אני כאן לזמן קצר. יש לי כ"כ הרבה שאלות וכ"כ הייתי רוצה להתייעץ בהן איתכם, אבל אני לא יודעת ממה להתחיל ובעיקר מתי אספיק לקבל תשובה...אולי אשאל את מה שקשור לנושא הפורום:
**איך מסבירים לאדם לא דתי שזה לא טוב לחיות יחד לפני נישואין? מה אומרים, לא רק לאחד כזה, אלא גם לעצמינו, כשיש מחשבה שאולי זה לא זה ואדם משתנה ולכן לא כדאי בכלל להתחתן, ולמה להיות כבול למשהו אחר?
ברשותך, לא אענה לך ישירות על השאלה, אלא אנסה להציגה ממבט אחר. נדמה כאילו כל המציאות סביבנו בנויה על המנעות מכבילות וואנו בתוך ככל האנושות מסתפקים בקשר רופף מתוך פחד ואי ודאות לגבי העתיד. כיום הרבה יותר מבעבר ניתן לעבור, לשנות, לשדרג, להחליף, להתקדם ולסגת- ולכן הרתיעה הזאת מאוד מובנת לי. כשאני משוחח עם חילונים על נושא רגיש זה אני מתמקד בשורש הבעיה, קרי המגמה הכללית בעולם, ורק מתוך זה מגיע לנושא הזה, מתוך הבנה שזה רק פרט ותוצר של בעיה עמוקה יותר.
לפי איך שאת מציגה את הדברים. באמת למה לנו להתחתן. נהיה כל הזמן קשורים לאדם אחד. ואולי הוא ישתנה וכו וכו. ואולי פתאום לא נרצה. זאת מחשבה חילונית מוטעית שאסור שהיא תחלחל אלינו. כי אז באמת לא נדע להסביר מדוע זה טוב להתחתן. הסיבה הראשונה- ככה ה ציווה.וזה בעיני צריך להנחות אותנו הכי טוב. הבעיה היא שככה אי אפשר לשכנע אדם לא מאמין (למרות שאני חושבת שכולם מאמינים- רק בדרגות מאוד שונות), אבל יש עניין עצום להגיד את זה לאדם לא שומר תורה ומצוות. כששואלים אותי אני מדברת בעיקר על מגע הקסם, שברגע שאדם לא שומר נגיעה הוא נהיה מעין עיוור שכזה. עד שיום אחד נפקחות לו העיניים. ואני מדברת על להתחתן עם גוף ולא עם אדם אופי נשמה. נראה לי שאני לא הייתי משכנעת אנשים למה לא. הייתי מסבירה להם למה זה טוב בדרך שלי. זה כבר נהיה דרך חיים. בעיה גדולה. נראה לי שקירוב רחוקים נעשה רק בהקרנת הטוב שיש בדת, ובחיי תורה וברגע שהם פותחים פתח לדבר על זה לנסות לשכנע בעדינות בלי לחץ. בהצלחה
למה זה טוב בדרך שלי? למה לא לחיות עם חבר שנתייםאני12345
א. כי אסור. וזה אמור להספיק לך. לחילונים- לכי לסמדוש, היא כבר תסביר לך.. ב. כי לחיי משפחה יש ערך עצמי, "משפחה" שמאחדת וכוללת בתוכה בעל אישה וילדים ג. מחקר מפורסם מאוד קבע חד-משמעית שאחוז הגירושין בין זוגות שחיו יחד עוד לפני החתונה גדול משמעותית מאלה שלא. ד. כל התשובות נכונות
אם אני מבינה נכוןאנונימי (פותח)
השאלה שאת שואלת מפריעה גם לך אז דבר ראשון גם אני חושבת על זה מידי פעם: איך אפשר לסמוך על הבחור הזה.... האם אפשר לדעת מה הוא יהיה אח"כ אולי לכן כ"כ קשה להתחתן.........מפחיד ללכת אל הלא נודע
אם אני מבינה נכוןאנונימי (פותח)
השאלה שאת שואלת מפריעה גם לך אז דבר ראשון גם אני חושבת על זה מידי פעם: איך אפשר לסמוך על הבחור הזה.... האם אפשר לדעת מה הוא יהיה אח"כ אולי לכן כ"כ קשה להתחתן.........מפחיד ללכת אל הלא נודע
גם האדם, כבעלי החיים, חי, אוכל, ישן, ופרה ורבה. הייחודיות של האדם (עוד לפני "והייתם קדושים") היא בכח השליטה שלו על הנטיות החומריות, או בהגדרה פחות נעימה - הבהמיות. חיי הנישואין הם מסגרת מסודרת ומחייבת לחיות בצורה כזו. בלי התחייבות של נישואין, אף אחד לא חייב דבר לאף אחד, וביכולתו להיות בקשר עם כל מי שמזדמן בדרכו. רק התחייבות כזאת תציב את האדם כשליט על נטיותיו, ובזאת תרומם אותו כאדם.
