תל אביב מעניינת, מולדובה לא.

וגם כנראה רוב החבר'ה פה אינם מנוסעי אומן.

הם גייס חמישי, ומוגלה בגוף האומה שלא מטופלת אפילו לא בקטנה, אבל אומן מושכת לא מעט יהודים טובים, איזה יופי.

אנשים מתחתנים ושוברים כוס, זכר לחורבן. 

אנשים קונים בתים ומסמנים ריבוע לא צבוע.

ובלשון חב"ד: הגולה היא הפרוזדור לגאולה, והגאולה מכילה את כל אותיות הגולה.

כשהקפלניסטים שר"י דורשים לעצור את המלחמה, לא שפיכות דמים נוגעת לליבם, אלא הזעזוע מפני קריסה מסתמנת של חמאס. 

מי שבוחר לנטוש את "ארץ אשר עיני ד' אלוקך בה מראשית שנה וגו'" (שזה הרמז בתורה ליום הדין בראש השנה) וללכת להתפלל על אדמה טמאה, שיסתדר לבד.

חיים יהודיים הם על אדמת הקדש. ממשלת ישראל, תמיד, ובוודאי בזמן מלחמה, צריכה להשקיעה ביהדות בארץ הקדש ובהעלאת יהודי הגולה ארצה.

וכשבאה דרישה מציבור לא קטן להתפלל על אדמת נכר הם קופצים כמוצאי שלל רב.

המלחמה כאמור לא תעצור את החיים היהודיים, והנסיעה לאומן היא בליבת החיים היהודיים.

בהערת שוליים: אני עצמי לא נוסע לאומן.

אגב, המושכים בחוטים, זה לא אלו שפרשו מהממשלה? אין להם גבולות, גם פורשים למראית עין וגם מלאי צפיות כרימון?

בבני תמותה.

נער הייתי וגם (עדיין לא) זקנתי ולא פגשתי פוליטיקאים ערכיים באמת. לא בימין ולא בשמאל. 

..

אם ה דורש , כלומר שופט את ארץ ישראל מראשית שנה עד אחרית. משמע ששאר ארצות הוא דורש, כלומר שופט, רק בראשית שנה.

מכאן אמרו חזל שהדין בראש השנה הוא ליחיד (ולכלל אצל האומות על המדינות בו יאמר) אבל רבים בכלל ישראל שצועקים תמיד נענים ותמיד ישתנה משפטם בכל יום בימות השנה, אך כמובן שבראש השנה יש יכולת לשנות יותר גם לכלל ישראל. ארץ ישראל ש ה דורש אותה תמעד הכוונה ארץ ישראל כשישראל יושבים עליה

אין בפשט קשר ליום שנקרא בפי חז"ל ובפינו "ראש השנה". לולי מסורת חז"ל, שחילקה בין 'שנה לחודשים' ל'שנה לשנים' היינו חושבים שראשית שנה זה בניסן שהתורה הגדירה כראשון לחודשי השנה. גם השנה החקלאית, אם כבר מסתיימת בתשרי ודאי שלא מתחילה בו.

זה כמו שאם אני אומר שבניגוד לשאר החנויות החנות שלי פתוחה 7 ימים, משמע שהאחרות רק 6.

כך גם אם התורה לא רק אומרת "תמיד" אלא מדגישה מראשית שנה עד אחרית, משמע שבארצות אחרות זה רק בראשית ולא באחרית.

ראשית השנה מפורש בתורה שזה בחודש השביעי:

וחג האסיף *בצאת* השנה.

וחג האסיף *תקופת השנה*.

והעברת שופר תרועה *בחודש השביעי* בעשור לחודש *וקדשתם את שנת החמישים שנה*.

לא מקדשים שנה כשרובה כבר עבר.

התורה לא ציינה שהשנה מתחיחה בתשרי כי זה ברור מאליו שההשנה מתחילה עם השנה החקלאית בסתיו, גם אצל הכנענים ואצל הקלטים , ארצות שלא תלויות בנהר, זה היה כך. וכנראה בהתחחה גם בבבל.

וכן תרגום יונתן על "בירח האיתנים בחג" - בירח שהקדמונים ציינו אותו כחודש הראשון. וכן מובן למה לדעת רבי אליעזר המבול החודש הראשון זה תשרי, כי לפני יצאת מצרים כולם מנו חודש ראשון מתשרי, ישראל התחיחו למנות מניסן את סבב החדשים ולכן זה חידוש בפרשת החודש הזה, אבל תחילת השנה נשארה בתשרי, לכן זה ברור מאליו והתורה כותבת "בצאת השנה" כדבר הברור מאליו, וגם שקידוש השנה ביובל בתשרי כדבר הברור מאליו.

