תל אביב מעניינת, מולדובה לא.

וגם כנראה רוב החבר'ה פה אינם מנוסעי אומן.

הם גייס חמישי, ומוגלה בגוף האומה שלא מטופלת אפילו לא בקטנה, אבל אומן מושכת לא מעט יהודים טובים, איזה יופי.

אנשים מתחתנים ושוברים כוס, זכר לחורבן. 

אנשים קונים בתים ומסמנים ריבוע לא צבוע.

ובלשון חב"ד: הגולה היא הפרוזדור לגאולה, והגאולה מכילה את כל אותיות הגולה.

כשהקפלניסטים שר"י דורשים לעצור את המלחמה, לא שפיכות דמים נוגעת לליבם, אלא הזעזוע מפני קריסה מסתמנת של חמאס. 

מי שבוחר לנטוש את "ארץ אשר עיני ד' אלוקך בה מראשית שנה וגו'" (שזה הרמז בתורה ליום הדין בראש השנה) וללכת להתפלל על אדמה טמאה, שיסתדר לבד.

חיים יהודיים הם על אדמת הקדש. ממשלת ישראל, תמיד, ובוודאי בזמן מלחמה, צריכה להשקיעה ביהדות בארץ הקדש ובהעלאת יהודי הגולה ארצה.

וכשבאה דרישה מציבור לא קטן להתפלל על אדמת נכר הם קופצים כמוצאי שלל רב.

המלחמה כאמור לא תעצור את החיים היהודיים, והנסיעה לאומן היא בליבת החיים היהודיים.

בהערת שוליים: אני עצמי לא נוסע לאומן.

אגב, המושכים בחוטים, זה לא אלו שפרשו מהממשלה? אין להם גבולות, גם פורשים למראית עין וגם מלאי צפיות כרימון?

בבני תמותה.

נער הייתי וגם (עדיין לא) זקנתי ולא פגשתי פוליטיקאים ערכיים באמת. לא בימין ולא בשמאל. 

..

אם ה דורש , כלומר שופט את ארץ ישראל מראשית שנה עד אחרית. משמע ששאר ארצות הוא דורש, כלומר שופט, רק בראשית שנה.

מכאן אמרו חזל שהדין בראש השנה הוא ליחיד (ולכלל אצל האומות על המדינות בו יאמר) אבל רבים בכלל ישראל שצועקים תמיד נענים ותמיד ישתנה משפטם בכל יום בימות השנה, אך כמובן שבראש השנה יש יכולת לשנות יותר גם לכלל ישראל. ארץ ישראל ש ה דורש אותה תמעד הכוונה ארץ ישראל כשישראל יושבים עליה

אין בפשט קשר ליום שנקרא בפי חז"ל ובפינו "ראש השנה". לולי מסורת חז"ל, שחילקה בין 'שנה לחודשים' ל'שנה לשנים' היינו חושבים שראשית שנה זה בניסן שהתורה הגדירה כראשון לחודשי השנה. גם השנה החקלאית, אם כבר מסתיימת בתשרי ודאי שלא מתחילה בו.

זה כמו שאם אני אומר שבניגוד לשאר החנויות החנות שלי פתוחה 7 ימים, משמע שהאחרות רק 6.

כך גם אם התורה לא רק אומרת "תמיד" אלא מדגישה מראשית שנה עד אחרית, משמע שבארצות אחרות זה רק בראשית ולא באחרית.

ראשית השנה מפורש בתורה שזה בחודש השביעי:

וחג האסיף *בצאת* השנה.

וחג האסיף *תקופת השנה*.

והעברת שופר תרועה *בחודש השביעי* בעשור לחודש *וקדשתם את שנת החמישים שנה*.

לא מקדשים שנה כשרובה כבר עבר.

התורה לא ציינה שהשנה מתחיחה בתשרי כי זה ברור מאליו שההשנה מתחילה עם השנה החקלאית בסתיו, גם אצל הכנענים ואצל הקלטים , ארצות שלא תלויות בנהר, זה היה כך. וכנראה בהתחחה גם בבבל.

וכן תרגום יונתן על "בירח האיתנים בחג" - בירח שהקדמונים ציינו אותו כחודש הראשון. וכן מובן למה לדעת רבי אליעזר המבול החודש הראשון זה תשרי, כי לפני יצאת מצרים כולם מנו חודש ראשון מתשרי, ישראל התחיחו למנות מניסן את סבב החדשים ולכן זה חידוש בפרשת החודש הזה, אבל תחילת השנה נשארה בתשרי, לכן זה ברור מאליו והתורה כותבת "בצאת השנה" כדבר הברור מאליו, וגם שקידוש השנה ביובל בתשרי כדבר הברור מאליו.

