כל מי שעולה להר חייב לפסוק כמו הרב ליאור בכל חייו? אסור ללכת בביתו ע"פ הרב אריאל?

אתה שואל אם יש מזרוחניקים שעולים להר?

כן, יש.

אתה שואל מה הדרך לתקן שיעלו בצורה נכונה?

בהחלט לא להשאיר את ההנהגה בידיים שלהם, קח אחריות ותתחיל להוביל.

לצערינו היום הנהגת המדינה היא חילונית בגלל שהציבור הדתי ברובו נשאר בחו"ל בזמן הקמת המדינה ולא לקחו כמעט הובלה, יש על זה אגרת של הרב זצ"ל(צריך למצוא מדוייק).

חובת ההוכחה עליהם. הרב זצ"ל גם מחה בכל תוקף נגד בעיות הלכתיות, מה שמעטים מהרבנים העולים עושים ואדרבה, חלק מהם גם מקדם את הבעיות הללו או לפחות מעלים עין. מזכיר לך שניהלנו כבר את הדיון הזה: הרב יהושע כ"ץ: באיזו זכות אתם מתפללים בהר הבית? - הר הבית

ברור שלא כל העולים פוסקים ע"פ הגר"ד ליאור... הוא פוסק כמו הרב ישראל אריאל ולכן הוא עשה את זה.

הוא השתתף במניין שהיתה בו תקיעת שופר בשבת שזה דיון אחר לחלוטין.

לרבנים?

 

 

 

גם אם היו אוסרים לעלות הייתם עולים כמו שלמרות שאף אחד לא מתיר ליטול לולב בשבת אתם נוטלים.

בחיים ואנחנו קמים בבוקר ואמרים טוב אין לי מה לעשות היום, אז אני יעלה להר הבית?!

הרבה עולים בעקבות כך שיש מחלוקת ואחרי בירור מעמיק נראה להם לסמוך על המתירים(כפי שכבר הובא כאן בעבר, יש לשיטה הזאת אסמכתות מהמון מקומות).

 

זה שלכם זה לא נראה טוב בעין, שלא כולם פוסקים ע"פ האוסרים, אין הופך את כולם למתירי איסורים מהכרס.

למחקרים. 

לא שיש בעיה מחקרים

בין עליה להר לנטילת לולב בשבת זה דבר אחד הפנמת המצב והבנת המציאות שאיננו בגלות כבר. זהו

@אחד האורחים

האם הולכים לפי גדולי הפוסקים או שכל אחד עושה מה שהוא רוצה (ע"ע עליית נשים נגד גדולי הרבנים העולים וכיו"ב).

ומי הסמיך פרופסורים ועיתונאים לחלוק על הש"ס בגלל שאנחנו בגאולה?

 

או שאולי מיסטר סגל הפנים את הגאולה יותר טוב מהרצי"ה, מר' אברום, מהרב ליאור?

והפסיקו ליטול לולב בשבת בארץ ישראל רק כי בבל לא נטלו

שופר בר"ה שחל בשבת? גם בהר הבית אסור - חדשות כיפה סרוגה

והרבנים שהזכרתי הם חלק מה"פחד בציבור הכללי" ולא מפנימים את הגאולה?

 

רק ארנון סגל ויואל אליצור עלו על סוד הגאולה?  לא נאיבי מידי?

להם בעיה שאפרסם את שמם ברבים אז לא אכתוב

אנשים שאתה טוען שהבינו את עניין הגאולה יותר מר' אברום והרב ישראלי, יותר מהרב אליהו והרב קאפח, יותר מהרצי"ה והרב הנזיר, יותר מהרב חרל"פ ו....?

לשיטתך שניתן לחלוק על השו"ע - ברור..

 

אבל יהודים ירא"ש קלאסיים, שמקבלים את ההיררכיה התורנית, לא יאמינו לקביעה הנ"ל, מה לעשות.

הגישה ההלכתית שלו הרבה יותר זהירה ומתחשבת בקודמיו, מאשר בעלי 'האומץ ההלכתי'. אם חשוב לך שאתן דוגמאות, אשתדל לחפש.

וזו על אף גדלותו העצומה בתורה.

היה קיים עוד לפניו ונתקן ע"י ת"ח שבהחלט היו ברי הכי לכך. שוב אתה כותב דברים פשוט לא נכונים.

היתר שנהג לפניו. (ברצף מתרמ"ט ומבוסס על היתרים קודמים מדורות רבים)

חמשה דברים צוה ר"ע את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין....

אמר לו אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול.

