כן קצת מפתיע שחודש וחצי לא דיברתם על חינוך ושאר הנושאים שהעלית?

כן אחי פשוט סתם ככה לשאול ואם מרגיש לך לא מתאים אז אפשר "איפה למדת?" ואם כבר אמרה לך איפה למדה אז תשאל איך היה שם ותתעניין כזה ואז תשאל היית רוצה שהילדים שלך ילמדו גם במסגרות כאלו? ומשם תפתח את הנושא

אבל מצטרף להסטורי מעניין שחודש וחצי לא דיברתם על נושאים כאלו ואתה מרגיש שזה זה.

וכן אח יכול להיות שזו אשתך זה שאנשים בחוץ חווים קשיים ונפגשים המון לא אומר שגם אצלך או אצל כל אחד אחר זה מה שצריך להיות, אפשר שיהיה פשוט וזהו. אם טוב אז תגיד תודה להשם ותמשיכו, לא צריך שיהיה קשה בכח.

ולגבי לדעת מה היא חושבת על הקשר אל תפיל עליה בבום את כל מה שאתה מרגיש כדי לבדוק אם גם היא שם זה יכול קצת להלחיץ, פשוט תנסה לאט "ממש כיף לי איתך" ולראות איך היא מגיבה. ועוד שלל דברים שאפשר להגיד כדי לבדוק. או פשוט להסתכל על דברים שהיא אומרת ולהבין איפה היא עומדת ואם אתם באותו ראש, לרוב זה בא לבד אבל אם לא אז ממליץ על אופציה א אח

נשמע כיוון מאוד חיובי דוד המון בהצלחה ותבוא לבשר אותנו בקרוב ממש

אתה מצוין, ואני אישית לא מזדהה עם האחרים בשרשור (הגם שרובם נשואים ואני - טרם)

להרגיש שהיא האישה זו הרגשה מטורפת, אשריך שזכית, תדבוק בהרגשה הזו ותאמין בוודאות שלך! אין לנו על מי להישען!

לגבי איך ייראה הבית, אני חושב שכשיש אהבה והדדיות הכל גמיש ואנשים טובים יישתנו ויגדלו וייתפתחו כמה שצריך בשביל בן הזוג. כל עוד הבסיס של הבסיס טוב, אל תגדיר איך הבית שלך צריך להיראות. יכול להיות שלא הכל יעלה כמו שדמיינת אבל גם ההורים הדוסים הכי חיים בסרט מתפלאים פתאום לגלות שהחינוך שלהם לא נטמע והילדים מדתל"שים כמו זבובים.

העיקר - האם היא אדם לגדול איתו. האם היא נראית לך כמו אדם שמוכן להתפתח. האם האהבה ביניכם תוכל להיות הערך הכי גבוה והיחיד שמשנה. אם כן אז עדיף שלא תדברו על בית עתידי כי זה סתם יכניס ספקות שנובעים מקיבעון על ציורים לא בהכרח כדאיים

כשיש אהבה אנשים ישתנו כמה שצריך - מי אמור להשתנות? היא או הוא? לצפות שהיא תשתנה זה כמובן לא מתכון מוצלח לנישואין. אם הוא מוכן בעצמו להשתנות (כי האהבה היא הערך היחיד שמשנה), לכאורה בסדר... אבל יש הרבה נשים שלא היו שמחות בקשר כזה.

- "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ. אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה - בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ."

- "טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ."

- "אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות, שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויות מהותיותו." (אורות התחיה י"ז)

טיעון הנגד שמדובר בסיסמאות ייתקבל בהבנה, אבל אם שואלים אותי על מה אני שם את הכסף - אני שם את הכסף על האהבה.

-

לגבי מי יישתנה מבני הזוג - אני מופתע שברור לכם שאדם לפני החתונה יודע איך ייראה הבית שלו אחרי החתונה. מעבר לזה שאני אישית בתהליך של גדילה והתפתחות, ומשתדל להיות פתוח ודינמי ולא מקובע ודוגמטי...

לכן ברור שהוא יישתנה וברור שהיא תשתנה, כי במסע הזה של הגילוי עצמי והרעות המשותפת שלהם הם יתפתחו, יעמיקו, יזוזו...

אם אישה לא שותפה לתדר הזה אז או שאפשר יהיה לעבור איתה תהליך ולהצליח לשחרר אותה מהקיבעון, מפני שזה לא קשור לסגנון אלא למהות, או שמראש זה יתברר כלא מתאים כי היא תכניס את הדוגמטיות הזו לקשר וזה ייתפרק

כמובן שגדלים, כמובן שמשתנים, אבל בסיס ערכי משותף הוא קריטי ואני בהחלט מתעקש על שתי הדוגמאות שהבאתי - אחת לאומית ואחת מצוותית, שברור שכשיש בסיס ערכי משותף, אז מתוך האהבה יוצאים למלחמה ומתוך אהבה שומרים ביחד על מצוות התורה גם כשקשה. אבל אם המשותף הוא רק אהבה, אז באיזה זכות אתה מקשה עליה?

למה הטיעון של מלחמה מקשה על האהבה? כשאוהבים מביאים את עצמך לקשר וגדלים יחד עם מושא האהבה. אהבה =/= לוותר ולהתפשר, אלא לגדול ולהתחבר ולהתברר... אפשר לאהוב ועדיין להיות אכזר על בניו כעורב, אם זה מה שיועיל... אבל להיות כל כולך מסור אך ורק אליהם, אל טובתם, אל ייחודיותם - זה טוב...

