פורום בית המדרש (עמוד 33)

"ללא מפרשים"- כמו שכתבת.

"מורחב"- עם עוד מפרשים (שלא נמצאים במהדורות הרגילות). תוספות רא"ש, למשל.

וגם להוצאה הזאת אין אתר אינטרנט.
בכול מקרה תודה רבה.

תלמידים ללא מפרשים זה פשוט גמרא רש"י תוספות וזהו אין נגיד רא"ש מהרש"א כו'

 

הרגיל (נקרא כאן בורדו) זה עם רא"ש מהרש"א ונראה לי גם רי"ף + קובץ הערות וציונים עם שלל פירושי אחרונים מלוקטים

 

מורחב ממה שאני זוכר במסכת סוכה זה כולל גם ריטב"א ומאירי ויכול להיות שגם עוד ראשונים, זה משתנה ממסכת למסכת אבל תמיד יש שם תוספות שוות

 

מן־הסתם במסכת שבת מורחב הם לא יכולים להביא את כל המפרשים בעולם כי אי־אפשר יהיה להרים את הספר אז זה משתנה ממסכת למסכת, יש גם מסכתות שאין עליהן הרבה מפרשים כמו נזיר אז אין מהדורה מורחבת

 

אני אישית מאוד אוהב את המורחב ובכללי את ההוצאה הזאת, לדעתי היא הרבה יותר טובה מאשר עוז והדר, האותיות יותר נעימות וההגהות על הדף לא טורדניות כמו בעוז והדר שיש לך 2000 אותיות קטנות מעל המילים שקוטעות לך את רצף הגמרא

אני לא מוצא משום מה
(אני בסוף צריך מסכת שבת ולא סוכה)

לא זוכר מה יש שם אבל הוא עבה מאוד

לגרסה הרגילה (בורדו)?

קראתי אם יש לי שבת מורחב
לי אישית אין אבל בכללי יש מהדורה מורחבת לשבת והיא עבה מאוד

בחיפוש בגוגל אני לא מוצא את זה, אתה ממליץ על המהדורה הזאת מאשר עוז והדר (המורחב כמובן)?
ומה לגבי טלמן והלכה ברורה?
זה מיועד לסדרי בקיאות.

גם במורחב וגם ברגיל

קודם כל עוז והדר מפוצץ בשינויי נוסחאות והפניות שמציקים בעין, מי שלא לומד שינויי נוסחאות באופן ספציפי לא צריך את המידע הזה

בוילנא יש גם אבל לא ברמה כזאת ובלי הפניות בגוף הטקסט

מבחר המפרשים שמביאים שם הוא טוב יותר ומסודר יותר

טלמן גם הוצאה מצוינת, וילנא רגיל וטלמן זה בערך אותו דבר, לוילנא יש יתרון בקובץ מפרשים בסוף הוא באמת בנוי באופן יוצא מהכלל

לסדר בקיאות - יש כאלה שבשבילם בקיאות זה רק גמרא ויש כאלה שזה גם לעבור בקצרה על הרי"ף... אם בקיאות נטו לא צריך מורחב
אני אישית תמיד מעדיף מורחב אם יש כי יש סוגיות שקשה להבין בלי להיכנס לראשונים אבל זה איך אני לומד, כל אחד ומה שמתאים לו, אם אתה פותח ראשונים מדי פעם, תיקח מורחב

״אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמי מריה״ (בבלי שבת י ע״א)

 

ונראה לי שאפשר להביא מקור מהתורה למנהג לפשוט את הגלימה בשעת צער מהקטע הבא:

 

״​א ויהי דבר-יהוה אל-יונה שנית לאמר: ​ב קום לך אל-נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את-הקריאה אשר אנכי דבר אליך: ​ג ויקם יונה וילך אל-נינוה כדבר יהוה ונינוה היתה עיר-גדולה לאלהים מהלך שלשת ימים: ​ד ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת: ​ה ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו-צום וילבשו שקים מגדולם ועד-קטנם: ​ו ויגע הדבר אל-מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על-האפר״ (יונה פרק ג פס׳ א-ו)

