אבל מה חשוב בזה שהבחורה תדע?

לי זה היה מוריד וגורם לי לחשוב מה מטרת השיתוף

אדם בוגר שיש לו בעיה - שיטפל בה

לרוב, זה הופך לאישיו בין בני הזוג, כשהגבר רוצה תמיכה ומצפה שהאישה תעמוד על המשמר בשבילו או תהיה תומכת ותכיל, וזה לא מקום נכון להיות בו. היכול להעמיד את הבחורה חסרת הנסיון והכלים בסיטואציה בעייתית ולא באמת יעזור. רק יעיב על הקשר

גם שזו הבינה-

אינטימיות רגשית היא ממש לא לספר לשון הרע על עצמך או לפתוח בנושא אישי שדיבור עליו מצריך ככ הרבה זהירות ושמירה במיוחד בדייטים שהם מפגש עם המין השני.

אתם עוד לא נשואים ויצירת "אינטימיות" שכזאת יכולה רק להזיק.

ולפותח-  שאל את עצמך למה אתה מעוניין לשתף בנושא הזה ולא בדברים אחרים, מה אתה מצפה מבת הזוג להגיב באיזו הכלה והאם הציפייה מתאימה ומועילה לקשר ולמקום שלך בתור עובד ה' ובחור שמעוניין להקים בית ולהיות בעמדת נתינה ומיקוד כלפי אישתך בלבד.

בדייטים עוד אין מחויבות ולעניות דעתי לפעמים זו עצת היצר לספר , גם בעייתי מבחינת צניעות בהווה וגם יכול להרוס את הקשר הבריא שיעזור לך לצאת מהמקום הזה בעתיד.

ב"הצלחה

אני די בטוח שבכל הדברים האחרים (פחות או יותר) שיתפתי 😅, בזה אני מתלבט...

זאת אומרת, לא שאני לא מסכים עקרונית,

אבל זה מצטרף לעוד כמה תגובות מהסגנון שגורמות לי לתהות מה בדיוק הבחורות עושות בקשר?

אבל

1. אני חושבת שצריך להבדיל בין זמן שלא נשואים לזמן שכן מפאת ענייני צניעות קודם כל וגם בגלל שזה נושא רגיש שיכול לגרום לבחורה לסגת אם היא מחפשת גבר ירא שמיים,

2. גם בתוך נישואים, זה עניין מאוד נפיץ וצריך לדעת שלא כל אישה מסוגלת להתמודד עם דבר כזה וזהיכול יותר לסבך מאשר להועיל (היו מליוני שרשורים כאלה פה בפורומים על אישה שמרגישה נבגדת והלך האמון וכו. תסתכל בעצמך ותראה כמה רגשות קשים זה מעלה, ותבין לבד כמה תועלת יכולה לצאת מזה)

3. הן לאישה והן לגבר יש דברים שהשתיקה יפה להם בעיניי

תאר לך שבת זוג שלך הייתה אומרת לך למשל שהיא נמשכת למישהו מהעבודה או שנוא עושה לה פרפרים בבטן והיא מצפה לתמיכה. ככה הרבה נשים תופסות צפייה בתכנים פורנוגפיים בצד השני, רק שאצל הגבר זה גם הולך יותר קדימה

אז יש מקום לשיח רגשי ומכיל, אבל לא על כל דבר

בעיניי לפחות

ואפשר לחלוק כמובן

התגובה שהגבתי עליה נוסחה באופן מאוד כללי שמתאים לכל בעיה

שאם לגבר יש בעיה וואלק תתמודד מה אתה פונה אליי בכלל יא דבע

יש מקום לשיח רגשי גברי בזוגיות, וחייב שיהיה כזה מרחב בטוח וחברי ואינטימי לפתוח בו את הלב בעיניי וזה לא סותר את העובדה שהאישה צריכה להרגיש שהגבר שלה הוא משענת רגשית יציבה עבורה

השאלה היא איך עושים את זה, איך מדברים ופועלים ביום יום ,ואיך הדינמיקה הזוגית בכללי

באופן כללי. מסכים מאוד שזה לא מקום נכון להיות בו, ב-100% הצדק איתך.

אבל מצד שני..המקום הנכון להיות בו - מאוד קשה למצוא היום נשים שנמצאות בו וכו' 

ואז יוצא שמה שכתב ידיד נפשי @ים התכלת  בתגובה לעיל  לגבי "מה אתה פונה אליי בכלל יא דבע" זה גם אמת לאמיתה והצדק גם איתו. ואז זאת בעיה כי מצד אחד הן מבקשות תהיה גבר וכו' בקשה שהיא לגיטימית ונכונה, ובאמת עצוב שזה הפך להיות בקשה..ומצד שני אנחנו מבקשים תהיו נשים וכנ"ל.

זה דבר שגם נבנה

כאילו יכול להיות שלנשים יש איזו ציפייה מובנית לגבר שלא יראה חולשה, אבל זה בעצם חלק גדול ומהותי מבית בעצם. מקום שאפשר להוריד בו מגננות ולהיות בו אותנטי ואמיתי ולהרגיש שאוהבים ומעריכים אותך גם כשקשה לך

ומצד שני, צריך שהקשר יהיה יציב מספיק כדי שאישה תוכל להכיל את זה. יכול להיות שבתחילת קשר זה מעיב על התדמית החזקה הזו.

ובכל אופן, אני מאמינה שיש ב"ה מלא בחורות טובות וצדיקות. אתה צריך רק אחת

זה לא "יכול להיות" אלא זה בהכרח ככה. לא אומר שלגבר אסור להראות חולשה, אבל בעל הבית לא צריך לבוא לבכות לאשתו כשדברים לא מסתדרים, הכתובת שלו זה ללכת לבכות אצל השם, בבית הוא צריך להחזיק אין מה לעשות, לשים לב, זה לא אומר שהוא סתום רגשית ומנותק או חלילה אדיש בבית, אלא פשוט משדר יציבות והכל בסדר. ומנגד התפקיד של האישה......

בקיצור הדברים בדור שלנו התבלבלו לצערינו בגלל ניסיון התחקות אחרי תרבות המערב הפרוע.

ואצת רצת להגיב כמוצא שלל רב. קרא שנית וחזור אליי, נציג יתפנה אליך בהקדם.

אני בעד פתיחות מלאה בזוגיות, אבל במקרה הזה אני חושב שפתיחות כזו רק תזיק לזוגיות

וגם, יש דברים שהצניעות יפה להם גם בתור זוג מדויט לא נשוי, ולא על כל דבר וכל נושא נכון וראוי לדבר

בטח שלא מתמצאת ביהודים דתיים, ומה מתאים ולא מתאים.

גם בעיני לא כל דבר מתאים לשתף בנאדם שרק יוצאים איתו. ואם מדובר במשהו שקרה בעבר וטופל, אין טעם לשתף (בטח אם זה יגרום לצד השני תחושה רעה).

אם יש פתיחות מלאה - זה לא נושא חשוב?

ששיתוף שלהם בטוח לא יועיל לאף צד, אבל בוודאות עלול לגרום למועקה ומחשבות שליליות של בת הזוג כלפיך במצבים עדינים.  
 

כמו שגם לא משתפים את בת הזוג בהיסטוריית הפגישות והדייטים ומה ואיך היה עם בנות אחרות, לפני שהכרת את זו הנוכחית.  

אישתך רוצה שתהיה איתה ורק איתה במחשבות, ברגש, בדימיון, באהבה, בקרבה האישית והאינטימית- ב 100%.  לא ב 99.999%

ברגע שאתה משתף אותה מהעבר שלך בדברים שהצנעה יפה להם, זה עלול לערער את הביטחון המוחלט שלה בך במצבים שנדרש האמון המלא ביותר שאתה בוודאות רק איתה במחשבות וברגש.   

אבל אני לא באמת יודע , צריך לשאול מישהו שמבין

כי אני לא מבינה בנושא הזה

מה שכן כל אתגר מצופה מאדם בוגר ללכת ולטפל בעצמו..

ולא להשאיר את זה ככה .

החיים מורכבים וסביר להניח שאם מישהו אספר לי את זה זה ישבור אותי לאלפי חתיכות.

בשבילך בשביל המשפחה שלך

תהיה חזק ותמצא מישהו שיוציא אותך ואל תתיאש

אבל מה האלטרנטיבות? היית מעדיפה שיום אחד כשאתם נשואים הוא יספר לך? ואיך יהיו התחושות אם יום אחד תגלי את זה במקרה..?

בהחלט ייתכן והגיוני (ולגמרי מקווה ואופטימי) שזה לא משהו שיישאר, תקופה קצרה שיהיה אפשר למחוק מהתיעוד ולשכוח מקיומה (עד ליום הדין וזה..) ואז בתכלס אין שום צורך עתידי, אולי רק עכשווי..

כשאת מגיבה כבת זוג, את צריכה להתמקד בקשר, ברגשות ובחוויה המשותפת שלכם, ולא ב"תיקון" או "טיפול". המטרה היא להעמיק את הקרבה והאמון ביניכם.

הקשבה מכילה ואמפתית

הבסיס לכל תגובה כבת זוג הוא הקשבה אמיתית ומכילה. תני לו את כל תשומת הלב שלך, בלי הפרעות, ובלי לחשוב על מה תגידי אחר כך.

* "אני כאן איתך, וכולי אוזן. ספר לי הכל."

* "אני רואה כמה זה כואב לך, ואני מצטערת שאתה עובר את זה."

* "תודה שאתה משתף אותי. זה אומר לי המון שאתה מרגיש בנוח לפתוח את זה בפניי."

