ערב טוב, יש לי שאלה שמטרידה אותי לאחרונה..חגית11
האם היה מפריע לכם לצאת עם מישהי שיש לה בן משפחה קרוב מדרגה ראשונה שיש לו מחלת נפש?, המחלה התפרצהבזמן שירותו הצבאי בגלל עומס רגשי ולחצים גגדולים ולא קיבל עזרה מתאימה בזמן.
הייתי תלמידת אולפנא כשזה קרה ולא ממש הבנתי מה המשמעות...
העניין הוא שאני תוהה האם צריך לספר דבר כזה? אני מבינה שזה מאוד מרתיע אנשים מחלות נפש ,האמת שאני עדיין מנסה לעכל ולהבין..מבחינתי הוא אח שלי וזהו. מתי צריך לספר? חובה? האם המחלה שלו תגרום לזה שידחו אותי? עד עכשיו לא היה קשר שהיה מספיק ארוך וגם לא סיפרתי..
מה הייתם עושים?
לספר..eytan
אני אישית בכלל לא היה מפריע לי.. אבל אני עושה את החישוב..
תחליטי איזה גבר את רוצה.. גבר שישמע שיש לך אח כזה ויחתוך???
זה יכול להיות אחלה סינון..
בהצלחה!!
מסכימה!ניצנים


א. מבחינתך,ד.

הוא אח שלך וזהו - נכון מאד. שיתרפא ויהיה בריא לגמרי בעז"ה.

 

ב. לא כל דבר צריך "לספר". תלוי אם יש השלכה רצינית לנישואין. את יכולה בנחת לשאול רופא מומחה עד כמה הסיכון הגנטי גדול מהנורמה, אם בכלל.  אם זה דבר שאין לו סיכון גנטי מיוחד, לא צריך בכלל לספר כלום לדעתי. מתחתן איתך ולא עם אחיך..  אם יש "סיכון" מסויים, אז בשלב שרואים שיש כיוון ממשי, אפשר לספר. החוכמה היא לעשות את זה בנחת, גם אם צריך. לא "לייצר" חרדות, וגם לא לחשוש בעצמך יותר מידי. מספרים עניינית, ואם יש צורך - מציעים לגשת ביחד לרופא המומחה, ולברר משמעות.

 

אל תפחדי. העיקר זו את. שמעתי על כאלו שהיו להם "במשפחה" מקרים, והתחתנו יופי. 

לא הייתי פוסל מראש ..משיח בן דוד
עבר עריכה על ידי משיח בן דוד בתאריך ט' באלול תשע"ה 22:32

 

קודם כל אני מתחתן איתה ולא עם אף אחד אחר.

מישהו שרוצה מישהי ויש לה את המעלות שלה והוא מתחבר אליה והם אוהבים אין סיבה שדבר כזה יפריע

אבל בגדול , זה תלוי . כי תמיד יהיה את זה שיגיד עדיף משהו אחר שעדיף בלי ,

במה זה מתבטא המחלת הנפשית? יש אנשים שממש לא רואים עליהם וכו' ובמצב כזה לא הייתי פוסל .

 

יש המון בנים שלא יפסלו ויש כאלה שיעדיפו אופציה אחרת מראש , לדעתי אל תספרי על כך מראש רק אם יש לך קשר חזק עם הבחור אז אפשר לספר , נכון שיהיו פה כמה כאלה שיגידו שזה לא פייר כלפי הבחור שלא לספר לו פרט כזה אבל אני חושב שדברים כאלה עדיף לשמור אם יש קשר מוצלח אז בוודאי שהוא יסתכל עליך ולא על הסביבה ובעיקרון זה מה שאמור לעניין אותו יותר מהכל רק המשודכת שלו ותו לא , את השיקול שהוא יעשה אחרי שתספרי לו זה משהו אחר אבל לפחות הוא קודם הכיר אותך ואת מי שאת וזה מה שחשוב לדעתי .

 

המון בהצלחה ואל תטרידי את עצמך במחשבות על זה

לדעתי בן שראוי לך באמת לא יתייחס לדבר כזה , זה כמו הורים גרושים למשל זה אותו דבר

אני לא מתחתן עם ההורים שלה אלא איתה (לא שאני אומר משהו על גרושים , פשוט תמיד עדיף שלא יהיו גרושים מסיבות כלליות ..)

מה זה מחלת נפש?אורח כלשהו

זתומרת- משוה קבוע או משוה כמו חרדה ודיכאון?

 

המחלה שיש לאחי היא מחלה כרוניתחגית11
ז"א מחלה לכל החיים, סכיזופרניה.
אני לא מכירה לעומק עדיין כדי לומר אם זה כמו דיכאון או חרדות..לפי מה שקראתי באינטרנט זו מחלה די מלחיצה אם לא מטפלים בה כמו שצריך.הוא היחיד במשפחה עם במחלה הזו , אני לאיודעת עד כמה ואם בכלל המחלה הזו גנטית. ( בינתיים עד כמה שידוע לי הוא היחיד. .)
לא יודע אם כדאי לספר לפני דייט ראשוןאורח כלשהו

אם  היו מציעים לי עכשיו הייתי נרתע. מה הייתי צריך באמת לעשות? להתייעץ עם מומחה.
נראה לי כדאי שתתיעצי עם דמות תורנית. ואולי גם בשביל השקט הנפשי שלך- עם מומחה.

יש אנשים שאצלהם זה לא משהו מלחיץמשיח בן דוד

אם הם מטופלים בצורה נכונה הם יכולים לתפקד והכל

אבל זה באמת תלוי אצל אנשים מסויימים זה יותר ואצל אחרים פחות

בד״כ זה גנטי אבל רדוםאור ירושלים
ואם קורה לאדם משהו קיצוני, מצב רגישי נפשי פיזי, סמים... , זה יכול להתפרץ, צבא בהחלט יכול לגרום לדברים כאלו להתפרץ ..
גנטי?חגית11
אין אצלינו במשפחה מחלות נפש למעט אחי. שאלתי את הורי לגבי דורות קודם, גם לא ידוע להם.
לפי מה שאני יודעת .. יכול להיות שאני טועהאור ירושלים
מה שגורם לדבר כזב להתפרץ זה מצבי קיצון לכן אין הרבה סיכוי שזה יתפרץ..
בהצלחה בכל זאת !! ותזכרי שבסופו של דבר יש משהו אחד שמחליט מה יתפרץ ומה לא , מי יבריא ומי יחלה..
לפי מה שאני יודעת .. יכול להיות שאני טועהאור ירושלים
מה שגורם לדבר כזב להתפרץ זה מצבי קיצון לכן אין הרבה סיכוי שזה יתפרץ..
בהצלחה בכל זאת !! ותזכרי שבסופו של דבר יש משהו אחד שמחליט מה יתפרץ ומה לא , מי יבריא ומי יחלה..
לגבי ה"לכל החיים"יזהר

אני מכיר שני סיפורים מכלי ראשון (שני המטפלים) שטיפלו בסכיזופרניה וריפאו את האנשים לגמרי. אולי נשארת נטייה כלשהי בנפש, אבל היא רדומה לחלוטין ולא צריך שום טיפול תרופתי. בשניהם היה מדובר בטיפול תורני.

יש נטייה בפסיכולוגיה והפסיכיאטרייה המודרניים להגדיר ולנפח כל בעייה נפשית ולהפוך אותה לחשוכת מרפא. צריך לקחת את הדברים בפרופורציות.

כמה כיף לשמוע שיש דבר כזה..! תודה!חגית11
כיוון מחשבה שטוב לאחוז בו..הכל הפיך כי הכל מתקיים באמירתו המתחדשת של ה' כל רגע!! הלןואי!
קשה להאמין, אולי הם טיפלו במשהו אחרl666

ובזה מטפל רק פסיכיאטר ולא פסיכולוג ולא מטפל

ורק תרופות עוזרות כי אין שם עם מי לדבר

טעות חמורהשוברת גלים
מצטרפת לדברי יזהר
רק שאני מכירה הרבה יותר מקרים..
מכירה לצערי מאוד מקרוב כמה מקריםl666

והם עדיין לא סכיזופרניה אלא קרוב

לא רואים עליהם בכלל ביום-יום כי הם לוקחים כדורים

וכן הכרתי מקרוב אלו שהפסיקו לקחת ותוך כמה ימים כבר הזיות שלא בא לי לתאר פה

ואני מכירה גם הרבה אנשים שעובדים אתם וקשה לי להאמין

אגב כל הזמן יש כותרות בחדשות מה עשו אלה שלא לקחו כדורים עם כל מיני מחלות נפש

זה לא משחק וזה לא מצחיק

נכון,יזהר

להפסיק טיפול תרופתי לפני ריפוי נפשי שורשי - זה בהחלט לא מומלץ. זה לא סותר בכלל למה שאמרתי.

