וחגיגית.  אוכל שהוא אוהב

לקינוח פירות מוגשים בצורה שרק את יודעת  ודיבורים על התחדשות וצמיחה

מי קבע שמדלגים על האוכל ואוכלים רק פירות?

לחייל בסוף יום נראהלי שאוכל זה מספיק חוויתי

בהקשר לפרי או לתכונותיו.

ושתזכו לפרות מתוקים בקלות ובשמחה.

שולחן ערוך טוב בשפע, טקסטים, שקוראים לסרוגין, מוזיקה/ גיטרה ואח"כ ארוחת ערב נעימה.

רק הסתייגות ביחס לפרשנות הפסוקים:

הדבר הראשון שהקב"ה אמר לאדם , זה לא :אסור ! אלא : מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות    = הכל לרשותך, עם הסתייגות אחת, לטובתך.

אנחנו רגילים לייחס לקב"ה את כל האסור , וכל המותר הוא מובן מאליו (עיינו בדברי חוה לנחש, מה בלי ייחוס ומה ה' אמר)

רעיון ששמעתי מפי הרבנית חיה וישליצקי.

לבשל יחד, לראות לאטמה/סרט צנוע/סדרה, ללמוד משהו תורני, לשחק שש בש,

להסתכל בתמונות, ליפות פינות בבית, לשפץ יחד דברים, לעשות מלאכות אומנות יפות,

לטפח גינה (לכבוד ט"ו בשבט!), ללכת להתנדנד ולדבר בגינה ציבורית, לעשות לעצמכם ערב

שירה בציבור, לצאת להופעות/הצגות/ערבי תרבות, לבקר סבא וסבתא ודודים,

להזמין חברים/משפחה לארוחת ערב וגם ללכת לכאלה,

לסוע לכותל/קבר רחל / קברי צדיקים, ללכת למעיינות וכאלה.

כשתגמרו את זה תגידי

יושבים על כוס קפה או קנקן נענע במטבח ומדברים, משחקים מנקלה,רמי, בבואה או אובנגו.

או שנכנסים מתחת לפוכים וקוראים סיפורים בקול אחד לשני- נרדם מי שנרדם ראשון.

ספרי הלכה שונים ומנהגים לבית היהודי שכולם צריכים לדעת.

בנוסף, אפשר לצעוד יחד בהליכה מהירה שהיא גם בריאה וגם משחררת גופנית ונפשית.

אפשר גם לצאת לאכול יחד במקום שקט. לא כל ערב כמובן.

אפשר גם לסדר דברים בבית יחד, אולי אפילו להתחיל לנקות לפסח במדפי ארונות גבוהים, אם הבעל יהיה מוכן לזה.

אפשר כמובן גם להיכנס מוקדם למיטה ולדבר קצת יחד במצב מאוזן. זה תורם די הרבה. אפשר גם לקרוא ספרים או עיתונים במצב מאוזן. האמת, שללכת לישון מוקדם ושינה של די שעות הצורך, יש בה כדי לתרום לזוגיות ולשיפור מצב הרוח.

לכתובהמון פתקיםעם משימות וכל פעם לעשות כמה-

כל אחד אומר מה הו אוהב בשני, זיכרון מיוחד ביחד, לאכול ביחד מלפון משני הצדדים, כל אחד מקשיב לשני על נושא שמעניין אותו ועוד ועוד

להקשיב אחד לשני מתוך התענינות והזדהות. להגיב, לדבר, להתענין.

מן הסתם יציעו עוד רעיונות מעשיים.

וכשהשכנים גם הם לא פשוטים זה נראה ממש בלתי אפשרי.

בתור ילדה אני זוכרת קשיים עם שכנים וילדיהם הנשואים.

ההורים הצדיקים שלי עשו הכל כדי להימנע ממריבות, ניסו לבוא לקראת וכו'.

נראה לי שאני אישית הייתי או מתעלמת/כמה שפחות מתחככת

או עוברת דירה.

והפעם בודקת מי השכנים.

למרות שבאמת עם כל שכן יש את העבודה שצריך לעשות עם עצמנו.

מקווה שתקבלו עצות טובות,

תתפללו לה' שיפתח ליבם

וישועת ה' כהרף עין.

היו לנו שכנים שכל שבוע באו ואמרו שאנחנו עושים להם רעש.

פעם הם באו לצעוק עלינו ב10.30 בלילה שאנחנו מרעישים מאד, סך הכל ראינו סרט וצחקנו בקול.

פעם חזרנו מחמותי עם המון ציוד שהיא נתנה לנו והם צרחו עלינו שאנחנו עושים רעש שאנחנו מעלים את הדברים הביתה (הבאנו מיטת תינוק ודברים כאלה, לפני הלידה הראשונה...), זה במקום להציע עזרה או לשתוק.

עד היום אפילו שעברנו דירה הם תוקעים לנו מבטי שטנה כל פעם שהם רואים אותנו, והבאסה שהבן שלהם עם הבן שלנו ביחד בגן...

לעבור דירה זה פחות בעניין, קנינו את הבית.

ובעלי אומר שאם כאן יש, ונעבור דירה, יהיה גם שם. כי זה משהו שאנחנו צריכים לבנות בעצמנו, התעצמות האנדבדיואליות שלנו מול ה'.. 

כמה שיותר להיות מי שאנו ע"פי מה שה' רוצה.. ולא לחשוש מהשכן, להיות עבד רק לה'ומתוך זה לחיות  ולא לחוש לעבדי העבדים.

והנסיון הזה עוזר לנו להזדכך ולהיות רק מול ה' ורק מולו (כמובן עם הולכים בו בדרך הנכונה.)

אבל זה קשה.. כי אני עכשיו רק בדרך , מאמינה בה מאוד, ולשם פניי מועדות (וגם פני בעלי.)

אבל העקיצות.. הצרות עין, הרוע לב, החוסר רגישות, ההתערבות בחיים.. פוגעים וזה קשהה

וכל התעצמות מחדש, קשה ודורשת להתגבר על הרבה כאב.

למה אנשים כ"כ אוהבים להתערב לשני בחיים? ועוד ברוע, שהצרות עין פשוט צועקת?אין להם מה לעשות בחיים? הם כאלה חסרי תעסוקה?אין להם עניינים משל עצמם לפתור ולהתקדם בחיים?

מה הקטע?

מכרנו ועברנו! אחרי 7 שנים שניסינו, וחשבנו שאולי אם נהיה סובלנים בסופו של דבר הרגשתי שהבריאות שלי יותר חשובה!!! לקח לנו עוד 3 שנים למכור ולמצוא אבל אחרי שעברנו הרגשתי כמה באמת הייתי חנוקה!!!

בהתחלה שהגענו כזוג צעיר הכל היה בסדר [אולי יותר מידי נחמדות זה גם לא בסדר] אח"כ הם היו בטוחים שהבית שלהם הוא גם מאחורי הדלת שלנו והם מאוד!!!! נפגעו אם לא סיפרנו להם לאן אנחנו נוסעים ומתי נחזור או כמה אנחנו מרוויחים או כמה ההורים שלנו עזרו  [להיפגע זה לא לראות אותך בחדר מדרגות וגם כשהילד המנומס שלך אומר שלום אין יחס, והמסכן לא מבין] זה הגיע לשלב שהיה אסור לנו להזמין אורחים שהם לא בקשרים טובים איתם [אני אמורה לריב עם כל  מי שהם רבים] זה הגיע למצב של צעקות ליד כולם בבית הכנסת איך העזנו להזמין את...כשהם מסוכסכים איתם [אני הייתי בחודש שביעי והתחילו לי צירים מהלחץ] בשלב הזה הבנו שמשהו לא בריא פה [ולא אצלינו] החלטנו לעבור ! זה לא היה קל כי אהבנו את הדירה והשקענו בה ומאותו רגע הפסקנו להשקיע ולי זה היה קשה. [אהה...כל דבר שעשינו בבית נעשה גם מעבר לדלת...הזוג הצעיר קנה ספות, גם שם צריך להחליף, בנה ספריית גבס,אופס...גם אנחנו רוצים .קנה אוטו ו....גם שם הוחלף, אבל זה היה דווקא משעשע לראות אנשים מבוגרים שלא יכולים להסתיר את הקנאה ]

ביום שפרסמנו בעיתון את הדירה למכירה הופיע שלט גם על הדירה השניה....אבל אנחנו היינו מאוד רצינים ובאמת כבר לא יכולנו עם הלחץ הזה אז אחרי 3 שנים הצלנו למכור ולקנות .עכשיו אנחנו בבית פרטי והשכנים... ערבים  אנחנו שמחים שהפסקנו את רצף הערבים בשורה פה... לפני שעברנו בדקנו שאין להם ילדים קטנים שעשויים להתחבר לשלנו . חוץ משלום קר ומנומס אין קשר ואנחנו נושמים לרווחה!!!

מסקנה: אם ברור לך שאת בסדר והלחץ מהשכנים הוא ....לא נורמלי, חבל להרוס את הבריאות, מנסיון!!! 

אני ממש לא יודעת אם זה מתאים, אבל לפעמים זה יכול לעזור:

אולי תכניסי להם עוגה לשבת? 

אולי זה יגרום לטוב שבהם להתגלות?

אם זה לא שייך, תשכחי ממה שאמרתי (ואני מתנצלת, כמובן).

בהצלחה, זה באמת לא קל.

היא עוד יותר תהיה רעה.

כאילו , מה היא מראה מידות נעלות? ואני לא? מה היא חושבת שהיא צדיקב יותר? אני אראה לה איפה יש לה חסרונות?

