פורום נשואים טריים (עמוד 582)

בס"ד

יש לי קטע של הרב סלוביצ'יק:

"את העובדה שמישהו חי בזמן מסויים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקוםה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת ניכן וכיצד יכול הפרט- היחיד, על כל חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו, באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא זה בכוחו של האדם למלא את שליחותו. בורא העולם פועל בהתאם להלכה האומרת כי לא יתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד שהוא למעלה מכוחותיו של השליח, זוהי שליחות שאי אפשר לקיימה והיא מחוסרת כל ערך, מאחר שאם ממנים אדם למלא שליחות, מן הראוי לתת לו את היכולת לפעול כשליח. משום כך נברא היחיד בתקופה ובמקום, שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו" 

ב"הצלחה, ובשורות טובות! =)

להחסיר פעימה מהלב שח"ו לא ישקע בתרדמה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t106031#1012879

בכל אופן תודה על ההתייחסות

התשובה מורכבת:
ובעצם בשאלה יש יותר משאלה אחת. למה גבר רוצה להתחתן? ולמה אישה רוצה להתחתן? נתחיל עם זה שהתשובות לשתי שאלות אלו שונות. אמנם יש גם חלק משותף בתשובה.

החלק המשותף הוא שהנישואין זו הדרך היחידה (הלגיטימית) ליצירת המשכיות.

לגבר: הרצון לקיים צווי ה', ורצון להטביע חותמו בעולם בצורה של צאצאים.
לאישה: הרצון למימוש עצמי "הורות". ובנוסף משענת.

אם יש מישהו שאתה אוהב מאד ורוצה לבלות אתו את כל חייך, אתה צריך להתחתן אתו על מנת לעשות זאת.

לדעתך לא לחפש (אין שאלה) ?

רק אם כבר יש בן זוג אז חתונה היא אמצעי למימוש ?

כמו שהקדמתי הכל לגיטימי פשוט אשמח להבהרה

או שתמצאו זה את זו, אם תרצו לחיות יחד - תצטרכו להתחתן כי אין דרך אמיתית אחרת.

בס"ד

הרב קנוהל בספרו ובשיחותיו עומד על העניין בצורה נפלאה לטעמי - אינני זוכער את כל הדברים אך ארשום מה שאני זוכר: אקדים ואומר שכל הסיבות הם לגיטמיות לחלוטין

1. סיבה אישית - האדם לא רוצה להרגיש בדידות והוא זקוק לשותף מיוחד ולקשר עמוק שיכול לנבוע רק בין גבר לאישה.

2. סיבה אישת 2  ודתית- אדם רוצה להקים משפחה באופן טבעי.הן מצד הרגשתו האישית והן מצד ציווי של הקב"ה.

2. סיבה אישית 3 - לאדם יש צרכים מיניים, שכך ברא אותנו הקב"ה. האדם ע"מ לספק את צרכיו צריך לבצע זאת ע"פ המסגרת שבורא עולם נתן לנו - וזאת ע"י חתונה ושמירת כל המצוות והציווים שיש לנו.

3. חלק אלוק ממעל: לאדם יש רצון לתת להעניק בגלל שיש לו צלם אלקים. הקב"ה כל כולו נתינה ויש רצון עמוק ויסודי באדם להעניק ולתת ואשר על כן - האדם שבא בקשר זוגי - בחתונה - יש לו את המציאות הגדולה והעמוקה ביותק של הנתינה והענקה החל בדברים הפשוטים ביותר וכלה בדברים עמוקים ופנימיים. (ואשר על כן כדאי לקחת בחשבון בבחירת בן זוג - בן זוג שישמח ויקבל את מה שיש לי להעניק לו 

וגם זה.. ["לא טוב היות האדם לבדו"..]

וגם בזה עצמו - יש כמה קומות של ערכים והבנה מעבר לתחושה ה"אינסטינקטיבית" הראשונית.

וגם בהקשר לזה - החיוביות של ה"ביחד", אינה פחותה מה"לא לבד", ומרוממת את זה בהרבה..

(עדיף אנשים שאתה מכיר מקרוב).

כאלה שיש להם משפחה וכאלה שלא הייתה להם אף פעם.

ואז - תבין לבד.

קשה להסביר את זה במילים.

אפשר להשתנות בחיים

לזוז

להתגבר

לעשות חריש עמוק ומשמעותי בנפש.

שזו סתם שאלה מטופשת שנועדה לעשות צחוק מהפורום.

או שזאת בורות שכבר אין לה תקנה...

בציבור הדתי לאומי יש המון בלבולים בנושא הזה, כי באמת לא מדברים על זה כמו שצריך, במיוחד שהציבור הזה יותר פתוח לתקשורת, למה שהטלוויזיה מראה, ולכן אנשים רואים צורך לשאול שאלות.

נכון, עדיף לשאול חבר/ה מדריכ/ת כלות/חתנים, ובאופן צנוע, אבל יש לפעמים מתביישים לשאול על זה, ולכן מעדיפים באופן וירטואלי.

אני נשואה כבר כמעט שנה, אם בכל זאת נשארה שאלה - אפשר לשאול באישי, אשמח לענות.

כך בפורום לעיני כולם אולי זה קצת לא לעניין...

(שגם אני הבנתי אותה בשני מובנים שונים)

1. האם הנשיקה היא חלק מגילויי החיבה (הממשיים) שעכשיו הותרו לזוג הטרי?

2. האם הנשיקה מתחת לחופה (you may kiss the bride) היא משהו ראוי בחתונה יהודית?

תשובות:

1. כן

2. לא.

אם מישהו הבין עוד משמעויות בשאלה הוא מוזמן לפרט. (נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות הכותב)

לא נגיע רחוק

הוא לפחות עומד בכבוד מאחורי האמירה שלו

והוא אפילו צודק

בגלל שהוא אומר דברים בגלוי ראוי שהם ייקראו מכובדים?

לא כל דבר אומרים

ולא כך.

לפעמים ההחצנה הזו גורמת לפיחות כבוד

וזו לא אני האנונימית אם כך השתמע

אצל חילוניים אין בכלל שאלה כזאת, לא לפני ולא אחרי חתונה...

אבל לשאול ככה מין שאלת סקר זה לא שייך כל כך המילים יותר מידי בוטות 

זו דעתי

כנראה בגלל שאת באמת מתחתנת ולא רק "בתיאוריה"...

שיהיה במזל טוב.

[סליחה שהגבתי למרות שאני לא מ"אתן זוכרות"...]

ב"ה! איזה יופי!

באמת שמחה בשבילך

אני משש שמחה בשבילך. נכון כיף?

ולפעמים זה כבר מעצבן ומשגע שצריך לסדר את זה בבוקר, ואסור לצאת לשניה בלי וכל המסביב -

לא להתייאש!

שכר ומיצוי עצמי מפתה.

אמנם לא בתור נשוי אבל היו גם היו.

הייתי קם בבוקר, עובד עד הערב והולך לישון (למעשה גם בתקופה האחרונה יש לי ימים כאלה והרבה מהם -בעיקר בגלל לחץ).

אז נכון שאני בבית, אבל אני על המחשב.

קח בחשבון שיהיה לך הרבה זמן שמתמלא באופו טבעי על ידי הבית והמשפחה, ובמצב שאתה בוחר - הוא יצטרך להתמלא במשהו.

צריך לשים לב בדיוק במה.

גרתי כמה שנים בישוב ליד ירושלים עם הרבה אנשים שנוסעים לחו"ל לשבוע ומשאירים את המשפחה מאחור. אין לי סטסטיקות אבל רמת הגירושין בקרב המשפחות האלו גבוה יותר ממשפחות רגילות. חשוב גם מה שכתב לך מי שכתב על איך תמלא את הזמן הריק כשאתה רחוק מכולם... לפי דעתי מסוכן מידי ולא שווה

כיום אני ג"כ ממלא את הזמן במה שאני רוצה, ואני משתדל לא להיות עם אשתי והילדים יותר מדי- זה פשוט לא באופי שלי ולא נראה לי כ"כ נכון.

כאן ושם אני יכול למלאת את הזמן הן בדברים טובים והן בדברים לא טובים.

אז מעבר לזה-

מבחינתי העבודה טובה, ויש לי מה לעשות, ולא נראה לי שאשתעמם...

איך מתפקדת אשה שבעלה רחוק ומגיע רק בסופ"ש? היא יכולה לחיות עם זה?

איך ההשפעה על הילדים? גילאים שונים?

תודה לעונים, ואשמח שעוד חברים/ות יחוו את דעתם, בכדי שאוכל לכלכל את צעדי יותר טוב.

במיוחד אשמח להתייחסות של בעלי/ות נסיון.

יום טוב!!! 

לא הייתי נותנת לבעלי לעשות את זה....גם כי היום כאמא אין לי מושג איך אמא שלי החזיקה מעמד, וגם בזכרונות הילדות שלי יש הרבה כריות ספוגות בדמעות....ואף אחד לא ידע עליהן.

אני  רוצה לציין שהעבודה של אבא שלי בחו"ל איפשרה לנו לחיות בצורה שלא היו לי חסכים אחרים , וכשאני ואחותי התחתנו קיבלנו כל אחת דירה מקסימה עם חצר גדולה ובלי משכנתא....ועזרה כל חודש...היום כשאני רואה את חברות שלי מתענות עם שכר דירה אני תוהה אם השנים האלה היו שוות....[אין לי תשובה, אני פשוט מקבלת את זה כמצב נתון]

(מעולם לא חוויתי את המצב של בעל שרחוק

ואני גם לא אמא עם 5 ילדים)

אבל אישה צריכה מאוד את הזמן שלה עם בעלה

ואישה לא יכולה לסחוב לבד על הכתפיים את כל העול של תיפקוד וחינוך וגידול

ילדים צריכים אבא- לא בתור מישו שבא לשבת אלא בתור מישו שיש לו נוכחות קבועה יציבה ומעורבת בחיים שלהם

לכן אני הייתי מייעצת לך לסובב לגמרי את ההגה שלך- פניית פרסה

רוצה את העבודה הזו? נהדר

תחתום איתם על חוזה שיתחיל בחופש הגדול

תעבורו דירה - זה מצוי, מסתדרים עם מעברים. לאשתך יש מקצוע מספיק מצוי שהיא תוכל למצוא עבודה... הילדים מספיק קטנים שלא יהיה להם קשה נורא להתאקלם

ותשנה את התפיסה שלך על הבית

תשתדל להיות יותר בבית עם אשתך והילדים שלך

לא בתור "עוזר" אלא בתור "שותף", נוכח- אבא, חבר-של-אשתך

וכמובן כמובן- מי שיש לה את ה-ווטו בלהחליט מה תעשה- היא אשתך

בעלי עכשיו התגייס גיוס מאוחר הוא עושה טירונות 6 שבועות יוצא בראשון מגיע בשישי 

אני אישית מתחרפנת הילד שלי השתנה לגמרי כל היום שואל מחפש אותו אפילו בגן רואים שינוי

לא חשבתיע שלי אישית יהיה כזה קשה.. מאד קשה לי!!  סופרת את הימים את השעות..

אם הייתי יכולה לחזור אחורה הייתי מוותרת על עסק הגיוס וטירונות זה זמן קצוב..

