כל הספרים החילוניים\הגויים.

לא צנוע

מאדאם בובארי - חובה לבגרות.

החטא ועונשו - חובה לבגרות. הגעתי עד רבע ספר ונשברתי, תודה לאל.

ועוד כמה שהיו חובה לבגרות. היום, בחוכמה שלאחר מעשה, הייתי צריכה לומר: אני שומרת תורה ומצוות, מבית דתי ובתיכון דתי, ואת הספרים האלה אני לא מוכנה לקרוא ולהיבחן עליהם. סה טו. אבל אז הייתי תמימה, לא האמנתי שיכול להיות מצב שבתיכון דתי יגידו לי לקרוא ספרים אסורים. חשבתי לתומי: אם המורה לספרות, עם פאה, אמא של המדריך שלי בבנ"ע, אומרת לקרוא לבגרות וזה ברשימה, זה בטח בסדר.

כמה ספרים של סופרים ישראלים. למשל: החזרה מהודו של א.ב.ג.ד.ה. יהושע

לא זוכרת עוד. בטח בגלל שזה עושה לי רע, אז הזיכרון מדחיק.

מעשה תמר מלכים ג' וקצת בת יפתח 

קבלתי במתנה.

לזרוק ספר- זה לא הרגל רגיל אצלנו.

ולתת לספריה שמישהו אחר יקרא? אוי לי!

בסוף זרקתי.

מזויע וחצוף

כרגע עולה לי דימדומים (1 ו-4 שהוא ממש בעעע..) והמשחק של אנדר.

בדר"כ מסיבות צניעות..

לא מתאפקים,קוראים,יודעים שזה אסור ושאח"כ תתחרט נורא ובכל זאת..מסיימים ו..מתחרטים נורא..

רם אורן, מיכל שלו.. יש הרבה שלא כדאי לגעת. לפעמים לא מדובר בסתם חוסר צניעות של תיאור אהבה אלא חולניות אמיתית. אני תוהה על הסופרים אם הם בריאים והכל בסדר איתם!  

קראתי את "הסיפור שאינו נגמר" בערך בכיתה ה'/ו', והשתעממתי מכל רגע. הפסקתי אחרי כמה פרקים מרוב שעמום.

השנה, בגלל שאני במגמת ספרות, הייתי חייבת לקרוא את הספר הזה ולא נהנתי בכלל, למרות שבעיקרון זה ספר מטורף, כי פשוט- הייתה לי סטיגמה מוקדמת..

אם אתם מתעקשים על ספר עם בעיות צניעות שהתחרטתי עליו [למרות שלא התחרטתי>>]--

צילה של הרוח...

לתומי קראתי אותו (זה ספר אחרון בסדרה). זה היה נראה בסדר כזה עד שהגעתי לקטעים לא הכי תמימים בעולם. (פורנו בלע"ז) 

כל מיני ספרים של כפירה- מיכל בת שאול, 7 אמהות...

את אמרת ברצינות שהתחרטת על "צילה של הרוח"?? בדיוק התלבטתי אם להמליץ עליו או לא... פשוט ספר מעולה, מכל בחינה שהיא.

והצניעות?? - טוב, דוגרי, זה לא מפריע לי בכלל. אבל זה ספר באמת, באמת מדהים, קראתי חצי ממנו שוב, השבת, ופשוט התמוגגתי כל רגע. ספר קסום.

החוסר צניעות..

הסופר מוכשר מאוד , הסיפור ממש סוחף, אבל... בעיני זאת יצירה ללא שום תכלית, ללא מסר. יצאתי בידיים ריקות.

" 6 מתוך שש מיליון " פשוט ספר ללא תוכן משמעותי התעצבנתי על עצמי שסחבתי עד עמוד מאה

וגם ספרים עם תיאורים מגעילים כמו " מועדון קרב " קראתי טיפה והיה בא לי להקיא

זה מה שכתבתי בסוגריים. שלא התחרטתי!!

אבל אם ישלי סיבה להתחרט- זה בגלל הצניעות. מזעזע מבחינת צניעות. לי זה מפריע, אבל אני ממשיכה לקרוא, כי זה פשוט אחד הספרים הטובים!!

באמת- ממליצה בחום [לבנות בעיקר..]!!