אשמח מאוד אם תוכלו להרחיב איך להסביר לחילונים. מה שאמרת בהתחלה, אלעדי, נשמע לי כוון. אשמח אם סמדוש תפרט ובכלל מי שיכול. ומה לגביי בנים חילונים שחוששים מהתחייבות שנראה לי שזה לא רק אצלם.
אוקיי.. אנסה להעביר את התשובה הזו הלאה ונראה מהאני12345
ראי, יש פה בעל בית, והוא רוצה שיהיה סדר בעולם! לכן, הוא מסתיר לבני הזוג את העינים - אפילו שנים - עד שיעמדו מתחת לחופה. וגם אם הם רואים משהוא באופי שלא מוצא חן הם אומרים אחד משני הדברים: אחרי החתונה זה יעבור, או שאחרי החתונה אני כבר אשנה את זה, מה שכמובן לא עובד בשני המקרים! הזוג האחרון שהגיע אלי - חילונים לחלוטין - גרו יחד 6.5 שנים (!) מנת לבדוק הכל: התאמה מליאה, הרמוניה, שיתוף, כבוד ואימון וכו' וכו' וכו'. נישאו לפני 4 חדשים וכבר הם על סכינים! למה? כי בוררא עולם הסתיר להם את העינים, וכמו אצל כולנו הוא רוצה את העבודה. זוגיות טובה היא תוצאה של דבר אחד בלבד: עבודה! ושוב עבודה! שאלי את ידידיך החילוניים למה אחרי שהם גרים שנים יחד הם מתגרשים כ"כ מהר.
כבסיס לתשובה כזאת נראה לי שצריך להבין מה היא המשמעות של חיי נישואין בכלל לזוג חילוני. הרי בסופו של דבר, אין הבדל פרקטי בין השלב הקודם לנישואין ובין השלב שאחריו - בשני המקרים גרים יחד, מבלים יחד, מנהלים לפעמים משק בית יחד. ובכל זאת, גם אצל החילונים חתונה היא שלב מיוחד ומחייב הרבה יותר, למה?
כנראה בגלל שעד החתונה עוד לא מתייחסים למערכת היחסים הזאת כמשהו מחייב לעתיד, לכל החיים. אבל חתונה (ב"ה) עדיין אומרת התחייבות לכל החיים, או לפחות עד שפשוט יהיה בלתי אפשרי כבר להמשיך, ויפנו אל הגירושין. אם-כך צריך לשאול, למה באמת חשוב לחילונים להתחתן? מה זה נותן? הרי אלה רק התחייבויות ללא קבלת הנאות לכאורה. הם מתחייבים להישאר זה עם זו, דבר שגם כך היה, אך במקום לשמור לעצמם את האפשרות לצאת מהמערכת הזאת אם ירצו, עכשיו הם כבר מחויבים במשהו הרבה יותר חזק - במעין חוזה. אז למה עושים זאת? כי בסופו של דבר כולם מבינים שנישואים זה לא רק חיי זוגיות גופנית והנאה אישית, אלא בניית בית משותף של אהבה, נתינה, כבוד וערכים בהם הזוג מאמין. לכן רעיון הנישואין עדיין חי, לדעתי הצנועה. כלומר, כל אדם מבין שנישואין הם דבר גדול יותר מסתם לגור יחד, וכל אדם גם רוצה לשאוף ולהגיע לאותו דבר גדול. לאותו מקום של מיצוי וגם של ביטחון.
