ודי ברור שזה הגורם העיקרי

אדם ממוקד בעצמו ולא בהתחברות ונתינה לאחרים.

הדור הזה בכלליות הוא אגואיסטי, ואני בתוכם.

הכל זה מה אני מרוויח.

אפילו דברים של שיפור עצמי ועבודת המידות אם זה בתנועה פנימה, זה יכול להפוך לאגואיזם.

הנקודה הזאת האירה לי עכשיו כשקראתי את דרשות החתם סופר על ז בטבת דרוש א.

הוא מנגד בין צדקה למשכב זכור.

התחלתי לחשוב לעצמי על הקשר שיש בדור הזה בין משכב זכור ומשכב נשים לאגואיזם.

גם אם אנחנו ב"ה רחוקים מהמקומות האלו, עדיין אנחנו ממוקדים פנימה ולא החוצה בהתחברות לאחר.

לפי פשט הפסוקים ולפי עומק הקבלה, זה כל העניין של יוסף הוא מפרנס ומכלכל אחרים במבט החוצה.

התכוונתי +X אני מניח, כי X+ בשפת C, זה תוספת אחרי זה..

כי לא משנה מה אכתוב, אתה יכול תמיד להגיד שזה קשור לגאווה, גלויה או מסווית, אז אין דרך לסתור את מה שכתבת.

אני גם לא חושבת שכדי להתחתן צריך להתפשר או לרדת בדרגה - אלא להגדיר מחדש את הרצונות והשאיפות שלנו. מי שנכנס לזוגיות מתוך מקום שהוא התפשר על משהו שחשוב לו, למה אתה חושב שהנישואין האלה יחזיקו מעמד?

אם אנחנו מגיעים מתוך גישה שבכל מקרה, עם כל אדם, יהיו פערים כאלו ואחרים - ולכן כל זוגיות זה תהליך משותף שאנחנו עוברים, תהליך שדורש מאמץ והשקעה תמידיים.  החכמה בעיני היא לדעת להגדיר מה עיקר ומה טפל, מהם הדברים שחשובים לזוגיות תקינה ומהם בונוסים נחמדים - ולא להגדיר לעצמי בשום מצב שהאדם שאני איתו זה פשרה כי לא הצלחתי להשיג מישהו טוב יותר. או שאני מעליו בדרגה ושאני צריכה לרדת אליו. זה נקודת מבט מזעזעת בעיניי.

אין אדם מושלם, גם אני לא מושלמת, וגם מי שבעז"ה אתחתן איתו. אני גם לא רוצה להתחתן עם אדם מושלם (כתבתי על זה בעבר, יכולה לקשר לשם) - ומתוך המקום הזה אני מחפשת מישהו, לא מתוך מקום שאני מחפשת את האדם המושלם, אבל אין כזה, אז אתפשר על מישהו כמעט מושלם.

אני יכולה מאותם נתונים שאתה מביא להעלות תיאוריה הפוכה - שזה נובע לא מגאווה, אלא מחוסר ביטחון עצמי, חוסר הערכה עצמית, חוסר בזה שאני ראוי לאהבה.

(ואני לא חושבת שהמשפט שכתבת לגבי הקב"ה רלוונטי. יש לנו בחירה חופשית, ומתוכה אנחנו בוחרים עם מי להתחתן, וכן, אנחנו יכולים לטעות בבחירה שלנו. גם על זה כתבתי בעבר.)

פשוט נתת דוגמא חיה לכל הדברים שאמרתי.

"להתפשר על משהו שחשוב לו" - את מבינה שאני מדבר על רווקים ורווקות מבוגרים כן ? שהם כבר לא בני 18-20 שיכולים לשלול הצעות על ימין ועל שמאל אז לא כזה רחוק שמישהי שכבר הגיעה לגיל שבו לכל החברות כבר יש כמה ילדים ומשפחה תצטרך להתפשר גם על דברים חשובים לה בלי לפרט למה, ואני בטוח שהיו לה הצעות גם אם לא מושלמות אז די טובות שיכלו להתאים עד שהיא הגיעה למצב הזה והיא בחרה לשלול כי גאווה, וחבל. וכנל לגבר פשוט אצלו זה לא קריטי כמו אצלה אבל גם הוא לא הולך ומשביח נגיד את זה ככה.

ולגבי החוסר ביטחון וכל השאר(חוץ מראוי לאהבה כי אין כל קשר בין זה לבין מה שכתבתי), שוב עניין הגאווה, למה מגיע לי כל מה שאני רוצה? כי אני רוצה?

ואם יש מישהו או מישהי שמוכנים להתפשר או להוריד מעצמם בשביל להתחתן(שימי לב מה אמרתי, לא אמרתי לתת לאחרים לדרוך עליהם או להשפיל אותם בשביל להתחתן, סך הכל להוריד מעצמם)אז הם חסרי ביטחון?

גם אם אני שווה את כל מה שאני רוצה(בהנחה שכל הרווקים יכולים להגיד את זה) למה זה מגיע להם? כי הם שווים את זה? איזו מן תשובה זאת?

זה שורש הגאווה ושורש כל מידה רעה.

בכל המידות צריך להיות באמצע חוץ ממידת הגאווה מאוד מאוד הוי שפל רוח. המידה היחידה שאין בה אמצע, אלא קיצון לצד שני לשפלות.

עכשיו ברור שלא אמרתי ללכת עם ראש ברצפה ולהגיד איזה אפס אני, אם זה מה שהבנת צר לי כי זאת בכלל לא הכוונה שלי.

אלא לדעת מה אני שווה, ובאותה נשימה להבין שלא מגיע לי שום דבר מיוחד או שום דבר שאני רוצה.

זה דור של "מגיע לי" המון רווקים ובעיקר רווקות תקועים לעניות דעתי בדיוק בגלל זה, לא מדבר עלייך ספציפית, אני לא מכיר אותך, רציתי להעלות פה נק שאני יודע בוודאות שהמון אנשים נופלים בה ספציפית בעניין השידוכים.

ולרדת בדרגה בשביל להתחתן זה אף פעם לא אידיאל בהנחה שאת/ה עדיין צעיר/ה עם עשרות הצעות מולך. אבל במידה ולא רודפים אחריכם עם הצעות וכבר עברתם גיל מסוים, אז כן לא סתם חז"ל אמרו את זה כאיזה משפט יפה אלא כעצה והדרכה שהיום הדור צריך להפנים אותה.

