פורום סופרים וספרים (עמוד 82)

בס"ד

מי ששואל נראה אולי טיפש לחמש דקות, מי שלא שואל נשאר טיפש כל החיים

ובכלל, אין לי עניין לעשות עליכם רושם

עם מחפשים בגוגל בשביל מה הפורום?

הפורום הוא בשביל תגובות רציניות ומושקעות (כך על פי הערכתי) אומנם לא כמו כאן (http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=276). התגובה הזאת מפגרת. את אותו המידע אני יכול להשיג בגיגול קצרצר. מה שאני מחפש בהמלצה זה הדעה האישית של הכותב, למה הוא אהב את הספר, ניתוח של הספר קצת וכו'.

אוקיי, עכשיו אתם בוודאי תשאלו "אהל היא הרי כתבה - מי שרוצה עוד מידע שיפנה אלי בש''אש?"

אז אם יש לה עוד דבר(ים) פשוט שתכתוב אותם!

הזה לדעתי פשוט מעולה.  יש בו הכל- כתיבה מעולה דמיות מרתקות ויצירתיות של פגשתי בשום ספר אחר.

ההגדרה שלו היא ספר שונה הוא פשוט מרתק

והוא ממש כיפי לקריאה

מומלץ =)

זה עדיין מוריד את הרמה של הפורום. אני לא הולך לשים פה מודעות אבל (ע''ע הסטלן הקטן) אבל יש לי השיטות שלי.

עם זאת,  אני מתנצל קשישתי.!)

מה אני אגיד לך.... שלא יהיה גס..

תתן שמות של ספרים ואני אראה אם יש ספרים מתוכם שאני כבר קראתי או שמעתי עליהם וכך אני אדע על השאר...

תכתוב על כל ספר מה הרמה שלו..

תודה

יש דעות על ספרים. לא מצאתי המלצות..

אבל הספר הכי יפה (וארוך) שקראתי זה היה 'בלתי הפיך' ספר מהממם (לטעמי האישי בלבד!!!) ובאמת שהו נקי... 

אבל זה הכל ??

אין לי מה לקרוא!!!

של ספרים חרדיים כמובן, תעיין בכריכות, תדפדף, ובטוח שתמצא משהו שיעניין אותך. אפשר גם לבקש המלצות מהמוכר או הספרנית.

המלצה שלי: ספרים של חיה הרצברג, יעל רועי, יהודית פריינד.

"המירוץ" - על הבחירות הישירות בין נתניהו לפרס ב1996.

"אהוד ברק - מלחמתו בשדים" - ספר אוהד על אהוד ברק, בעיקר על כהונתו כראש ממשלה.

"שב"כ בין הקרעים" - ספר של כרמי גילון, ראש השב"כ בזמן רצח רבין. בספר מוקדש מעט מאוד לנושא הרצח עצמו.

יש את תיאום כוונות כעפעפי שחר.. ובואי הרוח של הר' סבתו (ספרים יפים+ )

אני אישית לא אהבתי את הסיגנון של הספר אבל הרבה אמרו שהוא טוב וזה 'אבדות' של מיכאל משהו(שם משפחה מסובך...) אני אהבתי 'בא מלבנון' של אותו סופר וגם רק חלק מהספר...יש לו עוד ספר 'מים שאין להם סוף.. לא קראתי אותו אני רק יודעת שיש אותו ואמרו לי שהוא .

אם את נוער אני ממליצה על ליאת רוטנר ('תנו לגדול בשקט'...'הרמת מסך', 'מעורב ירושלמי' וכו..) אבל רק אם את/ה

נוער... אפילו עד גיל 15 מעבר זה סתם משעמם ולא מעניין....

אלנקם/ עזרא יכין

ילדים זיגזג/ דיויד גרוסמן

לוחמי התמורות/ הרב ארז משה דורון

ספרי הרב סבתו

טוביה החולב/ שלום עליכם

טוביה בארץ המובטחת/ צבי פישמן

ולשרון כהן- את "אבדות", "בא מלבנון" ועוד כתב מיכאל שיינפלד...

"וקראתם דרור"- רונית לוינשטיין מלץ על דרור וינברג.

אולי אני יחשוב על עוד משהוא..

לא נקי. והוא ביקש נקיים..

וקראתם דרור - ספר מדהים על דרור ויינברג הי"ד

היינו כחולמים - ספר מאוד יפה של אורנה בורדמן

בלבב פנימה - ספר חדש על אהרון קרוב (הפציעה, התמודדות וכו'), - התחלתי לקרוא והוא נראה מעניין.

אחים מן המדבר - ספר של מי שכתב את אדון בלומנטל - מומלץ מאוד!

דרך הגב-אורנה בורדמן כתבה גם את "בודדה במערכה" וזה ספר ממש ממש טוב ויפה!! מומלץ! אני אישית אהבתי אותו יותר מהיינו כחולמים..אולי כציפיתי למשהו כמו "בודדה במערכה".

"תריסים ירוקים פתוחים" "ושם פס רחב " ספרים 100ממים~!

איזה כרכים? מתי יצאו?

פרטים בבקשה, דחוף!

אני מחפש כבר שנים את 'מחר כפול 9'!

אגב, המלצה - 'קץ כלזמן' - אחד הגדולים!

אחחחחחח......

פשוט תענוג לקרא!

הבנ"א גאון עולם, כל סיפור שלו- אפשר לחפור עליו שנים..

הם הספרים הכי טובים שלו שקראתי!