יש לשכנה שלי לדעתץי בטחון עצמי לקוי..

זה נראה לנו נוצרי מידי.. תן לי סטירה ואני אשאר שטיח.

אלא לא להגיב להם באותה מטבע. ולהמשיך להגיד שלום ענייני.. של שלום(ולא מחלוקת)מחלוקת מפחידה אותי.. זה אש.

פעם העמדנו אותם במקום.. והבעל התחיל לצווח עלינו בחדר מדרגות (קצת מבייש)

אבל מאז הוא נראה לי קצת מבוייש (הוא נהנה שהתדמית שלו נראית אחרת)

לדעתי הפתרון זה בעיקר העצמת עצמנו.. וזה הכיוון (מתוך חיבור לה').

רק שזה קשה סוג של כור היתוך.

אבל ב"ה יש שלום קר ומידי פעם אפילו מעבר לקר. הילדים משחקים ביניהם בחדר המדרגות מבלי לדעת שיש לנו הרגשה לא נעימה כלפיהם ולהיפך.

אני זוכרת שכאשר נכנסנו לדירה סמוך לראש השנה נתנו לכל השכנים איזה מתנה קטנה לרגל השנה החדשה וכפיצוי לרעש והלכלוך שהיה בעקבות השיפוצים שעשינו בדירה לפני שנכנסנו כמה חודשים.

גם להם נתנו מתנה, למרות שהיינו בטוחים שזה יגרום להם אי- נעימות בגלל בעיות והלשנות שלהם נגדנו. אבל בסוף, כנראה שזה שינה משהו לטוב מאז ולתמיד.

אבל עד היום היחסים אינם כמו עם שאר השכנים.

אם זו לא היתה את - אורה, הייתי חושבת שאולי אתם צריכים לעשות משהו כזה או אחר ולגרום ליחסים להשתפר. אבל בגלל שזו את ואני מכירה אותך מתהגובות, אני בטוחה שעשיתם את המקסימום  שאפשר וכנראה שהם אנשים באמת לא רעים כמו שהם מוגבלים נפשית, שכלית ורגשית.

יתכן שצריך לקרב אותם ולשדל אותם כמו שעושים עם ילדים קטנים בגן. לפעמים אפשר להיות אסרטיבים ולהציב גבולות יחד עם קירוב, כמו שמאל דוחה וימין מקרבת. כמו ילדים קטנים.

אתם יכולים אולי לט"ו בשבט להכניס להם סידור פירות יפה שימיס את לבבם וכדומה.  כך בכל חג משהו סמלי קטן.

מאחלת לכם שתצליחו במשימה הלא פשוטה.

יישוב טוב.

ריגשת אותי. 

את היחסים עם השכנים יש לצמצם ולהגביל לעניינים המשותפים בלבד ולא לנסות ליצור מערכות מורכבות של קשרים מושקעים.

כאשר הקשרים הם על אש נמוכה גם האכזבות לא גדולות וגם הכעסים לא מצטברים.

השכנים חושבים אחרת..  וזה לדעתי הבעיה.. היא מחפשת הרבה אושר בחוץ .. הילדים שלה הרבה מאוד בחוץ.. ואנחנו מעבירים את הזמן בבית וב"ה טוב לנו.

נראה לי שקשה לה לראות את זה.. על זה היא התחילה להיות צרת עין..(זרקה הערות ציניות, לא כ"כ מובנות)) ומאז היא דואגת להתלונן על כל דבר שזז.. ברמה מופרזת.. שדורשת כוחות. (כאילו רצון, להצר לנו.)

את פשוט מרגישה שיש כאילו מישהו בחלון.. כאילו.

את מרגישה שהעיסוקים שלהם לא בהעצמת הבית שלהם.. אלא מה קורה אצל האחר.

וזה דורש הרבה הרבה כוחות. צריך להיות עם הרבה בטחון עצמי, כדי לא להתרגש מזה כלל, וזה עבודה.

ואם במקרה אתה נתקע אתם אז יש בעיה חמורה.

הסיפור הוא לא על "שכנים רעים" אלא על אנשים משונים.

קשה קצת לייעץ בלי לדעת עוד הרבה דברים, מה שבטוח זה שצריך לצמצם את הקשר למינימום ההכרחי.

גם לא יזיק לבדוק אם כדאי לנו לשנות משהו בהתנהגות שלנו על מנת להרגיע את השטח.

אכן זה הכיוונים.. גם הקשר שלנו איתם הוא מינימום.

וגם עושים בדק בית לגבי אם כדאי לשנות (האמת שעשינו עכשיו זה תהליכיי יישום)

וכמו שכתבתי.. העצמה.

רק זה קשה. כי הם משפחה שלמה וגם הילדים שלהם פעורים..

בקיצור כמו שכתבתי ואנחנו אומרים לעצמנו.. חיזוק בטחון עצמי והעצמה מול ה' וכו'

ועובר עליהם משהו?

בטוחה שכך הם מתנהגים רק כלפייך?

אני לא מסכימה שצריך להבדיל בין שכנים לחברים, כי עובדה חיה היא מה שאת מתארת:

שקשה מאוד לחיות בריחוק. צריך לפתח יחסי חברות עם השכנים, לא רואה סיבה למה לא..

אני חושבת שאם עשיתם בדק בית עצמי והחלטתם שהיחס ממש לא נוגע אליכם- כפי שאמרת,

אז פשוט כדאי לשנות גישה ולהבין שאולי זה משהו שקשור אליהם.

אני הייתי ממשיכה להתנהג בנחמדות בסיטואציה הזו. אולי זה תמים מידי, אבל כך אני רואה את הדברים

וה' יהיה בעזרכם

שלא תמיד צריך להתאמץ ולהישאר דווקא.

לא שהשכנים רעים, אבל יש מצב של "הרחק משכן רע",

יש לנו מספיק עבודה והעצמה בתוך הבית,

חבל לבזבז את הכוחות בחוץ.

אולי שווה להתאמץ ולחפש שכנים אחרים שטוב לך איתם ולחזק איתם את הקשר,

ולהשקיע עצמכם בקשר חיובי במקום לחשוב כל הזמן על עוגמת הנפש הזו.

לבי אתכם,

ברכה והצלחה.

יש לי רק דבר אחד לומר (שבעצם די חוזר על מה שכתבו לך).

בעלי ואני כבר הגענו למסקנה שלפעמים יש אנשים טובים ונורמליים, ואתה פשוט לא מסתדר אתם. אין כמיה בין הנפשות. צריך לקבל את זה כמו שזה וזהו.

קל וחומר במקרה שלכם, שנראה שבאמת יש משהו צורם בהתנהגות שלהם.

בהצלחה יקרה!  

שלום

מה שאני עומד לאמר הוא קשה לביצוע

אך הדרך הטובה ביותר היא להתעלם ולא להתייחס

לחשוב שאותו אדם שעושה רע כמו אויר ומי שעושה רע  לאחרים הוא מזיק לעצמו בעצם

אני מאחל לך הצלחה ובעיקר להתפלל הצילני מעין....ומשכן ....

עם כל העבודה שלכם על עצמכם (כמו שסביר להניח שהיה לנו) הבריאות שלכם יותר חשובה!!!!

לנו היו שכנים לא דתיים - השם ישמור- ב ר ו ר שגם אנחנו היינו צריכים ללמוד הרבה מזה לשפר את עצמנו אבל גם מאוד היה ברור שחייבים לעבור וכמה שיותר מהר!!!

ולהתפלל לבית הבא שיהיה טוב עם שכנים!   אצלנו היה מדהים- שכרנו דירה שנבנתה לא כחלק מהבניין כך שלא היו שכנים לא מתחתנו ולא מעלינו ובעצם גם לא ממש ליד כי הדירה שלנו היתה נמוכה מהבניין   

בהצלחה

מכיון שהבעיה לא מצדכם כנראה גם פתרון הבעיה לא תהיה קשורה אליכם. 

לכן צריכים לקבל את המצב הקשה שאלה השכנים שאתם תחיו אתם בשנים הקרובות לפחות.

פעם שמעתי התבוננות בעניין קבלת יסורין מהרב יצחק גינזבורג ע"ד שלבי הכנעה הבדלה והמתקה.

ממש בקצרה,

הכנעה- אכן יש כאן מצב מאוד לא נעים שאין לי שום פתרון אליו.

הבדלה- התבוננות במימדי הבעיה, המטרה כאן להגיע למסקנה בשסה"כ זה לא בעיה כ"כ גדולה, כלומר זה לא נעים אבל לא מתים משכנים רעים, זה לא מחלה קשה וכו'.

המתקה- כל מצב לא נעים בא בהשגחתו ית' ע"מ לכפר, להעצים, וכו'. לכן יש לשמוח על כל העלבון מצד השכנים שנותן הזדמנות לגילוי כוחות הנפש נשגבים.

מאחל לכם הרבה שלווה

דיסקים בעניין. מומלץ מאוד לשמוע

שבו הבחירה בידיך, ואין באפשרויות של איש או אמצעי טכני לומר לך מה לעשות, לטוב ולמוטב.

לעצם העניין - במקום כל ההמלצות הלא מעשיות שלפניי (את המחשב מן הסתם צריך לצרכי עבודה), אני הייתי מציע "לתקוף" את הבעיה מכיוון השיעמום שמביא, כידוע, לידי חטא.

