בזמן. היא תגרום לנזקים חברתיים עצומים. ההתאבדויות של בני נוער בקטנה.
הסבל הזוגי
זר לא יבין
כרוכים אחד בשני במסמרים
הכל מכאיב
כי הוא זז
והיא נאנחה
השפה לא מדוברת
והאור שהיה דהה
אני יושבת צורחת
החזקה מתפוררת
המחייכת דוממת
לאה
כאובה
רפויה
וזה כאב בודד
כזה שלא מחבקים
זה כאב בודד
הם רק מסבירים
השלכות ותשלומים
והלב שמדמם
והלב שמחכה לחיבוק איתן
מתכווץ ונמק
לא פועם כמו פעם
ממש כואב לקרוא
הלוואי ותמצאי מנוח ושקט
בכל המובנים
רק טוב שיהיה
גירושין או בנייה
רק לא להישאר ככה בין הברכה לקללה
שבש!!!
נשמע כואב מנשוא❤️
מקווה שהלכת או הלכתם לקבל עזרה מהמצב הכואב והבודד הזה🙏🏽
כמה קושי
לא משנה מה שיהיה לך רק טוב
האם אתם משווים את עצמכם לאחרים? ברמה שזה פוגע בכם?
למשל:
רואים זוגיות טובה, משפחה, בית יפה, ילדים וכו', משווים ואומרים הלוואי וגם לי היה וכו'
ואם לא- איך אתם מתייחסים/ איך נכון להתייחס לזה בלי להשוות אליכם?
זו טעות וזה פוגע בי
עובדת כל זה
הלוואי הייתי מצליחה
למדתי ומנסה ללמוד כל הזמן שאין בכלל מה להשוות כי אי אפשר בכלל לדעת מה קורה בתוך הבית גם אם הוא נראה לך הכי נוצץ/מתפקד/נורמטיבי/מוצלח שיש.
נראה לנו שהכל וואוו שם אבל מסתבר שלא.
ועם זה מבין ממש את ההרגשה
ילדה ובתחילת דרכי הבוגרת
הייתי מקנאה ומשווה המון
זה נבע גם מרעב ומחסר וגם ממחשבה שיש חיים מושלמים
עם השנים הקנאה פחתה
גם בגלל שהגשמתי הרבה מהרצונות והחלומות
והחיים נעשו פחות חסרים
וגם כי הבנתי שהחיים מורכבים ולכולם יש בעיות בלתי פתורות
למדתי להעריך את מה שיש ולהמשיך להגשים חלומות
אם מגיע רגע של קנאה אני מנצלת אותו ללמוד מה כואב לי ולנסות למלא את החסר כפי יכולתי
היא להבין שאם ראיתי משהו והוא מעורר בי תחושה כלשהי זה לא סתם.
כתוב לא לחמוד משהו ששייך למישהו אחר.
אבל כן אפשר לזהות בי את הרצון העמוק נניח לזוגיות טובה, להבין שזה משהו שאני רוצה וזה רצון ששייך אלי, ולחפש איך אני בחיים שלי מגיע לשם.
בכללי אני לא כ"כ קנאית..
אבל זה יכול לקרות כשמתארחים אצל משפחה ונגיד שראיתי שיש להם משהו שחסר לנו או שאנחנו פחות טובים בו וזה יכול להפריע...
ב"ה לדעתי הדשא שלי תמיד ירוק יותר אז ההשוואה לא פוגעת בי
חברה אמרה לי פעם (בהקשר של בעל אבל אפשר להשליך על כל האספקטים בחיים)- אולי הבעל של החברה ההיא גבוה יותר, ושל ההיא חבר'מן יותר, ושל השלישית מרוויח יותר, אבל במכלול התכונות- הבעל שלי הכי טוב בשבילי!
אין לי פייסבוק
אין לי אינסטגרם
אני לא מסתכלת על סטאטוסים בוואטסאפ,
ולא עוקבת אחרי משפיעניות כאלו ואחרות
זה פשוט ממש ממש לא מעניין אותי, ויש לי דברים יותר טובים לעשות עם הזמן שלי.
