כן קצת מפתיע שחודש וחצי לא דיברתם על חינוך ושאר הנושאים שהעלית?

כן אחי פשוט סתם ככה לשאול ואם מרגיש לך לא מתאים אז אפשר "איפה למדת?" ואם כבר אמרה לך איפה למדה אז תשאל איך היה שם ותתעניין כזה ואז תשאל היית רוצה שהילדים שלך ילמדו גם במסגרות כאלו? ומשם תפתח את הנושא

אבל מצטרף להסטורי מעניין שחודש וחצי לא דיברתם על נושאים כאלו ואתה מרגיש שזה זה.

וכן אח יכול להיות שזו אשתך זה שאנשים בחוץ חווים קשיים ונפגשים המון לא אומר שגם אצלך או אצל כל אחד אחר זה מה שצריך להיות, אפשר שיהיה פשוט וזהו. אם טוב אז תגיד תודה להשם ותמשיכו, לא צריך שיהיה קשה בכח.

ולגבי לדעת מה היא חושבת על הקשר אל תפיל עליה בבום את כל מה שאתה מרגיש כדי לבדוק אם גם היא שם זה יכול קצת להלחיץ, פשוט תנסה לאט "ממש כיף לי איתך" ולראות איך היא מגיבה. ועוד שלל דברים שאפשר להגיד כדי לבדוק. או פשוט להסתכל על דברים שהיא אומרת ולהבין איפה היא עומדת ואם אתם באותו ראש, לרוב זה בא לבד אבל אם לא אז ממליץ על אופציה א אח

נשמע כיוון מאוד חיובי דוד המון בהצלחה ותבוא לבשר אותנו בקרוב ממש

אתה מצוין, ואני אישית לא מזדהה עם האחרים בשרשור (הגם שרובם נשואים ואני - טרם)

להרגיש שהיא האישה זו הרגשה מטורפת, אשריך שזכית, תדבוק בהרגשה הזו ותאמין בוודאות שלך! אין לנו על מי להישען!

לגבי איך ייראה הבית, אני חושב שכשיש אהבה והדדיות הכל גמיש ואנשים טובים יישתנו ויגדלו וייתפתחו כמה שצריך בשביל בן הזוג. כל עוד הבסיס של הבסיס טוב, אל תגדיר איך הבית שלך צריך להיראות. יכול להיות שלא הכל יעלה כמו שדמיינת אבל גם ההורים הדוסים הכי חיים בסרט מתפלאים פתאום לגלות שהחינוך שלהם לא נטמע והילדים מדתל"שים כמו זבובים.

העיקר - האם היא אדם לגדול איתו. האם היא נראית לך כמו אדם שמוכן להתפתח. האם האהבה ביניכם תוכל להיות הערך הכי גבוה והיחיד שמשנה. אם כן אז עדיף שלא תדברו על בית עתידי כי זה סתם יכניס ספקות שנובעים מקיבעון על ציורים לא בהכרח כדאיים

כשיש אהבה אנשים ישתנו כמה שצריך - מי אמור להשתנות? היא או הוא? לצפות שהיא תשתנה זה כמובן לא מתכון מוצלח לנישואין. אם הוא מוכן בעצמו להשתנות (כי האהבה היא הערך היחיד שמשנה), לכאורה בסדר... אבל יש הרבה נשים שלא היו שמחות בקשר כזה.

- "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ. אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה - בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ."

- "טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ."

- "אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות, שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויות מהותיותו." (אורות התחיה י"ז)

טיעון הנגד שמדובר בסיסמאות ייתקבל בהבנה, אבל אם שואלים אותי על מה אני שם את הכסף - אני שם את הכסף על האהבה.

-

לגבי מי יישתנה מבני הזוג - אני מופתע שברור לכם שאדם לפני החתונה יודע איך ייראה הבית שלו אחרי החתונה. מעבר לזה שאני אישית בתהליך של גדילה והתפתחות, ומשתדל להיות פתוח ודינמי ולא מקובע ודוגמטי...

לכן ברור שהוא יישתנה וברור שהיא תשתנה, כי במסע הזה של הגילוי עצמי והרעות המשותפת שלהם הם יתפתחו, יעמיקו, יזוזו...

