לא לספר מה?

שאבא ברח? הוא מאומץ?

בכל מקרה בר מצווה זה זמן שמחה, ממש לא הייתי מערבבת כאלה ידיעות קשוחות רק כי הוא "הגיע לגיל"

אין באמת הבדל בין גיל 13 לגיל 13.5 או 14.

הייתי מחכה אחרי השמחה ומתייעצת עם איש מקצוע על איך לספר את הדברים.

אלא על קרובי משפחי/מכרים?

לא שמעתי על דבר כזה האמת.

אבל משפחה זה דבר מורכב, סיפורים משפחתיים זה דבר מורכב ולא כל אחד מסוגל לפתוח סוד בעיתוי שנכון על פי אמונתך..

לפעמים הילד גדול בגיל אבל אין לו בשלות רגשית, לפעמים האמא עצמה עדיין לא בשלה לפתוח, לפעמים הרבה התרגשויות בבת אחת זה לא נכון ובכלל יש כל מיני סיבות והרבה מורכבויות שמהצד לא רואים ומכירים.

לפעמים בכוונת מכוון של בעל הסיפור שבחר לספר רק חלק מהסיפור.

או חלק מההשלכות שלו עליו או על הכרוכים בו.

בסוף הסיפור שייך לאמא והבעלות על העיתוי לפתיחת הסיפור שייכת לאמא והכי נכון שהיא תפתח אותו כשיא רואה לנכון, עדיף לדעתי לאחר התייעצות עם איש מקצוע.

הכי חשוב לדעתי זה שבת המשפחה שלך תרגיש שבכל החלטה שהיא תיקח יש לה גב מכם ותמיכה בכל מקרה שלא יהיה.

כך לדעתי.

אם את לא האמא אז עם כל הכבוד זה לא עניינך.

זה נושא מורכב ורגיש, תשאירי את זה להם.

ומה זה יתרום לבריאותו הנפשית כרגע לדעת שהוא ננטש?

אני לא חושבת שזה שהגיע לגיל בר מצווה משנה משו האמת

מה שמשנה זה מהן הסייד אפקטס של לספר דווקא עכשיו. לדעתי סתם יחריב לו את ההתרגשות ולא בטוח שהוא יכול להכיל בשורה כזו כרגע

מה נאמר לו עד עכשיו? עם זה הייתי ממשיכה האמת

היא למה יש לו להיות מודע בדיוק

אני מניחה שילד בגיל כזה יודע שיש לו אבא גם אם לא יודע מי הוא בדיוק

וסביר להניח שהאבא לא מעוניין בקשר כרגע, אז מה בדיוק יש להגיד לו? מקסימום את השם של האבא, לא?

ומסכימה עם מי שכותבת שההחלטה בסוף היא רק של האמא...

לק"י

נשמע סיפור ממש כואב.

אבל בהנחה שזה לא הילד שלך, אז אין לך מה לעשות. גם אם בעינייך זו טעות.

ואני מסכימה עם אלו שכתבו שלא חייבים בבר מצווה לספר. ואולי עדיף רק אחרי. שישמח בלב שלם.

יש לו אבא חדש הבעל של האמא

לק"י

ובכל מקרה, להורים יש כנראה שיקולים משלהם.

תסמכי עליהם.

ועדיין רוב ככלל הכהנים של ימנו הם כוהנים מוחזקים ולא כהנים מיוחסים.

לא מן הנמנע שחלקם אינם כהנים באמת עד שיבוא תשבי ויגיד מי זה מי.

אידיאלי זה בטוח לא.

אבל בכל מקרה, לא נתון לשיקולכם, יש לו שני הורים וזכותם להחליט כל החלטה שעל פי הבנתם היא לטובת הילד.

זה באמת קשוח..

היה לי בגן ילד עם אלרגיה מסכנת חיים לחלב וזה פשוט לחץ מטורף כל הזמן שלא אטעה... שהילדים לא יביאו ועוד...

