פורום סופרים וספרים (עמוד 75)

אולי לא כולם יאהבו את החיבור של שואה והומור....

בעצם, מי יכול לאהוב???

אבל עובדה! אהבתי!

התיאור של המלחמה מנקודת מבטו של כלב, מקורית מאד אולי, ואולי נשמעת צורמת, בהקשר הזה,

 אבל גם נותנת אספקט נוסף לסיפורים שכולנו מכירים....

ובכל מקרה ההומור (השחור...) הזה עם הכתיבה המיוחדת של אשר קברביץ בהחלט דיבר אלי.

ספר שמאוד נהנתי מימנו. אחד הספרים המצחיקים שקראתי כבר הרבה זמן.

ובהשפעתו קניתי  גם את אחד הספרים של אותו תחבר (בצבע ירוק...) ולפני שפתחתי אותו, אמרו לי שהוא יותר גס מספר... ספר משבוע הספר... עצוב... לא פתחתי אפילו!!! (קניתי עם אח שלי בהמלצתי... עם המבצע של המילואימניקים אז זה לא עלה כסף....)

|מבואס ממש ממש|

עלילה יפה, כתיבה טובה. היו כמה קטעים שההומור היה שחור מאוד. אבל עשה לי חשק לקרוא עוד ספרים שלו.

כזה שמיועד לגלגל את הקורא מצחוק, ממש לא.

הוא שנון - מעצם היותו מסופר מפיו של כלב

הוא גם חדשני מאותה סיבה, ומרענן - כנ"ל

אבל העלילה, המאורעות - הם נוגים או עצובים, בהתאם לתקופה!

ומה שמיוחד בספר הוא, לדעתי, שדוווקא מזווית הראיה הזו, הכלבית,

דברים רבים, וגם עובדות שכבר כמעט  'טריוויאליות' עבורנו כקוראי - שואה וותיקים

מקבלים משמעות חדשה, לעיתים מצמררת ולעיתים נוגעת,

כשהם מוצגים מזווית הראיה הנאיבית - פשטנית של הכלב.

לסיכום:

ספר חזק, קריא ומהנה.

צר לי על היותי משבית שמחות. אבל...

הנקודה המקורית היחידה של הספר - שממצה עצמה אחרי פרק זמן קצר בהחלט, אגב - היא היות הסיפור מסופר מפי כלב. בדיחות שחוקות, עלילה לא מקורית (עיבוד של לאסי חוזרת הביתה). לא היה קטע אחד שהפתיע אותי. אחת מהבעיות שבו (אם לא הבסיס לכולן) היא שהסופר ( גם בקלמן קימרלינג  - ספרו הבא- הנקודה מורגשת) מתפזר. הוא מנסה לכתוב סיפור שהוא גם שנון, גם מפתיע, גם מקורי ומותח, גם על השואה וגם נוגע ללב. אבל צר לי, אין מספיק כישרון לכך. אז נשארנו אם קצת מהכל, בסלט עיסתי ודלוח (בקלמן קימרלינג זה מורגש אפילו יותר. באמת מדהים.) 

סליחה על הביקורתיות. 

לקלמן קימרלינג...

פשוט אין מה להשוות!! (לטובת הכלב היהודי כמובן...)

ודוקא זה שהוא לקח את הרעיון מלאסי...(לא ממש אבל ניחא.. נניח שכך..) יפה בעיני, זה טווסיט חדש למושג נאמנות של כלב (דוקא במקום ובזמן שמה שהיו פעם בני אנוש התדרדרו לרמ תת בע"ח)..

אני לא ממליצה בכלל!

אחי קנה אותו לאבי ליום ההולדת וקראתי אותו והזדעזעתי פשוטו כמשמעו!

חוץ מהעובדה שהכלב מאוד מסור לבעלים היהודיים שלו (יחסית מסור) זה ספר עם קטעים מגעילים ברמות על אני ממש לא אהבתי.

ואז היא התחלפה או משהו כזה?

או לא משו.. הוא כמו כל ספר חרדי חוץ מזה שהוא מותח ממש ממש!! אני לא הפסקתי לקרוא אותו..

יש אחלה ספרים.... (כמו צביקי גרין, איזה ספר, יצירת מופת"...)

ספר נחמד ותו לא.

אבל בהחלט יצירת מופת (הדרך שבה זה כתב, הרגשות שהוא מרגיש, זה אמיתי ברמות, זה פשוט טוב!...)

ספר טוב. נהנתי לקרוא אותו

ספר טוב..תלוי לאיזה גיל..מביע במושגים פשוטים ואמיתיים מהי חברות, מזה נאמנות ומסרים שבאמת חשוב שאנשים יקבלו כבר מגיל קטן..מומלץ בחום!

לפני כמה שנים (ארבע חמש.. משו כזה..) קראתי את קוראים לי צביקי גרין ופשוט בכיתי!

אני אחת שממש בוכה מספרים וסרטים מרגשים!

זה ספר יפה תלוי לאיזה גיל  קראתי כשהייתי קטנה וממש אהבתי וקראתי עכשיו והוא קצת יותר מדי לא יודעת אבל משהו הפריע לי בו..

לא שמתי לב לזה..

(אגב, החלטתי לתת הזדמנות שנייה לפרסי ג'קסון..)

אם דיברת על דיוניסוס, אז הוא שונא את כולם באופן ברור.

אני יכולה לראות את הקווים המקבילים. זה די מעניין.

למרות שהארי הוא לא ילד בעייתי, ופרסי כן- הוא דיסלקטי ויש לו בעיות קשב וריכוז.

הגיבור, הסיידקיק, המנטור... לא משהו חריג לדעתי.

(עם כל הכבוד) ..

=)

ב"ה

ואחד ההבדלים הענקיים שמצאתי  זה שהמיתולוגיה היוונית מעודדת זנות! פשוטו כמשמעו

כל אל הולך אם אישה (ועוד אחת ועוד אחת..) אחרת.

מה זה ניראלכם יעשה לילד בן 10 שקורא את זה?

זה מסר שנכנס לתת מודע שלו!

למחשבה.

ואהבתי את ההשואה...

וצחקתי שהשווית את טייסון- לרון.. זה היה מ צ ח י ק...

אבל אשקרה שחכת את תאליה!!

למרות שבסוף היא עוברת לציידות...

ועד כמה אשוואות...

בית סלי'תרין- ביתן ארס

קלאריס- דראקו מאלפוי

וולדמורט- קרונוס

ו..  תאליה.. אני לא יודעת למי להשוות אותה..

כך שיש גם דמויות שלא מופיעות בסדרה השניה.. כמו פרד וג'ורג..

וגם ג'יני..

כי במקרה הזה פרסי אמוהב באנב'ת ולא בג'יני...

לאחים שוד+בלאקג'ק..

למרות שנסחפת, העיקר שרוב הדמויות העיקריות חופפות.

עדיין לא משהו מיוחד.

אורח החיים הזה היה מרכיב משמעותי במיתולוגיה היוונית [אבל לא דומיננטי כמו שאתם חושבים], אבל זה לא אומר שריק ריירדן "מעודד" ילדים בני 10 לאורח חיים כזה. הוא מביא פיסה חשובה מאד מההיסטוריה של התרבות [ואני לא יכולה להדגיש עד כמה משמעותי היה החלק של יוון העתיקה בעיצוב התרבות המערבית] ומציג אותה באופן נגיש לילדים ודי נאמן למקור. לדעתי הוא עושה עבודה מצויינת. כמו כן, בספר מודגשים באופן חיובי ערכים של חברות, נאמנות, אומץ, שוויון, מודעות עצמית ושיתוף פעולה. זה מה שהספר מעודד.

