הוא תקוע באנטנות. אפשר לשאול כל ראש ישיבה גבוהה/הסדר/מכינה/אולפנה וכו' יגיד לך שדאגו לחינוך כמו שמעולם לא דאגו.

אין לו שום אחריות, אף אחד לא מצפה ממנו לשום הישג ממשי, אז הוא יכול להטריל באלף הצעות חוק שכל המחנה האמוני מסכים להם בעיקרון, אך הוא עושה את זה באפס התחשבות במציאות וגבולות הכח. ככה הוא גם מוציא את כל האחרים לא מספיק דתיים/ימניים, וגם נשאר בכותרות, כך שיהיה לו חומר לבחירות הבאות.

לגופם של דברים - עוסקים הרבה מאוד ביהדות בכלל המשמעויות של זה. השרשור המקנטר שפתחת בסוף השבוע - בדיוק מוכיח את זה.

כמובן, עוסקים בתמיכה חסרת תקדים במוסדות התורה והחינוך - אין יותר דאגה ליהדות מזה.

כמובן - מצוות ישוב ארץ ישראל ששקולה ככל המצוות, אינה פחות יהדות מדברים אחרים.

לבוא בטענות על זה שבקדנציה אחת (עם עשיה חסרת תקדמים בשלל תחומים משמעותיים מאוד), לא פתרו את כל הבעיות שמלוות אותנו מקום המדינה, זה תינוקי.

בפועל - טיפול במערכת המשפט והחזרתה לגודלה הטבעי, זה שמירה על היהדות של המדינה. רוב ככל הפרצות שהתחדשו בארבעים השנה האחרונות (הן במשפחה, בצניעות, בחמץ, בשבת) לא הגיעו מהמערכת הפוליטית, אלא מהתערבות הלא תרינה של מערכת המשפט.

מעבר לכך - שמחה רוטמן עובד על צמצום כניסת הגויים לארץ. אופיר סופר (כמעט לא מדברים על כך ואולי טוב שכך, אבל כאן כדאי שידעו) הסיט את המיקוד של משרד הקליטה להבאת יהודים לארץ, אחרי שבכל שנות ישראל ביתנו על השאלטר, עבדו בעיקר על להביא גויים.

שלא אהודים בלשון המעטה במחוזות מרכז הרב.

כך או כך, הציונות הדתית של פעם הגדירה עצמה גשר מחבר בין זרמים והשקפות עולם שונות.

מכל זה נשאר לנו עורבא פרח.

נהפוך הוא.

עינינו הרואות קטטות עם דרעי, ועם מעוז, ועם גפני, ועם גולדקנופף, ועם בן גביר כמובן., ועם מי לא.

במקום לכנס את כולם כאיש אחד בלב אחד, ולתעדף את הנושאים שעל סדר היום האמוני שלנו.

ככה לא בונים חומה.

בצורה הפשוטה ביותר - מעוז יכול להביך את כולם עם חוק שיהודי הוא רק לפי ההלכה או שהחלת ריבונות על כל גבולות ההבטחה - כי הוא לא צריך להסתדר עם אף אחד (ובאמת הוא לא מסתדר עם אף אחד...)

לעומתו, כל מי שבקואליציה, גם אם מפעיל מנופים פוליטיים - בסופו של דבר מסתדר עם האחרים וע"י כך פועל לטובת העם והארץ כפי יכולתו.

ואיך הדמיונות שלך עובדים שעות נוספות. לא יודע מי ומה הגדיר, למזרחי היו קטטות עם אגודה. היו גם בין המזרחי לפועל המזרחי. היו גם קטטות בין המפדל לאגודה ולאחרים.

שום דבר היום אינו שונה מכל התנהלות פוליטית אחרת. אתה מצפה לאנשים שגם פועלים ומצליחים להוביל במערכת הפוליטית וגם עושים זאת בסטרליות גמורה - כשאף אחד סביבם לא מתנהל ככה.

ולכן חינוך יהודי שהוא מקדם זה "להטריל"

זה כמו שהקואליציה מצביעה תמיד נגד כל הצעת חוק של האופוזיציה. 

אבל הוא לא מקדם, לפחות לא במליאה.
 

כמו אופוזציונר טוב, כמה קל, הוא מעלה אחת אחרי השניה הצעות חוק, שחבריו שכן בקואליציה מאמינים בהם אידיאולוגית, אבל מבינים שאין להם התכנות וצריך לעבוד על מה שנסבל עבור השותפים. הוא יודע טוב מאוד, שמה שראש הממשלה לא מסכים לו - לא יעבור, אבל אם אפשר להביך את שותפיו לריצה בבחירות (שגם בבחירות הבאות הוא יזדקק להם...) למה לא?!

אגב, גם מעוז עצמו בשלבים שחשב שהוא בקואליציה, ידע להיות פרגמטי, עד כדי הצבעה בעד אוחנה לתפקיד שהוא אחד מסמלי השלטון. אפשר רק לדמיין את מתקפת הסטטוסים של נערי מעוז אם הוא היה מצביע נגד ובן גביר וסמוטריץ' בעד. האמת שלא צריך לדמיין - מספיק לראות את המחאות שלהם כל פעם שבן גביר עולה להר הבית (כשרצתם איתו ברשימה אחת לא ידעתם שהוא עולה???) או את המתקפות המגוכחות שלהם על רפורמת החלב.

נראה שמעוז ישונמך למקום 13-14, והכל יבוא על מקומו בשלום.

ובינתיים הוא מסמן לציונות הדתית מה עוד חזוב לעם ישראל חוץ מיהודה ושומרון.

אל תזלזל בו.

בכנסת צריך כאלו שמסוגלים לשתף פעולה, הם לא משיגים אף פעם את כל תאוותם, אבל הרבה מאוד כן.

זו בדיוק הנקודה שבן גביר הבין ובה נפרדה דרכו מדרכם של רבותיו. אולי אני מסכים שהיה ראוי שיקים תנועה חדשה ולא יגנוב להם את המפלגה, אבל בסופו של דבר הוא הזיז בקדנציה הזאת - הרבה יותר ממה שהרב כהנא ותלמידיו הזיזו בארבעים וחמש שנות פעולה פוליטית.

חוץ מווסרלאוף המצויין, אף אחד מרשימתו אינו מזוהה עם תלמידי הרב כהנא.

מחציתם אינם שומרי מצוות, והשר אליהו, להבדיל, הוא נכדו של הרב אליהו זצ"ל מעמודי התווך של המגזר הציוני דתי.

וחזרה למעוז, הסוגיות שהוא מעלה הן כבדות משקל וחבל שמטאטים אותן אל מתחת לשטיח, גם אם כוונותיו אינן לשם שמיים- לשיטתך.

(קרויזר בהחלט גדל בבית של תלמיד מובהק של הרב כהנא, ראש ישיבת הרעיון היהודי. נכון שהיום אינו בדיוק בכל דרך הבית שגדל בו, אבל האמירה הפוליטית שלו יונקת משם)

שפסל את בן גביר ומרזל.

ועכשו תורו של בן גביר עצמו להפסל בבג"ץ.

אתה מן הסתם לא תזיל דמעה.

לגבי ווסרלאוף, דומני שהוא נצמד לעוצמה יהודית בטרם נבחר לכנסת. לא כך?

לגופו של עניין, אני בשונה ממך מסתכל על הדברים לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. שיבחתי כאן לא פעם את בן גביר על רפורמת הנשק, על הרעת תנאי המחבלים בבתי הכלא ועל שינויי העדיפויות בימ"ר ש"י. 

כי חרב תמידית בדמות נבצרות מונחת על צוארו.

אבל תמהני על רוטמן שלא יוזם תיקון לחוק, כך שבג"ץ לא יוכל להתערב במינויים שאישרה הממשלה מכל סוג שהוא.

אולי כי עסוק בלשריין את מקומו ברשימת הליכוד.

שמעתי שגם אופיר סופר מתנדנד, ומחפש לעצמו סידור עבודה לכנסת הבאה.

אין שם טעם בלחוקק חוק כמו זה שאתה מציע. גם היום המצב החוקי הוא כזה שלא מאפשר לבג"ץ להורות על פיטורי שרים. הכח שלהם נובע רק מזה שמקשיבים להם.

רוטמן היה צריך ליזום תיקון/ הוספה לחוק יסוד השפיטה, בערך כך:

אין סמכות לבית המשפט זולת סמכות ענינית שהוקנתה לו בחקיקה ראשית.

