אני שמיניסט ומתלבט לגבי ישיבות.
יש שלוש נקודות שחשובות לי בבחירת הישיבה. א' ישיבה שלומדים בה גמרא ברצינות ב' ישיבה שיש בה הרבה סגנונות והיא נותנת כלים לכל בחור להתקדם לפי נטיות הנפש שלו וסגנון העבודת ה' שלו ודבר שלישי- ישיבה שיצאו ממנה גרעינים תורניים/ מעודדת עשייה בישראל והשפעה על העם.
אני אשמח אם תמליצו לי על ישיבות שעונות על שלושת הנקודות הנ''ל. תודה
בס"ד
או לפחות באות זו על חשבון זו.
מה יותר חשוב לך?
שאני מחפש. ישיבה ש1 ו3 לא סותרות אחת את השנייה.
בס"ד
בית מדרש שכל הלמדנים שלו לא עברו את שיעור ד' יהיה בית מדרש חלש. לא משנה כמה ידחפו את השיעוראלפים ללימוד רציני.
נסי להתקשר אליהם לברר אם יש שם מישהו/י שיתאים.
מה הציון של הגינת ורדים הזה? הייתי שמח לראות
פחות משגגה? נראה משם שעדיף לאדם להיות עם הארץ גמור וטיפש.
ועוד שגם אפשר "להשיג" את זה כידוע שאחרי שנה שלא לומדים, שוכחים את כל התורה...
מישהו טוען אחרת? זה נקרא תינוק שנשבה. אין לי את הגינת ורדים בהישג יד, מנסה להבין מה החידוש שאתה רואה בדבריו, אם זה מה שהוא אומר.
לא יודע אם זאת עבירה שיש בה מעשה, אבל יש הרבה שיגידו שזה ביטול כמה וכמה מצוות עשה מהתורה כמו אמונה בה', יראת ה', אהבת ה' וכאלה.
סתם 1...יש סברה שאין שום עניין לשכנע חילוני לקיים מצווה כי אין משמעות למעשה המצווה ללא האמונה.
(האמת שתכננתי להתחיל משבוע הבא אבל במחשבה שנייה למה לדחות דבר טוב? אז נתחיל...)
שאלה: האם מותר לגברים ללבוש מכנסים?
[בד''כ אני לא אביא מקורות בשאלה עצמה אבל בגלל שהשאלה מוזרה ללא הרקע ובגלל שכבר אמצע שבוע ולכבוד הפעם הראשונה אביא את הבסיס:
בגמרא (נדה י''ג ע''ב): "אמר רב פפא: שמע מינה - מכנסים אסורים. והכתיב ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה! ההוא - כדתניא: מכנסי כהנים למה הן דומין - כמין פמלניא של פרשים, למעלה - עד מתנים, למטה - עד ירכים, ויש להם שנצים, ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה".
וכן פסק הרמ''א (אבן העזר כג,ו): "בגמרא פרק כל היד משמע דאסור ללבוש מכנסיים אם לא עשויין כבתי שוקיים, משום דמביא לידי השחתת זרע... מכל מקום מדהביא הרא"ש בפסקיו משמע דאף בזמן הזה אסור".
ולשם הפיקנטיות: "ש"מ מכנסא אסור. פירוש כשהוא נוגע בעטרה והוא רך, ואפילו לנשוי אסור מדקא מקשינן עליה ממכנסי כהנים, ועכשיו נהגו קולא בדבר הזה בכל הארץ הזאת, ואין לי על מה שנסמוך" (ריטב''א על אתר).]
מוקדש ל@נפתלי הדג
יש הרבה תמיהות על איך שהשתלשלו הלכות כאלו ואחרות שנראה שעמ''י נוהג בהן שלא כדין במקורו אליבא דאמת, אבל לומר שכולם מודים שהדין הוא שאסור ובכל זאת עוברים עליו? את זה קשה לי לקבל.
