מה היה המצב הביטחוני והמדיני של ישראל כיום (פברואר 2026) אם היינו מקשיבים ב-2022–2023 לעצות של חלקים ניכרים בשמאל-מרכז – שדרשו התערבות ברורה יותר במלחמת רוסיה-אוקראינה, הצטרפות לסנקציות כבדות נגד מוסקבה, אספקת נשק מתקדם לקייב ו/או עמדה חד-משמעית נגד פוטין?
במילים אחרות:
אם היינו שורפים את הגשר עם מוסקבה כמו שדרשו אז חלקים ניכרים מהשמאל והמרכז-שמאל (כולל הצהרות חריפות של לפיד ושות'),
– האם היינו מצליחים להמשיך לתקוף מטרות איראניות בסוריה בחופשיות כמו בשנים האחרונות?
– האם רוסיה הייתה מאפשרת לנו את חופש הפעולה האווירי שם, או שהייתה סוגרת לנו את השמיים ומגבה את איראן וחיזבאללה בצורה הרבה יותר אגרסיבית?
– האם היינו מקבלים היום פחות או יותר תמיכה רוסית (או לפחות אי-הפרעה) מול איראן, סוריה וחיזבאללה – במיוחד אחרי 7 באוקטובר ובמהלך המלחמה בצפון?
– והאם היו לנו יותר או פחות חופש תמרון מול ארה"ב, כשוושינגטון עצמה מתמרנת בין שתי הזירות (אוקראינה ועזה/איראן)?"
רוב המומחים לביטחון לאומי (גם כאלה שלא נחשבים ימנים) הסבירו כבר אז שה"נייטרליות הישראלית היחסית" (בלי נשק קטלני, בלי סנקציות ישירות, עם גינוי מילולי + סיוע הומניטרי) היא בדיוק מה שאפשר לנו לשמור על האינטרס הקריטי בסוריה – תיאום עם רוסיה נגד איראן.
אז השאלה האמיתית היא: האם המחיר של "לעמוד על הצד הנכון ההיסטורי" (כפי שקראו לזה אז) היה שווה את הסיכון להפוך את חיזבאללה ומיליציות איראניות בסוריה למסוכנות בהרבה עבורנו – ובמיוחד ב-2023–2025?
מה דעתך – היינו במצב טוב יותר או גרוע בהרבה אם היינו "מתיישרים" עם המערב באופן מלא כמו שדרשו אז?
"אנו מבודפשט מסרנו לכם בפרטי פרטים על גורלם המזוויע של היהודים בשטחי הכיבוש. בכל רחבי העולם אספו בשבילנו מיליונים" .