פורום סופרים וספרים (עמוד 77)

כי יש בו המון מורכבויות, ונטילת ערכי יסוד במושג הזוגיות

ככה, שאם הפסקת -

אז אתה יכול לכתוב בשקט...

בדיוק בגלל הפגיעה הזאת הפסקתי.

בס"ד

את הספרים של דוד גרוסמן לא קוראים בשביל העלילה --קוראים בשביל הכתיבה......פשוט תתנחלי על מישו ותקריאי לו את הספר......(תהנווווווווווווווו)

אם אהבת יש גם ילדים בזיגזג ומישו לרוץ איתו----אחד הטובייםם

קראת שאת אומרת?

ילדים זיגזג ומישהו לרוץ איתו נמצאים גם בספריית נוער.

כמו שלציירים יש את התקופה הכחולה והתקופה הסגולה, גם לדוד גרוסמן יש ספרים שונים מקצה לקצה, שהמשותף ביניהם הוא שבכולם הוא כותב נהדר, השאלה מה... 

שתהיי לי הסכין הוא ספר שאני לא ממליצה עליו, וגם לא על ספר הדקדוק הפנימי, 

בשניהם יש עולם ללא חוקים וללא מוסר. אני לא אומרת שהם ספרים רעים, כי האין חוקיות הזו לא נובע ממוסר ירוד אלא נראה לי סתם מכפירה כזו בכל המוסכמות, וניסיון להמציא עולם חדש, קצת כמו מדע בדיוני. אבל לי בכל אופן עשה רע לקרוא את זה, כי זה מערער את הבטחון שיש בעולם המסודר פחות או יותר - עץ הדעת טוב ורע...

ספר הדקדוק הפנימי גם די דוחה, עם הרבה תיאורים לא נעימים (בשפה יפהפיה!).

אגב, הוא הוציא ספר חדש - נופל מחוץ לזמן - מישהו נתקל?

לאין סוף חלקים (כמו הארי פוטר אצלנו בספריה)

יוהו!

היו השגתי את הכרך האחרון ח-ד-ש בחינם! |מרוגש|

זהבה קור-בן גוריון ובחזה

ליאת רוטנר- תחת כנפיך

זהבה קור- בן גוריון וחזרה,

ליאת רוטנר- אני חושבת שהיא התכוונה למבצע מלכה, תחת כנפיך הוא למבוגרים(נראה לי), ומבצע מלכה יצא ממש עכשיו. אני מתה לקנות אותו!

בס"ד

חפירות ודיונים על ספרים סלש' סופרים...

אבל יש את פורום "אשירה לה'" , בהנהלת בת שמש, כלווין- (כתובים את זה באנגלית, אינלי מושג איך..) וניגונים! [כפרעלייך!]

ושם זה מקום לכתיבה... למעונינים!

?

יש את המתח כמו חשוב על מספר שאותו מדפדפים.

יש את הדרמות או מתח איכותי (דן בראון, המסדר השחור, בלדבצ'י-מידיפעםביציאותטובות) שאותן קוראים.

יש את ספרי הילדים שקוראים בקול.

יש את הסוריאליסטים שלא מפסיקים לקרוא, או את גרוסמן אבא קובנר ודומיו.

ולא סופרים כמה פעמים, פו הדוב, הנסיך הקטן.

יש את הפנטזיה שרק בשירותים פותחים.

ויש את כל אלה שעוברים בדרך, ולא מחשיבים.

יש ספרים חכמים שצריך לקרא יותר מפעם אחת.

יש כאלה שמבינים יותר ויותר דברים כשקוראים אותם שוב (ראה המשחק של אנדר)

יש ספרים נוסטלגיים שסתם כיף לזור אליהם שוב ושוב..

ובכלל, זה מזכיר לי את העניין של המחשבות "שלישיות" מהספר חרש החורף של טרי פראצ'ט..

אם אני אמצא אותו בספריה אני אביא ציטוט

ולא רק את הארי פוטר....

כמעט כל ספר שאני קוראת אני קוראת כמה פעמים כי תמיד מגלים דברים חדשים.

למשל אתמול התחלתי לקרוא בפעם השלישית או הרביעית את שרלוק הולמס וגיליתי שם ציטוטים שלא שמתי לב אליהם בהתחלה.

אז ברור שאני קוראת כמה פעמים!!!

וכשלא היה לנו מנוי בספריה הגעתי ל20-30  ++.

אבל לא מהסיבות האלה...

פשוט משיעמום=)

(ובגלל שאני קוראת די מהר, הארי פוטר בשעתיים-שלוש)

בס"ד

 חבר'ה מוכנים להפסיק לקשקש בשכל??

(ואם זה מאוד חשוב אני ישאל מישהו שהיה נוצרי.... אבל זה נישמע לי קישקוש...)

להושיט את הלחי השנייה וכל זה.

בפועל, דת האהבה והרחמים הרגה יותר מכל דת אחרת בעולם.

(אפילו דין מוחמד בסיף לא מתקרב אליה, אולי סטלין קצת...)

המובהק הוא כמובן הסוף, הכניעה כביכול לרע או למוות

להרוג כופרים בשם יש"ו וקדושיו ומה שזה לא יהיה...