אבל את לא יכולה לשכוח שפרסי ג'קסון מיועד בעיקר לילדים עד גיל 15\14..

הארי פוטר זה ליותר גדולים( למרות ש ה ר ב ה  ילדים קטנים קראו את הארי פוטר עדיין יש דברים רבים שמבנים רק שיותר גדולים..)

שנפגשת כל כמה זמן לאחר שכולם קראו ספר מסוים שהם קבעו ומשוחחים עליו.

או ככה זה לפחות באזור שלנו...

בעזהי"ת

13. תנו חמישה מאפיינים סימבולים בסיפור שמוסיפים לו נופך אגדתי (לדוג' שיבולת הזהב...) שיבולת הזהב. תשומת לב לפרטים הקטנים. גנטיקה. סודות. פלאשבקים.

אין שאלה מספר 10, שמתם לב לזה?

קודם כל אהבתי את ההגדרה  המושאלת חצוי-דם...

ושאלתי: באיזה אופן הם התכוונו להעביר לו את כל המסרים הללו?

אם גבי רקמה את העניינים באופן גאוני כזה שהיא לקחה בחשבון את הכל,

או שסתם, עצם ההיכרות עם הפלג המשפחתי המופרע גרם לכל המטען הזה לצאת מאליו,

ושזה לא היה מתוכנן עד כדי כך.

בהנחה שלא גבי רקמה את העיניינים באופו גאוני, אלא שהיה מדובר בצירוף מקרים מדהים.

מה היה שם בהפתעה שהכינו אבא של נונו וגבי???

גם אני חושבת שמדובר במשהו שקשור למורשת שלו, אבל מה?

מה כבר אפשר להעביר באמצעות קרקס???

והאם באמת הם התכוונו, לפתוח את הקלפים, ולספר לו, מי היתה אמו באמת??

האם זה הגיוני??

ומצד שני, ברור שהיה שם משהו משמעותי, זאת בעקבות הרצינות שלהם, וההשקעה שלהם בעניין.

מעניין אותי אם דויד גרוסמן חשב על מה היה שם באמת....

אבל אולי זה מה שהיינו אמורים להבין?!

לדעתי ההפתעה המקורית היתה פשוט, הפתעה! לשמח את הילד ביום ההולדת. אני לא חושבת שהיתה לאבא שלו איזו כוונה לגלות לו את הסודות.

1. כי היא אוהבת אותו? כי היא רוצה בטובתו של נונו.. נראלי האהבה שלה לנונו מחזקת אותה.. אבל וואלה> לא חשבתי על זה..

2. סוגשל קרקס נודד.. משו מגניב כזה..

3. אמ.. ישמצב.. ת'אמת שאינלי מושג... אנלא יודעת כלום בנושא הזה..

4. הוא קצת בוגר לגילו אני חושבת.. (חח.. אחשלי בגיל הזה.. והוא כזה תינוקק!) אבל באופן כללי אני חושבת שהוא די נורמאלי..

5. גבי. אבל היה קטע שממש התעצבנתי עליה.. ואז חזרתי לאהוב אותה..

טוב.. אין לי זמן עכשיו, אני ימשיך מאוחר יותר..

אז כאילו בפורום במקום להיפגש, מדברים על הספר פה?

לא בכינוי)

כמו שיודע כל חובב ספרים מושבע (שלא לומר תולע ספרים...) אין לך הנאה גדולה יותר, מקריאת ספר טוב, כי אם אחת- דיון אודותיו עם חובב ספרים או תולע אחר!!!

וזאת מטרתה של קבוצת הקריאה!

(מלבד מטרות המשנה של עידוד קריאת ספרים איכותיים, ושאר מטרות דידקטיות כגו' דא...)

למעשה הפורום כולו הינו במה לדיונים אודות ספרים, אלא שלא תמיד דיוניים פוריים, מצליחים לשגשג. ולכן החלטנו ליזום קבוצת קריאה, שתקרא בפרק זמן נתון (או קודם לכן...) ספר שמוסכם על כולם, ואח"כ ידייינו עליו חברי הקבוצה.

לאחרונה עלה כאן שרשור נהדר, אודות בסדרת הארי פוטר, והוא למעשה התגשמות קבוצת קריאה ספונטנית ומשגשגת.

גם השאלות שהועלו כאן לגבי בספרים הנבחרים לקבוצת הקריאה, מיועדות לתת בסיס והנחיה בלבד לדיון ספונטני, שהייתי רוצה שיהיה בעקבות התשובות שמעלים פה המשתתפים.

לדוג' אם אחד המשתתפים ענה שלדעתו נונו הוא ילד נורמלי, ובעיני זה לא כך, אז אני יכולה במסגרת השרשור הזה, לשאול אותו על כך וכן הלאה וכן הלאה....

אני מקוה שהובנתי.

ואם יש שאלות נוספות אשמח להשיב.

אז יאלה קדימה תשתתפו!!!

אבל סתם כמה נקודות שחשבתי עליהן:

בטוח שגבי תיאמה את המפגש של נונו עם פליקס (ברכבת) כי אחרת זה הופך את כל הסיפור למופרך וכמעט לא מציאותי (האמת היא שהוא די כזה, אבל עדיין יותר הגיוני לי שגבי תיכננה את זה מראש ולא גילתה ליעקב).

ממש מדהים בעיני שגבי הצליחה לחבר את נונו לסבא וסבתא שלו בלי שאף אחד מהצדדים יהיה מודע לכך, עם ההערצה שלה ללולה (ככה קראו לה?) וסיפורי הגבורה על פליקס.. ומה שיותר מדהים זה שהיא עשתה את זה למרות שזה מחבר את נונו לאמא שלו ועלול להרחיק אותו ממנה..

בקטע שנונו מנחש את המספר של הכספת- בהתחלה שהוא הצליח לנחש לבד קצת כעסתי על גרוסמן שהוא נסחף עם הדמיון והקטע הזה ממש לא הגיוני ולא אמין בעיניי, אבל מיד אח"כ כשזה הסתדר עם תאריך הלידה-נרגעתי. זה הרבה יותר מתאים לעלילה, והרבה יותר מציאותי.

ממש נחמד להתחכך עם עולם הפשע כשהוא מופיע בספר, וכשקוראים עליו בבית המוגן, מתחת לשמיכה הנעימה. נראה לי שזה מה שהופך את הספר למהנה, אם הוא היה מספר רק על החיים הרגילים בלי שום שבירה של מוסכמות ופריצה של גבולות הוא היה ממש משעמם. אז כן, נהניתי מתיאורי הפשע שהופיעו בסיפור, ואני חושבת שאין בעיה חינוכית אם בנ"א בוגר קורא את הספר (כמובן שלא הייתי ממליצה על ספר כזה לילד/מתבגר שנמצא בשלב שבו עדיין לא מבדילים בין דמיון למציאות ובין טוב לרע..)

זהו בינתיים. בעיניי זה ספר ממש יפה, מעניין, מומלץ, נקי ומשאיר חומר למחשבה. שירבו כמותו בישראל

ושלום מחודש, כי הרבה זמן לא הייתי.

1- כי היא מאד אוהבת אותו, וכי בתכל'ס הוא גם אוהב אותה וקשור אליה, בקשר מציאותי חי ואמיתי.

2- כנראה הפגישה עם השוטר והגנב, אולי עוד כמה הצגות בסגנון, אולי איזה אופניים לקינוח

3- כן! כן! כן! מאד מאמינה בזה.

4- נורמלי, עם אופי של אמן, אולי איזה ליקויי קשב וריכוז..

