פורום סופרים וספרים (עמוד 81)

שיש לי פוטנציאל!

אם כשאת קוראת ספר את מנסה להתחבר עם הכותב להתחבר לראש שלו להבין כל מילה אז כל קריאת ספר מפתחת מאוד את חוש הכתיבה.

אבל אם סתם לקרוא אז מן הסתם זה גם עוזר קצת..

מנסיון של תולעת ספרים עם ותק שלתשע שנים וכותבת לעיתים.

למשל זה משפר את האוצר מילי , סגנון אבל זה לא אומר שנהפוך כולם לסופר דגול..

כי ספרים מעניינים במיוחד ( כמו הארי פוטר... ) יש להם סגנון זורם, מושך, מעניין וכו'

צריך להיות מאד מקצועי בכדי להוציא ספר שיימכר בהרבה עותקים

וגם... צריך הרבה סיעתא דשמיא גדולה ( תחשבו על המנגינה של המילים האלו  סד"ג )

כבר הוצאתי ספר אחד, ועכשיו עוד שלושה בדרך.. ואני גם כותבת פוול סיפורים, וכשיש אירועים אז גם ברכות בחרוזים..

זה גם עניין של כישרון וגם עניין של קריאת ספרים.. כי דוגרי בן אדם שלא קורה ספרים לא יהיה לו מאיפה לשאוב את הכישרון שאולי יש לו!!

שלא קוראים בכלל כדי שהיצירה תהיה נטו מתוכם.

אגב,מי הם?

אבל לקרוא זאת לא השיטה היחידה להתמלא.

חוויה אישית יותר חורטת ונותנת לך סגנון משלך. צריך כמובן לדעת איך לחוות דברים, ולשים לב לפרטים. 

אני מכירה אנשים שקוראים מאד הרבה ולמרות זאת לא הפכו לאנשים מעניינים מספיק כדי שיוכלו לכתוב בעצמם, וגם אנשים שלא קוראים הרבה ונראה שיש להם עולם מדהים מבפנים שהם היו יכולים להעלות על הכתב.

ספציפית שמות של סופרים שלא קוראים אני לא יודעת. היה על זה פעם דיון בספרים רבותי ספרים, וזה די הדהים אותי בתחילה. אבל במחשבה שניה זה מאד מתבקש, הרי הזכרון יכול מאד לתעתע וכל סופר ירא מהאפשרות שיחשבו שהוא גנב רעיון מספר אחר.

יותר קטעים כאלה [כמו של צ'ופרים] או סיפורים קצרים, או שאני כותבת קטע קצר מתוך סיפור ארוך שהמצאתי ולא העלתי על הכתב.

וגם שירים, וגם קטעים בחרוזים, וגם צ'ופרים...

הכל!..

ואני יכולה להגיד שבתור דחיפה ראשונית, כן, עצם זה שאני כ"כ אוהבת לקרוא נתן לי את המחשבה "וואלה, אולי גם אני יכולה...?". אח"כ זה כבר לא משנה מעבר לאוצר מילים אבל ככל שאני מתבגרת ולומדת לנתח ספרים וסיפורים קצרים (יכולת שהשתפרה אצלי מאוד ועדיין משתפרת כיוון שאני חברה בפורום של כתיבת פרוזה באתר "כיפה" ושם נותנים לך ביקורת מאוד בונה וגם אתה נותן לאחרים, ולומד מאחרים איך לתת ביקורת בונה וכו'...) אני לומדת יותר ויותר מהספרים שאני קוראת, אני לוקחת נק' טובות בכתיבה, אני קוראת ספרים שדומים לסגנון הכתיבה שלי שמעשירים אותו אבל לא רק.

וכמובן, אנוכי הגאוותנית מודיעה לכם בנחרצות שזה לא יעזור אם אין איזשהו בדל קטנטן של כשרון שחבוי בכם (ולפעמים הוא באמת חבוי ושווה מאוד למצוא אותו. באמת.)

בכל אופן, אני מאמינה שבשביל להיות סופר טוב באמת, צריך להיות בך מידה מסויימת של גאונות. וכתיבה היא אומנות בפני עצמה, אמרתי את זה פעם?? 

 - והם עשו ממנה ספר אבל לדעתי רוב הסופרים זה אנשים שקראו הרבה ואז התחילו לכתוב.

אני מוכנה כמעט לחתום על זה שאין סופר נמכר / איכותי שלא שייך לסגנון שהיינו מגדירים כ"תולעי ספרים". זה הכרחי לדעתי.

בסיפור הקצר "סונטה ללא ליווי" [מאת א"ס קארד, נמצא בשני אוספים: "מפות במראה" ו"סונטה ללא ליווי וסיפורים אחרים"] מוצגת הדמות של כריסטיאן, שכדי למקסם את הפוטנציאל המוזיקלי שלו נשלח לחיות לבד בבקתה ביער, בלי שום אפשרות לשמוע מוזיקה, וכך הוא מצליח ליצור מוזיקה כנה ומיוחדת שלא מושפעת מאף יצירה קיימת.

מובן מאליו שבעולם הפיקטיבי הזה לא משתמשים באותה השיטה בשביל אנשים בעלי כישרון כתיבה, כי כדי למצות את היכולת הזו חייבים לקרוא ספרים ולדעת מהי ספרות איכותית. [אגב, אני לא יכולה להדגיש עד כמה הסיפור הזה מומלץ. השיגו אותו בהקדם האפשרי.]

לא זוכר ת'שם שלו בכל אופן " אוהל הדוד טום "  יש מצב שהוא שונה בקטע הזה 

מהעובדה שבאופן לא מודע הלחן של "ירושלים של זהב" הושפע משיר ששמעה. (במקרה נתקלתי בזה בויקיפדיה). 

