ודי ברור שזה הגורם העיקרי

אדם ממוקד בעצמו ולא בהתחברות ונתינה לאחרים.

הדור הזה בכלליות הוא אגואיסטי, ואני בתוכם.

הכל זה מה אני מרוויח.

אפילו דברים של שיפור עצמי ועבודת המידות אם זה בתנועה פנימה, זה יכול להפוך לאגואיזם.

הנקודה הזאת האירה לי עכשיו כשקראתי את דרשות החתם סופר על ז בטבת דרוש א.

הוא מנגד בין צדקה למשכב זכור.

התחלתי לחשוב לעצמי על הקשר שיש בדור הזה בין משכב זכור ומשכב נשים לאגואיזם.

גם אם אנחנו ב"ה רחוקים מהמקומות האלו, עדיין אנחנו ממוקדים פנימה ולא החוצה בהתחברות לאחר.

לפי פשט הפסוקים ולפי עומק הקבלה, זה כל העניין של יוסף הוא מפרנס ומכלכל אחרים במבט החוצה.

התכוונתי +X אני מניח, כי X+ בשפת C, זה תוספת אחרי זה..

כי לא משנה מה אכתוב, אתה יכול תמיד להגיד שזה קשור לגאווה, גלויה או מסווית, אז אין דרך לסתור את מה שכתבת.

אני גם לא חושבת שכדי להתחתן צריך להתפשר או לרדת בדרגה - אלא להגדיר מחדש את הרצונות והשאיפות שלנו. מי שנכנס לזוגיות מתוך מקום שהוא התפשר על משהו שחשוב לו, למה אתה חושב שהנישואין האלה יחזיקו מעמד?

אם אנחנו מגיעים מתוך גישה שבכל מקרה, עם כל אדם, יהיו פערים כאלו ואחרים - ולכן כל זוגיות זה תהליך משותף שאנחנו עוברים, תהליך שדורש מאמץ והשקעה תמידיים.  החכמה בעיני היא לדעת להגדיר מה עיקר ומה טפל, מהם הדברים שחשובים לזוגיות תקינה ומהם בונוסים נחמדים - ולא להגדיר לעצמי בשום מצב שהאדם שאני איתו זה פשרה כי לא הצלחתי להשיג מישהו טוב יותר. או שאני מעליו בדרגה ושאני צריכה לרדת אליו. זה נקודת מבט מזעזעת בעיניי.

אין אדם מושלם, גם אני לא מושלמת, וגם מי שבעז"ה אתחתן איתו. אני גם לא רוצה להתחתן עם אדם מושלם (כתבתי על זה בעבר, יכולה לקשר לשם) - ומתוך המקום הזה אני מחפשת מישהו, לא מתוך מקום שאני מחפשת את האדם המושלם, אבל אין כזה, אז אתפשר על מישהו כמעט מושלם.

אני יכולה מאותם נתונים שאתה מביא להעלות תיאוריה הפוכה - שזה נובע לא מגאווה, אלא מחוסר ביטחון עצמי, חוסר הערכה עצמית, חוסר בזה שאני ראוי לאהבה.

(ואני לא חושבת שהמשפט שכתבת לגבי הקב"ה רלוונטי. יש לנו בחירה חופשית, ומתוכה אנחנו בוחרים עם מי להתחתן, וכן, אנחנו יכולים לטעות בבחירה שלנו. גם על זה כתבתי בעבר.)

פשוט נתת דוגמא חיה לכל הדברים שאמרתי.

"להתפשר על משהו שחשוב לו" - את מבינה שאני מדבר על רווקים ורווקות מבוגרים כן ? שהם כבר לא בני 18-20 שיכולים לשלול הצעות על ימין ועל שמאל אז לא כזה רחוק שמישהי שכבר הגיעה לגיל שבו לכל החברות כבר יש כמה ילדים ומשפחה תצטרך להתפשר גם על דברים חשובים לה בלי לפרט למה, ואני בטוח שהיו לה הצעות גם אם לא מושלמות אז די טובות שיכלו להתאים עד שהיא הגיעה למצב הזה והיא בחרה לשלול כי גאווה, וחבל. וכנל לגבר פשוט אצלו זה לא קריטי כמו אצלה אבל גם הוא לא הולך ומשביח נגיד את זה ככה.

ולגבי החוסר ביטחון וכל השאר(חוץ מראוי לאהבה כי אין כל קשר בין זה לבין מה שכתבתי), שוב עניין הגאווה, למה מגיע לי כל מה שאני רוצה? כי אני רוצה?

ואם יש מישהו או מישהי שמוכנים להתפשר או להוריד מעצמם בשביל להתחתן(שימי לב מה אמרתי, לא אמרתי לתת לאחרים לדרוך עליהם או להשפיל אותם בשביל להתחתן, סך הכל להוריד מעצמם)אז הם חסרי ביטחון?

גם אם אני שווה את כל מה שאני רוצה(בהנחה שכל הרווקים יכולים להגיד את זה) למה זה מגיע להם? כי הם שווים את זה? איזו מן תשובה זאת?

זה שורש הגאווה ושורש כל מידה רעה.

בכל המידות צריך להיות באמצע חוץ ממידת הגאווה מאוד מאוד הוי שפל רוח. המידה היחידה שאין בה אמצע, אלא קיצון לצד שני לשפלות.

עכשיו ברור שלא אמרתי ללכת עם ראש ברצפה ולהגיד איזה אפס אני, אם זה מה שהבנת צר לי כי זאת בכלל לא הכוונה שלי.

אלא לדעת מה אני שווה, ובאותה נשימה להבין שלא מגיע לי שום דבר מיוחד או שום דבר שאני רוצה.

זה דור של "מגיע לי" המון רווקים ובעיקר רווקות תקועים לעניות דעתי בדיוק בגלל זה, לא מדבר עלייך ספציפית, אני לא מכיר אותך, רציתי להעלות פה נק שאני יודע בוודאות שהמון אנשים נופלים בה ספציפית בעניין השידוכים.

ולרדת בדרגה בשביל להתחתן זה אף פעם לא אידיאל בהנחה שאת/ה עדיין צעיר/ה עם עשרות הצעות מולך. אבל במידה ולא רודפים אחריכם עם הצעות וכבר עברתם גיל מסוים, אז כן לא סתם חז"ל אמרו את זה כאיזה משפט יפה אלא כעצה והדרכה שהיום הדור צריך להפנים אותה.

