תביא מישהו אחר (שיודע לפרגן תוך כדי הבירור, זה משמעותי ) 

יצא לי לדבר עם חברים שענו בצורה מאוד מייבשת או לא ידעו לענות וזה מבאס

(ושוב, אני לא אומרת להגזים, וגם לא לשקר)

יש אחד שיפרגנו לו שהוא שמח ועושה אווירה

יש אחד שיפרגנו לו שהוא שקט ועדין

יש אחד שיפרגנו לו שיש לו לב טוב

יש אחד שיפרגנו לו שהוא חכם

זה מאוד משתנה מבנאדם לבנאדם מה מפרגן.. עד כמה מפרגנים? באמת כדאי לקחת בערבון מוגבל.

אבל זה טוב מאוד לשמוע שהממליץ מדבר בהתלהבות על הבחור/ה.

ואז היא מחליטה שבסוף לא

ו2 הצעות שהיו ברקע כבר פרשו

מקסימום לבקש מאיזשהו רב שאתה קשור אליו להיות המספר לבירורים.

לא נתקלתי ברבנים שמורחים את השיחת בירור.. והם גם תמיד דוברי אמת.

אם אתה לא בראש סדרי העידיפויות תחפש כאלה שכן

אני כן שם לב שעם חברים שיותר מתנהגים באמינות ואחריות (מגיבים מיד לטלפון ועומדים בזמנים) קצת פחות יהיה כיף לי לשבת/לטייל/ להינות ביחד איתם, כלומר חברים יותר תוססים ומעניינים יהיו פחות רציניים.

זה גורם לי לתהות בכללי אם חברים זה צחוקים ולזרום או יותר נאמנות ועזרה אחד לשני. אולי הערכתי לא נכון את ההשקעה בקשרים החברתיים שלי...

צחוקים אפשר לעשות עם המון אנשים

לי יש 3 חברות קרובות בלבד ואני יודעת שגם ב3 בלילה אם אני אתקשר הן תוך חצי שעה כאן אפילו שגם להן יש ילדים כי זה חברות אמיתית לחיים

לא בטוחה שמה שאגיד נכון בהכרח לגביך, אני בעיקר משערת ומניחה דברים כמו שהבנתי מבין השורות. אז מראש אומרת - קח רק מה שנכון ומתאים לך.

לא יודעת אם זה יתאים לך מכל הבחינות, אבל נשמע שנתת פה בעצמך כיוון לפתרון. ממהלך הדברים שכתבת, אני לומדת שככל הנראה אתה מבקש מחברי ה''אווירה'' להיות הממליצים שלך. ואפשר להבין למה תהיה העדפה שמי שקרוב יותר, זורם יותר בחוויה שלך וכיף לך איתו, יהיה הממליץ עליך.

אבל בפועל זה לא מקדם אותך...

מצד שני, אתה מספר שיש גם חברים שהם רציניים ועומדים בזמנים. ובהיבט של הבירורים הזמינות, האמינות והרצינות שבה מתייחסים לעניין, חשובה יותר מעם מי כיף לך יותר להעביר ערב, לשחנ''ש או לכייף.

ואולי הפתרון שלך יכול להיות לבחור שני חברים מהסוג השני, ולעשות איתם שיחת הכנה ודיוק (אם יש בזה צורך), או לבחור אחד מכאן ואחד מכאן.

במקרה הטוב, ככה יהיה איזון וייצוג לשני סוגי החברים שמקיפים אותך, ובמקרה שחבר האווירה לא יהיה זמין לבחורה, תדע שלפחות חבר אחד יהיה שם לספר עליך ולאפשר לבירור להתקדם בצורה רצינית.

ברגע שאתה מביא את הקושי למרחב בניכם הם כבר יחליטו איך להגיב לזה.

יכול להיות מאוד שיש חברים שמתקשים להתמודד עם קושי ומחליטים לא להתייחס אליו. אם במודע או פחות במודע.

ב"ה הממליץ שלי הוא זמין והוא תופס את זה ברצינות.. אבל יצא לי גם מקרים שבהם מי שעזר לא היה כל כך על זה וזה היה מבאס ממש

תמצא חבר שמבין את האחריות ואת האירוע ותתן את המספר שלו, אין אפס... גם אם חבר פחות טוב - עדיף. מי שמבין שמדובר בעניין רציני שדורש השקעה - רוב הסיכויים שימליץ בצורה יותר טובה, אפילו אם הוא חבר פחות טוב. בעצם לא יודע איך חבר טוב עושה דבר כזה (אפשר לדון לכף זכות אבל זה לא העניין המדובר).