השנה יוצאת בתשרי ומתחילה שנה חדשה בתשרי כי זה כמו מעגל "תקופת השנה" תקופה מלשון הקפה.  לכן חיתום הדין רק ביום כיפור ולכן מקדשים יובל רק בכיפור. ולכן חיתום הדין הסופי בהושענא רבה. ולכן מתחילים את התורה רק משמיני עצרת.  לכן תימא על הספרדים השרים תכלה שנה כאשר לא ממש כלתה וזה מנהג מאוחר. ה22 יום הראשונים בשנה, או ה10 יום הראשונים, הם גם מהשנה הקודמת וגם מהשנה החדשה.

אין הבדל בין השנה החקלאית לשנה הרגילה, במיוחד שעיקר המשפט הוא לגשם בעולם העתיק. כמו שרואים שהושענא רבה המשפט לגשם  הוא המשפט לפתקא טבא לכל השפע מהשמים.

גם הפסוקים מהם אתה טוען שהשנה מתחילה בתשרי, ממש לא מוכרחים. בהחלט אפשר לפרש כפי שציינתי שבצאת השנה, זה סוף השנה והשנה תתחיל עם הזריעה בחודש חשון. ובהחלט גם אפשר להבין שזה סוף המעגל החקלאי של הרגלים, מניסן.

למלך שפעם בשנה מחליט על מחוז מסוים מה יהיה החוק בו וכמה מיסים ישלם.

בארץ ישראל ה שופט אותה כל השנה מראשית עד אחרית, כלומר את כלל ישראל בארץ, הוא לא שופט רק בראשית שנה שזה יום הדין המיוחד אלא בכל השנה.

בחו"ל הוא שופט רק בראשית שנה.

עיקר המשפט הוא על גשם ושפע חקלאי כי ללא גשם וללא תבואה אין חיים. כדברי זכריה שמי שלא יעלה לחוג את הסוכות לא יהיה לו גשם.

כתוב "זכרון תרועה" כלומר תרועה הבאה לזכרון לפני ה כדי להחלץ מצרה כלשהי, כםסוק "והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה".

גם אצל אומות העולם להבדיל תחילת השנה נחשבה יום דין שהאלים פסקו כמה גשם ירד השנה, אם תהיה שנה שחונה או גשומה, לכן התורה כותבת זאת כדבר הברור מאליו שאין צורך לחדשו.

הסברה והכוח המדמה האנושי סוברים שמכיוון שהשנה נחשבת כיחידה חקלאית אחת ולעניין גשמין, אז במילא יגזר בתחילתה על הגשם והחקלאות. לכן גם אומות העולם ידעו שתחילת השנה היא יום דין. רק אצלם זה לא היה על ידי חזרה בתשובה אלא בהתחנפות לאלים על ידי קרבנות, כך מתואר שבבבל עשו ב א תשרי ו א ניסן, תחילת האביב והסתיו. וייתכן שגם היו קוסמים ומעוננים כבלעם שידעו דברים רוחניים ואכן הרגישו שתחילת השנה היא יום דין. או נביאים כדוגמת שם ועבר שאמרו זאת לאומות.

במובן מסויים ניתן לומר שאחד הטעמים ש ה קבע שרק פעם בשנה יהיה יום דין, כי כך לאדם קל לחזור בתשובה ולהתחיל דף חדש פעם בשנה, ואילו אם כל השנה היה תחושה ש"המלך בשדה"  אז כוחות התשובה במקום להיות מרוכזים בפרק זמן קצר ואיכותי היו נמרחים על פני כל השנה ומאבדים מבאפקטיביות של החזרה בתשובה. הרבה יותר קל לנסות לשנות הרגלים פעם בשנה, ולהתחיל שנה חדשה עם הרגלים טובים יותר, כך שיש,קשר בין טעם הימים הנוראים לכוח המדמה האנושי.

ואכן חזל אמרו שבכל תחילת פרק זמן אדם נשפט, כל שנה, כל תחילת חודש, כל תחילת שבוע, כל תחילת יום וכל רגע ורגע

"תקופת השנה" כלומר הזמן בו השנה מסיימת את הקפתה. אם מקדשים את היובל ביום כיפור, סימן שהשנה מתחילה בתשרי, לא בחשוון.

כל כפרה בתנ"ך קשורה לביטול או המתקת עונש. אם יום כיפור בא לכפר, אז הוא קשור למשפט. ואכן התורה ציוותה לתקוע בשופר גם בראש השנה וגם בכיפור של יובל. רואים את הקשר בין 2 הימים וגם בקרבנותיהם.

האסיף בתשרי. ומכיוון שלא ניתן להתחיל את השנה מאמצע החודש, מתחילים אותה מהיום הראשון בו, אבל עדיין ה22 יום הראשונים נחשבים מעיין שנה שעברה עדיין. ומכאן הקשר בין ראש השנה סוכות ושמיני עצרת. ולכן קרבנות שמיני עצרת כמו קרבנות הימים הנוראים

אני לא מצליח להבין על מה אתה מתעקש...

שאם כתוב שאת הארץ ה דורש מראשית עד אחרית , אז את השאר רק בראשית.

