פורום סופרים וספרים (עמוד 77)

אני ממליצה על כל הסדרה

אבל הסדרה מספרת בד"כ על חבורת ילדים מבת גלים שעוזרים להציל דברים כל ספר מספר על מבצע אחר.

למשל הספר אניגמה מדבר על מלחמת העולם השנייה שאחד הילדים נשלח לאנגליה נדמה לי כדי לעזור לפצח את האניגמות ולכתוב אותן וזה מספר מה קורה שם ודברים ממש יפים.

קיצור מומלץ! ואני יודעת שאני לא טובה בתקצירים אבל אתם תשרדו  

זה פשוט להשתחרר ורגע לפני שפורקים הכל להירגע ולצלול לתוך ספר...

חוץ מזה שגם כשבורחים בתוך הספר מוצאים את המציאות...

מסובך?אם יש צורך אני אפרט...

כי בין ספר לספר- חובה לחזור למציאות...

וחוץ מזה- זה פשוט לא עובד. המציאות תדפוק על הכריכה ותחזיר אותך בכוח לחיקה...

אבל באופן כללי, אני לא מתנגדת ל"בריחה" אל תוך ספר. זה לא מזיק, כמו סמים למשל. ספר זה מעין חכמה בלתי נדלה (טוב, בסדר, תלוי באיזה ספר קוראים...) ורק יוצאים נשכרים מהקריאה.

כשזה נעשה עם גבולות זה אחלה, כשזה מתחיל להיות קבע זה רע.

כל המטרה של קריאה זה קצת מרגוע לנפש, אז כן - אני חושבת שזה בסדר לפעמים כשמרגישים שהחיים קצת גדולים עלינו לברוח לאיזה ספר ולשכוח מהכל.

אבל במקום להתמודד? לברוח לגמרי?... כל פעם שמשהו מגיע, כל פעם שדפיקות הלב קצת מואצות לקחת ספר ולשקוע בו?..

לדעתי לא. לגמרי לא

"דרך האמצע" מה שנקרא זו תמיד הנוסחא המושלמת..

אם אתה לא מסוגל להתמודד זאת הבריחה הכי טובה.. היא הכי פחות פוגעת ומתישהוא אתה תעורר

אולי תתבאס מזה שנגמר אבל לא תיפול לקרשים.כשתתעורר..

יש אנשים שמתוך האבל קראו את שר הטבעות רק כדי לשכוח

בריחה היא לא דבר רע כל עוד היא מוגדרת כזמנית.

לא כמו לישון וכו'..

בס"ד

קרה מעולם שהרגשתי חרא והתחלתי לקרוא.. שקעתי בספר וזה היה ספר קליל מלא בשמש תקווה ושמחה ו... זה פשוט החזיר אותי למציאות אחרת! (כמובן שמש תקווה ושמחה בגבול האפשרי ולא בגבול הבחילה..)

-נכון כשקוראים ספר (-אם הוא טוב-) נכנסים לאווירה? נגיד.. אם בדיוק הגיבור עצבני ומישו קוטע אותי, יתכן שאגיב בעצבנות כמו הגיבור ואז אקלוט שאני עדיין בספר מישו מבין על מה אני מדברת ? (או שבעצם אני מנצלש"ת..אפשר שזה ישאר רטורי)

שפעם בתקופה ממש לא פשוטה עבורי קראתי איזה ספר רציני באנגלית.

ומהר מאוד הבנתי שאין טעם, כי לוקח לי כל כך הרבה זמן להבין ולהכנס לסיפור שזה מפספס את כל הרעיון שהוא להתנתק קצת.

וחזרתי לעברית

בתוך ספר?

היו תקופות שראיתי בהן סדרה ברצף, פרק אחרי פרק באטרף מסויים. ואז זה באמת היתה בריחה, שקעתי בזה לגמרי (מאז אני משתדלת לא לעשות לעצמי את זה)

אבל ספר בעצמו דורש כוחות קצת (או הרבה, תלוי בכובד) ומאוד קל להנתק ממנו ולחזור למציאות.

אני יכולה להעלם כשאני מצוברחת, אבל ברגעים קשים באמת ספר רחוק מלהספיק.

אבל אין רצון להתנתק.

רק לשקוע בו לנצח..................................

ומה עם מצב שספרים הופכים להיות החיים של האדם ולא חלק מהם?

שבכל מקום (כמו בהליכה ברחוב) הוא קורא,

זאת סוג של בריחה..

רעה?

קשה להגיד מתי זה עובר את הגבולות האדומים. 

אולי כאשר זה בא על חשבון דברים חשובים יותר שהאדם אמור לעשות. 

לא תמיד יש כוח או יכולת להתמודד- ואז טוב מאוד שיש יכולת לברוח, לשקוע בעולם חלוםי- לרגע

זה גם נותן מרגוע וגם נותן נק' מבט אחרת לחיים

וכשחוזרים לחיים- יצאנו רק נשכרים

מתי עוברים את הגבול?