הגיוני שחברים עוזרים ומפרגנים אחד לשני.. אני מפספס משהו?

זה הופך למשימה?

"לפעמים אני מרגיש שהחברים שאמורים לעזור לי להתחתן לא מספיק מבינים את גודל המשימה" - גודל המשימה *שלי* כדי שיוכלו לעזור לי

אני לא חושב שבנאדם מתפלסף במה שהוא כותב ולא מדייק כמו רש"י במילותיו. ההקשר הכולל של הטקסט הוא מה שעיקרי.

אתה לא מסוגל - תגיד שלא.

א. ב. של עמידה בהתחייבות. וזה בלי לדבר בכלל על עניין של שידוכים. 

משמע אין התחייבות ואין אחריות

כשאני מבטיח לעשות משהו - אני מקיים. 

יכול להיות שהם פשוט לא מודעים שהמצאת להם משימה.

גם אתה, שתפרגן לחברים שלך בבירורים ותקפיד לענות הזה אתה לא תעשה כ"עול" אלא אתה תשמח לפרגן לחברים שלך גם אם זה יגבה ממך מחירים.

משימה זה נשמע קצת דבר כמו מה שקשור ליחסים בין קלוגות בעבודה ולא נראה לי זה המערכות יחסים שאנחנו רוצים לייצור עם חברים שלנו.

נראה לי שאפשר להתמש במונח משימה בתור שימוש מושאל לעניין אבל לא בדיוק משימה.

בכללי אני מרגיש כרגע שהדיון  שאריק מהדרום מפתח פה הוא טיפה להצמד למילה ולא לתוכן בדווקא.

מחברים יש ציפיות.

ואני לא חושב שהחברים שלי לוקים בחוסר חברות אלא שהם לא מבינים מספיק עד כמה זה חשוב לי. הם לא מבינים שלזרז את העיניינים כדי שאני יתחתן זה דחוף כמו לבוא ב2 בלילה כשיש לי פנצר ואני תקוע אי שם.

@אריק מהדרום נו, לא נשמע הגיוני?

זה בסדר לשתף ככל שהוא יותר קרוב אליך אתה יכול לשתף יותר ..

בדרך כלל מי שיותר רחוק .. פחות

אבל אתה ממש צודק .. אבל אל תיקח ללב

לזה לא מתאימים כל החברים. במספרים לבירורים אני שמתי את המספר של חברים קרובים שלי שמכירים אותי טוב ושאני יודע שישמחו לעשות חסד. זה נותן להם תחושה טובה שבוחרים בהם כממליצים. כי מרגישים שאתה סומך עליהם.. הם רואים בזה זכות ורווח ולא נטל. 

האם כאלה גם הממליצים שלך? כאלה צריך לחפש. 

@קעלעברימבאר שיסביר מה זה זורק לחשים ומה מבדיל בין זורק לחשים בינוני למעולה.

הרבה פעמים קורה שכל מיני נוגעים בדבר שאמורים לשלוח מספר, או להעביר כרטיס נמרחים כמה ימים ובסוף יכלים לעבור שבועות שלמים בלי כלום.

לנדנד.. ואפילו לחפור.

אנשים כשזה לא נוגע אליהם לא מבינים את החשיבות... זריזים למצוות!

קודם כל שיהיה במזל טוב ובהצלחה. שינוי משמעותי מאוד להשתחרר.

לא לפי סדר חשיבות או סדר כל שהוא.

- ריבונו של עולם מוביל אותך בתהליך הזה. אני מאמין שכשעושים את כל המאמצים שאנחנו יכולים, אפילו דברים שמאוד לא טריוויאליים עבורנו- זה נותן מקום לשפע. השורה התחתונה והמאוד מאתגרת ליישום בשמחה- זה יבוא בזמן הכי מדויק. ותגיע האישה הכי מדויקת (לא מושלמת, אבל מדהימה והכי מדויקת לך בעולם!). תקופה לתרגל ביטחון והשתדלות ולסמוך.

- התקופה הזאת, לרוב האנשים, היא תהליך. לוקח זמן להבין מה בדיוק אתה מחפש ולדייק את החיפוש שלך. צריך לזה גם הרבה הקשבה ופתיחות למציאות וגם ניסיון אקטיבי לדייק וללמוד ולהשתפר.

- לבוא להיפגש ממקום שאמנם מודע לפוטנציאל של חתונה, אבל ממקום פשוט פשוט. לזכור שלא משנה מה יקרה אתה מכיר מישהי נחמדה וטובה, והטבעיות הזאת מכניסה הרבה טוב לתהליך.