יחד עם זכרון תרועה , והכפרה בכיפור (שהרי כפרה קשורה למשפט על שכר ועונש), ניכר שבפשט ראש השנה הוא יום הדין.

נכון שלא כתוב מילה במילה, כי זה ברור מאליו בימיהם, לכן התורה רק מציינת בדרך אגב דברים הקשורים לזה, כשם שנוצרי יאמר "ביום ראשון אני יוצא לטיול" בלי לציין שיום ראשון זה יום חופש כי זה ברור מאליו.

החידוש הוא שמקדשים את השנה בשופר, ועושים זאת בכיפור ביובל ולא בראש השנה לקדש את היובל. או שהזכרון לדין יהיה בשופר.

כשם שבדרך אגב התורה אומרת שסוכות הוא צאת השנה, לא כחידוש אלא כדבר ידוע וברור מאליו. בניגוד לחידוש של "החודש הזה לכם ראש חדשים" שזה חידוש

פשט הפסוק (וכהמשך לשני הפסוקים שלפניו, אי אפשר להבין אחרת!) הוא שבניגוד לארץ מצרים, שבה אתה משקה ברגליך, בארץ ישראל צריך השגחה תמידית בכל ההליך החקלאי והיות שהיא למטר השמים תשתה מים - אתה צריך שד' ירצה להוריד לך גשם.

אני באמת לא מבין על מה אתה מתעקש, אבל נראה לי שאנחנו כבר טוחנים מים. פורש מהדיון.

אם כך היה צריך לכתוב פשוט שאת הארץ ה דורש בניגוד למצרים שלא. לא ש הארץ מתייחדת בזה ש ה דורש אותה מראשית שנה עד אחרית

בחודש תשרי- לדעת רבי אליעזר, ובחודש ניסן לדעת רבי יהושע, ויעויין במסכת ראש השנה. 

ובהברה אשכנזית: היום הרס עולם.

וכבר כתבו לך שאין יום הדין בתורה.

התורה עצמה אומרת "דורש אותה מראשית שנה עד אחרית שנה" משמע שאת שאר הארצות רק בראשית שנה.

למה התורה ציוותה לזעוק לפני ה בתרועה לזכרון לפניו בראש השנה? "זכרון תרועה" "וכי תבואו מלחמה ו*הרעותם* בחצוצרות ו*נזכרתם* לפני ה".

למה עשר יום אחר כך יש כפרה על החטאים ולמה ביובל תוקעים בכיפור כמו בראש השנה? למה קרבנות ר"ה וכיפור שווים? כי יש קשר בין 2 הימים

אבל חייב להגיד שהפשט שאתה כותב, פשוט לא פשט.

אם כתוב "דורש אותה מראשית שנה עד אחרית שנה'' זה אומר מה היחס לאותה הארץ, אבל לא מה היחס לשאר הארצות.

האם בשאר הארצות הוא דורש רק בראשית השנה? רק בסיומה? רק באמצע? לא דורש אף פעם? שנה כן שנה לא? אין לזה שום התיחחסות, ולכן לכתוב ''משמע שאר הארצות רק בראשית השנה'' זה ניחוש ותו לא.

אם כתוב ''ארץ זבת חלב ודבש'', זה אומר ששאר הארצות הן רק חלב?

לא, אם לא כתוב אז אי אפשר לנחש ואז להגיד ''זה הפשט''.

כתוב "*תמיד* עיני ה אלוקיך, *מראשית שנה עד אחרית שנה*" .

אם התורה כתבה "תמיד", אז למה צריך לחזור ולומר "מראשית עד אחרית"?.

למה בקרבן תמיד לא כותבים לנו "שנים ליום תמיד, מראשית החודש ועד אחריתו"? למה זה מוזכר דווקא כאן? מה הצורך להדגיש שגם עד אחרית שנה ה דורש?

זה כמו שאדם יאמר "בניגוד לשאר החנויות, החנות שלי תמיד פתוחה, מראשון עד שבת 7 ימים בשבוע" אז משמע ששאר החנויות לא פתוחות בשבת.

זה הבנת הנקרא, לא מדעי המחשב.

ההיגיון אומר שאם דורשים שנה ולעניין משפט והכרעה לגשם בעיקר שהרי אם אין גשם אין חיים (ובמילא איזו לשובע ואיזו לרעב איזו לחרב ואיזו לשלום תלוי בזה), אז המשפט יהיה בתחילת שנה.

שנה בתורה היא תמיד גם שנה חקלאית שהרי בעולם העתיק עיקר סבב השנה מתבטא בחקלאות, כמו בברכת השנים ברך עלינו את השנה הזאת. או "בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה"
 

הדרישה היא משפט לעניין גשם, וממנו נגזר משפט לעניין כל דבר בשנה החקלאית הקרובה, כמו שמייד אחר כך מפורטת הדרישה בתור משפט: "והיה אם שמוע... ונתתי מטר ארצכם... ועצר את השמים... (וכן שאר דברים חוץ מהגשם) ...ואבדתם מהרה מעל הארץ".