אבל, מבחינה מסוימת במגע מוקדם ישנה סכנה להגשמת אותו חלום של הגעה למערכת הזוגית השלמה הזאת של הנישואין. משלוש סיבות - הראשונה היא כי מגע הוא דבר עוצמתי מאד, וככזה מפעיל רגשות גם אם הם אינן מספיק בנויות פנימה בתוך הנפש, כלפי האדם השני. וכך, החוש הטבעי של האדם, האומר לו האם באמת האדם שאיתו הוא שותף כרגע למערכת הזוגית, באמת מתאים למה שהוא עצמו מחפש, והאם יחד יוכלו לבנות את אותו בית שכל אדם חפץ בו עמוק בפנים, לא תמיד פועל היטב. והסיבה השנייה היא כי מכיון שמגע הוא דבר שבני אדם כ"כ נמשכים אליו, לפעמים כוונותיו של הצד השני לא טהורות, ובמסווה של רצון לבניית דבר גדול, למעשה הוא רוצה רק את המגע הגופני. ודבר כזה מביא רק לפגיעה בסופו של דבר. ואחרי פגיעה נוספת ונוספת מגיע גם הניוון וחוסר האמונה בבני אדם וביכולת לחיות יחד כזוג מוצלח בעל שאיפות משותפות. ויותר מזה, ככל שנוגעים יותר, רוצים את זה יותר, (על דרך, יש לו מנה רוצה מאתיים) וכך החיים עוברים משאיפות של קירבה נפשית לשאיפות של קירבה גופנית בלבד. וכהמראה כבר לא ימצא חן, מה יקרה?... וכשכבר יימאס מהשותף הזה, מה יקרה?... הסיבה השלישית והמרכזית בעיניי היא שמגע הוא דבר שמפתח מאד את הקשר בין בני הזוג, ולכן מן הראוי לשומרו לבעל הזוג שיתחייב להמשך החיים המשותפים. וגם אדם ירצה לשמור את נתינת המגע הזה לעצמו רק לאחר שיתחייב להמשך חיים משותפים שכאלה. חלק מהייחוד בזוג הוא שהם כל-כולם מיוחדים לבעל הזוג שלהם, ואם נוצר מגע לפני שלב הנישואין, זה לא היה מגע לבן זוג שותף לאותו בניין גדול, אלא מגע משותף לבן זוג זמני או בן זוג למטרות הנאה בלבד. זה מוריד מאד מערך המגע לאחר מכן. (בערך כמו שבציבור שלנו, ישנה רתיעה מלשאת גרושה, בין השאר מפני שהייתה בעבר נשואה למישהו אחר)
לכן, אדם אמיתי לעצמו, שבאמת מודע לרצונות הטבעיים שלו לבנייה של דבר גדול, יוכל להבין כי מגע מוקדם פוגע בשאיפות הללו.
התפלספתי, אני יודע, אני מקווה רק שהסברתי את עצמי בצורה ברורה מספיק.