מה גם שזו הלכה שלא נפסקה לא ברמב''ם ולא בשו''ע, ככה שאין צורך לומר דבר כזה אלא רק להבין למה לא פסקו כפשט דברי הגמרא.
אלא רק על הוצאת זרע. הייתי מקבל אם היית מסביר שהגמרא לא באה להגיד שאסור מכנסים אלא שמי שלבש מכנסים אסור בתרומה, כלומר שהיא עוסקת בדיני תרומה ולא דיני איסורי ביאה (נראה לי שזה ההסבר לרמב''ם) - אבל לומר שהיא עוסקת בדין 'לא ילבש' נראה לי מאוד דחוק כי הגמרא לא עוסקת בנושא הזה בכלל.
בכל מקרה, ראיתי בעניין אחר (מקווה שתבינו לבד), דעת הפוסקים שזה משתנה מאדם לאדם.
והיום שרגילים ורואים בפועל שאין בזה את קיום הטעם לאיסור (שהבאת בשם הרמ"א), מאליו אזל לו האיסור...
מכנסיים שכאן הם בבירור תחתונים צמודים, ואכן יש לגבר להימנע מכך, וללבוש תחתוני בוקסר רפויים כבתי שוקיים, כיוון שהחיכוך אכן גורם לחימום ולגירוי. ושמעתי גם שמורים כך. עברתי לנהוג כך בעצמי, אבל כיוון שעניין הוצאת הזרע התפשט בימינו לממדים מפחידים, אני לא יודע אם הכיוון הטוב לטפל בו בתחילה הוא דווקא ההקפדה על זה.
ביתר שאת יש להקפיד לפני עליה להר הבית, או להתעסקויות אחרות בטהרות שנזכה להן בעז"ה.
שלום,
מחפשת רעיון לטקסטים בעלי מכנה משותף לצורך כתיבת עבודה במסגרת קורס לשון.
הטקסטים צריכים להיות קשורים ישירות / בעקיפין לנושא מדינת ישראל.
אתן כמה דוג׳ למה אני מתכוונת אך אשמח לרעיונות אחרים.
- בחינה של התייחסות של עלון פ״ש כלשהו לפרשה מסוימת לאורך מס׳ שנים.
- בחינה של שו״תים על צבא ומדינה.
- בחינה של נאומים של ראש הממשלה / שר.
- בחינה של מודעות רחוב בתק מסויימת.
מדגישה כי הניתוח הוא מהפן הלשוני ופחות התוכני.
הטקסטי יכולים להיות ברוח תורנית אך אפשר גם שלא. מחפשת משהו מעניין שיהיה לי מעניין לחקרו. תודה רבה מראש
אולי הם התפתחו אח"כ?
וגם באבולוציה יש עדויות לתהליכים אבולוציונים הרבה יותר מהירים.
לעניין זה גם טלפנתי לרב שרקי היום ובנוסף לעניין קדמת עדן המוזכר כאן בסוף הביא תרוץ נוסף שאנחנו לא יודעים מה היה גודל האמה המדוברת, ואם היא פי עשר יותר ארוכה אז ניתן בהחלט להכניס כמות כזו של חיות לתיבה שכן רוב המינים הם חיות מאוד קטנות.
פסידונית(אם תיתן לי מקורות וכו זה יכול לעזור)
בהרהור, או להקשיב למישהו שמתפלל.. וכו'
הוא כותב שם "אע"ג דלא עני בהדייהו" משמע שאילם לא מתפלל, אלא רק נוכח בבית כנסת.
וגם נראה שהמילים " כ"ש האי יחיד" חוזרות על מקרה אחר שכנראה היה הדיון, והאילם הוא רק ראיה..
בקיצור.. לא יודע אם הבנתי מה הולך שם..
אפשר יותר בהרחבה?
ואילם חייב במצוות (בניגוד לחרש). אז לכאורה כן.
לגבי ק''ש יש במשנה מחלוקת אם מי שלא השמיע לאזנו יצא ועל זה אומרת הגמרא שהמחלוקת היא רק לגבי ק''ש אבל בכל שאר המצוות (כולל ברכת המזון שהיא דאורייתא) יצא לכ''ע.