אז אולי נרים את הדיון הזה לנקודה מעניינת-

האם צריך להפריד בין הסופר ובין דעותיו? דונו.

כי גם הוא לא מנסה ולא יכול להפריד בינו ובין יצירתו, ואותו סופר שעליו נפתח השרשור אפילו לא רוצה להסתיר את דעותיו.

כל מה שאדם יוצר ובונה, בין אם מדובר באמנות לסוגיה, ואפילו בפרשנות כאילו סובייקטיבית- מושפע באופן ישיר מאותו אדם, פשוט מפני שהוא אדם..

ב"מישהו לרוץ איתו" לא מצאתי רמז לדעות של הסופר וזה גם ספר מעולה. מה, שנחרים אותו?

כמו "ג'ינג'י מבולבל ועכור מבט מגוש עציון" לדוגמא

אבל זה באמת לא מורגש.

השמאלנית, שהיא דמות לא הכי נעימה.

לענ"ד ניתן לעשות הפרדה בין הסופר לספר, אני אוהב דווקא שירים, עם טיפה התבוננות בשירי אביב גפן(לדוגמא: המכתב, סוף העולם, אור הירח) ניתן לגלות שמעבר לדעותיו הדוחות, הוא אדם חכם-גאון, בעל כתיבה מדהימה המעלה נושאים חשובים ל'דיון'.

ולכן את ספריו של א.ב. יהושוע לא הצלחתי לקרוא...(גם לא ניסיתי...) מרוב סלידה לאיש ודעותיו... גם את ספריו של עמוס עוז אינני קוראת, לאחר שקראתי ספר אחד שלו, סיפור על אהבה וחושך, והתאוריה שלי התממשה ובגדול.

דויד גרוסמן מצליח בחלק מספריו לדלג מעל דעותיו הפוליטיות, אבל בספרו האחרון אשה בורחת מבשורה, הוא מביא אותן שם בגדול, אם כי לא בשנאה.

בכל מקרה, החלטתי שיש סופרים, שלא אקרא את ספריהם ויהי מה, בשל האדם שהם.

גם בעיניי זה לא "אפשר או לא אפשר" להפריד בין יוצר ליצירה,

אלא עניין של הרגשה, ואני מרגישה שאני צריכה לאהוב את כל המכלול של הספר מראשית התהוותו כדי להיות מסוגלת לקרוא אותו, (ואפילו, אולי אני מוזרה, שהספר יאהב אותי), ולכן אני חייבת לאהוד את מי שכתב אותו, חוץ מאשר אם מתחשק לי במקרה לקרוא את הפרוטוקולים של זקני ציון מתוך סקרנות, אבל לרוב אני רוצה להזדהות ולהתמכר לספר עד הסוף.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

ספר שאני לא אקרא בגלל דעת הסופר-

קראתי את "מלכים ג'" של יוכי ברנדס- שמכריכה לכריכה כולו סילופים וכפירה- את שאר ספריה אני בהחלט לא אקרא!

דווקא בגלל ואת הכתיבה הפוליטית.

נכון שזה יכול לבלבל, אבל זה גם נותן מבט בוגר וביקורתי יותר על הדעות שלי, הופך אותן למושכלות יותר.

מספריו הפוליטיים של גרוסמן (ממש, חוץ מאישה בורחת מבשורה) קראתי שניים, וקראתי גם ספרים של גדי טאוב.

זה מבחינתי גם ביקורת עצמית וגם דע את האויב.

ההנאה שלי מהספרים האחרים של גרוסמן לא נפגמה.

בגלל זה אני לא מהססת לקרוא/ לשמוע דעות אחרות, ובמיוחד כשמדובר בספרים.

קראתי לאחרונה כמה ספרים שעוסקים בנצרות, אבל אם את שומרת על עמדה יציבה, ויודעת שהכל שם הבל, אז לא תוותרי בגלל זה לקרוא את הספר, וידע כללי במושגים שלהם אף פעם לא מזיק.

ובנוגע לפוליטיקה, לפעמים להקשיב לדעה המנוגדת תגרום לך לבחון שוב את דעותיך ועמדותיך, תחדד את השקפתך, או שאפילו תגרום לך לשנות אותה. וזה לא רע.

צריך רק לשמור על תדר ביקורתי- להאזין/לקרוא ולבחון. לא לבלוע הכל.

שתכניהם אינם ראויים!

השאלה היא האם גם בספר שהתכנים שלו אינם במובהק כפרניים וכד', צצה עמדת והשקפת הסופר.

ברור שאסור לקרוא ספרים שיש בהם כפירה!

לכן לדוגמה התייחסתי לספריו של א.ב. יהושוע, שככל הידוע לי אינם מכילים כפירה, כי אם את דעותיו השמאלניות

אותן מעצבן אולי לקרוא, אבל לא אסור.

הדוגמה של מלכים א' למשל,  (לא קראתי, אין לי מושג מהו, אבל הבנתי שהוא בעייתי), זוהי דוגמה לספר בעייתי לא בגלל הסופר! אלא בגלל התכנים שבו! השאלה היא לגבי ספרים נוספים של יוכי ברנדס, האם גם שם מגיחה השקפתה הכפרנית וגם, האם זה מפריע לכם לקרוא ספרים אחרים שלה, בגלל שאתם יודעים שהיא כתבה כזה ספר.