בשביל לחטוא צריך זמן, ואם אתה כ"כ נואש כמו שנראה כאן אז כנראה הרבה ממנו. תצטרך לבודד את הזמן שבו אתה מוצא את עצמך נופל, ולראות מה אפשר לעשות יעיל באותו זמן.

אתה משועמם בערב? לך לעבוד בעבודה שניה! לך ללמוד משהו! לך להתנדב! זה יצמצם את היכולת שלך להזיק.

מעבר לזה,

אני רואה בממשק ניהול שאתה מחובר מרשת סלולרית. האם אתה זקוק לזה לצרכי עבודתך? האם הרשת הסלולרית משמשת כמקור לנפילות שהספק חוסם?

האם אתה נזקק לפריצת/הורדת רמת הסינון לצרכי עבודה שונים? (אם כן, עדיף משהו שיסנן פחות, ולא תהיה "מיומן" בלחסום אותו - סוג של מחסום פסיכולוגי שאולי יסייע)

האם אתה משתמש ב-WiFi בהתחברות לרשתות אחרות? נטרל את הכרטיס האלחוטי, ובמקומו התחבר ברשת קווית לספק שמתאים לצרכיך.

נתקלתי בעבר במקרים בהם משיקולי תדמית או לחץ האשה/ חשש מהילדים הוזמנה חבילת סינון קפדנית שגררה את המשתמשים הנצרכים לכך פשוט להתחבר לרשתות פתוחות בסביבה, אז מה הועילו חכמים?

שימוש יעיל בכלים שהקב"ה נתן לך בעולם,

ו...פשוט תילחם!!!

אם הצלחת בע"ה - התחשלת!

יהיה לך סיפוק עצום, זה שווה!

ותרשה לי , אולי משהו בשלום בית תקוע וגורם לך להיות מתוסכל, ואתה מוצא 'דרך' לפרוק תיסכול? אולי זה משהו אחר?

תיזכור שאתה אדם טוב ומה לעשות זה תפס אותך ברגעים של חולשה, זה לא מתאים לנפשך המוסרית! עובדה, אתה בא לכאן ופשוט צועק בכאב!!!

עצור את הרכבת כמה שיותר מהר, ויקל לך להיתגבר!

אני בטוח שעיצותיו של admin יעזרו, אתה גם יכול להתפרק בספורט ועוד. קח את דבריו והיה יצירתי -התאם לאופייך.

החשוב שתזכיר לעצמך תמיד, עד כמה שפל המקום שאתה נאלץ להגיע אליו, כמה זה הורס שלום בית, כמה זה הורס ה-כ-ל!!!

זה משהו דוחה שנראה מבריק לאדם שנפשו חולה ממה שעובר עליו, או שחסר לו. וזה יכול למכר, כי זה בריחה קלה, וככל שטובעים בזה לא מרגישים את הגועל.

"מכאן ואילך, נעשה לו כהיתר!"

אין ספק, כשתתגבר, וזה יקרה יקירי!!! האמן בזה!!! אתה תהיה עם סיפוק עצום, כי תרגיש איך אתה השולט, ולא הרוע 'המבריק' שרק 'מחכה' להפיל אותך! 

היה חזק יקירי!!!

אין נותנים לאדם ניסיון שאין יכול לעמוד בו!!!

תשקיע הרבה בשלום בית !

ואגב, אני נגד העיצות של "תימסור קוד לאחר" זה נכון רק למי שאין לו אישיות כלל! או מי ששקע בבוץ עד שאפילו את ידו לא יכול להושיט לעזרה . מי שאינו כזה, ירגיש מושפל ונכשל! הוא לא התמודד!

(וכמובן, הכל תלוי באם אתה חייב מחשב)

צריך תמיכה ועידוד?

אני באישי.

ימים שמחים יקירי!!

קח כמה דקות ותחשוב מה נכון בשבילך לעשות, מה יסייע לך.

הרי לך מספר הצעות: להתקשר למספרי טלפון של 'עצת נפש' ודומיהם, לשתף חבר, לדאוג שלא להיות בבית לבד, לשתף את אשתך (אני אשה, ואני היתי רוצה לבכות על זה עם בעלי ולהיות איתו בצרה...), להתיעץ עם יועץ נשואין, להפרד מהמחשב.

ושלא יגלו לך!!!!

ואם אתה לא צריך אז תעיף מהבית כמה שיותר מהר!!

ועוד דבר, תתפלל ותתפלל שתצליח לעמוד בניסון הקשה!!

שהיית תומכת ובוכה יחד עם בעלך, כדי לעזור לו בעניין כזה. אין ספק שזה הכי מועיל . אך לדעתי זה לא יהיה נכון מצידו לשתף את אישתו, כי נשים בד"כ לא יכולות להבין מה שהוא מתאר, ויתפסו העניין ללא פרופוציות. תראי את תגובות הנשים כאן בפורום בעניינים דומים. לכן לדעתי זה יזיק, כי התגובה רק תהיה קשה ומזלזלת, שתיגרום לו להרגיש 'כלומניק', ותימנע ממנו לגייס כוחות להתרומם.

זה שאת היית מגיבה אחרת, זה מאוד יפה ואשריכם, אם אישתו גם מביטה כמוך, אכן זה יעזור לו הכי הרבה, תגובתך היא מאוד בריאה, אך לדעתי,  ולצערו, אינה מצויה.

ו...אולי אני טועה?

את דעתי האישית בעניין כבר כתבתי למעלה.

מה כולם עושים?

כולם יודעים מה שכולם עושים

מרעיבו שבע !

כנ"ל בטוב טעם ודעת, שאין דרך אחרת אלא להתמודד

גם אם תעיף את המחשב הוא ימצא אותך בסוף בעידן הזה.

נכון שכאשר אתה נופל מרגיש גועל נפש?

תנסה לשחזר את ההרגשה הזאת בדמיונך לעתים קרובות 

העיקר שאל תתיאש, מיואש זה אחד שלא  מרגיש את הגועל.

בסוף תצא מזה, כמה זמן אפשר לחיות כך?

יש אתר שעוזר להרבה גברים. גם לבעלי  היה בעיה בענין והם הפנו אותו לקבוצת תמיכה שמאוד עוזרת.

בהצלחה.

מומלץ!

בעבר, אם אדם היה רוצה לעשות משהו - כל דבר - הוא היה צריך להשקיע בזה אנרגיות, זמן וכו', כך שבסוף היום הוא היה כבר מותש ועייף יחסית לאדם הממוצע בימינו בסוף יום עבודה.

וגם אם הוא בכל זאת רצה לחטוא, הוא היה צריך עדיין להשקיע הרבה מאוד בשביל זה (זמן, כסף, אנרגיות...).

דבר נוסף שתמך באדם הממוצע היה הקהילה. וזה בגלל שהקהילות היהודיות (עד תחילת האמנסיפציה, אם אתם זוכרים את החומר....) היו בנויות בצורה מאוד תומכת[או מגבילה ומצמצמת] ועם מסגרות שמיועדות לעזרה מכל סוג כמעט לכל מי שצריך.

כיום אפשר לומר שכל הגורמים האלו די התפרקו...

הקהילה - כבר לא סוג של קומונה, אלא פשוט עוד סביבה שנפגשים בתוכה עם אנשים(בית כנסת, אירועים, חגים, טיולים קהילתיים)... בד"כ.

עבודה - העבודה כיום מתוכננת כך שהאדם הממוצע יצטרך להתאמץ כמה שפחות בעבודה, ולהיות שם כמה שפחות ג"כ...

כסף - המצב הכלכלי של האדם הממוצע יותר טוב מאשר לפני 70 שנה(לפחות).

נגישות - היכולת לחטוא נמצאת במרחק של לחיצה על כמה כפתורים, או נסיעה של כמה ד'...

אז מה זה אומר?

זה אומר שמי שרוצה להתמודד עם הקשיים שלו צריך לרצות את זה באמת.

אם אתה לא רוצה את זה, לא תקבל את זה.

וגם אם אתה רוצה את זה, תוכל לקבל את זה רק אחרי שתעבוד בשביל זה. ותעבוד קשה.

חכמינו זכרונם לברכה כתבו הרבה מאוד על הבעיות שאדם נתקל בהן במהלך היום, אבל זה יעזור רק אם אתה מוכן לעשות גם דברים שלא כתובים שם.... הם כתבו את העקרונות ונתנו דוגמאות. לא יותר.

בקצרה, כמה טיפים(וסליחה אם אחזור קצת על מה שכתבו קודמיי):

- נסה למצוא תחביב שדורש פעילות פיזית ומעייף אותך. זה תורם לגוף שלך, למראה שלך, וליכולת שלך להתמודד עם קשיים.

דוגמאות: שחייה, ריצה, חדר כושר, שייט, כדורסל, רכיבה על סוסים, גננות(אם יש גינה גדולה...)...

- חנך את עצמך. אתה כבר גדול, התחתנת ואתה עומד ברשות עצמך. אתה צריך לדעת מה זו משמעת עצמית...

דוגמאות: רק אתה יודע לתת לעצמך כאלו...

-צור לעצמך מסגרת תומכת. כמעט תמיד כדאי שיהיה מישהו שתוכל לדבר איתו על הקשיים שלך, שיוכל לחזק אותך, ובכלל - לתמוך בך כשאתה זקוק לזה.

דוגמאות: אשתך, קבוצות תמיכה(ותעשה לעצמך טובה... לא אינטרנטיות... זה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת...), פסיכולוג(אם זה נובע מבעיות נפשיות/הטרדות שחווית בעבר. דברים שכאלה יכולים להתפרץ אפילו אחרי כמה שנים - ולהשפיע).