שמחה גדולה בשמיים של אמונה אלון רציתי להפסיק, אבל הייתי סקרנית והמשכתי

את הספר הבא לא קראתי, אמרו לי שהוא גרוע יותר.

ואת "החתן העשירי" של סופיה רון מוריה פשוט הפסקתי לקרא.

ושלושתם מבחינה צניעותית-דתית- נפשית

בעזהי"ת

והספר הבא שלה- ותכתבו אהובתינו- טוב בהחלט.

זה היה מזמןןןן

גם מבעיות צניעות..

אחד המקרים שאתה מפסיק וממשיך כמה ימים לאחר מכן וכן הלאה.

קורא בלחץ כדי לראות איך זה נגמר למרות שזה עושה לך רע.

אחרי הספר הזה התרחקתי מספרים של קינג.

עדות אילמת.

והקטע העצוב הוא שקיבלתי עליו המלצה ממשפחה שחשבתי שהם לא קוראים דברים רעים כאלה.

בואו נאמר שהיה שם אונס.

והוא כל הזמן חזר (התיאורים..)

רע מאוד

בס"ד

סוטה ממש...

חוץ מזה שאח שלי כמעט הרג רותי כשהוא ראה שאני קוראת את זה..

"על העיוורון" 

זוועה אחת גדולה, סיוט שלא השתחררתי ממנו שנים אח"כ.

(ויש עוד זוועה שקראתי , על פנימיית בנים- ואינני זוכרת את שמו, ספרים שעושים רק רע בנפש)

ב"ה

או מוכר כלא ממולץ ובד"כ לפני שאני לוקחת ספר אני אוהבת לשאול אנשים שקראו אותו אם הוא נקי-מבחינת הצניעות. אם לא, אני לא ארצה להתחיל לקרוא אותו!!

מאז נהפכתי לכמעט אנלפבתית () אבל זה בסדר! טוהר המחשבה!!

השם מוכר לי.

תזכירי לי? (מוריה)

אגב, מה לגבי החטא ועונשו, נחשונית?

החלטתי שהוא ספר מהסוג שאני חייבת לקרוא בשלב כלשהוא של חיי, אז הוא ליד המיטה שלי.

הגעתי לקטע של הרצח והגיעו לי מחשבות על הכוח של הסופר לשחק בתחושות שלי.. (מצאתי את עצמי מקווה שהרוצח לא ייתפס! נשמע הגיוני??? :0)

שפה עשירה, אבל העלילה לא זורמת, יש קטעים שמרוב שיעמום העברתי, סוף מעפן!

ועזבו את הקטעים הגסים...(הסופר ישראלי...........)

של הסופר עמי גדליה( נירא לי שקוראים לו ככה...)

כולל הביאוגרפיה של אבשלום!!! באמת מה ניסג עם הסופרים של היום?? שחכו איך לכתוב???

יומני הנסיכה!

ספר נוראי.....

מדובר על משפחה בת 4 נפשות. התקופה מלחמת יום הכיפורים, האח הגדול יוצא למלחמה. לפני שהוא יוצא, הוא מראה לאחיו הקטן מפות מאד חשובות ומבקש שישמור עליהן. אחרי שנסע, נזכר האח שלא הביא לאחיו את המפות. הוא נוסע אחריו, טס לבסיס שלו, בלי ידיעת הוריו, ולבסוף מגיע. חלק נכבד מהלחה הוא בבסיס, מתאר הכל, ואז הוא חוזר, ואחרי יומיים המלחמה מסתיימת והאח לא שב, ולא ידועים מה עלה בגורל הבסיס שלו. ואז אחיו ובריו מחפשים אותו.. בקיצור- מומלץ.

בדיוק גמרתי לקרוא אותו (:

הוא באמת קצת "נמרח", עם הרבה תיאורי נוף ויומיום, אבל העלילה שלו יפה סה"כ.

יש בו הרבה נקודות ממש מעניינות שלא ראיתי במקומות אחרים.

(קראתי אותו מזמן אז קצת קשה לי לפרט)

הוא ממש מומלץ

ובסה"כ הוא ספר חביב.

צפוי מהדף הראשון,נסגר מושלם מדי,קליל לאללה,אבל נחמד..

כתוב יפה,מסקרן למרות שמומלץ לילדים בערך בגילאי ד'-ח' ומשאיר טיפהל'ה על מה לחשוב..