דג זהב, ספרים על נצרות אגב מאד בעייתים בגלל שנצרות נחשבת לע"ז (שילוש) ולפי הרמב"ם אסור לקרוא על ע"ז שעדיין קיימת. (הבנתי שאת מתכוונת לספר 'קתדרלה ליד הים' לא קראתי אותו, אבל אני משערת שהוא אינו ספר אודות הנצרות וסממניה/השקפותיה, אלא כרקע לסיפור, האם כך?)

על התורה של אלישע בן אבויה -

תוכו אכל קליפתו זרק. 

מעניין אם יש גם דוגמאות להיפך? שדברים נפסלו בגלל כותביהם? 

ירושלמית-

לגבי יוכי ברנדס- אני אישית לא רוצה לקרוא עוד ספרים שלה, ואני חושבת שיש לה עוד כמה על סיפורי התנ"ך. לדעתי, כשניגשים ללמוד על אבותינו צריך לעשות זאת דרך פרשנותם של  חז"לנו ולא דרכה- יש לה דרך משלה לפרש (ולסלף) את מעשיהם.

ואני כן חושבת שהבעיתיות כאן היא הסופר! הרי הסופרת מסלפת את דברי התנ"ך!

ולכן אני לא אקרא עוד ספר שלה, בל"נ.

הספר "הקתדרלה ליד הים" איזו עוסק בנצרות כנושא, אבל מתקיימים בו דיאלוגים בין נוצרי ליהודי, ומוזכרות שם תפילות נוצריות וכו'. אני לא יודעת להגדיר בדיוק איזה חלק הנצרות לוקחת בספר אבל לא הייתי אומרת ששזה ספר על ע"ז שאסור לקרוא. אבל שכל אחד יחליט.

אני אישית אוהבת את התקופה ואת האוירה, והרבה ספרים כאלה ידברו גם על עניינים שבנצרות.

ולשירק-

תוכלי לפרט בבקשה עוד על התורה של בן אבויה?

היה תלמיד חכם שיצא לתרבות רעה,

ורבי מאיר המשיך ללמוד את תורתו ואמרו על זה כמשל: רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק.

צריך להיות רבי מאיר

ישנה משנה במסכת אבות שהתנא שאומר אותה הוא- אלישע בן אבויה

בפוליטיקה מקומית.

במיוחד אם הוא מתנהג כמו בהמה כדוגמת א.ב. יהושוע.

אז אני לא אקרא ככלל את עמוס עוז,א.ב. יהושוע,רם אורן.

דוד גרוסמן עם דעות מגעילות,אבל הוא מעט יותר אנושי-אז אם אני שומעת המלצה ממש טובה על אחד מספריו,אני אקרא.

לפעמים עדיף ספר מתורגם (למרות שזה עצוב לומר)

לדעתי יש הבדל עצום בין "לקרוא" ו"לקנות"

יש ספרים שאני רוצה לעודד את היוצרים שלהם (כל הספרות היהודית המתחדשת לסוגיה) ואותם אני אשתדל לקנות אם ביכולתי - גם אם אני יכולה לשאול אותם ממישהו

ובכיוון ההפוך - ספרים שהדעות של כותביהם מנוגדות לחלוטין לדעותיי (ואני לא מדברת על דבר שולי אלא על דברים משמעותיים) אני לא אקנה בשום פנים ואופן! אם לקרוא או לא עוד לא החלטתי - והאמת שגם לא הזדמן לי..

אתם פשוט חפרנים!! תפסיקו כבר לחפור על כל נושא אפשרי.

משעמם לכם בחיים??

ישנם אנשים שונים בעלי תחומי עניין שונים, אז אנא, הנח לאנשים להתעסק בדברים שמענייני אותם.

זה כמו חרם האומנים על אריאל.

לדעתם העיר אריאל לא צריכה להיות קיימת במדינת ישראל והם לא מסכימים להופיע במקום שסותר את האידיאלים שלהם.

מה הבעיה לקרוא ספר עם דעות שונות משלך.

את הדעה שלך אתה יודע אז דווקא ללמוד דברים חדשים זה חשוב וצריך.

כל זה בקשר לדעות פוליטיות או דרך חיים אבל נצרות אסור לקרוא כי אסור מהתורה.

לא התכוונתי לפגוע באף אחד, וסליחה שכתבתי כ"כ בוטה..

תקראו מה שאתם רוצים, כמו שאני אקרא מה שאני רוצה.

זה טוב ואפילו חשוב להוסיף ידע, אבל לא לחפור יותר מדי..

סתם היתי בכריז.

זה פורום לדיונים, והמושג חפירה ממש לא יתקבל כאן. כל דיון הוא מקובל ולגיטימי.

ומסכימה עם כל מילה. ספר יפהפה! ואני לא אוהבת בדרך כלל סוג זה של ספרות אבל קראתי פעמיים!  צריך סבלנות כדי להבין שהפרקים לא אקראיים אלא שזורים האחד בשני.