לגבי ק''ש גם מוזכר במשנה מאוחר יותר שבעל קרי (שע''פ אותה משנה אסור לומר דברי תורה ולהתפלל) מהרהר בליבו, כך שע''פ משנה זו אפילו ק''ש לא תלויה בדיבור - גם אם לכתחילה חייב להשמיע לאזנו כמו בתפילה, וכך גם נפסק להלכה.
א. זה אחד מגדרי התפילה (כלומר שזו פרט הלכה מעכב או שלא) אבל לא דבר שהחיוב במצווה תלוי בו (זה הבדל עקרוני, גם אם יש מקום לדון בנפקא מינות שלו).
ב. אם מחתכים בשפתיים (דבר שגם אילם יכול לעשות) יוצאים גם לדעת השו''ע.
התפילה תלויה בכוונה, היא אמנם שיחה אבל עם הקב''ה ולא עם בשר ודם השומע באוזניו ולכן הדיבור בה הוא שונה ועיקרו בלב.
אם יש משהו מעכב, ואני לא יכול להתגבר עליו, איך אני עדיין חייב?
אבל יפה מה שכתבת ב-ב'
לגבי קריאת שמע,
זכור לי שאין הכוונה להרהר בלב את הקריאה, אלא להצטער בלב שהוא לא יכול לקרוא.
שו"ע אורח חיים סב (לא זוכר כרגע מי הפוסק שכתב את זה)
בין פטור מהותי לצדדי.
כמו למשל במצוות ציצית - יש בגד שלא חייב בציצית (עם 3 כנפות, עשוי מעור וכדו') ויש בגד שעשוי מפשתן ולכן לא שמים עליו ציצית בגלל שעטנז אבל הוא עדיין חייב.
או בתפילה - יש מי שפטור מתפילה כי הוא לא יכול לכוון, ויש מי שלא יכול להתפלל בגלל שהמקום בו הוא נמצא מטונף. שניהם פטורים אבל הראשון בגלל שהתפילה שלו פשוט לא תפילה אפילו אם הוציא בפה, השני אמנם התפלל אבל עשה את זה שלא כדין.
הבדל הדומה להבדל בין 'הותרה' ל'חויה' (שזו גם יכולה להיות אחת הנפקא מינות).
אז אם אני מבין נכון..
אתה רוצה להגיד שכיוון שהוא קצת חייב, עדיף שיעשה את זה מאשר בכלל לא
הוא לא 'קצת חייב' (אין דבר כזה קצת - או חייב או פטור), הוא חייב כי בעיה בדיבור לא מעכבת.
כתבתי שגם לו היה מעכב זה לא כי התפילה שלו לא תפילה כי מה שמגדיר תפילה זה הכוונה, אלא שיש לתפילה תנאי שהיא צריכה להיות בדיבור - כלומר החיסרון שלו הוא בתנאי ולא בתפילה עצמה. אבל כאמור זה חילוק רעיוני יותר מאשר מעשי (אם כי יש לו כמה נפקא מינות מעשיות).
ישנו מספר מסוים של מתפללים שצריכים לגמור שמו"ע של לחש בשביל שהחזן יוכל להתחיל,
באם המנין מצומצם, ואני רואה שאני מעכב את המתפללים כבר דקה או שתים, האם אני צריך לגמור לסיים תפילתי משום טירחא דציבורא?
אפשר גם לומר שאם מקצרים כל שכן שממהרים
כך כתוב בגמרא: "תניא, אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור - היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו - אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה - מפני כריעות והשתחויות".
והרמב''ם כתב: "המתפלל עם הציבור לא יאריך את תפלתו יותר מדאי אבל בינו לבין עצמו הרשות בידו".
כמובן שלא צריך (ואסור) לבלוע מילים או לומר בלא כוונה, אבל כן להשתדל לא להתעכב.
