בס"ד
- 9 שבועות לבחירות -
120 אלף מתפקדי הליכוד מחכים בקוצר רוח לשעה 22:00. הם לא רק רוצים לדעת איך תראה רשימת הליכוד לכנסת הבאה, אלא הם בעיקר מחכים לכך שהטלפון שלהם יפסיק לקבל בכל רגע נתון הודעות ושיחות מוקלטות מ142 המתמודדים השונים. מבחינת המתמודדים, הקרב על כל קול הוא בכל המובן של המילה. הם יודעים שחלקם, בין שמונה לעשרה ח"כים, ידחקו מחוץ לרשימה, ואף אחד מהם לא מתכוון לוותר על הכיסא שלו כל כך בקלות.
אבל בואו נחזור להתחלה.
הבוקר בשעה 10 יפתחו 113 הקלפיות ברחבי הארץ, ומפקדי הליכוד יצאו לבחור את הרשימה שלהם לקראת הבחירות הקומות. מאחורי הפרגוד יחכה למצביעים טופס עם שמות המועמדים שבו עליהם לסמן 12 מועמדים, לא פחות ולא יותר, המועדפים עליהם ביותר. בנוסף לכך, 3,800 חברי מרכז המפלגה יקבלו לידיהם טופס נוסף בו הם יוכלו לבחור מועמד משלהם בעשרת המחוזות של המפלגה. ב22:00, כאמור, יסגרו הקלפיות ויחל שלב ספירת הקולות, שימשכו זמן רב ויפרסמו ככל כנראה רק מחר בבוקר.
שיטת הבחירות הזאת גורמת ללא מעט דילים בין הגופים השונים בתוך המפלגה. על מנת למקסם את הכוח, מועמד מגיע למועמד אחר ומבקש ממנו לשים אותו ברשימת המומלצים שלו והוא ישים את השני ברשימת המומלצים שלו. אבל זה לא רק בין המתמודדים, אלא גם בין המטות השונים שיש בליכוד. על קבוצה אחת כזאת, הליכודניקים החדשים, וודאי שמעתם, מכיוון ששמם עלה לא מעט בתקופה האחרונה. אך לצידם יש עוד לא מעט קבוצות ומטות שונים כמו 'הליכוד שלי', 'המטה הלאומי', 'הליברלים בליכוד' ועוד ועוד ועוד. כל קבוצה שכזאת שולחת לאנשים שאותה היא פקדה, רשימה בה היא ממליצה מי הם המועמדים שקידמו את הערכים שהם מאמינים בו, ולכן כדאי להצביע דווקא להם.
ניקח לדוגמה את 'הליכוד שלי' של יוסי דגן, ואת ה'מטה הלאומי' של שבח שטרן (מועמד בעצמו על משבצת יו"ש) שהתאחדו הפעם ויצרו רשימה מאוחדת שמורכבת משלושה חלקים: זהב, כסף, ארד. בזהב נמצאים השמות שאליהם חייבים (כמובן, מי שרוצה ללכת על פי ההמלצות) לשים ברשימה. בכסף נמצאים שמות שכדאי מאוד לשים, ובארד שמות שהם בסדר לשים, כך שכול אחד יכול לבחור את מי הוא מעדיף.
אסור לזלזל ברשימות האלו. לא מעט מתפקדים לא באמת מבינים מי נגד מי, ומי יותר מקדם את הערכים שלהם, לכן הם סומכים על בעל הרשימה שהוא כבר עשה בשבילם את הבדיקה ובסופו של דבר הם באמת יצביעו למשהו שבאמת מייצג אותם. לכן, המתמודדים השונים משקיעים לא מעט מאמץ על מנת להיכנס לרשימות כאלו ואחרות. במציאות הזאת, חברי מרכז, שבד"כ מחזיקים גם עשרות מתפקדים תחתיהם, נהפכים להיות הרבה יותר מבוקשים. ח"כים ושרים יעשו מאמצים גדולים על מנת להגיע לאירועים של חברי מרכז, וכן הם יתקשרו אליהם באופן אישי על מנת לבקש את תמיכתם.
אבל הקרב בתוך הליכוד הוא לא רק על כרטיס כניסה למקום ריאלי בתוך הרשימה. הקרב האמיתי והיצרי ביותר הוא על החמישייה הפותחת. לשם כולם שואפים, ובעיקר הדמויות הדומיננטיות של המפלגה - השרים ארדן, רגב, ישראל כץ, ולוין. הפעם לרשימה הזאת חוזר שם נוסף - גדעון סער.