אם אישה לא שותפה לתדר הזה אז או שאפשר יהיה לעבור איתה תהליך ולהצליח לשחרר אותה מהקיבעון, מפני שזה לא קשור לסגנון אלא למהות, או שמראש זה יתברר כלא מתאים כי היא תכניס את הדוגמטיות הזו לקשר וזה ייתפרק

כמובן שגדלים, כמובן שמשתנים, אבל בסיס ערכי משותף הוא קריטי ואני בהחלט מתעקש על שתי הדוגמאות שהבאתי - אחת לאומית ואחת מצוותית, שברור שכשיש בסיס ערכי משותף, אז מתוך האהבה יוצאים למלחמה ומתוך אהבה שומרים ביחד על מצוות התורה גם כשקשה. אבל אם המשותף הוא רק אהבה, אז באיזה זכות אתה מקשה עליה?

למה הטיעון של מלחמה מקשה על האהבה? כשאוהבים מביאים את עצמך לקשר וגדלים יחד עם מושא האהבה. אהבה =/= לוותר ולהתפשר, אלא לגדול ולהתחבר ולהתברר... אפשר לאהוב ועדיין להיות אכזר על בניו כעורב, אם זה מה שיועיל... אבל להיות כל כולך מסור אך ורק אליהם, אל טובתם, אל ייחודיותם - זה טוב...

ואגב, גם לדוסים "by the book" שהאישה מברברת על כל עולם הערכים ה"מסומנב" שהיא צריכה לעמוד בו - גם לה מילואים יהיו קשים ואם היא תהיה אותנטית יכול להיות שהיא תגיד לבעלה שהיא לא יכולה עוד... בכל מקרה גם כשגבר יוצא למילואים הוא צריך לשבור את הראש איך הוא לא שובר לאשתו את הלב, ואיך זה לא פוגע באהבה אלא רק מגדיל אותה ואת האמון ההדדי

משותף

בוודאי שקשה שהבעל והאבא יוצא למילואים, כמובן שכשאפשר כדאי לראות איך מקלים.

אבל ,בסופו של דבר, דוס או פחות דוס או בכלל לא דתי - כשבעל ואבא מסתער מול הכדורים, או יוצא שוב בצו שמונה בערב ראש השנה - צריך להצדיק את זה עולם ערכי (וזה פחות משנה לדיון אם זה דברי הרמב"ם או ערכי לאום) שהוא גדול מהאהבה הפרטית שלנו.

האמת היא שאני לא בטוחה שבעלי ואני שוחחנו ממש על "לאיזה בתי ספר לשלוח את הילדים" באופן קונקרטי.

הכרנו אחד את השני, שזה אומר להכיר את הערכים זה של זו ואיך כל אחד רואה את העולם, את האישיות ואת הנטיות וכו'. מתוך כך הבנו שהבית שנרצה לבנות והחינוך שנרצה להעניק לילדים יהיה דומה מספיק כך שלא יתעוררו מחלוקות קשות.

יכול להיות שגם דיברנו על זה - אני לא זוכרת, וזה לא היה משהו שהקפדתי "לבדוק" באופן ספציפי ונפרד.

אני אומרת את זה כי עם כל מה שכתבת אני בטוחה שאתה גם מתכוון למשל לבחורה שומרת מצוות, ולא אחת שבמוצהר איננה. אז אולי אתה בכלל מתכוון למישהו או מישהי שקבעו כבר מראש שם של שכונה ספציפית שהם היו רוצים לגור בה, ובית ספר ספציפי שאליו הם רוצים לשלוח את ילדיהם... כלומר, ברור שיש תכנון-מראש שהוא קבעון לא בריא, אבל גם אתה לא התכוונת בוודאי למצב ש"הכל פתוח" ונתון לשינוי.

מתוך הדינמיקה והמפגש האותנטי שכל אחד מביא בקשר. זה ההפך המוחלט של המלאכותיות של התיאום ציפיות המהונדס הזה... כל אחד מביא את עצמו וזה מדליק את ההתלהבות והמשיכה להעמיק בקשר לקראת חתונה.

