לא בטוח אם השאלה שייכת לפורום הזה או לעבודת ה'
אשאל כאן בכל זאת.
יש פה עוד מישהו שמרגיש לו מוזר להתפלל לזיווג בזמן הזה?
זה כאילו "היי אבא בבקשה אם אפשר...(רגע יש מלחמה טילים חיילים חטופים)
טוב אולי אבקש אח"כ, שמור על כולם ושהעם שלך ינצח אבא!
לא בטוח אם השאלה שייכת לפורום הזה או לעבודת ה'
אשאל כאן בכל זאת.
יש פה עוד מישהו שמרגיש לו מוזר להתפלל לזיווג בזמן הזה?
זה כאילו "היי אבא בבקשה אם אפשר...(רגע יש מלחמה טילים חיילים חטופים)
טוב אולי אבקש אח"כ, שמור על כולם ושהעם שלך ינצח אבא!
פוגש אותי גם בזה וגם בעוד תחומים,
המחשבה הראשונה שעולה היא "מה את מתפללת על עצמך בזמן שהעולם סביבך צריך הרבה רחמים".
אבל המחשבה השניה שאני משתדלת לאמץ היא שהקב"ה יכול להיות בו זמנית בכמה זירות, גם בזירה הפרטית שלי, בהתמודדויות שלי, וגם בזירה העולמית, וזה בסדר בתפילה אחת לכלול בקשות אישיות יחד עם בקשות לאומיות.
משתדלת לנתב את התחושה הזאת למקום של - לא להתלונן, אבל לא ח"ו למקום של - לא להתפלל,
כי הקשר שלנו עם הקב"ה חיוני גם ודווקא כשהוא בפרטים הקטנים, וגם הבקשה על זיווג היא לא מותרות, היא חלק מהאידיאל של המשך החיים בעולם, אז זאת בקשה חשובה וראויה לדעתי.
מבין איך מצליחה להזדהות
עצם הרגשת המצוקה שה' מביא עלינו נועדה בין השאר להבין שהכל מה' ולזעוק אליו בכל התחומים. כתוב שה' מתאווה לתפילתם של ישראל "יונתי בחגווי הסלע השמיעיני את קולך"
אבל...
בזמן שאתה מבקש מה שאתה רוצה לעצמך
אתה נזכר לדוג' שיש קבוצה של יהודים שבדיוק איבדו את הבית שלהם, בניין שלם הלך ואיתו כל החיים שהם הכירו
וזה הברי מזל שנפגע להם רק הרכוש, ההגיון אומר להצטרך לתפילות שלהם
ולבקש עליהם יחד איתם כי הרצוןהאישי שלך מתגמד
לעומת המצב הנוכחי החדש שלהם
וצריך לזכור שתפילה על זיווג היא לא אגואיסטית כי היא לטובת החצי השני
עניין של אגואיסטיות
מרגיש שמישהו נמצא במצב שבו
הוא צריך יותר ממך...
מעבר למה שכבר כתבו פה על היות בניית הבית בישראל חלק מהמהלך הגאולי, ומהרחבת השראת השכינה בעולם וגילוי מלכות ה' בעולם בקשר שמתגלה בין איש לאשתו, בין המילים מרגישה גם שיש פה תפיסה פנימית שמבקשת נקודת מבט מרפאת, אז מציעה את זו שעוברת דרכי עכשיו:
הקב''ה הוא אינסוף, השפע האלוקי הוא אינסופי וקיים תמיד, וה' תמיד רוצה להשפיע עלינו טוב, וזה מגיע במידות ובהנהגות מותאמות אישית עבורנו.
ואנחנו ? צריכים לבקש מתוך אמונה שה' רוצה לתת לנו. ולתת לכל אחד את המצטרך לו לגאולתו הפרטית תוך הכללית, וכדי להביא לזו הכללית.
ואפשר לבקש על הכל!
על גילוי מלכות ה', ועל ירושלים, ועל בית המקדש, ועל אחדות ישראל, ועל התורה, ועל התשובה, ועל האמונה והביטחון, ועל האהבה, ועל השמחה, ועל השבת השבי, ועל עמ''י שיתקבצו, ועל החיילים שנלחמים, ועל נשות המילואים והמשפחות, ועל זיווג, ועל חתונה שמחה באמת ועל שמחת עם ישראל בכללותם, ועל דרך בהירה וקלה וברורה, ועל רפואה בגוף ובנפש, ועל הבאת ילדים ועל יולדות ועל פרנסה ועל כל דבר שמתבקש בעת הזו.
כל צער נשמע, וכל צער ראוי לתפילה גם אם נדמה לנו שאפשר להעמיד דברים בסקאלה אחת ולומר זה צריך יותר מזה, אי אפשר באמת למדוד ולאמוד את מה שעובר בלב מול ההתמודדות האישית.
ואולי כפרט תוכל לומר זה מרגיש לי יותר חשוב ודחוף מהצורך האישי שלי, אבל בכלליות זה לא כך. מה גם, כמו שכתבו לך פה למעלה, שעניין הזיווג הוא לא פרטי בלבד. הרי יש את הצד השני שמחכה לך. האם אתה יודע מה עובר עליה וכמה היא צריכה אותך ואת הנוכחות שלך בחייה? וכי אפשר להתעלם מהצער ההמתנה שלה? ומזה שהשלמות שלכם זה עם זו והשראת השכינה שעתידה להתגלות ביניכם, לא מתגלות כל זמן שאתם לא יחד?
ואוסיף דבר אחרון, שבעומק העניין כל קושי וצער פרטי שאנחנו עוברים, יש בו צד שמטרתו לעורר כל אחד להתחבר ממקומו האישי ומצערו האישי להתפלל על צער השכינה הקדושה (כביכול).
