פורום נשואים טריים (עמוד 7)

נכנסתי והתחלתי למלא את השאלון

מאיפה אני יודעת כמה שווה רהיט  בהזמנה אישית מנגר כיום למשל? זה חלק מהפרטים שצריכים למלא. 

אפילו ארון שקניתי, איך אני יודעת לכתוב את השווי שלו?

הסיכוי שטיל ייפול על הבית ויהרוס אותו,

בניכוי הפיצוי שאקבל מהמדינה גם בלי לשלם שקל על ביטוח,

לא מצדיק בעייני תשלום על הרחבת הביטוח.

אם הייתי גר במקום עם סיכון מוגבר, כמו שדרות או מטולה וכיוצ''ב, הייתי עושה כבר לפני שנים או לכל המאוחר בתחילת המלחמה.ף

האמת שהוא לא כל כך גדול והוא לא הרבה יותר ממה שהם מפצים בכל מקרה. זה נכון שיש לי פה הרבה ציוד מחשוב אבל הוא מתיישן מהר מאוד בספרים אז הערך שלו ביום הפגיעה כנראה יהיה קרוב לאפס, למעט שני מכשירים חדשים.

במידה ואני לא עושה את הביטוח הנ"ל.

לא אהיה מבוטח בביטוח תכולה של המדינה?

או שאהיה מבוטח כאילו מילאתי את הטופס הזה והגעתי לזה שלא צריך לשלם (שזה סביב 100 אלף עבור תכולה של המשפחה שלי)

רכוש

על הדירה אתה מבוטח בכל מקרה.

אז אין למה לעשות את זה.

אני מניח שנסתדר עם 100 אלף.

למרות שיש סיכוי שהתכולה כחדשה תעלה יותר.

מה בקשר למישהו ששוכר דירה? (לא המקרה אצלי. להתעניינות)

בעל הדירה יקבל את הפיצוי על המבנה

השוכר יהיה זכאי לביטוח תכולה?

בגדול גם אצלי רוב הרכוש כבר לא עובר את הסכום הזה. הדבר היקר פה באמת זה ציוד מחשוב כשחלק גדול ממנו הערך שלו בספרים הוא אפס (אחרי 3 שנים). אולי אם אני אתחיל לשערך עלות של בגדים וכו' אני אגיע לסכומים גבוהים אבל אין לי את  הכלים להתחיל לשערך עלות של כל פריט בארון....

אולי המזגן יקר, אבל אם אני מבין נכון הוא נחשב חלק מהדירה ולא חלק מהתכולה שלה.

אם אני מבין נכון לגבי שוכר

בעל הבית הוא נפגע א' והשוכר הוא נפגע ב'. אני מנחש שאת הכסף מסביב על התארגנות וכו' יקבל השוכר ובעל הבית יקבל רק את  עלות תיקון הדירה.

זה כמו להגיד שגבר נמשך לאשה יפה

אז הוא נמשך לכל אשה יפה?

לא.

התכוונתי שאשה נמשכת לגבר שמתייחס אליה יפה במסגרת קשר ביניהם

אישה יכולה להיות נשואה לגבר הכי ג'נטלמן ולא להימשך אליו

משיכה בסיסית חייבת להיות

היא כתבה הפוך וזו המציאות העובדתית שלה ואת באה לסתום לה את הפה כי לא אכפת לך בעל שנראה כמו פרה רק שיהיה נחמד?

או שבעצם את אומרת שהיא לא אישה כי אכפת לה המראה של בעלה?

מאיפה הבאת את זה?

ממש לא התכוונתי לכל מה שכתבת

😂

נראה לי שגם היא לא התכוונה למה שענית

לא נורא

קשה לתקשר בהתכתבות..

בהכרח יושב על דברים אחרים נוספים, כשמדובר על זוגיות ארוכה עם אהבה כמו שתיארת.

משיכה היא אף פעם לא רק חיצונית, זה נכון פי כמה כשמדובר באדם אהוב 

נתחיל בהערה קטנה, 7 שנות נישואין זה בעז''ה ממש תחילת הדרך, אתם עוד מקימים משפחה, עדיין בתהליך של בנייה, בעיני זה פוקוס להסתכלות על השינוי, יש לכם עוד שלבים רבים לעבור.

לגבי המראה, אם יש דברים שניתן לשנות כגון מקלחת, צחצוח שיניים וכו', אפשר לבקש, דברים אחרים פחות.

אבל בד''כ בשלב לאחר התאהבות משיכה היא כבר פחות על בסיס מראה חיצוני ויותר על בסיס חיבור נפשי עמוק ולכן אני תוהה האם יש דברים נוספים שמפריעים פרט למראה או האם יש נושאים הורמונליים שמפריעים כגון הנקה, גלולות, הריון? 

אם הקריח לא באשמתו אבל לרוב הדברים בטח יש משהו שתלוי בו.

או שהטעם שלך השתנה

אגב הוא יודע?

המצב ההפוך הוא הנפוץ יותר.

נשואה 7 שנים +3 זה עשר למה לא לכתוב פשוט 10?

שהגבר מתבאס ויורדת לו המשיכה יותר נפוץ מסיבות ידועות וטבעיות.

כולם משתנים ופחות לטובה מבחינה חיצונית. בטח כשהגיל לחתונה במגזר הדוס צעיר. מי שלא מתאמן ומתחזק את עצמו וסומך רק על גנטיקה גם נראה מוזנח בסוף

כי אם הפסיק או לא הפסיק להיות לי חשוב המראה של בעלי, איך זה עוזר לך להתמודד? האם את שואלת אם את נורמלית? אז כן את נורמלית. אבל עדיין צריך להתמודד עם הבעיה.

או בעבודה עצמית, להדגיש את מה שכן את אוהבת, להתקרב עוד יותר נפשית, או ממש ללכת לטיפול חיזוק.

או לגרום לאיזשהו שינוי חיצוני אצל בעלך...

למרות שלא תמיד זה עוזר. לפעמים משהו הרבה יותר עמוק השתנה ושינוי חיצוני לא יעזור. וזה מחזיר שוב לצורך בשינוי פנימי אצלך או ביחד.

1. ככל שעוברות שנים טובות יש חיבור לאישיות. הגוף שלנו לא נשאר תמיד צעיר ורענן וזה נכון לאיש וקל וחומר לאישה.

2. יש הרבה מה לעשות כדי להיראות טוב גם בגיל מתקדם וזה מצריך השקעה.

ככה נראה לי מסברא.

יש לי בעל שבאמת נראה מצויין ברמה גבוהה להתעלף.

ועם זאת משיכה זה בכלל לא עניין של מראה בעיני.

אלא משהו נפשי.

גבר צריך להיות עם האישה שלו בלב ורק ככה תהיה משיכה.

מציאת חן הכרחית אבל לא ה-דבר

אבל זה בסדר להגיד "איני יודע". הצרות שלו זה שלו. לא שלך. מה שאתה יכול לעזור ורוצה לעזור - תעזור.

מזעזע אפילו.

אבל אולי באמת לא כדאי שתיכנס לעמדה של זרה מעמיקה כשזה בצורה אנונימית כל כך?

חיבוק. קשה ממש.

לסחוט אנשים רגשית עם כל מיני סיפורים, לא אומרת חלילה שהם ממציאים, הם משתפים כמה אנשים בו זמנית אולי כדי לשחרר, אבל אנחנו בוודאי לא הכתובת וזה פשוט סוחט אותנו..

תשים לב מתי אתה מגיע לנקודה הזו ותעצור שם. 

קודם כל חיבוק הכלה... לא פשוט להיות בסיטואציות האלה.

רגע של פרקטיות (אם זה נראה קר מיטדי, אציין ששנים הייתי במצבך):

גבולות.

כן, גם כשהצד השני סופר מוצף- זה אומר שההצפה שלו תתביע אותך .

יש מצב שאצלו/ה כבר תהיה הקלה ואתה זה שיישאר עם המועקה עוד כמה ימים.

אתה יכול לעזור עד גבול מסויים- כל השאר לא בידך.

וזה לא לגיטימי שתהיה זמין תמיד.

גם אם זה מרגיש לך הדבר הנכון לעשות.

אתן לך דוגמא אישית:

כשהייתי בדיכאון אחרי לידה- הייתי במצב ממש גרוע.

היה ערב אחד ששקלתי לשים קץ לחיי.

הבנתי שהמצב לא הגיוני והרמתי טלפון לפסיכולוגית שליוותה אותי באותה תקופה והיא ענתה לי קצרות: "אני לא מוכנה להיות זמינה (השעה היתה 23:00) בשעות האלה, נדבר מחר" וניתקה.

אני הייתי בסערת רגשות שזהו, אפילו אותה אני לא מעניינת, ואף אחד לא צריך אותי בעולם וכו' וכו'... אבל הרגשתי מחוייבת להישאר למחר בחיים כדי לדווח לה על הבעיה שלי.

הזוי, נכון?

כי אם היא שומעת שאני עומדת לעשות משהו לעצמי, היא היתה אמורה להיות זמינה לי 100% נכון?

- זהו, שהגבול שהיא שמה לי גרם לי לעצור. 

הפוך על הפוך מה שנקרא.

היא שמרה על הזמנים והיכולת שלה להכיל וככה היתה פנויה לחזור אליי בבוקר.

אחת כמה וכמה מי שיש לו לב רגיש אבל הוא לא איש מקצוע שלמד לעשות הפרדה.

סליחה מראש אם זה יותר מידי....

עם כל הכבוד לסיפור האישי שלך, אתה לא מטפל ולא איש בריאות הנפש ומי אמר שיש לך את הכלים והיכולת להכיל את כל העולם?

אתה אדם רגיל ששיתף בסיפור חייו. זה לא אומר שעכשיו כל הטרגדיות של העולם על הכתפיים שלך

מותר גם בתור גיבור הסיפור לומר - תשמע, אני באמת כואב את הכאב שלך אבל אני לא הכתובת. אין לי כלים ויכולת להכיל ולעזור. בטח לא לטווח ארוך. אני מאחל שתמצא מזור לנפשך ותחזור לשתף שעלית על דרך המלך. אפשר לצרף כתובות לתמיכה. מה שנראה לך. אבל זה ממש לא שלך

זה מזכיר את השרשור הסמוך, על האירוח האינסופי של האח.

אותו כלל תקף גם כאן-

חסד עושים כשיכולים.

כשלא יכולים- החסד הוא להפנות הלאה, או לתת לבן אדם להתמודד בעצמו.

ובהובלות קודמות לא ביקשו

אז רציתי להבין מה מקובל במקרה כזה

צלמי להם מראש ותסגרו אחרת לא יהיה נעים.

אין בזה חוקים

זה אומר שהוא מליונר?

נגיד ואין עליה משכנתא

אני תופס את המושג הזה קצת שונה

נכסים פחות התחייבויות שווים מליון דולר או יותר.

רוב העולם מגדיר ככה.

אז כן

בנזיל. והוא ממש נהנה מהמעל מיליון שלו

ואין לו בית משלו,

הוא 'נחשב' מיליונר? 

בהנחה ואין לו התחייבויות.

והמליון הוא בדולרים

מליונר?!

"עושר שמור לבעליו לרעתו"

כתב היהודי הכי עשיר כניראה בכל הזמנים!

