"אתחלתא או מה?" - אקטואליה וחדשות

אחרי התגובה שכתבתי שם ראיתי את דברי הרב קטן, ושמחתי שכיוונתי לדעת גדולים (וסליחה על משחק המלים הלא-מכובד...). 

גם הרב טל רואה חשיבות בעצם שלטון עמ"י בארצו ולא להיות אדישים וכפויי טובה, אבל הוא טוען שהרשעות והטומאה שיצקו לתוכו לא מאפשר לחגוג את המכלול שיש בו חילול ה' גדול.

לכן הוא אומר שצריך לחגוג ולהודות רק על הטוב, אבל - לא בזמן שבו כולם חוגגים את המכלול (הוא ממשיל את זה ליהודי ירא שמים שרוקד בחתונה של יהודי וגויה וכששואלים אותו איך הוא שמח בדבר כזה הוא עונה "אני בחלל חוגג סיום מסכת"). לכן אצלו בישיבה חוגגים את יום ירושלים בתור הודאה על כל הניסים והתשועות והודאה על אתחלתא דגאולה.

האמת היא שהרב יואל קטן אכן ענה לכול הדוגמאות בצורה מאוד משכנעת 

דבר אחד לדעתי הוא לא פרך וזה העיקר, טענת השני מלכים בכתר אחד, אומנם היו אולי מקרים כאלו אבל טענת הרב טל תהיה נכונה גם לגבי אותם מקרים - כלומר השלטון הוא דבר מוחלט מכדי לנהוג בו שיטוף כמו שאכן מעידים כל המקרים של הרב יואל קטן

בכול אופן מומלץ מאוד לקרוא את שני המאמרים 

כל מי שנמצא פה בארץ יותר מעשרים שנה יודע שיש פה שלטון שבהרבה מובנים הלכתיים הוא שלטון רשע. החל מהסוציאליזם והגזל של ראשית המדינה על פשעיו השונים, כל הסיפורים של החילון בקום המדינה, המשך בגיוס בכפיה לצבא כדי לבזבז שם את הזמן (להבדיל ממלחמת מצווה שאליה הכל יוצאים...).

גם לפני קום המדינה אפשר למנות את פשעי הוגי ומייסדי השלטון הזה, וגם אז אפשר היה להעריך את זה שעם ישראל חזר לארצו ובונים מדינה שבדרך.

מה השתנה? תמיד ידענו שהשלטון הזה לא מושלם, טוב מקודמיו וטעון שיפור. איפה החידוש פה ? הגירוש מגוש קטיף?

קשקוש גמור. הרס וחורבן יישובים היה גם לפני גוש קטיף, וגם התעמרות שלטונית וממשלתית במתיישבים ובאנשים באופן כללי זה לא חדש (גגלו מי הקים את חמת גדר ומי מנהל אותו היום, למשל).

אע"פ כל הביקורת הקיימת, והממשיכה להצטבר, זו עדיין גוזמא די פראית ובוודאי חוטאת לאמת.

בוודאי ובוודאי בראשית שנותיה של המדינה.

הדוגמאות שעולות לי  בראש עכשיו, ויש עוד הרבה:

• חילון והעברה על דת של אחינו הספרדים והתימנים
• שוד וגזל (סוציאליזם) כדי לממן מקורבים וקיבוצים כושלים 

בשנים יותר מאוחרות עד לימינו אלה

• סתימת פיות לסוגיה.
• רודנות קיצונית על הקרקע שגורמת בתורה למחירי דיור הזויים (כולל, אך לא רק - הרס ביהודה ושומרון אך גם במושבים וכו').
• שלטון גזל סוציאליסטי על שלוחותיו (ביטוח לאומי שחצי מתקציבו הולך לערבים)
• מימון בכפיה דרך המיסים של דברים האסורים על פי ההלכה כמו חילולי שבת וכו', כפירה באוניברסיטה וכו'

זה לא אומר שלא צריך לשמוח בקום המדינה בגלל אספקטים אחרים שלה ובגלל שהיא הצלת יהודים כפשוטו, אבל צריך להכיר את המציאות.

בהחלט צריך להכיר את המציאות, רק מוסיף שהיא הרבה יותר מורכבת מ'שלטון רשע' או, מאידך, 'ראשית צמיחת גאולתנו'.

רק אתמול צויין כאן יום השואה, אז קצת פרופורציות והכרת הטוב.

להגיד שמצבנו לא הטוב ביותר מזה 2000 שנה יהיה שקר גס, כמו גם להגיד שיש כאן שלטון מושלם ואין לו רשעויות ועוולות.

אנחנו בהתקדמות יפה. יש כאלה שמעדיפים להגיד עליה הלל וכאלה שלא בגלל צדדים אחרים של המערכת הזו. אני לא חושב כמוהם אבל באיזה שהוא מקום זה לגיטימי.

כתבת  "להגיד שמצבנו לא הטוב ביותר מזה 2000 שנה יהיה שקר גס".

אז נסבך את זה קצת.

לכאורה 

א. מבחינה גשמית, מצבנו הטוב ביותר מזה 2000 שנה.

ב. מבחינה רוחנית, המצב פחות טוב, בהשוואה להרבה דורות בהם עם ישראל היה בעיקרו שומר מצוות [גם אם לא כולם שמרו ב100%, והיו גם כאלה שנכשלו גם בחטאים חמורים.].

אבל נסבך את זה יותר- 

א. האם המצב הגשמי במדינת ישראל יותר טוב ממצבם של יהודי ארצות הברית? נראה שלא, לפחות הוא לא הרבה יותר טוב.

ב. האם המצב הרוחני של יהודי ארצות הברית ושאר יהודי העולם טוב יותר מבמדינת ישראל? נראה שההיפך הוא  הנכון. המצב בארץ טוב בהרבה מבחינה רוחנית מבשאר העולם.

וחוץ מהאמור, נוסיף את ההסתכלות של הרב קוק על תהליך ההתחלנות בדורות האחרונים, שלפיו כל השיפוט על המצב הרוחני לפי הביטויים המעשיים של שמירת מצוות יכול להטעות, והתהליך הרוחני הפנימי שונה לגמרי, והמגמה הכללית שלו היא חיובית.

שהמצב הרוחני לא היה טוב יותר מזה שלוש מאות שנה.

על כל פנים, לפני שלוש מאות שנה זה עוד לפני ההשכלה, והרפורמה שבאה בעקבותיה, וגם כשהשכלה והרפורמה התחילו, זה בהתחלה היה בארצות רק מסויימות, והיא התפשטה בהדרגה לעוד ארצות.

מדומני, שמבחינת אחוז היהודים שומרי התורה והמצוות בעם ישראל המצב היה יותר טוב מהיום,  עד מלחמת העולם הראשונה בערך (שאז קמה ברית המועצות, ובמקביל הייתה כנראה נפילה רוחנית גדולה בפולין וליטא מכל מיני סיבות, וגם בארץ המצב השתנה מאוד).

לגבי לומדי התורה, כנראה שמספרם גדול מזה הרבה דורות, אבל לא ברור שאתה צודק במספר של אלפיים שנה.

הרמב"ם כותב "ואחר בית דינו של רב אשי, שחיבר התלמוד בימי בנו וגמרו, נתפזרו ישראל...  ונתמעט תלמוד תורה, ולא נתכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיו מקודם.".

לפני השואה היו בערך 10 נציגים יהודים בפרלמנט הפולני. אחד מהם היה של אגודת ישראל (כלומר שומר מצוות). (שמעתי את זה משני כיוונים שונים ואני מחפש את המקור המדוייק).

כל המתיבתא של ורשה המפורסמת שסבי זצ"ל למד בה הייתה כמה עשרות תלמידים נדירים ביותר שנפוצו אחר כך בכל הקצוות.  כמה מהם שמרו תורה ומצוות אחרי 20 שנה? לא הרבה (אני לא כותב מספר כי אני לא מוצא את המספרים המדוייקים)

ואני מצטט את יהודה יפרח:

"האם ידע כבוד הרב שרוב היהודים בפולין לפני המלחמה היו אוכלים חזיר, האם ידע שקהילות שלמות בגרמניה נמחקו לא בגלל 'לימודי חול וכפירה' אלא בגלל התנצרות או התבוללות מלאה? ואת זה הם עשו, אגב, בלי בן גוריון. האם הרב רוצה הפניה לשו"תים של הנודע ביהודה מהם אפשר ללמוד על היקפי הזימה שרווחו בקהילות הקודש?"

וזה בהתעלם ממצבם הירוד באופן קיצוני של היהודים בכמעט כל מדינה שניתן למצוא לו רמז בסיפורי הצדיקים של התקופה, החל מ"סוליקה הקדושה" המפורסמת ועד לחיתון ילדות בגיל צעיר כדי שלא יטמאו בגויים ושבנות לא תרדנה לזנות מחמת העוני.

"בבחירות 1930 נשבר גוש המיעוטים... והיהודים הלכו לבחירות במפלגות שונות. אגודת ישראל קיבלה 38% מהקולות, הציונים 35% , והבונד 15%" מתוך המאמר הזה - http://www.daat.ac.il/warsaw/v.htm

לגבי קהילת ורשה מופיע שם- בבחירות בשנת 1936 התפצלו הכוחות בין שלושה גושים שווים בגודלם: החרדים, הבונדיסטים והציונים. עם זאת, מספר שומרי המצוות בורשה היה גם אז כחמישים אחוז (גוטרמן, קהילת ורשה, ע' 370).

כנראה שבפולין רוב לומדי התורה לא היו במסגרות בסגנון הישיבתי של ליטא, אלא למדו בבתי מדרש וקשה לדעת על כמה מדובר. עם זאת, ישיבת חכמי לובלין שכן הייתה במסגרת הישיבתית בדומה לליטא, הכילה מאות תלמידים.

ב. הזכרתי שהמצב הרוחני של יהודי פולין וליטא התדרדר מאוד בעקבות מלחמת העולם הראשונה [וכנראה המשיך להתדרדר], כך לא שייך להביא מהתקופה בין מלחמות העולם ראיה על תקופה של כ500 שנה. שמתחילה הרבה לפני ההשכלה והרפורמה.

אני לא יודע מה המקורות של יהודה יפרח, והאם הם אמינים.

תופעה רחבה של רפורמה וכן התנצרות והתבוללות ביהדות גרמניה מוכרת לי. אפילו בגרמניה שם ההתופעות האלה התחילו  זה לא סיפור של לפני 500 שנה, אלא בערך חצי מזה.

יש שאלות שעוסקות במקרי זימה בשו"ת נודע ביהודה. בהתחשב בכך שרבני קהילות רבים שלחו אליו שאלות קשות שהם התמודדו איתן, קשה ללמוד מזה על היקף התופעה, אלא רק על קיומה.

מאחר ששמעת משני מקורות, וגם אני שמעתי בעבר משהו דומה אז בדקתי-

בספר קראקא ספר קהילה, יש מאמר של מישהו שהיה בעצמו חבר ציוני בסיים.

הוא כותב שם על הנציגות היהודית בסיים האחרון, שכללה שני אגודאים ושלושה ציונים. בנוסף היה יהודי אחד בסנאט הפולני, איש המזרחי. (הוא מפרט שם את השמות, ומזכיר באופן כללי את כל הקבוצה לשבח על  מאמציה במאבק עם האנטישמיות). 

[הוא מזכיר שהוא לא כולל בקבוצה הזו את הסנטור היהודי נציג המתבוללים, ובמשתמע מדובר על נציג אחד נוסף].

באחת בחירות הקודמות של הסיים שהוא מזכיר, היה רק נציג אחד מטעם האגודה, אבל נציג נוסף של האגודה במפלגה אחרת, [איני יודע הם מדובר בפיצול פוליטי, או במשהו שנובע משיטת הבחירות שם].

זה אמנם מאוד שולי בדיון הכללי, אבל כשיש נתון לא נכון שמסתובב כ"כ הרבה, צריך לעצור אותו מתי שהוא.

שזה לא השתנה.

הגירוש רק הוביל אותו לחשבון נפש, ולתשומת לב לדברים שלדעתו היו נכונים גם קודם.

והתשובה לשאלה מה השתנה בעקבות הגירוש מגוש קטיף (ולמען הדיוק - הוא שינה את דעתו עוד כשנה לפני):

א. קודם כל הוא עורר לחשיבה מחודשת, בלי קשר לשאלה אם באמת משהו השתנה.

ב. באותה תקופה שונה הקוד האתי של צה"ל מאד לשלילה (אני כבר לא זוכר בדיוק את השינויים, אם זה חשוב אפשר לבדוק).

לא בניתוחים ההיסטורים, אלא במשפטים האלה-

"לענ"ד, העובדה שחלק גדול מהציבור הדתי אינו רואה סתירה בין המלכויות היא הסיבה העיקרית למפולת הנוראה ולשבר המחריד שקורה לציבור היקר הזה. האחוזים המבהילים של עוזבי הדת ושל הדתיים לייט (שזהו שם מכובס למשומדים לתיאבון) נובעת מהפסיחה על שתי הסעיפים הללו. אם נער מתחנך לכך שהמלכות הזאת היא עצמה נדבך במלכות ה', אזי גם החינוך והתרבות וגיבורי התרבות של המלכות הזאת מהווים נר לרגליו, וכך הוא גדל בבלבול ובניגודי ערכים. כל הערכים ובעיקר ערכי הצניעות נעשים מעורבבים אף הם וממזגים בקרבם קדושה וטומאה גם יחד".

במובן הזה, השאלה הגדולה היא, האם הבלבול הזה הכרחי, והאם יש תפיסה מבוררת השקפתית, וישימה מעשית ורגשית, שרואה במדינה נדבך במלכות ה', אבל לא פוסחת על שתי הסעיפים.

ואם כן, מהי, ומה המקום שהיא נותנת לתרבות לחינוך ולגיבורי התרבות של המדינה.

אם אני מבין נכון את הגישה שלו, יש לו בעיה עקרונית עם תחושת הזדהות ושייכות ביחס למדינה שהנהגתה חילונית.

יש לו בעיה עקרונית עם זה שיהיו לנו גיבורי תרבות חילוניים.

השאלה מה עשה בן גוריון משנית לנושא, ובוודאי שההשוואה לתקופות אחרות משנית.

הסוגיא היסודית כאן לענ"ד היא לא "ראשית צמיחת גאולתינו", אלא היחס לתהליכי החילון, סוגיית הפרדת הקהילות ועוד.

יש הרבה מה לעסוק בזה מכתבי הרב קוק, אבל כדאי להעמיק בשאלות ולהעמיק בתשובות, ולא לענות ב"משפטי מחץ" בהבנה שטחית.

ביום כזה או אחר.  

כשהרבנים נשאלים מה יגרום להם לשנות את דעתם, תשובת הרב יהושע היא: שום דבר, כמו שאני משוכנע מי אמא שלי. ואני אשאל את הרב: ואם משהו יבוא ויוכיח בצורה מוחלטת שזה לא נכון ושאמא היא בעצם לא אמא(ויש מקרים שבשלב מסויים בחיים משהוא מגלה שהוא מאומץ וכד'), עדיין נמשיך לחיות בשקר כאילו אישה זאת היא אמא הביולוגית?

לעומת זאת, מו"ר הרב טל משיב: אם יוכיחו לי שאני טועה.

בעבר היו בטוחים שכדור הארץ הוא שטוח והשמש מסתובבת סביבו. עד שיום אחד בא משהו וטען אחת. הכנסיה (ימ"ש) רצו להרוג אותו. כולם חשבו שהוא משוגע. האם בגלל שפעם חשבו שכדור הארץ שטוח אנחנו לא נרשה לעצמנו לדעת שזאת הייתה טעות?

אם יבוא מדען ויוכיח שזה שחושבים שכדור הארץ מסתובב סביב השמש זה רק אשליה, אנחנו לא נמנע מלקבל את זה רק בגלל שפעם (היום) חושבים אחרת. אבל זה (כביכול) מה שהרב יהושע אומר. (אגב, אני מסכים שהשוואה בין המדינה והיחס בין כדור הארץ והשמש היא לא ממש נכונה, אך הרעיון ברור)

ובהקשר זה עוד דבר אחד. אחראי שבושי"ם שאל פעם ראש ישיבה תיכונית (שניסה למנוע ממנו לפגוש את השמיניסטים): אם יוכיחו לך בהוכחה גמורה שלא ניתן לפרוך שהרב צב"י קוק טעה, אתה תודה בזה? התשובה הייתה: אני מודה שיש אפשרות לומר אחרת.

/News/News.aspx/321475

פה בערוץ - ה' הוא המלך!

Yehuda Yifrach

21 דקות · 

שהבדילנו מן הטועים – תגובה לרב שמואל טל
~
הרב שמואל טל גילה את האור בהתנתקות. ברגע בו נכנסו כוחות הכיבוש לפנות אותו מהישיבה בנווה דקלים (הוא הורה לתלמידיו שלא להתנגד אפילו לא פסיבית), הבין ראש הישיבה הנערץ ששקר נחלוהו רבותיו ושהרב קוק רימה אותו. כבר אז הבשילה בליבו ההחלטה להפוך יחד עם תלמידיו לחרדי. ניאו-חרדי ליתר דיוק, כי קוד הלבוש בקהילת "תורת החיים" הוא חרד"לי ולא חרדי.
השבוע פרסם הרב טל מניפסט בעלון "קרוב אליך" שעוסק בענייני עבודת ה', ובו הסביר את מניעיו. (קישור בתגובה ראשונה).
~
עיקר טענתו של הרב טל הוא שמדינת ישראל היא מפעל שמד עצום מימדים שלא היה כמותו בתולדות עם ישראל. אלו דבריו: "לא היה בכל תולדות ישראל אף צורר שהצליח לגרום למאות אלפי יהודים לעזוב את דתם כמו שהצליחו ראש הממשלה הראשון וחבר מרעיו. לא היו אף פעם אימפריות של כפירה וטומאה בישראל כדמותן של האוניברסיטאות והתקשורת הממלכתית בישראל שמפיצות כל כך הרבה כפירה וטומאה בחסות ומכוח המדינה. לא היה מזמן בית שני מציאות שהנהגת עם ישראל ושליטתה על יראי ה' ונאמני התורה מסורה בידי כופרים ומרשיעי ברית"
~
אל מול 'מפעל הרשע' הזה מציב הרב טל את "ממלכת ה'" המתוקנת. ראש הישיבה מאריך להסביר ש"אין שני מלכים משמשים בכתר אחד" ולכן כל אחד מאיתנו צריך להחליט אם הבעל הוא הא-לוהים ואז ללכת אחריו או שה' הוא הא-לוהים ואז ללכת אחריו.
~
אז יש לי רק כמה שאלות קטנות לכבוד הרב: אתה מתאר כאן את ממלכת ה' המדומיינת שפעלה כאן בעבר על פי התורה בקדושה ובטהרה ונשלטה בידי מלכים צדיקים ויראי שמים. ואני באמת אשמח מאד אם תאיר את עיני מתי בכל ההיסטוריה של העם היהודי היתה מציאות כזו?
~
האם בתקופת המדבר שבה עם ישראל לא הפסיק לחטוא [עגל, מרגלים, מתאוננים, קורח] ולחטוף עונשים? אולי בתקופת השופטים בה מעיד הכתוב "אין מלך בישראל איש הישר בעיני יעשה" ומתאר כיצד העם לא הפסיק להינגף במלחמות בגלל עבודה זרה שאכלה בכל פה? או שמא בתקופת שאול שרצח עיר כוהנים שלמה? בתקופת דוד שרובה היה דם ומלחמות ומרידות, מקדש לא היה אבל כן מגפות אכזריות בעקבות חטאים קשים של המלך? או אולי בתקופת שלמה שלמרות שחז"ל מתארים אותה כתקופה היחידה אי פעם בה "איתשכח סיהרא בשלמותא" – הכתוב מספר לנו שהמלך נשא אלף נשים, כולל עמוניות מואביות וחיתיות ואת בת מלך מצרים, ומוסיף לתאר כיצד מסיבת החשק האינסופית של המלך הובילה למצב שנשיו הטו את לבבו והכניסו צלמים לבית המלך? או שמא בתקופת ירבעם בה הכפירה האנטי דתית של המלך הכריחה את העם לעבוד עגלים בבית אל ובדן בחג אשר בדה מליבו רק כדי שלא יעלו לירושלים? או בתקופת אחאב שבה נביאי ה' היו צריכים להתחבא במערות כי אשת המלך הייתה תופסת אותם ורוצחת אותם? ואולי בתקופת ירמיהו בה המלכים כלאו ועינו את הנביאים שלא באו להם טוב בעין? 
~
מתי הייתה מלכות ה' הקדושה כבוד הרב? בתקופת התנאים? אבל הרב בוודאי למד סדר טהרות ויודע ש95 אחוז מהעם לא שמרו אז על טהרה, ולכן לא אכלו כשר במושגים של אז, ובין תלמידי החכמים ועמי הארצות הייתה איבה וטינה ומשטמה בגלל שהם חיים בקהילות נפרדות לגמרי? אז אולי הכוונה היא לסוף ימי הבית השני, כפונטיוס פילטוס צלב כ30 אלף יהודים (ישו היה אחד מהם) וחלק מהצליבות וההוצאות להורג היו בעקבות הלשנות של כתות שטענו שחז"ל הם 'לייטים' מידי כי הם רק נוטלים ידים על לחם ולא טובלים את כל הגוף? ואולי הכוונה למרד הגדול או מרד בר כוכבא, שבה ידוע לכבודו שהמצביא היה מחסל רבנים שלא הסכימו איתו, והמהלך הפוליטי הסתיים בסוף עם חצי מליון הרוגים?
~
ואולי כוונתך בכלל ל-2000 שנות הגלות שמאז? כי אם כן אשמח להפנות את כבודו לכל מיני מחקרים שמלמדים מה באמת הייתה רמת ההקפדה על המצוות במשך כל התקופה הזו: האם ידע כבוד הרב שרוב היהודים בפולין לפני המלחמה היו אוכלים חזיר, האם ידע שקהילות שלמות בגרמניה נמחקו לא בגלל 'לימודי חול וכפירה' אלא בגלל התנצרות או התבוללות מלאה? ואת זה הם עשו, אגב, בלי בן גוריון. האם הרב רוצה הפניה לשו"תים של הנודע ביהודה מהם אפשר ללמוד על היקפי הזימה שרווחו בקהילות הקודש?
~
האם בצפון אפריקה המצב היה שונה? כן ולא. לפני מותו של סבא שלי ע"ה תחקרתי אותו על מה שהלך במרוקו. אז נכון, היו מקובלים ורבנים ופייטנים והכל. אבל רוב הציבור היה בדיוק מה שמכנים היום 'מסורתיים'. הולכים לבית כנסת, עושים קידוש, ואחרי זה עושים כל מידי דברים שמחבר השולחן ערוך לא היה חותם עליהם. 
~
ומאידך, אשמח מאד אם כבוד הרב יצביע לנו על תקופה אחת בהיסטוריה שבה 40 אלף איש קיבלו מידי שנה דחיית גיוס בגלל לימוד תורה בישיבות? יפנה אותי כבוד הרב לשנה אחת בכל ההיסטוריה של העם היהודי, שבה כמות הפרסומים התורניים הגיעה למחצית ממה שיש בכל שנה ממוצעת היום? הראה לי דור אחד שבו אדם יכל ללמוד תורה במשך 15 שנה אחרי החתונה על חשבון המדינה והתורמים בלי לרעוב ובלי להחסיר פת לחם מעצמו ומלידיו (ויש אלפים רבים כאלה היום)? תן לי נקודה אחת על ציר הזמן שבו כמות הישיבות בכל העם היהודי התקרבה בכלל לכמות הישיבות שיש היום רק בארץ ישראל?
~
איזו כפיות טובה זו לדבר על דור של 'שמד שלא היה כמוהו'!
~
אבל נשים רגע בצד את חוסר המודעות ההיסטורית המשווע. נניח שבפולין ובגרמניה ובהונגריה היה טוב יותר, ושהיהודים לא סבלו שם מנחת ידם של צוררים כבן גוריון. נגיד שהמטרה של המאמר המופרך הזה היא רק אפולוגטית, לעורר את עם ישראל לתשובה.
~
יסביר לי כבוד הרב איזו תועלת הוא מקווה להפיק כשהוא כותב ש"הדתיים לייט הם שם מכובס למשומדים לתיאבון"??? האם הוא מקרב מישהו בנאצות הללו, משכנע מישהו שיש לו תוכן רוחני בעל ערך להציע? האם הרב התייאש מעם ישראל ומציע במרירותו לחסידיו להיסגר אקווריום סטרילי שירחף בחלל העולם כמו זקני אתונה במדרש? האם הרב לא יודע שעם כל הכבוד העצום לישיבות, ערש הולדת נשמת האומה, 'החיים עצמם' הם לא ישיבה מתמשכת?
~
רוב עם ישראל מאז ומעולם היה מסורתי, עם כיפה או בלי כיפה. למסורתי יש את מה שכינה האדמו"ר הזקן "אהבה מסותרת". כן, הוא אולי לא חיי להט דתי יוקד כמו אצל מי שעבודת ה' ממלאת את כל עולמו, אבל הוא עיקר בניין ומניין האומה. הוא זה שמשלם את המיסים שמחזיקים את ישיבת 'תורת החיים' והוא עיקר השלד של העם שאותו בחר ה' כדי להשכין בו שכינתו. 
~
ברור שצריך 'כלי קודש'. עם ישראל לא היה מגיע למה שהוא בלי הרשב"י והבבא סאלי ור' נחמן מברסלב והרב קוק והרבי מלובביץ. אבל האם כל גדולי עולם אלה חשבו פעם להתייחס בכזה בוז וזלזול לעם שבשדות? הבעש"ט היה שופך אש וגופרית על המגידים שהיו מוכיחים את העם ומתנשאים עליו. הוא גילה שבתוכחה הזו אין שום תיקון, אלא רק ניקוז לחצים פסיכולוגי של אנשים מרי נפש שיודעים להגדיל את עצמם רק דרך דריכה על כל מי שלא רוקד לפי החליל שלהם.
~
נסיים בהערה קטנונית על הפתיחה המניפולטיבית של הטקסט. "כמובן שלקורא ישנה הבחירה עד כמה לפתוח את עצמו כדי לבחון את הטענות המובאות כאן, אל מול הנטיה הטבעית להישאר בתפיסה שהוא נוקט בה", כותב הרב טל. פירוש: מי שלא מסכים איתו הוא כנראה לא מספיק 'פתוח' כדי לבחון באומץ את הטענות, ואם הוא חושב אחרת אין זאת אלא 'נטיה טבעית' לקיבעון ולא שהוא אשכרה חושב אחרת. אבל זה באמת קטנוני.

https://www.facebook.com/yehuday30/posts/10208118121844605

פשוט חוצפה וטיפשות.

(למרות שלצערי לא התאפקתי ורפרפתי קצת בתוכן הרדוד והמתנשא)

ישנן טענות רבות כנגד שיטתו של הרב טל, ואבחר להעלות את זו שהכי צורמת בעיניי.

הרב טל מקבל מהמדינה משכורת חודשית של 23 אלף שקל לחשבון הבנק האישי שלו ו4.4 מליון שקלים למוסדותיו.

(הסכומים נכונים לשנת 2014, ועולים במשך השנים)

מדוע אינו מסרב לקבל כסף ממדינה שמבצעת מעשי שמד?

http://documents.guidestar.org.il/PDF/newfiles/sal/2014/117-99-2015-0196982.pdf

http://documents.guidestar.org.il/PDF/newfiles/fin/2014/117-99-2015-0196980.pdf

המשכורת שלו מגיעה מהעמותה, שקצת יותר מרבע מתקציבה (כפי שהזכרת) מגיע מהמדינה.

מסתבר שהוא משלם למדינה ממשכורתו יותר מרבע למסים.

שבתמורה לפינוי השקט בהתנתקות נבנה קמפוס חדש ויפה כפיצוי ע"י המדינה.

כך שניתן בקלות להחשיב את סעיף שכ"ד כהכנסה שמגיעה מהמדינה.

קיבלנו סה"כ כחצי מהתקציב מהמדינה הציונית שהוא כ"כ מתנגד אליה.

והשאלה במקומה עומדת. 

ומרושעת לא פחות.

למיטב ידיעתי:

קודם כל - לא נבנה שום קמפוס, היה קמפוס ריק של ישיבה שקרסה שהוקצה לישיבה (לא יודע למה כן ציפית, שיזרקו אותם ללמוד ברחוב?).

הקמפוס הוקצה לישיבה רק אחרי הגירוש - הישיבה גורשה מלכתחילה למלון בנצרת עילית והייתה שם כמה חודשים בתוכנית להשאר שם בעיר אלא שלאחר מכן נמצא הקמפוס ביד בנימין.

יש שמועות שהיה מי שבחש בעניינים מול המנהלת לפני הגירוש, בין אם זה נכון ובין אם לא - זה לא היה בידיעת הרב טל וניגוד מפורש לדבריו.

אני מופתע כל פעם מחדש לראות כמה שהשנאה גורמת לאנשים להגיב בצורה מכוערת, שקרית ולא עניינית.

כי זה לא קרה לאף מוסד אחר.

"יש שמועות שבחשו" -הנה אמרת בעצמך.

אני מצפה (בטח מרבנים) להתנהלות שאינה "אחד בפה ואחד בכיס"

יש יהודי שניהל משא ומתן מטעם עצמו בשם הישיבה. שלא על דעת הישיבה, ולא על דעת הרב טל. יתרה מכך: כשהרב טל גילה את העניין הוא כעס עליו מאוד. בסופו של דבר, בשיקול האם לקבל בדיעבד את מה שסוכם או לא - הוכרע שחשיבות קיום הישיבה עדיפה על פני הנזק שבהגחתו של שורש וגרביים וחבר מרעיו מדי פעם בפורומים שונים עם הכפשות בגלל שלא ירדו לעומק העניין.

בכל מקרה, ההסכם היה חד צדדי. כלומר, היה כאן "מתן ומתן" מצד המנהלת. הישיבה לא חתמה על כלום ולא התחייבה לכלום. ברור שהפחד של הגורמים השלטוניים מפני אלימות היה ברקע, אבל כאמור לא היה שום הסכם בעניין הזה.

