פורום בית המדרש (עמוד 32)

ספר נפלא ממש
נוא העביר שיעורים בעולת ראיה ואגב השיעורים הוא התפרס לנושאים נוספים. מזה הוציאו ספר. הספר כתוב ברור ובצורה מובנת ומונגשת מאוד.

אגב ספרים על תפילה מתחלקים לכמה..
יש ספרים על מילות התפילה.
יש ספרים באופן כללי על עניין התפילה.
ויש ספרים שאני אישית לא מכיר אבל מניח שקיימים - ספרים שעניינם איך להתפלל יותר טוב/בהתלהבות /בשמחה..

איזה מהסוגים יותר מעניין אותך/נצרך לך?

אני שמתי לב שמשהו שגוי בניסוח אבל לא ידעתי איך לנסח אחרת...
ואני מעדיף ספרים שמדברים על עניין התפילה. הרבה פעמים קשה לי לקום לתפילה בחופשים ואני מאמין שהסיבה לזה זה שאני לא יודע באמת מה היא מהות התפילה.

יש חוברת של הרב טאו בנושא, יש ספר של הרב שרקי מעניין בנושא (הוא יותר על מילות התפילה, אבל יכול להיות שיש שם גם קצת על מהות התפילה, לא סגור על זה...).

בכללי, אם לומדים עולת ראיה ומבינים את משמעות המילים בתפילה, אפשר בתפילה הרבה יותר להתחבר לתפילה עצמה וזה הרבה יותר כיף, ואז זה הרבה יותר גורם קשר לתפילה ואהבתה.

יש עוד אבל לא זוכר כרגע....

את כתבי הרב קוק, אבל תודה על שאר ההצעות.

וללמוד על המילים עצמם אני מתכנן אחרי שתהיה לי קביעות בתפילה.

אין לך שום מושג בפנימיות הסוד של הקבלה של דבר האלוהים

א. הוא לא פתר לפי 'מה שבא לו' אלא מה שהוא בעצמו ראה בחלום

ב. אם הוא נותן את היין לפרעה ביד - סימן שהוא חוסר לעבוד. ושר האופים לא נותן - לא חוזר לעבוד


לגבי הסחט ושחט,
בעיני זה לא קשור
ו- אין אדם דן גזרה שווה מעצמו לכו'ע ...

 

א.  מה הקשר ? אני אמרתי שהוא פתר לפי ״מה שבא לו״ ?? 

 

ב. אפשרי, שומע מה שאתה אומר. אבל עושה רושם שאתה מסתמך על מה שאתה יודע על שני החלומות במקביל. אבל יוסף כשפתר את החלום הראשון לא היה לו להשוואה את החלום השני. הוא נותן את היין לפרעה ביד ? סבבה. זה העבודה שלו ואין אדם רואה אלא מהרהורי ליבו. מה מלמד שהחלום הזה אמיתי ?

 

בעיני זה דווקא עושה רושם שכן. 

אין אדם דן ג״ש מעצמו ? נכון. בהחלט. אבל באותה מידה אין אדם גם יכול להרחיב את הכלל הזה כרצונו ולהחיל אותו על מקרים רחבים יותר כמו מה שאתה עשית. (אתה רוצה לומר שהדמיון שהצבעתי עליו הוא מקרי ? ייתכן. אבל הכלל שהבאת פשוט לא שייך). 

1. לגבי הקישור בין הפסוק על כתנת יוסף לדברי שר המשקים- לפי"ז אפשר אולי בעצם לומר שהתורה עצמה, בדרך הניסוח שלה את הפסוק על הכתנת, רמזה לקשר בין הדברים ולזה שיוסף הבין את הפתרון בגלל שזה דומה למקרה שלו.
דברי שר המשקים הזכירו ליוסף באופן אסוציאטיבי את המקרה שלו. הוא ראה בדמיונו את סחיטת הענבים האדומים כדם (בהנחה שפרעה אהב יין אדום ולא לבן..) ואז הוא נזכר שגם אצלו היה צבע אדום חזק, הדם שירד ממנו מן הסתם כשזרקו אותו לבור, והוא גם היה בסכנת מוות (התכנון הרי היה שימות בבור) ולמרות זאת ניצל לבסוף. והיה ליוסף ברור שזה הפתרון ולא סתם אסוציאציה (ואפשר לנסות להסביר בכמה אופנים למה זה היה לו ברור).
(אפשר גם להעז ולומר שבא ללמד ונמצא למד- יוסף הבין מההקבלה של חלום שר המשקים למקרה שלו, שזה גם עובד הפוך. וכמו ששר המשקים לא רק ניצל אלא גם חזר לגדולתו, ככה יוסף יחזור לגדולתו. ולכן יוסף כ"כ התאמץ לבקש משר המשקים שיזכיר אותו לפרעה. הוא הרגיש שהסוף שלו בבית הסוהר קרוב. ואולי לכן הוא גם ידע בוודאות שפרעה ישחרר אותו אם ישמע את המקרה "והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה").

2. לגבי שר האופים, אם נלך באותה דרך- "ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אופה והעוף אוכל אותם מן הסל מעל ראשי" מזכיר את אכילת הלחם של אחי יוסף (מעליו) לאחר השלכתו לבור. יוסף היה בטוח אז שהוא ימות בבור ולכן זה קשור לפתרון- שר האופים ימות.
יתכן שיוסף ידע על אכילת הלחם כי האחים אכלו לידו ולכן זה התקשר לו אסוציאטיבית לפתרון פה, ויתכן שאכלו רחוק ממנו והוא לא ידע והיה משהו אחר שגרם לו לקשר לו בין המקרים.
מדגיש- ההבנה איך יוסף הבין מה הפתרון הנכון של החלום תלויה בדרך בה הוא הבין- חכמה, נבואה (שגם מתגלה דרך החכמה-הבנת המשל, אבל זה רק הכלי), אסוציאציה רגילה שעולה אבל ברור שהיא גם רומזת משהו (אולי זה סוג של רוה"ק).
אפשר לפרש בדיוק להיפך את הפתרון שהוצג פה (שהאחים אכלו לחם ובסוף הוא ניצל וא"כ גם שר האופים ינצל), אבל אם הולכים על הכיוון שעלתה ליוסף אסוציאציה ושהוא היה בטוח שהיא מרמזת משהו- אז זו לא שאלה.


3. לא קשור לעצם העניין- "ובדם ענבים סותה"- יש פה תופעה מעניינת שהאות כ"ף בתחילת המילה "סותה" הושמטה (יש כמובן גם פירושים אחרים).

 

כי גם אתה שימחת אותי בקישור הזה שעשית למה שכתוב באחים בסמוך שם ממש ״וישבו לאכל לחם״, לא שמתי לב לזה וזה נפלא. תודה. 

וגם אותך כמובן!

נראלי רבנים גדולים, שמתעסקים באותיות והמשמעות שלהן הכי יעזרו לך להבין את זה לפי האמת

אינני זוכר מאיפה שמעתי את ההסבר הזה, שאכתוב אותו להלן במילים חופשיות:

שניהם ישבו בכלא בגלל רשלנות, כמובא ברש"י בתחילת סיפורם.

חלומות האדם - מראים את מה שהוא חושב ואת מצבו הרגשי-רוחני וכו'.

 

שר המשקים, במשך ימי שבתו בכלא, אכל את עצמו על כך שנמצא זבוב בכוסו של המלך, והוא החליט לקחת אחריות ולשמור שהדבר לא יקרה שוב. לכן בחלומו הוא מטפל ביין החל משלב הבציר ועד הגשתו אל המלך.

לעומתו, שר האופים, נשפט על זלזול בתפקידו, שתוצאותיו היו אבן בתוך הלחם שהוגש למלך (דבר שלא יעלה על הדעת בשום מאפיה נורמלית), והוא במשך ימי שבתו בכלא, כנראה לא לקח את זה ללב, אלא המשיך לזלזל, וזה משתקף בצורה בולטת בחלום שלו - העוף אוכל את מאכלי המלך, והוא לא נוקף אצבע כדי לגרש אותו.

ובזאת מובן מדוע שר האופים נידון למוות, ואילו שר המשקים הושב לתפקידו.

 

(זה הסבר שיכול להתאים למלבי"ם ודומיו, אך המלבי"ם - מלבי"ם על בראשית מ – ויקיטקסט - מסביר באופן אחר לגמרי. אולי יעניין אותך לקרוא את דבריו)

אבל קשה על זה- מניין פרעה ידע מי לקח אחריות באמת ומי לא?

אבל כעיקרון כולנו טמאי מתים, אז לא.