אולי להכין לך שלט גדול למטבח שכתוב בו מה מותר בכריכים..

ולנסות לתת לילדים לזכור לשטוף ידיים..

לפחות להתחלה עד שהוא יועף מהמקרר

הקטע עם השטיפת ידיים זה ילד בן שנתיים, ככה שזה גם קשה לשטוף לו בקביעות לפני שיוצאים וגם אי אפשר לבקש ממנו לשטוף לבד. ואני מאוד מבינה את הקטע של השטיפה במיוחד בגיל הזה, שהם ממש מתפלשים באוכל (לפחות אצלי 😅)

לא נותנת אלרגנים בבוקר, אלא משלימה בערב למי שרוצה.

אפשר להכין לבוקר מאכלים שלא מכילים- לא חלבי, ללא ביצים, ללא דגים... לצערינו יש מגוון של אלרגיות.

ולג'נגל עם כולם בבוקר ולזכור לשטוף ידיים, ואולי נגע בפנים ואולי ברגל... מעדיפה מראש להימנע...

אבל תזכרי בכל יום שאת משתתפת במצווה ענקית, שהרי כל המציל נפש אחת, אז יישר כוח

פשוט לא נתנו בבוקר אוכל חלבי.

בגיל הזה זה נמרח גם על הפנים, הבגדים... מפחיד שילד אלרגי ייגע בזה.

נתנו כריך עם ממרח פרווה

כל החלבי כשחוזרים מהמסגרות

זה ביצים. אז נגיד סתם עוגיה שמכינים בבית אי אפשר לתת לו בבוקר, ובטח עוד הרבה דברים אחרים שאני לא חושבת עליהם אפילו

לק"י

אפשר לתת חצי כריך עם ממרח או פרי/ ירק.

וגם פחות במאכלים אפויים.

אם אצלכם בבית עוגה ועוגיות בבוקר זה חלק מהשגרה,

אולי כדאי לך לבדוק עם האמא האם באמת יש צורך להימנע בבוקר ולשטוף ידיים. אולי זה לא נורא.

לפעמים בגיל 4+ הם יזכרו את זה יותר טוב ממך...

אצל הגדולות זה בבית ספר. צודקת אגיד להן גם שישימו לב, הן גם יודעות לקרוא את המאחורה של המוצרים

באופן קבוע על איזה מדפון ייעודי בקבוק אלכוג'ל (או הספריי הזה של החיטוי)

ואז לפני שנכנסים שפריץ

לא צריך לזכור מראש זה נהיה חלק מטקס הביי ביי גם ככה נשארים שם שנייה לתת נשיקה

אפילו סתם חבילת מגבונים ייעודית. אציע לה

אבל הגוף שלי לא מקבל גלולות בטוב בכלל

אבל עדיין הרבה פחות מגלולות

לי הוא היה מצויין אחרי תקופת הסתגלות לא מאוד קלה

אבל המחזור הפסיק (היה ממש כתמים בודדים פעם בחודש וזהו) ולא הרגשתי השפעה של ההורמונים על דברים אחרים

הבעיה שבאיזשהו שלב הוא זז ועשה בעיות אחרות

אבל לרוב הנשים הכל בסדר

אז כאילו התקן זה עוקף וזה מרגיש לי יותר יעיל בלי תזכרות בלי חלילה לפספס

יכולה לשתף על ההסתגלות מה הרגשת וזה

במשך 3 חודשים בערך

חלק מהזמן הייתי טהורה אבל זה היה קצת מסובך

אבל בעיני זה שווה את השקט שאחכ

ואני סובלת מההורמונים בגלולות דברים אחרים לא בעיכול ועם ההתקן לא חוויתי את זה

באמת יותר עדין ולא מערב את כל הגוף

ביום יום מרגישים? בקיום יחסים?