השנה יוצאת בתשרי ומתחילה שנה חדשה בתשרי כי זה כמו מעגל "תקופת השנה" תקופה מלשון הקפה.  לכן חיתום הדין רק ביום כיפור ולכן מקדשים יובל רק בכיפור. ולכן חיתום הדין הסופי בהושענא רבה. ולכן מתחילים את התורה רק משמיני עצרת.  לכן תימא על הספרדים השרים תכלה שנה כאשר לא ממש כלתה וזה מנהג מאוחר. ה22 יום הראשונים בשנה, או ה10 יום הראשונים, הם גם מהשנה הקודמת וגם מהשנה החדשה.

אין הבדל בין השנה החקלאית לשנה הרגילה, במיוחד שעיקר המשפט הוא לגשם בעולם העתיק. כמו שרואים שהושענא רבה המשפט לגשם  הוא המשפט לפתקא טבא לכל השפע מהשמים.

גם הפסוקים מהם אתה טוען שהשנה מתחילה בתשרי, ממש לא מוכרחים. בהחלט אפשר לפרש כפי שציינתי שבצאת השנה, זה סוף השנה והשנה תתחיל עם הזריעה בחודש חשון. ובהחלט גם אפשר להבין שזה סוף המעגל החקלאי של הרגלים, מניסן.

למלך שפעם בשנה מחליט על מחוז מסוים מה יהיה החוק בו וכמה מיסים ישלם.

בארץ ישראל ה שופט אותה כל השנה מראשית עד אחרית, כלומר את כלל ישראל בארץ, הוא לא שופט רק בראשית שנה שזה יום הדין המיוחד אלא בכל השנה.

בחו"ל הוא שופט רק בראשית שנה.

עיקר המשפט הוא על גשם ושפע חקלאי כי ללא גשם וללא תבואה אין חיים. כדברי זכריה שמי שלא יעלה לחוג את הסוכות לא יהיה לו גשם.

כתוב "זכרון תרועה" כלומר תרועה הבאה לזכרון לפני ה כדי להחלץ מצרה כלשהי, כםסוק "והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה".

גם אצל אומות העולם להבדיל תחילת השנה נחשבה יום דין שהאלים פסקו כמה גשם ירד השנה, אם תהיה שנה שחונה או גשומה, לכן התורה כותבת זאת כדבר הברור מאליו שאין צורך לחדשו.

הסברה והכוח המדמה האנושי סוברים שמכיוון שהשנה נחשבת כיחידה חקלאית אחת ולעניין גשמין, אז במילא יגזר בתחילתה על הגשם והחקלאות. לכן גם אומות העולם ידעו שתחילת השנה היא יום דין. רק אצלם זה לא היה על ידי חזרה בתשובה אלא בהתחנפות לאלים על ידי קרבנות, כך מתואר שבבבל עשו ב א תשרי ו א ניסן, תחילת האביב והסתיו. וייתכן שגם היו קוסמים ומעוננים כבלעם שידעו דברים רוחניים ואכן הרגישו שתחילת השנה היא יום דין. או נביאים כדוגמת שם ועבר שאמרו זאת לאומות.

במובן מסויים ניתן לומר שאחד הטעמים ש ה קבע שרק פעם בשנה יהיה יום דין, כי כך לאדם קל לחזור בתשובה ולהתחיל דף חדש פעם בשנה, ואילו אם כל השנה היה תחושה ש"המלך בשדה"  אז כוחות התשובה במקום להיות מרוכזים בפרק זמן קצר ואיכותי היו נמרחים על פני כל השנה ומאבדים מבאפקטיביות של החזרה בתשובה. הרבה יותר קל לנסות לשנות הרגלים פעם בשנה, ולהתחיל שנה חדשה עם הרגלים טובים יותר, כך שיש,קשר בין טעם הימים הנוראים לכוח המדמה האנושי.

ואכן חזל אמרו שבכל תחילת פרק זמן אדם נשפט, כל שנה, כל תחילת חודש, כל תחילת שבוע, כל תחילת יום וכל רגע ורגע

"תקופת השנה" כלומר הזמן בו השנה מסיימת את הקפתה. אם מקדשים את היובל ביום כיפור, סימן שהשנה מתחילה בתשרי, לא בחשוון.

