פורום בית המדרש (עמוד 100)

את הסטייקים הכי שווים עושים מהפרות שעלו להר אחרי שסרה ההגבלה, מרוב התלהבות על כך שהקדושה של ההר איננה נצחית

ואנחנו מזלזלים באדמת קודש...

הוא אמנם קשה ממספר סוגיות אבל בהחלט מסתבר

וגם תפילין שנפסלו חייבות גניזה

לא סותר את הרעיון שלך אבל ראוי לאזן ולברר יותר לעומק מה פירוש העניין

בגלל שהנושא (והנשוא) מועד לפורענות אני מבקש מראש מכל המגיבים לשים לב ולהתבטא בכבוד.

לשאלתך "איך הם מתגברים על הרמב"ם והשו"ע הידועים?" - הם ציטטו אותם בתחילת החוברת (עמ' 9) והסבירו.

והתייחסות כללית לענ''ד לגבי העולה מהחוברת, בלי להיכנס לציטוט כזה או אחר:

אמנם יש בה כמה דברים נכונים - ההבחנה ההלכתית בין מצוות הפרט להנהגה הציבורית (כלומר שצניעות היא מצווה אישית ולא ציבורית), האמירה שנושא כגון צניעות לכתחילה ובהגדרה סובל שינויים מסוימים בדורות השונים (גם ההלכה מכירה בזה, למשל לגבי המושג 'דת יהודית'), ההערה שצניעות הוא לא ערך יחידי וישנם ערכים נוספים שבאים מולו בשיקול (גם אני לא מתחבר למושג 'דרך ארץ' בהקשר הזה אבל האמירה הכללית נכונה). ועוד.

אבל עם כל זה לענ''ד הגישה מוטעית מהיסוד - ראשית, הם לוקחים 'בעיה' מסוימת שקימת לדעתם בכך שהציבור הקצין לכיוון מסוים, ובמקום רק לאזן הם מנסים לחנך לקיצוניות השנייה שגרועה הרבה יותר מהקיצוניות הראשונה.

הטעות היותר גדולה בגישה הזו, ואני מרגיש שזה קיים לא רק בתחום הזה, היא בניתוק מכוון מהמציאות ומכוונת התורה. הרי ידוע שיש משיכה בין המינים, לכן ההלכה נותנת גדרים והרחקות. אז לבוא ולומר 'בא ניצור חברה מעורבת, אבל ניתן לאנשים להתמודד עם האיסורים כמו שההלכה אומרת' זה להתעלם מהמציאות שהיא בבסיס איסורי התורה והרחקות חז''ל, וזה עיוות גדול (כמו משל חז''ל על לתת לנער כיס מעות ולהניח אותו בפתח בית בושת  - אמנם אין בזה איסור, אבל ברור לאיפה זה יוביל. להתעלם מהתוצאה ולומר שהתורה התירה את זה ושהנער יתמודד ועוד לעשות לזה אידיאליזציה זה אבסורד).

יש נקודה קצת יותר עמוקה שמפריעה לי בגישה הזו אבל בכל מקרה חרגתי בהרבה מהאורך הרצוי לתגובה ולכן אכמ''ל.

אני מרשה לעצמי להוסיף תיוג - @נפתלי הדג.

צניעות זה בעיה???? מאיפה הגעת אתה? תפסיקו לחדש כאן דברים מה זה

לסוגיית "דרכא אחרינא". כאילו מבחינתם זה לא קיים ומותר להכניס את עצמך לנסיונות ואדם כזה לא נקרא רשע ח"ו...

לגבי ההתייחסות שם לדעת הרמב"ם, היא מגוחכת במקרה הטוב.

לא רק שהם עושים הבדלה שמאן דכר שמה בין ציבור ליחיד, הם גם טוענים שזה איסור אך ורק לגבר.

והרי הרמב"ם אוסר כל אלה מטעם "לא תקרבו", שכל קרבה שעלולה לגרום לעבירה עצמה היא דאורייתא.

וכידוע, לא תקרבו זאת לא מצוות עשה שהזמן גרמא, לכן השווה הכתוב אישה לאיש וכו'.