אבל אחת התשובות הבסיסיות ביותר היא שכרגע הרפורמים נאבקים קשות בזהות היהודית של המדינה, ועצם הפגישה עימם היא סוג של כניעה. [אמת, בשיחות הרצי"ה נכתב כי גדולי הדור בתחילת הרפורמה התנגדו לניתוק מהם- אבל עכשיו לא ניתן לאחות את הקרע עד שהם יניחו את נשקם]

1. אפשר להכיר ברפורמים גם בלי להסכים איתם. זה זרם של יהודים (אמנם לא לגיטימי ביהדות), שצריך להיות איתו בקשר בדיוק כמו שיש לנו קשר עם הזרם החילוני. אמנם החילונים מתנגדים לתורה אבל לא מעוותים אותה, אבל הדעות שלהם פסולות לא פחות. הכרה ברפורמים אין פירושה מתן לגיטימציה לדעות שלהם, זה אמור להיות ברור בדיוק כמו שזה ברור עם החילונים.

2. אותה ערבות הדדית שמחייבת אותנו להתנגד להם (מצד "הוכח תוכיח את עמיתך"), היא זאת שמחייבת אותנו להראות שהתוכחה היא לא על חשבון האהבה. ר' עקיבא אומר ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה, כלומר כשיש התלבטות בין המצווה הזאת לאחרת, היא המכריעה. בני ישראל נקראים בנים לה' אפילו כשהם מרשיעים ועובדי ע"ז.

3. כתוב: "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו" (שמות כג, ה). אנחנו מחויבים לעזור לשונא שלנו. הגמרא איפשהו במסכת פסחים אומרת שמותר לשנוא אדם שעבר עבירה עם עדים והתראה, וע"פ התוספות שם אומר שזה השונא עליו אנו מצווים "עזוב תעזוב עימו", כלומר מדובר על רשע! ולמה? כדי שיהיה ברור שהשנאה היא לא גורפת, אלא רק על הנקודה הזאת (והוא הסביר לפני שאין הבדל בין החרמת יחיד להחרמת התנועה).

4. הגמרא אומרת: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת", גם במקרים חמורים. באותו מקום כתוב שאלישע ויהושע בן פרחיה טעו כשדחו את גיחזי ואותו האיש. כלומר, גדולי דור יכולים לטעות... מנגד, גדולי דור אחרים כמו הנצי"ב מוולוזין (שהשווה את המחלוקת עם הרפורמים למחלוקת בין הפרושים לצדוקים שבגללה נחרב ביהמ"ק) ועוד התנגדו להחרמת הרפורמים (אמרת שעכשיו לא ניתן לאחות את הקרע עד שהם יניחו את נשקם. מה, נחכה עד שיהיה שלום? לא יהיה כנראה עד בוא המשיח. מאז שהוקמה התנועה הרפורמית היא שאפה להשתלט על היהדות. גם חשוב להדגיש שהכרה זה לא התרפסות. זה עניין של בחירה איך להסתכל על זה).

 

אני לא מבין את הטענה הראשונה, מישהו לא מסכים עם זה שיש רפורמים? (בעיקרון הטענה הזאת לא מדויקת, יש שם הרבה התבוללות, לא בטוח שהם יהודים)

2. הכלל של רבי עקיבא מתיייחס למקרים שונים, אפשר לראות את זה מהדוגמאות שהמדרש מביא. כמו שכבר כתבתי, לא בטוח שהם בני ישראל, בקשר לאלה שכן יהודים, מישהו מכחיש את זה?

3. אם יהיה מקרה של "רבץ תחת משאו", מישהו אומר שזה לא קיים לגבי הרפורמים? זה פשוט לא שייך במקרים אחרים.

4. יש  ניסיונות לקרב אותם, המחלוקת בין הפרושים לצדוקים הייתה מוצדקת. הסתכלתי במקורות של הנצי"ב, הוא כותב כמה פסקאות סותרות, פסקה אחת היא מה שהרב מלמד מביא ובאחת אחרת הוא מביא גמרא שאומרת שאסור להתחבר עם מי שמחלל שבת בפרהסיא כי חזקה עליו שלא ישוב. בימינו, הם עושים יותר מחילול שבת בפרהסיא, לדעתי אי אפשר להביא מקור מדברי הנצי"ב שכתב את זה כשהם עוד אסרו התבוללות.