הבעת קרבה ותמיכה רגשית

כבת זוג, התגובה שלך צריכה לשדר נוכחות, קרבה רגשית ושותפות גורל. אתם צוות.

* "אני כל כך מעריכה את הכנות שלך איתי. זה דורש המון אומץ, ואני גאה בך על זה."

* "זה בסדר גמור להרגיש ככה. כולנו חווים נפילות, והכי חשוב שאתה משתף אותי בזה."

* "אני רוצה שתדע שאתה לא לבד בזה. אני איתך, לא משנה מה."

* "הדבר שהכי חשוב לי כרגע זה שאתה תרגיש טוב ושנוכל לעבור את זה יחד."

הימנעות ממתן עצות ופתרונות מיידיים

כבת זוג, את לא צריכה לפתור לו את הבעיה. התפקיד שלך הוא לתמוך בו רגשית.

* לא להגיד: "אתה צריך לעשות X" או "למה לא ניסית Y?"

* כן להגיד: "אני לא יודעת מה להגיד שיקל עליך, אבל אני רוצה שתדע שאני כאן איתך, תמיד."

* כן להגיד: "אם תצטרך לדבר על זה יותר לעומק, או לחשוב על צעדים, אני כאן להקשיב. אבל רק אם אתה רוצה."

* כן להגיד: "אני סומכת עליך שאתה יודע הכי טוב מה אתה צריך, ואני כאן כדי לתמוך בך בכל דרך."

התמקדות בקשר וב"אנחנו"

התגובה שלך צריכה להדגיש את הקשר ביניכם ואת האופן שבו אתם מתמודדים עם דברים כזוג.

* "איך אני יכולה להיות שם בשבילך עכשיו? מה אתה צריך ממני?"

* "אני כאן כדי להחזיק לך את היד, להקשיב, או פשוט להיות איתך בשקט – מה שאתה צריך."

* "הכי חשוב לי שנדע איך להתמודד עם זה ביחד."

לסיכום, כבת זוג, תפקידך הוא להיות מקום בטוח, אוזן קשבת ולב פתוח. פחות דיבורים, יותר הקשבה, חיבוק ותמיכה רגשית. זה מחזק את הקשר ומאפשר לו לדעת שהוא אהוב ונתמך גם ברגעים הקשים ביותר.

אני מבין שההמלצה הכללית היא *לא* לספר, כמובן שכן חשוב לטפל בנושא...
תודה רבה!

א. נפילות באינטרנט צריך לפתור תכף ומיד, אני חושב שגם עדיף לא לצאת לפני שפותרים את זה.

ב. לא מכיר את כל הבנות בעולם במיוחד לא את הדתיות שבהן אבל נראה שחלק ניכר מהן לא יגיבו טוב לעניין וזה מסוג הדברים שעדיף להשאיר חתומים וסגורים.

ג. יש בנות שיכולות להבין / חוו התמודדויות דומות אבל אלה דברים שאפשר לדעתי לפתוח רק אחרי שמכירים את הבן־אדם לגמרי ויודעים בוודאות איך הוא יגיב עוד לפני שמספרים לו. יש מקרים כאלה אבל זה ממש לא הרוב וגם אז אין סיבה כל־כך, עדיף פשוט לפתור את העניין ולהשאיר את זה עמוק בעבר הרחוק.

ד. אין כזה דבר חשוב שתשמעי את זה אחי מה היא יכולה לעשות עם המידע הנפלא הזה. זה משהו מאוד לא בריא ושלילי וברמה כזאת או אחרת גם גס ודוחה (סף הגועל של בנות הוא נמוך יותר בפער).

ה. אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. יש מעלה בכך שהחטאים שלך לא ידועים לאחרים וזה דווקא חיסרון לחשוף אותם.

ו. אני לא כל־כך יודע איך עובדות היכרויות בעולם הגדול אבל יש הבדל בין צורת ההיכרות של העולם ה"כללי" אם לקרוא לזה ככה, נניח ידידים שמכירים זמן רב ומתקרבים בהדרגה וכבר עברו המון ביחד ושיחות נפש ויש להם הרבה השקעה בתהליך הרגשי ומה לא. לבין היכרויות אצל דתיים שנוכח בהן יותר מימד שיפוטי והססני ובמיוחד בתור התחלה מספיק שיש לך כבר איזה כמה מינוסים אז עדיף כבר למצוא מישהו עם פחות מינוסים או משהו כזה. זה רלוונטי גם לבעיות רפואיות / נפשיות וכן הלאה.

אלא רק בשלב מתקדם, ניקח את זה לקיצון, אחרי שנה כשבן אדם כבר נשוי.. לא משנה בדיוק.. התמודדות שמשום מה הוא עדיין מתמודד איתה - בנושא בהחלט רגיש, וזו במובן מסויים השאלה, אבל בעיקרון, ההיגיון אומר לשתף, בהתמודדות שעוברים, עם הבת זוג, כדי שתדע לתמוך ולסייע. אני מפספס משהו?

אז זה צריך להיעשות מאוד ברגישות, ורק כשהאינטימיות הרגשית והפיזית מבוססת אחרת זה יכול לגרום לאישה הרבה עגמת נפש

אני לא יכולה להרחיב בפרטים אבל הייתי אומרת שאם זה בנפשך השיתוף, קח בחשבון שזה לא בהכרח יהיה רק לתועלת

כלומר, זה נראה לי כדבר חשוב, להבין איפה אני נמצא, לא לעבוד עליה.. כמובן שלא בהתחלה.. תודה על הדברים! בהחלט יילקח בחשבון...

לפעמים לא משרת זוגיות, או בכלל את האינטרס לשמור על קשר מסוים

זה צורך *שלך* להיות ישר לפי איך שאתה מבין יושרה וכנות. לא בהכרח שהצד השני ייתרם מזה.

שמחה שהועלתי

לי נראה שפתיחות ויושר וכנות זה מבין הדברים הכי חשובים, ומה שמצופה מהבן זוג זה להיות שם בשבילך גם בשעות הקשות, להבין שאתה אנושי, ולנסות להיות שם בשבילך קודם כל (לעזור יכול להיות בונוס לא הכרחי), רק הלגלות אמפתיות, ולהראות שאת באמת מקבלת אותי כמו שאני, עם החסרונות...

ויש להגזים עם too much infoŕmation בשם אותו יושר שבעיניך הוא חשוב לקשר,ויכול לפגוע בצד השני או ליצור משקעים

ולכן חשוב לדעתי לראות לא רק את הצורך שלך, אלא איך הוא עלול לפעול בצד השני

וגם, סליחה על הישירות, אבל המשפט האחרון שכתבת בעיניי זה קצת לצפות שבת הזוג שלך תחליף מקום של אמא

רק אמא תהיה מוכנה לקבל כל חסרון או חולשה בלי שזה יערער את יציבות הקשר שלה עם בנה. אישה מול בן הזוג - זה עובד קצת אחרת. כי זה קשר אחר. ובראייה של אישה, הגבר הוא ראש המשפחה, ומראש המשפחה מצופה להוביל. זה לא סותר חולשות, אבל אני שוב חוזרת לדבר הראשון שכתבתי - סוף מעשה במחשבה תחילה. לאן אתה מוביל? לכיוון הצורך שלך בלבד? או לפי מה שהאישה שלך צריכה לקבל ממך?

ושוב, בעניינים כאלה כמו שכתבתי, יש הרבה רגישויות וזה יכול ליצור חוסר אמון ולא בהכרח שהאישה תבין מה עובר עליך כמו שאתה מצפה שהיא תבין, אלא יותר תשליך את הקושי שלך על דברים שיכולים להיות בעיניך לא קשורים, אבל היא מבחינתה רוצה להיות היחידה שלך במקום הזה. וזה מייצר תחרות לא הוגנת שאין לה יכולת לנצח בה כי אתה כל הזמן משדר שזה יותר חזק ממך ושוב אתה נופל

נעזוב את הנושא הכללי הנדון; מה המקום של שיתוף בחולשות בקשר? לשני הכיוונים?

כמו שכתבתי כבר - מה המטרה בשיתוף והאם זה משרת רק אותך כי ראיית עולמך היא שבת הזוג יכולה ואמורה לספוג הכל, או שיש גבול מסוים?

אז לדעתי יש גבול מסוים

שיתוף שעלול לערער יציבות זוגית - לדעתי פחות (הן לאישה והן לגבר)

שיתוף של קושי אחר - אז תלוי איך אומרים. ומתי. לא באמצע סערת הרגשות לדעתי אלא מתוך מקום אסוף

לא בזמן שהשני משתף בקושי בעצמו

לא כשעייפים/ רעבים/ הרגל בדלת/ הילדים תלויים על הרגליים וזה זמן לחוץ

או בקיצור-  בדיעבד, בפניות, בפרופורציה

להערה הזאת 'וגם, סליחה על הישירות, אבל המשפט האחרון שכתבת בעיניי זה קצת לצפות שבת הזוג שלך תחליף מקום של אמא'
ברור שיש דברים שבניגוד לאמא, בת זוג לא אמורה להכיל,
למשל, אפילו בנושא הזה אם הוא אומר ככה אני וזהו. תתמודדי.
אבל כשזה מגיע משיתוף של התמודדות קשה שהוא מנסה לעבוד עליה, זה אחרת לגמרי...