איך קוראים לסיפור שלו על צפיית זמן - כרונוסקופיה -

ואיך נקרא קובץ הסיפורים שבו הוא מופיע?

כדרך בני מאדים, קראת?

ו'מחר כפול 9' ו'קץ כל זמן' נקיים?

"כל כתבי אסימוב" כרך א

וגם ב"גדול ורחב הוא העולם"- זה הישן..

סיפור גאוני (אסימוב, לא?) וזכה ככל הזכור לי בתור סיפור מד"ב הטוב של כל הזמנים!

אני לא יודעת אם זה מה שהתכוונת להגיד, אבל אפשר להוסיף על זה....

וואו אחד הספרים הכי טובים שקראתי לאחרונה..   שלא לדבר על הספר הקודם שלה "שמחה גדולה בשמיים" .

לדעתי 2 ספרי חובה..

אבל יש לי כמה דברים קשים להגיד

על 'שמחה גדולה בשמים'...

אשמח לדון עליו.

לא קראתי.

קראתי, אשמח לדון עליו, ויש לי הרבה הרבה קושיות חסרות מענה לגביו...

ואני בדרך כלל לא קוראת ספרות ישראלית. מישהי שכנעה אותי [כלומר קנתה לי במתנה את הספר] והוא ספר נפלא עם ניחוח של פעם. נקרא בשקיקה . לא עוזבים עד שמסיימים.

מה שכן, ההתחלה לא מובנת כל כך. אבל אלו רק כמה דפים ראשונים.

מומלץ מאוד!

הספר עדיין ממשיך ללוות אותי לפעמים, הוא מעביר תחושות מאד חזקות.

את "שמחה גדולה בשמיים" (יותר נכון קראתי שליש ממנו ועצרתי שם).

מה שהכי הכי הפריע לי בספר.

הספר גדוש רגשי נחיתות עד מעל האזניים.

בראש ובראשונה - רגשי נחיתות פוליטיים.

מה הקשר בין העלילה לרצח רבין? מה זה התפירה הגסה הזו?

אין לעובדה הזו שום קשר לעלילה מלבד הרצון למצוא חן

בעיני קהל קוראים לא מגזרי.

רגשי נחיתות דתיים - החל מהכנסת קטעים לא צנועים לעלילה

שלא היתה חסרה כלום בלעדיהם, וכלה בהתמרמרות

חסרת תקדים על הממסד הרבני שהרס לה את החיים.

וכאן אני לא יודע אם זה מרצון למצוא חן, או חמור מכך -

השקפת עולם כפרנית כמעט.

רגשי נחיתות פמיניסטיים כמובן, ובמיוחד פמיניסטיים-דתיים,

שהיום הם חובה אצל כל סופרת מודרנית המכבדת את עצמה,

ולא עולה לי עכשיו דוגמה, איזה באסה...

על כל פנים, הייתי מצפה מסופרת דתיה/מתנחלת בעלת בשורה כלשהי,

שתפנה לציבור שלה בכתיבתה ולא תרמוס אותו כך.

הספר עצמו כתוב יפה מאוד, ובדיוק בגלל זה הוא כ"כ עצבן אותי!

אגב, המלצה:

אחת מאלף של מירה קדר.

נגעה בדיוק באותם נקודות כואבות - דת ושוביניזם -

ובצורה מדהימה!

ממקום הרבה יותר שלם ומאמין.

ממש המחשה לאמונה אלון - את רואה? ככה צריך לכתוב! 

אביב - קבוצת קריאה או לא - אם יש לך משהו לכתוב -

תכתוב!

אין טעם לזרוק לאויר קבוצות קריאה כדי שיפלו ארצה

בחבטה מקהת חושים ומדכדכת עד מצולות הנפש!

ניצלו"ש התפייטות...

גם אני מאסתי בכל הנחיתות מחד וריקוד ה'מה יפית' מאידך... כל התהיות שהמחברת מעלה לגבי ההתיישבות לגבי עתיד ההתיישבות לגבי מוסריות ההתיישבות, כשהיא עצמה מתיימרת לבוא מתוך המחנה, פשוט מאוס בעיני.

זה נראה שהמחברת רצתה שספרה יכנס 'לברנג'ה' בכל מחיר והחליטה לעשות זאת על גב הציבור ממנו היא באה.

ממש לא נעים ודוחה!

הכתיבה נחמדה קלילה וזורמת. אבל בעיני לא יותר מזה.

העלילה לוקה בחסר כשהיא מתעקשת שלא להמשיך את חיי הדמויות אלא להשאירן עמוק בעברן מבחינה רגשית. ואני מתכוונת  ליאיר(?) שהכותבת מגלה לאחר כעשרים שנה שהוא עדיין מאהב בה, ולא באשת נעוריו, לאהל'ה. שגם היא מאהובת בגבר אחר.

כ"כ קלישאתי! כ"כ מנוגד לחיים עצמם, לכוח החיים לשטף החיים לעוצמה שיש בחיים אמיתיים משותפים, לגבור על אהבת נעורים אם רק פותחים להם פתח קטנטן לעשות כן...

בקיצור, ההרגשה הכללית שליוותה אותי לאחר קריאת הספר, הלנו היא או לצרנו?

קשר לביקורת ששמת, ולא מצאתי.

השאיר אותי עם הרגשה ממש מעצבנת!!

חבל, בזבוז של כתיבה יפה ונעימה לקריאה.

כשקראתי אותו בפעם הראשונה בכיתי.

גם בפעם השניה.

הוא תפס אותי כ"כ חזק,

בנקודות שאף אחד שבא "מבפנים" לא העז להעלות אותן לפני אמונה אלון.