5- צריך להגיד?? ברור שאת גבי. נראה שגם הסופר מאד אוהב אותה.

6- שהוא לקח אותו ללולה צ'יפרולה.

7- הטריד, כן . היו חלק שגם נהניתי.(במיוחד הדחפור והים)

8- כן, יש משהו כזה. אם כי הגיבור מעביר את ההרגשה הלא נוחה עם הפשעים, ולולה צ'יפרולה מאזנת . בעיקרון אני מאד אוהבת את הספר, ולא סתם אפילו הניק שלי על שמו, אבל כמו שקרה לי עם עוד הרבה ספרים, אני מסתכלת עליו שונה עכשיו(בתור אמא). מפריע לי לא רק הפשיעה, אלא גם הלגיטמציה לחיים בלי שום מחויבות , ולאהבה בין איש לאישה בלי חתונה וברית מחייבת ועם קשר לחיים. היאוש של פליקס מלהיות בתוך העולם ה"נורמלי" ובתוכו למצוא מקום לביטוי,לחיות עם אישה חיים שלמים להיות משפחה אמיתית.זה מסר שצורם לי.

9- אממ.. השאלה הזאת כתובה בצורה שקצת קשה לי להבין... יש אגדתיות בסיפור אבל יש עירבוב גדול בין מציאות לאגדה לחוש שישי שלפעמים באמת יש בחיים. לא יודעת אם הייתי שמה את הסיפור בקטגוריית האגדות

11- וואו!! והקלה, ולחץ- כי מה יהיה עכשיו כשאבא שלו ופליקס יפגשו? ושזה מדהים שהוא הרגיש את אמא שלו, וגם- שתפסיק לעבוד עלינו, אין כאלה דברים..

12- 55% היגיון 45% דמיון. אבל זה שאלה לא פיירית!!

14- צעיף סגול, חליל, העיניים המרוחקות זו מזו, המקום שהאבא וזוהרה גרו בו אחרי שהתחתנו (הר הירח?), הדרך שבה זוהרה מצאה את מותה, הפשעים בארצות הרחוקות עם המלכים והתכשיטים והאבנים טובות .

איך אזכור עד לשירחיב ה' גבולות זמני את כל הספרים המומלצים - איני יודעת...

(טוב טוב, אני יודעת לכולם אין זמן, ועדיף לקרא כל פעם קצת מאשר לא לקרא,

אבל הבעיה אצלי היא - חוסר שליטה די חמור כשמדובר בספר טוב,

ואז בהכרח נדחקים אחור הדברים המשעממים בחיים....

רק בשבת יש יותר אפשרות, אך אם לא אסיים עד סופה את הספר?)

מלבד הכלב - אני חושב שהוא (או ספר יום הדין? גם מומלץ) זיכה את קוני וויליס בהוגו ונביולה. יש מספר סיפורים שלה באתר בלי פאניקה. מומלץ בהחלט.

מועדון גרנזי- ספר נהדר. נתן לי רשימת קריאה מספקת בהחלט. (ידעת שהסופרת מתה לפני שהספיקה להוציא את הספר? הנכדה שלה עשתה זאת במקומה.)

כדאי שתכוון את שאלתך ...

בעזהי"ת

חוץ מהעניין הזה של 'גיבור כל יכול' ו'העוזר השפוט שלו',

זה ספר טוב.

ספר מצוין שאני ממליץ מאוד

אני אכשיו קורא התחלתי לקרוא את השני

אין על הסידרה הזו, היא שניה רק להארי פוטר...

איזה סגנון? מי הסופר? כמה ספרים? נקי? על מה מסופר?

הסופר - אואן קולפר

6 ספרים

הסדרה נ-ק-י-ה! לגמרי!

מסופר על ילד גאון (ופושע) שמגלה את עם הפיות שנמצא מתחת לאדמה,

ועל כל ההרפתקאות שהוא עובר יחד עם עם הפיות כדי להציל את העולם....

ואני ממש רוצה את השאר סדרה ממש טובה

 אואן קולפר כתב את הסידרה.

בינתים יצאו שש ספרים.

הגיבור של הספר הוא כמובן ארטימס- ילד בן 12(בספר הראישון). ארטימס גילה עולם שלם של פיות מתחת לאדמה , ובעזרת השומר ראש שלו הוא מנסה לחטוף פיה.. הסידרה הפכה לרבת מכר בכל העולם.

עצוב, אבל קראתי רק את שלושת הספריפ הראשונים!! לא הצלחתי להשיג ת'שאר..

הוא שמדובר בסדרת אקשן, פשע ומעל הכל, טכנולוגיה. הסופר הצליח להכניס פה סרט בזעיר אנפין, במסווה של ספר, וכולל בפני ידע טכנולוגי הנדרש בספר, כך שהידע הזה רק מוסיף "פלפל" לסדרה...

חוץ מזה שהספר מצליח לצעוד על הקו העדין והמוצלח בעיניי של פשע לעומת "גיבור" ו"להציל את העולם" - כלומר, הספר לא קונבנציונלי בכך שבסופו של דבר מדובר בפושע אינטרסנטי למדיי - אבל הסופר מצליח להטות אותו ככה שיעזור לעולם ויגלה דברים חדשים על עצמו...

מעבר לכך הקונספט די מוכר - כמו שכבר אמרו, גיבור, עוזר שפוט אבל רציני ומאיים למדי, עולם בדיוני (הפיות)ורעים - בכל פעם אחרים). וטכנולוגיה.

סדרה מוצלחת מאוד לדעתי!

השני פחות יפה... המלצתי- תדלג עליו... יש בו כמה דברים חשובים אבל לא עקרוני לספרים הבאים...

להללושי- לדעתי היא עולה מבחינות מסוימות על הארי פוטר אבל אין אין על המשחק של אנדר ה-סדרה הכי יפה (חוץ מכמה ספרים משעממים שיש בה וכמה ספרים גסים... אבל 3 הספרים הבסיסיים שלה מהממים! )

לא ארוך ומלאה. תמציתי מספיק. 227 עמודים.

הוא די מצריך מחשבה, לכן לא הייתי ממליצה עליו לילדים אבל למבוגרים ואפילו לנוער הוא ספר מצוין.

הנה ה"קדימון" של הספר, שהוא בעצם הכריכה האחורית עם קצת אנימציה.

http://www.youtube.com/watch?v=__O9fgZ5fbM&feature=youtu.be

אז היום שאלתי בספריה, והספרנית אמרה לי שהם הזמינו את הספר אך הוא עדיין לא הגיע, והם כדברייך שמעו שזה ספר מיוחד במינו!!

טוב אז אני מחכה... (מתלקקת כבר מראש...)

ספר זורם, חמוד, לא קיטש מידי ומעורר מחשבות והרהורים..

מזמן לא נתקלתי בספר ישראלי שגרם לי לחייך כשסיימתי אותו.

תודה על ההמלצה!

קניתי, ואמנם עוד לא סיימתי- אבל אני כבר ממליצה עליו!

שנון, עמוק ומעורר מחשבה, מלא בסוויצ'ים מפתיעים, דמויות בנויות.

יצירה יהודית מקורית ומדהימה!

ואכן- נקיה. (המחבר דתי אאל"ט)

גיליתי את זה בשבוע שכבר.

חפשו גם את הבלוג שלו- "נקודותיים".

מפתיע.

כשקראתי אותו עלתה במוחי האפשרות שהוא דתי, אולי משהוא ב.. אינלי מושג, האמת,

ובהמשך הספר ביטלתי את המחשבה הזו.