(פסחים קיב א)

 

של רבי עקיבא

אני מכיר את זה. לא צריך "לראות את ההקשר"

בפשטות הטעם ששייך בשופר, שייך גם בלולב ועליו מפורש במשנה שגזרו גם בארץ ישראל. אמנם בגמ' משמע שאחרי חורבן נטלו (באר"י) בבית הכנסת - אבל אפשר שזה דווקא בית הכנסת שבפיקוח הסנהדרין.

ובכל מקרה, הגמ' לא נעלמה מגדולי ארץ ישראל בכל הדורות, שלא עשו יו"ט שני של גלויות, אבל גם לא נטלו לולב.



אגב, לפחות לגבי שופר, בירושלמי משמע שמדאוריתא לא תוקעים בשבת, בשונה מהבבלי שכותב שזו גזירה משום טלטול. (וי"ל שדרכו של הירושלמי להסמיך דרבנן על הכתוב בלי שישמע מלשונו שזה אסמכתא גם כשזה אסמכתא ואכמ"ל.)

את הסברא שארנון סגל הביא במאמר שלו בשם הרב יואל אליצור שמעתי גם מרב יותר שמרן (הוא לא פסק זאת הלכה למעשה, כך שלא אתלה בשמו, אבל הסברא אינה יחידנית).

זה כל מי שעולה?

שהוא לא נסמך עליהם. שיודה שהוא נסמך רק על הרב יואל אליצור. גם כן אילן גבוה להיתלות בו...

אתה רציני?

אין לי שום עניין לפתוח איתך את הנושא מחדש, אא"כ תסכים לשמוע ולקבל שיש צד מסויים(גם אם הוא טועה) לומר קצת אחרת ממך.

 

אם תסכים אז בקצרה: הרבנים היום אינם מובילים אלא בעיקר נותנים אסמכתא לעולים. אין הנהגה רבנית שמובילה את העליה(חוץ מכמה בודדים). כל הרבנים שהצטרפו להיתר לעלות להר, רק נתנו פסק מתיר בלי להוביל בעצמם או ע"י נציג שלהם. לכן היום במנהיגי העליה ישנם אנשים שלצערינו רק משתמשים בהיתר בלי לכפוף את עצמם לרבנים.

 

בדומה לכך ניתן לראות את ההבדל בין הרבנים שרק התירו עליה לארץ ישראל ובין הרבנים שהנהיגו עליה לארץ(שלצערינו היו מעט כאלה שהנהיגו בפועל ולא רק התירו) ולכן ישנו רק ציבור יחסית קטן במדינה שפועל על 'מדינה יהודית' שקיים בעיקר בעקבות הרב זצ"ל ותלמידיו, הגרי"ד סולובייצ'יק ותלמידיו.

תחשוב מה הייתה המציאות היום אם כל הרבנים שהתירו עליה גם היו מנהיגים אותה, היינו ציבור ענק שמנהל את המדינה ולא רק שותף שולי בקואליציה(או במקרה של היום, באופוזיציה).

להתחיל לתמוך כדי להתנגד לבעיות ואז פתאום גם הרבנים התומכים יזרמו איתם. הזוי.

" אין לי שום עניין לפתוח איתך את הנושא מחדש, אא"כ תסכים לשמוע ולקבל שיש צד מסויים(גם אם הוא טועה) לומר קצת אחרת ממך."

 

אם תרצה, אז לרוב בדיון נהוג לכתוב כך: "אתה מצפה מהרבנים המתנגדים להתחיל לתמוך כדי להתנגד לבעיות וגם מצפה שהרבנים התומכים יזרמו איתם?" ולא לסיים כך: "הזוי."

 

זה מה שנקרא דיון מתוך הקשבה שיש בסה"כ קצת שכל גם לצד השני שכדאי לשמוע אותו, אולי לא כמוך, אבל לפחות קצת.

אני בהחלט משתדל ללמוד ולהקשיב לכל דעה בנושא.

סיפור אישי: הפסקתי לעלות לתקופה של חצי שנה בעקבות החוברת של הרב אב"י סלבצקי, עד שפגשתי אותו ודיברתי איתו על הנושאים בחוברת(שיחה של שעות).

זה בדיוק מה שאני טוען: כשנראה לך שמותר - אתה עולה. כשנראה לך שאסור - אתה לא עולה. הכל לפי הבנתך ולא לפי הוראת רבותיך. אם תשתכנע שצריך לתקוע בשופר בשבת - תעשה גם את זה. אז אל תגיד שאתה סומך על רבנים. תגיד שאתה סומך על עצמך.

אם לא היה אף אחד שמתיר, לא הייתי מעז על לחשוב לעלות. אבל אחרי שראיתי שיש מתירים ויש שאוסרים ולמדתי את הסוגיא לעומק ודנתי על זה עם רבנים שמתירים ורבנים שאוסרים החלטתי להיסמך על דעות המתירים.