כל כפרה בתנ"ך קשורה לביטול או המתקת עונש. אם יום כיפור בא לכפר, אז הוא קשור למשפט. ואכן התורה ציוותה לתקוע בשופר גם בראש השנה וגם בכיפור של יובל. רואים את הקשר בין 2 הימים וגם בקרבנותיהם.

האסיף בתשרי. ומכיוון שלא ניתן להתחיל את השנה מאמצע החודש, מתחילים אותה מהיום הראשון בו, אבל עדיין ה22 יום הראשונים נחשבים מעיין שנה שעברה עדיין. ומכאן הקשר בין ראש השנה סוכות ושמיני עצרת. ולכן קרבנות שמיני עצרת כמו קרבנות הימים הנוראים

אני לא מצליח להבין על מה אתה מתעקש...

שאם כתוב שאת הארץ ה דורש מראשית עד אחרית , אז את השאר רק בראשית.

יחד עם זכרון תרועה , והכפרה בכיפור (שהרי כפרה קשורה למשפט על שכר ועונש), ניכר שבפשט ראש השנה הוא יום הדין.

נכון שלא כתוב מילה במילה, כי זה ברור מאליו בימיהם, לכן התורה רק מציינת בדרך אגב דברים הקשורים לזה, כשם שנוצרי יאמר "ביום ראשון אני יוצא לטיול" בלי לציין שיום ראשון זה יום חופש כי זה ברור מאליו.

החידוש הוא שמקדשים את השנה בשופר, ועושים זאת בכיפור ביובל ולא בראש השנה לקדש את היובל. או שהזכרון לדין יהיה בשופר.

כשם שבדרך אגב התורה אומרת שסוכות הוא צאת השנה, לא כחידוש אלא כדבר ידוע וברור מאליו. בניגוד לחידוש של "החודש הזה לכם ראש חדשים" שזה חידוש

פשט הפסוק (וכהמשך לשני הפסוקים שלפניו, אי אפשר להבין אחרת!) הוא שבניגוד לארץ מצרים, שבה אתה משקה ברגליך, בארץ ישראל צריך השגחה תמידית בכל ההליך החקלאי והיות שהיא למטר השמים תשתה מים - אתה צריך שד' ירצה להוריד לך גשם.

אני באמת לא מבין על מה אתה מתעקש, אבל נראה לי שאנחנו כבר טוחנים מים. פורש מהדיון.

אם כך היה צריך לכתוב פשוט שאת הארץ ה דורש בניגוד למצרים שלא. לא ש הארץ מתייחדת בזה ש ה דורש אותה מראשית שנה עד אחרית

בחודש תשרי- לדעת רבי אליעזר, ובחודש ניסן לדעת רבי יהושע, ויעויין במסכת ראש השנה. 

ובהברה אשכנזית: היום הרס עולם.

וכבר כתבו לך שאין יום הדין בתורה.

התורה עצמה אומרת "דורש אותה מראשית שנה עד אחרית שנה" משמע שאת שאר הארצות רק בראשית שנה.

למה התורה ציוותה לזעוק לפני ה בתרועה לזכרון לפניו בראש השנה? "זכרון תרועה" "וכי תבואו מלחמה ו*הרעותם* בחצוצרות ו*נזכרתם* לפני ה".

למה עשר יום אחר כך יש כפרה על החטאים ולמה ביובל תוקעים בכיפור כמו בראש השנה? למה קרבנות ר"ה וכיפור שווים? כי יש קשר בין 2 הימים

אבל חייב להגיד שהפשט שאתה כותב, פשוט לא פשט.

אם כתוב "דורש אותה מראשית שנה עד אחרית שנה'' זה אומר מה היחס לאותה הארץ, אבל לא מה היחס לשאר הארצות.

האם בשאר הארצות הוא דורש רק בראשית השנה? רק בסיומה? רק באמצע? לא דורש אף פעם? שנה כן שנה לא? אין לזה שום התיחחסות, ולכן לכתוב ''משמע שאר הארצות רק בראשית השנה'' זה ניחוש ותו לא.

אם כתוב ''ארץ זבת חלב ודבש'', זה אומר ששאר הארצות הן רק חלב?

לא, אם לא כתוב אז אי אפשר לנחש ואז להגיד ''זה הפשט''.

כתוב "*תמיד* עיני ה אלוקיך, *מראשית שנה עד אחרית שנה*" .

אם התורה כתבה "תמיד", אז למה צריך לחזור ולומר "מראשית עד אחרית"?.

למה בקרבן תמיד לא כותבים לנו "שנים ליום תמיד, מראשית החודש ועד אחריתו"? למה זה מוזכר דווקא כאן? מה הצורך להדגיש שגם עד אחרית שנה ה דורש?