אין שום בושה בלהוריד מעצמך בשביל להתחתן, זה שזה מזעזע אותך מזעזע אותי אבל נו טוב זו דעתך.

לא יודעת מהו הגיל לדעתך שבו מישהו (או מישהי) הופך מרווק לרווק מבוגר, אבל אני כן מניחה שרוב מי שמסתובב כאן בפורום קרוב יותר לגיל הזה מאשר לגיל של 18-20.

אתה יוצא מנקודת הנחה שפוסלים על גאווה. אני לא יודעת להעיד על אחרים, רק על עצמי - וזאת לא סיבה שפסלתי הצעה שקיבלתי. אתה יכול לפתוח כאן שרשור אחר ולשאול אנשים למה הם פסלו - זכורים לי כמה שרשרורים כאלה בעבר, ולא זכור לי שגאווה עלה אף פעם.

מה שכתבתי על חוסר ביטחון הוא בדיוק הפוך - 

לא מגיע לי כלום, אני לא שווה, אין שום סיבה שאף אחד בעולם יאהב אותי, אני בודד, בלי חברים, יושב בבית לבד מול המסך כל היום, אין שום דבר שאני טוב בו, אני סתם אדם ולא כזה מיוחד.

בעיניי יש הרבה יותר אנשים שמרגישים ככה מאשר שמרגישים - אני הכי טוב בעולם, מגיע לי הכל.

אולי אני טועה, אבל לדעתי המשפט הראשון יותר מאפיין את הדור.

אני לא יודעת למה בדיוק את מתכוון ב"להוריד מעצמם". מה שאני שומעת מזה, זה שלכל אחד מהרווקים יש "תג מחיר" שמורכב מכל מיני דברים, ואם אדם עם תג מחיר של 200 התחתן עם מישהי של תג מחיר של 100, אז הוא הוריד מעצמו והיא הרוויחה.

לדעתי זו צורת הסתכלות נוראה. קודם כל הדירוג הזה לא מוצא חן בעיני, ודבר שני - אני רוצה ששני הצדדים ירגישו שהם הרוויחו, שהחיבור עולה על סך החלקים.

ואני חושבת שהסמנטיקה חשובה. לכן אני אף פעם לא מתפשרת, אלא מגדירה מחדש את הרצונות והצרכים שלי.

אדם גם צריך לדעת לומר בשבילי נברא העולם, ולא רק אנוכי עפר ואפר.

ללמוד להגיד אני שווה - בעיני זה אתגר הרבה יותר גדול של הדור הזה.

חפש אותה בחו"ל 

יצא לי אחת מלונדון בזום דייט

ג+2 ובלונדון, ומחכה לעלות לארץ

דיברנו והיה נחמד,

ובכל אופן לא נתנה מאצ

כאילו אתה אומר לעצמך מהה?

למה לא לנסות לדבר אפילו

בדור הזה אין הם לא יתחתנו, יחלמו 20 שנה ואז יגלו שאין אפשרות להתחתן איתם מרוב דרישות שלהן

אתה חוזר שוב ושוב על אותן המנטרות,

ומאשים את כלל ציבור הנשים בכל מיני דברים.

זה מעליב.

זה פוגעני.

אולי הבעייה היא לא בבנות שאומרות לך לא,

אלא שיש משהו אחר שגורם להם להגיד לך לא?

עובדה:

יש נשים עם המון דרישות שמתחתנות.

עובדה:

יש בנות שפוסלות על אוטומט.

עובדה: 

יש בנים שפוסלים על אוטומט.

קח עצה ממני:

תבוא בגישה של קצת יותר אופטימיות, קצת יותר אמונה בטוב שבאדם, אל תכליל, תסתכל על כל אחת בתור אישיות נפרדת ולא כנציגת הנשים עלי אדמות.

מההודעות שלך פה נראה שנפגעת בעבר, וכנראה קיבלת כוויה כואבת. אבל לא צריך להוציא את זה על כל הנשים באשר הן....

הניק הנ"ל נכנס לכאן מידי פעם וכותב הודעות ברוח מאוד דומה - תוקף את הנשים באשר הם נשים על כך שהן לא מוכנות להיות בקשר איתו. מוזמן להסתכל בכ"א.

ואני לא ראיתי כאן הסכמה מקיר לקיר על כך שגאווה היא בעיית הדור, לא בכלל ולא בפרט אצל נשים, ושזה לא הגורם העיקרי לעליית גיל הנישואין.

אין לי זמן כרגע להרחיב.

פתחתי על זה שרשור בעבר:

מה עובר על רווקי המגזר? - לקראת נישואין וזוגיות

אני חושבת שמי שרוצה לתת תשובה אמיתית לשאלה הזאת, צריך לעשות מחקר איכותי וכמותני בנושא, וכמובן שיהיה ממוקד במגזר. 

מבחינתי כל מי שמניף גורם כזה או אחר בלי לבדוק בצורה רחבה - יש בזה מי שפוסל במומו.

אז עצה הכי פשוטה, בואו לא נעשה כלום, כי הכל זה מבורא עולם, ולא נשנה בעצמנו שום דבר, כי אם לא התחתנו עד עכשיו זה רק בגלל שבורא עולם רוצה ולא כי אני צריך לשנות משהו חס ושלום כי אני מושלם, ולא התחנתי כי ככה בורא עולם רצה, כשהוא ירצה אני אתחתן.

או שנעשה מחקר ונבדוק למה לא התחתנו.

אנחנו מייחסים את זה לעצמנו

לא התחתנת כי ה' לא רצה וזה הכל

הכל פה מושגח לא הבנתם את זה?

אתה מקבל השגחה ישירה

כל אחד יודע בליבו אם באמת הוא ניסה 

כי אני באמת מאמינה בזה וזה לא היה מתוך מקום של להציק

מה שהקב"ה מזווג זה להפגיש את מי שאמור להתחתן

אבל איך אומרים: "אפשר להביא את הסוס למים, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות"

אדם הוא בעל בחירה

האם דחיית זיווג בהכרח מעידה על גאווה

או שגאווה יכולה להביא לדחיית זיווג

מעולם לא נאמר שזה בסדר להגיע ממקום של גאווה

כי בוודאי משמים זיווגו לאדם מה שמתאים לו על פי האמת 

אם הוא דחה את זה כנראה הייתה בו גאווה כלשהי שמגיע לו טוב יותר.  