אם המשיח מגיע עכשיו, נוכל להקריב קורבן פסח בשישי? | ערוץ ７

בולט שהסדרה הזאת כאילו הוקמה כתחליף לפניני הלכה

אולי לא ברשמי, אבל זה בולט

 

עצם העובדה שהם מוציאים ספרים בחודש זה מעיד על

א. השקעה פסיכית שלהם

ב. קצת זלזלול במקצוע.. הרי רואים שהספר לא שלם. אין שם הלכות פורים משולש, או הלכות ערפ שחל בשבת. מיהרו מיהרו העיקר כדי להוציא משהו.. זה פחות מכבד.

ג. זה לא חכמה שהם מוציאים סדרת ספרים על מה שפשוט וקל ו.. אין בו באמת בעיה. שיוציאו ספר כזה על טהה"מ, או על כשרות ואז נראה אותם.

 

אבל תכלס התלונות האלה לא שווה יותר מידי, כי

בזכות הספר שלהם התרבה תורה. אז מה זה משנה..

אבל רק אומר..

תלמידי הרב אריאל מקימים אלטרנטיבה ל'פניני הלכה' - סרוגים

 

"צעירים מסתמכים על זקנים": כרך שני בסדרת

 

ב. אלו לא ספרים אלא חוברות בכריכה רכה. התוכנית בהמשך היא לאגד אותן לספר.

 

ג. הם מתמקדים במה שנחוץ כעת ע"פ הזמן ואפשר למכור (פורים משולש לא היה השנה) ובנושאים שיש בהם פסיקות מתחדשות בדורות האחרונים (לא בכל נושא יש חידושים).

 

ד. עובדים גם על חוברות בנושאים אחרים בשאר חלקי שו"ע.

 

ה. השקעה פסיכית זה שבח ולא גנאי. הם אכן משקיעים מאוד ועובדים ממש מעולה. מי שמחפש על מה להתלונן תמיד ימצא.

 

ו. אם כבר כשרות - מזכיר לך שההו"ל היא של מכון התורה והארץ. בא תלמד אותם להוציא חומרים בענייני כשרות... ("אמונת עיתך", מכיר?)

 

ז. מניח שאם תעבור על הפנה"לים הראשונים יהיו לך פי כמה יותר טענות. מזכיר לך שהם כללו נושאים מלוקטים בלי שום קשר ביניהם.

ג. ועל זו בדיוק הטענה שלי. אתה רוצה להוציא משו?

חזקה על תח שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן.

אז למה אתם עושים חצי עבודה? יש שם תלמידי חכמים! אני מזהה חלק מהשמות שם בעורכים.

היה ככ בוער להם להוציא אלטרנטיבה, כאילו פנה"ל זה יהרג ובל יעבור, שהם החליטו להתפשר בגלל זה ולהוציא חוברת לא שלמה?. כן. זה תלונה. וזה באמת לא מכובד.

 

ה. אמרתי שזה שבח.

 

ו. צודק.

רק שאי אפשר לכנות את זה סדרה.. ואי אפשר להמליץ לאנשים ללמוד את החוברות האלה כתחליף לפניני הלכה אם הם מוציאים חוברת לפסח בלי פרק על איך להכשיר מטבח

יש להם תורה, ותוכן, והרעיון לספר נפלא

 

למה לא לכתוב הכל, ובמקום להוציא את הכל ככה בטיל ובמהירות, לחכות שנה ולהוציא את הכל מוגה, מדוייק יותר, מסודר יותר, שלם, אולי אפילו בכמה הוצאות. כריכה קשה או רכה וכו'

ככה עושים רבים.

 

כמה הוצאות של גמרות על כל הש"ס עבדו ככה מול הדף היומי.

והתמקדו כאן בשני נושאים: בדיקת חמץ וליל הסדר.

לא התיימרו בשלב זה להקיף את כל הלכות הפסח המרובות.

 

מדריכים להכשרת מטבח יש בלי סוף.

קצת משונה שאתה אומר מצד אחד שניכרת השקעה מטורפת ומצד שני שניכר זלזול.
וכמובן, החלק שבו אתה צודק הוא בהשקעה, ולא בזלזול. תחשוב רגע - באיזה יקום מוציאים ספרים בכזה קצב מסחרר? בחודש חשוון הקימו את הפרוייקט: חודש וחצי - חוברת לחנוכה, שלושה וחצי חודשים - חוברת לפסח וחוברת לפורים, זה מטורף!
ובדיוק לכן זה לא זלזול, כי בכזה דד-ליין - זה המקסימום שניתן לעשות. ולכן באמת צמצמו למה שהכי קריטי - ההלכות בנושאים המתחדשים, הרלוונטיות לשנה הנוכחית.
וברור שזה רק סיפתח, ובהמשך זה יעובד ויעובה ויושלם, אבל היו חייבים קודם כל להתחיל, והוציאו משהו מפתיע ממש בהתחשב בסד הזמנים ההזוי הזה.

גם הטענה שאתה מכיר את השמות וכו' עונה על טענת הזלזול - מדובר באנשים שזה לא ממש הג'וב שלהם, והם לא משועממים. אבל הם הרימו את הכפפה ודחפו שעה פה ושעה שם בין כל העיסוקים החשובים שלהם, כדי להזיז את זה. מה אתה רוצה, שינטשו את כל תפקידיהם בשביל זה? (ואגב, כן נטשו חלק מהדברים בשביל זה.. אבל אי אפשר לעזוב הכל ולהתיישב על זה)

וכדרכו של כל פרוייקט, הוא מתחיל ביריה התחלתית של "קודם כל נתחיל, דבר ראשון שיהיה משהו" ואז מתוך כך זה הולך ומתפתח. אינספור פרוייקטי ענק (כולל הפנה"ל עצמו, כמו שכתב @אריאל יוסף) נבנו ככה. כל מי שמכיר את המציאות מבין שאין מה להתאכזב אלא הפוך, לשמוח ולהעריך על מה שהרימו פה ועל מה שעוד יתפתח מזה.
@אניוהוא, גם לתשומת ליבך.

הזוי שמצפים ממפעל שזה עתה החל להגיע מיד לרמה בה נמצא מפעל בעל ותק של כשלושים שנה.

 

וע"ע - אהלי הלכה | ערוץ ７

עדיף לא להוציא כלום מאשר להוציא האלה נמוכה.
זה רק מוכיח כמה פנה'ל סדרה טובה...

ואני חולק מכל וכל על הטענה כאילו מוטב לא להוציא דבר מאשר להוציא דבר לא שלם.

גישת הכל או כלום קלאסית.

במקום שיוציאו חיבור רק על טהרת המשפחה. או רק על כשרות. או רק על 100 המקומות (נגיד) שבהם הם חושבים שהרב מלמד טועה והכל היה נפלא.. הם בחרו להוציא עכשיו סדרה שלמה?..

אהלי הלכה | ערוץ ７

 

כשהם מחליטים להתמקד בנושאים בעייתיים - למה הם לא מתייחסים להכל?

כשהם מתייחסים לתחומים נוספים - למה הם לא מתמקדים בנושאים בעייתיים?

 

אז תאמרו שאתם חסידים של בעל הפנה"ל ולא מרוצים מהרעיון להוציא סדרה נוספת וזהו.

קח דוגמה על שנים עשר עמודים בפנה"ל תפילה:

האם ראש ישיבת הר ברכה, אהמ, משנה מן האמת? | ערוץ ７

מבחינת הסגנון.

"פניני הלכה" *מאוד* מרחיב ומפרט, זה ספר שאפשר ממש ללמוד אותו.

"אוהלי הלכה" הרבה יותר מתומצת. אם כי יש לזה יתרון כשיש שאלה מעשית ורוצים לדעת מה לעשות הרבה יותר קל למצוא.

טעות שלי

לא התכוונתי ממש להגיב לדברים שלך

יותר להביע את דעתי על הסדרה ועל מה שנכתב בשרשור

גם שם זה לא נכנס אז הגבתי לך

אהלי הלכה | ערוץ ７

 

אהלי הלכה | ערוץ ７

 

וגם סעיף ז' כאן -

אהלי הלכה | ערוץ ７

ולכן כתב הרמב"ם כשפירש את טעמי המצוות:

"ואל תקשה עלי באומרם ז"ל 'האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וגו' ', כי זו אחת משתי הסברות אשר הזכרנום, כלומר: השקפת מי שסובר שאין טעם למצוות אלא הרצון המופשט, ואנו הלא הלכנו אחרי ההשקפה השניה"

 

(המחלוקת מופיעה כבר בגמרא שציטטת)

@פתחתי ניקק הרצי"ה בהקדמת עולת ראיה מתרץ בשם אביו, שדווקא בתפילה אסור להגיד 

 

כי בתפילה אנחנו אומרים דברים מוחלטים, ואילו את טעמי המצוות אנחנו רק מציעים

או שההבדל הוא שבמשנה תורה (כמו גם בפירוש המשנה) הוא כתב על המצווה הספציפית שהיא מהשמעיות (זה מדויק בלשונו), ואילו במורה הנבוכים התייחס ללשון הדעה בגמרא שהמצוות בכללן הן גזירה כלומר "שאין טעם למצוות אלא הרצון המופשט" ועליה חלק.