ואגב, גם לדוסים "by the book" שהאישה מברברת על כל עולם הערכים ה"מסומנב" שהיא צריכה לעמוד בו - גם לה מילואים יהיו קשים ואם היא תהיה אותנטית יכול להיות שהיא תגיד לבעלה שהיא לא יכולה עוד... בכל מקרה גם כשגבר יוצא למילואים הוא צריך לשבור את הראש איך הוא לא שובר לאשתו את הלב, ואיך זה לא פוגע באהבה אלא רק מגדיל אותה ואת האמון ההדדי

משותף

בוודאי שקשה שהבעל והאבא יוצא למילואים, כמובן שכשאפשר כדאי לראות איך מקלים.

אבל ,בסופו של דבר, דוס או פחות דוס או בכלל לא דתי - כשבעל ואבא מסתער מול הכדורים, או יוצא שוב בצו שמונה בערב ראש השנה - צריך להצדיק את זה עולם ערכי (וזה פחות משנה לדיון אם זה דברי הרמב"ם או ערכי לאום) שהוא גדול מהאהבה הפרטית שלנו.

האמת היא שאני לא בטוחה שבעלי ואני שוחחנו ממש על "לאיזה בתי ספר לשלוח את הילדים" באופן קונקרטי.

הכרנו אחד את השני, שזה אומר להכיר את הערכים זה של זו ואיך כל אחד רואה את העולם, את האישיות ואת הנטיות וכו'. מתוך כך הבנו שהבית שנרצה לבנות והחינוך שנרצה להעניק לילדים יהיה דומה מספיק כך שלא יתעוררו מחלוקות קשות.

יכול להיות שגם דיברנו על זה - אני לא זוכרת, וזה לא היה משהו שהקפדתי "לבדוק" באופן ספציפי ונפרד.

אני אומרת את זה כי עם כל מה שכתבת אני בטוחה שאתה גם מתכוון למשל לבחורה שומרת מצוות, ולא אחת שבמוצהר איננה. אז אולי אתה בכלל מתכוון למישהו או מישהי שקבעו כבר מראש שם של שכונה ספציפית שהם היו רוצים לגור בה, ובית ספר ספציפי שאליו הם רוצים לשלוח את ילדיהם... כלומר, ברור שיש תכנון-מראש שהוא קבעון לא בריא, אבל גם אתה לא התכוונת בוודאי למצב ש"הכל פתוח" ונתון לשינוי.

מתוך הדינמיקה והמפגש האותנטי שכל אחד מביא בקשר. זה ההפך המוחלט של המלאכותיות של התיאום ציפיות המהונדס הזה... כל אחד מביא את עצמו וזה מדליק את ההתלהבות והמשיכה להעמיק בקשר לקראת חתונה.

לגבי בחורה לא שומרת תורה ומצוות - זה טריקי פעמיים:

- אם היא לא שומרת תורה ומצוות בצורה מוצהרת = כלומר נעולה על זה, אז אין דיבור כי זו עקשנות רעה שבכל מקרה עם כל אדם אי אפשר לעבוד מול זה... אבל זה אותו הדבר מול בחורה שומרת תורה ומצוות שנעולה על סגנון פלוני. עצם המקובעות תפריע למפגש

- אנחנו אנשים טבעיים, ופועלים עלינו המון שיקולים חיצוניים. שיקול סוציולוגי של "מה יגידו" וגמישות מוגבלת עד כמה אפשר להתקרב לסגנונות שונים. לכן מעשית ולכתחילה עדיף לכוון לסקטור של ההשתייכות הטבעית, כלומר לבנות זוג פוטנציאליות פחות או יותר מאותו סגנון שלך. אבל אם קרה מקרה ונוצר קשר עם בחורה מאזור אחר, ויש בסיס מיוחד שמבוסס ברובו על אינטואיציה והתלהבות בריאה עליה - אז אהבה יכולה לעבוד ולקיים בית שבו אחד מבני הזוג לא דתי. אבל זה פשוט קשה יותר ולכן לכתחילה עדיף שלא

כמובן, צריך שיח, צריך הקשבה, יתגלו עם השנים נושאים שידרשו ליבון משמעותי. אף אחד גם לא דורש עכשיו לרשום לבית ספר - אבל בסיס ערכי משותף לכאן ולכאן בהחלט צריך.

ולא - כמובן שצריך אהבה ואחווה ושלום וריעות, אבל זה לא *הכי* חשוב. כשיהיה צריך ללבוש מדים ולצאת למלחמה, זה יעשה למרות האהבה וכשיהיה ע"פ התורה אסור לגעת לעיתים במשך זמנים ארוכים, אז מצוות ד' גוברת על הלכאו' אהבה (באמת זה לא סותר את האהבה, אבל אם היא מוצבת כערך *הכי* חשוב, עלולים לטעות שם).

משפט חזק ששמעתי השבוע בשם מישהו שאני מעדיף לא לצטט אבל אקבל את האמת ממי שאמרה -

בעולם הגויי מתארים איך בני הזוג מסתכלים זה על זו, אצלינו כמובן שיש את זה בינהם, אבל בחופה עומדים ביחד לכיוון ירושלים!

