פורום סופרים וספרים (עמוד 76)

אז אולי נרים את הדיון הזה לנקודה מעניינת-

האם צריך להפריד בין הסופר ובין דעותיו? דונו.

כי גם הוא לא מנסה ולא יכול להפריד בינו ובין יצירתו, ואותו סופר שעליו נפתח השרשור אפילו לא רוצה להסתיר את דעותיו.

כל מה שאדם יוצר ובונה, בין אם מדובר באמנות לסוגיה, ואפילו בפרשנות כאילו סובייקטיבית- מושפע באופן ישיר מאותו אדם, פשוט מפני שהוא אדם..

ב"מישהו לרוץ איתו" לא מצאתי רמז לדעות של הסופר וזה גם ספר מעולה. מה, שנחרים אותו?

כמו "ג'ינג'י מבולבל ועכור מבט מגוש עציון" לדוגמא

אבל זה באמת לא מורגש.

השמאלנית, שהיא דמות לא הכי נעימה.

לענ"ד ניתן לעשות הפרדה בין הסופר לספר, אני אוהב דווקא שירים, עם טיפה התבוננות בשירי אביב גפן(לדוגמא: המכתב, סוף העולם, אור הירח) ניתן לגלות שמעבר לדעותיו הדוחות, הוא אדם חכם-גאון, בעל כתיבה מדהימה המעלה נושאים חשובים ל'דיון'.

ולכן את ספריו של א.ב. יהושוע לא הצלחתי לקרוא...(גם לא ניסיתי...) מרוב סלידה לאיש ודעותיו... גם את ספריו של עמוס עוז אינני קוראת, לאחר שקראתי ספר אחד שלו, סיפור על אהבה וחושך, והתאוריה שלי התממשה ובגדול.

דויד גרוסמן מצליח בחלק מספריו לדלג מעל דעותיו הפוליטיות, אבל בספרו האחרון אשה בורחת מבשורה, הוא מביא אותן שם בגדול, אם כי לא בשנאה.

בכל מקרה, החלטתי שיש סופרים, שלא אקרא את ספריהם ויהי מה, בשל האדם שהם.

גם בעיניי זה לא "אפשר או לא אפשר" להפריד בין יוצר ליצירה,

אלא עניין של הרגשה, ואני מרגישה שאני צריכה לאהוב את כל המכלול של הספר מראשית התהוותו כדי להיות מסוגלת לקרוא אותו, (ואפילו, אולי אני מוזרה, שהספר יאהב אותי), ולכן אני חייבת לאהוד את מי שכתב אותו, חוץ מאשר אם מתחשק לי במקרה לקרוא את הפרוטוקולים של זקני ציון מתוך סקרנות, אבל לרוב אני רוצה להזדהות ולהתמכר לספר עד הסוף.

בין סופר לדעותיו-

אם סופר כותב ספר, הוא מכניס את כל כולו ואת נשמתו לתוכו- ומן הסתם את דעותיו.

אבל אני לא חושבת שלא צריך לקרוא בגלל זה את ספריו, (אא"כ הם כופרים, וזה כבר תלוי אדם ודעה) זה שלא נקרא את הספר של הסופר השמאלני לא יצא מכך שום דבר. זה דווקא יכול להרחיב דעת ואופקים (וגם בגדר "דע את האויב")

ספר שאני לא אקרא בגלל דעת הסופר-

קראתי את "מלכים ג'" של יוכי ברנדס- שמכריכה לכריכה כולו סילופים וכפירה- את שאר ספריה אני בהחלט לא אקרא!

דווקא בגלל ואת הכתיבה הפוליטית.

נכון שזה יכול לבלבל, אבל זה גם נותן מבט בוגר וביקורתי יותר על הדעות שלי, הופך אותן למושכלות יותר.

מספריו הפוליטיים של גרוסמן (ממש, חוץ מאישה בורחת מבשורה) קראתי שניים, וקראתי גם ספרים של גדי טאוב.

זה מבחינתי גם ביקורת עצמית וגם דע את האויב.

ההנאה שלי מהספרים האחרים של גרוסמן לא נפגמה.

בגלל זה אני לא מהססת לקרוא/ לשמוע דעות אחרות, ובמיוחד כשמדובר בספרים.

קראתי לאחרונה כמה ספרים שעוסקים בנצרות, אבל אם את שומרת על עמדה יציבה, ויודעת שהכל שם הבל, אז לא תוותרי בגלל זה לקרוא את הספר, וידע כללי במושגים שלהם אף פעם לא מזיק.

ובנוגע לפוליטיקה, לפעמים להקשיב לדעה המנוגדת תגרום לך לבחון שוב את דעותיך ועמדותיך, תחדד את השקפתך, או שאפילו תגרום לך לשנות אותה. וזה לא רע.

צריך רק לשמור על תדר ביקורתי- להאזין/לקרוא ולבחון. לא לבלוע הכל.

שתכניהם אינם ראויים!

השאלה היא האם גם בספר שהתכנים שלו אינם במובהק כפרניים וכד', צצה עמדת והשקפת הסופר.

ברור שאסור לקרוא ספרים שיש בהם כפירה!

לכן לדוגמה התייחסתי לספריו של א.ב. יהושוע, שככל הידוע לי אינם מכילים כפירה, כי אם את דעותיו השמאלניות

אותן מעצבן אולי לקרוא, אבל לא אסור.

הדוגמה של מלכים א' למשל,  (לא קראתי, אין לי מושג מהו, אבל הבנתי שהוא בעייתי), זוהי דוגמה לספר בעייתי לא בגלל הסופר! אלא בגלל התכנים שבו! השאלה היא לגבי ספרים נוספים של יוכי ברנדס, האם גם שם מגיחה השקפתה הכפרנית וגם, האם זה מפריע לכם לקרוא ספרים אחרים שלה, בגלל שאתם יודעים שהיא כתבה כזה ספר.

דג זהב, ספרים על נצרות אגב מאד בעייתים בגלל שנצרות נחשבת לע"ז (שילוש) ולפי הרמב"ם אסור לקרוא על ע"ז שעדיין קיימת. (הבנתי שאת מתכוונת לספר 'קתדרלה ליד הים' לא קראתי אותו, אבל אני משערת שהוא אינו ספר אודות הנצרות וסממניה/השקפותיה, אלא כרקע לסיפור, האם כך?)

על התורה של אלישע בן אבויה -

תוכו אכל קליפתו זרק. 

מעניין אם יש גם דוגמאות להיפך? שדברים נפסלו בגלל כותביהם? 

ירושלמית-

לגבי יוכי ברנדס- אני אישית לא רוצה לקרוא עוד ספרים שלה, ואני חושבת שיש לה עוד כמה על סיפורי התנ"ך. לדעתי, כשניגשים ללמוד על אבותינו צריך לעשות זאת דרך פרשנותם של  חז"לנו ולא דרכה- יש לה דרך משלה לפרש (ולסלף) את מעשיהם.

ואני כן חושבת שהבעיתיות כאן היא הסופר! הרי הסופרת מסלפת את דברי התנ"ך!

ולכן אני לא אקרא עוד ספר שלה, בל"נ.

