באולפן ערוץ 7 מתארח חבר הכנסת אלמוג כהן (עצמה יהודית) במלאת 150 ימים לפרוץ המלחמה בדרום, לשיחה על תחושותיו, זיכרונותיו, ההתמודדות הקשה וגם העשייה הפוליטית.
כמי שלחם בבוקר שמחת תורה ולאחר מכן בגזרה כולה, מספר חבר הכנסת כהן על הזיכרונות הצרובים בראשו ביותר ואלו מראות גופות חבריו המוטלות על הקרקע ובני משפחותיהם שמבקשים להגיע עד אליהם בעוד הם, הוא וחבריו עוטפים אותם.
המראה הראשוני של מחבלי הנוח'בה הותיר אותו בהלם. "הייתי צריך להכות את עצמי כדי להבין שאני לא בתוך חלום", הוא אומר ורואה בכך חלק מתופעה חברתית שבה אנחנו מסרבים להתייצב אל מול האתגרים ולהתמודד איתם.
חוסר הוודאות, השמות הרבים, הקושי לזהות את החברים שמחבלים ביצעו בהם ווידוא הריגה, תחושת חוסר האונים, כל אלה צרבו בו את המראות שעימם הוא מתמודד בטיפול נפשי לא תרופתי עליו הוא ממליץ לכל לוחם שמתמודד עם קושי שכזה. "תצילו את עצמכם. עצרתי את זה בזמן ואני יודע לומר שזה יותר גרוע מפגיעות בגוף", הוא אומר ומספר על אתגר הפתיחות הלא פשוט עבור מי שהתחנכו ביחידות הלוחמות על ברכי המאצ'ואיזם, הסגירות הרגשית והקושי לדבר.
"מצאתי את עצמי נפתח רגשית למטפל. זה מנקה את המחשבות", הוא אומר ומספר על משמעות הפוסט טראומה וקובע כי טיפול מציל נפשות ומשפחות. ללא הטיפול התופעות רבות ומגוונות שהופכות את הלא נורמאלי לחלק מהשגרה, בין אם זה שינה עם אקדח מתחת לכרית, שינה בספה עם כדור בקנה, עצבנות, פתיחת זיגים בגרם המדרגות בדרך הביתה, בהלה מכל רעש ועוד.
עוד נשאל חבר הכנסת כהן על המעבר בין הלחימה לחיי השגרה המאתגרים בעיקר עבור מי שמוצא את עצמו חוזר לזירת ההתגוששות הפוליטית. אלו שני ממדים שאדם חי בהם, אומר כהן, "וצריך למצוא את הנתיב הנכון לצעוד בו כדי לממש את הדרך שבה בחרת. הפער ניכר", הוא מדגיש ומציין גם חשיבות החזרה של המדינה לשגרה לצד הטיפול בנפגעי הלחימה.
אחת הסוגיות אליו הוא נשאב היא סוגיית גיוס החרדים שלדבריו צריכה הייתה להיות מטופלת הרבה לפני השבעה באוקטובר, אך זאת יש לעשות עם מנהיגות ועוד לפני כן דרוש שיח. חלומו הוא הקמת חטיבה חרדית לוחמת ומתאמנת, הוא אומר ומזכיר את היכולות אליהן הגיע עמנואל מורנו ז"ל בזכות האמונה בבורא עולם.
לתפיסתו גם הציבור החרדי כשיגיע לשורות הצבא מתוך אמונה בבורא עולם ינפיק את הלוחמים הטובים ביותר, "ועדיין, הנושא הזה צף והזיז הצידה חלק מהדברים שהם לא פחות חשובים, כמו מה קרה בלילה לפני, מי טעה ומי שגה, מי בחר איזה מידע להעביר, מדוע לא הועבר מידע, מדוע היינו צריכים למות ברחובות כמו כלבים בלי שאף אחד בא לעזור לנו. לכן צריך לדון בדברים החשובים הליבתיים והמבעבעים, אבל לא לשכוח שיש עוד דברים ויש מי שבוחר את סדר היום במדינת ישראל".
ראיה לתחושתו לפיה יש מי שמנסה להסית את תשומת הלב ממחדלי פרוץ המלחמה לסוגיית גיוס החרדים הוא מוצא בכך שהנושא צף מיד לאחר פרסום פרסת הסימים.