כמו שמובא בהרבה מן הפוסקים שניתן לפסוק כך, וכבר הבאנו לזה בעבר מקורות רבים.

הרב ליאור אוסר על נשים לעלות. הן עולות או לא? הרב ליאור אוסר להתקרב לרמה. העולים מתקרבים או לא? ואז הם אומרים שיש רבנים אחרים שמתירים... האם הם שואלים את הרבנים ועושים מה שהם אומרים, או שאם "יש מתירים ויש אוסרים, הם מחליטים להיסמך על דעת המתירים"?... אז שלא ידברו בשם הרבנים. שידברו בשם עצמם.

" אין לי שום עניין לפתוח איתך את הנושא מחדש, אא"כ תסכים לשמוע ולקבל שיש צד מסויים(גם אם הוא טועה) לומר קצת אחרת ממך."

יש יותר מכשולים. העולים רק מרשים לעצמם יותר ויותר. הסיפור של ארנון סגל מוכיח בצורה הטובה ביותר (כמו גם העליה לרמה עצמה של חלק ממנהיגי העולים לפני זמן מה). אתה יכול להמשיך להיתמם ולטעון שאם עוד כמה רבנים יתמכו המצב יהיה טוב יותר. בינתיים המצב הפוך. חובת ההוכחה על הרבנים התומכים.

של הצד השני, אתה מוזמן בשמחה.

אם אתה רוצה להשמיע את מה שיש לך לומר, אני מבקש שפשוט תפתח לעצמך שרשור חדש ותגיב שם לעצמך. אין לי עניין להגיב מתוך ידיעה שאני אקבל בעיקר השמצות, כינויים ואמירות על כמה אני מנותק מהמציאות, הזוי וכו'.

אתה מתעלם מהבעיות שמייצרת העליה להר, וטוען שאם רק הרבנים המתנגדים והרה"ר יתמכו בעליה - הכל יסתדר (והממשלה גם תייצר משבר מול ירדן כדי להעיף את הווקאף ולתת לרבנות לקבוע גדרות)... ספר את זה לרבנים שכבר תומכים (או שאולי הם בכלל מרוצים מהמצב)... אולי לשיטתך גם כדאי להצטרף לתומכים בפירוק הסטטוס קוו בעניין השבת, נישואין אזרחים וכו', למשל. ככה נוכל אולי להציל מהם קצת...

עזבתי את הדיונים מסיבה אחת פשוטה, אי אפשר לדון כאשר צד אחד רוצה רק להשמיע את דעותיו בלי לשמוע את דעות החולקים. ועוד שהוא נוהג להדביק להם כל מיני כינויים.

 

(הייתה כמובן עוד סיבה, שר"ה התקרב, אבל זה היה שולי יחסית).

 

ומשום מה עד עכשיו עוד לא ראיתי אותך אומר, 'יודע מה, אני מסכים להקשיב ולקבל שיש מישהו שחושב 'טיפה' אחרת ממני'. לא חייבתי אותך להסכים איתי, לקבל אותי, לפסוק כדעותיי. אבל אם אתה רוצה לדון אתה צריך לפחות לקבל את זה שאני חושב אחרת ממך וכנראה שיש לי 'טיפה' שכל ששווה לשמוע, אע"פ שהוא טועה.

 

ואני מודיע מראש, שכרגע מהסיבות הנ"ל, אין חשק אפילו לפתוח איתך דיון(מה שעד עכשיו עוד הייתי מוכן).

הפורום הזה, לפחות בשבילי, נועד לדיונים והרחבת דעות. לא כדי להשתלח אחד בשני או למצוא תירוצים כמה הצד השני הוא 'דביל'.

גם לא זכור לי שכתבתי שאני לא מוכן לדון. פורום מטבעו נועד לדיונים. אני טענתי את טענותיי. אתה השבת בעיקר שאם הרבנות תתמוך בעליה היא תקבל שליטה על הנעשה בהר. אלו דמיונות שלך שאין להם שום אחיזה במציאות. אם היתה אחיזה, הרב גורן כבר היה דוחף לשם. הוא לא ניסה לעשות זאת ואנחנו גם יודעים למה (לא, לא בגלל שרבנים אחרים לא תמכו).

אמר שהוא חושב שזאת טעות

אולי לא כולם אבל חלקם בהחלט כן. גם ממש לא היו צמודים לקיר. אתה כותב דברים פשוט לא נכונים.

אתה יכול לראות בתמונה שהם ממש *לא* נצמדו לקיר, אתה יכול לראות בפוסט שהוא חושב שזו *לא* היתה טעות (הפוסט נכתב כמה חודשים אח"כ) ובתגובה אתה יכול לראות (בתשובה לשאלה שנשאל) שהוא מתכנן לעלות *גם בעתיד*. https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=2006678686014900&id=100000183658777&comment_id=2006681892681246&reply_comment_id=2006684922680943 בקיצור, אתה כותב דברים לא נכונים.