הסיבה שהתקבלה החלטה שלא להילחם באלימות כלל לא קשורה. לאחר נסיונות ליצור התארגנות למאבק אמיתי, תוך שיתוף פעולה עם גורמים חרדיים, הובן שהעניין לא יצלח, וכיון שכך - אין שום טעם להיות שק חבטות בשביל כולם, כאשר לא תצמח מכך תועלת ממשית, ועל כן לא נלחמו. הכל מתועד בשיחות הרב טל לתלמידי הישיבה ובתדריכים לאברכי הקהילה.

את הסכום המצרפי של מס הכנסה, מע"מ, בלו, ושאר מיסים והדרכים השונות שבהם המדינה מוציאה מאיתנו כסף, ולהשוות. וגם אם במקרה יוצא שלפלוני המאזן יוצא שהוא מקבל יותר, או שבשנה מסויימת כך - זה לא חישוב נכון, אלא צריך לבחון את הדברים באופן קולקטיבי, על פני תקופה, לאמור: האם כציבור/קהילה מצבנו היה טוב יותר אם היינו נפתרים ממסים לחלוטין וגם לא מקבלים שום תקציב.

כמו כן, כדאי להשוות את התקציבים שמקבלים תלמידי ישיבה מול תלמידי אוניברסיטאות. וכדי לנטרל את הטענה בדבר יעילות למשק, יש להשוות אך ורק תחומים לא יצרניים במדעי הרוח.

וכמובן, זה לא רק כסף, אלא מעצרים והתעמרויות שונות, בירוקרטיות ואפליות וכו'.

א. "מצבו היה טוב יותר אם היינו נפטרים ממסים לחלוטין וגם לא מקבלים שום תקציב" - לא נכון, כי המסים משמשים גם לטובתך, לא רק למימון הבירוקרטיה הישראלית (שגם לגביה - כבר כתבו פה שאין לרב טל בעיה להשתמש בה לצרכיו, אז למעשה גם אותה הוא צריך לממן). 

ב. נכון שישנם תחומים לא יצרנים במדעי הרוח, אבל הם גם מכניסים הרבה כסף בתרומות ובקרנות מחקר שאינם באים מכספי המדינה; ולדעתי אם תבדוק תגלה שהם מגלגלים סכומים הרבה יותר נאים מישיבות. בתור מישהו שבא מאחד התחומים האלה - אני יכול להגיד לך שנשפך שם לא מעט כסף (מאידך, גם בישיבות מסוימות; בכל אופן, לדעתי הנקודה הזאת פשוט לא רלוונטית. אני תומך יותר בתקצוב ישיבות מאשר תקצוב מדעי הרוח, פשוט בגלל סדרי עדיפויות; אבל איני חושב שאתה צודק מבחינת תועלת כלכלית. התפיסה שמדעי הרוח אינם יצרניים ועל כן גם בהכרח רק זוללים כסף - פשוט מוטעית). 

אני לא יודע מה מזה נכנס למדינה, אבל מהבחינה הזאת זה לא היה שונה מישיבות. 

בכל אופן - יש משמעות לזה שאוניברסיטה מחזיקה מחלקה לפילוסופיה מבחינת הדירוג שלה בעולם (הטכניון, שהוא מוסד משכמו ומעלה, מדורג יחסית נמוך מפני שאין בו מדעי הרוח) - ועל כן במאזן הכולל משתלם גם למוסד וגם למדינה להחזיק חוג כזה (כנ"ל ביחס לתחומים נוספים במדעי הרוח). שוב, ההגדרה של 'יצרני' במובן של 'אני יכול אחר כך להחזיק את התוצר של זה ביד' היא דלה ולמעשה איננה נכונה (שזו גם הסיבה שאני תומך בתקצוב ישיבות; אבל מבחינת העולם הרחב, שבסופו של דבר הכספים ממנו הם אלו שזורמים למדינה ולאוניברסיטה, בוודאי שיש יתרון לחוג לתלמוד יותר מאשר לישיבה). 

אני חושב שארכאולוגיה גורמת להוצאות הגדולות על ההכנסות, אבל לא בדקתי את המספרים. וחוץ מזה אני לומד בחוג נוסף, כפי שאני מניח שכבר הבנת. 

חוג טוב במדעי הרוח מעלה את המעמד והדירוג של האוניברסיטה בעולם - וזה כבר כן תורם גם לה וגם למדינה (סטודנטים מחו"ל, השקעות כלכליות באוניברסיטה ובמחקר שלה, תורמים, וכן - למרות שזה לא מקובל בקרב אי אלו חוגים ימניים, מעמד בינלאומי הוא דבר חשוב). מה שאין כן בישיבות. אני לא חושב שזו סיבה, חלילה, שלא לתמוך בישיבות - אבל כן נותן יתרון מסוים לחוגי מדעי הרוח אם משקללים את זה מבחינה תועלתנית. 

לגבי אפשרויות התעסוקה: מה הן אפשרויות התעסוקה לבוגר ישיבה? חינוך או להיות רב (=מחקר). אז אותו הדבר גם במדעי הרוח... ספציפית בארכאולוגיה יש גם את רשות העתיקות, קמ"ט ארכיאולוגיה, רשות הטבע והגנים, מדריכי טיולים ואוצרות במוזיאונים. 

וגם אם אתה אינך בטוח בכך, לכתוב כתגובה לזה "אז אין הבדל בין זה לישיבות" זה בטח לא הגון. 

דיברתי על דבר מאד מסוים - קרנות ומלגות. 

כאן אני כבר מדבר על ההשלכות של קיומו של חוג כזה על מעמדה של האוניברסיטה, ולמיטב ידיעתי (ואני מצוי קצת בעולם הזה) - זה בהחלט משנה. 

דבר ראשון - זה מאפשר לפתוח תכניות חילופי סטודנטים רחבות יותר. וסטודנטים זרים שמגיעים לארץ זה דבר משמעותי (לדעתי, יותר מבני ישיבות מחו"ל, שהם בלאו הכי יהודים וככה"נ יהיו אוהדי ישראל. זה לא שאין לזה משמעות, אבל התרומה של סטודנט שבא ללמוד פה גדולה יותר). 

דבר שני - זה מאפשר יותר שיתופי פעולה מחקריים בינלאומיים, שמכניסים המון כסף, גם למוסד וגם למדינה. 

דבר שלישי - זה שהאוניברסיטה העברית היא מקום 50 בעולם בדירוג שנחאי, או מה שלא יהיה, זה משמעותי למדינה. לא משנה כרגע שלדעתי זה לא אומר שום דבר ברמה הפרקטית (אני לא חושב שהיא יותר טובה מהטכניון בתחומים שהטכניון מלמד, למשל) - אבל הלכה למעשה זו נקודה שניתן להתרברב בה. הרבה אוניברסיטאות יתקשו להחרים את האוניברסיטה העברית, וכו' וכו'. ישיבות לא מביאות את התרומה הזאת. 

ושוב - אדגיש שאני מדבר ברמה התועלתנית גרידא. אין לזה שום השלכה ישירה על מה דעתי לגבי תקצוב ישיבות. 

א. אנחנו כנראה מגדירים באופן שונה את המושג 'משפיעים כלכלית על המשק', או שאנחנו חלוקים במציאות. אני נוטה להאמין (ממה שיצא לי להכיר דרך הפורום) שאתה מאלו שהתייחסתי אליהם כשציינתי שיש חוגים בימין שאצלם מקובל שמעמד בינלאומי איננו באמת שיקול, כאשר יחד עם המחלוקת במציאות זה מצטרף למה שכתבת בסוף דבריך. 

ב. ההשפעה איננה רק כלכלית, כאמור. 

ג. בסופו של דבר נראה לי שהדיון באמת יגלוש למה שאיננו רלוונטי לשרשור הזה - שאלת התרומה הלא-כלכלית, ושם אני אסכים עם מדעי הרוח שיש להם תרומה משמעותית (לדעתי), ואחלוק עליהם לחלוטין בתפיסה שלהם שלישיבות אין תרומה משמעותית מהבחינה הזאת. 

הטכניון ומכון ויצמן ששניהם אינם עוסקים במדעי הרוח כלל, מדורגים מתחת לאוניברסיטה העברית, אבל מעל אוניברסיטת תל אביב ושאר האוניברסיטאות בישראל.

לפי שני הדירוגים האחרים שמופיעים בויקיפדיה, הטכניון נמצא אמנם מתחת לאוניברסיטת תל אביב, אבל כנראה מעל כל שאר האוניברסיטאות.

כתבתי שזה נראה לי הכי לא רלוונטי בעולם מבחינה פרקטית, כי המדדים הללו הם חסרי משמעות לחלוטין (שוב, מבחינה פרקטית) לדעתי.

ובכל זאת, ללא ספק מדעי הרוח תורמים לדירוג של האוניברסיטה העברית מעל לטכניון, ובמדדים שבהם גם תל אביב מעליו - אז גם בהם. 

אני הבנתי שאתה אומר שמדעי הרוח חשובים גם כלכלית, כי הם משפיעים על הדירוג, והדירוג משפיע כלכלית.

לגבי התרומה לדירוג, אם הבנתי נכון את שיטות הדירוג, אז מוסד שמצליח בתחומים שהוא עוסק בהם, אמור לקבל דירוג גבוה, וזה שהוא לא עוסק כלל בתחומים אחרים לא אמור להזיק לו.

נ.ב. אני לא נכנס לשאלת ההשפעות האחרות של מדעי הרוח.

שמוסד שמוצלח במה שהוא עושה מדורג גבוה יותר, אבל יש גם מדדים שבהם בודקים גם מה הוא עושה. ולכן הטכניון - שהוא מוצלח מאד מהרבה בחינות - מדורג נמוך יותר במספר מדדים. וכן מכון וייצמן. פשוט כי מגוון העיסוקים שלהם נמוך יותר. 

קודם כל לגבי הנתונים -

א. התשלום הוא לא מהמדינה אלא מהעמותה, שחלק מתקציבה הוא מהמדינה. 

ב. כנראה שהחשבון של מי שצטטת ממנו (וכנראה גם שלך) לא משהו, שנה היא 12 חודשים ולא 10 ולכן הסכום (ברוטו! לא מה שעובר לחשבון...) הוא פחות מ-19,000. תורידי מס הכנסה (כן, משלמים למדינת השמד מס הכנסה) וקחי בחשבון שהוא בעל 2 תארים לפחות ומשמש בתפקיד ניהולי של מוסד חינוכי אחד לפחות.

לגבי הטענה עצמה - אין שום קשר בין היחס למדינה וראשיה כישות וכאישים שפועלים נגד רצון ה' ומחטיאה את הרבים לבין קבלת שירותים מאגפיה הטכניים השונים. מי שמשלם מיסים רשאי גם לקבל תמורה, נראה לי פשוט וברור.

טענה שנובעת מקטנוניות, טיפשות ורשעות כאחת.

לפי הנתונים שבקישור, השכר השנתי (ברוטו) הוא 277,218 אש"ח.

277,518:12 = 23,126 אש"ח

זאת ללא הפרשות המעביד לפנסיה וקרן השתלמות שיוצאים סה"כ 56880 לשנה שזו תוספת של 4740 לחודש.

קיבלנו סה"כ 27,866 לחודש.

כמובן שיורד מס הכנסה ומס בריאות וכו'

זו עדיין משכורת מכובדת (מאד) שלפחות חצי ממנה מגיע מכספי מדינת ישראל.

אני מניח במידה סבירה של וודאות שאם עמותת תורת החיים הייתה מסתמכת אך ורק על תרומות ושכ"ל לא הייתה שורדת הרבה זמן.

ברור שהכסף התקבל על פי חוק והכל מעולה, אבל האם רב שמתנגד אדיאולוגית למדינה מסוגל לקבל ממנה כ"כ הרבה כסף?

אני מצפה ממי שמדבר בנחרצות רבה לפעול בהתאם ולסרב לקבל כספין ממדינת השמד והרשע.

מהטענה שהתשלום הוא לא מהמדינה אלא מהעמותה, שהיא אמנם מקבלת כספים מהמדינה - אבל גם לזה התייחסתי והתעלמת.

לגבי הסכום (ושוב - ברוטו, לא מה שעובר לחשבונו הפרטי...) - חישבתי את המשכורת של המנהל הכללי שבאותו הדף, זה כנראה קפץ לי, אבל זה לא משנה את הטענה.

אני לא מבין למה לגיטימי בעיניך שכל תלמידי הרב טל שעובדים ומשלמים מיסים על צורותיהם השונות יממנו את הוצאות המדינה על תרבות וכדו' ולא יקבלו תמורה בצורת מימון לדברים שהם רואים בהם חשיבות תרבותית.

(אישית אני בכלל נגד תקצוב ישיבות מכספי המיסים אבל זה עניין אחר, וברור שאני עוד יותר נגד תקצוב 'תרבות' וספורט - אם מממנים תרבות, אז לפחות טיפה שוויון - ותקצוב הישיבות הוא בבחינת 'להציל עשוק מיד עושקו')

לדרוש תמורה, גם אם חלקית, למיסים שאתה משלם.

הדבר השני והמהותי יותר - הדגשתי את החלוקה החשובה והמהותית בין המערכות השלטונית המכתיבות הלך רוח והנהגה ציבוריים (ממשלה, משפט, תקשורת, מטכ"ל וכו'), לבין האגפים נותני השירותים הטכניים (עיריות, תברואה, תחבורה, דואר וכו' וכו'). התנגדות לדרך פה פועלות המערכות השלטוניות, נוקבת ועקרונית ככל שתהיה, לא מכריחה התנזרות מהשירותים הטכניים כי אין קשר ישיר ביניהם ולא עליהם המחלוקת.

הרב טל לא מדבר נגד 'המדינה' כמקשה אחת, אלא בעיקר נגד ההנהגה. ראה במאמרים ותשובות שהבאתי בשרשור הזה.

חבל שאתה מנסה להוציא מהדיון את השאלות הענייניות ולהתקטנן על שטויות...

נסה להתעלם מהשנאה אל הדוברים ולהתייחס עניינית לטענות.

אף אחד.

1. כן, שמנו לב לאהבה המתפרצת מהתגובות שלך. והתגובות שלך בכלל לא היה אישיות, לא התייחס למשכורת של אף אחד והן היו ענייניות לחלוטין. <צ> 

2. איזו הכללה אוילית, כל אברך משלם מיסים יותר מהחלק שהוא מקבל מהמדינה במלגה - שלא לדבר על אנשים עובדים שמשלמים מס הכנסה לא מבוטל ובלו של 70% ומע"מ ועוד ועוד. ומהיכרות עם רבים מתלמידיו ונשיהם ההכללה שלך גם לא נכונה עובדתית, יש בהם עובדי הייטק, מנהלים, עובדי רפואה וכו'. וגם - התומכים בתקצוב 'תרבות' תורנית שכזאת הם לא רק מתלמידיו הישירים.

3. אין קשר כנ"ל, אפשר לבקר הנהגה ולהשתמש בשירותים טכניים. נפתלי בנט הוא מנהיג שעוזר בהשגת תקציבים שיש לישיבה זכות מוסרית וחוקית לקבל, שום דבר לא מגיע בחסד ומכיסו הפרטי.

4. זה לא 'ניצול' אלא קבלת תמורה (לא מכיר את הגישה החרדית ואת הנתונים לגבי החברה החרדית של קבלת תקציבים מול השתתפות בעול המיסים אבל ייתכן שזה אותו עניין).

אני מניח שאתה מתכוון לנקודה הראשונה אז רק אומר שאת החשבון אני כן עשיתי, אני בספק אם גם אתה.

בכל אופן, זאת הנקודה השולית (שלא מפתיע ששוב התייחסת דווקא אליה).

(ובנימה אישית - כשהייתי אברך אני סירבתי לקבל את הכספים גם מטעמים נוספים)

בהתחשב בעובדה שהוא פועל למען העמותה ומטרותיה כ-30 ימים בחודש, כ-20 שעות ביממה.

הטענה שלהם זה שזה על חשבון מדינת ישראל בחלקו המשמעותי, שזה נכון - אלא שהמדינה מהצד השני גובה כמויות הזויות של מיסים אז לא ברור לי מי לוקח יותר או מקבל פחות.

(חבר שלי כתב ואני מפרסם עבורו)

1. במאמרו בא יהודה יפרח להגדיר שמעולם לא היתה מלכות תורה שלמה ומעולם לא הלך עם התורה לפי דרך התורה. אך האמת היא שדבריו של יהודה יפרח הם חסרי כל בסיס מוצק, סילוף גמור של ההיסטוריה הישראלית והכפשת שמו של עם ישראל לדורותיו.  בעצם יפרח בא לטעון שהתנהלות עם ישראל שלא לפי מלכות התורה היא עובדה מוגמרת, הקב"ה נתן תורה לעמו ישראל, אבל התורה מיועדת רק ליחידים ח"ו.
2. עם ישראל ברוב תקופות ההיסטוריה הלך לפי התורה, במדבר היו חטאים ספורים שעם ישראל נענש עליהם, אך מכלל לאו אתה שמע הן, שבמשך 40 שנה חטאי הציבור היו אלו בלבד, והתמיהה והעונשים לעם באו כמשהו בלתי רגיל לחטא בלתי רגיל. (וזאת מלבד העובדה שברוב החטאים היו אלו 'קהילות' מצומצמות מתוך העם והעם כולו לא השתתף בחטא עצמו).
3. יפרח ממשיך לדבר על מלכות שאול, וכנראה שכח, או לא למד ששאול היה 'בחיר ה'' ולא היה בו מתום מבחינה רוחנית ודאג להסיר את כל האובות והידעונים מן הארץ, עד כדי כך שבעלת אוב אחת שנשארה פחדה פחד מוות מלגלות על זהותה. ואפילו בעת קרב לא ויתר לעם על אכילת טרפות (למרות שלכאו' היה אפשר להתיר זאת מבחינה הלכתית). נכון, שאול חטא כלפי נוב עיר הכהנים, אך המלכות בכללותה היתה על פי התורה, והעם כולו הלך על פי התורה.
4. ממשיך יפרח למלכות דוד, כנראה יפרח שכח את פרק א' או קיט' בתהילים בו דוד שופך את נפשו על אהבת התורה ויראת שמים. אולי יפרח לא הגיע לשיעור דף יומי במסכת סנהדרין בו מתוארת פרישת הסנהדרין מהמלך דוד על חטאו עם בת שבע, הוא גם שוכח שדוד הקים עולה של תשובה ושהרמב"ם מלמדנו שתפקידו של מלך הוא להתנהג כדוד המלך, ולהקים עולה של תורה ולכפות את כל ישראל ללכת על פיה. נכון, תקופת דוד אולי לא היתה מושלמת, אך הדרך העיקרית והכותרת הראשית של המלכות הזו היתה דרך התורה לעם כולו, ואפילו על החטאים- דוד הקים עולה של תשובה.
5. יפרח ממשיך לתאר את מלכות שלמה, ושוכח להזכיר ששלמה 'ישב על כסא ה'', וכן ששלמה הוא זה שחיבר את ספר משלי. הנביא מתאר את שלמה כמלך ששפט את העם על פי התורה. נכון, שלמה טעה בנשים הנכריות, אך מלכותו השלמה היתה תחת כותרת התורה.
6. יפרח ממשיך להכפיש את שמו של עם ה' על פסק הלכה תקדימי של יהודה יפרח שלפיו כל יהודי צריך לשמור את אכילתו בטהרה. ובכן, כדאי שיעיין עוד בגמ' ויראה שחז"ל מעולם לא חייבו דבר כזה. וכל קשר בין 'אכילה לא טהורה' לבין 'אכילת לא כשר' הינו שקר גס וגילוי פנים בתורה שלא כהלכה.
7. יפרח גם לא יודע על גמרות מפורשות שבהן מוכח שיש סוגים שונים של עמי הארץ. אמנם לא כולם היו תלמידי חכמים, אך רוב רובו של עם ישראל בתקופת המשנה שמר על המצוות ונהג לפי חכמי ישראל, אלא שהיו סוגים מסויימים של עמי הארץ שבאמת היוו אויבים לשומרי התורה.
8. ונמשיך לענות ליפרח על התנהלותו של עם ישראל בתוקפת הגלות. ובכן, רוב רובו של עם ישראל ברוב תקופת הגלות לא אכלו חזיר ולא התנצרו. דבריו של יפרח הם שקר, הוצאת שם רע, ודברי נבלה והכפשה על עם ה'! לדבריו אין שום סימוכים, קהילות חסידיות שלמות בפולין שלפני השואה הקפידו על אי אכילת מצה שרויה, ויפרח אומר שאכלו חזיר?! היו מקרים מסויימים בהם מדובר על זנות בשו"ת נודע ביהודה, אך מכלל לאו אתה שומע הן, שרוב תשובותיו עוסקות בדקדוקי מצוות, כי עם ה' ברובו המוחלט שמר על המצוות ורק רצה לדעת איך לדקדק יותר.
9. יפרח, כך נראה, רוצה לטהר את השרץ הלייטי בטענה שהשרץ הזה היה תמיד, אך השרץ, ישאר שרץ והשקר ישאר שקר. ברוב הדורות שעברו על עם ה', שמרו רוב מוחלט של עם ישראל התורה כולה, בניגוד לדורנו ששמירת התורה הפכה לחלק מסויים מהציבור. על זה הרב טל זועק ומתריע. ותשובותיו של יפרח אינן מספקות בכהוא זה.
10. כל מי שמכיר את הרב טל יודע שהרב טל אינו מנסה להרחיק אף יהודי מהיהדות, הרב טל במאמרו בא להתריע בעיקר בפני הורים ומחנכים רבים על כך שאסור לנו כמחנכים לראות את תופעת החילון ותופעת ה'דתי לייט' כתופעה לגיטימית ועלינו לעשות הכל כדי למגר את התופעה.
11. וקצת על טענותיו הקטנוניות של יפרח: הרב טל לא אומר שמי שלא יסכים איתו הוא לא מספיק פתוח. אלא שמי שלא מוכן לבדוק ולהיפתח לטענות הוא זה שאינו מספיק פתוח. לרב טל אין שום בעיה עם מי שבאמת נפתח לטענות ולא הסכים איתן. האם יפרח מספיק פתוח לעיין בטענות? ישפוט הקורא....

אמנם בצורה רגשית, אבל שבהחלט מבטאת רעיון אמיתי ועמוק.

אי אפשר להתעלם מהבזיון הגדול וחילול ה' שבמציאות של הנהגה חילונית לעמו הקדוש. התעלמות שכזאת ע"י הציבור שכן קורא בשם ה' ונקרא על שמו היא עצמה חילול ה' ובזיון אפילו גדולים יותר מהבזיון וחילול ה' הראשונים.

ה"גירוש", זה תוך כדי ביצוע עבירה.

הקמת המדינה, ביום הזה, חזרת הריבונות על הארץ שה' נתן לנו - חסד כזה מה', זו "עבירה"?....

מה זה "האנטישמיות והשנאה והטיפשות וכל מה שקורה היום במדינה"?... זה "היום"?... בכל השנים מהופעת עם ישראל בהיסטוריה לא היו דברים כאלה? לא "המתאוננים" במדבר, התפצלות מלכות ישראל, שנאת חינם בזמן ביהמ"ק השני, מחלוקות בקהילות?... העוה"ז הוא עולם עם סיבוכים. הקב"ה הבטיח שלא יהיה? מה ה"עייפות" הזו? אז עובדים שיהיה יותר טוב. וכי בגלל זה לא מודים לה' על החסד העצום הזה שביום הזה חזרנו לשלוט בארצנו?! שהחיים שלנו השתנו לגמרי מרדיפות של 2000 שנה?! 

[אגב, גם מי שכתב על "מבחינה רוחנית" בחו"ל בכל מיני תקופות. הרי שמהותית, אין "תורה כתורת ארץ ישראל", ו"ת"ח שבחו"ל אינם בני מקומָם", והמצוות שבחו"ל הם בבחינת "ציוּנים" לשיחזרו לארץ. והח"ח אמר שמצוה שבארץ ישראל שווה פי כמה וכמה ממקבילה בחו"ל. התורה היא גילוי החיים הפנימיים של עם ישראל. החיים האלה הם בארץ, ובשליטתנו עליה, מתגלה הקשר הפנימי איתה, של הכלל. שלא לדבר על ההתבוללות בחו"ל היום]

לא להגיד תודה לה' על הנס העצום, זה "מרגיש טוב"?... חבל על מי שמפסיד את ההרגשה הגדולה הזו, של מה שנעשה איתנו.

והנס הזה, הוא גם היסוד של כל ההתקדמות שעוד תבוא. כי קודם כל, תחיית ישראל, חזרה לארץ, לעצמאות בה. על גבי זה ההמשך, מתוך ה"אוירא דארץ ישראל".

מה ה' רוצה - את זה רואים ממה שהוא עושה. ה' מביא את עם ישראל לארץ, אז אומרים לו: לא, תודה, מרגיש לנו שאתה רוצה אחרת?!.... אם לא אומרים תודה על דבר כזה בסיסי, מאיפה הזכות לקבל מעבר לכך?

הרב חרל"פ זצ"ל, שהיה גדול הרבה מהמתדיינים בענין, אמר שכאשר לא שמחים במה שה' נתן, זה עצמו מה שגורם להסתרת אורו. נמצאים ה"מתלוננים" גורמים למה שהם מתלוננים עליו. ולהיפך - כשמודים על הטוב - זה מושך את המשכו.

לא לומר הלל, זה לא "לומר לה' הצער שלך הוא הצער שלי"... (על אף שהכוונה בוודאי טובה, ובוודאי יש הרבה מה להתקדם), אלא זה לומר לה': השמחה שלך, של בניך, השמחה שלך בשמחת שיבת בניך לארץ ותקומת שלטון ישראל עליה - אינה השמחה שלי..... ח"ו.

צריך להודות לה' על הדבר העצום הזה. לשמוח בו - ומזה גם לקבל כח וסייעתא דשמיא, לתקן מה שעוד צריך.

ובוודאי שלא יעלה על הדעת שכל אחד, גדול וחביב כשיהיה, יקבע "יום אחר" להודות על הדברים.

יום העצמאות וחגיגתו, נקבע ע"י הרה"ר לישראל, כשהיו בראשה ענקים, הרב הרצוג זצ"ל, הרב עוזיאל זצ"ל. זה ענין של הכלל.

ככלל, צריך להבחין היטב, בין הנושא של הבחירה של כל מיני אנשים פרטיים מישראל, לבין נשמת ישראל הכללית, הערך של כללות-האומה.

ביום הזה, חזרה האומה, בכללותה, לשלוט בארצה. ומזה כל המשך הצלת היחידים. כל שאר העניינים - זה פרטים. גם אם חשובים. וכמו שה' לא מואס בעמו, גם כשיש חטאים, כך גם המדינה. יש פרטים שצריכים תיקון, אבל מצד מה שעובר על כלל-ישראל, יש פה חזרה לחיים.

אשרי מי שבדורות האלה שזכה לכך. ואשרי מי שזוכה להיות מהמודים על כך בלב שלם. ודווקא ביום הזה. שהוא יסוד הכל.

אני מוצא בדבריך בלבול וחוסר הבנה רבים ביחס לדברי הרב טל ושיטתו. אדגיש שאיני מתיימר לדבר בשמו, אבל ברי לי שהבנתי את דבריו מדויקת מהבנתך ולכן ארשה לעצמי לתקן אותך ביחס אליה:

א. אתחיל עם הטענה שאתה חוזר עליה רבות - כפיות הטובה. אתה מאריך להסביר את החשיבות של הכרת הטובה וההודאה על הניסים והתשועות שה' עשה לנו בדור האחרון, מצטט ומשווה מהרב חרל"פ וקובע כעובדה ששיטת הרב טל היא שאין להודות על הניסים ושעלינו לכפור בטובה (על אף שאתה עצמך בסוף דבריך הזכרת שדעתו היא שכן יש להודות).

צר לי ידיד, אבל זה לא הגון - הרב טל הדגיש פעמים רבות את החשיבות העצומה שבהתקדמות הגאולה והניסים שקרו בדורות האחרונים והחובה להודות עליהם ואף שקבע לכך יום ציון בהלל ובהודאה, להתעלם מכך ולהמשיך לטעון טענת 'כופר בטובה' הוא עוול שמעיד על חוסר רצון לרדת לעומק דבריו ודעתו של החולק על עמדתך. צר לי שבכך בחרת.

ב. עיקר המחלוקת היא האם נכון לראות במדינה שלטון המגלה את מלכות ה' (על אף הפגמים) או להיפך, וממילא גם על ההודאה על עצם קיומה. הרב טל רואה בה שלטון המתנגד למלכות ה' וככוח טומאה שמטרתו למנוע ולעקב את הגאולה ואת התגלות מלכות ה' האמיתית, כמובא שיהיה לעתיד לבוא בספרים הקדושים. לכן לא שייך להודות על קיומה אלא להיפך - להתנגד לה ולמחות כנגדה (על אף הדברים הטובים שכן יש בה ושבאו בעקבותיה).

יתירה על כך - הרב טל חזר על החשיבות של עשיית הבירור הזה והדגשת הפערים בין השלטון המנוגד לרצון ולמלכות ה' לבין מלכות ה' שתתגלה במהרה, להבדיל בין הטמא לטהור. הטשטוש בין המלכויות גורם לשני קלקולים גדולים: קודם כל לבלבול ביחס לרצון לקבלת עול מלכות שמיים במובן השילטוני ולבקשה של מלכות ה' שלימה ואמיתית - רצון שלא פסק במשך אלפי שנות הגלות ועתה דעך וכמעט נעלם מהלב כי מסתפקים במדינה היהודית-לכאורה שכבר קיימת. והקלקול השני הוא הטשטוש בין קבלת עול ותרבות השלטון לקבלת עול מלכות שמים, והראייה שהרב טל מביא היא מצב הנשירה של הנוער לצערנו הרב (ראה בתגובתו לרב קטן). [אנקדוטה קטנה - ראה את לשון מי בחר הרב יואל קטן, שאין ספק בהיותו מהעשירון הרוחני העליון של הציבור שלנו, לצטט בתגובתו - "לשון הגששים", מחללי שבת וכופרים בתורה שמילאו את פיהם ופיות ישראל בניבול פה ודיבורי זנות. אלו גיבורי התרבות והדמויות שראוי לצטט מהן בציבור שלנו, וכל זה בהשראת התרבות החילונית שנהיינו חלק ממנה בעקבות החבירה לציבור החילוני ב'מלאכת הקודש' של הקמת מדינת היהודים.]