להחרים אותם? מי מציע את זה?

אי הכרה ברפורמים זה לא אומר לא להסכים שהם קיימים, זה אומר להחרים אותם. כמו שאיראן לא טוענת שישראל לא קיימת, אבל היא לא מכירה בה כמדינה לגיטימית, היא מחרימה אותה.

לכן, כשהרב מלמד אומר שאפשר להכיר ברפורמים גם בלי לתת לגיטימציה לדעות שלהם, הוא מתכוון שאפשר לא להחרים אותם, להיפגש עם הנציגים שלהם ולקיים איתם קשרים לצורך יוזמות משותפות וכדומה, גם בלי להתרפס, להיכנע או להתפשר על האמת שלנו. בדיוק כשם שפגישות ויוזמות משותפות עם חילונים אינן פסולות בעינינו.

2. מה הן הדוגמאות? לגבי זה שרבים מהם גויים ע"פ ההלכה, אתה צודק. נכון...

3. הכוונה של הרב הייתה להגיד שגם את מי שאנחנו מצווים לשנוא, השנאה היא לא גורפת. אנחנו צריכים להפריד בין הדעות והמעשים הפסולים שלו שאותן אנחנו שונאים לבין היותו יהודי, בן של ה'. ההחרמה הגורפת אינה עושה את ההבדלה הזאת (רק מה, שהיא מגינה עלינו מחדירה של הרעיונות האלו אלינו. השאלה אם אנחנו יכולים להחרים חצי מהעם כדי לא להיות מושפעים ממנו).

4. אם המחלוקת בין הפרושים לצדוקים הייתה מוצדקת או לא אין לי מושג, תשאל את הנצי"ב.. אסור להתחבר עם מחללי שבת בפרהסיא זאת אומרת קשר חברי או יוזמות קהילתיות משותפות? זה תקף גם לגבי חילונים? האם הציבור מקפיד על זה עם החילונים כמו שהוא מקפיד על זה עם הרפורמים?

ומי מציע להחרים את הרפורמים? כל מי שתוקף את הרב מלמד על זה שהוא נפגש איתם..

אם יהיה צורך לא יהיו הרבה שלא יעשו את זה, אם אין צורך, אין סיבה להיפגש איתם

2. "שֶׁלֹא תֹאמַר הוֹאִיל וְנִתְבַּזֵּיתִי יִתְבַּזֶה חֲבֵרִי עִמִּי, הוֹאִיל וְנִתְקַלַּלְתִּי יִתְקַלֵּל חֲבֵרִי עִמִּי"

3. יש מישהו שלא מסכים עם זה? הוא אומר שאנחנו לא צריכים לשנוא אותם לגמרי?

4. לא צריך לשאול את הנצי"ב, יש לנו את התנאים. צודקת, בתקופתו של הנצי"ב הם בעצמם כפרו, עכשיו לא הם גדלו כרפורמים ולכן זה לא קשור אליהם.

תלוי מוגדר כהחרמה, חלק מהרבנים שתוקפים את הרב מלמד על זה חושבים שזה נותן להם לגיטימציה או אפשרות של התקרבות לציונות הדתית. חלק מהדברים שחרם כולל חלים עליהם ממילא בגלל שחלק גדול מהם לא יהודים, עוד כמה דברים פשוט לא רלוונטים כשהם חיים בקהילות נפרדות משלנו. אם יחרימו אותם, לא ישתנה הרבה.

את 4 לא הבנתי

3. לא בהכרח, חז"ל לא שנאו את עקביא בן מהללאל והם החרימו אותו.
מישהו אומר שצריך להחרים אותם? (ולא רק מתנגד לרב מלמד) הוא בעצם אומר שאנחנו צריכים לשנוא אותם אבל לא שנאה גמורה?
4. התנאים יצרו את המחלוקת, ברור שזה היה מוצדק.
החילונים בימינו (וגם הרפורמים) לא כפרו בעצמם ולכן זה יהיה שונה במקרה שלהם.
חלק גדול מההגבלות של 'חרם' קיימות ממילא בגלל שהם חיים בקהילות נפרדות מאיתנו (גם לגבי החילונים חלק מזה תקף בפועל, חלק אחר לא כי אי אפשר לצרף רפורמי למניין, יש סבירות גבוהה שהוא לא יהודי)

ממה שידוע לי רוב הרפורמים בכלל לא יהודים
ככה שכל הסעיפים האחרים דיי מיותרים
(והכוונה לרפורמים בארה"ב לא כאן,כאן הם ממש כלום אבל שם הם המווון והם בחזקת גוים כמדומני..)