ואני לא כותבת מתוך ביקורת, פשוט זה לא כ"כ מורגש ולהיפך.. הנק' שהוא כותב ממנה היא לא כ"כ דתית, בעיני.

אבל קטונתי.

וזה ספר ממש מעולה, דרך אגב

די ברור שהוא ניסה באופן פעיל לכתוב ספר שקורה ב"שום-מקום ספציפי". אפילו השמות של הדמויות כולם מאד ישראלים- אבל גם מאד לא [אריק, גיא, מיכאל, נטלי, שלא לדבר על אמילי ופייר]. וזה בסדר, זה גם מוסיף מעט למימד הסוריאליסטי וגם יעזור לו מאד במקרה שינסה לשווק אותו במדינות אחרות.

זה ספר טוב.

קניתי,וסיימתי בשבת,וזה אחד הספרים הנהדרים שקראתי.

כ"כ עמוק,ומסודר,משהו-משהו.נהנתי מאוד מאוד,וממליצה בחום.

ובסוף,בסיום הספר,המחשבה הראשונה שהדהדה לי היא - אוּ,איזו עבודה קשה יש לה'

מעורר השראה, כמו ששיראל אמרה ,

באמת מקסים .

זה ספר מתוק, בלי ספק.

אבל יותר כמו תסריט להוליווד. לא יכולתי לקרוא אותו יותר מפעם אחת.

הרעיון מקסים והספר כובש אבל עמוק זו לא ההגדרה שהייתי נותנת לו.

מה זה המבט השטחי הזה?

לא להאמין שזה ישראלי..

רענן, מקורי, נקי(!!) כתוב בצורה חמודה וזורמת, שפה יפה עם חידודים נחמדים...

פשוט מותק של ספר!!

לא יודע מי הבמאי, אבל לוק בסון כתב את הספר

לוק בסון הוא הסופר, אבל גם במאי ... 

"פעם היו שואלים מה זה שוקת

היום שואלים מה זה פרדס.."

אמר יהורם טהרלב אאל"ט

עצוב.

בעזהי"ת

נכון, ביומיום מדברים בהיוש וביוש ודייייייי ולייקים למיניהם, ואני בהחלט לא מסכימה עם התרבות.

אבל דחילק, די לומר 'תרבות האס אם אסים' בכל כך הרבה זילזול, כמה דברים קמו רק מאס אם אסים? בתור חובבת נלהבת של הכלי המתוק הזה, שמאפשר לך אשכרה לשלוח מסרים לאנשים ושיקראו את זה מתי שבא להם, בתמציתיות ותכלס'יות מושלמת. 

למה 'תרבות המיקרוגל', וכל שאר כינויי הזילזול לדור של היום, הוא כ"כ נורא? מה, עדיף לכלות את זמנינו? מה שאפשר לזרז, להתקדם- למה לא?

כן, אני מעריכה מאוד את השפה הכתובה.קוראת ממוצע של 30 ספרים בחודש לפחות. כותבת לא מעט, כושר ביטוי טוב, כל הדברים המילוליים האלה.

וכן, יוצא לי לפעמים לשלב בדיבור מילים מהסלנג. יודעים מה? יוצא לי לפעמים דיבורים שלמים בסלנג.

ו-א-ז מ-ה?! מי קבע שמילה שחידש בן יהודה, ומחילה אם יישמע זילזול חלילה מדברי, חשובה יותר ממילה שהתחדשה תוך כדי דיבור? מי קבע ש'מה נשמע' זו הדרך הנכונה לדרוש בשלומו של אדם, ולא 'מה ניש'? 

סתם אנשים שמחפשים דברים לצאת נגדם. 

בס"ד

א-ו-ק-י-! א-ו-ק-י-!

אז ככה- בקשר לפלא'....- ממש, מכשיר מקסים! ניפלא! וזה לא ציני,

אבל ברגע שהוא הופך ל"אינפוזיה" (כמו אצלך למשל...  ) אז הוא רע מאוד.

כל הקטע של הקדמה, סבבה, אני לא אוהבת את זה, אבל אני לא אומרת שזה מושחת...

אבל ברגע שמשתחווים לזה, שמשועבדים לזה, זה נורא! 

בגלל אותה תרבות, לאנשים כבר אין רצונות...

הם רוצים לעשות הכל מהר. להכין אוכל מהר, להגיע ממקום למקום מהר, לעבוד מהר, 

לשחק מהר...

בשביל מה??? הרי הם לא רוצים ש-ו-ם דבר חוץ מלעשות הכל מהר!! 

אין להם בכלל למהר... וזה יוצר מרדך אחרי כלום... שזה סתם בזבוז זמן אחד גדול.. (גם כן מהר!)

ובקשר לשפה- העולם נברא בעיברית... זאת השפה המתוקנת.

אלה השמות שניתנו לכל דבר.

וחלק מהתיקון לעולם הזה, זה לקרוא לכל דבר בשם שלו.

ואני לא אומרת שצריך להתחיל לדבר עכשיו בלשון התורה, כן חשוב שתיהיה שפה מדוברת,

אבל, והנה בא האבל הגדול, שפה מדוברת זה לא אומר שצריך לעוות שמות לכל דבר.

מה נישמע, ומה ניש, זה בכלל לא העניין...

העניין זה שאנשים ידעו את השמות. וידעו לקרוא בשמות.

כ-ן! ידעו מזה "שוקת", מה ההבדל בין "עתיק" ל "ישן",

ותפסיקו לעשות את כל ההפרדות האלה! העולם הוא אחד,

וכשהוא יהיה מתוקן, כשיבוא המשיח, (בעז"ה במהרה בימנו!) הוא יהיה גם אחד מושלם.

השפה לא חלק מהעולם הזה! וכדי שהעולם יהיה מתוקן, גם היא צריכה להיות מתוקנת...

זה לא עניין של סלנג לא סלנג... זה טיפ טיפה יותר גבוה...

בעזהי"ת

ולא, אני לא משועבדת לזה.

אבל, יש לנו קטע כזה, שבמקום לומר 'צריך להגביל את זה' ו'צריך לשים לב לא להשתעבד לזה', אנחנו יוצאים בצעקות- 'כולם היום משועבדים לזה!' ומביאים את הסיפורים הכי קיצוניים [ונדירים!], ו'המכשיר הזה זה מכת הדור והרס המדינה וצריך להשמיד אותו מיד'.

ולא; כ"כ הרבה דברים מדהימים התחילו בsmsים. את רוב הפרוייקטים שאני מרימה אני מעדיפה לעשות בsmsים; זה יותר נוח לי. ואולי דווקא בגלל התמציתיות של המילים. ובכלל, פלאפון חוסך כ"כ הרבה; ומי קבע שצריך דווקא כמו פעם.

וככזאת, היא דינמית וזה מה שעושה אותה כל כך מעניינת.

סלנג הוא בד"כ משעשע ומלא חן, ומי שמטיף נגד סלנג הוא בד"כ זקן (אופס חרוז)

אני חושבת שמי שרואה את השפה כאיזושהי ישות עליונה שמנותקת מהעם טועה,

העם הוא שיוצר את השפה שלו, ושפה מתומצתת מתפקדת גם היא כתקשורת מצויינת, וזה בסדר. 

אם כולם היו מדברים באותו הסגנון היה לנו די משעמם.

זה שונה כמובן אם באמת הילדים של היום מדברים בשפה הזו שלהם לא מבחירה כדי לדבר עם בני גילם כמו עם בני גילם, אלא בגלל שהם לא מסוגלים להתבטא אחרת כי הם לא מכירים את השפה היפה, אם זה כך אז אני באמת מסכימה.