הספר "הקתדרלה ליד הים" איזו עוסק בנצרות כנושא, אבל מתקיימים בו דיאלוגים בין נוצרי ליהודי, ומוזכרות שם תפילות נוצריות וכו'. אני לא יודעת להגדיר בדיוק איזה חלק הנצרות לוקחת בספר אבל לא הייתי אומרת ששזה ספר על ע"ז שאסור לקרוא. אבל שכל אחד יחליט.

אני אישית אוהבת את התקופה ואת האוירה, והרבה ספרים כאלה ידברו גם על עניינים שבנצרות.

ולשירק-

תוכלי לפרט בבקשה עוד על התורה של בן אבויה?

היה תלמיד חכם שיצא לתרבות רעה,

ורבי מאיר המשיך ללמוד את תורתו ואמרו על זה כמשל: רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק.

צריך להיות רבי מאיר

ישנה משנה במסכת אבות שהתנא שאומר אותה הוא- אלישע בן אבויה

בפוליטיקה מקומית.

במיוחד אם הוא מתנהג כמו בהמה כדוגמת א.ב. יהושוע.

אז אני לא אקרא ככלל את עמוס עוז,א.ב. יהושוע,רם אורן.

דוד גרוסמן עם דעות מגעילות,אבל הוא מעט יותר אנושי-אז אם אני שומעת המלצה ממש טובה על אחד מספריו,אני אקרא.

לפעמים עדיף ספר מתורגם (למרות שזה עצוב לומר)

לדעתי יש הבדל עצום בין "לקרוא" ו"לקנות"

יש ספרים שאני רוצה לעודד את היוצרים שלהם (כל הספרות היהודית המתחדשת לסוגיה) ואותם אני אשתדל לקנות אם ביכולתי - גם אם אני יכולה לשאול אותם ממישהו

ובכיוון ההפוך - ספרים שהדעות של כותביהם מנוגדות לחלוטין לדעותיי (ואני לא מדברת על דבר שולי אלא על דברים משמעותיים) אני לא אקנה בשום פנים ואופן! אם לקרוא או לא עוד לא החלטתי - והאמת שגם לא הזדמן לי..

אתם פשוט חפרנים!! תפסיקו כבר לחפור על כל נושא אפשרי.

משעמם לכם בחיים??

ישנם אנשים שונים בעלי תחומי עניין שונים, אז אנא, הנח לאנשים להתעסק בדברים שמענייני אותם.

זה כמו חרם האומנים על אריאל.

לדעתם העיר אריאל לא צריכה להיות קיימת במדינת ישראל והם לא מסכימים להופיע במקום שסותר את האידיאלים שלהם.

מה הבעיה לקרוא ספר עם דעות שונות משלך.

את הדעה שלך אתה יודע אז דווקא ללמוד דברים חדשים זה חשוב וצריך.

כל זה בקשר לדעות פוליטיות או דרך חיים אבל נצרות אסור לקרוא כי אסור מהתורה.

לא התכוונתי לפגוע באף אחד, וסליחה שכתבתי כ"כ בוטה..

תקראו מה שאתם רוצים, כמו שאני אקרא מה שאני רוצה.

זה טוב ואפילו חשוב להוסיף ידע, אבל לא לחפור יותר מדי..

סתם היתי בכריז.

זה פורום לדיונים, והמושג חפירה ממש לא יתקבל כאן. כל דיון הוא מקובל ולגיטימי.

ומסכימה עם כל מילה. ספר יפהפה! ואני לא אוהבת בדרך כלל סוג זה של ספרות אבל קראתי פעמיים!  צריך סבלנות כדי להבין שהפרקים לא אקראיים אלא שזורים האחד בשני.

באופן כללי הרב סבתו מצטיין בכתיבה משעממת, חיקוי דהוי של עגנון...

ואני מעדיף את המקור.

אבל כעפעפי שחר ממש גרוע.

נכון שיש שם תיאורים וזה לא מותח   אבל  זו סאגה על נפש האדם , על היכולת לראות דברים שאחרים לא מצליחים לראות, להתמודד עם מציאות של הזדקנות זוגית כשאין תעסוקה והילדים בגרו ועפו מהקן, וחלקם גם איכזבו. להתמודד עם מה שהחייםמזמנים לך (ובעצם- מה שהקב"ה מזמן לך).

חוץ מזה אין צורך "לרדת" על הרב סבתו (גם אם לא לזה התכוונת- זה מה שעשית). ניתן להגיד בקיצור שלא אהבת את הספר (וזו זכותך הלגיטימית).

אם בא לך לשבת ולהתפלסף, בתוך מעמקי נפשך, ולנסות להבין למה הרב סבתו חותר- תהנה.

אותי זה משעמם.

אני קורא ספרים, כדי להנות, ומהרב סבתו אני סובל.

וזכותי לומר לו שהוא משעמם...

וככה אני עושה ויעשה.

אבל סבאתו שונה באופן מהותי בכך שבספרים שלו יש יכולת לתקן לחזור בתשובה. הוא לא מחקה את עגנון אלא מתכתב איתו. דרך אגב יש לא מעט ביקורת בכעפעפי שחר על תהילה.

ככה זה שאתה במגמת ספרות...

אהבתי אותו יותר מיתר הספרים שלו, שגם אותם אהבתי מאד,

והכל בגלל עזרא סימן טוב... 

סגנון יהודי מקורי, מדהים מרתק ואיכותי

הרב סבתו בכללי..
וגם ש"י עגנון ותנ"ך..

ממש אהבתי...זה סגנון מסויים ובהתחלה ממש לא אהבתי

אבל הסוף פשוט יפה!!

לא הכי טוב שקראתי, אבל דיי נחמד. 

פשוט מדהים! כתוב יפה, מעניין . בעברית יפה.

אני נרדמת עוד בעמוד הראשון..

זה משעמם אותי.

ב"ה

עשו על זה הכתרה!

נכון, עלילה לא מדהימה, אולי קצת כבד

אבל רצוף מתיקות

הדמויות, וקודם כל הדמות של עזרא סימן טוב (שהפך אצלינו לשם קוד לאדם שמתהלך בתומתו לפני האלקים, ירושלמי של פעם, ירא שמים אמיתי שאפילו לא יודע שהוא כזה...)

ואשתו המתוקה

והנופים הירושלמים והאוירה הירושלמית

ורמיזות ושפה מתוקה

אני קוראת אותו שוב ושוב ומתענגת בכל פעם מחדש

 כיף לקרוא כיף 

מה שנקרא זה חיים סבבו !!  

גם כתוב יפה, גם התוכן "יהודי". יש כמה מקומות קצת קשים לקריאה (מזכירים את עגנון), אבל שווה להתאמץ.

ספר מדהים. סגנון כשל עגנון , אני ממש מחוברת אליו. מסכימה שהוא אחד מהטובים

נכון שאין כאן עלילה מרתקת ומושכת, העיקר כאן זה הדמות התמימה והנפלאה של הגיבור, הסגנון המיוחד, התאור של עולם

שחלף ועבר ואנו מתגעגעים אליו...

והרב סבתו אלוף במריחות, תכתוב ברור!

למה צריך כל הזמן לפענח, ולחשוב מה אתה רוצה...

ספרים נועדו לפנאי והנאה, ואת זה הרב סבתו לא מספק.