איך זה מתרץ את המורה נבוכים? הרי שם הוא נותן טעם למצוות האלו ספציפית

והתשובה היא במורה הנבוכים כמה פרקים קודם (פרק יז כמדומני, אני מהטלפון עכשיו), שם הוא מסביר שצער בעלי חיים זו מצווה כדי לחנך אותנו אבל לא שלה' יש רחמים.

כלומר: זה נכון שיש טעם, אבל הטעם הוא לא שה' רחמן. וזו שזו מצווה שמעית לא אומר שהיא סתומה ואין לה טעם, אלא שהיא גזירה שאמנם יש טעם מאחוריה אבל היא לא טריוויאלי
ואינטואיטיבית.

תכלס אפשר לפרש כך בגמרא עצמה, נגד המורה נבוכים, והנה לנו עוד תירוץ לפותח...(:

כי שם:

א. הלשון כוללת על המצוות

ב. שהן "אינן אלא גזירות"

 

ועל שני הדברים חולק הרמב''ם.

 

(אם כי כמדומני שאכן כך הרמב''ן מסביר, אבל כאמור קשה מהלשון)

א. בגמרא כתוב 'מדותיו' ולא מצוותיו
ב. לא באמת מאוד שונה מלשון הרמבם - 'אבל היא מצווה מקובלת אין לה טעם' 'גזרת הכתוב הן ואינן רחמים'

אבל זה עניין של פרשנות אז לא משנה...

אפילו הגיע לעמוד הראשי. האם יש ערך בנימוק של מצוות וציווים? - נוער וגיל ההתבגרות

 @שפרינצא בוזגלו

לחפש טעמי מצוות זה לא 'עושה מידותיו של הקב"ה רחמים' והם הרי גזירות. - לחפש טעמי מצוות זה 'מוצא את כוונת הרחמים במידותיו של הקב"ה' הגם שהם גזירות באופן של כלל עקרוני.

בדומה לתינוק, האדם עלול להצטרך לזחול במשך שנים ולחפש טעמים, עד שהוא מגיע ליכולת הנפשית למלא את הגזרות של האל ברוך הוא.

לצערי פתרון רחב יותר של מאגר סיפורים אני לא מכיר.

ללמוד אישית עם הרב? או שיעורים שלו? או משהו אחר?

בגדול חשבתי על שיעורים באינטרנט למשל.. או קבוצת ווצאפ.. ולא הבנתי מה הכוונה "משהו אחר" איזה עוד אפשרויות יש?  

זה קבוצה לדף יומי
234 דף היומי מהרב וסרמן

תבקש שם מהמנהל קישור לקבוצה של תנך ועוד

כל יום פרק, מסיימים בשנתיים את הנ"ך [את התורה מסיימים עם הקריאה], זה הקלטות של ממוצע 10 דקות, והוא קורא את הפרק ומסביר בצורה טובה, קוראים לו הרב יונדב זר, יש הקלטות גם בטוויטר, גם באתר של ישיבת הר ברכה ויש גם קבוצת ווצאפ, אם אתה צריך קישורים לאחד מהם מוזמן לפנות אלי בפרטי.

אם בא לך להחזיק ראש בלמדנות - זה בשבילך.

כי אלו בסה"כ מנגינות..

אבל מסברא פשוטה עדיף בטעמי הפטרה כדי לא להתבלבל סתם וכי ככה יהיה קל יותר לזכור את הנביא.

מעניין למה הרב שהוא שאל ענה ככה, האם זה מסיבה מסויימת, האם זו מסורת, האם גם וגם.

אני הלחנתי גם את הכתובים (דניאל עזרא נחמיה דברי הימים) והשאר.

בתוספות כתוב שבעבר היו טעמים גם למשניות.

תורה קוראים בטעמים שלה, ונ"ך בטעמים שלהם. לא משנה מתי קוראים אותם.

 

(חוץ מזה שזה יהיה מאוד מבלבל ככל הזמן לקרוא בטעמי תורה את הנביאים ופתאום על הבימה להחליף. אז זה ממש לא הגיוני.)

עכשיו ראיתי באתר של הרב בן ציון מוצפי שהוא אומר שהניגון של הנביאים הוא לא כמו של תורה. 

 

אותו חבר טען שהניגון בהפטרה זה רק שלא יתבלבלו ויחשבו שהחזן עדיין קורא בתורה.  טויב... 

טעמי ההפטרה הם לא טעמי הפטרה, הם טעמי נביא. משונה הדברים של הרב ההוא

אני יודע להגיד לך למשל שר' אברום זצ"ל סבר להתיר את המקרה של האח והאחות (לא מטעמו של הרב גורן, אלא מטעם אחר). אבל הוא לא חתם על הפסק של הרב גורן בגלל שהיה שם ניגוח

הרב גורן רצה שהרב שאסר אותם בב"ד (ברח לי השם שלו) יגיע לחתונה.

וגם הצד השני לא היה פראייר

 

לצערנו, המחלוקת הזאת לא הייתה נעימה בכלל.

 

יש מחלוקות אחרות בהלכה, אתה מוזמן לעיין בהמון מספרי הרב עובדיה עם המון קולות וכולם מחזיקים ממנו היום. וזה בסדר

פשוט יש מחלוקות שלצערנו התנהלו לא כמו שצריך.

 

 

ורק אסיים בהערה, יכול להיות שלפעמים צריך להיות תקיף. אי אפשר תמיד להכיל את הצד השני.

את שבתאי צבי הוקיעו.. אם היו קמים כמה יפי נפש נגד הרבנים שמוחים בתוקף היו היום הרבה עובדי ע"ז בתוכנו..

כל מקום לפי שיקול הדעת של הרבנים גדולי הדור. להם יש שכל של תורה והם יודעים ומבינים כל בעיה עד כמה היא בעייתית, עד כמה חריף לצאת נגד זה, איזה תקלות יכול לצאת מזה, וגם יש להם סיעתא דשמיא.

אני לא אומר שהמקרה שלנו דומה למקרה של שבתאי צבי. ממש לא. אני רק אומר שלפעמים צריך להיות קשוח. במקרה של שבתאי צבי היו קשוחים מאוד. יכול להיות שגם כאן צריך להיות קשוחים. קצת. וגם זה - לא נגד האדם אלא נגד הספר. ונגד הרפורמה בגיור. ובכשרות. הכל לפי ראות עיני הדיינים גדולי הדור. וזהו.

שמעתי שאח"כ הרצי"ה לא הסכים לעמוד בד' אמות שלו (כדין נידוי) כי ביזה את הרב גורן, וכשהגרש"ז בירך בחופה הרצי"ה חיכה שהוא ירד כדי לעלות לברך ולא הסכים לעמוד לידו. (לא יודע כמה זמן הוא נהג כך)

בלי קשר לנושא הנדון, פסק הלכה שיצאו נגדו כל גדולי ישראל מקיר לקיר (מבלי לגרוע מכבודו של הרב גורן שאיני מכירו).

 

אבל שימו לב בעניני צניעות וכדומה, פאה נכרית. המיקל זוכה באופן אוטומטי לבזיונות והשמצות, והמחמיר מתוייג כצדיק הדור. המון דיס אינפורמציה, השמצות, הכל לכיוון אחד ויחיד - להשמיץ את המקילים ולדרוס אותם.

 

אגב מצאתי אתר מאוד נחמד בנושא הזה, אני מצרף קישורים כי הוא ממש נפלא:

 

פאה נכרית - האמת. הכל על לבישת הפאה

המוהרא"ש נותן בראש

העמוד הימני- הגאון התימני

ההלכה הזו אינה מיועדת לבעלי(ם עם) לב חלש

הסבא בנה - הנכדים סתרו

מנהלי אגף הטיגונים בגיהנום נסעו בעוקף באר שבע

השלט שלפני השערה

הספרדי הגיבור ששלט בפרד"ס

המשנה שלא רוצים שתלמדו...

פאת קש​​🍹

הכלה, הפאה והנכרית​​

כששלומי פגש את שלמה​​...

מה חבשה שרה אימנו?