ההבדל בין רפורמים לחילונים
שרפורמים עושים להכעיס
וחילונים לא מבינים מימינם ומשמאלם..

1. גם אם נגיד שחצי מהם גרים-גויים או בנים לאב יהודי ואם גויה, הרי שהחצי האחר הוא יהודי.. יש לך נתונים להראות שרובם גויים? קשה לי להאמין.

2. החילונים עושים להכעיס לא פחות, לביאליק, אחד העם ודומיהם יש משנה מאוד סדורה ואידיאולוגיה ברורה שאין לה לגיטימיות ביהדות!

1. נתוני ההתבוללות בארה"ב אמורים להספיק.
2. ביאליק ואחד העם זה דוגמאות קיצוניות. היום רוב המוחלט של החילונים ממש לא ככה

1. זה לא באמת עובד ככה. כל הכרה היא נתינת לגיטימציה. גם לחילוניות יש סוג של לגיטימציה (אמנם כתינוקות שנשבו, אבל לגיטימי). בנוסף, כשאנחנו מדברים על יהודי הארץ- אין דרך למנוע את הלגיטימציה של החילונות, אבל את הרפורמה עוד ניתן לעצור [ההבדל המכריע בין השניים הוא שהחילונים מכירים בכך שהאורתודוקסיה היא האמת, הרפורמים ממש לא]. בנוסף, כשמישהו מסתכל מהצד ורואה שהרב כך וכך נפגש עם רפורמי הוא מבין שזה "לא כל כך נורא" ושהדתיים החשוכים "סתם נלחמים" בזה- ויש כאן היבט מסוים של חילול ה' [כי יש כאן קבלה של דעות כפרניות *חדשות*]

 

2. כבר ענו פה שרבים מהם לא יהודים. זה קצת כמו לנסות להחזיר את הנצרות לחיק היהדות.. [או לפחות את הנצרות בימות התנאים]. כרגע עדיף שלא לגלות את האהבה הזו כדי למנוע את חדירת הרפורמה והשפעותיה הנלוזות לאה"ק.

 

3. זה פשוט טיעון שזהה לטיעון מס' 2, אבל אף אחד לא אמר שלא לעזור לחמור "רובץ תחת משאו" של רפורמי.. כשיהודי חו"ל צריכים עזרה, מדינת היהודים מסייעת להם- וכן, גם לרפורמים.

 

4. שוב, הכרה משמעותה לגיטימציה. אבל לגבי העובדות [הנכונות] שמובאות- זה היה כשהרפורמה עוד הייתה נגע קטן [היסטורית- עד תחילת "הפרדת הקהילות" של הרש"ר הירש], ואז אם היו מקרבים אותם כנראה שלא הייתה קיימת היום רפורמה. כנ"ל נצרות..

 

ושאלה פתוחה אחרונה: אם באמת כל הטיעונים האלו נכונים, למה לא ראינו אף אחד מגדולי ישראל בדור הקודם [ובפרט רבנו הרב צבי יהודה, שהביא ב"שיחות" את העניין וצידד בדעת גדולי אותו הדור שחלקו על הרש"ר הירש] שנפגש עם רפורמים? כנראה שגם אם כל הטענות הללו נכונות, יש משהו שאנחנו מפספסים..

1. למה אין מלחמה זהה נגד החילונות? למה הידברות עם החילונים לא מהווה קבלה של דעות כפרניות?

2. צריך להחרים חצי מהעם כדי לא להיות מושפעים מהם? שוב אני חוזרת לחילונות, למה אותם לא מחרימים? הרי את תנועת ההשכלה בעבר בהחלט החרימו..

3. זאת דוגמה הלכתית להפרדה שצריך לעשות בין הדעות והמעשים לאדם, שהשנאה לא תהיה גורפת.