וכשם שהמקובלים למדו שהמשפט בהושענא רבא הוא משפט על הכל, כלימוד מכך שבזוכות נידונים על הגשם והמים, ורומז גם על המים הרוחניים, כלומר כל השפע בעולם היורד מהשמים. כדברי זכריה "והיה כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את הסוכות לא עליהם יהיה ה*גשם*. ואם משפחת מצרים לא תעלה (ולא זקוקה לגשם) תהיה המגפה אשר יגוף ה את מצרים"

וכן אצל אומות העולם האמינו שבתחילת השנה האלים מכריעים עם שנה זו תהיה גשומה או שחונה.

ברגע שהעלית את השאלה: 

''למה בקרבן תמיד לא כותבים לנו "שנים ליום תמיד, מראשית החודש ועד אחריתו"? למה זה מוזכר דווקא כאן? מה הצורך להדגיש שגם עד אחרית שנה ה דורש?''

עברת מעולם הפשט לעולם הדרש.

פשט זה מה כתוב בפסוק, הא ותו לא. כתוב א'? אז א'. אחר כך כתוב ב'? אז ב'. זהו.

לך הבנה אחרת של הפסוק הנובעת מהבנת הנקרא , אתה מוזמן לכתוב.

מה שכתבת מזכיר לי מה שפעם קראתי בספר מסוים שמישהו אומר "אין כשעורה בשעת עילפון" אז מישהו אומר לו "דווקא יש דברים יותר טובים משעורה לאדם שהתעלף" אז הוא עונה לו "לא אמרתי שאין טוב יותר ממנה, אלא שאין כמוה".

אתה אמאת שמהתורה אולי משמע ששאר הארצות ה לא דורש או שדורש בסוף השנה או באמצע, ואין מחויבות לוגית לזה.

אבל ההיגיון בהבנת הנקרא לא עובד כך, היגיון של שפה הוא לא כמו היגיון של מדעי המחשב.

אפשר להבין שזה לא אותו דבר כמו ארץ ישראל, נכון, אבל מה כן? את זה אי אפשר לדעת.

למשל אם יהיה כתוב ''ארץ ישראל יפה, ארץ ישראל פורחת'' - אז שאר הארצות רק יפות? רק פורחות? חצי חצי? לא, פשוט אי אפשר ללמוד זאת מהפסוק

"החנות פתוחה תמיד! 7 ימים בשבוע בניגוד לשאר החנויות!"

האם זה אומר ששאר החנויות סגורות בימי רביעי? לא, הכוונה שהם סגורות בשבת.

אין מה להשוות למשפט "ארץ ישראל יפה ופורחת" שזה משפט נטרלי.

יש משפטים המדגישים דבר מסוים, ואז מכלל הן אתה שומע לאו. אם כתוב "תמיד" ואז התורה באה ומסיפה "מראשית עד אחרית" זה לא משפט נטרלי,אלא כוונתו להדגיש שארץ ישראל מתייחדת בזה. והרי תמיד שווה למראדית עד אחרית אז למה להדגיש זאת?

ולמה שההדגשה תהיה דווקא על הראשית ולא על האחרית? למה ששאר הארצות יידרשו רק באחרית שנה ולא בשאר הזמן? איך אפשר שה' יישפוט ששנה גשומה או שחונה רק באחריתה?

פשט עקיף הוא דבר הנלמד במפורש מפשוטו של מקרא, אך לא כתוב מילה במילה

אז לומדים בפשט שאם הם יחללו אז ימותו.

זה פשט עקיף ממש מפורש. מה שאני הבאתי זה פשט עקיף פחות מפורש אבל עדיין מאוד מאוד מסתבר, למרות שלא מחייב בוודאות

זהו.

גם אני לא יודע מה זה פשט עקיף

למשל מהפסוק "כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן" משתמע שעד עכשיו הנשים נהגו כבוד בבעל

דרש זה רמז דק מהכתוב שכלל לא מתיימר לטעון שנובע מהפשט, למשל "בראשית" בעבור ישראל שנקראו ראשית

ואין לך שום דרך להוכיח אחרת כי זה ההיגיון וזה פשט עקיף מפורש!

ביבי מתנהל *בדיוק* לפי התפיסה השמאלנית שאומרת - 

יש בעזה מיליון-2 חפים מפשע, אנשים ממש טובים.

למרבה הצער קבוצה טרוריסטית איכשהו השתלטה עליהם.

בגלל 7.10 ישראל נאלצה בלית ברירה לצאת למלחמה וחבל על כל הרוג ופצוע "לא מעורב".

עכשיו שחמאס כמעט נעקר אז ישראל כמובן תעזור לעזתים, האנשים הטובים והאיכותיים, להשתקם חזרה.

כי נראה שלא.

מדובר פה על דרישה אמריקאית, לא על מה שישראל עושה או מבצעת, אז אין פה הוכחה לכלום על נתניהו.

אפשר לנסות ללחוץ שלא יקרה אם באמת אכפת לך.

