פוגש אותי גם בזה וגם בעוד תחומים,

המחשבה הראשונה שעולה היא "מה את מתפללת על עצמך בזמן שהעולם סביבך צריך הרבה רחמים".

אבל המחשבה השניה שאני משתדלת לאמץ היא שהקב"ה יכול להיות בו זמנית בכמה זירות, גם בזירה הפרטית שלי, בהתמודדויות שלי, וגם בזירה העולמית, וזה בסדר בתפילה אחת לכלול בקשות אישיות יחד עם בקשות לאומיות.

משתדלת לנתב את התחושה הזאת למקום של - לא להתלונן, אבל לא ח"ו למקום של - לא להתפלל,

כי הקשר שלנו עם הקב"ה חיוני גם ודווקא כשהוא בפרטים הקטנים, וגם הבקשה על זיווג היא לא מותרות, היא חלק מהאידיאל של המשך החיים בעולם, אז זאת בקשה חשובה וראויה לדעתי.

מבין איך מצליחה להזדהות 

עצם הרגשת המצוקה שה' מביא עלינו נועדה בין השאר להבין שהכל מה' ולזעוק אליו בכל התחומים. כתוב שה' מתאווה לתפילתם של ישראל "יונתי בחגווי הסלע השמיעיני את קולך"

אבל...

בזמן שאתה מבקש מה שאתה רוצה לעצמך

אתה נזכר לדוג' שיש קבוצה של יהודים שבדיוק איבדו את הבית שלהם, בניין שלם הלך ואיתו כל החיים שהם הכירו

וזה הברי מזל שנפגע להם רק הרכוש, ההגיון אומר להצטרך לתפילות שלהם 

ולבקש עליהם יחד איתם כי הרצוןהאישי שלך מתגמד 

לעומת המצב הנוכחי החדש שלהם

וצריך לזכור שתפילה על זיווג היא לא אגואיסטית כי היא לטובת החצי השני 

עניין של אגואיסטיות

מרגיש שמישהו נמצא במצב שבו

הוא צריך יותר ממך...

מעבר למה שכבר כתבו פה על היות בניית הבית בישראל חלק מהמהלך הגאולי, ומהרחבת השראת השכינה בעולם וגילוי מלכות ה' בעולם בקשר שמתגלה בין איש לאשתו, בין המילים מרגישה גם שיש פה תפיסה פנימית שמבקשת נקודת מבט מרפאת, אז מציעה את זו שעוברת דרכי עכשיו:

הקב''ה הוא אינסוף, השפע האלוקי הוא אינסופי וקיים תמיד, וה' תמיד רוצה להשפיע עלינו טוב, וזה מגיע במידות ובהנהגות מותאמות אישית עבורנו.

ואנחנו ? צריכים לבקש מתוך אמונה שה' רוצה לתת לנו. ולתת לכל אחד את המצטרך לו לגאולתו הפרטית תוך הכללית, וכדי להביא לזו הכללית.

ואפשר לבקש על הכל!

על גילוי מלכות ה', ועל ירושלים, ועל בית המקדש, ועל אחדות ישראל, ועל התורה, ועל התשובה, ועל האמונה והביטחון, ועל האהבה, ועל השמחה, ועל השבת השבי, ועל עמ''י שיתקבצו, ועל החיילים שנלחמים, ועל נשות המילואים והמשפחות, ועל זיווג, ועל חתונה שמחה באמת ועל שמחת עם ישראל בכללותם, ועל דרך בהירה וקלה וברורה, ועל רפואה בגוף ובנפש, ועל הבאת ילדים ועל יולדות ועל פרנסה ועל כל דבר שמתבקש בעת הזו.

כל צער נשמע, וכל צער ראוי לתפילה גם אם נדמה לנו שאפשר להעמיד דברים בסקאלה אחת ולומר זה צריך יותר מזה, אי אפשר באמת למדוד ולאמוד את מה שעובר בלב מול ההתמודדות האישית.