אתה מתכוון למשהו קבוע..

לא נראה לי שזה אפשרי לחיות ככה..

ב"ה

שלום וברכה!

לדעתי ,מנסיון שלנו, מצאתי עבודה במקום די רחוק מהבית (שעה וחצי נסיעה לכל כיוון) אך אני לא מוכן לוותר על שינה מחוץ לבית, משום שהבית הוא הבסיס שלך ממנו אתה יוצא ואליו אתה חוזר בסופו של יום, בבחינת עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי, שתורתך היא המוגדרת והקבועה, גם אם אתה מקדיש לה רק חצי שעה ביום.

5 הדקות בבוקר לומר שלום לילדים ולאשתך, ובערב לילה טוב מאוד חשובים לבטחון שלהם ולבנין האישיות שלהם, זכור תמיד משפחה היא אבא ואמא בשיתוף פעולה.

לכל ילד חשובה מאוד אפילו העובדה שאם הוא יקום בלילה גם אבא שלו יהיה בגזרה כדי לעזור לו, גם אם הוא בתוך השינה.

בהצלחה!

למרות השיקול הכלכלי והמיצוי האישי-

התחתנת, יש לך ילדים- יש לך אחריות עליהם. נכון, גם כלכלית, אבל ראשית כל- נפשית, להיות איתם ולהיות שותף בכל מה שמתרחש בבית. 

נכון, אפשר לא להיות בבית ולהיות מעורה ומעורב בכל הנעשה,אבל אין משמע אוזניים דומה למראה עיניים- לשמוע אפשר מרחוק, לראות- רק מקרוב.

גם אבא שלי היה טס המון, ונכון, זה עזר כלכלית, אבל את החסך של אבא אני חווה עד היום (אמא לשני ילדים..) והיתי מוותרת על הכל.

לגבי המיצוי והסיפוק העצמי שלך- אני מאמינה שאין לאדם דרך אחת להתמלא ולממש את עצמו, אולי אם תנסה, תשלים את החסר בבית?

וכמובן שאשתך היא הקובעת, כי בסופו של דבר היא זו שתישא בנטל.

בהצלחה, החלטות טובות בע"ה 

המשל לעשה תורתך קבע.. אשריך, זה כ"כ נכון

נראה שאתם צריכים לעבוד על הביחד, בצורה מותאמת לאופי שלכם. בריחה למרחקים לא תועיל, רק תקרע יותר. גם אם השכר מפתה- לא כדאי להעמיד בסיכון את כל הבית. חשוב שיהיה אבא בבית בוקר ולילה. ואם תתחיל והמשכורת מפתה- יתכן שלא תצליחו להשתחרר מהמלכודת..

"כיום אני ג"כ ממלא את הזמן במה שאני רוצה, ואני משתדל לא להיות עם אשתי והילדים יותר מדי- זה פשוט לא באופי שלי ולא נראה לי כ"כ נכון."

למה אתה לא משתדל להיות עם אישתך והילדים יותר מידי? אם אתה אב שמשתדל לא להיות עם ילדיו,

מדוע הבאת 5 ילדים ב10 שנים?

כי החברה אמרה? כי הרב אמר ?

אם אתה משתדל לא להיות עם האישה , מדוע התחתנת?

מה בדיוק לא נכון בזה? לנהל חיי משפחה תקינים בהם האב הוא שותף ומשמעותי בחיי

אישתו וילדיו זה יסוד כל כך בסיסי. על זה מושתתת המשפחה.

אני לא קובעת נחרצות, אבל אולי אתה מנסה לברוח מחמשת הילדים שהבאת בהפרש ממוצע של שנתיים?

אולי אתה מנסה לברוח מאישתך איתה אתה משתדל גם כן לא להיות יותר מידי כי זה לא נכון לך?

בנית משפחה, משפחה ברוכת ילדים, ואתה מתייחס עליהם כמו משהו שלא באופי שלך ולא נכון לך להיות איתם?

האופי שלך כניראה (שוב לא קובעת נחרצות) הוא להיות לבד, אבל התחתנת והבאת ילדים כי

ככה עושים וככה צריך (שוב, אני לא קובעת נחרצות, אבל זה מסתמא כך) אז עכשיו תבין שיש תוצאות למעשים שלך,

אל תהיה אגואיסט שחושב אך ורק על עצמו, תהיה אבא ותהיה בעל, ואל תעשה את הטעות הזאת

של לנטוש למשך שבוע שלם באופן קבוע את אישתך וחמשת הילדים שלך.

אל תעזוב אותם לבד למשך שבוע שלם ותיתן להם לגדול בתחושה שאבא שלהם זנח אותם,

אל תגרום לאישתך עוד כמה שנים להסתכל אחורה ולהרגיש שלא היו לה חיי זוגיות תקינים

ושהיא ביזבזה את חייה על נישואים עם אדם שעזב אותה לטובת "מיצוי עצמי"

פרנסה יש בכל מקום, כל אדם שמאמין בה' ומשתדל למצוא פרנסה, היא תהיה לו.

ועדיף ילדים מאושרים ושמחים עם קצת פחות כסף, מאשר ילדים אומללים עם יותר כסף.

במידה ואתה בעל שמשליט טרור בבית ועצם היותו בבית היא סבל לאישתו ולילדים(לא אמרתי שאתה כזה, ), עדיף שתקבל את מקום העבודה

אני מניחה שאתה לא כזה, אבל אם כן אז תקבל את העבודה.

בדבריו שהוא התחתן והביא ילדים כי "ככה עושים וככה צריך"- (גם אם לא קבעת נחרצות "אבל זה מסתמא כך"...) ?

הרי אם תחשבי היטב יכולות להיות עוד הרבה מאד סיבות למה שהוא עשה, גם אם זה נראה לו לא טוב להיות איתם הרבה

זה נשמע לי קצת שימוש בדעות קדומות...

אשמח להתבדות, האירי את עיני

ראו ג"כ את דבריה של "צדיקה אחותך" בתגובות למעלה.

תרשה לי הערה, בענין שהוזכר בתוך דבריך, אע"פ שאינני עונה על שאלתך (לא מנוסה בכך, לא מכיר אתכם וכו'), ולא שאלת לגבי הענין שאני מזכיר.

אני מתרשם שאיכפת לך מאשתך ומילדיך. אתה שואל אם אשה "יכולה לחיות עם זה". איכפת לך "ההשפעה על הילדים, גילאים שונים".  כבר בהודעה הראשונה ציינת שאשתך בעד שתנסה. כלומר, דעתה חשובה לך וברור לך שזה תנאי. והיא כנראה "אשת חיל" שמאד איכפת לה שבעלה יהיה מרוצה. זה גם ניכר מדבריך על כך שהיא לא מבקשת את עזרתך מי-יודע-מה בבית, כשיש לה 5 קטנים בבית. באמת כל - הכבוד.

אבל כתבת משהו לגבי ה"השתדלות" שלך בנושא השהות עם אשתך והילדים.. לא נעים לי כ"כ לחזור על הציטוט המדויק.. ואולי לא דייקת  בניסוח.

אני חושב שגם אם האופי של בני האדם שונה מזה לזה; יש אולי מי שיותר טבעי אצלו השהות/שיחה עם אשתו וילדיו הקטנים, ויש מי שפָּחות והוא יותר "בענייניו" - בכל זאת ראוי ושווה "לעבוד" על כך. ללא קשר לנושא שאלתך.

כדאי מאד, לדעתי, לאמן את עצמך בלהרגיש נעים ונוח ונחמד בשהות עם אשתך והילדים, גם מעבר לזמן מינימלי.  משך הזמן, יכול להשתנות מאדם לאדם - אבל יש בזה בחירה גם אם נראה לך ש"זה לא באופי" שלך. אתה יותר איש של ה"מקצוע" שלך או משהו כזה.. 

צריך לזכור, שאנחנו לא נולדים אבות לילדים.. וכאשר מגיע ה"חידוש" הזה, יש מי שמאד מתלהב מהתירגול החדש, ויש מי שבגלל שבהתחלה הרגיש שה"קטנים" האלה זה לא כ"כ בשבילו - הוא חושב שזה רק ענין של אופי..

אבל זה לא כך..  מקשיבים לילדים, לומדים את התום, היופי, הרגישות, האמת, שבעולמם הפנימי. ההתפתחות שלהם - ורוצים להיות חלק משמעותי מזה ותורם. כל אחד בדרכו.

כאמור - ללא הבעת דעה בנושא ששאלת.

חזק ותתחזק.

האם אתה מרגיש משמעותי לבית? לאשתך? לילדים?

האם הם משמעותיים לך?

אם כן אין ספק שיהיה מחיר כבד לשהות מחוץ לבית (שאולי הוא משתלם)

אם אפילו לשאלה אחת התשובה היא לא, אני חושבת שצריך להשקיע בשביל שהיא תהפוך לכן

בהצלחה

ושתזכה לסיעתאדשמיא בהחלטה ובכלל

זה מה שאני הייתי עושה...

מצד האישה אני יכולה לומר מניסיון שזה מאד קשה.

דבר נוסף, איפה תישן כל השבוע? תשכור דירה? לא בטוח שזה משתלם... תחשוב גם על זה...

שמסוגלות להסתדר היטב בעצמן בכל מה שקשור לתפקוד השוטף של הבית ואפילו חינוך הילדים,

אבל בסופו של דבר, לאחר שהילדים יגדלו ותישארו שניכם עד זקנה ושיבה טובה,

השנים האלו/התקופה הזו תהיה פספוס להורות שלך ולזוגיות שלכם.

נסו להיות יצירתיים ולהרוויח מכל הצדדים איכשהו.

הרוויח יפה בזכות זה וכו' בערך שנה...

אז הייתי בת 9-10, ואחים שלי הקטנים גם בערך בגיל שנה וחצי, שלוש ומעלה...,

מתגעגעים קודם כל וכשאבא חוזר ישר קופצים ומחקבים אותו וכו'

אבל לאחים שלי הקטנים (2/6)

היה אחרי מעט זמן קטע כזה שהם לא היו רצים לחבק אותו או משהו כי הם קצת שכחו אותו

(בכל זאת תינוקות והכל)...ואז כשהוא חזר באופן קבוע הביתה לקח להם קצת זמן להתחבר אליו

אני לא אומרת שזה גם אצלך יהיה ככה, אלא יכול להיות

בכ"מ אל תשלול ישר

בהצלחה!

אני לא חושבת אבל שלזמן ארוך זה בסדר....

גם השנה הזאת הייתה קשה, וכמה שנים זה פשוט לא יילך, 

ואין מה לעשות צריך לראות את אבא בבית 

אבא הוא אי של חוזק ויציבות בבית, גם אם הוא לא נמצא הרבה ולא מבלה יחד עם הילדים שלו, הידיעה עבור ילד שאבא שלו נמצא פה בשבילו היא חלק בתחושת ביטחון בסיסית.

יש לא מעט משפחות שהאבא לא נמצא, עסקים, צבא, חסד, וכו'.