הייתי ממליץ לך יותר להתקרב ולפתוח את העניין מבחינה ריגשית ולא מבחינה שיכלית.

מבחינה שיכלית - אתה רוצה להתחתן לצורך העניין.

מבחינה ריגשית - אתה אוהב אותה

לכן לא יודע אם חייב שתגיד לה ישר שאתה אוהב אותה אבל כן תגיד לה על הקרבה שעושה לך טוב (לכל הפחות) ותשאל אותה איך זה אצלה

אם אתה מרגיש שזו האישה לחתונה זו הרגשה מצויינת! זה מאוד הגיוני וסביר!

אבל

לא בטוח שמיד כדאי לומר לה את זה,

חשוב להתנהל באופן זהיר,

יכול להיות שמבחינתך חודש וחצי-חודשיים זה זמן טוב להתארס,

ומבחינתה ממש לא...

בכל מקרה,

אין לחץ,

בעז"ה היא תהייה אשתך,

אבל תקחו את הזמן,

לא חייב לקחת את זה קדימה כבר מעכשיו,

אפשר גם לצאת עוד חצי שנה בנחת (אפשר גם עוד שבועיים כן? אין מסגרות זמן) ולהנות,

העיקר שהלבבות ייפתחו והדברים יעלו מעצמם.

בקצב שלהם.

ולגבי נושאים מסויימים אם להעלות זה באמת תלוי מאוד בדינמיקה בקשר ביניכם,

אין שחור ולבן,

לא ברור לי כמו כותבים אחרים שבהכרח קריטי לדבר על זה מיד,

זה נושאים חשובים,

שחייב שיעלו,

צריך לנהל את זה חכם.

בהצלחה אח יקר!

נשואין זה סטטוס, מעמד חברתי.

רווק שרוב אנשים בגילו כבר נשואים חווה בקלות דחייה או התייחסות שונה לכל הפחות, בגלל שהוא עדיין לא נשוי.

בדרך כלל התחושה הראשונית שאני מקבל מהסביבה היא לאו דווקא זלזול אלא שאנשים לא יודעים איך להתייחס לזה. אובר רגישות כזאת, של אסור לדבר איתי על זה ואם מדברים על זה אז צריך להיות מאוד מאוד רגיש וללכת על ביצים.

התחושה הראשונית היא תחושה של שונות. תחושה כזאת מביאה אותי לפעמים לזרות וחוסר בטחון ועוד תחושות לא נעימות אבל הרבה פעמים זה רק נשאר בזה שאני שונה. זה גם לא הכי נעים אבל מקווה שזה נעצר שם בגלל שאני התרגלתי ואולי גם למדתי להתמודד עם זה עם השנים.

באמת אני מסתובב יותר עם חבר'ה רווקים ולכן זה לא פוגש אותי המון ביום יום.

כבר יש לי תחושה שאני מכיר את הסטיגמות אז פחות נבהל מזה כשזה פוגש אותי, כי יש בי סוג של מוכנות לזה. 

ב"ה מרגיש גם פידבקים חיוביים של רצון לעזור בהצעות וברכות.

שאלה מעולה, תודה!

בכיף דוד

אני חושב שזה מגיע מהמקום שאדם לא נשוי הוא לא מיושב בדעתו ורק כשהוא מתחתן מקבל עליו עול ויישוב הדעת והוא במקום יותר רגוע, מרגיש לי שיש קשר עמוק בין השניים

לא כל כך הבנתי.

מה הקשר בין מה שאמרת לזלזול על ידי החברה?

בכל מקום שאני נמצא מכבדים אותי נורא וגם לא שואלים אותי לגבי הנושא

נראה לי שאני משדר מגניבות או משהו כזה

אהלן דוד, אני חושב שזה יקרה במקומות יותר דתיים ופחות בחברה שהיא חילונית, וזה גם מאוד מובן ומתיישב

למשל מה שכתבתי בפתיחה, אם הייתי רואה ילד בן 20 נשוי עם ילד או שניים, בעיניי הוא היה שונה מבחור רווק בן 20 או 21 או 22 וכן הלאה וכן הלאה, כשאדם מתחתן הוא מקבל משהו מעבר לחתונה, כשהופך לאבא-בכלל, כבר יש לו בית.

דמיין סיטואציה של בני דודים, כולם בני 20 פלוס גדלו ביחד בבית של הסבתא וכו וכו, ותמיד בטיולים משפחתיים היו לוקחים חדר משותף להם ומסתלבטים כל הלילה- והופ, ברוך השם אחד מהם התחתן, והוא נניח בן 22, הוא כבר לא ישן איתם בחדר מן הסתם, הוא כבר לא חלק מהסתלבט שקורה שם הוא כבר בעל משפחה יש לו מחויבות הוא כבר לא "ילד" כמוהם ככה זה נראה לי מהצד לפחות, וזה משהו חיובי אגב

ובלי קשר דוד, מי לא אוהב חתולים?

(אני)

וכו

גם בחברה דתית וגם בחברה חילונית אני חושב שהכל תלוי במה שמקרינים.

וגם לעניות דעתי החתולית האובייקטיבית חתונה או הורות אינם מדד לאחריות בעיניי כלל וכלל במיוחד לא בשנים הראשונות ואכמ"ל.

