יחידת החילוץ של חיל האויר 669
יחידת החילוץ של חיל האויר 669 צילום: פלאש 90

בסדרת מערכוני "המהמרים", בתכנית הקומית - סאטירית "אנחנו במפה" בכיכובם של חברי שלישיית "מה קשור", נכנסים המהמרים לבית הקפה הקבוע שלהם ומבקשים מהמלצר בדלפק להכין להם משקה או מאכל מסוים בסגנון בקשה דומה בתחילתו של כל פרק: "אספרסו חזק, בלי סוכר, בלי חלב, בלי אספרסו, רק תה!" או: "תעשה לי ברד, תפוגזר סחוט טרי – טרי. בלי קרח, בלי תפוז, בלי גזר, רק ערק".

במציאות חיינו נכנסים המהמרים על ביטחוננו לכאורה – לצבא. הפעם לא מדובר בעוד מערכון, אלא במשהו שעלול להוביל לאסון. אג׳נדות המובלות בידי ארגונים פמיניסטים-ראדיקליים ולא מקצועיים נמצאות כבר "על המפה".

חודרות הן עמוק לתוככי הצבא, גם הפעם עם דרישה ברורה לכאורה מהרמטכ"ל לקדש את ערך השוויון על פני ערכים חשובים, ובראשם - הניצחון. דרישה כזו רוצים הארגונים לקיים בתנאים ומדדים שיקלו על הצגת מיצג חסר או מוטה, שלא לומר שווא או אכזב, בפני הציבור הנלהב. הציבור שנפעם מעצם הרעיון או השיגעון המלווה במראות המיוחדים של נשים בצריח היורות פגזים, ולוחמות נועזות הגולשות ממסוקים, יורות צרורות ממקלעים ומגיחות עם צבעי הסוואה מבין השיחים.

הדרישה הבלתי מתפשרת לאפשר גיוס נשים כלוחמות בכל יחידות הצבא המתמרנות, כולל ליחידות המיוחדות והסיירות המובחרות, כפועל יוצא מהדרישה לשוויון הזדמנויות גורף, מתעלמת כמעט לחלוטין מהיבטים רחבים יותר המהותיים לגופו של עניין.

כאלו המבוססים על טיעונים רציונליים לא פחות משל אותן נושאי אג'נדה פמיניסטיות. טיעונים מהתחומים הפיזיולוגיים, החברתיים והמבצעיים, המגובים במחקרים שבוצעו בצה"ל ובצבאות זרים במשך שנים, שלהם השלכות ומשמעויות על היכולת של מסגרת לוחמת לשרוד לאורך זמן ולצבא להשיג ניצחון במהירות ובמחיר דמים נמוך ככל הניתן. זאת בכדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים לדורי דורות, נושא שחובה כי יעמוד מעל לכל מחלוקת ואג'נדות.

בידיעה שפרסם צה"ל אודות שילוב לוחמות ביחידה 669 נכתב והובטח כי: "בתום עבודת מטה מעמיקה שנערכה בחיל האוויר... המיונים ליחידה 669 יתאפשרו על פי הדרישות המבצעיות הקיימות כיום, שנקבעו בהתאם להוראות קצין הרפואה הראשי, קצין החי"ר והצנחנים הראשי והגדרות כנף 7 - כנף כוחות אוויר מיוחדים. כלל המתמיינים יידרשו לעמוד בתנאים המבצעיים, במיון ובהכשרה, על מנת לוודא שהיחידה ממשיכה לעמוד במשימותיה המבצעיות ובאיכות הנדרשת". דברים אלו ראוי שיעלו תהיות בקרב הציבור שאינו נוהה אחר מפיצי האג'נדות, ואינו נרתע מלהתמודד מול גורמים בכירים, בין אם במערכת הביטחון או המשפט.

בגיליון 134 של בטאון חיל האוויר שפורסם באוגוסט 2000, התנוססה הכותרת הבאה: "סופית: בנות לא ישרתו כלוחמות ב-669". למען הסר ספק, היה זה כ- 5 שנים לאחר מתן פסק דינו של בג"ץ בעניינה של אליס מילר ופתיחת קורס הטיס לנשים. כותרת המשנה סיפקה את הנימוק להחלטה בקצרה: "מבדקים רפואיים רבים הוכיחו: בנות לא יכולות לעמוד בעומסים הפיסיים הנדרשים מלוחם 669". על מנת להמתיק את הבשורה נכתב כי "לאור הביקוש הרב מצד בנות לשרת ביחידה, הוחלט על תפקיד חדש- לוחמת רפואית מוטסת. כ-30 בנות עוברות בימים אלה מיונים לתפקיד". האם בעבודת המטה המעמיקה שנערכה בחיל האוויר נשאלה השאלה מה השתנה בגוף האישה במשך 22 שנות אנושות? האם אופי המשימות והאתגרים הניצבים כיום בפני הלוחמים השתנה והפך קל ופשוט? האם האויב התרכך והאיומים פחתו לכאורה? האם הכלים ואמצעי הלחימה אליהם נדרשים הלוחמים מייתרים או מבטלים כיום את הפערים בין הגבר לאישה?

