ליהודית שלום,
אני בחורה דתיה בת 32, די בוער לי להתחתן מין הסתם בגלל הגיל ולצערי בגלל עוד סיבה. כיום אני יוצאת עם בחור מזה חצי שנה.אני אוהבת אותו, שהתחלתי לצאת עימו אני לא כ"כ רציתי אותו ודי התפשרתי: הוא לא רכש השכלה, לעיניין הדת הוא חילוני ומשפחתו חילונית. הוא הבטיח לי שיחל לשמור שבת והוא אכן עומד בזה, אבל זה לא מספיק לבית דתי ולפעמים אני דיי נצבת מכך שהבית שלי לא יהיה כפי שרציתי. דיי למדתי להסתדר עם הדברים האלה ואנו אוהבים כיום. כעת אנו חושבים על חתונה. אני דיי מתלבטת, בנוסף לכל מה שרשמתי קשה לו עם השבתות בבית הורי, יש לציין שכבר לפני שפגש אותם בפעם הראשונה הוא ציין בפני שהוא לא אוהב להיות במקום אחר פרט לבייתו לכן יהיה לו קשה. ואכן היה לו קשה (מה הפלא). וכך היו שאר השבתות (3 בחצי שנה!) . יש לציין שיש לו חברים שהוא אוהב לבלות עימם, לדברין הנסיעות קשות לו, הורי גרים מחוץ לעיר מגורי.
ואז הוא ביקש שנבקר בבית הורי פעם ב6 שבתות לכשנתחתן. היה לי מאוד קשה עם הרעיון הזה הורי אנשים חמים ונהוג אצלנו לבקר את ההורים לעיתים קרובות. במיוחד שהם גרים רחוק מעיר מגורי. אני ואחי ממתינים לשבתות האלו ונהנים מאוד מהמפגשים. הצלחנו להתפשר על פעם בחודש ואמר שאולי ישנה דעתו. כיום הוא רוצה הבטחה "הסכם" ביננו שאקבל שהביקורים יהיו פעם בחודש אלא ובמקרים חריגים שממש ארצה ניסע לשאלתי באיזה תדירות והוא לא מוכן לענות. אני לא יודעת מה לעשות אני מאוד מתלבטת וחוששת ... ולדבריו זה הדבר שמפריע לו להתחייב אלי. בעצם מתנה את הצעת הנישואין בהסכם הזה שלי מאוד קשה להתחייב אליו מבחינה נפשית. למרות שהסרתי כמה פעמים שיתכן ופעם בחודש יספיק לי אבל אין אני יכולה להתחייב כעת לפני שאדע כיצד יראו חיי, הוא אינו מקבל זאת הוא רוצה הסכם. לי נראה שכאילו אינו מאמין לי שאלחץ עליו כאשר ארצה לנסוע. פשרה בעיניו היא הסכמה מצידו שאסע לבד להורי בשבת, מה שבעיניי נתפס כלאוו מוחלט, לא כך התחנכתי.
מה דעתך?
" זאת תגובה שהייתי נמנע ממנה בשלושת דייטים הראשונים.