בוודאי שהרוב לא חושבים לבוא ממקום של גאווה

אבל לפעמים הגאווה מסתתרת מאחרי חלומות שקשה לנו לוותר עליהם.  

קבל מה שמולך ואם לא זה גאווה 🫡

מעניין איך משליכים את הגישה הזו לכל החיים

אם זה הזיווג של האדם בוודאי שהוא ירגיש שאין סיבה אמיתית לדחות 

(חוץ מחלום שקשה לו לוותר עליו)

 אני לא דובר של הקב"ה, רק אמרתי מה שכתוב - 

שיתכן שהפגישו את האדם עם הזיווג שלו והוא היה צריך להתחתן איתו ובמקום זה דחה אותו

ואז הוא יצטרך להתחתן עם זיווג שלא מתאים לו ונהיה בלאגן וזה לא טוב בשבילו וכו'  

כל אחד שיודע את זה אמור לעשות את החשבון שלו. 

אז אם זיווגו לאדם וציפו שיתחתן, אז ברור שהביאו לו משהו שהתאים ורק הוא היה חכמולוג

הקב"ה מארגן שידוכים.

ראובן לאסתר

שמעון ללאה

לוי לזיוה? לא מה פתאום. היא לא מתחברת למישהו גבוה ולא תהיה משיכה

לוי לאורטל - אחלה

יהודה לחמוטל? לא היא לא תסתדר איתו. הוא בחור עצבני והיא עדינה.

יהודה לדינה? מעולה

יששכר לרבקה? בול! אבל רבקה היא בעלת גאווה, היא לא תרצה אותו. אז מה? בעיה שלה. יששכר לרבקה, ואם לא יצליח, בעיה שלהם.

כי אם יש נימוק אחר, אז הקב"ה כבר חשב מראש וארגן שידוך אחר במקום

איכשהו מול גאווה הוא החליט לא למצוא פתרונות

אני אומר את מה שקראתי ואמרו את זה צדיקים כמו בבא סאלי, כמו הסטייפלער (ר' יעקב ישראל קנייבסקי) ועוד.

וצריך גם להבהיר, שהכל יוצא ממה שכתוב שזיווג זה נשמה שחצו אותה לשניים -נתנו חצי לבחור, חצי לבחורה - ופה בעולם הם צריכים להתחבר חזרה.

עד כאן מה שכתוב..

אז קודם כל, לפי זה יוצא שאין דבר כזה " לארגן שידוך אחר"  זה לא יהיה פיתרון.

עכשיו, לפי הבנתך, אדם יוצא לשידוכים, ואכן יש לו גאווה וחלומות במקום להתמקד במה שצריך, ומשמים הרי צריך להפגיש ביניהם

מה אתה מצפה שיעשו משמים? 

1. יש מגוון טעויות שאדם יכול לעשות ולאבד את השידוך שה' יייעד לו בתור אופציה מועדפת, ולקבל במקום זה משהו אחר. כולל האופציה שהוא שודד בנק וכעונש הקב"ה שולל ממנו את ההזדמנות להתחתן

2. אותם רבנים לא התכוונו שזה באמת כך, אבל אמרו את זה למישהו שזה היה משכנע אותו להתחתן

לגבי 1. אם יש לך מקור לזה, אני אשמח לראות

לפי מה שידוע לי אתה אמנם צודק, אבל חלקית.  זה לא סתם טעויות..

כתוב בזוהר שעל חוסר בשמירת עיניים יש אפשרות שהגברת לא תרצה אותו  - מידה כנד מידה - הוא התרחק ממנה, היא מתרחקת ממנו (לא המקום להאריך)

אבל תחשוב על זה, גם אם נניח יתנו לאדם משהו אחר... ואותה הוא לא עלול לדחות אם יש לו חלומות מוגזמים?

2 אי אפשר להגיד, זה כתוב הרי מפורש, שכל זיווג הם חצאי נשמה

שאדם יכול לדחות את הזיווג האמיתי שלו, ואז באמת הוא יצטרך להתחתן עם שידוך אחר

הטענה שלי היתה שזה לא רק גאווה. אתה בעצם מסכים.

2. אני בקושי יודע מה זה נשמה, בטח שלא מה זה חצי נשמה. מה קורה עם מי שהתחתן עם שתי נשים? אלמנה שמתחתנת מחדש? מי שהתגרשה 7 פעמים?

אז כנראה יש קצת יותר מאפשרות אחת. איך זה מסתדר עם הנשמות? לא בעיה שלי. אני כאמור לא מבין בנשמות.

אבל לגבי הגבר כמה שידוע לי הסיבה היחידה היא גאווה. 

לגבי 2.  לא יודע אם זה משנה לך אבל מה שכתבתי כאן נכון, יהיה לאדם זיווג. אבל...מסביר חלק מהמקרים

בכל אופן, למה צריך להבין בנשמות, העיקר הוא לדעת שיש מה שמיועד לאדם

ראה מה שהגבתי למטה להפי

מי אמר שהסיבה היחידה היא גאווה? זה פשוט לא סביר. כי הבבא סאלי אמר ככה? הוא לא כתב את זה בפירוש שלו לזוהר, הוא אמר את זה למישהו שבא לשאול אותו. אולי אותו אחד היה לקוי בגאווה

אז כן, זה לא משנה לי. זה כמו שתגיד שלכל אחד יש ארוחת צהריים שמיועדת לו לתאריך ח בטבת, אבל אם הוא יהיה ממש צדיק הוא יקבל יותר, ואם רשע הוא יקבל פחות. אבל יש סיכוי שהוא כן יקבל את מה שמיועד לו. זה יכול להיות טיעון מעניין אבל הוא חסר משמעות בפועל כל עוד אין לי דרך למדוד עד כמה אני רשע או צדיק

יש מכתב שהוא כתב על זה... אני לא יכול להעתיק מהספר אבל אגיד בקיצור:

שצריך להיזהר מאד לא לדחות בגלל סיבה לא מוצדקת, כי עלולים לדחות את ה"בת פלוני" 

ואח"כ מתעכבים ובסוף צריך להתחתן עם מי שלא מיועדת לו.