4. ושוב אני חוזרת לחילונות...

 

ברור לי שיש משהו שאנחנו מפספסים, אני רק מנסה לתפוס את המשהו הזה.

1. את צריכה להבין שהחילונות לא נובעת כיום מאידיאולוגיה. היא נובעת מחוסר אידיאולוגיה. בנוסף, החילונות לא נלחמת באורתודוקסיה. הרפורמים כן. ושוב- תזכרי שאי אפשר להתעלם מהחילונים בארץ, גם אם תרצי.. והחילונות היא לא זרם שבא לשנות את התורה. אולי הוא לא שומר מצוות, אבל לא מתווכח על כך שהיהדות האמיתית היא האורתודוקסיה.

2. הבעיה היא כזו: הציבור החילוני/מסורתי רואה את המפגש עם הרפורמי, וזה מקבל לגיטימציה בעיניו- וכך בעצם זה מפקיר את הציבור החילוני. והחילונות היום היא לא השכלה! ואין באמת ברירה.. חילונים נמצאים פה בארץ, ותהיה להם השפעה [בכל זאת הם רוב יהודי המדינה]. רפורמים יש קמצוץ לוחמני, שחלק ניכר מהמאבק שלו הוא נטו נגד האורתודוקסיה.

3. יש מצווה לאהוב כל יהודי (בהנחה שהרפורמים הם יהודים), אבל א. המתבוננים מהצד לא עושים "חילוקים" כאלו וזה יתן לגיטימציה לרפורמים, ב. זה שאני לא נפגש איתו כי הוא מייצג את אלו שנלחמים בי זה לגיטימי והגיוני. ועדיין לא הבנתי מה ההבדל בין טענה 2 ל-3, שתיהן מתבססות על הצורך לאהוב אותם בלי קשר למעשיהם..

4. לעיל.

1. כיום לחילונות אין אידיאולוגיה (וגם כשהייתה - היא לא באה לשנות את התורה).

2. נרצה או לא נרצה, הרסת החרם תתפרש כמתן לגיטימציה.

3. לגיטימי להחרים מי שנלחם בי (וזה שונה מסתם חוטא, גם אם להכעיס).

 

אני צודקת?

נגד חוטא "לתיאבון": להוכיח ואין למחות [מחאה תרחיק ולא תשיג את מטרתה]

נגד חוטא "להכעיס": להוכיח, ובמצב מתוקן היה צריך למחות נגד כל אחד כזה- אבל גם כאן נסיונות לקרב יועילו יותר [במקרה שבו הוא עלול לגרור אנשים אחריו- כל מקרה לגופו]

נגד הרפורמים- למחות. נקודה.

המחלוקת (אם אפשר לקרוא לזה ככה) היא אם להתייחס לרפורמים כדעה נוספת אך שגויה בתוך היהדות, או שמדובר במינות וכפירה כמו שהחשיבו חז''ל והראשונים את הצדוקים והקראים (ואני חושב שכמה מהעקרונות שלהם לחלוטין עומדים בהגדרה לפי רוב ככל הראשונים) ואז אין מקום להכיל/ לקבל/ לקרב או לכל שאר הטענות שהרב מלמד מעלה.

[לגבי החילוניים - זה קשור לסוגיית תינוק שנשבה, שהרמב''ם השליך ממנה לגבי הקראים באופן מאוד מסוים וחלקי ומדבריו השליכו על החילוניים באופן כזה או רחב יותר. אם אפשר להכיל את זה גם על הרפורמים כמו על חילוניים זו שאלה, אבל בכל אופן אף אחד לא קיבל את החילוניות כזרם ביהדות או את 'התנועה החילונית' כתנועה שיש להידבר איתה וכאן ההבדל המהותי]

 

והערה נוספת לא לגבי האיש אלא לגבי השיטה - לאחרונה הוא פיתח גישה, או ליתר דיוק הקצין גישה קיימת, שלפיה צריך לקבל את 'המציאות' ולהחשיב אותה בפסיקה. מעין 'שעת הדחק' שמשנה את שורת הדין. ולכן הוא משנה את הלכות נידה או את הלכות גרות כדי להקל על קושי שהוא מזהה 'במציאות', שזה בעצם קושי בהתמודדות עם ההלכה. או את היחס לרפורמים (כלומר לרפורמה, להחשיב אותה כמחלוקת בתוך היהדות במקום לכת שיש לדחות החוצה) כדי כביכול לגשר על הקונפליקט החברתי מולם. זה ההבדל בין להיות 'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' לבין 'אוהב את הבריות ומקרב את התורה אליהן', ואפשר להבין למה כל כך הרבה יצאו נגד זה.