אנחנו רוצים בעילויה ובהקמתה מעפר, ואם מה שבידינו עכשיו זה להתפלל ולפעול כדי לבנות בית, יהי כן.
אז בבקשה תתפלל גם על הזיווג שלך.
תתפלל מתוך ראייה רחבה וכללית, מתוך הבנה שזה חלק משמעותי לא פחות בדרך שלנו כעם, שיש חשיבות גדולה לחיבורים שנעשים בבניית בתים בעם ישראל, ואם יש איך ובמה- תפעל מכוח זה.
אם עבור עצמך אם עבור אחרים סביבך, וגם אם זה לא עניינך בעולם, ועיקר הפעולה שלך תתרכז בעבודה פנימית ובבנייה ובהכנה לקראת הדבר הגדול הזה, זה חשוב.
מתפללת שהדברים יאירו נכון ויחזקו.
מה יותר גדול מלבנות עוד בית הישראל?
תיקון וגאולה של ממש
הן הכי חשובות כעת! (טוב, אולי בין החשובות...)
כי כל כך הרבה בתים (פיזיים ו"רעיוניים") נחרבו במלחמה הזאת - שהתיקון הטוב ביותר הוא בניית בתים חדשים וטובים.
ויותר מזה - בקשת בניין הבית הפרטי היא בעצם מעין מטונימיה לבקשת בניין הבית הכללי של כולנו. כשאנו מבקשים מה' שיבנה בתים פרטיים ויזווג בין רווקים - אנחנו בעצם מבקשים ביתר שאת שיבנה את בית המקדש, שמאחד בין כולם!
אז אני בהחלט מתפללת על כולם...
מה את אומרת,
די דומה לצדיק מלמעלה, לבקש על כלל הרווים והרווקות...
לכן גם הצרה הפרטית יש לה ערך מסויים.
יש צרות גדולות יש צרות קטנות.
כל עם ישראל הוא מחובר זה לזה.
אז כמו שחשוב להתפלל על אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה כך ראוי ביחד עם זה להתפלל גם עלינו,
אנחנו לא בית ישראל?
בודאי שלא לשכוח את האחים, וזה מדהים הרגישות שלך ותמשיך איתה בכל הכוח. אבל גם אתה חלק מעמ"י וגם אתה ראוי לישועה בענייניך. בין אם הן גדולים בין אם הן בינוניים.
בכללי הערך של שידוך הוא ערך ענק. הוא מה שקובע את שרשרת הדורות הבאה, אז בהחלט גיוני שיהיה כדאי להתפלל על זה.
בדיוק כמו שאנחנו אוכלים שותים כי זה צורך שלנו, ככה גם זוגיות.
והקב"ה רוצה שנעסוק בזה. זה שיש אחרים שיש להם משימה אחרת להתמודד בחיים לא אמור לשלול מאיתנו את החיוב להשקיע במאמץ ובתפילה עבור המשימה שלנו
להתפלל על זה.
זה להתפלל על קיום העולם בעצם.
להתחתן, משמע להקים בית, לבנות עוד לבנה בבית המקדש... זו בקשה לגאולה בעצם.
אני גם עסקתי בשאלה הזו
ולדעתי דווקא בגלל שהחלום והתפילות הן להקים בית בישראל - שהוא לא סתם בא למלא חלל ריק אצלי, אלא להקים בית שיאיר ממנו אור השכינה, בית כללי - אז ממילא מתיישבת השאלה.
זו בקשה כביכול פרטית אבל בעצם זו בקשה עבור עם ישראל בכלליותו!
מזכירים לי רב מסויים
ומשהו אומר שבלי קשר אליו אתם צודקים
מקווה באמת שבקרוב כל הרווקים והרווקות יתחתנו
וזה אכן ישפיע על הכלל כפי שחלק אמרו
ישנו הרובד הלאומי וישנו הרובד הפרטי. כולנו כואבים את הרובד הלאומי ואת אחינו ואחיותינו הכאובים כל אחד מסיבתו הוא.
אבל, והאבל הוא ממש גדול. דווקא כעת בזמן מלחמה חוסר הזוגיות מועצם ביתר שאת והקב"ה באינסופיותו שומע תפילת כל לב.
מחפשי זוגיות לעיתים כל כך מוצפים שאין להם אפילו בדל כוח לבקש על הכלל. אדם אצל עצמו הוא גר ויודע את מרת נפשו. חוץ מזה, הם רוצים להשמיד ואנחנו רוצים להוסיף חיים.
ולכן לדעתי דווקא עכשיו לבקש ביתר שאת על הפרט ועל הכלל. בהצלחה
של גברים לגעת בקליפס
גם שוברים את זה תמיד
מה עובר לכם בראש בוא ננסה ללחוץ עליו
אופס נשבר
ברור שזה ישבר בכוח ?!
נראה לי שפעם באמת שברתי קליפס בטעות 😅
אבל ממש מזמן... כילד
אבל צריך לדעת לא לשבור
כי אז הן רוצות שאקנה להן חדש
אני מאבד את זה שבנות מדברות על כל העניינים שלהן, זר (בן) לא יבין זאת
תופסן כזה מפלסטיק
אני פעם שיחקתי עם לק של אישתי (עוד הרבה לפני החתונה ) מפה לשם שפכתי אותו על הנעל שלה והרסתי לה את הנעל.
וזאת היתה נעל שהיא מאוד אהבה
יש לה במועדפים את הכ"א אישי שלי
כי כבר עברו את השלב של המביך לזכרוני
אבל כן היה לי מאוד לא נעים
אני זוכר שנסיתי לנקות את זה וזה עשה רק יותר גרוע 🫣
לכן לא נוגעים בלק
טיפ לחיים(:
אחת השאלות הבעייתיות.