(וגם החכם מכל אדם)

לא שאני חולק על הפסוק שכתבת חחח ברור שאני חושב שיש לנו הרבה יותר ברכה מבעבר ואנחנו במצב הרבה יותר טוב תודה לאל

מכיר לא מעט עשירים שיש להם הכל אבל אין להם כלום

בית ופנסיה, לא מבין איך אפשר אחרת.

כתבתי אותו בתחילת מלחמת חרבות ברזל

ואנו ממש במלחמה בתוך מלחמה

אז נכון גם לעכשיו ממש...

אבל רק תראו כמה עברנו!

וכמה אנו גם צמחנו

ויכולנו, בעיקר בעיקר יכולנו לזה.

איך גם המלחמה הזו מגיעה אחרי שאנו כבר "מיומנים". מיומנים בהתמגנות, בלמידה מרחוק, בעזרה לאחר, בכלים לגוף ולנפש, בעזרה הדדית, בהתמודדות עם חוסר ודאות.

זה גם משהו, החוסן שלנו. החוזק שלנו. זה לא מגיע לנו פתאום משום מקום אלא מתוך חוסן שצמח ונבנה עוד ועוד ועוד כבר יותר משנה וחצי.

ואנו רואים בחוש ניסים עצומים. ישועות עצומות.

שבעזרת ה' יתברך רק ילכו ויתעצמו עוד ועוד. בטוב גלוי וברחמים עצומים ב"ה. 🙏

***

כמה כלים וטיפים לימי המלחמה:

התמודדות עם מתח וחרדה:

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם 

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה - 

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה. 

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה. 

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה. 

התירגול חשוב מאוד.

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים 

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן. 

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

- לשמוע שיר מחזק

- תפילה אישית או מזמור תהילים

- שיעור תורה מחזק

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

- להיות בהרפייה

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

- להתחזק בטוב שבנו

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

- לצייר ציור חופשי

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה. 

- להקשיב לגוף 

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

- בכי מרפא, הוא מתנה

- תזונה נכונה 

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום 

- שינה מספקת

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה, 

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?
מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

- להתחזק גם בזוגיות שלנו,

גם בעת ריב, לזכור להוסיף הרים של חמלה עצמית כלפי עצמנו והרים של חמלה עצמית כלפי בן/בת הזוג שלנו - אנו במצב מלחמה וקשה לכולנו.

מותר לריב, השאלה היא לא האם רבים אלא *איך* רבים נכון.

לומר מה אנחנו מרגישים 

לומר מה אנחנו צריכים 

ליצור בקשה ברורה.

ננסה לשמוע גם מה הצד השני מרגיש. מה חי בו בפנים.

הצד השני בעצם אומר לנו:

אני בכאב, יש לי צורך שלא מתממש.

זו הדרך שלו לומר "בבקשה", אפילו שזו דרך עקומה.

נאמר לבן/בת הזוג שלנו:

האם אתה מרגיש....?

כי אתה צריך.....?

לא לשמוע מחשבות.

אלא להבין שמחשבה יכולה להיות רק חלון ולשמוע את הצרכים מאחורי המחשבות. דיבור של צרכים.

"המילים הן חלון. או הן קירות.

הן דנות אותנו או משחררות אותנו." (ד"ר מרשל רוזנברג)

----------------------------------------------

שישה מרכיבים עיקריים לחוסן נפשי (מעובד בעיקר עפ"י דבריה של יהודית כץ):

1. מערכות יחסים – להתחזק בזה שאני לא לבד, אני לא עוברת את זה לבד.

להתקרב ולהתחזק מכל מערכת יחסים מיטיבה שיש לנו בחיים ומכל האנשים שיקרים לנו בחיים.

2. משמעות – יש משהו יותר חשוב, משהו יותר גדול, ואני מוצאת את המשהו הגדול יותר הזה להיאחז בו.

ההשגחה העליונה, תהליך הגאולה,  העתיד שיהיה טוב ב"ה, המדינה, האחדות, המשפחה, התקווה, ההשגחה העליונה. וכן הלאה.

3. מסוגלות עצמית – התחושה שיש דברים בידיים שלי. אני שמה עליהם את הפוקוס, אני ממקדת לשם את השליטה.

אני מחזירה שליטה במה שאני כן יכולה ומסוגלת ושם אני ממוקדת.

4. גמישות מחשבתית – איזה סיפור אני מספרת לעצמי על מה שקורה. האם אני מצליחה לראות עוד סיפורים, עוד גירסאות,

האם אני יכולה להוסיף סיפור שיש לו מסגרת יותר אופטימית ומחזקת לכל המתרחש?

5. מיינדפולנס ולהיות בנוכחות ברגע הזה– להיות בתוך הדבר עצמו. בכאן ועכשיו. ולעבור את הדבר הזה רגע אחרי רגע. לא צריך עכשיו את כל התשובות, אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו בתוך אירוע שעדיין קורה. בואו נעבור רק את היום. יום אחרי יום, רגע אחרי רגע. זה המצב. זה עכשיו.

6. אופטימיות ורגשות חיוביים - האם אנחנו יכולים בתוך הקושי למצוא גם את מה שטוב, את הרגעים הקטנים שתומכים בנו, את הדבר הטעים שאכלנו, את זה שקמנו בריאים ושלמים בבוקר, את השיחה הקטנה הטובה ההיא, הטלפון ההוא למישהו שאנחנו אוהבים, משהו אחד קטן בתקופה הזו שעושה לנו טוב. כל דבר קטן שעושה לנו טוב הוא חשוב.

------------------------------------

מודל התמודדות בזמן חירום – שלושת ה-L (ד"ר יעל דורון):

LOOK – מבט בעיניים.
בזמן חירום כדאי שנקפיד להביט אחד לשנייה בעיניים, זה מגביר אינטימיות ויש לזה ערך גדול.

LISTEN – להקשיב. להקשיב אחד לשני. לשמוע לסיפור של בן הזוג כמו שהוא מספר אותו. לא לקטוע, לא לבטל, להקשיב. 

גם הסיפורים הם נורא חשובים ויש להם גם ערך טיפולי לאדם של לעבד עם עצמו דברים. זה אקט תרפויטי. לספר את הסיפור מול עין אוהבת ואוזן מקשיבה ושומעת.

LINK – לקשר. לקשר את בן הזוג לכוחות שלו, לעבר שלו, לקשר שלנו, למה שטוב בו

- לא לחכות עם הדברים הטובים "ליום שיגיע", אלא לחגוג ולהינות מהחיים עצמם גם בכאן ועכשיו.

- להודות ולהגיד תודה

- להסתכל אחד על השנייה בעיניים טובות ואוהבות ולהגיד: אנחנו ננצח את זה. 
יהיה טוב. 

יש לנו כוח.
יש סיבות שבגללן הפכנו להיות זוג. 
התחלנו מאהבה מאוד גדולה. 
עברנו דברים לא קלים בחיים שלנו, 
יש לנו כבר דרכים ומנגנונים שאנחנו מכירים את עצמנו. 
באמת יהיה טוב.

* המקורות לחלק מהדברים שנכתבו/עובדו: יהודית כץ, ד"ר יעל דורון, ד"ר כרמי אומרו, ד"ר מרשל רוזנברג, ד"ר ג'ון גוטמן

בתפילה לבשורות טובות ולישועה שלמה לכל עם ישראל המתוק, בשלמות, בגלוי, בחסד וברחמים ובקרוב ממש ב"ה 🙏

שהביאה @עוד מעט פסח היקרה

ורוצה לצרף אותה גם כאן כי באמת כל מילה פנינה:

הגוף שלנו התעורר באמצע הלילה למנת יתר של אדרנלין וקורטיזול - מתוך שינה.

המוח נכנס לכוננות-על, הלב דופק, הנשימה קצרה, והגוף כולו נכנס שוב למצב מלחמה . הגוף שלנו ושל יקירנו עובד עכשיו שעות נוספות ומייצר קורטיזול בכמויות גבוהות. זה טבעי, זה הישרדותי אבל חשוב לדעת איך לעזור לעצמנו להרגיע את המערכת 💙

אלה הדרכים המוכחות להפחית קורטיזול:

🫶 להתחבר לאהובים שלנו – שיחה על מה שעובר עלינו, חיבוק, ליטופים, מילה טובה, קשר עין, משחקים משותפים. אוקסיטוצין, הורמון הקשר, מנטרל קורטיזול.

🌬 נשימות איטיות – נשיפה ארוכה במיוחד (פי 2 מהשאיפה) מאותתת למוח: אנחנו בטוחים.

💌 לכתוב יומן מחשבות - כתיבה מסייעת לעבד רגשות, מפעילה את האונה המצחית קדמית ומווסתת את המוח הרגשי. רצוי גם יומן תודות.

🥗 ארוחות בריאות– חלבון (טריפטופאן), אומגה 3 ו-6, ויטמין C מגנזיום. לשים לב גם למה שאנחנו אוכלים (בלי ג'אנק) – וגם לאיך שאנחנו אוכלים (לא מול הטלפון).

🚶‍♀️ הליכות שמש – 20 דק' ביום של אור טבעי + תנועה זה שילוב מנצח. מורידים קורטיזול ומעלים סרוטונין, הורמון השמחה.

🧘 מדיטציה / מיינדפולנס – אפילו 5 דקות ביום משנות את תגובת הסטרס העצבית.

🛁 אמבטיות חמימות – מדליקות את עצב הואגוס מרגיעות את המוח, ומרפות את השרירים.

😌 להוקיר את הטוב – הכרת תודה יומית משנה דפוסי חשיבה ומפעילה אזורי שלווה במוח.

😴 שינה איכותית – הגיינת שינה קריטית דווקא בזמני סטרס. שעה לפני השינה מנתקים מגע עם מסכים, שעתיים לפני אוכל לא נכנס לגוף, 5 שעות קפה לא נכנס.

🌤 לטפח תקווה – גם כשהעתיד לא ברור – מציאת משמעות, תקווה ואופטימיות שומרים על ויסות עצבי.

אנחנו עם הנצח, יש לנו את הצבא הטוב ביותר בעולם

נשלח תפילה לחיילינו שישובו בשלום

עם ישראל חי

זכרו: בזמנים קשים, להיות עדינים עם עצמכם זה לא מותרות - זה הכרח. כל פעולה קטנה שאתם עושים למען הרגעה עצבית היא מעשה של אמפתיה עצמית ומגבירה את החוסן

יש המון טיפים וכלים להתמודדות עם המצב:

נט"ל - כלים להתמודדות עם לחץ וחרדה בשעת חירום

את דבריה הנפלאים והמחזקים של @בארץ אהבתי היקרה מהפורום הסמוך:

"כבר כתבתי את זה בשרשור אחר, אבל שמה גם פה, כי זה מתאים גם לכאן...

דברים שכתבתי בהשראת השיעור על פרשת בהעלותך (השבת האחרונה) של הרב ראובן ששון. שמעתי ביום חמישי ממש לפני התחלת המלחמה עם איראן. אבל הדברים מאוד התחברו אחר כך למציאות שהתחדשה עלינו).

כשאנחנו רוצים להזכיר ניסים גדולים, בסדר גודל שאין מה להתווכח עליו, בדרך כלל נדבר על יציאת מצרים.

