שליחו המיוחד של הנשיא האמריקאי למזרח התיכון, עמוס הוכשטיין, חוזר למה שרבים רואים בו הזדמנות אחרונה למניעת מלחמה בצפון, מלחמה שעשויה להתפתח למערכה אזורית. מנגד התגבשה קבוצה של כאלף תושבים מהצפון למכתב בו הם מבהירים לראש הממשלה ולשרי הקבינט כי הסכם עם חיזבאללה לא יחזיר אותם לבתיהם.
רפאל סאלב, תושב קרית שמונה יוזם המכתב מסביר בראיון לערוץ 7 את המסר העיקרי שמבקש המכתב להעביר לראשי המדינה. "אנחנו כבר שמונה חודשים מחוץ לבית, עושים את מה שהמדינה אומרת ורוצים לחזור בביטחון והסכם הוא לא ביטחון".
על הטענה לפיה דווקא הסכם יוכל להביא לביטחון בשל הערבויות שהוא כולל, מזכיר סאלב כי גם כעת קיימים שני הסכמים שעודם בתוקף ומחייבים לכאורה שקט בצפון. האחר הוא ההסכם שנחתם ב-2006 בחסות מועצת הביטחון של האו"ם, הסכם 1701 שחיזבאללה טוען שאינו מחויב לו, וההסכם השני הוא הסכם הגז שהבטיח שקט ביטחוני לתשע שנים בערבות אמריקאית שתבטיח שהוא לא יופר ולמרות זאת הוא מופר.
האם הוא שולל מכל וכל ניסיון להגיע להסכם או הסדר? סאלב משיב ואומר כי "בכל מקרה זה ייסגר בהסכם מדיני, אבל אם עושים הסכם על גב הסכמים שלא נאכפו, אתה לא מפעיל כוח צבאי ולא מהווה איום, ואתה מביא את הכוחות שהביטחון שלנו לא מעניין אותם והאינטרסים שלנו לא פוגשים את האינטרסים שלהם, זה פשוט לא יעבוד".
"שמונה חודשים לא הצבנו שעון לראש הממשלה. אנחנו מבינים שהמצב בדרום מורכב ושישנם חטופים, אבל כשאנחנו מזהים רצון להגיע להסכם אנחנו רוצים לראות שיש נכונות אמיתית למלחמה והפעלת כוח צבאי ולא מדובר בהתקפת מחסן תחמושת או אתרים ריקים או אופנוע כאן ושם", אומר סאלב ומספר כי "מישהי מהדרום התקשרה אלי ואמרה לי אל תאמינו להם. אנחנו האמנו להם. אל תאמינו עד שתראו בעיניים שמשמידים את יכולות חיזבאללה. שום הסכם שום הרתעה ושום דיבורים. רק כוח מאסיבי. אפשר לפגוע בתשתיות, לסגור להם את הים, יש הרבה צעדים עוד לפני הכנסת כוחות יבשתיים".
ומה באשר ללחצים הבינלאומיים שמועלים על ממשלת ישראל? "אני לא מקל ראש בשאלות האלה. לא נבחרתי להנהגת המדינה וגם לא רציתי להיות שם, אבל ההנהגה המדינית והצבאית מחויבת לנו כאזרחים. אם הם לא מסוגלים לומר לי שאחזור הביתה ושבטוח פה, שמישהו אחר ייקח את ההנהגה ושיעשה את זה".
"החיילים בשטח רוצים להילחם ורק מחכים לפקודה, וזה לא קורה. יש לנו אורך רוח. קשה להיות מחוץ לבית, אבל אנחנו רוצים לדעת בוודאות שמשנים את חוקי המשחק. ראה, אנשים בזרעית סיפרו שחופרים להם מתחת לבית, אמרו להם שאין כלום, בדקנו ואין כלום, והנה גילו את המנהרה הגדולה ביותר באזור שם. כל הדיבורים הם דיבורי רהב שאי אפשר לסמוך עליהם. אפשר לסמוך רק על מה שאנחנו רואים בעיניים, כוח צבאי משמעותי שמכאיב ומחזיר את לבנון לתקופת האבן".
על התגובות שקיבל מתושבי הצפון למיזם ההחתמה על המכתב לנתניהו והשרים, הוא מספר כי התגובות נחלקו לשניים. קבוצה אחת נאותה לחתום מיידית והקבוצה השנייה אמרה שאין טעם בחתימה, היא אינה מאמינה שהמכתב יעזור ובעיניו תגובה כזו היא עצובה שכן היא מבטאת חוסר אמון בהנהגה. הוא עצמו מאמין שניתן להשפיע, "ראש הממשלה לא התייחס עדיין, אבל אני מאמין שצריך לעשות פעולות אקטיביות, לצאת לרחובות ולהשמיע את הקול שלנו שהוא לא נגד המדינה או הממשלה אלא נותן גב לממשלה ולצבא לנצח. אנחנו רוצים ניצחון".
וברוח זו החלו צעדי המחאה במוצאי השבת האחרונה כאשר נחסמה הכניסה לירושלים "בזעקה אמיתית שהצפון בוער וצריך לעשות משהו. אנחנו רוצים לראות את צה"ל מנצח. אני לא רואה אזרח אחד במדינה שאומר שהוא לא מסכים איתנו ולא רוצה לראות את צה"ל מנצח או לא רוצה לראות ביטחון בצפון".
באשר לביקורו של הוכשטיין באזור, אומר סאלב כי הביקור בהחלט מדאיג אותם. "הוא שליח של ארה"ב, הוא מגיע לפה ומחר ללבנון והאינטרסים שלו לא פוגשים את שלנו. לא מעניין אותו אם יהיה שבעה באוקטובר פי עשר עלינו מכיוון לבנון. אותו מעניין רק הישגים מיידיים של עצירת המלחמה כי זו הדרישה של ביידן".