גדעון סער הוא האיום הגדול ביותר מבחינתו של נתניהו. זאת הסיבה שהוא מנסה לעשות הכל על מנת לחסל אותו. מרגע שהודיע סער על חזרתו למערכת הפוליטית, והתגלה שכוחו לא רק שלא נחלש אלא אף גדל, התחילה מסכת הייסורים של סער. לטענתו של ראש הממשלה, סער זמם יחד עם נשיא המדינה, שלאור הפרשיות השונות וכנראה כתב האישום שיוגש עוד קודם הבחירות, יותר יהיה נכון שהנשיא יטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה ולא על נתניהו. השבוע, המשיך נתניהו את הקו הזה ואמר שהוא ממליץ על כל מתמודדי הליכוד למעט גדעון סער.
על סער מוטלת היום עבודה לא פשוטה בכלל. להילחם מול חבריו למפלגה זה דבר אחד, להילחם מול עמדת ראש הממשלה, זה כבר הרבה יותר קשה. מיקומו של סער ברשימה תהיה התשובה מה כוחו של ראש הממשלה ברשימה. אם יוצב סער באחד מחמשת המקומות הראשונים, נתניהו צריך להתחיל לחשוש, אבל מעבר לכך, וככל שירחיק יותר, נתניהו יכול להיות רגוע שחברי הליכוד נאמנים לו. הבוקר כבר אמר נתניהו למקורביו שהחשש הכי גדול שלו הוא שסער יגיע למקום הראשון. זאת תהיה בשביל סתירת הלחי הכי מצלצלת שמתפקדי הליכוד יכולים לתת לו.
בינתיים נראה שהתמונה הפוכה. ככל שנתניהו תוקף יותר, גדעון סער מקבל יותר תמיכה מהליכוד. חברי הליכוד מבינים שאם נתניהו חושש כל כך ממנו, כנראה הוא הדמות שהם צריכים ליום שאחריו. אבל הנקודה המעיינת היא שבדיוק מה שאנחנו רואים שבכל פעם שתוקפים את ראש הממשלה, מספר המנדטים של הליכוד רק עולים, כך גם קורה כעת לסער. זה האנדרדוג של מתפקדי הליכוד, ונתניהו בעצמו שכח את זה. נדמה שנתניהו לא הבין שמה שעוזר לו בבחירות הארציות, פוגע בו בבחירות בתוך המפלגה.
הצבעה נוספת עליה יצביעו המתפקדים היא על הבקשה של נתניהו להוסיף לו שריונים במקומות 21,28,36. המטרה של נתניהו היא לדאוג שיהיה לו מקומות פנויים במידה וירצה להתאחד עם מפלגה כזאת או אחרת רגע לפני הבחירות, על מנת להציל אותה מאחוז החסימה. "החיבורים במשאל מסכנים אותנו" אמר אתמול נתניהו בסרטון שהוציא למתפקדים "חשוב שהליכוד ירכיב את הממשלה הבאה".
גם פה לנתניהו לא יהיה קרב פשוט בכלל. הח"כים השונים, שחוששים שמקומם יידחק עוד יותר, מתדרכים את חברי המרכז הנאמנים להם על מנת שלא יאשרו את בקשתו של ראש הממשלה. בסופו של דבר אם באמת נתניהו ירצה לאחד מפלגה כזאת או אחרת, זה כנראה לא יהיה למקומות האלו. גם הנקודה הזאת תהיה נקודת בחינה בנתניהו, שכלל לא מתמודד בבחירות האלו, אבל הן ממש קריטיות עבורו.
דבר אחד בטוח. צפוי להיות לנו יום מאוד מעניין היום, שבסופו כל המלחמות הפנימיות יאלצו להיגמר בבת אחת, ולהתחיל לעבוד ביחד לקראת הבחירות, שיהיו מאוד גורליות עבור נתניהו.
בניית הבית השלישי
מי שכבר סיים את תהליך הבחירה אצלם במפלגה, היא מפלגת הבית היהודי. לא מעט מאבקים וסערות עברה המפלגה עד שהם הצליחו סוף סוף לגבש את הצורה שבה נבחרה הרשימה, אך משהתקבלה ההחלטה, הם פעלו במהרה על מנת לבחור את הרשימה שלה לכנסת הבאה.