חומשים שמות ובמדבר מתארים לנו את התקופה שבה הקב"ה הלך עם עמ"י יד ביד, והתגלה להם בניסים גדולים ועצומים - במכות מצרים, בקריעת ים סוף, במתן תורה, וגם לאורך כל השנים של הנדודים במדבר ובניסים שליוו אותם לאורך השנים - המן שירד מהשמים כל בוקר, עמוד הענן שיישר לפניהם את הדרך, הבגדים שלא היו צריכים להחליף, באר מרים שליווה אותם, ועוד…
 

אבל החוויה של עמ"י ביציאת מצרים לא תמיד היתה קלה. בפרשת בהעלותך, שקראנו בשבת האחרונה, אנחנו רואים שהמסעות במדבר כללו הרבה חוסר וודאות, והסתגלות לשינויים לא צפויים.

התורה מאריכה בתיאור הזה, שמספר איך עמ"י נסעו על פי הענן -

"וּלְפִ֞י הֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכׇּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ עַל־פִּ֣י יְ-הֹוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כׇּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃ וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְ-הֹוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּֽעוּ׃ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃ אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃ עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְ-הֹוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃" (במדבר ט', י"ז-כ"ג).
 

והרמב"ן מפרש את הפסוק ומרחיב עוד על המורכבות והטורח שזה הביא על עמ"י -

"לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאוים מאד לנסוע מן המקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון השם… וכן אם יהיה הענן ימים מספר כשנים או שלשה ימים והיו העם יגעים מאד וענה בדרך כחם יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן. וסיפר עוד (פסוק כא) כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר, אע"פ שהוא טורח גדול להם. ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה, ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם, ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך או יומים…" (פירוש רמב"ן לבמדבר ט', י"ט).
 

גם אנחנו היום בימים שמזכירים קצת את החוויה הזו. מצד אחד - ניסים גדולים ועצומים. ניסים שאנחנו מרגישים את יד ה' איתנו, לא רק פועלת מלמעלה כמו ביציאת מצרים, אלא ניסים שבהם הקב"ה 'נותן לנו כוח לעשות חיל' ועוזר לנו לנצח את האיום הכי גדול שהיה על עמ"י, ובגדול…

אבל מצד שני - זה גם פוגש אותנו בחיים הפרטיים עם חוסר נוחות, פחד, חוסר וודאות, יציאה מהשגרה, ועוד הרבה התמודדויות פרטיות, כל אחד עם הסיפור שלו.

אבל חשוב בתוך הקושי, לראות את הדברים במבט רחב. להבין שאנחנו בתוך פרק משמעותי בגאולת עמ"י, בתוך ימים היסטוריים שייזכרו לדורות.

ומעל הכל חשוב לזכור שכל מה שקורה לנו זה ברצון ה' - "עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ", גם הניסים הגדולים, וגם התמודדויות האישיות והטורח שנגרם לנו בתוך המציאות הזו.

שנזכה לעוד הרבה טוב, ושנזכה להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא עושה איתנו…"

זה באמת לא פשוט מה שאנחנו עוברים

קשה מאוד מאוד 

כל יום, וכל שעה,

והלב והגוף קשה להם להכיל 

ובתוך תוך כל זה מנסה להחזיק את הגם וגם הזה,

כתבה את זה נפלא סיוון רהב מאיר אתמול וחשוב לי להביא לכאן את דבריה הנפלאים:

"בכל המפגשים שעשיתי אתמול בזום, חזרה על עצמה אותה שאלה בצ'אט: המצוקות האישיות מול הסיפור הגדול. ברור לנו שקורה כאן משהו ענק, שלוקח אותנו קדימה בעזרת השם - אבל ביומיום, פשוט קשה.

שמעתי אתמול עצה טובה של מנחת ההורים מיכל שניאור: 

"אל תשתיקו את הכאבים האישיים בגלל הסיפור הגדול. 

אל תשתיקו את הסיפור הגדול בגלל הכאבים האישיים.

 קוראים לזה להכיל את המורכבות. 

קוראים לזה יהדות." 

זה לא אגואיסטי. חשוב מאוד לדאוג לשקט הנפשי ולחוסן שלנו. באמת יש מקום לכל החלקים שבתוכנו. אפשר להתפלל גם על הצרות ה"קטנות" וגם על העניינים הגדולים, והכול חלק מאותו סיפור. אלוקים איתנו בכל התהליך הזה. בספר תהילים מוסבר שאלוקים אומר על עם ישראל: "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". בכל צרה. 

אבל זה לא רק שילוב של "שני חלקים" מנותקים. הסיפור הגדול גם נותן כוח להתמודדות האישית. חכמינו מלמדים שמה שעם ישראל עובר זה חבלי לידה. אנחנו לא במחלקת החולים הסופניים אלא בחדר לידה. הכאב של הצירים בוודאי כואב, אבל הוא מוליד בסוף משהו טוב וגדול יותר, שנותן משמעות וכוח לכאב שבדרך."

אז מנסים, מנסה להחזיק את הגם וגם הזה. כפי שהיטיבה לתאר גם מיכל שניאור וגם סיוון רהב מאיר בדברים הנ"ל.

לפעמים זה קשה וכל מה שאפשר זה רק לנשום את הנשימה הבאה. וזהו. מעבר אי אפשר פיזית לראות ולחשוב כלום מרוב שקשה ולחוץ ומאיים.

ממש אנחנו באיום קיומי.

בהישרדות.

רק לשרוד.

רק לנשום.

רק לעבור את היום הבא, את הרגע הבא.

כמה המוח לא מרוכז, לא עובד, 

כמה הלב כבד כבד כבד

כמה בילבול

כמה פחד

כמה חשש

כמה חוסר אונים

כמה עייפות

כמה תסכול

כמה...

ובתוך כל זה -

כמה ניסים גלויים!!!

כמה ישועות!

כמה עוצמות!

כמה טוב וחסד גלוי גלוי!

זה לא נתפס

באמת לא נתפס

מרגישה שאני מתבוננת על קריעת ים סוף ואף עוברת ביבשה בתוך הים

שאני חלק ממעמד הר סיני עכשיו

שאני צופה בגאולה בעיניי ממש

רק השם של המלחמה הזו "מלחמת ישראל ואיראן"

מה? איך? אנחנו? נלחמים באיראן?

אנחנו הקטנים?

משמידים להם ביום אחד, בכמה שעות, כמות מטורפת של בכירים, של נשק, של הכור, של כל המעצמה הענקית הזו?

כן!

עם כלביא

ממש ממש ממש

פשוט לחיות את הגאולה זה מה שקורה

לא נתפס

ותודה לך ה' הטוב

תודה

ורוצה לצרף גם סיכום ההישגים המטורפים במלחמה הזו, שנכתב אתמול ומאז יש עוד המון הישגים, ממש כל שנייה עוד הישג מדהים

ועוד אחד. ועוד. ועוד.

כל שנייה!!!!

ברמה של נס גלוי. אחד אחרי השני.

הסיכום הבא מובא מתוך אתר רוטר (כמדומני ע"י ניק בשם "דיווח מיוחד"), מהקישור הזה:

https://rotter.net/forum/scoops1/904674.shtml

ממליצה להיכנס ולראות בו את כל הגרפים המדויקים והכל בצורה שלמה.

ההישגים עד כה לישראל במערכה עם כלביא / מתקני גרעין שהותקפו ומדענים שחוסלו. בסיסים שהותקפו. האיום הבליסטי. משטר ותשתיות  

 
‏כפי שהבטחנו, בהמשך לרשימת ההישגים שפרסמנו לפני 48 שעות, הנה רשימה מעודכנת הכוללת את 48 השעות האחרונות.
בשקפים נוסף שקף רביעי (ימים שלישי/רביעי השבוע)
הישגי המערכה עד כה – 13-18.6.2025 (6 ימים)

גרעין
מתקנים שהותקפו ומדענים שחוסלו:

נטנז - אתר העשרת האורניום הגדול ביותר באיראן ובו מרחב תת קרקעי המכיל אולם העשרה בעל מספר קומות ובו צנטריפוגות, חדרי חשמל ותשתיות תומכות נוספות.

איספהאן - אתר הגרעין של המשטר האיראני במרחב איספהן ובו תשתיות לטובת תהליך המרה חוזרת, המרה חוזרת של אורניום מועשר לצרכים צבאיים מובהקים.

טהרן - תשעה מדענים ומומחים בכירים בפרויקט הגרעין האיראני כולל פרידון.
עבאסי - מומחה להנדסה גרעינית.
פורדו - תקיפה מוגבלת
טהרן - ידיעות לא רשמיות על חיסול 4 מדענים נוספים בעזרת מכוניות נפץ
מבנים לייצור צנטריפוגות באזור טהרן
מעבדות לפיתוח נשק גרעיני באזור טהרן
אתר למחקר ופיתוח של חומרים כימיים באזור טהרן.

מטה משרד ההגנה האיראני, מטה SPND (מטה פרויקט הגרעין) ומטרות נוספות
מבנים לייצור צנטריפוגות באזור טהרן
מעבדות לפיתוח נשק גרעיני באזור טהרן
אתר למחקר ופיתוח של חומרים כימיים באזור טהרן.

מטה משרד ההגנה האיראני, מטה SPND (מטה פרויקט הגרעין) ומטרות נוספות
הותקף אתר לייצור צנטריפוגות בטהראן, שנועדו לאפשר למשטר האיראני להרחיב את היקף וקצב העשרת האורניום שלו לצורך פיתוח נשק גרעיני.

צבא
בסיסים שהותקפו וקצינים שחוסלו

תשתיות לשיגור כלי טיס בלתי מאוישים
המדאן וטבריז - בסיסים צבאיים של חיל האוויר האיראני
בסיס "טבריז" הושמד כתוצאה מהתקיפה.
מחמד חסין באקרי - הרמטכ"ל
חסין סלאמי - מפקד משמרות המהפכה
ח'אתם-ע'לאם עלי רשיד - מפקד מפקדת החירום

אמיר עלי חאג'י-זאדה - מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה לצד בכירים נוספים
בסיס צבאי בסמוך לפארצ'ין

שדה התעופה מהראבאבד בטהרן
תקיפה במטה משמרות המהפכה בכרמנשאה

ראש אגף המודיעין של הכוחות המזוינים
מפקד מערך טילי הקרקע-קרקע של משמרות המהפכה

חיל האוויר תקף והשמיד זוג מטוסי F14 איראניים בשדה תעופה בטהראן
הותקף בסיס האוויר והחלל של בסיס משה"מ בח'וג'יר, בדרום מזרח טהראן
חיל האוויר זיהה ותקף חמישה מסוקי קרב בבסיס צבאי במרחב כראמנשה

בפעם השנייה: צה"ל חיסל את את עלי שאדמאני, רמטכ"ל המלחמה, המפקד הצבאי הבכיר ביותר והאיש המקורב ביותר למנהיג האיראני עלי חמינאי.

האיום הבליסטי

מערב איראן - עשרות מכ"מים ומשגרי טילי קרקע-אוויר

כרמנשאה (מערב איראן) - עשרות משגרים, אתרי אחסון טילי קרקע-קרקע ואתרים צבאיים נוספים
עשרות מטרות בהן תשתיות טילי קרקע-אוויר במרחב טהרן
משגרי טילים מוכנים לשיגור לעבר העורף הישראלי במערב איראן
אתר תת-קרקעי במערב איראן ובו מנהרות אחסון טילי קרקע-קרקע, טילי שיוט ופירי שיגור רבים.