לדעתי עיקר העניין בו לא היה קריאה פמיניסטית

העיקר היה דין וחשבון שאלון נתנה לדור שגדל סביב "מרכז"- הישיבה, החברה, התופעה,

דין וחשבון על אידאליסטיות(כללית וקולקטיבית) שלפעמים באה על חשבון הצדדים האישיים, הנפשיים של הדור שבחר בה.

הדמות הראשית שלומציון היתה כביכול נורא קיצונית, וגם הבחירות שלה היו קיצוניות,

אבל מצאתי את עצמי וגם את חברות שלי בה,

אפילו שזה בכלל לא אנחנו, רק ההורים שלנו,

זה אנחנו. כשהספר יצא נורא התווכחתי עליו עם אנשים. הם בחרו לבקר אותו על שטויות,

והתעלמו מהשאלות האמיתיות שם.

עין הקורא- "אחד מאלף" נכתב ע"י אומנית, מירה קידר יודעת את המלאכה, היא משוררת.

ובכל זאת, דווקא את הכתיבה של אלון אהבתי יותר, במקרה הזה.

ב"]אחד מאלף" הכתיבה קפוצה, לאקונית, נורא מהודקת ונוקשה. דווקא אצל אלון היה משהו משוחרר יותר, זורם-

בכתיבה. הדמות של רחלק'ה אצל מירה קידר היא מושלמת מדי, נו באמת,

תעשה לי טובה, כמה נשים כאלה קיימות?!גם סופר-הלכתית, גם רומנטיקנית מהסרטים, גם אומנית מופלאה(תאטרון!) גם רגישה ובעלת מידות נעלות, גם רכה, גם פמיניסטית וגם לא מתלהמת.נו שוין.זה לא יצא אמין במיוחד.

דווקא הכתיבה ב"ותכתבו אהובתנו" תפלה בעיניי, והתאכזבתי.

זה כמו לקרוא עיתון ברפרוף, יותר מדי עובדות, כתיבה קצתפופולרית ולא ספרות טובה.

מה שכתבתי.

זה יעזור אם אני אכתוב שוב?

שמחה גדולה בשמים כתוב מדהים.

בגלל זה בדיוק הוא כ"כ מעצבן, דורך ומתנשא

על הציבור שעליו הוא כותב ואליו הוא מכוון.

אחת מאלף, לדעתי גם כתוב יפה מאוד,

אבל גם אם לא - הוא לפחות לא שוויצר, מתחנפן וגס רוח.

מה לנו ולך אמונה אלון כי באת אלינו לכתוב את כל רצונותייך הכמוסים

ע"מ להיות מקובלת בציבור החילוני?

'ותכתבו אהובתנו' לא קראתי, אבל אין ספק ש'שמחה גדולה בשמים'

מוצף פופוליזם זול.

אגב, לדעתי גם מיכאל שיינפלד חוטא בזה, לפחות ב'אבדות' -

גיבור אנמי והתרחשויות לא מחייבות ע"מ לא להשתייך באופן מובהק

לציבור זה או אחר.

ומענין לענין באותו ענין -

האם שמתם לב, שגיבורת 'אחת מאלף', לאחר חיפושים כה רבים

אחר בעל תלמיד חכם ורחב אופקים,

בחרה לבסוף במוזיקאי בעל קול חם ועיניים ירוקות?

האמנם מה שכבש אותה באותו תלמיד נכסף של אביה,

היה דוקא קולו וצבע עיניו, ולא כפי שפורסם?

נקודה למחשבה.

אשמח לדון על שמחה גדולה בשמים.

יודעים מה? אולי נעשה עליו את הקבוצת קריאה שאנא-קל ניסה להרים? נראה לי שזה מין ספר שיש בו הכל, קונפליקט וכתיבה ברמה מאוד גבוהה.. מה אתם אומרים??.. .

למה במקום?

היה פה נסיון לפני כמה חודשים לפתוח קבוצת קריאה

בכמה ז'אנרים. אפשר פשוט להוסיף.

לא אהבתי בכלל. הכתיבה שלה מאוד הפריעה לי.

עוד רלוונטי?

מוזמנת

בחרתי דווקא בפורום הזה מתוך מחשבה שאהבת מילים היא נושא שמשותף לחובבי קריאה.

בפרויקט הש"טות עשיתי הרבה כאלה תבדק תאנשים שם

אמנם לא כתבתי מעולם פה בפורום, אבל אני תולעת ספרים וחובבת תשבצים משכבר הימים...

משוגעים על חידות היגיון, נשמח ביותר להצטרף.

הרבה ירצולהצטרף

ויהיו לתשובות שלכם השלכות על הבת שלי. (שנה ו-9 ח')

ולא רק על המילה הכתובה אלא לכל תחום חברה ויצירתיות...

תרבות המסך נותנת לצופה הכל בכפית של כסף. הוא לא מפעיל את הדמיון, כי כל הדמויות כבר קיימות מולו, הוא לא חושב יותר מדי. אף אחד לא יעצור סרט באמצע בשביל לנסות לגלות מי הרוצח [סתם דוגמא], אבל הרבה יעצרו באמצע הקריאה כדי לנסות לגלות..

עוד דבר- אם נהנית מסרט, נהנית ממנו פעם אחת. אחר כך הוא כבר לא יעניין אותך כי אתה יודע בדיוק מה קורה. לעומת זאת, בספר עצם הקריאה, ההנאה מהשפה ומהתיאורים, היא חוויה בפני עצמה.