הרב חזן בעד פא"נ (פאה נכרית)

⁩שמשון הגיבור מוציאנו מן הבור!

רבי אהרן פוסק הלכה בגאון!⁦⁩

”מראשו ומעלה עטרת זהב גדולה“

דין החצבני כדין כפר חב"ד

אומרים כן - לאדמו"ר הזקן

מגואה לגהה

את כל הקוצים הכרית - בהעדיפו פאה נכרית

די לפרנס את יועצי הנישואין! ודי להקשיב ליועצי הגירושין...

⁩התשובה ל"איום" מאיראן - יהודיות חובשות פאה!

אלו דברים שיש בהם סיעור: הפאה, המבקרים והרעיון...

על אמרתך אנוכי שש - בדברי הרב משׂאשׂ

ה'באר משה' מבאר תורת משה

⁦⁩"אלוה מתימן יבוא" - מהפאה הדרום מזרחית

אברהם כובש את באר שבע

רבינו יום טוב עושה לנו את היום, טוב!

⁦⁩רבי יהושע נגד שיער פרוע (-גלוי)

מרדכי היהודי - מליץ טוב בעדי

הרמ"א פוסק ברמה⁦

רבי חיים מפיח בנו חיים

כשטמטום ובורות מתמזגים בהרמוניה

מווילנה יצא גאון - המסלק חטא ועווֹן

איסור חדש: "הפאה שלך יפה"

תלמיד 'שאגת אריה' - מי לא יירא?!...

יש בהלכה אינספור מקילים, באינספור נושאים, והם לא ממש מתבזים.

ודווקא הראיה שלך מפאה נכרית מוכיחה בדיוק את ההיפך - שאנשים (אתה?) מתפעלים משלטי חוצות מטופשים, ולא ממה שקורה בתוך עולם התורה הרציני.
הרב אלישיב, הרב קרליץ והרב וואזנר היו מזולזלים בגלל שהתירו? נו באמת
דווקא עולם התורה הכבד ביותר - הליטאי - נוהג כמותם...

כך כתב הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל אב"ד אונגוואר בשו"ת משנה הלכות חלק ח' סי' קי"ט, וזה לשונו: "אותם החותמים על האיסור ואינם בקיאים בדבר, רק שחתמו מטעם שראו גדולים אחרים חתומים שם... אין להתחשב בחתימה כזו... וכן עשו רבים... ואחרים חתמו על האיסור מחמת שיראים שילעיזו עליהם המחמירים ויטרידו אותם, ואחרים מנועים מלהביע דעתם ברבים מפני שהוציאו ספרים, ויראים מפני הטרור שלא ילמדו בספריהם כאשר זה קרה בכמה ישיבות שזרקו ספרי גדולי הרבנים מהישיבות... ועוד יש רבנים שיראים שיאמרו עליהם שהם מן המקילין, בזמן שכוחא דמחמירין עדיף, ועוד יש כמה רבנים שפשוט יראים מטרור וזלזול מ... אשר בכוחם להשמיץ, וגם עשו כן, ועושים כן למי שאפשר, ופשוט דאין זה רוב".

 

הנה לך שחור על גבי לבן שרבנים כיום מפחדים מאוד להקל, כי המיקל מזולזל, והמחמיר נחשב כחסידא ופרישא.

 

גם מוציאי הפשקווילים מחפשים את המחמירים ומגדילים ומאדירים אותם, כי נוח להם מאוד עם רב שבטבעו הוא מחמיר בכל דבר ומוכן לחתום על כל פשקוויל חדש.

 

ומאידך גיסא, המיקל זוכה רק לבזיונות.

 

ראה לדוגמא גם בענין הפלאפונים הכשרים המוגנים, היו רבנים שהעיזו לומר משהו בנוסח "מה הבעיה במוגן, אין בזה שום דבר לא טוב, אדרבה זה חוסך זמן בכויילל שאברך מקבל SMS מאשתו במקום לדבר איתה..." ומיד זכו לקיתונות של בזיונות ותוייגו כרפורמים, עד שחזרו בהם. ומאז אף אחד כבר לא מדבר.

 

ראה גם בענין היתר מכירה, כמה דיו נשפך נגד הגר"ע יוסף שהיקל בזה.

 

ראה גם מה שקרה לרב יצחק יוסף שהעז לומר בשיעורו השבועי שאין בעיה בתירס ובתותים ואפשר לאכול חופשי לאחר בדיקה ושטיפה. מהר מאוד הוא חזר בו, מביך ממש.

אז מצאת תשובה שבה הרב קליין כותב שמפחדים להקל באיזה עניין, והחלטת שכל מי שמקל נהיה משוקץ? ואתה מביא לי את זה כראיה ניצחת "שחור על גבי לבן"?

ולכתוב "גם מוציאי הפשקווילים" לא מסייע לטיעון שלך. זה בדיוק מה שכתבתי - שאתה בוחן מעמד תורני לפי פשקווילים. רבינו, תתקדם.

וכן לגבי שאר הדוגמאות שלך. אני לא אשב להגיב אחת אחת, בין השאר כי זה ממש מרגיש לי קטנוני וילדותי. לא מכל פעם שיש פשקוויל מביאים ראיה ש"מוקיעים את המקלים".

 

בלי להכנס לגישה שלו לפאה נכרית וכדומה. 

 

לא היה זה יוסי בן יועזר (נשיא הסנהדרין !) שזכה לכינוי ״יוסי שריא״ ? זה לא חדש…

 

 

מעניין...

זה "עליהום" כפשוטו. בכל הדוגמאות שפירטתי. 

 

והרב קליין לא סתם נוקט דוגמה ספציפית אלא כותב באופן כללי: "יש רבנים שיראים שיאמרו עליהם שהם מן המקילין, בזמן שכוחא דמחמירין עדיף".

 

אחזור שוב: היום כח המחמירים עדיף.

 

בזמן חז"ל, המיקל הוכיח בזה שיש לו כתפיים רחבות והוערך בהתאם (ועם כל זה היה "יוסי המתיר"...) כיום המחמיר הוא מוערך כי הוא "ירא שמים" אבל המיקל הוא "רפורמי".

 

המציאות היא שמורה הלכה חושב פעמיים "מה יגידו" לפני שהוא פוסק הלכה, ולפעמים הוא מורה הלכה ומבקש לא לפרסם כדי שלא יפלו עליו.

 

עם כל זה שהוא רוצה להיות "איש אמת" הוא מאידך מפחד שישחטו אותו.

 

זה לא קטנוני ולא ילדותי, אדרבה, זה עמוק מאוד, מפחיד ומבהיל. 

 

וכפי שציינתי בתגובה הראשונה, לא דיברתי באופן ספציפי על הפסק של הרב גורן בענין הממזרים, כי רבני ישראל מקיר לקיר יצאו נגדו. כמו כן איני מתכוון לרבני צוהר שלא מקילים מתוך כתפיים רחבות אלא מתוך זלזול בקדשי ישראל והתרסה כלפי הרבנות וכו'. כמו כן איני מתכוון לכל מיני ליצנים שמפרסמים פסקי הלכה מביכים, בדברים העומדים ברומו של עולם ודורשים קונזצוס רבני מכל החוגים.

 

אלא דיברתי באופן כללי שהמיקל, גם אם מיקל בדבר שנהגו בו רבים וטובים, וסברו כך לא מעט פוסקים, נתפס כקל דעת, והמחמיר, גם אם מחמיר בלי טעם ובלי ריח ומתוך קוצר דעתו, נתפס כירא שמים גדול.

נעצת חץ, והלכת ללקט כמה פשקווילים כדי לצבוע מטרה סביבו.

בנתיים אני מכיר כמה מקילים גדולים שדווקא ממש בקונצנזוס - הגרש"ז אויירבך, המנחת יצחק בהל' שבת, הראב"ד של העדה"ח הגרי"י פישר בהל' נדה, ועוד.
גם הגרע"י, נרדף מסיבות פוליטיות ולא בגלל קולותיו, וגם רדיפה זו לא החזיקה, והיום כולנו יודעים לאיזה מעמד הוא הגיע.
שלא לדבר על שדרת פוסקים רחבה שהקילה בסוגיות מסוגיות שונות ומשתנות - הציץ אליעזר, האגרות משה, הגר"א שפירא, ועוד.
למעשה קשה למצוא פוסקים שהחמירו בעקביות, מלבד פוסקי בני ברק (השבט הלוי והגר"נ קרליץ, ומה שביניהם) ואולי הגרי"ש אלישיב. לא ידוע לי שאלו זוכים למעמד של צדעקות ויראת שמיים יותר מחבריהם הרבים.