הרמח"ל כות במסילת ישרים פרק יט' לגבי אהבת ה' וזה לשונו, "והנה זאת ודאי שאהבה זאת צריך שלא תהיה אהבה התלויה בדבר, דהיינו שיאהב את הבורא יתברך על שמיטיב לו, ומעשירו, ומצליח אותו, אלא כאהבת הבן לאביו שהיא אהבה טבעית ממש ... אמנם כדי שלא תהיינה הצרות והדחקים קשי ומניעה אל האהבה, יש לאדם להשיב לעצמו שתי תשובות, האחת מהן שווה לכל נפש ... כל מה שה' עושה הכל לטובה....והשניה, כי הרי אין כל כוונתם אלא להגדיל שמו יתברך ולעשות נחת רוח לפניו, וכל מה שיתגברו עכובים כנגדם עד שיצטרכו הם יותר כוח להעבירם הנה יאמץ לבם וישמחו להראות תוקף אמונתם ..." מה שבאתי להראות בזה זה בעיקר לגבי הסוף שמי שבאמת אוהב את ה' אז הוא "מראה" לו שכל מה שתעשה לי אני אמשיך לאהוב אותך בכל לב ובכל נפש,
אותו דבר לגבי אחינו הלא דתיים, חתונה זה בעצם כריתת ברית (כמו שה' כרת איתנו ברית בהר סיני) המכנה המשותף של כל זוג שגר ביחד שהם אוהבים אחד את השני, ואנו אומרים להם "אתם אומרים שאתם אוהבים אחד את השני ,בואו נראה אם אתם באמת אוהבים" החתונה מראה שלמרות כל הקשיים אתם לא נותנים להם להשפיע על האהבה שלכם, הפוך, אתם תאהבו אחד את השני יותר ויותר והקשיים רק ירימו אתדם הרבה יותר גבוה האהבה שלכם לא תלויה בדבר אבל אם באמת האהבה היא תלויה בדבר מיד הכל יפול כמו מגדל קלפיים והכל היה רק דמיון ליהדות יש את מושג אהבה הכי טהור וזך וגבוה שיכול להיות והחתונה רק מרימה אותו יותר ויותר ב"ה ה' נתן לאחינו הלא דתיים לב רחב ממש, רק שהוא מופנה למקומות לא נכונים ואם רק נכוון אותו הם יגיעו למקומות ממש גבוהים נקווה שעזרתי ולא סתם סיבכתי
1. מהו אותו דבר גדול שמגיעים אליו בנישואין? 2. אם נעזוב רגע את עניין המגע . מה לגביי היכולת להכיר בפרק זמן יחד במגורים משותפים בלי מגע? 3. איך אפשר לדעת אם זו אהבה תלוייה בדבר? הרי ישדם גם דתיים שמתחתנים ולאחר ליל הכלולות הבחור מתגלה כאלים. אולי דווקא בגלל זה, כדאי לחיות יחד ולהתנהג כזוג נשוי כדי לבדוק איך יהיה אח"כ. מה התשובה על זה?
הענין של החתונה הוא הברית, בדיוק כמו מתן תורה שה' כרת איתנו ברית בחורב שזה אומר שאנחנו שלו והוא שלנו לעולם, לתמיד עד אין סוף, ולא משנה מה נעשה ואיך ומה, זה מחויבות טוטלאית בלתי מתפשרת. אם נסתכל על אומות העולם שה' כמובן לא כרת איתם ברית כולם נעלמו בבל אשור מצרים כולם גרמניה (נעלמה במובן התוקפני שלה) אין לה' מחויבות לשום אומה חוץ ממנו. כמובן שה' בחר בנו כי הוא אוהב אותנו (אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו וכו') וככה גם בנישואין אוהבים מישהו, ובשביל לתת לזה תוקף אמיתי ושזו לא תהיה אהבה מזויפת, כורתים ברית שאני איתך ואת איתי בכל המצבים והקשיים, בהכל כולל הכל.
לגבי השאלה השניה נראה לי שכל עוד זה לא אמיתי (שאין כריתת ברית) ממילא ההיכרות לא אמיתית אלא כל אחד מנסה לשאת חן בעיני השני ושהשני לא יכיר את החסרונות שלו . ולגבי התשובה השלישית אני חושב שמי שהוא רוצה את זה את האהבה הבלתי תלויה בדבר לא כי היא עשירה או הוא נאה או שיש לו רכב מפואר, בלי שום דבר אני אוהב אותו ככה, ממילא הוא מיד ירגיש אם השני אוהב אותו גם כן, או שהוא מחפש כל מיני דברים אחרים אבל לא את האדם עצמו את נפשו ונשמתו. בהצלחה רבה מאוד שנזכה להפיץ את תורתנו הקדושה והאמתית.