ומי שלא הולך בגובה לב אלא בא עם ענווה - זוכה ל"בת פלוני" שלו.

ראיתי רעה חולה, שיש כאלה שברוב גאוותם דוחים את הבת פלוני שלהם"

הוא לא אמר שזאת הסיבה היחידה שיכולה להיות. הוא אמר באופן כללי. 

יכול להיות גם אדם עניו שלא מצליח למצוא את הבת פלוני שלו.

שרוב רוב אלה שמעוכבים - זה מהסיבה שהם דחו את הבת פלוני שלהם בגלל גאווה

ומי שהולך ישר ימצא אותה מהר ויתחתן מהר. 

(כנראה שאנשים ענוים שלא מוצאים זה מיעוט מאד מאד קטן)

אם תוכל להסתכל זה מובא בספר של הרב לוגסי "אוהליך יעקב" 

די בתחילת הספר

לא טענתי שגאווה לא יכולה לגרום בעיה

טענתי שאין בסיס לאמירה שגאווה היא הסיבה היחידה.

האם סטטיסטית זאת סיבה שגורמת יותר? יכול להיות. אבל לא בלעדית

לדעתי זו סברא פשוטה 

שהיא אומרת, מה שמשמים מיועד לאותו אדם בוודאי גם מתאים לו, והוא לא ימצא סיבה אמיתית לדחות אותה

אז איזה עוד סיבה הייתה לדחות חוץ מגאווה שמגיע לו טוב יותר?

כי יש לי בעיה מוזרה כזאת, שאני כותב מהר ושולח 

ורק אח"כ כשזה מולי אני מצליח לחשוב על מה שכתבתי ולערוך.. עכשיו אין עריכה נדפק לי השכל מזה

אני ממש קרוב להתייאש ולפרוש מהדיון חח

אפשר לגשר על הפער הזה ולערוך קרב בניכם כתחליף

כמו בימי המערב הפרוע

קל אני מנצח

היא בעלת גאווה מאוד גדולה..

ואתה לא בורא עולם שאתה יכול להגיד "יש יותר מאפשרות אחת" אתה מדבר על מקרי קיצון, מי דיבר על מקרי קיצון? למה אתה מגזים? כמה אנשים אתה מכיר שהתגרשו 7 פעמים?

אתה בורח מהנושא, מי שהוא בעל גאווה, דוחה את הזיווג שלו, זה כל כך פשוט להבנה אני באמת לא מבין איפה הקושי. מי שחושב שהוא איזה מישהו מיוחד (או מיוחדת) עלול לשלול שידוך על שטויות ולכן הוא יגיע לגיל מבוגר ויבין שהוא פסל על שטויות ויתחרט, בדור הזה המציאות שתיארתי בכלל בכלל לא רחוקה, למעשה, זאת המציאות אדון בחור מורי ורבי, ולכן העלתי את הנושא כדי שנלמד לא להיןת בעלי גאווה.

גאווה של בן אדם לוקחת ממנו את הזיווג שלו, איפה במשפט הזה רמוז שאין חשבונות שמים? איפה כתוב, או השתמע מהדברים שלנו ש- "קבל מה שמולך ואם לא זו גאווה"?

מעניין איך אתה מסיק מסקנות..

הוא מתח קו ישיר (בתגובה להפי) בין חוסר הצלחה להתחתן עם מדוייטת לגאווה.

אני חושב שיש עוד סיבות בעולם חוץ מזה.

אנושיות וסיבות מהשגחה.

הפי אמרה שבשום מקרה אין מה להאשים את עצמנו, 

ועל זה עניתי שיש מקרה שאדם דחה את הזיווג שלו - כמו שכתב פותח השרשור

חשבונות שמים וכו' זה כנראה אחוז קטן יותר מהמעוכבים

אני נציגת ההשגחה

וכל מה שקפץ לי לראש זה נבואה

אין שום אפשרות לנסות להאיר את עיני

אני קולטת הכל ברגע

זוהי בדיוק הגאווה

המדוברת

נפלת בזה זה לא אומר שלא יהיה לך זיווג

לרווק ורווקה יש מספיק "השפלות" (נשמע -קשוח, אבל לא מצאתי מילה אחרת )כדי לכפר על זה.

נניח חברה שלי אמרה לי שהבחור שהציעו לה לא חוזר אליה / עזב אותה

אתה חושב שזה לא מכפר על זה

יש לה מספיק עוגמת נפש

אי אפשר לקרוא לזה שיש פה "כפרה"

זה לא בהכרח הזיווג שלו.  אלא אם כן הוא חזר בתשובה באמת.

ולפי שכתוב בזוהר ובמדרש, הקב"ה צריך בכל מקרה לחבר בסוף את הנשמות שצריכות להתחבר

וזה גורם בלאגן  - כמו גירושין וכו'   לא נעים.

הקב"ה שם אותנו בעולם שבו אין לנו ידיעה והבנה איך הקב"ה מנהל אותו.

 לפני כמה שבועות כתבתי על זה הודעה - על 'האחד' - לקראת נישואין וזוגיות

שבו משתמע שיש יותר מזיווג אחד פוטנציאלי.

למה זה כל כך חשוב לי?

אני חושבת שהרבה מאיתנו שופטים את עצמינו לחומרה, וזה עלול להוביל למצב שבו תראה בבת זוגך סוג ב', כי בגלל מעשיך לא היית ראוי לסוג א'. 

בעיני מבט כזה על החיים זה נורא ואיום, ומאוד לא הוגן כלפי מי שתתחתן איתה.

לכן אני מאמינה שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו להיות אנשים טובים, בכל תחומי החיים, לעבוד על המידות שלנו - וכשיוצאים לדייטים, להבין שזו בחירה שלנו אם אנחנו רוצים להיות שותפים במסע החיים - ולא להיכנס לחשבונות שמיים של ראויה, לא ראויה או משהו כזה.

אם אני מבין נכון, כשאת אומרת סוג ב', את מתכוונת אחת שלא הכי צדיקה או לא ממש כיף להיות איתה.