אפשר להיות עשיר בלי שקל על הנשמה ואפשר להיות מגניב ומכובד גם בלי להיות נשוי. זאת עניות דעתי החתולית האובייקטיבית. תודה.

מסכים מאוד עם המשפט הראשון שלך אך הוא אינו סותר את הדבר שאנוכי הקטן מדבר עליו.

ולגבי הורות שאינה מדד לאחריות-אשמח לשמוע מדוע, דעתך החתולית חשובה לנו מאוד🫶

ולגבי הסוף, אני גם מסכים. אבל לא בזה עסקינן, וודאי שזה שאדם הוא רווק לא אומר שהוא עלוב ח"ו או משהו כזה. אני מדבר מצד המציאות נטו, קח למשל את הרב מאיר אליהו שליט"א..אפשר להבין את מה שהוא דיבר עליו, הוא התחתן בגיל מאוחר, תחשוב שהייתה לו קהילה, אנשים היו באים אליו לברכות לפרי בטן או לסדר שלום בית והרב עוד לא נשוי זה כן עושה משהו בלב-לא שחלילה יש משהו לא בסדר ברב פשוט עצם המציאות הזאת אינה נעימה וד"ל.

יום נעים לו

תראה כחתול זמני שלמד לדבר עברית אני מייצג נישה מאוד מסוימת בחוויה הקיומית. ועדיין נראה לי שעם מספיק צ'יל וקוּל אפשר לא להתבאס כלל מאי־נעימויות שכאלה.

לגבי הורות איננה מדד לאחריות יש די והותר הורים עם אפס אחריות, רבים כמו ילדים, משתיקים ילדים בגיל חצי שנה עם סמרטפון געוולד (כמובן הם צופים רק בשיעורי הרב מוצפי שליט"א בביכנ"ס מוסאיוף אבל אינו דומה... וכו'...), אפס בהתנהלות פיננסית או תלויים בהורים ועוד היד נטויה

זאת לעומת רווק שיודע שכרגע הדבר הנבון מבחינה כלכלית / פסיכולוגית להמתין קצת עד שהשטח יתבהר ולבנות הכל בעתו ובזמנו

איני סבור שדבר מדבריך סותר את דברי אנוכי הקטן.

ולגבי ההורים-אם לזה התכוונת אז וודאי. במוחי הקודח היה משהו אחר. אבל אתה גם לא יכול לצאת מנקודת הנחה שהכל חייב להיות מושלם כשבא ילד לעולם-לומדים את זה, כמו כל דבר בחיים, וזה סבבה לגמרי.

פשוט אני לא חושב שעצם זה שזוג החליט להתחתן ונולד להם ילד פתאום הופך אותם לאחראים ונפלאים

במיוחד לאשה אני חושבת. זו מסגרת מכבדת. זה מרחיק כל מיני נודניקים.

וגם על האיש כתוב שכל מי ששרוי בלי אשה, והוא רק חצי וכו'.

אז כנראה שזה הגיוני שזה עלול להתבטא כך בחברה: אתה/את מקסימים, חכמים, טובי לב,

אנשים נהדרים, אבל....את תפקידכם העיקרי עדיין לא הגשמתם.

חושבת כך.

זה נורמלי לרצות להתחבר עם הצד השני, וכמובן על ידי נישואין. העכבות, חששות, סיבוכים, קליפות.....מונעים מאיתנו ,

לעשות מה שצריך לעשות. מה שהשם רוצה שנעשה.

אין צורך לטרוף אותי. יודעת שתהיינה תגובות כועסות.

זה קשה לפעמים ..

זה הכל מאהבה אבל די לחשוב שזה הנושא היחיד שאפשר לדבר עליו

גם אצלי אני מרגישה שהם מרגישים שזה קל לשדך אותי אז בכלל .. מאוד מאוד מחטטים אז למה לא??? נו אבל הבן שלו ואו בול . או מה את עושה לא נכון אני משתגעת( את? אני !)

כאילו הניסיון הזה שלהם

ולא שואלים לפני האם אפשר לדבר על זה?

וואלה לא כיף

לפעמים מוריד לי את החשק זה באמת בא מכל עבר

כאילו פחות באלי חקירה צולבת באירוע/ על האש/ מדורה וכו' זה בא מכל עבר..

מזכירה בקופת חולים / אחות / סדרנית / כולם

חברה שלי אומרת לי שזה כיף שהם מתעניינים בי אבל לא יודעת כאילו לי זה מרגיש שהם מצפים לתשובות כאילו אנחנו BFF וגם כאילו בוא

וואלה לא צריכה שאנשים זרים יתעניינו מבין?

אצלי זה פחות חקירה-אני לא נותן להם בכלל להגיע למצב שהם חוקרים..ספק אם נותן להם תשובה על "מה אתה מחפש" לא מדבר על כאלו שבאמת רוצים לעזור, פשוט מרגיש שהמון שואלים רק כדי לדעת, אז וואטס דה פוינט?

ולגבי הזלזול, אני מתכוון לזלזול מצד ה-"הוא חי בשביל עצמו" לא כמו בחור נשוי עם ילדים שכבר צריך להחזיק בית.

כנ"ל לגבי אישה.

כאילו שכל הנשואים עושים זאת אך ורק לשם מצווה ומצדם היו נשארים רווקים לכל החיים חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

איזה לשמה שנזכה

כאילו שלא חלק מהנשואים נתלים ב"אילנות גבוהים" הורים אחים ועוד ועוד...