את ההפגנות הקוראות לבחירות הוא רואה כהמשך ישיר לשרשרת של הפגנות שבעבר עסקו בקורונה, אחר כך בתיקי נתניהו, וכך הלאה עד ההפגנות של ימינו אלה, "אני ממליץ שלא לתת להם לקבוע את סדר היום. אנחנו נופלים בזה. הימין צריך לפתח עמוד שדרה".
"הבעיה של הימין היא שהוא היה בשלטון אבל אף פעם לא ידע לשלוט. כאשר הוא נקרא לצמתים משמעותיים הוא לא נתן את הטון שלו. אני לא הולך אחרי הביטויים האלה של ימין מלא מלא וחושב שהדברים קשורים ליכולת להביא את הבעיות לכדי פתרון והקונסטלציה הנוכחית מבורכת ובעיניי היא צריכה להתרחב, כמובן ללא האנטי ציונים, טיבי ושות'", הוא אומר ומספר על החלטתו מאז יומה הראשון של המלחמה, שלא לעשות פוליטיקה בשעת מלחמה, ואכן הוא מסרב להצעות שונות למפגשים שכל תכליתם פוליטית.
עם זאת הוא מבקר בחריפות את החלטותיהם של השרים הרמטכ"לים, גנץ ואיזנקוט, שלא להופיע להצבעה נגד מי שמכנה את חיילי צה"ל נאצים, וכוונתו לחבר הכנסת כסיף, וכך גם על נסיעתו של גנץ לארה"ב ללא אישור מראש הממשלה וכשאין בידו את המנדט הציבורי לדבר שם על עניינים אסטרטגיים.
על מה שלהערכתו מתרחש במפגשי גנץ בוושינגטון, הוא אומר כי מאז השבעה באוקטובר האפשרויות הן שתיים, שיח על מדינה פלשתינית או על הורדת אבו מאזן מעל פני האדמה. "האופציה הראשונה תמיט עלינו אסונות נוספים ותביא את הטרור הזה לאירופה וארה"ב, והפתרון השני הוא להוריד את הנושא מעל סדר היום ולא שמעתי את בני גנץ מוריד את הנושא מעל השולחן. הוא הולך להיפגש עם קמלה האריס אבל אין לו שום ממנדט לדבר על מדינה פלשתינית שהיא פרס לטרור. אני לא מבין את זה".
חבר הכנסת כהן דורש בימים אלה שוויון ביחס ובזכויות גם לתושבי אופקים ומעגלים נוספים של נפגעי מתקפת הטרור. לטרור אין גבולות מוגדרים, הוא אומר ומזכיר את הניסיון לתחום את הסיוע לארבעה או שבעה קילומטר מהגדר, מה שלא תואם את המציאות. "צריך להשוות את התנאים. תושבי אופקים לא צריכים לבחור בין מזון לילדיהם לבין טיפולים נפשיים תומכים, ולכן ביקשתי דיון דחוף בוועדת הרווחה".
על דרך הזיכרון וההנצחה של המאורעות אומר חבר הכנסת כהן כי אנדרטה לא צריכה להיות באופקים או בשדרות אלא בעזה שצריכה להיות חרבה ומדממת "שתלמד את הדורות הבאים שחושבים לרצוח ולאנוס יהודים שזה המחיר. כמי שמכיר את העולם הערבי ולומד אותו בצורה אובססיבית, יש דבר אחד שהוא המחיר האולטימטיבי וזו הארץ, האדמה. אין להם ערך לחיים. צריך לגבות מחיר באדמה. אחרת, צפויים לנו עוד שבעה באוקטובר".
"אני מאמין שגם אחינו בשמאל רוצים בטובתה של מדינת ישראל, וצריך להבין שהתיישבות הא לא תשובה דתית. אין כאן עניין דתי אלא עניין מוסרי והבנה איפה אנחנו נמצאים במזרח התיכון והיכרות של האויב", אומר כהן ומזכיר כי מלחמת העצמאות נקראת מלחמת האסון בפי הפלשתינים כי נלקחה מהם אדמה.