דיון בכל עניין שהוא ללא מקור סמכות כאמור, יראו אותו חריגה מסמכות לכל דבר.

נראה את יצחק עמית וחבריו פוסלים את התיקון הזה.

אבל רוטמן סומך על לוין ולהיפך, ופה קבור הכלב.

רוטמן העביר הרבה דברים קטנים, שביחד מתחילים לאט להזיז את כיוון הספינה. מי שחשב שמהלכים שאהרון בק הוביל ומוביל בתחכום רב כמעט חמישים שנה, יתהפכו לגמרי בקדנציה אחת, הוא ילדותי.

כן, וזה לא תלוי לא ברוטמן, לא בלוין ולא באף אחד אחר שאינו ראש הממשלה - מה שבאמת יהיה שובר שוויון, זה אי ציות.

החוק לגבי פיטורי יועמ"ש מאוד ברור. בג"ץ פסק בלי שום מקור חוקי שהיא לא מפוטרת. ההחלטה מי נכנס לישיבת ממשלה, מסורה אך ורק לראש הממשלה. הוא היה צריך להבהיר שמבחינתו היא לא נכנסת, חבל מאוד שהוא ממשיך להזמין אותה.

ממנו יונק בית המשפט.

ואין כרטיסים צהובים נגד שופטים סוררים.

ואת זה חייבים לתקן, ועדיין לא מאוחר.

א- איני מבין למה לא להתעקש על תיק החינוך. זה תיק עצום. גם הדתות נחמד אבל יותר בקטע של ג'ובים... החינוך זה כל כך הרבה דברים לשנות מהיסוד.

ב- כל הדברים שאמרת זה עבודה בכנסת לא כשר אחראי (חוץ מאופיר סופר שלא קיבל את הגיור ולא את אירגון נתיב)- לא מידיעה מהזיכרון. אם אני טועה תתקן עם מקורות..

ג- דווקא הסוגריים שכתבת קריטי. כי בגלל אותה 'עשיה חסרת תקדמים בשלל תחומים' ובגלל 'הבניה ביו"ש וכו' ' תחומים אחרים חשובים נזנחים. אבי מעוז מטריל וכו' כי הוא ח"כ בודד שלא נתנו לו את הזכויות שהתחייבו לתת לו. אז נשאר למסכן להטריל בהצעות חוק... אבל למה כל השאר לא עושים את כל הדברים שאבי מעוז יכול רק לצעוק עליהם?

ד- גם המשפטים חשוב מאד אבל זה עבודת חקיקה ממשלתית אז פחות קריטי להיות שר שם. חוץ מזה שיריב לוין כ"כ תותח שלא משוכנע שמישהו מהציונות היה מתנהל כמוהו...

אבי מעוז, איש עם עשיית עבר ברוכה מאוד, חלק גדול ממנה כשרוב הפוליטיקאים דהיום, עוד שחקו בחול. איש יעיל מאחורי הקלעים, אבל כנראה שהעשיה הפוליטית הגלויה, פחות התחום שלו.

ההתעקשות שלו לפעול כסיעת יחיד, גורמת שהוא אכן כמעט חסר משמעות. כשראש הממשלה זקוק לאצבעות, יש להם משמעות.

הרב צבי יהודה ותלמידיו, יכלו לתמוך בהתלהבות ב'הפועל המזרחי' של קום המדינה ובהמשך במפד"ל של בורג, שפירא והמר על ה'מזרוחנקיות' הבוטה שלהם. אבל, בית המדרש של מעוז דהיום, אלו שמנסים היום לקחת בעלות על תורת הרב צבי יהודה, לא מסוגלים לפעול בשיתוף עם אנשי בית מדרש מובהקים, כי הם לא בדיוק בקו שלהם (געוואלד, תלמיד של הרב בן שחר ותלמידה של הרב דרוקמן).

תיקון מי הוא יהודי, הוא נושא חשוב מאוד ומסובך כימי המדינה - הליכוד לא יכול לתמוך בזה וממילא זה לא יכול לעבור. חוץ מלהביך את שותפיו לריצה, שהוא יזדקק להם גם בריצה הבאה - הוא לא משיג בזה כלום. בזמן שהוא סתם עושה רעש, אופיר סופר דואג שיעלו יהודים.

אותו דבר הצעת חוק ריבונות - לנתניהו אין מסוגלות לתמוך בזה, אז זה לא יהיה. בזמן שמעוז עוסק בהטרלות בנושא ריבונות דה-יורו, סמוטריץ' דואג לריבונות דה-פאקטו.

חוק שבלעדיו עלולים להגיע ח"ו למצב של התבוללות עד צורך במגילת יוחסין.

אם סמוטריץ ישקיע בזה אותו מרץ שהוא משקיע בהתיישבות כמו שדיברנו כבר, בלי ספק זה היה עובר.

אבל מה לעשות זה עניין של סדרי עדיפויות.

כשהחלטת להיות שר אוצר (למה? בשביל להוריד רגולציה ולהעביר רפורמת חלב וכו' שעל צד שזה טוב ויפה מה היה לחוץ לו להכניס את הראש לשם?), שר במשרד הביטחון שאחראי על המנהל, שר התיישבות, שר עליה וקליטה- בלי ארגון נתיב ובלי תיקון חוק מיהו יהודי.

אז תוכל מאד לעזור להתיישבות ופחות לזהות היהודית.

אם היה לוקח את החינוך. את הדתות. את אירגון נתיב כמו שמעוז היה אמור להיות. את המשפטים (שבדיעבד יריב לוין בחירה פצצה אבל הוא לא ידע מראש שכך יהיה) אז היה לו השפעה על דברים אחרים חשובים לא פחות.

ופה בדיוק ההבדל בין מעוז והצ"ד. הם צדיקים קדושים כולם, הרבה מעבר למפדל, בטח ובטח לזמן שבנט היה, אבל בזמנים עכשיו צריך אנשים שילחמו גם בזירה הזאת יותר מתמיד.

אומר שוב - כשהיה בקואליציה, מעוז עצמו לא העלה על דעתו להציע את החוקים הללו.

היום יהדות התפוצות היא דמוקרטית ליברלית אנטי-יהודית. עולי ברית המועצות אצל ליברמן. ולעומת זאת הבייס של הליכוד נהיה מסורתי שמרני.

אז ברור שהכי קל לנתניהו לא לעשות כלום ואז כולם נשארים בסדר איתו ולכן הוא משאיר אצלו את נתיב, תוקע חקיקה וכו'. אבל עם יהיה לחץ לשנות את הנ"ל זה אפשרי.

הרי גם ריבונות זה היה חלום ותראה מה קורה היום. והיה אותם טיעונים שהליכוד לא יכול וכו'.

כי כיום יש 14 מנדטים שדוחפים לזה, והליכוד היום הרבה יותר ימני מסורתי אז זה התקדם.  אז רק על חוק מי הוא יהודי וכדו' מתייאשים כ"כ מהר??

מעוז העלה את החוקים האלה תמיד גם כשהיה בקואליציה אבל לבד אין לו כח לקדם את זה. אבל עם הצ"ד כולה  תתעקש על זה, זה אפשרי. הריבונות תוכיח...

[הארכנו בזה בעבר, המעוניין יעיין פה-

כשלקראת הבחירות הבאות הם יבכו שמשאירים אותם לסוף | ערוץ 7

אבל מסתבר שלמנדט יחיד אין כח.. ואם עם 6 מנדטים תהיה חייב להתפשר איתו ותתנו גיבוי זה לדרישות של זה, למנדט אחד פשוט יראו את הדלת החוצה... אז לאחר שדרישותיו המועטות לא נענו הוא עבר לאופוזיציה שלפחות ידחוף מבחוץ לאן שהוא רצה..

ובסוף גם סמוטריץ ועם ישראל הפסידו שמעוז לא קיבל את נתיב ואת תוכנית גפן במשרד החינוך.. זה בדיוק היה משלים אותו וכל אחד היה מתעסק בתחומו בשיתוף פעולה מלא..

והוא לא נגד אף אחד גם כשהוא יוצא נגד עליה להר הבית. כן, כששר בכיר במפלגה שלך עולה להר הבית זה יוצר הדים אז צריך להזכיר שזה נגד הרבנות הראשית לדורותיה ושזה פסיקת מיעוט.