אתה עדיין לא יכול להשוות בין ילד בן 20 נשוי שמחזיק בית, לבחור רווק באיזה גיל שלא יהיה, זאת מציאות פשוטה להבנה..זה לא מי יותר טוב, זה חז"ל שרוי בלא אישה וכו וכו וכו

וגם, עצם הקיום שלנו זה כדי להקים בית ולפרות ולרבות..ואדם שזכה לקיים את זה לא דומה לאדם שלא זכה לקיים את זה-ושוב , זה לא מי יותר טוב, אבל אי אפשר להגיד שאין הבדל בין השניים.

היה איזה עלון שנתקלתי בו לפני כמה זמן (לא סובל עלונים) שהיה בו טור לגבי זה שרווקים לא באמת מקיימים מצוות כי אולי כלפי חוץ הם עושים א' אבל המבחן האמיתי הוא בנישואים כו' כו'. (וכו').

אז חוץ מזה שלא הבנתי מה מטרת הטור (לרדת על רווקים?)

וחוץ מזה שזה במכת"ר זיבול מוח לענ"ד.

זה שמישהו זכה למעלה הנפלאה הזאת ראשית כאילו שזה בכוחות עצמו ולא בהשגחה עליונה חחחח מי נתן לך טלית שהטלת בה ציצית.

לא ראיתי שמישהו מתלהב על מישהו בזה שהוא קיים מצוות פדיון פטר חמור / שילוח הקן / זרוע לחיים וקיבה והשני לא. אף שאיננו יודעים מתן שכרן של מצוות לך תדע איך זה משפיע על המדרגה הרוחנית שלהם.

ובוודאי שאני יכול להשוות, ילד בן 20 נשוי שמחזיק בית ככל הנראה lucky lucky עם מסלול חיים ברור ותמיכה מההורים (לא שאיני מפרגן אבל מה שאני אומר שזה לא אינדיקציה עבורי להרבה)

ורווק בן 27 כנראה עבר לא מעט סיבובים מה לעשות טרם הגיעה השעה והעת.

גם לא מבין את הלחץ האטומי קבל רש"ר הירש לפרשת נח:

נח היה בן חמש מאות שנה כשהוליד בנים. כל אבותיו וגם בני דורו הקימו את משפחתם בגיל הרבה יותר מוקדם. מסתבר מאד שבתחילה היה נח ירא לישא אשה ולהקים משפחה, משום שלא האמין שיוכל לבנות בית על יסודות הטהרה, ולגדל בנים שיהיו צדיקים ותמימים בדור של חמס והשחתת דרך. רק לאחר שעברו עשרים שנה מגזירת "קץ כל בשר" [פסוק יג], ולאחר שנח חינך את עצמו במשך חמש מאות שנה להתהלך את ה' ללא אשה ומשפחה משלו, רק אז התאזר בעוז להיות אב לבנים.

זה אומר שלכולנו יש עוד לפחות איזה 475~ שנה מינימום עד שצריך להתחיל למהר.

כאילו לא יודע במדרגות רוחניות אינני מבין אבל מה אני ליד כבוד הרבני התורני המקובל דודי הנכבד

ובמדרגות גשמיות לא מצליח לראות את ה"וואו" שבנשואים במיוחד בגיל צעיר יחסית

מחילה דוד אבל הטור בעלון די צודק, רעיונית-וודאי שהוא צודק, ואת זה למדתי מהרב שלום ארוש בספר שלו בגן השלום. בן אדם יכול להתהלך בעולם כקדוש מעונה, ולהסתגר ב4 אמות וכל היום לשבת ללמוד תורה-ועדיין לעלות למעלה אחרי 120 בלי כלום ושום דבר. עיקר העולם הבא של האדם תלוי באשתו. עיקר עבודת המידות של האדם-זה עם אשתו. עיקר החסד שהאדם מקיים-זה עם אישתו. מצוות ואהבת לרעך כמוך-קודם כל עם אשתו אחרי זה בחוץ. 

זה לא בא לומר לרווק שהוא לא שווה כלום ח"ו, אלא בא להדגיש את המעלה של הנישואין.

גם שרוי בלא אישה וכו וכו..

ומחילה דוד, גם ילד בן 20 lucky lucky, אם השם ראה לנכון לחתן אותו אפילו שלא היה לו כל מאמץ בעניין והכל בא לו על מגש של כסף בלי דאגות של פרנסה וכו כפי שאתה אומר-יש לו מעלה יתירה עליי. זה פשוט לי, וזאת לא תחרות מי יותר ממי..זאת מציאות עובדתית שהבחור היקר עם כל הlucky lucky , קיים מצווה שעוד לא זכיתי לקיים. ואם תגיד שהןא קיים רק כי הוא lucky- הוצאת את השם מהמשוואה וכאילו השם לא מזווג זיווגים חס ושלום אלא האופן או האמצעים שיש לבחור/ה. השם החליט לחתן אותו ולהמציא לו את זיווגו-מתוך סיבה מסויימת.