אני עם גלולות כל פעם שניסיתי בחיי (וניסיתי, מלא פעמים, מגיל 18 ניסיתייייי) זה נגמר רע מאוד מאוד עם חריגות בתפקודי כבד כל פעם מחדש ותופעות מחרידות

אבל לא כואב

כאילו הרגשתי את הרחם אבל זאת פעולה של רגע שתיים ההכנסה

כל ההכנה לפני זה כמה דקות

ביום יום לא הרגשתי כלום גם לא ביחסים (רק כשהתתקן זז וירד למטה אז הרגשתי את החוט כשהכנסתי אצבע אבל כמו שאמרתי זה לא דבר שקורה לרוב)

אין לי תשובות כי לא התנסיתי בהתקן אבל מקפיצה לך על הדרך

תוכלי לחפש בכרטיס אישי שלי, כתבתי כמה פעמים פירוט.

איזה כיף לשמוע! מלא מזל טוב!!!

בקשר להתקן. אני התנסתי רק בלא הורמונלי. אבל רק רוצה לומר שאחרי קיסריים לפעמים הכל גבוה ואז כן כואב להכניס ולהוציא. לא שוללת התקן. אבל רק להיות מוכנה שזה לא בהכרח קליל כמו שמתארים.

בקשר להתקן עצמו, הלא הורמונלי עשה לי כתמים לפני וחיזק את המחזור.

ולא הרגשתי בכלל את ההתקנה. עשיתי בפרטי

כך שלר מחייב שאחרי קיסרי יהיה כאבים בהתקנה. עברתי פעמיים קיסרי

נטיה להכל לעלות. וזה מקשה על העניין.

מה הכוונה בפרטי? רופא פרטי? מה ההבדל?

פשוט רציתי התקן מסויים (בלרין) שהיה רק אצלו... זה היה לפני הרבה שנים.

יש היום מלא רופאים שיודעים להתקין

תחפשי רופא/ה שאת סומכת עליו ותתקיני אצלו

מזל טוב גדול

וואי מזל טוב! איזה מרגש💕.

התקנתי מירנה כבר פעמיים, מאד מרוצה. היתה תקופת הסתגלות עם הרבה כתמים ומאז שקט. אין מחזור שזה תענוג. ההשפעה של ההורמונים מקומית והמינון הרבה יותר נמוך אז שונה משמעותית.

התקנתי בשתי הפעמים אצל רופא פרטי ולא כאב בכלל. הוא לא המליץ על הקיילינה. אם יש לך עוד שאלות- בשמחה.

לא בתור אמא, אבל אני חושבת שיכול להיות מוערך אם תסבירי לה בצורה מקיפה על חזיות. על איך הן בולטות על בגדים שונים ואיך להימנע מזה, איך למצוא אחת במידה שלה לפי הפרמטרים השונים, וכל מה שיעזור לה להתמודד עם זה.

זה סוג הדברים שאין איך לדעת אותם בלי ניסיון טעיה אם מישהו לא מסביר את זה, ויכול לחסוך לה הרבה בושות וחוסר נעימות בהמשך.

מה זה שונה שמירה על הגוף מזרים אם היא הייתה שטוחה או מלאה? אלו אותם כללים בדיוק. מה הקשר לחב"ד?

ואני בעצמי לא מבינה בזה. מתפדחת להודות...

כל חיי הייתי עם גוזיה, מקסימום קאפה שיטשטש כשאני לובשת בגד דק.

ולדעתי חזה מפותח יותר מלחיץ מבחינת הטרדות. לא יודעת מה הסטטיסטיקה אומרת אבל ברחוב אני רואה את המבטים האלה עליה וזה מלחיץ אותי.

והיא לובשת בכוונה בגדים רחבים, לא מרשה לה צמוד. היא גם לומדת בחבד (אם כבר הזכרנו) אז התלבושת צנועה.

לא יודעת מה להגיד בלי להלחיץ אותי כי היא דאגנית גם ככה

בנות בעלות חזה גדול צריכות חזיות טובות, אחרת הבגדים לא יושבים יפה על הגוף.