ואולי כפרט תוכל לומר זה מרגיש לי יותר חשוב ודחוף מהצורך האישי שלי, אבל בכלליות זה לא כך. מה גם, כמו שכתבו לך פה למעלה, שעניין הזיווג הוא לא פרטי בלבד. הרי יש את הצד השני שמחכה לך. האם אתה יודע מה עובר עליה וכמה היא צריכה אותך ואת הנוכחות שלך בחייה? וכי אפשר להתעלם מהצער ההמתנה שלה? ומזה שהשלמות שלכם זה עם זו והשראת השכינה שעתידה להתגלות ביניכם, לא מתגלות כל זמן שאתם לא יחד?

ואוסיף דבר אחרון, שבעומק העניין כל קושי וצער פרטי שאנחנו עוברים, יש בו צד שמטרתו לעורר כל אחד להתחבר ממקומו האישי ומצערו האישי להתפלל על צער השכינה הקדושה (כביכול).

אנחנו רוצים בעילויה ובהקמתה מעפר, ואם מה שבידינו עכשיו זה להתפלל ולפעול כדי לבנות בית, יהי כן.

אז בבקשה תתפלל גם על הזיווג שלך.

תתפלל מתוך ראייה רחבה וכללית, מתוך הבנה שזה חלק משמעותי לא פחות בדרך שלנו כעם, שיש חשיבות גדולה לחיבורים שנעשים בבניית בתים בעם ישראל, ואם יש איך ובמה- תפעל מכוח זה.

אם עבור עצמך אם עבור אחרים סביבך, וגם אם זה לא עניינך בעולם, ועיקר הפעולה שלך תתרכז בעבודה פנימית ובבנייה ובהכנה לקראת הדבר הגדול הזה, זה חשוב.

מתפללת שהדברים יאירו נכון ויחזקו.

מה יותר גדול מלבנות עוד בית הישראל?

תיקון וגאולה של ממש

הן הכי חשובות כעת! (טוב, אולי בין החשובות...)

כי כל כך הרבה בתים (פיזיים ו"רעיוניים") נחרבו במלחמה הזאת - שהתיקון הטוב ביותר הוא בניית בתים חדשים וטובים.

ויותר מזה - בקשת בניין הבית הפרטי היא בעצם מעין מטונימיה לבקשת בניין הבית הכללי של כולנו. כשאנו מבקשים מה' שיבנה בתים פרטיים ויזווג בין רווקים - אנחנו בעצם מבקשים ביתר שאת שיבנה את בית המקדש, שמאחד בין כולם!

אז אני בהחלט מתפללת על כולם...

מה את אומרת,

די דומה לצדיק מלמעלה, לבקש על כלל הרווים והרווקות...

לכן גם הצרה הפרטית יש לה ערך מסויים.

יש צרות גדולות יש צרות קטנות.

כל עם ישראל הוא מחובר זה לזה.

אז כמו שחשוב להתפלל על אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה כך ראוי ביחד עם זה להתפלל גם עלינו,

אנחנו לא בית ישראל?

בודאי שלא לשכוח את האחים, וזה מדהים הרגישות שלך ותמשיך איתה בכל הכוח. אבל גם אתה חלק מעמ"י וגם אתה ראוי לישועה בענייניך. בין אם הן גדולים בין אם הן בינוניים.

בכללי הערך של שידוך הוא ערך ענק. הוא מה שקובע את שרשרת הדורות הבאה, אז בהחלט גיוני שיהיה כדאי להתפלל על זה.

בדיוק כמו שאנחנו אוכלים שותים כי זה צורך שלנו, ככה גם זוגיות.

והקב"ה רוצה שנעסוק בזה. זה שיש אחרים שיש להם משימה אחרת להתמודד בחיים לא אמור לשלול מאיתנו את החיוב להשקיע במאמץ ובתפילה עבור המשימה שלנו

להתפלל על זה.

זה להתפלל על קיום העולם בעצם.

להתחתן, משמע להקים בית, לבנות עוד לבנה בבית המקדש... זו בקשה לגאולה בעצם.

אני גם עסקתי בשאלה הזו

ולדעתי דווקא בגלל שהחלום והתפילות הן להקים בית בישראל - שהוא לא סתם בא למלא חלל ריק אצלי, אלא להקים בית שיאיר ממנו אור השכינה, בית כללי - אז ממילא מתיישבת השאלה.