באופן כללי הרב סבתו מצטיין בכתיבה משעממת, חיקוי דהוי של עגנון...

ואני מעדיף את המקור.

אבל כעפעפי שחר ממש גרוע.

נכון שיש שם תיאורים וזה לא מותח   אבל  זו סאגה על נפש האדם , על היכולת לראות דברים שאחרים לא מצליחים לראות, להתמודד עם מציאות של הזדקנות זוגית כשאין תעסוקה והילדים בגרו ועפו מהקן, וחלקם גם איכזבו. להתמודד עם מה שהחייםמזמנים לך (ובעצם- מה שהקב"ה מזמן לך).

חוץ מזה אין צורך "לרדת" על הרב סבתו (גם אם לא לזה התכוונת- זה מה שעשית). ניתן להגיד בקיצור שלא אהבת את הספר (וזו זכותך הלגיטימית).

אם בא לך לשבת ולהתפלסף, בתוך מעמקי נפשך, ולנסות להבין למה הרב סבתו חותר- תהנה.

אותי זה משעמם.

אני קורא ספרים, כדי להנות, ומהרב סבתו אני סובל.

וזכותי לומר לו שהוא משעמם...

וככה אני עושה ויעשה.

אבל סבאתו שונה באופן מהותי בכך שבספרים שלו יש יכולת לתקן לחזור בתשובה. הוא לא מחקה את עגנון אלא מתכתב איתו. דרך אגב יש לא מעט ביקורת בכעפעפי שחר על תהילה.

ככה זה שאתה במגמת ספרות...

אהבתי אותו יותר מיתר הספרים שלו, שגם אותם אהבתי מאד,

והכל בגלל עזרא סימן טוב... 

סגנון יהודי מקורי, מדהים מרתק ואיכותי

הרב סבתו בכללי..
וגם ש"י עגנון ותנ"ך..

ממש אהבתי...זה סגנון מסויים ובהתחלה ממש לא אהבתי

אבל הסוף פשוט יפה!!

לא הכי טוב שקראתי, אבל דיי נחמד. 

פשוט מדהים! כתוב יפה, מעניין . בעברית יפה.

אני נרדמת עוד בעמוד הראשון..

זה משעמם אותי.

ב"ה

עשו על זה הכתרה!

נכון, עלילה לא מדהימה, אולי קצת כבד

אבל רצוף מתיקות

הדמויות, וקודם כל הדמות של עזרא סימן טוב (שהפך אצלינו לשם קוד לאדם שמתהלך בתומתו לפני האלקים, ירושלמי של פעם, ירא שמים אמיתי שאפילו לא יודע שהוא כזה...)

ואשתו המתוקה

והנופים הירושלמים והאוירה הירושלמית

ורמיזות ושפה מתוקה

אני קוראת אותו שוב ושוב ומתענגת בכל פעם מחדש

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

גם כתוב יפה, גם התוכן "יהודי". יש כמה מקומות קצת קשים לקריאה (מזכירים את עגנון), אבל שווה להתאמץ.

ספר מדהים. סגנון כשל עגנון , אני ממש מחוברת אליו. מסכימה שהוא אחד מהטובים

נכון שאין כאן עלילה מרתקת ומושכת, העיקר כאן זה הדמות התמימה והנפלאה של הגיבור, הסגנון המיוחד, התאור של עולם

שחלף ועבר ואנו מתגעגעים אליו...

והרב סבתו אלוף במריחות, תכתוב ברור!

למה צריך כל הזמן לפענח, ולחשוב מה אתה רוצה...

ספרים נועדו לפנאי והנאה, ואת זה הרב סבתו לא מספק.

אבל אם אתה רוצה להרוויח מהספר *עוד משהו* חוץ מגרוי זול אז אתה תצטרך לקרוא גם ספרים שצריך "לעבוד"עליהם, ככה זה.

מה רצה הסופר, הוא ספר לא טוב.

ספרי פנאי הם בד"כ ספרי תת רמה.

ב"ה

כ-ן. יש ספרים מדהימים, דברים קורים שם אבל לא הצלחתי לרדת לסוף דעתו של הסופר. ויכול להיות שג אם אשב על זה עוד חצי שעה לא אצליח כי בתוקף היותי בעולם החומר: יש עוד דברים שנשגבים מבינתי. ואפילו דברים בסיסים לא תמיד ידועים לי.

אז גם הספרים של הרב סבתו. צריך לקרוא עד הסוף (לפחות אני) כדי לעקוב אחרי הרצף של העלילה ורק אז אצליח להבין את הגרעין. לא נורא. המחיר שווה את זה.

סופסוף ספר שבא לי לקרוא..

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לחיפה?

כבר נשמע לא אמין...

גמרתי לקרא אותו היום..

|מרוגש|

ממש מתחשק לי לקרוא אותו,והספרנית אומרת שזה לא לגילי

ואני קוראת ספרים של כיתה ו-ז ואני בת11וחצי

גם ככה אני באמצע איזה ספר וכל פעם קוראת ממנו קצת...
הספרים שלי עכשיו הם תנ"ך ,תולדות עמ"י ב119 ותולדות החסידות

בלנ"ד אני אקרא בהזדמנות...