לגבי הדאגנות, אני לא בטוחה שזה נכון, אבל הייתי מנסה לחשוב על מה הלחץ שלך יושב, רק על איך שהיא נראית, אולי באופן כללי על זה שהיא גדלה ומתפתחת וכבר לא ילדה תמימה אלא נערה בעלת נראות מינית ושזה זמן באופן כללי לשוחח על כך? (אולי זה משהו אחר שמטריד אותך וקל לשים הכל על עניין ההתפתחות)

בכלוםם

כילדה שטוחה חוויתי הטרדות ואנשים מלחיצים ברחוב. גרה בעיר לא דתית בכלל..

אז איך אני מגנה עליה? שהיא מפותחת ובלי להתכוון עלולה למשוך יותר סוטים . ה' ישמור.

וגם בפן הטכני איך לעזור לה שלא ילחץ ומינימום יבלוט וגם לא יחמיר את האסטמה.

אני בפחדים. רוצה לשמןר עליה שלא תחווה ילדות כמו שלי, בנס לא נפגעתי פיזית ב"ה

יש המון המון בנות כאלו,

אני לא רואה למה זה סיבה לכזה לחץ,

כאילו ברור שהטרדות זה מלחיץ ורע אבל זה נראה לי לא בהכרח כזה קשור לכמה ילדה מפותחת או לא. אני חושבת שלא בריא לקשור את הדברים עד כדי כך.

את גם מלמדת אותה להתבייש בזה, ולהסתיר את עצמה,

במקום זה תלמדי אותה (יודעת שקצת קשה לעשות את זה, אבל חייבים...) כמה שהגוף שלה יפה, כמה טוב שהיא גדלה, הופכת לנערה ולאשה

כמה כיף לקנות דברים של בנות.

גם אם את עצמך לא יודעת לבחור אפשר למצוא חנות ידידודית עם מוכרת אמינה וטובה שתראה לכן הכל.

אגב לא בטוח שעם רגישות בעור עדיף גוזיות. חזיה היא עם הרבה פחות בד ויכול להיות שאחרי ההסתגלות הראשונית זה יהיה לה הרבה יותר נעים ונח. כמובן אם היא רוצה כבר לקנות. יש חזיות מבדים נעימים.

וגם ממש לא הייתי מלמדת איך להסתיר את זה שיש לה חזיה ואיך לכסות את זה. כאילו יש צניעות בסיסית של ללבוש חולצה סבירה, לא פתוחה מדי וכו אבל שוב, זה לא קשור לחזיה. וגם לא רואה מה יש להסביר פה הרבה. היא רואה איך את מתלבשת, יש לה דוגמא אישית איך נראה לבוש מכבד . זהו...

בכיתה שלה אין, אז אין עם מי להתייעץ מהאמהות

וכמו שאמרתי- אני גדלתי במשפחה רק של בנות ולא מפותחות אז לא היה דיבור על זה

ואני מרגישה צורך כן לדבר על זה כי היא באה אלי כל כמה זמן קוראת לי לשירותים ואומרת לי "אמא תראי איזה גדול" היא בעצמה מופתעת כי היא לא מכירה את זה ממני שאני עדיין מאוד לא מפותחת.

ואין לי מושג מה הדרך הנכונה לדבר על זה

על קורס הכנה להתבגרות של שרי ברלינסקי. היא מדברת בדיוק על הנושאים האלה והיא חרדית אז נראה לי שתתחברי לקו שלה. בעיני זה קורס חובה לכל אמא, היא ממש עושה סדר. ממליצה לך בחום.

ומתמקדת בללמוד איך להציג לה את ההתבגרות באופן כללי בצורה חיובית

תדברי איתה על איך ה' ברא את הגוף שלנו, שהוא משתנה בהתבגרות, איך כל אחת גדלה קצת אחרת, ובקצב אחר...

על מחזור, על סימני התבגרות נוספים, על איזה כיף זה לגדול ולהיות בוגרת.