לא, כמובן זה לא בעיה כאשר מיד אחר כך מגיע "הנה הפרטים של חדוה, שני מספרים של ממליצים, ושתי תמונות ברורות. אני מכירה אותה היטב ובטוחה שהיא מתאימה לך. תעדכן אם מתאים, אני כאן לכל שאלה".
הכוונה כאשר אחר כך מגיע "בבקשה תשלח לי כרטיס מעודכן. תמונה עדכנית". למחרת: "תודה על הכרטיס והתמונה. אעביר" כעבור יומיים: "העברתי, מחכה לתשובה ממנה, השדכנית שלה עסוקה אבל בימי שישי היא בדרך כלל חוזרת אלי".
יצא לי כבר בעבר שקיבלתי פרטים של מישהי ואישרתי, עד שחזרו אלי הספקתי לאשר מישהי, לחכות לה, לפגוש מישהי שלישית, לחזור לפגוש את השניה שנזכרה בקיומי (היא לא היתה תפוסה. פשוט "בירורים"), ואז הראשונה הסכימה לפגוש אותי.
למה כל כך מסובך לשדכן להבין שאין משמעות לאמירה "חשבתי על שידוך בשבילך" אם אין הסבר מה אתה רוצה להציע? האם היית בא למישהו "יש לי דירה למכור לך" ומצפה שהוא יחכה שבוע לפרטים?
וואי מזכיר לי יותר מדי את השאלה של "מה אתה מחפש?" מצד אנשים שכל כך רחוקים משידוכים וכו, ומצפים שעכשיו תפתח את הלב(כי לרוב הם דווקא הכי מתעניינים בפרטי פרטים) ותגיד הכל כשתכלס אין להם שום דבר להציע, מבחינתם זה סתם עוד פיסת מידע שתשב להם בראש בלי תכלית. אז פחות אבל תודה.
זה מעצבן ומעיק, אבל כל עוד לא הולכים בדרך של תקשורת ישירה, לא רואה איך נמנעים מזה..
כשנכנסתי לפניי חצי שנה לעולם הדייטים הייתי עם הנחת יסוד שכשני הצדדים נפגשים תיווצר תקשורת הדדית ושתהיה שיחה טובה היום אני מבין שגם זה נבנה ויש בזה משהו מתסכל. שמעתי כבר כמה שיעורים של רבנים ואנשי מקצוע שמחדדים ומדגישים את חשיבות התקשורת בין האיש והאישה. ולצערי אני הייתי במקום שכל הזמן יזם והתעניין ולא בקטע מכביד או חופר אלא שאלות של התעניינות וממקום באמת מסוקרן והרגשתי שהבחורה כל פעם חסומה או עם סדר עדיפויות שונה.
מה באמת מצוי ומה באמת רצוי? הרי קשר נוצר כשיש תקשורת ואני מרגיש ששם יש נקודות שזה נופל בין הכיסאות. גם בעניין של המענה וסדר העדיפויות וגם עד כמה הבחורה באמת משתפת ומתקשרת וגם מתעניינת בעולם שלי
כפי שאתה אומר, צריך תקשורת טובה וזה תהליך שנבנה. בניית קשר היא עבודה גדולה, וזה בגלל שקשר עצמו הוא דבר אינסופי. גם עבודת המידות היא עבודה אינסופית, בגלל שהנפש היא אינסופית, "לא עליך המלאכה לגמור ואין בין חורין אתה להבטל ממנה". תהליך של בניית הקשר הוא זה שגם מביא לו את העוצמה שלו, עוצמה אינסופית שעדיין לא יצא לך להכיר.
גם במערכות יחסים אחרות אם תבחין יש תהליכים. הם פחות גרנדיוזים, כי באמת המערכת יחסים בין איש לאישה היא הכי עוצמתית שיש, גם בשלב הבנייה שלה.
בסוף לא נראה לי שיש מצוי ורצוי. תנסה לרגע לעבור לצד השני ולשאול, מתי נראה לך שכיף לו שמתעניינים בו? מתי נראה לך שהוא מקבל בטחון? מרגיש יותר בנוח? אתה יכול לשאול את עצמך מתי אתה מרגיש בנוח. אמון הוא דבר שנבנה, ולכן כדאי לעבור תהליך הדרגתי. בצורה הכי פשוטה, אתה רואה את השפת גוף של הבחורה ויכול לנסות לראות איך היא מגיבה לשאלות שלך.
אני באמת חושב שקשר נבנה בעיקר כשהאישה נפתחת ומשתפת מהרבה סיבות, ואם זה לא קורה הקשר באמת יכול להיתקע. תנסה לשאול שאלות של רגש ופחות השאלות ריאיון של ההתחלה. וכשהיא נפתחת ומשתפת ועונה באמת, תקשיב ותתעניין ואל תגיב בצורה שיכולה לסגור אותה שוב כי אז היא תחשוב פעמיים אם כדאי לשתף אותך ואת זה אנחנו רוצים למנוע.
וגם לפעמים השאלות הרגילות הן דווקא אלו שמשעממות חופרות וגורמות לנו להישאר במיינדסט של "ריאיון" וסוגרות אותנו אולי כדאי לשנות ולגוון קצת.
אני מדבר על צעד בסיסי יותר שהתקשורת תהיה הדדית ושאני לא אהיה "על הדרך של הבחורה כי היא נמצאת בשירות לאומי\מדרשה לימודים אקדמיים
לא תוכל לדעת מראש ..מתי אתה "על הדרך של הבחורה" או מתי הבחורה פשוט סגורה ולוקח לה זמן להפתח למרות שהיא לגמרי בעניין שלך.