אבל אם אתה רוצה להרוויח מהספר *עוד משהו* חוץ מגרוי זול אז אתה תצטרך לקרוא גם ספרים שצריך "לעבוד"עליהם, ככה זה.

מה רצה הסופר, הוא ספר לא טוב.

ספרי פנאי הם בד"כ ספרי תת רמה.

ב"ה

כ-ן. יש ספרים מדהימים, דברים קורים שם אבל לא הצלחתי לרדת לסוף דעתו של הסופר. ויכול להיות שג אם אשב על זה עוד חצי שעה לא אצליח כי בתוקף היותי בעולם החומר: יש עוד דברים שנשגבים מבינתי. ואפילו דברים בסיסים לא תמיד ידועים לי.

אז גם הספרים של הרב סבתו. צריך לקרוא עד הסוף (לפחות אני) כדי לעקוב אחרי הרצף של העלילה ורק אז אצליח להבין את הגרעין. לא נורא. המחיר שווה את זה.

סופסוף ספר שבא לי לקרוא..

הספריה שלנו נפתחה מחדש היום ()

ואם הייתי נכנסת לפע הייתי לוקחת את זה..

לא נורא.. פעם הבאה..

לחיפה?

כבר נשמע לא אמין...

גמרתי לקרא אותו היום..

|מרוגש|

ממש מתחשק לי לקרוא אותו,והספרנית אומרת שזה לא לגילי

ואני קוראת ספרים של כיתה ו-ז ואני בת11וחצי

גם ככה אני באמצע איזה ספר וכל פעם קוראת ממנו קצת...
הספרים שלי עכשיו הם תנ"ך ,תולדות עמ"י ב119 ותולדות החסידות

בלנ"ד אני אקרא בהזדמנות...

בעיני, זה ספר שממש לא מתאים לגיל אחת עשרה וחצי...

חכי עוד שנתיים, שלוש...לפחות

אני ישיג בהזדמנות הראשונה

קראתי אותו ממש מזמן, אבל השבוע אחותי הביאה אותו מהספריה בלי לדעת על הקבוצת קריאה (או שאולי כן? גברת ח.צ. אם את כאן- תזדהי מיד!)

וזהו.. עכשיו אני קוראת אותו וממש נהנית, מקווה שהוא יישאר בבית עד שאסיים.

אבל כדי שנוכל לדעת כמה אנשים משתתפים נשמח אם כל אחד ישלח הודעה ל"קבוצת קריאה."

ויגיד שהוא משתתף תודה.

אחלה ספר!!

אפילו יש לי אותו בבית...

קראת ג'יימס הריוט?

לואיס לאמור?

אני לא יודעת אם זה הסיגנון אבל מה עם ז'ול וורן? אני מתה עליו ויש לו כתיבה נהדרת (והספרים שלו שהיום הם מציאות הם פנטזיה של זמנו, מגניב לדמיין את זה )

איך את עם הומור אמריקאי ישן? אם הולך תקראי את מארק טווין. הוא אדיר!

ויש פה אתר להמלצות ספרים, מניסיון הוא ממש טוב

http://bandora.co.il/?clearLiked=1

מארק טווין מעולה.

(ז'ול וורן שיעמם אותי בטירוף! הוא באמת מורח.)

קליאופטרה-

עושה לי הרושם שאת אוהבת קלאסיקה, לפי הרשימות שלך!

אם כן, אז בטח קראת האסופית, פוליאנה, נשים קטנות?

אם את אכן בקטע הקלאסיקות (או כל סיפורת איכותית אחרת)  אני ממליצה מאוד על:

- הרוזן ממונטה קריסטו. מותח מאוד, ונקי.

- אנקת גבהים של אמילי ברונטה- די קטלני... ונדמה לי שנקי (קראתי ממש מזמן)

- ג'יין אייר- אחותה של ברונטה הנ"ל (לא זכור לי השם הפרטי) ג"כ די נקי, אולם נוצרי מאוד (קטעים רבים מהברית החדשה וכל הבלה בלה בלה)

וזהו בינתיים, אכתוב עוד בל"נ.

 - עמוס עוז.

ההתחלה אולי קצת מייאשת, אבל אחר כך ממש נכנסתי. הכתיבה מדהימה!

מתוך ויקיפדיה:

ספריו שתורגמו לעברית

דארל חיבר 37 ספרים שתורגמו ל-31 שפות. ספרו הפופולרי ביותר, "משפחתי וחיות אחרות", עובד לסדרת טלוויזיה מצליחה ששודרה בארצות רבות.

• היער השיכור, 1956, בעברית בהוצאת עם עובד
• חיות, ציפורים וקרובים, 1969, בעברית יצא בספרית פועלים
• פגישות עם בעלי חיים, 1958
• ציפור הלעג,1981,  1985, תרגמה צילה אלעזר
• חברברי הסוואנה, הוצאת עם עובד 1987,
• הפיקניק ומהומות אחרות, 1979.
• עטלפים זהובים ויונים ורודות, 1977
• סנדל וכל השאר, הוצאת מעריב 1991
• גן האלים, 1978, בעברית: הוצאת מעריב 1991
• לחתן את אמא, 1991, בעברית: הוצאת מעריב 1992
• משוגע על חיות, הוצאת מעריב
• גן חיות במזוודה, 1960, בעברית: הוצאת מעריב 1992
• הרפתקאותיי עם אי-אי, 1992, בעברית: הוצאת מעריב 1994
• משפחתי וחיות אחרות, 1956, בעברית: ספרית פועלים 1978
• קרובתי רוזי, 1968, בעברית: הוצאת מעריב 1987
• חובב הטבע, 1982, יחד עם לי דארל, בעברית: אדם, מוציאים לאור 1988
• גונבי החמורים, 1968, בעברית: הוצאת מעריב 1991
• שתיים על העץ, 1966, בעברית: הוצאת מעריב 1992

על בסיס שלושה בסירה אחת, ספר מקסים.

הסרט מדהים!

מי כתב את זה?

סופר מתח ידוע מאוד.

תפסת אותי בריחוף...

הלוואי והיו מתרגמים עוד רומנים היסטוריים כאלו.

או שהוא כמו צילה של הרוח?- מדהים ברמות ומלוכלך ברמות מדהימות

צלה של הרוח אכן גס ומלוכלך.

הוא לא נקי, והוא גם עוסק הרבה בנצרות. (אמנם הוא מציג את הנצרות באור שלילי ומוציא את הנוצרים די מטומטמים.) בנוסף הוא היסטורי, מלא תיאורי מלחמות, מלכים וכו'. די רפרפתי על החלקים האלה, אבל זה לא גרע מהבנת הסיפור.

אז לשיקולכם.

בכול אופן סיימתי אותו סוף סוף, ונהנתי מכל רגע. ממליצה בחום לאוהבי הרומנים ההיסטורים.

אני לא יכולה שלא נפתרות הבעיות שבספר, אין מה לעשות.

אני אזכר בסוף בכל הבעיות והן חייבות להיפטר כי אם לא זה פשוט כאילו לא גמרתי לקרוא את הספר...