גם הידרדרות אחרי החלמה לוקחת זמןl666

ולא תמיד נראית לעין במיוחד לאלו שלא מכיר או שלא מספרים להם הכל

ואז ביום לא בהיר אחרי איזה מעשה חס וחלילה כולנו נדע שחלה הידרדרות

אתה ראית או דיברת עם אדם שהוא בתוך זה או על הגבול? אני כן, ואם אני אדע שהם הפסיקו לקחת תרופה אני פשוט אפחד להתקרב אליהם

הלוואי שכל היה כל כך פשוט

אמרתי שזה פשוט?יזהר

לא אמרתי שזה פשוט, אלא שזה אפשרי. לא דיברתי עם אדם כזה, אבל כן שמעתי על שני סיפורים, ישירות מהמטפלים שריפאו אותם.

זה נכון, אבל רק בהתחלה.יזהר

צריך תרופות בהתחלה כדי שיהיה עם מי לדבר, ואז אפשר לרפא בעזרת תורת הנפש, ולבטל לגמרי את התלות בתרופות.

חמור מאד שמטפלים מוסרים מידע על מטופליםשורש וגרביים
עוד סיבה להתרחק מאד מ"טיפול" תורני חסר אחריות.
זה ממש לא למסור מידעצריך עיון
אמרו לך שהיה בנאדם כלשהו עם בעיה x ופתרו אותה, לא מסרו שום מידע ספציפי
^^^^^^^^^^^^^^שוברת גלים
חחח וצחקתי מחוסר ההגיון.
ע"ס זה חמור מאוד להקשיב לכל עוולם האקדמיה שמתבסס על מחקרים שנעשו על אנשים מטופלים ומסרו עליהם מידע 😱

נו באמת
אתה לא יודע מה נאמר ומה לאשורש וגרביים
פסיכולוג שנתפס מוסר מידע יכול לעוף מהתפקיד
איזה מנגנון מפקח על יזהר וחבריו?
עושה רושם שגם אתה לא יודע מה נאמר ומה לאאריק מהדרום

אם יזהר היה מדבר על פסיכולוג ואומר את אותם המשפטים לא ראיתי שום דבר שנוגד את החוק או האתיקה.

אני יצאתי בעברי עם אחד שאחיו היה חולהאמא, ברוך ה'

בסכיזופרניה וגם ב-OCD. בסוף זה נגמר מסיבות אחרות יותר מהותיות, אבל גם לעניין הזה היה משקל (אבל אצלו כן היתה הסטוריה משפחתית. התייעצתי עם פסיכולוג שהסביר לי את כל המשמעויות, ועדיין לא סיימנו את הקשר על בסיס זה אבל זה בהחלט היה דבר שהייתי צריכה לחשוב עליו הרבה)

 

ברור לי שצריך לספר בשלב מסויים, לא על ההתחלה, אבל אם הקשר מתחיל להיות יותר רציני. יש למחלות האלו גנטיקה וסיכון מסויים. כמו שכתבו כאן, זה גם תלוי בתהפוכות החיים האם המחלה תתפרץ או לא.

 

ולהרבה אנשים יש כל מיני מחלות, מחלות נפש או סיכון גבוה לחלות בסרטן, בסוכרת וכו'. אם אלו דברים משמעותיים, אני חושבת שצריך לספר.

 

השאלה הגנטית הייתה יכולה להרתיע במידת מה..אנונימית1111
אם הייתי מבינה שאין השפעה גנטית משמעותית יכול מאוד להיות שאפילו הייתה לי הערכה לאח- הרבהפעמים דווקא אלה שמתמודדים עם קשיים מיוחדים מפתחים יכולת הכלה וקבלה ורגישות מיוחדים..מה שאין בשאר האנשים"מהמשפחות הרגילות". אני גם מצטרפת לקריאה שלא תעסיקי עצמך בבעיה הזו יותר מדי, תתעסקי יותר בבניין האישיות שלך.אם הקב"ה זימן לך ולמשפחתך את האתגר הלא פשוט הזה-זה נועד להצמיח אותך חד וחלק!! אדם שיפסול בגלל דבר כזה- תשמחי. כמו שכתבו לך למעלה זו דרך מצויינת לסנן את מי שאינו ראוי לך.
יש פוסט שיכול לעניין אותךניצנים

אישה של בנאדם שמתמודד עם מחלת נפש, נראה לי שחשוב לקרוא 

 

https://www.facebook.com/efrat.garber/posts/10153556290664324?fref=nf

 

 

וזה סרט שמדגים את המחלה. 

 

https://www.facebook.com/chaim.garber/videos/10153542819684886/

וואו זוג מדהים. עשו דבר חשוב וקשה מאין כמוהו.ממממ

תודה ניצן

כןברקת

את רק צריכה לדעת איך להגיד לו את זה,זה מזכיר לי שיש לי חברה שאח שלה עם תסמונת דאון(אל תיקחי את זה כהשוואה) והיא על הפגישה הראשונה מספרת את זה כי היא בדעה שמי שיקבל את אחיה יכול לקבל גם אותה.

אני די מופתע פה מהתשובותתפוח יונתן

להשתמש באח בתור מסננת? לא נשמע לי מכובד.

יש פה סוגיה כבדת משקל של צנעת הפרט,

שאלת את אחיך את אותה שאלה שאת שואלת אותנו?

אני לא חושב שהוא היה מסכים שתספרי את זה לאנשים זרים.

בהנחה הדי סבירה שזה לא גנטי, אני לא חושב שיש מקום לגלות פרט כזה עד לשלב מתקדם בקשר.

זה בכלל לא צריך להיות עניינו של הבחור בפגישות הראשונות.

להשתמש באח כמסננת נשמע רע.. נכון..אנונימית1111
אבל אפשר ללמוד על אדם המון אם הוא יפסול על דברמכזהזה, כמובן לא תמיד כי יש אנשים שיקבלו החלטהה על סמך סטיגמה חברתית בלבד וזה לא בהכרח יעיד על תוכנם..
אבל כן חשוב לספר בשלב כזה או אחר כי אני מניחה שחלק עלולים לחוש מרומים אם לא ידעו נתון כזה , שוב או כי הם מונעים מסטיגמה ודעות קדומות או חשש אמיתי לגורם שיש בו מרכיב גנטי
אתה צודק שהניסוח שלי לא היה טובeytan
יש לסכיזופרניה מרכיב גנטייעלה5

כך שזה בהחלט עניינו של הבחור והוא צריך לעשות את השיקול אם הוא רוצה להעביר לילדיו מרכיב זה. (לא בפגישה הראשונה.. אבל רביעית חמישית נראה לי מתאים)

נ.ב זה ללא קשר לדעתי האישית האם צריך לפסול או לא בגלל סכיזופרניה... 

לא היה מפריע כלל. אני מכיר משפחות נורמליות, , איכותיותחסדי הים
עבר עריכה על ידי חסדי הים בתאריך י' באלול תשע"ה 13:30
מהעילית של החברה, שאחד מבני משפחתם סובל ממחלת נפש קשה, אבל כל חברי המשפחה האחרים מוצלחים ואיכותיים.
לפי דעתי לא צריך לספר כלל.

[אגיד יותר מכך, גם אם יכסחו אותי על זה, אבל זו האמת המחקרית. יש חלק בעם ישראל שהגנים שלהם מאוד מיוחדים, חכמים, ויצירתיים, שאפילו בולטים באופן מיוחד בתוך עמ"י, אבל מצד שני הגנים שלהם מביאים אתם מחלות מיוחדות להם, ובמיוחד מחלה נפשית של הפרעה דו-קוטבית. אז יש כאלה שפחות מושפעים מבחינה גנטית, ויש כאלה שדווקא מנתבים את זה למקומות טובים, ויש כאלה שזה פשוט פורץ אצלם בעוצמה אדירה, והם ממשפחות טובות, חכמות, ויצירתיות.]
לפני כמה ימים שמעתי על מחקרים...

שאנשים עם IQ יותר גבוה גם נוטים לסבול יותר ממחלות נפשיות, דיכאונות ודו קוטביות

ההסבר של החוקרים הוא שבגלל ה IQ הגבוה הם נוטים להתבודד יותר בפתירת בעיות וזה מביא לדיכאונות וכו'

שיקול נוסףחבוב

נראה לי שעקרונית, סודות בתוך מערכת זוגית הם לא טובים.

לא כל דבר צריך לספר בפגישה ראשונה, אבל תבדקי אם המועקה של המחשבה "מה הוא יחשוב כשאספר לו/הוא יגלה..." לא פוגעת ביכולת שלך להפתח מבחינה רגשית.

 

בהצלחה!

חגית יקרהממממ

נמצאתי ממש בהתלבטות כשלך (מכאן את למדה שגם לי יש בן משפחה כזה..)

האם לספר?  אם כן באיזה שלב? עד כמה זה קריטי? והאם זה לא לשון הרע בעצם?...

 

לאחר התייעצות עם אישה חכמה ושאלת רב הבנתי שבהחלט צריך לספר. זה דבר שהוא צריך לדעת כשהוא שוקל אם להינשא לך. אין צורך על ההתחלה, אפילו עדיך שלא. כשאת מרגישה שהקשר נעשה רציני ויש בניכם פתיחות, ספרי לו גם את זה.