אז עד כמה שידוע לי זה כבר לא קשור לחצי נשמה או לא.  

היו אפילו צדיקים שקיבלו אשה רעה 

זה כבר חשבונות שמים כמה יהיה להם נעים יחד.  

אבל כל העניין הוא שאדם ידע שלדחות על שטויות יכול לגרום אח"כ עיכובים וכל מיני בלאגנים

אני מאמינה מאוד גדולה בבחירה חופשית.

בחירת בן זוג היא בחירה חופשית מבחינתי. לא "מקבלים" בן זוג, אלא בוחרים בן זוג.

אני חושבת שזוגיות שמבוססת על תפיסה לפיה חשבונות שמיים קובעים אם תהיה נעימה או לא היא זוגיות נוראה ואיומה. לדעתי צריך לצאת מנקודת הנחה שלכל אחד מבני הזוג יש אחריות לטיב הקשר, ולא להשליך את זה לתוצאות של מעשי העבר. (האם בעולמך יש מקום לתשובה?).

אני לא מבינה בחשבונות שמיים, ולא חושבת שאנחנו צריכים להתחשבן בהם, מי קיבל מה ולמה. איננו יודעים ואיננו מבינים מתן שכרם של מצוות, ועלינו לשמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס ועם מורא שמיים.

אסור לסמוך על הנס. אנו צריכים לחפש את האדם להקים איתו בית מתוך עולם הטבע, לא מתוך התחשבנות של עיכובים שנגרמים ממעשינו - ועם זאת, אנו צריכים כל הזמן לבחון את עצמינו ומעשינו, לא כי אנחנו מצפים לקבל שכר (עכשיו או בעתיד) - אלא כי אנחנו צריכים להיות אנשים טובים יותר.

ועיננו רואות אנשים שדחו על שטויות ונישאו על אף זאת, ולהפך.

ולקבל משמים באהבה ולעשות הכי טוב שאנחנו יכולים.

אבל זה קצת לעצום עיניים ולהגיד "אני אעשה מה שטוב לי(כמובן אהיה טוב וכו') ומה שיגיע, זה משמים ואני אקבל באהבה" מה זה אעשה מה שטוב לי? יש לך חוקים, תורה שאתה צריך ללכת לפיה.

וממש ממש ממש ממש חולק נחרצות על מה שכתבת, "בוחרים בן זוג" חס ושלום להגיד דבר כזה, מה אנחנו מזווגים זיווגים? איך אפשר להגיד דבר כזה חס ושלום?

בורא עולם מזווג זיווגים, זה שבעיניים הגשמיות שלנו נראה ש"אני בחרתי" זה לעניות דעתי קצת גאווה, כמו חס ושלום בר כוכבא(או כוזיבא) שאמר לבורא עולם כשיצא למלחמה, אל תעזור לנו ואל תפריע לנו, ברוב גאוותו חשב שהכח שלו(ואם תעשי מחקר תביני שהיה לו צבא של אריות) הוא מה שיבטיח לו ניצחון, וחס ושלום להגיד ככה!

ברגע שאמרת לבורא עולם "אל תעזור לנו" זהו הפסדת מראש, קצת נשמע שככה את אומרת "לא מקבלים זיווג, בוחרים אותו" מה את לא מאמינה שבורא עולם מזווג? את ברוב הבנתך וחכמתך הולכת ובוחרת לך זיווג?

זאת בדיוק הגאווה שעליה דיברתי בהודעה הראשונה, ממש ממש זה. שוב לא אומר שאת בעלת גאווה חלילה, אלא רק שהאמירה הזאת באה מצד של גאווה, "אני בוחר ולא בורא עולם נותן לי"

אופס ערכתי הכל בטעות נמחק לי הכל.

בקיצור:

@לגיטימי? אולי נפתח שרשור יעודי לדון באיך דברי חז"ל מסתדרים

כי תכלס זה כתוב בחז"ל.  

דווקא הדברים הרעים שאת חוששת שיצמחו מהאמונה הזאת, אותי זה לוקח בדיוק לכיוון ההפוך

וגם הצדיקים שאמרו את הדברים לא חשבו בצורה רעה על האשה שלהם ולא זרקו אחריות

את הצורת דיון שלך הכי אמיתי בלי צחוק.

אז ככה.

יש גזירת "בת פלוני לפלוני" כידוע. שהגזירה הזאת, היא התיקון הכי גדול לגבר ולאישה שיכול להיות, כי כך גזר הבורא ברוך הוא.

עכשיו הם שניהם ירדו לעולם והגיעו לפרקם.

פלוני פגש את פלונית, והוא בחור מוערך, חכם, יפה, וכו' וכו' והיא, סך הכל מישהי פשוטה מבית פשוט, פלוני יפסול אותה כי לא נראה לו א' ב' ג' (הגם שמותר לפסול, אין שום איסור, כל השיח פה זה על לפסול בגלל גאווה "לי יש 2 תארים ואני מרוויח x, אני רוצה מישהי ברמה שלי" או "אני בחור יפה, אני יוצא רק עם מישהי ברמה שלי" אלו סתם דוגמאות תקישי לכל מה שאת רוצה).

ועכשיו, פלוני היקר שלנו דחה את פלונית, שהיא הזיווג שלו משמים, אז נכון שהוא לא ישאר בלי זיווג(ואני מתחנן תשמעי את השיעור של הרב יצחק כהן שהמלצתי בהודעה הראשונה, כי הוא עושה סדר מופתי בכל הנושא) אבל הזיווג שהוא יקבל היא לא "בת פלוני לפלוני" ולכן יהיו בעיות בזיווג הזה. ונכון, זה גם זיווג של בורא עולם(כי מן הסתם איך לא? מי מזווג זיווגים אנחנו חס ושלום?), וכעונש על הגאווה פלוני שלנו קיבל מישהי שלא מתאימה לו בדיוק.

כתבתי על פלוני, אבל הולך מדויק גם על פלונית כמובן.