לא דווקא בגלל מה שאמרת ,(כאילו , גם ..)תמיד יש לי הרגשה שזה כזה , אממ... מתחנף... והכל עם אותה צורת מחשבה. כאילו את כל הספרים כתב אדם אחד !!!!!!!!!!מעצבן!!!ולרוב הספרים הדוסיים חסרי רמה!!!!!!!!!!!!!!

ויש קטע כזה שכל ספר שכתהב מישו דתי , אז כל הדוסים ירוצו לקנות בלי שום קשר לרמה של הספר ופתאום כל ספר נהיה רב מכר..מפתיע!!!

עזבו , יש לי עוד מלא על זה ואינלי כח לכתוב ..אולי מחר...

לילה טוב!!

[נגיד את "בודדה במערכה" לא קראתי..]

אבל ספרים של חרדים-

הכל אותו נושא.

השידוך שנדפק בגלל הייחוס.

ראבק!!!

יש עוד סיפורים חוץ מרוחמה-גולדה שרחמנא ליצלן נולדה לאבא מנקה רחובות ולאמא חוזרת בתשובה שעוד קשה לה להתפלל בבקרים, ולכן היא לא יכולה להינשא לבן האדמו"ר שליט"א- יעקב-יוסף-חיים, אע"פ שהם מאוד מתאימים [כך השדכנית טוענת...]

מה כ"כ קשה להם לא להכניס לכל ספר טוב ונחמד את עסקי השידוכים ואיך שזה הולך אצלם בסוג של מסחר בבחורים ובבחורות??

שסוף ורוד הוא הגדרה דתית לספר. אולי זה סוגת ספרי שמואל ארגמן:

ואז הם התחבאו מאחורי הסירה הגדולה שאור הפרוז'קטור הטיל צל חד על המים.

אחד ממעקה הספינה הוציא פנס והפנה אותו אל הצל שהחל להתבהר,

הם נצמדו, מממשים את הירוקת הכבר שחורה,

אין לנו ברירה שרוליק, אמר מוישי, וראה את שרוליק מלמל פסוקי תהילים,

הוא הצטרף אליו בלחש, הקדוש ברוך הוא, תעזור לנו לצאת מפה בשלום,

אנחנו צריכים להציל את עם ישראל, ויש לנו אבא ואמא בבית, ואחים,

וכשאמר נזכר ברחלקה אחותו האהובה ודמעות טפטפו בגלים,

הפנס התקרב,

שימעלה הניח את ידו על עיניו וקרא בלחש קריאת שמע, שרוליק ומוישי החרו אחריו,

ואז נשמעה קריאה בסיפון, אחמד עזוב שטויות בא (="פא", עם ...) לאכול משהו,

והצל חזר להיות שחור.

הם נשמו לרווחה.

וחוזר חלילה...

זה לא קשור לדת, זו רמת כתיבה. אולי בגלל שאין לנו סופרים טובים וגדולים, לאט לאט צומחים, לעת עתה רק אלה מוכרים.

וזה הרבה יותר קשה לכתוב סוף חד, להתמסר אליו, ולא להפיל עליו קיטשיות מצחינה. לא פשוט.

עד כיתה י' אהבתי לקרוא את שמואל ארגמן. הוא לא היה מי יודע מה אבל סייע לי לשרוף זמן פה ושם כשזה היה נחוץ.

אני אישית מאוד אוהבת את הסיפורים של החרדים גם את האלה עם השידוכים

וחוץ מזה שיש ספרי מתח שהם של סופרים חרדים אבל הם פשוט ספרים יפים שלא קשורים לשידוכים בכלל!!

למשל: בלתי הפיך של מ. ארבל, כל ספריה של דבורה רוזן ועוד

כל החילונים רעים, כל הרופאים רוצים לפגוע בחרדים- 

ואם, בטעות, התפשל לסופר ויש חילוני טוב, הוא בסוף חוזר בתשובה בוודאות!

וגם הדתיים לאומיים, צריכים לחזור בתשובה (אם ל"ע הם מוזכרים בספר רחמנא לצלן!)

בכלל, לרוב הסגנון של הסופרים הדתיים, עושה לי בחילה (להוציא את הספר שהזכרת- בודדה במערכה שהוא ספר טוב ממש!)

זוהי דעתי...

שיעמם אותי ממש! והגעתי עד 3/4 הספר- לרוב אני לא מפסיקה ספרים באמצע, אבל לא יכלתי להמשיך!

ניסיתי שוב ושוב ו.... לא הצלחתי

בס"ד

אחד הספרים! פשוט אחד הספרים!

אפילו אי אפשר להגיד שהוא מדהים/מהמם/... כי זה כבר מקטין אותו...

אני ממליצה על כל הסדרה

אבל הסדרה מספרת בד"כ על חבורת ילדים מבת גלים שעוזרים להציל דברים כל ספר מספר על מבצע אחר.

למשל הספר אניגמה מדבר על מלחמת העולם השנייה שאחד הילדים נשלח לאנגליה נדמה לי כדי לעזור לפצח את האניגמות ולכתוב אותן וזה מספר מה קורה שם ודברים ממש יפים.

קיצור מומלץ! ואני יודעת שאני לא טובה בתקצירים אבל אתם תשרדו  

זה פשוט להשתחרר ורגע לפני שפורקים הכל להירגע ולצלול לתוך ספר...

חוץ מזה שגם כשבורחים בתוך הספר מוצאים את המציאות...

מסובך?אם יש צורך אני אפרט...

כי בין ספר לספר- חובה לחזור למציאות...

וחוץ מזה- זה פשוט לא עובד. המציאות תדפוק על הכריכה ותחזיר אותך בכוח לחיקה...

אבל באופן כללי, אני לא מתנגדת ל"בריחה" אל תוך ספר. זה לא מזיק, כמו סמים למשל. ספר זה מעין חכמה בלתי נדלה (טוב, בסדר, תלוי באיזה ספר קוראים...) ורק יוצאים נשכרים מהקריאה.

כשזה נעשה עם גבולות זה אחלה, כשזה מתחיל להיות קבע זה רע.

כל המטרה של קריאה זה קצת מרגוע לנפש, אז כן - אני חושבת שזה בסדר לפעמים כשמרגישים שהחיים קצת גדולים עלינו לברוח לאיזה ספר ולשכוח מהכל.

אבל במקום להתמודד? לברוח לגמרי?... כל פעם שמשהו מגיע, כל פעם שדפיקות הלב קצת מואצות לקחת ספר ולשקוע בו?..

לדעתי לא. לגמרי לא

"דרך האמצע" מה שנקרא זו תמיד הנוסחא המושלמת..

אם אתה לא מסוגל להתמודד זאת הבריחה הכי טובה.. היא הכי פחות פוגעת ומתישהוא אתה תעורר

אולי תתבאס מזה שנגמר אבל לא תיפול לקרשים.כשתתעורר..

יש אנשים שמתוך האבל קראו את שר הטבעות רק כדי לשכוח

בריחה היא לא דבר רע כל עוד היא מוגדרת כזמנית.

לא כמו לישון וכו'..

בס"ד

קרה מעולם שהרגשתי חרא והתחלתי לקרוא.. שקעתי בספר וזה היה ספר קליל מלא בשמש תקווה ושמחה ו... זה פשוט החזיר אותי למציאות אחרת! (כמובן שמש תקווה ושמחה בגבול האפשרי ולא בגבול הבחילה..)