למיטב זכרוני זה דווקא ספר טוב.. 

בנוי היטב, העולם שסביבה, העלילה...

אבל הוא מתערבב לי בראש עם טרילוגיה אחרת אז אולי אני טועה..

כן, סה"כ זה ספר כזה לו'-ח'..

אבל נחמד.

מבחינה ספרותית הוא טוב, לדעתי.

אבל היא גם לא הדמות המרכזית, אז זה היה המקום להתייחס אליה. להבא אולי אפשר לפתוח קטגורייה לדמויות משנה או משהו כזה...

אפשר צומי בבקשה? כל הכבוד? משהו?

אני יודע שאני חופר אבל באמת נראלי הרווחתי את זה ביושר

בכל זאת 50% הצלחה זה לא צחוק וביחוד לא בפורומנו היקר (והיבשן כמובן..)

כל הכבוד לך צור העמל

על תיקוותיך בפורום הקמל

תודה על עבודה והשקעה

תמיד מצאת זמן ושעה

ידעת לדרוש את הכרת הטוב

שמגיע לכל אחד מאיתנו כחוב

אודה לך בלב קל

כי אין על מצפוני

משו כבד משקל

אסיים דברי בזאת

בזר מלא תודות

למרות שאין לי על מה להודות

ישר כח ענק על השקעה בקבוצה .

כדאי להבא- שזה לא יהיה 'כל אחד זורק מה הוא חושב'- אלא לפתח דיונים באמת גם הרעיונות..(אין לי מושג איך לעשות את זה, צריך לחשוב ).

היה ממש יכף לקרוא את התגובות של כולם, וכל הכבוד לצור על הריכוז התותחי!

הספר עדיין בהזמנה

מקווה שאת הספר הבא אני אספיק להשאיל..

בכל אופן- תודה על ההשקעה!!!

הנידון: הערכה ותודה.

ברצוננו להודות לך על הקמת וריכוז הקבוצת קריאה הנהדרת והמעניינת.

נהננו מאוד לקרוא בה ולקחת בה חלק!

ברגשי תודה-

עמותת הנחמדות העולמית.

*מקווה שזה מספיק  אם לא- רק תגיד!

ליל"ט!

ספר מעניין מאד, אין ספק. לסופר יש צורת חשיבה מיוחדת. תודה שבזכותך קראתי אותו והשכלתי.

מחכה לקבוצה הבאה=]

צור כפרה!!
סחטיין על הניתוח המעמיק וכו'..

לצערי קראתי את הספר די מזמן ולא היה בידי להשיגו סואו... לא יכולתי להשתתף כ"כ...

(סורי על הניסוח המהזה רחובי, זה פשוט כבר שיואו! די לא מקורי לכבוד כזה נורא מכובד והכל...)

קיצור,

מחכה כבר לדבר הגדול הבא!!

ברגשי כבוד מרובים |מפוצץ בלון מסטיק|,

אביב המאמי

(אל תקחו ברצינות את השפה, כן?? )

אבל מה הקשר לצליל המוזיקה?? זה סרט.. לא במיוחד מתאים להכתרה=]

אני יכולה לנסות לברר..

ואז אשמח לכתוב המלצה מפורטת..

אמא שלי אומרת שהיא לא אהבה אותו.

ההדפסה מעצבנת, זה כאילו גופן יותר מודרני ו"נקי" אבל פחות כיף לקרוא ככה....

קיצר, חכו בסבלנות..

אני קצת קצרה בזמן, אעשה כמיטב יכולתי.

השפה של סטופל מעולה בעיני, יש אנשים שיאהבו את הסגנון של השפה ויש שלא. זה סגנון ששמתי לב שהרבה מהסופרים הצעירים בציונות הדתית אוהבים להשתמש בה.

התיאורים בספר של נופים ואנשים מעולים, מפורטים, פיוטיים לעיתים - ממש כיף לקרוא. הוסיף המון לספר ולקריאה.