אבל היא מדהימה בכל מקרה.

אחת ממליון.

בכלל לא הרבה....

והרבה פעמים אני חושב להתחיל לכתוב למרות שאין לי מושג אם יש לי את הכשרון לזה...

שווה לי להתחיל לכתוב?

(אם כן, לקרוא גם?)

בס"ד

זה יכול לשכלל אותה, היא לא תלויה בזה.

אני מכירה כאלה שקוראים מלא ואין להם כישרון כתיבה בשיט וכאלה שקוראים בקושי <למשל: אנוכי> שיש להם כישרון לכתיבה <לא שאני ממצה אותו במיוחד, אבל הוא קיים>

וכישרון בסיסי הוא לא משהו מיוחד.עם הזמן (והכתיבה והקריאה) הוא משתכלל.

לא קוראת הרבה בכלל!! 

ומתוך הספרים שאני קוראת נוצרת ההשראה שלי,וזה קרה לי כבר בשני סיפורים.

הוצאתי כבר שני סיפורים(שרוצה שהם יצאו לספרים).

אמרו לי על סיפור אחד שהוא מזכיר ספר מסויים אבל הוא ממש לא.

אני כותבת המון יש לי איזה 10 מחברות מכיתה ג' (אני בחטיבת ביניים) החברות שלי קוראות אותן בשקיקה (בצחוק...) ואני מאוד אוהבת גם לקרוא.

אבל זה לא כ"כ עוזר לי בגלל שאני דיסלקטית אז זה ממש לא משנה לי כמה אני קוראת יש לי המון בעיות הגהה... ובכלל אני קופצת המון מנושא לנושא בגלל זה...

אבח אני חושבת שלכול אדם זה בטוח עוזר כשהוא קורא המון ספרים בכתיבת ספרים שהיה ב"הצלחה בהמשך!

קיבלתי מתנה מהבית ספר. אומנם לא ברמה של הגדולים האלה... אבל סיפורים מקסימים, מפתיעים, מאוד ישראלים. אני ממליצה בחום! 

(ויש גם שלום עליכם.)

(מוצאים את הספרים בחנויות ספרים. לאחרונה הייתי בצומת ספרים בת.מ. י-ם והיו ארבע בעשר כשגם אלה כלולים במבצע. חוץ מזה, יש ספריה...)

ביקורת מאיפשהו:

בירשטיין הולך וסובב ברחובות ירושלים ונצרת עילית, עולה ויורד באוטובוסים, נכנס לדירותיהם של שכנות ושכנים, כדי לאסוף פכים וסיפורים קטנים. רוב הסיפורים בספר אינם ארוכים יותר משני עמודים קצרים בתוספת איור בשחור לבן, מעשה ידיה של נורית ענבר־שני. נטול כל יומרה, נקי ממנייריזם, בעל עין חדה ובוחנת, הומור דק מן הדקים, לב אוהב וכשרון של מכשף, כותב בירשטיין את סיפורם של זקנים וזקנות, ערירים, נשואים וגרושים, תלושי אירופה, מאמיני ירושלים וקבצני חיפה.

בשפה חפה מכל הצטעצעות והתנשאות, בלי לגלוש לציניות, רושם ומאייר יוסל בירשטיין את דמותם של האנשים אותם הוא פוגש ברחוב. כל סיפור הוא פנינה המאירה נקודה קטנה בעולמן של דמויותיו, ומשתקפת כאן איזו חמלה והבנה, כזו שאינה מנסה ללמד או להעביר מסר הרה גורל. סתם חיים, אך לא חיים סתמיים. "מה חבל שאנשים אינם נעצרים לשניות ספורות כדי להנות מהמראה. מוטרדים, עמוסים בדאגות הבוקר, בשרידי מחשבות מאתמול, הם ממהרים לעבודה ואינם ערים למתרחש סביבם", אומר לו האיש אותו פגש על האי בשדרות־הרצל.

בסיפור אחר מתלונן שכנו בן השמונים, חייט מזה שבעים שנה, על שכל מה שנותר לו לעשות כיום הוא "טלאי ועוד טלאי". "מלה ועוד מלה" משיב לו הסופר, וכך בדיוק הוא בונה את סיפוריו העצובים־שמחים. אפילו קבצנית עלובה לא מעוררת רחמים אלא קורטוב של עצבות, אולי דמעה סמויה בזוית העין, אפילו שמץ חיוך כשהוא מדווח ביובש עיתונאי שהיא "שיקשקה בקופסה לקצב הלהיט ביידיש:
כלה כלה מזל־טוב
דער חתן איז אן אבן־טוב"

באחד מסיפוריו מתוודה בירשטיין על כי "בעצם, רציתי להיות משורר - לכתוב שירים עצובים עם קצת חיוך בתוכם. אולם הצלחה רבה לא היתה לי. כשכבר חיברתי שיר עצוב, הוא יצא קצר מדי, והחיוך נשאר בחוץ". אל תאמינו לו. הסיפורים השיריים אמנם קצרים אך מרצדים כפנינים קטנות, העצב העדין עוטף אותם, והחיוך, החיוך נותר בקרבם.

למשל, הסיפור בו בירנשטיין מספר על זוג השכנים המבוגרים שקיבלו מכתב, ומכיוון שלא ידעו לקרוא עברית, ביקשו מיוסל לקראו עבורם. הזוג ציפה לשני מכתבים: האחד - אישור מעמידר לעבור לדירה חדשה, והשני - מבית החולים בקשר למחלת האשה. השכנה ישבה מתוחה, לא יודעת אם המכתב יגרום לה לצחוק או לבכות. יוסל פתח את המכתב ולמראה פניו צעק הבעל לאשתו "רוזה, רוזה, קענסט שוין ווינען! את יכולה כבר לבכות!"