זה כמו שאדם יאמר "בניגוד לשאר החנויות, החנות שלי תמיד פתוחה, מראשון עד שבת 7 ימים בשבוע" אז משמע ששאר החנויות לא פתוחות בשבת.

זה הבנת הנקרא, לא מדעי המחשב.

ההיגיון אומר שאם דורשים שנה ולעניין משפט והכרעה לגשם בעיקר שהרי אם אין גשם אין חיים (ובמילא איזו לשובע ואיזו לרעב איזו לחרב ואיזו לשלום תלוי בזה), אז המשפט יהיה בתחילת שנה.

שנה בתורה היא תמיד גם שנה חקלאית שהרי בעולם העתיק עיקר סבב השנה מתבטא בחקלאות, כמו בברכת השנים ברך עלינו את השנה הזאת. או "בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה"
 

הדרישה היא משפט לעניין גשם, וממנו נגזר משפט לעניין כל דבר בשנה החקלאית הקרובה, כמו שמייד אחר כך מפורטת הדרישה בתור משפט: "והיה אם שמוע... ונתתי מטר ארצכם... ועצר את השמים... (וכן שאר דברים חוץ מהגשם) ...ואבדתם מהרה מעל הארץ".

וכשם שהמקובלים למדו שהמשפט בהושענא רבא הוא משפט על הכל, כלימוד מכך שבזוכות נידונים על הגשם והמים, ורומז גם על המים הרוחניים, כלומר כל השפע בעולם היורד מהשמים. כדברי זכריה "והיה כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את הסוכות לא עליהם יהיה ה*גשם*. ואם משפחת מצרים לא תעלה (ולא זקוקה לגשם) תהיה המגפה אשר יגוף ה את מצרים"

וכן אצל אומות העולם האמינו שבתחילת השנה האלים מכריעים עם שנה זו תהיה גשומה או שחונה.

ברגע שהעלית את השאלה: 

''למה בקרבן תמיד לא כותבים לנו "שנים ליום תמיד, מראשית החודש ועד אחריתו"? למה זה מוזכר דווקא כאן? מה הצורך להדגיש שגם עד אחרית שנה ה דורש?''

עברת מעולם הפשט לעולם הדרש.

פשט זה מה כתוב בפסוק, הא ותו לא. כתוב א'? אז א'. אחר כך כתוב ב'? אז ב'. זהו.

לך הבנה אחרת של הפסוק הנובעת מהבנת הנקרא , אתה מוזמן לכתוב.

מה שכתבת מזכיר לי מה שפעם קראתי בספר מסוים שמישהו אומר "אין כשעורה בשעת עילפון" אז מישהו אומר לו "דווקא יש דברים יותר טובים משעורה לאדם שהתעלף" אז הוא עונה לו "לא אמרתי שאין טוב יותר ממנה, אלא שאין כמוה".

אתה אמאת שמהתורה אולי משמע ששאר הארצות ה לא דורש או שדורש בסוף השנה או באמצע, ואין מחויבות לוגית לזה.

אבל ההיגיון בהבנת הנקרא לא עובד כך, היגיון של שפה הוא לא כמו היגיון של מדעי המחשב.

אפשר להבין שזה לא אותו דבר כמו ארץ ישראל, נכון, אבל מה כן? את זה אי אפשר לדעת.

למשל אם יהיה כתוב ''ארץ ישראל יפה, ארץ ישראל פורחת'' - אז שאר הארצות רק יפות? רק פורחות? חצי חצי? לא, פשוט אי אפשר ללמוד זאת מהפסוק

"החנות פתוחה תמיד! 7 ימים בשבוע בניגוד לשאר החנויות!"

האם זה אומר ששאר החנויות סגורות בימי רביעי? לא, הכוונה שהם סגורות בשבת.

אין מה להשוות למשפט "ארץ ישראל יפה ופורחת" שזה משפט נטרלי.

יש משפטים המדגישים דבר מסוים, ואז מכלל הן אתה שומע לאו. אם כתוב "תמיד" ואז התורה באה ומסיפה "מראשית עד אחרית" זה לא משפט נטרלי,אלא כוונתו להדגיש שארץ ישראל מתייחדת בזה. והרי תמיד שווה למראדית עד אחרית אז למה להדגיש זאת?

ולמה שההדגשה תהיה דווקא על הראשית ולא על האחרית? למה ששאר הארצות יידרשו רק באחרית שנה ולא בשאר הזמן? איך אפשר שה' יישפוט ששנה גשומה או שחונה רק באחריתה?