בסיס הטילים אלע'דיר בפרברי טהראן
ציד משאיות עם טילים ומשגרים בכבישים
חיל האוויר תקף עשרות תשתיות לאחסון ולשיגור טילי קרקע-קרקע, אתרים לאחסון כטב"מים ומשגרי טילי קרקע-אוויר במערב איראן.

דיווחים על תקיפה ישראלית משמעותית בבסיס הטילים הגדול בכאשאן.
הושמדו יותר מ-70 סוללות טילי הגנה אווירית של איראן
אתר לייצור חומרי גלם ורכיבים להרכבה של טילי הקרקע-קרקע
הותקפו אתרי ייצור מערכות ורכיבים לטילי קרקע - אוויר שנועדו לפגיעה במטוסים.

משטר ותשתיות

תקיפת מאגר נפט גדול במערב טהרן

תקיפת מתקן זיקוק בדרום טהרן

תקיפת מתקני הזיקוק בתבריז בצפון איראן.

אתר אחסון של גז נוזלי/מתקן הזיקוק "פג'ר ג'אם" בשדה פארס במחוז בושהר
מטה משמרות המהפכה בטהרן
מטה משרד ההגנה בכיכר נובוניאד
משרד החוץ האיראני בטהרן
רשות השידור של משמרות המהפכה
פיצוץ אדיר בשדרות סבאי באזור אנדרגזו במרכז טהרן.

דיווחים על תקיפת מתקני הזיקוק באספהאן
מקורות איראנים מדווחים שכל סניפי הבנק בטהרן ובערים נוספות סגורים - האזרחים לא יכולים למשוך את כספם.
הותקף בסיס משמרות המהפכה באספהאן
האוניברסיטה הצבאית אלאמאם אלחסין במזרח טהרן - אונ' זו קשורה למשמרות המהפכה האיראנים.
שלושה מטוסים של ממשלת איראן נמלטו לעומאן.
מטוסי חיל האוויר השמידו את מפקדת ביטחון הפנים של המשטר האיראני

@עוד מעט פסח היקרה, גם כן בפורום הסמוך, וחשוב לי לצרפו גם לכאן:

"מי שרוצה להתחיל להבין את גודל השעה

שיעור מומלץ של נתנאל אלינסון, שמקשר בין מגילת אסתר לימינו-"

שאמר בשיעור נתנאל אלינסון,

כמה שחשוב להודות ולהלל ולהודות לקב"ה על כל הניסים העצומים האלה!

מצרפת הודעה שקיבלתי בוואסאפ:

קריאה היסטורית לכל עם ישראל

– יום חמישי, 19 ביוני | כ”ג בסיוון תשפ”ה

רגע שההיסטוריה לא תשכח.

אנו חיים בימים שמעבר לכל דמיון.

ימים שבהם המציאות מדביקה את הנבואה.

ימים שבהם ריבונו של עולם מגלה את כוחו וחסדו לעינינו.

השמים מעל איראן, שפעם נראו בלתי חדירים, נפתחים כעת לפני טייסינו כמו דרכים שמימיות.

אתרים גרעיניים קורסים. טילים נעלמים. ועם ישראל מוגן בניסים שמעל לכל הבנה.

אבל…

האם הודינו לה’ באופן שמתאים למה שהוא עושה עבורנו?

הרבי אמר לאחר מלחמת המפרץ:

“אם היינו מודים באמת, ייתכן שכבר הייתה באה הגאולה האמיתית והשלמה.”

– יום חמישי, 19 ביוני – זהו בדיוק כ”ג בסיוון —

היום שבו המלך אחשוורוש נענה לבקשת אסתר, והתיר לכל היהודים להגן על עצמם מפני אויביהם.

זה היה תחילתה של מהפכת הנס של פורים.

וביום הזה ממש, בדור שלנו – אנו שוב רואים את השמיים נפתחים לטובת ישראל.

לכן אנו קוראים לכל יהודי, בכל מקום בעולם, להתאחד בקריאת תודה:

היום בדיוק בשעה 18:00 (שעון ישראל),

נקרא יחד:

נשמת כל חי

תהילים פרק ק’ – מִזְמוֹר לְתוֹדָה

הפיצו את ההודעה הזו בכל מקום!

בכל עיר, בכל בית, בכל לב.

אל נוותר על הרגע הזה. אל נשאר בשתיקה.

שישמע העולם את תודתנו – וייפתחו שערי השמים עוד יותר.

זמן ההתכנסות – 18:00 (שעון ישראל)

מדינות / ערים – שעות מקומיות:

פריז – 17:00

בריסל / ז’נבה – 17:00

ניו יורק – 11:00

מונטריאול / טורונטו – 11:00

לונדון – 16:00

סאו פאולו – 12:00

בואנוס איירס – 12:00

יוהנסבורג – 17:00

מוסקבה – 18:00

איסטנבול – 18:00

לוס אנג’לס – 08:00

סידני – 01:00 (יום שישי, 20 ביוני)

טוקיו – 00:00 (יום שישי, 20 ביוני)

שתפו את ההודעה עם כמה שיותר אנשים.

שהכ”ג בסיוון הזה יהיה לנקודת מפנה בהיסטוריה של עמנו,

ושיהיה זה היום שבו אחדות, אמונה ותודה – יפתחו את שערי הגאולה.

תהילים פרק ק

א  מִזְמוֹר לְתוֹדָה:    הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל־הָאָרֶץ.
ב  עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
ג  דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים:
הוּא־עָשָׂנוּ, ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ--    עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
ד  בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה;    הוֹדוּ־לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
ה  כִּי־טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;    וְעַד־דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.

נִשְמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶך גוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה, אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה.

אֱלוֹהֵי הָרִאשוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְהֻלָּל בְּכָל (יש גורסים: בְּרֹב) הַתִּשְבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיהוָֹה עֵר, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים, וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, (יש גורסים: מְחַיֵּה מֵתִים וְרוֹפֵא חוֹלִים, פּוֹקֵחַ עִוְרִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים) הַמֵּשִׂיח אִלְּמִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וְהַסּוֹמֵך נוֹפְלִים, וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. וְאִלוּ פִינוּ מָלֵא שִירָה כַיָּם, וּלְשוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ, יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ.

מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ, וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ, וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ, וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח.

עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְאַפֵּינוּ, וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם, יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי כָל-פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשוֹן לְךָ תִּשָּׁבַע, וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ, וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה, יְהוָֹה מִי כָמוֹךָ, מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ. שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. מִי יִדְמֶה לָּךְ, וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ, וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ, וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ. כָּאָמוּר, לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִי אֶת יְהוָֹה, וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשוֹ.

הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ, הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ. הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ: הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּא.

שוֹכֵן עַד, מָרוֹם וְקָדוֹש שְמוֹ. וְכָתוּב, רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְהוָֹה, לַיְשָרִים נָאוָה תְהִלָּה. בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמַם: וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ: וּבִלְשוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדַּשׁ: וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל: וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּרִנָּה יִתְפָּאַר שִמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהָדֵּר, וּלְנַצֵּחַ, לְבָרֵךְ, לְעָלֶה, וּלְקָלֵס, עַל כָּל דִבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָוִד בֵּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ.

וּבְכֵן יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שִיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹש, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.

לא נתפס

לא נתפס

כמות הישועות העצומות

הניסים הגלויים

הגאולה המתרחשת לנגד עינינו

גם בהתקפה חסרת התקדים של ארה"ב את מתקני הגרעין של איראן ובתקווה השמדתם כליל

אנחנו עדים לדברים שלא חלמנו עליהם אפילו

"היינו כחולמים"

"אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה"

רק לומר תודה תודה תודה לך ריבונו של עולם

על כל החסדים העצומים שאתה גומל עמנו יום יום שעה שעה

הכל שלך

הכל מאיתך

הכל בידך

ת ו ד ה

תהילים פרק ק

א  מִזְמוֹר לְתוֹדָה:    הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל־הָאָרֶץ.
ב  עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
ג  דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים:
הוּא־עָשָׂנוּ, ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ--    עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
ד  בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה;    הוֹדוּ־לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
ה  כִּי־טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;    וְעַד־דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.

תודה רבה.

(אפשרי להעביר הלאה?)

בפומבי ואישית אני קיבלתי שיתוף של הפוסט בפייסבוק והעתקתי לכאן אז מאמינה שבטח שאפשר

ובהחלט כתוב נהדר

בעיה שהשכל המודע לא יכול לפתור. רוב הדברים שהוא כותב פה נכונים פחות או יותר. אם השכל לא מתמודד עם משהו באופן חזיתי אז הגוף יתמודד איתו בצורת "דיכאון" כדי לנתק מגע עם מה שעושה לנו רע.

מצד אחד הוא אומר תן לעצמך מה שאתה צריך

תפנק את עצמך

ואחר כך הוא אומר

בסעיף טו - דיכאון הוא רצון שיקשיבו לך

ואם מקשיבים אבל לא מצאת מישהו שיתן לך הרגשה טובה?

זה גם יכול לקרות.

טוב אבל הסעיף האחרון שוב שם את האחריות עלי וזה מעודד להבין שבסוף האחריות עלי

מדויק

זו דעתי הלא מקצועית בעליל לפחות

אני בוחנת את העניין לאחרונה

אולי אני מחפשת תגובה ספיציפית

והצד השני מגיב את התגובה שלו

וזה מבעס אותי

אפשר בתהליך נכון למקד אותו בתגובה הספציפית שאת צריכה,

להמשיך ולדייק אותו,

מתוך מקום שמשמיע את צרכיו באהבה, לא ביקורתי או שיפוטי וכו',

ע"י תקשורת מקרבת, ע"י מובחנות (עצמאות רגשית בתוך קשר), ע"י העמקה של האינטימיות והיכולת לשתף את השני בעולם הפנימי שלי, גם כשכואב וקשה.

וזו דרך לצעוד שם, אבל היא בהחלט יכולה להוביל לצמיחה עמוקה יותר ב"ה.

לחפש אותו אולי בפייסבוק ולהעביר אליו את השאלה.

או לחילופין לשאול ישירות גורם טיפולי מוסמך לדיכאון כדוגמת פסיכולוג קליני ולהבהיר לעומק את העניין.

על פניו ולענ"ד, אולי הוא התכוון לגם וגם?

גם לחזק את הקשיבות לעצמי, את האהבה העצמית, את המבט פנימה, את מיקוד הכוחות באוצרות הפנימיים שלי ומתוכי,

ודבר נוסף שיכול לעזור אף הוא הוא הרצון שיקשיבו לי גם בהקשבה של האחר אליי ומציאת הצרכים שלי גם במימד הזה של אני-מול האחר,

לצד אני-מול אני.

שני המימדים חשובים מאוד מאוד.

ואת צודקת, זה מעודד להבין שיש הרבה תקווה מתוכי פנימה.

ובמימד השני, אם לא מצאת מישהו שיתן לך הרגשה טובה כמו שכתבת, אז אולי גם להתחזק אפילו עוד יותר במימד האישי של אני-אני,

וגם להשקיע עוד אנרגיה ומשאבים בחיפוש אחר המימד השני, אפילו אם זה ע"י איש מקצוע קודם שיתן את הכוח, ובהמשך גם למצוא עוגנים טובים גם בחיים האמיתיים של האדם מעבר לגורם הטיפולי: בני זוג, משפחה, חברים, שכנים וכו'...

