מהעבודה- מחוץ לשעות העבודה.

חברים/ות שלא יודעים גבולות.

אנשים עסוקים שרוצים לקרוא בנחת את ההודעה פעם נוספת בריכוז בלי הלחץ של "ראו אותי קורא והם רוצים תשובה עכשו ואין לי היכולת להגיב כי..."

מסכימה 😅

מעצבן אותי שמנסים לנהל שיח וזה כמו קטוע ומסתבר שזה מעצבן מלא בנות שימו לב ..

אפילו אם תהיה איתה 3 דקות ברצף רק בהודעות או רק בפלאפון זה כבר מקדם את הקשר .

זה לא תקין לענות אחרי באופן קבוע בלי פידבק של שיח

עדיף טלפון תמיד אם לא אז בהודעות אבל שיהיה מרחב שיתופי לייב
 

מדובר על דייט 3+

מניסיוני הקצר...

ווצאפ זה מתכון  לאסון בכל מה שקשור לתקשורת ריגשית ולא טכנית

אם אני נמצאת עכשיו במקום שאני לא יכולה לדבר אך במקביל אני אשמח להתייחסות קטנה זה גם עוזר לשמר קשר שכבר קיים.

אם תקחי מזוג שנפגש פעמיים בשבוע את הפלאפון זה יהיה בעייתי בין לבין

על ידי אימוג'י. חשוב לי להבהיר שקראתי את ההודעה

הוי כחול נותן לי מרחב תגובה, להגיב בזמני מתי שנוח לי.

לק"י

אם מתכתבים רצוף, זה מוזר קצת להיעלם (למרות שיש כאלה שככה אני מתכתהת איתם וזה בסדר מצד שנינו).

אם רק שלחו הודעה אחת, לגמרי לגיטימי לא לענות מיד.

שישלח במייל.

אם כי, אני אישית מעדיף דואר בולים.

מאוד לא נעים לקבל על הראש ועל הבגדים את התוצרת הטרייה של יונה 😡😠

(אירוע אמיתי משבוע שעבר)

הדרך לנטרל את זה ולשגע אותם היא לשלוח הקלטות

לק"י

ויענו מיד.

רוב הדברים לא דחופים, ואם זה דחוף, אז עדיף להתקשר.

(מה גם שלפעמים רואים רק מההתראות, כדי לזכור לענות בהמשך או שרוצים לראות אם יש משהו דחוף ומרפרפים מלמעלה).

לא רוצה את תחושת הדחיפות שמתלווה לעובדה שראו שקאיתי וממתינים לתשובה מיידית.

אני בכלל בלי ווצאפ, והחיים תותים... הרבה יותר ברוגע, אם היה לי די ברור שהייתי מבטל...

אני רוצה לקרוא מתי שבא לי, וגם להגיב מתי שבא לי - גם אם זה אחרי שעה... בלי שיעקבו אם כבר קראתי.

לחיות עם וי כחול

צריך קצת חופש ומרחב

אני אענה כשבא לי

ולא מעניין אותי יותר מדי אם הצד השני ראה או לא -"מוסיף דעת מוסיף מכאוב"- מה זה רלוונטי? אנחנו חיים בעולם משוגע. אם יש משהו דחוף מתקשרים

למה את בווי אפור?? הממממ???

השאלה כנל לכל האפורים כאן.

אני גורס שדווקא אנשי הווי הכחול לא אכפת להם 

אבל זה לא אומר שאני מבייש אנשים

עם קושי בדחיית סיפוקים + ריצוי. לפעמים גם סוג של שליטה. ואני מכלילה, אז אפשר להוציא דופן לגמרי.
 

אחרת או שהם היו נכנסים להודעה מאוחר יותר כשמתאים להם גם להגיב,

או שהיו קוראים ועונים כשמתאים להם בלי להרגיש עם זה לא בנח.

יש גם כאלה שאוהבים לצפות בסטטוסים בלי שידעו שהם צפו - כביכול להיות בעניינים בלי שידעו שהם בעניינים.

או שקשה להם שידעו שקראו ולוקח להם זמן לחשוב על זה או להחזיר תשובה - סוג של שליטה.

אני חושבת שוי כחול זו נורמה חברתית תקשורתית מסויימת שהם מורדים בה, ולכן זה נותן תחושה של סנוביזם.
 

בכל מצב בעיניי זה נובע יותר מחולשה מאשר מחוזקה.

אבל לצד זה יש גם חוזקה - כזאת שמעזה להשתמש בכלי בדרך שבה זה מתאים לו בלי לדפוק חשבון על מה שנהוג.

יש אנשים שאוהבים פרטיות, שלא יעקבו אחריהם מתי ואם הם ראו, ולמה לא הגיבו מיד.

ולא רואה וי כחול כנורמה הכרחית. זה מה שהיה בהתחלה, ולכן להרבה זה כנראה מה שנשאר.

מה נותנת להם ה"פרטיות" הזאת...

אז לדעתי, מה שכתבתי. קושי בדחיית סיפוקים + ריצוי. או צורך בשליטה מסויימת.

מה אכפת למישהו לראות ולא להגיב מיד? ריצוי.

מה אכפת למישהו לא לראות עד שיכול להגיב - דחיית סיפוקים.

מה אכפת למישהו שיראו שהוא ראה? מה אכפת לו?

לק"י

גם אם אלה הסיבות שעומדות מאחורי הצורך בפרטיות.

בעיני לאפיין אנשים ולראות אותם באור שלילי בגלל עניין פעוט כזה, זה קצת חבל (לאו דוקא את. יש פה כמה שכתבו את זה).

(לא לכל האנשים יש סבלנות לאנשים נודניקים שיחפרו להם, למה הם לא עונים).