יהיה סימן אחד...ואז עוד סימן...
וזה גם עניין של ניסיון לזהות את זה בצורה מהירה יותר עם הזמן.
מה שכן חשוב :
אתה הבוס.
אתה קובע.
תקבע מראש : מה קורה כאשר אתה מזהה סימנים לא מתאימים :
שואל ? מברר איתה ? או מיד חותך כי זה לא הגיוני ומתאים לך שכבר בדייט שני תהיה תקשורת חד צדדית.
הכל הולך. אתה קובע. כי אתה זה שהולך לישון עם זה וקם עם זה בבוקר.
העיקר שתהיה שלם עם כל החלטה שתעשה. כי זה יתן לך את המוטיבציה להמשיך שוב עד שתמצא מישהי שהחיבור יתפוס.
בהצלחה.
*השתדלתי לכתוב בלשון נקייה בלבד. בעיניי כשר. אם לא מתאים לפורום אפשר למחוק
כבר פרסמתי שני שרשורים על הגברת הנוכחית.
עדיין נהדר לי איתה. הצלחתי כבר להלחיץ אותה פעם אחת כששאלתי (בדחילו ורחימו) איך הקצב מבחינתה
ומיד ריככתי והרפיתי. אני מאוד משתדל לא להלחיץ, וגם באישיות שלי אני לא אדם מלחיצן, אבל אני ממש מרגיש שההתמהמהות כאן לא מיטיבה איתי.
ברור שזכותה המלאה לנהל את הקצב לפי מה שמרגיש לה. אם מחשבה על להתארס מלחיצה אותה, בהתחשב בזה שאנחנו יוצאים קצת יותר מחודש - זה ממש ממש ממש סבבה והוגן, ואין לי אף ציפייה או דרישה או דחיקה במונחים הסטנדרטיים של דייטינג ובניית קשר. גם טוב שהיא משדרת שהיא צריכה עוד זמן וברוחב לב (אני לפחות מנסה) להשרות הרגשה שזה הכי סבבה בעולם ושתיקח כמה זמן שהיא צריכה.
אבל אני מרגיש מדייט לדייט יותר ויותר רצון וכמיהה להגיע לקרבה ולמגע. ברור שדיני ייחוד עוזרים מאוד, אבל להרגשתי הם עוזרים בעיקר כדי שבזמן הדייט המוח לא יהיה עסוק בשטויות ובפיתויים.
אני עדיין לא מצליח להבין איך בדיוק המנגנונים הנפשיים-ביולוגיים אצל נשים פועלים. מבחינה נפשית וגופנית אני גבר מאוד רגיל, ואני מאוד צמא למגע וקשר. אחרי הדייטים ובין לבין אני מרגיש כמיהה שהולכת ונעשית מתסכלת למגע. אני מאוד משתדל לשמור על שני קצוות: לזכור מחד שזה הדבר הכי נורמלי, בריא וטבעי --- ומאידך להציב גבולות, להיזהר מחציית גדרות, לא להקדים את המאוחר...
ברור לי שהנכתב כאן עלול מאוד להלחיץ אילו היה נאמר בקול רם בפניה. יחד עם זאת אני שם לב שזה גורם לי למרירות מסויימת, וגם אפילו לפקפוק בה ובטבעיות שלה. היא לא צמאה למגע? טוב ונאה בעיניה לדבר ולדבר (שיהיו גם השיחות הנהדרות ביותר בעולם)... מצד שני זה גורם לי להרגיש מוטיבציה לא כשרה וחתרנית קצת.
דעות? האם איכשהו אפשר להעלות את זה כנושא? האם זה עלול לשמח אותה? יכול להיות שיש לה שם איזשהו סיפור שלה מול עצמה שמרחיק אותה ממחשבות על קרבה? האם זה הוגן מצדי להציף את זה איכשהו?
תודה
כי אכן יש בנושא הזה הבדלים מאוד גדולים בין נשים לגברים.
לדעתי לא שייך לדבר אתה על מה שמטריד אותך. זה גם עלול להלחיץ, וגם עלול להוביל לקרבה שלא מתאימה בשלב הזה.
(זו רק דעתי אך אני תומכת בה)
מעולה כל מה שאתה מרגיש כלפיה,
אבל אתה גם מבטא את זה?
אני חושבת שדבר שיכול לעזור לה 'להידלק' זה אם תנסה ליצר עוד קרבה רגשית ואינטימיות (שהיא לא דווקא מינית).
אם בררתם את הנושאים החשובים לכם, ונראה בגדול שיש התאמה, כשהקרבה הרגשית תהיה מספיק חזקה תתעורר בה גם תשוקה למגע פיזי..
כמובן שהכל בגבולות ההלכה..
יש לי חבר שאמר שבשלב מתקדם (מבחינתו לפחות) הם היו בצומת דרכים, והחליטו להשתמש בכרטיסי שיח - והוא אמר שזה מה שהכריע אצל שניהם שהם רוצים להתחתן. ב"ה היום הם כבר חובקים ילדה.
אני יודע דלא בדיוק עניתי לך, אבל אולי זו דרך שתעזור לה להבין יותר טוב את הקשר.
אתה פשוט גבר והיא אישה
אישה כמהה לקשר רגשי עמוק ויציב לפני שהיא כמהה למגע פיזי (וברור שבהמשך אם מתפתח למשהו טוב היא גם אמורה לחוש רצון לקירבה)
לעומת גבר שכמיהה למשהו פיזי יותר תופס מקום פיזיולוגית גם..
נשמע שאתם קצת לא על אותו תדר היא עוד מתלבטת ואתה שם ב100 אחוז וזה יוצר דיסוננס גם בתחושות שלכם לקירבה .