אני ממש לא מבין את הסגנון כתיבה הרטורי הזה, כאילו שזאת כתבה בעיתון. זה ממש חורה לי

מאוד מסכים איתך על ההשקפה בגדול.

רוצה להזכיר שפתחתי את השרשור הזה כדי לנסות ולהבין מאיפה הם באים, לפחות כדי שנוכל להכיל את דעתם גם אם נחלוק עליה בכל תוקף. כרגע נראה שזה פשוט רעיון לא רציני.

אולי יבוא גואל עם איזה שו"ת אמיתי מאחד מגדולי ישראל שעושה כאלה מהלכים באיכא דרכא אחרינא.

כי גם אם נביא את דעת הלבוש לגבי ישיבה מעורבת בחתונות, עדיין בדורו אפשר לומר שגסה דעתם. אבל בדורנו שהצניעות בפח והעבירות בשמים, אי אפשר להגיד שיש לזה מקום להתיר...

למה אתה סובר שלהניח ילד בפתח בין בושת לא אסור? מה עם נקרא רשע? או שהתכוונת מדאורייתא?

סקרנת אותי לדעת מה הנקודה היותר עמוקה שמפריעה לך בזה

דרישה בשלום האישה הרי מוזכרת בהלכה וכתוב שם מפורשות מה מותר ומה אסור.

בנות צלפחד הלכו לבית דין, אף אחד לא אמר שלאישה אסור ללכת לבית דין. אדרבא, נשים היו באות לתוך בית המדרש אפילו כדי לשאול שאלות הלכתיות, זה מוזכר בכמה מקומות בגמרא.

חנה לא הייתה אחרי ה"תיקון הגדול" שעשו בביהמ"ק, ובטח שלא אחרי ההפרדה לעזרת נשים וגברים בבתי הכנסת. אז די ברור שהיא לא תתפלל בעזרת נשים... בעיקר כי לא היה דבר כזה.

לא יודע איפה ראית שנביאה הייתה מכריזה דווקא ברחוב (לא יודע אם נביאת שקר זאת דוגמא), אבל גם אם נניח שכן, מה זה שייך לקירוב דעות?

אין משתמשים באישה, ואפילו בקטנה. זה לא הבדלי גישות, זאת נזיפה של רב נחמן ברב יהודה בר יחזקאל, שגם קיבל את הנזיפה ולכן האמירה הזאת נפסקה להלכה.

לגבי אמא שלום כבר אמרו "תורה היא וללמוד אני צריך".

התשובות של הרב פיינשטיין לא מקילות בכלל בעניינים האלה אלא במקום צורך (וגם שם הוא צמצם את זה. למשל יצא נגד אלה שלוחצים יד לאישה כביכול לא לבייש אותה וכתב שאין להם על מה לסמוך).

למשל בגדר חולה, הוא נקט את שיטת הדרבנן באיסורי הסתכלות והרהור כנגד דרכא אחרינא. אין מה להשוות בין תשובה של הרב פיינשטיין לבין החוברת הזאת. שם נקטו לא חולה, אפילו לא דיעבד אלא לכתחילה, ובלי טיעון הלכתי אמיתי רק סברות שמזכירות מסה פילוסופית יותר מתשובה בשו"ת...

אם תאסור על נשים וגברים בארה"ב להתרועע, הם יפנו לגויים שאיתם אין להם ברירה.

זה לא תקף כאן לארץ ישראל ולא שייך.

בעיקר תראה הבדל בין פוסקים מאמריקה לשאר הפוסקים, וזאת לא ראיה כי שם חייבים לצרף קולא על גבי קולא.

בכל אופן, עצם פרסום החוברת הזאת מראה מה פוסקים בפועל. הרי היא יצאה כנגד פסק כל הרבנים (גם הדת"לים) שהוא הפוך מדעת החוברת הזאת.

ולכן פסקו את זה להלכה.