כשהאדם לא יכול לעצור את עצמו מלקורא. התמכרות

בס"ד

לענ"ד הגבול של הבריחה לספרים מגיע כשאתה רק מחמיר את המצב שלך. מתנתק מהסביבה לחלוטין.

כשאתה פתאום תופס שקרה משו בחברה שלך ולא ידעת. כשאתה נכנס לתוך בועה יותר מידי.

אם זה כל החיים שלך בלבד- זה כבר מעבר לגבול הטעם הטוב. צריך לזכור שיש משפחה וחברה ועם..

אני מכירה מישי שבמקום לשבת לאכול א. צהרים עם חברות היא היתה יושבת לקרוא. זה לעבור את הגבול מבחינתי.

אומנם בארוחה רשמית  זה לא מנומס. 

אבל בחיי היומיום, אם אתה לבד, זה אחלה חלון לחזור לספר. 

ואני מכיר אנשים רבים שמנצלים את החלון הזה, כאשר הם לבד, לקרוא.

בעיני זה חלק אינטגרלי מחיים תקינים. הרפיה ושחרור מחיי היומיום, אם ע"י קריאה, אם ע"י אומנות אחרת ואם ע"י יציאה לטיול בטבע או לחילופין בבית קפה...

המהלך התקין של חיים בריאים הוא לשחרר מדי פעם. כל אחד מסוגל לדעת מה כמות ההרפיות להן הוא זקוק.

אני לדוג' חייבת הרפיה של כשעה קריאה ביום על מנת לעבור  טרום שינה, ל'מצב לילה'.

בעיני אין לזה קשר כלל לבריחה.

לגבי התמכרות זה עניין שונה. אבל גם לגביה קשה לומר מהי התמכרות.

ישנם אנשים אשר ההרגל שלי של קריאה שעה כל יום לפני השינה, יראה בעינהם כ'התמכרות' בעוד שאני יודעת כי הרפיה זאת הכרחית עבורי.

כמוך (ירושלמית) כבר שנים רבות שאני קורא רק לפני השינה. (ממש נדיר שארים ספר קריאה בזמן אחר)

זו הדרך היחידה שאני מכיר שמעביר אותי ממצב "יום" למצב "לילה".  

בגלל לחצים שמסביב, אני מוצאת את עצמי משתוקקת לחזור לספר שלי, ופשוט לקרוא בלי לגמור אותו.

אולי זה רק בגלל שהוא כ"כ טוב (לצורך הענין: "הקטדרלה ליד הים")

אני לא יודעת אם לקרוא לזה בריחה, כי לבריחה יש קונוטציה שלילית יותר, ואני לא רואה בחשק שלי לקרוא משהו שלילי (אולי בעצם זה כן קצת רע, כי הקריאה בו גרמה לי שבשני הלילות האחרונים הלכתי לישון ב-3 לפנות בוקר...=)

לברוח לסרטים...

(או למחשב, לאינטרנט, וכו...)

חוצמיזה, באמת ברוב הספרים יש תועלת 

בס"ד

הכתיבה מעולה (נו, טוב.. גרוסמן.. למה ציפיתם?)

והסיפור נותן הרבה נקודות למחשבה.

זה מסוג הספרים שבמט ראשון נראים לך לילדים - נוער, ואז אתה מבין שצריך לקרוא אותם בגיל 30..

אני שונאת אנשים מפחידים ולכן היה לי קשה קצת עם כלמיני קטעים, אבל בזכות זה נשארתי לקרוא אותו בערך עד 6 וחצי בבוקר..

מומלץ.

מדהים !!!!!!!!!!!!

אחד הספרים היותר טובים שקראתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!(לא קראתי כל כך הרבה...)

כותב מעולה, עלילה מעולה!

אין על הספר הזה!!!!!

בס"ד

היא אמרה שזה ספר חכם ומקסים מלבד זה שהוא קשה לקריאה... (אולי מישו רוצה לספר לי אותו במילים שלו? נכון כולכם קופצים?? )

אלא ספר שקוראים אותו לאט.

לא הייתי קוראת אותו בגיל 14 אבל קצת יותר מאוחר כבר בהחלט יכול להתאים, ופשוט צריך להנות ממנו לאט, לא לטוס איתו. לקרוא בקצב שלך ולהנות מניסוחים, ממשחקי המילים, מהכתיבה המעולה של גרוסמן.

יש לגרוסמן גם כמה ספרים באמת קשים, ואפילו ספרי עיון (שמאלניים אז לא מי יודע מה מומלצים...) אבל יש ילדים זיגזג ומישהו לרוץ איתו יותר קלילים.

אל תוותרי, הוא שווה את זה.

זה מסוג הספרים האלו, שאת מתענגת על כל מילה.

והוא באמת לא כבד מידי.

תנסי, מה יש לך להפסיד?

והעלילה המשעשעת/טרגית/נוגעת ללב לסרוגין... פשוט ספר כובש!!

מומלץ מומלץ!!

אולי פעם ראשונה שאני נתקלת במישהו כזה...

די מיד בתחילתו, על סמך הכתיבה והרוח שלו.