זו בקשה כביכול פרטית אבל בעצם זו בקשה עבור עם ישראל בכלליותו!

מזכירים לי רב מסויים

ומשהו אומר שבלי קשר אליו אתם צודקים

מקווה באמת שבקרוב כל הרווקים והרווקות יתחתנו

וזה אכן ישפיע על הכלל כפי שחלק אמרו

ישנו הרובד הלאומי וישנו הרובד הפרטי. כולנו כואבים את הרובד הלאומי ואת אחינו ואחיותינו הכאובים כל אחד מסיבתו הוא. 

אבל, והאבל הוא ממש גדול. דווקא כעת בזמן מלחמה חוסר הזוגיות מועצם ביתר שאת והקב"ה באינסופיותו שומע תפילת כל לב.

מחפשי זוגיות לעיתים  כל כך מוצפים שאין להם אפילו בדל כוח לבקש על הכלל. אדם אצל עצמו הוא גר ויודע את מרת נפשו. חוץ מזה, הם רוצים להשמיד ואנחנו רוצים להוסיף חיים. 

ולכן לדעתי דווקא עכשיו לבקש ביתר שאת על הפרט ועל הכלל. בהצלחה

דייט ראשון זה צעד קטן, זאת רק היכרות..

נראה לי לחיות במתח שאני אצא עם בחורה ו"ח"ו היא תרצה להפסיק" זה טיפה מוריד ולא יעיל.. תראצה להפסיק, לא חס ושלום.. יש מיליון כמוה ובסדר, תפגש כמה שצריך..

אני דווקא רואה במה שאתה מספר נורמליות מאוד גדולה.

כדי להיות רווק שמרגיש את החסור אין צורך להתבאס, אלא להיות באמת בתקווה בציפיה וגם להרגיש את הכאב של הבדידות..

לא נשמע שאתה כל כך מתמהמה, לפחות ממש שכתבת. 

לחץ שלילי הוא לא מקור טוב שכדאי לחפש אותו. 

וזה בכלל לא נראה לי מה נחשב זקן או לא.

משנה מה יעזור לך ויתן למוטיבציה, ועדיף מוטיבציה חיובית כי היא פשוט הרבה יותר יעילה למצב הזה.

התכוונתי למאמץ, המיקוד וההתמדה להקים בית.

תודה!

כלומר, עד עכשיו לא ממש רצית זוגיות. יותר קרוב ללא רצית בכלל. אולי יצאת לדייטים בשביל לרצות את הסביבה, אולי כי "כבר צריך", ו"אני כבר מבוגר", או ש"אפספס את הרכבת", אבל לא כי רצית את זה.

עכשיו, מכל מיני סיבות, מתחילים לצוץ ניצני רצון. קטנים, אבל ירוקים ורעננים. פתאום כבר מתחשק לך קצת. עד כאן ניתוח המצב.

איך להמשיך מכאן?

במקומך, הייתי משתעשעת ברעיון של להקים בית בישראל. מנסה לחשוב (כמו שדיברת על ציור מחודש) מי הטיפוס שאתה מחפש, טיפה להתייצב על הכיוון בחיים (דיברת על בחינה דתית, הגיוני שזה לא רק שם), והכי חשוב, לתת לזה טיפה להתבשל.

כשהרצון כבר מתחזק, אז הייתי מתחילה לבקש הצעות.

ב"הצלחה!

שאתה לגמרי נעול על זוגיות

רק שעדיין לא מצאת את האחת 

שתגרום לך להנעל עליה?

רוב השנה אפילו לא ביקשתי הצעות :/

אין פואנטה לאשכול האמת, סתם רציתי לשתף. עדיין מרגיש שמתעכב עם זה

על איזה השלכות אתה מדבר?

מה כבר יכול לקרות מזה שאדם בוחר להיות חרדי לאומי נגיד..?

השאלה היא למה הוא עושה את זה, זה אם בקטע של רמה תורנית או שזה פשוט להרגיש שייכות למגזר החרדי.