אין שום בושה בלהוריד מעצמך בשביל להתחתן, זה שזה מזעזע אותך מזעזע אותי אבל נו טוב זו דעתך.

לא יודעת מהו הגיל לדעתך שבו מישהו (או מישהי) הופך מרווק לרווק מבוגר, אבל אני כן מניחה שרוב מי שמסתובב כאן בפורום קרוב יותר לגיל הזה מאשר לגיל של 18-20.

אתה יוצא מנקודת הנחה שפוסלים על גאווה. אני לא יודעת להעיד על אחרים, רק על עצמי - וזאת לא סיבה שפסלתי הצעה שקיבלתי. אתה יכול לפתוח כאן שרשור אחר ולשאול אנשים למה הם פסלו - זכורים לי כמה שרשרורים כאלה בעבר, ולא זכור לי שגאווה עלה אף פעם.

מה שכתבתי על חוסר ביטחון הוא בדיוק הפוך - 

לא מגיע לי כלום, אני לא שווה, אין שום סיבה שאף אחד בעולם יאהב אותי, אני בודד, בלי חברים, יושב בבית לבד מול המסך כל היום, אין שום דבר שאני טוב בו, אני סתם אדם ולא כזה מיוחד.

בעיניי יש הרבה יותר אנשים שמרגישים ככה מאשר שמרגישים - אני הכי טוב בעולם, מגיע לי הכל.

אולי אני טועה, אבל לדעתי המשפט הראשון יותר מאפיין את הדור.

אני לא יודעת למה בדיוק את מתכוון ב"להוריד מעצמם". מה שאני שומעת מזה, זה שלכל אחד מהרווקים יש "תג מחיר" שמורכב מכל מיני דברים, ואם אדם עם תג מחיר של 200 התחתן עם מישהי של תג מחיר של 100, אז הוא הוריד מעצמו והיא הרוויחה.

לדעתי זו צורת הסתכלות נוראה. קודם כל הדירוג הזה לא מוצא חן בעיני, ודבר שני - אני רוצה ששני הצדדים ירגישו שהם הרוויחו, שהחיבור עולה על סך החלקים.

ואני חושבת שהסמנטיקה חשובה. לכן אני אף פעם לא מתפשרת, אלא מגדירה מחדש את הרצונות והצרכים שלי.

אדם גם צריך לדעת לומר בשבילי נברא העולם, ולא רק אנוכי עפר ואפר.

ללמוד להגיד אני שווה - בעיני זה אתגר הרבה יותר גדול של הדור הזה.

חפש אותה בחו"ל 

יצא לי אחת מלונדון בזום דייט

ג+2 ובלונדון, ומחכה לעלות לארץ

דיברנו והיה נחמד,

ובכל אופן לא נתנה מאצ

כאילו אתה אומר לעצמך מהה?

למה לא לנסות לדבר אפילו

בדור הזה אין הם לא יתחתנו, יחלמו 20 שנה ואז יגלו שאין אפשרות להתחתן איתם מרוב דרישות שלהן

אתה חוזר שוב ושוב על אותן המנטרות,

ומאשים את כלל ציבור הנשים בכל מיני דברים.

זה מעליב.

זה פוגעני.

אולי הבעייה היא לא בבנות שאומרות לך לא,

אלא שיש משהו אחר שגורם להם להגיד לך לא?

עובדה:

יש נשים עם המון דרישות שמתחתנות.

עובדה:

יש בנות שפוסלות על אוטומט.

עובדה: 

יש בנים שפוסלים על אוטומט.

קח עצה ממני:

תבוא בגישה של קצת יותר אופטימיות, קצת יותר אמונה בטוב שבאדם, אל תכליל, תסתכל על כל אחת בתור אישיות נפרדת ולא כנציגת הנשים עלי אדמות.

מההודעות שלך פה נראה שנפגעת בעבר, וכנראה קיבלת כוויה כואבת. אבל לא צריך להוציא את זה על כל הנשים באשר הן....

הניק הנ"ל נכנס לכאן מידי פעם וכותב הודעות ברוח מאוד דומה - תוקף את הנשים באשר הם נשים על כך שהן לא מוכנות להיות בקשר איתו. מוזמן להסתכל בכ"א.

ואני לא ראיתי כאן הסכמה מקיר לקיר על כך שגאווה היא בעיית הדור, לא בכלל ולא בפרט אצל נשים, ושזה לא הגורם העיקרי לעליית גיל הנישואין.

אין לי זמן כרגע להרחיב.

פתחתי על זה שרשור בעבר:

מה עובר על רווקי המגזר? - לקראת נישואין וזוגיות

אני חושבת שמי שרוצה לתת תשובה אמיתית לשאלה הזאת, צריך לעשות מחקר איכותי וכמותני בנושא, וכמובן שיהיה ממוקד במגזר. 

מבחינתי כל מי שמניף גורם כזה או אחר בלי לבדוק בצורה רחבה - יש בזה מי שפוסל במומו.

אז עצה הכי פשוטה, בואו לא נעשה כלום, כי הכל זה מבורא עולם, ולא נשנה בעצמנו שום דבר, כי אם לא התחתנו עד עכשיו זה רק בגלל שבורא עולם רוצה ולא כי אני צריך לשנות משהו חס ושלום כי אני מושלם, ולא התחנתי כי ככה בורא עולם רצה, כשהוא ירצה אני אתחתן.

או שנעשה מחקר ונבדוק למה לא התחתנו.

אנחנו מייחסים את זה לעצמנו

לא התחתנת כי ה' לא רצה וזה הכל

הכל פה מושגח לא הבנתם את זה?

אתה מקבל השגחה ישירה

כל אחד יודע בליבו אם באמת הוא ניסה 

כי אני באמת מאמינה בזה וזה לא היה מתוך מקום של להציק

מה שהקב"ה מזווג זה להפגיש את מי שאמור להתחתן

אבל איך אומרים: "אפשר להביא את הסוס למים, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות"

אדם הוא בעל בחירה

האם דחיית זיווג בהכרח מעידה על גאווה

או שגאווה יכולה להביא לדחיית זיווג

מעולם לא נאמר שזה בסדר להגיע ממקום של גאווה

כי בוודאי משמים זיווגו לאדם מה שמתאים לו על פי האמת 

אם הוא דחה את זה כנראה הייתה בו גאווה כלשהי שמגיע לו טוב יותר.  

