בלונדיני כולו, ריסי עיניו הבהירת נעו בקצב אחיד עם אישוני העיניים, עוקבים אחר הנעשה בצלחת עמוסת האיטריות המוקרמות. כבן 18 נראה. שחור בגדים ובהיר שיער. פיאות ראשו מסולסלות להפליא.רכון קדימה ,אך מנומס. רגליו משוכלות פנימה בכיסא כתלמיד צייתן.רגע עצר. שלח מבט תכול בנקודה כל שהיא מאחורי. קודם חזר עם צלחת מרק עמוסה כל מיני..שאפילו לא הצלחתי לנחש.
חייכתי. רזה כזה. נראה כמה יצליח לבלוע..אם בכלל...
באותה שנייה עבר בי הרהור שגרם לי להוציא את המחברת ולכתוב את אשר לפניכם, כי באותו הרגע שקיבל הבלונדיני את קערת המרק שרטט וכמעט עלה על גדותיו, הסטתי הצידה את המגש שלי, שלמרות ניסיונותיי הרבים להשאיר צלחת ריקה ומנוגבת, עשתה זו מרד עליי ונראתה ככורעת תחס העומס. המפיות, שנחו קדם זו על גב זו, נערמו כעת לצרורות מקמטים חסרי צורה וגודל, פושטות ידיהן לצדדים- כל אחת מפסלת את ריקודה היחודי.
מכל הבא ליד מילאתי את צלחתי, ומכל שקבלתי-נשאר...
מהנקניקיות טעמתי חצי ראשון וכבר שבעה נפשי וקצה אפילו לראותן. פיסות הצי'פס שנשארו נותרו שרועות מעולפות על חתיכות הסלט.
קודם לכן, כשנתקלה עיני בצלחתו, חשתי לרגע משעממת וחדגונית. אך מיד זיהיתי מחשבת זדון זו הבאה להטריד את מנוחתי ולהפיל את נפשי המתרפאה ביגון שאולה. לא. לא אתן. נאבקתי.
פעם אחרת גם אני אקנה ב-"צ'יינה-טאון". חיזקתי את בחירתי ושקט ליבי.
חשבתי: אם היה נראה אחרת בגיל שונה, אולי היה יוצא לנו משהו מכאן.
28 ש"ח. אמנם הרוב הושלך לפח..אבל הבחורצי'ק הוסיף לי טעם נוסף.
מתוק
**אל תהרגו אותי. סתם כיף לי לכתוב. מזל שאתם לא מכירים אותי....