@גוזמבה

כתבת "הלכו צמוד לקיר" - לא הלכו צמוד לקיר. זה גם לא סתם "אחד מהעולים" אלא הדובר של מטה ארגוני המקדש. בקיצור, אתה *שוב* כותב דברים לא נכונים.

אישה שלא פוסקת לפי הרב דב ליאור לא מחוייבת לדעתו בנוגע לעליה להר

בטח לא ברמה של להתיר מה שאסרו הגר"ש גורן והגר"ד ליאור להבחל"ח.

שהתירו חז"ל והרמב"ם?

 

זה נראה שאתה ממש ממש ממש ממש לא בסוגיה.

ובין עשרות ומאות הרבנים שאסרו מיד אחרי מלחמת ששת הימים היו עוד כמה ברי הכי.

כל הסיבות לאסור הם ע"פ חז"ל והרמב"ם.

https://www.makorrishon.co.il/news/269933/

בסדר הצגת הדברים שם, שקשור לנקודה עקרונית מאוד לגבי מה שהוא כתב.

כבר בימי חתימת הבבלי, החגים היו ע"פ לוח קבוע, ולא היה ספק אמיתי מתי יו"ט ראשון של סוכות.

אבל לא זכור לי שראיתי איפשהוא שהגמרא מניחה שיש לוח קבוע.

אבל בכל מקרה @אדם כל שהוא הטענה הבסיסית שלהם היא שחו"ל מתנהגים כאילו יש ספיקא דיומא (בין אם באמת היה להם כזה, ובין אם לא), ובארץ ישראל נמשכים אחרי מנהג חו"ל. 
לדעתם, בזמן הזה צריך להפסיק את ההימשכות אחרי מנהג חו"ל.

אולי גם יחזרו לסבב הקריאה בתורה של שלוש וחצי שנים? (במצב כזה הם אולי יטלו לולב שבעה ימים, אבל לא תהיה להם שמח"ת...). אני חושב שהתשובה ברורה גם לך. איסור נטילת לולב בשבת הוא גזירה שפשטה ב*כל* ישראל וא"א לבטל אותה. גם אם פרופ' יואל אליצור חושב אחרת (אגב - הוא גם חושב שבחלק ניכר מערי א"י צריך לחגוג פורים בט"ו).

יש מנהגים שונים, ויש סיבות שונות לביטול שלהם.
זה לא עניין של גזירה שפשטה בכל ישראל. יש מחלוקת מה בדיוק משמעות המשפט "כיון דלדידן לא דחי, לדידהו נמי לא דחי", והבעיה מתחילה כיוון שכולם מסכימים שבזמן שהבית היה קיים לבני ישראל דחה לבני חו"ל לא דחה, והשאלה האם זה שהמקדש קיים משמעותו ספציפית המקדש, או שהמשמעות היא שהמרכז הרוחני של עם ישראל נמצא בארץ ישראל.
(יש גם מקום להסתפק בנושא בדברי הרמב"ם, שמדבר על "מקדש להיתלות בו", מה משמעות התלייה במקדש, ובהתאמה, האם זה דווקא במקדש או ביישוב יהודי בארץ ישראל.)

 

הדיון על פורים לא כ"כ קשור פה, אבל אם הזכרת אותו: עד כמה שידוע לי אין חולק על כך שמעיקר הדין צריך לנהוג בט"ו בכל מקום שידוע שהוא עיר מוקפת חומה. השאלה כמה הרבנים בימינו מוכנים לסמוך על המחקר ההיסטורי ועל אמינותו קשורה הרבה פחות למקורות ההלכתיים, והרבה יותר לגישה של הרבנים לעולם באופן כללי.

השאלה היא האם הסמכות לשנות מהמקובל בידינו מסורה בידי כל אחד או בידי גדולי הפוסקים. פרופ' יואל אליצור בשום אופן אינו נמנה עליהם ובכל זאת הוא חושב שבכוחו לשנות ולהכריע אם לנהוג כפי המקובל או לשנות. כך הוא מבקש לשנות מהנהוג בכל העולם (מלבד ירושלים) בעניין פורים וכך הוא מבקש לשנות מנהוג בכל העולם בעניין נטילת לולב בשבת. לאו כל כמיניה. הוא היה רוצה גם לנסות לחזור לקדש ע"פ הראיה, אבל הוא מבין שאף אחד לא שואל אותו. כאן הוא חושב שהוא יכול להכריע לעצמו ע"פ דעתו נגד כל עמ"י וגדוליו בלי יוצא מן הכלל רק כי ככה נראה לו. זה לחלוטין נגד ההלכה, וכבר כתב הראי"ה בעניין חידוש הסנהדרין ודברים העתידים אולי להשתנות על ידה מפני שהם "דינים וחומרות שאנו נוהגים... מפני רפיון הכוחות שנתדלדלו בהמשך זמן הגלות הארוך" והבהיר שעד שיקום בי"ד הגדול, "כל העומד להרוס ולעקור נטוע, לבטל מנהגים ותקנות ודינים שאנו נוהגין ע"פ רבותינו הפוסקים, הוא רשע וקוצץ נטיעות של קדשי עמנו ועתיד לתן הדין".

