כל דבר חריג מצריך דיון לפני ההחלטה הגורלית. אבל לא בנושא הזה.

זה זוגיות! אתם 2 שהם כמו 1,

הבעיות שלו הן הבעיות שלה גם!

אם הוא מכבד אותה ואוהב אותה, ורוצה להתגבר על זה ולהשאר איתה, הוא צריך לספר לה על זה.

היא תבחר מה לעשות עם המידע הזה.

רב אחד שאני מכירה, שהוא גם ר"מ וגם יועץ והכל, סיפר לנו שהיו אצלו הרבה זוגות שהתמודדו עם זה, ורק הזוגות שהנשים שיתפו פעולה עם הטיפול והיו חלק מההתמודדות ועזרו לבעל שלהן - הצליחו גם להתגבר על זה ונשארו ביחד ואפילו באושר.

וכשרק הגבר הגיע, היו מקרים שזה לא עזר כי הוא הרגיש ריחוק מהאישה.

חוצמזה, שזה עניין שקשור מאוד לזוגיות שלהם. לפעמים כשהזוגיות לא טובה אז הדבר הזה קורה. וזוגיות זה עבודה של שני הצדדים.

על המקרים הקשים לא לדבר? ועל הפחות קשים כן?

בכל מקרה, זה כן חשוב לשתף את האישה, נכון שיש דברים שהם קשורים רק לגבר והוא לא תמיד חייב את העזרה שלה. אבל יש מקרים ששיתוף רק יכול להועיל

כשמתחילים לדבר על חתונה ברצינות, לקראת הצעה כשהקשר כבר יציב מספיק, וכמובן כמובן אם כבר נשואים

אין טעם לשתף אותן בנושאים הללו.. זה רק יעכיר את האווירה הנעימה שאמורה להיות... וחוצמזהה- בשביל מה להכניס אותה לסיוט הזה? אני חושב שזה פשוט עוול !!

קשה לך עם זה? תתמודד לבד! תתפלל, תעבוד על עצמך, תנסה להיות יצרני וכו'.. ברור שאין פה 100% אבל אין מה לעשות..

פשוט מזעזעת אותי המחשבה של לדבר עם מישהי על העניין הזה ( בנישואין ,וק"ו אחרי כן ).. אני חושב שזה הדבר הכי פוגע ומעליב ואפשר לעשות לבחורה!! לדעתי יש דברים שהשתיקה יפה להן!!!

מצטער מהצד הנשי פה.. אבל לא כל דבר צריך לשתף ולספר...זו התמודדות לא פשוטה שלצערנו הרבה חווים אותה - מי יותר מי פחות, אבל שוב לא צריך לנפח את העניין ולעשות ממנו פיל.. שהאדם יעבוד עם עצמו ויתקדם לאט לאט..

באמת שאני חושב שיש דברים בין בני זוג שלא תמיד צריך לספר. ... עצם הדיבור על זה רק מעצים וגורם לזה להתייחס כאילו יש פה משהו שאנחנו לא יודעים מה לעשות איתו (שגם אם זה באמת המצב- זו לא דרך הפתרון)...

ואלו שלא - הם אלו שצריכים לדאוג שמה יש להם בעיה.

ובכל התמודדות - יש עליות ויש ירידות. אני מסכים לגמרי שלא נכון לשתף בעיצומה של התמודדות, אבל עם זאת חשוב באופן כללי שנשים תהיינה מודעות להתמודדות של גברים. הכרת ההבדלים בתחום הזה משני הצדדים זה באופן כללי זו הכנה חשובה ונצרכת לחיי הנישואין.

השוני החיצוני שבין גבר לאשה ברור לכולם אך בנפש ישנם הטועים לחשוב שהשוני הוא לא כ"כ גדול אך באמת יש שוני עצום בהתמודדויות, בצורת חשיבה ובכלל בדרך עבודת הנפש. לדעתי אין לנשים יכולת להבין את גודל היצר הזה וגודל ההתמודדות איתו- א"א להבין בשכל מה זה יצר כי הוא לא שכלי ואם היינו רק שכליים כנראה שגם הנשים שלנו לא היו מעניינות אותנו(ראה ערך שחכמים ביטלו את יצר העריות) ומשום כך אין סיבה בעולם לספר לאשה לא לפני חתונה ולא לאחריה- זה רק יזיק!! היא תסתכל עליך כמו על בהמה ולא תבין אותך ומשם הדרך לפירוד קרובה ל"ע.. מי שמתמודד בזה יספר לרב שלו או לחבר טוב למי שיודע מהי התמודדות כזו וגם יודע יותר איך לעזור לך.. ולכם הבנות כדאי שתוציאו את עצמכם מהעניין הזה ותסמכו על הבעלים שלכם שהם מצליחים להתמודד עם זה ואל תחשבו שאתם צריכות להיות הפורקן של הגבר אלא עזר.. "איבר קטן יש לו לאדם משביעו רעב מרעיבו שבע" בהצלחה לכולם!!