דבר ראשון, אהבתי את המשפט: "זה ההבדל בין להיות 'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' לבין 'אוהב את הבריות ומקרב את התורה אליהן'". זה כ"כ נכון.

דבר שני, הרב הדגיש בתחילת דבריו שהרפורמה אינה זרם לגיטימי ביהדות, וע"פ ההלכה אסור לנו להתפלל בבית כנסת רפורמי או להשתתף בחתונה רפורמית. הוא לא בא להכשיר את הרפורמה אלא רק להסיר את החרם הגורף נגדה, בלי מתן לגיטימציה כמובן (כשאני כותבת את זה, פתאום זה מרגיש לי עוד שלב בדרך להיטמעות. מחרם - להידברות - ללגיטימציה).

כל הוויכוח היה האם רבנים יכולים להיפגש עם מנהיגים רפורמים במקרים כאלו או אחרים. זה דיון ער ביהדות חו"ל כבר עשרות שנים או יותר. אבל את לא רבנית, נכון? אז למה זה משנה לך, בעצם?)

סתם כי הזכיר לי.

כשהלכתי למרכז 'בית המדרש לרבנים של אמריקה' לקנות תוספתא כפשוטה היתה לי שיחה של כמה דקות עם הספרן שם, הוא אמר לי "אני לא אומר לך שמות כי הם ביקשו שלא, אבל תדע לך שכמה וכמה מהרבנים הגדולים ביותר בציבור החרדי שלחו אנשים לקנות מאיתנו ספרים".

בית - סטנדרֻ | מרכז הסטנדר | מבחר סטנדרים איכותיים

למטה יש מספר טלפון.

הייתי רוצה לראות מקרוב איך הוא בנוי, כי אני בדיוק בונה לי סטנדר וחיפשתי רעיון למנגנון לשינוי זווית, ובסוף הוספתי רק מנגנון לשינוי גובה…

 

אולי בפעם הבאה

אתה יודע אם יש אפשרות שם להזמין עם חריטה אישית?

לא שאני יודע

אבל אם תתקשרי למספר טלפון ההוא תוכלי לברר.

קודם כל תחפשי אם יש דבר כזה חריטות בעץ רגיל. משהו מוכן כבר.

ואחכ לחפש לקנות סטדנר עומד רגיל. ובום.

 

מחיפוש קצר בגוגל, זאת התוצאה ראשונה והשניה

דן חריטה אומנותית, צור קשר

חיתוך CNC אמנותי | כרסום CNC | חריטה | - MakeArt CNC

תבררי עם המספרים הזה אם אפשר להביא להם סטדנר מוכן והם יחרטו עליו

(באמת צריך לברר כי כל הסטדנרים זה לא עץ, אלא הוא מבריק, מצפים אותם בדכ במשהו כדי שיהיו חלקים ונעימים...)

 

שווה לברר, מקסימום יגידו לך לא

מנסה קודם לחפש מישהו אחד שעושה את שניהם.. יחסוך לי כאב ראש בתקופה עמוסה זו.
אבל תודה רבה!

יכלת לא לכתוב את הסוגריים בכלל, היה מפחית עוד יותר את הסיכוי, לא?

רק כשמתחשק לו קצת לקרוא תגובות שלי😜
ונראלי זה עושה יותר חשק לענות לניק מוכר מאשר ניק אנונימי🤷‍♀️

נונו, אין לך איזו תשובה לשאלה שלי?

מעניין מאיזה שלב גילית לו... 😏


מאיפה לי? בחיים לא קניתי סטנדר, בטח לא עם חריטה....

שכתוב אדמדם וירקרק.