ב את לא שוטר לא של אחותך ולא של בעלך

ג התמודדויות עלולות להיות עם מגוון אירועים ואנשים, ואין משמעות קריטית אם מדובר בקרוב משפחה, או קולגה , או הזדמנויות שונות

ד יכול להיות שלא יזיק לאחותך לקבל הערה זו התנהגות לאו דווקא מקובלת

שסותרת את עצמה

בנוגע ללהעיר או לא

ב נשמע שלא

ד נשמע שלמה לא

הקב"ה ברא לכם פה.

וציווה עליכם, הוכח תוכיח את עמיתך.

וזה בדיוק הרגע להשתמש בו.

ואם אתם ממשיכים להגיע

ולא להעיר לאדם פרוע

שמצפצף עליכם, בשם התאוות שלו

(גם ללא קשר לעבודת ה', וגם עם)

אני חושב שזה עלול להתפרש כשיתוף פעולה

והיא, וגם האמא, עלולה לפרש את זה כהנה,

הם לא רציניים, וגם להם לא איכפת

ובנתיים היא מזיקה ליראת השמיים שלכם,

ולזוגיות שלכם (מבחינה אנושית, גם אם הייתם גויים שלא מצווים על תוכחה)

"יראת ה' שנאת רע"

לא יתכן שיעבירו אתכם עבירות

ויאכילו אתכם באיסורי ראיה

ואתם לא תנידו עפעף ותמשיכו

להגיע ולא להעיר כלום.

לכל הפחות להעיר.

או להפסיק להגיע.

תחשבי שאחותך הייתה מאכילה

אתכם בדברים אסורים באכילה

ואתם באים ומשתדלים לא לעכל את המזון

שהיא מאכילה כי בא לה

ולא אומרים לה כלום.

לא הגיוני. לא מקובל.

וחצוף.

אתם חייבים להתנגד.

מה שהיא עושה גורם לכם נזק.

ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע.

ולא תשא עליו חטא.

עכשיו האחות מאלצת אותה לשנא אותה.

ולכן היא חייבת להעיר במצב הזה

על פי תורה

וכל שאינו מוחה ממחה באנשי ביתו

נתפס על עוונות אנשי ביתו

ולגבי מה שאמר ר' עילא שציטטת

אין דבר יותר נשמע,

מלקבול על בן אדם שמזיק לך

להרגשה שלך, לזוגיות שלך, ול"חופש הדת" שלך

למרות שאני חסיד של mind your own business,

ודורש כובד ראש בהחלטות לגבי מניעים לפירוש אובייקטיבי שלי למציאות/ התנהגות של מישהו אחר,

אפשרי להעיר על התנהלות חריגה / חריגה בעליל. ויכול להיות שזו המציאות כאן. אגב , רשמתי בסעיף ד 'יכול להיות '

כמו כן יש מצבים של קשר אחים וכד', שנותן יותר מקום להערות 

היא לא מכבדת את בעלך

ולא אותך, עם כל הכבוד לאמפטיה לחוטאים המהוללים

היא מחטיאה אותכם.

מזיקה לזוגיות שלכם, והן ליראת השמיים שלכן ופוגעת בך.

ואפילו אם לא יתממש שום דבר ובן הזוג

יהיה צדיק,

וימשיך לחשוב רק עלייך בלבד.

את צריכה להיות נאמנה לעצמך 

ולא להשאר במצב שכ"כ מאיים 

ומפריע לך.

אתם חייבים להציב אולטימטום לאמא ביחד.

אם היא לא ממשיכה להחטיא ולהזיק לכם

אתם לא מגיעים יותר לשבת.

לפתור בעיות משפחתיות על ידי איומים זה הכי קל, אבל הנזק לטווח הרחוק הוא הכי גדול שיכול להיות. 

באיזו קלות אתה מציע לאשה שאינך מכיר לנתק את הקשר מההורים שלה. באיזו קלות אתה קובע שאחותה תקשיב להערות ולכן ''מצווה'' להעיר לה, תוך התעלמות מזה שהיא כתבה במפורש שאחותה לא מקבלת ביקורת.

אני קורא לפותחת - אל תתפתי ללכת בנתיב האיומים. אל תקשיבי למחרחרי מלחמה בתוך המשפחה. 

מדובר באיסור תורה.

כשהבעל לא יכול להגיע

בשל הימצאות של דברים האסורים בראיה לדידו.

מעבר לכל מה שציינתי מהבחינה האנושית

שלא לפי ההלכה, ועוד דברים כמו עישון בשבת, טלויזיות דלוקות וכו

כשהתחלנו להגיע כזוג להורים, היה ברור שטלויזיה בסלון או רדיו זה לא משו שיקרה כשאנחנו מגיעים (כשהייתי רווקה הייתי פשוט נסגרת בחדר או מבלה את השבת בחוץ, חברות, שיעורי תורה, תפילה וכד)

צניעות זה כבר עניין אחר. אבל ב"ה אחיות שלי לא מסתובבות ככה בבית הוריי. אבל מאז כבר הפסקנו לנסוע לשבתות מכל מיני סיבות וטוב לכולם

אני חושבת שכל עוד אחותך גרה עם ההורים, צריך להתנהל עם זה בעדינות. זה בכל זאת הבית שלה.

להסתובב חצי לא לבושה בבית ליד בני זוג של אחיות זה דבר שלא מקובל גם במגזר חילוני שבאתי ממנו

האם זה קרה שוב מאז אותה פעם?

אם כן, הייתי מדברת עם אמא שלך (אם היא מבינה עניין) ומבקשת ממנה שתגיד לה שזה לא מקובל חשתכסה את עצמה במרחב הציבורי עד שהיא יוצאת. ולא בגלל שלך זה מפריע. זה בכלל לא מקובל ליד אבא להתלבש כך ממה שאני יודעת אם זה לא בנופש או בים או בבריכה. גם אם זה בבית.

לגבי הבדלים במראה חיצוני, בעלך נשמע באמת צדיק ואני בטוחה שהוא מעריך ואוהב אותך על אף ולמרות השינויים. אני יודעת שלמרות שזה מפתה ועלול לגרות, בליבם גברים בזים לנשים שמתנהגות ככה ומעריכים טאוהבים אהבת נפש את נשותיהם הצדיקות ו'הפשוטות' שסיכנו את חייהן בשבילם וילדו להם ילדים, גם אם זה אומר שהגוף השתנה.

תמיד יש מישהי יותר יפה ורזה וצעירה ומתוחה, במיוחד היום ששינויים פלסטיים זה דבר נפוץ. וגם אחותי שילדה יותר ממני יותר רזה ממני, ובהריונות עולה 7 קילו ואני 30. וזה גםנראה הרבה יותר טוב עם בגדים לא צנועים. מה אעשה? אבל אני אני. ובעלי אוהב את הפנימיות שלי. את מה שהוא רואה בעיניים שלי. את מה שאני מביאה איתי שהוא לא רק חיצוניות ולא קיים אצל נשים אחרות.

תחזקי את הבטחון העצמי שלך בערך שלך ובפנימיות שלך. תחזקי את הקשר עם בעלך. וגם, אם יש משו שמפריע לך בחיצוניות, אני כן בעד ליזום שינוי אם אפשר. אבל בשביל התחושה הטובה שלך ולא במקום עבודה עצמית. 

אני חושב שאחרי שנות נישואין, באופן אובייקטיבי שני בני הזוג מאבדים מיופיים החיצוני.

נניח אצל גברים המשקל עולה, השיער נושר ומלבין, צומח שיער במקומות מוזרים, קמטים...

וגם אצל נשים כמובן יש שינויים.

מי שאוהב את אשתו, לא מתרגש מכל השינויים האלה. גם כשאשתי הייתה בת 25, קל וחומר כאשר היא בת 55, אז אני אפגוש בחיי הרבה נשים שבאופן אובייקטיבי על הנייר יהיו יפות ממנה. וגם היא תפגוש גברים יפים ממני.

אז מה?

אני אוהב אותה, היא אוהבת אותי, המראה החיצוני כבר לא משחק תפקיד כ''כ חשוב כמו שהוא היה בתחילת הדרך שלנו. אני פשוט מכיר אותה כל-כך טוב וחולק איתה כ''כ הרבה חוויות וכו', כך שהאהבה והמשיכה כבר לא תלויות באורך השיער או בנתון פיזי זה או אחר.

במילים אחרות, אני לא חושב שאת צריכה להיבהל מכך שיש עוד אשה יפה בסביבה, אפילו אם היא אחותך. בעלך לא נער בן 15 והוא לא מחפש דוגמנית בקטלוג, הוא בעלך והוא אוהב *אותך* בדיוק כמו שאת.

לא כמוה.

עד כמה שמובן מההודעה, היא עזבה כנראה לא רק את הלבוש המקובל, אלא בכלל את אורח החיים של הבית. בעלך רוצה אותך ואוהב אותך. הוא רוצה את דרך החיים שלך.

לגבי שני האירועים שציינת - נראה לי שבעלך בחר בפתרון הכי טוב, מצד אחד תפס מרחק, מצד שני לא גרם פרובוקציות. כל הכבוד לו.

מה שהפריע לי בהודעה שלך, שחזרת על זה שלא דיברתם. כדאי מאוד לדבר, לדעת שאתם שם בחזית אחת.

1. כלפי עצמי- לקחת את העיסוק שלה בנראות כהשראה.

אני רוצה להיות יפה יותר? אז יאללה. כבר השבוע לעשות משהו בנידון.כל אישה יכולה לשדרג את הנראות. העיקר הוא לפנות לזה זמן וכסף ורצון.

ההשקעה שלך בעצמך תחזק לך את הערך העצמי.

2. כלפי בעלי- יכול להיות שהוא נמשך, כמו כל גבר שרואה אישה מושכת. בסדר. זה לא ממשי ולא לאורך זמן. זה חולף. להאמין שהשכל שבו גובר על היצר שבו.

ועם זאת לא הייתי מרבה ללכת לשם בכלל. עם כל הכבוד לאחותך, זה בהחלט פוגע לכם בשלום בית.

3. כלפי אחותי- מדברת על זה איתה אם יש בינינו שיח פתוח, או מעבירה לה את המסר דרך אמא.

אם היא רוצה לא לקלוט- אז שוב למעט בהגעה.

ולהבין באופן מאוד מאוד עמוק שאישה חושפנית פוגעת לעצמה בסיכוי שגבר רציני ייקח אותה או ירצה בה. גבר אולי יראה בה אובייקט, אבל לא ירצה בה כאישה של חייו.

ככה שאולי היא נהנית ממבטים, אבל היא לא שמחה בזה באמת, כי אין לה משהו אמיתי ביד.

1. היחסים בין אחותך לביניכם, חוסר הכבוד שלה בצורה בה היא מתלבשת.

נושא גדול ומורכב שתלוי בכל כך הרבה נפשות אופי של כל אחד, שאני לא יודעת מה לומר לגביו.

2. הפחד שלך שבעלך יחשוב שהיא יותר יפה.

לענ''ד, מבלי שהייתי גבר, נראה לי שאין לך ממה לחשוש. נשמע ממה שתיארת שבעלך שומר על עצמו על הזוגיות שלכם, הוא משתדל ככל יכולתו להימנע מלראות דברים שהוא לא צריך לראות, וזה בהחלט ראוי להערכה.