גם בזה.

השאלה היא כמה יש עוד לחדש?

אין מה לדון בזה.

צריך עובדות הן ביחס לישראל והן ביחס לעולם, צריך אכיפה (ועובדות לגביה הן ביחס לישראל והן ביחס לעולם), וצריך שכל אחד יחנך בבית את עצמו ואת ילדיו.

נגמר. הלאה לפוליטיקה הזולה הבאה.

מה יהודי עושה בחוץ לארץ?? 🤨

לפי חלק מהדעות, לפחות... נדמה לי שבתקופת מלחמת העולם השניה, יהודים שברחו ליפן לא ידעו באיזה יום לשמור שבת... 

… אנחנו מתפללים שלש פעמים ביום באופן הזה.

עוד לא החליטו לשנות את הנוסח.

שאנחנו מתפללים השיבה שופטינו אז זה מתיר לעוות צדק ומשפט?

גם אין קשר בין שינוי הנוסח לשאלה אם אנחנו בגלות. כן נפסק לא לקרוע על ערי יהודה וירושלים כי הם בשלטון ישראל, ונפסק לומר הלל בברכה ביום העצמאות כי יצאנו בו מעבדות לחירות (כלומר סיום שעבוד מלכויות סיום הגלות)

צריך לגור בארץ.

גם סטמר לא נמנעים מלגור בארץ

… עם יציאת השבת וקראתי חדשות נוראות על מוות בתאונת דרכים של איש יקר שזכיתי להכיר אותו ואת משפחתו בביקורי בארץ ובאופן ספונטני כתבתי את מה שכתבתי מתוך סערת רגשות. מצטער אם גרמתי למישהו עגמת נפש.

לגופו של עניין תרבות הנהיגה בארץ היא זוועתית, האכיפה רשלנית וקורבנות תאונות הדרכים בארץ זה לא גזרה מהשמיים.

מצופה ממך לעדכן אותנו, איך נאכפים חוקי התנועה בארץ הקנגורו.

…ניידות ממושבות נמצאות בכל פינה לזהות נהגים שנוסעים ללא רשיון , ללא משמעת נתיבים, ללא נתינת זכות קדימה וכדומה. . מצלמות מהירות ונסיעה באור אדום יש בכל פינה .

הכל עניין של הפניית תקציבים למקומות הנכונים.

אני שומע כל הזמן פרסומות חסרות תכלית של הרלב"ג ושואל את עצמי למה להוציא תקציבי פרסום יקרים במקום לתקצב יותר ניידות, מצלמות ועוד אמצעים יעילים לפתרון הבעיה.

אם יש ניידות בכל פינה, כיצד קרה הפיגוע הנורא אתמול?!

על ראש הקנגרו בוער הכובע.

בישראל משקיעים את תקציבי המשטרה במלחמה נגד טרור, כי עם כל הכבוד לקנגרו שלך להם אין אוכלוסיית אוייב היושבת בתוכם.

האם כבר הזכרתי שאתה אידיוט?

גם אתה היית רואה אם היית גר באיזורים מסויימים בארץ.

ראיתי כיפת ברזל רודף אחרי טיל ופוגע בו לפחות שלושים פעמים. ראיתי שיגורים של כיפת ברזל יוצאים מהקנים. ראיתי והחזקתי בידיים המון רסיסים - גם של מיירטים.

אולי מישהו השתיל לי שבב עם דמיונות לתוך הראש, כשנכנסים לעולם הקונספירציות אפשר להיות מאד פוריים ואין גבול לאפשרויות. 

שעומד בדרישות של השר לוין ושל בגץ גם יחד

כך או כך הפרשה ירדה מסדר היום הציבורי

מקווה שהפצר החדש יעשה ניקיון בפצריה

או לפחות תשתנה שם רוח המפקד

אבל תודה שהחזרת את הנושא החשוב הזה לדיון

ומתנערים מזה.

עכשיו יש להם מפקד חדש

כי פגשתי אותם בבית כנסת באזור שלי, שהוא כללי, לאו דווקא חרדי.

הם אוספים כסף במקומות שאנשים תורמים, וזה לא בהכרח מקומות של חרדים. אז מחר אתה יכול לפגוש אותם מתחת לבית שלך.

ועכשיו כשפסק נגדם, פתאום זה לא מתאים.

הם עושים חילול השם של הרמה השפלה ביותר.

ד"א זה לא כ"כ חריג שבחורי ישיבה מתרימים לישיבה שלהם

באמת לא מעניין אותי מי צודק ולמי מותר לקרוא לעצמו פוניבז'. בעיקרון מהמעט שאני מבין, רק מתחילת שנהל תשפ"ז יחול עליהם האיסור הזה, אבל זה באמת לא משנה.