מקווה שעזרתי, אפילו מעט...

בהצלחה!

לדברים שימושיים עם אופציה לאיחול מתאים:

סטנדר שולחני (לימוד תורה), עט עם חריטה או בלי (לכתוב זלז דברים טובים ומחזקים), צעיף (ה' יעטוף את ביתינו וכו'), מחברת חידושי תורה, דיסק עם שירים שאוהב, מגן גשם לתיק גב,

תחשבי את על האיחולים המתאימים,

מתוך עולם הנישואין הצעתי דברים שגם יהיו שימושיים אחרי החתונה...

מזל טוב ענק!!!

נרתיק יפה לתפילין ולטלית.

שעון יד יפה

ארנק יפה

העיקר שיהיה במזל טוב

ושיהיה בנין עדי עד

קודם כל, תפסלי מראש את הדברים שאבא שלך קונה לו - טלית+נרתיק יפה, שעון (אם הוא רוצה) וכו'.

אח"כ תתחילי לחשוב על רעיונות, ולמצוא את המתנה הגשמית שמסמלת אותם.

אני אתן לך את הדוגמאות ממה שאשתי נתנה לי, ותקחי את זה למקום שלך.

פרנסה - ארנק.

רוחניות - סידור עם הקדשה.

ברכה - כלי מטבח (אני אוהב לבשל ולאפות).

נחת - כרית רביצה (80X80 ס"מ)

הקשבה - רדיו דיסק לבית.

וכן על זו הדרך...

מזלטוב.

• חזרתם הביתה מאוחר מאירוע ואין מצעים על המיטה.. מי ישים אותם?
• נכנסתם למיטה, החדר מחומם ונעים ואז אתם נזכרים- יש בגדים במכונה שצריך לתלות! מי יקום?
• למי יהיה חשבון טלפון יותר גבוה?
• אצל הורים של מי תהיו בליל הסדר הראשון שלכם כזוג נשוי?
• מי אחראי על הפלייליסט בבית?

אני לא זוכרת מה עוד היה.. בהצלחה ומזל טוב!!

מי אוהב יותר שוקולד? בשרי?

מי יחליף לילדים טיטולים בעז"ה?

מי ישטוף כלים?

מי ישבר וירצה לעבור לעיר / יישוב ראשון?

(ועוד כל מיני מי יישבר ראשון שקשורים לזוג- אוטו, מדיח, מייבש, וכו)

מי יותר רומנטי ודביק? (לא בטוח ששייך)

מזל טוב!!!

מזל שאשתי כבר לא יכולה...

מן הסתם גם איכות השינה שלו נפגעת.

בתור ילדה הייתי פעם ישנה ליד החדר של ההורים ושמעתי את הנחירות של אבא שלי וזה ממש לא נתן לי להירדם...

מציעה לך שבעלך יבדק במרפאת שינה, באחד מבתי החולים.

צריך לבקש הפניה מהרופא של קופת החולים.

שיהיה לכם שינה מתוקה...!!!!!!!!!

אצלנו זה עוזר... 

"תסתובב על הצד, אתה נוחר!!"

והוא גם לא מתעורר אז זה בסדר, רק מסתובב...

כי מעבר לזה שזה מפריע זה יכול לגרום חלילה לדום נשימה...

כמובן שלא כל מי שנוחר נמצא בסכנה אבל חשוב לודא שהכל תקין

ברצינות!

יודעת על מישי שעושה את זה..

וזה מאוד עוזר להם..

כמו שכתבו לך נחירה יכולה להיות בעיה רפואית נפוצה אך גם מסוכנת.

יש בעיה רפואית שכל הזמן אני שומעת על יותר אנשים שיש להם אותה שפשוט מפסיקים לנשום באמצע הלילה לשניה מתעוררים לא במודע והנשיה הזו יוצאת כנחירה....

התוצאה:

אישה עצבנית (או בעל) שלא מצליח לישון- אך זו הבעיה הקלה ביותר.

מי שסובל מזה קם כמה פעמים באמצע הלילה- שוב לא במודע,

לא ישן טוב- ולכן עייף

ויכול להפסיק לנשום ליותר משנייה-ואז זה ממש מסוכן.

הפתרון פשוט:

בדיקה במעבדת שינה והתאמת מכשיר שנותן חמצן סדיר במשך כל הלילה-

התוצאה:

שינה רגועה לשני בני הזוג

בריאות

זוגיות טובה יותר

השמנה..

תנוחה לא נכונה..

בעיה מהותית יותר.

לשאלתך- בעיקר מגלים רגישות ומנסים לעזור

אצלינו זה הפתיע.

ברגע שהורדנו את רמת הכולסטרול- ירדו הנחירות.

היי, קודם כל מזדהה איתך אשתי נוחרת יותר נכון נחרה,קחי את הבעל למעבדת שינה (יש דרך קופ"ח) שם יאבחנו בדיוק את הסיבה לנחירה ,יתאימו לו טיפול מדהים הכי חשוב דעי שנחירות חלילה מביאות לדום נשימה ולבעיות אחרות עייפות כל היום עצבנות חוסר תיאבון וכו' לטפל דחוף רפוא"ש אמן.

בכלל לא ידעתי שמעבדות שינה מתעסקות בבעלים נוחרים. אגב, עיקר הבעיה זה שאנחנו ישנים עם אחד הילדים בחדר והמסכן גם מתעורר ממנו ואז הבעל נשלח לחדר אחר. אשלח אותו בהקדם למעבדת שינה. שבת שלום!

זו לא המיטה שלו מלכתחילה?

זה לא הילד שצריך להישלח לחדר אחר?

(מעירה את תשומת ליבך, לא חלילה באה לקנטר

לא נראה לי שללכת לחדר אחר בא כעונש

אלא התחשבות של האדם שנוחר באלו שסובלים מזה

(במקרה הזה שניים, אך גם אם זו רק האשה זה גם שווה התחשבות)ו

אז כמו שהציעו קודמים -

לטובת כולם - גם בעלך, לבדוק.

חושב שלא שמת לב, אבל 'קרן2' כתבה שהבעל נשלח לחדר אחר , זה בהחלט צורם, מאוד. לא נשמע שיא היחס לבעלה...

מאמין שגם ראו כי טוב מסכימה, רק לא שמת לב לניסוח.

מסכים שהוא מצידו חייב להתחשב, ולשלוח את עצמו לחדר אחר, כי הוא הגורם הפרעה.

כמובן שזה רק עד שימצא פיתרון הולם לבעיה הנחירה, סוף סוף בני זוג אמורים לרצות להיות זה בקירבתו של זה.

עד עכשיו התאפקתי אבל - תרשו לי?

פעם אמר אדם חכם שהזוג האידיאלי זה,

הוא נוחר, והיא חירשת... (מישהו הציע פיתרון של אטמי אוזניים?)

עכשיו אני רואה כמה שהוא צדק!

לא הבנתי איך זה שהוא יפנה לחדר אחר יהווה פתרון

מזל שאין להם שני בתים, אחרת אולי באמת היה מוצע שהם ישנו כל אחד בבית אחר..

צריך לעזור לו ולא לשלוח אותו לחדר אחר..

זה נשמע לי חוסר התחשבות

ואפילו הזוי

השותף שלי בעבודה , ויוצא שאנחנו ישנים באותו חדר בכל הטיולים , מה זה נוחר

אז דבר ראשון אני הולך לשון לפניו -אחרי שאני ישן שום דבר בעולם לא יעיר אותי.

דבר שני פעם דיברנו על זה ואמרתי לו שבגמרא כתוב לישון על צד שמאל - וזה באמת עזר.

לגבי מי שכתבה שהילד צריך לישון במיטה אחרת - אני מבטיח לך שבאיזשהוא שלב הוא יישן במיטתו ולא יבוא להורים. [למשל בתי הגדולה - היא חיילת עכשיו- כבר לא באה אלינו]

מספיק שעד ששבעלי, שגם נוחר, גם ככה לא ישן טוב (אנחנו בטיפולים, מעבדת שינה וכו') אז גם אני צריכה להיות עייפה ולא לישון.

סליחה, אבל גם הוא כרגע בהרחקה מהמיטה, מה לעשות, להיות עייפה ומרוגזת כל היום? או להבין שעד שזה לא יטופל אין מה לעשות? תאמינו לי בשביל שלוםבית עדיף שאני ישן טוב.

ודחוף טיפול חמודה, כי לבעלי יש דום נשימה, זה חיים ומוות.

בעל 'מורחק' - חוסר כבוד, לבין

בעל 'עובר' מעצמו (או לאחר רמז עדין ומכובד)- התחשבות וכבוד הדדי.

גם אם כרגע שחיים כפי האפשרות הראשונה, הכל נראה בסדר, "כי אנחנו לא ילדים קטנים שנפגעים מדברים מובנים וצודקים" -

אין ספק שיותר כבוד והערכה מפיק יותר קשר אהבה וכבוד.

ועכשיו,

הבחירה בידינו.

בבית הייה חכם , לא צודק.

ק"ו מהכביש...

לדעתי זה גם מינימום של "בין אדם לחבירו". כן , גם אם אני צודק, השאלה איך אני מבקש, או אפילו נותן להבין לבד.

[אם תרצו, זה כמו שני אנשים שמכינים אותה ארוחה, האחד מכין עם כל הלב, והשני, לפי המתכון "ככה רשום בדיוק!" , עדיין התוצאה שונה, ההבדל הדק בתיבול לפי הטעם של האוכל, צורת ההגשה, וכו'.