שזה נוסף על זה שיש הבדל בין גברים לנשים..
ראיתי כאן המלצה לכרטיסים זה אחלה רעיון אתה יכול להכין גם בעצמך כרטיסים ואולי תנסו לעשות גם דייט שטיפה שובר שיגרה לא סתם בית קפה או משו אולי בים..איזור יפה..חדר בריחה?
מוסיפה לא הייתי משתפת אותה בתחושות של הרצון למגע זה עלול ליצור לחץ יותר גדול אצלה
לדעתי לא כל אישה מרגישה את הצורך במגע כמו שאתה מרגיש אותו. אצל הרבה נשים, במיוחד נשים דתיות, הקרבה הפיזית מגיעה רק אחרי שגדלה הקרבה הרגשית. הן צריכות קודם אוויר שיחה היכרות וביטחון ורק אז הלב נרגע ונפתח.
ואתה חייב להבין משהו מאוד חשוב אצל נשים דתיות המנגנון הזה כל-כך עדין, שברגע שעוברים את הגבול או מדברים על מגע מוקדם מדי , זה גרוע,שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה. זה לא עניין של משיכה, אלא של רגישות פנימית שמבקשת זמן ותחושת הגנה.. שאתה אמור לשמור עליה אם אתה מכבד אותה.
ראיתי את זה גם אצל חברות: בשני שידוכים שהיו להן, ברגע שהבחור דיבר על מגע מוקדם מדי, זה הלחיץ אותן עד כדי כך שהן סגרו את השידוך למרות שהיו כמה פגישות טובות..
וגם אני חוויתי את זה בעצמי בחור ששאל אותי: “מה, את לא נמשכת אליי? את לא רוצה לגעת בי?” ( זה עושה לי איכס)
וזה פשוט כיבה אותי, הרגיש לי שהוא פוגע בי , לא בגלל שאין משיכה, אלא כי הדרך שבה הוא אמר את זה הרגישה ללא איפוק, לא עדינה, לא מותאמת לשלב שהיינו באותו דייט, מבחינתי הוא נמחק באותו רגע.. זה לא הבעל שלי שאני רוצה שישמור עלי..
כשזה נאמר בלי רכות,לא בשלב הנכון, לפני שיש אירוסין או מחויבות ברורה של מאה אחוז, זה גורם לי וגם לעוד בנות לרצות לברוח. זה משדר שהבחור לא שולט בתגובות שלו, ודווקא בגלל שזה כל-כך רגיש המילים האלה הרסניות ועלולות לסגור לב במקום לפתוח אותו..
למרות שלא היתה לך כוונה כזו
לפעמים מה שנראה לך טבעי או פשוט, או צורך בסיסי, אצלנו הוא תהליך הרבה יותר איטי בנוי ושקט ורגיש,כשנותנים לזה זמן מרחב והבנה שזה שונה והיא לא כמוך וזה כל היופי ..שם דווקא נוצר החיבור העמוק באמת.
וזהו
צורך ריגשי
צורך מיני
שניהם לגיטימיים ורצויים, וגם בשלב מסויים הם משתלבים זה בזה ומשלימים זה את זה.
אבל הם מתחילים כשני צרכים שונים, ורק אחרי תהליך הם משתלבים.
כדאי מאוד מאוד לפתח מודעות לאיזה מהם.
מגע הוא חלק אחד מתוך כל המכלול של ברית הנישואין. חלק שאי אפשר בלעדיו, אך גם אי אפשר רק איתו, והוא בעיקר ביטוי של אהבה, הוא לא האהבה עצמה.
זה הכי לגיטימי שבעולם לרצות להכיר בנאדם יותר מחודש כדי להחליט אם לחיות איתו את שארית חייו.
זה לא לגיטימי בעיני שמה שיקבע ויוביל את ההחלטה זה הצורך המיני, על אף שהוא חשוב מאוד.
לכן ברור שהיא תרצה להכיר אותך יותר מחודש, למה קשרת את זה למגע?
לגיטימי מאוד מאוד להרגיש את הצורך וקושי להחזיק אותו. זה באמת אתגר גדול שלא צריך להקל בו ראש, בכלל בכלל.
* אני אדם בוטה, אז מקווה שלא תפגע או תקח קשה..
קודם כל,
אתה באמת נשמע כמו גבר ממוצע ונורמלי. יש לך צורך פיזיולוגי לחלוטין.
חשבת גם על הצרכים שלה?
או שאתה רק רוצה לממש צורך ביולוגי שיש לכל היצורים החיים על הפלנטה?
וגם, פזיולוגית, כל אישה שתראה בעיניך טוב ותמצא חן בעיניך, ככל הנראה תרגיש משיכה מינית. כל גבר וכל אישה יכולים להמשך מינית, אם הם מאפשרים לעצמם להרגיש קרבה אחד לשניה. כך שבסה"כ המשמעות היא שיש מציאת חן...
בנוסף, לאישה דתיה לא נעים, מרתיע, מגעיל, מעורר מיאוס לשמוע על מיניות מוקדם מדי. חודש וחצי זה כלום בשביל קשר, זו התחלת קשר והתחלה של היכרות. בהנחה שאתם שומרים נגיעה עד החתונה, לדבר כאילו אתם עוד רגע מתחתנים אחרי חודש וחצי.. מוזגם לחלוטין.