מקור: http://www.haayal.co.il/story?id=1104&base=&NewOnly=2&LastView=2030-12-31

המון אושר!

לפי זכרוני אין כ"כ לאן להמשיך אותו..

כתוב על הכריכה את המספר"1",

מין הסתם שיש המשך......

הושלישי והאחרון בטרילוגיה - שנה אח"F

כאילו ברור שלא את הכל כאבל קראתי נגיד 20 בערך מה;סדרה ווואו אגדות רשומות ועוד משהו זה העיקר אבל יש המון מדהימים

יש בערך 800 ספרים באנגלית.

לדעתי מרגט ויס היא הטובה מביין הסופרים!

נ.ב.

כמה ספרים יש בעברית?

מזה בדיוק.???

זה 6 הראשונים, האגדות והרשומות.

אחרי זה זה נהיה מתוסבך וטלאי על טלאי.

גם דרקונים של שלהבות קיץ לא משהו.

מזה??

הרבה סופרים שכותבים מה?

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%97_%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%9F

רומח הדרקון (מאנגלית: Dragonlance) היא סדרת ספרי פנטזיה אפית נרחבת הכוללת מעל ל-190 נובלות ספרותיות כמו גם תוסף של עולם מערכה בסגנון מבוכים ודרקונים. הספר הראשון בסדרה נכתב בשנת 1984 על ידי מרגרט וייס וטרייסי היקמן, במסגרת עבודתם של המחברים בחברת TSR. רומח הדרקון נכתב כעולם של משחק התפקידים מבוכים ודרקונים.

רומח הדרקון, סדרה שמתרחשת בעולם קרין- עולם שהומצא ע"י מרגרט וייס וטריסי היקמן, הפך להיות משהו ענק, היום יש בו המון ספרים (וכל הזמן יוצאים חדשים) ומעריצים בכל העולם.

מבוסס על משחק התפקידים- D&D (מבוכים ודרקונים)

הספרים העיקריים (לפי סדר כרונולוגי) :

- שישית המפגשים (נכתבו ע"י סופרים שונים)

- סדרת רייסטלין- כבשן הנשמה (המדהים) ואחים לנשק.

- רשומות- דרקונים של דמדומי הסתיו\ליל חורף\שחר האביב -> הטרילוגיה הכי טובה לדעתי. משם הכל התחיל..

-הרשומות האבודות (לא קראתי.. זה השלמה של רשומות)

- אגדות- עת התאומים, מלחמת התאומים ומבחן התאומים ->  מעולה, במיוחד למעריצי רייסטלין..

- דרקונים של להבת קיץ

- מלחמת הנשמות- דרקונים כוכב נופל\ירח נעלם\שמש גוועת-> כאן כבר מתחילה הרגשה של מריחה.. כאילו הם כתבו בשביל שיהיה עוד מה להוציא..

זה הספרים העיקריים שיצאו בעיברית. יש עוד ספרים מסביב (האחים מאז'ר, אגדות הומה, האלף האפל ועוד המון) אבל זה העלילה הראשית.

כלומר- אין שם משהו בוטה, אבל זה לא הכי נקי..

יש גם אגדות מלחמת הכאוס.

בכל פעם כמה סופרים כתבו, וכך נוצרו 800 ספרים!

ספר נקי-ללא סלנג,קללות,שפת רחוב,דברים לא צנועים

ספר לא נקי-ספר שיש בו את אחד מהנ"ל, גם אם זה בצורה עקיפה וכמעט בלתי מורגשת 

בס"ד

(או שאת לא יודעת לכתוב ספר...מממ בעיה קשה)

את יודעת לכתוב מ-ע-ו-ל-ה-!-!-! ויש לך כישרון מדהים!!!

שווה ממש להוציא לדעתי,

(אבל את חייבת קודם להביא לי לקרוא!!!(אהמ... אהמ....)

אני...

של ריק ריירדן.. אם אהבתם את שאר הספרים שלו, תאהבו גם את זה....

השמועה מספרת שהשני פחות טוב, אבל לא קראתי בינתיים....

הראשון חמוד והשני פחות.

אהבתי יותר את הספרים האחרים שלו P:

קוראים לשני 'תו קטלני'.

לי יש את הראשון והשני והשלישי עוד לא יצא

בס"ד

מי ששואל נראה אולי טיפש לחמש דקות, מי שלא שואל נשאר טיפש כל החיים

ובכלל, אין לי עניין לעשות עליכם רושם

עם מחפשים בגוגל בשביל מה הפורום?

הפורום הוא בשביל תגובות רציניות ומושקעות (כך על פי הערכתי) אומנם לא כמו כאן (http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=276). התגובה הזאת מפגרת. את אותו המידע אני יכול להשיג בגיגול קצרצר. מה שאני מחפש בהמלצה זה הדעה האישית של הכותב, למה הוא אהב את הספר, ניתוח של הספר קצת וכו'.

אוקיי, עכשיו אתם בוודאי תשאלו "אהל היא הרי כתבה - מי שרוצה עוד מידע שיפנה אלי בש''אש?"

אז אם יש לה עוד דבר(ים) פשוט שתכתוב אותם!

הזה לדעתי פשוט מעולה.  יש בו הכל- כתיבה מעולה דמיות מרתקות ויצירתיות של פגשתי בשום ספר אחר.

ההגדרה שלו היא ספר שונה הוא פשוט מרתק

והוא ממש כיפי לקריאה

מומלץ =)

זה עדיין מוריד את הרמה של הפורום. אני לא הולך לשים פה מודעות אבל (ע''ע הסטלן הקטן) אבל יש לי השיטות שלי.