-נכון כשקוראים ספר (-אם הוא טוב-) נכנסים לאווירה? נגיד.. אם בדיוק הגיבור עצבני ומישו קוטע אותי, יתכן שאגיב בעצבנות כמו הגיבור ואז אקלוט שאני עדיין בספר מישו מבין על מה אני מדברת ? (או שבעצם אני מנצלש"ת..אפשר שזה ישאר רטורי)

שפעם בתקופה ממש לא פשוטה עבורי קראתי איזה ספר רציני באנגלית.

ומהר מאוד הבנתי שאין טעם, כי לוקח לי כל כך הרבה זמן להבין ולהכנס לסיפור שזה מפספס את כל הרעיון שהוא להתנתק קצת.

וחזרתי לעברית

בתוך ספר?

היו תקופות שראיתי בהן סדרה ברצף, פרק אחרי פרק באטרף מסויים. ואז זה באמת היתה בריחה, שקעתי בזה לגמרי (מאז אני משתדלת לא לעשות לעצמי את זה)

אבל ספר בעצמו דורש כוחות קצת (או הרבה, תלוי בכובד) ומאוד קל להנתק ממנו ולחזור למציאות.

אני יכולה להעלם כשאני מצוברחת, אבל ברגעים קשים באמת ספר רחוק מלהספיק.

אבל אין רצון להתנתק.

רק לשקוע בו לנצח..................................

ומה עם מצב שספרים הופכים להיות החיים של האדם ולא חלק מהם?

שבכל מקום (כמו בהליכה ברחוב) הוא קורא,

זאת סוג של בריחה..

רעה?

קשה להגיד מתי זה עובר את הגבולות האדומים. 

אולי כאשר זה בא על חשבון דברים חשובים יותר שהאדם אמור לעשות. 

לא תמיד יש כוח או יכולת להתמודד- ואז טוב מאוד שיש יכולת לברוח, לשקוע בעולם חלוםי- לרגע

זה גם נותן מרגוע וגם נותן נק' מבט אחרת לחיים

וכשחוזרים לחיים- יצאנו רק נשכרים

מתי עוברים את הגבול?

כשהאדם לא יכול לעצור את עצמו מלקורא. התמכרות

בס"ד

לענ"ד הגבול של הבריחה לספרים מגיע כשאתה רק מחמיר את המצב שלך. מתנתק מהסביבה לחלוטין.

כשאתה פתאום תופס שקרה משו בחברה שלך ולא ידעת. כשאתה נכנס לתוך בועה יותר מידי.

אם זה כל החיים שלך בלבד- זה כבר מעבר לגבול הטעם הטוב. צריך לזכור שיש משפחה וחברה ועם..

אני מכירה מישי שבמקום לשבת לאכול א. צהרים עם חברות היא היתה יושבת לקרוא. זה לעבור את הגבול מבחינתי.

אומנם בארוחה רשמית  זה לא מנומס. 

אבל בחיי היומיום, אם אתה לבד, זה אחלה חלון לחזור לספר. 

ואני מכיר אנשים רבים שמנצלים את החלון הזה, כאשר הם לבד, לקרוא.

בעיני זה חלק אינטגרלי מחיים תקינים. הרפיה ושחרור מחיי היומיום, אם ע"י קריאה, אם ע"י אומנות אחרת ואם ע"י יציאה לטיול בטבע או לחילופין בבית קפה...

המהלך התקין של חיים בריאים הוא לשחרר מדי פעם. כל אחד מסוגל לדעת מה כמות ההרפיות להן הוא זקוק.

אני לדוג' חייבת הרפיה של כשעה קריאה ביום על מנת לעבור  טרום שינה, ל'מצב לילה'.

בעיני אין לזה קשר כלל לבריחה.

לגבי התמכרות זה עניין שונה. אבל גם לגביה קשה לומר מהי התמכרות.

ישנם אנשים אשר ההרגל שלי של קריאה שעה כל יום לפני השינה, יראה בעינהם כ'התמכרות' בעוד שאני יודעת כי הרפיה זאת הכרחית עבורי.

כמוך (ירושלמית) כבר שנים רבות שאני קורא רק לפני השינה. (ממש נדיר שארים ספר קריאה בזמן אחר)

זו הדרך היחידה שאני מכיר שמעביר אותי ממצב "יום" למצב "לילה".  

בגלל לחצים שמסביב, אני מוצאת את עצמי משתוקקת לחזור לספר שלי, ופשוט לקרוא בלי לגמור אותו.

אולי זה רק בגלל שהוא כ"כ טוב (לצורך הענין: "הקטדרלה ליד הים")

אני לא יודעת אם לקרוא לזה בריחה, כי לבריחה יש קונוטציה שלילית יותר, ואני לא רואה בחשק שלי לקרוא משהו שלילי (אולי בעצם זה כן קצת רע, כי הקריאה בו גרמה לי שבשני הלילות האחרונים הלכתי לישון ב-3 לפנות בוקר...=)

לברוח לסרטים...

(או למחשב, לאינטרנט, וכו...)

חוצמיזה, באמת ברוב הספרים יש תועלת 

בס"ד

הכתיבה מעולה (נו, טוב.. גרוסמן.. למה ציפיתם?)

והסיפור נותן הרבה נקודות למחשבה.

זה מסוג הספרים שבמט ראשון נראים לך לילדים - נוער, ואז אתה מבין שצריך לקרוא אותם בגיל 30..

אני שונאת אנשים מפחידים ולכן היה לי קשה קצת עם כלמיני קטעים, אבל בזכות זה נשארתי לקרוא אותו בערך עד 6 וחצי בבוקר..

מומלץ.

מדהים !!!!!!!!!!!!

אחד הספרים היותר טובים שקראתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!(לא קראתי כל כך הרבה...)

כותב מעולה, עלילה מעולה!

אין על הספר הזה!!!!!

בס"ד

היא אמרה שזה ספר חכם ומקסים מלבד זה שהוא קשה לקריאה... (אולי מישו רוצה לספר לי אותו במילים שלו? נכון כולכם קופצים?? )

אלא ספר שקוראים אותו לאט.

לא הייתי קוראת אותו בגיל 14 אבל קצת יותר מאוחר כבר בהחלט יכול להתאים, ופשוט צריך להנות ממנו לאט, לא לטוס איתו. לקרוא בקצב שלך ולהנות מניסוחים, ממשחקי המילים, מהכתיבה המעולה של גרוסמן.

יש לגרוסמן גם כמה ספרים באמת קשים, ואפילו ספרי עיון (שמאלניים אז לא מי יודע מה מומלצים...) אבל יש ילדים זיגזג ומישהו לרוץ איתו יותר קלילים.

אל תוותרי, הוא שווה את זה.

זה מסוג הספרים האלו, שאת מתענגת על כל מילה.

והוא באמת לא כבד מידי.

תנסי, מה יש לך להפסיד?

והעלילה המשעשעת/טרגית/נוגעת ללב לסרוגין... פשוט ספר כובש!!

מומלץ מומלץ!!

אולי פעם ראשונה שאני נתקלת במישהו כזה...