מה שאני רואה/שומעת זה מהחיים האמיתיים.
אולי היה לי יותר קשה אם כן היה לי והייתי רואה כל מיני בתים מסודרים, חופשות חלומיות וכדומה, אבל אני עדיין בספק.
אם מה שגורם לך קנאה נובע מהנ"ל, כדאי לך ממש להפסיק עם זה, בשביל שלוות הנפש שלך
שבה יש לי חוסר, ובה אני מתבאסת כשאני רואה שלאחרים יש ולי אין.
אבל ברור לי שהבאסה היא לא כי להם יש- זה באסה ענקית על זה שלי אין. וב''ה אני כבר במקום שאני יכולה לעשות עבודה כדי להתחיל להשיג גם (תחזיקו לי אצבעות...).
לגבי הנקודות האחרות- הדבר המרכזי שעוזר לי שלא להשוות זה אמונה פשוטה בקב''ה, שמביא לכל אחד את החיים המדויקים עבורו. לרוב זה עוזר, אבל כמו שאמרתי למעלה- זה לא מאה אחוז...
כתוב בברכה הראשונה של תפילת שמונה עשרה
גומל חסדים טובים- כלומר, משלם לנו יותר ממה שאנחנו ראויים. לכן אם נחיה בתחושה כזו שכל מה שיש לנו זה יותר ממה שאנחנו ראויים ואנחנו ברי מזל (כמובן שאין לנו יכולת להבין את חשבונות שמיים) אז אולי אף פעם לא נרגיש שחסר לנו...
אהבתי ממש
תודה רבה
ולא חיצוני.
מיקוד על מה נכון לי. על מה טוב לי.
וגם מיקוד על מה חסר לי ואיך אני משיג את זה ופחות על האחר.
חיזוק בכך ש"אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימא"
ומה ששלנו - שלנו. ואף אחד לא לוקח מאיתנו או מחסיר מאיתנו במה ששלו.
שהקב"ה משגיח עלינו בהשגחה פרטית ואוהב אותנו
ששלו הכל, שממנו הכל
שבידו הכל, שמאיתו הכל
שאנו עושים את ההשתדלות + האמונה והתפילה - והשאר - בידיו.
ואם רואים משהו אצל האחרים ועושים את העבודה הפנימית ומבינים שחסר לנו - שוב, מתמקדים פנימה ובוחנים האם וכיצד ניתן למלא את החסר.
ואם עוזר גם לעשות עבודה מחשבתית שאנו לא יודעים ולא רואים מה אצל האחר באמת - אלא רק את הפן השטחי בלבד.
לעולם לא נוכל לדעת מה יש או אין לו בתוך 4 קירותיו.
לעולם לא נוכל לדעת מה עבר בעבר עד לאותו הרגע שיש לו, מכל התחומים.
לעולם לא נוכל לדעת מה יקרה לו בעתיד, החל מהדקה הבאה ועד ה120.
לעולם לא נוכל לדעת גם בהווה עם אילו "תיקים" הוא מתמודד חוץ מהנתונים הללו שאנו רואים מבחוץ.
לעולם לא נוכל לדעת איך הוא מרגיש פנימה והאם הוא שליו, שמח, מרוצה, או שממש לא.
וגם מתוך כך החיזוק של "איזהו עשיר השמח בחלקו" - לראות איך לשמוח במה שיש לי. להאמין שזה מדויק לי כעת. ואם לא יש בידי את הוכחות לשנות.
במה שיכול. ובמה שלא - לבקש עזרה. ובמה שגם עזרה לא תעזור - להניח רק על הקב"ה שבאמת בידיו הכל שיכוון אותנו ויתן כוח ואור ב"ה.
אני משווה ביחס לאחרים רק כשאני רוצה לתקן בעצמי משהו
אבל לא מתוך קנאה עצובה כזו, יותר מרצון ללמוד
ללמוד משהו שלא הכרתי ולראות איך אני מכניס אותו לחיים שלי?