ולגבי חשבונות שמים ראויה או לא, אף אחד לא נכנס לחשבונות שמים, בעל כורחו הוא יקבל זיווג שלא מגיע לו. וכנל לגביה. שוב, תקשיבי, זה לא אני, ממש לא, זה הזוהר הקדוש וגדולי ישראל המובהקים. אין לי עניין לייצר מחלוקת סתמית או לריב פה עם מישהו חלילה, העלתי נושא שלדעתי ראוי מאוד להתבונן בו באופן עמוק על עצמינו כי הדור הזה מלא מלא מלא ברווקים ורווקות בגילאים מאוחרים, כמובן כמו שכבר כתבתי כמה פעמים במהלך השרשור, גאווה היא לא הסיבה היחידה, אבל היא בוודאות המרכזית או לפחות מהראשונות.

ואעתיק לכאן דברים שכבר כתבתי בנושא.

אתה טוען כך:

א. הזיווג נגזר משמיים. אם אנחנו לא מתנהגים כראוי, במקום לקבל את זיווג א, אנחנו מקבלים את זיווג ב (שגם הוא משמיים, אבל פחות טוב).

ב. גאווה היא סיבה מרכזית לכך שאדם לא ראוי לזיווג שלו.

ג. (גם בהודעות אחרות) - מה המשקל של אמונה מול בטחון, פאסיביות אל מול אקטיביות.

לגבי א, מאמינה שיש זיווג אחד מושלם, וכל השאר עם בעיות. בכל זיווג יהיו בעיות, זה טבעו של קשר. אני גם לא מבינה איפה בתפיסה שלך יש מקום לתשובה, כי מבחינתך אם פספסת את אותה אחת, נדפקת, כי לנצח נתקעת עם זיווג ב, שהכרח יהיה זיווג בעייתי.

אני מעתיקה לכאן תשובה שכתבתי בדיון אחר (מסכימה איתך שצריך איזון - לקראת נישואין וזוגיות), בשינויים קלים:

כשקורה משהו רע, אנחנו לא צריכים להגיד - זו גזירה משמיים, ולכן אין מה לעשות. אנחנו צריכים לפעול בכל המישורים כדי להילחם ברע.

כשקורה משהו טוב, אנחנו לא צריכים להגיד - זו גזירה משמיים, ולכן אין מה לעשות. מה שצריך לקרות יקרה לא משנה מה אנחנו עושים.

אני לא מבינה, לא יודעת, לא תופסת, לא משיגה את המשמעות של זיווג נשמתי. אבל ממה שלמדתי, זה לא משהו שנגזר עלינו - אלא תלוי בבחירה שלנו. אני לא חושבת שצריך לקחת את אמירת חז"ל כפשוטו, שעוד לפני שנולדתי נגזר עליי להתחתן עם X ויהי מה. אני מסרבת לקבל דבר כזה, כי מה יקרה אם X ל"ע ימות בגיל צעיר? אז אני נדפקת?

אני לא חושבת שכל החיים שלי קרו בגללי; ברור שיש גורמים חיצוניים שאין לי יכולת השפעה עליהם (נניח קורונה. איזה קטע זה דייטים עם מסיכה, אה?). ויש כמובן דברים שהתאמצתי עליהם מלא, ולא הלך (ע"ע מותר לאבא לומר גם לא). אבל לי יש את הבחירה של איך להגיב ולהתחייס אליהם. כן, אנחנו פה כדי לתקן את העולם, להשפיע על המציאות. לא כי אני מוכשרת, אלא כי כך הקב"ה ציווה אותנו להתנהל בעולם הזה, במסגרת הטבעית הזאת, שבה אנחנו חיים בלי לדעת את הרמה הפנימית הזאת של זיווגים וכאלה.

מעתיקה לכאן את דברים של הרב שמואל אריאל:

"בגמרא עצמה מובאים שני סייגים לאמירה זו: הגמרא בסוטה שם מחלקת בין זיווג ראשון לזיווג שני. ובמועד קטן יח, ב אומרת הגמרא "שמא יקדמנו אחר ברחמים", דהיינו שייתכן מצב שבו אדם יפסיד את זיווגו בגלל תפילתו של אדם אחר.

הראשונים הביאו מקורות נוספים, שמהם עולה שזיווגו של אדם אינו תלוי רק בגזירת שמים, כגון: עצם החיוב המוטל על האדם לשאת אשה; הפסוק "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה"; הדרכות חז"ל שיש להשתדל לשאת אשה הגונה; ועונשים המוזכרים בדברי חז"ל על מי שנושא אשה שאינה הגונה. מכל אלה עולה בבירור שהדבר נתון גם לטבע ולבחירת האדם.

מתוך כך, במקורות רבים פירשו מימרא זו באופן מצמצם.

בעלי התוס' תופשים כפשוטו את "שמא יקדמנו אחר ברחמים", וסוברים שהתפילה יכולה לשנות את זיווגו של אדם. הריטב"א מוסיף, שגם הזכות יכולה לשנות את הזיווג המיועד. וכך כותב בספר מנורת המאור, שההכרזה בשעת יצירת האדם היא רק אופציה, שתתממש אם יהיו ראויים זה לזו. אם במהלך חייהם יתברר שאינם מתאימים, כגון שזה צדיק וזו חוטאת או להפך, יקבעו להם משמים בני זוג אחרים.

לפי דרך זו, אמנם הזיווג נקבע בהשגחה, אבל הוא תלוי במידה רבה בבחירתו של האדם - במסלול החיים שבו הוא בוחר ובמצבו הרוחני בכל עת.

ואילו לדעת הרמב"ם באופן בסיסי הזיווג כלל אינו נגזר משמים, אלא נתון לבחירת האדם. הוא מפרש את המימרא רק במקרים חריגים, שבהם הקב"ה מזמן לאדם זיווג טוב כשכר על זכויותיו או זיווג רע כעונש על חטאיו."

העתקתי מכאן: https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/zhr-31-10.pdf

עמודים 14-15, מופיעים שם מקורות ותירוצים נוספים שלא הבאתי.