זו מסקנת הסוגיא-

"והא יום טוב הראשון דלדידן לא דחי ולדידהו דחי אמרי אלדידהו נמי לא דחי ואלא קשיא הני תרתי דתנא חדא כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית ותני' אידך לבית הכנסת ומתרצינן כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים לא אידי ואידי בזמן שבית המקדש קיים ולא קשיא כאן במקדש כאן בגבולין."

 

כלומר, הגמרא דוחה את התירוץ שהמשנה על בית הכנסת היא אחרי החורבן, כיוון שאז כבר לא נוטלים לולב. כלומר, גם בתקופת התנאים, שבוודאי המרכז התורני היה בארץ, כבר לא היה צריך ליטול לולב בשבת.

מתי כן? כשבית המקדש היה קיים, ובמקדש כל העם הביאו את לולביהם מערב שבת להר הבית, אז בגבולין הביאו לבית הכנסת.

[כאמור, לא כ"כ עיינתי בזה], שהם צודקים שהסיבה היא שבחו"ל מתנהגים כמו ספקא דיומא, ובא"י מתנהגים ע"פ מנהג חו"ל.

 

פירושו של דבר, שבתקופה שהייתה עדיין קהילה חשובה ומשמעותית בא"י ששימרה את המנהגים הקדומים, קבעו חכמי ישראל שעדיף שהקהילה הזו תיגרר אחרי מנהגי הקהילה הגדולה יותר והדומיננטית יותר בחו"ל ולא תיטול לולב, כדי שיהיה מנהג אחיד בכל עם ישראל בנקודה הזו.

 

ואם הם קבעו כשהאחידות בנקודה הזו כ"כ חשובה ודוחה את נטילת הלולב, עכשיו, כשיש מנהג אחיד, ועדיין למעלה ממחצית העם בחו"ל, ורוב מוחלט מיושבי ארץ ישראל וחכמיה, לא נוטלים לולב בשבת כל שכן שהאחידות היא סיבה שקבוצת מיעוט קטנה לא תשנה מההכרעה שרוב מוחלט של עם ישראל נוהג על פיה.

 

והיא עוזרת לי לענות לעצמי על השאלה "למה אני נטלתי לולב בשבת"

אבל לפחות מצד הסברא, אני מקווה שהסברתי את הסברא שלהם (אגב, יש חשיבות להבעת הדעה הזו, גם אם אתה מצהיר שאתה לא נוהג לפיה הלכה למעשה, כיוון שראוי להתחיל להניע דיון שבסופו רוב עם ישראל יסכים ליטול לולב בשבת.

אתה נשיא הסנהדרין? אולי ראוי גם להניע דיון שבסופו כל עם ישראל יאכל קטניות בפסח או ישא שתי נשים?

מדוע הוא לא נוטל לולב בשבת, אף על פי שזו מצווה מדאורייתא.
מי שעונה לעצמו "זו גזירת חכמים", וליבו שקט עם התשבוה הזו, מצוין.
כיוון שהנושא הזה לא פשוט כל כך, והרבה מהסיבה היא "אנחנו לא משנים", אז התשובה צריכה להיות מעט מורכבת יותר.

במובן זה דומה הדבר, אולי, לשאלה: אם יהיו לי רק אורז וסילקא, האם אניח שני תבשילים על קערת הסדר (לא יודע מה אענה לעצמי באותו מצב, אבל להגיד שבוודאות לא אניח אני לא יכול). או לשאלה: נניח שהיו נוהגים היום לייבם [ונניח בצד את השאלה למה לא, כי זה טיפונת יותר קל כיוון שמסלול החליצה גם הוא דאורייתא] והיה מקרה של גבר נשוי שאחיו מת, האם הייתי פוסק שלא ייבם רק בגלל חרם דרבנו גרשום.

אתה חושב: "הרבה מהסיבה היא "אנחנו לא משנים", אז התשובה צריכה להיות מעט מורכבת יותר",

כשהסיבה הפוכה לחלוטין - השאלה היא אחרת - - הר הבית

דיקטטורה הלכתית זה משהוא שמעולם לא היה בעם ישראל. 