אני כן מנסה באופן כללי להבין מניעים של אנשים. וזה אחד מהם...

זה לא רע בעיניי, ובכללי לא נבהלת מחולשות של אנשים גם כשמאפיינת אותם. כל אחד והחולשות שלו.

היו חברים שקראתי ולקחתי את הזמן לענות, אז אמרו לי אח"כ "אבל ראיתי שקראת.. למה אתה לא עונה"  

וכל פעם מחדש.

אז ביטלתי את זה וחלאס.  

לא אכחיש שלי אישית לפעמים יש קטע של ריצוי מוגזם

אבל גם כשרוצים להפסיק יש את הקרציה שרוצה שתרצה אותו... איףף שחרר

מה גם, שאולי יש בזה צד של פגיעה, כמו לשמוע בנאדם שואל משהו ולא לענות כי בא לי לענות אח"כ. ואם זה הצעת שידוך שלא מכירה אותי זה אפילו מתפרש גרוע יותר

אבל אולי רק אני מרגיש ככה

לק"י

אנשים צריכים להבין שלא חייבים לענות להם במיידי.

ואם בכלל לא ראיתי את ההודעה?

זכותי לא להיות צמודה לפלאפון.

כשצריך משהו דחוף, צריך להתקשר.

אמת שאני לא חייב, גם פנים מול פנים אני לא חייב לענות..

אבל פה נכנסת שאלה לאדם מהעבר השני: למה היה לו זמן לראות ולהגיב לא. 

לק"י

לכן אם קראתי ולא עניתי, אפשר לסמן כ"לא נקרא", וככה לא לשכוח להגיב.

"לא יכלתי" "לא היה לי זמן" "שכחתי".

הסיבה היא לא באנשים שלא מבינים, אלא בזה שאכפת לך שהם לא מבינים = ריצוי.

תמיד אנשים ירצו שתרצה אותם, זה טבע העולם.

בקיצור, הבעיה היא לא באלו שרוצים שתרצה אותם, אלא בזה שאתה לא מרגיש זכאי לזמן ולגבולות שלך.

ואם מישהו נפגע, אפשר להסביר בנחת. ואם ממשיך להיפגע - זה שלו.

אנחנו לא חייבים למישהו את הזמן שלנו כשאי אפשר.

הוא שאמרתי אנשי הווי הכחול הם דווקא אלה שלא אכפת להם ולוקחים דברים בעין טובה

יש לי חבר טוב שמסנן אותי קבוע ואני יודע שזה פשוט כי ככה הוא ואני סבבה עם זה

הרגע סיפרתי שחברים עם הווי הכחול בוכים שלא עונים להם מיד

זה סך הכל אופי, לאחד אכפת ולשני לא

גם אותי לא מעניין שמסננים אותי

לא קשור לעין טובה.. השאלה מה תיאום ציפיות. אם תיאום הציפיות הזה נראה לך יותר טוב, מעולה

כי שואלים כל פעם מחדש ואני לא רוצה לענות על זה כל פעם.  

מה גם, שאני לא מוצא את הרעיון של הווי הכחול כמשהו טוב.  

דווקא את זה אני רואה כמשהו לא טוב, למה בנאדם צריך כל הזמן להיות בשליטה על העולם לדעת כל רגע גם מה קורה מהעבר השני?

בתקופה ששלחו מכתבים או s.m.s היו מחכים בסבלנות ונותנים לחיים להפתיע

אז עניתי תשובה פשוטה אחרת "מעכשיו אין ווי כחול ואני אענה מתי שבא לי"

(באמת אמרתי את זה לחברים)

כשאני מדברת עם מישהו אני מסתכלת לו בעיניים והוא מסתכל בעיניים שלי.

וי כחול זה סוג של לדעת שאתה כאן ואתה איתי...

אני חושבת שזו הזדמנות לתרגל אי ריצוי ואשמה עצמית.

אתה לא חייב לענות לאף אחד שום דבר.

הבעיה מתחילה בזה שאתה מרגיש חייב לענות, ובזה שאתה מרגיש אשם כשמישהו נפגע ממך מדבר כזה.

רוב האנשים מבינים.

בד"כ פותחים הודעה כשיכולים וזמינים לענות.

ואם לא, אז קוראים ומגיבים אחכ.

אנשים מבינים כשלוקח זמן, זה קורה לכולם.

ואם מישהו עושה סצנה, זה כנראה אופי מסויים ולא קשור דווקא לווי הכחול.

כן, לא נעים לי שבנאדם ראה שראיתי את ההודעה ואני לא עונה.

ומתי שאין וי כחול אני מרגיש חופשי לענות מתי שאני נוח לי ואני יכול להיות נוכח באמת.

אני לא רוצה להראות לבנאדם שאני "חצי איתו" ושראיתי את ההודעה ולא עניתי. זה לעשות סצנה? נו שוין.

אני חושבת שזו הזדמנות לתרגל אי ריצוי ואשמה עצמית.
 

לא נראה שזו הזדמנות לתרגל אי ריצוי ואשמה
אמרת גם אמירה שיפוטית ביחס לריצוי הנ"ל. אני מוכן לקבל גם אם את שמה אותה כרגע בצד.

אני לא חושבת שהבחירה בוויים אפורים היא רעה בהכרח.

גם אם בעיניי לרוב זה מצביע על מצבים תודעתיים לא אידאלים.

(וכבר אמרתי בהתחלה שהכללתי ויש יוצאי דופן)
 

אני לא חושבת שאדם מרצה ואדם שמאשים את עצמו הוא רע או טוב.