אני חושבת שכמו אצלנו המבוגרים, גם ילדים שואלים את עצמם למה אבא שלי לא נמצא איתי, והתשובה צריכה להיות משהוא חשוב מאוד(חשוב מספיק שגם הילד יבין שזה חשוב) , כאשר יש תשובה טובה לשאלה הזאת (כל אחד וסולם הערכים שלו) לילד יותר קל לקבל את החסרון של האבא (והחיסרון עדיין מאוד קשה) , ובדרך כלל הערך הזה הוא הערך אותו הילד יספוג כמשמעותי ביותר בחיים.(ותחשוב האם זה הערך אותו אתה רוצה להנחיל לילדים שלך?) 

אני לא יודעת איזה אדם אתה וכיצד אתה רואה את עצמך בתוך המערכת של המשפחה שלך, אבל חשוב שתדע שיש לך חשיבות גדולה, ובכל בחירה שתבחרו יחד אתה ואישתך, כאשר תחזור הביתה תצטרך להשלים חסרים גם ברמה הזוגוית וגם ההורית (הצעה- צא לחודש מילואים כדאי להרגיש כמה אתה חסר).

ולסיום ילדים שגדלים עם אבא "וירטואלי" יוצאים או חסרי ביטחון או עצמאים באופן לא פורפרציונלי לגילם (ובדרך כלל חווים את זה כזכרון לא חיובי בכלל).

בהצלחה בקבלת ההחלטה.

גם אישה חזקה שמסתדרת לבד היטב צריכה לראות את בעלה במשך השבוע.

אני לא הייתי שוקלת את זה בכלל עבור בעלי.פשוט -לא!

היה לנו ממש טוב. הידיעה שבעלי מממש את עצמו ומוסר נפשו על עמ"י מאוד חיזקה אותנו.

ברור שיש זמנים קשים (אבל הם קיימים גם כשהבעל תמיד נמצא..)

אני בעד לנסות אם אישתך בעד, ואם רואים שזה לא טוב אחרי תקופה, עוזבים.

ודרך אגב, הילדים הסתדרו עם זה נהדר. הם ידעו שיש אבא בשישבת והיינו כולנו מתכוננים כל השבוע לקראת שבת..

זו ממש היתה חוויה מיוחדת בעיני.

ועוד משהו- אבא שלי (בילדותי) במשך תקופה לא קצרה עבר בחו"ל והיה חוזר בסופי שבוע ולדעתי היה סבבה.

זאת היתה המציאות ודי היינו רגילים לזה. אבא של שבת. ואין בזה כל רע.

כי הוא כבר לא מכיר אותו.

והבית בתהליכי פירוק . כדאי שיקח את המשפחה איתך כדי שחלילה לא תתפרק או תוותר

כעובד הייטק רחוק מהבית - אע"פ שחזרתי הביתה כל יום ולא רק בסופי שבוע - אבל תמיד זה היה בשעות מאוחרות כך שבפועל ראיתי את הילדים רק בשבתות. התוצאה - מבחינת חינוך הילדים (וגם מבחינת הזוגיות) היתה גרועה ביותר ואין כבר דרך להחזיר את הגלגל אחורנית.

מציע לך לשקול מחדש. גם העניין המקצועי וגם השכר הגבוה לא שווים את הנזק למשפחה (ובסופו של דבר גם לך).

העולם לא בנוי ככה,יש לך משהו טוב בידיים תזרמי איתו!

לא תוכלי אף פעם לקבל מה שיש לך בדיוק בראש

אנחנו לא חיים לפי הדמיון אלא לפי מציאות 

ואם טוב לך עם הבן אדם ויש בו תכונות טובות לטעמך

אז תזרקי את הדמיון לפח ותתרכזי בממציאות ובבחור הטוב שיש לך.

הדמות הדמיונית הזאת בראש סתם מעכבת אותנו

כי היא לא מציאותית, זה הכול מה שנראה לנו מתאים

וזה לא תמיד האמת רק עולם החלומות.

(אני כאן מכינוי אחר. לא נעים לי להיחשף ככה בפורום פתוח).

עשית לי דה-ז'ה-ווּ!

בדיוק הסיפור שלך.

נפגשתי עם כמה וכמה "עילויים". לא הלך.

בסוף נפגשתי עם בחור מקסים, צדיק וירא שמים, גם בינייש. רק מה? הוא היה עולה חדש-ותיק וגם חוזר בתשובה (לא טרי - פרט חשוב לדעתי), לא עלינו... חחח

התלבטתי מאוד.

התייעצתי עם רבנית שאני מעריכה מאוד והיא אמרה לי:

הדמיונות שלו הם אנושיים. מה שהקב"ה מזמן לנו  - זה אלוקי. הקב"ה רוצה לתת לנו הרבה יותר טוב ממה שאנחנו מדמיינים. אנחנו צריכים להיפתח ולהרחיב את הכלים שלנו כדי להכיל את הברכה האלוקית.

העיקר זה מידות! מידות טובות. וכמובן גם יראת שמים.

היום ב"ה אני נשואה באושר ובשמחה לבעל צדיק. 

רחמנא ליבע בעי.

הקב"ה אינו מודד אותנו לפי החכמה, המוצא וכו'. רק לפי המעשים.

מותר לנו ללמוד ממנו...

בהצלחה יקרה.

ואם את רוצה באישי - תרשימי כאן. אני נכנסת לניק הזה לעתים רחוקות.

אז הוא לא יריב עם האחים שלך  כמו החלומות. אז מה ?

לפני כמה וכמה שנים  (מסיבות דומות אבל שונות) כשהתחלתי לחשוב על לצאת, חשבתי לחפש מישהי שגם יש לה רקע במקצוע דומה לשלי, לאור העובדה (הידועה) שהעיסוק הזה מאוד מרכזי בחיי.

בשלב מסויים ויתרתי על זה.

אם אני מצטער? לא.

אם היא קיבלה את חלומותיה? גם לא.

אם רע לנו? לא.

בהצלחה!

לא....

ראיתי יראי שמים בלי רקע תורני משמעותי,  וראיתי חולרות עם רקע ישיבתי.

אאל"ט שאחד מעובדי "שלום עכשיו" ימ"ש, למד במקור בישיבת בית אל. זה אומר משהו על הישיבה? לא

אם הוא מוצא חן בעינייך אז תמשיכי ואם לא אז לא.

תלוי עד כמה הדמות שיש לך בראש מפריע לך עם הדמות שנמצאת מולך.

פעם יצאתי עם מישהו שמכל הבחינות ענה אחד על אחד על כל הדברים שהיו לי חשובים.

אבל היה משהו שמאוד הפריע לי בחיצוניות.. לא רק מראה אלא גם צורת התנהגות.

הוא היה באמת בן אדם טוב! אבל פשוט לא מה שהיה לי בראש.

לא הפסקתי כל הזמן להסתכל על בחורים אחרים שהיו יותר דומים לדמות שבראש שלי ופשוט להתבאס שהוא לא כזה..

התייעצתי עם כל מיני אנשים עד שבסופו של דבר הבנתי שכרגע יש לי דמות מסויימת בראש ומבחינה חיצונית הדמות שמולי לא מתאים. זה לא אומר שזה טוב וברור שאני צריכה למחוק את הדמות שבראש שלי!

אבל באותו זמן - זה לא היה מתאים לי ולא הייתי מוכנה לזרוק את הדמות שהייתה לי בראש..

היום אני ב"ה נשואה לאדם מקסים, שהוא גם לא בדיוק מה שהיה לי בראש אז.

בהתחלה זה באמת הפריע לי, אבל עם הזמן הדמות שהייתה לי בראש פשוט נעלמה והדמות היחידה שנשארה לי בראש - זה בעלי!

כמו שאמרו לפני - הקב"ה יודע הרבה יותר טוב מאיתנו מי ה"דמות" שהכי טובה בשבילנו!!

השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך זה אם את מוכנה בשביל הדמות שמולך לזרוק את הדמות שנמצאת לך בראש..

בס"ד

שלום לך

צריך לדעת משהו שלמדתי ואני לומד כל רגע בחיים. מה שנראה כלפי חוץ לא מעיד כלפי פנים. יכולים להיות אנשים שנראים לנו כלפי חוץ כי הם הם האדם האידאלי - אך בפנים בתוך ביתו הוא אינו כזה.

בכל מקרה כמו שאמרו קודמי את צריכה לקבל החלטה האם את יכולה למחוק את הדמות שבראשך ולזרום אם הבחור שאת יוצאת איתו מתוך שמחה רצון והשלמה.

אני מציע לך גם לקחת דף ולרשום את מעלותיו וחסרונותיו של הבחור ולרשום מעלות של הבחור האידאלי ולראות האם יש כ"כ הרבה שוני.

לדעתי אם אדם בעל מידות טובות גם אם הוא אינו עילוי הוא מתכון מנצח לחיי משפחה. התנהלות הבית הן הפרטי והן הבית הכללי של עם ישראל מבוסס לא על תוצאות אלא על יראת שמיים והשקעה. ילדים מפנימים פנימה את ההשתדלויות והמאמצים שהוריהם עושים ולא את התוצאות - שבחלק ילדותם אינם יכולים להבין כלל

שיהיה בהצלחה ושהקב"ה ישלח לך את התובנה לדעת לבצע את ההחלטה הנכונה, ובכל מקרה יהי רצון שתמצאי את זיווגך המתאים במהרה.

יש שלושה סוגים ב"דמיונות":

א. דמיונות שווא, או לא משמעותיים, או שלא משמעותיים באמת לאדם הזה באופן מהותי ממש לצורת ביתו. אחד דמיין שתהיה לו אשה עם צבע שערות כזה וכזה. אחת דימתה שיהיה לה בעל עם "סטייל" כזה וכזה..  פוגשים מישהו/י מצוין/ת; הכל בסדר - אז מבינים שלא מתחתנים עם דמיון.

ב. דומה לנ"ל - אבל כמו שכתבה פה יפה מישהי: לפעמים יש דמיון שהוא כ"כ "תקוע", שאפילו אם יודעים שזה לא העיקר, אבל אי אפשר שהשני יסבול אם אתה לא מצליח להיפטר מהדמיון הזה. דוגמה לכך, הטעם שאמרו חז"ל - אסור לאדם לשאת אשה עד שיראנה - שמא תתגנה בעיניו. בפשטות מדובר כאן לא רק על בעיה אמיתית, אלא אפילו על סתם מראה שבעיניו הסובייקטיביות הוא "מגונה". יתכן שזה בא בגלל קטנות מדרגתו של האדם הזה, שאינו יודע להבחין בין עיקר לטפל, יתכן שהוא צריך לעבוד על כך. אבל בינתיים - לא. למה משום "ואהבת לרעך כמוך". היא לא צריכה לסבול בגלל שהוא עדיין אינו במדרגה הזו, וירגיש לא טוב איתה.