לגבי השפה הכתובה - העניין של השירים המזרחיים למשל, ברור שזאת חרפה להלחין כל דבר, והוא צדק לגמרי כשאמר על המוזיקה המזרחית שהיא זבל, וכולם הבינו כבר מהרגע הראשון שהוא לא התכוון לעמיר בניון.

בין לתבל את הדיבור היומיומי בסלנג "חינני", כדבריך,

לבין שפה שכל כולה סלנג, עיוותים ומילים שטוחות ורדודות. ועל כזאת שפה גאון דיבר:

על הילד הקטן הממוצע של היום, שדיבורו מתומצת לכדי אוצר מילים של נמלה (ג"כ כדבריו) ולמשפטים בעלי 5 מילים.

השפה היומיומית אכן דינמית ומשתנה מזמן לזמן, אך עדין צריך לנסות לשמר גם בדיבור היומיומי מילים יפות ודיקדוק נכון. הסלנג לא נעצר רק במילים שונות ומשונות, אלא גם עיוות של מילים קיימות, כמו המיליה שרווחת בצ'טים: "100ממת", שגורם אח"כ להשתרשות המיליה "מאמם" במקום "מהמם", ולא רק בכתיבה השגויה אלא גם מהגיה השגויה.

וזה רק נזק אחד לש השימוש הרווח בסלנג.

בס"ד

סתם... אני לא נגד סלנג, ואני משתמשת בו המון...

ואין לי שום בעיה עם סלנג,

אבל שידעו מילים, גם גבוהות...

ובכלל, למה אנשים מציאו שכל שפה קצת גבוה כבר לא קשורה לשפה מדוברת?

אני דווקא מאד אוהבת שמדברים בשפה יפה ונמלצת, והלוואי שהילדים שלי ידברו יפה,

אבל ברגע שהאנושות עצמה מעניינת אותך, את נהנית מכל עגה שהיא, גם אם היא סלנגית או מזרחית עתיקה או מזרחית ערסית, ולא רק משפה גבוהה.

בס"ד

לא ממש הבנתי אותך...

אבל מה שכן, זה לא שיצאתי נגד סלנג - אלא נגד כל התרבות האמריקאית הזאת...

בעזהי"ת

התרבות האמריקאית?

שוב, במידה;

לפעמים להזמין משפחתית הביתה זה באמת פתרון מושלם וחגיגה.

ולפעמים לצאת להמבורגר זה חוויה; זכרונות הילדות הראשונים שלי זה מסבא וסבתא, ש'יצאנו להמבורגר בגראנד קניון'.

לפעמים הנוחות והנגישות זה כ"כ, כ"כ, כ"כ, כ"כ, כ"כ ייתרון ענק..

שבדוכנים המחירים בכלל לא נמוכים!

לכן אני מעדיפה את חודש הספר שיש בסטימצקי וצומת ספרים. יש עכשיו מבצעים מטורפים!!!

אבל באמת-  זה לא ישווה לחויה של שבוע הספר בפארקים ובכיכרות- הריחות, ההמון, המפגש עם הסופרים (יש לי שני ספרים עם הקדשה מאסתר שטרייט וורצל!) 

ולכן אני משלבת בין השניים- אני גם הולכת לגני יהושוע- לדוכנים, וגם חורשת את סטימצקי

אבל אני ממש אוהבת את האווירה וסתם לטייל ולהסתכל.

זה ממש מגניב!

והיום שבוע הספר התחיל!

איזה כיף

ככה זה אצלי לפחות.

מצאו מתי לתקוע אותו...

למה הם לא חיכו עם העסק הזה לחופש?!

חיים שפירא חתם לי על ארבעת הספרים שלו [התרגשות], קניתי גם ספר אחד של סטיבן קינג, אחד של ניל גיימן, אחד של אס"ק ואת "גנבת הספרים". שלושת האחרונים היו הוצאה די רצינית [מעל 150 ש"ח] אבל בירידים אני משתדלת לקנות אצל הוצאות הנישה הקטנות [כמו אופוס] שלא יכולות להרשות לעצמן מבצעים מוגזמים. גם להן יש זכות קיום. מי עוד יוציא עשרות ספרי מד"ב ופנטסיה אם לא הם? כמו כן, בשבילי זו הזדמנות מיוחדת לקבל גם את 'הצל של אנדר' במחיר מבצע שהוא לא יזכה לו בשום מקום אחר. ככה שכולם מרוויחים.

לדעתי הירידים שווים בעיקר בשביל הספרים הפחות מפורסמים האלו ובשביל לתפוס את הסופרים האהובים עליך ולקבל מהם חתימות. בשביל מבצעי שלושה במאה [שהיו בגרסה זו או אחרת בכל הדוכנים של ההוצאות הגדולות] אני אלך השבוע לצומת / סטימצקי ושם אני אוכל גם לקחת שלושה משלוש הוצאות שונות. יותר משתלם.

ואני מסכימה איתך לגבי גישתך לזכות הקיום של ההוצאות הקטנות.

אצלי זה בא לידי ביטוי בקניה בחנויות קטנות:

אני עושה לי רשימת קניות בראש (גרביים, חוטים וכו) ואז כשאני מגיעה לשוק מחנה יהודה או לעיר, אני נכנסת לחנויות שנבלעות בין רשתות השיווק הנוצצות, ודווקא שם אני קונה, ובכך מרוויחה לפרנס את המוכרים הקשישים שנשכחו מהעולם, וגם זוכה למחיר נמוך בהרבה!

חיים שפירא, מתורת המשחקים.

שהוא לפני האתר סימניה:" רקע: חיים שפירא רכש את השכלתו האקדמית באוניברסיטת תל אביב.
בעל שני תוארי Ph.D , האחד במתמטיקה (תורת המשחקים) והאחר בהוראת מדעים (על אינסוף). מלמד פסיכולוגיה, פילוסופיה, מתמטיקה וספרות. היום משמש ראש תוכנית משפטים־כלכלה במכללה למנהל. זכה פעמים רבות בפרס המרצה המצטיין.

חיים שפירא הוגדר כאחד המרצים המבוקשים בישראל הן על־ידי “גלובס“ הן על־ידי “דה־מרקר“, וספרו שיחות על תורת המשחקים הוא רב מכר"

עד כמה שידוע לי חיים שפירא מלך לך בני הוא תושב ארה"ב.. ומן הסתם גם קשיש למדי...

או שמא זה היה "שיחות על תורת המשחקים"? נה.

הוא לא הולך רחוק, 

הוא יותר מביא רקע ונותן את האווירה של תורת המשחקים..

אני אישית לא אהבתי..

העדפתי את החומר היבש יותר של תורת המשחקים, ספר שאפשר ללמוד ממנו אבל הוא אפילו לא נגע בעצים, קבוצות ידיעה וכו.. (לפחות בחיפושי הקודחים)

מזל שלא התלהבתי עד קניה ורק שאלתי אותו מחברה..

ויש לי ספר נוסף בשם "תורת המשחקים" שהוא יותר מתמטי וגם יותר מתייחס לעולם העסקים. אני לא גדולה במתמטיקה, ככה שטוב שמישהו מוריד את זה לעם.

אבל נסי את "על הדברים החשובים באמת" ואת "קהלת" של חיים שפירא. מחכימים.

אתמול בערב הגעתי הביתה והיום אני נוסעת שוב, והכל בגלל הבגרויות האלה.. אבל בטח ניסע אחרי שייגמר השבוע, לאיזה חנות באזור.