 

כמו שד. אמר- זה לא כזה טרגדיה.. זו מחלה נפוצה אך מוסתרת אז את לא יודעת כמה מתמודדים איתה..

ספרי לו את זה בנחת, בהשלמה עם זה, זה לא אשמתך ולא אשמת אחיך זה פשוט קיים ושידע זאת.

בפועל גם ההשפעה עלייך לא בהכרח דרמטית. (אם כי זה תלוי כמה האח קרוב אלייך, כמה חווית איתו את המחלה (התפרצויות וכו')..)

 

מנסיון אישי, יצא לי לספר את זה לאחד שנפגשתי איתו וכבר היינו בקשר רציני. האמת הוא לקח את זה די קשה (קצת הפליא אותי. כנראה כשלא מכירים מקרוב זה נשמע יותר מאיים..) בכל מקרה הוא החליט ולהמשיך למרות זאת. כך התברר לי שבאמת הייתי חייבת לספר.

 

לדעתי לספר כשזה נהיה קשר רציניהלליש
לצערי יש הרבה בורות בנושאפרח-בר
זה שווה ערך מבחינתי לכל מחלה אחרת שיש לה מרכיב גנטי - כמו סרטן לדוגמא .
מובן שיש צורך לספר (לא מיד) , אבל לפני כן כדאי שאת בעצמך תדעי מה בדיוק יש לאחייך כי לפי ההודעות שלך לא נראה שאת בקיאה מספיק , שיהיו ביידיך את כל התשובות שאת צריכה לדעת וכך יהיה ביידיך הכוח להחליט מה רלוונטי לספר ומה לא.

אני חושבת שצריך לספר.בתשירות בדימוס
לא בטוח בכלל שזה ירתיע , מהסיבה שהעלו פה על המחקרים. אבל כדאי לספר אחרי כמה פגישות.
אולי דווקא לא לספר על ההתחלה..עלינו לשבח
אני לא יודעת אם דווקא לספר בדייט ראשון או לפני.לאמא של בעלי יש מס' מחלות נפש(יש כמה שאוהבות לבוא ביחד..)
ולא ידעתי על זה לפני,וגם לא בהתחלה.אחרי שהכרתי את בעלי היה לי ברור שזה לא משנה.הוא בריא ב"ה,ואין סיכוי שהייתי מוותרת עליו בגלל זה.
לא קראתי את כל התגובות כאן,אבל ראיתי איפשהו את המילה מסננת- וכן.במובן מסוים זה אכן מסננת..טובה יש לומר.כאשר מישהו יכיר אותך וירצה אותך,אוטומטית זה פחות יפריע..(ולכן לא חושבת שיש לרוץ ולספר בהתחלה)ויסננן את כל מי שחושב שהוא שולט על הכל כולל הבריאות שלו ושל ילדיו לעתיד.אין הבטחה לאפחד לבריאות!!גם מי שאין לו שום דבר גנטי במשפחה.
המון הצלחה במציאת זיווגך במהרה!והקב"ה מסדר לנו בדיוק את המתאים לנו.בהבטחה
צריך לספר..יעלה5

סכיזופרניה זו מחלה שיש בה גורמים גנטיים, ולכן צריך לספר וכל אחד יעשה את השיקול שלו, כי צריך מוכנות להתמודד עם כזה דבר. אבל מציעה לך לספר בשלבים יותר מתקדמים... 

וחשוב לי לציין שאני מכירה לפחות 3 אנשים עם סכיזופרניה שהתגברו על המחלה (הגיעו למינון הנכון ולתרופה הנכונה שמשפרת את המצב), והקימו משפחה- ומידי פעם יש אישפוזים... ומה שמאוד עזר להם בזה- התמיכה והאימון של המשפחה בהם. כך שלמרות שזו מחלה כרונית, יש תקווה...

ואת באמת מדהימה שאת מקבלת אותו כך(: 

נשמהרק אבא

בס"ד

 

רצוי לספר בשלב מתקדם כשזה מתאים,והבחור לדעתך יכיל את הנעשה.

 

בלי קשר העולם מבלבל לא כולנו אנשים בלי בעיות ומי שחושב שהוא בסדר לרוב הכי הרבה מפשל ופשוט לא מודע.

 

זה שהרופאים הגדירו מחלה בסדר. יש מי שיטפל בו ב"ה. זה לא עניינך.

 

כשמתחתנים העולם מתמלא בבן הזוג בבית ובילדים וזה התפקיד שלך ותו לא.

 

תהיי בקשר.. זה לא שהוא אלים או משהוא זה לא מזיק לסובבים. נכון??

 

זה לא מפחית מערכך. בכללי זה נשמע שלא נתקלת בהרבה אנשים חולים בסביבה שלך. העולם שלנו מוצף בבעיות קשיים חלק עם הגדרות ותרופות וחלק שלא מטופלים. זה שמסתירים זה לא אומר שאין ועדין-אנשים מתחתנים עובדים מולידים ילדים..

 

חיים.

 

 

המון בהצלחה תחשבי טוב.

חובה לספראריק מהדרום

מה את מעדיפה שהוא יגלה אחרי החתונה?

לא חייבת בדייט הראשון אך חובה לספר לפני האירוסין.

(חוץ מזה שהיום מחלות נפש זה כל כך נפוץ שכשקשר רציני אין ממש סיבה להסתיר ואולי זה יעזור לו לגלות לך שאולי גם לו יש קרובים כאלו).

אין כמעט משפחה שאין בה מישהו שסובל מאיה שהיא פסיכופתולוגיהבוזי נוזי

דיכאון או חרדה, הפרעת קשב, אנורקסיה וכו' וכו/.כך שמן הסתם המדוייט שלך מכיר מקרוב מישהו עם בעיה נפשית .

סכיופרניה נחשבת למחלה הקשה ביותר היות ועווית המציאות בה הוא הקשה ביותר. עם את אני מכירה הרבה מקרים של אנשים מתפקדים החולים בה. באמצעות טיפול תרופתי ופסיכולוגי, אפשר לעלות על דרך חיים של תפקוד.

 

המחלה גנטית, ובגלל שהיא כ"כ חמורה אני חושבת שמן הראוי כן לספר, כמובן כשהקשר כבר מבוסס דיו. אין צורך ללכת ולפר שמועות בפגישות ראשונות של גישוש.

 

 

החיסרון הוא היתרוןמוש
אני חושב שזאת טעות לפסול מראש הצעה רק על סמך מידע כזה.תפגשי אותו ותראי איזה אדם הוא,ואם הקשר ביניכם יתפתח, תוכלי גם לדבר אתו על החשש שלך ותראי כיצד הוא מגיב.אם הוא לא מתבייש בזה, ומוכן לדבר על זה בפתיחות זה יכול להעיד על עוצמה ורגישות. ובעיני לאדם כזה יש בשלות לחיים בכלל ולחיי נישואין בפרט.
זה לא נשמע כמו בעיה מולדת שליוותה אותו כל החייםאיל אחר

גם אם יכול להיות רקע גנטי, זה התפרץ בשלב מאוחר, בגלל שלא קיבל עזרה פסיכולוגית/פסיכיאטרית כשהבעיה היתה קטנה בהרבה. בצבא זה עשוי לקרות, בגלל שהטירונות מזמנת מצבי לחץ. 

גם אמי עברה התמוטטות בשנות העשרים לחייה, ומזה צמחה בעיה שמלווה אותה כל הזמן. מעולם לא ספרתי את זה בשידוכים. הכל ברוך ה' בסדר. מעולם לא שמעתי תלונות.

במקרה הזה ראוי לספר בשלב מאוחר, כשיש כבר קשר. לא לעשות מזה עניין כבר בהתחלה, כמו שכבר המליצו לך.   

נרשמתי לאתר כדי להגיב לשאלה הנל!!!!הדסה זו אסתר

חגית יקרה

כל הכבוד לך על העמידה האיתנה מול האמת המורכבת,

לגבי השאלה האם ואיך לספר לבחור פוטנציאלי...

כשמתמודדים עם מחלת נפש במשפחה, כל, אבל כל המשפחה מתמודדת!!!

כל אחד מגיב בדרך שלו למצב המורכב ולכן לדעתי (בעלת הנסיון לצערי!!!) 

המחלה של אחיך אינו "כרטיס הביקור" שלך אלא אם הופכת אותו להיות....

לפני את ניגשת לשלב התגליות לבחורים קודם כל עלייך לעשות חושבים איפה ההתמודדות תופסת אותך,

ואיך את מתמודדת עם זה, והכי חשוב לקבל כלים בכדי להתמודד עם הסיטואציה!

כמובן שאחיך סובל סבל שאין לתאר אך גם אתם בני השפחה חיים איתו בסרט הנ"ל...

הכי מומלץ לעשות זאת עם פסיכולוגית /יועצת שאת סומכת עליו/עליה,

 - שימי לב שמדובר במחלה ולכן לא אכבס לך מילים כגון "איש מקצוע"...

מחלת נפש אינה התמודדות כמו רגישות לגלוטן שאז המשפחה משנה תפריט... 