בוודאי שהרוב לא חושבים לבוא ממקום של גאווה

אבל לפעמים הגאווה מסתתרת מאחרי חלומות שקשה לנו לוותר עליהם.  

קבל מה שמולך ואם לא זה גאווה 🫡

מעניין איך משליכים את הגישה הזו לכל החיים

אם זה הזיווג של האדם בוודאי שהוא ירגיש שאין סיבה אמיתית לדחות 

(חוץ מחלום שקשה לו לוותר עליו)

 אני לא דובר של הקב"ה, רק אמרתי מה שכתוב - 

שיתכן שהפגישו את האדם עם הזיווג שלו והוא היה צריך להתחתן איתו ובמקום זה דחה אותו

ואז הוא יצטרך להתחתן עם זיווג שלא מתאים לו ונהיה בלאגן וזה לא טוב בשבילו וכו'  

כל אחד שיודע את זה אמור לעשות את החשבון שלו. 

אז אם זיווגו לאדם וציפו שיתחתן, אז ברור שהביאו לו משהו שהתאים ורק הוא היה חכמולוג

הקב"ה מארגן שידוכים.

ראובן לאסתר

שמעון ללאה

לוי לזיוה? לא מה פתאום. היא לא מתחברת למישהו גבוה ולא תהיה משיכה

לוי לאורטל - אחלה

יהודה לחמוטל? לא היא לא תסתדר איתו. הוא בחור עצבני והיא עדינה.

יהודה לדינה? מעולה

יששכר לרבקה? בול! אבל רבקה היא בעלת גאווה, היא לא תרצה אותו. אז מה? בעיה שלה. יששכר לרבקה, ואם לא יצליח, בעיה שלהם.

כי אם יש נימוק אחר, אז הקב"ה כבר חשב מראש וארגן שידוך אחר במקום

איכשהו מול גאווה הוא החליט לא למצוא פתרונות

אני אומר את מה שקראתי ואמרו את זה צדיקים כמו בבא סאלי, כמו הסטייפלער (ר' יעקב ישראל קנייבסקי) ועוד.

וצריך גם להבהיר, שהכל יוצא ממה שכתוב שזיווג זה נשמה שחצו אותה לשניים -נתנו חצי לבחור, חצי לבחורה - ופה בעולם הם צריכים להתחבר חזרה.

עד כאן מה שכתוב..

אז קודם כל, לפי זה יוצא שאין דבר כזה " לארגן שידוך אחר"  זה לא יהיה פיתרון.

עכשיו, לפי הבנתך, אדם יוצא לשידוכים, ואכן יש לו גאווה וחלומות במקום להתמקד במה שצריך, ומשמים הרי צריך להפגיש ביניהם

מה אתה מצפה שיעשו משמים? 

1. יש מגוון טעויות שאדם יכול לעשות ולאבד את השידוך שה' יייעד לו בתור אופציה מועדפת, ולקבל במקום זה משהו אחר. כולל האופציה שהוא שודד בנק וכעונש הקב"ה שולל ממנו את ההזדמנות להתחתן

2. אותם רבנים לא התכוונו שזה באמת כך, אבל אמרו את זה למישהו שזה היה משכנע אותו להתחתן

לגבי 1. אם יש לך מקור לזה, אני אשמח לראות

לפי מה שידוע לי אתה אמנם צודק, אבל חלקית.  זה לא סתם טעויות..

כתוב בזוהר שעל חוסר בשמירת עיניים יש אפשרות שהגברת לא תרצה אותו  - מידה כנד מידה - הוא התרחק ממנה, היא מתרחקת ממנו (לא המקום להאריך)

אבל תחשוב על זה, גם אם נניח יתנו לאדם משהו אחר... ואותה הוא לא עלול לדחות אם יש לו חלומות מוגזמים?

2 אי אפשר להגיד, זה כתוב הרי מפורש, שכל זיווג הם חצאי נשמה

שאדם יכול לדחות את הזיווג האמיתי שלו, ואז באמת הוא יצטרך להתחתן עם שידוך אחר

הטענה שלי היתה שזה לא רק גאווה. אתה בעצם מסכים.

2. אני בקושי יודע מה זה נשמה, בטח שלא מה זה חצי נשמה. מה קורה עם מי שהתחתן עם שתי נשים? אלמנה שמתחתנת מחדש? מי שהתגרשה 7 פעמים?

אז כנראה יש קצת יותר מאפשרות אחת. איך זה מסתדר עם הנשמות? לא בעיה שלי. אני כאמור לא מבין בנשמות.

אבל לגבי הגבר כמה שידוע לי הסיבה היחידה היא גאווה. 

לגבי 2.  לא יודע אם זה משנה לך אבל מה שכתבתי כאן נכון, יהיה לאדם זיווג. אבל...מסביר חלק מהמקרים

בכל אופן, למה צריך להבין בנשמות, העיקר הוא לדעת שיש מה שמיועד לאדם

ראה מה שהגבתי למטה להפי

מי אמר שהסיבה היחידה היא גאווה? זה פשוט לא סביר. כי הבבא סאלי אמר ככה? הוא לא כתב את זה בפירוש שלו לזוהר, הוא אמר את זה למישהו שבא לשאול אותו. אולי אותו אחד היה לקוי בגאווה

אז כן, זה לא משנה לי. זה כמו שתגיד שלכל אחד יש ארוחת צהריים שמיועדת לו לתאריך ח בטבת, אבל אם הוא יהיה ממש צדיק הוא יקבל יותר, ואם רשע הוא יקבל פחות. אבל יש סיכוי שהוא כן יקבל את מה שמיועד לו. זה יכול להיות טיעון מעניין אבל הוא חסר משמעות בפועל כל עוד אין לי דרך למדוד עד כמה אני רשע או צדיק

יש מכתב שהוא כתב על זה... אני לא יכול להעתיק מהספר אבל אגיד בקיצור:

שצריך להיזהר מאד לא לדחות בגלל סיבה לא מוצדקת, כי עלולים לדחות את ה"בת פלוני" 

ואח"כ מתעכבים ובסוף צריך להתחתן עם מי שלא מיועדת לו.