כן!
טוב לי בגדול
יוצא לי לקנא או להשוות אבל לא בצורה שפוגעת בי
כי אני יודעת ומכירה את המקום שלי
כוח-על בזוגיות והיכולת אולי הכי חשובה בזוגיות זו היכולת לראות את האחר.
אני רואה אותך אשתי.
אני רואה אותך בעלי.
אני רואה אותך.
ואני רואה גם אותי. וזה חשוב לא פחות. זה גם כוח-על לתת לעצמי ולמתחולל בי ניראות.
ואחרי שאני רואה את עצמי
אני מבין/ה גם ובנוסף -
שאני לא חזות הכל.
וכשאני עייפה/לחוצה/תשושה/מעוכה/מחוקה/עמוסה/כאובה/עצובה/מדוכדכת
ומצפה מבן זוגי
להקשיב לי ללא גבול,
לקבל אותי כמו שאני ללא גבול,
לעזור לי ללא גבול,
לשמח, להחמיא ולהרים אותי ללא גבול
ולהכיל את כל כולי גם במצבים האלה -
אני חייבת לזכור
שבאותה מידה -
גם בן זוגי לעיתים
עייף/לחוץ/תשוש/מעוך/מחוק/עמוס/כאוב/עצוב/מדודכך
וגם אני צריכה
לראות אותו
להקשיב לו,
לקבל אותו כמו שהוא,
לעזור לו כמה שאני יכולה,
לשמח, להחמיא ולהרים אותו
ולהכיל אותו גם במצבים האלה.
הרי לא ניתן לצפות שבן/בת הזוג יהיו בשבילנו 24/7 בכל מאת האחוזים בלי שום עצירות.
לפעמים מה שהם יכולים לתת זה רק 90%
לפעמים רק 50%
גם הם בני אדם.
וכמו שאני מצפה מהם להכיל אותי גם כשאני לא הכי נחמדה ושלווה -
כך בדיוק אכיל אותם אני כשהם לא הכי נחמדים ושלווים.
כולנו בני אדם.
כולנו לפעמים עייפים.
כולנו לפעמים כועסים.
לא כדאי לקחת כל טעות קטנה של השני קשה ולקחתה ללב
לא כדאי לכעוס יותר מדי על בן הזוג כאשר הוא אנושי ולא מושלם.
הוא לא צריך להיות מושלם כל הזמן.
הוא לא יכול להיות מושלם כל הזמן.
הוא לא יכול להיות מושלם כלל. כי הוא לא.
וגם אנחנו לא.
כי ככה אנחנו.
בני אדם.
אנושיים, לא מושלמים,
כאלה עם בשר ועצמות
כאלה עם עוצמות
אבל גם חולשות
כאלה עם רגעים מלאי אנרגיה וכוחות חיים
שרק בא לעזור לנו לכל העולם ולטרוף את כל העולם
וכאלה עם רגעים של חולשה ותשישות
שרק בא לנו להתחפר מתחת לשמיכה ולא לצאת איזה שנתיים ככה...
אז...
ראיתי את בן הזוג קצר רוח?
במקום לכעוס ולרטון ולרדת עליו
אשתדל להכיל אותו, להבין אותו,
להיכנס לראש שלו
לראות אותו
לחשוב לרגע מה הוא מרגיש עכשיו
מה קשה *לו* עכשיו
מה יעזור *לו* עכשיו
מה ישמח *אותו* עכשיו
וקצת "לרדת" ממנו...
לתת לו את הספייס שלו,
את המרחב שלו, את המקום שלו,
לתת לו את ההרגשה שאני מבינה אותו
ושזה בסדר, מותר גם להיות לא מאה אחוז לפעמים.
אם בריב/בויכוח/בעצבים הבאים
נזכור את זה
שהוא צועק כי...
כי גם לו קשה...