רק העתקתי את דבריו גם לנישואין גם אבל זה נאמר בעיקר לגבי אהבת השם יתברך!
אוקיי. אז בסדר. הם אוהבים וזו לא אהבה תלוייה בדבר.אני12345
ולכן הם גרים יחד ונוגעים זה בזה, לא כי הם מתאווים, אלא כי ככה זה טבעי ואמיתי וככה הקשר יותר טוב וככה חיים בני אדם. מה יש ההגיון שיש ביהדות שזה לא נכון לחיות ככה אפילו אם זו אהבה שאינה תלוייה בדבר??? איך אני מסבירה שההיכרות אינה נכונה ככה, בעוד שגם לי קשה להכיר בחור מפגישות??????????
טוב, לא נכניס את עצמי. כי זה לא העניין פה. סליחה .אני12345
אבל התשובה הכי נכונה זה כי ככה אלוקים אמר זהו אנחנו בני כל כך קטנים עם עינים כל כך טרוטות לא רואים בקושי ממטר רוצים להבין את טעמו של אלוקים אין ככה ה' גזר אל תאמר אי אפשי לאכו לחזיר אי אפשר לנשוע בשבת אי אפשי לגמור עם משיהו ביחד אפשי ואפשי אבל מה אעשה שככה אבא שבשמים גזר.
מהו הדבר הגדול שמגיעים אליו בנישואין? שאלה טובה! מה את חושבת? הרי גם את רוצה להתחתן, מן הסתם, למה? נסי לחשוב לעצמך, למה חשוב לך להתחתן. אני מניח שלכל אדם יכולות להיות תשובות שונות לשאלה הזו. לפחות אצלי הרצון להתחתן נובע (בין השאר) מהרצון לחלוק את החיים עם מישהי שאוהב, והיא תאהב אותי בחזרה. שותפה לחיים. על זה אפשר לומר - מה הצורך בחתונה, פשוט תחיו יחד - אבל זה לא נכון, כי החתונה היא בעיקרה התחייבות, כמו שציין אליהו (הוא קרא לזה ברית, אבל זה היינו אך) כלומר הרעיון העיקרי שבחתונה הוא שכל צד מתחייב כלפיי הצד השני, ובכך כל צד מרגיש (!) את המחויבות שלו למסע המשותף אליו יוצאים בשעת החתונה [רק כהערת אגב, אני לא בטוח באמת אם זו דווקא כוונת התורה, ואולי רעיון החתונה בתורה הוא בעיקר למגר את הפריצות האפשרית בין גברים לנשים, סתם מחשבה]
מגורים משותפים ללא מגע - אין דבר כזה. למה לגור יחד, אם לא בשביל זה? ואפילו אם במקרה קורה שנמצאים יחד - אין אפוטרופוס לעריות נאמר בדיוק על דברים כאלה. פשוט אין דבר כזה.