ומי שלא הולך בגובה לב אלא בא עם ענווה - זוכה ל"בת פלוני" שלו.

ראיתי רעה חולה, שיש כאלה שברוב גאוותם דוחים את הבת פלוני שלהם"

הוא לא אמר שזאת הסיבה היחידה שיכולה להיות. הוא אמר באופן כללי. 

יכול להיות גם אדם עניו שלא מצליח למצוא את הבת פלוני שלו.

שרוב רוב אלה שמעוכבים - זה מהסיבה שהם דחו את הבת פלוני שלהם בגלל גאווה

ומי שהולך ישר ימצא אותה מהר ויתחתן מהר. 

(כנראה שאנשים ענוים שלא מוצאים זה מיעוט מאד מאד קטן)

אם תוכל להסתכל זה מובא בספר של הרב לוגסי "אוהליך יעקב" 

די בתחילת הספר

לא טענתי שגאווה לא יכולה לגרום בעיה

טענתי שאין בסיס לאמירה שגאווה היא הסיבה היחידה.

האם סטטיסטית זאת סיבה שגורמת יותר? יכול להיות. אבל לא בלעדית

לדעתי זו סברא פשוטה 

שהיא אומרת, מה שמשמים מיועד לאותו אדם בוודאי גם מתאים לו, והוא לא ימצא סיבה אמיתית לדחות אותה

אז איזה עוד סיבה הייתה לדחות חוץ מגאווה שמגיע לו טוב יותר?

כי יש לי בעיה מוזרה כזאת, שאני כותב מהר ושולח 

ורק אח"כ כשזה מולי אני מצליח לחשוב על מה שכתבתי ולערוך.. עכשיו אין עריכה נדפק לי השכל מזה

אני ממש קרוב להתייאש ולפרוש מהדיון חח

אפשר לגשר על הפער הזה ולערוך קרב בניכם כתחליף

כמו בימי המערב הפרוע

קל אני מנצח

היא בעלת גאווה מאוד גדולה..

ואתה לא בורא עולם שאתה יכול להגיד "יש יותר מאפשרות אחת" אתה מדבר על מקרי קיצון, מי דיבר על מקרי קיצון? למה אתה מגזים? כמה אנשים אתה מכיר שהתגרשו 7 פעמים?

אתה בורח מהנושא, מי שהוא בעל גאווה, דוחה את הזיווג שלו, זה כל כך פשוט להבנה אני באמת לא מבין איפה הקושי. מי שחושב שהוא איזה מישהו מיוחד (או מיוחדת) עלול לשלול שידוך על שטויות ולכן הוא יגיע לגיל מבוגר ויבין שהוא פסל על שטויות ויתחרט, בדור הזה המציאות שתיארתי בכלל בכלל לא רחוקה, למעשה, זאת המציאות אדון בחור מורי ורבי, ולכן העלתי את הנושא כדי שנלמד לא להיןת בעלי גאווה.

גאווה של בן אדם לוקחת ממנו את הזיווג שלו, איפה במשפט הזה רמוז שאין חשבונות שמים? איפה כתוב, או השתמע מהדברים שלנו ש- "קבל מה שמולך ואם לא זו גאווה"?

מעניין איך אתה מסיק מסקנות..

הוא מתח קו ישיר (בתגובה להפי) בין חוסר הצלחה להתחתן עם מדוייטת לגאווה.

אני חושב שיש עוד סיבות בעולם חוץ מזה.

אנושיות וסיבות מהשגחה.

הפי אמרה שבשום מקרה אין מה להאשים את עצמנו, 

ועל זה עניתי שיש מקרה שאדם דחה את הזיווג שלו - כמו שכתב פותח השרשור

חשבונות שמים וכו' זה כנראה אחוז קטן יותר מהמעוכבים

אני נציגת ההשגחה

וכל מה שקפץ לי לראש זה נבואה

אין שום אפשרות לנסות להאיר את עיני

אני קולטת הכל ברגע

זוהי בדיוק הגאווה

המדוברת

נפלת בזה זה לא אומר שלא יהיה לך זיווג

לרווק ורווקה יש מספיק "השפלות" (נשמע -קשוח, אבל לא מצאתי מילה אחרת )כדי לכפר על זה.

נניח חברה שלי אמרה לי שהבחור שהציעו לה לא חוזר אליה / עזב אותה

אתה חושב שזה לא מכפר על זה

יש לה מספיק עוגמת נפש

אי אפשר לקרוא לזה שיש פה "כפרה"

זה לא בהכרח הזיווג שלו.  אלא אם כן הוא חזר בתשובה באמת.

ולפי שכתוב בזוהר ובמדרש, הקב"ה צריך בכל מקרה לחבר בסוף את הנשמות שצריכות להתחבר

וזה גורם בלאגן  - כמו גירושין וכו'   לא נעים.

הקב"ה שם אותנו בעולם שבו אין לנו ידיעה והבנה איך הקב"ה מנהל אותו.

 לפני כמה שבועות כתבתי על זה הודעה - על 'האחד' - לקראת נישואין וזוגיות

שבו משתמע שיש יותר מזיווג אחד פוטנציאלי.

למה זה כל כך חשוב לי?

אני חושבת שהרבה מאיתנו שופטים את עצמינו לחומרה, וזה עלול להוביל למצב שבו תראה בבת זוגך סוג ב', כי בגלל מעשיך לא היית ראוי לסוג א'. 

בעיני מבט כזה על החיים זה נורא ואיום, ומאוד לא הוגן כלפי מי שתתחתן איתה.

לכן אני מאמינה שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו להיות אנשים טובים, בכל תחומי החיים, לעבוד על המידות שלנו - וכשיוצאים לדייטים, להבין שזו בחירה שלנו אם אנחנו רוצים להיות שותפים במסע החיים - ולא להיכנס לחשבונות שמיים של ראויה, לא ראויה או משהו כזה.

אם אני מבין נכון, כשאת אומרת סוג ב', את מתכוונת אחת שלא הכי צדיקה או לא ממש כיף להיות איתה.