וכמובן, קריאה משפרת את השפה. מגיל צעיר מאוד קראתי, וראיתי תוצאות ברורות כשלמדתי לשון..

בהצלחה

ההנאה מהמילה הכתובה - זה מה שהכי מדאיג אותך בסרטים?

כמו שחנצ'ו ובת שמש אמרו, הצפיה פוגעת בעוד המון תחומים אחרים חוץ מאשר בהנאה שבקריאה.

ובנוסף לכך, הסרטים שמיועדים לגילאי בית-ספר הם כבר לא על שירי-ילדים תמימים אלא מלאים באלימות ובדברים מפחידים. כל מיני ק.ג.ב ומחבלים ואינקוויזיציות (וזה מאוד שונה מאשר קריאה על אותם נושאים בספר). כשמכניסים את הסרטים בגיל צעיר, אז בגיל בית-ספר כמעט אין סיכוי להוציא אותם (כלומר, אין סיכוי לא להכניס את הסרטים המפחידים).

כרגע בכל אופן.

מה שאת אומרת לגבי התכנים נכון לא רק לגבי סרטים אלא גם לגבי ספרים, אבל השאלה מה וכמה לצנזר לילדים זאת שאלה נפרדת. 

אין מה להשוות סרט מפחיד לספר מפחיד.  

הבת שלי אוהבת לראות בעיקר סרטים של עצמה או דודו.

אבל אני חושבת שדווקא עם סרטים מפחידים יש פחות בעיה, כי ברגע שהילדים פוחדים הם פשוט מונעים את עצמם מלראות. הבעיה היא יותר עם תכנים לא חיוביים שהם כן אטרקטיביים.

וכולם הגיעו למסקנה אחת פה אחד:

משפיע ובגדול!!

ילדים שהתמכרו למסך יקראו הרבה הרבה פחות (אם בכלל) מאשר ילדים שלא התקלקלו מההרגל המגונה הזה!!!

תקישי בגוגל ומן הסתם תגיעי לכמה מחקרים...

אישית אני רואה את זה אצל ילדי חובבי הספרים לעומת ילדים של חברות שאינם נוגעים בספר משום שהם מחוברים למסך...

וגם סביר שקראתי כאלו - המסקנות ברורות ונדושות מכדי לזכור.

אבל רציתי לשמוע תשובות מהשטח, כי בכל זאת אני מכירה שלושה ילדים תולעי ספרים שלא מנעו מהם סרטים ומשחקי מחשב. אז ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. השאלה היא עד כמה הכלל הזה הוא אכן כלל, ואם יש כאן עוד ילדים כאלו.

ילדים קוראים גם כתוצאה מהתרבות במשפחה, אם הם רואים את ההורים קוראים, או שמקריאים להם סיפורים בקביעות. מעניין אם עשו מחקר ספציפי על איך סרטים משפיעים על הילדים במשפחות כאלו.

קוראים הרבה פחות...

זה אני רואה מניסיון אצל  אנשים סביבי...

זה לא רק ילדים! המסך ממכר גם מבוגרים!

אלא אם כן יש מקום להשוואה. למשל, מלמד שרואה הבדל בין ילדים בכיתה שצופים בסרטים לבין כאלה שלא צופים (ואני שמעתי על מלמדים שאומרים במפורש שהם רואים את ההבדל בריכוז ובקליטה), או אמא שרואה הבדל משמעותי בין ילדים שצפו ולא צפו, או שמישהו מכיר ילד שהשתנה בעקבות צפיה\אי צפיה.

מה שאני חושבת, זה שכאשר מרגילים לצפיה מגיל צעיר, אפילו מועטה מאוד, אז עם הזמן זה הולך ומתגבר, עד שמתישהו המחשב הופך להיות חלק אינטגרלי מהעיסוקים של הילד במשך היום. ואז באופן טבעי יש לו פחות זמן לקרוא.

אני באופן אישי גדלתי כתולעת ספרים מושבעת, ויחד עם זאת צפיתי בהרבה מאוד סרטים - והדבר לא גרע מההתמכרות שלי לספרים...

אבל אין לי מושג איך זה אצל כולם...

בכלל סרטים אז אני לא יודעת אם זה משפיע מניסיון אישי..

ברור שיש לזה השפעה על אוצר המילים של הילד ואם היא רואה סרטים עכשיו זמן הצפייה שלה ילך ויגדל...

שמעתי על זה מחקר מחברה שלי שבעצם השנים של היסודי זה סתם ביזבוז זמן ואפשר ללמוד את זה בהרבה פחות זמן, אז בעצם למה יש אותם? כדי לפתח קשרים במוח...

בזמן שצופים בטלויזיה לא מתפתח בעצם שום קשרים במח וכאילו המח לא עובד כשצופים בסרטים...

אז בטוח שזה לא טוב לצפות בסרטים...

אני לא הייתי מרגילה אותה לצפות בהרבה סרטים כי בטוח יש לזה השפעה , לא בטוח שעל היכולת להנות מהמילה הכתובה, אבל על משהו אחר....

משפיע.

חוץ מזה שזה מטמטם את השכל והורס הרבה דברים...

אבל גם על זה זה נראה לי משפיע,ואפילו מאוד משפיע...

שסרטים זה הורס את הדמיון היצירתי ומעודד חיי בהיה.

כמובן שיתכן שדעתי מושפעת מהדעה הציבורית שיש על זה, אבל כך אני מרגיש.

אילו הייתי רואה סרטים סתור ילד הייתי מאבד את ההתעניינות במילה הכתובה.

כך אני מרגיש.