רוצה לטעון טענה מרחיקת לכת שכזו? תיגש ללימודים אקדמאיים, תלמד את החומר לאורכו ולרחבו, תעבור על עבודות המתארות מגמות פסיקה והתקבלותן, תסקור כמות מייצגת של פוסקים ופסקים המקיפה קשת רחבה, תציג התייחסויות רציניות לפסקים, תציג גרף עם מגמות ההשפעה על החברה, תביא אישושים יסודיים ועקביים, תגיש את כל זה לביקורת עמיתים, ואז נראה.
כי בנתיים זה נראה שאתה סתם שופך תסכול. או לחילופין, שבילית את היובל האחרון בהיכל כולל חזו"א.

20220327113944.pdf

 

ובדיון זה: "הרב דיכובסקי: הדור הנוכחי מחפש רק כיצד להחמיר"

 

כבודו מכניס מילים בפי, כאילו כל המיקל סופו שנפטר בשם רע מן העולם, ולפיכך "מקשה", הרי הגרש"ז אויערבאך הוא בקונצזוס...

 

עדיין יש בורא לעולם, והוא ממליך מלכים, מאן מלכי רבנן (אם כי הגר"ע יוסף עדיין נחשב למילה גסה בציבור הליטאי). והרבנים שהבאת נקטו עמדות מקילות רק בדברים מאוד מסויימים, זו לא "שיטה להקל" ברוב ככל הדברים.

 

אבל כן, הגר"ש וואזנר והגרי"ש אלישיב שדרכם היתה להחמיר תמיד, הגיעו מאוד מהר למעמד של "פוסק הדור" והיו חביבים ביותר על העסקנים שמנפיקים איסורים חדשים.

 

והבאתי לך דוגמאות מפורטות, שאתה מתעלם מהן. הרב יצחק יוסף דיבר מאוד בנחרצות על תותים ותירס. לאחר שמספר רבנים התבטאו נגדו, והעירו שגם תקנות הרבנות הראשית עומדות בסתירה לדבריו, הוא חזר בו והוציא מכתב חדש ומביך (כי אין שום הסבר הגיוני לחזרה הזאת).

 

אותו דבר לגבי היתר מכירה, הגר"ע יוסף פירסם מכתב (בכתב ידו) שראוי לבני תורה להחמיר ולקנות מחנויות שומרות שמיטה, ומצד אחד יש וידאו שהוא אומר באופן ברור לנכדו (שהוא בן תורה לכל הדעות) לקנות היתר מכירה ולא לבזבז כסף על חומרות מיותרות, ועוד אומר לו להעביר את המסר לכל החברים שלו (האברכים).

 

ההסבר היחיד למכתב הוא - הגר"ע יוסף רצה לצנן את האש והעליהום שהיה עליו בעקבות היתר המכירה.

 

אם אתה רואה את כל זה ובכל זאת ממשיך להתעלם ודורש "מחקר אקדמאי" שיאשר את מה שכל ילד יכול לראות, שיבושם לך.

קודם ציטטת קטע ממשנה הלכות, עכשיו אייטם של הרב דייכובסקי. נו באמת.
אז הרב דייכובסקי אמר שאוי אוי אוי, ביג דיל...


אבל בסדר, התייאשתי מלשכנע אותך לרדת מהעץ המצחיק הזה, אז אם עושה לך כיף להתלונן שהדור אוהב להחמיר וסוקל מקילים, מי אני שאמנע ממך את התענוג

 

״כל בית דין שהוא מתיר שלשה דברים הוא נקרא בית דין שריא״ (ירושלמי גיטין פ״ז ה״ה)

 

 

בגישה הזאת יש לא מעט הגיון ויעילות. 

אתה לא תת-עיתונאי בטויטר. אתה בחור רציני. לשלוף ציטוטים ולהעמיד על םיהם גישה זה קצת... נו, אתה יודע

רק Common guy with a common sense 

 

אבהיר את עצמי. אני לא מעמיד שום גישה, רק *מתאר* גישה לפי התפיסה וההכרות שלי עם המציאות, וטוען שיש בה הגיון מעניין שיש לו שורש בחז״ל כמו שהבאתי, אע״פ שאני אישית לא מזדהה איתה ומתרחק ממנה, לקרוא ליוסי בן יועזר נשיא הסנהדרין ״יוסי שריא״ זה צורם אע״פ שזה מופיע בחז״ל, להתעסק בלבזות תלמידי חכמים שמקילים שלא לצורך להבנתך זה מסוכן, זה לשחק באש. אני מעדיף את נועם הירושלמי. 

 

לא נכון לומר כמו שהוא אמר שבד״כ המיקל זוכה לביזיונות, אבל הרבה פעמים זה אכן המצב. ההגיון שאני רואה בכך הוא שזה משמש כמנגנון שמרסן נטיה אנושית להקל, מונע, באמצעות איום בסנקציה חברתית, מפוסק הלכה להקל במקרה שלא לחלוטין ״נימוקו עימו״. אתה לא מסוגל לעמוד בתוקף אחרי הקולא שלך ? אל תקל. סורי. לא מסוגל לעמוד בלחצים ? חבל. אבל זה מה שמצופה ממך ״על מנת שתקבלו עליכם, שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם״.

ביחס לסיפור של האח והאחות, אפנה למאמר של הרב איתם הנקין הי"ד בנושא:
"זה פאליטיק, לא הלכה" – הרב שלמה גורן, פרשת "האח והאחות" והרב יוסף אליהו הענקין – ספריית אסיף

ואני חושב שראוי לשאול האם דברי הרב איתם נכונים במקרים אחרים גם.

 

 

הקילות בכבודה של תורה

 

בהמשך עיינתי בספר לחיות תהלים של הרב חנן פורת לראות מה הוא אומר על המזמור הזה

 

 

בדומה להשוואה הקודמת הפעם אני רוצה בע״ה להראות דמיון בין קטע מישעיה פרק מב לבין תהלים פרק צו (וגם קצת צז). 

 

עושה רושם שיש להרחיב את המבט גם לתחילת פרק מב בישעיהו לעומת שני הפרקים הנ״ל בתהלים. אבל אני אצטמצם כרגע רק לקטע הבא:

 

י שירו ליהוה שיר חדש תהלתו מקצה הארץ יורדי הים ומלאו איים וישביהם:

​יא ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירנו ישבי סלע מראש הרים יצוחו:

​יב ישימו ליהוה כבוד ותהלתו באיים יגידו: ​

יג יהוה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף-יצריח על-איביו יתגבר: (ישעיהו פרק מב)

 

1. ״שירו ליהוה שיר חדש תהלתו מקצה הארץ״ בישעיהו לעומת ״שירו ליהוה שיר חדש שירו ליהוה כל הארץ״ בתהלים צו פס׳ א (וייתכן שיש כאן שילוב של תהלים פרק קמט פס׳ א ״שירו ליהוה שיר חדש תהלתו בקהל חסידים״).

 

2. ״יורדי הים ומלאו״ בישעיהו לעומת ״ירעם הים ומלאו״ בתהלים צו פס׳ יא. 

 

3. ״ישאו מדבר ועריו חצרים״ בישעיהו לעומת ״שאו מנחה ובאו לחצרותיו״ בתהלים צו פס׳ ח. 

 

4. ״ישימו ליהוה כבוד״ בישעיהו לעומת ״הבו ליהוה כבוד״ בתהלים צו פס׳ ז. 

 

5. קצת פחות מובהקים: ״איים וישביהם״ וכן ״ותהלתו באיים יגידו״ בישעיהו לעומת ״ישמחו איים רבים״ בתהלים צז פס׳ א. 

״מראש הרים יצוחו״ בישעיהו לעומת ״הרים כדונג נמסו״ בתהלים צז פס׳ ה. 

״כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על איביו יתגבר״ בישעיהו לעומת ״אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו״ בתהלים צז פס׳ ג. 