כי גם הוא מרגיש ש....
כי גם הוא עבר את זה ואת זה ואת זה וכבר עמוס...
שגם הוא לא כל כך מסתדר עם זה ועם זה ועם זה...
ושאני עצבנית כי...
כי גם אני עייפה או עמוסה
כי גם לי קשה כך וכך...
כי עליי עובר כך וכך...
בצורה הזו,
הריב יהפך לשיח מבין ועמוק,
בונה ומפרה
וירבה אהבה, הזדהות והבנה ביננו.
למה?
כי אני לא חזות הכל.
ואני רואה אותך.
@פשוט אני.., כי רציתי לפתוח בהו''ל, אבל אני פותחת פה.
יש שם שרשור של מישהי שכותבת שהיא עשתה משהו נורא, והיא לא יודעת למי אפשר לספר.
וזה הזכיר לי שפעם (מספיק פעם בשביל שאוכל לכתוב כאן...), יצאתי לקפה עם חברה, והיא סיפרה לי שהיא בגדה בבעלה. ולא יכולתי להכיל את זה. וחתכתי את הקשר איתה. ועד היום זה יושב עלי, ואני מתחמקת מלפגוש אותה ואת בעלה (שבינתיים הקשר ביניהם השתפר, אבל אני והיא עוד נושאות את הסוד שיכול לפרק אותו).
או, יותר מדויק וכנה- לא מצליחה לראות אותה. היא מגעילה אותי. ופעם היינו חברות ממש טובות (לא סתם היא העיזה לדבר על זה איתי).
והשרשור שהוזכר למעלה גורם לי לתהות האם אני חברה נוראית, או אדם נורמטיבי.
והאם זה היה טעות שהיא סיפרה לי (חד משמעית אני הייתי מעדיפה שלא לדעת. למרות שברוב מוחלט של המקרים אני דוגלת בכנות קיצונית).
מה דעתכם?
שבוע טוב וחודש טוב, לא קשור אבל יש פה בד"כ היענות...
הבן שלנו שבר את הרגל במתחם נופש שלא היה מבוטח. זה בצפון והם טוענים שהפסידו המון בגלל המלחמה וגם חברות הביטוח לא רוצות לבטח.
כואב לי הלב לרושש אותם, מצד שני זה לא פייר, הבן שלי נפל ממש בגלל רשלנות על גבול הפשיעה, ועוד המון תאקלים שם...
אם אנחנו הולכים לתביעה משפטית ואפילו דין תורה (כך הרב ליאור המליץ לנו ד"א) זוכים בטוח, אבל מעדיפה להסתדר ביננו.
הבעיה שהם הציעו סכום מגוחך של 3000 ש"ח...הבעלים מנגן לי על המצפון וזה ממש קשה להתעלם מהקושי הכלכלי שלהם....מה הייתם עושים? מצד שני זה מעצבן ממש כי אם היה להם ביטוח, לא הייתי חושבת פעמיים בכלל, והם מפעילים את המתחם, הלא בטיחותי בכלל בלי למצמץ.
מישהו התנסה בזה? יודעים לומר סכום מקובל להסתדר?
יברך אתכם השם
או לפחות לא שוללת, אבל אני בהחלט חושבת שהאם שבתה נפגעה רפואית חייבת לתבוע את בית החולים, כי מדובר בכסף של בתה ולא בכספה שלה ובתה לא שיחררה אותה מלעשות זאת או שיחררה את הכספים.
כסף יכול לממן טיפולים רפואיים מקדמים לילדה, הפוגה להורה על מנת לצבור כוח ולטפל בילדה טוב יותר.
לא לחינם יש לנו סנהדרין ובתי משפט יהודיים לאורך ההיסטוריה.
בכל מקרה, ממה שאני יודעת מרוץ ההתיישנות עבור קטינים מתחיל להיספר החל מגיל 18, כך שייתכן שהאם עוד תשנה את דעתה ועוד תעמוד לו הזכות לתבוע (בשם בתה).