לא דווקא רק על הדברים הטכניים של חזיה או לא.

אולי תקראי איתה בשביל ההתחלה את הספר בואי ביתי

היא שמחה בזה שהיא מפותחת? היא מתביישת?

בגיל הזה זה בעיקר מול החברות. נראה לי שזה הרבה יותר פוגש אותה מאשר ביחס לבנים

יש חנויות שהמוכרות יודעות לתת הכוונה והתאמה נכונה - יש אחד בירושלים, שכחתי את השם, (ווספיש משהו) בטח אחרות ידעו.

בקשר לחזה הגדול ולמוגנות.

תפרידי בין השניים.

בנות מכל גיל, סוג וגודל חוות הטרדות, לדעתי ממש אבל ממש לא להכניס את זה לשיחה.

זה להטמיע אצלה את האשמת הקורבן.

את עוברת שלב בהורות, החששות שלך ממש מובנים, וכמו שהיא לומדת דברים חדשים כך גם ההורות שלך גודלת ולומדת דברים חדשים.

אין לי בנות אבל בטח יש כאן אמהות שידעו לכוון אותך.

אולי כדאי לכתוב (אפשר פה) את החששות שיש לך, כי נשמע שיש לך, ולא כדאי שתעברי לה אותן כמו שהן.

למוגנות ולשיחה בין אמא לבת אין קשר לגודל החזה.

ממש כדאי להוציא את זה מהשיחה.

את עלולה להכניס לך בושה בגוף שלה, חוסר ביטחון וצורך להתכסות כל הזמן.

היא גם ככה הולכת לדבריך בצניעות, מה היא יכולה לעשות? ללכת עם צעיף בקיץ? יש גבול לכמה אחריות אנחנו צריכות לקחת על הסביבה.

בנוסף רוב השיחה על מוגנות צריכה להתמקד במה קורה אם ח"ו, לא ללכת או לדבר עם זרים, הגנה בפלאפון ובתכנים שהיא רואה, איפה ומתי לא כדאי להסתובב לבד,

והמון תחושת ביטחון שיש לה עם מי לדבר

דגש מאוד קטן על מה היא לובשת.

מוכרת שיודעת להתאים ולכוון

יש משהו יותר מגרה בנשים הצנועות לעומת אלה שהכל חשוף. ככה שלא בטוח שמה שהיא לובשת, זה מה שיגן עליה.

לפותחת - אני הייתי רוצה שהבת שלי תרגיש שלמה ונשית עם ההתפתחות המדהימה הזאת.

תקנו חזייה טובה, יש בירושלים את חנות סייפש שאני ממש ממליצה עליה.

תקנו חזיות צבעוניות ויפות. שתרגיש טוב עם עצמה ולהםסיק ללבוש בגדים רחבים רק בגלל גודל החזה.

לגבי השיח, הספר של בואי ביתי לא יכול לתת מענה? לא ממש מכירה ומתמצאת בנושא, אולי זה יכול להביא אתכן לשיח משותף אחרי הקריאה

לק"י

גם לי נשמע חם ארוך-דק, אבל אם קר לו והוא רוב היום במזגן, זה כנראה יהיה בסדר.

וקפוצ'ון צריך לזכור מי שאוסף מהגן😅

או שישים בתיק כשהוא מוריד.

אם קר לו בגן, בגלל מזגן או משהו, אפשר שיביא סוודר וישאיר אותו בגן.

ואם כשהוא מחכה להסעה, אולי לשלוח אותו עם סוודר, וכשהוא עולה להסעה לקחת ממנו את הסוודר.

עשיתי איזה 3 פעמים, ככה שלא יכולה להגיד לך כמה יעיל.

עשיתי לייזר לפני הרבה שנים וכמה לידות... אז זה עכשיו יותר לתחזוקה. לא נעלם לגמרי אבל באזור שחזרה לי הצמיחה זה ממש דילל משמעותית בחזרה.