ג. לפעמים לאדם יש שאיפות מאד חזקות וברורות ביחס לצורת ביתו. נישואין זה לא רק "רומנטיקה" ו"זוגיות". אע"פ שבוודאי תנאי בסיסי הוא היכולת ליצור קשר טוב וקרוב. ונשיאת החן האישית, וההרגשה הטובה והנעימה זה עם זה. אבל השאיפה לצורה מסויימת של בית היא לגיטימית בהחלט. לכן, אם יש אשה שבאמת מאד חשוב לה לבנות בית עם ת"ח - אי אפשר לזלזל בכך. כמו שיכול לפעמים "להישבר" אידיאל כזה, בגלל יחס אישי לא ראוי, שכאילו אומר אז מה יצא מהתלמיד-חוכמיות כביכול הזו..  כך גם יכול ההיפך - ש"רגש" התחלי יכול אח"כ להיתקל בבעיה, כי זו לא צורת הבית לה שואפים.  אשר על כן, צריך האדם לבדוק בתוך עצמו - מה באמת מאד מהותי, ומה סתם "חלומות"..  "ישראלי שורשי" - האם זה באמת ענין, אם רואים אדם שאינו ב"תואר" הזה והוא מאד מוצא חן? סימן כנראה, שהדמיון לא היה קריטי.. גם בנושא התורני, צריך בדיקה: האם זה סתם דמיון של "מישהו שמתפלפל עם הגיסים שלי", או שזה מאד מהותי לי מצד עצמו. גם צריך לבדוק כמה הדברים רחוקים זה מזה. הרי לא מדובר על אדם שאין לו קשר לתורה. בחור ישיבה.  וכמובן, הרגשה טובה עם מי שנפגשים איתו, ומידות טובות - זה בכלל לא "הולך ברגל". לא כל אחד הוא כך..

כללו של דבר, לא מתחתנים עם דמיונות, גם לא עם מישהו שהדמיון ממש מפריע להתייחס אליו ולהרגיש אליו כראוי,

וצריך לבדוק כמה זה לא "דמיון" אלא משהו מאד מהותי. וגם במשהו מהותי, לשקול בכנות את הטוב במה שמולנו.

הכל בתור נקודות למחשבה בלבד, ולענ"ד.

אני מעריכה מאוד את הרצון להקים בית של תורה. אך איני חושבת שצריך לשם כך מישהו שהוא כבר תלמיד חכם ועילוי.

בית של תורה אינו תלוי בכמות הידיעות של הבעל או במידת החריפות שלו אלא במידת מסירות הנפש שלו לתורה, בשאיפה להתגדל וללמוד. אם הבחור מלא אהבת תורה ורצון להתקדם בכיוון הזה - זה מה שחשוב לדעתי.

על המשנה באבות "כל הלומד תורה מתוך עוני סופו ללמוד מתוך עושר" היה הרצי"ה אומר פירוש (בשם סבתו, כמדומני) שמדובר על עושר ועוני בכישרון. גם מישהו שאינו מוכשר במיוחד (עני) ומוסר את נפשו על לימוד התורה - סופו שיהיה מוכשר מאוד (עשיר).

לכן לדעתי לא צריך להתחשב ברמת הידיעות בהווה אלא בשאיפה שלו בהווה. אם בשאיפה בני הזוג נמצאים באותו מקום - לדעתי זה מספיק.

ועוד דבר, לדעתי האידיאל הוא שהבית שאנחנו מקימים יעזור במה שהוא יכול לכלל ישראל. יש אנשים שמתאים להם ללמוד תורה ויש כאלה שמתאים להם להיות בצבא קבע (למשל). לי נראה שאדם שנמצא בצבא קבע למען עם ישראל גדול ממי שלומד תורה למען לעצמו. מעשינו צריכים להיות מכוונים לטובת הכלל, כל אחד ע"פ נטייתו. אני לא בטוחה שבחורה צריכה להינעל על סוג עבודת ד' של בעלה (ואולי כן. לא מבורר לי).

ראשית דברייך.

לגבי הסוף - בוודאי שיש כל מיני דרכים לתרום לכלל ישראל,

אך בהחלט לגיטימי ויפה לשאוף להתחתן עם תלמיד חכם ("לעולם ישיא אדם ביתו לת"ח") -

כמו שלגיטימי לשאוף להתחתן עם איש שמוסר נפשו בקֶבע ולהשתתף עימו במסירות-הנפש הזאת.

ולימוד תורה כראוי - אינו "למען עצמו", אלא מטיב מאד עם הכלל כולו. וראוי לכווין לכך.

לפי מה שאת מתארת בשאלתך, אם גם מצידו זה כך, הרי שנשאר רק לאחל בהצלחה בדרכיכם המשותפת.

זאת בעיה גדולה שיש לנו דמות בראש..
אם את אוהבת אותו, מתחברת אליו, מעריכה אותו- אין שום סיבה לעצור.
אמנם זה אומר שיהיו לכם כמה נקודות שתצטרכו לגשר עליהם, אבל זה לא רע, וזה קורה לכל זוג.

(מנסיון אישי- לי תמיד בראש היתה דמות מסויימת, ובעלי הוא ממש ממש לא כמו שדמיינתי.. והמשכתי איתו אחרי שאמרו לי-"אם אין שום דבר שלילי שאת פוסלת אותו עליו, אז תמשיכי.")

ייעוץ מסוג אחר. את לא צריכה שבעלך יסכים לשתף פעולה וכד', את יכולה ללכת לבד.

אהובה צוקרמן מירושלים, מצילת נפשות ממש! (מנסיון!!!)

אהובה- 0524752071

בהצלחה רבה!

שלא לכל אחד כל מטפל מתאים. ויכול להיות שמי שהצעת לה יכול להיות הרסני עבורה! (מנסיון!!!)

ומי שמקבל את ההצעה- צריך לבדוק טוב טוב לפני שהוא מקבל אותה...

בלי להיכנס לנושא הכאוב, אבל בשביל אחרים:

מי שמגדיר "אנחנו יחד כבר כך וכך שנים ואחרי כמה שנים נישאנו" (ולא "אני נשואה כך וכך שנים", או אפילו עם תוספת, אחרי שהכרנו כך וכך זמן לפני כן) - כאן כבר יסוד כל הטעות שלו בנושא.

אין "יחד" לפני נישואין (וגם לא "חברוּת", המצאה חדשה ומזיקה) ונישואין זה לא איזה פרט ב"ביחד"..

ה' יעזור לכם למצוא את הדרך הנכונה. אולי צודקת המגיבה לפני, לגבי האופציה להתייעצות.

יקרה, לא פירטת, אז אתייחס לשאלתך בכלליות...

אז לא, בעיני גירושים זו לא מילה גסה, ובמקרים מסויימים אפילו מצווה.

בסופו של דבר-החוויה הזוגית היא אישית לשניכם, וכמה שאנשים מבחוץ יביעו עמדה-בסופו של דבר אתם אלו שמתמודדים עם הדברים.

אני מניחה שהתשובה לשאלתך "מתי מותר לי להגיד די ולהודות שהקשר הזה גדול עליי?"

טמונה בשאלה-אתם רוצים לשנות?

כי אם כן, יש היום המון כלים לתקשורת זוגית, המון יועצים שיכולים לכוון...

ציינת שניסיתם כבר טיפול זוגי אך לא ציינת האם התחברתם ליועץ? האם בעלך שיתף פעולה?

האם את לוקחת בחשבון ייעוץ פרטי בשבילך? (אני פחות מאמינה בזה אבל אני יודעת שיש אנשים שזה עוזר להם..)

לעצמי אני אומרת-לאו דווקא בקשר הזוגי-

שכשאני מפסיקה לרצות-המצב כנראה אבוד בשבילי....

***

התלבטתי אם לכתוב באנונימי בסוף החלטתי שלא, אז אל תסקלו אותי....

למרות שהם כשלעצמם עניין לא קל אבל יש בהם פתח לתקווה בעוד שיש חיי משפחה שהם כלא לכל החיים.

מה היה עד שנישאתם?

מה קרה אחר-כך?

לפני הנישואין היו רגעי אושר?

האם המשבר התחיל אחרי לידת הילד?

אם כן, דעי לך שזה נורמלי לגמרי, כמעט כל זוג חווה במידה זו או אחרת ירידה בזוגיות אחרי לידה, ובפרט-לידה ראשונה. השאלה היא רק אם יש להם כוח ורצון להרים את עצמם.

יפה שהלכתם לטיפול זוגי, זה מראה שאתם עוד נותנים תקווה לעצמכם.

חבל שכעת את נשמעת כבר ממש רחוקה מהתקוה.

גירושין זו לא מילה גסה אבל העלאת האופציה הזו בדר"כ מונעת מבני הזוג להתקדם ולנסות "להרים" את עצמם.

רבים חושבים שהגירושין יעשו אותם מאושרים יותר, אבל מגלים שקשה יותר להיות גרוש מאשר להיות נשוי.

גם תנסי לחשוב מבחינת האופציות שלך כגרושה- כמה חבר'ה איכותיים וצעירים (כתבת שאת צעירה יחסית) יהיו מוכנים להתחתן עם גרושה+...

לדעתי, שווה לך להתייעץ שוב, עדיף כזוג ואם בעלך לא מוכן להגיע-לפחות לבד.

אני באופו אישי אשמח לייעץ לך ב"אישי".

רק טוב.

שרית

גירושין זה לא פיתרון!!

אתם צריכים עבודה והדרכה! וזה דבר שתצטרכי עם כל אחד שתהיי נשואה לו, נישואין לא מתחילים ומסתיימים בחופה, הם מתחילים בחופה והעבודה צריכה להיות כל החיים! לצערי אני אומרת לך את הדברים מניסיון כואב, טיפול זוגי צריך ללכת למישהו באמת טוב, אם תרצי תשלחי לי מסר אישי ואני ישלח לך מספרי טלפון של אנשים שאני מכירה אישית שמומחים בנושא... בהצלחה

לא סתם יש מצווה שכזו...

ייעוץ וירטואלי כזה א ואחר לא צריך להיות נחרץ בצורה שכזו...

אין מצווה להתגרש.

המצוה היא שאם רוצים להתגרש - עושים זאת ע"י סר כריתות, דהיינו גט.

(אני לא חולקת על דעתך שיש מצבים שחייבים להתגרש, אבל אני חושבת שצריך לעשות כל מאמץ כדי לנסות למנוע זאת ולהביא שלום בית אמתי. למרות מה שהיא כתבה - שבאמת לא נשמע מלבב - אנחנו הרי לא מכירים את המציאות שהיא מתארת).

ואנונימית יקרה, לפני כמה זמן אולי כאן, ואולי במקום אחר, נכתב על מישהו שרצה להתייעץ בפורום הגרושים של 'כיפה' האם כדאי לו להתגרש. אולי זה יפתיע אותך, אבל התגובות שהוא קיבל שם (מהגרושים) היו לעשות כל מאמץ כדי לא להגיע לגירושין.

בהצלחה רבה!

הכל צריך להעשות כדי להשאר ביחד, כדי להגביר את האהבה, כדי להצליח.

אבל כשזה נגמר, ובאמת אין מוצא אחר, יש מסכת גיטין בגמרא כמו מסכת קידושין, ולא סתם.

אבל אני מזהירה בזאת, כדאי מאוד, אבל באמת מאוד לעשות כל המאמצים, לא סתם אתם ביחד, אין סתם בעולם. נסי עוד, כמה שאפשר. אני לא יודעת באיזה מצב את. ויעוץ זה הדבר היחידי שיכול לעזור לך להבין את עצמך ומצבך.