ג. בנוגע לפרישה מהציבור בבחירת יום אחר להודאה - לאור הדברים הנ"ל מובן הצורך בהבדלות מהתאריך הרשמי שמיועד לחגוג את עצם הקמת וקיום המדינה. הצורך בהדגשת החילוק המהותי בין הדברים שבאמת יש להודות עליה לתהליכים שיש להתאבל ולבכות עליהם.

הטענה של 'נשמת ישראל' ו'כללות האומה' היא טענה מגוחכת פעמיים - ראשית, בדוק האם רוב יראי ה' ושומרי המצוות חוגגים ביום הזה וראה אם כלל ישראל מחשיב יום זה כחג דתי וכיום קדוש [אלא אם החרדים יראי ה' הם אינם בכלל ישראל בעיניך ודווקא את החילוניים שחוגגים את עצמאותם (וחופשיותם...) כמו האמריקאים והצרפתים ואינם חוגגים בהלל ובהודאה תחשיב כ'נשמת ישראל' שראוי לדבוק במעשיה]. ודבר שני ומהותי יותר - אין הדברים נמדדים אלא אחר האמת שבהם ולא אחרי מידת אהדתם בציבור, לו הייתי בתקופה שרוב עמ"י היה עובד עבודה זרה אני מקווה שהייתי מבין הנאמנים לה' ולמלכותו. כך גם כאן - אם עמ"י שבוי בהשקפה שגויה ומוטעה מעגל הזהב של השלטון הנוכחי, אין זו עילה להצטרף לטעותם ולנהות אחריו גם כן.

ואסיים בנימה אופטימית - הגמרא אומרת "אמר רבי אושעיא: מאי דכתיב ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, נועם - אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימין זה לזה בהלכה. חובלים - אלו תלמידי חכמים שבבבל, שמחבלים זה לזה בהלכה". משמח לראות שאפילו הדיון הטעון הזה נעשה מתוך כבוד הדדי כראוי לתורת ארץ ישראל - אין ספק שזה עצמו אחד מסימני הגאולה.

שהכותרת של כל דבריך שאתה מוצא בדברי "בלבול וחוסר הבנה רבים ביחס לדברי הרב טל".... מחילה, אני כלל לא התייחסתי סביב דברי הרב טל (כבדרך אגב, הזכרתי משהו שכתבת דומני כבר אשתקד, לגבי קביעת "יום אחר"). אני כתבתי בגלל שהעלו כאן את נושא היחס ליום העצמאות, ולטובת חבר'ה שקוראים כאן.

עם כל הכבוד, אני לא חי את הפרופורציות לפי מה שמחליט מישהו בערוץ 7 להעלות ככתבה בערוץ. את הרב טל, אישית, אני מחבב משכבר והוא ת"ח חשוב כמובן - אבל אני לא מתכווין להיות שותף במהלך, כאילו דיון על יום העצמאות נסוב סביב דבריו, כי החליטו לצטט את זה בערוץ 7.

מלבד מה ששמענו דברים ממו"ר הרצי"ה זצ"ל, שהיה מצוי בכל חלקי התורה, כולל ה"ספרים הקדושים", ומלבד מה שהוזכר כאן בשם הרב חרל"פ זצ"ל (שלא דיבר כללית "על הניסים והתשועות" אלא על נס הקמת המדינה. מה זה "התקדמות הגאולה והניסים".. חזרת שלטוננו אחרי 2000 שנה - שזה מה שנקרא "מדינה", זה נס או לא? זה מה' או לא?..), הרי יש לנו בזמננו רבנים גדולים מאד ב"ציבורנו" - הרב יעקב אריאל שליט"א, שכמובן חוגג יום העצמאות בהלל ושמחה; הרב ליאור שליט"א - שאוהבים פה לצטטו בכל מיני הזדמנויות, ואינו חשוד באי ביקורת על תופעות לא-ראויות, והוא מחמיר ביום העצמאות לחוש לשיטתו של הרב גורן זצ"ל, ועל כן אומר הלל בערב ללא ברכה, ביום עם ברכה, ומברך שהחיינו על עיצומו של יום. ואמר "סומא מי שאינו רואה את זה", את גודל הענין של הקמת מדינת ישראל.

אז למה שאסחף לדיון דווקא סביב דברי הרב טל שליט"א? בגלל שמישהו כאן מעונין שזה יהיה ה"אישו"? לא נראה לי.  מי שתלמידו והולך בדרכו, יבוסם לו. זה לא מחייב להפוך לנושא העיקרי בעניינו של יום. דברים שכתבתי, שמעתים הרבה, טרם אמר הרב טל את דבריו.

בקצרה לכמה פרטים שהזכרת (וכבר אמרתי, לא אכנס לדיונים בלי די. הבוחר יבחר. והבוחר בעמו ישראל באהבה, ובציון, בטוחני שכבר בחר..):

ב. להגיד על המדינה "כח טומאה", זה דבר מחריד בעיני. חבל להתפלפל ולהגיד "שלטון המתנגד".. "המדינה" אינה איזה מלך-רשע נוסח פעם.. היא קודם כל, הריבונות של עם ישראל על ארצו. זה העיקר. הסחת  החץ אל "שלטון" ספציפי כלשהו, היא לא דיבור על המדינה.

וגם אלו שמנהלים את המדינה, נבחרים ע"י הציבור. וממילא להגיד על עצם זה שהציור, עם ישראל, שולט בארץ "כח טומאה", זה בערך כמו להגיד כך על עם ישראל. העם שולט. זה העם כרגע. לא מוצא חן? כבר ידוע מה קרה עם מי שהציע "העבירם באומה אחרת"...

ג. אצל אנשים שבאמת שמחים בהקמת המדינה בחסד ה' - אין שום היחלשות ברצון לגילוי כבוד ה' ומלכותו. ההיפך, רואים איך זה מתחיל. מקבלים עול מלכות שמיים, ולא נותנים לה' הוראות איך לגאול אותנו. רואים שה' בחר להביא גאולה בצורה כזו, מוקפת ב"המון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים", ויודעים ש"בוודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב אדם.. כנגד עצת ה' העליונה אשר דיבר טוב על ישראל" (איגרת שע"ח, הרב זצ"ל). שמחים בטובו של ה' שבשיבת ציון, ומוסיפים מזה כח לשכלל.

ומה זה ש"אלפי שנות גלות" הבקשה למלכות ה' לא פסקה?... ציפו כל הדורות לחזור לארץ, לחונן את עפרה, שתשוב מלכות לישראל.  וציפו גם לגאולה השלמה ושיבוא משיח צדקנו. חבל "להמציא" למפרע.

אז ברור, שכאשר מצפים מרחוק - מדברים על היעדים הכוללים יותר. וכאשר זה מגיע בפעל, בונים קומה אחר קומה. לא מחליש כהו זה את הציפיה לגאולה השלמה. רק מחזק אותה - כי רואים שזה כבר הולך וקורה.

ו"מדינה יהודית", זה לא דבר קטן. זה עַם ה'.

ואין שום קשר לקבלת "תרבות השלטון"... ל"שלטון" אין תרבות ספציפית. יש קלקולים שבאים מהשפעת הגויים וכו', וצריך להיאבק בזה ולהוסיף חיוב.  אדם ששמח במדינה מתוך קדושה, אינו מקבל כלל "תרבות זרה". אין לכך כל קשר. יש שמאלנים ששונאים את המדינה בערך כמו מהצד השני... ויש להם "תרבות זרה" למהדרין.

וה"נוער הנושר", אינו ראיה לבעיה ב"מדינה". למה לקטרג? הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו - ואפילו הקדושים (הגר"א). "נושרים" היו גם בוולוז'ין, כידוע.. ובחו"ל, בלי "מדינה", יש התבוללות איומה. המדינה זו ההצלה הכי גדולה גם במובן הזה. אין לחפש את האבידה מתחת לפנס. יש לנו בעיה עם תרבות זרה בעולם, וצריך להיאבק בזה. שלטון עם ישראל על ארצו אינו מעצים את זה... כל אחד יכול לבחור איזה חינוך שרוצה.

ד. מי שרוצה "להיבדל" מהציבור כדי לא לחגוג את החסד הזה של ה', ליבי עליו.... אנחנו הולכים עם הציבור. המוני רבבות עמך בית ישראל. על מדרגותיהם. ושמחים בזה. ואוהבים אותם. גם ה' אוהב אותם - השוכן איתם בתוך טומאותם. עם ישראל זה לא רק "צדיקים". וצדיקים אוהבים את כל עם ישראל.

אפשר לראות מה שצריך תיקון - בלי כל סתירה לחגיגת הענין הכללי הגדול, העצום, שלא היה כמותו. חזרנו, ריבונות על ארצנו הקדושה, מדינה, ומתקדמים בכל התחומים. ועל מה שצריך תיקון - מתפללים ומתאמצים. יש מהלך כללי, ויש פרטים שמתוך השמחה בו יש גם יותר מרץ ומוטיווציה חיובית לתקנם.

ה. אכן רוב שומרי המצוות חוגגים את היום הזה. ב"ה. מלבד מה שאמרת שאין הדברים נמדדים לפי "אהדתם בציבור", אז מה איכפת לך הרוב...

"נשמת האומה וכלל ישראל" זה לא מגוחך, אלא האופן המוטעה של הבנתם. לא כתבנו שהפירוש של זה הוא משאל דעת קהל. אלא שהמדינה היא של כללות עם ישראל. בלי חיתוך ל"חילונים" או "חרדים". חזרה הריבונות של עם ישראל. כל יהודי יכול לעלות לכאן (וכיום ב"ה גם ה"חרדים" נוטלים חלק בשלטון ועול הציבור).

ולכן אמרנו, גם אם יש הערות על מעשיהם של יחידים, כולל כאלו שבהנהגה, זה לא נוגע כלל לקדושת המדינה, שהיא ענין של הכלל. כלל ישראל שחזר לשלוט על ארצו. נשמת האומה מתגלה ע"י שלטון של כלל ישראל על ארצו. כשאנשים בשלטון עושים משהו מנוגד לתורה חלילה - אנו מתנגדים לזה. אבל השמחה העצומה שזה "אצלנו" אנחנו עם ישראל בונים פה, שולטים פה, זה ענין גדול מאד מאד. יסוד כל המשך הקדושה שתלך ותתגלה בעז"ה יותר ויותר. כמה שיותר שמחה והודאה על זה. כמה שיותר ראיית פני ה' שבָּזה, כך יותר יאיר עלינו.

מצד אחד אתה מתייחס לדעה ולשיטה מסוימת שסביבה נסוב הדיון, ומצד שני אתה מתפתל וטוען שאתה לא מתייחס אליה כדי לא לייחס למי שביטא אותה חשיבות חלילה (חשיבות שמשום מה אתה סבור שתגובה של כבוד תורתך תייחס לה). 

בכל אופן - השאלה היא לא מי אמר מה, אין פה עניין אישי. התייחסת לטענות ולשיטה ויצאת נגדן, הערתי הייתה שהבנת אותן לא נכון והסברתי למה.

אבל הטעות היותר חמורה שלך היא שאתה פשוט לא מנסה להבין את טענות השיטה שאתה יוצא נגדה, ניכר מדבריך שלא קראת את דברי החולקים על שיטתך וגם מה שקראת היה ע"מ לנגח ולא ע"מ להבין. באמת שציפיתי לתשובותיך וקיוויתי להחכים מתגובותיך, לצערי התבדיתי וגיליתי שאין בהם לא כבוד ולא הבנה. מכיוון שכך עדיף היה לו לא היית אומר דבר. חבל, לא זוהי דרכה של תורה ובטח לא דרכה של תורת ארץ ישראל.

מכיוון שכך, לצערי הרב, אני לא רואה עניין להגיב עניינית לדבריך. בין כה וכה לא תנסה להבין את דעת מי שלא סבור כמוך, באת אך ורק להרצות את דבריך ולא לדון בדברים - ההפסד הוא גם שלנו אבל בעיקר שלך...

ובכל זאת בנוגע להמשך דבריך - רק אומר שדבריך האחרונים החוזרים על הראשונים היו גם הם מלאים בלבול ודמגוגיה, שאני מאמין ומקווה שלא נובעים מכוונה תחילה אלא מאותה הטעות שלא לנסות להבין את דעת החולקים על שיטתך.

לצערי אין לי דבר אופטימי לסיים בו הפעם.

חותם בצער רב, ובכבוד והערכה למרות הנ"ל.

כדאי להאמין למה שהשני אומר על דבריו...

אני לא מתייחס ל"שיטה" זו; ראיתי שמישהי כתבה משהו - כתבתי דברים לגבי דבריה, ומתוך כך דברים אשר משכבר סדורים, לטובת הקוראים, ולא "לשכנע" מי שמשוכנע בצדקת רבו. אין אישית בעיה עם זה. ולכן, גם לא רואה לנכון להיתפס מלאכותית ל"מישהו" בגלל כתבה בערוץ. ללא קשר לאהבה והכבוד האישי אליו. יש עוד רבים וגדולים וטובים.

וממילא, כל המשך-הדברים מובן. אמרתי שלא כל "שיטה" שעולה בערוץ, אני חייב לקוראה. אלא כיוון שכבר כתבת, הגבתי על דברים שנכתבו על ידך כאן.

אז לומר ש"קראת ע"מ לנגח".. "יודע מחשבות"... נו, זה בוודאי לא "תורת ארץ ישראל", או בכלל. ואני מרשה לעצמי להסתפק אם באמת "ציפית לדברי", אבל כבר כתבתי, דברי היו לסתם מי שקוראים. איני בא לשכנע את תלמידיו של מי שבשמו כתבת. אדרבה, יכבדו את רבם.

אז זה בסדר שמצאת "הסבר" ללמה לא להגיב על דברי. אמרתי כבר שממילא אין לכך תוחלת (אתה שוב לא מתאפק וכותב "בין כך..לא תנסה להבין את דעת מי שלא כותב כמותך". תראה איזו הודעה קצרה - וכמה אחוז ממנה אישית. מה הענין...).

מכל מקום, כבר אמרתי שאני לא באתי לפתוח דיון עם איזו שיטה. אלא לסייע למי שמסייע לו לקרוא את הדברים.
מכיוון שכתבת, אז כבר התייחסתי גם לדבריך. וחזרתי מתוך כך לעיקר הענין. הבנתי בדיוק מה כתבת, ופשוט אני לא מסכים עם זה, חושב שזה מופרך לחלוטין. לגמרי. וביארתי בהרחבה מקודם. מניח שמי שיקרא אובייקטיבית - ימצא שהדברים לגופו של נושא.

כעת ראיתי גם שלמרות שהחלטת שאתה לא רואה לנכון להגיב עניינית - בכל זאת, אתה מוצא לנכון לציין שדברי הם "בלבול ודמגוגיה"... - כמובן, לא כי הם באים ממחשבה מרובה, אלא סתם כי "אינם רוצים להבין" את השיטה שאינם מקבלים בשום-אופן, למרות שהבינו מצוין מה כתבת. לגמרי.

טוב, כל אחד יחליט מה פה דמגוגיה. ומה כאן "מכבד"..

להיכנס לדיון שעוסק במאמרים מסוימים עם טענות מסוימות ולטעון שאתה לא מתייחס אליהם אלא לדיון שעוסק בהם זאת היתממות לשמה (במיוחד לאור העובדה שאתה כן הגבת פה ושם לטיעונים של הרב טל ובייחוד בתגובה הזאת - אני לא חושב). אני הסברתי את האידיאולוגיה שמאחורי השיטה אותה שללת, לא מבין מה הטעות פה... (ואם לקבל את דבריך שהגבת לדבריי, אז בכלל אני לא מבין למה זאת טעות להסביר אותם). ושוב בחרת להיתפס לשאלה מי אמר את הדברים במקום להתייחס לתוכנם.

לשאלתך "תראה איזו הודעה קצרה - וכמה אחוז ממנה אישית. מה הענין..." - שמתי לב שבאופן עקבי אתה משיב לא עניינית בבחינת "טענו חטים והודה לו בשעורים", על אף ההבהרות וההסברים - מהם התעלמת. לכן לא יכולתי שלא לתהות מה גורם לך להתעלם ולהמשיך לטעון אותן הטענות נגד שיטה שהובהר לך שאינה כפי שהבנת. העדפתי לדון אותך לכף זכות שההתעלמות נבעה מחוסר הבנה ולא מרצון להטעיה מכוונת (גם אתה בעצמך כותב שאינך מתכוון לדון אלא באת רק לומר את דבריך - דבר לא הגון כשלעצמו, לטעון נגד דעה שאינך מוכן לנסות להבין). על רקע זה ועל רקע הזלזול המופגן ב-"שיטה" במרכאות של "מישהו" במרכאות (בהתייחס לדעת הרב טל) ושל "מי שמשוכנע בצדקת רבו" (בהתייחס לציבור שלם שפרטיו השונים שינו את תפיסת עולמם ושילמו ומשלמים על כך מחירים אישיים) ניסיתי להעיר שכדאי לנסות להקשיב להסברים על השיטה מולה אתה מוחה, או לכל הפחות לא להמשיך ולעשות זאת תוך התעלמות בוטה מהם. זו הייתה מטרת הדברים.

אבל אני מודה ומתוודה שטעיתי, את הביקורת הזאת הייתי צריך לשלוח לך במסר אישי ולא כאן בפומבי ועל כך אני מתנצל מעל אותה הבמה - טעיתי בפרסום הביקורת בפומבי ואני מבקש את סליחתך על כך.

וכן, אני לא רואה טעם בלהסביר את עמדתי למי שהוכח שלא מוכן להקשיב או 'לדון' כלשונו. לכן לא התייחסתי להמשך דבריך שחזרו על טענות אליהם כבר התייחסתי.

אתה מוזמן להרשות לעצמך להיות ספקן ביחס לכוונתי בדבריי (למרות שאם להשתמש בלשונך - "כדאי להאמין למה שהשני אומר על דבריו..."), אבל אחזור ואומר שאני כן מעריך ומכבד אותך ואת דבריך על אף המחלוקת הנוקבת ועל אף הביקורת.

מבקש את סליחתך בשלישית על הביקורת הפומבית, בייחוד לאור המצאותינו בתקופת המ"טמונים בה נטמנו תלמידי ר"ע על שלא נהגו כבוד זה בזה.

חותם בברכת "והאמת והשלום אהבו" - אהבו האמת ואעפ"כ אהבו השלום.

חושבני שיש כאן קצת "טול קורה מבין עיניך"...

במקום לכתוב שוב "אישית" ("התעלמות", "היתממות", ובסוף - הייתי צריך לשלוח במסר אישי.. נו...), קרא שוב את הדברים.

אין כאן, כמובן, כל "היתממות", בכלל לא ברמה הזו.. אני אכן עסקתי דווקא בגופם של דברים - ולא ב"מי אמר". ולכן אמרתי שלא בגלל שכעת עשו ענין בערוץ 7 ממשהו שמישהו ספציפית אמר ("מישהו", לא בזלזול חלילה במי שאני מחבבו ומכבדו. אלא שלא משנה לצורך זה מי הוא. כי יש ת"ח גדולים ממנו, ב"ציבורנו", שאמרו הפוך ולא עשו מדבריהם "כתבות" ודיונים), אני צריך כביכול, להשתתף ב"דיון בדבריו", אלא מתייחס לעצם הנושא.

ו"גופם של דברים", היה בשניים: האחד, כללית בגישה לנושא, שהיא ותיקה, ולא נולדה כעת, מתוך קריאה של איזו כתבה. ואם מישהו מוצא בה איזה התייחסויות לדברים-שכנגד, אז זה לא בגלל - כפי שכנראה הוא סבור - שקראו את ה"כתבה", אלא כי אלו טענות ישנות, שעלו מחוגים חרדיים מסויימים, משכבר.

ההתייחסות השניה - היתה ל"גופם של דברים" שאתה הבאת, מתוך כיבוד הענין, וגם כדי שאחרים שקוראים כאן, יוכלו לראות. אז למה להגיד "משיב לא עניינית"... משיב עניינית לגמרי. הבנתי מה כתבת, לגמרי, זה גם לא כ"כ חידוש של הזמן האחרון דווקא. ופשוט לא מסכים עם הדברים. חושב שהם טעות מוחלטת, בוטה וקשה [וההערה על זה שאתה כותב "אישית", לא היתה במקום ההתייחסות לעצם הדברים - ההיפך: שתגובה להודעתי, שדיברה על גופו של נושא, היתה מלאה התייחסויות "אישיות", מה שקורה, לדעתי, גם בהודעתך הנוכחית].

שוב: חבל לקרוא "בכח" את מה שהשני אומר שאינו עושה. אני לא "מוחה מול השיטה" הזו. זה לא הענין שלי. אני לא אהיה שותף בניסיון לתת משקל כזה לדברים ספציפיים שמישהו - חשוב ויקר ככל שיהיה - אמר, רק בגלל שזה התפרסם בערוץ 7, ולעשות מזה כאילו כל הדיון בענין יום-העצמאות אמור להיות נסוב סביב דבריו.

אני דיברתי על הנושא עצמו. ואם מצאת שם דברים כנגד דבריו אז או כי זה תגובה על מה שהיה כתוב  בדבריך; או כי אלו דברים, כנ"ל, שנטענו בעבר ע"י כל מיני גורמים. אבל בעיקר - התייחסות לנושא עצמו, לכתחילה. לא "דברים כנגד", אלא כשזה בא להדגיש את גדול הענין והשמחה.

כמובן, אני לא מזלזל ב"מי שמשוכנע בצידקת רבו", אלא ההיפך. לגיטימי ומקובל שאדם הולך לפי רבו. ולכן הדגשתי שאין דברי מכוונים לענות לך אישית, אלא עבור הקוראים האחרים. בטוחני שהם יוכלו לראות בלי בעיה, שדבריך נענו ממש עניינית, ללא כל "התעלמות" - ו.. באי הסכמה טוטאלית להם, ומנומקת..

ומזה גם מובן, שאכן אתה צודק שאינך צריך "להסביר לי את עמדתך", כי זה לא הענין. לא כתבתי "לך" או למי מה"תלמידים" שלו שליט"א, אלא למי מהקוראים שמעונים לשמוע גישה וגם תגובה-לגישה אחרת, שנכתבה כאן.

איני חושב שאתה פתוח לשמוע, אבל למען הקוראים אשתדל לענות עניינית לכמה מהטענות:
 

א. הצורך להגיב לקושיות על שיטתי הוא דבר אלמנטרי ופשוט. ככה מתנהלת כל הגמרא. שהרי אחרת - הדברים ישארו בקושיא. אי אפשר פשוט להתעלם מקושיות. אלא אם כן איני מחשיב כלל את דעת המקשה ואת הבסיס הלוגי איתו הוא מגיע, ואז באמת אין לי צורך להתייחס. למשל: אם מבחינתי הקריטריון לאמת זה דעת הרב צב"י, ולדעת החולק יש עוד חכמים שראוי להתחשב בדבריהם (ובמיוחד שגם הוא היה מצוי בכל הספרים הקדושים, וממילא לא יתכן שטעה או שאפשר להבין אחרת בספרים אחרים, ק"ו בדברי אביו) - באמת אין טעם להתייחס.

ב.  זו בהחלט הנקודה המרכזית: אתם מדברים על ריבונות היולית קוסמית מופשטת. מהי אותה ריבונות? מתי וכיצד הוחלט שהיא "יהודית"? ממה נובעת החלות של ה"יהודית"? והאם אפשר לנתק זאת מהשלטון ומגמתו?

ולגבי העניין הדמוקרטי: שתי תשובות בדבר: 1- אלו שמנהלים את המדינה לא נבחרים בידי הציבור. רק אחוז קטן ומוגבל מהם. בתוך אלו שמנהלים את המדינה חשוב למנות את הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה (ובעיקר המשפטים והאוצר), היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות, בג"צ, בכירי המשטרה והצבא, וכמובן גם את התקשורת. 2- ונניח שאכן כל השלטון נתון בכוחו של הבוחר. ומה בכך? האם לא שמעת על דברי חז"ל ש"קשר רשעים אינו מן המניין"? אכן, יכולה להיות מציאות שהעם שקוע במ"ט שערי טומאה, ובאמת בזמן כזה יש ללכת למדבר, כהמלצת הרמב"ם. לא צריך להחליף את העם חלילה, אבל גם לא לחבור לרשעותו.

אבל מצד האמת אין צורך להגיע עד כדי כך. כי העם לא רשע אלא תינוק שנשבה. לא לבין הגויים אלא לבין הערב רב (ההוא מהספרים הקדושים) שמערבב את דעתו ומבלבל אותו. אכן, יש כוח חזק ומרוכז של רשעות גדולה ומלחמה בה', שבאחיזת עיניים מבלבל את כל העם. מעבר לכך שזוהי המציאות של דורנו כפי שהיא מתוארת בהרחבה בזוהר, באר"י, בגר"א, ברמח"ל, בלשם שבו ואחלמה ועוד ועוד, וממש מתאימה לה כמו כפפה ליד - זהו גם לימוד זכות עצום על עם ישראל צאן קדושים, שהולך שבי אחר אותם רשעים.

ג. "לא נותנים לה' הוראות איך לגאול אותנו" - זה בדיוק מה שאתם עושים. התקבעתם על דרך מסויימת, ומכאן ואילך אין שום מקום לבירור ובחינת המציאות. קפיאה על השמרים, משל לא עברו כמה דורות מאז מאמר הדור ועד דורנו אנו. אכן, כפי שכבר הודגש שוב ושוב - צריך להודות לה' על כל התקדמות בגאולה. אבל לתת לה' הוראות איך לגאול אותנו, ולהכריח שדווקא המדינה היא חיובית בעצם, ולא משנה מה היא עושה - זה לא שייך.

"לא מחליש כהו זה את הציפיה לגאולה השלמה" - לא נכון. כי אם המדינה כל כך טובה כפי שאתם טוענים, אז למה עוד יש לצפות? נכון, רוצים מקדש וזה, אבל בגדול כבר נגמרה הגלות ואפשר לנוח על זרי הדפנה של מלכות ישראל. ובאמת שמענו על רבנים שאמרו שהמציאות היום היא "כבר לא אתלחתא דגאולה אלא גאולה ממש". הלא דבר הוא!

לגבי הנוער הנושר - ראה בהרחבה בתגובתו של הרב טל לרב יואל קטן.

ד. אמשול לך משל: נניח שאתה רב קהילה מסורתית מינוס מחור כלשהו בעולם. כולם יהודים מתוקים ומאמינים, ואתה משתדל לשכון איתם בתוך טומאותם, ולקרבן לאיתן התורה בעבותות של אהבה. אבל, אפעס, בעקבות השפעת התרבות הגויית שסביבם הם נוהגים לחגוג מדי שנה את הקריסמס והסילבסטר. מהו "להיבדל" מהם ולא לחגוג איתם ביום חגם? האם ראוי או לא? וכיצד הדבר ישפיע על חינוך ילדיך?

אפשר לדון (ואנו אכן דנים) מה החגיגות ביום זה מסמלות. אבל עצם הטענה שהיבדלות היא תמיד שלילית רק בגלל שמדובר בעם ישראל - אינה נכונה.

אגב, עם ישראל נוהג לחגוג במנגלים ובהופעות של שרית חדד ואייל גולן. ומדוע שלא נחגוג איתם באותן במות, בתוך טומאותם? אין צורך לענות על כך, זו שאלה רטורית, שהרי הנוער מצביע ברגליים, ואכן חוגג איתם כך.

ה. אין כלל ללא פרטים. הכלל מורכב מהפרטים ומאופיין על ידו. אם רוב הכוח השלטוני נמצא בידי רשעים שפועלים נגד ה' ותורתו - הרי שה"כלל" הוא שאין לנו מלכות יהודית.

וכשם החלטותיה של סנהדרין שרובה צדוקית לא מחייבות אותנו להלכה, ואין אנו רואים בהן פסקי הלכה של בית הדין הגדול שבירושלים על כל השלכות העניין.

[לניק השני] על חלק מהדברים שכאן.

מכל מקום:

א. בוודאי מגיבים על קושיות. אבל כשעושים נסיון להעמיד דווקא דברי מישהו ספציפי ב"מרכז", בגלל כתבה עיתונאית - ו"מי שלא יתייחס סימן שאין לו מה לענות".. נו. זו שיטה שמתאימה יותר לעיתונאים. הדיון על הנושא לא התחיל מדברי הרב טל שליט"א. טענות שהוזכרו פה, הן כבר ישנות-נושנות, וגם קושיותיהם נענו מזמן.

וגם טענות שנכתבו כאן בפורום, נענו עניינית. כמובן, אם אדם ינסה להמשיך בלי סוף, אז לא ימשיכו איתו. ירצה לומר שזה "כי אין מה לומר" - שיבוסם לו.. ובאמת לא אמשיך מעבר לתגובה זו. כבר כתבתי, שאין לי ענין לנסות לשכנע את תלמידי הרב טל שליט"א, אין לכך תוחלת. על אף הנסיון להציג כאילו רק אחרים "הולכים בעקבות רבותיהם" (דבר שאינו חיסרון כלל).

וחבל לנסות "להכניס לפה" של הזולת, כאילו מבחינתו "אין חכמים נוספים שראוי להתחשב בדבריהם" וכאילו אינו מכיר דברים כאלה.. רק כדי להסביר ש"אין טעם להתייחס"...

ב. ריבונות זה לא "היולית". אולי הטענה עצמה.. זה דבר פשוט לחלוטין. שלטון עם ישראל בארצו. הכריזו נציגי העם היושב בציון. והעם הוא העם היהודי, לא רק צדיקים פלוניים או ישיבה פלונית, הוכר בעולם. ומאז אנו ריבונים פה. קשר עצמי לארץ. ב"ה. שמחה עצומה.  אנחנו שולטים בארצנו. מכאן יבוא התיקון.