ממה שאני מכיר בעולם החרדי, בחורים שאוספים כסף לישיבה, זה או לת"ת (תומכי תורה - עזרה של הישיבה לתלמידים וחתנים מעוטי יכולת) או אסיפת כספים נקודתית לבניית ספרייה וכדו' (כשהייתי בישיבה קטנה חרדית, היו אוספים לפני פורים לספרייה של הישיבה. אבל היה סתם בכמה רחובות ליד הישיבה, בעיקר כדי להעסיק את הילדים). וגם זה, בדרך כלל באזור מסוים או לפי כתובות של בוגרים. ככלל, תלמידים לא עומדים כמו בבית כנסת קבצנים ומתרימים בשביל האחזקה השוטפת של הישיבה שלהם.

נראה שאתה מזדהה כנראה עם צד אחד, ומעמיד פני תם כאילו אין לך דעה בעניין,

אני יושב בבית כנסת שאליו מגיעים המון בחורים לא פעם ולא פעמיים, לא בהכרח אוהב את זה,

אבל לא רואה בזה דבר כזה הזוי,

מה שאתה כותב זו דמגוגיה זולה במיטבה,

כמובן שיש הרבה ישיבות, אבל יש משפחות רבות שמבחינתם זו הישיבה שמייצגת את תפיסת עולמם, כמובן שזכותך המלאה כפי שנראה עשית לא לתרום, אבל כזו צרות עין, שאכפת לך שחלילה מישהו יתרום להם כמה פרוטות,

עוד לא ראיתי

אבל אני חייב לפתוח בזה שאתה משתמש בהרבה מילים שיפוטיות (מעמיד פני תם, דמגוגיה זולה במיטבה, כזו צרות עין). זה לא תמיד נעים לקרוא את זה. אבל זו הערת אגב.

לגופו של עניין:

אין לי דעה לגבי מי צודק בדיון עצמו. אין לי מושג על סמך מה הרב מרקוביץ חושב שמגיע לו והרב פלוני חןשב שלא מגיע לו. באמת אין לי מושג.

ברמה האישית, מבחינתי יש אנשים טובים בכל צד ובימים שהייתי בחרדי היו לי חברים משני הפלגים והערכתי מאוד את הנחמדעם והחכמים שביניהם, ללא הבדל. מבחינת קשר לצד מסוים בפוניבז' - צר לי ידידי, אין לי חיבה לישיבה הזו ולא למגזר שהיא מייצגת, משום כיוון.

מבחינת התנהלות, כתבתי בצורה ברורה בהודעה הראשונה, שלטעמי הרב מרקוביץ לא נהג בהגיון ובאחריות בכך שהוא לא עזב את פוניבז' מזמן והקים לו ישיבה משלו. הוא אדם אחד ועד כמה שהוא ראוי, הוא יוכל לבסס טת מעמדו בעצמו. בצד השני יושבים הרבה אנשים שנמצאים שם הרבה שנים וחלקם אינטגרליים בישיבה (כמו המנהל ואוספי הכספים וכו'), אז טבעי שהציפייה תהיה ממנו, לקום וללכת, לא מתוך צדק אלא דווקא מתוך אחריות לכבוד התורה (אתה לא תאמין, אבל ממש לאחרונה אמר לי את זה בדיוק, אדם שמאוד מחובר ושותף בהגיונות הפלג הירושלמי וכו).

עד כאן דברים שלא מאוד רלוונטיים לפתיחת השרשור, אבל הוצהרו בפירוש בפתיחת הדברים.

אני מדבר על תופעה שרב מבוגר רוצה לפתוח ישיבה, אז שיילך ויפתח ישיבה. למה הוא שולח בחורים לקבץ נדבות בבתי כנסת? קורה שישיבה עושה אירוע התרמה גדול והיא פונה לציבור, אבל זו תמיד ישיבה קיימת שפונה בדרכים יחסית מכובדות, לבוגרים, שכנים ומקסימום בפרסומות באינטרנט, ובוודאי לא שולחת תלמידים לשוטט ולקבץ נדבות. מה גם, שתמיד סרטון הישיבה וההיסטוריה שלה חשוף לציבור כפרסומת.

כאן מדובר בפנייה לציבור שמבזה את התלמידים, במצג שווא לציבור התורמים ובכלל בהקמת מוסד שלא ברור למה הוא מוקם. הרי אם מדובר בישיבה שנפתחת, למה שלא יסדרו את ההיבט הכלכלי בדיוק כמו כל ישיבה שמוקמת. הרי לא מדובר באנשים טיפשים או חסרי ניסיון.

זה מה שאני מבהיר, וכמובן מי שבא לו - שיתרום לאן שבא לו.

אני לא בא להצדיק שום צד מבעלי המחלוקת. למעשה, כמעט מאז שהתחיחו המחלוקות היו אנשים טובים שניסו לשבת על הגדר או אפילו לפשר. המציאות היא ששני הצדדים דחו והפריעו לכל גורם כזה, וזה ממש לא כבוד גדול לאף אחד.

כן אציין שהתופעה הזו חוזרת על עצמה הרבה. גם במחלוקת היעב"ץ והרב אייבשיץ, היו רבנים שניסו לפשר וכמדומני הרב חיים רפפורט כתב אז בכאב שחבל שאף צד לא מוכן להקשיב ולהגיע להבנות.