אני גרושה, נישאתי שוב. ואני יגיד לך משהו, זה קשה בטירוף וניפלא.

ככה, כמה שזה נשמע מוזר זה כזה. ונישואין תמיד קשים, זה לעולם, אבל לעולם לא קל. אבל שווה כל מאמץ.

בהצלחה יקירה. מקווה ששקלת שוב את העניין.

גם הרבנית שלי אמרה שיש מקרים בהם זו מצווה להתגרש

אבל חשוב שתדעי שאף אחד כאן לא באמת מכיר את המציאות חוץ ממך, ולכן התשובה היא נמצאת רק אצלך!!

הייתי מציעה להתייעץ עם איש מקצוע שמכיר את שניכם, להסביר לו לפרטי פרטים את המצב.

אני יודעת שצריך לעשות הכל כדי לא להתגרש כמו שכתבו מעליי תכלת ואחרים-אכן צריך לעשות הכל כדי לא להתגרש,

ואכן להתחיל פרק ב' זה לא פשוט (במיוחד כשתהיי עם שני ילדים קטנים!!)

אבל, המאמץ הבלתי נדלה הזה צריך להיות הדדי,

ואם אין לך עם מי לעבוד אז....

את לא יכולה להכריח בנ"א להשתנות.

אני לא אומרת שהיד קלה על ההדק ולכן בהחלט צריך איש מקצוע שמכיר ושומע את שני הצדדים...

בהצלחה יקירה, ואשמח אם תעדכני מה מצבך, אפשר גם בפרטי.....

"מלאי את עצמך בשמש, את צודקת, לא תמיד יהיה לך אור"

בן הזוג שלי לא מכיר בכך שיש בעיה.

הוא יכול להתנהל מבלי לראות אותי או אפילו להתקשר שלושה שבועות שלמים וזה אפילו לא מזיז לו.

אני בהריון ויש לו ילד והוא לא שואל עליהם לא מציע עזרה.

הוא מתייחס אליי כמו אל אויב ומעדיף את חברת חבריו הרווקים.

אני אישית התייעצתי עם רבנית ,גררתי אותו לטיפול זוגי, ניסיתי להיות הכי מושלמת בעולם והוא מצידו

ממשיך לומר שהוא היה רוצה אישה אחרת. זה פוגע רגשית וגם בבריאות שלי.

אז אני אהיה סוג ב', אני אהיה גרושה+2 ומי שיראה בי יותר מהסטטוס חסר המשמעות הזה -יזכה

אין לי מושג איך לעזור לך. קבלי חיבוק!

תמיד יש תקווה!! ואני מכירה גרושה עם +2 שברוך ה' התחתנה והיא מאושרת!!

יהיה בסדר! חזקי ואימצי!

ועדיין, לא ממש שוכנעתי אחרת..

כמו שנישואין לא ממש מבטלים את הקשיים של רווקות אלא מציבים קשיים של חיי נישואין, כך, מן הסתם (ולא מנסיון, ב"ה), גירושין יציבו קשיים מסוג שונה ממה שאת מכירה היום ובפרט שיש ילד.

אני יכול להעריך שרוב הבעיות/קשיים שיש לאנשים בחיי נישואין לא נפתרים עם הגירושין.

אני מתרשם מהמעט ששיתפת כי במקרה המסוים שלכם למרות הקושי - יש סיכוי.

מברך אתכם שתשכילו לקבל החלטות מתאימות לכם ותראו את השגחתו בכל צעד וצעד.

קוראים לו "זכו- סיפורי זוגות בסערות החיים" של הרב נחום דיאמנט(יש בדברי שיר) ממש ממש חובה למצבים בעייתיים... יש לו שיטה שלמה על גירושים, באמת כדאי מאוד מאוד ללמוד!!

אני לא מכיר... ובטח לא רוצה לשפוט כשאני לא מכיר.

אבל אני חושב שבעלך קצת מבולבל...

מצד אחד זה מזכיר ילד, בריחה מאחריות,

אבל מצד שני את מתארת אותו כמקסים ואדיב..

אני חושב שהוא באמת מקסים ואדיב, הוא גם הרבה יותר מזה..

ואת גם, מרגישים שאכפת לך, שאת אוהבת ובאמת רוצה להגיע לפתרון...

הוא עובד קשה, בלימודים, הוא מתאמץ, כח רצון יש לו..

אני כן חושב שאיפשהוא זה גם מושפע מה שהוא הורגל בבית,

לא! לא רוצה כאסח עם אמא'שלו...אבל אולי זה גם משפיע... ההרגל...

בסופו של דבר אני חושב שהוא אותו בעל, ואבא אוהב כמו שאת מכירה..

קצת קשה לו, הוא מדחיק את זה עם דברים אחרים..

הוא צריך להיות מודע למה שקורה, הוא צריך להוביל בית.

והוא רוצה..!!

אבל הוא טיפה מבולבל, ושיחה ביניכם, שיחה אמיתית ואוהבת..

והוא חוזר להיות האבא הגבגבר....

יש לך עוד ילד בבית...

סביר שהוא יגדל ויתבגר.

מה שחשוב לדעת זה שרוב הגברים הם לא קוסמים ואם לא אומרים להם דברים ברורים ובזמן המתאים - אז יש להם נטיה לא להבין מה רוצים מהם.

לכן תהיי קונקרטית, כשאת רוצה ממנו דבר מה תגידי לו את זה ברור ומפורש שלא יהיה מקום לכל מני פרשנויות והתחמקויות.

טענות שלאחר מעשה הן בדרך כלל מתכון לריב ולמתיחות ולא עוזרות בכלום.

מתיאורך עולה דמות של אדם טוב, שיש לו (כמו לכולנו) חולשות.

מומלץ לשבת ולשוחח אתו בגלוי על הדברים;

דברי אליו ברכות, לא לתקוף אותו.

הסבירי לו מה מציק לך, כיצד היית מצפה שינהג, ובמה לדעתך שגה. 

שדרי לו שאת רוצה לבנות אתו זוגיות טובה ובריאה, וכמו לכל זוג, ישנם אתגרים שמתמודדים איתם.

תני לו להתבטא.

הקשיבי לדבריו באמת, שוחחו ביניכם על ציפיותיכם אחד מהשני,

והמשיכו לבנות זוגיות נפלאה.

בהצלחה..

בנוגע לבעיה הספציפית שתיארת, וגם הדגשת בכותרת, שבעלך לא מספיק חרוץ.

אכן גברים רבים אינם חרוצים, (וכמו שאומרים שעדיף להעסיק מזכירה מאשר מזכיר, מפני שמזכירה אחת מספיקה לעשות מה ששלושה מזכירים אינם עושים...)

בכל מקרה, החליטי בינך ובין עצמך, [ובהמשך עם בעלך] אלו תפקידים בבית צריכים להיות מוטלים עליו, {מה שברור לך שהוא מסוגל לעמוד בהם} והסירי מעלייך את האחריות.

אם אישך לא ימלא תפקידים אלו, הם פשוט ימתינו לו עד... ש(ימאס לו ו)ימלא אותם.

זה עובד עם ילדים (שיגדלו בע"ה) וגם עם בעלים...

בכל מקרה לדבר אליו בכל הכבוד הראוי, ולא בתור 'מחנכת' אלא שותפה לחיים,

אשר חפצה לבנות חיים משותפים ומאושרים.

ברכה והצלחה בכול.

קודם כל, את נשמעת באמת אישה טובה שמתמודדת עם מצב לא פשוט. נשמע שבעלך לא באמת הבין את האחריות והתפקיד שהוא נמצא בו בתור אבא.

זה באמת יפה לראות את היחס האוהב שלך כלפיו, למרות הקושי שלך עם ההתנהגות שלו.

אני נשואה צעירה עדיין (עוד לא שנה) ולכן את יכולה לקחת את הדברים שאני כותבת לך בעירבון מוגבל, אבל בכל זאת חשבתי על כמה דברים שיכולים אולי לעזור לך בהתמודדות וביחס למצב כזה.

דבר מאוד חשוב שאמא שלי אמרה לי לפני החתונה, הוא שבנישואין בני הזוג בעצם נעשים יחידה אחת, ולכן אין מקום להאשמה אחד כלפי השני. הכל צריך להיות מתוך מגמה של איך לעשות את הדברים יחד כך שיהיה הכי טוב למשפחה.

זה לא אומר שכשמישהו מבני הזוג מתנהג בצורה שמפריעה לשני, צריך לתת לדברים להימשך, אבל זה משפיע על איך שאומרים את הדברים.

לפני שהתחתנתי, שיתפתי את בעלי בדבר הזה, וקיבלנו החלטה משותפת שכשמשהו מפריע לאחד מאיתנו- לא שומרים את הדברים בבטן אלא אומרים אותם, אבל לא בצורה של האשמה ושל 'אתה לא בסדר שאתה עושה כך' אלא מתוך ראיה ששנינו אוהבים אחד את השני ורוצים שיהיה לשנינו טוב ושמח בנישואין, ולכן אני רוצה להסביר לך מה מפריע לי כי אני יודעת שאתה לא רוצה שיהיה לי קשה.

כמובן שהתייחסות כזו חייבת שתהיה באמת אהבה אמיתית בין בני הזוג, ושבאמת כל אחד ירצה לשמח אחד את השני, אך נשמע מדברייך שאתם באמת זוג אוהב, שיכול להסתכל כך על המציאות.

כמו שאחרים אמרו, נראה שחשוב מאוד לדבר על הדברים ולהסביר את מה שמפריע.

אני באמת חושבת שהסתכלות כזו תעזור לשיחה להיות באמת יעילה.

תתחילי את השיחה מכמה אתם אוהבים אחד את השני, כמה את רוצה לשמח אותו וכמה את מרגישה שהוא אוהב אותך ורוצה שאת תהיי שמחה. ומתוך כך אפשר להמשיך לזה שיש כמה דברים שקשה לך איתם, ושאם יהיה בהם שינוי יגרום לך להיות יותר שמחה.

דרך אגב, נראה שזה שהוא הולך לבית הוריו לראות סרטים מראה שגם לו יש קושי מסויים. בכלל, כל הסיטואציה שתיארת יכולה לנבוע מקושי שהוא מרגיש ולא יודע כיצד להביעו (הרי ברור שהוא לא עשה את זה דווקא כי רצה להפריע לך). כיוון שגם את אוהבת אותו ורוצה שהוא ישמח, גם את רוצה לשמוע מה קשה לו ומה את יכולה לעשות כדי לשמח אותו.

וכמובן- חשוב מאוד מאוד להכיר טובה על הדברים שכן נעשים. אם את אומרת שהוא רגיל מבית הוריו לא לעזור כלל, ועכשיו הוא עוזר יותר מבעלים אחרים לפעמים, הוא צריך לדעת עד כמה את מעריכה את זה, ועד כמה זה באמת משמח אותך וגורם לך להרגיש שהוא באמת אוהב אותך, וכמה את אוהבת אותו בעקבות כך.

שיהיה לך הרבה הצלחה, ושתמיד תדעו לחיות חיי זוגיות של אהבה ונתינה.

חבל שאני לא עשיתי את זה בעצמי

מה שקורה, כך נראה לי, זה דבר כזה. את אישה הוא גבר, ואתם לא מדברים בשפה שמובנת אחד לשני.