ואינך יכול ללמוד הנהגה מנח להאי דרא, כבר היה את חזקיהו שראוי היה להיות משיח ולגאול את ישראל שעם כל מעלתו שהחזיר את כל העם בתשובה והכתוב מעיד עליו אשר לא היה כמוהו אשר עשה רצון השם וכו וכו, וחטא להשם בכך שלא רצה לבנות בית. ואפילו שהטענות שלו לכאורה היו מאוד מאוד חזקות-על אף הכי חטא "מת אתה ולא תחיה" איזה דברים קשים, ועוד למשיח השם.

כבודי הרב דודי אכן מקבל את תשובתך, אך כבודו שמתאבק עצמו בעפר רגליהם של קדושים אשר בארץ המה ומקיים את האי עלמא בלימודו החשוב בשמים, פיו מפיק מרגליות אשר לא נשמעו כמותן בכל ארצות תבל, חידוש אשר כמוהו לא היה ולא יהיה. כיצד יכול אני לבוא לפניך אשר לא כדת.🫶

תראה מבחינת חשיבות המצווה אין דיון. אבל הרעיון שהמצוות שמקיימים כרווקים אינן נחשבות כל־כך, א' איני יודע מה המקור שלו, ב' גם הסברא שלו לוקה בחסר בסוף הכל זה לפום צערא אגרא וזה המדד היחיד. וכאמור, איני מבין את תכלית האמירה הזאת, אם לנשואים היא מכוונת הרי שהם כבר נשואים... ואם לרווקים היא מכוונת אז ממה נפשך, אם הם רוצים להתחתן, זה סתם מבאס אותם, ואם לא, אז לא זה מה שישכנע אותם... אמנם אני יודע שכולם אוהבים לומר את זה אבל נראה לי שהאמירות האלה הן קצת אקסיומטיות וסורי ההסברים הנלווים להן אינם מניחים את דעתי.

לגבי הנושא של עבודת המידות...

בכנות כשאומרים את זה זה נשמע כאילו להתחתן זה להביא טיגריס ענקי לתוך הבית רק בשביל להוכיח שאפשר להסתדר איתו כאילו חסרות צרות בחיים.

אלא שאם אישה אינה טיגריס ענקי אלא בן־אדם נורמלי ושפוי מה כבר כל־כך מסובך להתנהג בסבירות ובנימוס כמו אנשים סבירים מנומסים ושפויים במוח?

לגבי lucky lucky זה בדיוק מה שהתכוונתי במי נתן לך טלית שהטלת בה ציצית. אם הקב"ה זימן לידו מסיבות כאלה ואחרות זה לא אומר שיש לו מעלה יתרה או משהו. יש כל־כך הרבה רשעים ומטומטמים שהתחתנו והביאו ילדים וכל־כך הרבה צדיקים שלקח להם המון זמן / בעיות בפוריות / כו' (וכו'). אז זה לא אומר כלום לגופו של אדם, אלא רק לגבי איך הקב"ה בחר להתנהל איתו. כמו שלא בטוח שמי שההורים שלו קנו לו תפילין אולטרה־מהודרות ומניח אותן בסבבה שלו ביום־יום מעלתו גבוהה יותר משורד שואה שהצליח להבריח תפילין כשרות בדיעבד של הדיעבד למחנה ולהניח אותן פעם אחת לפני שנאלץ להיפטר מהן... או משהו כזה...

לגבי חזקיה האמת אני שמעתי תירוץ לא פופולרי אבל דווקא מתקבל על הדעת והוא שהיות וחזקיה הוא מבית דוד יש עניין מאוד, מאוד מאוד משמעותי בהמשכת קיומו של בית דוד... גם חזקיה רצה לבטל את העניין באופן גורף מסיבה רוחנית מה שאין כן מי שעושה את זה מסיבה פרקטית במקום ללכת ראש בקיר.

בקיצור הדלקת אותי חחחחחחחח אבל ברצינות לא יודע מה כל התרבות המוזרה הזאת סביב זה

לא מצד נשואים שחשים עליונים או משהו כאילו גילו את העולם רק כי בן־אדם עם מטפחת מסתובב להם בבית

ולא מצד רווקים שמתייחשים לזה ברצינות

ולא בהכרח ציינת שאתה מרגיש אותו, כמו ששמעת את השיעור וזו נקודה שנראית לך הגיוני - שהנשוי טוב מהרווק.

אולי לא הבנתי אותך נכון.

חלילה לא רוצה להפחית מרגשותיך, רק מבקשת שתחדד אם אתה שואל על תחושת הזלזול, או על האם יש סיבה טובה לזלזל/שזו נקודה נכונה שרווק הוא "פחות" מנשוי.

אם זה השני, אני גם לא מסכימה עם זה בכלל (ואני נשואה), אבל בעיקר חושבת שאולי התעסקות בזה לא מועילה אם היא מורידה את רוחך. 

לא, הנשוי, וודאי לא יותר טוב מהרווק, והרווק גם לא יותר טוב מהנשוי-זה חשבונות שמים ולנו אין בכלל עניין להתעסק מי יותר ממי, ציינתי את זה כבר יותר מפעם אחת בהאי שרשורא דנן.

הנקודה שאני מנסה להגיד היא-שכשאדם רווק, הוא לא דומה לאדם נשוי שמחזיק בית, לא כי הנשוי יותר טוב או יותר משהו. ילד בן 20 נשוי לא דומה לרווק בכל גיל שיהיה, אני באמת לא יכול להסביר את זה יותר טוב זה נראה לי כל כך מובן ופשוט.