אני לא בטוח שאתה צודק, הלשון שלה "מתפלל עם הציבור" זהה ללשון הרמב''ם ושונה מלשון הסוגיה המקבילה שעוסקת בחזן "ירד לפני התיבה". בנוסף שים לב שההנגדה ל''מתפלל עם הציבור'' היא ''בינו לבין עצמו'' כלומר יחיד. אמנם בגלל הלשון "מקצר ועולה" אפשר להבין לכאן ולכאן אבל בכל אופן נראה שהרמב''ם הבין בגמרא שלא כמוך.
בין כך ובין כך אני לא רואה למה שיהיה הבדל - אסור לעשות טורח ציבור, אם אתה מטריח מה זה משנה אם אתה חזן או לא?
מה התכוונת לומר, שמדובר באיסור משום פרישה מדרכי ציבור ולא משום טורח ציבור?
את התשובה אני מכיר אבל היא עוסקת במזמורים שקודם התפילה ולא בתפילה עצמה, בהלכה ובגמרא מדובר על התפילה ממש.
ימ''ל
בע"ה נתחיל בית מדרשנו הוירטואלי ריטואל של 'אתגר שבועי', בו תעלה סוגיה או שאלה בנושא תורני (הלכתי, עיוני או מחשבתי) - מי שיש לו בנושא סקירה, סיכום, חידוש, שאלה, תהייה, מקור, רעיון, הגיג וכו' מוזמן ולשתף וכמובן לדון ולהגיב.
היתרונות של האתגר:
א. נגיעה בנושאים שונים ומגוונים בתחומי עניין וסגנונות שונים.
ב. ריבוי מגיבים עם ידע, צורת חשיבה ונקודות מבט שונים.
ג. עיסוק בדברי תורה במקום שיטוט בפורומים אחרים.
אשמח לקבל במסר בקשות לסוגיות/שאלות שתרצו שיעלו באתגר (סבלנות, כל שבוע אחד...) וכן הארות ועצות לייעול ושיפור.
בברכת לימוד פורה מפרה מחכים ומהנה.
זעירא דמן חבריא, ימ''ל.
רשימת שרשורי הסוגיה השבועית:
אתגר ראשון - האם מותר ללבוש מכנסים?
סוגיה שבועית 2 - האם התפילין שלנו כשרות?
סוגיה שבועית 3 - מה מברכים על קרמבו?
אני חושב שהסופרים של פעם היו פשוט מושכים את האות ה' והיא הייתה נהפכת לק' ובמקומות אחרים פשוט היו משמיטים את היו"ד הפנימית וה' הפכה לד' ולכן הכתיבה היא כזאת או כזאת.
מכאן נראה, לי לפחות, שאלוקים, זה שיבוש. אבל ראיתי כמה וכמה פוסקים (גם ספרדים, לא שמרתי מקורות לצערי, כמדומני שהגר"ח פלאג'י ביניהם אבל לא בטוח) שכותבים שעדיף להגיד אלוקים לכתחילה.
כמו שכתבת, עד כמה שאני יודע בתימן זה נחשב גידוף.
ישר כח על הצילום, חידש לי כמה דברים. החידוש הגדול הוא לגבי השם "אללה", במיוחד שאפשר לשיטתו לאמרו אפילו בבית המרחץ.
השינוי הוא רק בכתב, לא בדיבור, שינוי בדיבור הוא גנאי ואין לנהוג בו.
בד"כ משלבים את הא' והל' או שכותבים קיצורים דוגמת השם אלו' וכדומה.
לגבי העניין בסת"ם, כמדומני שזה תלוי בכוונה. שים לב שהעניין נידון בתשובות שצילמת...
בעיקרון פשוט לא ראיתי בשום מקום ישן שימוש בקו"ף וכאלה.
גם לא האלדים.
אחרי זה, ואני די זוכר את זה, זה הפך מאלוקים לקל ולצבקות, ששם אין שום היגיון בזה.
אז חשבתי על זה קצת וזאת המסקנה שהגעתי אליה.