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אבל כדי שנוכל לדעת כמה אנשים משתתפים נשמח אם כל אחד ישלח הודעה ל"קבוצת קריאה."

ויגיד שהוא משתתף תודה.

אחלה ספר!!

אפילו יש לי אותו בבית...

קראת ג'יימס הריוט?

לואיס לאמור?

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מארק טווין מעולה.

(ז'ול וורן שיעמם אותי בטירוף! הוא באמת מורח.)

קליאופטרה-

עושה לי הרושם שאת אוהבת קלאסיקה, לפי הרשימות שלך!

אם כן, אז בטח קראת האסופית, פוליאנה, נשים קטנות?

אם את אכן בקטע הקלאסיקות (או כל סיפורת איכותית אחרת)  אני ממליצה מאוד על:

- הרוזן ממונטה קריסטו. מותח מאוד, ונקי.

- אנקת גבהים של אמילי ברונטה- די קטלני... ונדמה לי שנקי (קראתי ממש מזמן)

- ג'יין אייר- אחותה של ברונטה הנ"ל (לא זכור לי השם הפרטי) ג"כ די נקי, אולם נוצרי מאוד (קטעים רבים מהברית החדשה וכל הבלה בלה בלה)

וזהו בינתיים, אכתוב עוד בל"נ.

 - עמוס עוז.

ההתחלה אולי קצת מייאשת, אבל אחר כך ממש נכנסתי. הכתיבה מדהימה!

מתוך ויקיפדיה:

ספריו שתורגמו לעברית

דארל חיבר 37 ספרים שתורגמו ל-31 שפות. ספרו הפופולרי ביותר, "משפחתי וחיות אחרות", עובד לסדרת טלוויזיה מצליחה ששודרה בארצות רבות.

• היער השיכור, 1956, בעברית בהוצאת עם עובד
• חיות, ציפורים וקרובים, 1969, בעברית יצא בספרית פועלים
• פגישות עם בעלי חיים, 1958
• ציפור הלעג,1981,  1985, תרגמה צילה אלעזר
• חברברי הסוואנה, הוצאת עם עובד 1987,
• הפיקניק ומהומות אחרות, 1979.
• עטלפים זהובים ויונים ורודות, 1977
• סנדל וכל השאר, הוצאת מעריב 1991
• גן האלים, 1978, בעברית: הוצאת מעריב 1991
• לחתן את אמא, 1991, בעברית: הוצאת מעריב 1992
• משוגע על חיות, הוצאת מעריב
• גן חיות במזוודה, 1960, בעברית: הוצאת מעריב 1992
• הרפתקאותיי עם אי-אי, 1992, בעברית: הוצאת מעריב 1994
• משפחתי וחיות אחרות, 1956, בעברית: ספרית פועלים 1978
• קרובתי רוזי, 1968, בעברית: הוצאת מעריב 1987
• חובב הטבע, 1982, יחד עם לי דארל, בעברית: אדם, מוציאים לאור 1988
• גונבי החמורים, 1968, בעברית: הוצאת מעריב 1991
• שתיים על העץ, 1966, בעברית: הוצאת מעריב 1992

על בסיס שלושה בסירה אחת, ספר מקסים.

הסרט מדהים!

מי כתב את זה?

סופר מתח ידוע מאוד.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

הלוואי והיו מתרגמים עוד רומנים היסטוריים כאלו.

או שהוא כמו צילה של הרוח?- מדהים ברמות ומלוכלך ברמות מדהימות

צלה של הרוח אכן גס ומלוכלך.

הוא לא נקי, והוא גם עוסק הרבה בנצרות. (אמנם הוא מציג את הנצרות באור שלילי ומוציא את הנוצרים די מטומטמים.) בנוסף הוא היסטורי, מלא תיאורי מלחמות, מלכים וכו'. די רפרפתי על החלקים האלה, אבל זה לא גרע מהבנת הסיפור.

אז לשיקולכם.

בכול אופן סיימתי אותו סוף סוף, ונהנתי מכל רגע. ממליצה בחום לאוהבי הרומנים ההיסטורים.

אני לא יכולה שלא נפתרות הבעיות שבספר, אין מה לעשות.

אני אזכר בסוף בכל הבעיות והן חייבות להיפטר כי אם לא זה פשוט כאילו לא גמרתי לקרוא את הספר...

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

[נגיד את "בודדה במערכה" לא קראתי..]

אבל ספרים של חרדים-

הכל אותו נושא.

השידוך שנדפק בגלל הייחוס.

ראבק!!!

יש עוד סיפורים חוץ מרוחמה-גולדה שרחמנא ליצלן נולדה לאבא מנקה רחובות ולאמא חוזרת בתשובה שעוד קשה לה להתפלל בבקרים, ולכן היא לא יכולה להינשא לבן האדמו"ר שליט"א- יעקב-יוסף-חיים, אע"פ שהם מאוד מתאימים [כך השדכנית טוענת...]

מה כ"כ קשה להם לא להכניס לכל ספר טוב ונחמד את עסקי השידוכים ואיך שזה הולך אצלם בסוג של מסחר בבחורים ובבחורות??