וכשהייתי קטנה ראיתי גם כל מיני סרטים(כמו באג לייף) וזה לא השפיע עליי בכלל..פעם אהבתי לקרוא ספרים וגם עכשיו!

אבל בכל זאת אני לא חושבת שכדאי להראות לילדים בגיל קטן הרבה סרטים(וגם לא בגיל גדול) כי זה מנוון את המוח-וכמו שאמרו פה אין כמעט מה לדמיין בסרט..(רואים את זה בהרבה סרטים שבוססו על ספרים-הספרים תמיד הרבה יותר מעניינים ויפים ויותר מעודדים לדמיין)..

בס"ד

בתור ילדה קטנה ראיתי סדרות באנגלית/ספרדית עם תרגום כתוב

("כל ילדיי","היפים וההאמיצים", "בובה פראית"-ממש מעשיר את אוצר המילים הילדותי למדתי מה זה סמים, התאבדות, אלכוהול, אונס,  ועוד...)

אצלנו במשפחה, אלה שראו פחות סרטים כשהיו קטנים (הגדולים יותר) קוראים יותר מאלה שראו יותר סרטים.

וכמקריאים לילד יותר סיפורים זה מפתח את הסקרנות לקריאה, וגם תרבות קריאה במשפחה גורמת לקריאה מרובה.

אני חושבת שהרצון לקרוא מושפע יותר מדוגמה אישית של ההורים, ומאיזשהו אופי מולד.

כמובן שצריך לבחור לילד סרטים מחכימים ולא תת רמה.

אני מאד מחבבת גם ספרות וגם קולנוע ואני חושבת ששניהם מדיומים אמנותיים נהדרים שיכולים להעשיר את העולם של כל ילד [וגם מבוגר], ולכל אחד יש יתרונות וחסרונות.

תמיד אמרתי לילדיי: ספרים הם חברים. אפשר להפליג איתם לעולמות רחוקים. באיזה שלב בחיים לפני כמה שנים זרקנו את הטלוויזיה , והיום הילדים קוראים יותר. מי שלא אהב לקרוא - התחיל לקרוא בערבים, כשאין בידור אחר בסביבה .ומי שאהב לקרוא ממילא קרא תמיד.

היום עולמינו הוא יותר חזותי. גם למי שאין מחשב בבית ולא טלוויזיה, זה הרי מחלחל. העולם החזותי נמצא בכל מקום.

אבל אפשר לצמצם את הנזק שעושה הטלוויזיה [והיא עושה], בזה שאפשר לשים סתם כך ספרים זמינים על השולחן בסלון. כך עשיתי תמיד -והם קראו.

הערך המוסף שיש בספרים הוא שהם מפתחים את הדמיון. מעשירים את השפה. יש לזה ערך גדול. הם מלמדים על ארצות אחרות, על אורח חיים אחר.

הטלוויזיה מקבעת. מביאה לך אוכל לעוס.

מה זאת אומרת?

ברגע שאתה מתרגל למסך,לא משנה אם זה טלויזיה או מחשב,

שאתה מכור למשהו(פייסבוק אצל הרבה)

אז יש לך פחות זמן לעיסוקים אחרים,

יש הרבה שיעדיפו לראות משהו,מאשר "להתאמץ" ולקרוא,

לא יודעת אם הצלחתי להביע את מה שרציתי טוב אבל באופן עקרוני,וודאי שמשפיע!מניסיון עם חברות שלי,

בנות יותר רואות סרטים מאשר קוראות ספרים...!

הבן שלי אף פעם, אבל אף פעם לא צופה לבד, אא"כ יש מקרה חריג מאוד, ואז אני נותנת לו לצפות במשהו שכבר ראינו ביחד.

בנוסף, אני מראה לו רק דברים ישנים, לפני שהמציאו את כל התוכניות המזעזעות שיש היום.

למשל, יש פרקים יפהפיים של "פרפר נחמד". פשוט תאווה לעיניים. אני יושבת איתו, מסבירה, שרה ומצביעה על דברים. זה נותן לשנינו אתנחתא  נחמדה מאוד, ואני לא רואה שום נזק. גם "פו הדוב" הישן זה פשוט סדרה מתוקה, זה זז לאט, הם מדברים ברור, ואני רואה שהוא נהנה.

בנוסף, נראה לי שבשנייה שנלמד אותו לקרוא לא נראה אותו יותר, פשוט כי הוא מאוהב בספרים... עם ציורים, בלי ציורים, עם שירים, בלי שירים, הכל הולך, רק תפתחו לו ספר. הוא בן 3, אגב.

ונכון שאני מודעת לזה שיום אחד אני כבר לא אהיה בשליטה ויש חברים שאצלם רואים הכל וכו', אבל גם זה מוגבל, וכל עוד בבית אין טלוויזיה ואני שולטת על מה שהוא רואה, וכמובן, שזה לא יותר מ-20 דקות ביום, כשאני מקפידה שיש כמה ימים בשבוע שהוא בכלל לא יראה, זאת תוספת יפה מאוד.

ממש לא קשור !!!

אני ראיתי סרטים שהייתי קטנה ועדין...

אני הרבה יותר אהבת לקרוא וכמעט כל סרט שאני רואה אני שואלת אם יש לו ספר .

אני ראיתי סרטים כשהייתי קטנה (אני בת 14) אבל אני קוראת מאז שהייתי קטנה וזה ממש מעשיר אוצר מילים ורואים את זה בעתיד בכיתות הגבוהות... מי שקורא יותר מבין הרבה דברים ובקושי יש שגיאות כתיב גם בכיתות נמוכות....