הרב הפנה למאמר של הרב צפני דרורי (מה' אישה לאיש), אין לי זמן לקרוא אותו, רק מעתיקה את הסיכום, שאני חושבת שהוא מדגיש את החששות שלי (עמודים 7-8, הדגשה במקור):

"גם אחרי מפגשים מרובים והיכרות טובה הזוגות מתקשים לקבל החלטה. זוגות מתפרקים בעקבותיהם של חששות ופחדים. ויש המנסים למצוא מזור לחולשתם על ידי פנייה ל"מקובלים" לקבל אישור מיסטי, תמיכה משמים, להחלטתם. שהרבנים יפסקו, להיפרד או להתחבר. ככל שמתרבים הלחישות על זוגות שנפרדו, מתערער הביטחון הפנימי בזוגיות תמימה ופשוטה. לפעמים, דווקא האמונה בזיווג מן השמים גורמת לבקש אות מגבוה, ומתגברת הדרישה לצדיקים שזוכים לסייעתא דשמיא, שיראו את הנסתר מעיננו.

"תמים תהיה עם ה' א-להיך" - ציוותה התורה: לא ללכת לבקש נסתרות.....

האדם חייב להאמין ברגשותיו וברגשי בת זוגו. בתוכם נמצאים ההדרכה הא-להית, ולא בשום מקום אחר. מצוה להתפלל על הזיווג, ושמבטאים את הדברים לפני ה', הכול מתבהר יותר. מוכרחים לטהר את הנפש לפני קבלת החלטה, להשתחרר ממוסכמות. יש למחוק את העיכובים של 'מה יאמרו עלינו'. חשש מדברי חברים ורכילויות מעכבים את הראייה הטבעית והפשוטה. לא חייבים להיות חולי אהבה. לא חייבים להעריץ את החתן או את הכלה. חייבים לבחון את המידות והתכונות, הטובות הן בעיניהם. האם יבנו יחד בית שיגדל את שניהם, בית שיגלה את הטוב שבהם, את הטוב לדורות, בבנים ובנות יראי ה'? מוכרחים לטהר את הנפש מדמיונות הלקוחים מרומנים וסרטים. כשאוהבים - כולם יפים, וכששונאים - היופי הופך ל"נזם זהב באף חזיר". את האהבה אי אפשר להעיר כי אם ברגש תמים ואמיץ, בסילוק הפחד הנורא המשתק את כוחות הנפש. אם רצונכם בעזרת תלמידי חכמים, בקשו מהם בקשה אחת בלבד: שילמדו אתכם איך מסלקים את הפחד, איך מתרחקים ממבט טמא וצדדי, איך שומעים את קול הדממה הדקה האומרת לכם: 'הנה שלך לפניך, בוא נא קח'. אחרי החופה כבר תגלו שכל מה שראיתם קודם היה קטן ומצומצם, כי מעשה ה' גדול מכל דמיון. אל תשכחו את החוויה הגדולה של התקופה הראשונה לאחר הנישואין, חוויה שממש אפשר למשש אותה בידיים.

חוויה זו, וודאות זו, היא שתיתן לכם כוח לבאות. גם אחרי החתונה יש קשיים. גם אחרי שנים, שואלים שאלות, נסוגים אחור. הביטחון כי "מה' אשה לאיש", וודאות זו שגילינו נפלאותיה אחרי כריתת הברית - היא השומר הנאמן, המדריך הטוב לחיי הנישואין עד זקנה ושיבה, במזל טוב."

לכן:

אני חושבת שבעניין הזה של לנ"ו, אנחנו צריכים להתאמץ בתפילה, במעשים, בתיקון המידות. לנסות להיות כל יום יותר טובים מיום אתמול. לשאוף גבוה.

לא לראות את הכל בידיים שלי, אבל גם לא לראות את הכל בידיים של הקב"ה. (אני בדיוק מהרהרת עד כמה אני מסכימה עם הפראפזה על דברי בן גוריון: להתפלל כאילו אין השתדלות, ולהשתדל כאילו אין תפילה.)

___

(ואם יש לך עוד כח, הנה עוד הודעה בנושא שכתבתי לאחרונה: על

___

בהתייחס לסעיפים א+ג, הנה שוב תגובה אחרת שכתבתי פעם (זה מכניס לדיון הרבה יותר רחב - לקראת נישואין וזוגיות):

כשאני בוחרת בן זוג, זה בגלל הבחירה החופשית שלי (ושלו).

אני חושבת שכולנו גדלנו על המשפט הזה ש"זה לא נישואים קתוליים", שגט זה מצווה.

כן, אנחנו יכולים לטעות בבחירה שלנו. או יותר נכון, כן, אנחנו טועים בבחירות שלנו.

במבט נצחי, במבט אלוקי, אפשר לתת משמעות והקשר לטעויות שאנחנו עושים, אפשר לראות את זה כחלק ממשהו גדול יותר.

בראייה הארצית והנוכחת שלנו, בחירת בן זוג זה לא גזירה שנכפתה עלינו. לא נגזר עליי להתחתן עם X, אלא אני אבחר להתחתן עם X.

ראייה כזאת מעבירה את האחריות מהקב"ה אליי. אני לא פאסיבית בחיים שלי. החיים שלי תלויים גם בבחירות שאני עושה, בתוך המציאות של העולם שהקב"ה מנהל.

____

לגבי סעיף ב.

אני מסתכלת סביבי. אני רואה רווקים ורווקות, אנשים שאני מכירה מגיל אפס. וואלה, אני לא תופסת אותם כאנשים גאוותניים. או אגואיסטיים. בטח שלא יותר מאשר נשואים שמסביבי. גם לא הרווקים המבוגרים יותר.

לדעתי יש בעייה הפוכה בדור הזה, אני רואה דווקא הרבה חוסר בביטחון עצמי. חוסר בבשלות ומוכנות לנהל קשר אינטימי, לקחת מחויבות, לעבור לעולם של הגדולים.

האם יש אנשים שיש להם צורך לעבודה על מידת הגאווה שלהם? (ואני מבהירה, במילה אנשים אני מתכוונת גם לגברים וגם לנשים).

כן.

האם זאת הסיבה העיקרית (או אחת הסיבות העיקריות) לכך שישנם רווקים מבוגרים?

לי זה לא נראה נכון. ואני לא חושבת שיש לי או לך את האפשרות להוכיח את הטענה הזאת, לכאן או לכאן.

לכן לדעתי האמירה צריכה להיות - 

כל אחד צריך להתבונן בעצמו, לעשות חשבון נפש, ולבחון איפה הוא עומד, לאן הוא שואף להגיע ואיך הוא יגיע לשם. גם בהקשר הזוגי, וגם בהקשר הכללי.