אז עד כמה שידוע לי זה כבר לא קשור לחצי נשמה או לא.  

היו אפילו צדיקים שקיבלו אשה רעה 

זה כבר חשבונות שמים כמה יהיה להם נעים יחד.  

אבל כל העניין הוא שאדם ידע שלדחות על שטויות יכול לגרום אח"כ עיכובים וכל מיני בלאגנים

אני מאמינה מאוד גדולה בבחירה חופשית.

בחירת בן זוג היא בחירה חופשית מבחינתי. לא "מקבלים" בן זוג, אלא בוחרים בן זוג.

אני חושבת שזוגיות שמבוססת על תפיסה לפיה חשבונות שמיים קובעים אם תהיה נעימה או לא היא זוגיות נוראה ואיומה. לדעתי צריך לצאת מנקודת הנחה שלכל אחד מבני הזוג יש אחריות לטיב הקשר, ולא להשליך את זה לתוצאות של מעשי העבר. (האם בעולמך יש מקום לתשובה?).

אני לא מבינה בחשבונות שמיים, ולא חושבת שאנחנו צריכים להתחשבן בהם, מי קיבל מה ולמה. איננו יודעים ואיננו מבינים מתן שכרם של מצוות, ועלינו לשמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס ועם מורא שמיים.

אסור לסמוך על הנס. אנו צריכים לחפש את האדם להקים איתו בית מתוך עולם הטבע, לא מתוך התחשבנות של עיכובים שנגרמים ממעשינו - ועם זאת, אנו צריכים כל הזמן לבחון את עצמינו ומעשינו, לא כי אנחנו מצפים לקבל שכר (עכשיו או בעתיד) - אלא כי אנחנו צריכים להיות אנשים טובים יותר.

ועיננו רואות אנשים שדחו על שטויות ונישאו על אף זאת, ולהפך.

ולקבל משמים באהבה ולעשות הכי טוב שאנחנו יכולים.

אבל זה קצת לעצום עיניים ולהגיד "אני אעשה מה שטוב לי(כמובן אהיה טוב וכו') ומה שיגיע, זה משמים ואני אקבל באהבה" מה זה אעשה מה שטוב לי? יש לך חוקים, תורה שאתה צריך ללכת לפיה.

וממש ממש ממש ממש חולק נחרצות על מה שכתבת, "בוחרים בן זוג" חס ושלום להגיד דבר כזה, מה אנחנו מזווגים זיווגים? איך אפשר להגיד דבר כזה חס ושלום?

בורא עולם מזווג זיווגים, זה שבעיניים הגשמיות שלנו נראה ש"אני בחרתי" זה לעניות דעתי קצת גאווה, כמו חס ושלום בר כוכבא(או כוזיבא) שאמר לבורא עולם כשיצא למלחמה, אל תעזור לנו ואל תפריע לנו, ברוב גאוותו חשב שהכח שלו(ואם תעשי מחקר תביני שהיה לו צבא של אריות) הוא מה שיבטיח לו ניצחון, וחס ושלום להגיד ככה!

ברגע שאמרת לבורא עולם "אל תעזור לנו" זהו הפסדת מראש, קצת נשמע שככה את אומרת "לא מקבלים זיווג, בוחרים אותו" מה את לא מאמינה שבורא עולם מזווג? את ברוב הבנתך וחכמתך הולכת ובוחרת לך זיווג?

זאת בדיוק הגאווה שעליה דיברתי בהודעה הראשונה, ממש ממש זה. שוב לא אומר שאת בעלת גאווה חלילה, אלא רק שהאמירה הזאת באה מצד של גאווה, "אני בוחר ולא בורא עולם נותן לי"

אופס ערכתי הכל בטעות נמחק לי הכל.

בקיצור:

@לגיטימי? אולי נפתח שרשור יעודי לדון באיך דברי חז"ל מסתדרים

כי תכלס זה כתוב בחז"ל.  

דווקא הדברים הרעים שאת חוששת שיצמחו מהאמונה הזאת, אותי זה לוקח בדיוק לכיוון ההפוך

וגם הצדיקים שאמרו את הדברים לא חשבו בצורה רעה על האשה שלהם ולא זרקו אחריות

את הצורת דיון שלך הכי אמיתי בלי צחוק.

אז ככה.

יש גזירת "בת פלוני לפלוני" כידוע. שהגזירה הזאת, היא התיקון הכי גדול לגבר ולאישה שיכול להיות, כי כך גזר הבורא ברוך הוא.

עכשיו הם שניהם ירדו לעולם והגיעו לפרקם.

פלוני פגש את פלונית, והוא בחור מוערך, חכם, יפה, וכו' וכו' והיא, סך הכל מישהי פשוטה מבית פשוט, פלוני יפסול אותה כי לא נראה לו א' ב' ג' (הגם שמותר לפסול, אין שום איסור, כל השיח פה זה על לפסול בגלל גאווה "לי יש 2 תארים ואני מרוויח x, אני רוצה מישהי ברמה שלי" או "אני בחור יפה, אני יוצא רק עם מישהי ברמה שלי" אלו סתם דוגמאות תקישי לכל מה שאת רוצה).

ועכשיו, פלוני היקר שלנו דחה את פלונית, שהיא הזיווג שלו משמים, אז נכון שהוא לא ישאר בלי זיווג(ואני מתחנן תשמעי את השיעור של הרב יצחק כהן שהמלצתי בהודעה הראשונה, כי הוא עושה סדר מופתי בכל הנושא) אבל הזיווג שהוא יקבל היא לא "בת פלוני לפלוני" ולכן יהיו בעיות בזיווג הזה. ונכון, זה גם זיווג של בורא עולם(כי מן הסתם איך לא? מי מזווג זיווגים אנחנו חס ושלום?), וכעונש על הגאווה פלוני שלנו קיבל מישהי שלא מתאימה לו בדיוק.

כתבתי על פלוני, אבל הולך מדויק גם על פלונית כמובן.