וכשהוא תמך ביו"ר הכנסת זה מתוך הבנה שיש לו פגמים בתור יחיד אבל אנחנו לא כופים שום דבר ח"ו על אף אחד. והוא התאכזב מאד כשהציגו אותו לא בצורה שחשב. אבל כל ההתנהלות של יו"ר הכנסת ביום יום מבחינה ציבורית באמת בסדר גמור.

זה מאד ארוך להסביר אבל בקצרה זה החילוק שמעוז עושה בין האדם לאג'נדה. לראות האם זה הופך לייצוג שלו או שפשוט יש לו נטיה כזאת בין שאר תכונותיו הרבות לטוב ולמוטב. האם הוא מצביע לאמיר אוחנה או לתפיסת עולם..

כי אחרי שהסכימו לרוץ בצורה כזאת היה צריך לגבות אותו גם במו"מ, כי ברור שבלי גיבוי שלהם הוא לא יקבל שום דבר משמעותי וישלח לאופוזיציה אלא שפה זה לא קרה.

אז אף אחד לא יודע איך יהיה בפעמים הבאות אבל ככה בטוח לא כי נעם נזרקה לאופוזיציה בסוף. יצטרכו לזה פתרון.. (לא אמרתי מה הפיתרון-התאחדו, יעשו ערבויות וכו')

לגבי מפלגה בפני עצמה- גם עוצמה יהודית וגם נעם- לכל אחת מהן יש את העקרונות שחשובים לה ואף אחת מהם לא תרצה להעלם. וזה לא אמור למנוע מהם לרוץ יחד כמו בפעמים הקודמות.

והראתי פה הבדלים מהותיים ביניהם ההצעות האלה ישימים אם יתעקשו על זה מספיק. - אקטואליה וחדשות

וזה גם לא באמת משנה עם אבי מעוז למשל יקרא צ"ד עם חופש פעולה מלא או יו"ר נעם בבלוק משותף.

כמובן אפשר וכדאי לדון בבחירות הבאות איך לבחור מיקום של כל אחד ברשימה- פריימריז כללי, מו"מ וכדומה. אבל אין בעיה שיהיו כמה מפלגות שיתפו פעולה ביניהם. "הבדלה אינה הפרדה" ולמעשה זה בדרך כלל מחזק את כולם.

כמובן, היה אפשר שבמסגרת הריצה המשותפת, גם יסכמו מראש על המשך שיתוף פעולה. לצערי הרב לא סיכמו על כך.

אם היו מנהלים מו"מ קואליציוני בשם ארבע עשר מנדטים, וגם בהמשך מתנהלים כארבע עשר מנדטים - היה אפשר להשיג את כל ההישגים הנוכחיים של כולם, פלוס פלוס פלוס.

הם לא רצו, ובמיוחד אבי מעוז לא רצה. אז מי שלא רוצה לשתף פעולה, מי שלא רוצה להיות חלק מהקבוצה - שלא יצפה לכל מיני דברים.

סמוטריץ' לא רצה לרוץ ביחד מחשש שבן גביר הדומיננטי יגנוב לו את המפלגה. סופו של יום שהושג הסכם פשרה לאמור, הריצה ביחד היא טקטית, ולמחרת היום כשיוודעו תוצאות האמת, נפרדים כל אחד לדרכו, עם שללו, וכך היה.

ולכן הציטוט: "אם היו מנהלים מו"מ קואליציוני בשם ארבעה עשר מנדטים...", אינו אמת, שמא נאמר: קשקוש מקושקש. 

הפעם, נטית הלב של בן גביר היא לרוץ בנפרד ולא להכנע ללחצי נתניהו אפילו במחיר שריפת שנים וחצי מנדטים לימין.

אולי זה היה לוקח עוד כמה ימים.

למרות שבזה שתוך כדי שהציונות הדתית עסוקה בפריימריז פנימיים, בן גביר ניהל קמפיין על הראש שלהם - הוא באמת דאג להמאיס את השותפות איתו. תמתין בסבלנות, תאפשר למפלגה השניה לסיים את התהליכים הפנימיים ואז תראו איך מתאחדים.

בכל אופן, לא זו הנקודה. איני טוען שמי שהחליט להתנהל לבד במו"מ הקואליציוני, הפר סיכומים, מבחינת הסיכומים הוא בסדר. אני כן טוען שזה לא היה חכם.

בסופו של יום - רב המאחד על המפריד ואם היו מצליחים להגיע למו"מ הקואליציוני מתואמים - היו יכולים להשיג את כל מה שהשיגו ככה פלוס פלוס פלוס (ועוד לא דיברנו על זה, שזה היה מוריד לנתניהו את האפשרות למכור את 'אותה סחורה' כמה פעמים).

השיא זה הרחבת כביש 505 מאריאל לבקעה להמשך כביש 5. עניין חשוב מאוד ומשמעותי להתפתחות של הבקעה, לב השומרון וצפון בנימין. בסופו של דבר מקטע אחד מופיע בניסוח ההסכם עם הצה"ד, מקטע שני מופיע בהסכם עם עוצמה ומקטע שלישי שמגיע לגיתית בהסכם עם נעם (כי אבנר פורת גר שם...).

עכשיו, כבר שנים מדברים על זה. אבל, כמו בהרבה עניינים אחרים לא מספיק לדבר, צריך לבצע. בנתיים סמוטריץ' דאג להעביר תקציב והעבודות כבר מתבצעות.

אבל הוא לא יכול להבטיח,  והוא לא הבטיח, את משרד האוצר או כל משרד אחר לכמה מפלגות.

שיא הטרגדיה בסיפור הוא אבי מעוז, שהתעקש להיות סיעת יחיד. זכותו המלאה לפי הסיכומים, אבל התוצאה של זה היא שהוא, אדם עם באמת עשיה משמעותית במשך עשרות שנים, לא מזיז כלום אלא רק מטריל.

הצעת החוק להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים אושרה בוועדת החוקה | ערוץ 7

בעצם אנשי הציונות הדתית, כן דואגים לסמכויות בתי הדין הרבניים.

(טוב, אני לא באמת מניח שתהיה לך היושרה להתנצל. אם היתה לך יושרה, היית מוודה שזה לא בטיפול לפני שאתה משפריץ השמצות חסרות בסיס).

אבל בלגנוב קרדיטים אין עליכם.

והדרא קשיא לדוכתא, מה עשיתם מתחילת הקדנציה הנוכחית בשביל היהדות חוץ מכלום.

ברוב עשרים השנה שעברו גפני היה ראש סיעה שקיום הממשלה תלוי בה. ברוב עשרים השנים הללו, גפני היה יו"ר וועדת הכספים, או במילים אחרות - האיש שכל חבר קואליציה וודאי כל ראש סיעה שרוצה לקדם משהו, צריך שהוא יענה לו לטלפונים.

גפני הוא פרלמנר מצויין (שלי יחימוביץ' ציינה שגפני לימד אותה איך עובדים בוועדות...), שבהחלט הזיז לאורך השנים דברים רבים שהיו מספיק חשובים לו. כלומר הבעיה לא היתה חוסר הצלחה.

אם גפני באמת היה רוצה להחזיר את הסמכויות הגזולות לבתי הדין, הוא היה דואג לזה, מזמן. כנראה שאצל גפני, שאכן דיבר על כך שנים, זו היתה רק הצהרה מן השפה ולחוץ. יש לי כמה השערות, למה באמת לא בער לו העניין - אבל זה לא משנה.

המציאות היא, שרק כשמחה רוטמן דאג שהחוק שגפני הגיש יעבור - הוא עבר.

ולעצם העניין, כל העברת חוק היא עניין של עיתוי והזדמנות. במקרה דנן, לקח זמן כדי לשכנע את המערכת שהחוק החדש אינו נוטל סמכויות מבתי המשפט האזרחיים, אלא בא לאתגר אותה להתייעל באמת, ולא למרוח תיקים על פני חמש שנים ועשר שנים.

אגב רוטמן, הוא בסך הכל עשה את עבודתו נאמנה בהיותו יושב ראש ועדת חוקה חוק ומשפט, הן כלפי עצמו, הן כלפי תפקידו, והן כלפי שותפה קואליציונית.

וגם את זה צריך לומר: הוא קרוב יותר ליהדות התורה ולליכוד מאשר ל"חבריו" סמוטריץ', וולדינגר, וסופר, ובניגוד להם הוא מעולם לא נשמע משתלח בחרדים.

על פי מקורות זרים הוא במגעים עם גורמים בליכוד כדי להבטיח לעצמו מקום ריאלי בכנסת הבאה, ובהתאמה לנטוש את הספינה המטלטלת על פני מים סוערים בטרם תשקע במצולות.