מבחינתו אני בטוחה שהוא חושב שהוא עושה המון, הוא משקיע המון בלימודים, אני בטוחה כדי שתוכלו לחיות יותר טוב, עובד גם, נכון לא כמו שאת רוצה (נראה לי שזה מקום שהוא לא רוצה לעבוד בו - המקום הקודם, ולא בגלל השעות) עוזר בבית, אוהב אותך. מבחינתו הוא בטח עושה מעל ומעבר.

ואת, רואה כמה את משקיעה בבית, ושהוא לא עוזר כמו שאת רוצה, ולא יודע איך להתנהג עם הילדה, ובורח מאחריות....

תקשיבי, אתם נורמלים לגמרי.

כל הגברים - טוב רובם - לא עובדים ונותנים בבית כמו האישה, זה פשוט לא ברור להם כמו לנשים, הם לא רואים אוטומטית את מה צריך לסדר/לעשות/לנקות. פשוט לא רואים. תאמיני לי.

צריך להסביר לגבר מה לעשות, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. עד שזה נקלט. אבל הסבר צריך להיות בחיוך, באהבה, בהבנה שככה הם, שונים ממך.

הוא בורח להורים כי כיף שם. כי מחייכים אליו, כי אוהבים אותו כמו שהוא.

כי כשהוא כן עושה שם משהו הוא יקבל מחמאות אדירות.

אנחנו, שוכחות לתת מחמאות לבעל על כל דבר קטן, כי זה נראה לנו הזוי, למה שאני יתן לו מחמאה, מה משהו מוחה לי כפיים שאני עושה כלים? אבל שוב, גבר שונה, אם לא תחמיאי הוא בסוף לא יעשה.

גבר, במובן הכי עמוק, מחפש רק את האישור של האישה שלו שהיא - אוהבת אותו, מקבלת אותו, מעריצה אותו והוא הגיבור שלה.

ברגע שהוא ירגיש ככה, הוא יהיה מסוגל לתת לך את כל הדברים שתרצי, רק אם תדברי בנחת על כך, ותסבירי שאת צריכה עזרה.

הגבר שלך לא יודע איך להתנהג עם התינוקת, הוא לא מגדל אותה כמוך וגם יותר קשה לו. תסבירי, פעם אחר פעם, הוא רוצה ללמוד תאמיני לי.

הכי קשה לגבר זה להרגיש שאישתו מאוכזבת ממנו, לא מאמינה בו, דוחה אותו. ההפך תעצימי אותו. תגידי לו שאת מאמינה בו שהוא יצליח, ואת זקוקה לעזרתו, והוא כ"כ רגיש וטוב.

ותסבירי לו שאת זקוקה לדברים הקטנים האלה שהוא יעשה בבית, כי זה מה שגורם לך להרגיש שהוא אוהב אותך, ומתחשב בך. תסבירי לו שאת גם זקוקה לאישור הזה, שההתחשבות הזאת בשבילך זה האהבה.

בקיצור, אתם חייבים לדבר, ביחד על הכל. אבל ממש הכל.

אפילו תכתבי מכתב. אם קשה לך לדבר.

אם הגזמתי אני מצטערת.

ואם זה נוגע בך אז שתדעי שפשוט למדתי את זה מהספר "גברים ממאדים נשים מנגה" קצת פלצני, אבל בהחלט מעולה.

והוא מן הסתם מסביר יותר טוב ממני.

וכמובן אני ימליץ על "הבית היהודי" של הרב שמחה כהן.

אם מצאתם אולם זה כבר התחלה מצוינת!

לשמלת כלה ועוד כל מיני אביזרים (נרות אם צריך) יש גמחי"ם שמשאילים בחינם.

להקות יש להקות של ביניישי"ם שבד"כ לוקחים ממש זול.

יש גם רבנים שמקדשים בחינם.

חוצמזה פשוט לשים לב לא להוציא כסף על דברים מיותרים (כסא כלה מפואר ויקר)

אפשר למצוא שם הכל..מזל טוב. העיקר שיש לכם אחד את השני.

אני מכירה אישית מישהי שבאה מבית ממש ממש אמיד [בלשון המעטה אפילו]

וכשהיא התחתנה המשפחה קנתה לה ה-כ-ל לבית מיד 2, ויש לה בית מעוצב ויפהפה ממש!

גם פרויקט אגורה תותח. יש שם הכל ובמצב מצוין, וזה חוסך הון.

ולהתחיל את החיים עם פעמונים זה ג"כ טוב.

גם פה- אני מכירה משפחה שנתמכת בהם.

והם מדהימים.

הם מלמדים אותך, מקנים לך הרגלים נכונים, ולפתוח איתם את החיים זה טוב.

ב"הצלחה, בשעה טובה והמון ס"ד.

מדור כזה של דברים שאנשים נותנים למסירה, בדר"כ דווקא דברים טובים - כולל הכל, ארונות, מיטות,דברים לבית, והכל בחינם לגמרי...

כדאי לבדוק

חתונה אפשר לעשות במקום זול. במקרים של קושי יותר רציני, גם בית כנסת. להקה/צלם/מאפרת אפשר למצוא מתנדבים. מקסימום חברה מוכשרת תאפר אותך, חבר מוכשר יצלם לכם את האירוע, חברים מוכשרים ינגנו וישירו לכם בחתונה. אם אינכם יכולים לממן אולם אפשר לעשות בבית כנסת או במקום הלימודים שלכם (אם אתם לומדים). יש מכללות ואוניברסיטאות עם אולמות וגנים מדהימים ביופיים (ברמה גבוהה בהרבה מגני אירועים יקרים בארץ) - תבקשו אישור עקב מצבכם וייתכן שיאשרו לכם להתחתן במוסד הלימודים. 

חתונה זה לא בעיה. זה ערב אחד בחיים, ויהיו הרבה אנשים טובים שישמחו לעזור לכם, ואפשר גם לחגוג בצמצום.

יש דבר אחד שכן מדאיג אותי בעניין וזה לא החתונה, כי כמו שאמרתי, אפשר לסדר לכם די בקלות חתונה. מה שקשה באמת להתגבר עליו במצבכם הם ההוצאות של החיים עצמם. שכר דירה זה יקר, חשמל, מים, ארנונה, אוכל (על הכול אני מדברת רק כשאתם בתור זוג, עם ילד המצב שונה לחלוטין והעלויות הן בספירה אחרת לגמרי) עולים הרבה מאוד כסף. זה דבר שאי אפשר לסדר בקלות כמו חתונה. לכן הייתי ממליצה על היערכות כלכלית - שניכם צריכים לעבוד בעבודה מסודרת. ייתכן שתהיה לכם בעיה עם לימודים, לא בטוח שתוכלו להמשיך/להתחיל ללמוד, אולי תצטרכו לעשות רוטציה בלימודים (אחד לומד והשני עובד. לאחר שהראשון גמר הוא הולך לעבוד והשני מתחיל ללמוד). תכנון כלכלי טוב זה מפתח לזוגיות טובה.

שיהיה לכם בהצלחה  

עם מכשירי חשמל/רהיטים ועוד למסירה. קוראים לאתר "אגורה"

בס"ד

לצערי, אני נמצאת בצדדים שלחברותיי לא תמיד יש כסף.

הכל בסוף עובר ואפילו בשלום. הכל הכל מסתדר.

לאחר הנישואין הדברים מסתדרים ע"י שיקולי דעת שלכם. לא לפחד מזה.

תעברו הכל!!

הכי, הכי חשוב!!  הכי חשוב!!

לא לתת לו שום תחושה שיש חיסרון.

רק להתמך בו ולתת לו תחושה שהוא מחזק אותך ומשמח אותך.

תני לו להוביל ולאחר החתונה תהיו מאורגנים יחד.

לבעלי ולי יש קבצים בכל חודש על המחשב ובמהלך החודש אנחנו מעדכנים תמיד.

לשים לב שלא נלחצים מקצת חסרונות וקשיים. זה בריא לכל זוג!!

אחלה להקה וזולה- "קול דודי" חפשי בפייסבוק.

להקת "קולות".חפשי בפייסבוק/יוטוב.

הם מעולים ויש להם מחירים ממש נוחים!

נתנאל: 054-2430676.

מזל טוב והמון בהצלחה! 

אולי ניתן לחשוב לעשות משהו צנוע יותר בחתונה,זה בודאי בודאי אפשרי,ואני מאמין שניתן ליצור גם אירוע מדהים וגם צנוע יותר.כמדומני שהרב מנחם בורשטיין ממכון פועה אמר פעם שהוא מוכן לעזור למי שרוצה לעשות חתונה צנועה,אולי כדאי להתייעץ .

בהצלחה רבה ! יהי רצון שד' יפתח לכם פרנסה טובה ובשפע .

ב"ה

מעונות יחסית זול-כי דיור זה עסק יקר מאוד.ואם תהי מדריכה תרוויחי גם פרנסה,אוכל ודיור על חשבונם.

רהיטים ומוצרי חשמל יש בכח לתת מחסן ציוד..

מלגות-להרשם במדור מלגות-יכול להיות שאת זכאית למשהו,במיוחד כשמוגדרת כ"משפחה"

בהצלחה!

מזל טוב!

כשהתחתנו קיבלנו סכום מאוד יפה עבור קניית רהיטים

בתור זוג צעיר ולא מודרך

התלהבנו וקנינו:

חדר שינה- מיטות שידות ליד המיטות שידת ראי ארון

שולחן וכסאות ממש יקרות וממש לא איכותיות ( כל כיסא 550.ש'!!! והתפרקו לנו מאווד מהר חברה שלי קנתה כסאות כל אחד 150 ש' ויש לה אותם במצב מצוין עד היום@!!)

מה העיצה?

בתור זוג צעיר לא ידענו בכלל מה נח מה צריך (השידות שליד המיטות בכלל לא השתמשנו וגן אין לנו מקום בשבילם)

ועברנו הרבה דירות. לא נשאר הרבה מכל הקניה וחבל

זוג צעיר יכול להסתפק בדברים יפים ומינמליים ועם הזמן לצבור (דודה שמחליפה סלון...)פשוט חבל על הכסף ועם הזמן הזוג לומד מה הטעם שלו. מה שימושי ופרקטי בשבילו...

בהצלחה רבה!!! והמון שמחה ואהבה!!!

ברוך השם יש לנו שכל ושיקול דעת ולכן

יש לבחון טרם החתונה שאכן יש תנאים מינימליים למחיה

כלומר: מציאת עבודה, החלטה על דחיית לימודים וכן הלאה.

החתונה היא פחות בעיה כי באמת ניתן לעשות אירוע צנוע. הקושי הוא התנהלות בחיים עצמם

ויש לדעת שהרבה מן הקשיים והמריבות בחיי זוג צעיר נסובים סביב עניינים כלכליים.

גם התחושה שלא מתראים כי עובדים ללא סוף, שאסור לקנות דברים מיוחדים או מתנות מקשה על חיי נישואים צעירים וממש לא מתאימה לכל אחד. כל הדברים הללו יש לקחת בחשבון לפני ההחלטה להתארס.