הזה בדווקא

דיברתי על הציפייה שבת הזוג תכיל את כל חסרונותיך ותקבל אותך כמו שאתה

בת הזוג לא סתם נקראת "עזר כנגדו". היא לעומתית לגבר בכל מיני דברים, מתוך המטרה של העזר. כדי שהגבר יגדל

אתה לא חייב להסכים כמובן. אבל מה שרואים מכאן לא רואים משם. ולא כהתנשאות. זה גם הפוך אגב, אני מבטיחה לך שאתה לא תקבל בהכלה דברים מסוימים שבת הזוג שלך עושה או כל חסרון. וזה נורמלי. ככה נראים חיים של גבר ואישה. 

לא דומה מקרה אחד לאחר ולכן להמליץ לא לצאת עד ש'תיפתר הבעיה' זה לא מציאותי בעיני.

אחוזים גבוהים של הנפילות יורדים משמעותית אחרי החתונה. להתחתן צריך בכל מקרה גם מי שנופל..ואולי אפילו בשבילו זו הצלה יותר גדולה.

כמובן שבעבודה תמידית להיות במקום שמונע עד כמה שאפשר להשתדל-

לשים חסימה, להיות פעילים, חיי חברה, לעשות כושר וכו 

דיברתי ספציפית על נפילות באינטרנט שזאת לדעתי בעיה שאפשר לפתור אם רוצים הבעיה היא שלא רוצים. ואם לא רוצים אז מה בדיוק מצפים שיקרה?

אישה שיש לה כל מיני ידידים וכו' או גבר שיש לו ידידות וכו' גם הם צריכה להתחתן גם אם הם נופלים כי זאת תהיה הצלה פורתא בשבילם?

יש בעיות מהותיות ויש שאינן מהותיות במקרים שבהם זה לא מהותי נגיד משהו ספורדי פעם באיזה כמה חודשים או נפילות שאינן קשורות לאינטרנט בסדר זה מסוג הדברים שנפתרים מעצמם

אחרת זה להיכנס לבית חדש עם משאית זבל

גבר שהולך לצאת עם אישה זה גבר. עם חשקים ויצרים בריאים. הסיפור של לבוא "נקי" (כלומר מלאך) לזוגיות זה הרס וזה לא מחזיק מים.

אין לי מושג אם "נפילות באינטרנט" כוון לשמירת הברית,
אבל בכל מקרה, אני רוצה לומר משהו על הנושא למי שיש לו בעיה בתחום הזה. כי מדי פעם הנושא הזה צץ בצורה כזו או אחרת כאן ואולי במקומות אחרים.


הערה ראשונה : אם מכל סיבה שהיא אני מפספס משהו,  הנושא לא מתאים לפורום או נכתב כאן משהו לא מתאים, בכיף למחוק.

רק לפני זה,
אני מבקש מהבחורה שביקשו ממנה בכותרת של ההודעה "הכניסה לבנים בלבד", לצאת בבקשה.
כן כן, את שקוראת עכשיו. תכבדי ותסגרי את התגובה. תודה.

אוקי, איפה הייתי ?
אה כן,
שמירת הברית.

אני רק מזכיר, שגם אם אתאמץ לתת תשובה שתתאים לזוית הדתית, אני חילוני-מסורתי. אז הכל בערבון מוגבל.
אם הצלחתי להעביר מסר או טיפ שיעזור למישהו  אחד אפילו - מעולה-. אבל תמיד להתייעץ לפני, בטח בדברים כאלה.

כמו בהמון דברים שאנחנו לא מצליחים לבצע,
יש עניין של -רמת שליטה-.
זה לא שחור או לבן.

אני אתרגם את זה לאוכל, כדי שיהיה קל (אבל  תתרגמו ישירות לשמירת הברית, כי זה לא דומה לאוכל. אולי קצת..לא יודע)

נניח בן אדם החליט שהוא לא אוכל יותר לחם ושכנותיו. לא פיתות. לא לחמניות. כלום.
הסיכוי שהוא לא יאכל לגמרי, מעכשיו למשך כמה שנים, קיים, אבל לא גבוה.

מה שיקרה זה שמהרגע להרגע...הוא יאכל לחם. יתבאס. יאכל את עצמו. ירגיש כישלון.
ויגיד לעצמו "זהו, אני חייב להפסיק לאכול לחם. חאלאס"
וזה יחזיק שוב תקופה אבל ברגע אחד, בום. הוא לא יעמוד בזה.

לדעתי, ושוב זה לא יתאים לכל אחד.
אבל זה הרבה פחות גרוע ממה שקורה בחלק מהמקרים למי שרוצה לשמור
עדיף לעשות את זה בדרך שליטה -הדרגתית-.

ולמה הכוונה  ? במקום להתמקד בלא לאכול לחם -בכלל-
הרבה הרבה יותר חשוב
לומר, אני יאכל לחם. אבל...לא מתי שבא לי ואיפה שבא לי 
זה יהיה (למשל) רק בלילה. אחרי (למשל) 22:00. זה בתור התחלה (אם המצב בעייתי מאוד).

מגיעה השעה 22:00.
אם מכל הדברים שיש לך בעולם, זה הדבר היחיד שיש לך בראש זה לאכול לחם,
אז כמובן תבדוק, אולי אתה מפספס משהו.
אבל, אם הגעת למסקנה, שלא משנה לך כרגע אם אתה מפספס או לא מפספס, אתה אוכל לחם. אז תאכל לחם. אבל אחרי 22:00.

זה שליטה.
רצית לאכול לחם בבוקר או ב 16:00, היית מתתתתתתתתתתתת לאכול לחם.
אבל, המתנת כמו גדול ל 22:00 .

אם הצלחת לשרטט לך קו אדום כאן  וזה קו אדום שבהחלט אפשר לעמוד בו, אז תייצב את הקו האדום
תדאג שאתה מרגיש כמו פלדה עם הקו האדום הזה. 
בדיוק כמו שאתה מרגיש, שלעולם לא תשתה נפט או מי ביוב, ככה אתה צריך להיות פלדה אם "לעולם לא אפול באינטרנט לפני 22:00".
ההחלטה הזו אמורה להיות משהו רגוע מאוד. נח מאוד.

ביססת לך את הקו האדום הזה ? מעולה.
מרגיש טיפה יותר טוב מהמצב הקודם  (חוסר שליטה מוחלט )  ? יפה מאוד.
מוכן לדרגת שליטה הבאה ? קטלני. 

דרגת השליטה הבאה יכולה להיות (כל אחד ומה שנח לו, אלא רק הצעות יעול) :
נפילות באינטרנט *רק* אחרי 22:00, *ורק* בחמישי-שישי-שבת.

גם במקרה הזה, לא הייתי נותן הצעה שאי אפשר ליישם אותה.
נכון זה לא 0 נפילות באינטרנט, אבל אתה מתקדם.

כשתתמיד *רק* ב 22:00, *ורק* בחמישי-שישי-שבת.
תראה שברגע שאתה מפתח -שליטה- בזה,
אז תוכל גם להגיע למצב שאתה מוותר על זה לגמרי או לפחות יכול בקלות יותר לוותר על זה לגמרי.

ניסית לוותר ולא הלך ?
הכל טוב.
אבל תשאר ב *רק* ב 22:00 ו *רק* בחמישי-שישי-שבת.
אל תשבור את הקו האדום האחרון שבנית מפלדה ואתה יודע שהוא אפשרי.

בעזרת השם, שכל בחור יצליח לפתור את הבעיה בהדרגתיות, בנחת, בלי פחד והמון המון שליטה.  פלדה. בהצלחה.


נ.ב
מי שקרא עד לכאן וחושב שהטיפ יכול לעזור לו..
אז עוד דגש אחד קטן (בכל זאת, כבר השקענו, אז שיהיה מסודר).

דרגת השליטה יכולה להיות לא רק *במתי* (מתי אני אוכל לחם)
ולא רק ב *איפה* (איפה אני אוכל לחם, נניח, רק בחדר שלי)
אלא גם ...*באיזו מאפיה (אתר אינטרנט) אני מקבל את לחם*. 

כלומר גם בבחירת המאפיה יש דרגות שליטה.
תבחר מאפיה קבועה, מאפים פשוטים מאוד, מספקים. לא להתפזר עם כל מיני קינוחים הזויים ומטורללים. גם זו שליטה.

הצלחתך, הצלחתנו, הצלחת כל עם ישראל. 
בעזרת השם תקים משפחה במהרה ואז..יהיה לך טאבון ביתי בלי טובות מאף אחד.

..

קובץ בדיחות חדש

לבעל עגלה במזרח אירופה היה סוס חרוץ, שעמו עבד בהובלות.

יום אחד החליט האיש ללמד את סוסו לעבוד בלי לאכול. הוא החל לקצץ במזונו של הסוס יום יום. בכל יום המעיט בכמות האוכל של הסוס לכמות יותר ויותר קטנה.

כמובן שלעבודה היה משכים איתו כמדי בוקר.

הסוס הלך ורזה, אבל המשיך לעבוד עבודת פרך מבוקר ועד ערב.

אחרי חודש ימים צנח הסוס ומת.

בעל העגלה הצטער עליו צער רב ואמר: "בדיוק כשלמדת לא לאכול בכלל - היית צריך למות?!"

דברים יפים, רק הערה קטנה, לפי מה שאני מבין יש הבדל גדול בין 'שמירת הברית' שבד"כ מתייחס לשז"ל, והאמת לא מצריך שום אינטרנט... (זו אגב התמודדות שב"ה אין לי) ל'שמירת העיניים', שזו התמודדות שונה לגמרי....
אם כי לגבי מה שכתבת נראה לי זה דומה.

אולי הוא גר בגרילנד שם שבת נכנסת ב11 בלילה?

אבל מאמינה שהרבה בנות יעדיפו שלא יספר להן, ואולי יירתעו מהשיתוף. 