אני לא טוען שיש סיבה לזלזל ברווקים ח"ו, אני בעצמי רווק. אני רק אומר שהמציאות מעצם המציאות היא כזו שאדם רווק פשוט לא דומה לאדם נשוי באחריות שלו במחויבות שלו, אדם נשוי קיבל על עצמו עול (ריחיים על צווארו וכו) לעומת רווק שכביכול "חי בשביל עצמו" , אנשים מכבדים אנשים שעובדים קשה שלוקחים על עצמם דברים ועומדים בהם-אותו דבר כאן, אדם נשוי קיבל על עצמו עול לעומת רווק-האם זה אומר שרווק הוא פחות טוב? וודאי שלא. האם זה אומר שהנשוי יותר טוב? וודאי שלא-פשוט המציאות היא כזו.

אגב אני אישית לא מרגיש זלזול מאף אחד, אבל אחרי ששמעתי את הרב וחשבתי על זה, יש בזה המון אמת.

ממש מתאר את הצלע שאבדה

לקוח מתוך שיר של משינה. עם שינוי אחד.

זה שיר של משינה שאני אוהבת 

חוץ מזה את תמיד, תמיד תהיי איתו

זה תמיד תהיי איתי ..

איתו זה לא מתחרז

זה מאוד יכול להיות

אבל ממש לא בהכרח

זה קצת מעצבן אותי.

א. ואם אני מכירה מישהי שהיא רווקה מאוחרת ולא מלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

או מישהי שהיא צעירה ונשואה, ומלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

ב. איך את יכולה לקבוע שזה בגלל הייאוש מאי המציאה?

החיים שלנו הם הרבה מעבר לרק לחפש זוגיות, ואני יכולה להעלות בדעתי עוד דברים רבים שיכולים להוביל לזה - נניח קשיים בעבודה, במשפחה, בבריאות...

ג. בסופו של דבר אנחנו חיים בעולם, והבחירה בידינו איך להגיב לזה. אין דרך אחת שבה כל הרווקים, או כל הרווקים המבוגרים מגיבים.

האם סטטיסטית רווקים מבוגרים יותר ציניים וממורמרים מאחרים?

לא יודעת.

לא בדקתי.

אבל אני לא רוצה לתחזק סטיגמה כזאת בכלל.

לא לצאת מנקודת הנחה שכל מי שעבר את גיל X והוא רווק, אז זה אומר משהו על האישיות שלו.

לא נחרצתי אלא שאלתי האם יש קשר.

לצערי ממה שחוויתי מעל גיל 36.. יש לא מעט מרמור, ציניות כתוצאה נקודתית מהכאב הענקי מהרווקות שלא נגמרת.

כרגע מתמקדת ברווקים כי זה נושא הפורום.

לא נכנסת לסיבות נוספות לכך אלא מתמקדת ברווקות מאוחרת בגין כך.

זה לא אומר שכולם ככה, אבל יש סיבה ש סטיגמה קיימת.

איך כל אחד מתמודד עם המצב בסוף - זה אינדיבידואלי.

אגב, היה לי חבר שהתייחס לרווקות מגיל x כ"שבורות". הוא היה שבור יותר מכולן ביחד. אז אולי זה גם בעיני המתבונן. 

בדייטים זה שובר את הקרח ..

ולא הכל the same

נראה לי בתחילת הקשר. אבל לא להגזים ולא כזו שמתייחסת לזולת.

הגיוני שבחורות מבוגרות יותר שעדיין לא הקימו בית, מתקשחות יותר

מרירות, קצת או הרבה, מתוך כאב. זה לא אופי. נכון שאצל כל אחת

זה יכול להיות שונה. אבל כללית...

אבל אם יש מצב שמבאס ומתסכל לאורך הרבה מאוד זמן זה שוחק את האופי ומעודד מרירות

(כמו להבדיל - שאומרים 'מרכז', יש גבעת שמואל, ויש פתח תקוה, ויש תל אביב, וראשון לציון, ובני ברק… ויש בשולי המרכז - רעננה וכפר סבא. וכל מקום וריכוזי הקהילות שלו) 

אבל כן מוכן לעשות נסיעות קצת כי מבין שזה חא כמו המרכז שהכל קרוב

אם התכוונת לשאול פרקטית לגבי המרחק מהמרכז- 

אז כמובן שזה כרוך במאמץ והשקעה,

אבל בסוף.. מאמינה שכשאתה גר במרכז אין לך שיקול אם לגור שם 'כי אולי זה יהיה קשה להיפגש עם בחורות מהצפון'. אז על אותה הדרך לא צריך לעשות שיקול בצפון אם אתה רחוק מבחורות שגרות במרכז או בדרום.

וחוץ מזה שגם בצפון קיימות בנות, פרט שולי 😅

ואם התכוונת לשאלה אחרת, אז נשמח לשמוע במה צריך התחשבות מיוחדת...?

בחינם, רק ע"י חסדיו

ככה זה נראה בעיניי אנשים מעדיפים שיהיה קו אחד ולא כמה זרמים של מזגר באדם

ואחת מהן תהיה אשתך בע"ה

גם סרטים וסדרות זה משהו שרוב הדתיים רואים.

זה סימני פיסוק (בתור התחלה).