אלא מה? כדי למצוא את הגבר/אישה איתם רוצים להקים את הבית המשותף, צריך באמת לערוך חיפוש ראוי, כלומר להרגיש בטוחים שבחרנו באדם הנכון. ואני חושב שזו טענה בהחלט לגיטימית לחשוב שהדרך הטובה ביותר לבדוק זאת היא ע"י הכרה ארוכה כולל גם מגורים משותפים. אבל, יש פה כמה בעיות: (פה זה כבר תאורטי, אפשר לקבל ואפשר לא) - בראש ובראשונה המגע מעוור את היכולת לוותר על דבר לא מתאים. כלומר, בגלל שאנחנו מקבלים הנאה גופנית, קשה לנו לוותר עליה, גם אם אנחנו יודעים שהקשר בסה"כ פוגע בנו. למה הדבר דומה? לאדם מעשן - הוא יודע טוב מאד שזה ממש לא בריא, וברור לגמרי שהיה רוצה להפסיק עם העישון, כי הוא יודע שזה פוגע בו. אבל הוא לא יכול! הוא כ"כ התרגל לזה, והעישון עצמו עושה לו כ"כ טוב (כולל התמכרות פיסיולוגית) עד שהוא פשוט לא מסוגל לוותר על זה, בהרבה מקרים. ואותו דבר יכול לקרות גם במגורים משותפים - פשוט קשה לוותר על זה, ולמרות שעמוק בפנים יודעים שזה לא מתאים, משכנעים את עצמנו שזה כן מתאים. (לא רק בגלל מגע, אבל אני מניח שמגע יכול להעצים את התחושות האלו) מעבר לזה, המגע בשלב מוקדם יכול למקד את הקשר בפאן הגופני במקום בפאן הרגשי-ערכי-נפשי. - דבר שני: מה נותנות הבדיקות הללו? זוג שחי יחד 6 שנים לפני הנישואין מכיר זה את זה לא פחות טוב מזוג שחי יחד הרבה פחות, ואולי אפילו מזוג שכלל לא חי יחד. אז למה הם מרגישים צורך לחיות יחד כ"כ הרבה זמן לפני החתונה? מפחד! הם מפחדים שהם לא באמת מכירים את השני. הם מפחדים שיתקלו בקשיים בהם עוד לא נתקלו, ולא יוכלו להתמודד איתם, ולכן רוצים לוודא שיעברו כבר הכל לפני החלטת הנישואין. אבל זה טפשי, כי אי אפשר לעבור הכל, ויותר גרוע מכך, זה מראה על חוסר יכולת להתפשר - ואין מה לעשות, בנישואין חייבים להתפשר. תחשבי על זה ככה - זוג שחי יחד 6 שנים לפני הנישואין, בעצם אומר לעצמו, שהוא נשאר בדיוק כפי שהוא, ואין צורך לעשות שום שינוי. אבל ברגע שמשהו קטן ישתנה, או שהמצב מסביב ישתנה, לא תהיה המוכנות לעשות את ההתאמות, ואת הפשרות. ואז יצוצו כל הדברים הקטנים שהתחבאו להם לפני כן.
כללו של דבר, למרות שנראה הגיוני במבט ראשון לבדוק כמה שיותר ע"י מגורים משותפים והיכרות ארוכה, אני חושב שדווקא בדיקה כזו פחות טובה בפועל, כי היא פשוט מעוורת את העיניים וסותמת את המוכנות לשינויים. מצד שני, כמו שאמרת, ברור שגם בדיקה כמו בציבור שלנו לא מבטיחה שהבעל לא יהיה אלים, אבל אין דרך מושלמת לבדוק. השאלה היא מהי הדרך הכי טובה שיש, והכי מומלצת לנפש שלנו.
איך אני אומרת את זה לחברה לא דתיים? זה מחייב אותיאני12345
לעשות הכל מושלם ואני מרגישה שבגלל שאני לא אצליח, אולי רק אגרום להם לזלזול בערך האמיתות של היהדות. למשל -לא על כל שאלה שם יש לי תשובה, ואז אני מרגישה שזה נראה כאילו אני חיה באופן אוטומטי ובלי חשיבה עצמית.
שאת אומרת, אז את בהחלט יכולה לומר להם - שלא כל דבר אנחנו מבינים. ולא על כל דבר יש לך תשובה. זה בכלל לא אומר שאת פועלת על אוטומט! אדם רציני, ובטח כשמדובר ביהודי, יכול בהחלט להבין שזו העבודה שלנו כאן - בין היתר גם לשאול שאלות ולקבל תשובות. ולברר עניינים שלא מובנים. אבל לא כל אחד יודע ומתאים לתת תשובה. למה שלא תפני אותו למישהו יותר מוסמך? איזשהו רב?