בעניין הזה?

מסקרן גם אותי האמת - מה גורם לך לרצות כן לדעת? או יותר נכון - מה הופך אותך לחסינה לדעתך?.

אני מאמינה שיש גם הבדל בין נשואים ל- לא נשואים בגלל כל מיני סיבות האמת
 

ואני חושבת שרוב מי שמחזיק אינטרנט פתוח כן ייפול בזה בשלב כזה או אחר, בתדירות כזו או אחרת, אז לא הייתי נופלת מהרגליים. (גם מי שלא האמת. יש הרבה פרצות ) אבל עדיין לא מעונינת לבחוש בזה ולשמוע על זה

אני חושבת שיש אצלי בראש (לפחות כרגע בתור רווקה🤷) הפרדה מאוד גדולה בין אינטימיות של קשר טוב לבין נפילות בתחום המיני באינטרנט.

הראשון הרבה עוצמתי, ולשני אני מתייחסת כמו איזה חולשה, סיפוק של יצר רגעי.

ברור שזה חמור בעיני, אבל אני חושבת שאכיל את זה כי כשפעם בחור שיתף אותי על זה לא הרגשתי בעקבות השיתוף שהוא 'בוגד' או שאני לא רוצה להתקרב אליו בגלל זה. הייתה הרבה הפרדה בין הקרבה שיש ביננו לבין ההתמודדות המינית שלו שלא קשורה אלי. ומשהו בכנות שבה הוא שיתף את זה ובעובדה שהוא לא פחד לשתף עזרה לי רק להרגיש את הכאב והקושי שלו, ולא להרתע. וכמובן - הוא לא ממש פירט ונבר בזה, רק שיתף שזה קיים.

זה מצטייר אצלי כמשהו שלא מאיים על הקשר שלנו, זה בגדול הנקודה. 

אבל זו לא שאלה עם צד אחד: האם כדאי לספר?

זו שאלה עם שני צדדים: האם כדאי לספר - והיא תחליט איך היא מגיבה, או להעלים - ואז צריך להתמודד עם הסתרות (שהרבה פעמים מתגלות צורה פתאומית וללא תיווך...) והמחיר שלהן?

אי אפשר להיגמל מזה

אני תקוע עם השטות הזו מהיסודי, עוד לפני שהיה לי מוח, ובחיים לא הצלחתי להיגמל, כמה שיטות שלא ניסיתי וכמה תקופות קצרות של אופוריה שאולי הפעם אצליח להיגמל

אל תגיד לה.

ממה שחבר שהתחתן אמר לי - כשמתחתנים והיצר מקבל מענה בריא והדדי ולא הרסני וממכר אז הנפש נרגעת ולא מפילה אותך כל יומיים כמו אידיוט למרבה הפתעתך.

לא מכיר אדם אחד שנגמל באמת. ואם הוא נגמל כנראה שהוא לא היה מכור

(שמעתי גם סיפורים מקסימים על נפילות אחרי החתונה אבל נסנן אותם מראשינו כדי להישאר אופטימיים)

יש לי חבר טוב שהיה עמוק בבוץ הזה והוא כבר שנים עכשיו בלי בכלל ואני מאמין לו ורואים את זה על העיניים שלו. זה הכל עניין של החלטה אחי כמו כל התמכרות אחרת. כנל סיגריות ברגע שאתה מחליט שזהו אתה מפסיק אז תכלס הפסקת. כן יקח קצת זמן אולי עד שתפסיק לגמרי אבל הכל עניין של לגמור בדעתך שזהו אתה כבר לא בזה

זה כל המשמעות של תשובה יאח

הקבלה לעתיד זה היסוד להכל

אבל לא חושב שזו התמכרות, וב"ה... זה תוקף לפעמים, ובמצבים וסיטואציות מסויימות נכשל, לא טוב לי עם זה, לא רגיל, יכולות להיות תקופות ארוכות בלי שהן הרבה יותר יפות...

שתשתף?

אז שתבוא ותשתף גם אותו ברכילות …

או במילים אחרות - לקבל את השיתופים של שיחות של נשים בינהן… 

(עשרה קבים שיחה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים כו')

שיתוף זה חשוב וזה ;)

אם ניקח את זה ברצינות אז נראה לי שכן..

אתה לא יכול להגיד מה חמור יותר..

וזה השנאת חינם בבבלי.

זה כנגד שלושת העבירות החמורות שהיו בבית ראשון, ביניהם גילוי עריות.

בית ראשון נבנה אחרי 70 שנה, בית שני אנחנו עדיין לא תקנו את העבירה.

חטא באינטרנט זה חטא בינו לבין המקום, חטא לשון הרע זה שניהם. חטא לשון הרע מכיל בתוכה מלא עבירות אחרות כדברי החפץ חיים.

כמעט אין אפשר לתקן את החטא של לשון הרע, כי אי אפשר לתקן את הנזק שעושים על ידי דיבור, כי זה מתפזר כמו נוצות ברוח.

אשה הרגילה בלשון הרע ורכילות יכולה להכשיל את בעלה באופן יומיומי באלפי עבירות. אין משהו בנישואין עצמם שאמורים לשנות את הרגלה.

בחור שנכשל באינטרנט, לא תמיד הוא נקשר לזה, והקשר עם אשתו יכול להיות בסדר, מה גם שהרבה בחורים שמתחתנים עוזבים את זה לגמרי לטובת אשת בריתם.

זה לא נוגע למהות התחושה של האישה שהיא בלעדית שהיא אהובה כמו שהיא,

שהיא לא צריכה להיות יותר או פחות בשום דבר.

שברע ובטוב הוא חושב רק עליה

אין קשר בין הדברים, זה לא סתם עוד מצווה שמתמודדים איתה.

מדברים על דברים חיוביים או מלכלכים. כל התחושה אחרת כשהדיבור טהור וחיובי. בנוסף, אם הוא שומע שהיא מדברת לידו, הוא יחשוב אולי היא מרכלת עליו לאמא שלה או לאחותה. גם זה פוגע בביטחון בקשר.

לגבי נפילות באינטרנט, זה יותר פרטי. זה יכול להיות רק בעיה ברווקות, אבל כשיש לו אשה הוא לא יפול. גם אם ח"ו הוא ממשיך ליפול, אם אשתו לא יודעת זה פחות פוגע בה.

אני מסכים שאם בן-אדם נשקע לתוך זה, זה יכול לפגוע בקשר, גם אם אשתו לא יודעת.

בסוף בצורה אמתית רוב הגברים שנופלים בזה, זה פשוט תאווה, לא בגלל שהם לא מבכרים ואוהבים את נשותיהם.

רוב האנשים מבינים שזה פח אשפה, רק התאווה דוחפת אותם פנימה.

והמשפט האחרון שכתבת זה מהות הפער בין ההסתכלות של אישה להסתכלות של גבר.

אם תהפוך את כל מה שכתבת שם תראה את נקודת המבט של האישה ותבחן למה זה מהותי הרבה יותר מלשון הרע או אכילת טריפות או כל דבר אחר.

זה עמוק אצלם.

לצערינו יש מקומות או מצבים שזה כן התמכרות והיקשרות. אבל אצל רוב שומרי תו"מ זה נפילה וזהו.

אז המבט האוביקייטיבי שזה לא כזה מהותי לקשר.

לגבי אם אשה מגלה איך היא מרגישה עם זה, אני יכול מאוד להבין את העלבון והפגיעה.

לכן כדאי שהוא לא יגלה לה. במיוחד לא לפני הנישואין, אם זה רק נפילה פה ושם, כי יש סיכוי כשיהיה לו פת בסלו הבעיה תפתר.

ממש מסכימה עם כל מה שכתבת, מראש התגובה שלי לפותח היתה לא לספר - בדיוק מהסיבה הזאת.

אולי אובייקטיבית זה נכון מה שאמרת, אבל האישה היא היא עצמה, סובייקטיבית לחלוטין, וזאת פגיעה ישר בבטן הרכה הכי רגישה שיש. לכן לא כדאי לצפות ממנה לחשוב באופן אובייקטיבי ולצפות ממנה לתמיכה מלהא. לפחות לא כדאי בלי לקחת בחשבון שהגיוני מאד שזה יכאיב לה מאד מאד. (תלוי באיזה שלב של הקשר - אם עדיין אין קשר עמוק זה אולי לא כל כך כואב אבל עדיין זה לא נתפס כמו שאתה מציג)

לכן אני מניחה שבלי מצע של קשר ארוך, אמון, אהבה, יציבות - זה יערער אותה יותר מדי. כי האמת היא שזה מערער יותר מדי גם על כל המצע הזה. רק ששם האפשרות היחידה בע"ה זה לקום מזה יחד.

שבהכללה מאוד גסה, גברים יותר סלחניים לנושא הנושא הזה ביחס לנשים? (אני חושב שאחת הסיבות היא כי הראיה של נשים היא מאוד רחבה ומערבת הרבה דמיון והקשר, והן כבר חושבות מה הוא מפנטז וכמה זה יכול לקרות עם איזה אישה שהיא בעלת תכונות כאלה וכאלה. גברים, ככלל, יותר תכליתיים ורואים את מה שהיה כמות שהוא, ואכן כמו תמיד - פנטזיה לרוב תישאר פנטזיה, ולפחות היא לא תאפיל על קשר זוגי טוב)

שמשום מב לא דובר כאן בכלל, זה באמת להבין מה זה בכלל נפילות באינטרנט, במובן הכי רחב של המילה.