מעולם לא כל אחד יכל לפסוק בכל דבר. זו המצאה של הדור האחרון. עקבתא דמשיחא.

אבל היררכיה שבה אדם מכפיף את עצמו. לא שמכפיפים אדם למישהוא אחר.
אם אני חש שכתפי לא מספיק רחבות, וודאי שאפנה לרב גדול ממני. אם אני חש שכתפיי מספיק רחבות בשביל שאלה זו או אחרת, ייתכן שאני חצוף, אבל אין עלי איסור לפסוק בשאלה זו.

אוהו, יצילנו ה'..

אז אני יכול לחלוק על השו"ע?

(השאלה אם אתה רוצה, ואם יש לך סיבה טובה לעשות זאת. לא טענתי שרצוי לקום כל בוקר ולהחליט על כל עולם ההלכה. אבל אם יש סוגיא שלמדת כמו שצריך, והגעת למסקנא שהדעת נוטה אחרת מהשו"ע, אתה יכול לפסוק על פי הבנתך בסוגיא).

אם אתה חושב ככה, אין לי מה לעשות.

חוץ מלישא כפי השמימה ולהתפלל שיחנון ה' את עמו בחכמה בינה ודעת, ולא ירבו בעלי דעות משובשות שכאלו.

זה היה לפני היותם גדויילים

ולמה אני צוחק?

אם מה שכתוב בכ.א. שלך נכון - מוטב שתסיים בגרויות לפני שתביע עמדה מי יכול לספוק במה. רצוי שגם תסיים כמה מסכתות לפחות...

כותב הינו ברמה הזאת.

וגם אם כן זאת דרך רבותי

, כמה שנים צריך ללמוד אדם כדי שתהיה מוכן לסמוך עליו כשהוא חולק על השולחן ערוך?

יכול להימנות על הרשימה הזו?

יש מספיק גדולי-גדולים שלא כתבו ספרים או שכתבו רק לעת זקנתם ויש גם כאלה שחיבוריהם יצאו רק לאחר פטירתם.

או שאתה הולך לחומרא?

ולכן באמת הוא חושב שאי אפשר להוכיח שפרופסור אליצור וארנון סגל הם פחות מאביי ורבא.

בעיה באמת

 

נער בישיבה תיכונית, בחור ישיבה, אברך כולל, רב צעיר שהרגע קיבל סמיכה, או גדול הדור... כולם אותו דבר...

אבל אני שואל עליך ספציפית, איך אתה קובע אחרי איזה רב שחולק על השו"ע אתה מוכן ללכת.

עניתי לך שלא. אבל באמת גם אתה מבין שיש פערים, אלא שאתה לא מבין שיש יותר מדרגות מאלו שמניתי. אז תתפלא, יש יותר מדרגות מאלו שאתה חושב או מבין שיש. יש רמות של גדלות ומי שקצת יודע תורה, מבין מי נמצא בשורה הראשונה ומי לא. לצורך העניין, אתה יכול לבדוק עם מי רבנים מתייעצים כשמגיעים אליהם שאלות חמורות או אילו רבנים עוסקים בסוגיות דוגמת התרת עגונות.

2. הנושא של המשקל שנותנים הראשונים להבנתם בסוגיא מול הכרעת הקודמים להם, ומול המנהג הוא גדול ורחב. 

וזו אחת הסיבות, שלא מספיק להכיר את הסוגיא הנקודתית, כדי לדעת לפסוק.

דוגמא לראשון שמורה למעשה נגד הבנתו בסוגיא, זה הרמב"ם בשמיטה ויובל פרק י. והרמב"ם נחשב דווקא לפוסק עצמאי מאוד.

 

ייתכן שיחלקו עליו, וימליצו לציבור הרחב לא לפסוק כמוהו. אבל לטעון שהוא לא בסדר זה לא נכון.

ראה כאן: רבנים צעירים – דעו מקומכם

 

מעתיק כאן שוב דברים שפרסמתי בעבר בהקשר אחר,

שכתב הגר"א שפירא זצ"ל:

 

"בתקופה האחרונה ראינו הופעות פומביות

של המלבישים עצמם איצטלא דרבנן

ופוסקים בעניינים חמורי עולם

וגורמים בכך תקלות חמורות.

 

ועל עניין זה דיברתי כמה פעמים בכינוסי דיינים

והגדרתי אנשים אלו כנמושות ונמוכי דעת

שאינם מסוגלים לשיקול דעת אמיתי של תורה

ומכשילים את הרבים בהוראות מסוכנות,

ולפעמים עד פיקוח נפש.