העלילה עצמה, כאילו פשוטה, אבל היא יצרה ברקע שאלה שמצאתי את עצמי מתעסקת בה ממש כל זמן הקריאה. הניחושים שלי בקשר לסוף השתנו מדקה לדקה, בסוף פתאום מגיע כיוון מפתיע ואז סוף כיפי, כי הוא לא נורא צפוי, אבל גם לא נורא לא צפוי, והיא סגרה קצוות יפה, בלי למרוח ובלי לפחד מבנאליות. אני אהבתי, הסוף השאיר לי טעם טוב.

דבר אחד שהפריע לי בספר: זה בעצם ספר שמתמקד בעולם הפנימי של הגיבורה, שזה נחמד ויפה, אבל חסר שם משהו מהותי, תיאור טיפה יותר מפורט למה היא מרגישה עייפה וכד'... זה ברור למה, אבל היא יכלה לפתח את זה יותר. אם מישהו יקרא, אשמח לשמוע את חוות דעתו בעניין.

באופן כללי, זה ספר מעולה, בתור ספר ביכורים וגם בכלל, אם תשאלו אותי. 

אני ממליצה לקרוא, אני מניחה שיש כאלה שלא יתחברו בכלל - אמא שלי למשל, אבל שווה קריאה. ;)

(ניסיתי לתת ביקור עד כמה שיכולתי, בלי לחשוף מהספר, מקווה שהובנתי...)

שבוע טוב ונהדר!!

אביב

בעיקר - מומלץ לקרוא פעמיים.

מתגלות הפתעות...

.

שיש לי פוטנציאל!

אם כשאת קוראת ספר את מנסה להתחבר עם הכותב להתחבר לראש שלו להבין כל מילה אז כל קריאת ספר מפתחת מאוד את חוש הכתיבה.

אבל אם סתם לקרוא אז מן הסתם זה גם עוזר קצת..

מנסיון של תולעת ספרים עם ותק שלתשע שנים וכותבת לעיתים.

למשל זה משפר את האוצר מילי , סגנון אבל זה לא אומר שנהפוך כולם לסופר דגול..

כי ספרים מעניינים במיוחד ( כמו הארי פוטר... ) יש להם סגנון זורם, מושך, מעניין וכו'

צריך להיות מאד מקצועי בכדי להוציא ספר שיימכר בהרבה עותקים

וגם... צריך הרבה סיעתא דשמיא גדולה ( תחשבו על המנגינה של המילים האלו  סד"ג )

כבר הוצאתי ספר אחד, ועכשיו עוד שלושה בדרך.. ואני גם כותבת פוול סיפורים, וכשיש אירועים אז גם ברכות בחרוזים..

זה גם עניין של כישרון וגם עניין של קריאת ספרים.. כי דוגרי בן אדם שלא קורה ספרים לא יהיה לו מאיפה לשאוב את הכישרון שאולי יש לו!!

שלא קוראים בכלל כדי שהיצירה תהיה נטו מתוכם.

אגב,מי הם?

אבל לקרוא זאת לא השיטה היחידה להתמלא.

חוויה אישית יותר חורטת ונותנת לך סגנון משלך. צריך כמובן לדעת איך לחוות דברים, ולשים לב לפרטים. 

אני מכירה אנשים שקוראים מאד הרבה ולמרות זאת לא הפכו לאנשים מעניינים מספיק כדי שיוכלו לכתוב בעצמם, וגם אנשים שלא קוראים הרבה ונראה שיש להם עולם מדהים מבפנים שהם היו יכולים להעלות על הכתב.

ספציפית שמות של סופרים שלא קוראים אני לא יודעת. היה על זה פעם דיון בספרים רבותי ספרים, וזה די הדהים אותי בתחילה. אבל במחשבה שניה זה מאד מתבקש, הרי הזכרון יכול מאד לתעתע וכל סופר ירא מהאפשרות שיחשבו שהוא גנב רעיון מספר אחר.

יותר קטעים כאלה [כמו של צ'ופרים] או סיפורים קצרים, או שאני כותבת קטע קצר מתוך סיפור ארוך שהמצאתי ולא העלתי על הכתב.

וגם שירים, וגם קטעים בחרוזים, וגם צ'ופרים...

הכל!..

