בעיניי, הבעיה כאן מתחילה כשמסתכלים במבט שטחי (בעיניי), כשנדמה שההבדל בין הציבור שלנו
לציבור החרדי הוא באמת כ"כ עמוק עד שאפשר למקם אותנו כשני מגזרים נבדלים לצד החילונים.
אמנם נכון הוא שאנחנו מתגייסים, ואנחנו צרכני תרבות המערב (שהיא דבר נהדר! בהחלט!) יותר,
ואנו ניגשים אחרת להרבה תחומי השקפה.
אבלבלבלבלבלבל....
הכל נובע לפני הכל, מגישה שיסודה פרשנות של רצון ד', של מגמת התורה.
שמע מינה, שמבחינה איכותית כל מי שנושא בדגל התורה והמחוייבות לדבר ד', הוא אחי ושותף לי,
ברמות שאף אדם אחר - אף יהודי - יוכל להיות (כלומר, הוא יוכל להיות, אך לא ברמה שכזאת).
מכאן להתייחסות נקודתית.
1. שידוכין של אז? זה עניין של הקשר תקופתי ותרבותי נטו.
הראו לי לאחרונה, שהירושלמים שנחשבו מודרניים בירושלים של תחילת המאה שעברה,
היו מאפשרים לבחור להביט מלמעלה שעה שהבחורה עברה למטה -
וזה הספיק.
יכול להיות שאז זה היה בסדר, אינני יודע.
לא חייתי אז, באמת שלא.
נכון, אנו בימינו (ועובדתית - לפחות רוב מוחלט של החרדים דהיום, גם תלמידי הגרי"ש זצ"ל) -
לא נתחתן ככה.
אז?...
2. זה באמת מעצבן!
כי זה לא עניין של נחיתות. די עם משחקי הכבוד.
כל מי שיש לנו ללמוד ממנו -
ובהחלט יש לעולם התורה הצעיר והמתפתח שלנו מה ללמוד בתחומים
שונים (לא בהכל! אין ספק! ממש לא בהכל!) מעולם התורה העתיק של ממשיכיה הרציפים של מסורת
ישיבות ליטא -
אם ענווה יש בנו - עלינו ללמוד את הלימוד הזה, וללמוד אותו בשמחה ובאהבה.
לגבי הסיפור של כבוד הראי"ה -
לצערנו יש רושם שלא כולם יודעים להעריך את גדלותו של הראי"ה זצ"ל בעולם התורה.
הוא לא היה רק "משלנו".
הוא עצמו אמר:
"אל לעשות לי קוקיסטים!
כל אחד מישראל שבא ועוסק בדבר כללי לטובת התורה והיהדות -
הרי הוא משלנו".
חשוב לראות את דעתו של אחד מגדולי ומופלגי התורה בדורנו,
שהכיר במידת מה את מרן הרב קוק זצ"ל - עליו.
זהו.
נפשי - אנא לא לנעול.
שבת שלום 