שנה וכמה חודשים

עשיתי לפי ההוראות

בחודשים הראשונים פעם בשבוע- שבועיים

ואחכ לפי הצורך (אני עושה פעם בחודש-חודשיים או יותר)

רוב השערות לא גדלות

וכל פעם שעושים זה מדלל עוד

אני ממש מרוצה

מכשיר הכי פשוט של בראון

KSP

ניראלי אחד לפני ההכי חדש

מאוד מאוד מרוצה

אבל וזה אבל גדול

אני הייתי לקוחה של אמריקן לייזר כמה שנים ואז הם פשטו רגל אז קניתי לבית

ככה שמה שהיה לי היה דיי שאריות (שחי מפשעות חזר לגמריי כי לא תחזקתי במכון איזה שנתיים, ידיים חצי כזה, רגליים בקושי בטן בקושי)

שחי ומפשעות?

רגליים כל ההריון גילחתי אולי פעמיים וגם זה בשביל שערה וחצי ( כי בהריון אסור את הבראון)

מותר שחי מפשעות, קצת כואב, סביל מאוד, יעיל לדעתי מאוד

גם הייתי באמריקן

ושחי מפשעות חזר הרבה אחרי הלידות

איזה דגם יש לך? מותר הנקה?

לוקח כולה 5-7-10 דקות ודוחה מיום ליום

ואז אין לי ברירה...

אבל גם אני התחלתי לייזר ואחר כך קניתי מכשיר, אז הצמיחה מאוד עדינה.

אני הייתי באסותא.

ולא זוכרת שהיה חסר לי משהו.

למעט מים ספציפיים שאני שותה. וטישו.

כן כדאי לדאוג לאוכל ושתייה גם לבעל. וכל מיני נישנושים.

נניח אלופירסט, תחתונים לאחרי לידה וכו'

לק"י

תביאי מראש דברים שאת משתמשת בדרך כלל.

בלי שבעלי יכול היה לבוא (קורונה).

אני תמיד אורזת את כל מה שיכול לעשות לי נוח מראש - חלוקים, כפכפים, סבון משלי, פדים שנוחים לי, חומרי קריאה...

לא זוכרת מה עשיתי עם אלופירסט (לא ידעתי שאלד אז בקיסרי, ואלה הפעמים היחידות שהשתמשתי בזה, אף שתכל'ס זה לא כזה עזר), אבל תמיד אפשר לארוז מראש...

האוכל מבחינתי זה הכי מסובך, כי אני לא אוהבת את האוכל של בית החולים, וזה באמת היה מאתגר שלא היה מי שיביא לי מבחוץ... (חוץ מפעם אחת שאח שלי בא לבקר והביא לי עוגיות שהיו הצלה)

סידור, תהילים, תעסוקה שהיא לא טלפון.

ילדתי בשבת קיץ בבוקר, הייתי מלאת אדרנלין אז לא הצלחתי לישון והיה משעמם כל השבת

ספר/ משחק קופסה לשניים אם בעלך יהיה איתך/ לימוד כלשהו

מקסימום לא תשתמשי..

עדיין

שמחתי שהיה לי מחזור ליום כיפור

אןכל מהבית, נשנושים

אפשר גם ספר לקרוא..

בגד חגיגי ללבוש להדלקת נרות

הרבה מהדברים יעזרו לך במחלקה למצוא פתרונות.

דווקא בעניין תרופות כמה שזה נשמע אבסורדי, יותר קשה להשיג

צריך התוויה רפואית ורישום ולא תמיד יש במלאי.

עדיף להצטייד מראש שיהיה לך בהישג יד.

כדאי גם בקבוק מיץ ענבים קטן לקידוש לכל מקרה.

לא היה כלום מבחינת האוכל, אז להביא- חלות,תפוח,דבש,רימון וכו'..

(היה כנראה סדר מרכזי בחדר אוכל הראשי, אבל אי אפשר להגיע לשם כשאת מאושפזת עם התינוק ב0 הפרדה).