לא!!! מחלת נפש מתעתעת ומניפולטיבית והיא יכולה לפרק או לאחד משפחות...

מי שאמתית עם עצמה ופועלת מתוך מודעות למי שהיא ומשדרת התמודדות בשמחה ובכנות (וגם בוכה לעיתים!) יוצרת מסביבה חברים אמתיים המוכנים להיות שם בשבילה בשמחה ובמשבר,

לכשתכירי מישהו שנעים לך וטוב לך איתו עניין אחיך יעלה כחלק משיתוף מתוך פתיחות וקרבה,

המון המון אהבה והצלחה!

תודה לכולם על דברי טעם וחוכמה ותודה לך !!חגית11
דברים היוצאים מן נלב נכנסים אל הלה
דברים רגישים ופקחים, המשמחים את הלב והשכל.איל אחר


מסכן, מאחל לו בריאות איתנה.ammyy admin
תני את השם שלו.
נשמח להתפלל לרפואתו.
מנסיון אישי-לספרמוריה בשמחה
במשפחה המורחבת שלי יש הסטוריה של הפרעות נפש ועוד כל מני מחלות עם נטיות גנטיות לא נעימות וגם בצד של בעלי, לפני שהתחתנו ישבנו באחד הדייטים ובדקנו בחיוך מי מאיתנו מוריש לילדנו מטען יותר נפיץ והסיכום היה שבידיו של הבורא עם מה אנחנו וילדנו נתמודד ולנו נשאר להיות שמחים ובריאים בשבילהם. התגובה של בעלי והרגישות שלו אז הוכיחה את עצמה במבחן החיים וכיום אחרי התמודדיות שונות שהמשפחה שלי עברה הוא חלק משמעותי מהחוסן שלי ושל כל המשפחה.
את ובעלך נשמעים לי מקסימיםיהל
ובכללי אני מאוד מאמינה שזו גישה בריאה ונכונה. אשריכם.
מדהימים אתם. כל הכבוד. ammyy admin
שבשאולברששת
להגיד אבל לא מיד..אחרי פגישת שלישית
לספר כשהקשר יורד לפסים רצינייםמפתח הלב +אחרונה

ו... כן, זה מרתיע אנשים... אבל זו לא סיבה להרגיש נחות!

אל תהי צדיק הרבה או שזו דרך ארץ בסיסית?פתחתי ניקק

כשנושקים ל30 ויש כל מיני מחסומים מלהתחיל לצאת, ופונים לטיפול ועדיין לא עוזר..

תמיד יש את העצה הככ פשוטה (שנאמרה לי גם לפני 5,6,7 שנים) פשוט תצא לדייט אחד.

כך אומרים רבים ומוסיפים להצעה כל מיני ניסוחים זהים או קרובים - אתה לא אמור וצריך לחשוב על חתונה, זה רק דייט.. אתה לא מתחייב לאף אחת. עד שלא תנסה דייט אחד אתה לא תצא מהלוף הזה. אין הבדל בין לנסות דייט בגיל 20 ללנסות בגיל 30.  הרבה התחילו ככה. תמיד יש סיכוי קטן שאולי מכח הדייט תופתע לטובה ואולי המחשבות על מסוגלות לחתונה ישתנו..


ואני , שרחוק שנות אור מלהיות במקום רוחני טוב... מרגיש בכל זאת מין תחושה לא נעימה שיש צד שני בתמונה - ולא באלי לעשות צעד שייתכן ויהיה משמעותי על חשבון הזמן והכוחות שלה..


לא יודע אם זו עצת היצר או שאולי לפחות בזה אני צודק?

תהיה כנה ותתן לבחורה להחליטאני:)))))

יש לי חברה שהתארסה עכשיו והיא רחוקה מלהיות בשלה אבל ה' עוזר ויעזור.

כדי לצאת לדייט צריך חשק וסקרנות מינימלייםadvfb

אחרת באמת חבל בשביל שניכם.

להגיד "תצא" מהצד זה הכי קל וזה ממש שיטחי.

 

אפילו שמעתי ת"ח שאומר ש"דייטים מיותרים" זה בין הגורמים המשמעותיים לרווקות מאוחרת.

ככה אנשים נשחקים ואז שמגיע דייט עם בחורה מתאימה הם באים פחות בטוב.

לכל אחד יש את הכלים שלו שהוא בוחן בהם הצעות אם היא ההצעה מתאימה או לא.

כדאי מאוד לשכלל את הארגז כלים הזה שבוחן הצעות. זה מאוד משמעותי כדי לצלוח את הדרך.

 

נשמע שגם הכל מתערבב לך.. זה טבעי ונורמלי אבל כדאי לעשות סדר.

מצב רוחני לא טוב? יכול להיות. פעם ת"ח רציני (אחר) כתב לי שצדיקות היא לא תנאי לחתונה. הקב"ה לא התנה את העניין של הקמת משפחה ברמה רוחנית כזו אחרת. אבל אם באמת אתה לא מרוצה מהמצב הרוחני שלך - תגדל מזה. תעבוד על זה. קודם כל בשבילך. ממילא שתהיה יותר שלם עם עצמך זה בודאי ישפיע גם על מערכות יחסים ופיתוח קשר זוגי בע"ה.

 

צריך הרבה חיבור לרגש והרבה שכל כדי לבצע התבוננות עצמית ולראות מה כדאי.

ולא רק מה הכדאי לתווך הקרוב, אלא מה כדאי לפתח בתור שיטת עבודה עם העולם הזה של הפגישות.

תצא לדייט. אין בכלל שאלה.קעלעברימבאר
זה ייפתח לך המון.

אומר בתור אחד שדחה כמה שנים עד שיצא לדייטים

אם אתה בן 30 ואתה לא רוצהארץ השוקולד

ופנית לטיפול ועדיין לא עזר, אני מקווה שאתה לפחות מבין למה אתה לא רוצה וכדאי לשקול לחפש טיפול שיעזור.

נשמע קצת קיצוני שאין רצון בגיל 30

לעיתים זה פשוט פחד לקפוץ למים.קעלעברימבאר

פחד שחולף ברגע שקופצים

כעת שמתי לב שצריך קצת לדייק את הניסוחפתחתי ניקק

כתבתי שאני נמצא במקום רוחני לא טוב ונשמע שזאת הסיבה המרכזית בגינה אני לא יוצא. ובגללה אני מרגיש לא בנח מהבחורה.

אבל יותר התכונתי לומר שעל אף שאני לא צדיק בכל מיני תחומים, כאן ספציפית אני כן מרגיש שמתעורר בי הצד המוסרי/הצדיק שאומר אל תצא כדי לנסות/לחוות כי זה לא דרך ארץ לעשות זאת על חשבון הבחורה/הבחורות שתפגש איתם..

(וכאמור מאידך יש הרבה קולות שאומרים לי אין בזה משהו לא מוסרי... כפי שכתבי בהודעה המקורית..). 

אבל זה תמיד יקרה בחייםShandyאחרונה

כל אדם שתפגוש יוביל אותך למשהו שתסיק שתלמד ותהפוך את עצמך לטוה יותר

בין אם זה פגישה עם בחורה או או עובר אורח ברחוב

לפעמים יש שיעורים שאתנ צריך ללמוד וזה שאתה מנסה להתחמק מהם לא פותר את זה...

אתה לא יידע מה בורא עולם מנסה ללמד אותך בזה עד שאתה עובר את זה

מה שאני מתכוינת זה שנו אז מה אם כרגע אתנה לא חזק כמו שדמיינת

מי אמר שהיא בככל גם כזאת

אני גם מצטיירת לאנשים כדוסית ואני לא

אבל אני נותנת להם את הזכות לגלות את זה

אולי גם הם כאלה יש להם מין עטיפה מבויימת ובסוף הם כמוני?? ויש כאלה

וחטץ מזה בכללי

מלא מחפשים לאו דווקא מישהו כמוהם בדיוק באותה רמה רוחנית בול

יש שיעדיפו חזק יותר חזק פחות

וגם לכל אחד והיצרים/ נסיונות שלו

אז בכלל אין לך מה לשפוט את עצמך

לעבוד על עצמך תמיד צריך אם זה בא ממקום של הבנה ורצון להתקדמות

אם זה בא רק כי זה לא דייך ומה יגידו זה לא יחזיק


ועוד דבר אל תתן לפחדים שלך לנהל אותך

נכון אתה אומר יש םה משהו שהוא לא ואהבת לרעך וכו

אבל אתה צריך לצאת וזה חלק מהתטכנית שבורא עולם תכנן לך אז תבקש מננו לפני כל דייט

בורא עולם שלא יצא חס וחלילה  שפגעתי בה בכלל זה

וגם אם זה רצון ה' ורין מה לעשות לא כל מי שכנחנו יוצאים איתו תואם לנו או בא ממקום נקי

מה תגיד על אלה דיוצאים שניה אחרי שנפרדו רק כדי לעזור לעצמם לשכוח את אותו אחד אחת??

מקווה שאני הבנתי אותך ולא סטיתי מן הנושא...