אני כן חושבת שבאופן כללי למענו, יהיה טוב יותר, ונושם יותר אם הוא יפסיק לחשוב שהוא חייב למישהו משהו.

לא מתוך חוסר נחמדות אלא מתוך הכרה בגבולות שלו.

מותר לו לנשום בקצב שלו, זה בסדר גמור.

ואפשר לנשום בנחמדות, אבל לנשום.

עכשיו זה מובן יותר?

חוסר בדחיית סיפוקים, ריצוי וצורך בשליטה זה מצב זמני נתון,

הרבה לפני שזה טוב או רע.

מי שאוהב את זה, ועושה לו טוב שישא את זה...

מי שמרגיש שזה פוגע באיכות החיים שלו, שיקבל את זה ויחבק את זה מתוך מודעות וירפה...

את הפרשנות שלך לוי כחול.

מי אמר לך שזאת הפרשנות הנכונה?

בנאדם יכול להתסכל על וי כחול בצורה אחרת.

את מסיקה שפרשנות אחרת נובעת מלחצים אישיים.

שוב פעם, מי אמר לך?

יש זמן סביר שניתן לענות להודעה ויהיה נחשב מנומס/מתחשב.

יש זמן סביר שניתן לחזור לבנאדם במידה והוא לא ענה לשיחת טלפון.

מי אמר לך שזמן מסויים התגובה נחשבת מתוך ריצוי והאשמה ומזמן אחר זה נחשב מתוך עצמאות?

איפה הגבול עובר? 

מי מסמן אותו?

יכול להיות שאני מסמן וי אפור ומרשה לעצמי לענות מתי שנוח לי, ולא רוצה שהשני יראה שראיתי. זה לא חייב להיות כל כך דרמטי כמו שאת עושה מזה.

בעיני, זמן התגובה ואופן התגובה הרבה יותר מעיד על ריצוי והאשמה עצמית מאשר הוי הכחול או האפור.

אני מקבלת את הפרשנות שלי כמובנת מאליה עבורי.

וכך אמור להיות.

אני גם לגמרי פתוחה לשמוע הבנות אחרות ומניעים אחרים שיסבירו לי את התופעה, כי באמת מעניין אותי.

הצעתי את ההבנות שלי... ועד שלא יוסיפו לי על גביה, מן הסתם שאשאר בשלי.
 

כל הפסקה האחרונה שכתבת, לא נכנסתי לזה עד כמה שזכור לי.

האם אמרתי משהו שהטעה לחשוב שדיברתי על זה? 

תסתכלי ערכתי עוד ואז תביני את ההקשר, גם אם לא דיברת על זה

לא לרצות שמישהו אחר יראה שראית,

לא כי זה לא בסדר, אלא כי אני רוצה להבין את המניע שלך, הוא מעניין אותי.

יותר נוחה. הוי כחול מבחינתי לא משרת שום מטרה בתקשורת. אין לי סיבה שבנאדם ידע שקראתי. כשאתייחס למה שהוא אמר הוא ידע את זה.

וכן נוח לי שזמן התגובה גדל ואני מרשה לעצמי לחשוב יותר. האם זה פוגע באיכות חיים? אולי גם מי שעונה להודעה הוא מרצה ואז זה פוגע לו באיכות חיים? אולי.

הריצוי הרבה יותר קשור לתוכן והטיימינג של ההודעה מאשר לאם אני מסמן וי כחול או לא.

בודאי שלא מבין איך נכנס עניין של האשמה עצמית. לא מאשים את עצמי אם ראיתי פשוט, רוצה להראות לבנאדם שאני איתו. ככה אני אוהב כשאני מנהל תקשורת פנים מול פנים.

כשמדברים פנים מול פנים מצפים לנוכחות שהשני איתי בשיחה

אבל כשמישהו שולח מכתב או הודעה שאין לו מושג איפה אני ומה אני עושה... זהו, שאני לא רוצה להיות נוכח

מי שרוצה להראות נוכחות, שיבוסם לו וישאיר את הווי הכחול בשביל אחרים.

מי שכועס עלי שאני לא משאיר ווי כחול לדעתי זה אכן רצון לשליטה.  ראית שני ווי, זה אומר שהתקבל.. שחרר

לטעמי בדיוק בשביל זה נועדו הודעות, כדי לא להיות נוכח\ כדי להיות נוכח מתי שבא לי

רוצה נוכחות? תתקשר.

אגב, בדור הזה של המכשירים אנשים רוצים לדעת כל דבר, איפה הבנאדם, ואם הוא הגיע, ומה מין הילוד וכו' וכו'

אז זה נראה שאכן אנשים רוצים להרגיש שליטה כל רגע על החיים. פעם זה נוכחות, פעם זה דאגה...לא קונה את התירוץ הזה של נוכחות. בנאדם תן קצת לחיים להפתיע אותך

(אגב, אל תשכחי שהווי הכחול זה השינוי מסדרי בראשית ולא הביטול שלו

5000 שנה שלחו מכתבים והודעות וחיכו בסבלנות בלי לעקוב אחרי מי שקיבל, ופתאום מישהו החליט שהוא חייב נוכחות גם במכתבים)

זה עצם זה שיש איזו נוכחות מסויימת. זה לא סתם אסאמאס.

לכן אנשים מתרגזים.

לא חושבת שכועסים, אלא סתם מרגישים שהם מדברים עם מישהו מאחורי דלת לא שקופה. זה קצת מפריע לזרימה של התקשורת וזה מובן.

ואגב לא ניסיתי לתרץ, ניסיתי להגדיר.
 

אני לא חושבת שזה רצון לשליטה.

יש קוד מסויים בפלטפורמה מסויימת, ואתה בעצמך מוכיח בדברים שלך שמדובר בחוסר נוכחות.