בנוסף בגד או מטפחת שיעשו לך טוב.

תבדקי עם האחיות לגבי תקיעות שופר, בדכ באים למחלקות לתקוע.

להביא מחזור לתפילות. ספרים/עיתונים.

ולתינוק ולך- פדים, רפידות הנקה, חזיות הנקה, מוצצים, אלו פירסט ובקבוק פֵרי, ואם תשתחררי אחרי החג, אז כדאי גם בגד נורמלי לך ולתינוק ליציאה.

הייתי בעין כרם

יש שם אוכל סעודות לכל החג בקומת כניסה

לא היה חסר לנו כלום ולא התכוננו לאשפוז בחג

כן היה כיף שהספיקו לשלוח לי קצת עוגות גבינה וכזה

קניתי תחתונים לאחרי לידה של קוטקס זה ממש נוח

וזהו לא זכור לי משהו שהיה חסר

מדאיגה אותי קצת השהייה הממושכת לבד..

לרוב בראש השנה אני לא קוראת ספרי חול, אבל השנה לא יודעת אם אעמוד בזה😵‍💫

מצליחה לקרוא אחרי לידה, אני מרגישה שהמח שלי לא מונח במקומו בכלל...

לא רואה את עצמי יושבת עכשיו עם איזה דוסטוייבסקי🫣

אחד היתרונות בללדת בשבת. 🫣

יהיו עם סבא וסבתא כמובן

לפחות.

אבל מעוררים לטוב מצד שני.

(לפני שנתיים הייתי בראש השנה ימים ספורים לפני לידה מלחיצה, ואלה הספרים שקראתי. וביום כיפור הייתי אחרי לידה, וקראתי ספרון קטן בשם עיצומו של יום. אבל לא באמת היה לי כוח לקרוא הרבה...)

פחות התחברתי לספרות חרדית כשניסיתי, כן אהבתי את ילדה נוף.

אשמח להצעות🙂

של הרב אייל ורד והרבה ליאור אנגלמן יכולים להתאים

כלומר ספר בסגנון דומה - אמא של הבלגן. אבל לדעתי הוא פחות מתאים לקריאה בראש השנה... הוא הומוריסטי מאוד.

יש לאותה סופרת עוד ספרים, עמוקים מאוד, ובהחלט מתאימים לראש השנה.

אני גם אוהבת את הספרים של דבורי רנד.

אבל אם את לא רגילה לספרות חרדית, אולי זה לא הזמן להתחיל...

או שאולי יתאים לך ספר של נ' ארי, סוף הקיץ, שמספר על אמא צעירה שילדה שלישייה - זה יתחבר לך קצת להווי של בית החולים. הוא גם הומוריסטי, אבל גם עמוק.

בכל אופן, ממליצה גם על הספרים של הרב אייל ורד (סיפורים קצרים, הרבה מהם מעוררים לתשובה. יש לו גם ספר "רמזי אלול" שהוא ספר רעיוני אבל קליל ומשולב קצת בסיפורים) וגם על הספרים של הרב ליאור אנגלמן (שקופים - סיפורים קצרים בשפה עגנונית, לא מפסיקים אהבה באמצע - רומן שממש מדבר על עבודה של חזרה בתשובה, קשורה בנפשו - רומן על החברה הישראלית. את סולם גנבים אני לא ממליצה לקרוא אחרי לידה... הרומנים שלו בשפה עכשווית).

או פודקאסט מבטיחה שתירדמי

זה הכי עוזר

ובהצלחה עם המתח הזדהות עמוקה מידיי

לק"י

בשורות טובות!!