התחלתי את "מישהו לרוץ איתו" כבר פעמיים, קראתי בערך 30 עמודים, והוא פשוט הגעיל אותי- ככה זה כשאני לא אוהבת ספר, הוא גורם לי בחילה קלה. לא אהבתי את מה שאני קוראת, אם זכרוני אינו מטעני, איזה ילד רץ אחרי כלב, ופוגש זקנה...

קשה לי להסביר, פשוט לא אהבתי.

שהוא באמת מאוד מיוחד, גם מבחינת הדמויות שהסיפור שלהן בד"כ לא מסופר, גם מבחינת המיקום שהוא כיף נורא כי הכל מוכר, והכי בגלל שהסיפור באמת יפה ומרגש.

אבל ספרים זה עניין של טעם, אז אין לי מה להתווכח.

(מותר אבל לשאול בת כמה את?)

אם אלי- אני בת 18.4

תהיתי אם זה עניין שיש סיכוי שהגיל ישנה.

אבל מסתבר שלא

אבל קראתי רק עד שליש ספר בערך..

כדאי לקרוא אותו שוב?

על ההתעללות בפרה של השכן. דילגתי את הקטע הזה ופשוט ויתרתי עליו.

איזה עוד אכזריות מצאת בו?

אז אני לא זוכרת הרבה פרטים, אבל זכור לי שזה לא היה קטע ספציפי,אלא העלילה בכללי. אבל יש לי רגישות גבוהה לספרים. אולי זה לא באמת ככה.

ואז הספרנית אומרת לי> "אמא שלך מרשה לך לקחת ספרי מבוגרים??"

התחשק לי להרביץ לה!! בתור מה היא מחנכת אותי?? וגם כבר לקחתי מלאא פעמים ספרי מבוגרים.. ואני בת (כמעט) 15, ואני נחשבת דיי בוגרת..

אבל עוד לא הספקתי להתחיל אותו.. אני מאמינה שבקרוב אני יתחיל..

ממתי הספר הזה הוא למבוגרים בלבד?

אני אישית לא התחברתי לעלילה. היא יותר מדי הזויה בשבילי^^^

מתאר את מלחמת השחרור בצורה מעניינת, אני רק בהתחלה.

מלחמת יום כיפור - רמת הגולן:

1. עז 77 - אביגדור קהלני

2. על בלימה - אבירם ברקאי

*מומלץ לקרוא את שניהם בכדי לאזן את התמונה הכוללת. 

אוטוביוגרפיה של יצחק רבין - מהילדות והפלמ"ח ועד לרמטכ"ל ששת הימים. 

1. פנקס שירות א - יצחק רבין

2. פנקס שירות ב - יצחק רבין

*כדמות מפתח בחלק גדול מהאירועים המכוננים ממלחמת העצמאות לששת הימים, מומלץ מאוד לקרוא. 

מתי התחלת?

מה מושך אותך לכתוב?

מה נותן לך השראה?

הם היו דתיים?

הם התחתנו בסוף?

וכאלה...

האם הכתיבה של הספר הצריכה אותך לעשות תחקיר מקדים? (כמו ללמוד קצת על ההסטוריה של התקופה)

האם הכתיבה דרשה ממך לזנוח דברים אחרים? (כמו לעזוב מקום עבודה, להיות פחות עם הילדים והמשפחה)

האם מתפרנסים טוב מכתיבה?

האם הסביבה תומכת בך כסופרת, או שניסו להוריד אותך מהענין?

מישהו קרא? ממליצים?

מבחינה ספרותית? רעיונית?

תודה!

אני ממש רוצה לקרוא אותו.

בעז"ה עוד אקרא(=

אני לא יודע איך לאכול את ספרי הביוגרפיה-חיים שצצים פה על ימין ועל שמאל, לא שאני לא מעריך את האנשים, אבל סיפור זה תהליך שלא מיד מוציאים אותו, צריך להתבשל, להתאזן, לחכות, וככה מבחינתי גם הספר של הרב קרוב,

זה  כמו כל הרצון שלהוציא הכל ולהראות הכל, ככה כמו שהוא, בלי לנסות לעבד,

לא רק להכות על הברזל כשהוא עוד חם,

כי ספר עובר במקומות אחרים, נימים של רגש שהזמן לא מקהה

בעלי היקר קנה.

מה אומר ומה אדבר?

כל הספר (שעתיים +) בכיתי. ובכיתי. ובכיתי. ועוד קצת בכיתי.

עצוב עצוב עצוב.

לא עם כל מה שהיא כתבה הסכמתי,

אבל עם עוצמה וחוזק - אי אפשר להתווכח.

קשה. קשה קשה.

קשה הארץ שלנו, וקשה וכבד המחיר.