עם זאת,  אני מתנצל קשישתי.!)

מה אני אגיד לך.... שלא יהיה גס..

תתן שמות של ספרים ואני אראה אם יש ספרים מתוכם שאני כבר קראתי או שמעתי עליהם וכך אני אדע על השאר...

תכתוב על כל ספר מה הרמה שלו..

תודה

יש דעות על ספרים. לא מצאתי המלצות..

אבל הספר הכי יפה (וארוך) שקראתי זה היה 'בלתי הפיך' ספר מהממם (לטעמי האישי בלבד!!!) ובאמת שהו נקי... 

אבל זה הכל ??

אין לי מה לקרוא!!!

של ספרים חרדיים כמובן, תעיין בכריכות, תדפדף, ובטוח שתמצא משהו שיעניין אותך. אפשר גם לבקש המלצות מהמוכר או הספרנית.

המלצה שלי: ספרים של חיה הרצברג, יעל רועי, יהודית פריינד.

"המירוץ" - על הבחירות הישירות בין נתניהו לפרס ב1996.

"אהוד ברק - מלחמתו בשדים" - ספר אוהד על אהוד ברק, בעיקר על כהונתו כראש ממשלה.

"שב"כ בין הקרעים" - ספר של כרמי גילון, ראש השב"כ בזמן רצח רבין. בספר מוקדש מעט מאוד לנושא הרצח עצמו.

יש את תיאום כוונות כעפעפי שחר.. ובואי הרוח של הר' סבתו (ספרים יפים+ )

אני אישית לא אהבתי את הסיגנון של הספר אבל הרבה אמרו שהוא טוב וזה 'אבדות' של מיכאל משהו(שם משפחה מסובך...) אני אהבתי 'בא מלבנון' של אותו סופר וגם רק חלק מהספר...יש לו עוד ספר 'מים שאין להם סוף.. לא קראתי אותו אני רק יודעת שיש אותו ואמרו לי שהוא .

אם את נוער אני ממליצה על ליאת רוטנר ('תנו לגדול בשקט'...'הרמת מסך', 'מעורב ירושלמי' וכו..) אבל רק אם את/ה

נוער... אפילו עד גיל 15 מעבר זה סתם משעמם ולא מעניין....

אלנקם/ עזרא יכין

ילדים זיגזג/ דיויד גרוסמן

לוחמי התמורות/ הרב ארז משה דורון

ספרי הרב סבתו

טוביה החולב/ שלום עליכם

טוביה בארץ המובטחת/ צבי פישמן

ולשרון כהן- את "אבדות", "בא מלבנון" ועוד כתב מיכאל שיינפלד...

"וקראתם דרור"- רונית לוינשטיין מלץ על דרור וינברג.

אולי אני יחשוב על עוד משהוא..

לא נקי. והוא ביקש נקיים..

וקראתם דרור - ספר מדהים על דרור ויינברג הי"ד

היינו כחולמים - ספר מאוד יפה של אורנה בורדמן

בלבב פנימה - ספר חדש על אהרון קרוב (הפציעה, התמודדות וכו'), - התחלתי לקרוא והוא נראה מעניין.

אחים מן המדבר - ספר של מי שכתב את אדון בלומנטל - מומלץ מאוד!

דרך הגב-אורנה בורדמן כתבה גם את "בודדה במערכה" וזה ספר ממש ממש טוב ויפה!! מומלץ! אני אישית אהבתי אותו יותר מהיינו כחולמים..אולי כציפיתי למשהו כמו "בודדה במערכה".

"תריסים ירוקים פתוחים" "ושם פס רחב " ספרים 100ממים~!

איזה כרכים? מתי יצאו?

פרטים בבקשה, דחוף!

אני מחפש כבר שנים את 'מחר כפול 9'!

אגב, המלצה - 'קץ כלזמן' - אחד הגדולים!

אחחחחחח......

פשוט תענוג לקרא!

הבנ"א גאון עולם, כל סיפור שלו- אפשר לחפור עליו שנים..

הם הספרים הכי טובים שלו שקראתי!

איך קוראים לסיפור שלו על צפיית זמן - כרונוסקופיה -

ואיך נקרא קובץ הסיפורים שבו הוא מופיע?

כדרך בני מאדים, קראת?

ו'מחר כפול 9' ו'קץ כל זמן' נקיים?

"כל כתבי אסימוב" כרך א

וגם ב"גדול ורחב הוא העולם"- זה הישן..

סיפור גאוני (אסימוב, לא?) וזכה ככל הזכור לי בתור סיפור מד"ב הטוב של כל הזמנים!

אני לא יודעת אם זה מה שהתכוונת להגיד, אבל אפשר להוסיף על זה....

וואו אחד הספרים הכי טובים שקראתי לאחרונה..   שלא לדבר על הספר הקודם שלה "שמחה גדולה בשמיים" .

לדעתי 2 ספרי חובה..

אבל יש לי כמה דברים קשים להגיד

על 'שמחה גדולה בשמים'...

אשמח לדון עליו.

לא קראתי.

קראתי, אשמח לדון עליו, ויש לי הרבה הרבה קושיות חסרות מענה לגביו...

ואני בדרך כלל לא קוראת ספרות ישראלית. מישהי שכנעה אותי [כלומר קנתה לי במתנה את הספר] והוא ספר נפלא עם ניחוח של פעם. נקרא בשקיקה . לא עוזבים עד שמסיימים.

מה שכן, ההתחלה לא מובנת כל כך. אבל אלו רק כמה דפים ראשונים.

מומלץ מאוד!

הספר עדיין ממשיך ללוות אותי לפעמים, הוא מעביר תחושות מאד חזקות.