פשט עקיף הוא דבר הנלמד במפורש מפשוטו של מקרא, אך לא כתוב מילה במילה

אז לומדים בפשט שאם הם יחללו אז ימותו.

זה פשט עקיף ממש מפורש. מה שאני הבאתי זה פשט עקיף פחות מפורש אבל עדיין מאוד מאוד מסתבר, למרות שלא מחייב בוודאות

זהו.

גם אני לא יודע מה זה פשט עקיף

למשל מהפסוק "כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן" משתמע שעד עכשיו הנשים נהגו כבוד בבעל

דרש זה רמז דק מהכתוב שכלל לא מתיימר לטעון שנובע מהפשט, למשל "בראשית" בעבור ישראל שנקראו ראשית

ואין לך שום דרך להוכיח אחרת כי זה ההיגיון וזה פשט עקיף מפורש!

שוב כנראה מהשיקולים שהביאו מראש להחלטה האומללה של הפסקת האש- גם אם יש לה צידוקים מדיניים

שבקו הנ"ט צה"ל ימשיך להחזיק בשטח ולשטח אותו ולא יתן לאזרחים לחזור, ומשאר המקומות הם יאלצו להתפנות מחדש אם [וכאשר- הוספה שלי... ] תחודש הלחימה.

קיצור, צריך לחכות לראות איך למעשה הדברים יראו בשטח ואז לדון שוב..

וכמו בזמירות למוצאי שבת, הגשרים המופצצים נבנו בן לילה. בורא עולם בקנין השלם זה הבנין.

ובענייננו, ברור שהממשלה משקרת (גם סמוטריץ'), וגם צה"ל משקר, וגם התקשורת מסתירה את האמת.

רק הג'ינג'י שאומר דבר והיפוכו באותו משפט מוחזק לדובר אמת. 

אז הוכחתי לך שכבר היו דברים מעולם.

לגבי טראמפ החדש, ביבי למד לעשות איתו עסקים (=פוליטיקה). תן לי לחסל את חמינאי ואתן לך הפסקת אש בלבנון, וכו'.

על פניו ממה שידוע לנו היא גרועה.

אנחנו צריכים להעיף בעצמנו את כל המחבלים מעבר לליטאני ולשטח את כל הכפרים שם לפחות בכל שטח 'קו הנ"ט'. ולא לסמוך על צבא לבנון- שכבר הוכיח במלחמה הזאת ממש שהוא לא יכול ולא רוצה לעשות זאת לבדו. כך שלעשות שוב הפסקת אש ולצפות לתוצאה אחרת זאת טיפשות.

וכרגע הדיבור זה רק להשאר על קו הנ"ט, כעשרה קילומטרים, וגם בתוך הקו הזה לא חושב שיהיה לצה"ל חופש פעולה מלא לשטח את הכפרים ולהשמיד תשתיות טרור.

אבל אולי קצת אפשר להבין מהצהרת נתניהו שהפסקת אש קצרה כזו עם לבנון תביא את איראן יותר ברצינות למו"מ עם ארה"ב בניסיון להגיע להסכם איתה שתמסור את האורניום המועשר- שזה איום מרכזי מאד שעוד לא סר סופית ושכרגע לא הצליחו להגיע אליו לא ישראל ולא ארה"ב.

וכמובן גם שיקולים מדיניים יכול להיות שגורמים לו אבל אז זה עצוב ובעייתי מאד שישראל כ"כ תלויה בארה"ב שגם נאלצת לפעול בניגוד למה שרצתה..

אבל, אם למדנו משהו בשנתיים וחצי האחרונות, זה שהפסקה אינה סוף פסוק. גם בהפסקת האש הראשונה ובוודאי בשניה בעזה, אנשים טענו שויתרנו וזה יסתיים בלי כלום - המשכנו והבאנו הישגים משמעותיים. גם באירן, כל מיני בנטיסטים ביכו את העצירה אחרי עם כלביא בלי שסיימנו ומתברר שראשי המדינות כבר אז תכננו עוד סבב. גם בלבנון - אנחנו מפסיקים בעמדות טובות מהעמדות הקודמות, שגם מהן, המשכנו לזנב בחיזבאללה.

יש מכלול שיקולים הן פנימיים והן בין-לאומיים, שמקבלי ההחלטות צריכים לתמרן בינהן. בסופו של יום, אנחנו במקום הרבה יותר בריא מבעבר, ביטחון ישראל הרבה יותר חזק מלפני שלוש שנים.