את כל הספר כשאתה אומר עליו רק כמה מילים, כי זה גם ספר בדיוני,  גם מתבסס טיפה על רקע היסתורי, גם ספר מתח מאוד, וגם, ובעיקר, ספר מאוד חרדי

לא מבחינת הכתיבה, כי בכתיבה היא אוכלת בקלות את רוב הסופרים החרדים, אלא ברעיונות שעומדים בספר, שמת לב מי מוגדר כרע ומי מוגדר כטוב,

בין מי למי המלחמה,

איך היא מנסה להתוות לאומיות באמצעות הדת, (הרי אין דבר יפה מזה לערב יום העצמאות, שאלה טובה, מה היו עושים החרדים אם הם היו צריכים להקים מדינה. כיום שיש חלוצים וחילונים ומזרוחנקים שבנו, הם מנסים לאזן מבחינת תורה, (על קצהקצהו של מזלג), אבל אם הם היו צריכים לאומיות מה הם היו עושים, (ואל תתחילו עם 3 השבועות כי זה לא קשור. בכלל.)),

איך היא מנסה לנתב איזו דרך בין קודש לחול,

וכי אפשר לעשות מדינה שאין בה בכלל סאטירה ורק שאיפות עליונות לקודש,

וזה רק ההתחלה.

לא שאני מסכים עם הדעות שלה, אבל אין ספק שהיא עושה את זה בכישרון ובחן רב. מאוד.

אני אפעם כמעט לא חוזרת על ספר יותר מפעם אחת

את הספר הזה קראתי כבר יותר מ10 פעמים, ואפעם לא נמאס לי.

הוא פשוט מלא בתוכן שניכנס בצורה הטובה ביותר ועמוס בדברי חסידות.

דימוי מצויין לנער בגיל ההתבגרו

ותמיד בסוף אני אומרת- שהלוואי והמדינה שלנו היתה כזאת- ממש כמו בימי דוד המלך.

וההמשך כנראה בעז"ה בקיץ- היא עובדת על זה.

יש לו עלילה מקסימה והיא יודעת לכתוב ממש יפה היא מעבירה את התחושות ותהליך ההתבגרות של איסתרק בצורה יוצאת מן הכלל.

פשוט ספר טוב אם מתחילים אי אפשר להפסיק מומלץ בחום!!!

- שהספר לא קשור להיסטוריה האמיתית של ממלכת כוזר.

תראה שכתוב שבעז"ה בקיץ...

לקחתי את הספר בעקבות המלצותיכם החמות,

ו... לוידת!

הכתיבה -

טובה מינוס לדעתי, לא סוחפת ולא מרתקת.

היה שם קטעון קטנטן שהרגשתי שהיא הכניסה אותי ממש לסיפור,

ספויילר -

כשמיכאל אומר שמע ישראל עם ההוא שנהרג..

כל השאר אני כל הזמן מרגישה מחוץ לסיפור, לא הצלחתי להכנס לדמויות בכלל.

העלילה -

לא ממש ברורה, ואולי זו הבעיה שלי.. אבל קראתי כבר לפחות רבע מהספר ועדיין לא כ"כ הבנתי מה היא באה להביע. כ"כ הרבה שמות מוזרים ולא קליטים אינלי מושג מי זה מה חוץ מאיסתרק ומיכאל. לא הבנתי לגמרי מי טוב ומי רע, למה וכמה.

אני ממשיכה לקרוא את הספר, מחכה להגיע לחלק המעניין כי קיבלתי עליו באמת המלצות חמות,

כנראה זה עניין של סגנון. 

וזה היה מדהים!

באמת תמשיכי עם הסיפו ועם קשה לך עם השמות בסוף יש מן מילון שמות מי זה מה אז תעייני בו

בהצלחה,תהני!

המשכתי והוא נהייה לאט לאט יותר מעניין, למרות שעדיין לא הצלחתי להבין מי זה מי ולדעתי היא קצת הרסה לעצמה את הספר מרוב רצון לעשות אותו "וואו" ומותח.

ובכולופן - הספר הזה קצת קיצוני מידי לדעתי.

היא ביטלה לגמרי את הגוף ואת העוה"ז,

אני אישית לא מסכימה עם משפט כמו "העוה"ז והעוה"ב פשוט לא הולכים ביחד"

כי עובדה שאנחנו פה בעולם והתורה לא ציוותה עלינו - אל תאכלו, אל תשנו, אל תהנו, 

היא ציוותה עלינו - תאכלו כשר, תישנו ותצברו כוחות ותקומו בזמן לתפילה ולעבודת ה', תהנו - תקראו, תשמעו מוזיקה, אבל שהכל יהיה כשר, תהיו בחברה אבל שהחברה תהייה טובה וכו'

בעוה"ז זה גוף ונשמה.

ברעיון היא צודקת - ומזה בעיקר נהנתי בספר! שאנחנו צריכים להתגבר על החומר, שאנחנו צריכים לעבוד את ה' מתוך שמחה ורצון להיות במקום הזה ולא בקנאה ובפזילה לתרבות המערב, הכל נכון... אבל לבטל את זה לגמרי?

אישית - אני לא מסכימה.

יהיו שיחלקו עלי אני בטוחה

אבל עשינו עליו הצגה השנה....
היא יצאה מהממת. באמת.