אצלנו גם היה כך לכמה ילדים. בסוף עבר... (הכי מאוחר - בגיל חמש וחצי)

בשבת פתאום קלטנו שבת ה-4.5 כבר לא מפספסת בתחתונים והולכת תמיד לשירותים, והתרגשנו. (אצלה זה עוד פחות מובן מאליו, ההצלחה. מצד שני, היא קיבלה הכנה טובה יותר לגמילה מאשר השאר - הכינו לה בגן סיפור חברתי על גמילה, וכנראה שזה עזר לה, לפחות בהתחלה)

מודה שגם אני הייתי בלחץ בכל הפעמים האלה, ומן הסתם הייתי מתעצבנת אם מישהי הייתה אומרת לי מה שאני אומרת לך עכשיו🤭

אבל כנראה שזה באמת הפתרון...

סך הכול אתם נוהגים בדיוק כמו שצריך - לא נלחצים, לא כועסים - אז בסופו של דבר היא תלמד ותתרגל.

אפשר ליתר ביטחון לבקש מהרופא בדיקת צואה (זה מה שאני עשיתי עם אחד הילדים - לא יצא שיש משהו בבדיקה).

דרך אגב, זה קורה רק בבית, הפספוס, או גם מחוץ לו? איך היה במשך שנת הלימודים? (הילדים שלי פספסו רק בבית, וזה כבר סימן טוב, כי זה הראה שהם יודעים להתאפק, ורק בבית, במקום הבטוח, הם משחררים...)

תקופה קצרה יותר. גמלנו רק סביב יום העצמאות השנה. אבל גם אצלנו כמעט תמיד מפספסת בתחתונים.

לק"י

לא מפספס. מתחבא ועושה בתחתונים (אני חושבת שבחודשים של לפני הגמילה, הוא היה עושה במקום שקט ולא אומר שהוא עשה).

זה היה נראה לי סביב שלוש חודשים.

לא יודעת למה היה לו קושי לשחרר באסלה, כי פיפי הוא כן היה עושה בישיבה.

ניסיתי לתפוס אותו כשיש לו ולהושיב על האסלה או להציע טיטול. אבל זה גרם לו להתאפק.

ובסוף בסוכות היינו בבית של ההורים שלי, ושם הוא ישב על ישבנון (בבית יש לנו מקטין אסלה), ומשומה זה גרם לו לעשות באסלה, ומאז זה הסתדר.

אז באמת מה שהייתי עושה זה מחכה בסבלנות.

כן מציעה לעשות באסלה או לבקש טיטול ולעשות בתוכו וכדו'.

בהצלחה!

(הגבתי לך, אבל זה מתאים גם לפותחת)

גם אצל שלי זה ככה. היא גמולה כבר כמעט שנה. בהתחלה הייתה עישה רק בתחתונים. באיזשהו שלב היה לה וירוס בטן ואז דווקא את השלשולים הצלחתי לתפוס ולהושיב אותה בשירותים וזה קצת שחרר אצלה, אבל עדיין מפספסת לפעמים (הנה רק עכשיו מחכים לי 2 תחתונים משבת לטפל בהם)

מקווה שהזמן יעשה את שלו

חצי שנה בערך, שהיה גמול לחלוטין ברטוב, אפילו בלילות, עם 0 הרטבות.

וביקש טיטול כל פעם כדי לשחרר צואה. לא הסכים לעשות בשירותים...

באיזה שהוא שלב אחרי תקופה שלא הזכרנו את זה, אמרנו שמאחרי X הוא כבר יהיה כל כך גדול שהוא יעשה רק בשירותים, וב"ה זה עבד.

אבל לקח די הרבה זמן..

שכנראה הרבה יותר נפוצה מאשר מדוברת

(לא יודעת למה

מין בושה סביב הנושא הזה)

אצלי 3 ילדים נגמלו מקקי בדיליי אחרי פיפי

אחד שנה- שנתיים אחרי

ו2 כ 3 שנים בהדרגה

זה התחיל מלא לעשות בכלל בשירותים ואז משולב עם פספוסים ועד גמילה מלאה

הפרמטר היחיד היה הזמן

הגיל עשה את שלו

בהצלחה לכולם

ממליצה להזמין סטוקים של תחתונים משיין