ולגבי ההשוואות- די ברור שהוא רואה בך הרבה מעבר לגוף שלך. איתך הוא שותף לתפיסת העולם, ככל הנראה הוא מעריך את הצניעות שבך, ואת ההתמודדות הרפואית שעברת. הגוף שלך משקף עבורו את החיים שעברת עד היום, ואם אלו חיים טובים וראויים- תהיי גאה בעצמך על הסיפור שהגוף שלך מספר.

קשה לי להאמין שראייה של כמה שניות, שהביכה אותו עד מאוד, תגרום לו להימשך אליה במקום אל האישה איתה הוא חי ואותה הוא אוהב.

אם מתאים לך, בגלל שזה יושב עלייך כל כך הרבה זמן, אולי כן כדאי לפתוח איתו את הנושא, ולשמוע מה יש לו לומר.

אני מאמינה שתופתעי מהתגובה שלו.

3. הקנאה שלך באחותך.

בעיניי זה הנושא שבו יש לך הכי הרבה יכולת השפעה והכי הרבה סיכוי ליצור תחושת הקלה.

נסי לחשוב עם עצמך- האם העובדה שמישהי יפה יותר, הופכת אותה לטובה יותר? אמרת שאת מרגישה 'קטנה' לעומתה- יכול להיות שאת שמה דגש גדול מדי על המראה החיצוני?

אני בטוחה שיש בך הרבה דברים טובים ונפלאים. האם את רואה אותם? את יכולה לשמוח בהם, ולאהוב את עצמך עליהם?

לא בהשוואה מול אחותך. רק בינך לבין עצמך.

עופי על עצמך ותאהבי את עצמך ותפנקי את עצמך כי את אישה נהדרת.

וזהו.

אין שום קשר לאחותך, ואין סיבה להשוואה.

את זו את. היא זה היא.

מניסיון אישי שלי בלבד

זה לא רק שהיא יותר "יפה" זה גם אורח חיים שונה

אחיות שלי אוהבת שומרת על קשר אבל הן לא שומרות

ברמה של מה שאת מתארת

הפעם האחרונה שבאתי להורים שבת היתה כאשר בקשי דרך אמא שיכבדו את זה ולא יבואו באמצע שבת ברכב

תכלס עשו מה שרצו ולא כבדו ואחת באה ברמה שאבא שלי היה צריך לכסות אותה עם מגבת

ובעלי נעל את עצמו בחדר

לא בקרתי שם יותר כדי למנוע חכוכים בעתיד

לשמחה שערכתי בשבת- מי שלא יכלה לשמור שבת אחת ולבוא אלי- לא באה (אף אחת לא באה)

זאת אומרת ברגע שזה מגיע אלי , לבית שלי למשפחה שלי מבקשת לכבד למשל ולא לבא לבקר באמצע שבת

אבל שאני באה להורים אז לוקחת בחשבון שהן לא מכבדות

קודם כל, קנאה זה דבר חשוב.

תמנפי אותה. למשל, אם את מרגישה שהיא מטופחת יותר, זה משהו שאת כנראה רוצה לעצמך, וזה מאוד יישים. תטפחי את עצמך יותר. זה יעשה לך רק טוב.

לצד זה,

אחותך חסרת ביטחון מהותי.

אולי הוא נראית לך נוצצת, אבל היא צריכה הרבה מאוד תשומת לב.

קודם כל תגידי תודה על זה שאת לא במקום שלה.

גם הצורך לעבור ניתוח קוסמטי, מעיד על כך.

בכל אופן, זה שהיא הולכת חשופה ליד בעלך, זה לא הופך אותה לשווה יותר.

כל אישה אחרת חשופה מהווה איזשהו אתגר, כל מה שלא שלי הוא יותר אטרקטיבי.

וזה דבר שבפני עצמו את צריכה לפתור עם אחותך,

תפעלי בחכמתך הנשית, ודברי אפילו לליבה.

אני בטוחה שלצד הצורך האקוטי שלה בתשומת לב, היא אוהבת אותך, ואם תגידי לה את המילים הנכונות, היא תתחשב בך לגמרי.

תעשי את זה מתוך אהבה ומתוך פגיעות, אין סיכוי שתשובי ריקם לדעתי.

כמו שאמרת לנו, תגידי לה.

סיכום:

גם את יכולה לטפח את עצמך, ורצוי שכך.

אחותך חסרת ביטחון, ואת במקום טוב יותר אפילו שנראה לך שלא, זה רק לכאורה.

אם בעלך - עוברים אצלו הרהורים - זה לא אישי, זה אבולוציוני.

בעלך מתמודד יפה מאוד, מגיעה לו על זה הערכה.

דברי לליבה של אחותך, לא מתוך מקום שהיא חייבת לך (גם אם נגיד שזה נכון - אני לא נכנסת לזה), וזהו.

יהיה טוב ❤️

כתבת שאם לבעלה יש הרהורים זה לא אישי אלא אבולוציוני

אם נדבר רגע על הטבע הנשי והטבע הגברי

יש לי הרגשה שמקבלים הרבה יותר בהבנה גבר שצופה ב*** באינטרנט

לעומת אשה שתצרוך מענה רגשי בחוץ.

אבל היי אם דיברנו על אבולוציה... אז נשים הרבה יותר מדברות בשפה של רגש.

איכשהו לגברים מותר מה שלנשים אסור.

זה עניין של התמודדות שונה.
 

לצורך העניין, אם תגידי לי על אישה שאישה לא רואה אותה וגבר אחר רואה אותה יותר, והיא מתמודדת מול תשומת הלב שלו - אני אומר שזו התמודדות טבעית.

בעלה במקרה הזה מתמודד יפה, הוא לא אשם בבחירות של אחותה.

ואם התפלק לו הרהור, מה אפשר לעשות?

זה לא הרהור שהוא הזמין, היא אשכרה באה מולו עם מה שמעורר באופן בלתי נשלט יצור זכרי.
 

ואם יש איזו טעות כזאת, לא הבנתי מה בדברים שלי גרם לחשוב ככה, אז שיהיה ברור, אני לא חושבת שלגברים מותר משהו שלנשים אסור. ממש לא.

בגלל המראה שלך והמבנה גוף שלך?!

מראה הוא דבר חשוב אבל ממש שולי

העיקר זה מה את בפנים ועושה רושם שהוא נגעל מההתנהגות של אחותך ואוהב אותך ומכבד אותך מאוד ואת הרגשות שלך!

את יודעת עם כמה דוגמניות יצאתי בחיים שלי ואף אחת לא שווה בעיניי כמו אשתי אפילו שהיא לא פסגת מודל היופי החיצוני בואי נגיד

יש יפות ממנה אך אין יפה כמותה!

תשמחי בבעל המתוק שלך שזכית

חייב לציין בתור אחד שגדל בחוף הים יותר מבבית

די הזוי להסתובב עם בגד ים בבית כאילו אתה בחוף הים🤷🏽‍♂️

וגם לא עולים ככה לרכב זה על גבול המגעיל(והמבין יבין)

את האחות המוצלחת יש לך בעל שממש אוהב אותך ולא נכנע לשום פיתוי, הוא כרוך אחריך. ויש לך ב''ה 4 ילדים.

איזה עשירה את!

והיא, היא יפה אבל נשמע שרק זה. שמשווים אחד מול השני ברור שאת המוצלחת יותר והיא עסוקה בלהראות את יופיה כי בכל פרמטר אחר את עוקפת אותה

ולגבי הטיפוח, אם זה מפריע לך תשקיעי- בגדים, תכשיטים, מטפחות, איפור ועוד... שתרגישי טוב עם עצמך, אבל בלי קשר אליה, רק אליך

כשקראתי חשבתי לעצמי שזה לא תפקיד שלכם לחנך אותה

אבל אז תיארת התנהגות שלא קשורה לדתיים או חילונים זה פשוט לא מכובד לצאת עם מגבת מהמקלחת.

וזה אולי להכעיס בכוונה? לא יודעת

הייתי רוצה לקוות שהיא לא עושה בכוונה.

יש לאשתי תאומה זהה שגם היא מתלבשת פחות צנוע מאשתי.

במקרה שלנו אין צורך ב"ה להתחבא בחדר או לצאת החוצה עם הילדים.

אז עדיין לא מדובר על רמות חוסר הצניעות שאת מדברת עליהם, שההתנהלות מולן לא קשורה לכך שהיא דומה לך.

מבחינת משיכה,

אל אשתי אני נמשך ואל האחות התאומה אני לא נמשך.

ממש לא מעניין אותי לעשות השוואה חיצונית כלשהי ביניהן,

כי המשיכה לא תלויה רק במראה החיצוני אלא בעיקר בחיבור הנפשי.

אם תפרטי על הטלטלות, יהיה יותר קל לענות...

יש לנו רצון מאוד גדול שהזוגיות הזו תצליח, אבל התחלנו אותה לא הכי ממקום טוב ומרגיש שכל דבר הכי קטן מחזיר אותנו לתחושות האלו. 

אני אפרט יותר- בין האירוסים לחתונה חוויתי פחד מאוד גדול מכל הקשר הזה ולא ידעתי מה אני מרגישה ובכל זאת הלכתי על זה ושיתפתי אותו בהכל, היום נראה שאנחנו סובלים מהשלכות של זה

אולי לא כל אחד חווה את הדבר הזה ספציפית אבל השאלה עד כמה זוגות טריים מתמודדים עם קשיים אחרי חתונה ומה נחשב ללגיטמי וסביר או שהכל ל"אבי דאבי" אחרי חתונה ומאוהבים עד הגג

חזק אצלי, השכל יותר מוביל 

פשוט יש כמה דברים ספציפיים בנושא הזה שרלוונטיים לרגישים באופן כללי שחווים רגשות ודברים בעוצמה.

נדוש אבל שווה להתייעץ עם איש מקצוע...

מאוד מאתגרת

לכל הזוגות

בסוף יש פה שני אנשים שמתחילים לנהל ביחד חיים משותפים, הם שונים רק מזה שהיא אישה והוא גבר וכמובן שיכולים להיות עוד הרבה הבדלים וגם פערים.

אל תתייאשו אחרי חודשיים וגם לא הרבה מזה.

אל תהססו לקחת ייעוץ

תלמדו, כי אף אחד לא נולד זוגי.

גם הזוגות הותיקים ביותר יכולים ללמוד דברים ולקבל כלים אחרי הרבה שנים.

את יודעת לשים את האצבע על הבעיות ומשם תתמקדו

מאוד חשוב, איך התקשורת ביניכם? 

תקשורת טובה מאוד - מדברים הכי פתוח ויש רצון מאוד להצליח

זה בסיס מאוד טוב וחשוב

תדברו

התייעצו

תהיו ביחד בזה

והרצון מעולה

תלמדו להקשיב (אתם יודעים?), תתרגלו לוותר, תהיו שם זה לזו והפוך, וללמוד, כל הזמן ללמוד ולהשאיר אש גלויה

זה הכי טבעי.

אהבה זו רק ההתחלה, צריך הרבה מעבר. שותפות, ויתור, כבוד, הקשבה, הכלה ותמיכה יחד עם מלאות עצמית ותחושת הגשמה.

כל אלו ועוד פרמטרים מרכיבים את חיי הנישואין.

יש הרבה יותר שונה בינכם מאשר המשותף, גם אם אתם אוהבים, נמשכים ורוצים האחד את קרבת השניה.

לומדים את זה, לא להילחץ...

טיפ אחד, כל עוד לא אמרת את המילה, הכח בידיים שלך. יש דברים שכשאומרים אותם בכעס לא באמת מתכוונים אבל הם פוגעים ומשאירים צלקת לנצח.