שסוף ורוד הוא הגדרה דתית לספר. אולי זה סוגת ספרי שמואל ארגמן:

ואז הם התחבאו מאחורי הסירה הגדולה שאור הפרוז'קטור הטיל צל חד על המים.

אחד ממעקה הספינה הוציא פנס והפנה אותו אל הצל שהחל להתבהר,

הם נצמדו, מממשים את הירוקת הכבר שחורה,

אין לנו ברירה שרוליק, אמר מוישי, וראה את שרוליק מלמל פסוקי תהילים,

הוא הצטרף אליו בלחש, הקדוש ברוך הוא, תעזור לנו לצאת מפה בשלום,

אנחנו צריכים להציל את עם ישראל, ויש לנו אבא ואמא בבית, ואחים,

וכשאמר נזכר ברחלקה אחותו האהובה ודמעות טפטפו בגלים,

הפנס התקרב,

שימעלה הניח את ידו על עיניו וקרא בלחש קריאת שמע, שרוליק ומוישי החרו אחריו,

ואז נשמעה קריאה בסיפון, אחמד עזוב שטויות בא (="פא", עם ...) לאכול משהו,

והצל חזר להיות שחור.

הם נשמו לרווחה.

וחוזר חלילה...

זה לא קשור לדת, זו רמת כתיבה. אולי בגלל שאין לנו סופרים טובים וגדולים, לאט לאט צומחים, לעת עתה רק אלה מוכרים.

וזה הרבה יותר קשה לכתוב סוף חד, להתמסר אליו, ולא להפיל עליו קיטשיות מצחינה. לא פשוט.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

עד כיתה י' אהבתי לקרוא את שמואל ארגמן. הוא לא היה מי יודע מה אבל סייע לי לשרוף זמן פה ושם כשזה היה נחוץ.

אני אישית מאוד אוהבת את הסיפורים של החרדים גם את האלה עם השידוכים

וחוץ מזה שיש ספרי מתח שהם של סופרים חרדים אבל הם פשוט ספרים יפים שלא קשורים לשידוכים בכלל!!

למשל: בלתי הפיך של מ. ארבל, כל ספריה של דבורה רוזן ועוד

כל החילונים רעים, כל הרופאים רוצים לפגוע בחרדים- 

ואם, בטעות, התפשל לסופר ויש חילוני טוב, הוא בסוף חוזר בתשובה בוודאות!

וגם הדתיים לאומיים, צריכים לחזור בתשובה (אם ל"ע הם מוזכרים בספר רחמנא לצלן!)

בכלל, לרוב הסגנון של הסופרים הדתיים, עושה לי בחילה (להוציא את הספר שהזכרת- בודדה במערכה שהוא ספר טוב ממש!)

זוהי דעתי...

שיעמם אותי ממש! והגעתי עד 3/4 הספר- לרוב אני לא מפסיקה ספרים באמצע, אבל לא יכלתי להמשיך!

ניסיתי שוב ושוב ו.... לא הצלחתי

בס"ד

אחד הספרים! פשוט אחד הספרים!

אפילו אי אפשר להגיד שהוא מדהים/מהמם/... כי זה כבר מקטין אותו...

אני ממליצה על כל הסדרה

אבל הסדרה מספרת בד"כ על חבורת ילדים מבת גלים שעוזרים להציל דברים כל ספר מספר על מבצע אחר.

למשל הספר אניגמה מדבר על מלחמת העולם השנייה שאחד הילדים נשלח לאנגליה נדמה לי כדי לעזור לפצח את האניגמות ולכתוב אותן וזה מספר מה קורה שם ודברים ממש יפים.

קיצור מומלץ! ואני יודעת שאני לא טובה בתקצירים אבל אתם תשרדו  

זה פשוט להשתחרר ורגע לפני שפורקים הכל להירגע ולצלול לתוך ספר...

חוץ מזה שגם כשבורחים בתוך הספר מוצאים את המציאות...

מסובך?אם יש צורך אני אפרט...

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

כשזה נעשה עם גבולות זה אחלה, כשזה מתחיל להיות קבע זה רע.

כל המטרה של קריאה זה קצת מרגוע לנפש, אז כן - אני חושבת שזה בסדר לפעמים כשמרגישים שהחיים קצת גדולים עלינו לברוח לאיזה ספר ולשכוח מהכל.

אבל במקום להתמודד? לברוח לגמרי?... כל פעם שמשהו מגיע, כל פעם שדפיקות הלב קצת מואצות לקחת ספר ולשקוע בו?..

לדעתי לא. לגמרי לא

"דרך האמצע" מה שנקרא זו תמיד הנוסחא המושלמת..

אם אתה לא מסוגל להתמודד זאת הבריחה הכי טובה.. היא הכי פחות פוגעת ומתישהוא אתה תעורר

אולי תתבאס מזה שנגמר אבל לא תיפול לקרשים.כשתתעורר..

יש אנשים שמתוך האבל קראו את שר הטבעות רק כדי לשכוח

בריחה היא לא דבר רע כל עוד היא מוגדרת כזמנית.

לא כמו לישון וכו'..