שאלות רבות, חובה על כל הקורא הנבון לשאול לא רק בהקשר לממד הפיזיולוגי המבחין בין גבר לאשה כפרטים. ראוי לדון במשמעויות על צוותים מעורבים וכשירותם הפוחתת לאור התמהיל במצבים משתנים, כפי שהוכח בניסויים שבוצעו בצבא האמריקני וכפי שמוכח בבחני כשירות גם בצבאנו.

נדרש לשאול שאלות נוקבות העוסקות גם במימד החברתי הכולל היבטים שונים העוסקים בטיב ואיכות היחסים הנרקמים בתוך צוות לוחמים, המושתת על לוחמים בנפרד להבדיל מלוחמות בנפרד או צוותים מעורבים. אינני רומז רק למתח המיני שאין להתכחש לו על השלכותיו, אלא לדינמיקות החברתיות הנוצרות בין הפרטים בצוות וההשלכות על איכות ביצוע המשימה. האין משמעות להסחות הנובעות בין היתר מתפישות עולם שונות ומרקעים תרבותיים, חינוכיים ואישיים שונים המשפיעים לא רק על אורחות חיים דתיים כפי שרבים חושבים, אלא גם על הדבק החזק, אחוות ורעות הלוחמים המיוחדת שנוצרת בין חבורה של גברים או נשים הנפרדים אלו מאלו?

האם בעבודת המטה המעמיקה שבוצעה דנו בסוגיות מבצעיות ובאמת ובתמים ביכולת שלא להבחין בין כשירויות הלוחם והלוחמת אלא להציב סף דרישות אחיד, קשיח ומדיד ללא כל סייג והנחה, אל מול תפקיד ומשימה? זאת, מבלי להנמיך ספים ולשנות רפים באופן מלאכותי שאינו תואם את התרחישים, האיומים ומציאות החיים.

הרי אין בצבא באמת שוויון בדרישות בין חיילים לחיילות במגוון תפקידים ויחידות, בין אם מנהלה או תומכי לחימה ואף בין לוחמים ללוחמות ביחידות השדה השונות. ישנם תפקידים בהם ניכר וצורם ההבדל בתנאי ובמשכי השירות מאותם בעלי תפקיד בדיוק. האבחנה ברורה במדדים המופיעים בטבלאות ההישגים הנדרשים מלוחם להבדיל מלוחמת החל משלב ההכשרה בסדיר, בקבע ובמילואים. הדבר ניכר בפקודות, נהלים ותקנות הצבא המבחינים מאז הקמתו, למרות כל עבודות המטה ואפילו פסיקת בג"ץ, בין גבר לאשה בצבא. ראוי לשאול האם בעבודת המטה המקצועית והמעמיקה שבוצעה דנו בכל הסוגיות המושפעות מהימצאות אמצעי הלחימה שבשימוש, עימם נדרשים הלוחמים בשטח לפעול ולהילחם?

אין הדבר פוסח גם על מאפייני משימות המוטלות על גברים בשונה מנשים בשל שונותם הרלוונטית, תחת אותה הגדרת תפקיד לכאורה. רק לאחרונה שודרה כתבה המוכיחה את זו הטענה, אותה אביא להלן כדוגמא.

רוכב או רוכבת שמיים?

בכתבה ששודרה בכאן 11 בתאריך 22 בינואר 2018 תחת הכותרת: "הכוונת אש ואיסוף מודיעין: כך פועלת יחידת המזל"טים הצעירה בחיל התותחנים" הציגה מפקדת היחידה את מאפייני היחידה החשובה וסיפרה: "... אנחנו מקיימים מסלול הכשרה שהוא מאד ייחודי בנוף של צה"ל ושל היבשה. במסלול הזה, שהוא מסלול ארוך של שנה, יש לנו פה לוחמים שגם כן מקבלים לידיהם יכולות מאד מתקדמות בהקשר הפיזי וגם לומדים להטיס מטוס בשמיים". הכתב הצבאי אור הלר צייץ בטויטר באותו יום בזו הלשון: "כשברקע דיבורי החושך הנבערים התרשמתי מאד לפגוש היום בבסיס רמון את סגן אלוף רעות רטיג וייס, מפקדת יחידת המלטי"ם רוכב שמיים. רעות בת 34, נשואה לסא"ל ואמא לשתי בנות ומפקדת יחידת המלטי"ם הטקטיים של התותחנים:"הגעתי לפה בזכות היכולות. הלוחמות ביחידה נמדדות אחד לאחד כמו הלוחמים".