כתבת למה זה לא כ"כ נורא לעשות עכשיו הפסקת אש, וגם שאין ברירה מבחינה דיפלומטית, אבל לא כתבת שום דבר טוב בהפסקת אש.

יתכן שאנחנו לא יודעים הכל, וזה ישרת אותנו בהמשך.

האמת שמאוד קיוויתי, שכמו בסוף המבצעים באירן - צה"ל ינצל את השעות האחרונות לחיסולים משמעותיים. לפחות לפי מה שידוע לנו כרגע, צה"ל תקף 'מטרות', שבד"כ זה לא יותר מידי...

אז לא שזה אידיאלי. עדיין הקולות שיוצאים מהקבינט הם שיש כאן אילוץ מול טראמפ, בתוך המהלך הגדול של מניעת אירן גרעינית, שגם הוא הולך קמעה קמעה. אבל לא כמו שזה נדמה בעורף, שהמצב הוא בינרי 0 או 1 - פעילות או חוסר פעילות. יש הרבה בין לבין.

ואכן ימים יגידו ונוכל להחליט האם היה מוצדק/מוצלח וכו' הפסקת האש.

אבל צריך להזהר גם לא לקבל כל דבר בשוויון נפש וישר לומר שיש שיקולים שאני לא יודע.

זה אולי נכון, אבל בתור אזרח התפקיד שלנו זה להזדעק על מה שנראה כהסכם רע- גם בשביל העמדה הנפשית, וגם בשביל להראות למקבלי ההחלטות שהציבור שלהם מצפה לראות שהם אכן יפעלו הכי נכון בסיטואציה שלפניהם.

למשל קצת הפריע לי שכשהודיעו על הפסקת האש מיד ינון מגל אמר שהוא מבין את זה והעלה את הסברות שתומכות, ויש באמת כאלה! אבל צריך קודם לומר שזה נראה רע ורק אח"כ לומר אבל יתכן שיש נסיבות שמצדיקות את המהלך הרע ולכן נמתין ונראה..

החסרון הגדול של קונספירציות הבגידה - הוא שהיא משחררת מחשבון נפש.

אם היתה בגידה, נתלה את הבוגד ונחזור לישון.

לא צריך ביקורת על שיטות איסוף המודיעין, לא על הניתוח שלו, לא על רמת המוכנות של צה"ל לאירוע פתע, לא על בניית מפקדת האוגדה ושתי המפקדות החטיבתיות באותו שטח צפוף ונשלט על ידי האויב, לא על כך שדרשו מכיתות הכוננות להפקיד את הנשק, לא על כך ששלושים שנה כל הממשלות ידעו שהאויב חמוש ומתאמן ובמקרה הטוב התעלמו, במקרה הרע - עזרו לו, גם לא על כך שפיתחנו כיפת ברזל, לא כאמצעי עזר ללוחמים, אלא ככלי שמאפשר לנו לספוג בלי להגיב. גם העובדה שהיתה שנה מטורפת, שאנשים שצה"ל השקיע בהם שנים הודיעו שלא יגיעו, היא לא בעיה אם נתלה בוגד אחד.

אבל, יש דברים שגם אם הם הגיוניים - הציבוריות הישראלית לא מסוגלת לקבל. אחד מהם זה כל נגיעה בזכרון השואה.

וגם אבא שלי.

בס"ד

אני הכנתי הבוקר את הילדים שלי, גם את בן השנתיים וחצי ובטח את הגדולת ממנו, שתהיה צפירה. גם הסברתי להם מה ההבדל בין צפירה לאזעקה שיבינו שאין  להם מה להיבהל. הכנה כל כך פשוטה - שאין בינה לבין פיקוח דבר או חצי דבר.

בסוף כל אחד יודע מה השעות של הצפירה (10:00, 20:00, 11:00). מרבית האנשים עוצרים דקה לפני כן וזה לא תופס אותם במקרה.

גם החשש מירי רקטות מצד חיזבאללה הוא תירוץ קלוש. ברדיו ובכל מקום מחדדים בכל שנה, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, איך זה יתנהל במידה וחלילה במקביל יש אזעקת אמת.

בקיצור, אין שום הצדקה לבטל את הצפירה. 2 דקות של שקט שבה מדינה שלמה מתייחדת עם שישה מיליון יהודים שניספו זה דבר חשוב דיו כדי להמשיך את זה למרות המלחמה.