יודע מה, אפילו על שתיים-שלוש קדנציות. עברו עשרים שנה, אף אחד כבר לא מצליח לספור כמה קדנציות וכמה הסכמים קואליציוניים היו בשנים הללו.

בכולן גפני היה ח"כ, ברובן המוחלט חבר בכיר בקואליציה וזה שיושב על השאלטר של כל מה שרוצים לקדם בה.

הוא ידע היטב לנצל את השאלטר של וועדת הכספים, בשביל לקדם את הדברים החשובים לו. בתי הדין היו מבחינתו מס שפתיים. אתה צודק - גפני אידיאולוגית לא רצה לאתגר את הגדרות השלטון, את חלוקת הסמכויות. לכן גם הרפורמה המשפטית היתה אצלו בתחתית סדר העדיפויות ולמרות שהציבור שלו הכי סובל מהעריצות המשפטית - הוא לא הוציא אותו להפגנה או תפילה על זה ובכלל לא התאמץ שהיא תעבור. היה לו נח ש'הגויים של שבת' - רוטמן ולוין יעשו בשבילו את העבודה. זה נכון על העריצות המשפטית בכלל ועל מעמדם של בתי הדין הרבניים בפרט.

נ.ב.

כמה שתחזר על השקר, הוא לא יהפוך לאמת. סמוטריץ' מעולם לא השתלח בחרדים.

למה הבטלן לא העביר תיקון לחוק השבות? האם הוא חיכה לגפני?

ולמה ברחת אל גפני כאשר נשאלת על סמוטריץ'?

אגב גפני, הוא משתייך למפלגת נישה חרדית וזה בסדר.

מה שלא בסדר זה שהחברים שלך במקום  להגדיר עצמם מפלגת גישה כפי שסביר שיהיה, עושים מעשי זימרי ומבקשים שכר כפנחס.יר במילים.

סמוטריץ מעולם לא השתלח בחרדים חוץ מהפעמים שהארכיון מסרב לשכוח.

סמוטריץ' תוקף את החרדים 29/09/25, אתר אמס.

ויש עוד כהנה וכהנה.

אחרי המחאה על כך, שאחד כמוך שנהיה שוטר היידישקייט, משתמש בשנה להולדת אותו האיש, הצבת נ.צ. ממש מגוכך.

כפי שציינתי, גפני שאתה הכנסת לדיון, בטענה שהקרדיט מגיע לו - יכל להעביר את התיקון הפרוצדורלי הזה לפני עשרים שנה ולא עשה זאת. כבר אז הוא היה ח"כ ותיק ומשופשף ורוב ככל השנים מאז, הוא היה בעמדה שיכולה לדרוש מהקואליציה לקדם זאת. זה לא התרחש עד שמפלגת הציונות הדתית ע"י רוטמן הובילה את המהלך לביצוע.

לעומת זאת, סמוטריץ' נכנס לכנסת לראשונה בתשע"ה - בקדנציה ההיא היה אחרון ברשימה בלי שום כח קואליציוני ועדיין היה ח"כ מביל שקידם הרבה.

מאז עברנו שלוש מערכות בחירות, שבהן לא היתה כנסת מתפקדת. שתי מערכות בהן היה באופוזיציה, בגלל בוגדנותם של נתניהו ובנט. והקדנציה הנוכחית - בהם הוביל שלל מהפכות קריטיות לעם לתורה ולארץ.

עם כל הכבוד להטרלות של מעוז, בשונה מתיקון סמכות בתי הדין, שם טענת בג"ץ היתה פרוצדורלית - תיקון שאלת מיהו יהודי זו סוגיא נפיצה, שימיה כימי המדינה. הליכוד לא יכול כרגע לתת לה לעבור.

כן בתנאים הקיימים ובלי הרבה רעש וצלצולים (וטוב שכך) אופיר סופר שינה מיקוד במשרד העליה והקליטה, מההפקרות של שנות השליטה של ליברמן וכנופייתו (ובשתיקה של הליכוד) שבהן כל המיקוד היה על הבאת גויים מחבר העמים - היום המיקוד הוא על מדינות השפע, משם מגיעים יהודים.

כי עובדתית, למפלגת הציונות הדתית, כמפלגה, לא כמגזר, אין מה למכור בתצורתה הנוכחית, ולכן מוטב שתעלם פוליטית או תתבולל בתוך מפלגה אחרת.

כי הציבור לא קונה לוקשים.

בן גביר שאתה כל כך אוהב לשנוא עשה מהפכה בבתי הסוהר, והציבור מעריך ומתגמל, ואין מצב שיראו אותו מחפש פתקים בועדת הבחירות המרכזית.

תכל'ס, חוק בתי הדין הרבניים ירשם בדברי ימי הכנסת על שם גפני, ולא על שם רוטמן שהוא בחור טוב בסך הכל.

שתה מים, ותרגע.

הסקרים תמיד סוקרים את הציונות הדתית בחסר, ועדיין בכל הסקרים שיצאו אמינים במערכות הבחירות האחרונות - הם עוברים בהחלט.

ואם הוא יאיים על נתניהו בשריפת 4 מנדטים, יש מצב שנתניהו ירגיע אותו בהצעת שיריון לבן דאהן או מקורב אחר לסמוטריץ'.

כן או כך, אני מהמר גבוה שנתניהו ילחץ ושוב הוא ירוץ עם בן גביר, וגם מעוז... 

על פניו ממה שידוע לנו היא גרועה.

אנחנו צריכים להעיף בעצמנו את כל המחבלים מעבר לליטאני ולשטח את כל הכפרים שם לפחות בכל שטח 'קו הנ"ט'. ולא לסמוך על צבא לבנון- שכבר הוכיח במלחמה הזאת ממש שהוא לא יכול ולא רוצה לעשות זאת לבדו. כך שלעשות שוב הפסקת אש ולצפות לתוצאה אחרת זאת טיפשות.

וכרגע הדיבור זה רק להשאר על קו הנ"ט, כעשרה קילומטרים, וגם בתוך הקו הזה לא חושב שיהיה לצה"ל חופש פעולה מלא לשטח את הכפרים ולהשמיד תשתיות טרור.

אבל אולי קצת אפשר להבין מהצהרת נתניהו שהפסקת אש קצרה כזו עם לבנון תביא את איראן יותר ברצינות למו"מ עם ארה"ב בניסיון להגיע להסכם איתה שתמסור את האורניום המועשר- שזה איום מרכזי מאד שעוד לא סר סופית ושכרגע לא הצליחו להגיע אליו לא ישראל ולא ארה"ב.

וכמובן גם שיקולים מדיניים יכול להיות שגורמים לו אבל אז זה עצוב ובעייתי מאד שישראל כ"כ תלויה בארה"ב שגם נאלצת לפעול בניגוד למה שרצתה..

אבל, אם למדנו משהו בשנתיים וחצי האחרונות, זה שהפסקה אינה סוף פסוק. גם בהפסקת האש הראשונה ובוודאי בשניה בעזה, אנשים טענו שויתרנו וזה יסתיים בלי כלום - המשכנו והבאנו הישגים משמעותיים. גם באירן, כל מיני בנטיסטים ביכו את העצירה אחרי עם כלביא בלי שסיימנו ומתברר שראשי המדינות כבר אז תכננו עוד סבב. גם בלבנון - אנחנו מפסיקים בעמדות טובות מהעמדות הקודמות, שגם מהן, המשכנו לזנב בחיזבאללה.

יש מכלול שיקולים הן פנימיים והן בין-לאומיים, שמקבלי ההחלטות צריכים לתמרן בינהן. בסופו של יום, אנחנו במקום הרבה יותר בריא מבעבר, ביטחון ישראל הרבה יותר חזק מלפני שלוש שנים.

כתבת למה זה לא כ"כ נורא לעשות עכשיו הפסקת אש, וגם שאין ברירה מבחינה דיפלומטית, אבל לא כתבת שום דבר טוב בהפסקת אש.

יתכן שאנחנו לא יודעים הכל, וזה ישרת אותנו בהמשך.

האמת שמאוד קיוויתי, שכמו בסוף המבצעים באירן - צה"ל ינצל את השעות האחרונות לחיסולים משמעותיים. לפחות לפי מה שידוע לנו כרגע, צה"ל תקף 'מטרות', שבד"כ זה לא יותר מידי...