אני קורא לאט פי שתיים זה פוגם הרבה !

כי לפעמים עם חינוך טוב לא יקרה כלום. אבל צריך להתאמץ. לרוב זה מפתח עצלות, (כי אתה מקבל הכל בכפית) וחבל.

אני לדוגמא צפיתי מגיל קטן בסרטים והיום אני לא יכולה בלי ספר ביום

לעומת זאת אחי הקטן רואה סרטים כל הזמן ולא אוהב בכלל לקרוא

לכן הכל תלוי בסוג הבנאדם...

זה גורם לנו לחיות באשליה...

שמעתי פעם שיחה מאדם חכם על כך שאנשים שמתמכרים לטלוויזיה מאבדים את יכולת הריכוז שלהם,מכיוון שהם רגילים לקצב ואקשן של הסרט...

מעבר לזה אנחנו חושבים מעוות בגלל הטלוויזיה(או בלשוננו בבית-טמבלויזיה..),היא משבשת לנו את סדרי החשיבה ההגיוניים...

אני גם רואה על עצמי שאח"כ קשה לי לשבת..

נראה לי שכתבתי קצת מבולבל,

מקווה שתבינו ת'מסר..

התרבות של ראיית סרטים מחדירה את הגישה של ההנאה הפאסיבית המיידית, ללא מאמץ ואפילו ללא כל נקיטת פעולה אקטיבית, גם אם לא ממש דורשת מאמץ- כמו קריאה. סרטים זה פועל יוצא ישיר של התרבות המערבית. 

התשובה הברורה והידועה, ועד כמה שאני יודע הבדוקה היא- בהחלט. מי שהתרגל לראות סרטים מגיל צעיר יתקשה לקרוא ספרים. יותר מכך, מי שהיה רגיל לקרוא והתחיל לראות סרטים כתוצאה מהכנסת טלויזיה הביתה וכדו', גם יתקשה בהמשך לקרוא ספרים באותה צורה שהיה רגיל לקרוא קודם לכן.

אגב, אני כותב את הדברים גם מנסיון אישי.

זה משפיע על הנפש להיות פסימי למציאות וזה הורס את האופי...!

אז גם אם הוא יקרא ספרים עדיף שהילד לא היה תקוע במסך...

ואח שלי אמר לי לשמור מרחק גדול ככל האפשר מ"לוחמי התמורות".

קראתי את שניהם.

לוחמי התמורות כתוב במלא יותר יפה ובמלא יותר עמוק, ברור שבסופו של דבר הוא הרבה יותר על רמה ויותר יפה.

אבל דווקא בגלל זה אדון הוא יותר היה לי קליל וזורם, והבנתי את הנמשלים בקלות.. כמו עוד ספר קריאה נחמד, אז מאיזו שהיא בחינה נהנתי ממנו יותר.

אני צריכה לקרוא שוב את לוחמי התמורות..

מנסים להביע משלים לנושאים שהם לא מבינים בהם,הם מנסים לערוך משלים כמו משלי חז"ל אבל צורת המשל גורמת שיוצא שהם הופכים דברים נעלים לפשוטים מדי.

נוגה, באמת לא כדאי לצטט ועדיף לקרוא ולא להשאר בחוסר ידיעה. סתם המלצה ידידותית..

עכשיו, אם אני לא טועה, "אדון הוא" יצא לפני "לוחמי התמורות", לא? אז הוא לא יכול להיות חיקוי.. תקנו אותי אם אני טועה...

דבר שני,

קראתי כשהייתי די קטנה את אדון הוא וממש אהבתי, הוא נראה לי נורא מסתורי ועלום כזה שאפשר ללמוד ממנו מלא, אבל הקיץ קראתי שוב והבנתי - שהוא בדיוק לגיל שבו אני קראתי את זה.. (משו כמו כיתה ה', אם אני לא טועה.. )

לוחמי התמורות לעומת זאת הרבה יותר עמוק, אבל בשביל להגיב טוב באמת אני חושבת שאני אקרא אותו שוב...

חצוף? את לוחמי התמורות כתב הרב ארז משה דורון מאיפה אח שלך הביא את זה?

הרב ארז משה דורון הוא תלמיד חכם ואני בטוחה שהוא מבין במשלים האלה ולא ניסה לערוך משלים כמו חז"ל והביא מסרים הפוכים..

פנטזיה עמוסת מוסר.
זה לא הולך טוב בלוחמי התמורות, פשוט לא.

את אדון הוא קראתי לפני הרבה, יותר מידי זמן.

וגם את לוחמי התמורות.

ככה שהייתי קטנה, אז התחברתי יותר לאדון הוא, מאשר ללוחמי התמורות.

ישלי את שניהם בבית, אז אחרי שאני אגמור את מה שאני קוראת עכשיו, אני אנסה את לוחמי התמורות שוב. אולי זה יעניין אותי.

של אדון הוא, ואהבתי ממש!! ואני עדיין אוהבת.. למרות שכבר עברתי את כיתה ה'..

יש בו רעיונות ממש יפים..

בס"ד

קראתי קודם את לוחמי התמורות.

הם שניהם יצאו באותה הוצאה (לב הדברים), ושניהם מדברים על דברים גדולים דרך סיפור חביב ודמיוני.

אבל ברור שלוחמי התמורות הרבה יותר עמוק ולבוגרים יותר, מאשר אדון הוא.