את "שמחה גדולה בשמיים" (יותר נכון קראתי שליש ממנו ועצרתי שם).

מה שהכי הכי הפריע לי בספר.

הספר גדוש רגשי נחיתות עד מעל האזניים.

בראש ובראשונה - רגשי נחיתות פוליטיים.

מה הקשר בין העלילה לרצח רבין? מה זה התפירה הגסה הזו?

אין לעובדה הזו שום קשר לעלילה מלבד הרצון למצוא חן

בעיני קהל קוראים לא מגזרי.

רגשי נחיתות דתיים - החל מהכנסת קטעים לא צנועים לעלילה

שלא היתה חסרה כלום בלעדיהם, וכלה בהתמרמרות

חסרת תקדים על הממסד הרבני שהרס לה את החיים.

וכאן אני לא יודע אם זה מרצון למצוא חן, או חמור מכך -

השקפת עולם כפרנית כמעט.

רגשי נחיתות פמיניסטיים כמובן, ובמיוחד פמיניסטיים-דתיים,

שהיום הם חובה אצל כל סופרת מודרנית המכבדת את עצמה,

ולא עולה לי עכשיו דוגמה, איזה באסה...

על כל פנים, הייתי מצפה מסופרת דתיה/מתנחלת בעלת בשורה כלשהי,

שתפנה לציבור שלה בכתיבתה ולא תרמוס אותו כך.

הספר עצמו כתוב יפה מאוד, ובדיוק בגלל זה הוא כ"כ עצבן אותי!

אגב, המלצה:

אחת מאלף של מירה קדר.

נגעה בדיוק באותם נקודות כואבות - דת ושוביניזם -

ובצורה מדהימה!

ממקום הרבה יותר שלם ומאמין.

ממש המחשה לאמונה אלון - את רואה? ככה צריך לכתוב! 

אביב - קבוצת קריאה או לא - אם יש לך משהו לכתוב -

תכתוב!

אין טעם לזרוק לאויר קבוצות קריאה כדי שיפלו ארצה

בחבטה מקהת חושים ומדכדכת עד מצולות הנפש!

ניצלו"ש התפייטות...

גם אני מאסתי בכל הנחיתות מחד וריקוד ה'מה יפית' מאידך... כל התהיות שהמחברת מעלה לגבי ההתיישבות לגבי עתיד ההתיישבות לגבי מוסריות ההתיישבות, כשהיא עצמה מתיימרת לבוא מתוך המחנה, פשוט מאוס בעיני.

זה נראה שהמחברת רצתה שספרה יכנס 'לברנג'ה' בכל מחיר והחליטה לעשות זאת על גב הציבור ממנו היא באה.

ממש לא נעים ודוחה!

הכתיבה נחמדה קלילה וזורמת. אבל בעיני לא יותר מזה.

העלילה לוקה בחסר כשהיא מתעקשת שלא להמשיך את חיי הדמויות אלא להשאירן עמוק בעברן מבחינה רגשית. ואני מתכוונת  ליאיר(?) שהכותבת מגלה לאחר כעשרים שנה שהוא עדיין מאהב בה, ולא באשת נעוריו, לאהל'ה. שגם היא מאהובת בגבר אחר.

כ"כ קלישאתי! כ"כ מנוגד לחיים עצמם, לכוח החיים לשטף החיים לעוצמה שיש בחיים אמיתיים משותפים, לגבור על אהבת נעורים אם רק פותחים להם פתח קטנטן לעשות כן...

בקיצור, ההרגשה הכללית שליוותה אותי לאחר קריאת הספר, הלנו היא או לצרנו?

קשר לביקורת ששמת, ולא מצאתי.

השאיר אותי עם הרגשה ממש מעצבנת!!

חבל, בזבוז של כתיבה יפה ונעימה לקריאה.

כשקראתי אותו בפעם הראשונה בכיתי.

גם בפעם השניה.

הוא תפס אותי כ"כ חזק,

בנקודות שאף אחד שבא "מבפנים" לא העז להעלות אותן לפני אמונה אלון.

לדעתי עיקר העניין בו לא היה קריאה פמיניסטית

העיקר היה דין וחשבון שאלון נתנה לדור שגדל סביב "מרכז"- הישיבה, החברה, התופעה,

דין וחשבון על אידאליסטיות(כללית וקולקטיבית) שלפעמים באה על חשבון הצדדים האישיים, הנפשיים של הדור שבחר בה.

הדמות הראשית שלומציון היתה כביכול נורא קיצונית, וגם הבחירות שלה היו קיצוניות,

אבל מצאתי את עצמי וגם את חברות שלי בה,

אפילו שזה בכלל לא אנחנו, רק ההורים שלנו,

זה אנחנו. כשהספר יצא נורא התווכחתי עליו עם אנשים. הם בחרו לבקר אותו על שטויות,

והתעלמו מהשאלות האמיתיות שם.

עין הקורא- "אחד מאלף" נכתב ע"י אומנית, מירה קידר יודעת את המלאכה, היא משוררת.

ובכל זאת, דווקא את הכתיבה של אלון אהבתי יותר, במקרה הזה.

ב"]אחד מאלף" הכתיבה קפוצה, לאקונית, נורא מהודקת ונוקשה. דווקא אצל אלון היה משהו משוחרר יותר, זורם-

בכתיבה. הדמות של רחלק'ה אצל מירה קידר היא מושלמת מדי, נו באמת,

תעשה לי טובה, כמה נשים כאלה קיימות?!גם סופר-הלכתית, גם רומנטיקנית מהסרטים, גם אומנית מופלאה(תאטרון!) גם רגישה ובעלת מידות נעלות, גם רכה, גם פמיניסטית וגם לא מתלהמת.נו שוין.זה לא יצא אמין במיוחד.