ואכן, חלק מאלה שמתמנים ע"י השלטון, וגם מתוך השלטון, הם "מעצבנים"; חלק גם אוחזים בתפקידיהם ע"י מניפולציות - זה לא משנה את עצם העובדה של שלטוננו בארצנו (וגם הפקידות הבכירה, בסופו של דבר, ממונה ע"י נציגי הציבור, עפ"י כללים שנקבעו ע"י נציגי הציבור. אלא שאכן, יש השפעה יתרה ומקוממת של פקידים שאוחזים בתפקידם. נושא ידוע, ועובדים עליו במערכת הציבורית).

ג. ב"ה שזיכית את עצמך מלומר על עם ישראל בכללותו, שהוא "קשר רשעים" ח"ו. אבל גם ה"לימוד זכות" שפשוט הציבור נשבה לבין ה"ערב רב", הוא מגוחך בעיני. הציבור בוחר כל ארבע שנים את נציגיו. חלק לא קטן מהם,  יהודים טובים, שומרי מסורת לפחות, איכפתיים מאד מעם ישראל. אז כל מי שמגיע לשם, הופך "לערב רב"?...  אז אין מה להתייחס. אתה תחשוב שאלו "ערב רב", אנחנו נאהב אותם כחלק מישראל קדושים. בסדר. אם זו המחלוקת - מעולה. וכל אחד יבחר. 

כדאי לעיין בדברי הרב קוק זצ"ל, שכתב באיגרת לאלו בחו"ל שיצאו נגד הרב שלהם כי נהיה "ציוני", ויצא נגד "ההיתלות בדברי הזוהר הסתומים בענין הערב-רב". גם הסביר שסימנם העיקרי של הע"ר, שהם דורשים טובת אויבי ישראל ויוצאים נגד עם ישראל (זה כמובן, לא כולל כל מי שטועה וחושב שהשטויות של תכניותיו המדיניות יצילו את עם ישראל. היו גם גדולי ישראל שייעצו לפני השואה להישאר שם, ועלו בלהבות עם מתייעציהם. אף אחד לא חושב, כמובן, בגלל טעותם, שהם ע"ר.. אלא קדושי עליון שטעו).

ג. לגבי ה"הוראות לה' איך לגאול אותנו".. כשרואים שה' גואל כך ומחזיר אותנו לארצנו ולשלוט בה, והארץ נותנת פירותיה בעין יפה, וגלויות מתקבצות - ואומרים: לא כך.. זה "הוראות".

אלא מה? אתה אומר, עברו מהקמת המדינה "כמה דורות", אולי משהו השתנה...  כדאי לדעת, שכאשר הרצי"ה אמר את דבריו על "הוראות לקב"ה", המצב הדתי, והמצב השלטוני מבחינה זו, היה גרוע בהרבה. כך שלא ש"התחדש משהו" בענין זה. יש עליה גדולה - ויש גם הסתבכויות גדולות. אפשר להבין באופן מאד רציונאלי למה זה קורה, ופשוט לעבוד עם עם ישראל.

מי אמר שלא "בוחנים את המציאות"?.. דרך קלה "לנפנף" את דברי הזולת. בוחנים יפה מאד. ולא רק את השלילה, כמובן. 

המהות של ההודאה על חזרתנו לשלוט בארצנו, לא השתנתה מאומה, ואדרבה. ולכן, "התקבעות" על השמחה וההודיה הזו, היא מעלה גדולה; ולא שינוי כעלה נידף ברוח מכל משבר זמני, בתוך המהלך הגדול של שיבת ציון.

כמובן, איש לא אמר שכל מה שקורה במדינה הוא חיובי. זה כבר מההתחלה. אבל עצם המדינה, עצום מאד. ואפשר לראות הרבה-הרבה חיוב שהתפתח כבר מתוך זה. "עין טובה", זה לא רק על יחידים. גם על הכלל, "גם" על מעשה ה'.

ד. מה שכתבת,  "אם המדינה כל כך טובה כפי שאתם טוענים, אז למה עוד יש לצפות? נכון, רוצים מקדש וזה, אבל בגדול כבר נגמרה הגלות ואפשר לנוח על זרי הדפנה של מלכות ישראל" - זה חשוב. כי זה מראה את גודל אי ההבנה של הגישה הזו, השמחה מאד בתקומת מדינתנו. הקדוֹשה. כן.

אדרבה, "למה יש לצפות"?.. זה לא ענין "רובוטי". אין קץ למעלות העצומות של נשמת ישראל, שצריכה להופיע. והולכת ומופיעה. המדרגות של עליית המידות, בפרט ובכלל; של שכלול הצדק הציבורי; של ההשתכללות הנשמתית וגם המעשית, בקודש ובחול (שאצל הכלל, גם המעשיות היא בעלת משמעות "רוחנית"). מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.  זה נבנה בהדרגה. תהליך. ואכן, מתוכו, בנין ביהמ"ק - ולא רק בתור פרט טכני, "רוצים מקדש וזהו".. כתר. ומשיח צדקנו, כמגלה את תמצית אורם של ישראל ומעורר אותה, מתוך מה שכבר קדם, בהתאמצותנו, בקודש ובחול.

אלו שאומרים לא רק"אתחלתא דגאולה", מתכוונים שזה כבר מעבר לאתחלתא. נכון מאד. כמה שנים אתחלתא?... זה כבר הלאה. ה' גואל. חלק רואים בפעל, חלק יצֵא לפעל. בעז"ה. וביוזמתו..

ה. המשל בין ימי אידם של הגויים לבין היום הקדוש הזה - אין לו שום שייכות. תמיד אפשר להביא "משל, קיצוני, ולעוות.

היבדלות מהכלל, היא דבר רע. יש מקרים קיצוניים, שאין ברירה, וגם זה באופן מעשי, לא באופן מהותי, בנשמה. כשעם ישראל שמח בחזרתנו לארצנו וריבונותנו - אז להתפאר ב"היבדלות", זה דבר מגנה ודוחה בעיני.

וכמובן, אין כל קשר ל"אופן החגיגה" בדווקא. אנחנו עם הציבור בשמחה. גם ילד קטן חוגג יום הולדתו עם פנים מלוכלכות משוקולד. המבוגרים יותר, שמחים בהולדתו, מחייכים מאופן הבעת השמחה, שמחים בטבעיות שבה, לעיתים מצטערים על הלכלוך - ויודעים שאם שמֵח בכך - גם יגדל הלאה..

ולמה להסתכל בעין רעה?  מי ששומעים איזה "זמרים" כי התרגלו - רחמנות עליהם. רוצים לשמוח, לא יודעים איך. אבל "עושים מנגלים"?.. אז מה?....  נוסעים ברחבי הארץ, ביערות ובחורשות. תחושה בריאה ביום העצמאות שהארץ היא "הבית שלנו". וחוגגים בבשר.. אני אישית אמנם לא אוהב את "טקס המנגל".... אבל גם יראי ה' גדולים עושים כך בימים טובים. למה לחפש רע?

ישראל קדושים, אהובים, יקרים. איזו שמחה לראות מלא מכוניות ביום העצמאות עם דגלי המדינה. איזו שמחה לראות שאנשים שחשבנו שאדישים לשמחת הכלל, שמחים בפשטות ותמימות ש"יש מדינה", מטיילים בארץ, אוהבים אותה, אוכלים ושמחים. לבריאות, ישראל קדושים. אחרי 2000 שנה של הסתתרות בארונות הגלות - מגיע לכם. תשמחו... עם הזמן - וכבר קורה כעת - השמחה תעלה גם לראש, גם ללימוד מעמיק על קדושת ישראל, וארצו, ומדינתו - והמנגלים שלכם יהיו עוד יותר מלאים בתוכן. תרבחו ותסעדו..

ו. הכלל לא "מורכב מפרטים". זו טעות יסודית באמונה. וברור שהרבה מכל הנ"ל, נובע ממנה. "חיה אחת יש ברקיע וישראל שמה". הפרטים מתוך הכלל, ומופיעים אותו - ובונים פה ציבור שמופיע את נשמת הכלל. (כדוגמה, שלא ממצית את כל הענין, "ציבור לא מת" - על אף הפרטים).

ומי שאומר "רשעים", על אלו שנמצאים היום בשלטון, בהכללה, זו הרשעות הכי גדולה. וכבר אמרנו, "הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו. אפילו הקדושים".

"בן אדם בית ישראל שוכנים על אדמתם ויטמאו אותה" - "הלוואי בני איתי על אדמתם, אעפ"י שמטמאים אותה"... קל וחומר כשלא ובמה שלא.

וכלל-ישראל, זה יותר מ"סנהדרין". וקדושתו הפנימית אינה זזה.

יש שלטון של עם ישראל על ארצו. מתנה מה'. ברוך ה'. זה העם שלנו, אנחנו אוהבים אותו, שותפים איתו בשליטה בארץ, כחלק ממנו, בשליחות של ה', שציוה על שליטה זו, שמתוכה מופיעה ותופיע כל העוצמה הרוחנית הגדולה גם כן.

א. זה לא "דווקא דברי מישהו ספיציפי", אלא בעל דעה יחידאית, שמצד אחד אינה חרדית ורואה את הדברים אחרת לגמרי מהציבור החרדי, ומצד שני נגד המדינה ויום העצמאות. וכשמדובר גם בתלמיד חכם בעל שיעור קומה, בהחלט ראוי להתייחס, גם באופן ספציפי.

ומה שהכנסתי לך לפה היה העלאה על השולחן של אווירה כללית שעולה מדבריך ומדברי הקרובים לדעתך. אדרבה, אם אין זה נכון נשמח לראות.

ב. כאמור, העניין של מלכות הערב רב מופיע המון בספרים הקדושים. וגם בדברי הרב קוק הוא מוזכר, גם בהקשר קונקרטי לאנשים. אי אפשר לבוא לפשוט למחוק סוגיות שלא נוחות לנו. מה גם שהסוגיא הרוחנית מיישבת היטב את המציאות ההלכתית של דיני רשעים והיחס אליהם, ומסבירי כיצד יתכנו מינים ואפיקורסים בעם ישראל, חלק אלוה ממעל.

לא טענו שכל פלוני שמתמודד לכנסת הוא ערב רב. ממש לא. אבל מאידך, גם כוח השלטון שלו מוגבל מאוד. בטענה היא שבפועל, מושכות השלטון האמיתיים נמצאים בידי הערב רב וחייליו.

ג. אין כאן שום אמירה לה' "לא כך", ח"ו. לה' אנחנו מודים בפה מלא על כל התקדמות וכל צעד. וב"ה כבר קברת דרך ארוכה עברנו בדרך לגאולה. אין לזה שום קשר ליחס לגורמים עצמם, לאנשים עצמם. ה' מקרב את הגאולה בכל מיני דרכים, כמו למשל בעקשנות של הערבים שלא לקבל הסכמים נדיבים שנתנו להם כמעט את כל יו"ש. זה לא אומר שצריך לשתף פעולה ולחגוג איתם.

ד. זו באמת נקודה שהיא לגמרי חינוכית. אתה מדבר מאוד יפה, אבל המציאות בשטח מורה אחרת. וזה מתקשר גם לסעיף הבא.

ה. אני מסכם שוב את הלוגיקה של המשל: גם אתה מודה שיש מציאויות שנכון להיבדל, כשהחגיגה עצמה היא שלילית או מסמלת משהו שלילי. ואז יש גם משמעות להיבדלות מהותית, כלומר: להסביר לחוגגים שאיננו חוגגים איתם, לי כי יש לנו אזכרה לסבתא, אלא כי אנחנו חושבים שהחגיגה הזאת היא טעות. שלב ב' זה להבין למה חגיגת יום העצמאתו זו טעות. הטענה שלך התרכזה בשלב א': בעצם ההתבדלות, ולכך הגבתי.

אין שום דבר שלילי במנגלים, אבל זה עוד סימן לריקנות שבעניין. המדינה נלחמת בכל עוד ברוחניות, והדתיים מתעקשים לדחוף לה משמעות רוחנית. שאר העם פשוט עושה מנגלים ומשתעשע מהסיטואציה המוזרה הזאת. יש לו אכן שמחה פשוטה של עצמאות, אבל אין שום סיבה שהשמחה הזאת תתרומם למשהו אחר. היא בכלל לא בכיוון לשם. ב"ה יש התעוררות רוחנית, אבל היא ממש לא באה משם.

ו. השלם גדול מאוד מסך חלקיו, אבל כשהחלקים רקובים - אי אפשר להתעלם מכך ולהסתכל רק על השלם. כאמור, עם ישראל הוא עם קדוש ולעולם כלולתו חיובית. אבל הסתפחו אליו כוחות רוחניים שליליים, והמציאות כרגע היא שהם שולטים. אבל עוד לפני המבט הרוחני הזה, גם אם השלטון היה סתם שלטון של פושעי עמך, מי אמר שהוא מייצג את עם ישראל, ושצריך להתייחס אליו כאל כלל ישראל? ברמב"ם מפורש שלא מכבדים מלך רשע, והגלימה שעל כתפו כמרדעת של חמור.

לגבי עניין העין הטובה שמופיע כמה פעמים בהודעתך, אני מזמין אותך ללמוד את פירוש ר' יונה ופירוש הרמב"ם למשנה "הוי דן את כל האדם לכף זכות". 

יש בניה גשמית של ארץ ישראל, יש קיבוץ גלויות ועוד הרבה טובות. מתנה מה'. ברוך ה'. זה העם שלנו, אנחנו אוהבים אותו, אבל לא נותנים לאהבה לסמא את עיננו מלהמשיך ולפעול לתיקון המציאות. ומתפללים שנזכה לראות בעיננו שלטון יהודי אמיתי בארצנו, שאין אומתנו אומה אלא בתורתה, ולראות בתקומתה של מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה שיהיה ה' אחד ושמו אחד.

זה שאת לא אומרת הלל מבדיל אותך מללכת לא צנוע?....  אני מכיר כאלו - שזה בדיוק מה שגורם להם להיות יותר צדיקים, ויותר טובים, ויותר צנועים. מודים לה' - מרגישים מחוייבות.

הפיתרון לקושי הפסיכולוגי, שמא אם אשמח עם הציבור, אז אולי אנהג כמו חלקים ממנו בעניינים לא ראויים - הוא בתוך האדם. אותו דבר אפשר לומר על כאלו שחוגגים חג השבועות בהשתוללות של מים.. נו, אז לא נגיד הלל ולא נעשה תיקון ליל שבועות, כדי "להיבדל" מהם? זה העם שלנו. נודה על ישועתו, ונעשה זאת איך שבאמת מתאים. לא ניסחף לשטויות, ונשתדל להקרין על שמחתו הטבעית, איך באמת ראוי. ענין של בחירה ועבודה עצמית.

להגיד הלל, זו לא  "אמירה מתרפסת" אלא תודה לה', שהיא חלק מה"קדושים תהיו".

אם את לא רואה את ההבדל בארץ, בין לפני המדינה לכעת - כדאי קצת לעיין בהיסטוריה. מלבד העיקר, שהוא הערך הממשי, והרוחני, והמצוותי, של שלטוננו בארצנו וחזרתנו אליה -

גם מעשית. שמעת מה היה בתרפ"ט? מה היה בפוגרומים בגלות? את יודעת מה היה קורה כאן בטחונית אם לא המדינה?..

את הולכת בכל המקומות שהזכרת ומפחדת, ובבית בערב מפחדת ונועלת, אז כדאי אולי לטפל. זה ענין אישי-פסיכולוגי.

את רואה את המקומות האלו ונזכרת "פה נרצח".... אפשר ללכת במקומות הללו שהזכרת, ולראות: פה שלטו גויים. פה לא היה שום דבר בנוי, פה בקושי הסתובבו יהודים... ולשמוח בגאולת ישראל. הכל ענין של העין, ומה הלב רוצה לראות.

כמובן, גם לזכור את הקרבנות, ולהתמלא, בצד הצער, בגבורה להילחם באוייב, ובשמחה שאנחנו לא נרתעים ונמצאים פה. ושאחרי הכל, הם המסתתרים מאימת כחותינו, ולא אנחנו שצריכים "לדקור ולברוח"... שיפור גדול במצב, הייתי אומר.... ועוד יש מה להתקדם.

את רוצה להתהלך בארץ כבשלך. מעולה. כך תעשי.

והקטרוגים על עם ישראל, "האוירה החילונית והמתירנית", מה שייך לענין המדינה. איפה שאין מדינה, זה יותר טוב?.... עייני מה קורה בחו"ל. זה הציבור, מורכב, יש נסיונות, צריך להרבות אור, לקרב, למחות כשצריך.

וכשרואים את הטוב שבאנשים, גם קל יותר לגלות את אורם. לעצמנו ולאחרים.

ולמה את מדברת רק על "בניית כבישים" להשקיט את כפרי המרצחים (כמובן לא בסדר, אם קורה) - ולא על בניית כבישים עצומה לעם ישראל בכל הארץ. שדרוג כביש 1 לירושלים.. כל הארץ מלאה בניה ופריחה. מה הענין להתמקד בשלילה? זה עושה טוב למישהו? עוזר לפריקת רגשי-מרירות? מה הענין?...

ה"נסיגה לאחור"?... את "נזכרת בימים שלפני קום המדינה- כל יישוב ויישוב היה מגן על עצמו. הייתה לו רשות?.....  אלו היו "ימים טובים"?.. הרי לשיטתך, היית לגמרי רועדת לגור שם.

מה זה "מגן על עצמו"?.. היום היו מחסלים ישוב כזה, ח"ו, על המקום. תנסי לגור בישוב ש"מגן על עצמו" ללא צה"ל, מול כל אויבינו..  אפשר רק לראות מזה, כמה חיפוש השלילה יכול לעוות.

במקום להודות לה' על השלווה. על הביטחון. על הצבא שמגן יומם ולילה כשכל המדינות מסביב רועדות - "לחפש" דבר כזה מתחת לאדמה?.. לא שייך.

ולמה להגיד "הצבא וכל מה שהולך שם"?  למה לא לראות (לפחות גם) את הטוב?

את יודעת שכל מי שמתגייס לצבא, מצהיר על נכונות למסור אפילו את נפשו אם יצטרך? איזה "יריד" זה עושה בשמיים, נכונות כזו.. אפילו של פשוטי-פשוטים, אלה שכתבת עליהם על ה"חברה החילונית" (שגם אני מאד מצטער כמובן על כל מיני דברים בכך). ואנשים בפעל, כל לילה, במארבים ולכידת מבוקשים, באותו זמן שאנחנו בשלוה בביתנו.

המלחמה עוד לא תמה. ב"ה על מה שיש. ועוד יהיה מתוכו.

לא צריך לחשוב שכל הבעיה היא "להבין" את דברייך, ורק צריך בשביל זה "יושר לב". הדברים נענו עניינית. מפורט.

את יכולה גם בהודעה שאחריה לראות איך בכל הפרטים שכתבת, יש אפשרות לראות בדיוק רוב לכיוון ההפוך. אם מחפשים לעשות את העיקר ממה שלא טוב - זה בעיקר מזיק לאדם עצמו. וזה בא מבחירה. הוא שאמרתי. אני לא מזלזל חלילה במי שמרגיש חששות מ"פיגועים" ח"ו, וכד'. אלא אמרתי שמציאותית זה לא הענין העיקרי. זה מיעוט-קטן במציאות. אם מישהו מרגיש בעיקר את הצד של ה"פחד" אז כדאי לעשות עם זה משהו. זו לא "תקיפה אישית" כמובן.

ולהגיד "אם היה תלוי בנו היינו יוצאים ותוקפים".. נו, זה כמו בהודעה הקודמת, והבאה, על ה"עדיפות" אם ישובים היו מגנים על עצמם, ועל הישובים הלא-מגודרים שהאויב מפחד מהם...

זה טוב במישור המקומי. שכפר פלוני יפחד לצאת נגד ישוב אלמוני. אבל במישור הכללי, של המלחמה הכוללת נגד הערבים - אם לא הצבא שלנו, אז לא היינו כותבים כאן... ושום נשים של איזה ישוב - וגם לא גברים - לא היו עוצרים את זה.... וגם חלק גדול מה"פיגועים", לא היו נעצרים ע"י איזה "ישוב", כולל לא מגודרים, שרק לאחרונה היו שם פיגועים ר"ל, ממש בתוך הישוב. 

שירותי הביטחון, וחיילינו, עמלים יומם-ולילה כדי שיהודים פה יחיו בביטחון. אז נכון שיש דברים שיש לכולנו השגות. אבל להגיד ש"היינו שורדים בלעדיו" על הצבא.... אשליות. אפילו שעה אחת לא.

ה"גירוש" היה פעולה נוראית. זה לא מאפיל על עיקר עניינו של הצבא. ברוך השם שיש לנו אותו. וכולנו שייכים אליו. עיקר עניינו, להגן על המדינה, ולא כל מיני פרטים שיש מה להשיג עליהם.

ואיני צריך להסבת "תשומת הלב" ל"אי סובלנות וקבלה" לדעות שאינן תואמות לדעתי. אינני מקבל מה שנכתב נגד המדינה, במובן הכולל, מעבר לפרטים שצריכים תיקון כמובן. ואיני צריך "לקבלם".

קל-וחומר דברים שהם ממש לא נכונים מציאותית, כדוגמת מה שהבאת בהודעה הקודמת וזו שאחריה, על "עובדות" במרחב בציבורי, שממש "מלקטות" את המיעוט הרע ("עמונה" - אבל לא כל ההתישבות המפוארת שקיימת. "בעבר היינו יכולים להרתיע את אויבינו", אפילו להרוג בהם, היום מתהלכים בחשש".. באמת? החמאס והחיזבאללה מפחדים להילחם מאהבה, או כי הם מורתעים?.. בעבר היו יורים על כל דוקר, או היו חוששים יותר מהיום?.. "הרופאים ערבים, גם השופטים".. לא שאני מחזיק מהשופטים, אבל באמת הרוב ערבי?.. "אנטישמיות".. זה רוב מה שקורה?.. בלי סתירה לכך שפרשת העצורים היהודים מקוממת מאד-מאד. "הבריטים שמרו על היהודים"?.. מתגעגעים אליהם? על השבת השחורה שמעת? על הפיצוץ ברח' בן יהודה בידי בריטים, נגד יהודים, שגבה דומני 52 הרוגים, שמעת?.. על "הכלניות" שמעת?.. על בווין שמעת?.. "הבריטים"?... ה' ישמור. "רוב העם מאוכזב מהמדינה"?... רק לאחרונה התפרס סקר לפיו מדינת ישראל היא מהמדינות שהאזרחים הכי מרגישים בה טוב..

אז מי רואה את ה"מציאות"?   "עין רעה, זה אחד הדברים שחכמים אמרו שמוציאים את האדם מהעולם. מזיק בעיקר לעצמו) -

אבל אני מכבד גם כאלו שאומרים לא כדעתי. בינתיים, התרשמתי שהמעבר לרובד-האישי, מעבר לתשובות לגופו של ענין, ודברייך אלה הם דוגמה קלה.. , בא דווקא מדוברי הצד השני...

והמדינה יקרה וחשובה לו, והוא יודע לעשות את ההבחנה בין המדינה לממשלה ובאי כוחה.

ועד כמה שאני יודעת, הבריטים השתדלו מאוד למעול בתפקידם, לא לאפשר עליה  ולא לשמור על היהודים. חוץ מאחדים שיזכרו לטוב, הם היו כולם פרו ערבים באופן מעשי וברור.

את חושבת שהמציאות שלנו היום הזויה ובלתי מתקבלת על הדעת? זה כי אין לך מושג איך זה היה להתקיים בגלות בלי מדינה. כל מה שתכתבי את ואחרים לא משנה  את העובדה שהנס העצום והבלתי נתפס שעשה ה' איתנו הוא שקמה המדינה.

את כל השאר - המחדלים, הבזיונות, המצב הרוחני של חלקים בעם, ההזדהות הנפשעת והלא נורמלית עם האויב, וכו' וכו'' את ואני מוזמנות לפעול ולשנות, וה' הטוב בעזרנו.

את גופי השלטון אפשר לאייש באנשי מעשה יראי שמים, הכל יכול, ולא רק יכול - אלא משתנה בפועל, לנגד עינינו ממש, לטובה.

ממציאות של אין קם יש. פלא. וגם אופן תקומתו בניסי ניסים.

הרי אין מניעה עקרונית שהערבים יהיו רוב, ואין מניעה עקרונית שהם יהיו רוב בממשלה. הם אזרחים שווי זכויות.

האם במדינת ישראל הנצחית שלך הערבים יהיו אזרחים שווי זכויות?

הרי בדיוק בסרט הזה כבר היינו.

בעצם - אולי מוטב ככה - הפעם הישיבות הקדושות יקימו מחתרות שיהוו את המדינה שבדרך...

במדינת ישראל הנצחית של עם ישראל הערבים לא יהיו שווי זכויות. עובדים על זה.

מזדהה עם כל מילה, ותמהה מאד על גיבוב הדברים והרגשות שנאמרו על ידי "כוחות שמיימיים"....זכותך לחשוב כרצונך.....אבל תיזהרי לא על חשבון הכפשת ציבור יקר של אנשים ונשים צנועות ורציניות....שיש לך מה ללמוד מהליכותיהן רבות.

 סתם כך, ללכת עם גרבים, חצאית ארוכה, וכו' אינו תלוי באמירת תודה לקב"ה על ניסיו הגדולים, וכדאי לא לערבב מין בשאינו מינו.

והעיקר, הם סממנים חיצוניים חשובים, כשהם מופנמים ביראת שמים אמיתית וכבוד הזולת.

                                                  הפחדים שלך, הם בעייתך האישית (שאולי מצריכה טיפול), ולא תרוץ ועילה לאיצטלות של קדושה!

          "קדושים תהיו"! - עייני ערך פרשת השבוע.

                                                                            אישה, אמא, סבתא המודה לה' על כל נפלאותיו!

לא מתפלל לשלומה

(הסתייגות - שמעתי שהתוכן בו לא לגמרי מדויק)

כי רימון חוסם את זה, ואני ממש ישמח לקרוא את זה..

הכותרת, שתי הפסקאות הראשונות והפסקה האחרונה אינן חלק מהכתבה אלא פרשנות של האתר שהביא אותה (וגם בכתבה עצמה יש לא מעט פרשנות של אהרון גרנות...).

כאן

וזה התוכן:

לכבוד הרב שמואל טל שליט"א

יום העצמאות קרב ובא ושאלותיי אל כבודו הן בנושא היחס למדינת ישראל ולגאולה :

1. האם הרב רואה את מדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתינו" ?

2. מה הביא את כבודו לשנות את יחסו ליום העצמאות (ולמדינה בכלל), ואת אי ציונו בהלל ובתפילה חגיגית בישיבתו ובקהילתו ? וכן למה שינוי זה אירע רק אחרי הגירוש ולא לפני כן , אם זו גישתו העקרונית כלפי המדינה ומנהיגיה אז למה השינוי קרה לאחר הגירוש ?

3. מה המשותף ומה השונה בין גישתו של כבודו ובין גישת רבני הציבור החרדי ?

4. ידוע לנו מקדמא דנא שהגאולה תתגלגל בדרכים עקלקלות וכן התקדמותה תהיה ההדרגתית, אז מה הוא החידוש בנסיגות ברוח ובחומר שפגשנו וכן אנו פוגשים בכל דור ודור, שגורמים לנו להיות מופתעים ומסתייגים ?

5. האם הרב חושב שהרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל טעה בהדרכתו את תלמידים ביחס למדינה ומנהיגיה, ומתברר למפרע שהגישה החרדית היא הנכונה יותר והמתאימה יותר להדרכת דורינו ?

תודה מראש
ישראל

תשובה: 

1. אני רואה את כל התהליך המתחולל בארץ ישראל מעליית תלמידי הבעש"ט ותלמידי הגר"א ועד היום כתהליך של ראשית צמיחת גאולתנו. כל דבר טוב שמקדם את התהליך הזה, הוא בכלל התהליך, וכל דבר לא טוב, מפריע לתהליך. יש במדינה דברים טובים (והם חלק מהתהליך) ויש דברים שאינם טובים, והם מפריעים לתהליך.

2. גם כאשר חגגתי את יום העצמאות זה לא היה כיום שארעו בו ניסים מצד עצמם אלא כיום סמלי שמבטא את כל התקופה הארוכה שמהווה ראשית צמיחת גאולתנו (כמו שימי חנוכה לא תוקנו כימי הודאה על נס השמן מצד עצמו אלא כמסמלים את כל התקופה הארוכה יחסית שבה ניצחנו בכמה מלחמות את היוונים). אם מבינים שעיקר תהליך צמיחת גאולתנו במהותו הוא תהליך שנועד להוביל לכך שליהודים יהיה מקלט בטוח עם צבא ומשטרה ורווחה גשמית, אזי יום העצמאות שהתחדשה בו ריבונות מהווה בהחלט קפיצת מדרגה משמעותית הראויה לציון ולהבחר כסמל לתקופה זאת. אבל אם התהליך הזה נועד לגלות את מלכות ה' על עמו ונחלתו, ואילו הצבא והמשטרה והרווחה הגשמית הם רק מעטפת חיצונית וביטויים חלקיים לדבר העיקרי והמהותי של גילוי מלכותו, הרי שיום כזה שבו נוסדה מלכות שקוראת תגר על מלכות ה', אינו יכול בשום אופן להוות יום שמסמל את התגלות מלכות ה'. אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד. אם נוסדת מלכות שאינה מבוטלת וכפופה לחלוטין למלכות ה', הרי שהיא סותרת בהכרח את מלכות ה' בעצם מהותה (וזה אף מבלי להתחשב בכך שבכל ההיסטוריה היהודית לא קם שלטון שהצליח להעביר על דתם מאות אלפי יהודים כמו בתקופת העליה שאחרי קום המדינה).
אדם מישראל מצווה לראות בכל מה שקורה ובפרט כשקורית צרה גדולה כמאורע שנשלח אליו מן שמיא להתעורר ולבדוק את עצמו ולדייק את אמונותיו והתייחסויותיו ומעשיו. והגירוש וכל התהליך שקדם לו עורר אותי לחשבון נפש נוקב שהוביל אותי למסקנות הנ"ל

3. אינני בטוח שיש הבדל, וברור שאין הבדל ביני ובין חלק מהרבנים החרדים. ואולם לענ"ד יש חשיבות עליונה לבנות בפלטרין של המלך את כל תחומי החיים מתוך תורה וטהרה וקדושה. וזה אומר שיש צורך בבניית התיישבות, ותעשיה, ומדע וחקלאות ורפואה וכו' הכל מתוך תורה וקדושה. ואסור להזניח אף אחד מחלקי החיים הללו, כיון שהקב"ה רוצה שנבנה כאן ממלכה שמגלה את שמו בכל תחומי החיים הללו. ויש חיוב והכרח לקדם את תהליך הגאולה באיתערותא דלתתא ולא לסמוך על הנס בכל האופנים והתחומים הנ"ל. מאידך גיסא, אסור להתפתות ולבנות את התחומים הללו בהתפשרות כלשהיא עם התרבות החילונית הטמאה.