 

כשהיה העולם כתיקונו ידע כל ת"ח ורב את מגבלותיו

שפלוני מסוגל לפסוק בענינים של חלק א' מיו"ד,

ועל ס"ת ומקוה למשל יהסס ולא יפסוק

ללא התיעצות עם גדולי תורה,

וכ"ש בכשרות גיטין וקידושין

שדורשים דרגה גבוהה יותר של כושר הוראה.

 

ובשאלה של עגונה אפילו רב חשוב נמנע מלפסוק

מבלי לשאול את רבותיו גדולי הדור המוסמכים.

ובענינים של כלל ישראל רב רגיל, או ראש ישיבה

שלא מפורסם ששולט בכל חדרי תורה

ומוסמך לפסוק הוראת בכל מקצועות התורה

לא היה עולה על דעתו לגלות ברבים

את חוות דעתו להלכה ולמעשה.

 

הערבוביה הזאת של הדיוטות

המכתירים את עצמם בכתר של תורה

הם פרצה נוראה במעמדה של תורה.

ומכ"ש חוצפא של ת"ח קטן

שלמד כמה שנים בישיבה

מעיז בנפשו להתווכח ולחוות דעה בענינים אלו".

עכ"ל הגר"א שפירא זצ"ל השייך לענייננו.

 

בספרו 'מורשה' הובאו בהקשר זה דברי ה'נודע ביהודה'

שהבאתי בתגובה הקודמת - אעתיק כאן את המשך דברי הנוב"י:

"ובראותי הדברים הזרים הללו הוספתי חרון אף יותר ויותר.

וראה כמה גבר אצלך הילדות והשחרות

וכוספך לקפוץ להורות לההבילך בהבל הבלים כאלו

ואין הדברים כדאי להשיב עליהם כלל

וראוי אתה לגעור בך בגערה עבור זה...".

 

כמו כן, הובאו שם דברי ה'פתחי תשובה'

(אה"ע סי' י"ז ס"ק ק"מ, ויו"ד סי' צ"ט סק"ה
בשם שו"ת צמח צדק (הקדמון) סי' מ'):
"דחכם מורה הוראה בעינן כרב נחמן ורב שילא בדורם,

שכדאי המה לסמוך על הוראתם וכו',

אבל זה לא שאל אלא ללמדן היודע ספר

אבל לא נהירין ליה שבילי דהוראה

אע"פ שהוא מוסמך מה זו סמיכה

הכל יודעין שאין דינים כאלו מסורין לכל

כשאר דיני איסור והיתר בשר בחלב ונטל"פ".

 

עוד כתב הרב שפירא:

"ברור, שמי שלא יכול לפסוק בשאלות חמורות

בכל ד' חלקי השולחן ערוך, ופסקיו מקובלים בישראל,

אינו יכול לפסוק פסקים בענינים של כלל ישראל,

שהם קשים ומורכבים הרבה יותר"

[והפנה ל'דרשות המהר"ל", דרוש על התורה, עמ' מ'].

 

כידוע, היה שגור על לשונו של הגר"א שפירא הכינוי "רעבעלך",

לרבנים העוסקים בסוגיות שאינם ראויים לעסוק בהן.

 

ועוד כתב:

"רק גדולי תלמידי החכמים שבדור

שבכוחם לפסוק בשאלות חמורות בכל חלקי התורה,

ופסקיהם מקובלים בישראל,

ראויים לפסוק בשאלות אלה הנוגעים לכלל ישראל.

כל מי שלא הגיע למדרגה זו עליו להמנע מלפסוק בעניינים אלו,

ואם בכל זאת מורה הלכה - כבר קרא עליו הרמב"ם (פ"ה מת"ת ה"ד) -

"רשע שוטה וגס הרוח, ועליו נאמר: כי רבים חללים הפילה וכו'

ועליו נאמר: 'ועצומים כל הרוגיה'

אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי

והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם

וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל

הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם

והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות,

עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים קטנים מחבלים כרמים"".

 

הרב אביהו שוורץ שליט"א סיפר בדומה לכל הנ"ל,

שהרב שפירא אמר לו פעם בהקשר זה:

"איך הוא מסוגל - רב פלוני - לכתוב פסק הלכה לכל הציבור הרחב,

הרי הוא רב מדרגה חמישית, לא למעלה מזה!

הוא יכול לומר דעתו לשכנים שלו, אבל לא מעבר לזה".

 

הדור

ולא כל בר בי רב כתב ספר.

ענן בן דוד – ויקיפדיה

 

אני בטוח שתשמח לקרוא..

מוסכם (לפחות עלי) שעם ישראל קיבל את התלמוד הבבלי כספר הלכתי מחייב, ועד כמה שידוע לי מוסכם על כולם שעם ישראל קיבל את ספרות התנאים כמקורות מחייבים.