ולגבי חשבונות שמים ראויה או לא, אף אחד לא נכנס לחשבונות שמים, בעל כורחו הוא יקבל זיווג שלא מגיע לו. וכנל לגביה. שוב, תקשיבי, זה לא אני, ממש לא, זה הזוהר הקדוש וגדולי ישראל המובהקים. אין לי עניין לייצר מחלוקת סתמית או לריב פה עם מישהו חלילה, העלתי נושא שלדעתי ראוי מאוד להתבונן בו באופן עמוק על עצמינו כי הדור הזה מלא מלא מלא ברווקים ורווקות בגילאים מאוחרים, כמובן כמו שכבר כתבתי כמה פעמים במהלך השרשור, גאווה היא לא הסיבה היחידה, אבל היא בוודאות המרכזית או לפחות מהראשונות.

ואעתיק לכאן דברים שכבר כתבתי בנושא.

אתה טוען כך:

א. הזיווג נגזר משמיים. אם אנחנו לא מתנהגים כראוי, במקום לקבל את זיווג א, אנחנו מקבלים את זיווג ב (שגם הוא משמיים, אבל פחות טוב).

ב. גאווה היא סיבה מרכזית לכך שאדם לא ראוי לזיווג שלו.

ג. (גם בהודעות אחרות) - מה המשקל של אמונה מול בטחון, פאסיביות אל מול אקטיביות.

לגבי א, מאמינה שיש זיווג אחד מושלם, וכל השאר עם בעיות. בכל זיווג יהיו בעיות, זה טבעו של קשר. אני גם לא מבינה איפה בתפיסה שלך יש מקום לתשובה, כי מבחינתך אם פספסת את אותה אחת, נדפקת, כי לנצח נתקעת עם זיווג ב, שהכרח יהיה זיווג בעייתי.

אני מעתיקה לכאן תשובה שכתבתי בדיון אחר (מסכימה איתך שצריך איזון - לקראת נישואין וזוגיות), בשינויים קלים:

כשקורה משהו רע, אנחנו לא צריכים להגיד - זו גזירה משמיים, ולכן אין מה לעשות. אנחנו צריכים לפעול בכל המישורים כדי להילחם ברע.

כשקורה משהו טוב, אנחנו לא צריכים להגיד - זו גזירה משמיים, ולכן אין מה לעשות. מה שצריך לקרות יקרה לא משנה מה אנחנו עושים.

אני לא מבינה, לא יודעת, לא תופסת, לא משיגה את המשמעות של זיווג נשמתי. אבל ממה שלמדתי, זה לא משהו שנגזר עלינו - אלא תלוי בבחירה שלנו. אני לא חושבת שצריך לקחת את אמירת חז"ל כפשוטו, שעוד לפני שנולדתי נגזר עליי להתחתן עם X ויהי מה. אני מסרבת לקבל דבר כזה, כי מה יקרה אם X ל"ע ימות בגיל צעיר? אז אני נדפקת?

אני לא חושבת שכל החיים שלי קרו בגללי; ברור שיש גורמים חיצוניים שאין לי יכולת השפעה עליהם (נניח קורונה. איזה קטע זה דייטים עם מסיכה, אה?). ויש כמובן דברים שהתאמצתי עליהם מלא, ולא הלך (ע"ע מותר לאבא לומר גם לא). אבל לי יש את הבחירה של איך להגיב ולהתחייס אליהם. כן, אנחנו פה כדי לתקן את העולם, להשפיע על המציאות. לא כי אני מוכשרת, אלא כי כך הקב"ה ציווה אותנו להתנהל בעולם הזה, במסגרת הטבעית הזאת, שבה אנחנו חיים בלי לדעת את הרמה הפנימית הזאת של זיווגים וכאלה.

מעתיקה לכאן את דברים של הרב שמואל אריאל:

"בגמרא עצמה מובאים שני סייגים לאמירה זו: הגמרא בסוטה שם מחלקת בין זיווג ראשון לזיווג שני. ובמועד קטן יח, ב אומרת הגמרא "שמא יקדמנו אחר ברחמים", דהיינו שייתכן מצב שבו אדם יפסיד את זיווגו בגלל תפילתו של אדם אחר.

הראשונים הביאו מקורות נוספים, שמהם עולה שזיווגו של אדם אינו תלוי רק בגזירת שמים, כגון: עצם החיוב המוטל על האדם לשאת אשה; הפסוק "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה"; הדרכות חז"ל שיש להשתדל לשאת אשה הגונה; ועונשים המוזכרים בדברי חז"ל על מי שנושא אשה שאינה הגונה. מכל אלה עולה בבירור שהדבר נתון גם לטבע ולבחירת האדם.

מתוך כך, במקורות רבים פירשו מימרא זו באופן מצמצם.

בעלי התוס' תופשים כפשוטו את "שמא יקדמנו אחר ברחמים", וסוברים שהתפילה יכולה לשנות את זיווגו של אדם. הריטב"א מוסיף, שגם הזכות יכולה לשנות את הזיווג המיועד. וכך כותב בספר מנורת המאור, שההכרזה בשעת יצירת האדם היא רק אופציה, שתתממש אם יהיו ראויים זה לזו. אם במהלך חייהם יתברר שאינם מתאימים, כגון שזה צדיק וזו חוטאת או להפך, יקבעו להם משמים בני זוג אחרים.

לפי דרך זו, אמנם הזיווג נקבע בהשגחה, אבל הוא תלוי במידה רבה בבחירתו של האדם - במסלול החיים שבו הוא בוחר ובמצבו הרוחני בכל עת.

ואילו לדעת הרמב"ם באופן בסיסי הזיווג כלל אינו נגזר משמים, אלא נתון לבחירת האדם. הוא מפרש את המימרא רק במקרים חריגים, שבהם הקב"ה מזמן לאדם זיווג טוב כשכר על זכויותיו או זיווג רע כעונש על חטאיו."

העתקתי מכאן: https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/zhr-31-10.pdf

עמודים 14-15, מופיעים שם מקורות ותירוצים נוספים שלא הבאתי.