שניהם הכינו וטרחו, מי יקבל יותר הוקרה?]

דרך אגב שמתי לב לכתיבה: "נשלח"

אני מניחה שזה בא כביטוי לכך שזה לא ממש נוח לבעל והוא הולך בעל כורחו.

הוא לא שומע את עצמו ולו זה לא מפריע, אז אולי עבורו זה לא מובן למה מעירים אותו באמצע הלילה ומבקשים ממנו לעבור לחדר אחר.

לא נעים להגיד, וזה לא ממש גורם לי להיראות טיפוס אוהד,

אך אם נהיה כנים,

לפעמים אנו נאלצים "לאלץ" את בן זוגנו או שמאלצים אותנו להפסיק התנהגות מסוימת או להתרחק כשהתנהגות מסוימת (גם אם לא נשלטת) מפריעה למישהו אחר

וזה לא דבר רע -

זה רק עוזר לנו להרגיש חלק ממשפחה ולהתחשב בקרובים לנו ולהיות טובים יותר.

יתכן. מגיע למסקנה שיתכן שמה שנכון אצל האחד לא בהכרח נכון אצל השני...("אוהה, סוף סוף!!!")

אבל עדיין, זה  מרגיש לי שהזוגיות עדיפה אצל מי שנכון לו יותר כבוד לשני.

בכל אופן זה עסק ובחירה של כל אחד לבדו.

היא לא לומר מה שמפריע?

אינני חולקת עליך בעניין של איך לעשות זאת

אבל אם היא מבקשת והוא עייף ולא ממש שולט בזה וכו' לפעמים הדרך יוצאת קצת לא הכי נעימה.

בכל זאת זה נשמע שאתה מאוד רגיש לכיוון של הנוחרים ( הגברים )....

אם מקובל על הבעל והם מסכמים שכאשר זה נעשה מטריד כל כך עד שזה מפריע לאישה לישון,

היא  מעירה אותו והוא מרצונו הטוב פונה לחדר אחר- אדרבא!

אך אם היא שולחת אותו לחדר אחר בעל כורחו משום שזה מפריע לה, צר לי זו אינה הדרך.

ואגב, באמת, אבל באמת , מוכן להשבע שלא כל הגברים נוחרים!!!

טוב, זה התבקש...

מעבר לזה, באמת אין לי עוד מה להוסיף.

"ואל תביאנו לידי ניסיון"...

מה שכן אני יכול לומר שקרה שאישתי התעוררה לקול זעקותי הנואשות מתוך חלום , ופעם בסוכות היא חככה בדעתה אם לקום לסוכה במרפסת להעיר אותי כדי שלא יהיה פדיחות מהשכנים (כשבעל מתרחק למרפסת, זה מה שקורה!).

ולא, אף פעם לא כעסתי שהעירה אותי, אפילו הודיתי לה שגאלה אותי מהסיוט...

תזהרי לא להרדם ככה בטעות

כמו כל תרופה עכשווית, היא לא מטפלת בבעיה אלא בתסמינים, כלומר- אם הוא יפסיק להשתמש בה הוא ימשיך לנחור.. אבל כשמשתמשים היא מאוד מאוד נוחה ועוזרת.

ונחירות בגיל צעיר על אחת כמה וכמה, אלו הן בעיות שניתן לטפל בהן וכדאי לפנות ליעוץ רפואי.

יש לזכור כי יש גם נשים שנוחרות אם כי הרוב הם גברים.

לעתים יש מצבים זמניים כתוצאה ממחלה ועם ההחלמה הנחירה חולפת.

ובקיצור - לכו לרופא.

פיסול, הכנת שעון, ציור קיר גדול.

תנסי להסתכל במדור פסיפס בעבודות יד ותראי שם הרבה רעיונות יפים.

מה לא ישעמם אותו.

אני יכול רק לספק רעיונות. אותי הם לא שיעממו

בדרך כלל---

אני מבשלת ביחד עם בעלי, לפעמים כל מיני דברים, זה מאד נחמד.

היום זה פחות ובעבר היה יותר, וזה היה מאד כיף...

בהצלחה

פאזלים גדולים של נופים מדהימים ממוסגרים שהרבנית עשתה בעצמה.

מעניין מאד אם בעלה עזר לה...

מצריבה בעץ....

לא השתעמם ויצא ממש יפה!!

יש משהי מפורום בכיפה (נדמה לי שקוראים לה בכינוי +1) שעושה את זה לזוגות

זו תלמידה שלי... תעזרו לה!

חסרה לדעתי קטגוריה של נייטרלי...

נושא חשוב...

לפני כמה ימים...

אני אשכנזיה שנשואה לבחור מעדות המזרח (הרחוק...)

מפריע לי בכלל שזה נושא לדיון.

לי זה היה ממש טבעי להתחתן ככה לפני יותר מ-10 שנים. לרגע לא התלבטתי בגלל זה.

לכן גם על השאלה "אשמח להינשא לאדם שאיננו מהעדה שלי." עניתי שאני לא מסכימה.

כי מבחינתי זה בכלל לא "אישיו", ושמחתי להתחתן עם בעלי בדיוק באותה מידה שבה הייתי שמחה להתחתן עם אשכנזי.

אנחנו נשואים כבר כמה שנים, ושנינו בנים לזוגות מעורבים- גם ההורים שלו וגם ההורים שלי כבר

בני 50-60. אולי אז זה היה די נדיר (ולא נראה לי, גם להורי וגם להוריו אחים נשואים לכל מיני עדות..)

אבל היום, בציהור הדתי לאומי לפחות, זה נראה לי ממש לא נדיר או נושא שמשפיע..

במחירים של עד 1000 שקל, לא פירמות ידועות אבל עושים את העבודה.

התקלות במוצרים הללו הן נדירות ביותר והשירות לא צריך להיות שיקול מרכזי בקניה, במקרה של מכשיר יקר אז השירות חשוב יותר.

במחסני חשמל יש מבחר גדול והכי כדאי זה לקחת תנור זול ישר מהתצוגה כך שיש עליו הנחה נוספת.

אולי תעתיק לכאן?

הטבעת נפלה: למה יותר דתיים מתגרשים?

גרוש או גרושה דתיים היו לפני 20 שנה זן נדיר למדי, אבל כיום קשה למצוא מישהו מהמגזר שלא מכיר אישית לפחות זוג או שניים שפירקו את החבילה. אז מי אשם - המתירנות או ההקצנה הדתית? הנישואים בגיל צעיר או הרווקות המאוחרת?
כתבי "מוצש"

פעם, לפני 20 שנה, יכולתם לפגוש גרוש או גרושה דתיים בתדירות שבה אחמדינג'אד מחמיא לישראל על היחס לפלסטינים. אבל מאז עברו כמה תיקים ברבנות הראשית, ודומה שאין אחד מאתנו שלא מכיר זוג שסגר את הבאסטה. מה גם שכבר לא מדובר בסטריאוטיפ הישן של גרושה בשנות ה-40 לחייה שמסתובבת בפנים קודרות עם שני פינצ'רים ברחוב, אלא בצעירים וצעירות בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, שנראים בדיוק כמו כולם, והסטטוס המשפחתי שלהם מתגלה רק בטעות, אחרי שאלה חסרת טקט בסגנון "מה עושה בעלך".

שיעור הגירושים בארץ, על פי נתוני ארגון "משפחה חדשה", עומד על 26 אחוז. באופן תמוה, אף אקדמאי לא לקח על עצמו עדיין לערוך מחקר אמפירי רציני, מפולח סקטוריאלית, על היקף התופעה במגזר הדתי. במאמר שפרסמו הסוציולוגים עוז אלמוג וסימה זלצברג, שיערו השניים כי אחוז המתגרשים הדתיים נמוך בהרבה מאשר באוכלוסייה הכללית, אך עם זאת הוא הולך ועולה במהלך השנים.

בניסיון לדלות איזושהי תמונת מצב נעזר מוצש בנתונים לא מפולחים מארכיון הרבנות הראשית, המעידים על עלייה של 16 אחוז במספר הזוגות שהתגרשו בין השנים 2005-2009, בכמה יישובים המזוהים עם האוכלוסייה הדתית. כך או כך, גם ללא מספרים רשמיים, כל מי שמצוי בתחום מדווח על עלייה משמעותית בתיקי גירושין של זוגות דתיים. אז מה השתנה בשנים האחרונות? מדוע יותר ויותר זוגות דתיים מוצאים את עצמם מחליפים ילדים פעמיים בשבוע, ושבת אחת לשבועיים?

אז למה באמת?
אולי כדאי להתחיל קודם במה זה לא. בניגוד ללחשושים על עלייה באחוז הבגידות במגזר הדתי, מתברר שמדובר באחוז זניח, ובעיקר בשמועות מנופחות. אף לא אחד מאנשי המקצוע שרואיינו לצורך הכתבה ציין את הבגידות כגורם משמעותי לפרידה. אז מה כן? ובכן, הדעות חלוקות.

הרב יובל שרלו פגש במסגרת תפקידו מאות זוגות שבאו להתייעץ עימו רגע לפני הגירושין, והרבה מהם ציינו בפניו את הסיבות לפרידה. "מניסיוני למדתי שיש שלוש סיבות מרכזיות לגירושין - הסתרת דברים לפני החתונה; התחושה שהרבנים והמחנכים 'רימו אותי' ולא סיפרו לי על הקשיים בנישואים; ובעיות תקשורת קשות, שנובעות מכך שבני הזוג כלל לא הכינו את עצמם לזוגיות. חשוב להדגיש שמדובר בשלוש סיבות ישירות, אם כי הסיבות הצצה:


היותר עמוקות הן עצם האווירה התרבותית שאנו קיימים בתוכה, החותרת לשינוי, למימוש עצמי אינידיבידואלי, לעצמאות ולריגוש מתמיד".