זה כללי פסיקה בגמרא, שבד"כ סוגיה נגמרת כשאין טענות מנגד וזוהי ההכרעה. בד"כ רואים מתי יש יוצאי דופן בפוסקים, וכאן כולם נקטו ככה להלכה על הדף.

יש הרבה סיפורים שנראים כמו הפגנת כח בגמרא, קשה מאוד להבין מה העניין! אבל מה לנו ולהבין בכלל מה זה כבוד התורה דקדושה, בטח בתקופת חז"ל

רבי מאיר לא עזב את המחלוקת עד סוף ימיו! זה הסיפור הכי מוזר שראיתי אי פעם בגמרא.

לפחות במקרא של רב נחמן ורב יהודה בר יחזקאל זה נגמר בשלום (למרות שברור שידו של רב נחמן הייתה על העליונה מלכתחילה)

שכבר בגמרא ראינו שהמודרנים הפסידו, ומלכתחילה היו בעמדת נחיתות

חייב להעיר שלא ראיתי ככה את השיחה הזאת כשלמדתי את זה, זאת נקודת הסתכלות מעניינת ומקורית

לא קראתי את כולה, רק את הנקודה שמדברת על הלכתחילה שלהם בעמוד 25, לא בעיון. הכל כתוב שם מאוד שטחי לענ"ד

ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל... תני משום רבי יוסי למה נקוד על איו שבאליו,

לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו

והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל, על ידי בעלה שאני

(בבא מציעא פז א)

דרישת שלום שזה דבר איסור

זאת נפסקה להלכה

איך המדרש יכול להקשות על גמרא ערוכה?

אבל אני לא רואה את הקושי מהמדרש. אם הוא שיבח את בעלה בפניה כדי להגדיל ביניהם שלום בית ואהבה, מה הבעיה בזה? הרי הוא לא שואל את האישה על שלומה.

הכלל הנקוט הוא שרש"י בגמרא היה פרשן לא פסקן, למרות שיש חולקים בזה (לא מכיר פוסק בפועל שעם דעת החולקים, אבל בוודאי שמדובר רק כשיש מחלוקת).

אבל ברור שבפירוש על התורה הוא לא בא לפסוק הלכות, רואים את זה בבירור בכמה מקומות

בגלל זה פשט הגמרא כמו שנפסק להלכה די ברור. זה רק בא ללמד, לכן מה שעשו בפועל לא כל-כך נפקא מינה להלכה (ועד כמה שאני יודע אין מי שפסק אחרת).

אבל בכל מקרה ברור שאין איסור לדבר עם אישה בכלל, אלא להרבות שיחה איתה (כלומר בדברים שאין בהם צורך, מעשה ברבי יוסי הגלילי וברוריה). ובטח שהם לא שאלו אותה לשלומה, אלא שאלו אותה עליו ואותו עליה כדברי רש"י. ככה מתיישב הדבר לכל הצדדים, לא?

אפשר להשאיר את הליצנות בלנ"ו אם תוכל

ולא קטנוניות. תודה! וערב טוב

רווקה בתפילה צריכה כיסוי ראש. לאו דווקא מלא אבל צריכה.

כיף לעשות צחוק מהלכה? מדיון הלכתי?

למרות שהדיון על זה יסיט את עצמו למחוזות אחרים לגמרי, היה איזה דיון עם ארץ השוקולד על זה לא זוכר אם פה או בלנ"ו

למה אישה יכולה לללכת 4 אמות בלי כיסוי ראש (כמובן לאותן דעות שמחייבות בתפילה) וגבר לא?

ארבע אמות זה מצד ההכנעה, וזה חיוב שיש רק על גברים מצד המנהג.

לגבי הצניעות, אישה מחוייבת בצניעות כמו שגבר תלמיד חכם מחוייב בד"כ.

הרמב"ם כותב שכיסוי ראש לגברים הוא צניעות שהנהיגו לעצמם תלמידי חכמים.

בגלל שעם השנים זה השתרש בכל העם, זה הפך למנהג שהוא חובה.