אבל, יש דברים שגם אם הם הגיוניים - הציבוריות הישראלית לא מסוגלת לקבל. אחד מהם זה כל נגיעה בזכרון השואה.

וגם אבא שלי.

בס"ד

אני הכנתי הבוקר את הילדים שלי, גם את בן השנתיים וחצי ובטח את הגדולת ממנו, שתהיה צפירה. גם הסברתי להם מה ההבדל בין צפירה לאזעקה שיבינו שאין  להם מה להיבהל. הכנה כל כך פשוטה - שאין בינה לבין פיקוח דבר או חצי דבר.

בסוף כל אחד יודע מה השעות של הצפירה (10:00, 20:00, 11:00). מרבית האנשים עוצרים דקה לפני כן וזה לא תופס אותם במקרה.

גם החשש מירי רקטות מצד חיזבאללה הוא תירוץ קלוש. ברדיו ובכל מקום מחדדים בכל שנה, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, איך זה יתנהל במידה וחלילה במקביל יש אזעקת אמת.

בקיצור, אין שום הצדקה לבטל את הצפירה. 2 דקות של שקט שבה מדינה שלמה מתייחדת עם שישה מיליון יהודים שניספו זה דבר חשוב דיו כדי להמשיך את זה למרות המלחמה.

לשים כבר עכשיו תזכורת בפלאפון ליום שני בשעה 19:55 וביום שלישי לשעה 10:55 ובה יהיה כתוב "לשים לב - צפירה עוד חמש דקות". אז, כשהפלאפון יצלצל, למצוא מקום לעמוד בו, לפתוח פרק תהילים ולהתייחד עם זכר הנופלים מבלי שהרקולים יצטרכו לנן את מנגינת "אצלנו בגן" או "אחי הצעיר יהודה".

וחלילה, אם יהיה אירוע אמת, תהיה אזעקה עולה ויורדת בעלת הבדל ניכר בינה לבין הצפירה. 

שלא כל עם ישראל קוראים את ההודעה הזו, כן?

בכל מקרה, ביום הזיכרון רבים מהאנשים נמצאים במילא בטקסים ובבתי העלמין, כך שגם מהבחינה הזאת הדבר הרבה יותר פשוט.

רק שאני מנסה להקל על כולם. זה זמן רגיש.

זה לא אומר שאי אפשר להתייחד עם זכרון הנופלים, רק קשה לי שהראש בקיר לגבי הצפירה (הראש של מקבלי ההחלטות)

לקפיצה הראשונית של הלב כששומע את תחילת הצפירה

ולא עוזר לילדים קטנים כמה שמסבירים להם מראש

הגוף עדיין נבהל

ומאוד מאוד יכול להיות שלא כולם זכרו שבדיוק תהיה צפירה

ההתחלה אותו דבר וגם אם מוכנים זה עדין מלחיץ

(אצלנו גם היו פשלות במערכת הכריזה וחלק מהאזעקות נשמעו כמו צפירה אז בכלל זה מלחיץ מאד)

מידיעה וודאית - יש אנשים ידעו שצפויה צפירה ועדיין נכנסו ללחץ. יש ילדים בבית ספר, שאחרי הכנה עמדו בטקס וחיכו לצפירה שידעו שעוד רגע תגיע - ועדיין כשהגיעה רצו למקלט במבטים מבוהלים.

האזעקה והצפירה בנויות ככה שעוד לפני המודע, הן מפעילות אצלינו את התת-מודע. עוד לפני שאנחנו בודקים האם זאת צפירה עולה ויורדת או רק עולה ולא יורדת - אנחנו כבר במצב פעילות.

למעשה כמו שכתבתי - אני חושב שהיה ראוי לבטל, לא חושב שאפשר היה לבטל. השיח הציבורי לא היה מסוגל לשאת את זה, אבל לא לזלזל.

נ.ב.

יכול להיות שיש לכם ממ"ד והילדים פשוט ממשיכים לישון בו?

בס"ד

אבל בסוף הנקודה המרכזית בעיניי היא שיש פה משהו שגורם לנו לעצור שתי דקות ולהתייחד. אני לא מכיר שום תחליף הגיוני לזה, ובלעדי זה יום השואה היה הופך ליום של סיפורים ברדיו ובטלוויזיה.

הצעד הבא זה אם אין צפירה אז למה לעשות את הטקס דווקא בעשר ולא בשעה האחרונה של המערכת - במקרה הטוב. או במקרה הרע לבטל לחלוטין כי יש הרבה חומר לימודי להשלים בגלל המלחמה וצריך להספיק עד סוף השנה.

הצפירה, גם אם היא לא מושלמת, היא ההזדמנות היחידה לעצור את היום למדינה שלמה. במיוחד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שבו עלינו לזכור מי הם החיילים שהקריבו את נפשם שאנחנו נוכל להמשיך את חיינו.

משהו נעלה בלעמוד ולחשוב על 6 מיליון הנרצחים

כן חשוב לזכור

ולהגיד תהילים או משניות לעילוי נשמת

אבל לעמוד בצפירה זה טקס חסר יתרון

הנשמות בעוה"ב לא מתעלות בזכות העמידה הזאת

ובטח לא מתעלות בזכות בהלה של מליוני ישראלים 

גם לא רואה מעלה בלהמשיך את החיים כרגיל כשכולם עוצרים...

אין לי בעיה לעמוד ומשתדלת לומר גם כמה פרקי תהילים

אבל באמת שלהבהיל את כל המדינה זה מיותר כל כך

וכמו שאמר אחד מגדולי רבותי: "אני מבין למה אני עומד, אבל גם מי שלא מבין - ביארצייט של אבא שלו הוא עושה כמה דברים שהוא לא מבין ואני יודע להגיד לו שאין להם סיבה, אז שלא יפרוש מהציבור..."

וכאמור אני לא פורשת מהציבור בדרך כלל

ובכל זאת לא רואה חשיבות גדולה בזה

הייתי פה לפני כן בניק אחר

ככה שיש יותר ותק

אנחנו זכינו להכיר ניצולי שואה ולחיות בניהם. שמענו את העדות שלהם מכלי ראשון, ראינו את הסימן שחקוק על בשרם ואת הצלקות שהם עדיין נושאים משם. אבל כדרך העולם, זה לא יימשך עוד הרבה שנים. ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. שתי הילדות הגדולות שלי זכו להכיר את הסבתא רבה ששרדה את השואה, יתר האחים שלה יכירו מהסיפורים.

הצפירה לא נועדה בשביל עילוי נשמתם של הנרצחים, אלא היא נועדה קודם כל בשבילנו. שאנחנו נזכור אותם, שאנחנו נזכור את מה שעבר על העם שלנו. ביום אחד בשנה, בשעה אחת, עם כולו עוצר מלכת ומתייחד עם ההיסטוריה, עם המשפחה שנספתה, עם הזיכרון.

זה מה שישאר לנו עוד כמה שנים. לא יהיה זיכרון בסלון, כי הם כבר לא יהיו עימנו. מה שיהיה לנו זה את הסיפורים שאנחנו שמענו מהם ואותם אנחנו נצטרך להעביר לדורות הבאים. לכן בא היום הזה, ובאות שתי הדקות האלו להזכיר לכולנו את המסר הזה.

עם העובדה שצריך לזכור

ואסור לשכוח

ולהנציח

אבל לא רואה יתרון דווקא בצפירה שמקפיצה לכולם את הלב

מאמינה שיש עוד דרכים

אבל כן שצריך לשנות אותה לצליל שלא דומה לאזעקה.

אם לאמבולנס שינו את הסירנה כי זה מזכיר אזעקה ולא רצו להלחיץ אנשים בזמן מלחמה אין סיבה שלא ישנו את הצפירה לצליל פחות מלחיץ

האם לולי צפירה כולם היו עושים את זה? כנראה שלא כולם. גם אם הצפירה, לא כולם עשו את זה. לא האישה שנכנסה להסטריה, לא המורה שתלמידה רצו למרחב המוגן ולא רבים אחרים.

גם טקסים שהיו נערכים במוסדות הלימוד, צה"ל ומוסדות המדינה לא היו נראים אותו הדבר מבלי הצפירה. השעה 10 לא הייתה 10, הכובד ראש לא היה אותו כובד ראש ובכלל זה גם האווירה. הטבת לכתטב פה על הבסיס שעליו מושתת הצפירה וזה בדיוק חלק מהאווירה של היום הזה. מבלי זה, זה יהיה עוד יום חול.