באם אין לכם מקורות הכנסה אני הייתי ממליץ לדחות החתונה. כמו"כ באם תתחתנו לשקול עניין הילודה.

שיהיה במזל טוב!

לא אומרים למישהי מאורסת: לא להתחתן!!

ולא דוחים חתונה!!

היא מאורסת ושקולה - בגלל זה היא חושבת לפני כן איך לנהל את העניינים הכספיים.

עושים את רצונו יתברך והוא עוזר! אין ספק בכך!

וזה בכלל בכלל לא פשוט לדחות לידת ילדים!! וכמו הסיסמא של אגודת אפרת: "בגלל כסף לא מפסיקים חיים".

ואני מוסיפה - בגלל כסף לא מונעים חיים!!

*אני עוד לא נשואה, אז אין לי עצות פרקטיות. אבל אני רואה על אנשים אחרים. מסתדרים! ודווקא כי אני לא נשואה אני אומרת שלא אומרים ככה למישהי מאורסת!!

בס"ד

מי אמר שלמנוע הריון זה להפסיק חיים? יש מצבים מסויימים שאם מביאים ילד לעולם, גם ההורים נהיים מסכניםף וגם הילד... תחשבו על זה.

וכמו של"ע בלידה, אם היא מסתבכת ואז או החיים של העובר או של האמא, מצילים את האמא... אז ככה גם פה, אם זה החיים של ההורים מול החיים של הילד הפוטנציאלי, מעדיפים את החיים של ההורים.

וכמובן שכל מקרה לגופו...

לא כ"כ קשורה, מצד האמת, לקודמתה.

היא לא כתבה על "מקרה לגופו" חריג ("מצבים מסויימים" כלשונך), של "הצלת חיי ההורים" מול כניסה להריון נוסף (בראשונים - זה מסובך בהרבה. גם הלכתית).

היא כתבה התקוממות של תחושה בריאה ונורמלית כנגד כתיבה שמציעה לאנשים שעוד לא התחתנו, שאם הם בכל זאת יתחתנו ולא יהיה להם כסף "לשקול ענין הילודה"...  וגם לדעתי, זה באמת נורא לכתוב כך. גם אם כוונת הכותב היתה לעזור. 

מה הבעיה להגיד למישהי לדחות אירוסין עד שיסודרו מקורות הכנסה סבירים

שהם לא תרומה מההורים?

יש עניין להתחיל את החיים באהבה וברוגע ובבגרות כלכלית. איני מתייחס לחתונה שהיא ארוע של ערב אחד אלא לחיי היומיום הכוללים לא פעם מתח על רקע זה.

בימינו אין צורך בהורים עשירים אך כן בשני בני זוג המוכנים לעבוד קשה ויש להם עבודה.

כנ"ל הבאת ילדים, ודאי שיש לשקול דחיית הבאת ילדים לו הקושי הכלכלי עשוי להעיב על הרוגע.

אני לא יודע מה את חושבת שאת רואה כשאת מתבוננת בזוגות אחרים, אך כיסוי ראש יפה וחיוך זחוח לא תמיד מעיד על שקט פנימי ו"מסתדרים". לא פעם הקושי הכלכלי מבגר זוגות יפים בעשרים שנה והבאת הילדים מוקדמת מותירה אחריה נשים מרוטות ולאות.

יש לי 2 חצאיות ארוכות , חדשות לגמרי שקיבלתי ובדרך כלל אני לא לובשת ארוך

אז לא לבשתי יותר מפעם פעמיים.

מוכנה לתת לך אותן מתנה, הן מתאימות לשבת חתן. (מידה 42.).

ועוד אחת ארוכה מידה 44-46 חדשה לגמרי, שהייתה לי בהריון ולא שווה לי להצר

גם מתאימה לשבת.

אם זה גדול לך אולי תיהיה חברה שתצר לך בחינם.

אם את רוצה תכתבי לי מסר אישי.

איך מרגיעים? שותים המון מים קרים עם לימון ונענע  באמת, זה בריא.

מתיישבים באמצע היום ועושים הפסקה לכמה דקות לנקות את הראש

וחושבים כמה ששמחים לא כל אחת זוכה לחתן.

שומעים שיר שאוהבים.

הליכה ( עצה שאני גם צריכה לצאת לעצמי,) עם/בלי מוזיקה באוזניות.

איזו שיחה אחת "דביקי" ביום (לא יותר מידי) עם הארוס של "אני אוהב אותך אני אוהבת אותך" וכמה מעריכים וכמה שמחים ומאושרים אחד עם השניה וכ'ו... לא לכל אחד זה עוזר, לי זה עזר.

יש מישהי בירושלים שנקראת סטודיו נריה, לשמלות כלה, היא תופרת לכלות רק שמלות חדשות להשכרה,

אולי היא תסכים לעזור לך בגלל המצב ולהשכיר שמלה מוכנה בעלות נמוכה, אני לא מכירה אותה

ואין לי מושג אם היא מסוג האנשים שרגיש לאחרים,אולי כן אולי לא אבל יש לה שמלות ממש יפות.

תכתבי בגוגל סטודיו נריה ויעלה לך אתר הבית שלה בתוצאות הראשונות.

יש גמ"ח במצפה יריחו עם שמלות יפות מוכנות (אפשר לעשות תיקונים ולשנות את השמלות אצל תופרת אם רוצים, לא צריך להיות הפיך).

השמלות ניתנות ללא תשלום. רק צריך להחזיר לאחר ניקוי יבש (לי עלה 60 ש"ח).

אפשר לתאם במספר הבא: 050-8333823 (לפעמים קשה להשיג, אבל הם עונים גם להודעות SMS).

בהצלחה רבה!

העצה שלי- אל תקבלו עצות ממי שלא כזה^

על בסיס ההעדפות שלכם וכו'.

הסכום שהוזכר (25K) הוא התחלה יפה של חיסכון. זכרו - היועצים בבנק לא עולים לכם כסף מלבד העמלות.

אני הייתי ממליץ לכם ללכת על אג"ח ממשלתי, אפשר לקבל יחסית הרבה אבל רק במידה וסוגרים את הכסף ל5-10 שנים

להגיע לבנק עם מישהו שמעיז להתווכח.

לבקש לשמוע הצעות של סגירת חסכון לכמה שנים ולשמוע כמה ריבית תקבלו על כך. (ריבית- תוספת כסף לחשבון שלכם).

חשוב שלאחר שאתם מקבלים הצעות לבקש לרשום על דף את הכל וללכת לקבל הצעה מעוד בנק.

הריבית פחות או יותר צריכה לעמוד על 2.5 בערך אם לא יותר...תתווכחו

למרות שאל תהפכו שולחנות כי זה עדיין לא סכום שבנק יחזר אחריכם מספיק... שלא תסתבכו ללא צורך

והכי חשוב לא לשכוח-

ה' זן ומפרנס לכל...

דבר שני, יצא לי לברר קצת באינטרנט באתר של הבנק שלי (אני במזרחי) וקראתי על חסכון דרך האינטרנט שזה פעם ראשונה שאני שומע על משהו כזה, אבל רציתי להתייעץ איתכם ושמוע מה אתם חושבים על התנאים, מדובר על פיקדון ל3 חודשים עם ריבית שנכון לעכשיו 1.5% + עוד ריבית למי שעושה את זה דרך האינטרנט של 0.83%. האם זה נראה טוב לדעתכם?

חג שמח לכולם!

בס"ד

גש לבנק ותבקש יותר..  בדר"כ ככל שתסגור ליותר זמן תקבל ריבית יותר גבוהה...  אז תחשב למתי ניראה לך שתזדקק לה..  תסגור לפחות לשנה- שנתיים..  הריבית תהי'ה יותר גבוהה ממה שהציעו לך...

לא סתם הם מפרגנים למי שעושה דרך האינטרנט, לא רוצים שישגעו להם ת'מוח

בגדול, אתה בפורום הלא נכון...

בכל מקרה: כך בחשבון שזה לא סכום נורא גדול מבחינת יועץ ההשקעות שיהיה בסניף. אתה יכול בשקט להישאר בבית, להרים טלפון לבנקים השונים ולגלות שבפק"מ תקבל בערך כלום (כך בחשבון שככל שעובר הזמן הכסף שווה פחות בגלל האינפלציה. כך שכיום בפקמי"ם אתה אפילו לא מכסה את השחיקה.

תשאל בבנק (שוב, אפשר בטלפון) על אג"ח ממשלתיות - מק"מ. זה תשואה הרבה יותר טובה, אבל יש כך מיני כמלות.

בפיקדונות ההצעה הטובה ביותר כיום לדעתי זה בבנק אוצר החייל או בנק ירושלים, חפש באינטרנט.

ארנונה- תלוי בגודל הדירה( אם את\ בעלך סטודנטים או שהכנסתכם נמוכה ייתכן ותהיו זכאים להנחה)

חשבון מים

חשבון חשמל

שכר דירה

מזון

אם ממש חוסכים וגרים בקארוון זה יצא 3000 לחודש

אם חיים בעיר וקצת ברווח זה נע בין 5000 ל6000

אנחנו גרים בקראוון וחוסכים אבל לא בהיסטריה, וההוצאות שלנו בדר"כ לא עוברות את ה-2000

למרות שאנחנו משפחה עם ילדים, יש הוצאות בסיסיות שלא קשורות למס הילדים.

רק שכ"ד, ארנונה, מים, שמירה, חשמל, נסיעות וכו'... מזמן עבר את הסכום הזה. (שלא לדבר על אוכל)

אז אפשר לשמוע איך אתם עושים את זה???

(אם ההורים עוזרים זה לא מפחית את הסכום, זה רק נותן אשליה. כנ"ל 'ללכת לקניות' במקרר של ההורים)

וזה תלוי באמת איפה אתם גרים ומה ההשלכות (במקומות יקרים הרבה פעמים השכר פשוט גבוה יותר).

בס"ד

מ"משכורת" של כולל שהיא בערך 1800 ומשכורת שלי שהיא בערך 2500

שזה 4300

מתוכם 2000 שקל שכירות

ואוכל ובגדים ומים וחשמל ונסיעות יאוורדי.

איך באיזה שלב מצליחים לקנות דירה?

כאלו איך חוסכים ?

בס"ד

אתם במצב מצויין. אפשר לנשום ולא לחשוש.

פשוט לנהל את הכסף בחוכמה.

טוב ששניכם תדעו כל חודש על מה מוציאים כסף.

תרשמו לעצמכם-הקצבה לאוכל. שכר דירה. ויזה קבועה (אם חלקתם תשלומים לפני חתונה...), חשמל, מים, טלפון/אינטרנט וכו'....   הכל, הכל!! כולל תקציב לכל אחד מכם. אנחנו עומדים על 100 ש"ח בחודש לכל אחד.

וניראה לי שהכי חשוב להוציא את הכסף שאיתו תצטרכו להתשתמש לאחר חישוב של אותו חודש (כולל הוצאות לא צפויות) ולשלם רק במזומן על מה שאפשר!! לא לשכוח להשאיר כסף להוצאות שיוצאות מהאשראי

הכנסה: 3,500

גרים בשכירות בירושלים, יש לנו ילד.

מסתדרים לא רע, לא מתפנקים,

מוצרי חשמל וריהוט מיד שניה.