וכן, ביהדות, העניין של קבלת עול תופס הרבה מקום!
אוקיי...מרגיע משהו, אבל מביך כשאני מרגישה שהשניאני12345
מרחם עליי שאני תחת עול ויש משהו שגורם לי לקנא באחרים שמרגישים מלאי ביטחון בעולם החילוני שלהם.
כי בדיוק כמו שלך ולי יש את ההרגשה הזו לפעמים - של חוסר ביטחון מול האחר בעניין הזה, אז מן הסתם יש את ההרגשה הזו לעוד כמה... ובטח בעולם ה'חילוני'! ואם מישהו מרחם עלייך - זה רק כי הוא לא יודע מה הוא מפסיד בעולם שלך!
מה הייתם אומרים? אוף..סליחה שאני קופצת מעניין לעניין בלי עניין...פשוט זה ממש מטרידג אותי. ואני גם מרגישה די נבוכה בפני עצמי. אמרתי שאין לי משמעות לראות הר בחו"ל למרות שזה יפה, אבל יש הרבה דתיים שכן נוסעים לחו"ל. ובעצם אני מגלה על עצמי שכל דבר אני מנסה לעשות ולחפש לו משמעות וכשאין לזה משמעות אני מרגישה ריקנות עצומה ואולי זו בכלל לא לא שאלה אמונית, אלא פסיכולוגית ואז אני מרגישה שאולי האמונה שבתוכי עוזרת לי להתמודד עם עצמי מול כל מיני דברים ,וזה אולי לא נקי לולא טהור ואני עוד יכולה להיות כמו המורעלות מבית שמש..הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!
את צריכה לעשות מה שאת יודעת ואלוקים יסייע לך להצליח,יכל להיות שזזה מה שזה מה שיקרה אבל זה כבר לא בעייה שלך כי את מצידך עשית את מירב ההשתדלות בדבר. שכולם יחשבו מה שהם רוצים זה בעיה שלהם אין לנו עניין ליחצן את עצמנו לאחרים עלינו להיות מי שאנחנו באמת
אם הוא היה יודע כמו הוא צריך לרחם על עצמואליהועיני
הוא היה מתעלף במקום (לך יש דרך שאלוקים התווה לך אבל לו מה יש לו כלום אפס גורנישט)
לתוך הבור אצל הפריץ, עם כל העכברים ובחושך מוחלט כשפעם ביום נזרקת מלמעלה כיכר לחם. כשיצא משם - הוא לא הבין מה זה הלבן הבוהק שמסנוור אותו. הוא פשוט לא ידע מה זה אור...
למשל, עכשיו ראיתי סרטון של הרב אילן ציפורי בנושא:"הכיבוש משחית". הייתה לי שיחה עם בחורה מאוד טובת לב ,ערכית מבחינת נתינה לזולת, מבחינת עשייה. והרב לא ענה לי על שאלה שהיא שאלה אותי. הרב ציפורי אמר שאדם כמו למשל דוד המלך שאפילו ששפך דמים, אבל שליחותו טהורה למען האומה, נפשו טהורה . אותה בחורה שאלה אותי מה ההבדלבין מחבל שחושב שהוא מציל את עמו מפני "הכיבוש המשחית" ומפוצץ עצמו במסעדה, לבין חייל שיורה בעזה ופוצע אזרחים? לשניהם יש מטרה עליונה... איך אני מראה שהיהדות היא הצודקת ולא האונות והדעות של האחרים. היא סוברת שאני לא יכולה להגיד למשהו שהוא טועה, כי זכותו לחשוב כך....
שאלות קשות יש לך - מקוה שמישהו יצליח לענות. אני לאט'
נפגשתי עם בחור ושאלתי אותו את השאלה הזו, והוא גם לומד קולנוע, והרגשתי שאין לו תשובה וזה עשה לי חוסר חשק להפגש איתו עוד, כי אני מרגישה שאני מחפשת בחור שאיתו ארגיש שאני חיה נכון. אוף. הכל לא ברור לי.