ואני יכולה להגיד שבתור דחיפה ראשונית, כן, עצם זה שאני כ"כ אוהבת לקרוא נתן לי את המחשבה "וואלה, אולי גם אני יכולה...?". אח"כ זה כבר לא משנה מעבר לאוצר מילים אבל ככל שאני מתבגרת ולומדת לנתח ספרים וסיפורים קצרים (יכולת שהשתפרה אצלי מאוד ועדיין משתפרת כיוון שאני חברה בפורום של כתיבת פרוזה באתר "כיפה" ושם נותנים לך ביקורת מאוד בונה וגם אתה נותן לאחרים, ולומד מאחרים איך לתת ביקורת בונה וכו'...) אני לומדת יותר ויותר מהספרים שאני קוראת, אני לוקחת נק' טובות בכתיבה, אני קוראת ספרים שדומים לסגנון הכתיבה שלי שמעשירים אותו אבל לא רק.

וכמובן, אנוכי הגאוותנית מודיעה לכם בנחרצות שזה לא יעזור אם אין איזשהו בדל קטנטן של כשרון שחבוי בכם (ולפעמים הוא באמת חבוי ושווה מאוד למצוא אותו. באמת.)

בכל אופן, אני מאמינה שבשביל להיות סופר טוב באמת, צריך להיות בך מידה מסויימת של גאונות. וכתיבה היא אומנות בפני עצמה, אמרתי את זה פעם?? 

 - והם עשו ממנה ספר אבל לדעתי רוב הסופרים זה אנשים שקראו הרבה ואז התחילו לכתוב.

אני מוכנה כמעט לחתום על זה שאין סופר נמכר / איכותי שלא שייך לסגנון שהיינו מגדירים כ"תולעי ספרים". זה הכרחי לדעתי.

בסיפור הקצר "סונטה ללא ליווי" [מאת א"ס קארד, נמצא בשני אוספים: "מפות במראה" ו"סונטה ללא ליווי וסיפורים אחרים"] מוצגת הדמות של כריסטיאן, שכדי למקסם את הפוטנציאל המוזיקלי שלו נשלח לחיות לבד בבקתה ביער, בלי שום אפשרות לשמוע מוזיקה, וכך הוא מצליח ליצור מוזיקה כנה ומיוחדת שלא מושפעת מאף יצירה קיימת.

מובן מאליו שבעולם הפיקטיבי הזה לא משתמשים באותה השיטה בשביל אנשים בעלי כישרון כתיבה, כי כדי למצות את היכולת הזו חייבים לקרוא ספרים ולדעת מהי ספרות איכותית. [אגב, אני לא יכולה להדגיש עד כמה הסיפור הזה מומלץ. השיגו אותו בהקדם האפשרי.]

לא זוכר ת'שם שלו בכל אופן " אוהל הדוד טום "  יש מצב שהוא שונה בקטע הזה 

מהעובדה שבאופן לא מודע הלחן של "ירושלים של זהב" הושפע משיר ששמעה. (במקרה נתקלתי בזה בויקיפדיה). 

אבל היא מדהימה בכל מקרה.

אחת ממליון.

בכלל לא הרבה....

והרבה פעמים אני חושב להתחיל לכתוב למרות שאין לי מושג אם יש לי את הכשרון לזה...

שווה לי להתחיל לכתוב?

(אם כן, לקרוא גם?)

בס"ד

זה יכול לשכלל אותה, היא לא תלויה בזה.

אני מכירה כאלה שקוראים מלא ואין להם כישרון כתיבה בשיט וכאלה שקוראים בקושי <למשל: אנוכי> שיש להם כישרון לכתיבה <לא שאני ממצה אותו במיוחד, אבל הוא קיים>

וכישרון בסיסי הוא לא משהו מיוחד.עם הזמן (והכתיבה והקריאה) הוא משתכלל.

לא קוראת הרבה בכלל!! 

ומתוך הספרים שאני קוראת נוצרת ההשראה שלי,וזה קרה לי כבר בשני סיפורים.

הוצאתי כבר שני סיפורים(שרוצה שהם יצאו לספרים).

אמרו לי על סיפור אחד שהוא מזכיר ספר מסויים אבל הוא ממש לא.

אני כותבת המון יש לי איזה 10 מחברות מכיתה ג' (אני בחטיבת ביניים) החברות שלי קוראות אותן בשקיקה (בצחוק...) ואני מאוד אוהבת גם לקרוא.