תמיד עדיף לחכות מעט, ואם אחרי כמה שניות את עדיין ממש רוצה לומר, למצוא את הניסוח הכי פחות פוגע במהות האדם. תמיד לדבר על המעשה ולא על תכונות אופי כהגדרה- נגיד, אתה ממש משאיר בלאגן, ולא אתה בנאדם כזה מבולגן. מקווה שמובן!

כי פתאום רואים פגמים חסרונוצ ודברים שלא שמנו לה אליהם

לא צריך להיבהל צריך לבנות את הזוגיות בריא ונכון ובע"ה תראו פירות מהממים בהמשך

זוגיות זה עבודה

ויש מלא לזוז

ולהתקדם

אני נושאה 6 שנים וכשאני מסתכלת אחורה ווואוווווו

דרך ארוכהההההה

אם יש לכם רצון וכח לעבוד הכל פיקס

מלא לתקשר בינכם ולאט לאט תלמדו ותכירו ותתקדמו

בהצלחה!!

להתחתן זה תמיד מפחיד, לא משנה עם מי ומתי.

ואם אתם לא זוג אדישים ש"חיים אחד ליד השני" אלא חיים ומתקשרים ומתחככים הרבה-הגיוני שיהיו "טלטלות",

אבל נראה לי זה ממש תלוי בנקודת מבט ובהתייחסות לדברים, אצלנו יש הרבה דברים שיכלו להיות

אירוע קשה ומטלטל ומרחיק, אבל שנינו עם עין טובה ובאנו לעבוד ולבנות את הזוגיות שלנו, 

לכן זה היה ברור לנו שהשוני ביננו יתגלה, אבל רובו התגלה בתקשורת טובה, כשהרגש במקום טוב ומאוזן,

ואז זה רק מקרב כי כל אחד מכיר טוב יותר את השני וגם יודע יותר איך ומה לתת לו ולקבל ממנו.

וגם יש לנו מבט כזה על נישואים, שלפני שמתחתנים זה "בחירה", אחרי זה זה כבר "אני" 

ועם זה אני עובד, מפה אני מתקדם עם הכלים שיש לי=לנו. לא משנה עם מי מתחתנים תמיד יהיה עבודה.

ממש ממליץ על הספר "בניה עדי עד" של הרב אליהו האיתן. קצר וקולע. 

ואם מבינים את הרעיון הוא בכללי טוב לחיים, גם לרווקים.

שיהיה בהצלחה! הכל טוב, הכל חדש ולומדים, תבואו ללמוד ביחד והכל יראה פתאום אחרת!

חוסר הבנה? מעולה! מעכשיו נוכל להבין! 

מה שעשיתי מפריע לך? מעולה, תודה שלימדת אותי עוד דרך לשמח אותך!

לא הולך בקשר הפיזי? בוא נלמד אחד את השני ואת עצמנו, זה חדש והגיוני שלא יתחיל מושלם!

חשוב לשוחח, הרבה. לשים לב שמקשיבים באמת אחד לשני, לא רק שכל אחד שופך את הטענות שלו. לפני שמגיבים לשני, במיוחד בשיחות 'טעונות' על פערים וציפיות - לתת שיקוף: "את/ה טוען/נת כך וכך וכך, האם הבנתי אותך נכון?" אם התשובה היא "כן", אז אפשר להיגיב את דעתי (ואח"כ השני ישקף לפני שעונה וחוזר חלילה) אם התשובה היא: "לא"/"בערך", לבקש ממנו להסביר שוב (במילים אחרות!) את דבריו ושוב לשקף ורק אחרי שברור שהטיעון מובן, יש מה להגיב עליו.

זה קצת חופר, אבל מאפשר שיח אמיתי ועמוק ולא שמדמינים שמשוחחים ובאמת יש פינג-פונג של ססמאות.

בהצלחה רבה

בעיניי את וועה בגישה.

את מתבאסת מזה, במקום לשמוח בזה.

אם הוא התייעץ, סימן שזה חשוב לו והוא רוצה להתקדם.

תשקיעי בניראות, תשקיעי בקשר.. בטח שיש אור! הרבה אןר!!

שאלות אמיתיות, ומוזמנת לענות מול עצמך.

את מטפחת את עצמך?

מתלבשת נקי ובסטייל?

דואגת להראות טוב גם בבית?

עושה כושר?

קצת איפור לפני יציאה?

היגיינה?

נכון שהלב והנשמה זה העיקר והמהות,

אבל משיכה צריכה גם אחיזה חיצונית.

ולגבי הבעל,

תשמחי.

הוא מחפש דרך למרות הקושי.

הוא מוכן לעבור דרך, ללמוד, להתאמץ עבורך.

זכית. 

את מסתכלת על עצמך במראה ומרגישה שאת אשה מושכת?
הרבה מעניין המשיכה הוא אנרגטי.
משהו מסתורי, לפעמים עוקצני אבל גם מתוק ופתוח. כן, גם בנישואים, קצת להיות קשה להשגה, קצת משחקים קצת פלירטוט.
זה עבודה, וזה לכל החיים,
ויש הרבה שמתמודדים עם זה.
שווה לפתח את זה אצלך, ויש המון דרכים.
חוץ מהופעה פיסית חיצונית מושכת בוודאי, תמיד יש מה ללמוד ולהשתפר שם.

מעבר לזה,  חיבוק ענק ענק אחותי, ממש חיבוק גדול.
זה נשמע משהו מאוד קשוח.
אם אני הייתי מגלה דבר כזה אני חושבת שהייתי נשברת לרסיסים...

אני רוצה לענות

אני חושבת שאני אישה יפה, משתדלת לשמור על כושר ונראות

שוב משתדלת

בכל זאת אימא למספר ילדים ועובדת משרה מלאה

האם הגוף שלי מושלם? לא

עברתי אי אילו לידות וצברתי דברים

אבל אני לא חושבת שהשיח הזה הוא שלי והוא בריא לי

אולי זה דווקא המקום שלו?

האם אני צריכה להראות מושכת יותר בגלל שהוא פחות נמשך?

ואיך אני יכולה לנצח בתחרות הזאת אם כשהייתי בת 19 נטולת ילדים ועם המון זמן לא ניצחתי אותה?

אני מבינה שהראיה שלי צרה ולכן אני כותבת כאן

בשביל לשמוע קולות שהם אחרים

אבל עדיין בסוף בסוף נפגעתי כתגובה ראשונית

אשה שמחוברת לנשיות שלה מכל הבחינות- זה מיטיב קודם כל איתה.
זה תהליך שאני חושבת שכל אשה חייבת לעבור בלי שום קשר לאם היא נשואה ואם בעלה נמשך אליה וכמה.
זה תהליך דל ריפוי, גילוי, צמיחה והתחדשות.
זה לא סתם לעשות משקולות, לאכול סלט ולשים סרום לפני השינה.
אם תרצי אפרט.
נגזרת של זה באופן אוטומטי היא בד"כ משיכה של טוב כללי מבחוץ- חלק מהטוב הוא משיכה של האיש שלך.

אני חושבת שאני אוהבת את עצמי

אבל כנראה שאני צריכה להעמיק בזה

את מתעוררת בבוקר בתחושה של איזה כיף לי שנולדתי אני?
את יכולה לבלות זמן איכות עם עצמך במשך שעות?
את יודעת לשבת ולפרט על עצמך מחמאות בהגזמה? (לכל המצקצקים אין קשר לענווה, זו הכרה במתנות שהשם ברא לי)
את מרגישה שכל מי שזוכה להיות סביבך, הוא ממש זוכה, בזכיה כמו פיס?
את מפרגנת לעצמך, מפנקת את עצמך בלי צורך באישורים מבחוץ?
את מצליחה לחבק את עצמך ולהכיל את המורכבויות, הקשיים והנפילות שלך, בלי שפיטה עצמית?
את מסתכלת במראה ואומרת וואו איזה דבר, איזה כיף לילדים שלי שאני אמא שלהם, איזה כיף לבעלי שאני אשתו?

כל מה שכתבתי כאן, יכול להישמע קרינג' בהגזמה אם לא מבינים את המקום האמיתי ממנו זה מגיע.
אני המתנה של עצמי מהשם יתברך.
עם המגרעות ועם המעלות ועם החסרונות.
איך שאני- אני במהות שלי עצם רצון השם.
יש לי עבודה יש לי לאן להתקדם.
יש לי טעויות.
מכל דבר אני צומחת, מכל דבר אני גדלה.
מכל דבר אני לומדת
מכל דבר אני משתלמת.

את נהנית להיות את?

לפחות אני אוהבת עצמי בלי ספק ☺️

מודעת לחסרונות שלי בהחלט אבל באמת שלמה עם זה

אבל כדאי להסתכל על הצד החיובי - בעלך אוהב אותך, מבין שהקושי אצלו ורוצה להצליח להיות יותר קרוב.

ב. יתכן באמת שזה בעיקר אצלו,בניגוד למיתוסים ש'עוד לא נולד הגבר שאין לו תמיד חשק' - יש גם גברים כאלו עם פחות חשק ושפחות נמשכים. יתכן שזה פחות טבעו, עובדה שהוא אוהב אותך ורוצה להשתפר.

ג. יתכן, בלי לסתור את סעיף ב', שיש לו איזשהו מחסום פסיכולוגי. זה יכול לנבוע מתפיסה דתית מוטעית שיוצרת תודעת ריחוק מהתחום, או מתפיסה אישית שמשום מה לא נח לו עם עצמו והגבריות שלו וחוסר ההמשכות אלייך היא רק הסימפטום.

אם זה באמת הכיוון - אז לצד הראשון הייתי ממליץ על להתייעץ עם הרב יהושע שפירא שליט"א שעוסק הרבה בתחום, יש לו גם קורס אינטרנטי בנושא.

באפשרות השניה (כמובן, זה חייב להיות מרצונו) - אולי טיפול אישי שלו אצל מטפל שמומחה לזה, או אפשר את הקורס האינטרנטי של יהונתן קליין (קצת יקר אבל כנראה משתלם) אני לא מכיר אותו עד הסוף, אבל נראה שזה יכול להיות בכיוון.

טבעי ביותר מה שאת מרגישה

ועם זה אולי לנסות למצוא את הראיה שהוא מחפש דרכים להגיע אלייך, להתקרב, להרגיש, ומה לעשות שהיום עם כל ה ai אנשים מתייעצים על כל דבר, ממש כל דבר, והוא מצא לנכון "להתייעץ גם איתו" על זה.

אם אתם בטיפול אפשר דרכו לנסות להעלות את העניין, לדבר על זה, למצוא את הדרך של שניכם להגיע לזה ביחד.

אני לא יודע כמה אתם נשואים, אבל איך היה בתחילת הנישואים? או אפילו בתקופת האירוסין?
 

בעל מקרה שוב, מבין מאוד את התחושות שלך

ויש לנו היסטוריה ארוכה

שהוא נטה להרדם ועוד כי אני לא רוצה להכנס לפרטים

אנחנו בטיפול ממושך וגם עשינו כמובן בדיקות בריאותיות והכול תקין בה 

ברוך ה

ההתחלה מאתגרת לכולם (רק שיש גם אתגרים בהמשך)

ומניח שזה הפריע לך

לא היה בינכם שיח על זה?

הוא תמיד העדיף להירדם?

קודם כל השנים עושות את שלהן....