אני מוצא פה מסר מאוד מבהיק וגם מרנין

לאמור:
"אני רוצה להצליח ותמיד אשמח בכל הזדמנות קטנה או גדולה, עם חידוש ברמת הפיתוח המצויה שבבילבול המוח החדש או בלי חידוש ברמת הפיתוח המצויה שבבילבול המוח החדש, עם קשר למשהו או בלי קשר למשהו, עם דבר שיש לו משמעות עקרונית ואני נהנה לבלבל בעניינו את המוח, או עם דבר שיש לו משמעות ספיציפית ואני נהנה לבלבל בעניינו את המוח. עם דבר שעוזר לאנשים להבין את הקשר והיחס שבין עקרונות לבין דברים ספיציפיים בדרך שכולה בילבולי מוח, או בדרך שמפריעה לראות שקיים קשר ובכל הבילבולי מוח שלי אכן יתנו להם את האישור המצופה, שאכן מדובר בנושא מעורפל לחלוטין - כצפוי לכאורה לחלוטין בבירור ובבהירות. כך או כך, מה שחשוב שזממי יתבצע - לבלבל את המוח באופן מוחלט, מקסימלי, וכולי. ואין ספק, שמעלתי אז תהיה גדולה, גדולה מאוד, למעשה, בגלל שאכן הגעתי לדרגת 'אי בעו צדיקי, ברו עלמא' (=אם רוצים הצדיקים, בוראים עולם. - וכך ממש נתקיים על ידי בילבולי מוח שכל אחד ואחד מבילבולי המוח בורא עולמות שלמים שאין להם קיום כי אם על 'בלי-מה' - על כך שכל השומעים ישתקו ויסתמו את פיהם ויבלמו את עצמם לבלי להעיר על כך שלמעשה מדובר בבילבול מוח אחד גדול. אז שיהיה להם בהצלחה, כי הבלי-מה המוצלח שלהם נותן כוח בע"ה לכל העולמות"

 

 

בגדול, שני הפרקים מדגישים מאוד נקודה זהה, שהדרך לקיום רצון ה׳ וקרבתו כרוכים בדאגה לעניים בממון, במאכל ובלבוש ואת השכר והטוב שמובטחים למי שינהג כך. 

 

1. ״ודעת דרכי יחפצון״ וכן ״קרבת אלהים יחפצון״ בישעיהו פס׳ ב לעומת ״במצותיו חפץ מאד״ בתהלים פס׳ א. 

 

2. ״הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם״ בישעיהו פס׳ ז לעומת ״טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט״ בתהלים פס׳ ה (הסבר למטה*). 

 

3. ״הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם:

​     אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד יהוה יאספך:״ בישעיהו פס׳ ז-ח לעומת 

״פזר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד קרנו תרום בכבוד״ בתהלים פס׳ ט. 

 

4. ״אם תסיר מתוכך מוטה״ בישעיהו פס׳ ט לעומת ״כי לעולם לא ימוט״ בתהלים פס׳ ו. 

 

5. ״וזרח בחשך אורך״ בישעיהו פס׳ י לעומת ״זרח בחשך אור לישרים״ בתהלים פס׳ ד. 

 

6. ״ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם״ בישעיהו פס׳ יב לעומת ״גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יברך״ בתהלים פס׳ ב. 

 

*את המילים ״יכלכל דבריו במשפט״ מסביר רש״י: ״טוב איש חונן ומלוה וגו' - שחונן דלים ומלוה להם , ואינו מדקדק לומר: אין יכולת בידי; ואת דבריו הצריכים לו , כמו מאכל ומשתה וכסות , מכלכל במשפט ומדה , וחס על נכסיו״ וזה לעומת ״ומבשרך לא תתעלם״ בישעיהו (כלומר בשני הפסוקים הן מישעיהו והן מתהלים, החלק הראשון מדבר על הדאגה לאחר והחלק השני מדבר על הדאגה לאדם עצמו שנותן). 

רציתי לכתוב - תשובה - על סמך דבר ספיציפי שאמר אדם בבית המדרש שהטרול הכופר בנה והחריב במו ידיו - במו טיפשותו. - אני נמנע מלכתוב - כיוון שזה עלול להסגיר את האדם העיקרי שהבין שהכופר הנ"ל פעל בדרכי הטרלה בעייתיות מאוד - ודאג להגן על עצמו, ועל בית המדרש שרובו היה מבני החברה שהכופר הנ"ל ניסה לפגוע בה.

ידוע לי בבירור, השקרים שהכופר הנ"ל סיפר אודותיי - - - - הם היו הקריטיים במה שגרם להסגיר אותו - - -

למרות שאני אישית לא הסגרתי אותו - כי עד לפחות חצי שנה לאחר שהוא החליט "לזרוק" אותי רשמית - אני עדיין לא גיליתי שהוא הטרול המזיד היה גורם באיזושהיא בעיה שהייתה לי - וגם חצי שנה מאוחר יותר כנ"ל - אני עדיין לא ידעתי שהוא פעל בזדון. וגם לא ידעתי שהוא שיקר. - הדברים האלו - התבררו זמן רב אחרי. בהקשרים שונים לחלוטין.

למרות זאת. לאחר שהתברר שהטרול הנ"ל למעשה היה יכול - מה שלא ידעתי קודם. והוא שיקר - מה שלא ידעתי קודם. ושפעל בזדון - מה שלא ידעתי קודם.

כשהתבררו כל זה - ושיחזרתי ביני לביני את פרטי המעשה. התברר בבירור, שהשקרים שלו אודותיי גרמו לבני מקומו להבין שהוא לא פועל בדרכי צדק - הם הסתמכו עליו בכל מה שהוא אומר. כיוון שהם לא הכירו אותי. ולא את החברה שממנה אני מגיע. אבל התברר להם - קצת "בשקט בשקט". שבעצם הוא שיקר ומשקר - והם לא ידעו איך לעצור אותו - אבל כנראה נמנעו עוד ועוד משיתוף פעולה איתו.

- מה שאני יודע ומבין היום - בתור הפעולות שאכן היו כנראה נכונות להם - וגם הראו שוב - שהצדק שולט בעולם יותר ממה שהטרול מטריל ומרשיע.

 

את הלימוד הזה אני מקדיש לרפואת סבא שלי משה בן שרה ולרפואת חבצלת בת שושנה בתוך שאר חולי עם ישראל. 

 

לפני שקוראים את הפרק מומלץ לשמוע אותו בניגון הנפלא של ארז יחיאל (החל מדקה 7:40) 

 

 

ועכשיו ניתן לעיין בו כלשונו:

 

​א למנצח מזמור לדוד: ​ב אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יהוה: ​ג יהוה | ישמרהו ויחיהו יאשר [ואשר] בארץ ואל-תתנהו בנפש איביו: ​ד יהוה יסעדנו על-ערש דוי כל-משכבו הפכת בחליו: ​ה אני-אמרתי יהוה חנני רפאה נפשי כי-חטאתי לך: ​ו אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו: ​ז ואם-בא לראות | שוא ידבר לבו יקבץ-און לו יצא לחוץ ידבר: ​ח יחד עלי יתלחשו כל-שנאי עלי | יחשבו רעה לי: ​ט דבר-בליעל יצוק בו ואשר שכב לא-יוסיף לקום: ​י גם איש-שלומי | אשר-בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב: ​יא ואתה יהוה חנני והקימני ואשלמה להם: ​יב בזאת ידעתי כי-חפצת בי כי לא-יריע איבי עלי: ​יג ואני בתמי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם: ​יד ברוך יהוה | אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן | ואמן:

 

למקרא הפרק עולות מספר שאלות. 

 

1. קודם כל, באיזה הקשר הוא נאמר ? 

ברור מהמזמור כי הוא נסוב סביב דמות שחולה מאוד עד כדי סכנת מוות. ואמנם מספר פרשנים (האבן עזרא, המאירי, הרד״ק מציע אפשרות זאת בשם האבן עזרא) מציעים כי דוד אמר מזמור זה בעת חוליו. חסרון אחד של ההצעה הזאת הוא שלא נזכר בתורה במפורש שדוד המלך היה חולה עד כדי סכנת מוות וניצול (כמו למשל מה שנאמר על חזקיהו במלכים ב פרק כ פסוק א: בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּ֖הוּ לָמ֑וּת). רבי ישעיהו מטראני מציע כי ״מזמור זה עשה דוד בשעה שהיה בורח מפני אבשלום בנו , ושמעי בן גרא ואחיתופל היו רודפים אחריו״. 

 

2. מה הכוונה ״רפאה נפשי כי חטאתי לך״ ? חלק מהפרשנים (האבן עזרא והמאירי) טוענים שהמילה כי באה במשמעות של אע״פ, ואילו רבי ישעיהו מטראני שהמילה כי באה במשמעות של אם. 

 

3. ״בזאת ידעתי כי חפצת בי״ - למה הכוונה ״בזאת״ ? על פניו נראה מההקשר שבכך שיסתם פיהם של האויבים (כי לא יריע איבי עלי״) אבל איך ולמה ? למה זה ״הנצחון״ הזה על האויבים אמור להוות והוכחה ניצחת לבחירה / רצון אלוקי ?

 

אני רוצה להציע בע״ה פרשנות אחרת לפרק הזה שגם עונה על השאלות האלה וגם הפרק כולו הרבה יותר ברור לפיה. 