גם רוב הבנות חוו וחוות הטרדות מיניות כל חייהן, במבטים פולשניים, הערות מגעילות (כולל בדייטים - לדוג' 'אצא איתך רק אם יש מגע' ..), יש כאלו שחוו גם הטרדות פיזיות. ואני לא מדברת על טראומות קיצוניות או כאלו שבאמת הושפעו ברמה של טראומה, אני מדברת על בנות נורמטיביות, לא פוסט טראומטיות, שיודעות שצריך לספוג הטרדות כל החיים כי זו המציאות (וצדק הוא רק כוכב). לבוא בשאלות על מגע, גורם לתחושה ש'רק הגוף שלי מעניין אותו' וזו תחושה מאוד לא נעימה, ומעוררת חוסר אמון בך כאדם (אם אין איפוק עכשיו, מה זה אומר על העתיד והאישיות שלו?) וחוסר ביטחון ביכולת שלך לעמוד בהצבת גבולות, בתחושת ביטחון שאתה אולי נותן לה עד עכשיו, ויעורר תהיות אצלה כמו האם אתה מעריך אותה כאדם שהיא ולא רק לפי הנראות והצורך הפיזי, והאם תוכל להיות עם שליטה עצמית, עדינות ואיפוק גם בהמשך (בנידה לדוגמא, או כשהיא אחרי לידה או חולה וכד'..)
מסכים לגמרי לגבי הפסקה הראשונה, ומודע היטב לפן הפיזיולוגי גרידא ונטול הנשמה שבהתקרבות לכל אישה יפה.
ההפרש בין כל הנשים בעולם (איתן אני לא נפגש ונמנע מאינטרקציה אישית או אינטימית) לבין הבחורה הנ"ל הוא שאיתה נוצר לי קשר. היא הולכת ותופסת אצלי מקום ברגש, בדמיון, במחשבות על העתיד. מכוח זה שנוצר כלפיה קשר, ומכוח זה שהיא יפה, מתעוררת בי תשוקה. הדגשתי והבהרתי (אני מבין איך דבריי הובנו שלא כהלכה) שאובייקטיבית יש לה עוד את כל הזמן שבעולם להתלבט ולבחון לאט לאט האם אני מוצא חן בעיניה ואם בא לה להיקשר ולהתקרב ולהעמיק את הקשר. בפועל איתה לא אמרתי כלום ואני לא טיפש, שוביניסט, חסר טאקט או שרמנטי בשקל בשביל לחשוב שזה יכול לעורר אותה / שזכותי לדרוש את זה.
את תיארת בצורה מאוד מרגשת את חייה של האישה, את העדינות הדרושה בדיבור איתה, את ההצקות היומיומיות שהיא חווה ואת חווית המיאוס שלה מדיבור בוסר על נושאים מיניים. ובמקביל תיארת בצורה אדישה ושיפוטית את הצד הגברי, כאופורטוניזם חייתי "לממש צורך ביולוגי שיש לכל היצורים החיים על הפלנטה". למה הצד הנשי כל כך מרגש ועדין והצד הגברי כל כך גס וזול? זאת בעצם הנקודה שממנה הגעתי להתייעץ. ברור שיש לי איפוק מולה, וברור שלעולם לא אחשוב על לפגוע או לנצל בשביל להגיע לסיפוק בדורסנות ובלי הקשבה אליה. אבל אני צמא למגע וקרבה, ותוהה איך זה אצלה, האם אצלה הנושא קיים? התשובה שלך שאומרת שאצל נשים דתיות הנושא מעורר מיאוס בתקופת הרווקות היא הסבר נהדר ואפילו מבחינה אינפורמטיבית נטו היא מועילה עבורי. אבל למה לצייר את הצד הגברי רק כפיזיולוגי? בתרבות זה הפך לזול, אבל זו תכונה מאוד מרכזית במוח הגברי. כן מטריד אותי לגביה בפרט ולגבי נשים בכלל איך בדיוק המהויות האלה מתחברות בנושא המיני והאם יכול להיות שאישה תתגלה כאחת שהנושא לא חשוב לה, לא מרכזי אצלה או לא מעניין אותה.
אפרופו בוטות, חז"ל היו מספיק בוטים כדי להגיד שאישה שנודרת שהיא לא מקיימת עם בעלה - אין נדרה נדר. צר לי על ההדיפה אבל לדעתי את מקדמת פה מבט פמיניסטי לא הגון: ההסתכלות על הצד הגברי כצד בהמי / פיזיולוגי / רדוד / חסר נשמה בלבד - זה מבט פמיניסטי מזלזל.
אבל לפני שאני כותב את דעתי....
ברור שאני לא יודע -בדיוק- מה אתה חווה ומרגיש ואת המצב בינכם.
אז תקח את זה כעצה מהצד ותשפוט בעצמך מה מתאים לך לקחת ומה לא. (מובן מאליו אבל חשוב לרשום את זה כדי שלא "תתרגש" מדעה אחרת לגמרי).
קשה לי לשים את האצבע מה נקודתי לא בסדר..וזה לא הכי חשוב..
אבל בגדול, בתחושה שלי, כל הגישה שלך לא נכונה. באופן הבסיסי ביותר.
הכוונה שלך טובה, אתה מרגיש שאתה "צודק", אבל זה לא עובד ככה בזוגיות.
אתה צריך לפעול "חכם".
אתה צריך להבין את הראש שלה.
עכשיו בגדול יש 2 תרחישים.
תרחיש אחד - היא עדיין לא נעולה עליך. במצב כזה, אתה צריך להיות זהיר מאוד וההיפך מללחוץ.
אתה צריך "לזרום" ולהרגיש אותה.
אם היא לא יוזמת כלום, אז אין ברירה, אתה צריך להוביל ולדחוף...אבל רק ברמה -הטכנית- של...מתי מדברים, לאן הולכים, מתי נפגשים.
לא בתמונה הגדולה (מתי מתארסים).