ההורים משלמים שכר לימוד

שאר ההוצאות עלינו.

קשה לחסוך אבל אפשרי, בע"ה מצפים לסיים את הלימודים ולהשתלב במעגל העבודה אי"ה.

היו ההוצאות הרגילות בערך 1400 ש"ח והשכר דירה היה 490.

אתה יכול אולי לפרט איך עשיתם את זה?

לפי חשבוני זה בקושי מספיק לנסיעות באוטובוס וכוס קפה.

אוכל כמעט לא קונים אני אוכל בישיבה והיא בעבודה שבתות בהתחלה נוסעים הרבה (בטרמפים). חשמל לא היה כמעט צורך תנורים מזגן נדיר שהינו מדליקים מים גם. שכר דירה 490 מיסים אני לא זוכר בדיוק אני חושב שזה היה 60. מסעדות וכל המסביב לזה מחוץ לתחום. הרנונה השקובית לא גדולה.  

(עריכה: ריווח)

ולא פלא שלא היו לכם כמעט הוצאות

בשנה הראשונה של הנישואים היתה לנו הכנסה משותפת של 4800 לחודש. שילמנו שכ"ד שהסתכם ב 2200 כולל חשמל ומים. את כל ההוצאות שלנו רשמנו וערכנו מעקב אחרי עצמנו כדי לדעת להתנהל נכון. בכל חודש הוצאנו בין 1500-2000 כולל נסיעות להורים. תאמינו או לא אפילו חסכנו! ככה שמרנו ועדיין שומרים כסף לקניית דירה (למרות שזה אפסי לעומת עזרה מההורים..)

ובאמת, הכי חשוב זה להבין ולהפנים שזה לא קשור למשכורת... - אמונה בזן והמפרנס לכל.

אבל כדאי לצאת מנקודת הנחה שההורים אוהבים אותך מאוד ורוצים רק את טובתך.

זוג שעומד להתחתן הוא מאוהב (וטוב שכך!) אבל צריך לדעת שהאהבה מסנוורת ולא רואים הכל. הרבה פעמים ההורים הרבה יותר אוביקטיביים ויש להם יותר כלים להבחין בבעיות.

עוד דבר שכדאי לזכור הוא שההורים כבר יודעים מה זה זוגיות. הם כבר עברו את זה. הזוג הצעיר אולי מדמיין שהוא מבין בזה אך למעשה סביר להניח שהוא שבוי בהרבה דמיונות.

את מרגישה שהורייך נתפסים לדברים של מה בכך, יתכן שהם מרגישים באינטואיציה של הורים שמשהו כאן לא מספיק מתאים והם בעצמם לא יודעים בדיוק מה ולכן הם כל הזמן מחפשים סיבות לפסול את הבחור.

את נחרצת מאוד. "אנחנו מתחתנים בלי שום ספקות". 

לפני החתונה הספק הוא לא כ"כ רע.

אם תחליטו בדעה צלולה שזה לא מתאים, אז טוב שהספק עלה!

ואם למרות הספק החלטתם להתחתן? הרווחתם פעמיים! אתם מתחתנים אחרי שכבר התגברתם על הספק! חסכתם לעצמכם הרבה עבודה אחרי החתונה!

עוד עצה קטנה.

כדאי מאוד לנסות להגיע לחתונה ביחסים טובים עם ההורים, לדבר איתם ולשתף אותם.

כל החיים נראים אחרת כשיש יחסים טובים עם ההורים!

ואולי אם תנהלי דיון בנחת עם ההורים הם גם ישתכנעו שהבחור מתאים לך ויאהבו אותו.

הלוואי...

בהצלחה!

אני מציע לך לשבת איתם ולפתוח את זה בצורה הכי ברורה.

להבהיר להם שהואיל ואתם בכל מקרה מתחתנים-

אמירות כאלה יכולות רק להזיק, ואין בהם שום טעם.

אם הטענות שלהם מסתכמות בזוטות כאלה כמו שהעלית- שיקבלו אותו איך שהוא

שקורה כשבועיים לפני קבלת המחזור הבא.

אם את רוצה יותר הסבר דברי איתי באישי...

אישה יכולה להתעבר בזמן הביוץ שלה, אצל כל אישה זמן הביוץ הוא שונה, לרוב, בסביבות הטבילה אם כי יתכן גם מספר ימים אחרי או אפילו שבוע, ישנם דרכים לזהות את זמן ביוץ, בהצלחה

איך אפשר לזהות? (נשואה טרייה.....)

בכל מקרה לשניהם יש בדיקות מיוחדות...

יש בדיקות לזה, מאוד פשוטות. אפשר להשיג במכון פוע"ה, 02-6515050

מיכל שנוברון מודעות טבעית לפריון

זה יעזור לך

בין 14-16 יום לפני קבלת הוסת.

אם המחזורים שלך סדירים יחסית, תעשי חישוב פשוט, ותדעי

מתי זה יוצא אצלך פחות או יותר.

אפשר להרות גם מכמה ימים לפני הביוץ, הזרע מחזיק מעמד בערך 3 ימים.

אנחנו עשינו את זה. (ועוד הרבה אחרים).

ועוד כשבעלי למד רוב הזמן, ואת רוב הסידורים עשיתי אני עם חמותי...

כמה עצות מהניסיון:

מבחינה טכנית:

- מחברת חתונה מסודרת (היום בטח אפשר להוריד באינטרנט, או שחברות מכינות למאורסת...) - מה צריך בדיוק לארגן, ועוד יותר חשוב-

- סדרי עדיפויות: לקנות מפות לא יכול לבוא לפני , אולם, להקה, דירה,שמלה, הזמנות,צלם, רהיטים (כתבתי לפי סדר הקדימויות בעיניי ואולי שכחתי משו), - הדברים שצריך הרבה זמן בשבילם (למשל - לייצר מיטה לוקח ברוב המקומות חודש). מוצרי חשמל, למשל, בד"כ לא צריך הרבה זמן מראש.

- לזכור גם שיש חיים אחרי החתונה. כיף לעשות הכל לפני, אבל לא כדאי להיכנס ללחץ מזה.

- לזכור שלכלה יש הרבה יותר סידורים מאשר לחתן (מדריכת כלות, איפור, תסרוקת, בגדים, תכשיטים...)

- לחשוב באמת מה חשוב לכם ולא להשוות לאחרים

- לפנות זמן: לדעתי שווה להוריד פרופיל בעיסוקים אחרים, עד כמה שאפשר, ולהתרכז במשימה. אם יש פניות - חודשיים זה המון זמן.

-

וגם מבחינה נפשית:

- לפרגן מראש ולא לצפות יותר מדי מהבנזוג השני מה הוא יעשה , מה אני. לדבר ע"כ בנחת ולהאמין שאיך שלא עובדים - זה ביחד.

- חשוב מאוד לדעתי למרות שאולי לא קשור ישירות: להמעיט בפגישות ככל האפשר. נקודה. אני מוכנה להרחיב אם יש צורך. 

- כשנפגשים, מומלץ ללמוד ביחד על החתונה ועל זוגיות בכלל (ממליצה: שכינה ביניהם, איתי מלבנון כלה )

בתקופה הזו יש לפעמים (עלק לפעמים...) לחצים, שיכולים לגרום למתחים בין בני הזוג. זה יכול להיות קשור לחילוקי דעות בין ההורים משני הצדדים, או בין ההורים לבני הזוג... לפרגן, הרבה. לשחרר, הרבה. לזכור שהעניינים של ההורים הם שלהם, לא להיכנס למתחים הללו. להתמקד במשימה שלכם: להגיע לחתונה בשלווה, בשמחה, בתחושה עדינה ורחוקה של ביחד (סליחה על הניסוח אבל ניסיתי להגדיר מדויק...).

בהצלחה רבה והרבה מזל טוב.

אפשרי ביותר.

יתכן ותאלצו להתפשר על דברים מסוימים, העיקר שיהיה בשמחה של המעורבים..

הוא לא החתונה, חתונה אפשר לארגן גם בהרבה פחות

הענין הגדול זה ההכנות לחיים שאחרי החתונה.

למצוא דירה, להזמין ריהוט ומכשירי חשמל

האספקה לוקחת זמן (במיוחד בריהוט, שלפעמים נעשה רק אחרי ההזמנה) ומיד שניה (או מאגורה, מומלץ ביותר לחפש שם, לפעמים אנשים מוסרים דברים ממש חדשים, חינם אין כסף זה עשוי לקחת אפילו יותר כי לפעמים לוקח זמן עד שמוצאים משהו טוב, במיוחד אחרי פסח.

זה אפשרי בהחלט, וזה אפילו לא עד כדי כך לחוץ (מכירה מישהו שהתחתן תוך 5 שבועות מהאירוסים), אבל כדאי להתייחס לזה כפרויקט שמצריך מאמצים וזמן רבים, ולהתחיל לחפש במרץ.

קודם כל מדריכת כלות ומדריך חתנים. הלימוד לוקח זמן, וכדאי בהחלט כבר להתחיל.

לחפש את הדברים שלוקחים זמן - דירה, ריהוט, מוצרי חשמל (מתכנן להתגייס בקרוב או בצבא עכשיו? אם כן, את מוצרי החשמל אפשר לקבל מהצבא, ואולי גם ריהוט בסיסי, לא יודעת)

גם אולם כדאי לחפש בזריזות, כי עשוי להיות קשה למצוא אולם זול שגם יהיה פנוי

גם שמלת כלה כדאי כבר לחפש, כי אם לא מוצאים משהו שמתאים בדיוק, וצריך תיקונים וכו' אז זה גם לוקח זמן

ממליצה להכין לעצמכם מחברת חתונה, בה תרשמו את כל מה שאתם צריכים לעשות, כולל תכנונים לפי לוח זמנים, בה אפשר גם לרשום את המידע על מקומות שבדקתם - מקומות דיור כמה עולה, יתרונות חסרונות. אולמות, כמה עולה יתרונות חסרונות, מכשירי חשמל וריהוט שבדקתם וכו'.

ככה כל המידע שלכם יהיה לכם מאורגן, ותוכלו לעקוב בקלות אחרי כל מה שעשיתם ומה שנשאר לכם לעשות, ולהשוות בקלות בין המידע על מקומות שונים שיש לכם.

שיהיה במזל טוב

תתכננו תהתארגנות מראש.

לי הייתה מחברת עם כל הנושאים לסגירה-

רצוי גם שכל צד יקח על אחריותו דברים שונים,

בשניים תמיד יותר קל.

שיהיה במזל טוב.

מה אתם מחפשים?

זוג שהבעל לומד בישיבה/מקום רלוונטי, שיגיעו יחד?

הוא ואשתו יראיינו ואז ישדכו את החברים שלו?

לא היה לי כ"כ מובן מההודעה (למרות שבכ"מ בעלי לא בקטע לצערי הרב, אז אנחנו לא רלונטיים)

אולי כדאי להסביר בצורה יותר ברורה..

בהצלחה!

וממש נקי עם נוף משגע ובריכה פרטית...וגם ג'קוזי

"צימר גדליהו", והוא אחלה, וגם עם בריכה.

אולי כדאי לברר.

(יש תמונות ברשת).