ובכלל, לפי הבנתי: אדון הוא עוסק בעבודת המידות ובנית האישיות, בשונה מלוחמי התמורות שמדבר הרבה יותר על עבודת ד' יתברך, ועל דברים כללים וגדולים יותר.

וגם סתם בתור סיפור- אדון הוא קליל הרבה יותר מלוחמי התמורות, שיש אנשים שיגדירו אותו כמשעמם (איך אפשר??).

מומלצים מאוד!!!

אוף...

בס"ד

העלילה ברורה אם קוראים את המילון מושגים שבסוף הספר,

אבל מה שעומד מאחוריה-אני מקווה שהבנתי קצת מכל מה שהוא מעביר שם..

צריך להבין קצת זוהר וקצת קבלה וקצת חסידות כדי להבין באמת.

ואי אפשר להשוות בכלל!!!!!

'מחנה הקיץ' זה סגנון כתיבה שונה לחלוטין מלוחמי התמורות.. אני בכלל חושבת שהספרים הללו בכלל לא דומים..

הם גם מיועדים לשכבות גיל שונות...והמטרות שלהם שונות לחלוטין!!!!\

שנהם מעולים! ואת שנהם צריך לקרוא יותר מפעם אחת...

אבל לוחמי התמורות הרבה הרבה הרבה הרבה יותר עמוק

אדון הוא זה לילדים במוצהר, המסר בו יותר חלק ופשוט

אגב, באמת לוחמי התמורות יצא אחרי... 

' מישהו קרא את ותכתבו אהובתנו'...

אני אנסה להשיג אותו. הוא נראה ממש מעניין..

חשבתי לקררוא אותו,אבל אבא שלי אמר לי שזה בסה"כ חיקוי עלוב של הראייה היהודית,ככה שספרים יהודיים יהיו טובים פי כמה [אולי לכאלו שלא מתאים להם לקרוא ספרי מחשבה וכאלה זה לא יתאים,אבל לי אין בעיה עם זה]..

זה אומר שאולי יהיה לי אותו רק עוד חודשיים!!(אלא אם כן הם יהיו ממש נחמדים ויקראו מהר!!)

בחרת אחלה ספר לפעם ראשונה! מחכה למוצ"ש.

(קראתי אותו פעמיים-שלוש, אבל לא יזיק עוד פעם..)

הוא ספר באמת יפה, יש לו מסר מאד חשוב, ובסה"כ, הוא ממש נחמד. אבל כמה דברים שהפריעו לי במהלך הקריאה-

ההדגשה העמוקה שלך הנצרות.

הסגנון כתיבה המיושן.

הקטע שקוראים לדמותה ראשית רק "הנער" ולא בשמו הפרטי.

הקטעים שחופרים לך בשכל.

וזהו.. אבל בכל אופן הספר הזה מומלץ, יש בו מסר עמוק וחשוב, אני אהבתי אותו בסה"כ..

ושמו בישראל: הפנים שפרצו מהדף. כתבה אורה מורג. הוא ממליץ מאוד!

כל ספרי אן שרלי,  של הסופרת ל.מ. מונטיגומרי:

אן מהחוה הירוקה- או האסופית, אותו הספר

אן מאבונלי

אן שרלי

בית החלומות של אן

אן מהעמק הירוק

ספרי מופת לנערות ובכלל... הסיפור על אן הג'ינג'ית, היתומה המקסימה שמובאת בטעות לעיירה הקסומה אבונלי במקום נער... אבנולי עיירה קרתנית בתחילת המאה עשרים הנמצאת באי יפהפה בשם הנסיך אדוארד, אי שם בקנדה.

 סדרה המצארת את קורותיה של אן מילדה על סף התבגרות עד להיותה אשה ואם לכמה ילדים מקסימים...

ספרים מתוקים, מצחיקים רומנטיים ומתאימים מאד לגיל! מומלץ מומלץ!!

סדרת בית קטן בערבה של הסופרת לורה אינגלס וילדר:

בית קטן ביער גדול

בית קטן בערבה

בית קטן על גדות נחל  השזיף

בית קטן על גדות אגם הכסף

החורף הארוך

עיר קטנה בערבה

ובן איכרים

סדרה היסטורית על קורותיה של משפחת אינגלס החלוצית אמרקנית, בסוף המאה התשע עשרה. סיפור אמיתי המסופר על ידי בת המשפחה לורה אינגלס וילדר.

הסיפור מתאר את קורותיה של המשפחה בנידודיה אחר מקום התיישבות נוח וראוי במערב, לאחר שהממשלה הבטיחה קרקע חינם למי שישב ויעבד אותה. הספרים מתוארים בכישרון רב ובקסם שובה לב, את המשפחה המקסימה והנהדרת הזאת, משפחה ערכית כמו שהיו אנשים פעם (לא יהודים כמובן) לפני שהתרבות החומרנית פשטה בעולם.

לורה הקטנה הופכת לנערה במהלך הסיפור והסיפור בהחלט מתאים לנערות...  הספרים מנוקדים ומאוירים באיורים

מקסימים, אך זה הוא ספר שיתאים לנערות לא פחות מהאירי פוטר...

מומלץ!!

הספר נשים קטנות של הסופרת לואיזה מאי אלקוט:

ספר רומנטי ונהדר ועם זאת נקי לגמרי!

הספר מתאר את קרותיה של משפחת מארץ' האמרנית בחציה השני של המאה התשע עשרה.

למשפחת מארץ' ארבע בנות מאג, ג'ו, באת', ואמי אשר כל אחת מהן שונה מרעותה בתכלית.