בתמונה הגדולה, אתה לא יוזם שיחות (לדעתי). אתה צריך להגיע למצב -שהיא- תרצה להתקדם. שהיא תשדר שהיא נעולה -חזק- עליך ואז לאט לאט להתקדם בפידבקים קטנים.
להיות רגוע. להיות קול. (כן, אני יודע זה קל לדבר, קשה לעשות, אבל הדברים הטובים באמת, מגיעים -רק- אחרי מאמץ וסבלנות ועם הזמן זה יוצא טבעי ללא מאמץ)
תרחיש שני- היא כבר נעולה עליך. במצב כזה, אתה לא צריך להוביל ולדחוף -טכנית-. אלא "לזרום". היא רוצה להפגש? נפגש. היא רוצה לדבר ? אתה זמין מאוד.
תנסה להרגיש את הקצב הכי אידיאלי -מבחינתה-.
תן לה להרגיש שהיא רוצה -עוד- ממך וכאשר זה קורה, תסמוך על הבחורה, ביישנית או לא ביישנית שאתה תדע יפה מאוד
שהיא רוצה להתקדם. כל אחת בדרכה.
שוב. ברור לי שאין כאן נוסחא מנצחת.
אבל כשקראתי את ההודעה שלך, הרגשתי שבגדול הגישה שלך לא טובה.
האמת היא, שאני יותר "בטוח" שהגישה שלך -כרגע- לא טובה, מאשר להיות "בטוח" מה הדרך הטובה בשבילך. כי זה תלוי במלא גורמים.
אבל בהודעה שרשמת כרגע, זה לא נראה טוב וחבל, אתה תעשה בסוף צעד מיותר שממנו לא תוכל לחזור.
ושוב, רק עצה. אתה יכול בכיף לא לקחת ממנה כלום, אם אני מפספס בענק.
רק תזכור, בנות זה המוןןןןןןןןןןןןן רגש. ברגע שהיא תסמוך עליך ב 100ֿ% ותתן לה את השקט והביטחון שהיא צריכה, אתה לא צריך ללחוץ. היא תלחץ עליך.
תהיה -פלדה-. תהיה גבר.
גבר לא לוחץ על בחורה בדברים כאלה. אין כזה דבר. זה תמיד הפוך.
גבר מקבל -רמז- מבחורה שהיא מעוניינת ואז הוא עושה צעד. אתה לא אמור ללחוץ -בכלל-.
ובטח לא לרמוז ולא לחשוב יותר מדי.
רמיזות, רק ממנה. לא ממך.
בהצלחה. פלדה. תעבוד על זה.
תיארתי חשש, התלבטות בתוכי, תסכול וחוסר ידיעה, ולכן פתחתי שרשור והתייעצתי.
תהיה בריא, חצי מההודעה שלך רק אמרת שאני טועה במקום פשוט לייעץ את הטיפים.
מקבל אותם והם נשמעים נכונים ועדיין תוהה מה אני אמור לעשות עם התשוקה שמתעוררת.
מקובל עלי ומובן לי יותר שהנושא מלחיץ בחורות דתיות רווקות. מניח לזה. אמא שלי אמרה לי שכשהיא מדברת על הנושא עם רווקות, הרוב אומרות לה "רוצה אבל פוחדת" (כנראה בנוגע לאישות ממש).
בכל מקרה נושא מעט מתסכל.
תודה
שאומר משהו בסגנון...
מה שאתה חושב בפנים, יוצא החוצה.
תעדכן אותי אם יש.
אם אתה מתוסכל, בחורה תרגיש את זה. קשה מאוד להסתיר את זה.
והדגשתי, את הטיפים הרבה יותר קשה לתת. כי כל בחורה זה עולם ומלואו.
אבל אני מבין את הטענה שלך שאתה אומר "הלו, לא עשיתי כלום. זה רק בראש שלי",
נתחיל בזה שבהודעה זה לא היה נשמע ככה.(.נדמה לי או שלא הבנתי נכון שכן אמרת לה משהו)
אבל בלי קשר לזה, גם במחשבה זה לא אמור להיות ככה.
מה יגיד רווק שאין לו בכלל זוגיות ?
יש לך זוגיות. תתעסק בחיובי.
אגב, גם כאן אני בטוח שיש פתגם מתאים לחז"ל. תבדוק ותעדכן אותי.
אני לא בא להטיף מוסר.
אני בסה"כ לא רוצה שתתחרט על משהו שאתה עושה...(סוף מעשה במחשבה תחילה...(זה של חז"ל ?))
(וכמובן אל תשכח שיש גם קוראים אחרים)
נקודה חשובה : (לא חייב להסכים בכלל)
אני לא שוכח לרגע את הקושי בשמירת נגיעה. שמירת הברית.
אבל אם אתה נמצא במסלול הזה, אז ..גם במחשבה זה אמור להיות נקי וטהור.
ואם אין ברירה ויש מחשבות, אז (לדעתי) המחשבה לא צריכה להיות להיות "מופנית" (במחשבה) אליה או בקשר אליכם.
תכוון את זה מחשבתית באופן -כללי-. כשאין לך זוגיות למי אתה פונה ? אותו דבר.
והכי חשוב : אל תקח את זה אישית. אני לא מכיר אותך. אני וגם מניח שרוב הקוראים רואים את זה כדיון כללי. על מצב כללי שיכול לקרות לכל אחד.
הוא: היי, חדשה כאן?
היא: כן. השבוע הגעתי. ואתה?
הוא: אני מבקר כאן כל שבוע בערך, כבר הרבה שנים. את נראית לי מוכרת.
היא: גם אתה נראה לי מוכר. (מקמטת את מצחה וחושבת) אה! אני יודעת מאיפה אני מכירה אותך - 40 יום לפני הכריזו את השם שלי בשבילך. איפה היית?