בס"ד

קרה מעולם שהרגשתי חרא והתחלתי לקרוא.. שקעתי בספר וזה היה ספר קליל מלא בשמש תקווה ושמחה ו... זה פשוט החזיר אותי למציאות אחרת! (כמובן שמש תקווה ושמחה בגבול האפשרי ולא בגבול הבחילה..)

-נכון כשקוראים ספר (-אם הוא טוב-) נכנסים לאווירה? נגיד.. אם בדיוק הגיבור עצבני ומישו קוטע אותי, יתכן שאגיב בעצבנות כמו הגיבור ואז אקלוט שאני עדיין בספר מישו מבין על מה אני מדברת ? (או שבעצם אני מנצלש"ת..אפשר שזה ישאר רטורי)

שפעם בתקופה ממש לא פשוטה עבורי קראתי איזה ספר רציני באנגלית.

ומהר מאוד הבנתי שאין טעם, כי לוקח לי כל כך הרבה זמן להבין ולהכנס לסיפור שזה מפספס את כל הרעיון שהוא להתנתק קצת.

וחזרתי לעברית

בתוך ספר?

היו תקופות שראיתי בהן סדרה ברצף, פרק אחרי פרק באטרף מסויים. ואז זה באמת היתה בריחה, שקעתי בזה לגמרי (מאז אני משתדלת לא לעשות לעצמי את זה)

אבל ספר בעצמו דורש כוחות קצת (או הרבה, תלוי בכובד) ומאוד קל להנתק ממנו ולחזור למציאות.

אני יכולה להעלם כשאני מצוברחת, אבל ברגעים קשים באמת ספר רחוק מלהספיק.

אבל אין רצון להתנתק.

רק לשקוע בו לנצח..................................

ומה עם מצב שספרים הופכים להיות החיים של האדם ולא חלק מהם?

שבכל מקום (כמו בהליכה ברחוב) הוא קורא,

זאת סוג של בריחה..

רעה?

קשה להגיד מתי זה עובר את הגבולות האדומים. 

אולי כאשר זה בא על חשבון דברים חשובים יותר שהאדם אמור לעשות. 

לא תמיד יש כוח או יכולת להתמודד- ואז טוב מאוד שיש יכולת לברוח, לשקוע בעולם חלוםי- לרגע

זה גם נותן מרגוע וגם נותן נק' מבט אחרת לחיים

וכשחוזרים לחיים- יצאנו רק נשכרים

מתי עוברים את הגבול?

כשהאדם לא יכול לעצור את עצמו מלקורא. התמכרות

בס"ד

לענ"ד הגבול של הבריחה לספרים מגיע כשאתה רק מחמיר את המצב שלך. מתנתק מהסביבה לחלוטין.

כשאתה פתאום תופס שקרה משו בחברה שלך ולא ידעת. כשאתה נכנס לתוך בועה יותר מידי.

אם זה כל החיים שלך בלבד- זה כבר מעבר לגבול הטעם הטוב. צריך לזכור שיש משפחה וחברה ועם..

אני מכירה מישי שבמקום לשבת לאכול א. צהרים עם חברות היא היתה יושבת לקרוא. זה לעבור את הגבול מבחינתי.

אומנם בארוחה רשמית  זה לא מנומס. 

אבל בחיי היומיום, אם אתה לבד, זה אחלה חלון לחזור לספר. 

ואני מכיר אנשים רבים שמנצלים את החלון הזה, כאשר הם לבד, לקרוא.

בעיני זה חלק אינטגרלי מחיים תקינים. הרפיה ושחרור מחיי היומיום, אם ע"י קריאה, אם ע"י אומנות אחרת ואם ע"י יציאה לטיול בטבע או לחילופין בבית קפה...

המהלך התקין של חיים בריאים הוא לשחרר מדי פעם. כל אחד מסוגל לדעת מה כמות ההרפיות להן הוא זקוק.

אני לדוג' חייבת הרפיה של כשעה קריאה ביום על מנת לעבור  טרום שינה, ל'מצב לילה'.

בעיני אין לזה קשר כלל לבריחה.

לגבי התמכרות זה עניין שונה. אבל גם לגביה קשה לומר מהי התמכרות.

ישנם אנשים אשר ההרגל שלי של קריאה שעה כל יום לפני השינה, יראה בעינהם כ'התמכרות' בעוד שאני יודעת כי הרפיה זאת הכרחית עבורי.

כמוך (ירושלמית) כבר שנים רבות שאני קורא רק לפני השינה. (ממש נדיר שארים ספר קריאה בזמן אחר)

זו הדרך היחידה שאני מכיר שמעביר אותי ממצב "יום" למצב "לילה".  

בגלל לחצים שמסביב, אני מוצאת את עצמי משתוקקת לחזור לספר שלי, ופשוט לקרוא בלי לגמור אותו.

אולי זה רק בגלל שהוא כ"כ טוב (לצורך הענין: "הקטדרלה ליד הים")

אני לא יודעת אם לקרוא לזה בריחה, כי לבריחה יש קונוטציה שלילית יותר, ואני לא רואה בחשק שלי לקרוא משהו שלילי (אולי בעצם זה כן קצת רע, כי הקריאה בו גרמה לי שבשני הלילות האחרונים הלכתי לישון ב-3 לפנות בוקר...=)

לברוח לסרטים...