לכן אישה בכלל לא מחוייבת בכיסוי ראש בהליכה ארבע אמות, אלא משום צניעות שבזה לא נאמר שיעור מרחק הליכה. ולגבר, גם אם לא מצד הצניעות, נוצר חיוב חדש שלא ילך ארבע אמות בלי כיסוי הראש.

למה רווקה לא מחוייבת? זה מחלוקת בהבנת פשט דברי הגמרא שאומרת שגם רווקות לא ילכו פרועות ראש (ממש כפשוטו ככה הגמרא אומרת). יש בעדות המזרח כאלה שפסקו כמו פשט הגמרא שם והרווקות היו הולכות בכיסוי ראש כל הזמן. הזכירו פה את התימנים בשרשור ההוא.

שירת דבורה מציינים בצד את העימוד לפי דפוס וילנא, כמו שעוז והדר עשו ברי''ף כשהם שינו את העימוד שלו. זה הציון ששאלת עליו.

http://www.col.org.il/pics/inbox/8148157_7319561.pdf

הם עשו הרבה נספחים בסוף. זה בינהם עם הרבה הערות -  יש גם לספרדים וגם לאשכנזים.

מומלץ.

אני יודע שיש בזה מחלוקת.

הרבי מליובאוויטש אומר על זה שזה עושה ספקות באמונה, גם אם אוכלים לשיטת המתירים

אפילו כרת... למרות ששם זה יותר קרוב לאנוס כי לא הייתה לאדם כמעט ברירה בכלל

ואומרת שהסגולות הם "מסימנא מילתא" (לקראת סוף הוריות).

איך אפשר לדבר נגד חז"ל

אלא רומז בד"כ לתופעות מסוימות.

לדוגמה (משהו שנזכרתי בו כעת):

kashrot8185-982009.PDF

האם ניתן להאמין לעדכון הכשרות הזה?

(אגב - כמובן, ההשגחה הוחזרה בינתיים ליקב...)

חסלט ודומיו - כבר העירו לפני שלחברת חסלט עצמה יש אישור מעבדה מחשש ריסוסים.

בשנת שמיטה יש הכשר של הרב ליאור על "חסלט" (מטעם "אוצר הארץ").

https://m.pricez.co.il/ProductPictures/7290015037334.jpg

(החותמת הימנית העליונה).

גם לגבי פרות - בד"כ אי אפשר לדעת מה מקור הפרות שבשוק

(מהארץ/מחו"ל/מחקלאות יהודית או לא וכו'), ואפילו "אוצר הארץ"

(שהרב ליאור שליט"א נמנה על חברי בית הדין שלה)

מייבאת מחו"ל פרות מסוימים בשמיטה.

כוונת הרב היא שיש שקרים בתחום בכשרות (כמו בתחומים אחרים, אגב),

יש בעיות ריסוסים בירקות ללא חרקים של חברות כאלה ואחרות

(וכפי שהעירו לפני - גם בירקות שאינם נקיים מחרקים)

ויש להעדיף ככל האפשר את פרות הארץ.

הרב אכן מפעם לפעם מדבר בהכללה נגד תופעות מסוימות

שאין דעתו נוחה מהן, אבל ברור שאם תשאל אותו באופן פרטי

בצורה מדויקת תקבל תשובות מורכבות יותר.

כנראה שלפעמים דווקא המצב בירקות הלא מפוקחים יותר גרוע.

אני מצטט ממאמר (משנת תשע"ג) שסוקר תוצאות בדיקת מעבדה שנעשו ע"י כושרות

"בתור חלק מפעילותה, הקימה עמותת 'כושרות' מעבדה המתמחה בזיהוי חרקים במזון. בחודש חשוון האחרון נערכה במעבדה בדיקה מעמיקה[2] של תוצרת החברות[3] המשווקות ירק עלים 'ללא חרקים'. מטרת הבדיקה הייתה לבחון האם החברות עומדות בדרישות שפרסמה הרבנות הראשית, בעניין הימצאות חרקים בירק מפוקח. כמו כן נשלחה התוצרת לבדיקה במעבדה המתמחה במציאת שאריות חומרי הדברה. למעבדה זו הועברו ירקות עלים שיש עליהם השגחה לגבי נקיות מחרקים, וכן ירקות עלים שאין השגחה על נקיותם מחרקים.