4. הבעיה כאן היא לא הנסיגה. הנסיגה לא גורמת לחשוב שהתהליך בכללותו הוא לא תהליך של אתחלתא דגאולה. מה שהתגלה הוא שישנה חבירה של כוחות הטומאה בשלטון במדינה על כל מערכותיו: התקשורת, המשפט, צמרת הצבא והמשטרה, האקדמיה וכו' וכו'. הגירוש לא היה יכול להתבצע בלי החבירה הטמאה הזאת. ככל שתהליך הגאולה מתקדם יותר, כך כוח הטומאה מתגדל, כדי להגדיל את הניסיון שלנו ואת מבחני האמונה שלנו, ובכך להוציא מתוכנו כוחות גדולים ועוצמתיים יותר של תורה וקדושה ואמונה.

5. לענ"ד, מה שקורה עם הנוער הדתי מוכיח שישנה כאן טעות בסיסית, שהחבירה לעולם החילוני ולתרבות החילונית ולמוסדות החילוניים יוצרת ערבוב ובלבול שהדור הצעיר אינו מסוגל להכיל אותו. ולפי מחקרים שנעשו מעל שליש מהנוער אינו ממשיך בדרך, וזה כולל בתים תורניים באותו אחוז כמו בתים שאינם תורניים, כפי שנמסר לי על ידי חוקר מומחה לתחום זה. רק אם נשכיל לחנך את ילדינו ונערינו לבנות עולם שכולל את כל החיים אבל אך ורק מתוך תורה וטהרה וקדושה, במנותק מהתרבות החילונית, ובהדגשת התהום הפעורה שביננו ובין התרבות החילונית הזאת, רק אז נוכל לבנות בע"ה אלטרנטיבה אמיתית שתוכל לייסד את מלכות ה' על עמו ונחלתו.

תשובה מאת הרב שמואל טל.

כאן

וזה התוכן:

קראתי את תשובת כבוד תורתו על כך שאינו אומר הלל ביום העצמאות כיוון ש"גם כאשר חגגתי את יום העצמאות זה לא היה כיום שארעו בו ניסים מצד עצמם". נשאלת השאלה, מתי מודה כבוד תורתו על אותם הניסים הגדולים שהיו ממוות לחיים ועל קיבוץ הגלויות? או שמא כבוד תורתו טוען שאנו פטורים מלהודות עליהם להקב"ה כיוון שהריבונות הציונית היא שלילית בכך שהיא פועלת נגד גילוי מלכות ה'. האם בגין כך, לא נודה להקב"ה על ניסיו הגדולים ועל קיבוץ הגלויות?

דבר נוסף, היוכל כבוד תורתו להסביר לי את המדרש הבא: "בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה", אמר הקב"ה, הלוואי יהוון בני עימי בארץ ישראל אף על פי שמטמאין אותה. (ילקוט שמעוני על מגילת איכה תתרל"ח)

תודה רבה!

תשובה: 

א. אנחנו בע"ה מייחדים את כח באייר כיום לציון אתחלתא דגאולה, ואז אנחנו מודים שמחים ורוקדים בכל לבנו ונפשנו ומשבחים לקב"ה על כל תהליך הגאולה המתרחש לנגד עינינו, שכולל בודאי את כל הניסים והנפלאות של ההצלות שהיו ממוות לחיים ועל קיבוץ הגלויות ושאר הניסים והגילויים האלוקיים שאנו זוכים להם בתקופה זאת. במלחמת ששת הימים התגלתה במאד מאד העובדה של אהבת ה' לישראל עמו והיתה גם "קפיצת מדרגה" חשובה בתהליך הגאולה, ובאותם ימים ממש היו ניסים גלויים של הצלה ממוות לחיים (לאפוקי מה' באייר שבו לא התרחשו ניסים כאלה, ואדרבה, אז נפתחה מלחמה), וגם זכינו להתקרב להר קדשנו, וכל זה גורם לכך שהיום יכול לבטא ולסמל את תהליך צמיחת גאולתנו בכללותו.

ב. הגמרא (ברכות ג' ע"א) מספרת בשם אליהו הנביא שיוצאת בכל יום ויום בת קול המנהמת כיונה ואומרת אוי לו לאב שהגלה את בניו. וישנם עוד פסוקים רבים ומימרות רבות של חז"ל שמלמדות שהקב"ה מאד מתגעגע לעם ישראל ומאד מצטער בכך שהוא נאלץ להרחיק אותם מעל אדמתם בגלל עוונותיהם וטומאתם. ולכן אף שלפי סדרי ההנהגה יש הכרח להגלות את ישראל, כי זה שהם טמאו את ארץ ישראל בעוונותיהם גרם לכך שהוא נאלץ להגלותם, בכל זאת הקב"ה אומר הלוואי והיה אפשר שבני יהיו כאן איתי, אפילו שהם היו מטמאים את הארץ.

סה"כ הנושא די מוכר;

ענ"ד להמשיך בכל תוקף, ויותר-ויותר, בשמחה העצומה על כך שחזרנו לארצנו לאחר 2000 שנה, והיא בשלטוננו - שלש שנים אחרי השואה האיומה - עם האפשרות להוספות ושיפורים. מצוה כללית, חזרה לתחיה של עם ישראל, הצלה מעול הגלות, קיבוץ גלויות. תחיה רוחנית, מול קמילת הגלות.

לא אפתח ב"דיון סוער". מי רוצה נימוקים מפורטים, יכול באופן פרטי.

הרבה טוב- מועדים לשמחה לגאולה שלמה!

בדבריו של הרב טל, מצד מי שמשתייך לבית מדרש שמחד בודאי דוגל בכך ש"התהליך הזה נועד לגלות את מלכות ה' על עמו ונחלתו," (ולא רק מקלט בטוח ורווחה גשמית) אבל לא רואה בכך סתירה להזדהות ושייכות עם המדינה שמונהגת על ידי חילונים, אלא להפך.

הרב טל גם שותף לדיעה שיש כאן תהליך של גאולה, ושותף להודאה לה' עליו. הויכוח בין בתי המדרש קשור לענ"ד בעיקר לשאלת ההזדהות עם המדינה (וכנראה לשאלות יסודיות עוד יותר, שהשאלה הזו נובעת מהן).

בשל התנגדותו של הרב טל להזדהות עם המדינה, הוא בוחר להודות לה' על תהליך הגאולה ביום אחר.

אין צורך ב'דיון סוער', אלא רק בהצגת עמדת הצד השני (שכמדומני, שרוב הגולשים פה קשורים יותר דווקא לאותו בית מדרש) בנקודה שבעיני היא יסוד המחלוקת, ולא ממש זכתה להתייחסות בתגובות.

שצריך להביא את ה"שאלה" לשם. השמחה היא על כך שעם ישראל חזר לשלוט בארצו. זו מצוה כללית, וכל מצוה שהקב"ה מחדש על ישראל מוסיף להם קדושה (מכילתא). [וגם הצלת כלל ישראל מהגלות הנוראה וגם רווחתו הגשמית, אינם דברים של מה בכך. אצל הכלל, ה"גשמיות" הופכת לערך רוחני. ובכלל, אפילו לגבי זולתו הפרטי - אומרים בשם ר' ישראל סלנטר שהאדם ידאג לרוחניות של עצמו ולגשמיות של זולתו.. בלי להיכנס לדקויות כעת].

השליטה הזו על הארץ, היא "מדינה". אז ברור שביום הכרזת המדינה, שאז החלות לענין הזה, והנס הגדול של הגבורה להכריז על כך, ומתוכה להילחם עליה ולנצח - מודים לה' בשמחה על הקמת המדינה הזו. עצמאים מעול הגויים, שולטים בארצנו, קיבוץ גלויות. הכל מתוך היום הזה. מה שקרה בו. ואם לא הוא - גם לא היה יום שחרור ירושלים, כמובן.

ומה זה "הזדהות ושייכות עם המדינה"?... יש כאן עם ישראל ששולט בארצו, אנחנו "מזדהים" עם עם ישראל.. וכי בשביל שיש בעם ישראל "ציבו"ר" - דהיינו, צדיקים בינוניים ורשעים, אז לא "נזדהה" איתו?.. אנחנו חלק מהכלל. הקב"ה בחר בעם ישראל, לא בצדיקים ספציפיים. ובוודאי שרובא-דרובא ל לפחות של אלה שאינם כ"כ שומרי מצוות, זה לא "רשעים להכעיס", אלא אינם יודעים, ורוח הזמן סחפתם.

אם יש דברים לא טובים, אז אף אחד לא "מזדהה" איתם.. וכי "נזדהה" עם כל שטות שהבג"ץ אומר?.. עם כל תוכן מעוות שמש' החינוך יפיץ לחינוך הלא-דתי, לפחות?..

שמחה על חזרת שלטוננו בארץ, כלומר: על שיש מדינת ישראל. הנציגים של עם ישראל בשלטון, הם "מראה" של הציבור. זה לא "מונהג ע"י חילונים", אלא ע"י נציגי הציבור, לגווניו.

אז ב"ה שלמרות שיש סיבוכים וקשיים, החליט לגאול את עם ישראל כך. כנראה שבעיניו אנחנו "יפים" למרות מה שעוד צריך שכלול. אדרבה, עוד יותר סיבה לשמוח. "וחנותי את אשר אחון". מלבד מה שאף אחד לא יודע מה הזכויות של כלל ישראל. כשהרב נריה זצ"ל אמר ליד הכותל אחר שחרורו משהו בסגנון של "אם אנחנו ראויים".. אמר לו ר' אריה לוין זצ"ל: "ר' משה צבי, אף אחד לא יודע עד היכן הזכויות של כלל-ישראל"..

אני לא כותב בתור "מייצג" של אף אחד.. אבל ברור ש"לא עביד קוב"ה ניסא לשיקרא", והתהליך הזה, של שיבת ישראל לארצו, ילך בעז"ה ויתפתח. "והבאתי אתכם אל אדמתכם.. וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם"; "ועשיתי את אשר בחוקי תלכו". מדרגות בהבראה, מתקומת הגוף לתקומת הרוח. כבר היום, יש הרבה יותר תורה מאשר בקום המדינה.

איך אפשר לא לשמוח ביום שקרה בו הדבר הגדול והעצום הזה? אלפיים שנות גלות, חזרנו לכאן, חזרה ריבונותנו, שהיא המפתח לכל ההמשך. ופרטים, גם כואבים מאד, גם שנעשו ע"י מנהיגים (שעשו גם דברים טובים וחשובים לעם ישראל! ), הם בכלל לא על אותו מישור. צריכים תיקון נמרץ, אבל הם לא מעיבים על עצם השמחה של חזרת שלטוננו, שזה ענין של הכלל, ולא של פלוני אלמוני.

אמרתי, אני לא אכנס פה ל"דיונים". כמו שהרגשת נכון, יש הרבה מה להעמיק ביסוד הדברים, בגישה כללית לקדושת הכלל, לסגולת ישראל, למשמעות שיבת ציון.

מוזמן לקרוא את הקבצים הארוכים שנכתבו ועוסקים בעניין. מובאים כאן:

אמנם לא חב"ד - חסידות חב"ד

"צריכים להיזהר בכבודם של תלמידי חכמים וכאן מדובר על גדול בתורה וגאון עצום, אבל במקום שיש חילול ה' חייבים להגיב. המאבק בין שמאל לימין איננו על ׳שטחים׳, אלא הוא מאבק על השאלה האם פקד ה' את עמו. האם מדובר במהלך אלוקי או בתאונת דרכים היסטורית".

לדבריו, "הפקפוק בגאולה, הוא לא חדש, אבל הבדלנות שמבטא הרב טל בדרכו מזכירה מבחינה היסטורית את כת מדבר יהודה. שעסקו באני את נפשי הצלתי, וראו בכל מי שאינו כמותם רשעים ואנשי כזב. מהם יצאה הנצרות, המתחסדת''.

/News/News.aspx/321610

תאונת דרכים היסטורית?

או מהלך אלוקי שמקרב אותנו לגאולה השלימה..

יש בלבול! כי המציאות מורכבת וטוב ורע מעורבבים.

סיפור אישי:

עמדתי היתה (ועדיין) שאין לומר הלל בג' ד' ה' או ו' באייר אם לא חל בר"ח

אשתי גדלה בסביבה תומכת הלל.

חשבנו להגיע לרב מרדכי אליהו ונראה איך הוא עושה, השכמנו (הרי אצל הרב מתפללים בנץ) ועלינו לירושלים, הגענו לבית הכנסת, והפתעה!

בבית הכנסת של הרב, אמרו הלל, אבל - את הרב לא ראינו שם.

עד כאן העובדות.

הנתוח:

אם זה חג כ"כ חשוב, לא יתכן שהרב יעדר מבית הכנסת שלו דוקא ביום הזה..

מסקנה שלי: הרב לא חוגג ביום זה! 

והרשי לי להטיל ספק בעדות הזאת, מכיר מישהו שהיה מתפלל עם הרב אליהו בביתו ביום העצמאות ואמר שהיה אומר תחנון....

"ואני גם מכיר אישית תלמיד חכם שהתפלל במנין המצומצם שהתפלל בו מרן זצ"ל ביום העצמאות (הרב לא התפלל בבית הכנסת שלו בימי העצמאות). והוא מעיד מכלי ראשון שהרב זצ"ל לא היה אומר הלל אלא היה נוהג לומר תחנון ביום העצמאות!! וכן שמעתי מעוד שני תלמידי חכמים אמינים."

דבריו של בן-ארי הם סתם דמגוגיה ריקה וזולה.

"הפקפוק בגאולה, הוא לא חדש, אבל הבדלנות שמבטא הרב טל בדרכו מזכירה מבחינה היסטורית את כת מדבר יהודה. שעסקו באני את נפשי הצלתי, וראו בכל מי שאינו כמותם רשעים ואנשי כזב. מהם יצאה הנצרות, המתחסדת''

"הפקפוק בגאולה" - פקפוק בקדושת המדינה הוא פקפוק בגאולה? בישיבה של הרב טל חוגגים ומודים ב"יום ציון אתחלתא דגאולה", לא את "יום העצמאות" החילוני שמבטא את החופשיות ולא את הגאולה.

"הבדלנות שמבטא הרב טל בדרכו..." - בדלנות? אין הרבה רבנים כמו הרב טל שמעודדים מעורבות עם הציבור, בהקמת מוסדות פתוחים ללימודים גבוהים, ביציאת הבחורים לרחובות לקירוב רחוקים, בעידוד הבוגרים להשתלב ולהקים גרעינים תורניים, בשיעורים שהוא מעביר בהדברות, בפתיחת ימי עיון ולימוד תורה לציבור הרחב מעת לעת, בהקמת מסלולים לבנים ובנות בעלי תשובה ועוד עוד.

ישנה מחלוקת עניינית לגבי היחס למדינה. אסור לחלוק על עמדתך או העמדה הדתית לאומית המקובלת? זה כבר נחשב לבדלנות נוצרית? השמצה מיותרת.

"וראו בכל מי שאינו כמותם רשעים ואנשי כזב" - הרב טל כתב על מי משלומי אמוני ישראל דבר כזה? ישנה הגדרה לרשע ע"פ ההלכה, מחללי שבת ומחטיאי הרבים הם בהחלט בהגדרה הזו ולהם הרב טל קורא רשעים ומרשיעים. לא נראה לי שבן-ארי חולק על ההגדרות האלו אז למה להוציא דברים מהקשרם ולהכניס מילים לפיו של הרב טל? לא מובן.

"הקטרוג הזה להגיד שכולם כאן חוטאים" - שוב אותו העניין, הכנסת מילים לפה של הזולת ע"מ לנגחו. מיותר וחבל.

"הרב כהנא לא היה צריך את הגירוש כדי שיפול לו האסימון אבל בישיבת 'הרעיון היהודי' אמרנו הלל עם ברכה" - שוב הטענה המזלזלת והלא עניינית על שינוי העמדה. מה רע בכך שהרב טל שינה את דעתו, הרי אתם רוצים שהוא ישנה אותה שוב גם עתה. ובכלל - מה זה משנה מה היה המעורר לחשיבה המחודשת? תתמודד עם הטענות. ואם לשפוט לפי דבריו של בן ארי - מסתבר שלרב כהנא לא נפל האסימון כלל, לא מעצמו ולא בעקבות מקרה מעורר.

''אנחנו לא מפקפקים בהודיה לה'" - גם הרב טל לא והוא הדגיש זאת פעמים רבות, לכן תמוהה מאד שבן ארי "לא שם לב" להדגשה החוזרת ונשנית הזאת. מסתבר שאו שבן-ארי לא קרא מה שהוא מגיב אליו - מעשה עוול וטיפשות, או שיותר גרוע - הוא יודע את עמדת הרב טל ומסלף אותה במזיד.

"גם בזמן שיבת ציון היו כאן מחללי שבת ונושאי נכריות ולמרות זאת הנביא אומר על כורש שהיה עובד עבודת אלילים שהוא שותף לשיבת ישראל לארצו" - נכון שכורש היה שותף לשיבת ישראל לארצו, בכל זאת לא קראו למלכותו "אתחלתא דגאולה" ולא חגגו את את יום המלכתו בהלל ובהודאה או בכלל. גם למדינת ישראל יש חלק בתהליך הגאולה, האם זה הופך אותה ל"אתחלתא דגאולה" או לדבר קדוש - ממש לא (גם לשואה, להבדיל, היה חלק גדול בשיבת ציון). ולגבי החוטאים שהזכיר בן ארי - עליהם כתב נחמיה "וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים אִם תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם" מעניין מה היה אומר בן ארי על נחמיה?

http://www.daat.ac.il/daat/history/tnuot/yahadut-2.htm

אבל -זה ממש ארוך 

ואפילו לכל יהודי

ראה את מאמרי בנושא הציונות שמסביר את הצדדים של אמירת או אי אמירת הלל ביום העצמאות:

הציונות.doc

יש הרבה סוגים של אנשים שבעד או נגד ולכל אחד ישנם טענות משלהם

אחרי הכל, אין מצווה דאורייתא להיות ציוני וגם אין מצווה דאורייתא להיות אנטי ציוני.

מי שרוצה להיות ציוני יש לו על מי לסמוך ומי שלא גם יש לו. העיקר שהציוני או האנטי ציוני לא ישלול את קיומו של האחר והכל יהיה בסדר.

כמו שאכילת קטניות או אי אכילת קטניות זה לא אמת, אלא פרשנות/מנהג וכו'. גם פה.

זה בסדר להיות אנטי ציוני (כמובן במובן הנורמלי של המילה כן? לא נטורי קרתא וכו') וזה בסדר להיות ציוני.

מי שמניח תפילין ספרדי שונה ממי שמניח תפילין אשכנזי? לא. אותו דבר פה.

הרמב"ם בהל' מלכים א,ח כתב שמלך שאינו "הולך בדרך התורה והמצוה", הוא אינו מלך.

אם בשמים חושבים שהוא אינו מלך, אז גמרנו, אין לחגוג את יום ההמלכה שלו.

זהו! המדינה כידוע לא הולכת ע"פ התורה והמצוה. ואפילו חוקים כמו "חוק השבת אבדה" שנלקח מהיהדות, אינו ע"פ ההלכה בכלל.

מי שחושב שחגיגה בה' באייר מסמלת רק הודאה לה', זה לא נכון. היא מסמלת גם לגיטימציה 'עקרונית' למלכות הזו, וכאמור, ע"פ ההלכה הוא לא מלך. 

יש לחגוג את טוב ה' עלינו, דוקא שלא בה' באיר.

אני ממליץ לך לקרוא בעיון את שני מאמריו של הרב טל שקושרו כאן.

באמת לא אומרים תודה על עצמאות, מלכות, שלטון. כי אנחנו לא חושבים שזכינו עדיין לגאולה בתחום הזה. אבל ב"ה זכינו להרבה טובות גדולות אחרות. את מוזמנת לבוא ליד בנימין בערב יום שחרור ירושלים, או לכותל בבוקר שאחרי, ולראות את החגיגה הרבה והשמחה של ישיבת תורת החיים.

משניהם ביחד נגזרת ההנהגה ביום העצמאות.

בדיון ההשקפתי אנו דנים במשמעותה היהודית של הכרזת העצמאות, ואם יש לה תוקף הלכתי הנוגע למלכות ישראל, או שבעצם לא קרה כל כך הרבה ביום שבו השלטון עבר מהבריטים למפא"י. ודווקא בהקשר של הצלה - זה ממש לא יום מוצלח. מיד לאחר הכרזת העצמאות צבאות ערב הצטרפו למלחמה, והיא התגברה מאוד. באותה שעה אף אחד לא ידע איך זה יגמר, וההצלה הייתה הרבה זמן לאחר מכן.

לא אמרתי שזו הסיבה היחידה שלא לחגוג, אלא שאם כבר מנופפים בעניין ההצלה - אז זה לא תאריך מוצלח במיוחד.

כנראה שלא שמת לב, אבל הילד שלך כבר גדל, והוא כבר בכלל לא ילד. הוא אדם בוגר, בעל אג'נדה, והוא פועל ליישם אותה. והיא לא בדיוק האג'נדה שלך. הוא לא יגדל לשום מקום.

א. בעניין ההצלה - זה עקיף. אם כבר בוחרים יום בגלל ההצלה - יש הרבה אפשרויות טובות בהרבה.

ב. מאיפה אני יודע? כי אני פוקח את העיניים ומביט סביבי. אני ממליץ לך לקרוא בעקביות את יאיר שפירא בבשבע, למשל. שם תוכל לקרוא על מעלליה הנפשעים של פרקליטות המדינה, של היועץ המשפטי ומערכת המשפט. קצת קשה לפספס את העובדה שלא מדובר בנער מבולבל אלא רשעות מזוקקת. וכן בעוד תחומים רבים. בין הטריים: גזירת הזקנים בצבא, ההתעמרות באטינגר ובאלאור אזריה, בג"ץ עמונה ועוד ועוד. קצת יותר אחורה אפשר להביא המון דוגמאות, והבולטת שבהם זהו הגירוש שבו היה מהלך יוצא דופן של גיוס כל המערכות כולן להכשרת הפשע וביצועו. אפשר לרחף בחלל הקוסמוס ולפזר לבבות, אבל עדיף להביט על המציאות בעיניים פקוחות.

ג. בשום שלב לא טענו שעדיפה מציאות של בלי מדינה. גם בזמן הבריטים המצב היה הרבה יותר טוב מאשר בזמן התורכים. זה עדיין לא הופך את המלכות למשהו חיובי כשלעצמו, שצריך להודות עליו, לשמוח בו עצמו ובעיקר: להיות עם יחס חיובי אליו.

ד. הבאת דוגמא נפלאה: הקסאמים שלא פוגעים בנו. זו דוגמא נפלאה למציאות שצריך להודות עליה לה' הרבה ולראות את הניסים הגלויים הרבים, אבל מאידך, לפקוח עיניים ולראות שמצד המדינה - זו מציאות רופסת וסמרטוטית מאין כמוה. אויבינו יורים עלינו ללא הרף, ואנחנו מבליגים, וגם כשכבר נלחמים בהם - עושים זאת בפינצטה, תוך סיכון מיותר של חיי חיילים כדי לא לפגוע חלילה במחפים על פשע, ובסופו של דבר נסוגים ועושים הפסקת אש ללא הכרעה, רק כדי לאפשר לחמאס להיתחמש שוב, וממשיכים לספק להם חשמל בחינם ובטון לבניית מנהרות טרור. וכל זה כחטא על הפשע הגדול של הגירוש ויציאת צה"ל מרצועת עזה. חילול השם שאין כמותו.

כשיש שפע, מתחילים לזלזל בשפע.

נכון ילדים משחקים הרבה עם אוכל למשל? למה? בגלל הזילות והנזילות של האוכל.

אותו דבר פה. הדורות הקודמים היו אודים מוצלים מאש ולכן הודו על הניסים. הדור שלנו זה דור מפונק וכפוי טובה. בדיוק כמו שמתואר בגמרא בעקבתא דמשיחא.

גם מהכיוון של זלזול בטובה שיש, וגם מהכיוון של - זה לא מספיק, רוצים יותר (בית מקדש/גאולה/משיח/...)

"בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה בית ועד יהיה לזנות"

מהמשך הציטוט...

קרו הרבה ניסים, תודה לה'!

המדינה היא לא אחד מהם...

קרו המון ניסים והמדינה היא וודאי אחד מהם.

המשך הציטוט לא מכוון דווקא לכנסת, או לבית המשפט העליון. הוא מכוון לכל מי שבעמדת מפתח להשפעה כל שהיא.

אז נכון, ישנם גורמים בכנסת למשל שעל פי הגדרה הלכתית הם יכולים לענות להמשך הציטוט, אבל השליטה לא נתונה בידיהם בלבד.

הכוח האלקטורלי המשמעותי בכנסת ישראל הוא דווקא הכוח דתי - מסורתי המהווה את השליטה המשמעותית בהתוויית הציביון היהודי.

לכן, הציטוט של מלכות תהפך למינות לא תופס בצורת השלטון הנוכחית במדינה.

והניתוח שלך שהכוח הדתי הוא השולט ברוב עמדות המפתח לא נכון בכלל ואפילו מגוחך (אגב, יש שמועות רציניות שהמחנ"צ עומד להיכנס לממשלה. כמובן שזה יגרור את העפת הבית היהודי ועוד שלל תופעות לוואי. לא שזה משנה מהותית אבל נותן פרופורציה לטענה שלך...).

גפני הוא יו"ר ועדת הכספים של הכנסת. דרכו ישיבות מקבלות כספים למען לומדי התורה.

הנישואין והגירושין על פי החוק הם לפי הדת וההלכה היהודית.

תחבורה ציבורית היא על פי החוק אסורה בשבת.

התאריך הרישמי של המדינה הוא התאריך העברי.

בהגדרה, הכנסת ובתי המשפט לא עובדים בשבת כי זה יום המנוחה.

על פי החוק אסור לגדל חזיר על אדמת ארץ ישראל. ישנם כאלו העוקפים את זה, אבל עדיין, זה לא מהשלטון אלא אינדיבידואלים שמוכנים לספוג את הקנסות.

על פי חוק המדינה נותנת פטור מצבא ללומדי תורה ע"מ שימשיכו ללמוד.

ישנן עוד מלא דוגמאות למכביר שקצרה היריעה מלכתוב.

מה שאני אומר הוא שצריך להסתכל על המדינה במבט מלמעלה ולא לפרוט חיסרון חיסרון כי אז זה רק נראה יותר חסרונות מיתרונות. כאשר אתה נותן מבט "מאקרו" אתה מבין הרבה יותר.

- ברור שהמדינה ממנת גם ישיבות, אנחנו משלמים בשביל זה מיסים (לא רק צרכני התרבות החילונית). ושכחת עוד כמה דברים שוועדת הכספים ממנת, ביחס לא פורפוציונלי לחלוטין, ע"ז וזימה בין השאר...

- הנישואין והגירושין הדתיים בארץ הם לפי הדת על פי חוק, יש נישואין אזרחיים, חד מיניים ועוד כל מיני מריעין בישין שהם חוקיים למהדרין...

- אצלי בעיר יש אוטובוסים בשבת, אבל גם אם היית צודק זה לא בגלל שמירת השבת אלא מערכים סוציאליים (חילול שבת הוא בכלל לא ערך חוקתי)...

- התאריך הרשמי השני הוא התאריך העברי, השפה הרשמית השנייה היא ערבית, אז מה?

- בית המשפט לא עובד בשבת? גם בחו"ל, יום מנוחה נוהג בכל העולם.

- אסור לגדל חזיר? זה איסור דרבנן קל יחסית. הממסד מעודד איסורי דאורייתא של משכב זכור ועוד רבים. אז מצאו עלה תאנה קטן כדי להצדיק את הכינוי "יהודית" ביחס למדינה...

- הפטור שניתן ללומדי התורה ניתן אחרי איום מפורש של החזו"א על בן גוריון, לא מחסד ולא מאהבת תורה. אם החזו"א היה בשיטתך לא היה פטור כזה היום וספק אם היה עולם התורה...

אבל כמו שכתבת - המכלול הוא החשוב, והקו שהמדינה הולכת בו מאז הקמתה הוא קו "חופשי" וחילוני שמתנגד לערכי התורה. זאת התמונה הגדולה.

1) אתה מוזמן להכנס לתקציב המדינה ולראות שהמימון הוא כלל לא "לא פרופורציונלי". המימון לוקח בחשבון לא רק את פלח האוכלוסיה, אלא גם את עניין הציבור בין השאר. מה זה "מממן זימה"? מממנת את מצעד הגאווה? היא לא מממנת את המצעד, המצעד הוא של אנשים פרטיים.

2) אין נישואין אזרחיים ע"פ חוק. על זה המאבק של האנטי דתיים. מי שרוצה להתחתן בנישואין אזרחיים צריך לצאת לקפריסין. כמו כן, אין דבר כזה נישואין חד מיניים בארץ. עובדתית, "משפחות" חד מיניות לא מוכרות במדינה כתא משפחתי. הן כן מקבלות כל מיני הטבות אזרחיות אחרות, אבל כתא משפחתי הן לא מוכרות בכלל. בדיוק על זה מתרעמים כל הארגונים האנטי דתיים.