אם זה לא קשור אז מחילה...


..שפלות רוח

אני חושב שנשתל לכולנו במח שבשביל לצאת צריך להיות "ראוי" או כל מיני שטויות והבלים כאלו, וגם אם נניח שהם נכונים ואמיתיים וצודקים, מי קובע מתי אני ראוי או מה הופך אותי לראוי? אגב אני מדבר על ראוי בכל גווניו(נפשית, פיזית, רוחנית, כלכלית).

זה קצת כמו מחסום מנטלי כזה שצריך לשבור, לא כמו שאמרו לך "פשוט תצא ויהיה בסדר" , אלא תבין שאין ראוי או לא ראוי יש מציאות והיא x y z, למה אתה מצמצם את בורא עולם לרמת ה"כרגע אני לא מרגיש ראוי" ? בלי לזלזל ברגש שלך חלילה, אבל אין איתנו יודע עד מה..

בזה שאתה בוחר לא לבזבז לבחורה את הזמן כי אתה מרגיש לא ראוי או לא במקום הנכון, אתה מבזבז לאשתך את הזמן, היא מחכה לך שתבוא לקחת אותה למה הזמן שלה לא חשוב ושל אחרות שעלולות להסתכל עליך עקום כן? כי אתה החלטת? כי מישהו אמר לך? יש בורא עולם שמנהל הכל, הוא לא ציווה עליך להיות מוכן הוא ציווה עליך להשתדל לנסות ולפעול..נפלת או התרסקת? נו נו..תקום ותמשיך הלאה, עצת היצר היא להתמרמר בייאוש ובדיכאון של "איך אני מתקדם אחרי שאני כזה גרוע" המחשבה הזאת שחרוטה לך בראש לגבי "אני מפחד לבזבז לה את הזמן" היא שקר וכזב והיא היא עצמה הסטרא אחרא בכבודו ובעצמו, אנחנו עושים את שמוטל עלינו..אם הצלחנו או לא זה לא משנה, משנה שפעלנו ואני מבין את המקום שממנו אתה מדבר פשוט אני מנסה שתבין שאין לו חשיבות והוא לא נצרך..לא כי מה שאתה מרגיש לא חשוב אלא אני חושב שאתה *חי* את מה שאתה מרגיש וזה מה שתוקע אותך ויש הבדל עצום.

לא סתם נאמר על צדיקים שליבם ברשותם-הכוונה שהרגש שמתבטא בלב, נמצא בידיים שלהם, כלומר גם אם חלילה הוא מרגיש עצבות, הוא לא "חי" אותה, הוא פשוט נמצא לידה, ומביט מלמעלה, זה מאוד עמוק אבל יש בזה המון אמת.

בטוח שמעת על המון סיפורי צדיקים שפגעו בהם וחס ושלום ביזו אותם והם היו בשלוות נפש, איך? כי ליבם ברשותם, ברגע שאתה נותן לרגש לנהל אותך כלומר "אני מרגיש לא נעים לבזבז לה את הזמן" זה עצת היצר גמורה. לדוגמא-אני מרגיש לא נעים להניח תפילין כי אני חוטא בחטאים חמורים-לאף אחד לא אכפת, קום תניח תפילין. אותו כנ"ל פה..אתה לא רוצה לבזבז לה את הזמן-לאף אחד לא אכפת, קום תתחתן.

מחילה על התקיפות בתשובה היא לא כלפיך חלילה היא כלפי התפיסה.

ובנימה אופטימית זו, לי נשמע באופן אישי שזה יושב על משהו אחר, והטיעון של "אני לא רוצה לבזבז לה את הזמן כי אני לא במקום רוחני טוב" הוא לא מה שמפריע, וגם אם כלפי חוץ נראה שכן, ממליץ בחום לבצע בירור פנימי עמוק למה ועל מה זה יושב אולי תופתע לגלות המון על עצמך וזה רק יקדם אותך

מלא בהצלחה דוד🙏

אכן הבהרתי בתגובה נוספת שזה לא בגלל זהפתחתי ניקק
וממש תודה על ההשקעה בהודעה.
לא נפשים פעם ראשונה כדי להתחתן.יהודי שואף לטוב

איזה פיל זה בחדר, איך אפשר להתקדם ככה?

נפגשים כדי להכיר בת ישראל נחמדה, ששמעת עליה דברים טובים ובאמת מסקרן אותך להכיר את הדמות המיוחדת הזו.

זו לענ"ד גם התועלת הכי גדולה בבירורים. לשמוע עליה פרטים טכניים וקצת על האישיות זה נחמד. אל תעצור! תן לחברה שלה לשפוך עליה שבחים, כמה היא טובה, נדיבת לב, שמחה לעזור ואידאליסטית באמת!  תן לה לספר על ההשקעה שלה במהלך שהיא מאמינה בו, על המאמץ שלה לעזור לחברה שזקוקה לכך, על האווירה הטובה שהיא משרה סביבה.

אם לא קיבלת מספיק חשק להכיר, תבקש מספר של חברה אחרת.

לא נפגשים בלי רצון להכיר. אבל רק להכיר. חתונה זה רחוק, זה לא צריך להיות ברקע בפגישה ראשונה.

אתה לא מבזבז לאף אחת את הזמן. כל אחת שיוצאת לפגישה, יוצאת לנסות ליצור קשר. זה לא לבדוק אם. הקשר קיים, אלא ליצור אותו (בעומק זה לזהות אם זו הנשמה שיועדה לי 40 יום קודם יצירת הוולד, אבל הדרך לבדוק את זה היא לראות אם נוצר קשר).

בקיצור, אני מציע לקפוץ למים. גם לי זה לקח זמן. זה לא פשוט, היו הרבה פחדים, אבל אחרי בירור ודיוק הפחדים ובניית תוכנית עבודה (בסיסית מאד) התחלתי ונרגעתי (אם כתבתי על זה פה בפורום. תוכל לקרוא כאן: דייט ראשון בחיים, חייב קצת עזרה, בעיקר בנות... | ערוץ 7 )

ה' יברך אותך. בהצלחה גדולה!

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאוודחדווית

חברה הכי טובה שלי מתחתנת

ואני כבר לא יכולה 

אני עדיין רווקה נכון לרגע זה..

אני לא יודעת מה הולך להיות אחרי החתונה שלה

עד כמה הקשר ישתנה

האם אני עדיין ירגיש קרובה אליה? או שכבר לא יהיה לנו את הביחד שלנו?

אולי כדאי פשוט לעזוב את החברות כי זה יהיה מידיי כואב??

האם היא עדיין צריכה אותי אחרי החתונה ? עדיין אני חשובה לה? היא עדיין חושבת עלי? 

איך זה מרגיש מהצד השני ,מהצד של מי שמתחתנת?
אני מרגישה אבודה לגמרי בעניין

 

 

 

מה פתאום אל תעזבי.Shandy
עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:55

עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:44

אני אענה לך ממבט של רווקה שחברות טובות שלה נשואות פלוס ילדה כל אחת

שתדעי שאני המקום הבטוח שלהן איתי הן מדברות על כל נושא כן גם על הזוגיות והילדה שלהן

זה כמה את באה פתוחה לשיחה איתן

זה שהיא אישה נשואה לא משנה אותה למישהי אחרת

היא אוהבת עדיין את אותו אוכל אותה מוזיקה ואותם בגדים

ושתדעי כן אולי בהתחלה היא תהיה עסוקה בבניה של הבית שלה אז פחות תהיה פנויה אבל היא רוצה אותך בחייה היא אוהבת אותך ותאהב תמיד תמיד יהיה לכן על מה לדבר תשתפו אחת את השניה בכל מני דברים לא חייב רק בחורים שנפגשת איתם או שיחות על הבעל יש מלא נושאים

תצאו לדייטים גם אתן

אל תשכחי שגם לה חדש הכל ואת העוגן השפוי והמוכר שלה

אם תעזבי אותה אז בכלל היא תהיה אבודה

נכון שיש כאלה שנעלמות לפעמים אבל הן חוזרות כי בעל הוא לא תחליף לחברה

וכמה שהוא אוהב אותה

הוא לא יבין כמוך ויקשיב 100 אחוז כמוך הוא לא אישה הוא בנוי אחרת

יש לו חסרונות שהם יתרונות גם

חח

קיצר אל תלחצי תשארי את

תתענייני בה אל תתרחקי מדי אבל גם אל תתאמצי יותר מדי גם

היא לא תוותר עלייך

אני אומרת לך מנסיון.

כל אישה צריכה חברה טובה בכל זמן

אם את תלכי ותעלמי ברור שהיא תמצא אחרת אבל זה מחוסר בררה כי ויתרת עליה

קיצר תנשמי עמוק תשמחי בחתונה שלה תחגגי כי את באמת שמחה בשבילה

ותמיד תשארי לצידה

תשלחי לה הודעות מדי פעם תגיבי על פוסטים שלה או משהו

אפילו תתקשרי אחרי השבע ברכות או מתי שנח לכן

אני נגיד חגגתי לה שבע ברכות ראשון יחד עם עוד חברה וכן אני רווקה והיינו בקשר כל הזמן כאילו אנחנו כדיין רווקות חח

ויאפ אני איתה בקשר מצויין ואני כמו דודה לבת שלה ( של כל אחת מהן יש לי 3 נשואות פלוס ילד.ה) ואני יוצאת איתן לאכול ולטייל ובאה אליהן חופשי שמסתדר לשנינו... או ישנתי אצלה שבעלה במילואים כי פחדה לישון לבד.