אבל לפני זה רקע.

 

נתחיל עם פרק ז בשמואל יב

 

 א ויהי כי-ישב המלך בביתו ויהוה הניח-לו מסביב מכל-איביו: ​ב ויאמר המלך אל-נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה: ​ג ויאמר נתן אל-המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך: ​ד ויהי בלילה ההוא ויהי דבר-יהוה אל-נתן לאמר: ​ה לך ואמרת אל-עבדי אל-דוד כה אמר יהוה האתה תבנה-לי בית לשבתי: ​ו כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את-בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן: ​ז בכל אשר-התהלכתי בכל-בני ישראל הדבר דברתי את-אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את-עמי את-ישראל לאמר למה לא-בניתם לי בית ארזים: ​ח ועתה כה-תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן-הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על-עמי על-ישראל: ​ט ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את-כל-איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ: ​י ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא-יסיפו בני-עולה לענותו כאשר בראשונה: ​יא ולמן-היום אשר צויתי שפטים על-עמי ישראל והניחתי לך מכל-איביך והגיד לך יהוה כי-בית יעשה-לך יהוה: ​יב כי | ימלאו ימיך ושכבת את-אבתיך והקימתי את-זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את-ממלכתו: ​יג הוא יבנה-בית לשמי וכננתי את-כסא ממלכתו עד-עולם: ​יד אני אהיה-לו לאב והוא יהיה-לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם: ​טו וחסדי לא-יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך: ​טז ונאמן ביתך וממלכתך עד-עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד-עולם: ​יז ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל-דוד: ​

 

יח ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הביאתני עד-הלם: ​יט ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל-בית-עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה: ​כ ומה-יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את-עבדך אדני יהוה: ​כא בעבור דברך וכלבך עשית את כל-הגדולה הזאת להודיע את-עבדך: ​כב על-כן גדלת יהוה אלהים כי-אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר-שמענו באזנינו: ​כג ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו-אלהים לפדות-לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו: ​כד ותכונן לך את-עמך ישראל | לך לעם עד-עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים: ​כה ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על-עבדך ועל-ביתו הקם עד-עולם ועשה כאשר דברת: ​כו ויגדל שמך עד-עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על-ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך: ​כז כי-אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את-אזן עבדך לאמר בית אבנה-לך על-כן מצא עבדך את-לבו להתפלל אליך את-התפלה הזאת: ​כח ועתה | אדני יהוה אתה-הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל-עבדך את-הטובה הזאת: ​כט ועתה הואל וברך את-בית עבדך להיות לעולם לפניך כי-אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית-עבדך לעולם:

 

נתן הנביא מוסר לדוד בשורה מאוד משמעותית עבורו והיא שהקב״ה יעשה לדוד שם והמשמעות של השם הזה היא המשכיות עד עולם, כלומר שאצל דוד, בניגוד לשאול שלא זכה לכך, המלכות תמשיך גם לזרעו עד עולם. מה שאנו מכירים כמלכות בית דוד. מההדגשות רואים כי הביטויים האלה הם ביטויים מנחים בפרק. 

 

כמה פרקים אחר כך נתן הנביא נשלח שוב לבשר לדוד בשורה והפעם פחות נעימה. שמואל ב פרק יב:

 

​א וישלח יהוה את-נתן אל-דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש: ​ב לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד: ​ג ולרש אין-כל כי אם-כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם-בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי-לו כבת: ​ד ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא-לו ויקח את-כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו: ​ה ויחר-אף דוד באיש מאד ויאמר אל-נתן חי-יהוה כי בן-מות האיש העשה זאת: ​ו ואת-הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את-הדבר הזה ועל אשר לא-חמל: ​ז ויאמר נתן אל-דוד אתה האיש כה-אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על-ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול: ​ח ואתנה לך את-בית אדניך ואת-נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את-בית ישראל ויהודה ואם-מעט ואספה לך כהנה וכהנה: ​ט מדוע בזית | את-דבר יהוה לעשות הרע בעינו [בעיני] את אוריה החתי הכית בחרב ואת-אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון: ​י ועתה לא-תסור חרב מביתך עד-עולם עקב כי בזתני ותקח את-אשת אוריה החתי להיות לך לאשה: ​יא כה | אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את-נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם-נשיך לעיני השמש הזאת: ​יב כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את-הדבר הזה נגד כל-ישראל ונגד השמש: ​יג ויאמר דוד אל-נתן חטאתי ליהוה        ויאמר נתן אל-דוד גם-יהוה העביר חטאתך לא תמות: ​יד אפס כי-נאץ נאצת את-איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות: ​טו וילך נתן אל-ביתו ויגף יהוה את-הילד אשר ילדה אשת-אוריה לדוד ויאנש: ​טז ויבקש דוד את-האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה: ​יז ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן-הארץ ולא אבה ולא-ברה אתם לחם: ​יח ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו | כי-מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא-שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה: ​יט וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל-עבדיו המת הילד ויאמרו מת: ​כ ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו [שמלתיו] ויבא בית-יהוה וישתחו ויבא אל-ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל: ​כא ויאמרו עבדיו אליו מה-הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם: ​כב ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני [וחנני] יהוה וחי הילד: ​כג ועתה | מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא-ישוב אלי: ​כד וינחם דוד את בת-שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא [ותקרא] את-שמו שלמה ויהוה אהבו: ​כה וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את-שמו ידידיה בעבור יהוה:

 

 

 

אז אחרי המבוא אפשר להתחיל. 

 

אני טוען שלאור שני הפרקים האלה צריך לקרוא ולהבין את מזמור מא בתהלים. ראינו בפרק ז שלדוד הובטח שהקב״ה יעשה לו שם, כלומר שאצלו המלכות תימשך עד עולם, אבל אז נכנס לתמונה מעשה בת שבע והעונש שנגזר על דוד כתוצאה מכך בפרק יב, אמנם דוד מתוודה על חטאו ובתגובה הקב״ה מציל אותו ממוות, אבל מה בנוגע להבטחה שהוא קיבל בפרק ז ? האם היא עדיין בתוקף או שמא גרם החטא ? כלומר הרקע למזמור מא הוא השאלה הזאת, מה דינה של אותה הבטחה ? ואמנם ישנה דמות חולה במזמור, אבל הדמות הזאת הוא הבן הראשון של דוד מבת שבע ולא דוד עצמו. 

 

ונעבור לפירוט:

 

1. ״אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יהוה״. 

 

משכיל זה דוד כמו שנאמר ״ויהי דוד לכל דרכיו משכיל״ (שמואל א פרק י״ח פס׳ יד)  

 

דל היא מילה נרדפת לרש (מהמשל של נתן כמובן)

 

ביום רעה, מתייחס למה שנאמר ״הנני מקים עליך רעה מביתך״. 

 

ימלטהו יהוה, מתייחס למה שנאמר ״גם יהוה העביר חטאתך לא תמות״. 

 

2. ״יהוה יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו״. 

 

את זה דוד מתפלל על הבן שלו מבת שבע שהיה חולה כמו שנאמר: ״ויגף יהוה את הילד אשר ילדה אשת אוריה לדוד ויאנש״. 

 

3. ״אני-אמרתי יהוה חנני רפאה נפשי כי-חטאתי לך״. 

 

״אני אמרתי יהוה חנני״ מתייחס למה שנאמר בשמואל פרק יב ״אמרתי מי יודע יחנני [וחנני] יהוה״ ואילו ״כי חטאתי לך״ מתייחס כמובן למה שנאמר שם ״ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליהוה״. 

 

מכאן אפשר לענות גם על השאלה השניה מה פשר המילה ״כי״ ? לאור הנאמר יש לקרוא את הדברים כך, דוד מבקש מה׳ ״חנני רפאה נפשי כי [הרי הודיתי בכך ש] חטאתי לך״, ומודה ועוזב ירוחם. 

 

4. ״אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו״. 

 

״שמו״ - זאת הרי המילה המנחה שלנו מפרק ז. האויבים של דוד מצפים לכך שמיתת הבן של דוד תגרום לכך שיאבד שמו של דוד, במובן הזה שהמלכות תיפסק מזרעו חלילה, אובדן הבן הזה יהיה ראיה לכך שאותה הבטחה בטלה ומופרת.

 

5. ״יחד עלי יתלחשו כל שנאי עלי יחשבו רעה לי״. 

 

״יתלחשו״ לעומת ״וירא דוד כי עבדיו מתלחשים״ בפרק יב. 