3) אני לא יודע איפה אתה גר, אבל חוקית, אסורה תחבורה ציבורית בשבת. גם "אל-על". הערך הסוציאלי נגזר מיום השבת. למה דווקא יום שבת? כי זה היום היהודי למנוחה.

4) התאריך הרישמי הראשון במדינה הוא העברי ולא השני. אם תסתכל בספר החוקים, תראה שעל כל חוק קיים התאריך העברי שלו ורק אז את השנה הלועזית, אפילו לא תאריך לועזי מלא. כל מועדי ישראל הם ע"פ התאריך העברי. גם חגים וימי זיכרון לאומיים כמו יום העצמאות וימי זיכרון של ראשי הממשלה וכו' הם לפי העברי.

5) בית המשפט לא עובד בשבת בגלל שיום השבת הוא יום המנוחה היהודי. אחרת היו יכולים גם לקבוע את יום ראשון או שישי כיום המנוחה.

6) החזיר הוא סמל לטומאה שהתקבל כדבר חמור מאוד בחברה. לכן יועד חוק מיוחד לחזיר בגלל שבשבעה עשר בתמוז העלו חזיר לקורבן והובקעה החומה כתוצאה מזה. אין חוק שאסור לגדל סוסים למרות שהם טמאים לאכילה. חזיר זה ה-סמל לטומאה בעקבות מה שקרה בשבעה עשר בתמוז.

7) הפטור שניתן באיומים זו הוכחה לכך שההנהגה לא נתונה כולה לאנטי דתיים, אלא לכוח האלקטורלי הדתי - חרדי - מסורתי שבלעדיהם לא יכולה להיות ממשלה בכלל.

כמו כן, החזו"א לא איים על בן גוריון בכלל. כל זה זה חלק מהסטטוס קוו שבן גוריון חתם עליו כראש הסוכנות עוד לפני שהיה ראש ממשלה.

8) לפי המכלול, הרבה יותר יתרונות מחסרונות ישנם במדינה. יש מה לתקן תמיד, אבל הטוב גובר על הרע.

1) זה לא רק עניין הציבור, אלא בין השאר. זה פרופורציונלי. לומדי התורה מקבלים הרבה מאוד ביחס לחתך שלהם באוכלוסיה.

2) מצעד הגאווה לא ממומן ע"י הציבור. עלויות האבטחה הן עלויות רגילות של כל התאספות של מספר אנשים בהתאם לגודלם בהפגנה/מחאה/צעדה. גם להבדיל ההלוויה של הרב עובדיה שהגיעו 800,000 איש הצריכה אבטחה עצומה יותר מפי 8.5 (אם אני זוכר נכון) מצעדה ממוצעת וכמעט פי 17(אם אני זוכר נכון) ממחאה/הפגנה ממוצעת.

3) מי שמתחתן בקפריסין לא מוכר בארץ. כלומר, יש להם הכרה כתא משפחתי אבל הילדים שלהם יהיו פסולי חיתון למשל. וישן עוד הרבה הסתייגויות לנשואים אזרחית. לא מכיר את נשואי מקסיקו. אשמח אם תלמד אותי.

4) חוקים מוניציפליים הם חוקי מדינה לכל דבר ועניין. עיין חוק רשויות מקומיות.

5) ברור שהרוב יהודים - זו מהות המדינה. להיות הריבונים בארץ. אם היו רוב ערבים זו לא הייתה מדינה יהודית בכלל.

אתה מתבלבל עם ידועים בציבור אולי

על זה חתם בן גוריון כיושב ראש הסוכנות - https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91_%D7%94%D7%A1%D7%98%D7%98%D7%95%D7%A1_%D7%A7%D7%95%D7%95

המכתב הזה כנראה הושג גם באמצעות הכח הפוליטי של אגודת ישראל בשלב ההוא. [בלי להכנס לשאלה מה המשמעות של זה].

אין בו שום התייחסות לשאלת הצבא. [לא יודע האם בכלל חשבו באותו שלב על השאלה האם יהיה גיוס חובה במדינה ועל ההשלכות שלה].

המושג סטטוס קוו היום, מתייחס למצב הקיים בענייני דת ומדינה כפי שהתגבש במהלך השנים, לאו דווקא למה שכלול במסמך הנזכר.

לא היה צבא עדיין בשביל לתת פטור.

אבל הכוונה שלי הייתה שהפטור שבן גוריון חתם עליו ל 400 תלמידי ישיבות הוא תוצאה ישירה של הסטטוס קוו.

זה מקבל תוקף מעין חוקתי לפי מושגים משפטיים. אין שום הבדל בין חוק יבש בספר החוקים לבין הסדר הסטטוס קוו.

אחרת, לא היה ניתן לכפות על אגד או על אל על לא לפעול בשבת.

כמו כן, איסור על תחבורה ציבורית בשבת מעוגן בחוקי עזר עירוניים. וחוק עזר עירוני הוא חוק לכל דבר ועניין.

שענית לי כדי למנוע טרטור מיותר.

1 לגבי אוגנדה - מז"א לא מה שאמרתי קודם? מה שאמרתי זה תשובה לאחג מהמגיבים שטוען שעם ישראל היה " בולע" כל מלכות שהיו מגישים לו ואני אמרתי לו שזה לא נכון ולראיה הבאתי את הקונגרס השישי שבו התעקשו על א"י ולא על אוגנדה.


2 - לגבי חוק עזר עירוני. עיין בבקשה בתקנות התעבורה, חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק רשויות מקומיות. בכל אלה אתה תראה שהסמכות לעיריה לקבוע תחבורה ציבורית בשבת והפעלת בתי עסק והעסקת יהודים בשבת ניתנה מהמדינה ו/או המדינה עצמה חוקקה. כלומר המדינה האצילה לרשויות סמכויות כדי לקבוע חוקי עזר עירוניים. מכאן חוקי העזר הם בעלי מעמד חוקי. כמו כן, אין סעיף פלילי לנושאים האלה, אלו סעיפים אזרחיים שהסנקציות החוקיות שלהם אלו קנסות ולא כלא. לכן, להסדרי סטטוס קוו נוצר מעמד מעין חוקתי.
חוק לא חייב להיות רשום בספר החוקים. חוק יכול להיות גם לדוגמא חוק עזר עירוני שלא מופיע בחוק אבל יש לו מעמד חוקי מחייב

אני קורא לזה "שכרון הגאולה". אחרי 2000 שנות עבדות תחת הגוים, עמ"י 'יבלע' כל מלכות שתתן לו.

זה כמו שסבא שלי במלחמת העולם השניה היה כ"כ רעב, שהוא אכל 'קציצות דשא'.

אז בסדר, שתאכל קציצות דשא כי אתה רעב, אבל לעשות מזה אידאל?? בן אדם כמוך אמור לאכול קציצות בשר! (מדינת הלכה ע"פ תורה)

מי שמשווה כל דבר לאושוויץ הוא תקוע בתפיסה גלותית, וזו הבעיה של הדור של הסבים שלנו. "העיקר שאני בחיים, זה לא הזמן לאידאלים".

להזכירך עמ"י הוא עם שמונע רק ע"פ אידאלים. כל התכלית שלא זה להביא אידאלים לעולם. המדינה כשלטון לא מקדמת זאת.

להיות "מפונק" על דברים גשמיים זה מגונה. להיות "מפונק" על רוחניות זו חובה! (ר' אברהם בן הרמב"ם כתב בספרו 'המספיק' את העקרון הזה)

ודווקא מי שהיה שם- רואה את הטוב לא א כי הוא סבל
ולא כי זה אופיום ומורפיום

אלא כי טכנית
זאת מציאות טובה!

על אף שיש מה לתקן.

במאקרו יש הרבה טוב
וכשטורחים כל הזמן להדרגיש מה רע- ומתקטננים. ...

 

מבחינה רוחנית הוא לחלוטין על הפנים, וזה מה יקבע את היחס שלי אליו.

(לדוגמא השלטון עקר את כל תוקפו של המשפט העברי, ובום! רבע מהתורה כבר לא רלוונטי)

כלפי ה' אני אסיר תודה!

ה' קבע את זה, תסתכלי ברמב"ם שהבאתי בתגובה שלי. ה' קבע שהוא לא מלך.

אחרי 2000 שנות גלות" - זה לא "שיכרון".. זו הבנה והמחשה של גודל הנס. מי שהוציאנו לגלות, מחזירנו לכאן.

ושלא כמו שכתבת מקודם, מי שיצא מהגלות, רואה מבחינה מסויימת טוב יותר, עד כמה עצום הנס הזה.
וצריך לדעת שה"גשמיות" של עם ישראל, ובוודאי הצלתם, היא גם כן קודש, ומפתח לחלות האידיאלים הנישאים.

"ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים.. ועשו גנות.. ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם" (עמוס ט). הנביא לא ידע שעם ישראל צריך אידיאלים?.. הוא הסתפק ב"קציצות דשא"?...

המהר"ל אומר שגאולה זה, חזרה לארץ, התקבצות יחד, שלטוננו. הוא לא הבין "אידיאלים"?.. הבין.
תינוק נולד, עושה בחיתולים, כולם שמחים. יודעים שכך גדל. חוגגים יום הולדתו בשמחה, לא רק יום שנכנס לישיבה..

וגם מבחינה "רוחנית" - לא הכל לפי מה שרואים רק מבחוץ. אם חכמינו העידו שנשמת ישראל מתגלה דווקא על אדמתם, אז צריך להאמין בכך. האמונה גם תזרז את ההופעה בפעל. ריבונות שלנו כאן, זה "רוחניות". "כל מצוה שהקב"ה מחדש על ישראל - מוסיף להם קדושה". ק"ו מצוה של הכלל.

חזרנו. ישועת כלל ישראל. ובדיוק כחזון הנביאים, התפתחות בהדרגה: חזרה לארץ, בניה גשמית, זריקת מים טהורים, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו. והישועה מהשלב הראשון, ק"ו כשרואים היטב איך ההמשך מתפתח מתוך זה, עם סיבוכים מצידיו, כרגיל בדבר גדול שמופיע.

ואשרי הרואה את זכותם של ישראל קדושים ושמח בשמחת ה' על עמו ונחלתו.

1. תסביר את הקביעה של הרמב"ם שמלך שאינו הולך בדרך התורה והמצוה הוא לא מלך.

2. אתה מדבר איתי אמונה. זה לא הנושא. היחסים שלי עם ה' ב"ה מעולים בענין הזה.

הסוגיא היא לא בין אדם למקום, היא בין אדם לחברו. איך היחס שלי לקבוצת אנשים הזו שנקראת שלטון. תשובה: ע"פ ההלכה אין לגיטימציה.

הרמב"ם שציטטת, מהל' מלכים פרק א' "הלכה ח', אינו אומר ש"מלך שאינו הולך בדרך התורה והמצוה אינו מלך".. הרמב"ן מדבר בתחילה על מלכי בית דוד, ואומר שה' זיכה את דוד וזרעו במלוכה לעולם. ואע"פ שלא זיכה אלא לכשרים, לא תיכרת המלוכה מזרעו לעולם. אלא, אם יחטאו "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם וחסדי לא אפיר מעמו".

אח"כ אומר שאם נביא העמיד מלך משאר שבטי ישראל הוא הולך בדרך התורה והמצוה וכו', הרי זה מלך, למרות שמלוכה הקבועה לזרע דוד.

מזה כנראה הסקת, את דבריך לכיוון השלילה.

אבל, כעת לא מדברים על מינוי מלך ע"י נביא.  הרב קוק זצ"ל כותב, ב"משפט כהן", שכאשר אין מלך חוזר כח המלוכה אל העם.

וברור שכאשר "העם" שולט, קרי - ממנה נציגים, אז לא משנה אם נגדיר זאת כח של מלכות, או כדין שבעת טובי העיר - אבל השלטון הוא בידיו. ואת העם לא "מחליפים". לא פחות מאשר את מלכות בית דוד..

לגבי הדבר השני שכתבת. בוודאי שהסוגיה היא היחס למה שה' עושה. הקב"ה עושה נס גדול וישועה גדולה לעם ישראל, מחזירם לשלוט בארצם, אז צריך לשמוח ולהודות על כך. וביום שבו החל הענין הגדול הזה, הוא יום לחגוג אותו.

השאלה אינה היחס שלך "לקבוצת האנשים" שנקראת שלטון....  אלא היחס שלך לכלל-ישראל שחזר לשלוט על ארצו. הוא מעמיד נציגים לכך. לפעמים טובים יותר, לפעמים פחות. העיקר שאנו חזרנו לריבונות בארץ. הפרטים - צריכים זירוז ושכלול, וגם שמחה על הטוב שיש.

[וגם מה שכתבת לגבי "קבוצת האנשים" אינו מדוייק. הבאנו לעיל לגבי השלטון של העם. כמו כן, אתה מן הסתם יודע שהרמב"ם, אותו ציטטת, כשמדבר על גודל הנס של חנוכה, אומר: "וחזרה מלכות לישראל יתר על 200 שנה".... וכי הרמב"ם לא למד רמב"ם?... אני מניח שידוע לך מה היו חלק ממלכי בית חשמונאי שעליהם הוא מדבר. אבל - "חזרה מלכות לישראל". ב"ה.

1. דבריך אינם מדויקים די לענ"ד. קודם כל לא "ציטטתי" את הרמב"ם, כתבתי המסקנה ההכרחית העולה מדבריו, המובנת למי שמצוי בעולם ההלכה (כפי שהבנת). רציתי להדגיש שהרמב"ם סובר שמי שאינו הולך בדרכי התורה והמצוה אינו מלך.

קל וחומר! אם נביא מינה מלך, ואני מדגיש – אדם שה' בכבודו ובעצמו אמר לו למנות את פלוני - מינוי זה מוגבל בתנאי שילך בדרך התורה והמצוה, ק"ו שמלך שרוב העם "הסכים" מעצמו לקבל אותו, אינו מלך. מה החילוק?

מי שאינו מלך, אין "כל מצות המלכות נוהגות בו" (רמב"ם שם), וזה כולל מצוות "כבוד מלכות", ברור שזה כולל חגיגה ביום ההמלכה שלו.  

דברי הרב קוק נכונים לחלוטין שמלך שהעם "מקבל" אותו יכול לגבות מיסים ואין זו גזלנות, ודינא דמלכותא דינא. זו גם כוונת הרמב"ם, ואכמ"ל.

אליהו קרא לאחאב עוכר ישראל, ברור שבזמן אחאב יראי ה' היו מבטלים את יום החגיגה של המלך, אם היתה כזו. ותראה את התיחסות אלישע הנביא לאחז מלך ישראל שאפילו נלחם מלחמות ה'! (מלכים ב ג,יד) אלישע אפילו לא מוכן לראות אותו אפילו שהוא מתחנן לעזרה.

ור' דברי הימים כ' לז: וַיִּתְנַבֵּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן דֹּדָוָהוּ מִמָּרֵשָׁה עַל יְהוֹשָׁפָט (מלך יהודה הצדיק) לֵאמֹר: כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ (מלך ישראל החילוני) Program%20Files%20(x86)\תורת%20אמת%20-%20341\Temp\his_temp_1_5.htm#E406,0,דברי הימים ב פרק-כ^^63154!">פָּרַץ יְהוָה אֶת מַעֲשֶׂיךָ. ואז נשברו צי הספינות שלו.

2. לגבי הדבר השני: חובה להודות לה', וזה לא משנה באיזה יום זה. העיקר שזה לא יהיה ביום חגיגת יום ההכתרה של מלכים שאינם מלכים בעיני ה'.

יהודי שכפר ועושה מזה אידיאולוגיה, דינו "כגוי לכל דבר" (רמב"ם הל' שבת ל,טו, ויש עוד מקומות), והוא לא יכול להיות נציג של העם ר' רמב"ם הל' מלכים א,ז:

"וכל מי שאין בו יראת שמים אע''פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל"

יש ראיה יותר חזקה מכך שאין שלטונם לגיטימי?

 - כתבת ה"שלטון של העם"? אנחנו צריכים שלטון של התורה, לא של העם.

לגבי הל' חנוכה ברמב"ם, לענ"ד דיוק כזה גדול מדברי הרמב"ם הוא לא שייך, הרמב"ם סיכם את סיפור חנוכה בהלכה קצרה אחת, וכי הוא יבוא לפרט את המלכים? אין להקשות משם כלל וכלל על דבריו בהל' מלכים,שזו הלכה פסוקה.

ברכות וכל טוב

הדגשת ש"מלך" צריך ללכת בדרכי התורה והמצוה. זה נכון. אבל החגיגה אינה על זה שפלוני אלמוני שולט - "המלכתו" - אלא על עצם זה שהעם שולט בארץ. וזה בוודאי חגיגה.

והרמב"ם מציין "חזרה מלכות לישראל יתר על 200 שנה", כהסבר לגודל נס חנוכה, כי זה ענין גדול מאד, שיש ,מלכות לישראל", גם אם אישית יש בעיה עם המשמשים בתפקיד זה.

אבל כשזה "העם" ונציגיו, יש בכך יתרון בנקודה הזאת. זה לא איזה "מינוי". כמובן, צריך להתפלל על תשובה של כולנו - וממילא גם של השלטון (ככלל, אינני חושב שאפשר לומר שהיום השלטון "רשע". יש בו חלק לא מבוטל או של שומרי מצוות, או של קרובים לכך. בוודאי לא רשעים-להכעיס, ובוודאי לא כופרים ועושים מזה אידיאולוגיה. זה רק מראה כמה מתקדמים מתוך עצם זה שחזר שלטוננו כאן, ומבריאים בעז"ה).

ראוי גם להזכיר ש"וישנס אליהו את מותניו" שחז"ל אומרים שרץ לפני אחאב משום כבוד-מלכות. גם הוכיחו ללא משוא פנים, וגם כיבד את מלכותו.

וממילא מובן, ש"יום ההודיה" צריך להיות ביום שבו נעשה הנס. דהיינו, שחזר שלטון לישראל. זה לא על "פלוני, כנ"ל. ואי לאו הכי - אז על מה ההודיה? אם לא מודים על שחזרנו לשלוט כאן?.. הרי על זה השמחה. לעמיד פנים כאילו אנחנו "שמחים" שאנו כאן, ללא ריבונות? ללא צבא? הרי תוך ימים זה חלילה כבר לא היה מתקיים...

על כן, בוודאי חובה להודות לה' ביום זה, יום עצמאותנו, על גאולתנו ועל פדות נפשנו - וגם להתפלל על יתר-התבהרות במצבנו, ובאיכות שלטוננו.

[היום עברתי ליד מערת המכפלה. נזכרתי בתרפ"ט, איך הערבים ימ"ש בהמוניהם התנפלו על היהודים, איך יהודי מאחז בסוס של הקצין הבריטי ימ"ש והערבים חותכים בבשרו ואומרים, "כואב לך יהוד"?... ה' ישמידם ויכלם. והנה, המבנה מעל המערה, עם דגלי מדינתנו, מדינת ישראל, שכבשה אותו מחדש, מעליו ולכל גובהו, חיילינו על יד, ומנסים את המוזיקה לקראת אירועי הערב.... "אילו פינו מלא שירה כים, אין אנו מספיקים להודות ולהלל". ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה]

ברוך תהיה.

נהניתי מדיונך הענייני.

ו.. הוספה: מםנימה זכה עמרי (הרשע) למלכות? מפני שהוסיף כרך אחד בישראל.. (את שומרון... על כל מה שהלך שם אז. חזק ונתחזק!)

בעניני סברה, אפשר שהדעה תטה לכאן או לכאן, לכן קשה להוכיח דברים.

ולפיכך אני תמיד משתדל להביא מקורות לדברי, בפרט הלכתיים. דוקא עליהם אני מבקש התייחסות.

1. קביעת הרמב"ם שמלך (שלטון) שאינו ההולך בדרכי התורה והמצוה, ואפילו שמונה ע"י נביא (!), אינו מלך מבחינת ה' (הובא בהערה הקודמת, הל' מלכים א,ח).

2. פסק הרמב"ם (בהע' הקודמת, שם א,ז) שמחייב להדיח את המנהיגים שאינם דתיים, מה שלעולם לא יקרה במדינתנו כפי שהיא (ללא מהפכה), לכן אין לחגוג את הקמתה ו"להודות" לה כביכול, כי מהותה מקולקלת מבחינה הלכתית

זה מאוד מורכב - צריך להודות לה' עליה כי היא קידמה אותנו בגאולה, אבל לא לחגוג את הקמתה. להבדיל, משל: אנס ידוע הציל עיירה מסויימת - האם יכבדו אותו ויזמינו אותו כאורח כבוד לטקס הגדול שבעיירה, או שיודו לו באופן פרטי, ובאיזה אופן? כנראה יודו לו באופן מוגבל, הרי הוא פושע. ובוודאי לא יחגגו את היום שבו הוא הגיע לעיירה 

לכל היותר היה אפשר להקים אותה על דעת זה שלאחר כמה שנים בודדות של פיתוח מערכות מדיניות ושיפוטיות ע"פ התורה, מערכות המדינה יפנו את מקומם. ואת זה בחיים לא יעשו אנשי השלטון, דבר אחד בטוח הם חכמים מאוד. 

אליהו רץ לפניו וכיבד אותו רק כאשר חזר בתשובה (באופן זמני לצערנו), כמבואר בפסוקים הקודמים בסמוך.

ועמרי, כנראה לא התכוון ששומרון יהיה מקום ע"ז, הוא כיוון למען לישוב א"י, ועל זה קיבל שכר. 

המשל שלך על אנס ידוע שהציל עיר וכו' הזכיר לי את המעשה על יפתח הגלעדי שמקובל לראות אותו כאדם לא ירא שמיים גדול ע"פ הפסוק "ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים ויצאו עמו". (נדמה לי ששמעתי פעם מישהו שרצה להביא ממנו ראיה לשלטון חילוני).

(לענ"ד ע"פ הפשט הכוונה במילה"ריקים" היא לא בעלי משפחה כלשון נעמי "אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה'" וזה מתקשר להמשך "ויצאו עמו" שיציאה בלשון המקרא הכוונה למלחמה ולפשיטה, דהיינו שהיו עמו בגדוד. גם חז"ל ראו בו כשופט תורני "יפתח בדורו כשמואל בדורו").

לפני המחלמה הוא נדר נדר לה', ואפילו שהיה מוכח "להקריב" את בתו לכך.

(אף שעדיף שהיה מתיר את הנדר, זה מראה על כוחות נפשו, ויראתו מחילול הנדר.)

אהבתי את הפירוש "ריקים" - רווקים 

אבל יש שלמדו מהפסוק "ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים ויצאו עמו" שהוא דווקא לא היה כל כך יר"ש כאמור.

שמח שאהבת, זה נראה לענ"ד הפשט הפשוט של המילה (בלי להעליב, כן? )

אפשרי, אבל ראה בפסוקים הבאים:

שופ' ט, ד: "ויתנו לו שבעים כסף מבית בעל ברית וישכר בהם אבימלך אנשים ריקים ופחזים וילכו אחריו". הביאור שלך אפשרי גם כאן, אבל ההבנה שיש כאן גם שיפוט שלילי בכך שקוראים להם 'ריקים' היא מתבקשת. 

שמ"ב ו, כ: "וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים". ושוב, הביאור שלך אפשרי גם כאן, ועדיין נימת הביקורת השלילית בשימוש בכינוי 'ריקים' דווקא - ברורה. 

דבהי"ב יג, ז: "ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל ויתאמצו על רחבעם בן שלמה ורחבעם היה נער ורך לבב ולא התחזק לפניהם". 

לעומת זאת, אצל האנשים שהתקבצו אל דוד, שגם הם היו חסרי כל, לא נאמר התואר הזה, אלא פשוט מפרטים את הבעיות הכלכליות שלהם - שמ"א כב, ב: "ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש ויהי עליהם לשר ויהיו עמו כארבע מאות איש". 

נראה, אם כן, שההבנה ש'ריקים' הם גם קצת בני בליעל - מתבקשת. בכל המקומות שבהם הם מופיעים יש יותר מנימה שלילית כלפיהם וכלפי המנהיגים שלהם, ובדברי הימים זהו תואר שבמפורש מקביל ל'בני בליעל'. 

ברור שיש למילה ריקים משמעות של אנשים ריקים ממעשים, אבל גם משמעות של בודדים כמו לגבי נעמי (ולשון התורה לבודד "בגפו" היא באותה המשמעות).

לכן ע"פ ההקשר היה נראה לי שהמשמעות היא בודדים, כדי להסביר את הקיבוץ אליו והיציאה בגדוד (ומעניין שבכל שאר הפסוקים שהבאת המשמעות היא ברורה ומודגשת, בין אם ע"י כינוי שלילי נוסף, ובין אם ע"י ההקשר השלילי כמו אצל דוד. שלא כמו אצל יפתח), אבל אני מודה שזה לא מוכרח כלל.

לגבי האנשים שהתקבצו אל דוד - אם אני זוכר נכון הם דווקא כן היו עם משפחותיהם כמוזכר כמה פעמים (וגם הוא עצמו היה עם משפחתו).

נ"ב

שמחתי להערתך כתמיד (בייחוד בתחום הזה).

בין 'ריקים' שהוא תואר לבין 'ריקם' שהוא תואר הפועל ("לא תשלחנו ריקם", "ריקם השיבני ה'") - וכתואר הפועל הוא בוודאי מתייחס להיבט הכלכלי גרידא (אי אפשר לשלח מישהו בריקונו ממעשיו, רק ללא נכסים), ולא בהכרח למצב המשפחתי (כמו ביחס לעבד; דווקא התורה כן מצווה שיצא בגפו, אבל לא 'ריקם'). 

בפסוק שמיכל אומרת לדוד לא מודגש כינוי שלילי נוסף, והנימה השלילית עולה מעצם ההתייחסות של מיכל אליו. 

ואכן אלו שהתקבצו אל דוד באו עם משפחותיהם. זה לא סותר את הבעיות הכלכליות שהיו להם, להיפך: בשל הבעיות הכלכליות, וכדי לא להשתעבד לנושיהם (הנזכרים במפורש בפסוק שהבאתי בהודעה הקודמת) על משפחותיהם - הם נאלצו לברוח לאיזורי השוליים ולחיות על חרבם תחת הנהגת דוד. 

אבל זאת אפשרות (ולמה לא? מי שמצבו הוא "ריקם" הגדרתו "ריקני", לא?). בהקשר של נעמי המשמעות של "ריקם" היא משפחתית (גם בלשון התורה המשמעות של 'בלא דבר' במילה "בגפו" היא משפחתית).

בביקורת של מיכל אין מילה נוספת המדגישה את השלילה, אבל ההקשר עושה זאת.

דווקא העובדה שלגבי האנשים שהתקבצו אל דוד לא מוזכר הכינוי "ריקים" על אף היותם ריקים כלכלית מטה להבנה שלא זאת המשמעות אלא או מבחינה ערכית או משפחתית, שלפחות השנייה ידוע לנו שאכן לא הייתה נכונה לגביהם.

לשון התורה לגבי עבד עברי היא, שאם הוא מגיע בגפו - הוא גם יוצא בגפו. אבל בכל מקרה אסור לשלחו ריקם. משמע: ריקם = מבחינה כלכלית, בלי קשר למצב המשפחתי. 

כפי שכתבתי, 'ריקם' זה לא מצב, זה תואר הפועל. כשם שאם האדון היה משלח את העבד 'בחזקה' לא היינו אומרים שבגלל זה העבד 'חזק', כך גם אם הוא משלח אותו 'ריקם' אין זה מכריח שמעתה התואר של העבד הוא 'ריק'. זאת אומרת - התואר 'ריקם' מתייחס לפעולה, ולא מכריח שהגדרת המושא לאחר ביצוע הפעולה יהיה קשור באיזשהו אופן לפעולה. ולכן את התואר 'ריק' ביחס לבני אדם יש לבחון בפני עצמו בהקשרים שבהם הוא מופיע. 

אצל מיכל ההקשר מעיד ש"ריקים" הם אנשים בזויים ושפלים, שאפילו "אמהות העבדים" מזדעזעות מהתנהגות כמותם. הם התחתית של התחתית של המבנה החברתי, ולא רק מבחינת החזקת רכוש (כאמור, גם אמהות העבדים נעלות יותר מהם), ומכאן שלא רק ההיבט הכלכלי מגדיר אותם, אלא בעיקר הערך האנושי שלהם. נראה שגם עניין המשפחה לא שייך כאן, אלא באמת היותם נחותים מוסרית וערכית. 

ולכן אני מעדיף את הפרשנות שהאנשים שהתקבצו אל דוד לא היו 'ריקים' מן הבחינה הזאת שהם לא היו 'ריקא' כמו אלו שהתקבצו אל יפתח, אבימלך וירבעם, ושזו משמעות התואר 'ריק' במקרא. 

סתם

מסכים שזה לא מוכרח, עדיין אני רואה את ההבנה שלי כאפשרות אבל ייתכן שע"פ הפסוקים שהבאת סביר יותר ש"ריקים" הכוונה דווקא לריקים מוסרית. אני צריך עוד להתיישב בזה. יישר כח.

לגבי דוד - ייתכן שהם כן היו ריקים וזה לא נכתב, בכל אופן הם לא היו ריקים משפחתית ואין סיבה לומר שהיו ריקים מוסרית אבל הם כן היו ריקים כלכלית ובכל זאת לא כונו כך. אבל כאמור, זה לא מכריח שהתנ"ך יכנה אותם כך דווקא.

לגבי דברי הרמב"ם. הטעות היסודית שלך לדעתי, שאתה לא מבדיל בין מינוי "מלך" כלשהו, לבין העם. עם ישראל הוא עם ה' בכל מצב (ולזה צריך מקורות לא רק "הלכתיים". תורה שלמה). ואם זה העם, אז צריך להודות לה' שריחם עלינו והחזירנו לארצנו ונתן לעמנו שלטון בה. כנראה שהקב"ה רואה את עם ישראל במבט יותר "פנימי" מכל מיני סברות. העם ממנה נציגים לשלטון, לפי מה שהוא (וצריך לכבד גם את השלטון הזה, במה שאינו פועל נגד התורה).   