גם הרב שלמה אבינר מזכיר את העקרונות הקדושים של המערב כגורם מרכזי בגירושים: "כאשר אדם חושב רק על עצמו, ואין לו אידיאל לשמח את הזולת, אזי ודאי שקשה לו בזוגיות. אנשים שמים במרכז את ההגשמה עצמית שלהם וזו בעיה".

רפאל אוחנה, בן 35, טוען רבני במקצועו וגרוש בעצמו, טוען שלעתים קרובות הטריגר לגירושין הוא מצב כלכלי לא פשוט. "גם אנשים מאוד אמידים מתגרשים", הוא אומר, "אבל כשבעל יושב מובטל בבית, מתוסכל וחסר עשייה, זה מתכון לבעיות. בני הזוג נמצאים הרבה ביחד ויש להם זמן לריב. כולם מדברים ברבנות על כך שאחרי חגים וחופשות מספר תיקי הגירושין עולה ב-100 אחוז. זה נתון מדהים. השהות הממושכת יוצרת כנראה פצצות מתקתקות".

ויש כמובן מי שחושב ההפך. לאה צ'סטרמן, פקידת סעד לסדרי בית דין ומנחת סדנאות בנושא זוגיות, טוענת שהבעיה נעוצה דווקא בחוסר בזמן איכות של בני הזוג, שהוא נגזרת של - נו באמת, לא חשבתם שלא נדבר על זה - הפמיניזם. "כולם מדברים היום על שוויון, שוויון, שוויון, ויש בזה מעין זריית חול בעיניים. הרי בסופו של דבר כתוצאה מהשוויון הזה נשים רק העמיסו על עצמן יותר, כי בנוסף לקריירה המאתגרת, לא התבטלו התפקידים המסורתיים - להרות, ללדת, להניק, לקום בלילה. עם כל הטורבו הנשי הזה, כבר לא נותר זמן לזוגיות נטו. בבית ממוצע, שבו שני הצדדים עובדים, סדר היום מתיש ושניהם קורסים אל המיטה בסוף היום. אני שומעת שוב ושוב על זוגות שאומרים לי - אנחנו לא זוכרים מתי הפעם האחרונה שיצאנו".

תכנן לך משפחה
הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, ממובילת לימודי התורה לנשים בדור האחרון, סבורה שנישואים בגיל צעיר הם סיבה מרכזית לגירושין במגזר. היא אינה טוענת שבהכרח מדובר בדבר לא ראוי, אבל מזהירה מפני נישואים לא-בשלים, או כאלה שנעשים שלא מהמניעים הנכונים.

פיוטרקובסקי מתנגדת בחריפות לנישואים שהמניע להם הוא אי-יכולת לעמוד באתגר ההלכתי. "נוצר שדר חברתי כולל שאם קשה לשמור נגיעה - מתחתנים. זה אבסורד. הרי האתגר לא נגמר בנישואים. מה הם יעשו אחר-כך בתקופת נידה? במקום שהמחנכים ישימו על השולחן את העיסוק בגוף, מגיל גן, במקום שידברו על היצר, מה קורה לבחור כשהוא רואה בחורה, מה הוא מרגיש, במקום זה, בכל פעם שמגיעים לאתגר – מפרידים, העיקר לא טור אישי:

להתמודד עם זה. אז מפרידים בבית הספר ומפרידים בבני עקיבא, ולא פלא שכשהם סוף-סוף נפגשים, הם לא עומדים במתח המיני".

אבל יותר מאשר שמירת הנגיעה, הרבנית תוקפת את הבעיה בחינוך לתכנון המשפחה. "אני מודה שבזה גם אני נכשלת", היא אומרת, "אין משימה יותר קשה מזו. הגיע הזמן לדיון אמיתי, להפסיק עם הצביעות הזו. הגיע הזמן שתתחיל פה שיחה אמיתית, מורכבת יותר בעניין הזה.

"אני לא יועצת זוגיות, אך הזוגות האלה מגיעים אליי בהמוניהם. חבר'ה טובים ממשפחות טובות. הורים צעירים שפשוט קרסו תחת הנטל. אנשים מתחתנים בגיל מאוד צעיר, ובאותם שנים ממש נולדים ילדים. בחברה שלנו לא מדברים באופן גלוי על מתי ללדת את הילדים ואיזה רווחים לעשות ביניהם. מה שקורה הוא שזוגות צעירים עובדים בלילות בשמירה כדי לפרנס, ולומדים בימים. בנוסף, הם גם צריכים לקום בלילה. עול החיים הזה פשוט ממוטט אותם. כולם מדברים כמה זה נפלא להיות נשוי. אף אחד לא מדבר איתם על המחויבות העצומה שכרוכה בגידול ילדים".

הרבנים, אגב, לא חושבים שהבעיה נעוצה בילדים. בנוגע לתכנון משפחה, נוקט הרב שלמה אבינר עמדה נחרצת למדי: "לא שמעתי על ילד שמגיע מיד. זה לוקח לפחות תשעה חודשים, בדרך כלל גם יותר. אם הזוג לא מוכן לנישואים, אז למה הוא מתחתן? ואם הוא מוכן לנישואים וכעת נותר לו להיות מוכן ללידה ולהורות, אזי מספיקים להם תשעה חודשים. כשזוג אומר 'אנחנו צריכים זמן' אני אומר אין בעיה, תביאו חוות דעת של פסיכולוג. אם פסיכולוג טוען שאתם צריכים יותר מתשעה חודשים כדי לעבור מזוגיות מוצלחת להורות מוצלחת - אז הוא יודע מה שהוא אומר. ובמקרים האלו, שהם מאוד מאוד נדירים, בוודאי שנתחשב בבעיות והזוג יקבל היתרים מיוחדים".

גם הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה, מצטרף לדברים: "צריך להבין שנישואים וילודה הם עסקת חבילה. ועם זאת, הקדוש-ברוך-הוא חכם והוא יודע בדיוק מתי להביא הריון ומתי לא. לי יש אמונה שכשהילד מגיע - מזונותיו מגיעים עמו. זו הבטחה אלוקית. ואם הקב"ה הבטיח שתינוק מגיע עם הפרנסה שלו, אז מי אני? אלא מה, אנשים לא יודעים לכלכל את עצמם נכונה. הם מבזבזים את הכסף לא בחוכמה".

להתחתן מוקדם זה טוב או רע?
אם תשאלו לא-מעט זוגות שהתחתנו מוקדם, הנישואים היו בחירה מוצלחת ביותר. קחו למשל את תמר ואסף הרנוי, בני 35, שהתחתנו לפני חמש שנים. הם הכירו בתנועת הנוער ו"סחבו" חברות במשך כמה שנים. עבורם, החופה המוקדמת הייתה הדבר הנכון ביותר. "ככה הקב"ה כיוון ולא צריך להיבהל מכך", הם אומרים. "בגיל צעיר יש קשיים של תחילת החיים, התמסדות ומציאת המקצוע הנכון, ובגיל מבוגר יש קשיים אחרים".

מצד שני, יש מי שמאמין שנישואים בגיל צעיר לא מומלצים לכל אחד. מייק (מיכאל) לינדנר, בן 34, גרוש ואב לשני ילדים, מסביר: "בחברה שחייתי בה, מצפים ממך תוך שנה מהיום שאתה מתחתן לעשות ברית. אתה מוצא את עצמך מביא ילד עוד לפני שבדקת שהבית בנוי כמו שצריך... לי לא היה זמן לעצמי בתקופה שהייתי צעיר, סטודנט ואבא. תמיד הייתי מחויב למשהו. אני עובר היום תהליכים שבמגזר החילוני עוברים בגילאים הרבה יותר צעירים.

"גם אתגר הנידה לא תמיד תורם למתחים שיש בבית. בשביל מי ששומר נידה כהלכתה, המשמעות היא שאם אשתך חולה אסור לך לבדוק אם יש לה חום. אתה לא יכול להעביר ילד מיד ליד. זה משהו שיכול לפעמים לשבור זוג. באין מגע - המריבות מתחילות לצוץ".

לדברי לינדנר, כשהודיע לחברים שהוא עומד להתגרש, פתאום שדים יצאו מהארון. "הרבה מהם אמרו לי, 'אם כבר סיפרת את זה, אז האמת שגם העניינים אצלנו העניינים לא משהו. אנחנו בטיפול זוגי, אפילו שוקלים להתגרש'. או 'אני לא אתגרש בחיים אבל יש הרבה בעיות בבית עם האישה'. פתאום קלטתי שהסרט הפרטי שלי ממש לא פרטי".

היום קל יותר להיות גרוש
מתח כלכלי, אי-אמירת אמת או נישואים בגיל צעיר - כל אלו היו קיימים מאז ומעולם, ובכל זאת חל שינוי. יכול להיות שאלו רק סימפטומים והיד היום פשוט קלה על ההדק?

פנינה פרנקל, עד לא מזמן מנהלת יחידת משפחה בעיריית ירושלים וכיום מטפלת זוגית, בהחלט חושבת שמשהו השתנה: "כשהתחלתי את דרכי כמטפלת, פנייה לטיפול הייתה מילה מגונה. אנשים דאגו להסתיר את העניין. כיום הנושא מאוד התפתח וזה הרבה פחות מביך אנשים.