גם במובן הפיזי וגם ההרגל עושה את שלו...

האמת אני נמצאת באותה הסירה שלך.

אני יודעת שהוא אוהב אותי מאד הוא קשור אליי נפשית ממש חזק אבל לא נמשך אליי🤷‍♀️ואני בשיח דיי פתוח מולו בדברים האלה.

הוא משתדל ממש ואני כן מעריכה את המאמץ הזה,אבל לא מרגישה שהוא חושב עליי בצורה הזו...אמרתי לו אלף פעם הכל טוב ויפה אבל אני לא אמא שלך....אתה קשור אליי זה נחמד אבל לא מעשי מבחינה זוגית אנחנו לא יכולים להיות רק חברים.

וכן זה מערער ממש וגם יוצר תסכול עמוק.

ולפי ההודעה שלך הוא כן חושב עלייך וזה גם חשוב לו...

אני לא מכירה אתכם אבל אצלנו שבאתי ופתחתי מולו את הנושא ודיברנו על זה בצורה רגועה והכלתי והבנתי את הקושי שלו למרות שאני זאת שנפגעת- זה רק תרם לאמון שלו בי וגרם לו כן להעריך יותר וגם יצר אוטמטית יותר  רצון לקרבה גם פיזית.

השיח אפשר לנו להגיע לרובדים יותר עמוקים בקשר שלנו ולהיות יותר בטוחים במרחב הזוגי.

ואני לא חושבת שאי אפשר,זה כן בר שינוי ויש תקופות שיותר ויש שפחות...וזה התמודדות כמו כל דבר אחר.

שיהיה לך בהצלחה💓

וזה נכתב לפותחת השרשור

אבל לקחתי ולמדתי מזה

כמובן שהפוך

תודה

לא כרגע.

כרגע את מרגישה את ה9גיעה הכואבת והצורבת בנשיות שלל.

זה לא הזמן להשתנות.

זה הזמן לחבק את עצמך. לאהוב את עצמך. לקבל את עצמך.

את קצת בעמדה שכל הזמן רוצה והוא בעמדה של בוחר כן או לא.

הייתי מנצלת את הריחוק הכנה שנוצר כדי לבדוק את הקשר מרחוק. כמה אני מרגישה אהובה? מכובדת? מוערכת?

מהם הרצונות שלי מהקשר? טוב לי פה?

פשוט למקד את עצמך גם ברגש חומל כלפי הכאב שלך, וגם ברצונות ובצרכים שלך.

לדבר אתו על מה חסר לך בקשר, ולראות אם הוא רציני כלפי זה.

בקיצור, לא לרדוף את עצמך על מה שראית שם בבינה המלאכותית.

בהצלחה רבה....

אין דבר שלם מלב שבור,

למה?

כי לב השבור מניע לפעולה, זה בדיוק ההפך מהיאוש.

המשיכה היא הרבה פעמים לא למראה החיצוני אלא לתדר שאת משדרת.

מה הגבר צריך כדי להימשך?

הגבר צריך אנרגיה נשית רכה ואוהבת, שמחת חיים בלתי תלותית, הערכה ובטחון בו.

ואו זה קשה...איך עושים את זה?

זאת עבודה של "ראיה פנימית". מה את רואה בו?

אם את רואה בו חסרונות ומתמקדת בהם, הוא לא יימשך אליך. כי זאת אנרגיה שלילית שהודפת אותו.

העבודה היא לראות בו את הגבר שאפשר לסמוך עליו ולהעריך אותו על כל הטוב שיש בו אפילו שהוא קטן.

לראות את התכונות הטובות שלו שמשמחות אותך

להיות רכה וללחוץ על כפתור האהבה על כל הדברים הטובים שיש בו.

איפה נמצא הכפתור הזה?

הוא נמצא במוח שלך, בבינה היתרה שיש לך. שם השני של הכפתור הזה הוא התבוננות.

אפשר להיעזר בכתיבה, זה כלי מאוד עצמתי. לקחת דבר טוב ולפתח אותו לאורך ולרוחב, להתבונן על זה. ההתבוננות מעוררת את הרגש.

כוח המשיכה זה חוק פיזיקלי. כח המשיכה בין איש לאשה גם מעין זה, רק צריך להכין את השטח ולנקות את הקוצים שעומדים בין הבני הזוג וזה יקרה.

מאוד ממליץ לעקוב אחרי בתכנים של ליאת פיין. היא מומחית בנושא הזה בצד הנשי וב"ה מצליחה מאוד להעיר את המשיכה.

בהצלחה

שבאיזשהוא מקום זה לא שלי.

וברור שצריך שניים לריקוד. אבל זה מקומם אותי כי יש פה הטלת אחריות עלי, וואלה פחות מרגיש לי שאני רוצה וצריכה  לשנות - בעיקר שאני כל כך מושקעת בלהיטיב את עצמי בזוגיות הזאת בעיקר בטיפול

כי ברור לי שגם לי יש אחריות בדברים האלו

אבל גם בגלל שאני באמת רואה שזה שלו.

ואני יכולה לעשות שמיניות באוויר ועדיין זה יהיה שלו

לא יודעת

יצא לי מבולגן 

גם טבעי וליגטימי לגמרי שאת פגועה ומתוסכלת.

כמו שאמרת זה ריקוד ואנחנו רוצים ריקוד קרוב ואינטימי.

אם צד השני בריקוד מרוחק יש שתי אפשרויות. או לרקוד לפי הריקוד שלו וגם להתרחק, או להתקרב אליו שבאופן טבעי הוא גם יתקרב לפי הריקוד שלך.

אני יוצא מנקודת הנחה שאת הצד השני אי אפשר לשנות באופן ישיר (אולי בטיפול כן)

אבל כאשר צד אחד משנה את הראיה שלו או ההתנהלות שלו זה משפיע על צד השני באופן עקיף.

כמה שזה נשמע טכני אבל אני באמת מאמין בזה שלכל צד יש אחריות (ולא אשמה) של מאה אחוז על עצמו. ראיתי וחוויתי בזוגיות שלנו את ההשפעות של שינויים קטנים פנימיים.

המשיכה בין גבר לאישה מתחילה מהראש, ותלויה בדינמיקה ביניכם בעיקר

לאו דווקא בנראות חיצונית.

הייתי שואלת את עצמי קודם, האם את אוהבת עת עצמך ושמחה בעצמך. מרגישה טובה וראויה.

אחרי כל זה, איך המצב ביניכם מבחינת תקשורת ואינטימיות רגשית.

זה דברים שמאוד מאוד משפיעים.

ובסוף, אני חושבת שכמה שזה פוגע, כי זה פותח נושא כואב שכבר שמת לב אליו ומנכיח אותו אף יותר, זה פתח לעבודה על הזוגיות. ועוד בסוף 2 - בעלך באמת מחפש את הדרך להגיע אלייך. וזה דבר גדול

את יכולה להסתכל על זה כהזדמנות במקום כשקיעה למטה ברחמים עצמיים ותסכול, שזו התגובה הכביכול מתבקשת רגשית.

חיבוק❤️

אם כבר החלטת מה התשובה המבוקשת, אז בשביל מה צריך רב?

שואל באמת בשביל להבין, זה לא שיש לי דעה בנושא

(כמה זמן אתם אחרי לידה?)

אז זה כבר פחות אוטומטי.
 

מניח שבכל זאת אם תדגישו את הפחד מההיפרמדיס, הרב שלכם יתיר. רפואה שלמה

באמת שואלת.. מה תעשו?

ותזכורת גם שם כמו בכל מקום על זהירות במרחב הוירטואלי שנכונה תמיד

בתקווה שיצור טוב.

לא יקרה? לא יסתדר? -תמיד אפשר לסגור

המשמעות היא להכנס לפנסיה ולשלם מהפנסיה את המשכנתא.

דירה בעשור הראשון לנישואין.

דירה ממוצעת עולה כ2 מיליון שח

משמע הון עצמי הוא כחצי מיליון

בהנחה ואין הון קודם או מתנות מההורים (כי אם יש. אז תניח שקיבלו כבר ביום החתונה וקנו אז)

זה אמור שצריך לחסוך 10 שנים כ3.5-4 אלף כל חודש

כדי להגיע להון הזה.

והעשור הראשון קשה לזוגות צעירים. יש תינוקות. יש מעון. המשכורת לא של שיא הקריירה. חלקם עדיין סטודנטים.

כך שאם הצליחו לקנות אחרי עשור זה טוב.

חלקם הגדול מצליח לקנות משהו ממוצע אחרי כמה שנים ומשדרג בהמשך החיים.

אבל לשלם משכנתא בפנסיה זה דבר סביר וקיים.

למרות שעם הזמן המשכורות עולות. אז חלק גדול מצליחים לסיים את המשכנתא לפני הפנסיה או ממש בכניסה לפנסיה (מכל מיני קופ"ג שנפתחות בפנסיה)

לא יודע מאיפה המשפט בכותרת והוא לדעתי רחוק מלהיות נכון.

לגבי השאר עניתי שגם אם זה סביר וקיים זה לא אומר שאין בעיה (המשפט שכתבתי שהגבת לו ש"יש בעיה) ולהפך זו בעיה גדולה יותר כאמור.

למרות שלא הבנתי למה יש צורך.

אם לוקח לזוג 20 שנה לקנות בית זו בעיה כי משלמים משכנתא אל תוך הפנסיה.

ואם זה נפוץ או קיים או סביר זה לא הופך את זה לפחות בעייתי, להפך, זה הופך לבעיה גדולה יותר.

כי יש עזרה מההורים, או שקונים דירה בפחות משני מליון, או שהשקיעו את החסכונות שלהם וכו'

לכן רק לא ברור למה כתבת שאין כמעט זוגות שקונים דירה בשנים הראשונות, המציאות מראה אחרת.

בהודעה הפותחת הסיפור מראה שאין

ששני הזוגות עובדים קשה (ולבדם) כדי להצליח

לקנות דירה משלהם 

למה להפוך את השרשור לדיון על קניית דירה כשהנושא שונה?

היא בעיקר להעביר עיקרון. ובעיקרון הזה המילים החשובות הן איזון וסדרי עדיפויות והמהות של הבית, לזכור למצוא אותם גם בתוך קלחת החיים בכלל ובתוך המירוץ לדירה בפרט.

לשמור על הגם וגם, עם האיזונים העדינים, על המהות של הבית פנימה ולא רק 4 קירותיו, על סדרי עדיפויות. 

וכך מתנועה פנימה החוצה להמשיך ולעבוד גם על כל השאר. גם הזוגיות והבית פנימה במהותו, וגם על רכישת בית או דאגה לבית הפיזי ברכישה וכד'. 

גם וגם. ולא או או. ושוב, תוך שימת הדגש בעיקר על הבית במהותו.

תזכורת עבור כולנו לשים השקעה גם בזוגיות שלנו

כל יום ביומו

השקעה שתגדל ותשתלם גם בטווח הקצר וגם לאורך שנים רבות וטובות ב"ה.

שבת שלום ומבורך

יבואני רכב נותנים שירות לרכב גם עשרות שנים אחרי שהוא עלה לכביש וגם אם הוא כבר החליף 375 ידיים.

אחרת, הערך של רכב יד 2 יצנח מה שיגרום לזה שאף אחד לא יקנה מהם רכב...

והיה מעולה

מקווה שהיא עדיין מטפלת

עד כמה שידוע לי

מקבל גברים