ויכול להעיד בתור אחד שגדל במגזר הדתי לאומי, שאחד הדברים המאד יפים בו, זה שאת יכולה להיות מחוברת לכולם וללמוד מכולם כמאמר פרקי אבות: "איזהו החכם..."

ואז כשמגיעים לשלב של חיפוש זוגיות, השאלה אם זה בכלל תואם את מה שמחפשים, אני למשל מחפש בעיקר רק דתיות לאומיות כי זה המגזר שאני גדלתי בו אחרי הכל, וזה הכי טבעי שיש.

אז להגיד כאילו אני חרד"ל או על התפר במקום דתי לאומי ואז לפרט בהמשך למשל שמחובר לחרדים ושהם נשמעים לפעמים מעניינים למרות שפחות אוהב אותם, זה פשוט לסבך לבנות להבין אם זה מה שהן מחפשות וחבל.

אני נמצא למשל בשגרירים בלב, והשגרירה שלי מכירה טוב את המשפחה שלי, היא בעצמה לא מתחברת להגדרות למרות שהם דתיים לאומים, והיא רואה אותנו בתור משפחה חרדית בקטע הטוב למרות שאנחנו ממש לא כאלו, ובכל זאת כתבה כך כי ככה הבינה את זה (ואבי בעצמו אמר לא להשתמש בכלל במילה חרדי, כי אין לו שום קשר אליהם, היה בעבר חובש כיפה סרוגה ומאז עבר לשחורה כי רצה להשתייך, אבל הסגנון אותו סגנון).

מקווה שהבנת את הנקודה שנסיתי להסביר

אצלכם יש טעות בהגדרה מבחינה חיצונית לטענתך..?

אתה דתי לאומי מבחינתך? אז למה כיפה שחורה..?

היה פה דיון שפתחת על זה אם אני זוכרת נכון

לדעתי, מי שבוחר להיראות בצורה מסוימת צריך לקחת בחשבון שזה משפיע

אז השאלה שלך חוזרת אליך בעצם - למה אתה הולך עם כיפה שמייצגת מגזר חרדי אם זה מסבך אותך בפגישות? אם זה לא מייצג מה שאתה באמת הולך לפיו ומכיר כל חייך בהגדרה?

נכון, אכן פתחתי על זה כמה פעמים, פשוט כי המשפחה היה קטע כזה והרקע קצת מורכב, אז אני רגיל לזה...

ויש לזה גם קצת קטע של ניטרליות, כי להרבה חרדים יש קטע מוזר שהם כאילו סלחנים יותר כל עוד לא מדובר בכיפה סרוגה משום מה

שכל ניסיון להתחקות אחרי דפוסי החברה בשביל להישאר באזור הנוחות שלך, לא יביא לך כלום.

בקטע טוב, כן?

אם אתה מחפש להתקדם לאנשהו, לדעתי,  זה או להשלים עם הבחירה שלך ועם הפרשנות החיצונית שלה או לעבור לצד השני על מלא

בכל מקרה אחר זה קצת לטחון מים ולהיכנס לעמדה שפחות תקדם אותך

בחיים צריך להניח לצדק בצד הרבה פעמים, ולקבל מוסכמויות חברתיות פשוט. לא חייב להיצמד אליהן וזה בסדרשיהיה לך את הגוון שלך, אבל בתחושה שלי אתה מנסה לפצח פה את השיטה כביכול. ותכלס, בעיניי, עדיף פשןט לדייק את החיפוש וזהו . לא משנה איך תבחר להראות, ומה לקחת לחיים הרוחניים שלך, השם ישלח לך את מי שמיועדת ומתאימה לך. 

אבל זה דורש בעיקר ממך לעשות עבודה של דיוק מול עצמך. תרכז את האנרגיות לשם לדעתי. ברגע שיהיה ברור לך איך ומה אתה רוצה, תוכל להתמקד בזה.

ברגע שאתה מעורבב בפנים, זה פתח להרחבת היריעה בדברים שאינם נצרכים כשהפוקוס הוא כלפי חוץ ולא בפנים, ובעיניי זה מרחיק אותך מהמטרה

שמחה שעזרתי🙏

שאני לא מושלם. וגם את לא. ונדיר ששני אנשים מתאימים אחד לשני בול.