אני אתן דוגמה על עצמי. מ-09:10 המתנתי על הקו שנותן שירות ייענה לי. ב-09:55 ניתקתי וכמה דקות לאחר הצפירה התקשרתי מחדש והמתנתי בשנית. אני רוצה להאמין על עצמי שהייתי מנתק גם מבלי הצפירה, אבל לא בטוח שכולם היו עושים כך.

בזמן ככ רגיש מבחינה בטחונית. גם בזמן המלחמות מאז ה7 לאוקטובר. אפשר ממש ממש לוותר על זה. 

אני חושבת שהפכו את זה לדת. 

משום מה בהרב מיארה עדיין מוזמנת לישיבות הממשלה,

משום מה תחנת גלי צה"ל עדיין משדרת דה-מורליזציה, על חשבון תקציב הביטחון של כולנו,

משום מה רואי כחלון עדיין לא מכהן במינוי קבוע כנציב שירות המדינה.

מבקשים להגיע להבנות עם המכהנת כיועמ"שית, רק בגלל הוראה לא חוקית של בג"ץ - אומרת שהממשלה מתכופפת לזה שבג"ץ שודד סמכויות לא לו מהרשויות המוסמכות לכך.
 

עכשיו, זה נכון שנתניהו לא מסוגל לפטר את בן גביר, זה הסוף של הממשלה, ולכן הכריז שיסרב. אבל שופטי בג"ץ אינם מטומטמים. הם לא יתנו את הפסק שיביא את מפלתם. הם פשוט פסקו שורה של הגבלות, שישאירו את בן גביר בתפקידו, אבל כ'ברווז צולע':

בג"ץ קובע: מגבלות על מינויים והתבטאויות של השר בן גביר | ערוץ 7

כך מצד אחד לא יגיעו לנקודה בה הממשלה מסרבת (כשזה יקרה, יגמר ברגע הסיפור של בג"ץ הכל יכול) וגם יצרו תקדים לכל הממשלות הבאות, שהם מנהלים את השרים...

התשקורת, שצריכה להתפרנס ממשהו, יוצרת אוירה כביכול הפוליטיקאים כולם מושחתים. הגורמים הלא נבחרים, מנצלים את האווירה הזאת - כדי 'להציל' עוד ועוד מוקדי כח מידי 'נבחרי הציבור המושחתים' ולהעביר אותם ל'אנשי המקצוע שלעולם אין להם שיקולים אישיים'.

ואת זה צריך לתקן מתי שהוא.

סמוטריץ' שאינו ספל התה שלי ביטל את הפריימריס, ולא בכדי. גם שעון מקולקל מראה פעמיים ביום שעה נכונה.

הציבור בוחר במה שהוא בוחר. אני מקווה שהוא לא בוחר במודע בנוכלים. בגדול - מפלגה מייצגת את בוחריה,  אם לא, שיבחרו במישהו אחר.

אתה חוזר על מנטרה, שאתה יודע שהיא שקרית. בניגוד למה שאתה חוזר עליו, סמוטריץ' לא *ביטל* את הפריימריז. במפלגת תקומה/האיחוד הלאומי/הציונות הדתית אף פעם לא היה פריימריז. סמוטריץ' יזם לפני הבחירות הקודמות פריימריז, באופן חד פעמי, עם הבהרה שזה חד פעמי - ככה שלטעון שהוא *ביטל*, זו טעות. במקרה שלך זו לא טעות, כי כבר העמידו אותך על טעותך כמה פעמים. אתה פשוט משקר במודע, כדי לבנות נרטיב.

נ.ב.

אני בעד פריימריז ולענ"ד חבל שאין. אבל האמת חייבת להאמר.

אתה מביך.

אישית - אני מאוד בעד פריימריז, לענ"ד יש חשיבות רבה לזה שציבור מרגיש שהרשימה 'שלו'. אבל סמוטריץ' התנגד בעבר לפריימריז וגם כשבאופן חד פעמי עשה, טרח להבהיר שזה חד פעמי. אז השימוש בפועל *ביטל* הוא שקרי.

אם הוא לא ביטל- כשיטתך, הוא לא שיכפל...

ואם הוא התנגד בהתחלה, למה התקפל בהמשך.

איך שלא יהיה, אתה והוא יוצאים לא טוב (=לא יוצאים טוב)

הוא הסביר למה באופן חד פעמי, מול העלמות גורמים אחרים הוא עושה פריימריז ובאותה נשימה הסביר שזה חד פעמי.

שום דבר לא 'לשיטתי', לענ"ד היתרונות בפריימריז, גדולים מהחסרונות.

זאת הייתה אמירה צינית, מניח לעצמי שיש כמה פוליטיקאים שבאמת עושים דבריםח

לא יודע לגבי דיפסטייט וגם אם כן אין לי שליטה על זה

בכללי אינני מעורב בפוליטיקה היות ואני אדם יחיד עם אפס השפעה על אנשים ואינני מאמין בכך ש"קול אחד מכריע" לכן לא מעניין אותי.

יכול להיות שיש נוכל אחד, או כמה, כאלו שנבחרו על דעת שהם משהו אחד ובפועל הם עושים את ההפך (רבין, שרון ובנט לדוגמא).

אבל, מידיעה ברורה, רובם ככולם עושים את המקסימום לפי הבנתם בתוך מערכת האילוצים הקיימת - לקדם את הערכים שבשבילם נבחרו.

ואני לתומי חשבתי שאתה חתול, וגם זה באופן זמני.

ואל תזלזל בהיותך יחיד וחסר השפעה. אתה יודע בכמה לפיד תקצב אתכם?!

התחזיתי לרגע לאדם אבל האמת העצובה היא שאני בסך־הכל חתול (זמני).

בחתולים אגב, אני מבין הרבה יותר מבבני־אדם.

אכן אני מודה לכל העוסקים במלאכה החשובה גם אם איני מסכים עם כל דעותיהם.

כי לפעמים הביניים האלה נכנסים אלינו ועושים בלגן.

אם ליבני והתנועה היו שמאל מובהק, אולי ביבי היה מוצא פרטנרים אחרים וכל הסחרור ההוא לא היה (כזכור, הטיפשה הרגישה על הגובה וקידמה את חוק ישראל היום, ביבי היה חייב לצאת לבחירות כדי להיפתר מהבעיה הזו ונכנסנו לסחרחורת בחירות).

אותו דבר לפיד האבא וגם הבן, אף פעם לא נתפסו כשמאל מוחלט. אז קיבלנו אותם ואת בנט עם הרבה בלגן (שאיכשהו סלל בזמנו את הדרך להתנתקות).

אפילו מגנץ הוא לא יקח, כי מי שיתאכזב מגנץ ילך יותר שמאלה ולא למרכז הנוכלות.

אפילו חברתו הקרובה איילת שקד, כבר לא כל כך מתאימה לו.

בגבעת שמואל הוא עשוי לגרוף כמה עשרות קולות.

לפיד הנקניקיה, עשו לו קצת פוזות והוא נתן את כל הגז שלנו לחיזבאללה.

יש אנשים שרכשו חוסן בזמן שהוא היה בבמחנה.

לא עוברים את אחוז החסימה

קוסמטיקה קוריאנית המלצות

הכי גדול שלו הוא הארכיון של דבריו עצמו -

הוא פשוט לא עושה ולא אומר כמעט שום דבר משמעותי.

מישהו יודע מה עמדותיו למעשה באחד מהנושאים העומדים על הפרק?

מיהו מבין לפי מה הוא מלהק את שותפיו לרשימה?

ממילא הוא פשוט לא עושה כלום...

50000 קולות ואפילו פחות.

וכמו אז, זה קולות מגנץ ושמאלה, כך שהאינטרס שלנו שהוא ירוץ- כמובן תוך עבודת הסברה אינטנסיבית כמה הוא גרוע ומסוכן- עבודה די קלה בהתחשב בעובדות הצועקות את עצמם...

גם אם כל ילד חרדי, גדל על השקרים הללו.

1. הכסף לא היה מוכן,

2. הישוב היהודי בארץ היה כפוף לשלטון הבריטי, שהיה תולה את כל מי שמסיע לאויב בשעת מלחמה, כך שלא היתה שום אפשרות שהם יסכימו להעבאת כספים או משאיות לחיזוק הלוחמה הגרמנית

3. ובזמן שכל מיני השיגו עיכוב אצלהם (בצ'כיה/הונגריה) הנאצים ימ"ש הפנו את הכוחות והמשאבים לסיים את הפתרון הסופי במקומות אחרים. הם לא היו באמת מוותרים על רצח מאות אלפי יהודים, אחרי שהיו מקבלים את הכסף - היו גם רוצחים את היהודים. הדבר היחיד שהם באמת הסכימו זה לאפשר יציאה של כמה מאות ממשפחות המנהיגים (לדוגמא: האדמו"ר מסאטמער), תמורת שקט תעשיתי של שאר היהודים.