לא מזלזול ח"ו!! אלא מהבנת השוני וההבדל בין במינים... גבר הוא לא אישה ואישה היא לא גבר- אני יודע שכיום זה לא כ"כ פוליקטיקורקט אבל זו האמת!!!

ישנם דברים שעם כל הכבוד אשתי לא תהיה שותפה להן.. בגלל ההערכה שלי כלפיה וההבנה במקומה ותפקידה- לא אחשוף אותה לדברים שעלולים להוות נזק בקשר שלנו.

 זו אחריות שלי בתור מנהיג ומוביל הבית.

avl ze chamod becoel mekre  

תמונות יכולות לעלות מכל מיני סיבות ולא רק בגלל זה.....

אז עדיף שישמור את זה בסוד והזוגיות תפגע?

לא שייך לדבר על נושא כזה עם בחורה.  וגם בנישואין - לא תמיד טוב. מה גם שזה אולי לא יהיה רלוונטי אז. כך שחבל לדון תיאורטית כעת.

כן, והיא יכולה להיות גם בין האדם לבין עצמו.

כאשר זה הופך להיות כפייתי, ודוחק הצידה תחומי חיים אחרים, כאשר נוצר איזה שהוא מעגל ממלכד שהאדם אינו יכול להיחלץ ממנו בכוחות עצמו - זו התמכרות.

והראייה - שכאשר אנשים שמנסים במשך עשורים להיחלץ ולא מצליחים, פעמים רבות ברגע אחד המצב שלהם משתנה מאוד לטובה, עם הפגישה בטיפול מתאים.

טוב שהעלית את העניין, כי חשבתי שאחרי הדיונים האחרונים כאן, כולם מכירים את המושג "מכור לתאווה".

דיברנו על דברים שאנחנו מרגישים שמעכבים רגשית את הקשר - כי משהו עיכב - והיה לי חשש רציני שההתמודדות עם היצר משחקת תפקיד בעניין. אני לא יודע עד כמה זה הבהיל אותה, אבל היא ידעה לנהל את זה.

עשו טובה גדולה לעצמכם ולנשים שלכם ו-- תהיו גברים!! אין פגיעה יותר גדולה מזו!! תעבדו על עצמכם/ תבכו/ תתפללו/ תלמדו תורה/ תתייעצו עם ת"ח- אבל אנא ממכם אל תשתפו את נשותיכם!! זה נכון לא שייך ולא בריא!!

לא חסר זוגות שמתמודדים עם הקושי הזה ביחד ולא הגבר עם עצמו - וזהו רק עושה להם טוב יותר

יש כאלה שההתמודדות שלהם היא בגדר הנורמאלי ויש כאלה שזה בעיה רצינית אצלם.. כמו שיהיה מישהו שכועס לעיתים רחוקות ויהיה מישהו שאצלו הכעס הוא בעיה רצינית, שכל דבר קטן מכעיס אותו.

אני לא מאשימה. כל אחד וההתמודדויות שלו שה' נתן לו. ומלבד יחידי סגולה, לכולם יש בעיות והתמודדויות קשות, כל אחד וענייניו. (מי שטוען שאין לו, אז יש לו בעיה רצינית במודעות עצמית). 

כשאדם סתם משתף בבעיה, מבלי לדעת איך לשתף, זה יכול לגרום נזקים בלתי הפיכים. אבל כשהוא עושה את זה נכון, בהתייעצות עם בעלי ניסיון, זה יכול להביא את הקשר למקום נכון וטוב יותר.

בתכנית 12 הצעדים שאני משתתף בה, מאוד מזהירים שלא לשתף בתחילת הדרך, אלא רק לאחר תקופה של נקיות ועבודה רוחנית ובהתייעצות עם בעלי ניסיון. שיתוף עשוי לנבוע ממקומות לא נכונים, כמו לדוגמא, ניסיון להיפטר מרגשות אשמה, בכך שהאדם האחר יהיה שותף לנשיאת המסע, ובכך שכבר לא יהיו סודות מפניו.