זו לא בושה לנסות לשפר את עצמך, להתקדם, להתאים לשני. כל עוד זה מגיע ממקום בריא והדדי. 

אני לא אוהבת את התרבות הזאת שמוכרים לבנות שהן מושלמות וכולם פשוט צריכים לקבל כל דבר הזוי שהן עושות כי זאת "האנרגיה הנשית" שלהן או מה שזה יהיה.

מצד שני הדרך להשתחרר מזה היא לקבל שבאמת יש הבדלים בין גברים לנשים ושניהם צריכים לעשות עבודת המידות ולשפר את התקשורת בניהם.

דיברנו על זה שלא תמיד יש צורך בעבודה

לפעמים זה הצד השני שפשוט לא מתאים

ולך בראש ובראושנה לא מתאים בחור שישנה את מי שאת..

אני מושלמת לא יודעת מה לגבייך (;

זה נכון

בקשר זוגי ארוך טווח, תמיד צריך לעשות התאמות ושינויים. כי אנחנו משתנים כל הזמן. ויש כל מיני התנגשויות  אז כדאי לקחת את זה בחשבון

זה חלק חשוב מהזוגיות וזה נשען על תקשורת בריאה שמביאה לשולחן את הלב שלנו ואת מה שחשוב לנו וזה מה שמשמר זוגיות, היכולת לבוא לקראת השני בכל מיני דברים כי קווים מקבילים לעולם לא ייפגשו. וזה נכון ל2 הצדדים בזוגיות לדעתי.

מי שנשאר בשלו כי הוא מושלם, ותקבלו אותי ככה, למרות קושי של בן הזוג ומצפה לא לעשות כלום עם זה ושיקבלו אותו ככה, לרוב ימצא את עצמו בודד.

אז האמירה שלך נכונה בבחינת קשר בהרבה מובנים, אבל לתוך הקשר זה כבר קו דק בין קשר לא בריא לבין האגנדה החדשה של הפרוגרס שאומרת שאל תזיזו לי את הגבינה, לא משנה מה, וזהיכול מאוד לחבל בקשר

כמובן שהכל צריך להיות בצורה בריאה ובשום שכל ואיזון הוא שם המשחק, בין להרגיש שמקטינים אותי, לבין קריאה אליי לגדול לתוך משו אחר, אבל לצחוק אחד על החסרונות של השני ביחד למשל, זה דווקא מעיד על פתיחות יפה בעיני. והומור בריא (ואפילו שחור) זה חשוב מאוד בזוגיות בעיניי. להקליל. וזה שאני מרגישה פתוחה מספיק עם בן הזוג שלי כדי להביע פגיעות ולומר לו מפריע לי x ואני רוצה שתשנה, והפוך, זה בריא בעיניי. אחרת נשארים ממורמרים ומרוחקים

אז צריך לדעת מתי זה לא מתאים כי אנחנו רק בהתחלה וגם תלוי במה מדובר, ומתי זה הכרחי בשביל לשמור על  הבית שלי. 

לפעמים אחד הצדדים לוקח על עצמו יותר מדי, מוותר או מתכווץ כדי להתאים למישהו שפשוט לא ידע להכיל אותו כמו שהוא. וזה קורה הרבה גם בשלב של חיפוש קשר – במקום לשאול מה מתאים לי, אנחנו שואלות מה לא בסדר בי. למה אני ככה. אולי אני צריכה לשנות.

רגע, נשמה יקרה ! מי אמר שאת צריכה להשתנות? מי קבע שאת מידי?!

תקשורת זה חשוב, וגם לגדול יחד, אבל לא ממקום שמוחק אותך. אדם צריך לדעת מה מאפיין אותו ולעוף על זה. לא כל אחד יתאים לעוצמות/ לצבע שלך .וזה לא אומר שאת לא ראויה לאהבה בדיוק כמו שאת. קשר טוב מרגיש כמו בית. לא כמו טסט.

וצריך לעשות הבחנה בין דייטים ששם זה עוד יותר בולט ..