 

6. ״דבר בליעל יצוק בו ואשר שכב לא יוסיף לקום״. 

 

״שכב״ לעומת ״ויבקש דוד את-האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה״, ״לקום״ לעומת ״ויקם דוד מהארץ״. 

 

7. ״גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב״. 

 

״אוכל לחמי״ לעומת ״וישימו לו לחם ויאכל״. 

 

8. ״בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע איבי עלי״. 

 

עכשיו אפשר לענות על השאלה השלישית. 

 

בזאת הכוונה ללידת שלמה. בלידת שלמה השאלה שכאמור עמדה ברקע הפרק והיא מה דינה של ההבטחה האלוקית אודות מלכות בית דוד אחרי מעשה בת שבע נפתרת, והפתרון הוא שההבטחה עדיין בתוקף! ואיך דוד יודע את זה ? כי הקב״ה מעניק לשלמה שם! 

 

״ויקרא [ותקרא] את-שמו שלמה ויהוה אהבו: ​כה וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור יהוה״.

 

הקב״ה מעניק לשלמה שם, ידידיה, והשם הזה מהווה הוכחה לכך (הוכחה גם לדוד וגם לשונאים שלו) שמלכות בית דוד תמשך עד עולם דרך שלמה. דבר זה (כלומר שהמילה בזאת מתייחסת לשלמה) נרמז גם באופן די בולט במזמור עצמו

 

יא ואתה יהוה חנני והקימני ואשלמה להם: ​יב בזאת ידעתי כי-חפצת בי כי לא-יריע איבי עלי:

 

9. ״ואני בתמי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם״. 

 

״לפניך לעולם״ לעומת ״ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך״ בשמואל פרק ז. 

 

10.״ברוך יהוה אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן״.

 

״ברוך יהוה אלהי ישראל״ - בתחילת ספר מלכים א מסופר שאדוניה ניסה לתפוס את המלוכה, בת שבע ונתן הנביא נכנסים לפעולה ומיידעים על כך את דוד שמצווה להמליך את שלמה. יונתן בן אביתר הכהן מעדכן על כך את אדוניה וזה החלק האחרון שלו בתיאור של המלכת שלמה: ״וגם ככה אמר המלך ברוך יהוה אלהי ישראל אשר נתן היום ישב על כסאי ועיני ראות״.

 

זהו. אני חושב שזה מספיק (את הצירוף ״ועד העולם״ הדגשתי כבר במקומו). 

בחורבנך והערבים תומכיך ננוחם

ואולי גם הסבר עם מכנה משותף לחמץ/שאור ודבש ששניהם נזכרו יחד בפסוק

כתוב במפורש שהסיבה שלא מערבים זה מפני שהתורה אמרה

התורה בפרשתנו אוסרת להקריב לפני ה' שאור ודבש, שנא' "כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'". מובן הוא האיסור להקריב לפני ה' "שאור", היינו חמץ, שכן ידוע שהחמץ והשאור מייצגים את היצר הרע (וכמו שמובא בכל הדרשות על חג הפסח), אולם הדבש - למה לא?

לכאורה תשובת הדבר מובאת בנוסח שאנו אומרים כל יום בפיטום הקטורת "אילו היה נותן בה קורטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה". אבל גם על זה נשאל - נו, אז למה לא? רצוננו אחרי הכל לשרת ולהקריב לפני ה' את הדבר הגדול ביותר!

ישנן כמה תשובות בדבר[1], אולם ישנן שתי תשובות ששובות את הלב. התשובה הראשונה בנויה על יסוד גדול שעלינו לדעת ולהשכיל - לא הדבר שהכי משובח לעינינו הוא הדבר הרצוי לפני ה'. רק הקב"ה מגדיר לנו מה הדברים המשובחים והראויים לפניו ובעיניו כדי שנעבוד אותו בהם, ואין זו בחירה שלנו לעשות כראות עינינו. אני לא מכין לאבא כוס תה עם שתי כפות סוכר על אף שזה הכי טעים ומשובח בעיני אלא אני שם את כמות הסוכר שאבא אוהב לשתות.

התשובה השנייה, שאת יסודה הביאו הריקאנטי ורבינו בחיי מן הקבלה, מביאה עקרון יסודי אחר. התורה לא מנחה לקיצוניות אלא למצב של מיזוג, רוויה. אם אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה - אין זה רצון ה' שיקריבו דבר כזה לפניו. זו קיצוניות וכל הקצנה אינה טובה, יש ללכת בדרך האמצע. הדבש מתוק מידי ולא ניתן לעמוד בריחו כאשר מקריבים אותו עם הקורבנות או הקטורת מרוב נעימות, זו קיצוניות ואין זו דרכנו.

דבר זה ניכר גם מן ההפטרה, שאול מרחם על מי שאינו ראוי לרחמים, מרחם על אכזרים - מלך כזה מאוס בפני ה', הוא קיצוני מידי במידת הרחמים. גם הצד השני מגונה - להתאכזר לרחמנים. הדרך הנכונה היא דרך האמצע, לרחם על רחמנים ולהתאכזר לאכזרים, וכמו שנאמר על דוד - אדמוני עם יפה עינים, המיזוג – איזון.

אתה תרוסק באכזריות כפי שאמרתי.

ותיענש גם כן בנוסף לאורך ארבעים שנה בקושי חייך

ומה שיחשבו אנשים לרחם עליך - יתהפך לך לרעה

"ובעבור שהקרבנות לרצון השם הנכבד לא יבואו מן הדברים אשר להם היד החזקה לשנות הטבעיים, וכן לא יבואו מן הדברים המתוקים לגמרי כמו הדבש, רק מן המזוגים."

הספר החינוך אומר שדבש מסמל את הרדיפה אחרי מתוק ותאוות, וזה מסתדר עם 'אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה' שהם מתאווים להריח את מה שמוקדש ל-ה'.
הוא אומר סיבה שניה שהדבש מעלה רתיחתו וזה סמל לגאווה.

לכן בראש השנה הם לא טובלים בדבש אלא בסוכר

http://www.darga.org.il/

דרגה - השיטה ללימוד הקריאה בתורה והתפילה

דרגה - קורס 5 השלבים החדש! לקריאת מגילת אסתר

הקורס הדיגיטלי📲 ה-1 לקריאת מגילת אסתר! 📃

בעיקרון טעמי נביא זה טעמי הפטרה

 

טעמי אמת זה משהו אחד

ויש טעמים של מגילות

לכא' לכל עדה יש מנגינות אחרות. וחלקן נשכחו מנהסתם..

מצאתי ביוטיוב משהו

נכון.
התנ"ך והיהדות לא מתייחסים בהגדרת בית המקדש להגדרה הערבית של כביכול התחליף.

אלא שמנעו ממני זכויות משפטיות - שלא בצדק. - ויחד עם זה - בצמוד לזה ובסמוך לזה - מנעו מאחרים גם כן - זכויות משפטיות - ושוב, שלא בצדק.

הרבה מאוד אוקראינים יודעים רוסית, אפילו בתור שפה ראשונה. במיוחד באזורי הלחימה שהם "יותר רוסים".

יש כמויות של חומר ביהדות מאפס (למשל תרשימים מדוייקים איך להניח תפילין) של ארגון מחניים וגם בטח אפשר להשיג דרכם מתורגמנים שבקיאים בדיוק בדברים האלו.

תפנה אליהם.

ש פניני הלכה מתורגם לרוסית

זאת כנראה רק דוגמה לספר שהם מתרגמים.

אני מכירה במיוחד את הסידור שלהם, התפילה בעברית מצד ימין, תרגום לרוסית בצד שמאל (יש גרסאות שזה תעתיק פונטי כמו ש"גוד מורנינג" זה תעתיק פונטי של אנגלית) ולמטה פירושים.

עם סימנים מפורטים מתי קטע מיוחד, מתי שליח הציבור אומר ומתי קמים ומתי יושבים ומתי ארון הקודש נפתח.

 

נראה סידור נפלא

אתה באופן ספציפי פשוט משקר בחוסר ידע, אז עשה טובה ושתוק.

אני לתומי חשבתי שגם את הרב עובדיה עצמו אתה רוצה לתלות על עץ גבוה חמישים אמה כי הוא לא חושב כמוך בענייני קרבן פסח...

נראלי היהדות שלו מסתכמת בקרבן פסח...
 

תוכל לבקש ממנה שתיצור איתי קשר?

כרגע בדיוק הפלאפון שלי מסתובב בעולם ואין ידוע היכן הוא,

אז אם היא תוכל ליצור איתי קשר במייל: dida.natah@gmail.com

 

אשריך

תפנה אליו באישי ותמסור לו.