מה היה המצב הביטחוני והמדיני של ישראל כיום (פברואר 2026) אם היינו מקשיבים ב-2022–2023 לעצות של חלקים ניכרים בשמאל-מרכז – שדרשו התערבות ברורה יותר במלחמת רוסיה-אוקראינה, הצטרפות לסנקציות כבדות נגד מוסקבה, אספקת נשק מתקדם לקייב ו/או עמדה חד-משמעית נגד פוטין?
במילים אחרות:
אם היינו שורפים את הגשר עם מוסקבה כמו שדרשו אז חלקים ניכרים מהשמאל והמרכז-שמאל (כולל הצהרות חריפות של לפיד ושות'),
– האם היינו מצליחים להמשיך לתקוף מטרות איראניות בסוריה בחופשיות כמו בשנים האחרונות?
– האם רוסיה הייתה מאפשרת לנו את חופש הפעולה האווירי שם, או שהייתה סוגרת לנו את השמיים ומגבה את איראן וחיזבאללה בצורה הרבה יותר אגרסיבית?
– האם היינו מקבלים היום פחות או יותר תמיכה רוסית (או לפחות אי-הפרעה) מול איראן, סוריה וחיזבאללה – במיוחד אחרי 7 באוקטובר ובמהלך המלחמה בצפון?
– והאם היו לנו יותר או פחות חופש תמרון מול ארה"ב, כשוושינגטון עצמה מתמרנת בין שתי הזירות (אוקראינה ועזה/איראן)?"
רוב המומחים לביטחון לאומי (גם כאלה שלא נחשבים ימנים) הסבירו כבר אז שה"נייטרליות הישראלית היחסית" (בלי נשק קטלני, בלי סנקציות ישירות, עם גינוי מילולי + סיוע הומניטרי) היא בדיוק מה שאפשר לנו לשמור על האינטרס הקריטי בסוריה – תיאום עם רוסיה נגד איראן.
אז השאלה האמיתית היא: האם המחיר של "לעמוד על הצד הנכון ההיסטורי" (כפי שקראו לזה אז) היה שווה את הסיכון להפוך את חיזבאללה ומיליציות איראניות בסוריה למסוכנות בהרבה עבורנו – ובמיוחד ב-2023–2025?
מה דעתך – היינו במצב טוב יותר או גרוע בהרבה אם היינו "מתיישרים" עם המערב באופן מלא כמו שדרשו אז?