כשלא עובדים, כסף הופך לאישיו ובסוף פועלים באופן לא ראוי להשיג כסף.

כך כבר פירשו רבותינו על המשנה במסכת אבות:

"רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר:

יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ,

שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן.

וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה,

סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן.

וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר,

יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם;

שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן,

וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד.

וְאַתֶּם,

מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:" (מסכת אבות פרק ב משנה ב)

רש"י שם:

"שיגיעת שניהם משכחת עון. שמתוך שהוא לומד ועוסק בתורה ובסחורה להתפרנס אינו חומד וגוזל ממון אחרים:"
 

הרמב"ם שם:

"רוצה לומר בדרך ארץ הנה - העוסק בפרנסה.

ואמרו וגוררת עון - כמו שבארנו במקום אחר, אמרו "סופו, שהוא מלסטם את הבריות"."

הרב עובדיה מברטנורא שם:

"דרך ארץ - מלאכה או סחורה:

שיגיעת שניהם משכחת עון - שהתורה מתשת כחו של אדם, והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף, ומתוך כך יצר הרע בטל ממנו:

וכל תורה שאין עמה מלאכה - ואם תאמר יהא עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון, ומה צורך למלאכה, לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו:"

הטור:

"ואחר כך ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, שאם אין לו מה יאכל העוני יעבירנו על דעת קונו.

ומ"מ לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע, כמו שמצינו בחסידים הראשונים שהיו עושין מלאכתן עראי ותורתן קבע וזה וזה נתקיים בידן, כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט.

וישא ויתן באמונה, ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה, שבכל מקום שהזכרת השם מצויה מיתה מצויה.

ומאד מאד יזהר אדם בענין השבועה, שהרבה הפליגו רבותינו בענין שבועת שקר, ואפילו לישבע באמת, כמו שאמרו אלף עיירות היו לו לינאי המלך וכולם נחרבו מחמת שבועת אמת.

ויזהר מלהשתתף עם העו"ג, דשמא יתחייב לו שבועה וישבע בשם יראתו ועובר משום לא ישמע על פיך. מיהו אם נשתתף ונתחייב לו שבועה, יכול לקבלה. ומיהו אין כל אדם יכול לעמוד בזו, וגם רש"י התירם שאין עכשיו עו"ג." (טור אורח חיים סימן קנו)

הבית יוסף:

"ואח"כ ילך לעסקיו וכו' כלומר ולא תימא למה אתה אומר ילך לעסקיו יותר טוב היה לו שילמוד לעולם בתורה לכך אמר מדה טובה הוא שילך לעסקיו כדתנן (פ"ב דאבות) כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה כלומר שיכלה ממונו ואח"כ יצטרך לחזור אחר פרנסתו ולא יוכל אפי' לקבוע עתים לתורה וגם יגרום לו עון כי העוני יעבירנו על דעת קונו." (על הטור באורח חיים סימן קנו וכך הוא פסק בשולחן ערוך)

"ואחר כך ילך לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכה מה שהביא רבינו הסיפא ולא הביא הרישא יפה ת"ת עם ד"א וכו' הוא לפי דנראה דהתנא מדבר בשתי כתות מישראל הא' הם התגרים דפורשין בספינות הים והולכים בסחורות בדרך רחוקה וארז"ל ולא מעבר לים היא לא תמצא תורה בתגרין ועליהם אמר יפה תורה עם ד"א דאצל כת זו ד"א עיקר והתורה טפלה ולכן אמר יפה הוא דיהיה יודע מה שכתוב בתורה שיגיעת שניהם משכחת עון וכת אחרת הם לומדי תורה ויושבים בביתם שהתורה אצלם הוא עיקר אמר עליהם וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון דבכת זו צריך שיתפרנס במלאכה והוא יושב בביתו ועוסק בתורה כי בזה יש לתורה קיום אצל כת זו. ורבינו מדבר כאן בכת זו שיושבי' בביתם ומתפרנסים במלאכה או בשאר עסקים כגון רבית וכיוצא כדי שיוכל לישב בביתו וללמוד תורה על כן הביא על זה הסיפא נ"ל אמת וצדק:" (על הטור באורח חיים סימן קנו)

רבותינו היו חכמים, מי שמשנה ופועל נגדם בסוף משלם מחיר.

בפני עצמה, ניהול חינוכי של המוסד.

אחרת גם הטענה שלך צריכה להיות מופנת לראשי ישיבה/רבני עיר/ר"מים בציונות הדתית שמקבלים על זה משכורת.

חוץ מזה שכל ישיבה זקוקה לתקציב, כמו שתיאטרון הבימה זקוק לתקציב או כל מוסד

לגבי ראשות ישיבה והיתר להתפרנס מלימוד תורה - זה אכן נושא השרוי במחלוקת בין הפוסקים.