אינך שונה מהדתי הרגיל הממוצע כפי שאני מכיר, ראיתי המון כמוך. אולי זה לא בדיוק נכנס לתוך מגזר ספציפי כמו דת"ל מתנחל / חרדי / לייט אבל זה מאוד מאוד נפוץ.

למרבה הצער נראה שברגע שחורגים טיפונת מאחת המסגרות המובנות הספציפיות, נשארים די לבד מול המערכת.

שדכן ראשי תיבות שקרים דובר כסף נוטל כידוע.

אם לא מהם תבוא הישועה, ניסית לברר אצל משפחה / חברים / בית הכנסת וכיו"ב?

חסר לי סימני פיסוק 

ניסיתי כרגע בכל מקום בסביבה שלי אבל כרגע ללא עזר

אתה עצבני בצדק 

גם ממני איזה שדכנית רצתה להכיר לי רצתה על זה איזה חמש אלף..

אמרתי לה ממי את צריכה לשלם לי.. היא פחות התחברה לקונספט

אגב די לנרמל נייק ואדידס די תמצאו אופי עדיף כבר בלנסטון..

אני מנסה לחשוב אולי תתנדב בעמותות מסויימות משם תכיר 

אני לא מבינה למה בעינייך בלנסטון זה יותר אופי מאשר נייק ואדידס... זה מותג וזה מותג... ההבדל זה הסגנון... לא כולם צריכים להתחבר לאותו סגנון...לא כולם גדלו אותו דבר..

עם לקוסט דיזל ארמני

וב"ה עברנו לטימברלנד וחבריו

ממש קשה לי לראות גבר מדוגם המותגים

אבל שזה כולל הנעליים בכלל מוגזם

שאנייכול ללכת לשם ולהכיר..

זה אופנה של מתנחלים

הבורגנים צריכים להשתלט על המגזר

ה' ישמור

שמעתי פעם ראשונה על מישהו שלובש רדבק בחתונה, הייתי בהלם תרבות. לא הבנתי מה הקשר.

ללבוש חליפה, עניבה, נעלי אלגנט (יש כמה סוגים, לא חייבים את האלה של החרדים).

סתם ככה אני ממש לא לובש אלגנט ביום יום, אפילו לא בשבתות כל כך..

יש לי הרבה טעם

אבל שתדע לך אצל גברים אלגנט

זה פחות גברי האובר מאמץ ..

צריך להיזהר איתו 

שגברים מתלבשים מוקפד מידי

צריך לעשות את זה בקלאס כאילו אוי ככה קמתי

להתאפר- בלי שיראה ככה

להשקיע בלבוש -ושלא יראה ככה

בע"ה תגיע למי שייתייחס אליך ברצינות, יש הרבה אנשים טובים העולם, חבל שהקצת שיש שהם לא כאלה מסתירים את העובדה הזאת

אין, לא קיים, מילון ההגדרות לדתיות.

כל אחד יכול לתת פרשנות שונה לאותן המילים.

לא אכפת לי איך אנשים אחרים מגדירים אותי. לא חייבת להם כלום.

וגם בהקשר הזוגי - זה לא שאני מחפשת להתחתן עם "דתי תורני" "דתי לאומי" או לא יודעת מה, אלא עם אדם מסוים. נכון שמי שיגדיר *את עצמו* בכרטיס שלו כ"דתי לייט" אני לא אשקול לצאת איתו - כי זו הצהרת כוונות אחרת משלי. אישית, בכרטיס שלי, לא כתבתי הגדרה. שאנשים יראו מה כתוב בפרטים, ולפי זה יכולים להבין איפה אני נמצאת. ואם מעניין אותם אם אני רואה סרטים וסדרות או איזה בגדים אני לובשת - שיבררו.

ואם לא נוח לך עם שדכנים - 

אל תישען עליהם.

תירשם לאתרים. למיזמים. תלך לאירועי פו"פ. תצטרף לקבוצות וואטסאפ.

יש היום המון דרכים להכיר, שבהם אתה לא תלוי בחסדי שדכנים. (באופן אישי החוויה שלי די דומה לשלך, ואני יודעת להגיד שאחוזי ההצלחה שלהם לא בשמיים - 8% מהזוגות במגזר הכירו דרך שדכנים, לפי הסקר שהבאתי כאן: אני עדיין לא יורדת לעומק דעתך - לקראת נישואין וזוגיות. דרך אגב, הכי הרבה שם מצאו דרך משפחה וחברים\היכרות ספונטנית - ולכן גם אני ממליצה ממש לדבר על זה עם חברים ומשפחה - אני מחפש להתחתן, וזה וזה מה שחשוב לי. אולי אתה מכיר מישהי?)

והגדרה זה חסר משמעות בעיניי ביומיום

חושבת שכשמציעים זה קצת יותר משמעותי פשוט בשביל לראות לפני הפגישה. אבל גם זה- מי שמציע יכול להסביר את הסגנון הדתי שלך ביותר מהגדרה בת שתי מילים.

ואפילו תכתוב בסטטוס בווצאפ- היי, אם למישהו יש רעיון לשידוך עבורי אשמח ממש

אתה יכול לסנן את הרשימה ולהוציא אנשים שלא בא לך שיראו

אבל סה"כ- אם חברה מעלה דבר כזה, אני יותר חושבת עליה אקטיבית וגם מרגישה יותר בנוח להציע לה.