די מיד בתחילתו, על סמך הכתיבה והרוח שלו.

התחלתי את "מישהו לרוץ איתו" כבר פעמיים, קראתי בערך 30 עמודים, והוא פשוט הגעיל אותי- ככה זה כשאני לא אוהבת ספר, הוא גורם לי בחילה קלה. לא אהבתי את מה שאני קוראת, אם זכרוני אינו מטעני, איזה ילד רץ אחרי כלב, ופוגש זקנה...

קשה לי להסביר, פשוט לא אהבתי.

שהוא באמת מאוד מיוחד, גם מבחינת הדמויות שהסיפור שלהן בד"כ לא מסופר, גם מבחינת המיקום שהוא כיף נורא כי הכל מוכר, והכי בגלל שהסיפור באמת יפה ומרגש.

אבל ספרים זה עניין של טעם, אז אין לי מה להתווכח.

(מותר אבל לשאול בת כמה את?)

אם אלי- אני בת 18.4

תהיתי אם זה עניין שיש סיכוי שהגיל ישנה.

אבל מסתבר שלא

אבל קראתי רק עד שליש ספר בערך..

כדאי לקרוא אותו שוב?

על ההתעללות בפרה של השכן. דילגתי את הקטע הזה ופשוט ויתרתי עליו.

איזה עוד אכזריות מצאת בו?

אז אני לא זוכרת הרבה פרטים, אבל זכור לי שזה לא היה קטע ספציפי,אלא העלילה בכללי. אבל יש לי רגישות גבוהה לספרים. אולי זה לא באמת ככה.

ואז הספרנית אומרת לי> "אמא שלך מרשה לך לקחת ספרי מבוגרים??"

התחשק לי להרביץ לה!! בתור מה היא מחנכת אותי?? וגם כבר לקחתי מלאא פעמים ספרי מבוגרים.. ואני בת (כמעט) 15, ואני נחשבת דיי בוגרת..

אבל עוד לא הספקתי להתחיל אותו.. אני מאמינה שבקרוב אני יתחיל..

ממתי הספר הזה הוא למבוגרים בלבד?

אני אישית לא התחברתי לעלילה. היא יותר מדי הזויה בשבילי^^^

מתאר את מלחמת השחרור בצורה מעניינת, אני רק בהתחלה.

מלחמת יום כיפור - רמת הגולן:

1. עז 77 - אביגדור קהלני

2. על בלימה - אבירם ברקאי

*מומלץ לקרוא את שניהם בכדי לאזן את התמונה הכוללת. 

אוטוביוגרפיה של יצחק רבין - מהילדות והפלמ"ח ועד לרמטכ"ל ששת הימים. 

1. פנקס שירות א - יצחק רבין

2. פנקס שירות ב - יצחק רבין

*כדמות מפתח בחלק גדול מהאירועים המכוננים ממלחמת העצמאות לששת הימים, מומלץ מאוד לקרוא. 

מתי התחלת?

מה מושך אותך לכתוב?

מה נותן לך השראה?

הם היו דתיים?

הם התחתנו בסוף?

וכאלה...

האם הכתיבה של הספר הצריכה אותך לעשות תחקיר מקדים? (כמו ללמוד קצת על ההסטוריה של התקופה)

האם הכתיבה דרשה ממך לזנוח דברים אחרים? (כמו לעזוב מקום עבודה, להיות פחות עם הילדים והמשפחה)

האם מתפרנסים טוב מכתיבה?

האם הסביבה תומכת בך כסופרת, או שניסו להוריד אותך מהענין?

מישהו קרא? ממליצים?

מבחינה ספרותית? רעיונית?

תודה!

אני ממש רוצה לקרוא אותו.

בעז"ה עוד אקרא(=

אני לא יודע איך לאכול את ספרי הביוגרפיה-חיים שצצים פה על ימין ועל שמאל, לא שאני לא מעריך את האנשים, אבל סיפור זה תהליך שלא מיד מוציאים אותו, צריך להתבשל, להתאזן, לחכות, וככה מבחינתי גם הספר של הרב קרוב,

זה  כמו כל הרצון שלהוציא הכל ולהראות הכל, ככה כמו שהוא, בלי לנסות לעבד,

לא רק להכות על הברזל כשהוא עוד חם,

כי ספר עובר במקומות אחרים, נימים של רגש שהזמן לא מקהה

בעלי היקר קנה.

מה אומר ומה אדבר?

כל הספר (שעתיים +) בכיתי. ובכיתי. ובכיתי. ועוד קצת בכיתי.

עצוב עצוב עצוב.

לא עם כל מה שהיא כתבה הסכמתי,

אבל עם עוצמה וחוזק - אי אפשר להתווכח.

קשה. קשה קשה.

קשה הארץ שלנו, וקשה וכבד המחיר.

את כל הספר כשאתה אומר עליו רק כמה מילים, כי זה גם ספר בדיוני,  גם מתבסס טיפה על רקע היסתורי, גם ספר מתח מאוד, וגם, ובעיקר, ספר מאוד חרדי

לא מבחינת הכתיבה, כי בכתיבה היא אוכלת בקלות את רוב הסופרים החרדים, אלא ברעיונות שעומדים בספר, שמת לב מי מוגדר כרע ומי מוגדר כטוב,

בין מי למי המלחמה,

איך היא מנסה להתוות לאומיות באמצעות הדת, (הרי אין דבר יפה מזה לערב יום העצמאות, שאלה טובה, מה היו עושים החרדים אם הם היו צריכים להקים מדינה. כיום שיש חלוצים וחילונים ומזרוחנקים שבנו, הם מנסים לאזן מבחינת תורה, (על קצהקצהו של מזלג), אבל אם הם היו צריכים לאומיות מה הם היו עושים, (ואל תתחילו עם 3 השבועות כי זה לא קשור. בכלל.)),

איך היא מנסה לנתב איזו דרך בין קודש לחול,

וכי אפשר לעשות מדינה שאין בה בכלל סאטירה ורק שאיפות עליונות לקודש,

וזה רק ההתחלה.

לא שאני מסכים עם הדעות שלה, אבל אין ספק שהיא עושה את זה בכישרון ובחן רב. מאוד.

אני אפעם כמעט לא חוזרת על ספר יותר מפעם אחת

את הספר הזה קראתי כבר יותר מ10 פעמים, ואפעם לא נמאס לי.

הוא פשוט מלא בתוכן שניכנס בצורה הטובה ביותר ועמוס בדברי חסידות.

דימוי מצויין לנער בגיל ההתבגרו

ותמיד בסוף אני אומרת- שהלוואי והמדינה שלנו היתה כזאת- ממש כמו בימי דוד המלך.

וההמשך כנראה בעז"ה בקיץ- היא עובדת על זה.

יש לו עלילה מקסימה והיא יודעת לכתוב ממש יפה היא מעבירה את התחושות ותהליך ההתבגרות של איסתרק בצורה יוצאת מן הכלל.

פשוט ספר טוב אם מתחילים אי אפשר להפסיק מומלץ בחום!!!

- שהספר לא קשור להיסטוריה האמיתית של ממלכת כוזר.

תראה שכתוב שבעז"ה בקיץ...

לקחתי את הספר בעקבות המלצותיכם החמות,

ו... לוידת!