ואתה מבלבל בין גדרי האנשים שבהנהגה, לבין "מהותה" של המדינה, שכמובן אינה "מקולקלת מבחינה הלכתית".. כמו שכלל ישראל אינו "מקולקל מבחינה הלכתית". המדינה היא שלטון העם על הארץ ולכן היא לגמרי קדושה מכל בחינה.

[אגב, הרב ליאור שליט"א, הערב מערת המכפלה, דיבר בשבח בן גוריון שהיה לו העוז להכריז על המדינה כנגד מי שהציעו אז "לדחות"]

ואיזה אבסורד זה "להודות עליה אך לא על הקמתה". היא קיימת כי היא קמה. ומודים לה' על הקמתה. חוגגים את היום שה' "הגיע לעיירה"... ומי שזכה להכריז - זכה. זכות גדולה. אבל זה לא ענין פרטי, אלא שליחות של עם ישראל. אין כל קשר למשל.

חוגגים שיש לנו שליטה על הארץ, שזו מצוה גדולה. ואת זה כמובן חוגגים ביום בו זה התחיל. וכי חוגגים דווקא על זה שפלוני זכה להכריז ולא חבירו?...

ומה שייך "מערכות המדינה יפנו את מקומם"?  כשהציבור יהיה במצב בו הוא ירצה לבחור כאלו נציגים, אז הם ייבחרו.

ומה שכתבת בהודעה הקודמת "אנחנו צריכים שלטון של התורה ולא של העם" - מניין זה לקוח? עי' בדרשות הר"ן. בוודאי ששלטון הוא של  מלך, או של נציגי העם. והם צריכים לשלוט עפ"י התורה. לא רבנים אמורים למלוך... ויש להניח, שאם יקראו למי שפועל למען הכלל "רשע" וכו' - זה ירחיק את הזמן שבו יהיה שלטון באיכות כזו. ולא באשמת "העם".

אחאב היה מלך רשע, ואליהו כיבדו משום "כבוד מלכות". ועמרי היה מל רשע, גם בלי לנחש מה "כיוון, כשהקים את עיר השומרון. וחז"ל אומרים שזכה להמשך-מלוכה בגלל הקמתה. גודל מעלת ישוב הארץ.

חסרה לך נקודה הנחה בסיסית שכתבתי ולא הבנת אותה. זו סוגיא עם פן של "בין אדם למקום", ויש פן של "בין אדם לחברו". בטח אם ציטטת משפט חסר פשר שלא כתבתי, לא ירדת לסוף דעתי. תקרא שוב.

1. מי שכופר הוא חד וחלק לא חלק מעם ישראל. אגדתות תפרש כרצונך, עם ההלכה אין להתווכח:
הל' ע"ז ב,ה: המינים מישראל, אינן כישראל לדבר מן הדברים, ועוד בהרבה מקומות (הל' עדות ספי"א, רוצח ספי"ג, ממרים תחילת פ"ג)

2. המדינה מקולקלת מיסודה, כי היא לעולם תלחם במציאות של מדינת הלכה.
כשהמשיח יגיע הוא יעקור את בית המשפט ויחזיר את משפט התורה.
הוא יבטל את הכנסת ואת החוקים שלה (חוץ מחוקי התנועה וכיוצ"ב) ויציב ב"ד תורני.
יבטל את העיתונות השמאלנית.
יהפןך את משרד החינוך מהקצה אל הקצה.

אז מה נשאר? תקום מדינה חדשה, עם מערכת שלטונית חדשה, חוקים חדשים, מערכת משפטית חדשה.

מדינתנו הנוכחית לעולם לא תתפתח אבולוציונית למדינה ע"פ תורה!
רק ע"י מהפכה של המקת מדינה חלופית.

3. ואגב אם אתה חושב שדמוקרטיה זה שלטון העם, זה חלום מתוק, ואכמ"ל.
ועכ"פ אסור שיהיה לנו שלטון העם בימינו, רוב העם לא דתי

4. אתה חוגג את יום ההמלכה של המלך, אבל לא של זה הספציפי? (ולא את ה-10 "ספציפיים" הקודמים...)???
ההפרדה הזו אשליה, וזה שכרון הגאולה שדיברתי עליו. אני יודע שזו גישה של רבנים מסוימים.

יש להודות על הממלכה, ולא על המלוכה, אם אתה מבין את כוונתי. קרא זאת שוב.

ה', גאלנו ברחמים, פתח ללבנו לאהבתך, החזירנו בתשובה שלמה והצילנו מחבלי משיח!

א. הקלות להוציא אנשים מכלל-ישראל, היא איומה ונוראה. אולי טוב שנכתבו הדברים, שיהיה ברור מהיכן יסוד המחלוקת.

רבי מאיר אומר בגמ', אע"פ שעובדים ע"ז קרויים בנים. ובנים מעולים..

והרמב"ם שהזכרת בהל' ע"ז, כותב על מי שעובד ע"ז, שהוא כעכו"ם לכל דבריו. דהיינו מצד איך נוהגים עימו. אבל לא שאינו מעם ישראל. ומה שכותב אח"כ על המינים - ש"אין מקבלים אותם בתשובה" - ראשית, עי' בית-יוסף שם, שאומר שהרמב"ם בא להבהיר שאינו מדבר כאן, על   האפיקורסים שמדבר בהלכות תשובה, "שאותן כופרים באלקות והיינו מומר לעכו"ם ואותם מקבלים בתשובה"... כלומר, ה"כופרים" הם בוודאי חלק מעם ישראל, על אף נוראות הדבר, ומקבלים אותם בתשובה. ואלו שכאן זה שעוברים על גופי תורה להכעיס בשאט נפש ביד רמה"..

אז מלבד מה שגם על הכי גרועים לא אמר הרמב"ם שאינם בעם ישראל, אלא אף זו, שעל הכופרים, ר"ל, לא דיבר כאן.  והרמ"ך משיג אפילו על מה שאמר לגבי תשובה להכי גרועים, ר"ל.

ובוודאי בזמננו, לא מדובר אפילו על "רשעים להכעיס" אלא אולי על תינוקות שנשבו, וגם זה לא כולם. לפי הסקרים, רוב הציבור מגדיר עצמו מ"מסורתי" ומעלה.

ב. להגיד ברגזנות שוב, שהמדינה "מקולקלת מיסודה" לא עושה את זה ליותר אמיתי...  המדינה קדושה מיסודה, כמו כלל-ישראל. ומשפטי התורה יתפתחו בעז"ה מתוך תשובה של העם, שתבוא מתוך ההבראה של שיבתנו לארצנו וחזרת ריבונותנו, כמבואר בנביאים.

המשיח לא "יבטל את הכנסת ויציב בי"ד".... אף פעם בי"ד לא מלַך בישראל. אם יקום מלך מבי"ד, אז זה יבוא במקום מה שחזר כח המלכות לעם, כמבואר ב"משפט כהן" (וכמובן, ה"עיתונות השמאלנית", אינו ממין הענין... וכמובן, גם אני מקווה שמש' החינוך יחנך יותר טוב). לא תקום "מדינה חדשה" - אלא המדינה שלנוף הנפלאה, תלך ותתפתח לטובה, כמו שעם ישראל ילך ויחזור בתשובה. בהשראת רועים שאוהבים אותו ולא "מוציאים מתוכו" אחרים. וכבר אמר החפץ חיים כשסיפרו לו על "חרדים"  שצוחקים מה"חופשים" שבונים את הארץ: "הבנים של אלו יצאו לשמד".. (של החרדים הללו). ר"ל. וכן מבור באגרות של רבי מנחם מנדל מויטבסק בספרו "פרי הארץ".

ג. בוודאי שהיום העם שולח את נציגיו. ואם אתה חושב שלעם אין סמכות, כי "הוא לא דתי", כבר אמרתי - זה אכן יסוד המחלוקת. אם מכירים בסגולת ישראל ומעלתם העצמית, או לא. זה העם, אנחנו איתו, הוא חזר לשלוט בארצו בישועת ה'.

ד. חוגגים את יום חזרת הריבונות לעם. ב"ה. אין צורך לחזור על זה הרבה (אגב, הרמב"ם שכביכול "ציטטת" בהודעה קודמת מהל' מלכים א,ז - לא ציטטת מדויק. הרמב"ם אינו אומר שמדיחים מלך שאינו דתי"... הוא אומר שבן ממשיך את המלך, אבל זה אם הולך בדרכי ה'. ומוסיף שלא ממנים לכל מינו מי שאינו יר"ש. לא דיבר על "הדחה". אבל בנוסף, הרב הרצוג זצ"ל, כבר העיר ש"מינוי" שמדובר זה דווקא מינו תמידי, ומינו לכמה שנים כבשיטת הבחירות, אינו בכלל זה)

ה"ממלכה" היא שלטון ישראל בארצו. על זה שמחים. ושמחים ביום שהיא התחילה.

[ה"כמה רבנים" שהזכרת, כלאחר יד, הם גדולי עולם. מהרבנים הראשיים הראשונים, ועד לזמננו. שמחים ביום העצמאות בחזרת השלטון. כבר הזכרתי שאמש, הרב ליאור שליט"א, שגם מי שאני משער שהוא רבך, ראיתיו רץ לשאלו, הזכיר גם את בן גורין, בהכרת טובה על האומץ להכריז על המדינה.]

מפליא כמה אתה לא יודע ללמוד רמב"ם

אני מביא לך הלכות ברורות ואתה עונה לי מדרשת ר' מאיר? כמו שאמרתי קל מאוד לפרש אגדתות לשני הצדדים. מדובר כאן בישראל רשע, וצריך לקרבו. לא על כופר. 

והאצטט את הרמב"מים שלא טרחת לפתוח:

הל' עדות ספי"א: המוסרין והאפיקורוסין והמומרים לא הצריכו חכמים למנותן בכלל פסולי עדות שלא מנו אלא רשעי ישראל. אבל אלו המורדין הכופרין פחותין הן מן העכו''ם. שהעכו''ם לא מעלין ולא מורידין ויש לחסידיהן חלק לעולם הבא. ואלו מורידין ולא מעלין ואין להן חלק לעולם הבא:

סוף הלכות רוצח:

''שונא'' שנאמר בתורה לא מאומות העולם הוא אלא מישראל והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר (ויקרא יט-יז) ''לא תשנא את אחיך בלבבך''. אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי זה מצוה לשונאו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעו. ואע''פ שעדיין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לטעון ולפרוק עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה. והתורה הקפידה על נפשות ישראל. בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת. שנאמר (יחזקאל לג-יא) ''אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה''

וכן הוא כותב בהקדמת פרק חלק שמי שלא מאמין באחד מי"ג עיקרו, מצוה לשנאתו ולאבדו.

ובהל' ממרים ג,ג כותב על התינוקות שנשבו: "ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה, ואל ימהר אדם להרגן (נוסח כ"י מדוייק)". אל ימהר, אבל אם רואה שאינם חוזרים ויש להם אידאולוגיה שסותרת את התורה, בזה אין ענין להיות ראש בקיר ולהחזירן.

אני לא אכנס איתך לסוגיה, למה אתה מביא את הבית יוסף שיתרץ סתירה, ששאלו עליה את הרמב"ם בפירוש (סי' רסד)? אין לך הבנה בלימוד הרמב"ם.

הרמב"ם כתב על המינים (לא על עע"ז כדבריך) שאינן לישראל לדבר מן הדברים. מה לא ברור אתה לא יודע לקרוא עברית?

איך לא ציטטתי נכון את הרמב"ם בהל' מלכים, הרי העתקתי מילה במילה. אם ה' לא רוצה שימנו אדם שאינו יר"ש, זה סימן שרצונו שהוא יתחפף. כמו שאסור למנות גוי, כך אסור למנות כופר, כמו שאני מדגיש את ההלכה הברורה "ישראל מחלל שבת, דינו כגוי לכל דבריהם".

תביא את דברי הרב הרצוג, ותשכנע אותי שהוא צודק, ובלי לעקור הלכות!   

אני מכבד רבנים, ק"ו גדולי עולם, וזה לא אומר שאני מסכים לדעותיהם.

דומני שזה דווקא מה שלא נקי...

[כל המובאות שהבאת מהרמב"ם, אינן סורתו את האמור, שלא אמר שאינם מכלל ישראל, אלא כתב מה דינם]

הבית יוסף כתב את דבריו על אתר. וכמובן, כשלומדים רמב"ם, לומדים גם עם ה"כסף משנה" (אליו התכוונתי, כמובן)

ואני מאד תמה על הגלישה לסגנון הזה: "אין לך הבנה בלימוד רמב"ם"... שיהיה..

ואכן ציטטתי, שהרמב"ם כתב על המינים "שבמודע ולהכעיס" יותר חמור מעל הכופרים לע"ז. זה מה שאומר הכסף-משנה שציטטתי.

לגבי ה"לא למנות", זה אכן אומר שלא ממנים. זה לא אומר ש"מדיחים" כשהתמנה ולא נוהגים בו בינתיים כמי שבשלטון, כדוגמאות שהיו במלכי ישראל.

הרב הרצוג זצ"ל, איני צריך "לשכנע" שהוא צודק. אני מביא את דבריו, כדי להתיייחס לשאלה (הרצינית) שהעלית, לגבי מינוי מי שאינו יר"ש.  הרב הרצוג הוא מספיק גדול,ף כדי להסתמך עליו בסוגיה זו שעלתה בזמננו - ובוודאי כדי לא להגיד שמוחלט ההיפך.

ואינך צריך "להסכים" לגדולי-עולם, אם כי אני איני רואה עצמי בר-הכי להסכים להם או לא, אלא רק לצטטם - אבל לכתוב עליהם, "אני יודע שיש רבנים מסויימים", כאילו זה משהו "צדדי", לא נראה בפרופורציה.

הרבה טוב.

...

ואת והב בסופה....

ציטוט מדברי הרב זצ"ל, גאון הנגלה והנסתר (מותר להשאיר את זה קצת ללא תגובה... מרבה אהבת ישראל) :

"כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבעל-פה, שיוכל לרפות קצת את האהבה של ישראל, אפילו ביחס לרשעים היותר מוחלטים, הם נסיונות ובירורים לאדם, איך שיעלה על מדרגה עליונה של אהבת השי"ת, עד שימצא לו דרך בין הסתירות כולן, ואהבת ישראל ואהבת הבריות תישאר בלבבו חיה וקיימת בלא שום גרעון ופקפוק בעולם".

יש הרבה מה להעמיק בכך, לא כאן המקום והזמן (ובכלל, צריך לתת מקום לעוד כמה עניינים כאן.. זה היה "חריג ליום העצמאות"..).

אשריכם ישראל.

לגבי היחס לרשעים:

"כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן כשאר האומות... ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא" (הלכות אבל א,י).

"מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה [מורידין אותו] ולא מעלין והרי הוא כשאר כל האפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין, שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר המכשול" (הלכות ממרים ג,ב)

"כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם" (הלכות שבת ל, ט"ו)

"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות (י"ג העיקרים שהובאו לעייל) הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'" (ההקדמה לפרק חלק).

רק אעיר שלענ"ד אין להשליך בהכרח מהאמור ביחס לרשעים ליחס למדינה כי המדינה היא לא העומדים בראשה, ואין הדבר נמדד אלא אחר המעשה ולא אחר העושה (ראה דוגמה לזה כאן).

ולראיה, עיין ערך הקונגרס השישי שבו הוצעה אוגנדה כתחליף לארץ ישראל והקונגרס התנגד בתוקף לכך עד כדי קריאת "בוגד" להרצל - מייסד הקונגרס. 

ההשוואה לאכילת קציצות דשא לא ראויה להתייחסות.

ההשוואה לאושוויץ היא לא גלותיות. כי מה היא בעצם ההשוואה לאושוויץ? ההשוואה היא לא רק במספר הנרצחים, אלא השוואה של אורח חיים. באושוויץ היינו מושפלים, מדוכאים ולא עשינו כלום. כלום. קיבלנו את הדין. בלענו את "רוע הגזירה". הורדנו ראש בזמן שנרצחנו. 

ההשוואה היא לא "העיקר שאנחנו חיים" אלא היא "איזה יופי שאני יכול לקיים מצוות ציצית ולהסתובב עם כיפה בלי שירצחו אותי. איזה יופי שאני יכול לחיות בין יהודים ולדבר בשפתנו המשותפת. איזה יופי שאני יכול לקיים ברית מילה בלי להכנס לכלא או לצאת להגלייה כפויה. איזה יופי שאני יכולה להדליק נרות שבת בלי שישפילו אותי ויפליאו בי את מכותם" וכו'.

היום בחסדי השם אנחנו מקיימים מצוות מילה, ציצית, נרות שבת, פסח, כשרות, בלי שישפילו אותנו וינדו אותנו ללא יכול תגובה הולמת. זו ההשואה, ולא הדוגמאות שהבאת לעיל.

1. הוא כן יבלע, אוגנדה זו עדיין גלות, דיברתי על מלכות שנפסת כ"גאולה".

2. זו לא השוואה, הקציצות דשא זה משל להנהגה הרוחנית שעמ"י מקבל וניזון מהשלטון.

3. לא הבנתי מה כוונתך. אני התכוונתי לכך שאנחנו צריכים תמיד לבדוק איפה אנחנו ביחס למציאות הבריאה של עם (כולל הערכים שלו) 
ולא לבדוק איפה אנחנו ביחס למציאות של עם חולה מדוכא ומושפל בגלות.

4. זו בדיוק התפיסה הגלותית שאני מדבר עליה! שים לב שכל המצוות שנתת הן מצוות פרטיות של אדם פרטי ולא של מלכות.
יש לנו אידאלים לאומיים והגלות שיתקה אותם, וזה גם מה שהתפיסה שלך גורמת.
 

היה רגע לפני חורבן טוטאלי. הם סבלו מפוגרומים וגזרות ועלה צורך למצוא פתרון מהיר ומיידי בדמות אוגנדה כפתרון זמני.

אגב, מי שהיה בעד פיתרון אוגנדה אלה "המזרחי". שאר התנועות החילוניות "הרשעיות" כהגדרת חלק מהגולשים כאן הם אלו שהתנגדו בטוענת ארץ אבות.

 "רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמרו: מצינו תינוקות בימי דוד, עד שלא טעמו טעם חטא – היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, והוה דוד מצלי עליהון (מתפלל עליהם). הדא הוא שדוד אומר 'אתה ה' תשמרם' – אתה ה' נטר אורייתהון בלבהון (אתה ה' שמור תורתם בליבם). 'תנצרם מן הדור זו לעולם' – מן הדור ההוא שהוא חייב כליה.

אחר כל השבח הזה, יוצאין למלחמה ונופלין?!

אלא ע"י שהיו בהם דלטורין (מספרי לשון הרע) היו נופלין. הוא שדוד אומר: 'נפשי בתוך לבאים' – לבאים זה אבנר ועמשא, שהיו לבאים בתורה. 'אשכבה לוהטים' – זה דואג ואחיתופל, שהיו להוטין אחר לשון הרע. 'בני אדם שיניהם חנית וחצים' – אלו אנשי קעילה … 'ולשונם חרב חדה' – אלו הזיפים … באותה שעה אמר דוד: וכי מה השכינה עושה בארץ? 'רומה על השמים א-לוהים' – סלק שכינתך מביניהון.

אבל דורו של אחאב – כולן עובדי עבודת כוכבים היו, ועל ידי שלא היו בהן דילטורין – היו יוצאין למלחמה ונוצחין. הוא שעובדיה אמר לאליהו: 'הלא הוגד לאדוני… ואכלכלם לחם ומים'. אם לחם, למה מים? אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם. ואליהו מכריז בהר הכרמל ואומר: 'אני נותרתי נביא לה' לבדי', וכל עמא ידעי ולא מפרסמי למלכא (וכל העם יודעים ולא מפרסמים למלך)…".

מעשה בכיפה סרוגה - סיפור (על) עם

א' אייר התשע"ו   09.05.2016 10:55

על כיפה סרוגה שיצא לדרך לסייע לסבתא גאולה • סיפור ליום העצמאות

היה זה בוקר אייר נאה, הרחובות קושטו כחול-לבן, הוא ישב בחדרו והעמיק בלימוד הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות, שמח בליבו שהנה בחסדי השם מתחיל להתממש חזון המלכות.

"ובכל יהיו מעשיו (של מלך ישראל) לשם שמים... להרים דת האמת ולמלאת העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'..." בעודו שקוע בלימודו ובמחשבותיו, שמע את אימו קוראת מן המטבח,

"כיפה סרוגה שלי," (כך כונה בשל סוג הכיפה שלראשו) "עליי לשלוח אותך בשליחות חשובה. סבתא-גאולה לא מרגישה טוב..."

-"כן, אימא" ענה כיפה סרוגה, נשק לספר הרמב"ם, והתכונן בזריזות ליציאה, שמח על ההזדמנות לקחת חלק בדבר מה גדול ומשמעותי.

– "רק הזהר, כיפה סרוגה. הדרך עוברת ביער העבות, שם שוכן הזאב הרע. אל תשמע בקולו ואל תדבר איתו בכלל!"

– "ברור," התפרץ לדבריה כיפה סרוגה והוסיף בביטחון "אין לך מה לדאוג לי, אימא!"

כיפה סרוגה הילך לו בשמחה ובשאננות בדרכו. כאשר נכנס בעובי היער ואמירי העצים האפילו את נתיבו, המשיך בדילוגים עליזים, מפזם לעצמו "עם הנצח לא מפחד, לא מפחד מדרך ארוכה..."

לפתע נשמעו טפיפות רגלים. כיפה סרוגה הסב את ראשו בחשש.

-"הו, שלום לך, כיפה סרוגה" הגיח הזאב מבין העלים.

-"ש-שלום" ענה כיפה סרוגה בקול רועד. "א-אימא אסרה עליי לשוחח איתך" אמר בטעות, בניסיון לתקן את טעותו.

–"הו, כל כך רע אני בעיניה? האם גם אתה תדון אותי לכף חובה בקלות כה רבה?" העמיד הזאב פני נעלב.

-"ח-חס וחלילה," התנצל כיפה סרוגה, "פשוט עליי למהר. מוטלת עליי שליחות חשובה לסייע לגאולה, לא אוכל להתעכב על פיטפוטים..."

– "או, עכשיו הבנתי למה אתה כל כך בלחץ. זה בסדר, כיפה סרוגה'לה... הכל יהיה בסדר...וליתר ביטחון, אוכל להמליץ לך על מקום נפלא ביער בו צומחים פרחים ופטריות שעין לא ראתה... גאולה-שלמה בוודאי זקוקה לכמה כאלה, הלא כן?..."

וכך סר כיפה סרוגה מדרכו לקרחת יער פורחת בעצת הזאב, ואילו הזאב החיש פעמיו...

לאחר שקטף פרחים ופטריות יער, חזר כיפה סרוגה אל השביל, נחוש להשלים את שליחותו. בתום כמה שעות הליכה הגיע לקצה צוק. השמש כבר היתה בקצה מערב השמים. המחזה שנגלה מתחתיו היה עוצר נשימה: מצפון לדרום השתרעו שדות מוריקים, פרדסים וכרמים. יישובים משגשגים וערי כרך נטועות גורדי שחקים, אשר חלונותיהם המזוגגים בערו בשמש המערב. הדרכים היו סלולות בכבישים חדישים ומרובי-נתיבים וכלי רכב נהרו אנה ואנה. עדרי צאן ליחכו עשב גבעות רענן, מונהגים לבטח על ידי רועי צאן בלבוש ערבי מסורתי. כיפה סרוגה חש כי מבטו הולך ונעשה ממוקד. ברחובות הבירה יכול היה להבחין בזקנים וזקנות ישובים על ספסלים, נשענים על מקלותיהם. ילדים עגלגלים וסמוקי פנים התרוצצו בעליזות במתקני שעשועים. עקרות בית יצאו ממרכולי קניות כשהן עמוסות בשקיות מלאות כל טוב. ובלב ליבה של עיר הקודש – המונים מגוונים, בשלל כיפות וסוגים, גודשים את הרחבה המגיעה עד הכותל המערבי, שריד חורבת בנין הר הבית... כיפה סרוגה נשם מלוא ריאותיו, מנסה להרחיב את קירות ליבו כדי להכיל את האושר שהציף אותו. גאולה.

"אני שמחה לראות שאתה מרוצה" שמע קול סבתאי צורם להחריד, מהדהד מאי-שם.

- "הו, גאולה, אני כה שמח לראותך" השיב כיפה סרוגה והמשיך להתבונן במרחבים. לפתע רגליו ניתקו מהקרקע והוא חש כמרחף בתוך החיזיון. נע בקלילות דרך מימדי המקום והזמן.

הוא מצא את עצמו בכיתה רחבת ידיים, טורים-טורים של תלמידים מחכים למוצא פיו של מרצה מעונב. הלה מסביר ברהט על האבולוציה וקדמות העולם.

"גאולה," פנה כיפה סרוגה אל הקול, שהרגיש כל העת כי הוא מלווה אותו בחזיונו, "מדוע יש לך מוסדות השכלה כפרניים כל כך?"

– "כדי שאוכל לחנך אותך יותר טוב, כיפה סרוגה" השיב בשמה הקול הסבתאי.

לפתע רעדה האדמה מתחת לרגליו של כיפה סרוגה. בין רגע היה במקום ובזמן אחר. דחפורים נגסו בפראות בבתים רעננים כתומי-גג, מפילים צרורות אפורים לתוך גינות פורחות. לובשי מדים צה"ליים בתגי כחול-לבן פיקחו ביעילות מרבית על העבודה. כיפה סרוגה חש בתסכול שלא ידע להסביר לעצמו.

-"גאולה, מדוע יש לך צבא חזק כל כך?"

– "כדי שאוכל לפנות אותך יותר טוב, כיפה סרוגה'לה, חה!" צחק הקול והוסיף, "זאת לתועלת ביטחונך האישי כמובן, חה-חה..." הקול הלך ונעשה חשוד באוזניו של כיפה סרוגה. הוא משך בכתפיו והמשיך להלך.

כבר היה חצות הלילה. אלפי כוכבים נצצו בשמים, אך לא ניתן היה להבחין בהם בתוך הרחוב ההומה, עטור שלטים מוארים ושאר פרסומות. אנשים טיילו בחוצות, כאילו היה זה אמצע היום. מתוך בניין בעל פאר אומנותי עלו קולות שמחה. מבלי להתכוון מצא עצמו כיפה סרוגה בפנים, משתדל להתעלם מריח בושם נשי שאפף את האולם ואיים לפלוש דרך אפו. אנשים ונשים במיטב לבושם ישבו באלפיהם בכיסאות מרופדים, ביציעים, וכמו לפי אות מוסכם צחקו ומחאו כפיים. כיפה סרוגה הבין שאסור לו בהחלט לראות את מה שמתרחש עכשיו במרכז הבימה. כשמבטו נעוץ בנעליו שאל,

"גאולה, מדוע זורמים אצלך תקציבי עתק למופעי בידור מכשילים כל כך?"

– "כדי שאוכל לתרבת אותך יותר טוב, יקירי" ענה-חרק הקול.

כיפה סרוגה נבוך. הוא התאמץ להדק את פאותיו השובבות אל מאחורי האוזניים. בשפל מבט יצא החוצה, לשאוף מעט אויר צח.

רוח חזקה נשבה והחרישה את המולת הרחוב. כיפה סרוגה נישא עם הרוח למרחק, עד שהבחין כי הוא עומד בחצר רחבת ידיים, מרוצפת אבן ירושלמית. משני צדדיו נישאו קשתות חטובות ולמרגלותיו פיכפכה אמת מים. הוא צעד פנימה, אל תוך היכל מואר. לבבו רחב בראותו את ההשפעה התנ"כית סביב והוא זקף את ראשו בגאווה יהודית, מישיר מבטו לפנים. עיני השופט, לבוש גלימה שחורה, ננעצו בו בחומרה, עד שנאלץ להסב את ראשו מעט. הוא חש הוד מלכות מעורב ביראת עונש...

-"גאולה, מדוע בית המשפט העליון שלך כה רם ונורא?"

– "כדי שאיטיב לשפוט אותך, כיפה סרוגה..." הידהד הקול באולם...

כיפה סרוגה נתקף סחרחורת. הוא חש מבולבל אך לא הניח לבילבול לייאש אותו. בטוח מאי-פעם בצדקת דרכו צעד זקוף במסדרונות בית המשפט. מסוחרר בלאו הכי, ככל שהתקדם ראה כי המסדרונות הינם ללא מוצא, וכי כל מקום אליו פנה הוביל למסדרון נוסף ואינסופי.

שוב פנה אל מסדרון נוסף, שנראה חשוך וצר מקודמיו. חריקת שער חלוד נשמעה מאחוריו ולאחר מכן קול טריקה. רישרוש מפתחות מתכתי הבהיר לו כי לא ניתן לשוב לאחור.

ואז הבחין בהם. הם היו נערים כבני גילו בערך, ארוכי פאות וחבושי כיפות סרוגות. ישובים שפופים במדי אסירים דהויים, איש איש בתאו, אינם רואים אותו ואינם יודעים אף זה מזה. קול בכי עלה מאחד התאים. היה זה נער צעיר לימים במיוחד, פאות בהירות שלא קוצרו מעולם גלשו בעצב על כתפיו הרוטטות. כיפתו הגדולה צדה את העין על רקע התא האפרורי, עטורה דוגמאות-דוגמאות צבעוניות ומרהיבות, מעשה ידי אם אוהבת, דואגת... כיפה סרוגה חש מעין גוש בגרונו. הוא רצה לחזקם, לעודדם, אך ידע כי קולו אינו נשמע להם... כל שיכל לעשות עבורם היה לשאת תפילה חרישית... הוא זעק – שאל – הטיח:

"אבל למה? מה הם כבר עשו?? לכך הם ראויים על אמונם ואמונתם???"

אך במקום תשובה הרגיש כי מישהו בלתי-נראה דוחף אותו לאחור... כיפה סרוגה השתדל בכל כוחו לשמור על שיווי משקל אך ללא הועיל – הדחף היה חזק ממנו... הוא נדחף ונדחף דרך כל המסדרון הצר ולאחר מכן דרך השער, דרך מסדרונות נוספים ובמורד גרם מדרגות... מועד, מנסה להתייצב, כושל ושוב נדחף למטה...