את המשמעות הפשוטה של 'נעשה ונשמע'? אני מקווה שכן. בתורה יש גם את החלווקה של עדות, חוקים ומשפטים. יש מצוות שאפשר לתרץ אותן עפ"י ההגיון. יש מצוות שהתורה נותנת להם הסבר. ויש כאלו כמו החוקים - כמו הדוגמא המפורסמת - פרה אדומה - אין לזה הסבר. ככה זה וזהו. עושים בקבלת עול. לי נראה, שכל עוד אנחנו עוד לא בגאולה אמיתית ושלימה - קושיות ושאלות באמונה תמיד יהיו. הדבר היחיד שיש לעשות הוא רק להמשיך ולחפש תשובה.
ולא להסתפק רק באמונה! אלא גם במידת הבטחון. "ברור שאני מאמינ/ה שהכל לטובה" וכו וכו, צריך גם להתחזק בביטחון.
בעז"ה, תשבי יבוא ויתרץ קושיות. הלוואי היום.
לפעמים אני מרגישה שהאמונה והיהדות היא מקל משענתאני12345
ולפעמים משמשת מעצור בולם. הייתי רוצה להרגיש שזה תמיד פותח בפניי אפשרויות.
אז בוודאי שגם חילוני אמור לפחות להבין את הטענות... אבל נכון שזה קשה לטעון, ולחשוב על תגובות אמיתיות לכל טענה, ולכן אני חושב שצדקו גם אלה שאמרו לך שאת לא חייבת למצוא הסבר לכל שאלה ברגע שהיא ניתנה, אלא לדעת באופן כללי כי החיוב נובע מה' וזהו (ואח"כ, כן חושב שתבדקי מה הרעיון שמאחורי זה, אם אפשר למצוא רעיון כזה) ומהעבר השני, מלאכת ההסברה הזאת לא אמורה להיות מוטלת עלייך, אלא על דמות שמתעסקת בזה. אך מה לעשות שאוטומאטית ברגע שיש לנו כיפה על הראש או חצאית ארוכה, אנחנו מחוייבים להיות המסבירים...
ככלל, קשה יותר להיות זה שמוכן עם כל אלפי התשובות, מאשר זה שמוצא את השאלה המרכזית והחשובה, אבל זה מה שהיהדות מבקשת מאיתנו, לדעת.... ובשביל זה יש לנו מספיק כלים, ובעיקר היגיון...
נכון. ולכן אני שמחה שכך ענית לי. אשמור את הדברים.אני12345אחרונה
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
נניח שמדובר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחיתshaulreznik
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מי שהפוכה ממני ב180 מעלות לא יכולה להיות שותפה שליאביעד מילוא
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אז זהו, אצל רבים דעה פוליטית לא עומדת במרכז הערכיםadvfb
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
מאפליקציות היכרויות לא כי זה שוק בשר, אלא כי זה ליטרלי חוסם אתכם. כנ"ל לגבי שדכנים לא להסתמך עליהם באופן גורף.
העניין בדברים האלה ועכשיו אני שם דגש בעיקר על האפליקציות, זה שזה ממלא לך וי במשבצת של ההשתדלות בנושא של החיפושים.
אבל זו סתם אשליה, כשתחליטו להיות יותר אותנטים החיים פשוט מעצמם יזמנו לכם הזדמנויות היכרות. אל תחסמו את עצמכם (מכוון בעיקר אליכם גברים כי אנחנו אלה שאמורים ליזום)
נ.ב אני עדיין לא נשוי חחחח אז ווטף מי ישמע מי אתה יאללה יאללה
במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.
סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.
מה שמעולה בשליש גן עדן זה שהם הוסיפו אפשרות לחיפושקעלעברימבאר
מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.
וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.
לכתוב מילות מפתח.
נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.
אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.
אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.
אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.
אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.
כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.
והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).
בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.
כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.