[אתם לא מבינים איזה תענוג זה פשוט לשבת ולראות את כל ההצגה, ככה, פשוט מושלמת]

יש משפט חסידי שאומר: האסור אסור והמותר מיותר

הנקודה שהיא חידדדה בספר לדעתי- זה שאם כל זה שאנחנו אוכלים, ישנים, עובדים,

זה לא בגלל שזה הרצון שלנו אלא, בגלל שאלה הם הצרכים שלנו וככה ה' ברא אותנו- אבל לא להינות מזה- בתור הנאה, הבינות??

המשפט: העוה"ז והעוה"ב לא הולכים ביחד- בא לבטא את זה שאנחנו צריכים להיות פנויים רק למה שה' רוצה ולקיים את המצוות (עם כל הגשמיות שבהם) רק בגלל שזה רצונו של ה', לא כי הנפש מתאווה

ולא באתי לחלוק- אלא להבהיר.

אחלה כתיבה, אחלה עלילה

הרעיון קיצוני, אבל זה ספר, מותר לו...

יש שם המון(!!!!) קללות..

ואני לא זוכרת אם יש שם עוד קטעים לא צנועים,כי קראתי את זה ממזמן..

הספר הזה גרם לי להרגשה רעה-אני לא מתכוונת לקרוא אותו שוב..
 

בס"ד

הסבר לקשר ביניהם: לעלילה באסופית לוקח שניייםםם להתקדם, זה משהו כמו (במילים שלי כמובן): "קמתי. השמש זרחה, הציפורים צייצו, מכונית חלפה... עשיתי צעד לרדת מהמיטה. השמש המשיכה לזרוח אבל בגלל ששיניתי זווית הצל של העץ נפל לי על הפנים, היה ריח של חביתה באוויר... התקדמתי לכיוון הארון. ארון עשוי עץ ישן עתיק בצבע אלון עם קילופים בצדדים...בתוכו בגדים.... בלה בלה בלה בלה... אחרי חצי ספר היא סוף סוף לבושה ויכולה לרדת למטה! אי אפשר לסכם את זה ב"קמתי, היה יום יפה בחוץ, התלבשתי בזריזות"?!

ככה גם מישו לרוץ איתו.......העלילה מתקדמת לאט מידי בשבילי...... (אוקיי, האסופית הרבה יותר מוגזם, אני מודה)

מאוד אוהבת את הספר הזה!

קראת את שר הטבעות?!!

זה כלכך מייגע!

אחרי שעוברים את הכמה פרקים הראשונים אי אפשר להפסיק....

ה ספר שנכתב אי פעם

מומלץ מומלץ מומלץ

מילה לא תקלט לי.

זה היה מייגע.

גם שכשהתאמצתי לתרכז נהנתי מאוד!

אבל היה קשה לי לקרא ברצף.

העלילה מתפתחת בצורה איטית במיוחד

אבל האסופית ומישהו לרוץ איתו - בפרוש לא!

קצת סבלנות בחיים...

אם את רוצה תסריט - תקראי תסריטים.

כל ההבדל בין ספר לסרט הוא התאורים האלה בדיוק.

כל מה שאי אפשר להעביר בתמונה.

ניסיתי פעמים להתחיל את "מישהו לרוץ איתו", אבל הוא עשה לי בחילה, משום מה... משהו בו דחה אותו. מן דיכאון כזה.

למרות שכל החברותש לי מתות על הספר הזה.

עליו (בחום, מאוד בחום)....

יצאתי ממנו בתחושה של איכס.
קראתי אותו לפני איזה שנתיים ולא זוכרת ממש פרטים, אבל זכור לי שהוא קצת מלוכלך... לא זוכרת עד כמה..

בס"ד

אני חושב שהסרטים הרבה יותר טובים

המבנה של הסרט הרבה יותר הגיוני, הקרב (המיותר לחלוטין) על הפלך מוסר, חרבו של אלנדיל מחושלת מחדש ברגע מאוד דרמטי ולא בצורה סתמית כמו בספר ועוד.

או שהמצאתם לכם שם שקשור אכשהו לאותיות המקוריות ואיתו הלכתם כ הדרך.

אני פשוט לו מצליחה להגות המחשבה את הצרוף אותיות הזה של שמום מקומות ואנשים ויצורים

באמת באמת שלא חשבתי שמישהו אומר שהסרט יותר טוב מהספר!

סליחה אבל הסרט ד פ ו ק  ברמות-

הרסו את הדמות של פרודו, הפכו אותו לבכיין חלשלוש במקום הסובל בשקט ובהשלמה,

אראגורן קיצ'י ברמות מזעזעות וכ"כ לא הצליחו להעביר את המיוחדות שלו, עשו אותו גיבור אמריקאי בנאלי ומשעמם,

על לגולס התלהבו יותר מידי,

תקעו את ארוון בכל מקום, מה היא קשורה? בספר יש לה בדיוק שתי שורות והיא ממש לא צריכה יותר,

ובאופן כללי הדמיות ממש לא תואמות את הדמיות בספר. 