לשים כבר עכשיו תזכורת בפלאפון ליום שני בשעה 19:55 וביום שלישי לשעה 10:55 ובה יהיה כתוב "לשים לב - צפירה עוד חמש דקות". אז, כשהפלאפון יצלצל, למצוא מקום לעמוד בו, לפתוח פרק תהילים ולהתייחד עם זכר הנופלים מבלי שהרקולים יצטרכו לנן את מנגינת "אצלנו בגן" או "אחי הצעיר יהודה".

וחלילה, אם יהיה אירוע אמת, תהיה אזעקה עולה ויורדת בעלת הבדל ניכר בינה לבין הצפירה. 

שלא כל עם ישראל קוראים את ההודעה הזו, כן?

בכל מקרה, ביום הזיכרון רבים מהאנשים נמצאים במילא בטקסים ובבתי העלמין, כך שגם מהבחינה הזאת הדבר הרבה יותר פשוט.

רק שאני מנסה להקל על כולם. זה זמן רגיש.

זה לא אומר שאי אפשר להתייחד עם זכרון הנופלים, רק קשה לי שהראש בקיר לגבי הצפירה (הראש של מקבלי ההחלטות)

לקפיצה הראשונית של הלב כששומע את תחילת הצפירה

ולא עוזר לילדים קטנים כמה שמסבירים להם מראש

הגוף עדיין נבהל

ומאוד מאוד יכול להיות שלא כולם זכרו שבדיוק תהיה צפירה

ההתחלה אותו דבר וגם אם מוכנים זה עדין מלחיץ

(אצלנו גם היו פשלות במערכת הכריזה וחלק מהאזעקות נשמעו כמו צפירה אז בכלל זה מלחיץ מאד)

מידיעה וודאית - יש אנשים ידעו שצפויה צפירה ועדיין נכנסו ללחץ. יש ילדים בבית ספר, שאחרי הכנה עמדו בטקס וחיכו לצפירה שידעו שעוד רגע תגיע - ועדיין כשהגיעה רצו למקלט במבטים מבוהלים.

האזעקה והצפירה בנויות ככה שעוד לפני המודע, הן מפעילות אצלינו את התת-מודע. עוד לפני שאנחנו בודקים האם זאת צפירה עולה ויורדת או רק עולה ולא יורדת - אנחנו כבר במצב פעילות.

למעשה כמו שכתבתי - אני חושב שהיה ראוי לבטל, לא חושב שאפשר היה לבטל. השיח הציבורי לא היה מסוגל לשאת את זה, אבל לא לזלזל.

נ.ב.

יכול להיות שיש לכם ממ"ד והילדים פשוט ממשיכים לישון בו?

בס"ד

אבל בסוף הנקודה המרכזית בעיניי היא שיש פה משהו שגורם לנו לעצור שתי דקות ולהתייחד. אני לא מכיר שום תחליף הגיוני לזה, ובלעדי זה יום השואה היה הופך ליום של סיפורים ברדיו ובטלוויזיה.

הצעד הבא זה אם אין צפירה אז למה לעשות את הטקס דווקא בעשר ולא בשעה האחרונה של המערכת - במקרה הטוב. או במקרה הרע לבטל לחלוטין כי יש הרבה חומר לימודי להשלים בגלל המלחמה וצריך להספיק עד סוף השנה.

הצפירה, גם אם היא לא מושלמת, היא ההזדמנות היחידה לעצור את היום למדינה שלמה. במיוחד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שבו עלינו לזכור מי הם החיילים שהקריבו את נפשם שאנחנו נוכל להמשיך את חיינו.

משהו נעלה בלעמוד ולחשוב על 6 מיליון הנרצחים

כן חשוב לזכור

ולהגיד תהילים או משניות לעילוי נשמת

אבל לעמוד בצפירה זה טקס חסר יתרון

הנשמות בעוה"ב לא מתעלות בזכות העמידה הזאת

ובטח לא מתעלות בזכות בהלה של מליוני ישראלים 

גם לא רואה מעלה בלהמשיך את החיים כרגיל כשכולם עוצרים...

אין לי בעיה לעמוד ומשתדלת לומר גם כמה פרקי תהילים

אבל באמת שלהבהיל את כל המדינה זה מיותר כל כך

וכמו שאמר אחד מגדולי רבותי: "אני מבין למה אני עומד, אבל גם מי שלא מבין - ביארצייט של אבא שלו הוא עושה כמה דברים שהוא לא מבין ואני יודע להגיד לו שאין להם סיבה, אז שלא יפרוש מהציבור..."