דווקא הכתיבה ב"ותכתבו אהובתנו" תפלה בעיניי, והתאכזבתי.

זה כמו לקרוא עיתון ברפרוף, יותר מדי עובדות, כתיבה קצתפופולרית ולא ספרות טובה.

מה שכתבתי.

זה יעזור אם אני אכתוב שוב?

שמחה גדולה בשמים כתוב מדהים.

בגלל זה בדיוק הוא כ"כ מעצבן, דורך ומתנשא

על הציבור שעליו הוא כותב ואליו הוא מכוון.

אחת מאלף, לדעתי גם כתוב יפה מאוד,

אבל גם אם לא - הוא לפחות לא שוויצר, מתחנפן וגס רוח.

מה לנו ולך אמונה אלון כי באת אלינו לכתוב את כל רצונותייך הכמוסים

ע"מ להיות מקובלת בציבור החילוני?

'ותכתבו אהובתנו' לא קראתי, אבל אין ספק ש'שמחה גדולה בשמים'

מוצף פופוליזם זול.

אגב, לדעתי גם מיכאל שיינפלד חוטא בזה, לפחות ב'אבדות' -

גיבור אנמי והתרחשויות לא מחייבות ע"מ לא להשתייך באופן מובהק

לציבור זה או אחר.

ומענין לענין באותו ענין -

האם שמתם לב, שגיבורת 'אחת מאלף', לאחר חיפושים כה רבים

אחר בעל תלמיד חכם ורחב אופקים,

בחרה לבסוף במוזיקאי בעל קול חם ועיניים ירוקות?

האמנם מה שכבש אותה באותו תלמיד נכסף של אביה,

היה דוקא קולו וצבע עיניו, ולא כפי שפורסם?

נקודה למחשבה.

אשמח לדון על שמחה גדולה בשמים.

יודעים מה? אולי נעשה עליו את הקבוצת קריאה שאנא-קל ניסה להרים? נראה לי שזה מין ספר שיש בו הכל, קונפליקט וכתיבה ברמה מאוד גבוהה.. מה אתם אומרים??.. .

למה במקום?

היה פה נסיון לפני כמה חודשים לפתוח קבוצת קריאה

בכמה ז'אנרים. אפשר פשוט להוסיף.

לא אהבתי בכלל. הכתיבה שלה מאוד הפריעה לי.

עוד רלוונטי?

מוזמנת

בחרתי דווקא בפורום הזה מתוך מחשבה שאהבת מילים היא נושא שמשותף לחובבי קריאה.

בפרויקט הש"טות עשיתי הרבה כאלה תבדק תאנשים שם

אמנם לא כתבתי מעולם פה בפורום, אבל אני תולעת ספרים וחובבת תשבצים משכבר הימים...

משוגעים על חידות היגיון, נשמח ביותר להצטרף.

הרבה ירצולהצטרף

ויהיו לתשובות שלכם השלכות על הבת שלי. (שנה ו-9 ח')

ולא רק על המילה הכתובה אלא לכל תחום חברה ויצירתיות...

תרבות המסך נותנת לצופה הכל בכפית של כסף. הוא לא מפעיל את הדמיון, כי כל הדמויות כבר קיימות מולו, הוא לא חושב יותר מדי. אף אחד לא יעצור סרט באמצע בשביל לנסות לגלות מי הרוצח [סתם דוגמא], אבל הרבה יעצרו באמצע הקריאה כדי לנסות לגלות..

עוד דבר- אם נהנית מסרט, נהנית ממנו פעם אחת. אחר כך הוא כבר לא יעניין אותך כי אתה יודע בדיוק מה קורה. לעומת זאת, בספר עצם הקריאה, ההנאה מהשפה ומהתיאורים, היא חוויה בפני עצמה.

וכמובן, קריאה משפרת את השפה. מגיל צעיר מאוד קראתי, וראיתי תוצאות ברורות כשלמדתי לשון..

בהצלחה

ההנאה מהמילה הכתובה - זה מה שהכי מדאיג אותך בסרטים?

כמו שחנצ'ו ובת שמש אמרו, הצפיה פוגעת בעוד המון תחומים אחרים חוץ מאשר בהנאה שבקריאה.

ובנוסף לכך, הסרטים שמיועדים לגילאי בית-ספר הם כבר לא על שירי-ילדים תמימים אלא מלאים באלימות ובדברים מפחידים. כל מיני ק.ג.ב ומחבלים ואינקוויזיציות (וזה מאוד שונה מאשר קריאה על אותם נושאים בספר). כשמכניסים את הסרטים בגיל צעיר, אז בגיל בית-ספר כמעט אין סיכוי להוציא אותם (כלומר, אין סיכוי לא להכניס את הסרטים המפחידים).

כרגע בכל אופן.

מה שאת אומרת לגבי התכנים נכון לא רק לגבי סרטים אלא גם לגבי ספרים, אבל השאלה מה וכמה לצנזר לילדים זאת שאלה נפרדת. 

אין מה להשוות סרט מפחיד לספר מפחיד.  

הבת שלי אוהבת לראות בעיקר סרטים של עצמה או דודו.

אבל אני חושבת שדווקא עם סרטים מפחידים יש פחות בעיה, כי ברגע שהילדים פוחדים הם פשוט מונעים את עצמם מלראות. הבעיה היא יותר עם תכנים לא חיוביים שהם כן אטרקטיביים.

וכולם הגיעו למסקנה אחת פה אחד:

משפיע ובגדול!!

ילדים שהתמכרו למסך יקראו הרבה הרבה פחות (אם בכלל) מאשר ילדים שלא התקלקלו מההרגל המגונה הזה!!!

תקישי בגוגל ומן הסתם תגיעי לכמה מחקרים...