תכל'ס - מה זה משנה מתי ואיפה? העיקר שפעם בשנה אני יכולה לקנות ספר בלי לחשוב פעמיים

[שנה שעברה זה היה ממש טראומה - נסענו לעיר רחוקה יחסית, בערך שעה וחצי, בשביל להגיע ליריד ולא לסתם חנות. בסוף לא היה יריד, וקנינו ב'צומת ספרים' בקניון.. ]

(לחשוב על מספר? אמ... 42! אם כי לרוב זה 7.)

למרות שאני לא חובבת מתח מושבעת!

רוב ספרי המתח של היום אפשר להסתפק בתקציר, או לחשוב מה קרה, או הרלן קובן ועוד כל מיני ספרים ממוחזרים חסרי תוחלת

גאוני? ממש לא. בנאלי וצפוי.

מה גם שיש ספרי מתח כמו דברים חדים, שגם הוא דבילי לחלוטין, אבל לפחות בין לבין יש כל מיני הרהורים או תובנות שנותנות סיבה לקריאה.

או אחרים שיש בהם דמויות, או עלילה שהרקע נותן בה רצון להכיר יותר.

אבל בזה אין כלום מכל הנ"ל.

ואני לא חוזרת בי משום מילה שכתבתי!

"בנאלי וצפוי?"- מאיפה הבאת את זה? הוא הכי לא בנאלי והכי לא צפוי!!

אני לא יודעת מה איתך, אבל לי לא היה מושג איך בן אדם יכול לדעת מה אדם חושב, וזה סיקרן אותי מאוד. מה אתה רוצה להגיד? שידעת את הפתרון מקריאת התקציר?

אם כן- אתה גאון בטירוף, אבל רוב בני האדם- לא, ולהם אני ממליצה מאוד כן לקרוא!

ולא, אני בת.

שאכן, לא נראה לאחרונה.

אוקי, הרעיון בתקציר מסקרן, אבל הפיתרון דפוק, ולא מחדש דבר, וגם הדרך לפיתרון.

ואין גם מה להרוס בזה, אני אומר שהפיתרון הוא פשוט עניין של אקראיות ומזל.

רעיון מסקרן. וזהו. לכן אמרתי שאסתפק בתקציר. כי זה הדבר היחיד שטוב בספר הזה, וחבל שהוא הטריח את עצמו ואת כל מי שצלח את כל עמודים בכתיבת הספר.

ספר טרחני.

היא סתם חיקוי.

איך אומרים, תמיד מחקים את הטוב ביותר

נשבעת לך שלא ראיתי אותך לפני כן..

ואני כבר חשבתי שהצלחתי למצוא כינוי שאין לאף אחד..!

את\ה משתמש\ת פעיל\ה? אם כן- אני אחליף כינוי, אם לא- אז לא...

תמיד תמיד תמיד אותו סיום [חוץ מספר אחד שבסוף הוא כן מת..]

"קראת אחד קראת את כולם".

ומכיוון שקראתי כבר איזה 6-7 ספרים שלו אני פטורה מלקרוא אותו לנצח. תודה!

ואת אומרת שהוא נשמע ממש יפה.

|נאנח|

אבל תתעודד אין לי מאיפה להשיג אותו

יש לי כבר השערה לכיוון הפיתרון,

אבל עדיין שווה קריאה.

לא נקי כל כך אבל מענין

אני מתכוון בהוצאת נצח, ההוצאה לגדולים כביכול,

הלא מנוקדת ולא מצונזרת ולא בעיבוד ר. פרידמן.
 

ספרים יפים, דתיים, ומלאי הסטוריה של עם ישראל.

ר' יוסלמן

זיס אופנהיים

ר' עקיבא

בת הש"ך

ועו כהנה וכהנה...

ספר קריאה, רומן, פרוזה...

לא תולדות חיים של רבנים, תודה.

נראה לי שהסיפורים שהומלצו מתאימים להגדרת רומנים היסטוריים.

חבל לפסול אותם רק בגלל שכתוב 'רב' בכותרת. מדובר בספרים ממש טובים!

(כמובן בהוצאה הישנה והלא מעובדת. )

היחיד שעולה לי לראש זה הדס של אסתר פיין (זה יהודי , בארץ ישראל .. אינלי כח לפרט ..)

אני אבדוק עוד .

נוסטלגיה...

בס"ד

רומנים הסטריים? לא קראתי, אבל אני חושבת ששני ירחים עונים על ההגדרה.. לא?

לא קראתי, אבל סיפרו לי, והמליצו מאוד.

אמנם פחות טוב מהדס (בהרבה) אבל מי שבכה כשהדס נגמר יותר מאשר במשך הספר עצמו- אולי יהנה ממנו בכ"ז.

לא זוכרת את השם אבל אני מניחה שבספריה ידעו לאתר לפי שO VXUPR,/

מה רומן היסטורי בו ?? 

רומן היסטורי הוא רומן , שעלילתו מתרחשת בתקופה שקדמה לזמן חיבורו. לעתים עומדים אירועים היסטוריים ידועים במוקד העלילה, שגיבוריה הראשיים הם דמויות היסטוריות ממשיות...

?

?(זה לפחות מה שוויקיפדיה אומרים ...)

בס"ד

רק המליצו לי עליו, ואמרו לי שהוא סוג של רומן הסטורי!!

אם כן אז יש את כל הסידרה- "נועזים".

יש עוד סידרה- "ראשונים בארץ".

הספרים של אורנה בורדמן נחשבים?

אם כן אז- בודדה במערכה, היינו כחולמים ומלכה בעל כורחה.

קיצר.. אנלנא יודעת מה זה רומנים  היסטוריים אם בא לך תסבירי..

בהתחלה גם אני רציתי להמליץ על אורנה בורדמן- היא טובה, אבל הכתיבה שלה לא הכי איכותית...

"גיבור חידה" הוא בהחלט חביב (של אוריאל אופק, אם את לא עושה חרם על סופרים פלמ"חניקים חביבים ונחמדים [מה שאני אוהבת בספרים של אוריאל אופק זה שהוא לא מכחיש היסטוריה כמו חלק נכבד מהסופרים "הפלמ"חניקים"- המבין יבין, לא יפה לנצל"ש, בשירשור אחר]). וספר שאני ממש אוהבת של ג.ר.ע. "אהבה בפרדסים"- אחד הספרים הטובים (כל עוד שלעם או לחברה או לתנועה יש את היכולת לשיר ולאהוב, שום דבר לא ינצח אותו!"). וכמובן אם אנחנו כבר בנושא אז יש את הספרים של עזרא .א. יכין ("אלנקם","יבנה!"), זה כל מה שעולה לי בראש

(אלא אם כן, לצערנו, גם את התמכרת לאורה מורג ואז יש לה ספר חדש, אם את מעוניינת....

אולי זה לא ההגדרה הנכונה-

כי לא קלעתם...

(תודה בכל מקרה, כן?)

יותר לכיוון של קלאסיקה, וגם כן הסטוריה.

ספרות טובה כזאת. משהו של פעם...

או ליצן החצר?

או 'אני הנרי השמיני'?

כל אלה הם רומנים היסטוריים, שעלילתם מתרחשת באנגליה של ימי הביניים, ומספרת על אישים היסטוריים כאלה ואחרים. לא המלצתי לך עליהם כי הם אינם נקיים בכלל, אם כי מרתקים מאד.

אני חושבת שאפשר להגדיר אותו היסטורי,

והוא ספר ממש ממש טוב!

בכיוון של רוסיה - הצארים - טטרים, ז'ול וורן!

רומן היסטורי מדהים,

אי אפשר להניח את הספר מהידיים!!!

סתם, תודה בכל אופן.