אם אתה חושב שהקרב על הפלך מיותר אז ממש לא הבנת חצי מהספר. זה אחד הקטעים היפים והחשובים בספר והוא סוגר כ"כ יפה את הספר. (זה עוד דפק בסרט- אין סוף ברור כמו שהגדירו את זה- שעתיים סרט ושעה סוף...)

ואני יכולה לפלסף על זה עוד הרבה אבל אין לי כוח ואתם לא תקראו,

אז אני אסכם שזה הספר הטוב ביותר שנכתב ב200 שנה האחרונות. (ובעצם גם לפניהם)

שוווהשווהשווה קריאה!!!!

לילה טוב

כבר יומיים שאני רוצה לכתוב תגובה ל golani ולא מצליחה למצוא מאיפה להתחיל.

הסרט יותר טוב מהספר?!

הקרב על הפלך מיותר?!?!?!

OMG, כל כך כל כך לא!

מדבר, מסכימה עם כל מילה שלך.

ויש לי עוד מה להוסיף, מקוה שאני אספיק מאוחר יותר.

זה שהתרגלנו פשוט שאחרי שקראנו שורה/קטע הבנו אותו

בשר הטבעות עד שאתה מבין את העלילה אתה יכול למצוא את עצמך חוזר על אותו קטע 3 ו-4 פעמים עד שהבנת    הספר הוא באמת טוב אבל רק כשאתה מתאמץ להבין אותו..

העלילה סוחפת נכון אבל א' לוקח לה זמן להגיע וב' בשביל להבין אותה צריך קצת מאמץ ..טוב נו הרבה.

יש לי תחושה שתצליח לעמוד בזה 

אבל יש משהו בדבריך, התרגלנו לשפה כ"כ רדודה שכשפוגשים שפה עשירה ומורכבת יותר זה נהיה מיגע.

פשוט חבל!!!

אבל זה היה מ-ש-ע-מ-ם בצורות כ"כ משגעות שפשוט לא הצלחתי להמשיך..הגעתי בערך עד |חוכך בזכרונו|..אולי הסיפור על זה שגנב את הטבעת מהחבר שלו ונהיה יותר ויותר רע ולא אנושי,והיה באיזו מערה עד ש..נו..זה שעזב לפני שהתחיל הספר (ומסופר על זה בהתחלה) לנדודים שלו לקח ממנו את הטבעת..משו כזה..אולי טיפה יותר מאוחר הפסקתי,אבל אני כבר לא זוכרת איפה..אולי כשנו..זה השני יצא למסע גם כן..

צר לי לבשר לך שקראת את ההוביט ולא את שר הטבעות...

ולדעתי הוא באמת פחות טוב

שבת שלום!!!

ואני זוכרת בוודאות שכשקראתי את ההקדמה-מבוא היה כתוב על ההוביטים וכמעט לא הבנתי ואז היה כתוב שכל זה מסופר בספר "ההוביט",ותהיתי אם כדאי לי לקרוא אותו בשביל הרקע..

חוץ מזה,מה שכתבתי - על זה שעוזב ראשון (אני זוכרת שהוא מתחיל בב') - לא כתוב בספר..זה כאילו מסופר לפניו..בספר עוזב השני (מתחיל בפ')..

שבזה אני מסכימה איתך היא ממשממש מיותרת....

המלצה, נסי שוב אבל הפעם מההתחלה 

ולא צריך לקרוא את ההוביט כדי להבין את שר הטבעות.

====

ולכולם, למרות כל הסטיגמות והדעות והתאוריות שרצות על הספר הזה, שווה מאוד לפתוח ונקות את הראש ולקרוא אותו. אולי תגלו שהוא לא בדיוק מה שחשבתם או שמעתם עליו.

שבוע טוב!

וגם חלק מהספר..

ולא הייתי מסוגלת להמשיך.

אולי אקח את זה שוב כפרוייקט נסיון לחופש..|חולם|..כשיהיה זמן..

אבל בסרט יש גם פרטים טובים.

אותו..

והסרט מייצר יותר רגעי שיא מאשר הספר, עדיין הספר יותר טוב אבל הסרט מהווה השלמה מצוינת.

והתפקיד של ארוון ממש לא מיותר.

אני בעד שלושת הספרים (או נכון יותר שני הספרים והסוג השלישי).

כשלמדתי הוראה, מסרתי פעם שיעור על העץ הנדיב כך שעליו יש לי ממש המון מה לומר...

אותי- אותנו לקרוא משהו שלא קראנו...

מה דעתכם?

אם לא- אז אני בעד יש ילדים זיגזג.

אני אשמח לקרוא אותו שוב ולחשוב עליו לעומק.

אני אבדוק אם יש אותו בספריה..

אני חושבת שעדיף הכיוון של ספר כזה קצר. יותר קל להתמצא, ומלבד זאת - אני אישית קוראת מהר מאוד, לפעמים 200 עמ' תוך שעתיים ואפילו מהר יותר - תלוי ברעש ובהסחות הדעת.. ;) ומנגד יש כאלה שקוראים לאט מאוד. ו - ספר כמו "העץ הנדיב" כולם יכולים לגמור תוך יום, אני מניחה.