אני מתכוון כמובן למקורות אמינים ולא לתעמולה חרדית שממחזרת עלילות שווא.

לגופם של דברים - בעבר היו כאן בפורום שרשורים על זה.  מקשר לאחד מהם:

כן, הנה - צעירים מעל עשרים

קישרתי שם לשרשור קודם, שהביאו בו מחקר שעסק בזה. משום מה הקישור לא עובד (@משה, יש דרך להגיע לשרשור שמקושר שם? לא הצלחתי הקישור לא תקין)

ערפאת ימח שמו עשה את העבודת דוקטורט שלו שכנראה היתה מלאה בשקרים על הקשרים בין ההסתדרות הציונית לנאצים יכול להיות שהיה לו על מה להתבסס

זה אמור להיות קישור לשרשור קודם בנושא. אני זוכר אותו אבל לא הצלחתי למצוא אותו.

יש לו גם ספר של מעל אלף עמודים, שמרחיב את הדברים המובאים כאן.

כפי שציינתי מוכח מאוד שראשי הציונות עשו ככל יכולתם, להוציא לפועל כל אחת משלוש תוכניות ההצלה שהגיעו לידיהם.

(לא מדוייק, אבל זה רוח הדברים הכללית) גם המגזר החרדי היה יכול לקדם את הלעסקה הזו. אבל העדיפו הרבה אנשים שם במקום זה להעביר את הכסף לישיבת מיר שברחה לשנחאי. הבחורים שם נשארו ללמוד ולא יצאו לעבודה כדי לממן את עצמם (ואפילו שמרו 2 שבתות אם אני זוכר נכון מאחר ולא ידעו מתי שבת).

חשוב להבין שדברים לא מבוססים יכולים להגיע אלינו עם הרבה המצאות, הערכות ותוספות של מי שרצה להנגיש אותם אלינו. אז בדרך כלל כדאי להפחית את ההתלהבות, כי ההנחה היא שאנשים מתכוונים וחושבים לעשות טוב, ולפעמים אנשים טועים או פועלים מתוך תפיסות בעייתיות - וגם כאלה יש בכל המגזרים...

לגבי הסיפור עצמו, אכתוב מה שזכור לי מכל מיני מקורות שקראתי:

1. השוחד שדרשו הנאצים היה לא מציאותי בשום קנה מידה. כמדומני דיברו על כמה אלפי משאיות, או עשרות אלפים (לא נראה לי שמדינת ישראל כיום, יכולה בכל רגע נתון לתת מתנה כמה אלפי משאיות). בנוסף, צריך לזכור שמשאיות וכדו' צריך להעביר איכשהו, והבריטים לא היו מאפשרים את זה.

בקיצור, הסיפור הוא לא בקשת שוחד אלא להיפך. אייכמן רצה לסובב את הסכין על הלב היהודי, לא רק לרצוח אלא גם להשאיר אותנו עם מצפון...

2. ארגוני ההצלה השונים, היו ציוניים לא פחות הציוניים שעליהם מתלוננים. כך שאין כמעט משמעות לעניין ולא באמת נשאר לנו את מי לשנוא בעקבות הסיפור.

וסתם בלי קשר, הרב וייסמנדל נהיה יקיר הסאטמרים. בנס הוא נפטר צעיר והם לא היו צריכים להמשיך להוקיר את ה"הרב דוקטור" הזה, שכל חייו הם אנטיתזה לתפיסות שלהם. אי אפשר לכעוס על אבריאל הרשע ומצד שני לא ללמוד מהרב וייסמנדל הצדיק.

3. כל המצילים למיניהם שמדברים כיום, אם זה בראנד או הרב וייסמנדל (כמה רבנים חוץ ממנו עסקו בהצלת יהודים בשואה? בעיקרון הרב סולובייצ'יק טען שאפילו רבני אמריקה לא טרחו מספיק...), כולם עבדו בשיתוף פעולה עם קסטנר, שעד היום בכלל לא ברור אם קסטנר יותר הציל או יותר פגע, והמוטיבציה שלו לא הייתה רק הומניזם... כך שיש סיכוי שאותם אנשים יותר צריכים להתבייש מאשר לדבר ולחבר ספרים.

4. גם בהנחה שכל התוכנית הזו הייתה ישימה, מה לדעתינו תכננו הנאצים לעשות עם השוחד הזה?! האם הכל היה מחוות של רצון טוב, לשמח את הרב וייסמדל המלומד ואת קסטנר ההומניסט?

ההערכה היא שהנאצים פשוט רצו משאיות שיאיצו את שינוע היהודים למחנות ההשמדה. גם הם ידעו שתיאורטית בכל רגע נתון, בעלות הברית יכולות להפגיז את פסי הרכבת (הסיבה שבעלות הברית לא עשו את זה, היא כנראה אנטישמיות...). אז הם סידרו עוד דרכים להרג יהודים. ולתפארת ארגוני ההצלה...

5. סתם שאלה לקינוח. האם בזמן הציויינים לא דאגו לטובת היהודים, הרבנים כן דאגו להם? אולי נכוון את הזרקור לכיוון הזה? אני לא בטוח שמחלקי "שרופי הכבשנים" היו יוצאים מזה טוב...

וזה גם לא מאוד משנה לי.

בתפיסה שלי, עם ידע מסוים שיש לי בהיסטוריה, רוב האנשים לא מונעים מרוע צרוף. יש כל מיני דעות ומורכבויות שבהם אנשים פועלים, ואם מחפשים ביקורת ניתן למצוא אותה בכל מקום.

סתם, אפשר לסכם עם ממשלת לבנון כל דבר, היא ממשלה חסרת משמעות ולכן כל סיכום איתה הוא חסר משמעות. אני מבין לגמרי, שכדי לטשטש את הביקורת הבין לאומית, רה"מ צריך להסכים לשיחות סרק הללו. כל עוד שבמקביל צה"ל ממשיך לכתוש אותם - זה בסדר 

מהווה הכרה דה פאקטו במדינת ישראל, וזה הישג בפני עצמו.

יתכן שהצרפתים דחפו אותם למהלך זה בגלל מעמדם הבינלאומי שהולך ונשחק.

היה לנו פעם הסכם שלום עם הלבנונים שהופר בטרם יבשה בו הדיו. אולי יוציאו אותו מהגניזה כבסיס להסכם חדש ורציני יותר.

כך או כך, בניגוד לטראמפ החדש שיש לי עליו ביקורת עקבית, על הנוצרי הלבנוני אני סומך יותר.

הלבנוני יכול מאוד לרצות - הרצונות שלו חסרי משמעות. הוא לא באמת שולט במדינה שלו. מקסימום התועלת שהוא יכול להביא, זה אם הוא לא יפריע לנו במנגנונים הבין לאומיים.
 

לא מסוגל להבין את כפיות הטובה שלך (כמו כל תשקורת השמאל) לטראמפ. אני אומנם כופר בהתרברבות שלו שבלעדיו מדינת ישראל לא היתה קיימת, כי נצח ישראל לא ישקר - אבל בדרך הטבע, לולי העזרה חסרת התקדים שלו, היינו ח"ו עומדים היום מול אירן  עם רצון, החלטה ויכולת להשמיד אותנו.

אין יותר אבסורד, מלהתלהב מהלבנוני המגוחך ולרדת על טראמפ.

מי שאמר שערי גהינום בעזה והתקפל, ורילוקיישן ושוב התקפל, יתקפל גם באיום שלו על מיצרי הורמוז, וכך היה.

במקום הספינות האירניות הטבועות אפשר לבנות או לרכוש חדשות.

כאן המקום לקרדיט לנתניהו שחיסל את הרוצח האירני, ואת סביבתו הקרובה. הם כבר לא יתכננו פעולות נגד ישראל, וגם המחליף שלו לכאורה לא נראה בציבור כי חושש לחיו. כן יאבדו כל אויבך השם.