"יש גם המון תשתית סביב הגירושים, שלא הייתה בעבר. מרכזי קשר שעוזרים להורים גרושים לשמור על קשר עם הילדים, קבוצות תמיכה, פורומים... יש אפילו מרכזי תיאום הורות, שירות שעוזר לתווך בין הורים שלא מתקשרים. גם אמצעי התקשורת האלקטרוניים כמו מיילים ו-SMS, מקלים על זוגות שהתגרשו לתקשר ביניהם".

אז יהודית רביץ כבר סיפרה לכולם איך זה להיות לבד על הגג, שבתות וחגים, ולראות את הזוגות בבית, אך מתברר שהיום זה השתכלל קצת. הגרושים והגרושות אמנם נמצאים על הגג, אבל הם ממש לא לבד: ארוחות שבת משותפות, מסיבות ומפגשים חברתיים הם רק חלק מהאירועים שמתרחשים בביצת המחכים לפרק ב'.

בפורום "הזדמנות שניה" באתר כיפה פעילים כ-70 גרושים וגרושות, רובם בשנות ה-20 וה-30 לחייהם. מנהל הפורום, דובי לילינג, 31, גרוש ואב לשני ילדים, מספר על הנעשה שם: "הפורום נותן לאנשים בעיקר תמיכה. הוא מספק להם חברה עם חוויות משותפות, וכן, גם היכרויות, אבל זה לא העיקר. מה שבדרך כלל קורה הוא שאתה מוצא שם חברי נפש לכל החיים. יש הרבה מפגשי פורום, רשמיים ולא רשמיים, כל פעם בבית של מישהו אחר, אבל המענה הכי חשוב הוא השבתות. רוב הגרושים נמצאים כל שבת שנייה לבד, כי הילד אצל הצד השני. בשבתות האלה מתרחשת סצנה שדומה קצת לרווקיאדה - אוכלים ומעבירים את הזמן ביחד. פעם אפילו עשו שבת משותפת במלון".

יש מגמה של היחלשות דתית אצל גרושים?

"בתהליך הגירושין אדם עובר טלטלה שגורמת לו לבחון את כל אורחות חייו, ובין השאר גם האמונה הדתית עוברת זעזוע. ממה שאני רואה, יש יותר מתירנות. מעט מאוד ממשיכים לשמור נגיעה, ואפילו יותר מזה. אחרי שהתרגלת להיות בזוגיות קשה מאוד להיות נטול יחסים".

מה החברים בפורום ממליצים למי שמתעניין באופציה להתגרש?

"זה מעניין. פעם בכמה זמן מפציע בפורום הנשוי התורן שיש לו בעיות בחיי הנישואים ומנסה לרחרח איך זה בחוץ. מה שמדהים הוא שכולם כמעט אומרים לו - תתאמץ, תעשה כל מה שאתה יכול כדי לשמור על חיי הנישואים. אני כמובן לא מדבר על מקרים של אלימות במשפחה. אבל בוודאות, מרבית החברים ממליצים על טיפול, מתוך ידיעה שגירושין זה ממש לא פיקניק".

קל יותר היום להיות גרוש?

"כן ולא. כן, כי יש היום הרבה יותר תשתית, קבלה חברתית, ואופציות להכיר. לא, כי חלק מהסטריאוטיפים עדיין נשארים. עדיין יש את המקומות שמתייחסים אליך אחרת. למשל, יש ועדות קבלה ביישובים דתיים שלא מקבלות גרושים. ובכלל, יש תחושת זרות בתוך המעגלים החברתיים של הנשואים".

למה מתגרשים, למה בכלל מתחתנים
בסופו של פולמוס, נותר רק לשאול את עצמנו מה עושים? האם בעוד עשור הציבור הדתי ימצא את עצמו עמוק בתוך הסטטיסטיקה האכזרית, כשיותר ויותר מבניו רוקדים על מדרגות הרבנות?

ארגון "בניין שלם" אמנם מארגן בכל שנה כנס המושך אליו יותר מ-5,000 גברים ונשים. בכנס מחזקים את נושא בניין הבית והעבודה בזוג, מעניקים ייעוץ זוגי מקצועי לכל המעוניין ומזכירים את אותם דברים שלכאורה נלמדים רק לפני הנישואים. אבל אם תשאלו את רפאל אוחנה, מה שצריך זה 
משוגע לדבר, שייקח על עצמו את זה כפרויקט.

"לא מצאתי רב שהרים את הכפפה ואמר 'אני רוצה לעצור את המגיפה הזו'". אומר אוחנה. "הרבנים נותנים מענה בדיעבד לזוגות שנקלעו לבעיות. זה נכון, אבל אין תכנית הבראה. מה שיכול היה מאוד לעזור זה להרחיב את המושג של 'הדרכת נישואים' שכבר קיים היום. כל חתן הולך להדרכת חתנים וכל כלה הולכת למדריכת כלות. אבל אחרי 3-4 פגישות זה נפסק. הבחור או הבחורה לא רואים את המדריך יום אחרי הנישואים. כל הלימוד הוא למעשה בתיאוריה, ואחרי הנישואים, כשמשהו מתרחש - המדריכת כלות כבר מזמן לא בשטח, למה? אם הוא או היא היו ממשיכים להיות בקשר, להתעניין מה קורה עם בני הזוג למשך חצי שנה או שנה אחרי החתונה, הייתה לבני הזוג כתובת לפנות אליה.

"השורש של מרבית הבעיות מתחיל בשנה הראשונה לנישואים, ובעובדה שאין לימוד רציני ומעמיק בתקופה שקודמת לכך. אולי לפני שאנחנו שואלים את עצמנו למה אנחנו מתגרשים, צריך לשאול קודם למה אנחנו בכלל מתחתנים".

כתבתן המלאה של רחלי מלק-בודה וענבל וייס תתפרסם בסוף השבוע בגיליון מוצש, מבית מקור ראשון.

שלום רב חברים,

לשאלה מדוע מתגרשים יש תשובה והנה היא,הזוגות לומדים כל אחד לפי בחירתו מגיע לגיל 20 הופ ממהרים להגיד להם יאללה להתחתן ,מאחר ומפחדים לאחר את הרכבת  עקב בעיית גיל. היום בת 24 כבר "זקנה" לצערי הם ממהרים ונישאים צעירים, ישנם המון דרישות מחירי הדיור בשמיים (העול על ההורים) ואם להורים אין מה קורה? הזוג עדיין לא בשל להתמודד בחיים מחוץ לבית כל שכן בתוך הבית, צריך לצאת יותר להכיר יותר לבנות יחד את המעטפת לחיים אפשרי ביותר,ואז לנסות לבדוק לשאול אחד את השנייה האם אנו בשלים מספיק כי לא מספיקה רק אהבה צריך גם בשלות נפשית ,הדדיות וכנות הם הבסיס להכל. חשוב מאוד לחדד את האמונה ואת ההשקפה על העולם בכלל ועל חיי המשפחה בפרט, כגון כיסוי כן לא ילדים כמה? דירה לימודים וכו' אני תפילה לאבינו שבשמיים שיתן בליבנו את הבינה הדרושה להקמת בית בארץ לכל המתחתנים דעו אתם שתי הפכים! ע"מ להשלים יש צורך בהדדיות וכנות בלתי מתפשרת דע דעי רק ככה תדעו שהבית יהיה לעד כמו אבותינו אתה משלים אותה ואיתה ואת משלימה אותו ואיתו .

כאילו "סחיבת הזמן" עוזרת.

בשביל "בשלות" לנישואין - אחרי גיל 20 זה לא נקרא "נישאים צעירים" באופן קטגורי..

ומי שחושב שיתחתן רק אחרי שיהיה לו כסף לקנות דירה, הוא כבר יודע כמה ילדים (!) הוא מתכוין שיהיו וכו' - יגיע מהר מאד לבעיה האמיתית של הרווקות המאוחרת מאד..

כל הדברים היפים שכתבת, על "בשלות" הדדיות וכנות - אין פירושם איחור מופרז של נישואין וסחיבה מופרזת, מעבר לנצרך, של התקופה שלפני כן.

וכמו שהזכרת - "אבותינו" לא נהגו לסחוב באופן מופרז.. (כמובן, הכל ביישוב הדעת)

יפה שהביאו מגוון דעות.

תודה

אנשים לא מדברים על מקרים רעים? על מוות? על מחלות?

הפחד מהווה סיבה מספיק טובה כדי לא לעסוק בנושא?

לדעתי זה נכון .. שהנפש שלה לא מחוספסת וברור לה שזה לא בלקסיקון שלנו.

ממתי עוסקים רק במציאות אידיאלית?

האם לא נעסוק בנושאים שמרתיעים?

לצערינו גירושין הפכו למחזה נפוץ מאוד במגזר. מתערב שגם את מכירה כמה זוגות שהתגרשו ל"ע......

אבל זה לא אומר שזה לא צריך להרתיע, המציאות הזו.

אהבתי את הטוהר של לעולם חסדו (חוסר חספוס)

לי הרגיש לא נעים לראות את הכותרת ולנבור בכתבה. לכן נמנעתי..

מה שכן, בוודאי שהפחד לא מונע מאתנו להתעסק בנושאים חשובים

השאלה היא האם עלינו להתעסק בכל הדברים הלא אידיאלים שקיימים בעולמנו רק בגלל  עצם קיומם? שאלה

ובאמת- מה הצורך העולה מן הכתבה שמצדיק את הקריאה שלה?