כמו כן, אם לוקחים את זה ברצינות ופועלים נכון - יש 100% הצלחה. אני מכיר אישית אנשים שנפלו בדברים הכי גרועים, כפשוטו משמעו ומדרשו, ונקיים במשך שנים רבות באיכות מאוד גבוהה.

שיתוף האשה במגמה שהיא תציל אותי, יכול להיות קטלני. לא די שאני פוגע בה בחוסר הנאמנות שלי, אני גם מצפה ממנה שזה יהיה גם התיק שלה? גם אני חשבתי בעבר על כיוון כזה, היום אני מבין שזה נבע מריכוז עצמי וחוסר רגישות

אלא ש"לקחת את זה ברצינות ולפעול נכון", זה לא דבר כל כך פשוט... ליתר דיוק, מאוד לא פשוט, ומי שמבין על מה מדובר יעיד על כך.

זה בערך כמו שאגיד שאם אהיה מאוד כנה עם עצמי, הכי כנה שאני יכול להיות, ואעשה תמיד מה שאני בתוך תוכי יודע שה' הכי רוצה ממני, בכל סיטואציה, תוך ביטול מוחלט של רצוני בפני רצונו, אגיע למדרגה רוחנית גבוהה. אבל, בפועל לחיות כך זה מאוד קשה...

יש אחוז קטן מאוד מהמשתתפים בתכנית שחיים באופן כזה, אבל מביניהם, אני לא מכיר אחד שלא נקי.

יחד עם זאת, גם כאשר מאמצים די ברצינות את הכלים, רואים תוצאות. אני למשל נקי למעלה משנה וחצי, לאחר שבמשך כעשרים שנה לא הצלחתי להיחלץ מן המלכודת, גם לא בעזרת חברים, רבנים ואנשי מקצוע. ה' יכול גם כשהם לא יכולים.

אנשים שמשתתפים בתכנית סופרים את ימי הנקיות שלהם.
בכל מפגש חי או טלפוני, כל חבר מצהיר על אורך הניקיון שלו. גם מי שנקי שעה, מצהיר על כך,

וגם מי שנפל אחרי ניקיון של כמה שנים (אני מכיר לפחות שניים שנפלו לאחרונה אחרי שלוש שנים).

כנות היא המפתח לתכנית הזאת. בספר היסוד שלה נאמר, שלעיתים בהתמכרות מעורבות בעיות רפואיות ונפשיות אחרות, כך שההחלמה נעשית מורכבת יותר [אני מכיר זאת מקרוב גם ממקרים כאלה שיצא לי להדריך לאחרונה], אבל חוסר כנות מהווה מכשול כמעט בלתי עביר. יש אולי בודדים כאלה בקבוצות. אבל אדם שאינו מוכן לכנות בלתי מתפשרת, במלוא מובן המילה, לא ימצא את עצמו בקבוצה ובוודאי שלא בתכנית עצמה (הקבוצה היא רק מסגרת תומכת חיצונית, והתוכנית מתבצעת באופן אישי). 

ובלשון הספר (אלכוהוליסטים אנונימיים עמ' 51):

"רק לעיתים נדירות ראינו אדם נכשל לאחר שהחליט ללכת בדרכנו בדבקות. אלו שאינם מחלימים הם אנשים שאינם יכולים או אינם רוצים להתמסר לתכנית פשוטה זו, בדרך כלל, גברים ונשים שמטבעם אינם מסוגלים להיות כנים עם עצמם. יש אומללים כאלה. אין זו אשמתם. נראה שכך נולדו. הם אינם יכולים לפתח דרך חיים הדורשת כנות מוחלטת. סיכוייהם קטנים מהממוצע. ישנם גם כאלו שסובלים מהפרעות נפשיות ורגשיות חמורות, אבל רבים מהם מחלימים אם ביכולתם להיות כנים".

ואיך אמר פעם חבר חדש שהגיע לקבוצה שלנו? "אני לא מבין עדיין בדיוק מה קורה כאן, אבל מדהים אותי איך השארתם את כל הפוזה בבית ופתחתם את כל הלב על השולחן".

לגבי דבריך האחרונים, אולי לא דייקתי בהגדרות, ועימך הסליחה. הנה ההגדרה המדויקת יותר: מי שעושה ברצינות את תכנית הצעדים נמצא במדרגה רוחנית גבוהה ורואה תוצאות. בדרך כלל, גם הסביבה הקרובה שלו מעידה על כך.