אישית אני רואה את זה אצל ילדי חובבי הספרים לעומת ילדים של חברות שאינם נוגעים בספר משום שהם מחוברים למסך...

וגם סביר שקראתי כאלו - המסקנות ברורות ונדושות מכדי לזכור.

אבל רציתי לשמוע תשובות מהשטח, כי בכל זאת אני מכירה שלושה ילדים תולעי ספרים שלא מנעו מהם סרטים ומשחקי מחשב. אז ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. השאלה היא עד כמה הכלל הזה הוא אכן כלל, ואם יש כאן עוד ילדים כאלו.

ילדים קוראים גם כתוצאה מהתרבות במשפחה, אם הם רואים את ההורים קוראים, או שמקריאים להם סיפורים בקביעות. מעניין אם עשו מחקר ספציפי על איך סרטים משפיעים על הילדים במשפחות כאלו.

קוראים הרבה פחות...

זה אני רואה מניסיון אצל  אנשים סביבי...

זה לא רק ילדים! המסך ממכר גם מבוגרים!

אלא אם כן יש מקום להשוואה. למשל, מלמד שרואה הבדל בין ילדים בכיתה שצופים בסרטים לבין כאלה שלא צופים (ואני שמעתי על מלמדים שאומרים במפורש שהם רואים את ההבדל בריכוז ובקליטה), או אמא שרואה הבדל משמעותי בין ילדים שצפו ולא צפו, או שמישהו מכיר ילד שהשתנה בעקבות צפיה\אי צפיה.

מה שאני חושבת, זה שכאשר מרגילים לצפיה מגיל צעיר, אפילו מועטה מאוד, אז עם הזמן זה הולך ומתגבר, עד שמתישהו המחשב הופך להיות חלק אינטגרלי מהעיסוקים של הילד במשך היום. ואז באופן טבעי יש לו פחות זמן לקרוא.

אני באופן אישי גדלתי כתולעת ספרים מושבעת, ויחד עם זאת צפיתי בהרבה מאוד סרטים - והדבר לא גרע מההתמכרות שלי לספרים...

אבל אין לי מושג איך זה אצל כולם...

בכלל סרטים אז אני לא יודעת אם זה משפיע מניסיון אישי..

ברור שיש לזה השפעה על אוצר המילים של הילד ואם היא רואה סרטים עכשיו זמן הצפייה שלה ילך ויגדל...

שמעתי על זה מחקר מחברה שלי שבעצם השנים של היסודי זה סתם ביזבוז זמן ואפשר ללמוד את זה בהרבה פחות זמן, אז בעצם למה יש אותם? כדי לפתח קשרים במוח...

בזמן שצופים בטלויזיה לא מתפתח בעצם שום קשרים במח וכאילו המח לא עובד כשצופים בסרטים...

אז בטוח שזה לא טוב לצפות בסרטים...

אני לא הייתי מרגילה אותה לצפות בהרבה סרטים כי בטוח יש לזה השפעה , לא בטוח שעל היכולת להנות מהמילה הכתובה, אבל על משהו אחר....

משפיע.

חוץ מזה שזה מטמטם את השכל והורס הרבה דברים...

אבל גם על זה זה נראה לי משפיע,ואפילו מאוד משפיע...

שסרטים זה הורס את הדמיון היצירתי ומעודד חיי בהיה.

כמובן שיתכן שדעתי מושפעת מהדעה הציבורית שיש על זה, אבל כך אני מרגיש.

אילו הייתי רואה סרטים סתור ילד הייתי מאבד את ההתעניינות במילה הכתובה.

כך אני מרגיש.

וכשהייתי קטנה ראיתי גם כל מיני סרטים(כמו באג לייף) וזה לא השפיע עליי בכלל..פעם אהבתי לקרוא ספרים וגם עכשיו!

אבל בכל זאת אני לא חושבת שכדאי להראות לילדים בגיל קטן הרבה סרטים(וגם לא בגיל גדול) כי זה מנוון את המוח-וכמו שאמרו פה אין כמעט מה לדמיין בסרט..(רואים את זה בהרבה סרטים שבוססו על ספרים-הספרים תמיד הרבה יותר מעניינים ויפים ויותר מעודדים לדמיין)..

בס"ד

בתור ילדה קטנה ראיתי סדרות באנגלית/ספרדית עם תרגום כתוב

("כל ילדיי","היפים וההאמיצים", "בובה פראית"-ממש מעשיר את אוצר המילים הילדותי למדתי מה זה סמים, התאבדות, אלכוהול, אונס,  ועוד...)

אצלנו במשפחה, אלה שראו פחות סרטים כשהיו קטנים (הגדולים יותר) קוראים יותר מאלה שראו יותר סרטים.

וכמקריאים לילד יותר סיפורים זה מפתח את הסקרנות לקריאה, וגם תרבות קריאה במשפחה גורמת לקריאה מרובה.

אני חושבת שהרצון לקרוא מושפע יותר מדוגמה אישית של ההורים, ומאיזשהו אופי מולד.

כמובן שצריך לבחור לילד סרטים מחכימים ולא תת רמה.

אני מאד מחבבת גם ספרות וגם קולנוע ואני חושבת ששניהם מדיומים אמנותיים נהדרים שיכולים להעשיר את העולם של כל ילד [וגם מבוגר], ולכל אחד יש יתרונות וחסרונות.

תמיד אמרתי לילדיי: ספרים הם חברים. אפשר להפליג איתם לעולמות רחוקים. באיזה שלב בחיים לפני כמה שנים זרקנו את הטלוויזיה , והיום הילדים קוראים יותר. מי שלא אהב לקרוא - התחיל לקרוא בערבים, כשאין בידור אחר בסביבה .ומי שאהב לקרוא ממילא קרא תמיד.

