בחרתי לכתוב על נושא זה בשל היותו מעשי עד מאוד ויש בו חוסר בהירות אצל מי שלא מכיר את הסוגיה, אז להלן איזשהוא סיכום שעושה קצת סדר בראש
יסוד דין טלטול מוקצה ופרטיו
יסוד איסור טלטול מוקצה, רמוז בפסוק "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" – בשבת משתמשים רק במה שהיה מוכן לשימוש ביום שישי. חפץ שהאדם לא חשב שישתמש בו בשבת, הרי הקצה דעתו ממנו (ומכאן השם "מוקצה", במלרע, מבחינה לשונית), כלומר ניתק והסיח ממנו דעתו, וממילא החפץ אינו 'מוכן' לשימוש בשבת. נאמרו עוד כמה טעמים פרקטיים בסברת איסור טלטול מוקצה, ולא נאריך בזה כאן.
כל הכתוב להלן מבוסס על שו"ע ומפרשיו בסימן ש"ח
אנו רגילים להתייחס לכל החפצים העונים לשם "מוקצה" כשייכים לקטגוריה אחת. אך באמת יש הבחנה בין כמה סוגים, שלהם רמות חומרה שונות. יש מחלוקות רבות בפרטים ולא נכנסנו כאן למה שלא היה הכרחי. להלן המסגרת הכללית ביותר של הסוגיה, שאינה שנויה במחלוקת:
ישנם ארבעה סוגים עיקריים של מוקצה-
מוקצה מחמת גופו – דבר שאינו מיועד לשימוש האדם: עצים ואבנים, עפר, פסולת וכד'
מוקצה מחמת חסרון כיס – חפץ יקר ורגיש שהאדם מקפיד שלא להשתמש בו סתם לשימושים אחרים: מצלמה, סמארטפון, ויש דעות שאפילו דפי נייר להדפסה, שאע"פ שהם לא יקרים, מכל מקום האדם שומר עליהם שלא יתקמטו וכד'
כלי שמלאכתו לאיסור – חפץ שמיועד לשימוש האסור בשבת, אך אפשר להשתמש בו גם לפעולות היתר: מספריים, פטיש ומסמרים ושאר כלי עבודה, מחט,סרגל, וכן הלאה.
בסיס לדבר האסור – חפץ שהניחו עליו בכוונה תחילה חפץ מוקצה לפני שבת, על מנת שיישאר עליו בשבת, ואכן המוקצה היה על אותו בסיס בזמן כניסת השבת. במקרה זה הבסיס עצמו הופך למוקצה. כגון, שולחן קטן של מנורת לילה, פמוטים שהדליקו עליהם נרות שבת.
ויש גם ארבעה סוגים של טלטול:
לצורך גופו – להשתמש בגוף החפץ.
לצורך מקומו – לפנות את המקום שבו מונח החפץ.
"מחמה לצל" – לצורך החפץ עצמו, שלא יינזק, כגון להעביר דבר שאור וחום השמש מזיקים לו, למקום מוצל, או לקחת חפץ למקום שמור, להכניס לבית דבר כדי שלא יירטב בגשם.
לא לצורך כלל – כפשוטו.
כעת נצליב בין סוגי המוקצה לסוגי הטלטול:
מוקצה מחמת חסרון כיס, וכן מוקצה מחמת גופו – הם החמורים ביותר, ואסור לטלטלם כלל.
בסיס לדבר האסור – דינו כדין המוקצה המונח עליו.
כלי שמלאכתו לאיסור – מותר לטלטלו לצורך גופו וכן לצורך מקומו, אך אסור לטלטלו לצורך הכלי שאינו צורך האדם כרגע (מחמה לצל), וכל שכן שאין לטלטלו שלא לצורך כלל. כאן מונחת קולא שאינה ידועה כל-כך. אם כי לדעת המשנה ברורה היתרים אלו קיימים רק כשאין לאדם אפשרות לעשות את רצונו בחפץ של היתר. למשל, לפתוח שקית חלב ע"י מספריים – זהו טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו, המותר. אך למשנ"ב הנ"ל, כיוון שאפשר בסכין, שמלאכתו להיתר, אסור ליטול לשם כך מספריים. ויש שחלקו על המשנ"ב והתירו בכל אופן.
ועכשיו נעבור לטלטול כלי שמלאכתו להיתר, כלומר כלי שמיועד למלאכה המותרת בשבת, כגון כלי אכילה, שולחן וכיסאות. שמותר כמובן לטלטלו לכל צורך שהוא, אבל אסור לטלטלו שלא לצורך כלל. וכאן מונח גם כן דין שלא כ"כ ידוע. תשאלו: למה שמישהו יטלטל שלא לצורך? אז תשימו לב לתנועות שלכם רק בשעה הקרובה, ותספרו כמה פעמים הזזתם חפץ בלי שבאמת היה בזה צורך. זה הרגל שלא שמים לב אליו, אז בשבת צריך פשוט להיות מודעים לזה. למשל: יש כאלה שרגילים אחרי יציאתם מחדר, אוטומטית לסגור את הדלת. ואם עכשיו אין מישהו בחדר, ואין שום סיבה אחרת לסגור את הדלת? זו דוגמא לטלטול שנעשה מתוך הרגל ולא מתוך כוונה לצורך מסוים. אז לא בשבת.
כאמור, מגבלה זו היא רק בכלי שמלאכתו להיתר. אבל באוכלים ומשקים וספרי קודש אין מגבלה כלל ומותר לטלטלם גם שלא לצורך כלל. ויש אומרים שגם כלי אכילה מותר כנ"ל, אך יש חולקים על כך.
זוהי השביתה המוחלטת בשבת, לא לפעול סתם. לנוח, להרגע, להרפות.
"אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כתקנן מיד נגאלין" -
"כי אות היא ביני וביניכם, לדעת כי אני ה' מקדשכם!!"
המשך שבוע נעים!