הספר מתאר את קורותיהן המשעשעים הנוגעים ללב והרומנטיים מאד של ארבע הנערות בדרכן מנערות לבגרות.

הספר מבוסס על קורותיה האמיתיים של משפחת המחברת, היא היא ג'ו שבסיפור.

ספר ערכי מאד ועם זאת שובה לב!!

ספר חובה!! מומלץ מומלץ!!!!

אני מאוד נהנתי - ספר מדהים!

(אני בן 15..)

אני לא אהבתי הרבה יות אהבתי את הספר הראשון של אורנה:"בודדה במערכה", אולי כי ציפיתי למשהו טוב כמו הספר הראשון..

לא אהבתי את זה שבקושי יש תיאור של הנוף או בכלל המקום בו הדמויות נמצאות/ חושבות..

אני לא יודעת איך לנסח את זה..

ובגלל זה אהבתי את הסרט והסדרה הרבה יותר מאת הספר כי שם רואים איפה הסצנה קוראת..

 לא ראיתי . איך הוא?

אבל הספר  הזה  פשוט טוב!!

חזרתי עליו כבר חמש פעמים!

אם מישהו מכיר גם אני אשמח לדעת איך קוראים להם..

אם אינני טועה זה הגרסה הישראלית של הארי פוטר (ראיתי את הספר הזה פעם בחנות ספרים כלשהיא וקראתי את התקציר),אני לא בטוחה אבל ייתכן מאד.

בעזהי"ת

הרבה לפני שיצא הארי פוטר נראלי, ומה שבטוח- לפני שהוא הפך לשלאגר כ"כ גדול..

של אמונה אלון.

אבל לא קראתי זה נשמע לי מוכר ממה שחברה סיפרה לי...

והשני נשמע ממש טוב, כשיש לך את השם תגידי

בעזהי"ת

תודה רבה רבה. זה באמת הספר הראשון

הספר נכתב לפני 4 שנים והיא קראה אותו לפני 7-8 שנים

פלספנית, "שתי ספרים", לא מתאים לך.

אבל אני פשוט לא מצליחה להיזכר בספר למרות שהוא נשמע כ"כ מוכר....

הראשון הוא באמת "שמחה גדולה בשמים" של אמונה אלון, קראתי אותו ממש לא מזמן והאמת? לא כ"כ התחברתי. אבל הוא עזר לי להבין הרבה. ד"א, זה הוא שהיה יותר מידי צדיק, הקשיב לרבנים שאמרו שיש משהו שמעכב את החתונה שלהם.. ספר עצוב. מאוד.

הספר השני נשמע לי ממש ממש ממש מוכר - אם מישו יודע איזה הוא, אשמח לדעת גם כן..

דיאנה ווין ג'ונס. אכן, שבוע המכשפות.. לדעתי..

גם כי נכתב רק לפני 4 שנים וגם כי מוריה זוכרת ששם הספר הוא כשם קוסם העל.

אממ,

אני מחפשת שם של ספר שקראתי לפני מלא שנים,

וכל כך אהבתי אותו .. הייתי כל פעם לוקחת אותו מהספריה, וקוראת אותו שוב ..

ואני רוצה שאח שלי יקרא אותו .. XD

אני לא זוכרת כל כך על מה הספר דיבר,

אבל יש לי כמה פרטים בראש שאולי יעזרו לכם , לעזור לי ..

- הכריכה של הספר הראשון היה בצבע כתום בהיר, אפרסק

(ואני חושבת שהיה עליו ציור של בן ובת, ומכשף .. ),

הכריכה של השני היה שחור אני חושבת ..

-בעמודים הראשונים יש מפה , של הגלקסיה .

- אני חושבת שזה בספר הראשון,

הבת צריכה להוכיח שהיא לא מכשפה באחד מהכוכבים שהיא מטיילת בו ,

 בכך שהיא צריכה להוסיף משקל לגוף שלה ,

כי בכוכב הזה מאמינים שמכשפה לא יכולה לעלות מעל 40 קילו .. =)

בסוף היא לא מצליחה, והיא ניצלת מתלייה , בעזרת החבר שלה . (אני חושבת) .

אני יודעת שזה לא כל כך מספק, אבל זה מה שאני בערך זוכרת ..

תודה רבה !

גם כן של דיאנה ווין ג'ונס..

או אולי- חתול?

בעזהי"ת

אוף.

שאלה: יש מצב שה'שבוע המכשפות' שלכם יצא לפני 4 שנים במהדורה שניה עם שם חדש, או משו כזה? =\

כי לדיאנה ווין ג'ונס יש סגנון כתיבה די מובהק, ואין לה הרבה ספרים...

אז אם נראה לך שזו היא זו לא בעיה לעבור על כל הספרים שלה...

סדרת "העולמות של קרסטומנסי" של דיאנה ווין ג'ונס כוללת את חיי קסם, שבוע המכשפות ותשע הנשמות של כריסטופר צ'אנט. זו סדרה הרבה יותר מבוגרת מארבע שנים..

שיראלוש- מדובר ב"תעלומת קרני השמש", ספר ישראלי. יש לו המשך [את מדברת על ההמשך] בשם "מסתרי כוכב צלמוות". ספרים איכותיים.

*מדויקת. והזקנצ'יק שמנצ'יק שם לא נראה קוסם בעולם שהקסמים אסורים שם.

לומר על ספר שלא הבנת עד הסוף שהוא אינפנטילי..

זה אינפינטילי

 עם הפיצה המוזרה ההיא.. אוי, זה אחד הספרים הקורעים.

רק הפרולוג של הסדרה עונה לתיאור