נקדים את המאוחר ונציין כי באופן מפתיע, בדיקות המעבדה העלו שאמנם חלק מהחברות המשווקות תוצרת נקייה מחרקים, רמת שאריות חומרי הדברה בתוצרתן היא מעל המותר לפי התקן; אך לשמחתנו, רוב החברות המשווקות תוצרת נקייה מחרקים, אין בתוצרתן שאריות חומרי הדברה חריגות. יתרה מזאת, דווקא בירקות עלים שאינם מפוקחים, נתגלו כמויות חומרי ההדברה גדולות, הרבה מעל המותר לפי התקן.

ניקיון הירק מחומרי הדברה נמדד על פי תקני משרד החקלאות[4]."

(מקור)

קישור למאמר אחר, של אגרונום מחסלט

שאריות חומרי הדברה בירק עלים - כושרות

ומאידך, ראה תפארת יונתן לר"י אייבשיץ על ובתים מלאים כל טוב, וראה עוד מהר"ל תפארת ישראל פרק ח'.

(המקורות נמצאו ע"י חיפושים במחשב, לא ע"י בקיאות מרשימה).

(נ"ל שיש מה לדון יותר על המסקנות המדוייקות, גם מדבריו וגם מדברי הר"ן בדרשות, כי לא כל הנידונים של אכילת דבר איסור באופן שהיא הייתה מותרת לאדם דומים).

גם אם זאת לא ישיבה יש המון מקומות שמתאימים למי שעובד וכאלה.

אם אין לך, הייתי מייעץ לך להתחיל עם הלכות ופרשת שבוע

התכוונתי לא בא עליה והיא נטמאה כי כבר הגיע הזמן שלה אחרי כמה ימים וראתה דם נידה.

הם אסורים בייחוד למה?

שיצרו עלול לתקוף אותו והוא יבוא עליה בזמן שהיא נידה זה כל הסיבה, אחרי בעילה ראשונה תו לא תקיף יצריה

תביא את המקור שנאסרו ביחוד, שנוכל לעיין

אם הבנתי את השאלה שלך אז לא הבנת את הכוונה של ההלכה.

הוא נשוי לה , הסיבה של איסור ייחוד אחרת לגמרי.

להרחבה:

https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh,_Yoreh_De

ואם באמת לא היה לו כוח והוא ניסה ללמד? גם יענש?

כנראה שצריך לדאוג שיהיה כח תמיד ללמד את מי שמבקש לימוד.

ואני גם ככה באפיסת כוחות, ונראה מהמדרש שזה לא תירוץ

אחרת, המדרש היה כותב "ואין לו כוח" 

(והיינו מבינים קל וחומר אם זה תירוץ)

תירוץ שאני אומר לעצמי? או שבאמת זה משמעות המדרש?

אם תוכל למצוא מפרש שאומר כך מפורשות, יערב לי מאוד

וע"פ הקבלה נתנו בזה טעם לחיוב

ונראה לי שיותר מכל עדות המזרח אפילו

וגם נגד האר"י... זה לא משנה את השיטה עצמה.

לא הצלחתי להבין מה הקשר לאור שמח?

שמקרים יוצאי דופן לא משנים את הכלל.

לספרדים יש אחרי קיבלנו הוראת מרן את קיבלנו הוראת הארי וקיבלנו הוראות החידא. גם הרב עובדיה פוסק לפי השיטה הזאת, גם נגד מרן (בנלע"כ).

הוא פשוט לא פוסק ככה כשאין לזה סימוכין בפשט או שהפשט סותר, כמו רוב העולם פחות או יותר

וזה ההבדל בשיטת הספרדים. זה לא אומר שהם לא קיבלו הוראות האר"י, שהיה, כמובן, גם פוסק

חוץ מימים מיוחדים כמו יום כיפור ר"ה וכדו'

ואם זה או זה או משהו אחר

עדיף משהו אחר

אלא אם זה ממש לימוד

יש מדרש שמספר על סדר הלימוד של משה רבנו ע"ה בהר סיני.