פעם אחר פעם הוא מרדים אותם עם 'משא ומתן', ובדיוק כשהם משוכנעים שסיבבו אותו, הם חוטפים את המכה. אין לי מושג איך הם קנו את ההצגה פעם שניה, עד שחמינאי וכל צוותו היו מספיק מטומטמים להתכנס באותו חדר.

אני מאוד מעריך את נתניהו על ההנהגה של הפעולה נגד אירן, אבל מי שחושב שהוא וטראמפ לא מתואמים עד הכדור האחרון, כולל כשהם מציגים לתקשורת 'חילוקי דעות' ו'פערים' - עיוור לחלוטין ולא רואה מה הולך כאן בשנה וחצי מאז טראמפ נבחר.

היה להדליף לברק רביד שהוא מסוכסך עם ביבי.

האידיוט פרסם את זה כמובן וזה שימש להרדמת האוייב.

לעצם ההתנהלות של טראמפ, את הכסף סופרים במדרגות. במשא ומתן בפקיסטן- ישראל לא מיוצגת. טראמפ אוהב את ישראל (לכאורה) אבל לפני זה הוא אוהב את עצמו. האירנים כאמור מבינים טראמפית, שלא מעוניין בהמשך המלחמה.

כל כך השתכנעת מההדהוד של עצמך, עד שגם כאשר כבר ברור שזו היתה הצגה ונתניהו וטראמפ היו מתואמים ונשארו מתואמים, עד הפסיק האחרון - אתה משכנע את עצמך שטראמפ עובד עלינו.

כפי שציינתי, אם האירנים היו מבינים טראמפית, אחרי שפעם אחת הוא עשה להם תרגיל של כביכול מו"מ, כשברגע שהם משוכנעים שהם מורחים אותו - אנחנו מכים בהם - חמינאי וכל מקורביו, לא היו מתכנסים בחדר אחד, רגע אחרי 'פגישת מו"מ'.

טראמפ לא רוצה בחירות אמצע ברקע של מלחמה פעילה, ואולי חיילים אמריקאים נופלים. אמת, הוא אוהב את ישראל אבל האינטרסים האישיים והפוליטיים שלו גוברים כאמור.

הוא עשה לאירנים תרגיל הטעיה ראשון שהצליח, ושוב עשה תרגיל שהצליח, ועכשו עליו להוציא שפן נוסף, ונראה על פניו שאין לו. הביקור המתוכנן בסין מעסיק אותו יותר.

לגבי אירן, כל הצמרת שלה חוסלה, ועכשו יש הנהגה חדשה שגם היא על הכוונת. אם תתכופף- זה הסוף הפנימי שלה, ואם לא תתכופף- גם זה הסוף שלה. לכן היא מושכת זמן, ובינתיים זה עובד. בינתיים!

עכשיו אתה מודה, שבפעמיים הקודמות שדנת אותו לחובה, הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. היה מצופה ממך לתת לו יותר קרדיט, אחרי שהזחיחות שלך וחוות הדעת שלך לגביו התנפצו פעם אחר פעם.

אבל לא רק

החוצה.

ולא הסכים לטרנספר את ישמעאלי צפון הרצועה דרומה.

על מה אתה מדבר.

מי שלא הסכימו, בשום שלב, שמעבר רפיח יפתח - זה המצרים שבגין באיוולתו מסר להם אותו.

בשלב שטראמפ דיבר על טרנספר - יכלנו מבחינתו לעשות מה שאנחנו רוצים, הבעיה, בדיוק כמו עם שערי הגיהנום - שלא רצינו.

נתניהו הבהיר לטראמפ, שיותר דחוף לו להחזיר את החטופים, אמנם לא בכל מחיר, אבל כן בכל מחיר שלא יאפשר להם לעשות טבח נוסף. אמר טראמפ - ביקשת, קיבלת!

טראמפ, לבקשת נתניהו, הצליח להביא הסכם שהחזיר את כל החטופים, במחיר יחסית לדרישות חמאס העקביות, מאוד נמוך - חצי מהרצועה בידינו, רשמית יש החלטה על פירוק - אבל עדיין להסכם הזה יש מחירים, אחד המחירים, ש(לצערי) ממשלת ישראל הסכימה לו - זה השארות העזתים.

מגוחך אחרי שקיבלנו מה שביקשנו, להאשים את טראמפ.

ולכן פנה לישראל, לבקשת עזרה תמורת שלום בר קיימא.

אני מאמין לו ב- 70 אחוז, ולטראמפ ב- 40 אחוז.

אבל במדינה רב לאומית שהוא עומד בראשה זה באמת לא פשוט.

כך או כך, יותר משאני מודאג מחילוקי דעות פנימיים שיצופו בלבנון, אני צופה התפרצות מחודשת של פרעות קפלן, והאשמת ישראל בהצגת "עמדות קשוחות", ולא ירפו לפני פיצוץ השיחות.

בימין שותקים, במקום להזהיר את הציבור מפני תבשילי קפלן, והאברמוביצ'ים למיניהם.

מנהיג זר שעוזר לנו כמוהו - אתה דן לחובה בכח, תוך האשמתו בכל מה שנתניהו לא רצה
 

ואת נשיא לבנון, ראש מדינת אויב, שחיזבאלה יושבים בממשלה שלו - אתה דן לכף זכות בכח. הוא חתום מלפני שנה וחצי ולא בפעם הראשונה, על מחוייבות לפירוק חיזבאלה ולא ניסה אפילו לבצע.

1. היחלשות אירן מייתרת את חיזבאללה בלבנון, מה שלא היה לפני שנה וחצי.

2. צריך להיות נאיבי על סטרואידים כדי להאמין שמיליציה חמושה בתוך לבנון משרתת את השלטון (עלאק) המרכזי.

טרי מהיום.

הוא שאמרנו, טראמפ החדש נכנס למערכה מול אירן כדי לחמוד את הנפט שלה, ולא בגלל אהבתו היתרה לנתניהו.

הוייב הלבנוני הכללי (כולל נוצרים דרוזים סונים מי שלא תרצה) הוא מאוד, מאוד, מאוד אנטי־ציוני בלשון המעטה.

הנוצרים הלבנונים פחדנים וחלשים, אף־אחד לא יילחם מלחמת אזרחים בשביל ישראל.

היינו כבר בסיפור הזה בעבר עם קלפי פתיחה הרבה יותר טובים. אם היו לבנונים אוהבי ישראל, הם התחפפו מלבנון כשנסוגונו משם. אם היו לבנונים משכילים, שוחרי שלום, עם מנטליות "צרפתית־אירופאית" (סליחה על הגזענות), הם כבר התחפפו לארה"ב אירופה וכל מדינה אחרת שיש לה עתיד.

הנשיא (או שזה ראש הממשלה, תמיד אני מתבלבל ביניהם) נוואף סלם אמנם פרגמטי ומתמרן יפה אבל בסוף הוא מבלבל במוח. הצבא הלבנוני LAF עשה מלא סיבובים וחרקות בסוף לא עשה כלום. אם LAF יתחילו לחורר חיזבלונים אני אוריד את הכובע, זה יהיה הישג.

עם רה"מ:

נשיא לבנון ג'וזף עון מסר למרקו רוביו: לא אסכים לדבר עם נתניהו | ערוץ 7

אין מה להאשים אותו, הוא זוכר מה קרה לקודמו, שלחץ יד לבגין.

אין גם מה להתרגש מהמחוות שלו, הוא חסר משמעות.

נמשיך לכתוש אותם.

עצם ההצעה הלבנונית לשיחות ישירות עם ישראל - אקטואליה וחדשות

אז כרגע טראמפ שאתה כל כך כפוי טובה כלפיו, נותן ללבנוני על הראש. עכשיו השאלה האם הבובה יותר מפחד מטראמפ או מחיזבאלה...

ונפרדו באופטימיות.

היה צפוי שהלבנוני ירצה לגזור קופון משיחה אפשרית עם נתניהו.

ובאותו עניין, ממה נפשך, אם הלבנוני לא היה בעניין, סביר להניח שהיה מטרפד את מפגש השגרירים.

בקיצור, שתה מים.

ברור שההכרזה של טראמפ על שיחה ישירה הבוקר, היתה אחרי תיאום על שיחה כזאת. חיזבאלה הודיעו שהוא יחשב משתפ ומייד הוא נבהל וביטל. גם כל הסכמה שתשיג איתו, או עם השגריר שלו, או לא משנה עם מי - לא רלוונטית אם היא לא על דעת חיזבאלה.

הושגה הפסקת אש בלחץ החבר שלך.

הלבנוני השיג את מבוקשו.