(פשוט אני קראתי לאחרונה מספיק ספרים עם אפיפיורים למינייהם. בא לי להקיא מהם כבר!)

(כמעט את כולם, חוץ מ"מלכה בעל כורחה")

אכן עונה על הציפיות.

אבל אני רוצה עוד! חוץ ממנה.

אני ואבא שלי עשינו החלפות עם הספר (כשאני קראתי הוא אכל.. ולהיפך)

אי אפשר להפסיק!

אם בכל זאת... ספר שקוראים לו "רופאים" של ארך סגל

ספר מעולה, חוץ מהסוף (הספר כתוב טוב, חוץ מ4 פרקים האחרונים... שהם פשוט צפויים ומעצבנים..)

אני לא זוכרת אם הוא נקי או לא...

עלעלתי בו פעם (לא קראתי)

שיא המלוכלך, לא?

ולא נראלי שהוא עונה על הדרישות של "רומן הסטורי".

אני פשוט מדלגת עליהם... ב"ה הקב"ה חנן אותי בחוש שאומר לי- מפה תקראי ומפה לא...

אותו דבר לגבי הקטעים הנמרחים בספרים עד שבא להקיא- אני פשוט מדלגת...

ד.א- צודקת, הוא לא רומן היסטורי, הוא סתם יפה

בס"ד

הרומן ההסטורי הכי טוב שקראתי הוא "רוחות סחר"----מי שלא קרא-חובה קריאה!!!!!!!!!!

עוד ספר יפה(הסטורי בפני עצמוץץץץ)זה חלף עם הרוחחח-יש גם סרט(הספר יותר יפה...)

בס"ד

אם את אוהבת ספרי א"י.....אז יש את "אות מאבשלוםם"

של רם אורן..[ואם אני זוכרת נכון-הוא גם די נקי]

ספר מדהים על תקופת המתחרות..

אני אישית מתה על הספרים שנכתבו על התקו' הזו..

ספר מ-עו-ל-ה!!

פעם ריציתי לקרוא, אני צריכה באמת...

תודה שהזכרתם לי!

ובאיזה ספרים שקראת היה אותו? תגדירי ואז יהיה יותר קל לדעת אם להזדהות איתך.

אני חושבת שהכתיבה הישראלית בגדול היא יותר נטולת פוזות, 

קל לראות את העניין הזה ביחס לסגנון האמריקאי הרווח, שבו יש הרבה מתקתקות מזוייפת כזו, דוגמה שיש לי כרגע מול העיניים: הספר לאכול-להתפלל- לאהוב-להתחתן, הסגנון שם ובעוד הרבה ספרים אמריקאיים כל כך מתחבר לי לסגנון של הסרטים, שגם אותם ברובם אני לא סובלת.

אפילו השמות, כל הסטייסי והלינדזי, נשמעים שחקניים כאלה. 

לגבי יוכי ברנדס, קראתי ספר אחר שלה שהיה מתחת לכל ביקורת.

בס"ד

וממש מסכימה עם שירק על מלכים ג'! 

רוב הספרים באמת מעצבנים במשהו לא מובן.

ואני ג"כ לא אוהבת ספרות אמריקאית.

אבל בריטית, ספרדית וכו'- כן.

מעניין מי יצליח לשים אצבע על הנקודה האמיתית שמפריעה לכ"כ הרבה אנשים. (תבדקו- זה הרבה.)

מפני שבכ"ז יש ספרים ישראלים מוצלחים.

הספרות האמריקאית תותחית לדעתי. כל הספרים המתורגמים.. אני ממש אוהבת לקרוא אותם. אבל מצד שני- יש גם ספרים ישראלים טובים. רק בקטע של הפנטזיה- בזה אין על האמריקאים..

שהוא לא קורא ספרים ישראליים כי אם תרגמו ספר אז כנראה חשבו שהוא טוב ולכן הוא תורגם ככה שזה ממריד הרבה מהספרים הרעים שיש (שולל קצת את הטענה שלכם ס'ספרות אמריקאית' טובה יותר.. יש גם ספרים רעים אמריקאים אבל אותם פשוט לרוב לא מתרגמים

נראה לי קצת מוזר שאת מכלילה את כל הסופרים הישראליים בסגנון כתיבה אחד, כל סופר יש לא סגנון כתיבה שונה אם הוא חרדי, ישראלי, איטלקי, אמריקאי, בריטי, ספרדי וכו'. (למרות שייש משהו בסגנון כתיבה האמריקאי שכמו שאמרתם [כמובן בלי הכללה] מין מתיקות מזויפת- זה מעצבן ומשעמם. לעומת זאת לבריטים יש סגנון [שוב ללא שום הכללה] מנומס ובעיקר תמים, זה די נחמד.) בכל מקרה אני חושבת שההכללה לגבי כל הסופרים הישראליים היא מוטעית לגמרי.

אגב, לדוברי אנגלית שבנינו (הבנות, בנים לא יהנו מזה)- חובה לקרוא את All Of A Kind Family -סיפור על משפחה  יהודית בניו יורק בתחילת המאה ה20, דיר באלאק מי שלא קוראת, זאת אחת הסדרות הטובות ביותר שקיימות (זאת סדרה של חמישה ספרים מאת סינדי טיילור)

אאל"ט יש את זה לסבתא שלי..

הם בורחים או משו כזה? או שאני לא זוכרת.. אבל יש לי ת'ספר מול העיניים..

בבית עם חמש בנות ואח קטן... אגב, מה זה אאל"ט?

אאל"ט....

פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות

נהניתי מהסדרה על הנערה ש...(בעטה בקן הצרעות וכו') אבל זה לא ממש נקי. לשיקולך.

רציתי להמליץ לך על "אקסודוס" אבל בגילך לא אמורים לקרוא את זה.... מי שמעל גיל 13 ואין לו בעיה אם ספרים לא הכי נקיים\דתיים כדאי (אבל להגיד לי לפני יש קטעים לא נקיים שם, עזבו אני לא אמליץ לכם על זה..) רגע, תני לי לחשוב...

ואתם יכולים לספר על מה הספר?

איך עשית את זה- הפס מעל מה שכתבת???

לא כ"כ נקי. תלוי מה את מגדירה נקי.( טרילוגיה.

ועוד- בטח קראת אבל אפשר שוב=) האסופית... אני חולה על הסדרה הזאת.(עד היום)

קצת עצובים- ארץ קטנה (על ילדה בשם ארץ) ויתומה לשתי אמהות.} אם את אוהבת לבכות בספרים. אני לא, אבל הם היו שוים את זה... מרתקים.

ומצחיק- (אני יודעת שלא ביקשת אבל...) ושמחת בחייך!! בדיחות של דוסים..

לא קראתי אבל הבאיו לי פנינים ואני רוצה לחפש את הספר=)

שני טיפשים נפלו לבור,

טיפש א': הצילו!!

טיפש ב':הצילו!!

טיפש א' לטיפש ב': נראלי עדיף שנצעק ביחד..

--"ביחד!! ביחד!!"...

בס"ד

סדרה של כיתה ד'.......

אבל....

ספרים טובים מתאימים לכל הגילאים...

אני לא אגיד מי הסופר כי יש סיכוי שאת תשללי מיד

ולגבי תקציר זה מסובך צריך לקרוא בשביל להבין

יש גם את כוכב בודד, שטח סגור, שם נרדף

כאילו, סבבה, יש לך שם ספרותי וארבל זה הר יפה, ואתה גם כותב לא רע. למה להיסחף? מה, כל חילוני שיושב במחלקה היהודית מעשן לארוחת ערב כמה חרדים קטנים. נו, באמת

קשר גרדי.