12 צעדים 1

12 צעדים 2

12 צעדים 3

12 צעדים 4

12 הצעדים 5

12 הצעדים 6

אני אישית לא רואה בכתבה עצמה (20150903014041.pdf) ייצוג מהימן כל כך של שיטת הצעדים.

אני רואה זאת יותר בתגובות.20150903013851.pdf

ולדעתי צריך שיישארו שלו במיוחד בנושא שקשור לעבודת השם אני חושבת שישמור לעצמו את ההתמודדות כן, יש דברים שלא יעשה לי טוב לשמוע באף שלב מבן זוגי...

בנוסף אני חושבת שגם מהצד השני כל מיני התחבטויות והתלבטויות שהשתיקה יפה להם חשוב שיישארו שלי כמובן לא כשזה בא על חשבון הקשר שלנו

ואני אסביר אני אחת שחשוב לה דיסטנס וספייס זה נותן לי ביטחון ויציבות וכן יש דברים שאני אוהבת לשמור לעצמי ואני מצפה שנושאים כל כך אישיים ואינטימיים שאף אחד לא צריך לדעת מהם חוץ מחוקר כליות ולב גם אני לא צריכה לדעת מהם

ועוד דבר קטן ולא פחות חשוב הוא ההערכה ויש דברים שהשתיקה יפה להם כדי שאני אעריך אותו באמת ולא צריך לספר לי דברים שיורידו מהערך שלו...

הברית יש שייספרו ויש שלא

(מתוך סיכומי שיעורים של מו"ר הרב טל, לנשואים)

לא כל דבר אפשר לומר

באופן כללי חשוב מאוד לדבר עם האשה על הכל, ולא ליצור סודות. כשיש סודות אחד מפני השני - זה דבר שמזיק לקשר. אבל למרות זאת ברור שצריך לפעול עם "טקט", ולא לומר לאשה דבר שעלול לפגוע בה.

לדוגמא: הנושא של הרהורי עבירה הוא דבר ייחודי לגברים. אשה חשה וחושבת בצורה שונה לגמרי מהבעל בתחומים האלו. נשים באופן כללי הרבה יותר נקיות מהרהורי עבירה מגברים, ולכן זה מאוד מבהיל אשה לשמוע שבעלה מהרהר הרהורי עבירה. ומבחינתה זה עשוי להתפרש, שבעלה כבר לא חושב עליה, והיא דנה אותו לפי איך שהיא מבינה זאת, וזה יכול לפגוע מאוד ולהזיק מאוד. היא לא תופסת איך יכול להיות שמצד אחד הבעל שלה אוהב אותה, ומצד שני הוא יכול להרהר הרהור עבירה על החברה שלה. מלבד זאת אמרו חז"ל ש"אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה", וזה יכול להביא להרבה מתחים וקשיים. ישנם מיעוט של נשים שמבינות זאת בפרופורציה הנכונה, אבל רובן לא. אני מכיר מקרים שהבעל היה צריך לשכנע את אשתו במשך שנה שלמה, שהאשה האחרת יצאה לגמרי מהראש שלו.

אני אישית סיפרתי לאשתי אחרי שהיינו מאורסים, על נפילות וקשיים מהעבר, כשכבר הייתי נקי מהם ב"ה. אבל זה מאוד שונה ממשהו שעדיין בשלב ההתמודדות.

ואם הוא מהרר על חברה שלה..זאת בעיה שבטח שלא יספר על זה !
לא נוקבים שמות או דמויות...מדובר באופן כללי על נשים ..
וזה שבעל צריך לשכנע את אישתו שאיזה אישה יצאה לו מהראש וגם אחרי שנה..הוא לא אמור להגיד לה מי האישה הזאת...ברור שהאישה תקנא זה טבעייי ואני מבינה את אישתו !!
אומרים באופן כללי נשים מה הוא נוקב מי זאת שגורמת..זה טעות וברור שיהיה קשה לו לצאת בשלום מיזה

"רצוי, אבל, שלא נזכיר שם ללא צורך, כדי שלא יהיה לה על מי להוציא את קנאתה" (אלכוהוליסטים אנונימיים, עמ' 69).

הדוגמא היא דוגמא קיצונית שהיה צריך שנה שלמה כדי לתקן אותה, אבל גם גילוי הרהורים באופן כללי יכול ליצור בעיות. זה לא חד כמו אישה ספציפית, אבל זה אותו עניין.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.