אחרי התלמוד, מותר לכל רב לפסוק על פי הבנתו, כל עוד הוא מוכיח את דעתו בצורה טובה.

(ואם תשאלו על אנרכיה, אז הפתרון שאני נותן הוא שבפני כל יחיד עומדות שתי אפשרויות: 1. לסמוך על רוב הרבנים. 2. ללמוד את הסוגיא בעצמו כמו שצריך, ולהחליט שהוא מבין כמו הרב החולק.) (ואם הרב החולק מספיק גדול, יש מקום לדון האם יכול להסתמך עליו גם ללא לימוד הסוגיא אם מסתמך עליו בכל דבריו).

 

הבחור'ציק היה ראש ישיבה חשובה בבבל, הרבה אחרי חתימת התלמוד, אבל חשב שהוא חכם גדול, וזה התוצאות. אז אל תגיד שלא היה.

 

אגב, אני מעלה כאן השערה, השערה פרועה, שמי שהיה אב"ד בבל וספק-ריש גלותא, מן הסתם היה קצת יותר בר סמכא מכ"ק הגר"י אליצור שליט"א.

אלא בעיית המוטיבציה שלו (לפי המקורות הרבניים) או הבעיה של המתודה האנטי תורה שבעל פה שלו (על פי המקורות הקראיים).
 

הבחור חלק על דברי החכמים המוסמכים, הגדולים ממנו, וכלל ישראל הוקיע אותו. נקודה.

לפי המקורות הרבניים, נבע הפילוג שבין הקראים לרבניים מעלבונו של ענן לאחר שלא מונה לנשיא.

זו המוטיבציה.

כמובן, הבחור נעלב, ולכן החליט לייצר דרך משלו, ובגללה הוקע. 

לא הקיעו אדם בגלל שהוא נעלב, אלא בגלל מה שהוא עשה אחרי שהוא נעלב.

 

אגב, הוא לא היה הראשון, היה לפני אחד שנעלב גם הוא ולכן ייצר דרך, קראו אותו ג'ושוע.

את הגישה לפסיקה.

למשל, שהתנאים חושבים שדעתם של התנאים בדור שלפניהם, לגבי שינה תחת המיטה, היא ראיה, והם לא חושבים שהעיקר מה שהם עצמם חושבים.

אפשר לראות גם ראיות ודחיות אצל האמוראים, מדברי הדורות שקדמו להם.

ואפשר גם לראות, את דברי חז"ל החריפים על תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה.

אבל חושב שאתה יכול להורות בכל סוגיה שתלמד. הבנתי.

קודם כל, זה כמעט מן הנמנעות; "דברי תורה עשירים במקום אחר".

כל תוספות כמעט מבוסס על קושיות מסוגיות מקבילות.

כדי להכריע צריך להיות בקיאים בכולן ולעמוד על סברותיהן.

 

בנוסף, אתה רואה שהגמרא - וכל הפוסקים מאז ועד היום -

הכריעו שאע"פ שתושבי חו"ל בקיאים,

עליהם לשמור על המנהג המקובל בידם.

 

אלו אותם חז"ל שהתפלפלו על מועד השאת משואות

"משום ביטול מלאכה לעם שני ימים" פעם בשנה (בר"ה, עי' ר"ה דף כג),

ופתאום לא חוששים לכך 5 פעמים בשנה,

כשאין שום סיבה אמתית להימנע ממלאכה

[או לומר הלל כ"מחרף ומגדף" שלושה ימים נוספים

(אחרון של פסח וסוכות ושני של שבועות)

ואני כבר לא מדבר על ברכות לבטלה...].

 

הגמרא הזו מוכיחה שהקונספציה שלך שגויה:

הסברה "לא לשנות" היא סברה חזקה בפסיקת הלכה יותר ממה שאתה חושב.

תראה בעצמך כמה חשיבות הגמרא מייחסת לה.

 

האם לו אתה היית אז בחו"ל ומקבל תשובה כזו,

היית עונה כמו שענית כאן

("מי שעונה לעצמו "זו גזירת חכמים", וליבו שקט עם התשובה הזו, מצוין.
כיוון שהנושא הזה לא פשוט כל כך, והרבה מהסיבה היא "אנחנו לא משנים",

אז התשובה צריכה להיות מעט מורכבת יותר")

ומתיר לעצמך מלאכה ביו"ט שני של גלויות?

היית אוכל חמץ ביום שמיני של פסח?

מסקנת הגמ' (בדף מ"ד) היא שבכל א"י נטלו גם בשבת לפני חורבן ביהמ"ק- "אידי ואידי בזמן שבית המקדש קיים ולא קשיא כאן במקדש כאן בגבולין".