בחלוף ארבע שנים הועמדו דברים על דיוקם במסגרת כתבה ששודרה על היחידה בחדשות הערב של כאן 11 בתאריך 23 במאי 2022. בכתבה על יחידת רוכב שמיים נאמר כי זו "יחידה מעורבת של לוחמים ולוחמות המפעילה כלי טיס זעיר שיש בו מצלמה שמאבטחת את כוחות צה"ל במבצע שובר גלים, מבצע המעצרים ביהודה ושומרון". הכתב איתי בלומנטל הצטרף לצוותי היחידה ובזכות סיקורו נחשף הציבור הרחב לעובדה כי הלוחמות ביחידה לא "נמדדות אחד לאחד כמו הלוחמים", וגם לא מבצעות את אותן המשימות בדיוק. קצינה שהתראיינה בכתבה ציינה כי: "בבט"ש ובהכשרה אין הבדל, הפעולות שאני מבצעת ביום יום הן זהות לחלוטין לצוותי הבנים, ההבדל העיקרי ביננו זה העניין של סחיבת המשקלים, שהבנות הן על בסיס כוח מתנייע והבנים הם על בסיס כוח רגלי". מי שצופה בכתבה, גם מבלי להבין יתר על המידה, רואה כי היכולת הגופנית אינה מתמצה רק בשיטת ההתניידות אלא גם בשיטת השיגור של המזל"ט, באופן בו פועלים הצוותים בצמידות לכוחות ובכשירויות הלחימה הנדרשות כפועל יוצא מכך.

לאחר שקראתם את הדברים הללו- קראו שוב את הפתיח למאמר על הדרישה של המהמרים במערכון של "אנחנו במפה" ל:"אספרסו חזק, בלי סוכר, בלי חלב, בלי אספרסו, רק תה!" בהקבלה לדרישה של המהמרים לכאורה במציאות ל:"לוחמות בסיירות הכי מובחרות, בלי לסחוב משקלים, בלי לרוץ כמו הבנים, בלי מסעות מפרכים, בלי אימוני קרב מגע משולבים....רק שיקראו לנו לוחמות".

סיכום והמלצות

הפז"ם של האנושות עודו נספר אך השינוי האבולוציוני המהותי, שישווה בין מסוגלות וכשירות האישה והגבר, טרם הושלם באופן טבעי ומלא ללא התערבות רופאים, הורמונים וסכין מנתחים.

המונח "שונות רלוונטית", בו עשו שימוש השופטים בפסק הדין הידוע של אליס מילר, לא הופנם בקרב מקבלי ההחלטות המתכחשים לו בצער רב, ומשום כך עלולים לגרום נזק ללוחמים וללוחמות ואף לפגוע בביצוע המשימה ובערך הניצחון העומד בראשה.

הצבא, להבדיל מקבוצת כדורגל או כדורסל, אינו יכול להרשות לעצמו לרדת ליגה או להפסיד במערכה. המחיר שישולם בגין כך יספר בליטראות של דם ודמעות, ועל כן אם רוצים לשלב לוחמות בכל היחידות אמליץ בחום להתחיל מניסיונות בספורט ואומנויות הלחימה, בהן יתמודדו גבר מול אישה תחת השגחה ובקרה צמודה. אמליץ לשלב נשים באחת מקבוצות הכדורגל האהודות שלא זכו השנה בגביע, אולי בזכות שילוב נשים יש מי שחושב שבעונה הבאה יצליחו טוב יותר להבקיע. בקבוצת הכדורסל האהובה על כל אחד מאלופי המטכ"ל עוד לא התבצעה למיטב ידיעתי עבודת מטה מקיפה, מעמיקה ויסודית ועל כן אמליץ לפמיניסטיות לפעול במהירה כדי להכניס את השחקנית המוכשרת הבאה לגמר גביע אירופה ומשם לליגת ה-NBA המקצועית, שבדמוקרטיה השוויונית והכי נאורה, לכאורה.

אחזור ואמליץ, כפי שעשיתי במאמריי הקודמים בנושא שבכל דיון מקצועי צבאי, חוקתי או משפטי, ובכל עבודת מטה וועדה שמתכנסת, יישקלו שיקולים מקצועיים עמוקים העוסקים בשדות הפיזיולוגיים, החברתיים והמבצעיים. השיח המתעלם מאחד או יותר משלושת הממדים על תתי סעיפיהם יישאר בדרך כלל מתלהם, רדוד ומוטה, כשמי שיצווח חזק יותר ויאיים בשימוש בבג"ץ, לצערי יוכתר כזוכה.

אם נפלה ההכרעה על שילוב הלוחמות ביחידות המובחרות באופן סופי, אזי אמליץ למפקדי הצבא לקיים את השילוב באופן נפרד, כך שיהיו צוותים אורגניים ללוחמות בנפרד מלוחמים. עוד אמליץ שלא תעשה הנחה, אפילו לא באלפית הנקודה, בשום מדד כשירות מקצועית שנקבע. אל נא תתפתו אחר אלו הטוענים כי יש לצמצם כשירויות ולהקל במדדים שנקבעו לפני חודשים, שנים ו"יובלות" לכאורה, שהרי האויב מולו אנו מתמודדים לא התגמש והתרכך, אינו רגיש לשילוב נשים בשדה הקרב ואת מטרותיו להשמידנו לא שכח או זנח.

לסיכום: אספרסו צריך להיות חזק, ומי שלא רוצה - שישתה תה.