רק כדאי לבדוק שבאמת יש מה לדון בו, גם מהבחינה הספרותית - השפה, המבנה וכו'.

כל הכבוד!

ספר שכבר נחרש נזרע ונחרש בשנית קצת מיותר לשאול עליו שאלות, כלומר 

העיקרון של קבוצת קריאה זה להגיעה למסקנות עצמאיות לא? (ככה אני הבנתי לפחות)

להסיק מסקנות חדשות מהעלילה ולהבין דברים שהיו מאחור ולקחת השלכות ממנו ליומיום

וספר כמו העץ הנדיב כבר ידוע על פה ונחרש לרוב. לפחות רובנו  קראנו אותו ועליו, ככה שזה פשוט

להיזכר מה שמענו, מה אמרנו ולשפוך, זה יכול לקרות עם כל ספר אחר

נכון, אבל בעץ הנדיב הסיכוים גדולים הרבה יותר.

בקיצור אני אישית מעדיפה את 'יש ילדים זיגזג' (טרם קראיתיו) 

אחרי שלא הצלחתי להשיג את שני הספרים הראשונים בקבוצת קריאה תאמינו או לא,

השגתי את יש ילדים זגזג!!! |מרוגש|

זהו,

אני חושבת שהדיון נסגר |מלא בעצמו| 

סתם..

(אבל אני אהיה שווה שני קולות, נכון?!)

מאיפה הגעת לבחור את הניק 'הרהור עמוק'?

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה?!?....

ספר מהמם [=

אבל זה כתוב בצורה קצת היסטוריונית כך שצריך סבלנות בשביל לקרוא אותו.

חוץ מזה אני לא זוכרת אם הוא שמאלני או ימני, אבל מה שבטוח - מה שהוא לא - הוא קיצוני..

תהני

בדיוק על התקופה הזו- המחתרות, האסירים, הפעולות...

מסדרת הספרים של "הצנחנית שלא שבה", "שרה גיבורת ניל"י" ו"הבכור לבית אב"י", כך שהכתיבה באמת בצורה סיפורית ומעניינת, לדעתי לפחות.

יפה ומרגש מאוד. אני אהבתי וממשיכה לאהוב ולקרוא יותר מפעם אחת...

על כל המחתרות

יש לו גם את 'יבנה!' - לא קראתי,

עזרא יכין - לוחם חירות ישראל

ויש את ארוכה הדרך לחירות - על האצ"ל

שהקישור מחבר רק לעמוד היוצרים של "ציור ורישום", לחצו נא על "רשימת היוצרים", ועל ויסברג יהודה (הרשימה על פי א-ב, ו' זה אחרי ה'..)

שלא יכולתי להניח אבל גם לא להרדם בלילה אחריהם...

את הבא שלו כבר לא קראתי. קצת מזוכיסטי מידי בשבילי...

חוץ מהלכלוך שבו..

אני לא ממליצה עליו לאנשים כי אני יודעת שהוא מלוכלך אבל אם מתחילים אי אפשר להפסיק אז עדיף פשוט לא להתחיל

http://www.inn.co.il/Search.aspx?type=8&forum=99&string=%F6%EC%E4+%F9%EC+%E4%F8%E5%E7

וכאן:

http://www.inn.co.il/Search.aspx?string=%F6%E9%EC%E4+%F9%EC+%E4%F8%E5%E7&type=8

באמת כתיבה מהממת, וסיפור מדהים וסוחף וכל מה שכתבת.

אבל,

את השני שלו לא קראתי (למרות שממשממש רציתי...) כי הוא פשוט מלוכלך מידי...

מה יהיה? ספרים נקיים הם חביבים וזהו וספרים מדהימים הם מלוכלכים... מבאס

וככל שאני קוראת אני שמה לב שאין עמוד עם שתי קללות או גסויות.

למי שקרא- במיוחד פרמין מדבר בגסויות. הבנאדם לא מסוגל להוציא משפט נקי מהפה! אבל הוא מצחיק מאוד!

הספר השני של הסופר.

הוא בהחלט מלוכלך, אבל מדהים ברמות מטורפות!!

עליו אני בהחלט יכולה להצביע ולהגיד: "זה ספר שלא הצלחתי להוריד ממנו ת'ידיים ות'עיניים.."

קראתי אותו שלושה ימים, כי היו לי לימודים וכי התחלתי לקרוא אותו בחמישי בערב, משמע- בשישי אין כ"כ זמן, ופשוט הוקסמתי מכל רגע!!!

אין מה לומר-

"צלה של הרוח" הרבה יותר טוב!

אמנם "משחקו של המלאך" פחות גס ומלוכלך, אבל "צלה" הרבה יותר חי, מותח, סוחף ומעניין.

(נכון, אבל מדברים לפי מממוצע)

בס"ד

כי יש אנשים בני 20 שלא קוראים את "מקימי", ואני קראתי אותו בגיל 13..

בחלקו הראשון מתוארת מציאות שלא נראלי שיוצא למישו כאן לפגוש אותה.. ונועה ירון דיין לא הולכת סביב סביב. יש כאלה שזה יראה להם קצת בוטות..