ביום שבכתב, ובלילה שבע"פ.

ככה כולנו רוצים לכתחילה.

חוץ מהספרדים לא ידוע לי שעדות אחרות הקפידו על זה ממש, מה שיצא יצא. אבל לכתחילה השתדלו שהסדר יהיה זהה.

לפי הקבלה יש בלימוד תורה שבכתב בלילה משום התגרות בחיצונים וזה עלול למשוך כל מיני צרות וכו'.

היוצאי דופן: שבתות, ימים טובים וכו' כשהלילה שם הוא גם בבחינת חסד ובלי שליטה של החיצונים.

וכל זה מהשקיעה עד חצות לילה. אחרי חצות לילה לית לן בה (כלומר הכל בסדר ואפשר להגיד). גם זה זמן של חסד.

מעבר לזה, אם זה בלימוד עם פירושים, כמו שאמר @אניוהוא יש פוסקים ספרדים שאמרו שזה בסדר (כמדומני שזה הרב עובדיה), כי זה כבר בגדר תורה שבע"פ.

כל זה בהנחה שיש ברירה אחרת, אם אין ברירה אחרת אני לא מכיר אף אחד שאומר שבכל זאת לא להגיד תהילים או לקרוא פסוקים מהתורה. כמו שאמר @אריק מהדרום

בקריאה שניה היה אפשר לדקדק בלשון יותר

וזה דבר בפני עצמו שצריך לבדוק

אבל בהנחה שכן - 

אז קשה לסדר את זה עם "ישלש תלמודו" (שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד"), אלא אם כן לומדים תורה שבכתב ותורה שבעל פה יחד כמו ב"תורה תמימה" (או "תורה שלמה"), וכ"ש לגבי הלכת ישליש "כשיגדיל בתלמודו" שמפנה רוב זמנו לתלמוד, אז כ"ש שצריך לסדר את זה באופן מיוחד

על המקובלים? הם אומרים שעיקר הבעיה היא בלילה, לכן ביום לא חייב להקפיד דווקא על תורה שבכתב.

בכלל הדור שלנו עני מאוד בתורה שבכתב... וגם בשבע"פ ברובה

יודעים שקו"ט בלי שום רוחב ובלי כמעט להבין את הפשט כמו שצריך.

וברוך השב

ואם זה מפורש בדברי הרמב"ם, למה היה צריך להביא את דברי רס"ג כראיה?

הוא שאל האם החינוך והרמב"ם חולקים במשמעות המצווה.

האם אתה מתכוון שהחינוך תרגם בצורה לא ישירה? או שאולי הוא התכוון לאותה משמעות למרות שתרגם אחרת?

או שבכלל הוא בא לחלוק?

לגבי הרמב"ם - הפנו פה לרמב"ם בתחילת יסודי התורה, ובמורה נבוכים פרק נ. (ששם הוא מסביר את המושג "אעתקאד" שהשתמש בו בספר המצוות)

החינוך במצווה כה שם כותב - "ועניין האמונה הוא שיקבע בנפשו שהאמת כן, ושאי אפשר חילוף זה בשום פנים. 
ואם נשאל עליו, ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו ולא יודה בחלוף זה אפילו יאמרו להרגו, שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכוח אל הפעל, רצוני לומר כשיקים בדברי פיו מה שלבו גומר. ואם יזכה לעלות במעלות החכמה ולבבו(ישעיהו ו י) יבין ובעיניו יראה במופת נחתך, שהאמנה הזאת שהאמין אמת וברור, אי אפשר להיות דבר בלתי זה, אז יקים מצות עשה זו מצוה מן המבחר."

תודה לך!!

על ההארה וההערה!

רק הזכות לכעוס.

זה בפשטות.

וזה מועיל במשהו? משנה משהו..?  

אם הכעס מועיל או לא זו שאלה, יש אומרים שיש לו השלכות ממוניות (חיוב בדיני שמים, היתר לעשות 'שיימינג' וכו').