פה ושם יש לי השגות או אי-הסכמות

וגם כאן אני חושב ששכחת את המילה "לא"

לגבי א, מאמינה שיש זיווג אחד מושלם

אבל ככלל כתבת טוב מאד, וטוב שהבאת את המקורות המשמעותיים האלה, כמו הרמב"ם שמסביר ש"מה' אשה לאיש" זה לאו דווקא לטובתו

גם אם מוצאים רמזים בזוהר הקדוש או ציטוט מגדולי ישראל המובהקים, זה לא אומר שזאת דעה מחייבת, יכול להיות שיש מקורות ברורים שסוברים אחרת. בטח לבנות על גבי זה מערכת שלמה של תיאוריות. מי שזה מקדם אותו יכול להאמין בזה, אבל ככלל זה לא בהכרח נכון

זה די מעליב להיתפס למשפט אחד ולשפוט לפיו - ולהחליט שממנו אתה מבין אותי. אבל שיהיה.

לכבוד מבקש אמונה ^^^! - לקראת נישואין וזוגיות

בהודעה הנ"ל הארכתי והבאתי מקורות. אני מעתיקה לכאן מקור אחד ומדגישה בו שני משפטים:

"בגמרא עצמה מובאים שני סייגים לאמירה זו: הגמרא בסוטה שם מחלקת בין זיווג ראשון לזיווג שני. ובמועד קטן יח, ב אומרת הגמרא "שמא יקדמנו אחר ברחמים", דהיינו שייתכן מצב שבו אדם יפסיד את זיווגו בגלל תפילתו של אדם אחר.

הראשונים הביאו מקורות נוספים, שמהם עולה שזיווגו של אדם אינו תלוי רק בגזירת שמים, כגון: עצם החיוב המוטל על האדם לשאת אשה; הפסוק "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה"; הדרכות חז"ל שיש להשתדל לשאת אשה הגונה; ועונשים המוזכרים בדברי חז"ל על מי שנושא אשה שאינה הגונה. מכל אלה עולה בבירור שהדבר נתון גם לטבע ולבחירת האדם.

מתוך כך, במקורות רבים פירשו מימרא זו באופן מצמצם.

בעלי התוס' תופשים כפשוטו את "שמא יקדמנו אחר ברחמים", וסוברים שהתפילה יכולה לשנות את זיווגו של אדם. הריטב"א מוסיף, שגם הזכות יכולה לשנות את הזיווג המיועד. וכך כותב בספר מנורת המאור, שההכרזה בשעת יצירת האדם היא רק אופציה, שתתממש אם יהיו ראויים זה לזו. אם במהלך חייהם יתברר שאינם מתאימים, כגון שזה צדיק וזו חוטאת או להפך, יקבעו להם משמים בני זוג אחרים.

לפי דרך זו, אמנם הזיווג נקבע בהשגחה, אבל הוא תלוי במידה רבה בבחירתו של האדם - במסלול החיים שבו הוא בוחר ובמצבו הרוחני בכל עת.

ואילו לדעת הרמב"ם באופן בסיסי הזיווג כלל אינו נגזר משמים, אלא נתון לבחירת האדם. הוא מפרש את המימרא רק במקרים חריגים, שבהם הקב"ה מזמן לאדם זיווג טוב כשכר על זכויותיו או זיווג רע כעונש על חטאיו."

משמע:

ישנם מקורות שטוענים שבת קול רק מציע אופצייה, והזיווג יכול להשתנות בתלות במעשים שלנו.

במקור השני שהבאתי, של הרב צפניה דרורי, כתוב שאנחנו לא אמורים להתעסק בחשבונות שמיים, ושאנחנו לא אמורים לפנות לצדיקים\רבנים\מקובלים בנושא של בחירת בני זוג כדי שיחליטו בשבילינו - אלא שההדרכה האלוקית נמצאת בתוך בני הזוג.

מה שאני מנסה להגיד זה שקיימים דעות שונות (ולא מדובר באנשי שוליים שטוענים אותם...). לא חייבים להסכים, יש דעות נוספות שהם שונות - אבל חשוב לי להגיד שישנן גישות אחרות ביהדות לנ"ל.

סליחה שעוד לא הגבתי, בדיוק יש לי איזה עניין שאני פחות בפורום.   וגם רציתי להסתכל במקורות 

(אני לא בטוח שזה סותר את דברי.. אולי יותר משלים אותם ומביא תמונה רחבה יותר)

ולא רוצה סתם להגיב העיקר לכתוב תגובה.  מקווה שלא יברח לי מהראש

אבל משהו קטן, לגבי זה שאמרתי שחייבים בסוף להתחתן בכל מצב יתכן שטעיתי (זה היה יותר הבנה שלי מאשר כתוב)

ועוד משהו, גם הצדיקים שאמרו את הדברים היו נגד להתייעץ עם רב/מקובל וכדומה שיחליט אם הזיווג משמים וכאלה דברים, אלא רק לפי מה שנראה מתאים על פי המציאות

זה לא הוגן כלפי הצד השני.

כל עוד מישהו או מישהי מרגישים שהוא או היא "יורדים בדרגתם" אסור להם "לרדת בדרגתם",לא איכפת האמת האובייקטיבית מי יותר ממי במדד כזה או אחר, אלא העמדה הנפשית ממנה נגשים. נקודה.

שיתמודדו עם ההשלכות של תחושת העליונות על אחרים, לאף אחד/ת לא מגיע העונש הזה, וכן, זה עונש נוראי להיות בקשר עם אדם כזה בקשר זוגי.

פגשתי בעבר אחד כזה וחשתי 🤢 למרות שלא חשבתי עליו מה שהוא חושב על עצמו ,מסתבר שכל אחד מאיתנו מעריך דברים אחרים.

וכן, גם מהצד שלי, כל מי שלא רציתי לא משנה בגלל מה אסור לי להעניש אותו בלהמשיך להיות בקשר איתי.

מרגישים דברים כאלה לא יעזור כלום.

זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לבדוק ולתקן את עצמנו, כל עוד התחושה קיימת היא קיימת.

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.

משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.

אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...

לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...

אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

כוונתי היא שבתחילת קשר אף אחד לא מכר את השני ולא באמת מבינים את ההקשר והעוצמה של כל ביטוי.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)