(או למחשב, לאינטרנט, וכו...)

חוצמיזה, באמת ברוב הספרים יש תועלת 

בס"ד

הכתיבה מעולה (נו, טוב.. גרוסמן.. למה ציפיתם?)

והסיפור נותן הרבה נקודות למחשבה.

זה מסוג הספרים שבמט ראשון נראים לך לילדים - נוער, ואז אתה מבין שצריך לקרוא אותם בגיל 30..

אני שונאת אנשים מפחידים ולכן היה לי קשה קצת עם כלמיני קטעים, אבל בזכות זה נשארתי לקרוא אותו בערך עד 6 וחצי בבוקר..

מומלץ.

מדהים !!!!!!!!!!!!

אחד הספרים היותר טובים שקראתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!(לא קראתי כל כך הרבה...)

כותב מעולה, עלילה מעולה!

אין על הספר הזה!!!!!

בס"ד

היא אמרה שזה ספר חכם ומקסים מלבד זה שהוא קשה לקריאה... (אולי מישו רוצה לספר לי אותו במילים שלו? נכון כולכם קופצים?? )

אלא ספר שקוראים אותו לאט.

לא הייתי קוראת אותו בגיל 14 אבל קצת יותר מאוחר כבר בהחלט יכול להתאים, ופשוט צריך להנות ממנו לאט, לא לטוס איתו. לקרוא בקצב שלך ולהנות מניסוחים, ממשחקי המילים, מהכתיבה המעולה של גרוסמן.

יש לגרוסמן גם כמה ספרים באמת קשים, ואפילו ספרי עיון (שמאלניים אז לא מי יודע מה מומלצים...) אבל יש ילדים זיגזג ומישהו לרוץ איתו יותר קלילים.

אל תוותרי, הוא שווה את זה.

זה מסוג הספרים האלו, שאת מתענגת על כל מילה.

והוא באמת לא כבד מידי.

תנסי, מה יש לך להפסיד?

והעלילה המשעשעת/טרגית/נוגעת ללב לסרוגין... פשוט ספר כובש!!

מומלץ מומלץ!!

אולי פעם ראשונה שאני נתקלת במישהו כזה...

די מיד בתחילתו, על סמך הכתיבה והרוח שלו.

התחלתי את "מישהו לרוץ איתו" כבר פעמיים, קראתי בערך 30 עמודים, והוא פשוט הגעיל אותי- ככה זה כשאני לא אוהבת ספר, הוא גורם לי בחילה קלה. לא אהבתי את מה שאני קוראת, אם זכרוני אינו מטעני, איזה ילד רץ אחרי כלב, ופוגש זקנה...

קשה לי להסביר, פשוט לא אהבתי.

שהוא באמת מאוד מיוחד, גם מבחינת הדמויות שהסיפור שלהן בד"כ לא מסופר, גם מבחינת המיקום שהוא כיף נורא כי הכל מוכר, והכי בגלל שהסיפור באמת יפה ומרגש.

אבל ספרים זה עניין של טעם, אז אין לי מה להתווכח.

(מותר אבל לשאול בת כמה את?)

אם אלי- אני בת 18.4

תהיתי אם זה עניין שיש סיכוי שהגיל ישנה.

אבל מסתבר שלא

אבל קראתי רק עד שליש ספר בערך..

כדאי לקרוא אותו שוב?

על ההתעללות בפרה של השכן. דילגתי את הקטע הזה ופשוט ויתרתי עליו.

איזה עוד אכזריות מצאת בו?

אז אני לא זוכרת הרבה פרטים, אבל זכור לי שזה לא היה קטע ספציפי,אלא העלילה בכללי. אבל יש לי רגישות גבוהה לספרים. אולי זה לא באמת ככה.

ואז הספרנית אומרת לי> "אמא שלך מרשה לך לקחת ספרי מבוגרים??"

התחשק לי להרביץ לה!! בתור מה היא מחנכת אותי?? וגם כבר לקחתי מלאא פעמים ספרי מבוגרים.. ואני בת (כמעט) 15, ואני נחשבת דיי בוגרת..

אבל עוד לא הספקתי להתחיל אותו.. אני מאמינה שבקרוב אני יתחיל..

ממתי הספר הזה הוא למבוגרים בלבד?

אני אישית לא התחברתי לעלילה. היא יותר מדי הזויה בשבילי^^^

מתאר את מלחמת השחרור בצורה מעניינת, אני רק בהתחלה.

מלחמת יום כיפור - רמת הגולן:

1. עז 77 - אביגדור קהלני

2. על בלימה - אבירם ברקאי

*מומלץ לקרוא את שניהם בכדי לאזן את התמונה הכוללת. 

אוטוביוגרפיה של יצחק רבין - מהילדות והפלמ"ח ועד לרמטכ"ל ששת הימים. 

1. פנקס שירות א - יצחק רבין

2. פנקס שירות ב - יצחק רבין

*כדמות מפתח בחלק גדול מהאירועים המכוננים ממלחמת העצמאות לששת הימים, מומלץ מאוד לקרוא.