אותי לא מעניין כל הדברים שציינת, אבל יותר נעים לי להתכתב בוואצאפ בדרך המקובלת.

למעט מקרים חריגים...

מכיוון שבימינו כולם כמעט מוכרחים להשתמש בוואצאפ, ולא כולם אוהבים את המעלה המיוחדת הזאת

יש את מי שאוהב את הנוכחות ולכן מעדיף ווי כחול, שיהיה לו בכיף עם מי שכמותו... לא שליטה חלילה, פשוט אוהב את זה ככה

ויש את הצד השני שבשבילו זה כמו s.m.s. ורוצה פרטיות, וגם רגיש לצד השני אז שם על ווי אפור... 

לא דחיית סיפוקים ולא ריצוי מוגזם חלילה, פשוט רוצה פרטיות וגם מתחשב במי שאולי יפגע

כולם ברורים כולם צדיקים כולם נורמלים.

כנות לצד השני שקראת את ההודעה.

ברור שיכולות להיות סיבות למה אפור, אבל זה עוזר לצד השני שיהיה ווי כחול.

זה מחווה של פתיחות ואמינות.

יש היום להמון אנשים בעיות בתקשורת בכל מיני צורות. יש גוסטינג שזה הכי גרוע והכי לא מוסרי, אלא במקרים מיוחדים. הווי האפור זה גם לא מוסרי, בן אדם טורח ושולח לך משהו, מגיע לו לדעת שלפחות קראת.

יש אנשים שמחרטטים בהודעות, אבל הרבה אנשים שופכים את מוחם ונפשם בהודעות ורגשות מעורבים בזה, והוא בכלל לא יודע אם קיבלת.

אני גם בלי וי כחול 

נראלי בנות יותר מורידות וי כחול כי אצל בנות קראת לא קראת זה עניין חח

ותדעו שאין על סמסים אני עדיין מעדיפה בפער

העיקר שאתם מאלו שיש להם שניים 🙃

נראה לי שפעם באמת שברתי קליפס בטעות 😅 

אבל ממש מזמן... כילד

אבל צריך לדעת לא לשבור

כי אז הן רוצות שאקנה להן חדש

אני מאבד את זה שבנות מדברות על כל העניינים שלהן, זר (בן) לא יבין זאת

תופסן כזה מפלסטיק

אני פעם שיחקתי עם לק של אישתי (עוד הרבה לפני החתונה ) מפה לשם שפכתי אותו על הנעל שלה והרסתי לה את הנעל.

וזאת היתה נעל שהיא מאוד אהבה

יש לה במועדפים את הכ"א אישי שלי

וואי מזכיר לי יותר מדי את השאלה של "מה אתה מחפש?" מצד אנשים שכל כך רחוקים משידוכים וכו, ומצפים שעכשיו תפתח את הלב(כי לרוב הם דווקא הכי מתעניינים בפרטי פרטים) ותגיד הכל כשתכלס אין להם שום דבר להציע, מבחינתם זה סתם עוד פיסת מידע שתשב להם בראש בלי תכלית. אז פחות אבל תודה.

זה מעצבן ומעיק, אבל כל עוד לא הולכים בדרך של תקשורת ישירה, לא רואה איך נמנעים מזה..

כפי שאתה אומר, צריך תקשורת טובה וזה תהליך שנבנה. בניית קשר היא עבודה גדולה, וזה בגלל שקשר עצמו הוא דבר אינסופי. גם עבודת המידות היא עבודה אינסופית, בגלל שהנפש היא אינסופית, "לא עליך המלאכה לגמור ואין בין חורין אתה להבטל ממנה". תהליך של בניית הקשר הוא זה שגם מביא לו את העוצמה שלו, עוצמה אינסופית שעדיין לא יצא לך להכיר. 

גם במערכות יחסים אחרות אם תבחין יש תהליכים. הם פחות גרנדיוזים, כי באמת המערכת יחסים בין איש לאישה היא הכי עוצמתית שיש, גם בשלב הבנייה שלה.

בסוף לא נראה לי שיש מצוי ורצוי. תנסה לרגע לעבור לצד השני ולשאול, מתי נראה לך שכיף לו שמתעניינים בו? מתי נראה לך שהוא מקבל בטחון? מרגיש יותר בנוח? אתה יכול לשאול את עצמך מתי אתה מרגיש בנוח. אמון הוא דבר שנבנה, ולכן כדאי לעבור תהליך הדרגתי. בצורה הכי פשוטה, אתה רואה את השפת גוף של הבחורה ויכול לנסות לראות איך היא מגיבה לשאלות שלך.

אני באמת חושב שקשר נבנה בעיקר כשהאישה נפתחת ומשתפת מהרבה סיבות, ואם זה לא קורה הקשר באמת יכול להיתקע. תנסה לשאול שאלות של רגש ופחות השאלות ריאיון של ההתחלה. וכשהיא נפתחת ומשתפת ועונה באמת, תקשיב ותתעניין ואל תגיב בצורה שיכולה לסגור אותה שוב כי אז היא תחשוב פעמיים אם כדאי לשתף אותך ואת זה אנחנו רוצים למנוע.

וגם לפעמים השאלות הרגילות הן דווקא אלו שמשעממות חופרות וגורמות לנו להישאר במיינדסט של "ריאיון" וסוגרות אותנו אולי כדאי לשנות ולגוון קצת.