חוץ מלהכניס מחשבות ולהרתיע את מי שעוד לא התחתן ובכלל

וגם אני מסכים שאין כל טעם בקריאת דברים כאלה - אלא אם כן מישהו עסוק בכך במקצועו, וזה יכול לעזור לו לייעץ.

ככלל, אי עיסוק בדברים שליליים ללא צורך, הוא דבר טוב ומשאיר את הצלילות והרגישות של האדם בראשוניותם. וזה טוב.

שאחת ממטרותיו היא לסקרן ולבדר את הקורא.

לכן צריך לקחת את הדברים ואת הציטוטים בזהירות ולא להתייחס אליהם כאל אמת שאין בלתה.

מאידך, יש כאן מגוון של דעות ודוגמאות מעוררות מחשבה.

כן, אני הייתי נשואה והתגרשתי בגיל 20. מה שבטוח זה שהעולם מסתכל עליך אחרת ולא משנה למה התגרשת. זה עושה אותך כאילו סוג ב' ולא משנה מה הייתה הסיבה לגירושים. אני חושבת שאם זוג נורמלי מתחתן ועשה את זה מתוך אהבה ורצון להיות יחד ולהקים משהו משותף ואם הם יצאו מספיק זמן ותהו על קנקנם של הבן זוג אין שום סיבה שפתאום יהיה משהו שלא מתאים להם ובגלל זה הם רוצים לפרק את החבילה.

עיצה שלי מניסיון- אל תסתכלו על גרוש/ה כמישהו חריג, דעו לכם שהוא עבר הרבה בחיים שלו וזה רק מוסיף סבל וכאב שמקטלגים אותו (ומי שמכיר אותי מפה יודע...)

כשבעלי היקר שמע שאני גרושה והוא היה רווק הוא סמך על מי שהציע לו אותי ולא ישר סירב כי אני גרושה.

וכאשר החברה שמעה שהוא מתחתן עם גרושה היו בטוחים שיש לו בעייה....

תחשבו כמה זוגות יכלו להיות היום נשואים באושר אם הם רק היו נפתחים לצאת עם מישו/הי שהתגרשו....

ולרווקים שביננו- בידקו היטב מכל הצדדים והכיוונים מה יש לכם בידיים ואם ב-א-מ-ת אתם מתאימים גם אם נראה לכם שפגישה ראשונה אתם סגורים שזה הוא (מה שקרה לי...) ואל תמהרו למרות הלחץ של ההורים, הרבנים וכו'... קחו את הזמן תצאו לפחות חצי שנה.

אנחנו נשואים שלושה חודשים באושר. בעזרת ה' אצל כולם!!

אני יוצאת עם השידוך, אם יודעים מה חשוב לגללות ומה לא

אז גם זמן  מועט מספיק

ההפך הוא הנכון, ככל שאני אצא עם משהו אני יפתח יותר רגש אליו ואם הוא לא טוב בשבילי כבר יהיה לי הרבה יותר קשה להפרד או להחליט.

אני הייתי חילונית שיצאה חצי שנה וגרה עם הבחור עוד שנה בערך, התארסנו, והתחתנו, ועשיתי טעות גדולה - למרות שברור שזה מהשם, התגרשתי, והיום - אני נשואה למשהו שיצאנו חודש וחצי, ואחרי 3 חודשים התחתנו, והיום ברוך השם אני יודעת להגיד שהוא האמיתי שלי בלא ספק.

צריך לעשות דווקא בחירה שכלית יותר מרגשית, כמה שהבן זוג יותר דומה בהשקפות, ברמה השכלית, בהתעניינות, וכולי ככה יהיה יותר קל וטוב בזוגיות, תנסו לקרא את "הבית היהודי" של הרב שימחה כהן הוא מסביר ביותר פירוט.

נכון, שאחרי שעוברים דברים בחיים יותר קל לדעת מה מחפשים, אבל לרוווקים שביננוו, הייתי אומרת שלא צריך להיות לחץ אבל ככול שעובר הזמן זה וותר קשה, ואם יוצאים גם הרבה זמן, קשה יותר לשמור נגיעה וצניעות, ואין אפטרופוס לעריות, ושוב, מעל הכל, אצל כל אדם זה שונה ולכל אדם יש את הנסיונות שלו בעניין, כי למעשה זה התיקון הגדול ביותר שלנו.

נופש עם אבא

יש כבר נכדים במשפחה?

אם כן, מסגרת דיגיטלית זה שוס. מחיר - החל מ200 ש"ח

ובשקלים בודדים - ספל עם כיתוב בסגנון של אימא הכי הכי או משהו כזה.

משהו שאת יודעת שחסר לה, שיראה שאת חושבת עליה. וזה יכול להיות משהו למטבח, מכשיר שיחסוך לה עבודה, איזה משהו לפינוק, אבל זה את/ה בתור הבת/בן שלה צריך/ה לדעת מה

זאת אני ששאלתי על המתנה.

התכוונתי למתנה עד 100 ש"ח. לא יותר..

ואין עדיין נכדים..

משהו שאני יכולה לקנות לה  שיכול להתאים לכל אחת,

לדוג' :לא שרשרת כי אז אני לא אדע אם זה מה שהיא אוהבת.

אפשר ספר, ואפשר ספר מתנה  כמו אימא יש רק אחת או משהו חביב בסגנון אם את לא יודעת איזה ספרים היא אוהבת

היא אוהבת לבשל? אפשר סינר (עם כיתוב מתאים), סט כל כפפות מטבח ותחתיות לסירים וכו' בכלל במצב כזה אפשר פשוט ללכת לחנות לכלי בית ולחפש שם משהו מתאים בתקציב

היא אחראית על ניקוי הבית? אפשר קיטורית קטנה זה בתקציב, ומאוד יעיל.

ספל עם כיתוב של אימא הכי הכי בהחלט נכנס לתקציב, וזאת מתנה קטנה אבל נהדרת לאימא

אולי את אחותי במקרה?

קניתי לה מסגרת דיגיטלית ב-200 שקלים ואני מתכננת לשים תמונות של המשפחה המורחבת.

האמת שלאמא בעיקר כדאי לקנות מתנות ערכיות שתמיד מחמם את הלב להיזכר בהם לדוגמא: כרית עם תמונה משפחתית או כמה נכדים.

- קולאז' עם תמונות של כל המשפחה.

- שעון עם הקדשה.

-סידור או תהילים.

-ספר בישול שווה

-מצעים מיוחדים וכדו'.

אולי תקני לה מכשיר לחיתוך סלט ירקות ידני מפלסטיק עם סכינים ממתכת בכמה גדלים. שכחתי איך קוראים לזה, לי יש את זה בבית ואני מכינה תוך כמה דקות סלט גדול..

בהצלחה

שזה יהיה גם מקום שמתאים לילדים קטנים,אבל לא חייב...

ואחר כך להתמחות, או במסגרת תאר שני או במסגרת אחרת

יש את ימין משה מקום יפה להסתובב בו בשעות היום

(בלילה קר.. וגם קצת לא בטיחותי.)

על מסעדת קורוס על האש בסנטר 1 בכניסה לעיר.

אפשר לנסוע לכותל.

לטייל בגן הורדים שזה ליד הכנסת.

העיקר שיהיה במזל טוב ועם הרבה אהבה.....!!!!!!!!!!!!!!!!

למסעדה את אנטריקוט בהר חוצבים (לשבת בחלק החיצוני), הכשר מהודר, בשר טעים מאוד.

יש להם אתר.

מקום לבקר, ק"כ הר הבית

עיר העתיקה - ביה"כ החורבה, עיר דוד, חסר מקומות בירושלים?

כדאי להצטייד בGPS אם אתם לא מכירים

אורה- מה לא בטיחותי בימין משה?

תקף אותנו ערבי עם סכין.. בנס ניצלנו.

אח"כ חברות שלי סיפרו שהערבים מגיעים לשם בלילה.. זה ליד גיא בן הנום משהו כזה.

והם מבלים שם.

יש שם הרבה אנשים.. ומקום מקסים.

הטיול כלה שלי היה שם .

ימח שמם

תמיד מסתובבים שם ערבים בלילה

ולדעתי זו דווקא כן סיבה להגיע לשם

לא הייתי שם שנים.

ד"א אם עדיין אקטואלי, ומעוניינים במוזאונים

מוזיאון ישראל ממש אהוב עלי, במיוחד היכל הספר מאוד מרגש.

עוד רעיון, קצת יקר

זה סגווי (sageway), קובעם תאריך ושעה דרך מרכז מבקרים עיר דוד.

מסלול יפהפה עם הדרכה.

בס"ד

ניתן ללכת למוזיאון הרצל (בדך לאכול פינוקי רוגלך חמים)

לאחר מכן ארוחת בוקר ב קפה קפה סמוך לשם

משם להמשיך למוזיאון מורשת מנחם בגין

ולקח באיזו ארוחת צהריים או לפי הזמן - את הארוחה לשמור לשבת

המוזיאונים האלו הם שיא הטכנולוגיה ומשאירים את האדם עם פה פעור

לא יום שלם.

איזה שעתיים.

תודה.

סיור בעיר העתיקה,

וכד'

להגיע לירושלים ולא להתחבר למקורות הנצח שלנו זה קצת פיספוס..

סיור בסאגווי (או איך שלא קוראים לזה) בטיילת ארמון הנציב. זה מין כלי רכב חשמלי שעומדים עליו ולכל אחד יש כזה ומטיילים ביחד.