ממה שניכר בהתכתבויות כאן, מדובר בעיקר בקושי להימנע מצפייה בסרטים למבוגרים (אני טועה?). אם כן, גם בזה יש כל מיני צרכים וכל מיני רמות. נניח שהבחור רווק ולכן הוא מדמיין דברים שכדתי אין לו מענה אחר אליהם, אז הכל הרבה יותר פשוט לכאורה מרגע שהוא מתחתן.

נשים, לפי ההבנה הדלה שלי, עשויות לקחת גם דברים די פשוטים, למקומות בעייתיים. לדוגמה, גם אם מדובר בסרטים שממחישים סצנות מאוד קלאסיות, הרי שהאישה תחשוב שבטח הוא ראה נשים עם מראה מיוחד והיא לא יכולה להתחרות במראה שלהן. זו חשיבה מאוד נשית בעולם המטורף שלנו (ואגב זה פוגש אותנו בחיי הנישואין, בהרבה הזדמנויות, לא רק ביחס לצפייה בתכנים כאלה ).

כמובן שיש גם סרטים שמראים דברים פחות קלאסיים וזה עלול יותר להלחיץ את האישה, ואולי דווקא שם ההזדמנות לגלות לאישה שבני האדם יצירתיים יותר משהיא חשבה, והיא עוד עלולה לגלות שהיא בעצמה רוצה דברים לא קלאסיים (באותה מידה גם יתכן שלא... אבל שוב, זו כבר התמודדות של כל זוג בהרבה הקשרים).

בכל מקרה, השאלה היא לא רק מה, אלא גם מה המשמעות של זה. כשהבחור עצמו יכול להמשיג לעצמו מה הצורך שלו, אני חושב שיהיה לו יותר קל לחיות עם זה ולדעת איך ומתי לתווך את זה. (וברור שבהנחה שנכנסים לפרטים, ה"מתי" מאוד מאוד חשוב!)

אגב, בכיוון ההפוך, יש לאשתי חברה יפה באופן חריג, שבעלה ממש יושב עליה ולא נותן לה לנשום. הרבה שנים חשבנו שהוא פשוט אדם אלים ומטורף. דווקא עכשיו בהתכתבות הזו זה מתחדד לי לכיוון אחר, שמאותה סיבה שאותו בחור היה לו חשוב להתחתן עם בחורה יפה (ואני לא יודע מה היא סיפרה לו על עברה, אבל כמו הרבה בנות יפות, שם היו הרבה דברים מאוד חריגים ביחס לקהילה שבה היא גדלה), בדיוק מאותה סיבה הוא בטוח שכל מי שינשום לידה מיד יוביל דברים למקום מסוים ולמחרת היא תעזוב אותו עם מאהב לאיזה אי באוקיינוס השקט.

אנשים שחיים בפרופורציות יותר הגיוניות, יותר קל להם, והם גם יכולים להכיל יותר חריגויות ומורכבויות.

על גלישה לאתרים בעייתיים בכוונה תחילה

ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה.

בעומק של העניין,  מה שאתה מתאר ממחיש את זה..

מייבאים מבחוץ דברים, במקום שאותם דברים ינבעו מעצמם מתוכנו, בזמן הנכון ובמקום הנכון.

אם יש אהבה אמיתית ותפיסת עולם דתית נכונה, הדברים שאתה מתאר יצמחו דווקא מתוך האהבה, ולא מתוך יצר חיצוני נפרד שמנסים לחבר עם האהבה (שזה יפה ומוערך כשזה נעשה נכון, אבל זה עדיין לא האידיאל).

לגבי אהבה עמוקה וכו לפחות בנסתכלות שלי וממעט הניסיון שלי עם רעייתי שתחי', זה לא ממש נכון. כשאתה בזוגיות טהורה וטובה חלק מהיופי הוא שהאהבה הכנה והפשוטה מוציאה מאיתנו את התשוקות הכי כמוסות שלנו. בעיקרון די בשביל זה מתחתנים נראה לי, בשביל להישאר עם השריון החברתי ולנסות לשחק אותה, אני לא צריך בת זוג 😉 (ושיהיה ברור, אני לא מדבר על דברים נגד ההלכה או על דברים בכפייה על הצד השני וכדו).

שהאהבה יכולה להוציא את הדברים האלה.

בהודעות אחרות אתה לא מציג את זה ככה (ככה לפחות מבין מי שלא מכיר אותך)

אתה נשוי ורובנו פה רווקים ולא מכירים לעומק את העולם של הצד השני (וגם את שלנו בעניין הזה)..

לי דווקא נראה שבגלל שאצל נשים (דוסיות) זה פחות מצוי, אז זה יותר מדאיג כי זה אומר שיש שם משהו שגרם להן לצאת מהמסלול הרגיל.

נכון שאצלן זה מחובר יותר לרגש, אבל יש בזה גם חסרון כי זה יותר יכול להשליך על דמות הבעל שהיא מחפשת.

אני לא מתחבר (לא רק הלכתית) לגישה של "יש תחושות מחוץ לקשר, וכל עוד זה נשאר כפנטזיה זה לא כ"כ נורא ולא פוגע בקשר ובאהבה". בקצה הסקאלה של הראש הזה נמצאות כל ההזיות (שלא נשארות רק כהזיות) של זוגיות פתוחה וכל השטויות, אז זה מראה על בסיס לא נכון. מעבר לכך שלא נכון לחיות עם פנטזיות ולהתנתק מהמציאות, אם מישהו מפנטז על מישהי אחרת (וכן להיפך) משהו בקשר ביניהם בעייתי. הם יכולים לא לריב ולחיות בכיף ולאהוב באמת, אבל משהו פנימי שם חסר, בין אם הם מרגישים את זה בין אם לא.

אני רווק ויתכן שאני לא באמת מבין. אבל מצד שני, אולי דווקא בגלל שאני רווק אני מסתכל על זה בצורה האידיאלית, לפני שהאידיאל ירד למציאות והתבלגן.

להפריד בין אישות וכו לבין הרגש.

לדעתי זה המקור לשוני בהסתכלות

כאילו הייתי מגיבה בכבוד ורגישות והכל. אבל בכנות, זה היה מוריד לי ממש. לא רק בקטע דתי, אלא גם שהוא מסתכל על בחורות אחרות בצורה כזו, ושאולי ככה מסתכל גם עלי.

וכאילו, למה אתה מספר לי? מה אתה רוצה שאעשה עם המידע הזה? למה אני אמורה לדעת את זה? אני לא אתן לך לגיטימציה לזה הרי. אתה מצפה שזה יגרום לך ללכת לטיפול? אני לא אמא שלך ולא אמורה להתערב לך בדבר כזה.

סביר שאם היה נראה שזה לא מפריע לו או משהו, הייתי מורידה, גם אם לא מיד.

ברור שפתיחות בין בני זוג חשובה. אבל יש דברים שאמורים להישאר כל אחד לעצמו. אני לא רואה איך בסיטואציה כזו זה יכול לעזור…

ומראש לא חשבתי אחרת, רק רציתי לשאול באיזה אופן?

כלומר, האם מרתיע באופן מיידי או שיש יותר טווח?

אין מטרה ללכת לטיפול, שיתוף כמו שמשתפים בהתמודדיות אחרות (לצורך העניין שיתןף איך קשה לי להפסיק לדבר לשון הרע), לא לגמרי אותו דבר וברור שפה הטריגר הרבה יותר חריף, וזו בעצם הייתה השאלה.

ברור שגם לא נעים בכלל לדבר על זה, וגם לא לשמוע על זה.

ובשולי הדברים, נניח שזה קיים, אם וא לא יספר זה לא יהפוך את זה ללא אמיתי, רק כסוג של טאבו, מהצד שלו כלפי הקשר, שיתוף ידרבן הרבה יותר לעבוד על זה..

אבל מנהסתם באותו רגע היה מוריד לי ממש, וזה היה ממשיך ככה. 

הייתי מעדיפה שלא יספר לי גם אם זה קיים ושיעבוד על זה. 

ולא אכפת לי אם שיתוף ידרבן אותו לעבוד על זה. אנחנו לא נשואים עם מחוייבות כזו אחד לשניה. יש לו בעיה, שיתמודד. ברור שיש דברים שבני זוג גם לפני נישואין, משתפים ונעזרים באחר. אבל לא כל דבר שייך... לדוגמא בחורה לא אמורה לעזור למישהו שהיא יוצאת איתו שיש לו חרדות מרופא שיניים למשל. היא יכולה אולי לדבר איתו על זה, אבל לא עליה האחריות לטפל בזה.  ופה אתה מדבר על נושא שגם פחות לגיטימי לדבר עליו מראש.

אבל ממש לא יפחיד אותי לשמוע על זה, אני אשמח בשיתוף, לא ארתע. מסכים שפה זה שונה.

הגיוני, אתה מהצד הפותח.. ואם דיברת על דברים אחרים, לא אמרתי שיפחיד, אלא שהבחורה לא זו שאחראית על הבחור. היא יכולה אולי לעזור לו, אבל היא לא המטפלת שלו. ברור שבקשר זוגי עוזרים ותומכים אחד בשני. אבל לא מתחתנים כשזה מצב של מטפל-מטופל... קשר כזה הוא הרסני. 

התכוונתי ל'לדוגמא בחורה לא אמורה לעזור למישהו שהיא יוצאת איתו שיש לו חרדות מרופא שיניים למשל.'

אני לא חושב שכשמספרים משהו זה הופך ליחס של מטפל-מטופל,

אני אקח את זה לקשר עם חברים (למרות שברור שזה שונה), שם אם אני מישהו משתף אותי במשהו לא הופך אותי פתאום למטפל שלו, בכלל לא, זה עוזר לו שיש מישהו שאיתו, מבין מורכבויות מסויימות שקשורות אליו וכו', ברור שבסוף אם למישהו יש בעיה מסויימת אז אחריות שלו ועבודה שלו לפתור את זה, וגם אין שום פיתרונות קסם בבעניין.

ככה זה בסדר ובריא וטוב.

אבל אם היא זו שלוקחת עליו את האחריות וצריכה לתמוך בו בכל רגע, זה מעיק ולא טוב. 

קח דוגמא יותר יומיומית, מישהו שמפחד מחתולים בקטע מוגזם. לא מסוגל ללכת ליד חתול. הויא לא אמורה לתמוך בו בכל רגע ולבדוק לו לכל מקום שהולכים כל רגע שאין חתול וכו'. כמובן לעזור, אבל זה משהו שהוא צריך לעבוד עליו, ולא ליפול עליה

אז מאז ומעולם לשיתוף כזה התכוונתי בשאלה.

עדיין לא בטוח שכדאי אבל זו המסגרת של זה.

משום מה קראתי את זה 'בחורה לא אמורה לספר למישהו על חרדות שיש לה מרופא שיניים' והתגובה הייתה בהתאם, עכשיו אני קולט שזה לא מה שכתבת.. 

כאילו פנטזיות מיניות הן דבר לא לגיטימי, וכאילו להסתכל על המין השני (גם) בקטע מיני זה דבר שאין לו מקום.

אני לא אומר אם זה טוב או בהכרח לא דורש חשיבה/טיפול, רק כן צריך לדעת שזה קיים מאוד ואצל כולם, ואני בטוח שיהיו לך הרבה רגעים שממש תשתוקקי שבעלך יסתכל עלייך בקטע הכי מיני והכי סוטה בעולם.

לתשומת ליבך, רוב מכריע של אלו שהלכו לקולנוע לצפות ב50 גוונים, הן נשים... (ככה קראתי איפשהו). כלומר, לא רק שיש לזה מקום מאוד לגיטימי בתפיסה הרווחת אצל נשים, אלא שהן אפילו לא מתביישות ללכת ביחד למקום מרכזי לצפות בתכנים כאלה בפרהסיה.

עוד דבר, זה שפותח השרשור הוא רווק, ולא בטוח שהנפילות שלו נובעות מהחפצה מוחלטת של נשים אלא כנראה (גם?) מהעדר פורקן מיני אחר.

יכול להיות שאת ספציפית מרגישה משהו וזו זכותך, אבל נראה לי שהרבה נשים תסתכלנה על זה אחרת (גם אם הן תחשובנה שזה רע)

שהרבה בנות רווקות, במיוחד דוסיות וצדיקות, לא מכירות את העולם של המשיכה המינית. הן אולי יודעות מבחינה טכנית איך ילדים באים לעולם, ושגברים מדמיינים "דברים כאלו" כשהם מסתכלים על בנות, אבל חלק גדול מהן (אם לא רובן) לא חוו משיכה בעצמן, וברמה כלשהי פשוט נגעלות מהנושא.

במיוחד שהחשיפה שלהם לנושאים כאלו היא ההחפצה וחוסר הצניעות של העולם המערבי, וזה בצדק מגעיל אותן, ולחשוב שבחור נהנה לצפות בדברים האלו או חושב  עליה במושגים האלו, מגעיל ומרתיע אותה.

לכן אני חושבת שאין תועלת לבחור לספר על זה לפני החתונה. אם זאת לא התמכרות שמפריע לתפקוד ודורשת טיפול מקצועי, אלא התמודדות "רגילה" שלצערינו נפוצה בימינו, ברוב המקרים לבחורה אין כלים להתמודד עם זה או להכיל את זה ברמה הבסיסית.

אחרי החתונה כשבחורה נחשפת לנושאים האלו וחווה אותם בעצמה, יש יותר סיכוי שהיא תדע להכיל את זה.

(אבל גם זה לא בטוח בכלל, עיין ערך כל השרשורים שנפתחים בקביעות בנו"ט על האישה שמגלה בזעזוע וברצון להתגרש, שבעלה צופה בפורנו)

והמסקנה היא שצריך תמיד לחשוב איך ומתי אומרים דברים, בזה אני לא מתווכח איתך. מצד שני, אני כן חושב שצריך להדגיש את ההבנה שגם סודות ואי שיתוף הם מחלה שצריך להתמודד איתה, ולפעמים זה יותר גרוע.

ולגבי התיאור שלך על בנות דוסיות, זה ממש מרגש אותי לשמוע את זה. הבנות שאני הכרתי היו ממש אבל ממש אחרת ממה שאת מתארת, ובלא מעט שיחים נשיים נשמע שהרבה יותר לגיטימי להכיר ולצפות בסרטים וכו. להיפך, בחוויה שלי ובהיכרות של הסביבה שלי (שנייתה שמרנית על גבול החרדי), בגלל הסריטאוטיפ על גברים, הבנים היו הרבה יותר מנוזרים ומנותקים והרבה הרבה פחות מוכנים להיבטים המיניים ולמשיכה ופנטזיות מוגזמות וכדו, אישית, יכול לומר לך שאשתי הייתה בקיאה מצוין ולא התביישה לספר שהכירה הרבה וצפתה בהרבה ושיתפו ביניהן הרבה, ואני הייתי בור ועם הארץ ברמה הכי קיצונית של הכל, גם הרבה אחרי החתונה...

בהינתן ציבור גדול כמו שאת מתארת  זה באמת מעניין ונחמד לדעת על זה - אבל אני ממש לא חושב שבחורה כזו תתאים לבחור שלנו...

מלצאת עם בחורה שמעולם לא חוותה משיכה לבנים.

אין בנמצא בכדי לשפוט לחומרה את אותן בנות או את העמדה בנוגע לעניין עליו נפתח השרשור הנוכחי.

חוצמזה, איך תבדוק אם היא נמשכה לבנים? אתה מתכנן גם לשאול אותה לפני הדייט?

כי אני לא יודע איך אף אחד מרגיש עלי.

אבל מי שמעולם לא הרגישה שנמשכה לאף אחד, שלא תצא עם אף אחד.

אף אחד לא סיפר לי איך אני אמור להרגיש עם נשים כשהבנתי שאני נמשך לנשים.

אם אצא עם מישהי וארגיש שהיא איננה נמשכת אלי (ואני לא מתכוון לבדוק את זה בשום צורה) אצטרך להיפרד ממנה, ולעשות את זה יפה.

אלא מי שאין לו כאלה בכלל (או למצער, אין לו כאלה  עלייך) זה לקוי ולא נכון להתחתן איתו.

ומעבר, הן אולי לגיטימיות, אבל זה ממש לא אומר שבחורה צריכה לדעת על זה כשרק יוצאים. יש כאלו שיתאים להן, לי ממש לא.

וזה לא משנה אם זה מהחפצה או לא (זה כן אבל לא לנושא עכשיו) אבל לא הייתי רוצה לדעת על זה. 

ואגב, בקטע מיני לא אומר דווקא בקטע סוטה. בקטע סוטה זה אחר לגמרי, יותר קיצוני והרבה פחות חושב על הצד השני. ככה לעולם לא ארצה שבעלי יסתכל עלי... 

ואני לא מכירה את הסרט, אבל שים לב שיש הבדל בין המגזר הדתי לכל השאר. גם מי שלא גדלה במקום מאוד סגור, להרבה יש בושה כלשהי בנושא. 

ובהחלט לא רק כשיוצאים. זה לא שזה משהו שמייצג אותי שמוכרחים לדעת כשרק נפגשים איתי. זו התמודדות ושיתוף בה. ברור שצריך לפעול הרבה יותר ברגישות.

שיוצאים שלושה חודשים? חצי שנה? אחרי אירוסין? 

זה לא מסגרת של זמן אלא של תחושות, בשאלה התכוונתי ללפני אירוסין (אפשר גם להתייחס לאחרי), בשלב מתקדם שזה כבר בדיבור, יש אנשים שלוקח להם שלושה חודשים יש חצי שנה ויש כאלה רק חודש אז לכווץ את זה למסגרת של זמן לא יודע אם כדאי..

אני חושבת שזה גם תלוי ברמה. אם זו התמכרות ממש אני חושבת שלא לעניין בכלל לצאת ככה. אם זה פחות, אז משתנה לפי הדינאמיקה של בני הזוג. 

כמובן שהכל משתנה לפי אנשים, אבל בדיוק בגלל זה אנחנו מביעים דעות שונות

1. מה זאת אומרת שאת לא רוצה לדעת את זה, את מסכימה שזה יהיה ולא תדעי על זה?! (זו בעצם השאלה של פותח השרשור.

2. לגבי סוטה ומיני, בואי נאמר בקצרה: את רווקה ולכן את חושבת ככה

3. אין ספק שיש קצת הבדלים. במקום שבו אני גדלתי, שהיה שמרני יחסית, בנות היו מאוד פתוחות וחופשיות וידעו ואפילו לא התביישו לספר (בשיח נשי, בלי שגברים יידעו ), שהן צופות חופשי בסרטים למבוגרים וזה כיף וכו', והיו בשוליים גם משחקים מיניים ודברים שאני בעצמי עוד צריך לעכל... את מתארת בנות קצת אחרת, וברור שזה משתנה בין האנשים עצמם.

אני מעדיפה שיהיה קצת ולא אדע, מאשר שיגיד לי... יודעת שאולי זה חריג אבל ככה אני. כמובן שאחרי חתונה אני לא חושבת שתקין בכלל שזה קורה. (ומי שחושב שלגיטימי מתח מיני וצפייה בתכנים כאלו באינטרנט אחרי חתונה זו בעיה שלו. אני לא חושבת שיש אישה, דתיה לפחות, שתסכים שבעלה ידבר עם בנות ויהיה שם מתח מיני.)

וזה לא קשור לרווקה. אני יודעת על מה אתה מדבר. אבל תדע שאחוז מאוד גבוה של הבנות עובר פגיעה מינית במהלך החיים, במיוחד כרווקות. בנות כאלו הרבה פעמים גם אם עברו את הטראומה והתחתנו וטוב להן, לא יהיו מסוגלות שהבעל שלהן יחשוב רק על עצמו ויתעלם מהרצון שלהן... ואני חושבת שגם הרבה ממי שלא עברו, אבל לא יודעת להגיד על זה..

ובתור אחת שלא היתה חשופה לזה בכלל, אני לא יודעת להגיד על הנקודה האחרונה...

את אומרת בעצם שאין לך עניין לדעת מראש, ואם מתכוונים לאירוסין וחתונה אז זה כבר לא אמור להיות בכלל. ואז גם אין טעם לספר שפעם בעבר היו התמודדויות...

אחרי חתונה אם זה כבר לא קיים, נראלי בסדר לספר שהיה בעבר. לא צריך לפרט כל מה שהיה... אבל להגיד בכללי זה בסדר.

ואם זה עדיין קיים, לדעתי כן להיות גלוי וללכת לטפל בזה. אבל שלא יחשוב שזה יכול להישאר ככה...

אענה רק על הנקודה האמצעית: אני חושב שאנחנו מדברים על דברים מאוד שונים, וחכן זה סתם שיח חרשים. אני מתכוון לפנטזיות לדברים מיניים "מעניינים" יותר, ובכלל לתשוקה גדולה. זה ממש לא אומר שהבעל לא מתחשב באשתו, להיפך האישה רוצה שהוא ישתוקק לגוף שלה ולדברים הכי גשמיים ונמוכים - זה העונג של האישה. וזה לא נראה לי קשור לפגיעות מיניות, אני מכיר שעברו פגיעות מיניות די קשות ובכל זאת נראה לי שהן קצת כאלה (ואל תשאלי כמה אני מכיר ומה זה "נראה לי" 😉).

זה נשמע לך מוזר? כן, התכנון שלנו קצת דפוק ואנחנו נמשכים לכוח ולפרי האסור. אנחנו לא נמשכים גופנית לאיזו הרגשה קוקניקית עמוקה. ככה זה. אם את רוצה, תקשיבי ותקראי קצת חומרים של ליאת יקיר, היא מסבירה את זה יפה ופשוט.

אני מניח שאת הבנת משהו אחר ולכן הגבת כמו שהגבת. אשמח לדעת למה את התכוונת, מאוד ארצה להחכים ממך!!

אני לא דיברתי על זה. הבדלנו פה בין קטע מיני לקטע סוטה... 

מה שאתה כתבת פה עכשיו זה מיני, יש בזה רמות כמובן, אבל זה לא בהכרח סוטה. במיוחד אם זה בהסכמה מלאה כמובן. 

בכל אופן זה נושא שפחות נעים לי לדון עליו בפומבי, אז עוצרת כאן...

מי שלא נמשך גופנית ל"הרגשה קוקניקית עמוקה" זה בגלל שהוא לא חווה אותה.

המשיכה הזו הרבה הרבה יותר חזקה ממשיכה רגילה, רק שזו משיכה שונה, של רצון להתחבר ולא של רצון ליהנות וכדו'.

הבעיה בדברים של ד"ר ליאת יקיר ועמיתיה, זה שהם תופסים את שני החלקים של האדם-החייתי והאנושי, כשני צדדים שהסתירה ביניהם לא ברת גישור.

לעומתם, הרב קוק יאמר (לדעתי) שכמו שבטבע האדם מכניע את החיה ואז משתמש בה לצרכיו, ככה גם פה. הצד האנושי-רגשי "מאלף" קצת את הצד החייתי קודם כל ואז משתמש בו כדי להעצים את הרגש והחיבור. ואז שני הצדדים חיים בשלום הרמוני ומסופקים.

הבעיה של החילונים היא שהם לא מוכנים להכניע קצת את החיה קודם כל (כנראה לא מתוך תפיסה שאלו שני חלקים שווים אלא מתוך דמיון שהם יצליחו לפתח כל חלק מבלי לפגוע בשני אז אין סיבה להתאמץ לוותר על הנאות), אז הם נשארים במלחמה מתמדת בין שני הצדדים, ולעולם לא יהיו רגועים. וגם לא מסופקים- יהיה להם קשה להגיע לרמה גבוהה של אהבה, והם ירגישו לא נכון עם הפורקן העצמאי של הצד החייתי, לא משנה כמה ינסו לנרמל את זה.

ואם הייתי מרגיש שהיא מקבלת אותי רק כי היא לא יודעת עלי משהו, לא הייתי רגוע.

אז כן, הייתי מספר לה אם הייתי במצבך, ואם היא הייתה מגיבה שזה נגמר בינינו - אז היא ממילא לא יכולה להתאים לי. 

שהגבר מנסה להשיג בשיתוף.

גם בתוך נישואים שיתוף כזה מערער מאד. גם כשיש מצע רחב של אהבה ואמון. 

בתגובה ראשונית, לפני חשיבה או תהליך, אישה בדרך כלל לא יכולה להבין איך זה לא בגידה, איך זה לא חוסר אמון, איך זה לא אומר שהיא לא מספיק.

תהליך של לצאת עם אמון מחוזק מדבר כזה, הוא תהליך קשה מאד גם בתוך נישואין. לדעתי לא שייך לשתף כזה דבר לפני הנישואין ולא יודעת אם צריך לשתף בכלל.

א. נפילות שאינטרנט הם בד"כ סימן למשהו עמוק יותר באישיות שאני ממליץ לא להתחתן לפני שאתה מתמודד איתו ופותר אותו, אפשר ללכת ל"טיפול" ואם המילה מרתיעה אותך אז "להתייעץ עם אדם חכם שמבין בנושא" (לאו דווקא רבנים) ולעבוד על זה.

אתה מייחד את אשתך אז כדאי שלא תתחיל עם פזילה החוצה, זה לא כמו התמכרות אחרת כי זה נוגע לאישות שלכם.

ב. הרב אוהד תירוש שמומחה בזוגיות וממליץ מאד על תקשורת וחופר על זה כל הזמן שזה הכי חשוב בזוגיות, אומר שאפשר וצריך לדבר על כל דבר עם בעל/אישה בתנאי שיודעים איך ומתי,  אבל אומר שלכלל הזה יש יוצא דופן-דברים שבינו לבינה שהיו לפני הנישואים.

למה? כי לאישה אין כלים להכיל את זה וזה מתפרש אצלה כבגידה, כי אם היא היתה עושה את זה זה היה מעורב ברגש שלילי כלפיך/חיובי כלפי הגבר שהיא היתה איתו. וזה מרחיק.

אפילו לנסות להסביר לאשתך בכללי "איך אתה עובד"=על המשיכה הגברית, זה סבבה אבל מסובך מאד ולוקח לה זמן לקלוט.

הרב אוהד כשלוחצים אותו לקיר אומר שאישה יכולה להכיל את זה אחרי הרבה זמן והסברים ועיכולים, וצריך להתייעץ לפני עם בעל מקצוע איך לשתף את זה נכון.

אבל שלאישה אסור לספר לגבר כי הוא לעולם לא יקבל את זה ולא יכיל את זה לגמרי.

במקום להוריד את הבחורה אל המקום שלך, תעלה את עצמך אל המקום שלה.

הפלונטר מובן- מצד אחד מוזר ומבייש לשתף בדבר כזה וזה גם יכאיב לה, מצד שני יש תחושה מוסרית בסיסית שזה לא בסדר להסתיר מהשני דברים (ואז צריך להשתכנע שמבחינה מוסרית פה זה סוג הסתרה שהיא פחות או יותר בסדר) וגם רצון מובן שהיא תבין ותתמוך בך בהתמודדות שאתה לא רוצה בה אבל לא קל לך להתנתק ממנה.

אתה בקשר מתקדם. אם הבנתי נכון, גם עכשיו במהלך הקשר אתה נופל או רוצה ליפול ונלחם.  

אבל בקשר, ובפרט מתקדם, אין סיבה ליפול באינטרנט כי אתה אמור להיות מסופק ברמה סבירה מבחינה רגשית, רוצה לתת, שמח לתת, מרגיש חידוש  והתחדשות מהמצב. מחובר לעולם שלה. אם כבר, הקושי אמור להיות בעיקר ברצון לגעת בטרם עת ומתוך אהבה.

אם גם בקשר מתקדם יש נפילות משהו כאן לא תקין לדעתי, והגיוני שגם אחרי החתונה יצוצו בעיות באופן כזה או אחר. עכשיו זה הזמן לעבוד על זה, ולבד. כמו שלפי אחד ההסברים ה' הפיל תרדמה על אדם כדי שחווה לא תתגנה עליו, ככה גבר לא צריך להתגנות על אישה כשהוא בונה את הנפש שלו בעניין היצר. וכשיש לך מישהי שאתה מחובר אליה, זה אמור להיות הרבה יותר קל מאשר לעבוד על היצר כשאתה לבד.