אני מדבר על צעד בסיסי יותר שהתקשורת תהיה הדדית ושאני לא  אהיה "על הדרך של הבחורה כי היא נמצאת בשירות לאומי\מדרשה לימודים אקדמיים

לא תוכל לדעת מראש ..מתי אתה "על הדרך של הבחורה" או מתי הבחורה פשוט סגורה ולוקח לה זמן להפתח למרות שהיא לגמרי בעניין שלך.
יהיה סימן אחד...ואז עוד סימן...
וזה גם עניין של ניסיון לזהות את זה בצורה מהירה יותר עם הזמן.

מה שכן חשוב :
אתה הבוס.
אתה קובע.
תקבע מראש : מה קורה כאשר אתה מזהה סימנים לא מתאימים :
שואל ? מברר איתה ? או מיד חותך כי זה לא הגיוני ומתאים לך שכבר בדייט שני תהיה תקשורת חד צדדית.

הכל הולך. אתה קובע. כי אתה  זה שהולך לישון עם זה וקם עם זה בבוקר. 
 העיקר שתהיה שלם עם כל החלטה שתעשה. כי זה יתן לך את המוטיבציה להמשיך שוב עד שתמצא מישהי שהחיבור יתפוס.

בהצלחה.

כי אכן יש בנושא הזה הבדלים מאוד גדולים בין נשים לגברים.

לדעתי לא שייך לדבר אתה על מה שמטריד אותך. זה גם עלול להלחיץ, וגם עלול להוביל לקרבה שלא מתאימה בשלב הזה.

(זו רק דעתי אך אני תומכת בה)

מעולה כל מה שאתה מרגיש כלפיה,

אבל אתה גם מבטא את זה?

אני חושבת שדבר שיכול לעזור לה 'להידלק' זה אם תנסה ליצר עוד קרבה רגשית ואינטימיות (שהיא לא דווקא מינית).

אם בררתם את הנושאים החשובים לכם, ונראה בגדול שיש התאמה, כשהקרבה הרגשית תהיה מספיק חזקה תתעורר בה גם תשוקה למגע פיזי..

כמובן שהכל בגבולות ההלכה.. 

יש לי חבר שאמר שבשלב מתקדם (מבחינתו לפחות) הם היו בצומת דרכים, והחליטו להשתמש בכרטיסי שיח - והוא אמר שזה מה שהכריע אצל שניהם שהם רוצים להתחתן. ב"ה היום הם כבר חובקים ילדה.

אני יודע דלא בדיוק עניתי לך, אבל אולי זו דרך שתעזור לה להבין יותר טוב את הקשר.

אתה פשוט גבר והיא אישה

אישה כמהה לקשר רגשי עמוק ויציב לפני שהיא כמהה למגע פיזי (וברור שבהמשך אם מתפתח למשהו טוב היא גם אמורה לחוש רצון לקירבה)

לעומת גבר שכמיהה למשהו פיזי יותר תופס מקום פיזיולוגית גם..

נשמע שאתם קצת לא על אותו תדר היא עוד מתלבטת ואתה שם ב100 אחוז וזה יוצר דיסוננס גם בתחושות שלכם לקירבה .

 שזה נוסף על זה שיש הבדל בין גברים לנשים..

ראיתי כאן המלצה לכרטיסים זה אחלה רעיון אתה יכול להכין גם בעצמך כרטיסים ואולי תנסו לעשות גם דייט שטיפה שובר שיגרה לא סתם בית קפה או משו אולי בים..איזור יפה..חדר בריחה?

מוסיפה לא הייתי משתפת אותה בתחושות של הרצון למגע זה עלול ליצור לחץ יותר גדול אצלה

לדעתי לא כל אישה מרגישה את הצורך במגע כמו שאתה מרגיש אותו. אצל הרבה נשים, במיוחד נשים דתיות, הקרבה הפיזית מגיעה רק אחרי שגדלה הקרבה הרגשית. הן צריכות קודם אוויר שיחה היכרות וביטחון  ורק אז הלב נרגע ונפתח.

ואתה חייב להבין משהו מאוד חשוב אצל נשים דתיות המנגנון הזה כל-כך עדין, שברגע שעוברים את הגבול או מדברים על מגע מוקדם מדי , זה גרוע,שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה. זה לא עניין של משיכה, אלא של רגישות פנימית שמבקשת זמן ותחושת הגנה.. שאתה אמור לשמור עליה אם אתה מכבד אותה.

ראיתי את זה גם אצל חברות: בשני שידוכים שהיו להן, ברגע שהבחור דיבר על מגע מוקדם מדי, זה הלחיץ אותן עד כדי כך שהן סגרו את השידוך למרות שהיו כמה פגישות טובות..

וגם אני חוויתי את זה בעצמי  בחור ששאל אותי: “מה, את לא נמשכת אליי? את לא רוצה לגעת בי?” ( זה עושה לי איכס)

וזה פשוט כיבה אותי, הרגיש לי שהוא פוגע בי , לא בגלל שאין משיכה, אלא כי הדרך שבה הוא אמר את זה הרגישה ללא איפוק, לא עדינה, לא מותאמת לשלב שהיינו באותו דייט, מבחינתי הוא נמחק באותו רגע.. זה לא הבעל שלי שאני רוצה שישמור עלי..

כשזה נאמר בלי רכות,לא בשלב הנכון, לפני שיש אירוסין או מחויבות ברורה של מאה אחוז, זה גורם לי וגם לעוד בנות לרצות לברוח. זה משדר שהבחור לא שולט בתגובות שלו, ודווקא בגלל שזה כל-כך רגיש  המילים האלה הרסניות ועלולות לסגור לב במקום לפתוח אותו..

למרות שלא היתה לך כוונה כזו

לפעמים מה שנראה לך טבעי או פשוט, או צורך בסיסי, אצלנו הוא תהליך הרבה יותר איטי בנוי  ושקט ורגיש,כשנותנים לזה זמן מרחב והבנה שזה שונה והיא לא כמוך וזה כל היופי ..שם דווקא נוצר החיבור העמוק באמת.