תמיד בחיים יהיה זמן שמתרחקים ומתקרבים

זה לא חייב להיות חתונה זה יכול להיות מעבר דירה או לימודים או מציאת עבודה

תמיד יש משהו משתנה זה שאתן לא באותו סטטוס לא משנה את האופי והחיבור שלכן


 

ונ.ב הזאת שהכי קרובה אלי  כמו אחותי (טוב נו 8 שנים זה כבר יותר מחברה חח )אפילו התקשרה אליי שהיחתה בחדר לידה לעדכן אותי שהיא הולכת ללדת


 

 

וןאן את נשמעת ממש מיוחדתתפוחית 1
תודה לה'.Shandy

 כי זה היה חשוב לי.

שמשהו חשוב לך ואת אוהבת את לא מוותרת😊

ותמיד תמצאי דרך להיות בסביבה.

וכנל גם עליהם

אני לא היחידה שמבקשת את הקשר

הן שואולות אם אפשר לצאת להליכה

לקפוץ אליהן לארוחת ערב כי הבעל באירוע או בעבודה

שאת פתוחה ונגישה אז גם הן מחזירות ככה בחזרה

תודה לה' עליהן

למה נראה לך? כאילו תודה אבל איך את רואה את זה?חדווית
וכן גם אותי זה הפחיד. אבל לא וויתרתי.Shandy

ושתדעי שהקשר הכי טוב וחזק שלי זה עם החברות הטובות שהתחתנו כי הוא נשאר כמעט אותו דבר כמעט.

הרווקות  כמוני זה סבבה והכל אבל גם הן בעולם שלהן של הלימודים השירות או מה שזה לא יהיה

כמו שכבר אמרתי לא רק חתונה מנתקת קשרים חח

זה כל דבר בחיים השאלה כמה את נלחמת ורוצה בקשר

עוד שאלה בענייןחדווית

תודה על התשובה שלך,

כן אשמח לשמוע איך עברת את התקופה שמבחינתי הכי מאתגרת -החודש הראשון אחרי החתונה.

אני יודעת שבסוף נתרגל לחברות קצת שונה

אבל איך עוברים את ההר הזה?

אני צריכה כלים.


אז ככהShandy

כן היה לי מוזר בשבוע הראשון טיפה

למרות שהן הפתיעו והתקשרו בעצמן שהבעל היה בתפילה - את יודעת להיות לבד בבית לא תמיד נעים וגם הן עדיין נבוכות מכל הקטע וצריכות לפכמים תמיכה ..

אל תצפי שלא תתאכזבי אבל לי זה קרה

הן אפילו שלחו תמונות מהנסיעה לשבע ברכות שלהן ביחד.

אז זה עזר לי מעט

הייתה אחת שנעלמה לי לתקופה של חודש חודש וחצי כזה אבל אני כתבתי לה הודעות בוואצפ

שאלתי לשלומם

התעניינתי בכללי איפה היא עושה שבת

וגם מה היא הכינה לו חח ואיך היא מסתדרת בכללי במטבח כביסה וכו ( נגיד אני טובה בכביסה אז אחת מהן שיודעת את זה הרגישה בנח לשאול אותי במקום את אמא שלה)


 

מה עוד ?

יצאתי עם אחרות גם לא תליתי את כל הקשר החברתי בה.ן אני שמרתי על קשר גם עם רווקות / נשואות אחרות אז בזמן הזה שרציתי לדבר/ אוזן קשבת או לצאת למסעדה, הליכה היה לי עם מי

וגם זה ביה זמן לעצמי כי פתאום מיום שאת עוזרת לה בקניות/ בפלאפון איתה/ עוזרת לה בדירה לארגן נביה לך יום ריק

אז חזרתי לקרוא מלא

לטייל לבדי בים

לעשות איפוס בחדר

להשקיע בדברים שטיפה נדחקו הצידה כי החברות הייתה ממש במרכז

ותמיד תמיד תשנני ותדמייני אותה חוזרת

אל תוותרתי

אם תוותרי היא תרגיש והקשר לא יחזור כמו קודם או יחזור בכלל


 

באמת תקחי לכצמך את הזמן הזה

תפתחי את עצמך תעשי דברים שאת בעצמך אוהבת לשם שינוי

העולן שלך ענק ומלא בדברים שלא קשורים רק אליה

והיא תחזור והקשר יהיה יותר מעניין כי יהיה לכן על מה לספר ותאמיני לי שהיא תספר

ותאמר שהיית חסרה לה

אגב הן מקבלות בהדרכה שהבעל במקום הראשון

וזה נכון אז לא נח להן לחייג למרות שרוצות

) לא מכבד חדבר עם חברה לפחות בהתחלה שהבעל בבית. כאילו זה התעלמות ממנו😅... איר כך זה עובר מעט אבל כן נשאר כי אחרי הכל זה הזמן הזוגי שלהם והזמן לבנות את הבית אבל אל תדאגי תמיד יהיה דרך אם לא שיחה אז הודעות או םגישה באיזה בוקר)

אני כן יגיד שהמינון יורד וזה לא שיחה כל יום

אבל הקשר נמשך ומתחזק ודווקא עם יותר אמון

יש עוד שאלה או משהו

לא יודעת אם נגעתי בהכל

אבלזה בערך

וכן גם אני פחדתי ואפילו בכיתי

אבל לא וויתקתי אמרתי לעצמי אין סיכוי שהן נעלמות לי

אז השארתי עקבות וסימנים שאני פה והן חזרו ובגדול🥰

 

וכן תדברי איתה על זה שחשוב לך שהיא תחזור ותגידי לה שאת תמיד בשבילה בכל נושא ובכל זמן שמתאםשר גם אותה זה ירגיע

ותאמיני לי שהיא תודה בזה בעצמה

 

 

חברות כמוך זה מתנהרקאני

ומצטרפת לכל מילה שאמרת

דווקא מהצד של הנשואה עם החברה הרווקה

יש לי חברה ואנחנו בקשר מצויין

ממש כמו שתיארת 

וזו מתנה ענקית

כן יש תקופות שפחות בקשר אבל לא רק בגללי

גם לה יש תקופות עמוסות ואין זמן

אבל בגדול בעל לא מספק את הצורך בחברה

 

תודה. הן מתנה בשבילי גם אז אני לא מוותרת🥰Shandy
זה באמת קשה וכואבתפוחית 1

ממה שאני חוותי (רווקה כרגע) זה תלןי בשתיכן.

לרוב הקשר חוזר אחרי תקופה

ואם זה יברןת ממש טובוצ אז הגיוני שימשיך ישר ולא תהיה את ההפסקה הזו.

אגב כמו כל דבר גם על זה אפשר לדבר..

לדעתי חבל לוותר מראש.

לרוב הצורך הוא הדדי. 

>>ברוקולי

 

זה לא כיף, 

תזכרי שחברות אמיתית היא כזו שיכולה לשרוד שינויים. 

בחיים יש כל מיני שינויים 

החברות לא נשארת אותה חברות כמו שהיה בימי התיכון למשל. 

 

תזכרי שהאיש שלה יהיה במקום הראשון. 

זה ממש לא סותר שהיא צריכה ותשמח גם בחברות שלה. 

רק שני הצדדים צריכים לזכור שהקשר מקבל גוון אחר.. 

 

ממליצה לך למצוא עוגנים שיעזרו לך קצת להרגיע את התקופה

ובעזרת ה' היא תשמח בשמחתך גם בקרוב 

לעזוב את החברות? כי טוב לה?הפי

אם יש משהו שאמא שלי לימדה אותי לשמוח באמת בשמחת האחר .. ותאמיני לי שה' ניסה אותי

תשמחי במה שיש לך

את בריאה? תודי על זה

את רווקה? נכון כואב לך במקום מסויים אבל תודי גם על זה .

גם אם הלב לא מרגיש שצריך להודות על זה תודי על זה

את יכולה לתת מקום לכל רגש אבל לקנאה.. לא אחותי זה רגש שקרן

 

כמובן הכל זה המלצה .. כותבת לך כאילו את חברה 

זה לא הקנאהחדווית

זה לא שאני מקנאה,

תאמת שאני הכי שמחה בשבילה, וגאה בה שהגיע לשלב הזה

העניין שמאתגר לי זה פתאום הלבד פתאום לא בטוחה בקשר,אני מרגישה שזה רועד

פתאום אני לא בטוחה שהיא רוצה אותי ,לא בטוחה עד כמה אני חשובה ,מאתגר שאני לא יכולה להתקשר או לצאת איתה סתם (כי היא צריכה להיות עם בעלה)

הבנת?