וכאמור אני לא פורשת מהציבור בדרך כלל

ובכל זאת לא רואה חשיבות גדולה בזה

הייתי פה לפני כן בניק אחר

ככה שיש יותר ותק

אנחנו זכינו להכיר ניצולי שואה ולחיות בניהם. שמענו את העדות שלהם מכלי ראשון, ראינו את הסימן שחקוק על בשרם ואת הצלקות שהם עדיין נושאים משם. אבל כדרך העולם, זה לא יימשך עוד הרבה שנים. ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. שתי הילדות הגדולות שלי זכו להכיר את הסבתא רבה ששרדה את השואה, יתר האחים שלה יכירו מהסיפורים.

הצפירה לא נועדה בשביל עילוי נשמתם של הנרצחים, אלא היא נועדה קודם כל בשבילנו. שאנחנו נזכור אותם, שאנחנו נזכור את מה שעבר על העם שלנו. ביום אחד בשנה, בשעה אחת, עם כולו עוצר מלכת ומתייחד עם ההיסטוריה, עם המשפחה שנספתה, עם הזיכרון.

זה מה שישאר לנו עוד כמה שנים. לא יהיה זיכרון בסלון, כי הם כבר לא יהיו עימנו. מה שיהיה לנו זה את הסיפורים שאנחנו שמענו מהם ואותם אנחנו נצטרך להעביר לדורות הבאים. לכן בא היום הזה, ובאות שתי הדקות האלו להזכיר לכולנו את המסר הזה.

עם העובדה שצריך לזכור

ואסור לשכוח

ולהנציח

אבל לא רואה יתרון דווקא בצפירה שמקפיצה לכולם את הלב

מאמינה שיש עוד דרכים

אבל כן שצריך לשנות אותה לצליל שלא דומה לאזעקה.

אם לאמבולנס שינו את הסירנה כי זה מזכיר אזעקה ולא רצו להלחיץ אנשים בזמן מלחמה אין סיבה שלא ישנו את הצפירה לצליל פחות מלחיץ

האם לולי צפירה כולם היו עושים את זה? כנראה שלא כולם. גם אם הצפירה, לא כולם עשו את זה. לא האישה שנכנסה להסטריה, לא המורה שתלמידה רצו למרחב המוגן ולא רבים אחרים.

גם טקסים שהיו נערכים במוסדות הלימוד, צה"ל ומוסדות המדינה לא היו נראים אותו הדבר מבלי הצפירה. השעה 10 לא הייתה 10, הכובד ראש לא היה אותו כובד ראש ובכלל זה גם האווירה. הטבת לכתטב פה על הבסיס שעליו מושתת הצפירה וזה בדיוק חלק מהאווירה של היום הזה. מבלי זה, זה יהיה עוד יום חול.

אני אתן דוגמה על עצמי. מ-09:10 המתנתי על הקו שנותן שירות ייענה לי. ב-09:55 ניתקתי וכמה דקות לאחר הצפירה התקשרתי מחדש והמתנתי בשנית. אני רוצה להאמין על עצמי שהייתי מנתק גם מבלי הצפירה, אבל לא בטוח שכולם היו עושים כך.

בזמן ככ רגיש מבחינה בטחונית. גם בזמן המלחמות מאז ה7 לאוקטובר. אפשר ממש ממש לוותר על זה. 

אני חושבת שהפכו את זה לדת. 

משום מה בהרב מיארה עדיין מוזמנת לישיבות הממשלה,

משום מה תחנת גלי צה"ל עדיין משדרת דה-מורליזציה, על חשבון תקציב הביטחון של כולנו,

משום מה רואי כחלון עדיין לא מכהן במינוי קבוע כנציב שירות המדינה.

מבקשים להגיע להבנות עם המכהנת כיועמ"שית, רק בגלל הוראה לא חוקית של בג"ץ - אומרת שהממשלה מתכופפת לזה שבג"ץ שודד סמכויות לא לו מהרשויות המוסמכות לכך.
 

עכשיו, זה נכון שנתניהו לא מסוגל לפטר את בן גביר, זה הסוף של הממשלה, ולכן הכריז שיסרב. אבל שופטי בג"ץ אינם מטומטמים. הם לא יתנו את הפסק שיביא את מפלתם. הם פשוט פסקו שורה של הגבלות, שישאירו את בן גביר בתפקידו, אבל כ'ברווז צולע':

בג"ץ קובע: מגבלות על מינויים והתבטאויות של השר בן גביר | ערוץ 7

כך מצד אחד לא יגיעו לנקודה בה הממשלה מסרבת (כשזה יקרה, יגמר ברגע הסיפור של בג"ץ הכל יכול) וגם יצרו תקדים לכל הממשלות הבאות, שהם מנהלים את השרים...