הכתיבה -

טובה מינוס לדעתי, לא סוחפת ולא מרתקת.

היה שם קטעון קטנטן שהרגשתי שהיא הכניסה אותי ממש לסיפור,

ספויילר -

כשמיכאל אומר שמע ישראל עם ההוא שנהרג..

כל השאר אני כל הזמן מרגישה מחוץ לסיפור, לא הצלחתי להכנס לדמויות בכלל.

העלילה -

לא ממש ברורה, ואולי זו הבעיה שלי.. אבל קראתי כבר לפחות רבע מהספר ועדיין לא כ"כ הבנתי מה היא באה להביע. כ"כ הרבה שמות מוזרים ולא קליטים אינלי מושג מי זה מה חוץ מאיסתרק ומיכאל. לא הבנתי לגמרי מי טוב ומי רע, למה וכמה.

אני ממשיכה לקרוא את הספר, מחכה להגיע לחלק המעניין כי קיבלתי עליו באמת המלצות חמות,

כנראה זה עניין של סגנון. 

וזה היה מדהים!

באמת תמשיכי עם הסיפו ועם קשה לך עם השמות בסוף יש מן מילון שמות מי זה מה אז תעייני בו

בהצלחה,תהני!

המשכתי והוא נהייה לאט לאט יותר מעניין, למרות שעדיין לא הצלחתי להבין מי זה מי ולדעתי היא קצת הרסה לעצמה את הספר מרוב רצון לעשות אותו "וואו" ומותח.

ובכולופן - הספר הזה קצת קיצוני מידי לדעתי.

היא ביטלה לגמרי את הגוף ואת העוה"ז,

אני אישית לא מסכימה עם משפט כמו "העוה"ז והעוה"ב פשוט לא הולכים ביחד"

כי עובדה שאנחנו פה בעולם והתורה לא ציוותה עלינו - אל תאכלו, אל תשנו, אל תהנו, 

היא ציוותה עלינו - תאכלו כשר, תישנו ותצברו כוחות ותקומו בזמן לתפילה ולעבודת ה', תהנו - תקראו, תשמעו מוזיקה, אבל שהכל יהיה כשר, תהיו בחברה אבל שהחברה תהייה טובה וכו'

בעוה"ז זה גוף ונשמה.

ברעיון היא צודקת - ומזה בעיקר נהנתי בספר! שאנחנו צריכים להתגבר על החומר, שאנחנו צריכים לעבוד את ה' מתוך שמחה ורצון להיות במקום הזה ולא בקנאה ובפזילה לתרבות המערב, הכל נכון... אבל לבטל את זה לגמרי?

אישית - אני לא מסכימה.

יהיו שיחלקו עלי אני בטוחה

אבל עשינו עליו הצגה השנה....
היא יצאה מהממת. באמת.

[אתם לא מבינים איזה תענוג זה פשוט לשבת ולראות את כל ההצגה, ככה, פשוט מושלמת]

יש משפט חסידי שאומר: האסור אסור והמותר מיותר

הנקודה שהיא חידדדה בספר לדעתי- זה שאם כל זה שאנחנו אוכלים, ישנים, עובדים,

זה לא בגלל שזה הרצון שלנו אלא, בגלל שאלה הם הצרכים שלנו וככה ה' ברא אותנו- אבל לא להינות מזה- בתור הנאה, הבינות??

המשפט: העוה"ז והעוה"ב לא הולכים ביחד- בא לבטא את זה שאנחנו צריכים להיות פנויים רק למה שה' רוצה ולקיים את המצוות (עם כל הגשמיות שבהם) רק בגלל שזה רצונו של ה', לא כי הנפש מתאווה

ולא באתי לחלוק- אלא להבהיר.

אחלה כתיבה, אחלה עלילה

הרעיון קיצוני, אבל זה ספר, מותר לו...

יש שם המון(!!!!) קללות..

ואני לא זוכרת אם יש שם עוד קטעים לא צנועים,כי קראתי את זה ממזמן..

הספר הזה גרם לי להרגשה רעה-אני לא מתכוונת לקרוא אותו שוב..
 

בס"ד

הסבר לקשר ביניהם: לעלילה באסופית לוקח שניייםםם להתקדם, זה משהו כמו (במילים שלי כמובן): "קמתי. השמש זרחה, הציפורים צייצו, מכונית חלפה... עשיתי צעד לרדת מהמיטה. השמש המשיכה לזרוח אבל בגלל ששיניתי זווית הצל של העץ נפל לי על הפנים, היה ריח של חביתה באוויר... התקדמתי לכיוון הארון. ארון עשוי עץ ישן עתיק בצבע אלון עם קילופים בצדדים...בתוכו בגדים.... בלה בלה בלה בלה... אחרי חצי ספר היא סוף סוף לבושה ויכולה לרדת למטה! אי אפשר לסכם את זה ב"קמתי, היה יום יפה בחוץ, התלבשתי בזריזות"?!

ככה גם מישו לרוץ איתו.......העלילה מתקדמת לאט מידי בשבילי...... (אוקיי, האסופית הרבה יותר מוגזם, אני מודה)

מאוד אוהבת את הספר הזה!

קראת את שר הטבעות?!!

זה כלכך מייגע!

אחרי שעוברים את הכמה פרקים הראשונים אי אפשר להפסיק....

ה ספר שנכתב אי פעם

מומלץ מומלץ מומלץ

מילה לא תקלט לי.

זה היה מייגע.

גם שכשהתאמצתי לתרכז נהנתי מאוד!

אבל היה קשה לי לקרא ברצף.

העלילה מתפתחת בצורה איטית במיוחד

אבל האסופית ומישהו לרוץ איתו - בפרוש לא!

קצת סבלנות בחיים...

אם את רוצה תסריט - תקראי תסריטים.

כל ההבדל בין ספר לסרט הוא התאורים האלה בדיוק.

כל מה שאי אפשר להעביר בתמונה.

ניסיתי פעמים להתחיל את "מישהו לרוץ איתו", אבל הוא עשה לי בחילה, משום מה... משהו בו דחה אותו. מן דיכאון כזה.

למרות שכל החברותש לי מתות על הספר הזה.

עליו (בחום, מאוד בחום)....

יצאתי ממנו בתחושה של איכס.
קראתי אותו לפני איזה שנתיים ולא זוכרת ממש פרטים, אבל זכור לי שהוא קצת מלוכלך... לא זוכרת עד כמה..

בס"ד

אני חושב שהסרטים הרבה יותר טובים

המבנה של הסרט הרבה יותר הגיוני, הקרב (המיותר לחלוטין) על הפלך מוסר, חרבו של אלנדיל מחושלת מחדש ברגע מאוד דרמטי ולא בצורה סתמית כמו בספר ועוד.

או שהמצאתם לכם שם שקשור אכשהו לאותיות המקוריות ואיתו הלכתם כ הדרך.

אני פשוט לו מצליחה להגות המחשבה את הצרוף אותיות הזה של שמום מקומות ואנשים ויצורים

באמת באמת שלא חשבתי שמישהו אומר שהסרט יותר טוב מהספר!