היום עולמינו הוא יותר חזותי. גם למי שאין מחשב בבית ולא טלוויזיה, זה הרי מחלחל. העולם החזותי נמצא בכל מקום.

אבל אפשר לצמצם את הנזק שעושה הטלוויזיה [והיא עושה], בזה שאפשר לשים סתם כך ספרים זמינים על השולחן בסלון. כך עשיתי תמיד -והם קראו.

הערך המוסף שיש בספרים הוא שהם מפתחים את הדמיון. מעשירים את השפה. יש לזה ערך גדול. הם מלמדים על ארצות אחרות, על אורח חיים אחר.

הטלוויזיה מקבעת. מביאה לך אוכל לעוס.

מה זאת אומרת?

ברגע שאתה מתרגל למסך,לא משנה אם זה טלויזיה או מחשב,

שאתה מכור למשהו(פייסבוק אצל הרבה)

אז יש לך פחות זמן לעיסוקים אחרים,

יש הרבה שיעדיפו לראות משהו,מאשר "להתאמץ" ולקרוא,

לא יודעת אם הצלחתי להביע את מה שרציתי טוב אבל באופן עקרוני,וודאי שמשפיע!מניסיון עם חברות שלי,

בנות יותר רואות סרטים מאשר קוראות ספרים...!

הבן שלי אף פעם, אבל אף פעם לא צופה לבד, אא"כ יש מקרה חריג מאוד, ואז אני נותנת לו לצפות במשהו שכבר ראינו ביחד.

בנוסף, אני מראה לו רק דברים ישנים, לפני שהמציאו את כל התוכניות המזעזעות שיש היום.

למשל, יש פרקים יפהפיים של "פרפר נחמד". פשוט תאווה לעיניים. אני יושבת איתו, מסבירה, שרה ומצביעה על דברים. זה נותן לשנינו אתנחתא  נחמדה מאוד, ואני לא רואה שום נזק. גם "פו הדוב" הישן זה פשוט סדרה מתוקה, זה זז לאט, הם מדברים ברור, ואני רואה שהוא נהנה.

בנוסף, נראה לי שבשנייה שנלמד אותו לקרוא לא נראה אותו יותר, פשוט כי הוא מאוהב בספרים... עם ציורים, בלי ציורים, עם שירים, בלי שירים, הכל הולך, רק תפתחו לו ספר. הוא בן 3, אגב.

ונכון שאני מודעת לזה שיום אחד אני כבר לא אהיה בשליטה ויש חברים שאצלם רואים הכל וכו', אבל גם זה מוגבל, וכל עוד בבית אין טלוויזיה ואני שולטת על מה שהוא רואה, וכמובן, שזה לא יותר מ-20 דקות ביום, כשאני מקפידה שיש כמה ימים בשבוע שהוא בכלל לא יראה, זאת תוספת יפה מאוד.

ממש לא קשור !!!

אני ראיתי סרטים שהייתי קטנה ועדין...

אני הרבה יותר אהבת לקרוא וכמעט כל סרט שאני רואה אני שואלת אם יש לו ספר .

אני ראיתי סרטים כשהייתי קטנה (אני בת 14) אבל אני קוראת מאז שהייתי קטנה וזה ממש מעשיר אוצר מילים ורואים את זה בעתיד בכיתות הגבוהות... מי שקורא יותר מבין הרבה דברים ובקושי יש שגיאות כתיב גם בכיתות נמוכות....

אני קורא לאט פי שתיים זה פוגם הרבה !

כי לפעמים עם חינוך טוב לא יקרה כלום. אבל צריך להתאמץ. לרוב זה מפתח עצלות, (כי אתה מקבל הכל בכפית) וחבל.

אני לדוגמא צפיתי מגיל קטן בסרטים והיום אני לא יכולה בלי ספר ביום

לעומת זאת אחי הקטן רואה סרטים כל הזמן ולא אוהב בכלל לקרוא

לכן הכל תלוי בסוג הבנאדם...

זה גורם לנו לחיות באשליה...

שמעתי פעם שיחה מאדם חכם על כך שאנשים שמתמכרים לטלוויזיה מאבדים את יכולת הריכוז שלהם,מכיוון שהם רגילים לקצב ואקשן של הסרט...

מעבר לזה אנחנו חושבים מעוות בגלל הטלוויזיה(או בלשוננו בבית-טמבלויזיה..),היא משבשת לנו את סדרי החשיבה ההגיוניים...

אני גם רואה על עצמי שאח"כ קשה לי לשבת..

נראה לי שכתבתי קצת מבולבל,

מקווה שתבינו ת'מסר..

התרבות של ראיית סרטים מחדירה את הגישה של ההנאה הפאסיבית המיידית, ללא מאמץ ואפילו ללא כל נקיטת פעולה אקטיבית, גם אם לא ממש דורשת מאמץ- כמו קריאה. סרטים זה פועל יוצא ישיר של התרבות המערבית. 

התשובה הברורה והידועה, ועד כמה שאני יודע הבדוקה היא- בהחלט. מי שהתרגל לראות סרטים מגיל צעיר יתקשה לקרוא ספרים. יותר מכך, מי שהיה רגיל לקרוא והתחיל לראות סרטים כתוצאה מהכנסת טלויזיה הביתה וכדו', גם יתקשה בהמשך לקרוא ספרים באותה צורה שהיה רגיל לקרוא קודם לכן.

אגב, אני כותב את הדברים גם מנסיון אישי.

זה משפיע על הנפש להיות פסימי למציאות וזה הורס את האופי...!

אז גם אם הוא יקרא ספרים עדיף שהילד לא היה תקוע במסך...