- לנסות להיות רגיש לדברים שיותר משמעותיים לנשים- שנפגשים במקום שהיא מרגישה בנח, שלא קר/חם מידי, שיש איפה לעשות שירותים נורמלי. (לא כמו בצה"ל אח

- לגבי המדרג של בניית הקשר. יש הרבה שמסבירים איך תהליך בריא של קשר נבנה, כמובן באופן כללי. יש סרטון של מיכל וולשטיין שמסביר על זה ולדעתי עושה שכל.

אבל בכל מקרה- בסוף כשמכירים בת זוג זה אותה צורת עבודה כמו שמכירים כל אדם אחר. מתחילים מדברים יחסית חיצוניים, נתונים כמו כמה אחים יש לך, איך גדלת וכו. כדאי שאם זה דבר שלא בא לך טבעי שתחשוב מראש או תעשה לעצמך /תחפש רשימה של דברים לשאול בדייטים. (בזרימה! ובנחת! אין בזה חוקים וכל קשר וכל דינמיקה בין אנשים שונים היא שונה בהגדרתה).

אבל בקיצור מתחילים מהדברים האלה, ולאט לאט כשמרגישים בנח, השיח באופן טבעי מעמיק. אםשר לגרום לשיח להיות יותר עמוק ע"י שאילת שאלות/העלאת נושאי דיון יותר מעמיקים. כמובן שלא לשאול בדייט ראשון אם בא לך להתחתן איתי זה נחשב מדרג סביר.

-טיפ קטן להביא איתך משהו טעים קטן לאכול/לשתות לדייט ראשון לפחות.

- להשתדל בהתחלה להגיע אליה לאן שנח לה. לוודא שהיא הגיעה הביתה. לא לחכות אם העבירו לך מספר! זה הרבה פעמים משהו שהצד השני מחכה שכבר תיצור קשר.

לשלוח הודעה יום אחרי איך היה. ולא למרוח. אם אתה רוצה לסיים- ביעילות ובנעימות. לציין את הדברים הטובים ובו זמנית להגיד בצורה בהירה שאתה חושב ש*עבורך* זה פחות מתאים. ולהדגיש תמיד (לא בצורה חיצונית חייב להאמין בזה) שזה לא בגלל שמשהו בה לא בסדר אלא שאתה מחפש/צריך משהו אחר.

יש עוד מלא מלא

לפני ואחרי הכל- רק תפילות אחי. אין שום דבר אחר. חוץ מזה הכל מסביב

קודם תתאפס על עצמך, מה שתרצה לעשות, תתחיל את זה ואז תתחיל לצאת.

לדעתי חשוב לצאת ממקום יציב ולא ממקום שעדיין מחפש אחיזה ועוגן במציאות.

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

האם יהיה נעים לחתן שהאקס של כלתו מגיע?

לי נשמע ממש לא קשור ולא מכבד את החתן.

ועיקר הביקורת שלי מופנית דווקא לכלה בנושא זה.

נראה לי לא רגיש.

ולדעתי האחריות של האקס היא לסרב בנימוס ובלבד ולשמור על רגשות החתן.

או אם ארחיק לכת קצת, אני החתן הייתי רוצה לשמוע אם כלתי הזמינה אקס שלה.. זה היה מעורר בי הרבה מחשבות לגבי עומק הקשר שלי עם הכלה ולגבי מה היא חושבת על העבר שהיה ולגבי העתיד המשותף שלנו ללא אקסים. זה היה גורם לי להרים שתי גבות ואולי אף לחשוש מאד.

אבל כך לתחושתי..

מה יש לך לעשות שם?

גם ההזמנה שלה לא תמימה תהיה בטוח

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

אבל גם לא חושבת שזה באמת כושר

מה שכן זה ממש לא נכון להגיד שגברים שמתחתנים כבר לא דואגים לבריאות ולכושר הגופני

הרבה פעמים דווקא בתור רווקים אוכלים מלא ג'אנק פוד ולא ממש דואגים לגוף

וכשמתחתנים בד"כ יש יותר ארוחות בריאות ויותר כוח (וסיבות גם) לדאוג לעצמך

רווקים מתאמנים כי הם רוצים להראות טוב בעיני בחורה. אבל נשואים מבינים שהיחידים שמתרשמים מהמראה שלהם זה גברים אחרים בחדר כושר…

לעניות דעת בסופו של דבר האישה תעדיף שהגבר יקדיש לה ולבית עוד כמה שעות בשבוע מאשר שילך להתאמן.

+עליה וירידה במדרגות.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.