סליחה אבל הסרט ד פ ו ק  ברמות-

הרסו את הדמות של פרודו, הפכו אותו לבכיין חלשלוש במקום הסובל בשקט ובהשלמה,

אראגורן קיצ'י ברמות מזעזעות וכ"כ לא הצליחו להעביר את המיוחדות שלו, עשו אותו גיבור אמריקאי בנאלי ומשעמם,

על לגולס התלהבו יותר מידי,

תקעו את ארוון בכל מקום, מה היא קשורה? בספר יש לה בדיוק שתי שורות והיא ממש לא צריכה יותר,

ובאופן כללי הדמיות ממש לא תואמות את הדמיות בספר. 

אם אתה חושב שהקרב על הפלך מיותר אז ממש לא הבנת חצי מהספר. זה אחד הקטעים היפים והחשובים בספר והוא סוגר כ"כ יפה את הספר. (זה עוד דפק בסרט- אין סוף ברור כמו שהגדירו את זה- שעתיים סרט ושעה סוף...)

ואני יכולה לפלסף על זה עוד הרבה אבל אין לי כוח ואתם לא תקראו,

אז אני אסכם שזה הספר הטוב ביותר שנכתב ב200 שנה האחרונות. (ובעצם גם לפניהם)

שוווהשווהשווה קריאה!!!!

לילה טוב

כבר יומיים שאני רוצה לכתוב תגובה ל golani ולא מצליחה למצוא מאיפה להתחיל.

הסרט יותר טוב מהספר?!

הקרב על הפלך מיותר?!?!?!

OMG, כל כך כל כך לא!

מדבר, מסכימה עם כל מילה שלך.

ויש לי עוד מה להוסיף, מקוה שאני אספיק מאוחר יותר.

זה שהתרגלנו פשוט שאחרי שקראנו שורה/קטע הבנו אותו

בשר הטבעות עד שאתה מבין את העלילה אתה יכול למצוא את עצמך חוזר על אותו קטע 3 ו-4 פעמים עד שהבנת    הספר הוא באמת טוב אבל רק כשאתה מתאמץ להבין אותו..

העלילה סוחפת נכון אבל א' לוקח לה זמן להגיע וב' בשביל להבין אותה צריך קצת מאמץ ..טוב נו הרבה.

יש לי תחושה שתצליח לעמוד בזה 

אבל יש משהו בדבריך, התרגלנו לשפה כ"כ רדודה שכשפוגשים שפה עשירה ומורכבת יותר זה נהיה מיגע.

פשוט חבל!!!

אבל זה היה מ-ש-ע-מ-ם בצורות כ"כ משגעות שפשוט לא הצלחתי להמשיך..הגעתי בערך עד |חוכך בזכרונו|..אולי הסיפור על זה שגנב את הטבעת מהחבר שלו ונהיה יותר ויותר רע ולא אנושי,והיה באיזו מערה עד ש..נו..זה שעזב לפני שהתחיל הספר (ומסופר על זה בהתחלה) לנדודים שלו לקח ממנו את הטבעת..משו כזה..אולי טיפה יותר מאוחר הפסקתי,אבל אני כבר לא זוכרת איפה..אולי כשנו..זה השני יצא למסע גם כן..

צר לי לבשר לך שקראת את ההוביט ולא את שר הטבעות...

ולדעתי הוא באמת פחות טוב

שבת שלום!!!

ואני זוכרת בוודאות שכשקראתי את ההקדמה-מבוא היה כתוב על ההוביטים וכמעט לא הבנתי ואז היה כתוב שכל זה מסופר בספר "ההוביט",ותהיתי אם כדאי לי לקרוא אותו בשביל הרקע..

חוץ מזה,מה שכתבתי - על זה שעוזב ראשון (אני זוכרת שהוא מתחיל בב') - לא כתוב בספר..זה כאילו מסופר לפניו..בספר עוזב השני (מתחיל בפ')..

שבזה אני מסכימה איתך היא ממשממש מיותרת....

המלצה, נסי שוב אבל הפעם מההתחלה 

ולא צריך לקרוא את ההוביט כדי להבין את שר הטבעות.

====

ולכולם, למרות כל הסטיגמות והדעות והתאוריות שרצות על הספר הזה, שווה מאוד לפתוח ונקות את הראש ולקרוא אותו. אולי תגלו שהוא לא בדיוק מה שחשבתם או שמעתם עליו.

שבוע טוב!

וגם חלק מהספר..

ולא הייתי מסוגלת להמשיך.

אולי אקח את זה שוב כפרוייקט נסיון לחופש..|חולם|..כשיהיה זמן..

אבל בסרט יש גם פרטים טובים.

אותו..

והסרט מייצר יותר רגעי שיא מאשר הספר, עדיין הספר יותר טוב אבל הסרט מהווה השלמה מצוינת.

והתפקיד של ארוון ממש לא מיותר.

אני בעד שלושת הספרים (או נכון יותר שני הספרים והסוג השלישי).

כשלמדתי הוראה, מסרתי פעם שיעור על העץ הנדיב כך שעליו יש לי ממש המון מה לומר...

אותי- אותנו לקרוא משהו שלא קראנו...

מה דעתכם?

אם לא- אז אני בעד יש ילדים זיגזג.

אני אשמח לקרוא אותו שוב ולחשוב עליו לעומק.

אני אבדוק אם יש אותו בספריה..

אני חושבת שעדיף הכיוון של ספר כזה קצר. יותר קל להתמצא, ומלבד זאת - אני אישית קוראת מהר מאוד, לפעמים 200 עמ' תוך שעתיים ואפילו מהר יותר - תלוי ברעש ובהסחות הדעת.. ;) ומנגד יש כאלה שקוראים לאט מאוד. ו - ספר כמו "העץ הנדיב" כולם יכולים לגמור תוך יום, אני מניחה.

רק כדאי לבדוק שבאמת יש מה לדון בו, גם מהבחינה הספרותית - השפה, המבנה וכו'.

כל הכבוד!

ספר שכבר נחרש נזרע ונחרש בשנית קצת מיותר לשאול עליו שאלות, כלומר 

העיקרון של קבוצת קריאה זה להגיעה למסקנות עצמאיות לא? (ככה אני הבנתי לפחות)

להסיק מסקנות חדשות מהעלילה ולהבין דברים שהיו מאחור ולקחת השלכות ממנו ליומיום

וספר כמו העץ הנדיב כבר ידוע על פה ונחרש לרוב. לפחות רובנו  קראנו אותו ועליו, ככה שזה פשוט

להיזכר מה שמענו, מה אמרנו ולשפוך, זה יכול לקרות עם כל ספר אחר

נכון, אבל בעץ הנדיב הסיכוים גדולים הרבה יותר.

בקיצור אני אישית מעדיפה את 'יש ילדים זיגזג' (טרם קראיתיו) 

אחרי שלא הצלחתי להשיג את שני הספרים הראשונים בקבוצת קריאה תאמינו או לא,

השגתי את יש ילדים זגזג!!! |מרוגש|

זהו,

אני חושבת שהדיון נסגר |מלא בעצמו| 

סתם..

(אבל אני אהיה שווה שני קולות, נכון?!)

מאיפה הגעת לבחור את הניק 'הרהור עמוק'?

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה?!?....

ספר מהמם [=