ואני לא באמת יעזוב 

רק השאלה איך להתמודד

קשר אמור להיות הדדיהפי

הגיוני שאם היא התארסה אז יהיה לה יותר מאתגר למצוא זמן אבל גם שם.. דווקא חברות שלי היו צריכות יותר עזרה ועידוד הזמן הזה של חתונה לא פשוט בכלל.. מה שכן את צריכה לשים לב לא להיות בזה מאה אחוז מושקעת יש גם את החיים שלך .. תעשי לעצמך טוב .

נניח קניתי לחברה מתנה האירוסין קניתי גם לי מתנה (: חח 

דווקא שם הקשר שלנו התחזק והם העריכו את הקשר שלנו יותר

 

..

תראי יש בנות שלוקחות את זה למאה אחוז עם הבעל .. ולא משאירות זמן לקשר עם שאר העולם ..

להגיד לך שזה בריא בכלל לא אבל זה שלהן..

עם בנות כאלה את לא רוצה להיות בקשר

האם זה מאכזב? כן 

האם זה אומר שהיא תהיה כזו?? ממש לא

מובן כל כךלא יודעתת

לי זה קרה כשהחברה הכי טובה ואחות קרובה התחתנו באותו חודש..

זה לגמרי מייצר ריק בלב וחוסר ביטחון בקשר,

אבל קודם כל טוב שאת מודעת..

מה שלי עזר-לחזק קשרים אחרים,להיות בעשייה,כן להמשיך להשקיע בקשר ולהראות שהיא חשובה לך.

וגם להתבאס אבל להבין שהקשר לא נעלם פשוט השתנה,ואחרי כמה זמן יווצר יותר איזון והיא תצליח לתת ולהשקיע גם היא בקשר בע"ה.

בהצלחה!

תדעי לך שזה הכי מובן בעולם!!advfb

נראה לך שיש ביניכם קשר שמאפשר לדבר על הנושא?

נשמע שאת חוששת בעיקר על הקשר, פחות הראת בהודעה מוטיב של קנאה (שגם הוא הכי לגיטימי שבעולם).. זה העניין?

נכוןחדווית

כן, זה באמת פחות הקנאה

זה יותר שמאתגר לי שמשתנה קשר שהיה מאווד חלק מחיי היום יום שלי וחלק גדול בחיים שלי ושאני לא יודעת איך הוא ישתנה

ברור שדיברתי איתה על זה . אבל תכלס זה לא עוזר כי תכלס המציאות מאתגרת...

הרבה תפילותadvfb

אין יותר מדי מה להגיד לך..

בתחילת הדרך בגיל 20 היה לי חבר טוב שהתחתן וזה היה משבר מאוד חזק אצלי.

מיישרים קו למציאות הלא נעימה וממשיכים הלאה. נראה לי העיקר לפתח תקווה שיהיו עוד מערכות יחסים משמעותיות. להכנס לקבוצת שווים אם אפשר, זה מאוד חשוב.

נכון.Shandyאחרונה
איך מעוררים רצון להתחתן?Shandy

יש רצון לזוגיות ואהבה זה טבוע בבנו מאז ומתמיד ואצל בנות רואים את זה כבר מגיל 12 אנחנו חולמות על חתונה ועל הבעל

מעבירות בראש שמות ומשוות מה הכי מתחרז ואיזה שם משפחה היא מקווה בחיים לא לקבל🤣😂

קיצר אנחנו גדלים עם זה ושמגיע הרגע לצאת אז בכלל הרגש בשמיים וכו

יש כאלה שפשוט הרצון הזה מודחק להם הצידה בגלל עבודה ולימודים זה לא שהם לא רוצים פשוט כרגע לא מתאים.

יש כאלה שזה מפחיד אותם ומלחיץ וחושבים שהם לא בשלים אבל עדין הם רוצים.

אבל מה עם כאלה שפשוט לא מרגישים את זה

הם לא מפחדים. הם לא דוחקים. הם אפילו מנסים.

הם יוצאים. אבל זה לא מתקדם כי הם גילו שאין בהם רצון לזה...

איך מעוררים רצון להתחתן אצל מישהו

הם הכי שמחים שאחרים סוגרים ווארט אלא שרוקדים הכי הרבה ועושים הכי שמח בחתונות של אחרים

אבל לא מצליחים לדמיין את עצמם בשלהם...


 

לשלוח אותם למאמן.ת לחתונה זה רעיון שישבו עליו אבל מה עוד

איך אפשר לעודד לרצות את זה.

ו

מה השורש של חוסר הרצון לדעתך?זיויק
תלישותאמה לעם קדוש

לקח לי זמן להבין 

להפנים

שוב

שאפשר להיות בין אנשים

ועדיין להיות בודדה.


 

לקח לי זמן להגדיר לעצמי מחדש-

אני לא פה ולא שם

כבר לא בחברת הצעירים הסוערים

ועוד לא עם אלה היושבים זוגות זוגות


 

ויודעת

אני מוקפת אהבה

באמת.


 

משפחה

חברות

לימודים


 

ועדיין

אתה, איפה אתה?


 

מחכה לך בסוף כל יום

כשהחושך יורד

וכולם מתכנסים איש אל ביתו.

מחכה לשתף אותך איזה דיבור שדיבר אליי הלב שלי היום.


 

מחכה לחגים של יחד

לשבתות של נחת.

בלי לחפש איפה להתארח או לבשל לעצמי, שוב.


 

מחכה לדעת שיש מי שרואה אותי ושמח בי,

ככה.

בדיוק כמו שאני.


 

מחכה לך

אולי היום תדפוק על מפתני?

אמן! את מוכנה לפתוח לו?אני:)))))
רק שיבואאמה לעם קדוש
אמן אמן אמן!advfbאחרונה
"עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה"יהודי שואף לטוב

קיבלת הצעה, נשמע מעולה. בירורים, כמה דברים טובים. באמת, מעניין לפגוש את זו שכל הטוב הזה מסופר עליה. מעריך אותה עוד לפני היכרות ראשונית. טלפון, וואלה, היא בראש טוב, זורמת עם המקום שתמצא, לא מתוך ביישנות אלא מתוך בגרות וכבוד. כיף.

השקעת. מצאת מקום, מזג אויר שיבש, התאמצת ומצאת מקום אחר, קרוב לה אבל לא בין החברות. מקום נוח בלי חשש ייחוד. נסעת שעה. היה נהדר.

איכשהו היא הצליחה לפתוח שיחה זורמת בלי היכרות בסיסית, רק אחרי שעה היא ביקשה לשמוע פרטים בסיסיים, כי היא באמת לא שמעה כלום. פשוט דיברתם. וזה לא כי סתם קשקשתם. גם, אבל גם היה דייט 'עיון'. תחושות, מניעים, הגדרות חדשות שגילית על עצמך, והיא הצליחה לנתב אותך אליהן בטוב טעם ודעת. היא גם שיתפה וסיפרה. היא באמת מעניינת, ומוציאה ממך את המיטב. הרגשת אמיתי וחופשי.

אחרי שעתיים היא אומרת שהיא צריכה להתחיל לזוז. היא לא מתחמקת, יש לה לו"ז, דיברתם על זה כבר. פשוט לא שמת לב שעברו שעתיים. איך עברו? היה כ"כ כיף, הזמן עבר מהר. לא חותכים מיד. מתחילים להתקפל וממשיכים בשיחה עד הרכב. נפרדים לשלום ומסכמים לדבר בבוקר למחרת.

בדרך עוצר בצד. מחשבות. היה כיף. ממש. אף פעם לא היה לך ככה. היא מעניינת. עושה רשימה. מה מסקרן אותך, מה עוד רוצה לשאול אותה, מה עוד רוצה לשמוע או לשתף. מה אפשר לשפר בהתנהלות, איזה מקום יתאים לפגישה שנקבע מחר בטלפון. להגיע מוכן.

מגיע. חבר טוב מתעניין. משתף בשמחה.

אחרי שעה הודעה. מחילה שזה בהודעה, יש עיסוקים. לא מתאים לי. תודה.

מה עכשיו. איך מתקדמים.

אבל זו היא.

איך רודפים.

קודם כל לעזוב. נגיב עוד כמה שעות. נעכל ונחשוב.

הודעה קצרה. תודה על המאמץ, אם יש משהו להעיר או להאיר אשמח.

נהנתי מההשקעה, היה מקום מעולה. היה כיף. יכולת להיות יותר מתעניין.

את צודקת. אני רגיל להיות בעמדה של מדובב. פתאום שיחה פעילה. זה כיף, הייתי קצת בשוק, בעמדה של מספק תשובות. האמת שגם כתבתי לעצמי כבר בדרך אחרי שנפרדנו.

מעריכה מאד. לא מתאים לי.

מקבל. תודה על הכל.

אבל איך ממשיכים?

לילה קשה. קצר מאד.

למחרת, השדכן, דמות מוערכת, קרוב משפחה שלה, פונה ואומר שדיבר איתו, לדעתו לא הצגתי את עצמי נכון. מדברים קצת. נשמע שהיא נתפסה על נקודה לא מהותית. חבל.