וזהו

צורך ריגשי

צורך מיני

שניהם לגיטימיים ורצויים, וגם בשלב מסויים הם משתלבים זה בזה ומשלימים זה את זה.

אבל הם מתחילים כשני צרכים שונים, ורק אחרי תהליך הם משתלבים.

כדאי מאוד מאוד לפתח מודעות לאיזה מהם.

מגע הוא חלק אחד מתוך כל המכלול של ברית הנישואין. חלק שאי אפשר בלעדיו, אך גם אי אפשר רק איתו, והוא בעיקר ביטוי של אהבה, הוא לא האהבה עצמה.

זה הכי לגיטימי שבעולם לרצות להכיר בנאדם יותר מחודש כדי להחליט אם לחיות איתו את שארית חייו. 

זה לא לגיטימי בעיני שמה שיקבע ויוביל את ההחלטה זה הצורך המיני, על אף שהוא חשוב מאוד.

לכן ברור שהיא תרצה להכיר אותך יותר מחודש, למה קשרת את זה למגע? 

לגיטימי מאוד מאוד להרגיש את הצורך וקושי להחזיק אותו. זה באמת אתגר גדול שלא צריך להקל בו ראש, בכלל בכלל.

* אני אדם בוטה, אז מקווה שלא תפגע או תקח קשה..

קודם כל,

אתה באמת נשמע כמו גבר ממוצע ונורמלי. יש לך צורך פיזיולוגי לחלוטין.

חשבת גם על הצרכים שלה?

או שאתה רק רוצה לממש צורך ביולוגי שיש לכל היצורים החיים על הפלנטה?

וגם, פזיולוגית, כל אישה שתראה בעיניך טוב ותמצא חן בעיניך, ככל הנראה תרגיש משיכה מינית. כל גבר וכל אישה יכולים להמשך מינית, אם הם מאפשרים לעצמם להרגיש קרבה אחד לשניה. כך שבסה"כ המשמעות היא שיש מציאת חן...

בנוסף, לאישה דתיה לא נעים, מרתיע, מגעיל, מעורר מיאוס לשמוע על מיניות מוקדם מדי. חודש וחצי זה כלום בשביל קשר, זו התחלת קשר והתחלה של היכרות. בהנחה שאתם שומרים נגיעה עד החתונה, לדבר כאילו אתם עוד רגע מתחתנים אחרי חודש וחצי.. מוזגם לחלוטין.

גם רוב הבנות חוו וחוות הטרדות מיניות כל חייהן, במבטים פולשניים, הערות מגעילות (כולל בדייטים - לדוג' 'אצא איתך רק אם יש מגע' ..), יש כאלו שחוו גם הטרדות פיזיות. ואני לא מדברת על טראומות קיצוניות או כאלו שבאמת הושפעו ברמה של טראומה, אני מדברת על בנות נורמטיביות, לא פוסט טראומטיות, שיודעות שצריך לספוג הטרדות כל החיים כי זו המציאות (וצדק הוא רק כוכב). לבוא בשאלות על מגע, גורם לתחושה ש'רק הגוף שלי מעניין אותו' וזו תחושה מאוד לא נעימה, ומעוררת חוסר אמון בך כאדם (אם אין איפוק עכשיו, מה זה אומר על העתיד והאישיות שלו?) וחוסר ביטחון ביכולת שלך לעמוד בהצבת גבולות, בתחושת ביטחון שאתה אולי נותן לה עד עכשיו, ויעורר תהיות אצלה כמו האם אתה מעריך אותה כאדם שהיא ולא רק לפי הנראות והצורך הפיזי, והאם תוכל להיות עם שליטה עצמית, עדינות ואיפוק גם בהמשך (בנידה לדוגמא, או כשהיא אחרי לידה או חולה וכד'..)

מסכים לגמרי לגבי הפסקה הראשונה, ומודע היטב לפן הפיזיולוגי גרידא ונטול הנשמה שבהתקרבות לכל אישה יפה.

ההפרש בין כל הנשים בעולם (איתן אני לא נפגש ונמנע מאינטרקציה אישית או אינטימית) לבין הבחורה הנ"ל הוא שאיתה נוצר לי קשר. היא הולכת ותופסת אצלי מקום ברגש, בדמיון, במחשבות על העתיד. מכוח זה שנוצר כלפיה קשר, ומכוח זה שהיא יפה, מתעוררת בי תשוקה. הדגשתי והבהרתי (אני מבין איך דבריי הובנו שלא כהלכה) שאובייקטיבית יש לה עוד את כל הזמן שבעולם להתלבט ולבחון לאט לאט האם אני מוצא חן בעיניה ואם בא לה להיקשר ולהתקרב ולהעמיק את הקשר. בפועל איתה לא אמרתי כלום ואני לא טיפש, שוביניסט, חסר טאקט או שרמנטי בשקל בשביל לחשוב שזה יכול לעורר אותה / שזכותי לדרוש את זה.