אבל זה לא כ"כ עוזר לי בגלל שאני דיסלקטית אז זה ממש לא משנה לי כמה אני קוראת יש לי המון בעיות הגהה... ובכלל אני קופצת המון מנושא לנושא בגלל זה...

אבח אני חושבת שלכול אדם זה בטוח עוזר כשהוא קורא המון ספרים בכתיבת ספרים שהיה ב"הצלחה בהמשך!

קיבלתי מתנה מהבית ספר. אומנם לא ברמה של הגדולים האלה... אבל סיפורים מקסימים, מפתיעים, מאוד ישראלים. אני ממליצה בחום! 

(ויש גם שלום עליכם.)

(מוצאים את הספרים בחנויות ספרים. לאחרונה הייתי בצומת ספרים בת.מ. י-ם והיו ארבע בעשר כשגם אלה כלולים במבצע. חוץ מזה, יש ספריה...)

ביקורת מאיפשהו:

בירשטיין הולך וסובב ברחובות ירושלים ונצרת עילית, עולה ויורד באוטובוסים, נכנס לדירותיהם של שכנות ושכנים, כדי לאסוף פכים וסיפורים קטנים. רוב הסיפורים בספר אינם ארוכים יותר משני עמודים קצרים בתוספת איור בשחור לבן, מעשה ידיה של נורית ענבר־שני. נטול כל יומרה, נקי ממנייריזם, בעל עין חדה ובוחנת, הומור דק מן הדקים, לב אוהב וכשרון של מכשף, כותב בירשטיין את סיפורם של זקנים וזקנות, ערירים, נשואים וגרושים, תלושי אירופה, מאמיני ירושלים וקבצני חיפה.

בשפה חפה מכל הצטעצעות והתנשאות, בלי לגלוש לציניות, רושם ומאייר יוסל בירשטיין את דמותם של האנשים אותם הוא פוגש ברחוב. כל סיפור הוא פנינה המאירה נקודה קטנה בעולמן של דמויותיו, ומשתקפת כאן איזו חמלה והבנה, כזו שאינה מנסה ללמד או להעביר מסר הרה גורל. סתם חיים, אך לא חיים סתמיים. "מה חבל שאנשים אינם נעצרים לשניות ספורות כדי להנות מהמראה. מוטרדים, עמוסים בדאגות הבוקר, בשרידי מחשבות מאתמול, הם ממהרים לעבודה ואינם ערים למתרחש סביבם", אומר לו האיש אותו פגש על האי בשדרות־הרצל.

בסיפור אחר מתלונן שכנו בן השמונים, חייט מזה שבעים שנה, על שכל מה שנותר לו לעשות כיום הוא "טלאי ועוד טלאי". "מלה ועוד מלה" משיב לו הסופר, וכך בדיוק הוא בונה את סיפוריו העצובים־שמחים. אפילו קבצנית עלובה לא מעוררת רחמים אלא קורטוב של עצבות, אולי דמעה סמויה בזוית העין, אפילו שמץ חיוך כשהוא מדווח ביובש עיתונאי שהיא "שיקשקה בקופסה לקצב הלהיט ביידיש:
כלה כלה מזל־טוב
דער חתן איז אן אבן־טוב"

באחד מסיפוריו מתוודה בירשטיין על כי "בעצם, רציתי להיות משורר - לכתוב שירים עצובים עם קצת חיוך בתוכם. אולם הצלחה רבה לא היתה לי. כשכבר חיברתי שיר עצוב, הוא יצא קצר מדי, והחיוך נשאר בחוץ". אל תאמינו לו. הסיפורים השיריים אמנם קצרים אך מרצדים כפנינים קטנות, העצב העדין עוטף אותם, והחיוך, החיוך נותר בקרבם.

למשל, הסיפור בו בירנשטיין מספר על זוג השכנים המבוגרים שקיבלו מכתב, ומכיוון שלא ידעו לקרוא עברית, ביקשו מיוסל לקראו עבורם. הזוג ציפה לשני מכתבים: האחד - אישור מעמידר לעבור לדירה חדשה, והשני - מבית החולים בקשר למחלת האשה. השכנה ישבה מתוחה, לא יודעת אם המכתב יגרום לה לצחוק או לבכות. יוסל פתח את המכתב ולמראה פניו צעק הבעל לאשתו "רוזה, רוזה, קענסט שוין ווינען! את יכולה כבר לבכות!"