(צורת הכתיבה הזאת היא שעושה את החלק השני של הספר לכ"כ מדהים. כנות וגילויי לב פשוטים של הרגשת קרבת אלוקים ואמונה אמיתית.)

אז מי שרוצה לחסוך מעצמו- שיתחיל לקרוא מהאמצע..

זה לא לחסוך לעצמך, זה להרוס לעצמך.

קראתי את זה בגיל 13 פעם ראשונה, ומאז זה בערך הספר אמונה שלי- כשקשה אני קוראת את זה.

ונראלי אין בעיה לשום גיל לקרוא את זה, כל עוד הבנאדם מבין מה הוא קורא.

[אחותי עכשיו בת 11, ואני דוחפת אותה לקרוא אותו..]

הספר הקודם שלה- בודדה במערכה נקי ויפה אז אני משערת שכן...

אז מן הסתם גם זה, למרות שלא קראתי.

היא מדברת בספרים (ובעיקר ב"היינו כחולמים") על אהבה, אבל בעדינות ובחן.

תהני!

וספר ממש ממש חמוד ומומלץ......

אני נתקלת בזה שוב ושוב, והאמת שאני כבר סוג של חוששת לפתוח ספר חדש כי מי יודע מה יהיה שם.

אז אם יש המלצות טובות אני אשמח לשמוע! (בנתיים חזרתי לאורי וסוד הגן הנעלם...)

לומר מלוכלך על ספר.

כלומר- יש רמה של קללות, יש תיאורים לא צנועים, יש סיפור שכולו בבסיסו לא משהו...

קראתי חלק מהספרים שאת כותבת עליהם.

הכי הפריע לי- טוב נגד רוח הצפון. בדיוק בגלל שכל המהות של הספר היא בעייתית. יוצרים מצב שבו את מזדהה ורוצה שימומש הרומן שלהם שהוא ממש בעייתי (זה, אגב, טריק שמשתמשים בו לפעמים אפילו ביותר בעייתיות כשגורמים לך להזדהות עם הרעים או להחליט בין הרעים לרעים יותר וכאלה). סיימתי אותו כי קוראים אותו בשעה בערך, אבל התבאסתי עליו בהחלט, למרות ש(לצערי) אני לא יכולה לומר שאני מסננת לעצמי המון ספרים.

הבל גאגין שעשע אותי דווקא. יש קטעים לא משהו, אבל נניח עליהם רפרפתי, שאר הזמן זה ספר די חמוד.

יצר לב האדמה אני מהמרת שגם הוא לא יהיה משהו.

ואם כבר- אני יכולה לתת לך שתי המלצות חמות-

מצרפי המקרים- ספר רומנטי וחמוד נורא, וגם נקי לגמרי אם אני לא טועה (נשיקה אולי) על האנשים שאחראיים לצירופי המקרים בחיינו. מהשידוך שפגשנו בטרמפיאדה (שכדי שנפגש היה צריך לגרום לרב שלו להתקע בפקק ולהפסיד סדר ואת המרצה שלי לגאומטריה אאוקלידית היה צריך להחלות) ועד לעובדה המשעשעת שלשמונת האוטובוסים שעמדו בפקק היו לוחיות זיהוי עוקבות. באמת מתוק.

ו (פה אני מסגירה את עצמי כנראה ) פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות. כתוב טוב, רציני בדיוק במידה הנכונה, מרתק ועם סוף מפתיע לגמרי. על נערה שאביה מרצה באוניברסיטאות שונות, והיא עוברת איתו דירות לפי המקומות בהם הוא מלמד. בשנת התיכון האחרונה לפני הקולג' הם מתיישבים בעיירה קטנה, בה היא מצטרפת לחבורה קטנה ומובחרת של תלמידים שהתחברו עם אחת המורות המגניבות מביה"ס. הספר מספר את קורות השנה הזו, שבסופה נרצחה המורה (כך הספר מתחיל, לא הרסתי כלום). אבל באמת הוא כתוב נהדר, ולמעט שני קטעים קצרים ולא מהותים (במיוחד שמדובר בספר בן 500 עמודים) הוא גם די נקי.

ואיכשהו שכחתי את כל הספרים שקראתי בחג. כנראה לא היה משהו מרגש. 

הספר הכי מרתק שקראתי בזמן האחרון,

וכתוב בצורה ממש ייחודית, מין ציניות חריפת לשון וחדת עין,

מתובלת בציטוטים קולעים מספרים ידועים במגוון תקופות.

(למי שנבהל מהתוכן: אין שום צורך לקרוא את ספרי המקור על מנת להנות מהספר.)

ואם צילה של הרוח נהיה פה המדד, למרבה הפלא,

אז הספר הזה בודאי ראוי להקרא נקי.

זה מדד לספר לא! נקי, שלמרות היותו כזה, רבים מאיתנו קראו אותו לצערנו...

סיימתי אותו עצבנית בטירוף על הסופר/ת!.

מסר כל כך מוטעה.. ומסכימה עם שיר פשוט...