אתה מוזמן להסתכל בכתבי יד ישנים, לא תמצא לזה זכר.
מה גם שהחיזוק ממה שאמרת מדברי בועז (ועוד שכתוב במפורש בחז"ל שה' הסכים לזה) מחזק את הרעיון שלי
עד שראיתי לפני כמה זמן שזה מוזכר גם בפוסקים ספרדים... 
חבל שלא שמרתי את המקורות לעיין.
אקדים את המובן מאליו - ראיתי היום ניסוח פשוט - כל בר דעת מבין שעיקר המחלוקת בכל הנוגע לגיוס היא לא השאלה אם ת"ח פטורים ממלחמה אלא כמובן היחס למדינה, החשש מחילון וכו... ונפקמ פשוטה לכך היא שגם מי שלא לומד , עדיין בחלקים גדולים מהציבור החרדי קוראים לו בכל זאת לא להתגייס..
ובכל זאת.
מקובל לחשוב, לפחות בציבור הדתי לאומי, ואצלי - שאלמלא החשש מחילון וכו אין שאלה מה עמדת ההלכה.
אבל מסתבר שזה מורכב יותר.
הרב חרלפ.
הציץ אליעזר.
הרב הרצוג.
יש מצב שהרב אליהו.
היום "נשבר לי הלב" שגיליתי שהרב זוין זצל שמזוהה עם מכתב אנונימי בעד גיוס.. כתב גם מאמר נורא ברור נגד הגיוס.. וצע.
הרב איסר זלמן מלצר.
הרב פרנק.
הגב נריה.
הרב חיים דוד הלוי.
כולם כותבים (להבנתי בלי קשר למצב הרוחני בצהל), שתלמידי הישיבות לא מתגייסים.. ותורמים את תרומתם בלימוד התורה.
פרקתי.
א. אם אתה מסכים עם התוכן ורק חולק על הניסוח, בסדר. ואתה צודק שעדיף באמת ללמד זכות שהם לא חשבו על כך, מאשר שידעו את הקושיות שלי ואעפ"כ אמרו את מה שאמרו.
ב. זו מח' מה דעת הרמב"ם, ובכל מקרה לא משום שהרמב"ם אמר את זה פוסקים כך, פשוט כך היה המנהג.
ג. וגם הקראי מבין אחרת את היהדות, מה הקשר? זה לא הולך ככה, יש דיון מה היהדות אומרת, ולא כל הדעות נכנסות במנעד. העובדה שאני חושב שהיהדות כמוני ומצהיר כך לא מספיקה, צריך גם ביסוסים אמיתיים שמאפשרים את אותה דעה (ושוב, השוגג מגדיר אולי שהם לא כופרים, אבל לא מגדיר שהם לא טועים רק מעצם זה שהם סוברים שהם בתוך היהדות).
ד. יש בעיה אם יש על זה קושיות והדעות האלו לא מחזיקות מים. אין משוא פנים בהלכה.
זה כן דבר קלוש, אבל לא ניכנס לזה. יש על זה קושיות אדירות שמראות שהמגילת אסתר לא למד את הספרי שהוא מצטט (לשון הרב שרקי), אבל לא משנה, אין לי כוח לפתוח את הסוגייה.
רבי זירא עצמו עלה לא"י, ואמר שברמת הכלל יש איזה כלל אגדתי שלא נפסק בשום מקום (ואדרבה, נפסק ברמב"ם שיש איסור לרדת מא"י לבבל). ומלבד זה הגויים עברו על השבועה שלא ישעבדו את ישראל יותר מדאי, וכן לא עלינו בחומה, אלא ברשיון האומות (ועידת סן רימו והצהרת בלפור), וכן אחת מהשבועות היא שלא לרחק הקץ, היינו לא להישאר בחו"ל כשהגיעה העת לעלות לארץ. לא מצינו שהרמב"ם או שאר מוני המצוות מנו את המצווה שלא לעלות, וכמו שאמרתי מוכח דווקא שפסקו כרבי זירא. דבריי לא הופנו כנגד האמרי אמת או קנאי הונגריה וכן הלאה. לא הבנתי מה רצית להראות מרב יהודה.