מקור: http://www.haayal.co.il/story?id=1104&base=&NewOnly=2&LastView=2030-12-31

המון אושר!

לפי זכרוני אין כ"כ לאן להמשיך אותו..

כתוב על הכריכה את המספר"1",

מין הסתם שיש המשך......

הושלישי והאחרון בטרילוגיה - שנה אח"F

כאילו ברור שלא את הכל כאבל קראתי נגיד 20 בערך מה;סדרה ווואו אגדות רשומות ועוד משהו זה העיקר אבל יש המון מדהימים

יש בערך 800 ספרים באנגלית.

לדעתי מרגט ויס היא הטובה מביין הסופרים!

נ.ב.

כמה ספרים יש בעברית?

מזה בדיוק.???

זה 6 הראשונים, האגדות והרשומות.

אחרי זה זה נהיה מתוסבך וטלאי על טלאי.

גם דרקונים של שלהבות קיץ לא משהו.

מזה??

הרבה סופרים שכותבים מה?

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%97_%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%9F

רומח הדרקון (מאנגלית: Dragonlance) היא סדרת ספרי פנטזיה אפית נרחבת הכוללת מעל ל-190 נובלות ספרותיות כמו גם תוסף של עולם מערכה בסגנון מבוכים ודרקונים. הספר הראשון בסדרה נכתב בשנת 1984 על ידי מרגרט וייס וטרייסי היקמן, במסגרת עבודתם של המחברים בחברת TSR. רומח הדרקון נכתב כעולם של משחק התפקידים מבוכים ודרקונים.

רומח הדרקון, סדרה שמתרחשת בעולם קרין- עולם שהומצא ע"י מרגרט וייס וטריסי היקמן, הפך להיות משהו ענק, היום יש בו המון ספרים (וכל הזמן יוצאים חדשים) ומעריצים בכל העולם.

מבוסס על משחק התפקידים- D&D (מבוכים ודרקונים)

הספרים העיקריים (לפי סדר כרונולוגי) :

- שישית המפגשים (נכתבו ע"י סופרים שונים)

- סדרת רייסטלין- כבשן הנשמה (המדהים) ואחים לנשק.

- רשומות- דרקונים של דמדומי הסתיו\ליל חורף\שחר האביב -> הטרילוגיה הכי טובה לדעתי. משם הכל התחיל..

-הרשומות האבודות (לא קראתי.. זה השלמה של רשומות)

- אגדות- עת התאומים, מלחמת התאומים ומבחן התאומים ->  מעולה, במיוחד למעריצי רייסטלין..

- דרקונים של להבת קיץ

- מלחמת הנשמות- דרקונים כוכב נופל\ירח נעלם\שמש גוועת-> כאן כבר מתחילה הרגשה של מריחה.. כאילו הם כתבו בשביל שיהיה עוד מה להוציא..

זה הספרים העיקריים שיצאו בעיברית. יש עוד ספרים מסביב (האחים מאז'ר, אגדות הומה, האלף האפל ועוד המון) אבל זה העלילה הראשית.

כלומר- אין שם משהו בוטה, אבל זה לא הכי נקי..

יש גם אגדות מלחמת הכאוס.

בכל פעם כמה סופרים כתבו, וכך נוצרו 800 ספרים!

ספר נקי-ללא סלנג,קללות,שפת רחוב,דברים לא צנועים

ספר לא נקי-ספר שיש בו את אחד מהנ"ל, גם אם זה בצורה עקיפה וכמעט בלתי מורגשת 

בס"ד

(או שאת לא יודעת לכתוב ספר...מממ בעיה קשה)

את יודעת לכתוב מ-ע-ו-ל-ה-!-!-! ויש לך כישרון מדהים!!!

שווה ממש להוציא לדעתי,

(אבל את חייבת קודם להביא לי לקרוא!!!(אהמ... אהמ....)

אני...

של ריק ריירדן.. אם אהבתם את שאר הספרים שלו, תאהבו גם את זה....

השמועה מספרת שהשני פחות טוב, אבל לא קראתי בינתיים....

הראשון חמוד והשני פחות.

אהבתי יותר את הספרים האחרים שלו P:

קוראים לשני 'תו קטלני'.

לי יש את הראשון והשני והשלישי עוד לא יצא