את תיארת בצורה מאוד מרגשת את חייה של האישה, את העדינות הדרושה בדיבור איתה, את ההצקות היומיומיות שהיא חווה ואת חווית המיאוס שלה מדיבור בוסר על נושאים מיניים. ובמקביל תיארת בצורה אדישה ושיפוטית את הצד הגברי, כאופורטוניזם חייתי "לממש צורך ביולוגי שיש לכל היצורים החיים על הפלנטה". למה הצד הנשי כל כך מרגש ועדין והצד הגברי כל כך גס וזול? זאת בעצם הנקודה שממנה הגעתי להתייעץ. ברור שיש לי איפוק מולה, וברור שלעולם לא אחשוב על לפגוע או לנצל בשביל להגיע לסיפוק בדורסנות ובלי הקשבה אליה. אבל אני צמא למגע וקרבה, ותוהה איך זה אצלה, האם אצלה הנושא קיים? התשובה שלך שאומרת שאצל נשים דתיות הנושא מעורר מיאוס בתקופת הרווקות היא הסבר נהדר ואפילו מבחינה אינפורמטיבית נטו היא מועילה עבורי. אבל למה לצייר את הצד הגברי רק כפיזיולוגי? בתרבות זה הפך לזול, אבל זו תכונה מאוד מרכזית במוח הגברי. כן מטריד אותי לגביה בפרט ולגבי נשים בכלל איך בדיוק המהויות האלה מתחברות בנושא המיני והאם יכול להיות שאישה תתגלה כאחת שהנושא לא חשוב לה, לא מרכזי אצלה או לא מעניין אותה.

אפרופו בוטות, חז"ל היו מספיק בוטים כדי להגיד שאישה שנודרת שהיא לא מקיימת עם בעלה - אין נדרה נדר. צר לי על ההדיפה אבל לדעתי את מקדמת פה מבט פמיניסטי לא הגון: ההסתכלות על הצד הגברי כצד בהמי / פיזיולוגי / רדוד / חסר נשמה בלבד - זה מבט פמיניסטי מזלזל.

אבל לפני שאני כותב את דעתי....
ברור שאני לא יודע -בדיוק- מה אתה חווה ומרגיש ואת המצב בינכם.

אז תקח את זה כעצה מהצד ותשפוט בעצמך מה מתאים לך לקחת ומה לא. (מובן מאליו אבל חשוב לרשום את זה כדי שלא "תתרגש" מדעה אחרת לגמרי).


קשה לי לשים את האצבע מה נקודתי לא בסדר..וזה לא הכי חשוב..
אבל בגדול, בתחושה שלי, כל הגישה שלך לא נכונה. באופן הבסיסי ביותר.

הכוונה שלך טובה, אתה מרגיש שאתה "צודק", אבל זה לא עובד ככה בזוגיות.

אתה צריך לפעול "חכם".
אתה צריך להבין את הראש שלה.

עכשיו בגדול יש 2 תרחישים.

תרחיש אחד - היא עדיין לא נעולה עליך. במצב כזה, אתה צריך להיות זהיר מאוד וההיפך מללחוץ.
אתה צריך "לזרום" ולהרגיש אותה.
אם היא לא יוזמת כלום, אז אין ברירה, אתה צריך להוביל ולדחוף...אבל רק  ברמה -הטכנית- של...מתי מדברים, לאן הולכים, מתי נפגשים.
 לא בתמונה הגדולה (מתי מתארסים).

בתמונה הגדולה, אתה לא יוזם שיחות (לדעתי). אתה צריך להגיע למצב -שהיא- תרצה להתקדם. שהיא תשדר שהיא נעולה -חזק- עליך ואז לאט לאט להתקדם בפידבקים קטנים.
להיות רגוע. להיות קול. (כן, אני יודע זה קל לדבר, קשה לעשות, אבל הדברים הטובים באמת, מגיעים -רק- אחרי מאמץ וסבלנות ועם הזמן זה יוצא טבעי ללא מאמץ)

תרחיש שני- היא כבר נעולה עליך. במצב כזה, אתה לא צריך להוביל ולדחוף -טכנית-.  אלא "לזרום". היא רוצה להפגש? נפגש. היא רוצה לדבר ? אתה זמין מאוד.
תנסה להרגיש את הקצב הכי אידיאלי -מבחינתה-.
 תן לה להרגיש שהיא רוצה -עוד- ממך וכאשר זה קורה, תסמוך על הבחורה, ביישנית או לא ביישנית שאתה תדע יפה מאוד
שהיא רוצה להתקדם. כל אחת בדרכה.

שוב. ברור לי שאין כאן נוסחא מנצחת.
אבל כשקראתי את ההודעה שלך,  הרגשתי שבגדול הגישה שלך לא טובה.
האמת היא, שאני יותר "בטוח" שהגישה שלך -כרגע- לא טובה, מאשר להיות "בטוח" מה הדרך הטובה בשבילך. כי זה תלוי במלא גורמים.
אבל בהודעה שרשמת כרגע, זה לא נראה טוב וחבל, אתה תעשה בסוף צעד מיותר שממנו לא תוכל לחזור.

ושוב, רק עצה. אתה יכול בכיף לא לקחת ממנה כלום, אם אני מפספס בענק.
רק תזכור, בנות זה המוןןןןןןןןןןןןן רגש. ברגע שהיא תסמוך עליך ב 100ֿ% ותתן לה את השקט והביטחון שהיא צריכה, אתה לא צריך ללחוץ. היא תלחץ עליך. 

תהיה -פלדה-. תהיה גבר. 
גבר לא לוחץ על בחורה בדברים כאלה. אין כזה דבר. זה תמיד הפוך.
גבר מקבל -רמז- מבחורה שהיא מעוניינת ואז הוא עושה צעד. אתה לא אמור ללחוץ -בכלל-. 
ובטח לא לרמוז ולא לחשוב יותר מדי.
 רמיזות, רק ממנה. לא ממך.

בהצלחה. פלדה. תעבוד על זה.

תיארתי חשש, התלבטות בתוכי, תסכול וחוסר ידיעה, ולכן פתחתי שרשור והתייעצתי.

תהיה בריא, חצי מההודעה שלך רק אמרת שאני טועה במקום פשוט לייעץ את הטיפים.