ביום ראשון השבוע הודיעו ראשי המפלגה על כך שהוועדה המסדרת בחרה ברב רפי פרץ, הרב הצבאי הראשי לשעבר, לעמוד בראשות המפלגה. המינוי של הרב פרץ הגיעה לאחר ראיונות עם לא מעט מועמדים. הוועדה ישבה עם כל מועמד ומועמד ולאט לאט סיננו את הרשימה. בהתחלה, הרב פרץ בכלל סרב להגיע לוועדה. הוא לא רצה את זה. אבל לאחר הפעלת לחצים כבדים, בעיקר מצידו של הרב אלי סדן, החליט הרב פרץ להתייצב לראיון מול הוועדה ומשם הדרך לבחירתו הייתה קלה ומהירה.
אמש, הצטרפה גם שאר הרשימה. חברי מרכז המפלגה התכנסו אתמול ובחרו את המועמדים שאותם הם רוצים לראות ברשימה. בסוף הערב, אחרי הרבה נאומים וביניהם גם נאומו הראשון של הרב פרץ, הגיעו סוף סוף התוצאות. מיד לאחר הרב רפי פרץ יוצב ח"כ מוטי יוגב, לאחר מכן במקום הרביעי (השלישי הוא לאישה שתבחר בהמשך) יוצב הרב אלי בן דהן ואז, במקום כבר לא ריאלי, נמצא סגן ראש המועצה האזורית בשומרון, דודי בן ציון.
האמירה המרכזית שיוצאת מתוצאות הבחירות בבית היהודי היא שחברי המרכז מרוצים מהח"כים שלהם בכנסת. לא סתם הגיעו יוגב ובן דהן למקומות הראשונים. ראינו את זה גם אתמול, וגם בפריימריז הקודמים במפלגה. זאת בדיוק הסיבה שבנט פרש מהמפלגה. הוא הבין שעם רשימה מגזרית שכזאת, שאפילו חברי המפלגה לא רוצים להחליף אותה, יהיה קשה לו להמשיך ולממש את השאיפות הפוליטיות שלו.
בסופו של דבר אם מצרפים את רשימת הבית היהודי ואת רשימת האיחוד הלאומי, נוצרה כאן רשימה מגזרית שלא בהכרח פונה לקהלים שאליהם רצו להגיע מלכתחילה. הקו במפלגה הוא יחסית ברור והגיוון הוא לא גדול. אבל בשורה התחתונה זאת הבחירה של חברי המרכז. כך הם רוצים לראות את הרשימה שלהם, וזאת זכותם המלאה.
נתניהו בתפקיד המאחד
בינתיים נמשכים המאמצים על מנת ליצור אחדות בתוך המחנה הימיני האידיאולוגי. למאמצים האלו יצרף בשבוע האחרון שחקן מפתיע - ראש הממשלה בכבודו ובעצמו.
נתניהו לא סתם דוחף בשבועות האחרונים לחיבור אצל החרדים ולחיבור בין מפלגות הבית היהודי, תקומה ועוצמה לישראל. התוכנית שלו ברורה. ביום הבחירות הוא ימציא ספין חדש כמו הערבים נוהרים לקלפיות, וישתה שוב לימין את המנדטים, בשביל להגיע ל 35 מנדטים. כך גם למנדלבליט תהיה בעיה גדולה מאוד, וגם השותפות הקואליציוניות יהיו קטנות, אבל מעל אחוז החסימה.
אבל גם בלי נתניהו, רבים הם המבינים שהאחדות בין המפלגות היא הכרח על מנת לשמור על קולות הימין. על פי רוב הסקרים הבית היהודי נעה סביב אחוז החסימה. לעיתים מעליו ולעיתים מתחתיו. כך קשה לרוץ לקראת הבחירות הקרובות. נכון, אתמול פורסם באתר הארץ סקר שמעניק למפלגה שישה מנדטים, אך צריך להמשיך לעקוב ולראות האם מדובר במשהו זמני בזכות המינוי של הרב פרץ לתפקיד יושב ראש המפלגה או שמא מדובר במגמה חדשה שמרימה את המפלגה המתחדשת.
אני ראיתי זאת בעיתון המודפס אז):