לא מבקש. הוא אומר בעצמו שהוא לא מתייאש.

עוד יום שהיא בראש. עוד לילה. הרי הוא מטפל בזה. זה יכול לחזור.

למחרת הוא אומר שהוא מרים ידיים.

להרים גם?

אבל זו היא!

מישהו שואל אם פנוי.

לא יודע.

אני פנוי?

אין מישהי שטוענת בעלות..

אבל אני ממש לא פנוי.

שבוע שהיא מפריעה בתפילות ובלימוד. בעשייה יש קצת מנוחה ממנה. משתדל לסלק אותה, לפעמים גם מצליח. ואני לא בטוח שאני רוצה בכלל לסלק. להפנים כבר. היה ונגמר. מה נגמר? מי נגמר. אני.

הצעה אחרת. נשמע טוב, באה מ3 כיוונים במקביל, בלי תיאום. דמויות שמכירות אותי.

בירורים, שוב, נשמע מעולה.

אבל אני פנוי?

בסדר, ננסה. אין הרבה חשק, קשה לחשוב על להיפגש ככה. אבל חייב להמשיך.

באסה. היא לא רוצה.

מזל. היא לא רוצה.

הצעה נוספת. בירורים. שומע דברים טובים. אבל הכל טפל. איך אפשר להתחיל ככה? בינתיים לא.


וזו רק פגישה אחת. מה עוברים אנשים.

ירחם ה'.


"אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת, ומה הוא בודק קנקנים יפים, שאפלו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו נשבר, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים" (בראשית רבה לד, ב)

"עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה"

וואו. איזה דבר זהנקדימון

הכתיבה מכניסה אותנו ממש פנימה.

אין לי עצות טובות לתת, אבל מזדהה

אבל שלא תהיה טעות - היא עושה נכון.מי האיש? הח"ח!

וצריך שתקבל שהיא עושה נכון. ובהגיע הרגע, והוא יגיע, גם אתה כך תעשה וזה נכון.
איבחת גרזן. מכה אחת. מאצ'טה. בלי נקיפות המצפון המיותרות. וזה הנכון.

מסכים, זה כואב מאודארץ השוקולד

אבל אם צד אחד חושב שנכון להיפרד אז כנראה נכון להיפרד וצריך להיות ברור שנפרדים.

אפשר לקחת תקופה לחשוב בנושא גם, אבל כאשר מחליטים להיפרד הפרידה ברורה.

איזו תגובה מתוקה.נחלת
כואב מאודאנימה

אבל בלתי נמנע

איפה שיש סיכוי יש סיכון, וכשפותחים את הלב לאהבה נכנסים למצב פגיע.



בעזרת ה' הזמן יעבור והכאב ישכח והמסע שלך ימשיך למקומות חדשים וטובים.



לא חושבת שלזה התכוונת, אבל המסר העיקרי שאני לוקחת ממה שכתבת זה שתמיד עדיף לשקף את הרגשות והכוונות שלי ולא לטייח בחביבות. אם לא נחמד לי לא להיות נחמדה וזורמת במיוחד

בזמן האחרון קרה לי יותר מידי, היום הייתה לי הברקהintuscrepidam
עבר עריכה על ידי intuscrepidam בתאריך ט' בסיוון תשפ"ו 2:38

אבל אני כנראה לא אתעמק בה מספיק עד שבת.

אבל אני אשלח לך הודעה בפרטי מעניין אותי לשמוע אותך על הנושא.

בינתיים, כמה חכם ותורני אתה לדעתך?

17 כזה, קצת לפה קצת לשם.יהודי שואף לטוב
לא יודע איך יוצאים מזהשפלות רוח
אצלי זאת הייתה תקופה מאוד מאוד ארוכה(הרבה הרבה מעל שבוע) ועד היום יש מחשבות פה ושם, כשאני מתעסק בזה זה כואב, וכשאני בעשיה לשם עשיה זה לא פותר כלום כי אחרי שהעשיה נגמרת אז הכל חוזר, אבל שמתי לב שכשאני בעשיה לדבר גדול יותר ובנוסף מכניס המון חיוביות והמון מחשבות טובות על עצמי ועל איפה שאני רוצה להגיע וממש מדמיין את עצמי שם ורואה את זה ברור כשמש, זה מעין ניצחון קטן שעוד לא הגיע אבל זה מאוד עוזר ממליץ בחום לנסות.
אהבה, קודם כל לעצמי. כי אם אין אני לי מי לינחלת

גם לא היא. אני בלי קשר אהוב, חשוב, מתוק....

ווואי. רק להגיד שקראתי בנשימה אחתאמה לעם קדוש

הצלחת ממש להעביר אותי דרך הסיפור.

כואב.

מתפללת שתמצא כח להמשיך במסע, ובקרוב למצוא.

כל כך אמיתי. קצת (הרבה?) כואב. מוכר. עובר. תבוא זונחלת

שלך וזה יהיה פתאום כל כך שלך. וכל כך ברור. ישועת השם...

הכתיבה... מרגישים ממש את הלב.אשר ברא
וואו באמת קשוח!ארץזיתשמןודבשאחרונה

כתבת יפה- הלא נעלה וירשנו אותה. בסוף זה יבוא.

ואתה לא צריך להתפשר על מישהי שרוצה אותך ומקבלת אותך כמו שאתה, טוב שזה קרה מוקדם. היא כנראה לא בשבילך

עוד אחתאנונימיכלשהו

משחק לרווקים מבוגרים המבוסס על “20 שאלות”,
רק שבפועל צריך שתיים. כי כולם כבר מכירים את כולן.


איך משחקים:
מקריאים כרטיס משודכת:
“בת 31, עמוקה, שמחה, מחפשת בית של תורה, אוהבת אנשים ותהליכים.”


מותר לשאול עד שתי שאלות.
למשל:
“זאת ההיא שכתבה ‘לא שטחית’ חמש פעמים בכרטיס?”
“זו לא זאת ש’זורמת’ אבל רק על בוגר ישיבה גבוהה, גבוה, קליל, עמוק ומצחיק?”


מטרת המשחק:
לזהות מי המשודכת לפני שנגמרות שתי השאלות.
 

איך מנצחים:

אין מנצחים כאן.

 

נמאס לי לגור אצל ההורים אבל אני לא יודע איפה ישאולי1

דירות שותפים לחבר'ה בוגרי ישיבות גבוהות.. מישהו יש המלצה?

למה חשוב לך לגור עם בוגרי ישיבה גבוהה?פשוט אני..

אני לא יודע בדיוק בן כמה אתה ומה אתה עושה בימים אלה,

אבל בגדול בדירת שותפים אתה לא מחפש אהבה גדולה וחיבור נשמות, אלא אנשים סבבה ולא בלתי נסבלים...

אם במקרה הם יהפכו להיות חברים שלך, זה בונוס נחמד אבל לא חובה.

 

 

אני מחפש משהו שכן יתן כיוון יותר חברותיאולי1
בקרית משה אני יודעת על כמה דירותברוקוליאחרונה
לבבות נשבריםש.א.צ

בס"ד

לבבות נשברים, חלומות מתנפצים, אותיות פורחות באוויר

דיבורים, סיפורים, קשרים עמוקים, מתנפצים כגלים על הסלעים המשוננים.

דמיונות, הרפתקאות, חוויות משותפות הולכות לאיבוד. 

גלגלים מפונצ'רים, מפרשים מרוקנים. חבילות טישו ריקות. לילות לבנים. עיינים אדומות.

תחושת נבגדות. אי אמון באדם. הוצאות כספיות שהלכו סתם. אין עתיד. על העבר עדיף שלא לחשוב.

קרח מכאן ומכאן. אבוד. אין תקוות. לא הועילו הפשרות.

כל ההדרכות, כל המחשבות, שעות של דיבורים והתיעצויות. האם לא היה כאן משהו אמיתי?
ובאמת כבר חשבתי שמצאתי את בת זוגי! הקרקע כבר הייתה יציבה. הכל היה מוכן. הייתכן שהכל פתאום נגמר? ככה סתם? מדוע? האם אינני טוב? נחיתה קשה על רצפה קרה. הלב מסרב להאמין. כל רגע נראה פתאום נצח נצחים. עדיף כבר לישון לנצח. לא לראות אור יום. להתחפר עמוק בתוך המגנן והמסתור. אולי יום אחד תציץ אלי עוד קרן שמש שתתן  תקווה למציאות קצת אחרת. למקום בו אמון ושלווה נפגשים למקום בו השמחה טבועה בלבבות האנשים. למקום בו אין עוד צער ומכאוב. למקום בו אאמין שיהיה יותר טוב. למקום בו אנשים יפסיקו לספר לשון הרע. ליום בו תגיע כבר

הגאולה.

(נכתב מלבי בעקבות כמה סיפורים של חברים וקרובי משפחה שביטלו אירוסין/התגרשו אחרי כמה חודשים)

שושיאדיתאחרונה

עצוב...

אולי יעניין אותך