ספר חרדי, נקי, מ-ד-ה-י-ם!!

יש קטעים שהוא טיפה מרוח, אבל מדלגים...=)

והוא די ריאלי בהגדרתו..

ויחסית לנ"ל הוא נורמאלי. נגיד 7 בסולם עולם.

מה הכוונה ב"סולם עולם"?

בס"ד

אראגון -קראת?????????

הפסקתי את השני בהתחלה.. יכול להיות שההמשך של הספר נחמד, אבל ההתחלה נמרחה ונמרחה ונמרחה...

תודה לכולם!! אני הולכת לפוצץ את הספריה שלי (שהיא מפוצצת ממילא )

אחד מספרי ההרפתקאות הטובים ביותר!!!!

נ.ב.

מעורב עם מטולוגיה של מיני עמים.....

רק בגלל שאני אוהבת את הנושא- אבשלום, ניל"י, שרה אהרונסון והתקופה בכלל (עשיתי על זה את ההגיאוטופ שלי למגמת א"י, אם תרצי לקרוא אותו כרקע... סתם, סתם!)

אבל את הכתיבה של נאוה מקמל עתיר (הסופרת) לא אהבתי כ"כ-

מנסה להגיע לשפה רשמית וגבוהה, וזה צורם לאוזן (ולעין).

וכן הפסקאות והשפטים קצרים מדי לטעמי.

אבל תהני בכל אופן!

הספר פשוט הרדים אותי..,

הכרחתי את עצמי לקרוא-ובאמת שלא הבנתי למה כ"כ התלהבו ממנו..|תוהה|

מאחורי התחנת רכבת הישנה...

אבל, מה לעשות, לא מתאים לה לכתוב על מתנחלים בימינו , 

א'- כי כמו שאמרת, היא לא יודעת עלינו כמעט כלום!

וב'- היא כותבת בשפה של פתח תקווה של שנות השבעים, לא של התנחלויות של שנות האלפיים,

נגיד בקטע שהוא מציע לה נישואין, הוא מושיט לה יד והיא אומרת לו שאסור אז הוא אומר לה "הוי שטייה" , מותר כי התארסנו , מי מדבר ככה ?!?! זה הזוי, וגם היא כתבה שמותר לגעת אחרי שמתארסים, אבל לא בדקה אם זה נכון ...

קיצ'ר, באמת כל הכבוד על הניסיון, אבל שתחזור לסגנון הקודם שלה, למה שמתאים לה

ולכן לא קראתי אותו- חבל, אהבתי את כל הספרים הקודמים שלה, וידעתי שלא יצא מהספר הזה משהו חיובי- אז חסכתי את זה לעצמי!

האחים שלי (בני 13, 14) נהנו ממנו. אבל אני לא כ"כ סומכת על השיפוט שלהם עדיין...

בת ישראל וציון,

אם נפגעת מכך שאמרתי שאחיי בני ה- 13, 14 נהנו מהספר-

אני מתנצלת ברבים!

כתבתי אצ זה בלי לחשוב, ואני מבקשת סליחה אם נעלבת מזה.

הוא באמת ספר קצת דפוק...

שכל הספרים שלה נגמרים בקיטשיות זה לא נכון בכלל!! עטרות, אורי, שחר, רועי, כל אלה לא נגמרים בקיטשיות בכלל!!

ו.. עוד משו: בקשר לאורי ולאליפים יש משהו במה שאתה אומר אבל אתה היסתכלת רק על הדברים של החבר והחברה (חוץ מזה שרוני באליפים בכלל לא הכי מקובל.. גם אורי לא ממש, חלק ממש שונאים אותו..) חוץ מהקטעים האלה זה בכלל לא דומה. חוצמזה שגם ב"חברות" ו"רגעי האור" הם ממש דומים בשניהם יש מוסקטריות....

אה.. והיא הסופרת הכי טובה שיש!!!

וקשקושה, עטרות נגמר שיא הטוב (למה שניהם חייבים למות???[אני עדיין בוכה כל פעם שאני נזכרת בסוף הספר...]) אבל רועי ממש נגמר בקיטשיות, ואורי גם כן, אבל היא סיימה את זה מעולה (כלומר היא הצליחה לכסות כמעט לגמרי את הסוף הקיטשי, אם את מבינה למה אני מתכוונת...) אגב, הקטע הזה  שהיא הסופרת הכי טובה שנוי במחלוקת (לפי שתיים מההגדרות של מירב סופרת טובה היא סופרת שמסוגלים לקרוא את כל הספרים שלה בלי למות משיעמום (אהמ, אהמ, תפילת הנזיר, בני דניאל...) וגם שהסופים של הם לא קיטשים ....

נ.ב. מי שרוצה עוד ספר אדיר שיקרא את "אהבה חשאית" (או "במחתרת", זה סדרה של שתי ספרים מעולים!!) של ג.ר.ע.

היא לא יודעת כלום על הדתיים!!! זה היה מגוחך הקטע עם היד.

אבל מבחינת העלילה יחסית נהניתי לקרוא מה הבנות האלה עושות למרות שאני לא מאוד מסכימה איתן.

ועטרות ספר מדהים!!! הספר היחיד שבכיתי בו אי פעם!

ולגבי שאר ספריה את אורי ממש אהבתי והסוף שלו בכלל לא כזה קיטשי אבל הוא מרגיז כי הוא לא מובן (היא קוראת את המכתב, מתפללת עליו ואז מה? הוא מת, חי מה קורה לו???)

את רועי לא מי יודע מה כי הוא כולו כמעט על אהבה

את אליפים אהבתי מאוד כי זה נראה לי מאוד משקף בני נוער בימינו

מצטערת שאני אומרת את זה. אבל הוא באמת נורא.

הוא לא כתוב ברמה גבוהה, העלילה לא מעניינת,הוא קיטשי מדי..

אני בסה"כ מאוד אוהבת את הספרים שלה אבל הוא נוראי..

שמתי לב שיש בסגנון כתיבה שלה משו מאוד מעצבן.היא לא סומכת על האינטילגנציה שלנו. מפרטת כל משפט לפסקה שלמה. בגלל זה הספרים שלה ארוכים בדרך כלל. כמו למשלת בני ערובה- הוא ארוך והפסקאות שם ארוכות ממש. את הספר הזה קראתי בערך משפט ראשון בכל פסקה והבנתי אותו..

אבל בסך הכל היא סופרת טובה והעלילות שלה גם טובות.. 

והספר חביב, אבל לא משקף בכללל!!!

(אילה ושלומית הם בנותדודות של חברה טובה שלי.. והשלישית שהיתה איתם זו אחות שלה..)

ומבחינת זה שהוא כאילו מדבר עלינו> הוא אדיוטי... כי היא כתבה ספר חביב, אבל כמעט לא קשור אלינו...

וזה שהיא היתה חייבת לחתן אותה בסוף>> קשקוש מקושקשש!! אני שונאת את זה שהיא חייבת לסיים ת'ספר בקיטש בכוח...

ולדעתי הספר הכי טוב שלה הוא 'שחר'. ספר מדהיייםםם!! (הסוף דיי מאוד צפוי.. וקצת עיצבן אותי.. אבל ספר מהמממםם!!!)

באופן כללי הספרים שלה טובים.. אבל זה לא משו.. חבל.. 

משעמם מוות.

כמו שאמרת היא לא באמת יודעת על דתיים ומתנחלים, וזה ממש עיוות אותם והציג אותם באופן כ"כ לא נכון.
בכללי שאר הספרים שלה הם סבבה, כולם אכן קטשיים.
לפעמים הם קיטשיים מידי, אבל אני אוהבת את זה