הוא: לקחתי את הזמן שלי, שיחקתי משחקים, הייתי בטוח שהכל יעבוד בקצב שלי והחיים יחכו לי. כשסוף סוף התעוררתי והתחלתי לחפש כבר לא מצאתי אותך.
היא: חיכיתי הרבה שנים, התפללתי וקיוויתי ובסוף התייאשתי. התחתנתי עם מישהו אחר. היה קצת קשה בהתחלה ולא זרם כמו לזוגות אחרים אבל עבדנו קשה וב"ה הקמנו בית מאושר לתפארת. אני צופה מכאן על כל הנכדים והנינים המתוקים שלי. ואתה?
הוא: חיפשתי וחיפשתי עד שהתייאשתי. אין לי על מי לצפות.
הוא: טוב, היה נחמד לפגוש אותך אחרי כל השנים האלו אבל אני כבר צריך ללכת, אני שומע מרחוק את החזן מסלסל "והוא רחום". נפגש בשבת הבאה. אולי.
יש אנשים שמאוד מתחברים, ויש אנשים שמאוד לא.
לי באופן אישי יש חבר שהתחתן בשידוך של חיים קורץ, וב"ה הם חיים באושר ועושר עם 3 ילדים.
יש לו מאגר גדול של כרטיסים מכל גווני הציונות הדתית
והוא גם אחד מהשדכנים של "הבאר"
יש שיגידו שלפעמים השידוכים שלו אינטואטיבים. כל פעם שיצרתי איתו קשר היה לו שידוך בשבילי על המקום..
מצד שני יש לו המוון הצלחות, ואני מכיר כמה זוגות שהוא שידך.
ולבנות מגדלים באוויר
להיות אופטימי, אבל לאו דווקא בגלל הסיכויים שתמצא את אשתך
מה שכן בטוח -
בטוח תפגש עם בנאדם,
בנאדם - זה לב ועיניים וטובו
לפעמים האדם שמולך גם כמוך חושש לפעמים עם בטחון לפעמים פחות
אבל המשותף לכל מי שפוגשים - כולם בחיפוש, בכולם יש צמאון.
להאמין בטוב של בני אדם
לא תמיד זה כזה ורוד,
לפעמים זה משעמם, לפעמים זה פוגע, לפעמים זה מתיש
אבל בסוף, אתה נפגש עם בנאדם.
ככל שמסתכלים על תהליך החיפוש בצורה אנושית יותר
מצמצמים שחיקה,
באים בראש פתוח
באים בוויב נעים וכיפי
וככה יש יותר סיכוי לממש הפוטניאל הזוגי כשמגיעים לדייט
הרב מרדכי שטרנברג כתב שלפניי פגישה צריך להיכנס לראש של: "אני הולך לפגוש את אשתי בעזרת ה' (אולי)"
מצד אחד לבוא עם אמונה שזה זה ומצד שני להיות בראש פתוח
מנסיוני הדל ועל בשרי יצא לראות שלפעמים בני זוג יכולים להיפרד לא כי לא יכלה להיות ביניהם התאמה, אלא כי אופי הפגישות שלהם וההתנהלות היו פחות מזמינים.
ועל זה אפשר להמליץ "אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו.."
איזה טיפים יש לך לשתף?
אני חשבתי על שלושה דברים בינתיים:
1. לא להפחית את מידת ההשקעה מדייט לדייט, אלא להגביר אותה. גם בהתארגנות אליו, וגם בדייט עצמו (אפילו אם אתם מתנחלים זרמניים). זה מקרב וזה משדר רצינות לעצמך ולמדויט\ת.
2. קלפי שיח. פעם ראיתי בזה משהו לא טבעי שפוגע בהזדמנות לחיבור פשוט. אחרי לא הרבה זמן הלכתי וקניתי בעצמי (יש כאלה זולים וניידים אגב, אז לא חייבים לקנות סו דו יו במחיר תלת ספרתי. יש גם גמ"חים לפעמים במוסדות שונים). הוא עוזר מאוד להכניס הרבה נושאי שיחה, ועוזר להכיר יותר טוב את המדויט\ת. במיוחד אם יש קצת ביישנות באוויר.
3. בדרך כלל החל מדייט שני אפשר וכדאי כבר להתחיל לעשות משהו יחד, אבל עדיין דברים שיאפשרו שיחה. פחות התנדבות וסדנה, יותר הליכה לאיזה מוקד עניין. מעיין\תצפית\אתר תיירות זה יכול להוסיף הרבה ללמידה אחד על השניה, ולשבור קצת את הקרח במידה ויש.
ה
אני באמת חושבת שאם הוא יהיה נכון לי יהיה לי כיף איתו החל בסופר ועד בדואר ובטח גם במסעדה או סדנה.
(ואני ממש אוהבת סדנאות שקטות)
מה שכן אני חושבת
שאישה וגבר שיוצאים לדייט צריך לכבד את מי שעומד מולם כמו את עצמם .. לא להקל בכבודו.
לחייך להיות אדיבים נעימים וגברים לדעת להוביל בעדינות
כי כל תגובה אחרת של התעלמות ( כנל נשים) פשוט לא לעניין.
זה בסיסי לשאול אם הגעת הביתה / בוקר טוב יום למחרת
ואיך היה לך הדייט, ולא זה לא סבבה למשוך את זה אחרי 11 בבוקר אם יצאתם בערב.
לדעת לתווך כמה שיותר ולתקשר זה בסיסי לדייטים
ומנסיון חסר את זה למלא אנשים
ועל זה נופלים הרבה דייטים טובים של אנשים חמודים פשוט שלא חושבים לעומק
עוד דבר תבואו בלי אגו .. להביע רגש כנות שקיפות