מקבל אותם והם נשמעים נכונים ועדיין תוהה מה אני אמור לעשות עם התשוקה שמתעוררת.

מקובל עלי ומובן לי יותר שהנושא מלחיץ בחורות דתיות רווקות. מניח לזה. אמא שלי אמרה לי שכשהיא מדברת על הנושא עם רווקות, הרוב אומרות לה "רוצה אבל פוחדת" (כנראה בנוגע לאישות ממש).

בכל מקרה נושא מעט מתסכל.

תודה

שאומר משהו בסגנון...
מה שאתה חושב בפנים, יוצא החוצה.

תעדכן אותי אם יש.

אם אתה מתוסכל, בחורה תרגיש את זה. קשה מאוד להסתיר את זה.

והדגשתי, את הטיפים הרבה יותר קשה לתת. כי כל בחורה זה עולם ומלואו.
אבל אני מבין את הטענה שלך שאתה אומר "הלו, לא עשיתי כלום. זה רק בראש שלי",
נתחיל בזה שבהודעה זה לא היה נשמע ככה.(.נדמה לי או שלא הבנתי נכון שכן אמרת לה משהו)
אבל בלי קשר לזה, גם במחשבה זה לא אמור להיות ככה.

מה יגיד רווק שאין לו בכלל זוגיות ?
יש לך זוגיות. תתעסק בחיובי. 
אגב, גם כאן אני בטוח שיש פתגם מתאים לחז"ל. תבדוק ותעדכן אותי.

אני לא בא להטיף מוסר.
אני בסה"כ לא רוצה שתתחרט על משהו שאתה עושה...(סוף מעשה במחשבה תחילה...(זה של חז"ל ?))
(וכמובן אל תשכח שיש גם קוראים אחרים)

נקודה חשובה : (לא חייב להסכים בכלל)
 אני לא שוכח לרגע את הקושי בשמירת נגיעה. שמירת הברית. 
אבל אם אתה נמצא במסלול הזה, אז ..גם במחשבה זה אמור להיות נקי וטהור.
ואם אין ברירה ויש מחשבות, אז (לדעתי) המחשבה לא צריכה להיות להיות "מופנית" (במחשבה) אליה או בקשר אליכם.
תכוון את זה מחשבתית באופן -כללי-. כשאין לך זוגיות למי אתה פונה ? אותו דבר.

והכי חשוב : אל תקח את זה אישית. אני לא מכיר אותך. אני וגם מניח שרוב הקוראים רואים את זה כדיון כללי. על מצב כללי שיכול לקרות לכל אחד.

יש אנשים שמאוד מתחברים, ויש אנשים שמאוד לא.

לי באופן אישי יש חבר שהתחתן בשידוך של חיים קורץ, וב"ה הם חיים באושר ועושר עם 3 ילדים.

יש לו מאגר גדול של כרטיסים מכל גווני הציונות הדתית

והוא גם אחד מהשדכנים של "הבאר"

יש שיגידו שלפעמים השידוכים שלו אינטואטיבים. כל פעם שיצרתי איתו קשר היה לו שידוך בשבילי על המקום..

מצד שני יש לו המוון הצלחות, ואני מכיר כמה זוגות שהוא שידך.

מכירה זוגות שהתחתנו דרכו, אבל באופן אישי לא קיבלתי - לקראת נישואין וזוגיות

ולבנות מגדלים באוויר

להיות אופטימי, אבל לאו דווקא בגלל הסיכויים שתמצא את אשתך

מה שכן בטוח -

בטוח תפגש עם בנאדם,

בנאדם - זה לב ועיניים וטובו

לפעמים האדם שמולך גם כמוך חושש לפעמים עם בטחון לפעמים פחות

אבל המשותף לכל מי שפוגשים - כולם בחיפוש, בכולם יש צמאון.

להאמין בטוב של בני אדם

לא תמיד זה כזה ורוד, 

לפעמים זה משעמם, לפעמים זה פוגע, לפעמים זה מתיש

אבל בסוף, אתה נפגש עם בנאדם.

ככל שמסתכלים על תהליך החיפוש בצורה אנושית יותר

מצמצמים שחיקה, 

באים בראש פתוח

באים בוויב נעים וכיפי

וככה יש יותר סיכוי לממש הפוטניאל הזוגי כשמגיעים לדייט 

הרב מרדכי שטרנברג כתב שלפניי פגישה צריך להיכנס לראש של: "אני הולך לפגוש את אשתי בעזרת ה' (אולי)"

מצד אחד לבוא עם אמונה שזה זה ומצד שני להיות בראש פתוח 

ה

אני באמת חושבת שאם הוא יהיה נכון לי יהיה לי כיף איתו החל בסופר ועד בדואר ובטח גם במסעדה או סדנה.

(ואני ממש אוהבת סדנאות שקטות)

מה שכן אני חושבת

שאישה וגבר שיוצאים לדייט צריך לכבד את מי שעומד מולם כמו את עצמם .. לא להקל בכבודו.

לחייך להיות אדיבים נעימים וגברים לדעת להוביל בעדינות

כי כל תגובה אחרת של התעלמות ( כנל נשים) פשוט לא לעניין.

זה בסיסי לשאול אם הגעת הביתה / בוקר טוב יום למחרת

ואיך היה לך הדייט, ולא זה לא סבבה למשוך את זה אחרי 11 בבוקר אם יצאתם בערב.

לדעת לתווך כמה שיותר ולתקשר זה בסיסי לדייטים

ומנסיון חסר את זה למלא אנשים

ועל זה נופלים הרבה דייטים טובים של אנשים חמודים פשוט שלא חושבים לעומק

עוד דבר תבואו בלי אגו .. להביע רגש כנות שקיפות