לגבי בחורה לא שומרת תורה ומצוות - זה טריקי פעמיים:

- אם היא לא שומרת תורה ומצוות בצורה מוצהרת = כלומר נעולה על זה, אז אין דיבור כי זו עקשנות רעה שבכל מקרה עם כל אדם אי אפשר לעבוד מול זה... אבל זה אותו הדבר מול בחורה שומרת תורה ומצוות שנעולה על סגנון פלוני. עצם המקובעות תפריע למפגש

- אנחנו אנשים טבעיים, ופועלים עלינו המון שיקולים חיצוניים. שיקול סוציולוגי של "מה יגידו" וגמישות מוגבלת עד כמה אפשר להתקרב לסגנונות שונים. לכן מעשית ולכתחילה עדיף לכוון לסקטור של ההשתייכות הטבעית, כלומר לבנות זוג פוטנציאליות פחות או יותר מאותו סגנון שלך. אבל אם קרה מקרה ונוצר קשר עם בחורה מאזור אחר, ויש בסיס מיוחד שמבוסס ברובו על אינטואיציה והתלהבות בריאה עליה - אז אהבה יכולה לעבוד ולקיים בית שבו אחד מבני הזוג לא דתי. אבל זה פשוט קשה יותר ולכן לכתחילה עדיף שלא

כמובן, צריך שיח, צריך הקשבה, יתגלו עם השנים נושאים שידרשו ליבון משמעותי. אף אחד גם לא דורש עכשיו לרשום לבית ספר - אבל בסיס ערכי משותף לכאן ולכאן בהחלט צריך.

ולא - כמובן שצריך אהבה ואחווה ושלום וריעות, אבל זה לא *הכי* חשוב. כשיהיה צריך ללבוש מדים ולצאת למלחמה, זה יעשה למרות האהבה וכשיהיה ע"פ התורה אסור לגעת לעיתים במשך זמנים ארוכים, אז מצוות ד' גוברת על הלכאו' אהבה (באמת זה לא סותר את האהבה, אבל אם היא מוצבת כערך *הכי* חשוב, עלולים לטעות שם).

משפט חזק ששמעתי השבוע בשם מישהו שאני מעדיף לא לצטט אבל אקבל את האמת ממי שאמרה -

בעולם הגויי מתארים איך בני הזוג מסתכלים זה על זו, אצלינו כמובן שיש את זה בינהם, אבל בחופה עומדים ביחד לכיוון ירושלים!

הייתי ממליץ לך יותר להתקרב ולפתוח את העניין מבחינה ריגשית ולא מבחינה שיכלית.

מבחינה שיכלית - אתה רוצה להתחתן לצורך העניין.

מבחינה ריגשית - אתה אוהב אותה

לכן לא יודע אם חייב שתגיד לה ישר שאתה אוהב אותה אבל כן תגיד לה על הקרבה שעושה לך טוב (לכל הפחות) ותשאל אותה איך זה אצלה

אם אתה מרגיש שזו האישה לחתונה זו הרגשה מצויינת! זה מאוד הגיוני וסביר!

אבל

לא בטוח שמיד כדאי לומר לה את זה,

חשוב להתנהל באופן זהיר,

יכול להיות שמבחינתך חודש וחצי-חודשיים זה זמן טוב להתארס,

ומבחינתה ממש לא...

בכל מקרה,

אין לחץ,

בעז"ה היא תהייה אשתך,

אבל תקחו את הזמן,

לא חייב לקחת את זה קדימה כבר מעכשיו,

אפשר גם לצאת עוד חצי שנה בנחת (אפשר גם עוד שבועיים כן? אין מסגרות זמן) ולהנות,

העיקר שהלבבות ייפתחו והדברים יעלו מעצמם.

בקצב שלהם.

ולגבי נושאים מסויימים אם להעלות זה באמת תלוי מאוד בדינמיקה בקשר ביניכם,

אין שחור ולבן,

לא ברור לי כמו כותבים אחרים שבהכרח קריטי לדבר על זה מיד,

זה נושאים חשובים,

שחייב שיעלו,

צריך לנהל את זה חכם.

בהצלחה אח יקר!

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

להתנהג בנעימות ובנימוס למי שמציע!

לפעמים שדכן (או סתם אדם שמנסה לעזור) מציע, ומקבל כתף קרח:

או שלוקח המון זמן עד שהרווק/ה מתייחס/ת אליו בכלל

או שהרווק/ה כועס/ת על עצם ההצעה הלא קשורה (יכול להיות שהיא באמת לא קשורה לדעת המשודך, אבל היו פה מחשבה ומאמץ!)

או שלוקח מלא זמן עד שהרווק/ה מחזיר/ה תשובה

או שהקשר נגמר, והרווק/ה אפילו לא טורח/ת לעדכן או לומר תודה!

זה מוריד מוטיבציה לשדך גם לאותו אדם וגם לאחרים. חבל.