(בכלל, זה קצת עצוב שכל כך הרבה לומדים תורה בישיבות ובודדים מהם למדו הלכות תלמוד תורה מהתחלה ועד סוף ברמב"ם או בטור או בשולחן ערוך...

זה כמו שאנשים לא ילמדו הלכות חגים לקראת החגים.)

זה שהטענה נכונה על רבים בציונות הדתית זה לא סותר את נכונותה.

לא הבנתי איך הטענה שלך בסוף רלוונטית להלכה או לדברי רבותינו.

(ואגב, אפשר לוותר על התקציבים לשניהם)

אבל ממה שאני מבין, זה הרבה יותר מסכסוך פרטי בין גיסים. זה הפך לוויכוח מגזרי בין פלגים אידיאולוגים ליטאים.

הנקודה היא לא למצוא מקום ללמוד. באמת שיש הרבה מקומות. הויכוח הוא מיהו הפלג האידיאולוגי שממשיך את המותג "פוניבז', אם הישיבות". לכן זה לא סתם לפרוש ולהקים במקום אחר.

כמובן שמבחינתי זו בדיוק הסיבה לא לתרום, רק מסביר למה זה לגיטימי מבחינתם.

ברור שלא הינו בקלות מוותרים.

שאני קצת עובד בו.

אין לי שום דעה אישית עליו. כעיקרון למדתי בבני ברק בשנים קשות וחוויתי את האלימות שהייתה בעת הפילוג עצמו (לפני כ21 שנה, לאחר פטירת הרב ברמן זצ"ל). היו לי חברים משני הצדדים, כולל בנו של הרב מקרוביץ עצמו.

עדיין אני חושב, שאם אדם אחד חושב שמגיע לו משהו ובכדי להשיג את זה הוא יצטרך לבלגן סדרי בראשית, הייתי מאוד מעריך אם הוא היה מוותר - וכל עוד מדובר בתלמיד חכם ובבלגן כל כך עוצמתי, בפירוש הייתי מצפה שהוא יעשה את הצעד הזה - זה לא אומר שהוא טועה או שהוא לא בסדר, הבהרתי את זה קודם ואני חוזר ומבהיר את זה שוב.

אני לא בטוח שאת האלימות הפעיל צד פלוני או אלמוני, המריבות הראשוניות בפוניבז' התחילו עוד לפני הרב מרקוביץ (כמדומני שגם אז צד "המחבלים" היה אלים ומחלל שם שמים גדול בהרבה מ"השונאים", ואכן השונאים הבינו את משמעות המחלוקת ולקחו צעד אחורה כפי שראוי לנהוג). לכן כלל לא הזכרתי את האלימות בדבריי (רק לגלגתי שיש לזה לגיטימציה בישיבת פוניבז', אבל לא התכוונתי בהכרח לצד מסוים).

כדי להבין איך כן אמורים להתנהג במצב כזה, אני מציע לך להסתכל על מריבות דומות שאירעו בישיבות שונות: במרכז הרב, הרצי"ה לא הסתדר עם הרב אריאלי, אז הרב אריאלי עזב והמשיך את הרבצת התורה שלו באופן שכולם היו מרוצים; הרב שפירא לא הסתדר עם הרב טאו, אז הרב טאו עזב והקים לעצמו ישיבה משלו, היה קצת מריבות הם לא הפכו את הישיבה לזירת קרב ואת התלמידים ללוחמים/קבצנים; בישיבת חברון היו לא מעט מריבות - עם הרב חיים סרנא (ובכלל זה עם הרב פרבשטיין), הרב אזרחי, הרב זקס ועוד ועוד - איכשהו הישיבה הצליחה להישאר שפויה, ומקסימום הלך תלמיד חכם ומימן בעצמו ישיבה למי שאוהב אותו ורוצה לשתות את דבריו בצמא (ולא תמיד זה קל, תבדוק כמה היה קשה לתחזק כלכלית את ישיבת עטרת ישראל, וכמה כסף וזמן ודיני תורה היו עד שישיבת כנסת הגדולה עמדה על הרגליים). גם אם היו מריבות קטנות, הן הסתיימו מהר, ובוודאי שלא ציפו שהתלמידים יסתובבו ברחובות כדי לגייס כסף. בישיבת גרודנא, איך שהתחילו מריבות, הרבנים המבוזים הודיעו שכל התלמידים הולכים הביתה עד להודעה חדשה, ואכן קבוצת התומכים שלהם פתרה את הבעיה תוך שבוע-שבועיים.

נתתי לך רשימה די ארוכה של אנשים לא פחות יפים, חכמים וצודקים מהרב מרקוביץ, ואתה רואה ארסנל של פרקטיקות שמשאירות את המריבות במקום מכובד ופותרת את הבעיה בלי להפוך את התלמידים ל"מוציאים לפועל" של הרב שלהם. על זה אני מדבר, ופירוש לא על צדק ויושר ולמי מגיע.