אני מניח שלזה התכוונת בשיימינג, לא? או שזה משהו אחר?

אלא לפרסם את זה לאחרים (כאמצעי לחץ או כאזהרה לציבור), ראיתי פעם מי שפירש ככה את המושג 'תרעומת' (לא זוכר מי ואיפה).

נראה לי הגיע הזמן להתיישב קצת על סדר נזיקין

כאן אין לבעל התרעומת שום זכות, לא לתפוס את הדבר בכוח (=כל דאלים גבר) ולא לדרוש תשלום בבי''ד וכמה שידוע לי אפילו לא לעשות דין לעצמו (בניגוד למה ש@נחשון מהצפון כתב, אם יש מקור הפוך אשמח לראות).

יש מי שהשווה אותו לדין תרעומת?

יש בגמרא מחלוקת אם זה רק במקרה של נזק, הרמב''ם פסק שזה מותר אפילו במקרה שאין שום נזק בהליכה לבית דין (ויותר מזה - הייתי פעם בשיעור של הרב רצון ערוסי שהציע לעשות את זה לכתחילה גם במקרים שבית דין לא יפסוק פיצויים כי אז הם יקבלו את הדין שהאדם עשה לעצמו אפילו שלא היו פוסקים ככה מעצמם).

מאי טעמא שזה יהיה היתר התרעומת הזאת?

אומדנא של הדיין להגיד שלמרות שאין ראיות דעתו נוטה לאחד הצדדים? אם ככה למה שלא יהיה כל דאלים גבר ודי?

מאיזה טעם? כמו שכתבתי - כאמצעי לחץ או כאזהרה לציבור.

כל דאלים גבר זה דין מאוד ספציפי כשאין אפשרות להכריע בין שני צדדים, פה מדובר במקרה שיש צד אחד צודק ולשני אין שום זכות ממונית אלא תרעומת בלבד.

התכוונת לומר שבית הדין הגיעו להכרעה ע"פ ראיות שהצד עם צד אחד אבל מטעם אחר אי אפשר להוציא את הממון מהצד ה"אשם"?

שבו אדם גורם לאדם אחר הפסד של רווח שהיה אמור להרוויח, למשל שמישהו שולח שליח לשכור פועל במחיר מסוים והשליח מפחית מהמחיר על דעתו, או אדם שמבטיח תעסוקה לפועל או תרומה לכהן וחוזר בו.

במקרה כזה אין שום אפשרות לחייב את גורם הנזק ולהוציא ממנו ממון, ולכן אין לצד הנפגע שום זכות אלא תרעומת.

יוצא דופן.

ר"ל שמותר לפרסם כדי להזהיר וזה לא שייך לעניין הממוני עצמו

יכול להיות שזה גם מותר כאמצעי לחץ ע''מ לגרום לו לשלם את הנזק, אני לא זוכר מה הטעם של מי שכתב את זה. אם יהיה לי זמן אולי אחפש מחר.

בכל אופן נראה שלכל הפחות מצד לשון הרע הצד עם המאן דאמר הזה

אבל הפשט הזה הרבה יותר הגיוני

אם מותר לו שיהיה עליו תרעומת, ואח"כ הוא אומר לו השאילני מגלך, ואומר לו אני משאילך ואיני כמותך שלא השאלתני - האם עבר על "לא תיטור"?

ואם אמר איני כמותך שגרמת לי תרעומת?

הבסיס לשאלה הוא, כי אם "לא תיטור" זה לא לכעוס בכלל,אבל כאן אם יש היתר לכעס, האם זה עדיין לא תיטור? הרי ברור שמותר לתו להגיד: יש לי עליך תרעומת. אז השאלה היא רק אם הוא שותק עכשיו אבל אומר לו את זה בזמן השאלת המגל - מה אז? (כמובן הנעלבים ואינם עולבים וכו', אבל א. כאן זה לא עלבון אלא פגיעה ממונית, וב. הנעלבים ואינם עולבים לכאורה זה מידת חסידות, ויש לשאול אם זה חיוב ממש?)