הרב הפנה למאמר של הרב צפני דרורי (מה' אישה לאיש), אין לי זמן לקרוא אותו, רק מעתיקה את הסיכום, שאני חושבת שהוא מדגיש את החששות שלי (עמודים 7-8, הדגשה במקור):

"גם אחרי מפגשים מרובים והיכרות טובה הזוגות מתקשים לקבל החלטה. זוגות מתפרקים בעקבותיהם של חששות ופחדים. ויש המנסים למצוא מזור לחולשתם על ידי פנייה ל"מקובלים" לקבל אישור מיסטי, תמיכה משמים, להחלטתם. שהרבנים יפסקו, להיפרד או להתחבר. ככל שמתרבים הלחישות על זוגות שנפרדו, מתערער הביטחון הפנימי בזוגיות תמימה ופשוטה. לפעמים, דווקא האמונה בזיווג מן השמים גורמת לבקש אות מגבוה, ומתגברת הדרישה לצדיקים שזוכים לסייעתא דשמיא, שיראו את הנסתר מעיננו.

"תמים תהיה עם ה' א-להיך" - ציוותה התורה: לא ללכת לבקש נסתרות.....

האדם חייב להאמין ברגשותיו וברגשי בת זוגו. בתוכם נמצאים ההדרכה הא-להית, ולא בשום מקום אחר. מצוה להתפלל על הזיווג, ושמבטאים את הדברים לפני ה', הכול מתבהר יותר. מוכרחים לטהר את הנפש לפני קבלת החלטה, להשתחרר ממוסכמות. יש למחוק את העיכובים של 'מה יאמרו עלינו'. חשש מדברי חברים ורכילויות מעכבים את הראייה הטבעית והפשוטה. לא חייבים להיות חולי אהבה. לא חייבים להעריץ את החתן או את הכלה. חייבים לבחון את המידות והתכונות, הטובות הן בעיניהם. האם יבנו יחד בית שיגדל את שניהם, בית שיגלה את הטוב שבהם, את הטוב לדורות, בבנים ובנות יראי ה'? מוכרחים לטהר את הנפש מדמיונות הלקוחים מרומנים וסרטים. כשאוהבים - כולם יפים, וכששונאים - היופי הופך ל"נזם זהב באף חזיר". את האהבה אי אפשר להעיר כי אם ברגש תמים ואמיץ, בסילוק הפחד הנורא המשתק את כוחות הנפש. אם רצונכם בעזרת תלמידי חכמים, בקשו מהם בקשה אחת בלבד: שילמדו אתכם איך מסלקים את הפחד, איך מתרחקים ממבט טמא וצדדי, איך שומעים את קול הדממה הדקה האומרת לכם: 'הנה שלך לפניך, בוא נא קח'. אחרי החופה כבר תגלו שכל מה שראיתם קודם היה קטן ומצומצם, כי מעשה ה' גדול מכל דמיון. אל תשכחו את החוויה הגדולה של התקופה הראשונה לאחר הנישואין, חוויה שממש אפשר למשש אותה בידיים.

חוויה זו, וודאות זו, היא שתיתן לכם כוח לבאות. גם אחרי החתונה יש קשיים. גם אחרי שנים, שואלים שאלות, נסוגים אחור. הביטחון כי "מה' אשה לאיש", וודאות זו שגילינו נפלאותיה אחרי כריתת הברית - היא השומר הנאמן, המדריך הטוב לחיי הנישואין עד זקנה ושיבה, במזל טוב."

לכן:

אני חושבת שבעניין הזה של לנ"ו, אנחנו צריכים להתאמץ בתפילה, במעשים, בתיקון המידות. לנסות להיות כל יום יותר טובים מיום אתמול. לשאוף גבוה.

לא לראות את הכל בידיים שלי, אבל גם לא לראות את הכל בידיים של הקב"ה. (אני בדיוק מהרהרת עד כמה אני מסכימה עם הפראפזה על דברי בן גוריון: להתפלל כאילו אין השתדלות, ולהשתדל כאילו אין תפילה.)

___

(ואם יש לך עוד כח, הנה עוד הודעה בנושא שכתבתי לאחרונה: על

___

בהתייחס לסעיפים א+ג, הנה שוב תגובה אחרת שכתבתי פעם (זה מכניס לדיון הרבה יותר רחב - לקראת נישואין וזוגיות):

כשאני בוחרת בן זוג, זה בגלל הבחירה החופשית שלי (ושלו).

אני חושבת שכולנו גדלנו על המשפט הזה ש"זה לא נישואים קתוליים", שגט זה מצווה.

כן, אנחנו יכולים לטעות בבחירה שלנו. או יותר נכון, כן, אנחנו טועים בבחירות שלנו.

במבט נצחי, במבט אלוקי, אפשר לתת משמעות והקשר לטעויות שאנחנו עושים, אפשר לראות את זה כחלק ממשהו גדול יותר.

בראייה הארצית והנוכחת שלנו, בחירת בן זוג זה לא גזירה שנכפתה עלינו. לא נגזר עליי להתחתן עם X, אלא אני אבחר להתחתן עם X.

ראייה כזאת מעבירה את האחריות מהקב"ה אליי. אני לא פאסיבית בחיים שלי. החיים שלי תלויים גם בבחירות שאני עושה, בתוך המציאות של העולם שהקב"ה מנהל.

____

לגבי סעיף ב.

אני מסתכלת סביבי. אני רואה רווקים ורווקות, אנשים שאני מכירה מגיל אפס. וואלה, אני לא תופסת אותם כאנשים גאוותניים. או אגואיסטיים. בטח שלא יותר מאשר נשואים שמסביבי. גם לא הרווקים המבוגרים יותר.

לדעתי יש בעייה הפוכה בדור הזה, אני רואה דווקא הרבה חוסר בביטחון עצמי. חוסר בבשלות ומוכנות לנהל קשר אינטימי, לקחת מחויבות, לעבור לעולם של הגדולים.

האם יש אנשים שיש להם צורך לעבודה על מידת הגאווה שלהם? (ואני מבהירה, במילה אנשים אני מתכוונת גם לגברים וגם לנשים).

כן.

האם זאת הסיבה העיקרית (או אחת הסיבות העיקריות) לכך שישנם רווקים מבוגרים?

לי זה לא נראה נכון. ואני לא חושבת שיש לי או לך את האפשרות להוכיח את הטענה הזאת, לכאן או לכאן.

לכן לדעתי האמירה צריכה להיות - 

כל אחד צריך להתבונן בעצמו, לעשות חשבון נפש, ולבחון איפה הוא עומד, לאן הוא שואף להגיע ואיך הוא יגיע לשם. גם בהקשר הזוגי, וגם בהקשר הכללי.