אני לא מנסה לדבר מלוכלך, אני מנסה להראות שיש פה כשל בשיטה. ציבור שמצהיר שהוא מקפיד על חומרות, ובפועל הולך לפי מה שנוח לו. לא האשמתי או שפטתי את האנשים שלא עלו באופן אישי, אני מדבר כנגד שיטה אידיאולוגית. אם רוצים להוציא משיטה כל שהיא ולהראות שהיא לא נכונה, לא שייך להתייפף. לא לנבל את הפה- מצווה מהתורה. להימנע מלהגיד ביקורת- אין אף מצווה כזאת.
במדרש שהקב"ה אומר "עשו לי סעודה קטנה"* וכו'. ממילא מתאים באותו יום לשמוח בתורה המיוחדת לישראל
*כי בסוכות מקריבים קרבנות 70 פרים כנגד 70 אומות, ובשמיני עצרת מקריבים רק פר 1 כנגד עם ישראל, וזה כאילו יום הפרידה מהשמחה עם הקב"ה, וביום הזה הקב"ה מבקש שעם ישראל יהיה לבד (כי בשאר הימים בכל יום יש כמה אומות, וכאן רק עם ישראל)
עניין של "חירות ישראל"
ושמיני עצרת זה כאילו ה"זהות" של ישראל, והזהות היא "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה"
"עשו לי סעודה קטנה"
ולכן אחרי חורבן הבית הוא התרוקן מתוכנו אז הצמידו אליו את שמחת תורה
(כנ"ל לגבי שבועות)
שלפי רוב המפרשים אדם הראשון לפני עץ הדעת חי בעולם רוחני, לא פיזי, וכל מה שכתוב בתורה זה 'דיברה תורה כלשון בנ''א' (מהר''ל, ספורנו, הרב שם טוב גפן). זה נושא מאוד סבוך, גם מתי הופיע החומר. ברור שאי אפשר לראות גן עדן. זה לא רלוונטי.
למה?
לקרוא כל יום אחרי התפילה בנביא.
מזה נשאר המנהג לקרוא בשבת קטע מהנביאים אחרי קריאת התורה, מה שאנו קוראים 'הפטרה'.
בתור השערה בעלמא אני אומר - אולי המנהג לקריאת המגילות (שהם מה'כתובים', שבצד הנביאים) בשלושת הרגלים - נשאר מזה גם כן.
---
מלבד זה, סיבה מבחינת העניין היא - קהלת מספר איך שהוא ניסה לשמוח מהעושר שלו - ושבסוף הוא הבין שהעיקר זה יראת שמיים וקיום מצוות. ולכן בחג הסוכות - חג האסיף - שבו אנחנו שמחים בכל העושר - ובכל זאת יוצאים לסוכה לכבוד המצווה - ולכן גם קוראים את קהלת לזכור שהעושר הוא לא הכול.
אבל הוא משאיר את קהלת היום עם טעם לא רלוונטי, שהרי כמה מאיתנו היום בסוכות באמת אספו את כל תבואתם הביתה?
ועוד, שבדרכ היום, גם מי שאוסף את תבואתו הבייתה, לא יותר מדי מבסוט, כי הוא לא השיג יותר מדי כסף, אבל זה כבר על דרך ההלצה.
יוצא לפי זה, שקריאת קהלת היום זה כעין- בטל טעם, אבל לא בטלה התקנה.
לכן אני שואל האם יש עוד טעמים..
ולגבי קריאת קהלת כחלק מאותו ענין של קריאת ההפטרות, מה היה פעם? היו קוראים במועדים יותר כאילו? או שכחלק מקריאת הנביאים רצו גם לקרוא מגילות בציבור במהלך השנה, ושיבצו במועדים?
אבל כנראה בשבתות יש יותר זמן אז בשבתות השאירו את הקריאה בנביא, וגם בחגים יש יותר זמן אז הוסיפו את הקריאה בכתובים.
חוץ מזה הפטרות למשל בחרו בעיקר קטעים חשובים (כמו תלתא דפורענותא ושבע דנחמתא), וגם המגילות כנראה נחשבות לבעלות מסרים חשובים (די קל להבין. קהלת כדאמרן. שיר הישירם ידוע. ורות שכולו ללמד שכר גומלי חסדים. אסתר ואיכה נקראים כל אחד בזמנו כמובן)
מה זה מנהג השילוש של התימנים?
(ומה זה 'תנך או מקרא'? כך כתבת)
צודק!סתם 1...בס"ד
אם מתקדמים לפי הסדר אין בעיה
"שלא יהיו מסובכים מדי", ולכן ראיתי צורך לציין את זה.
)קמנו ונתעודדבס"ד
אבל אתה בהחלט צודק, חשוב ללמוד קודם את האיגרות.
ההקדמה לפירוש, לאבות, לפרק חלק...
יש לו הוצאה שהעיקר בה זה התרגום, ובנוסף יש בה הרחבות. ההרחבות טובות ומעניינות אבל זה לא יעזור למי שמתקשה להבין.
ארץ השוקולדהוא אמנם בסוף, ולא מודפס צמוד לטקסט כמו פירוש, וכתוב בצורה שניתנת לקריאה בפני עצמה, אבל נראה לי שהוא מתאים מאוד גם בתור פירוש.
הרי עד לפני 100-150 שנה כולם גידלו בהמות בשביל לחיות - סוסים, חמורים וכו'.
סתם 1...בס"ד
שבע"ח שנהוג לגדלם לאכילה בעולם- יש סוברים שאסור לגדלם גם שלא לאכילה מצד איסור סחורה במאכלות אסורות.
(כמו כולם, מוסיף שידוע בשם בעלי הסוד שיש עניין להימנע, אבל לא יודע יותר מזה)
לשים לב, לפי זה מותר לגדל דגי נוי ותוכים [וכן כנראה רוב חיות המחמד], שאין דרך לאוכלם, אבל אסור לגדל ארנבות, כיוון שבעולם רוב הארנבות משמשות לאכילה.
[יש יהודים דתיים שמגדלים ארנבות כחיות מחמד, איני יודע האם הם עושים את זה מחוסר ידיעה, או שיש דיעה חולקת והם מסתמכים עליה].
בס"ד
שבגלל שרוב המין עומד לאכילה, גם סחר שאינו מיועד לאכילה יאסר.
זה שלפי הנ''ל לא הולכים לפי מנהג המקום אלא לפי הנוהג בעולם (אולי, תלוי מה הסטטיסטיקה בעולם. לא יודע על מה מבוסס "שהרי בודאי רוב הארנבות בעולם, מגדלים אותם לצורך אכילה").
הרי ברור שלפחות בארץ רוב רובן של הארנבות אם לא כולן אינן מיועדות לאכילה.
חיפשתי ומצאתי-
לגבי העולם-
נתוני ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) -, בשנת 2004 נטבחו בעולם 863,187,000 ארנבונים עבור תעשיית הבשר.
(אני משער שכמות הארנבונים שגודלו כחיית מחמד נמוכה בהרבה).
לגבי הארץ, ראיתי נתונים מלפני כ10 שנים שהמכירות של בשר ארנבונים בישראל הם עשרות טונות בשנה. אינני יודע מה קרה מאז, ואיני יודע מהי הכמות שמגודלת בארץ כחיות מחמד.
הוספה - צריך לקחת בחשבון גם את גידול הארנבונים לצרכי פרווה (לפחות לגבי העולם, איני יודע האם קיים גידול כזה בישראל). מסתבר שהוא הרבה יותר משמעותי מגידול ארנבונים כחיות מחמד, אך איני יודע האם הוא משנה את המאזן הסופי.