כל כך הרבה נשים מלקות את עצמם מרוב שהן רוצות זוגיות , רגע מה אני אשפר?

מה הבחור האחרון לא אהב בי כדי שהאחר יאהב?

אז ביג לא!!! את לא מידי

את לא שלו (:

יבוא האחד שיהיה לך בית .

סתם ..

ברור זה ממש לא קשור 

אני סבוך בדייטים ואין מוצא. הרב שאל מה הדרישות שלך?

אז הוא אמר אני נפגש עם מידי חרדיות, מידי לייטיות, מידי שטותניקיות, מידי טיפשיות, מידי רזות, מידי אקדמיות, מידי פטפטניות, מידי עצובות יותר, מידי רכות, מידי פחדניות, מידי גבריות, מידי יצירתיות, מידי קנאיות.

הרב הסתכל הרים את הידיים וציטט לו: "ואין 'מידי' מציל". אתה אבוד.

זה חזק ברמות, אפעם לא חשבתי על זה ככה

דומה באורח החיים, בהשקפה, במחשבות על הבית והמשפחה לעתיד

משלים בהרבה דברים אחרים - אופי, תחומי עניין, תכונות, יכולות 

אפשר לחשוב על זה כמו פאזל (:

החלקים חייבים להשלים אחד את השני כדי להתחבר, אבל לפני הכל חייבים לוודא שהם שייכים לאותה חבילה, שהם אמורים להרכיב ביחד את אותה התמונה (: 

בחלק שרוצה דומה.

מה הכוונה אופי שלים?

למשל - היחס לכסף, הוצאות כספיות, ניהול החסכונות וההשקעות של הכספים של המשפחה.

לפחות אחד מבני הזוג צריך להיות בעל הבנה פיננסית לדעתי

למשל - סדר, ניקיון, תחזוקת הבית - שני באלגאניסטים בבית, זה מתכון רע …

ואנחנו דומים בהרבה דברים אבל גם שונים בהרבה דברים אחרים. רבים מהם - למרות שבעלי התאכזב, ואני הופתעתי לגלות את זה - לגמרי תואמי סטריאוטיפ... גברים ממאדים, נשים מנגה.

למה? נראה לי שזה ברור. יותר נוח ונעים לחיות עם מישהו שרואה דברים עין בעין אתך, יש לו מזג דומה, העדפות דומות וכו'. יותר נעים מאשר להיות מתוסכלת על תפיסת העולם המשונה והשגויה שלו, על שהוא לא מבין אותי, על שהוא כל הזמן רוצה X, שאני ממש לא אוהבת, ואף פעם לא רוצה Y, שאני רוצה, ועל שהוא גם מעביר את כל זה גם לילדים שלנו.

(אני חושבת שאפשר ליצור זוגיות טובה ולצמוח דווקא מהשוני גם, אבל הצגתי את הצד של העדפת הדומה, כי זה מה שהעדפתי...)

דומה גם בתכונות הפחות טובות?

ז"א , מישהי שיודעת על עצמה שהיא פזרנית אז חפש מישהו פזרן 

גם כן על מנת שלא יגביל אותה או שתרגיש בנוח עם הפזרנות שלה.

חיפשתי דומה בתחומי העניין, במבט על המציאות, בסגנון השיחה וההומור, באינטלקט, בטמפרמנט, ובסגנון הדתי. לא חושבת שבשאר הדברים בדקתי דמיון דווקא. באופן כללי חיפשתי מישהו עם מידות טובות, עין טובה, ונוח לבריות...

גם שאר הדברים, זה לא שהגעתי עם רצון מהותי שנהיה דומים-  פשוט חיפשתי מישהו שיהיה לי נעים ונוח אתו וזה עבורי קרה כאשר היה דמיון במאפיינים הנ"ל.

דווקא בדוגמא שציינת בעלי ואני באמת היינו הפוכים - הוא היה חסכן קצת בהגזמה ואני הייתי פזרנית קצת בהגזמה, ולאט לאט זזנו זה לקראת זו, וזה ממש מבורך.

אותי בזה שהיא נשית ואני גברי