פה ושם יש לי השגות או אי-הסכמות

וגם כאן אני חושב ששכחת את המילה "לא"

לגבי א, מאמינה שיש זיווג אחד מושלם

אבל ככלל כתבת טוב מאד, וטוב שהבאת את המקורות המשמעותיים האלה, כמו הרמב"ם שמסביר ש"מה' אשה לאיש" זה לאו דווקא לטובתו

גם אם מוצאים רמזים בזוהר הקדוש או ציטוט מגדולי ישראל המובהקים, זה לא אומר שזאת דעה מחייבת, יכול להיות שיש מקורות ברורים שסוברים אחרת. בטח לבנות על גבי זה מערכת שלמה של תיאוריות. מי שזה מקדם אותו יכול להאמין בזה, אבל ככלל זה לא בהכרח נכון

זה די מעליב להיתפס למשפט אחד ולשפוט לפיו - ולהחליט שממנו אתה מבין אותי. אבל שיהיה.

לכבוד מבקש אמונה ^^^! - לקראת נישואין וזוגיות

בהודעה הנ"ל הארכתי והבאתי מקורות. אני מעתיקה לכאן מקור אחד ומדגישה בו שני משפטים:

"בגמרא עצמה מובאים שני סייגים לאמירה זו: הגמרא בסוטה שם מחלקת בין זיווג ראשון לזיווג שני. ובמועד קטן יח, ב אומרת הגמרא "שמא יקדמנו אחר ברחמים", דהיינו שייתכן מצב שבו אדם יפסיד את זיווגו בגלל תפילתו של אדם אחר.

הראשונים הביאו מקורות נוספים, שמהם עולה שזיווגו של אדם אינו תלוי רק בגזירת שמים, כגון: עצם החיוב המוטל על האדם לשאת אשה; הפסוק "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה"; הדרכות חז"ל שיש להשתדל לשאת אשה הגונה; ועונשים המוזכרים בדברי חז"ל על מי שנושא אשה שאינה הגונה. מכל אלה עולה בבירור שהדבר נתון גם לטבע ולבחירת האדם.

מתוך כך, במקורות רבים פירשו מימרא זו באופן מצמצם.

בעלי התוס' תופשים כפשוטו את "שמא יקדמנו אחר ברחמים", וסוברים שהתפילה יכולה לשנות את זיווגו של אדם. הריטב"א מוסיף, שגם הזכות יכולה לשנות את הזיווג המיועד. וכך כותב בספר מנורת המאור, שההכרזה בשעת יצירת האדם היא רק אופציה, שתתממש אם יהיו ראויים זה לזו. אם במהלך חייהם יתברר שאינם מתאימים, כגון שזה צדיק וזו חוטאת או להפך, יקבעו להם משמים בני זוג אחרים.

לפי דרך זו, אמנם הזיווג נקבע בהשגחה, אבל הוא תלוי במידה רבה בבחירתו של האדם - במסלול החיים שבו הוא בוחר ובמצבו הרוחני בכל עת.

ואילו לדעת הרמב"ם באופן בסיסי הזיווג כלל אינו נגזר משמים, אלא נתון לבחירת האדם. הוא מפרש את המימרא רק במקרים חריגים, שבהם הקב"ה מזמן לאדם זיווג טוב כשכר על זכויותיו או זיווג רע כעונש על חטאיו."

משמע:

ישנם מקורות שטוענים שבת קול רק מציע אופצייה, והזיווג יכול להשתנות בתלות במעשים שלנו.

במקור השני שהבאתי, של הרב צפניה דרורי, כתוב שאנחנו לא אמורים להתעסק בחשבונות שמיים, ושאנחנו לא אמורים לפנות לצדיקים\רבנים\מקובלים בנושא של בחירת בני זוג כדי שיחליטו בשבילינו - אלא שההדרכה האלוקית נמצאת בתוך בני הזוג.

מה שאני מנסה להגיד זה שקיימים דעות שונות (ולא מדובר באנשי שוליים שטוענים אותם...). לא חייבים להסכים, יש דעות נוספות שהם שונות - אבל חשוב לי להגיד שישנן גישות אחרות ביהדות לנ"ל.

סליחה שעוד לא הגבתי, בדיוק יש לי איזה עניין שאני פחות בפורום.   וגם רציתי להסתכל במקורות 

(אני לא בטוח שזה סותר את דברי.. אולי יותר משלים אותם ומביא תמונה רחבה יותר)

ולא רוצה סתם להגיב העיקר לכתוב תגובה.  מקווה שלא יברח לי מהראש

אבל משהו קטן, לגבי זה שאמרתי שחייבים בסוף להתחתן בכל מצב יתכן שטעיתי (זה היה יותר הבנה שלי מאשר כתוב)

ועוד משהו, גם הצדיקים שאמרו את הדברים היו נגד להתייעץ עם רב/מקובל וכדומה שיחליט אם הזיווג משמים וכאלה דברים, אלא רק לפי מה שנראה מתאים על פי המציאות

זה לא הוגן כלפי הצד השני.

כל עוד מישהו או מישהי מרגישים שהוא או היא "יורדים בדרגתם" אסור להם "לרדת בדרגתם",לא איכפת האמת האובייקטיבית מי יותר ממי במדד כזה או אחר, אלא העמדה הנפשית ממנה נגשים. נקודה.

שיתמודדו עם ההשלכות של תחושת העליונות על אחרים, לאף אחד/ת לא מגיע העונש הזה, וכן, זה עונש נוראי להיות בקשר עם אדם כזה בקשר זוגי.

פגשתי בעבר אחד כזה וחשתי 🤢 למרות שלא חשבתי עליו מה שהוא חושב על עצמו ,מסתבר שכל אחד מאיתנו מעריך דברים אחרים.

וכן, גם מהצד שלי, כל מי שלא רציתי לא משנה בגלל מה אסור לי להעניש אותו בלהמשיך להיות בקשר איתי.

מרגישים דברים כאלה לא יעזור כלום.

זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לבדוק ולתקן את עצמנו, כל עוד התחושה קיימת היא קיימת.

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש