אני בהחלט חושב שאנחנו מתקדמים ומנצחים, גם בעזה גם בלבנון, גם באירן וגם בכל שאר החזיתות. העובדה שעדיין לא גר זאב עם כבש, עדיין לא הושג הנצחון המוחלט, לא מחלישה את ראיית הטוב, את ההודאה הגדולה לקב"ה על החלשת ציר הרשע ואובדן כל גבי המרצחים ולא את ההערכה להנהגה המדינית ולאנשי הצבא, המוסד, הב"כ ושאר הכוחות שעבדו על ההישגים הללו מאוד קשה.
בניגוד אליך, שמשום מה אתה ממהר להכריז על כשלון, חדלון, פקה פקה ועוד כל מיני סופרלטיבים מייאשים מכל ציוץ, אני עם סבלנות. אני בהחלט חושב שאם הנענו תהליכים שמובילים את עם ישראל ואת העולם למקום יותר טוב ובטוח - עשינו הרבה מאוד, גם אם אולי יקח עוד חמש שנים עד שהשלטון שם יקרוס וגם אם בסוף השלטון ישרוד, אבל הוא 'רק' איבד את היכולת להשמיד אותנו באמצעות גרעין, טילים, כטב"מים, פרוקסי מתואמים מכל הכיוונים ושאר מרעין בישין.
מעבר לכך, אין השוואה בין עזה לאירן בשום הקשר. באירן אין לנו שום עניין, ברגע שהשלטון שם לא יאיים עלינו - שתהיה להם ברכה והצלחה.
גם בעזה צריך סבלנות המילה האחרונה עוד לא נאמרה. אבל בשונה מאירן, במהות עזה היא ארץ ישראל. גם צפון הגליל (שבגלל אינטרסים של המעצמות הוכנס בסייס-פיקו למנדט צרפתי ולא בריטי ומשם הושאר תחת הפייק שלטון הלבנוני,) הוא ארץ ישראל. כל מה שהוא בשטח ארץ ישראל, משני עברי הירדן הוא שלנו. אנחנו שייכים אליו ואנחנו מצווים לרשת אותו. גויים מכל סוג שהוא, יכולים להשאר בשטחי ארץ ישראל, רק אם הם מקבלים באופן מוחלט את שלטוננו ושמחים בזכות להסתפח כיחידים בלי שאיפות לאומיות אלינו.
ממילא עזה, כמו לבנון, כמו עבר הירדן המזרחי, לא יתנו לנו שקט ושלווה. יתכן שיהיה איזה שקט זמני לטווח קצר, אבל במוקדם או במאוחר הוא יתפוצץ. שלום אמת לא יכול להתבסס על גזל, כל עוד שארצנו שבויה ביד זרים, בין אם הם השלטון הרשמי ובין אם אנחנו השלטון, אבל משאירים אותם תחתינו, כשהם משמרים תודעה לאומית - לא יהיה שלום בארץ.