לבסוף הוטח בקול חבטה אל תוך כסא נמוך. ידיו ורגליו נאזקו.

-"ספר לי את כל מה שידוע לך!" צרח-נבח חוקר גברתן, רוקו ניתז על בגדיו ופניו של כיפה סרוגה.

כיפה סרוגה הסתכל סביבו, אינו מאמין. בטוהר ליבו חשב, שאין רשעים בארץ ישראל, ושמה שקורה לו עכשיו לא יכול לקרות לטובים, ועוד תחת שלטון יהודי...

הרהוריו נקטעו באחת על ידי צווחה מזוויעה. מתוך חדר אחר שמע בבירור:

"אבל אני-" קול חבטה. "לא-" קול חבטה. "עשיתי-" קול חבטה. "כלום!" חבטה אדירה. קול בכי נשבר.

-"אז תודה, כי זו רק ההתחלה!" רעם מעל הבכי קול תקיף. כיפה סרוגה זיהה את קול הבכי של הנער הצעיר, הבלונדיני.

לאט-לאט החלו לחבור במוחו כל חלקי הפאזל. בנחישות שלא תתואר ניסה להאחז באמונתו בטוב הבלתי מנוצח כאוחז בקש, ממאן להיפרד מן התום הילדותי, מגאוות היחידה, מתחושת המימוש הלאומי ומן הצורך הטבעי להיות בצד המנצח... נאבק בתוכו עם אמת שהיא חזקה הרבה יותר, מוחשית... מתלבט אם לשאול עוד שאלה אחת, ואז כל הבלהה הזו תתברר כמסתירה איזה ניצוץ זכות גלום...

-"גאולה," פנה לאי-שם, והבטיח לעצמו שזו תהיה השאלה האחרונה, אחר כך ינסה להבין דברים לבד. "מדוע יש לך שיטות עינויים אכזריות כל כך?" אך הקול לא מיהר לענות. תחת זאת התגלגל צחוק זאבי צמא דם. לפתע הכל התחוור. 'אך מה אעשה עכשיו, גם אם אצא מכאן, מי יאמין לי? הרי אפילו בתקשורת הימינית חבר'ה שהגיעו למצב כזה מצטיירים – אם לא כפושעים אז לפחות כפרחחים מתוסכלים והזויים...' כיפה סרוגה חשש כי מאוחר מדי. מחפש בדל של תקווה הניח את מבטו על אשנב קטן וגבוה, אשר קרן אור בודדת העזה לחדור דרכו. הוא עצם את עיניו בחולשה. במוחו החלו להסתחרר מראות מההרפתקה המוזרה שעברה עליו. השליחות הלא ברורה של אימא, הזאב שהסיתו מן הדרך, רחבת הכותל, בית המשפט, הדחפורים והחיילים, האוניברסיטה והתיאטרון... הוא חש בעוינות שאפפה אותו מכל עבר. מחוץ, מבית... חנוק, אזוק, לחש בשנית,

"גאולה, מדוע יש לך שיטות עינויים אכזריות כל כך?"

-"כדי – שאוכל – לטרוף – אותך!!!"

-"לללללאאאאא!!!!!" צעק הנער.

באחת הרים את ראשו מעל ספר הרמב"ם, שהיה עודנו פתוח בהלכות מלכים ומלחמות. מתנשף, שטוף זיעה, העביר יד ממששת על ראשו. כן, היא עדיין הייתה שם, הכיפה, הסרוגה.

אימא נכנסה מבוהלת לחדר. "מה קרה? למה צעקת?"

-"הו, ברוך השם, אימא, זה היה רק חלום" אמר ונשא את עיניו מעלה "וברוך השם שהתעוררתי!

אימא, מתי כולנו נתעורר???"

מעולה ממש!

(אם כי היה אפשר קצת לקצר)

קליפה אדומה הייתה ילדה טובה וחמודה, שתמיד רצתה לעשות רק טוב, ולראות רק את הטוב שבמציאות המפציע מתוך כל סיבוכי הסיבוכים של החיים. קליפה אדומה אהבה לטייל ביער ולשוטט במרחבי ההויה, לראות את טוב ה' המושפע על כל בריה המפכה בה אור חי העולמים, על כל סנאי וחמוס המשוטטים להם ביער ומפזרים לכל עבר, על כל גרגיר שנמעך ע"י בהמה גסה.

יום אחד פגשה קליפונת החמודה את הזאב הגדול והרשע של היער. הזאב אמנם דבר קצת לא יפה, אולי אפילו בצורה קצת מגונה, רח"ל, אך קליפה אדומה למדה עליו זכות ואמרה בליבה: "בטח הוא לא מתכוון, פשוט יש לו דרישת אלוקות יותר גבוהה, הוא איננו מסתפק באלוקים עם הזקן שמכרו לו בגן (אם בכלל היו זאבים פעם בגן), אין ספק ששורש נשמתו גבוה הוא ויש מצוה ללמוד ממנו ולקרב אותו תחת כנפי השכינה". לאחר שהזאב כבר סיים להציק לה וללגלג עליה ועל כל הדיבורים שדיברה, הזמינה אותו קליפה אדומה אל בית סבתה שבקצה היער למסיבת תה, בה יתענגו שלושתם על הזיו האלוקי המופיע דווקא מתוך הצמחים המרים שגדלים בארץ הנמוכה, הממותקי בעזרת קוביות סוכר המביאות גאולה ורפואה לעולם. הזאב קיבל את ההזמנה במתק שפתיים ובחשק עז, וחשב בליבו שקליפה וסבתה בהחלט הולכות לראות אתהזיו האלוקי, אבל לא בדיוק בצורה שחשבו.

קליפה אדומה הלכה לאיטה, כיון שעצרה ליד כל עץ, פרי וחיה, לראות את כבוד האלוקים המסתתר בכל חלקי הבריאה. לכן, לזאב היה מספיק זמן להגיע לבית של סבתא לפני קליפה אדומה. כמובן, שהזאב טרף את הזקנה הבלה ללא הינד עפעף, או רפרוף ריס.

"סבתא, סבתא, האם התעוררת כבר משנתך בה בילית בעולמות העליונים ורווית מדשן בית ה' הזורם לו לאיטו מנהר דינור ועד הירדן? האם כבר הקצת לך מחבליך היורדים בנעימים בתרדמת קודש?" פרצה קליפה אדומה אל החדר. "לא!" ענתה לה סבתא, "פשוט עכשיו קמתי". כמובן שזה לא בדיוק היה סבתא אלא הזאב שהתחפש לסבתא ע"מ לאכול את קליפה, אבל כמובן שהרבה יותר כיף היה להשתעשע קצת בתמימות שלה לפני הארוחה. קליפה אדומה וסבתאישבו בצוותא, שתו תה ואכלו רקיקים יבשים. קליפה אדומה נתנה הרצאה מרתקת על העונג הרוחני המורגש ברקיקים וסבתא עשתה כאילו היא מקשיבה. "בטח גאלתי את סבתא שלה מייסוריה, כנראה שהייתה כל הזמן טרודה בשאלה האם קליפה תמצא חתן, אף אחד לא אוהב שמבלבלים לו את השכל" חשב הזאב בליבו. תוך כדי השיחה קליפה שמה לב שהאף של סבתא קצת ארוך, אך מיד נחמה את עצמה שכנראה סבתא התפללה עכשיו ולכן גם החוטם שלה גדל כמו שכתוב "תהילתי אחטום לך" (ישעיהו מ"ח ט'). היא גם שמה לב שהעינים שלה גדולות, אך ניחמה עצמה שנית, שסבתא היא בטח אחד מל"ו צדיקים, שכתוב עליהם: "עיני ה' אל צדיקים". לאחר מכן הרגישה את כפות ידיה השעירות של סבתא ונחלשה קצת בדעתה, אך מיד נזכרה: "החספוס של הצבאיות הישראלית הוא נצרך מול כל מעצמות הגויים, מתוך הקול קול יעקב, הידיים ידי עשיו" . לבסוף, היא גם שמה לב שהשיניים קצת הרבה יותר גדולות וחדות מהרגיל, אך מיד נחמה עצמה: "לא נורא, קמעא קמעא, צריך סבלנות בתהליך הגאולה, גם אם דברים נראים לפעמים גרועים "ממנה יוושע" מתוך הצרה עצמה דווקא- כך למדנו בשיעורים בכל מוצאי שבת".

בשעה שקליפל'ה חשבה לעצמה וריחפה לה בדמדומי איילת השחר שהולכת ורבה, כבר גחן עליה זאב לטרוף אותה. "מה זה? איזה ריח מסריח!", חשבה בליבה כשפיו הפעור של הזאב, שמקפיד לצחצח שיניו רק בערב, התקרב אליה. אך מיד חשבה בליבה "דווקא מתוך כל הסירחון, בדור שהוא כולו חייב". קליפה חייכה והתעודדה, אך חצי מראשה היה בתוך חלל פיו המאיים של הזאב שכבר החל לסגור את מערכת השיניים הגדולה והמפחידה שלו...

"בום, בום" נשמעו שתי יריות מ m-16 ארוך. בחור צעיר עם ג'לביה קרועה ופאות ארוכות קפץ מהחלון, לאחר שהזאב נפל לקרקע. קליפה החלה לרוץ לעברו, ולהכות אותו באגרופיה: "איך אתה מעס? מה עשית? סתמת את המעיינות העליונים ה...". "פלאק", נשמעה סתירה מצלצלת, וקול גברי וסמכותי שאמר: "תתעוררי, חאלס, צאי מהסרט שלך! הוא רצה להרוג אותך, להרוג זה אומר, להשמיד, לכלות, לשסע, לשסף, בלי שום רעיונות עליונים וזיו השחקים, הבנת? חוץ מזה איפה אהבת ישראל שלך, מה אני לא יהודי? אני לא חלק מהאין סוף שטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו? לי מותר לתת אגרופים? אותי מותר להכפיש ולהצטרף לדה-לגיטימציה שהזאב הרשע עושה לי כבר שנים? אני בקושי יכול להסתובב ביער מבלי שקוף או פנתר יירקו עלי או יקללו אותי, והכל בגלל הזאב הרשע והמסית הזה יימח שמו!" שתיקה של חמש עד שש שניות. "אני הולך מפה!... היא עדיין לא מבינה... "

אתה חושב שלסגנון המלגלג ולטרמינולוגיה של 'קליפה' יש השפעה חיובית על הדיון?

אתה מזדהה עם הרעיון של נער הגבעות שהורג את הזאב?

[קשה לחבר את זה עם הדברים של הרב טל על דרכי הפעולה המעשיות, ובכלל לכל חשיבה ריאלית ושפויה].

אתה חושב שזלזול ולגלוג זה צורת התייחסות נסבלת, כשדנים ברעיונות שמקורם באחד מגדולי הדורות?

אין שום קשר לפעילות מעשית. פעולת ההריגה לקוחה מהמשל, והיא לא בהכרח מייצגת פרט מדוקדק. בדעת ודאי שזה היחס הנכון.

וגם קצת פריקת תסכול מהמציאות ההזויה. אני מזכיר שהקטע נכתב בימים הסמוכים לגירוש (לא יודע בדיוק מתי).

חשוב לחדד איזו נקודה: אנחנו ממש לא גושניקים שמתנגדים לכל השיח העמוק והקבלי/קוקניקי, על כנסת ישראל ונשמת האומה. אלא מה? השיח העמוק הזה צריך להיות מחובר למציאות ונגלה בתוכה, ולא מרחף ומנותק. ועל חוסר החיבור למציאות הזה, אכן יש מעט לעג בסיפור.

ותנסה להבין כמה לעז הוצאת על ציבור שלם, בלי שום סיבה נראית לעין. 

למה, לדעתך, 'גושניקים' (כאילו שכל הגושניקים הם אותו הדבר) מתנגדים לכל השיח העמוק והקבלי/קוקניקי על כנסת ישראל ונשמת האומה? 

אבל באמת כשהופכים קבוצה מסוימת ל'אחר', אז לא טורחים לנסות להבין אותה, וגם כשאומרים את אותו הדבר בדיוק - מרגישים שזה שונה, כי הרי אתה אינך 'אחר'. שיהיה לבריאות. 

יש אופי כזה של אנשים, שמעדיפים להביט בעיניים ריאליסטיות ופרגמטיות, ולא לחפש את הרוחני והנסתר שבכל דבר.

אני מכיר את זה היטב, כיון שגם אני כזה בטבעי, אלא שאני משתדל להילחם בנטייה הזאת.

רואים גם טוב, וגם רע.

אחד מהם היה הרב קוק. על פי הכיוון שלו להסביר את המורכבות הזו, המקור העמוק של הדברים הרעים עצמם הוא חיובי הוא חיובי. (שזו הסתכלות שמבוססת גם על הקבלה, ולפחות בחלקה גם על ניתוחים בשכל האנושי).

יש גם כאלה שמאמצים כעיקרון את הכיוון של הרב קוק אבל בלי ממש לפתוח את העיניים.

אבל מי שרואה רק רע, ובעקבות זה מזלזל בגישות שמסבירות המציאות השלילית בצורה חיובית, זה לא שהוא פוקח את העיניים, אלא הפוך.

זה נכון עוד לפני "השיח העמוק הקבלי/הקוקניקי" שמדבר על הטוב החבוי שברע, זה עוד ברמת הטוב הנראה לעיני הבשר שמסתכלות.

בהתחלה חשבתי שהזאב מסמל את המדינה, ואם כך היו לי עוד הרבה דברים חריפים לכתוב, אבל זה לא ברור לי האם זו הכוונה.

וגם אם זו פריקה וכו' שנכתבה בתקופה קשה שבה הורגש הצד השלילי, זה לא סיבה להביא את זה פה.

ב. אני חושב שיש כאלה שרואים רק רע [או כמעט רק רע], ביחס לצה"ל, וביחס לחלקים גדולים מהעם, ועוד. גם אם הם רואים דברים חיוביים ביחס לתקופה.

הסיפור בא להמחיש את הצד הנגדי, של עיוורות לכל רוע. אני לא חושב שהמסר הוא שכל המדינה על כל חלקיה היא זאב, אבל בהחלט המכלול והמגמה הכללית.

ב. מה זה צה"ל? אני לא מכיר אנשים שרואים רק רע ביחס לחיילים הפרטיים, או ביחס למטרות העיקריות של הצבא. אבל אכן מצביעים על עיוותים חמורים ביסודות הצבא, ברוח המפקד ובדרכי ההתנהלות. וכן לגבי העם, מדובר על חלקים קטנים ולא חלקים גדולים. ובאותם חלקים קטנים אכן המכלול הוא רע, על פי ההלכה ועל פי הקבלה.

כתבת במקום אחר-

"אנחנו לא מסתכלים רק על כמות הטוב שצומח ממנה, מול כמות הרע, אלא על המגמות והשאיפות של האוחזים במושכות השלטון. וזה שבמסגרת האיצטלה הדמוקרטית הם צריכים לזרוק עצמות לעולם התורה ולשמור על כל מיני סטטוס קוואים - זה מצויין, אבל אין מה להודות להם על כך".

אז יש כאן מדינה, שבנתה ישובים, מגינה על יהודים [באופן ישיר ועל ידי הרתעה], בנתה כאן ישובים וערים, קלטה וקולטת עלייה של מלוני יהודים, בעלת כמה חוקים דתיים. [ועוד הרבה דברים, קטנים וגדולים] ומנגד יש בה גם דברים שליליים [בלי להכנס כרגע להערכה מדוייקת]..

את הדברים השליליים אתה תופס כמשהו מהותי, שהוא חלק מהמגמה, ואילו את הדברים החיוביים אתה מסביר כאילוצים חיצוניים.

לעומת זאת, על אלה שמסבירים הפוך, שהחיובי מהותי והשלילי חיצוני, אתה מביא סיפור שמלגלג, ותופס אותם כמנותקים מהמציאות.

ניקח למשל את המצב בצבא: האם המצב השתפר או הידרדר?

כיום מצב הכשרות ושמירת השבת בצבא יותר טוב מאשר לפני כך וכך שנים. אבל האם יש לכך סיבה של רצון טוב מצד ראשי הצבא? או רק תוצאה של מלחמות רבות שנוהלו על העניין, וכן וויתורים של המערכת למען המטרה הקדושה ליצור "שיווין בנטל" ולגייס כמה שיותר חרדים פרזיטים? פקח עיניים וראה מה המציאות.

ואדרבה, כשיש ערך שמבחינתם הוא יותר מקודש מה"שיוויון בנטל", כמו למשל "הדרת נשים" - הם לא יוותרו בכלל, ואדרבה: יתעקשו על כל פיפס. אז אין בעיה שתאכלו כשרויות הכי מהודרות בצבא, אבל רק בתנאי שתזכרו כל הזמן שהמפקד מעל הרב, והפקודה מעל התורה.

אבל, משום, בכל ההודעה שלך לא נכנס תפקידו העיקרי של הצבא. הצבא מגן פה על יהודים. [ואפילו אם תטען שהוא מגן על בני אדם, שבמקרה הם יהודים, זה עדיין משהו חיובי].

גם אם יש לך טענות שהתפקיד הזה נעשה בצורה פחות מוצלחת ממה שהיה אפשר, עדיין, זו עשיייה טובה.

ב. אתה בוחן דרך השיפור וההתדרדרות, אולי זו שאלה חשובה, אבל זה לא ממש הנקודה כאן, גם אם הסבתא נהייתה פחות נחמדה במהלך השנים, זה לא הופך אותה לזאב. 

ג. אם אתה מחשיב כאוחזים במושכות השלטון רק את מי שאוחזים בהם בצורה ישירה, אז גם הרבה מהדברים הרעים הם כניעה לגורמים חיצוניים, מהתקשורת ומהאקדמיה. אם האוחזים במוסדות השלטון הם כל בעלי הכח שמשפיעים, כולל הפרופסור הפוסט-ציוני, שמתלונן על המדינה בלי סוף ולא מרוצה מהמדיניות, אז מי שמצליח להוביל שיפור בתחום הכשרות בצבא גם הוא אוחז במידה מסויימת במושכות השלטון, וכנ"ל מי שמצליח לשמור על פטור לבחורי ישיבות. 

לא צודק לייחס את כל הדברים הרעים שבאים כתוצאה מלחצים כאלה ואחרים למדינה, ואת הדברים הטובים שבאים מלחצים לא לייחס לה.

ד. הרצון של אנשים ב'שיוויון בנטל' הוא אנושי ומובן, והוא ממש לא רוע, [ואולי יש בו אפילו צד מוסרי]. יכול להיות שאם הם היו מכירים בערכו של לימוד התורה  הם היו מוותרים על השיוויון בנטל, ואפילו שמחים לשרת קצת יותר בשביל שיהודים אחרים יוכלו ללמוד, יכול להיות שאם הם היו יותר חכמים ופרגמטים הם היו מבינים שלא תועלתי להתעקש כל כך על הנושא והיו מחפשים פיתרונות אחרים, אבל זה ממש לא הופך אותם לזאב טורף.

מטאפורה כאילו?!?!!??!

מטאפורה ומשל לא נועדו לשמש במשמעות המילולית שלהם, אבל נועדו לבטא רעיון מסויים, ובמקרה הזה רעיון בעייתי.

ליצנות. עין רעה. הפיכת פרופורציות, על גבול ה"פראנויה".

אז איזו "מחברת" כתבה סיפור... כבודה במקומה מונח. כנ"ל הליצנות בסיפור שלמטה.

כדאי לקרוא שוב, בנחת, את המדרש.

אתה תמשיל להגיד קדוש קדוש קדוש 

וכל מי שיטען נגד הוא פשוט דמגוג ללא פרופרציות...

הרי הוא אשר אמרתי, שה"סיפור" הזה, הוא ליצנות, הפיכה של פרופורציות. תמיד אפשר לקחת מיעוט דברים שאינו ראוי, ולעשות מזה הכל, כאילו כלום נמצאים באיזו "רדיפה".

ושים לב, אני לא כתבתי "דמגוג" - ובכלל נזהרתי מלכתוב על מישהו אישית.

הבאתי מדרש. ממנו רואים עד עמה הערך של אי מחלוקת וקטרוג. מדרש שאומר שדורו של אחאב - שהיו עובדים ע"ז, שזה בוודאי אין היום, היו מנצחים כי לא הי "דלטורין" ביניהם - לשון הרע, מקטרגים - ודורו של דוד שהיו צדיקי עליון, דוד אמר עליהם מה שאמר, ולא היו מנצחים, כי היו דלקטורין ביניהם.

בחרת להגיב בסיפור שכתבה מישהי, שלוקח תופעות מסויימות, בהחלט רעות, מוציאן מכל פרופורציה - ומנסה להציג כאילו הכל שחור וכולם "נרדפים". אמרתי שזו בדיוק דוגמה ל"דלטורין" שהוזכרו.. והסברתי למה; מה יש ב"סיפור" הזה בעצם.

אני אכן חושב שהמדינה בכללותה קדושה, כמו שכבר הסברתי לעיל באריכות. אבל בוודאי משנה לי מה "עושים". ואיני צריך להגיע "לי ולמשפחתי" חלילה. גם מה שעושים עוולות לאחרים בעניינים אלו, מאד נוגע לי. אף ניסיתי לעודד כאלו שנפגעו מכך.  אבל זה לא משנה את הסתכלותי הכללית. 

נשאו לשמיים עיניים מזוגגות וסירבו להכיר בכל מציאות רעה ורקובה? לא נראה לי שזו כוונת המדרש.

בכל מקרה, הדלטורין שהוזכרו במדרש, נזכרו בהקשר של הלשנה על צדיקים למבקשי רעתם. השלכה והרחבה ל"הלשנה", זיהוי וזעקה על תהליכים רעים ורקובים שקורים - כלל לא מוזכרת במדרש, ובכלל לא בטוח שהמדרש אכן מתנגד לה. אדרבה, הנביאים עסקו רבות ב"דלטוריה" מעין זה.

כדי שאוכל להוציא שם רע על עם ישראל, כדי שאוכל להוציא הכל מפרופורציה, כדי שאוכל לעוות את המציאות ולהגזים באופן פראי לכיוון הרע בלי לנסות בכלל להעמיד הכל על המורכבות. בשביל זה אני כותבת בקול היהודי. כדי שאוכל להתנכל בצורה מעוותת לכל מי ש"התפקחתי ממנו".

ואולי, אולי, רק אולי - אולי כל הדברים האלו "ישנם" מכיוון שיש פה עם, עם שלם, שלא כולם שומרי תורה ומצוות - בדיוק כמו שהיו במשך דורות רבים, גם לפני בית המקדש, וגם בעת בית המקדש, וגם לאחריו. ואולי, רק אולי - העם שקיים זה העם, וזה שהוא שולט על אדמתו לא אומר שהוא עדיין הגיע לשלמות. רק נזכיר שהעם הזה כבר חזה בחורבנם של שני בתי מקדש - משמע שלא הכל היה זורם על מי מנוחות.
ואולי, רק אולי העם הזה התרגל למציאות הנוחה כל כך של גלות בה הוא חי בקהילות קטנות מאוד, ומסוגל לעיתים לחמוק מעיניהם של הגויים ולקיים חיי קהילה די נוחים בלי לדאוג למדינה, בלי לדאוג לכלכלה, בלי לדאוג לכל אותם אנשים שנפלטו מהקהילה שלו, כי ממילא הם כבר הלכו להתבולל עם גויים אחרים, כי הם לא חיו במדינה משלהם שבה גם דתל"ש יתחתן במירב הסיכויים עם יהודיה. מכיוון שהם לא חיו במדינה משלהם שאותה הקימו אנשים חילונים כי הדתיים לא הצליחו מספיק להעיז כדי לחבר בין נבואות התקומה של נביאי ישראל לבין המצבים הפוליטיים החדשים - ואולי, רק אולי, זה פשוט כיוון שלעיתים הם כל כך טוטאליים שזה בשבילם הכל או כלום. אם אני לא יכול על ההתחלה להקים את המדינה בצורת מלך מבית דוד וסנהדרין, אזי עדיף כבר כלום, לבטח לא מדינה שבה יש גם יהודים שאינם דתיים עדיין, ולבטח לא מדינה שבה יש שיטת ממשל חדשה שנקראת דמוקרטיה שבה גם לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות יש יכולת להשפיע על קבלת ההחלטות ולעמוד בראש מוסדות.

אז יותר קל לחיות בקהילה קטנה, מסוגרת, מנותקת, בארץ או בעולם, כי איבדו אמון בכל מה שהוא לא הם, כי זה שרוב העם אינו שומר תורה ומצוות כיום הופך את אותם חילוניים, בעיני אותה קבוצה קטנה, לחלק בעם שאסור לראות בכלל, ושאם הוא נוגע במשהו או חלילה מעיז להקים את המדינה כי הם, הדתיים, לא השכילו לעשות את זה בעצמם - אזי המדינה עצמה היא טמאה ומחוללת ואסור לגעת בה.

ואולי, רק אולי, אותם ילדותיים רואים בצה"ל את חזות הגוף שלא נותן להם להתנהג בצורה שבא להם באופן מוחלט, כאילו שיש דבר כזה בכל מדינה ריבונית באשר היא בעולם. ולא, הם לא ישימו לב לכך שהגוף הזה, אפעס, הוא הגורם האנושי לכך שהיום הם יכולים בכלל לכתוב במקלדת עברית פה בארץ, ושרק בזכות הגוף הזה המדינה הזאת לא נמצאת תחת שלטון פלסטיני עוין ליהודים, ושהיהודים לא נמצאים כעת בקרקעית מצולות הים במקרה הטוב, ובמקרה הרע, תחת שלטון ערבי מוחלט וכפופים לגחמות השלטון הערבי על כל הנוגע לכך.

אבל הכל רק אולי, ולא צריך להרבות במילים מידי - כיוון שהסיפור מעלה הוא כל כך מגוחך, כל כך ילדותי ובכייני, וכל כך כל כך לא יהודי, שבושה שצריך בכלל להתייחס אליו. במידה מסויימת, הסיפור הזה אנטישמי יותר מכל מזימה נוצרית או חילונית נגד הדת. כן, סיפור ה"כיפה הסרוגה" הוא סיפור אנטישמי שנוצר בידי אנשים שבטעות, מתוך בלבול עמוק מאוד, רוצים להרוס את עם ישראל, רוצים להוביל לחורבן שלישי.
וכן, הדברים החמורים שכתבתי מעלה חייבים להיכתב, עם כל הצער והכאב שבעניין - כיוון שהדברים האלו הם בדיוק הדברים שעלולים להוביל לחורבן בית שלישי עוד לפני שהוא נוצר.

כל טוב וחג עצמאות שמח לכולם! מאחל לכל מי שעצוב ביום העצמאות, לחיות בתקופה של לפני 100 או 150 או 250 שנים וכן הלאה. שיהיה לו בהצלחה. 

רק התחלתי לקרא.

ויש לי הרושם שיכולות ההכלה שלך מאד סלקטיבית.

אני לא אומר לאף אחד מה לעשות. יש לי חברים חרדים שאינם חוגגים את חגיגות העצמאות - וזה בסדר, זאת זכותם וזאת דעתם ההלכתית.

זה לא אומר שאני לא יכול לחשוב שהם טועים.

"הכלה" - מה זה בדיוק המילה הזאת? את מה אני צריך להכיל? את האדם כאדם? ברור - לא רצחתי אף נער גבעות אנטי ציוני.
להכיל את הדעות כלגיטימיות? ברור - אני בהחלט תומך בזכותם של אנשים להגיד את הדעה שלהם גם כשאני לא מסכים איתה.
להכיל ליגלוג וזילזול בוטה באחרים וניסיון להציגם כמטומטמים? לא נראה לי. ואז אולי אני אהיה קצת ציני...

מה אני בדיוק צריך להכיל, ש, נגיד, הכותב שהגבתי לו, וכותבת הסיפור ההוא - כן מכילים בניגוד אליי?

ואולי גם "יכולת ההכלה *שלהם* מאוד סלקטיבית"? לא ככה? תחשוב על זה...

'הכלה' - כאן, לקבל שה'סיפור' לא דוקא בא מהכיוון שאתה הצגת, אלא זעקה מהלב.

ותוך התעלמות מכל כך הרבה מרכבות - מצטער... זה לא רק סתם "סיפור" או סתם "זעקה מהלב" אלא יש כאן אידיאולוגיה ורעיון גדול שעומד מאחורי הטקסט הזה, רעיון שאני מתנגד לו וחושב שהוא ממש אבל ממש מגוחך, ילדותי, פתטי ולא נכון. זה לא אומר שאני לא מקבל את הלגיטימציה שלו להיאמר - הוא נאמר, ואני מצידי מגיב עליו בחריפות שאני מרגיש שצריך.

אני מכיר צעקות מהלב לא פחות חזקות שלא הליחו לעצבן אותי אישית כל כך, הגם שלא הסכמתי איתן כלל ועיקר.

אם האמת היא להיות בעד - תהיה ותפעל בעד,

אם האמת היא להתנגד - תתנגד ותפעל נגד.

אין סיבה לא להתחיל לברר כבר עכשיו.

וגם לגבי זה אני לא לגמרי מסכים - לענ"ד עד שאדם לא סיים לברר הוא צריך לסמוך על דעת רבו.

לזה ככפרת עוונות.

מלבד זאת, לעמוד זמן רב בשמש או רוח או אבק, לא מיטיב עם הגוף ההפכפך של הבן אדם...

על חוש הריח שלך. הוא כנראה מפותח מדי!

אלא מה? לקוות שמגיעים מהיכן שהם מגיעים עם ריח של אפטרשייב צרפתי, זה קצת מדע בדיוני. לא?

ואגב, לכבשים יש ריח טוב!

לכל בעלי החיים (חוץ מבואש...) יש ריח טוב!

נעלבתי במקומם!

רק לנו, לבני האדם, יש לפעמים ריח רע. בגלל העבירות שלנו.....

כל הכבוד שאתם עוצרים לטרמפיסטים. זו מצווה. אבל, תזהרו ותבדקו קודם מי הוא הטרמפיסט....ולא בגלל הריח.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.