תקרא שוב את התגובה של חושבת בקופסא לדוג'. תפנים באיזה מקום הבחורה שמולך נמצאת (גם אם היא ספציפית לא לגמרי שם) ואיזה פער יש ביניכם. חלק מהפער הוא לא באשמתך, אבל תכאב על זה. תבין שיש לך מול העיניים מעין מודל שאתה צריף לשאוף אליו. מודל של תום, טהרה ותמימות בעניין הזה, ונפילות שלך באינטרנט זה כ"כ אנטיתזה לזה. תסתכל עליה ותרגיש כאב ובושה ורצון להשתנות. תשמע שירים שיחברו אותך לרגש וינתקו מהיצר שבא בלי רגש. ככה תצליח להתאזן, והיצר שלך יתחיל להפוך ממשהו מפוזר למשהו ממוקד.  

ואני לא בטוח שאחרי חתונה דברים כאלה יסתדרו. כי מי שלא בנה את היצר יהיה לו קשה לכוון את היצר שלו כל פעם לסגנון הנתינה שאשתו צריכה ממנו בעניין. וגם לא בטוח שהיצר שכבר הורגל לסיפוק חסר רגש משולב בדמיון יהיה רווי מחיי הנשואין.

לצערנו, גדלנו ונחשפנו לתרבות שמאדירה את היצר בזמן שאת האהבה בפועל אנחנו מתחילים לחפש בגיל מאוחר יחסית (ועד שמוצאים...), ואז היצר מתפתח ומתפתח במנותק מאהבה. אבל המוח גמיש ובר שינוי, רק צריך קודם כל לפתוח את הרצון לזה. וכשאתה מתקן את עצמך, אתה מתקן גם את העולם.

הבנת אותי טוב יחסית,

אם כי אני באמת מקווה וחושב שהבעיות שהזכרת לא יהיו,

אבל הרעיון לפיתרון שהצעת ממש יפה בעיני, תודה!

שמח לשמוע

בעז"ה תקום מזה חזק ובריא ומודע ומבין, ואשתך תוקסם ממי שאתה.

בהצלחה!

חתונה לא פותרת אף בעיה.

שוב:

חתונה לא פותרת אף בעיה.

גבר שנופל באינטרנט, ימשיך ליפול גם אם התחתן עם מלכת היופי בעיניו.

גבר שלא קם למניין, לא יתחיל לקום רק כי אשתו דוסית.

אשה עצבנית וצעקנית, תמשיך להתעצבן ולצעוק גם אם תתחתן עם פסיכולוג קליני.

אשה שכל היום גוללת בפיד של טיקטוק בכל רגע פנוי, לא תהיה פחות מכורה גם אם תתחתן עם האדם הכי מעניין בעולם.

מי שמכור לשפיכת זרע יומיומית, לא יסתפק במספר פעמים בחודש.

מי שמכור לצפייה בפורנו - לא יסתפק במציאות (מה לעשות, הסרטים לא מייצגים את המציאות, אלא מקצינים הכל - החל מההתנהגות נטולת האהבה, דרך הגוף עצמו, ועד משך הזמן וכו').

אם יש לאדם התמכרות לנושאים הנ"ל, והוא חושב שהחתונה תפתור את זה - צפויה לו אכזבה גדולה.

יש לפתור את הדברים האלה בנפרד, ועדיף כמובן כמה שיותר מוקדם.

על כל אחד מהדברים האלה אפשר לעבוד בשביל להשתפר ולהיגמל וכו', אבל החתונה עצמה פשוט לא קשורה לזה.

אז אל תתחתנו עם מישהו שלא מתאים לכם היום, מתוך תקווה שאחרי החתונה הוא ישתנה.

ואל תזניחו את הבעיות שיש לכם מתוך מחשבה שהן ממילא ייעלמו אחרי החתונה.

אתחיל מהסוף: מי שחושב שהנישואין יעזרו להתגבר על התמכרות,טועה - נשואים טריים

מי שחושב שחתונה תעזור לו להתגבר על התמכרות, טועה - נשואים טריים

https://www.inn.co.il/forum/t1234562#13169637

(כמו שאני רואה שגם התייחתסת בשרשורים שהפנית), אני כן חושב שייתכן שיווצר שינוי, כמו שהרבה גורמים אחרים יוצרים שינוי,

כלומר לא בהכרח מזה שצורך המיני מסופק,

אלא שמעצם זה ששינויים בחיים יוצרים השפעות ומתרחבים להרבה נושאים.

הבטיחו לי שישתנו

חבל.

והבטיח שישתנה?

באמת, קשה להסתמך על הבטחות לשינויים.

יש משפט יפה ששמעתי בעבר, שגבר מתחתן עם אישה במחשבה שתישאר אותו דבר אחרי החתונה, ואישה מתחתנת עם גבר על דעת שישתנה, ושניהם טועים בסוף...

דווקא גרושתי, קבלה אזהרות לפני שהתארסנו שלא תתחתן איתי על דעת לשנות אותי(בנושאים אחרים מנושא השרשור), חבל שלא הצליחה להקשיב לאזהרות שקבלה.

באופן כללי, אישה שמנסה לשנות את בעלה זה מתכון לנזק בדרך כלל (גם אם "הצליחה" לשנות אותו).

סתם סקרנות...

אשכרה מישהו אמר לך שהבחור שלך "נופל באינטרנט" והבטיח לך (על סמך מה?) שהוא ישתנה?

מי מספר דברים כאלה בבירורים לפני חתונה?

וכששמעת, האם שוחחתם על הנושא בדייטים? ואיל זה נראה? ומה עשית כשהבנת שזה לא משתנה? נורא מסקרן אותי...

כתבתי תגובה בפורום אבל יש בעיה, אז כותבת כאן:
אני מחפשת קשר נפשי עמוק.
מרחב של כנות, של שיתוף. לא הייתי רוצה להרגיש שיש צדדים שלי שאני צריכה להסתיר.

אבל
בהקשר הספציפי הזה - יש כאן משהו שאני כאישה לא יכולה להבין, ואני גם לא מנסה. מה שאני כאן יודעת - זה הסטטיסטיקה. ואני בוחרת שלא לעצום עיניים. אני מודעת לכך שרוב הסיכויים שכל מי שיצאתי איתו לדייט נפל פעם. מי שחושבת שהיא יוצאת רק עם אנשים שלא נפלו - לדעתי, היא חיה בסרט.
אבל השאלה היא לא אם הוא נפל או לא נפל. השאלה היא מה הוא עושה עם עצמו היום. האם זו התמודדות עבר? האם זו התמודדות עכשווית? אילו מעשים הוא עושה בפועל כדי להתמודד עם זה? האם זה מאפיל על הווה שלו? על תפיסת הזוגיות שלו?
אני לא רואה את עצמי כ"משגיחת כשרות"\"שוטרת" או משהו כזה. אם אדם רוצה לא ליפול, זה לגמרי שלו. אני לא מצפה שמי שאני יוצאת איתו ישתנה - אלא אם הוא רוצה להשתנות, יעשה זאת מעצמו. ומי שלא מוכן לקחת על עצמו אחריות - לא מתאים לי, בגלל הנקודה הזאת.

לדעתי, יש גם מקום של מתי ואיך. זה לא משהו שהייתי רוצה לשמוע בדייט ראשון. גם לא בשלישי. זה לדעתי שייך לשלב שהוא הרבה יותר מתקדם, הרבה יותר עמוק - במיוחד אם אתה מרגיש שזה משפיע עליך היום. יש בזה איזשהו צד חיובי - יש לאדם הזה יצר, שבמקום המתאים ועם האדם המתאים הוא יוכל להתממש בקדושה ובטהרה. אבל האם הוא מנתב את הכוחות שלו למקום הזה? האם זה משהו שהיה חלק מההתבגרות שלו, מגילוי המי‏ניות שלו - או שזה משהו שמתמשך גם היום, משהו שהוא מרגיש שהוא לא יכול לשלוט עליו?

ושיחה כזאת, על המקום הנפשי וההתמודדיות - זה משהו עמוק בעיניי, שהייתי מנהלת רק עם אדם שיש לי בו אמון. שאני מאמינה בפוטנציאל הזוגי שלנו. כשיש כבר משהו שהולך ונבנה.

גם בו יש צדדים שאני בטוח לא אוהב. והפוך. גם לי יש "צדדים אפלים". ואני מחפשת מרחב שיקבל ויכיל גם את הצדדים האלה שלי. שאני לא אתבייש לדבר על הנפילות שלי, על הקשיים שלי, על ההתמודדיות שלי. לחפש בן זוג שיידע לתת לי אוזן קשבת, כתף תומכת, מילות עידוד ואהבה גם לצדדים האלה. אם הוא מרגיש שיש דברים שהוא לא יכול לשתף, צדדים שהוא צריך להסתיר - משהו בקשר הזה פגום ולא יוכל להתעלות.

וזו הדעה האישית שלי בעניין. אני חושבת שהרבה בנות חיות בסרט בהקשר הזה, ושיתוף בהחלט יכול להפיל קשר, ולכן צריך להבין מתי ואיך נכון לעשות את זה. אני חושבת שהרבה בנות היו לוקחות את זה קשה - כי הן רואות את זה כמשהו שהוא שחור לבן. לא נראה לי שיש דרך לדעת מראש - ולכן - כל עוד לא מדובר בהתמכרות עכשווית שדורשת התערבות מקצועית - הייתי מחכה לשלב שבו כבר יש אמון.

מה יתן לך לדסקס בין גברים נושא שלא רלוונטי מה גברים חושבים אלא כן רלוונטי איך נשים מקבלות זאת? 

מסכים שזה עלול להילקח למחוזות פחות רצויים.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.