 

ובדכ כשאומרים ריבוי אחר ריבוי או מיעוט אחר מיעוט הכוונה היא שיש 2 מיליות קישור של ריבוי/מיעוט. דוגמא מהאינטרנט

"ויאמר אברהם רק אין יראת אלוקים.." "רק" היא מיעוט. "אין" היא מיעוט. אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.

 

בדוגמאות שלך יש פשוט תוספת כפולה של סוף המילה. זה לא "מיעוט", וגם אם כן.. הוא רק אחד שם.

 

יישר כח

כתבה במקור ראשון

מפת כתבי הראי''ה שאינם ערוכים

לפי הידוע לי הרב הספיק לכתוב את עין איה רק עד הכרך של שבת.
בשנים האחרונות יצאו עוד כרכים של אגרות הראיה, אולי עובדים על עוד.
אורות הקודש זה פסקאות מתוך שמונה קבצים. גם (כמעט) כל הפסקאות ב'אורות' למיניהן לקוחות מהשמונה קבצים.

שמונה קבצים זה בעצם שמונה מחברות, ועכשיו מוציאים כל הזמן עוד מחברות (פנקסים)

האגרות שהופיעו עד כה הן עד שנת תרפ"ג (ח"ו). יש עוד מאות שממתינות.

הלכה ברורה לא סיימו להדפיס את כל כתי"ק על הש"ס.

רבים מהפנקסים טרם פורסמו.

 

אורות הקודש זו סדרה של הנזיר וממילא לא יופיעו כרכים נוספים.

זה לא ייחודי וקיים אצל רבנים רבים (לדוגמא, הלכות מדינה של הציץ אליעזר)

שם המחבר הכריע לפרסם ופרסם בחייו. צאצאיו ניסו להתכחש למשנתו.

לא מכיר עוד רבנים אבל יודע על כמה רבני יישובים שהורו כרב פיינשטייו

 

ההבדל שין אותן שהתינוקות משחקים בהם למיוחדים לשעשועים להבנתי זה ההבדל בין חיית משק (למשל תרנגולים לביצים/שחיטה) שהילדים נהנים לשחק לבין תוכי/אוגרים וכו' שכל ייעודם הוא רק לשחק ואין להם שימוש אחר

(מצוין אצל הרב מלמד), וגם זכור לי משהו בעניין אצל ה'להורות נתן' (אבל אין לי זמן לחפש כרגע)

(הרב עובדיה יוסף, הארחות שבת והפסקי תשובות למשל אוסרים 

 

הרב פיינשטיין, הרב אוירבך, הרב רימון והפניני הלכה מתירים

 

הרב יעקב אריאל אומר שהמקל יש לו על מי לסמוך. הרב אבינר אומר שאפשר להקל וראוי להחמיר)

יביע אומר חלק ה אורח חיים סימן כו 

מעין אומר חלק יד אורח חיים סימן נה

(ויותר בהערה שם, שזה נגד הרב פיינשטיין והרב נחום רבינוביץ' שהתירו)

 

בילקוט יוסף כתוב במפורש שאסור לטלטל אפילו כלבי מחמד (סימן שח סעיף ו אות כה) 

ובהערה שם הוא מתיר לטייל איתם ולהחזיק ברצועה

חילוק בין חית נוי או חיה שנהנים מקולה לבין חיות מחמד שנועדו לטלטול ולמשחק.

מה שכן, נראה שללטף את השיער בלבד, בלי להרים את החיה- מותר, דלא מחמירינן כולי האי.
השו"ע שב,יא כותב שמותר לקנח את היד בזנב הסוס. הביה"ל שם אומר שיתכן שהסיבה שאין איסור טלטול היא כי אסרו רק את גופם של בע"ח ולא את שיערם. ונשאר בצ"ע. וא"כ זה עוד ספק שאפשר לצרף לדעת המתירים לטלטל לגמרי.

אם לא מחלקים בין נוי לבין שעשוע, אז הגיוני שמחלוקת הראשונים בלבד וליטוף לא יהיו מספיקות.

ולא בטוח שמה שכתוב במעין אומר זו השורה התחתונה לפי מה שהבנתי

האמת שלדעתי כל המחלוקת הזאת קצת מוזרה, בגלל שלוקחים את דברי חז"ל שנחלקו על הצד ה"טכני" (כמו עם דוד ובת שבע) ועושים מהם מחלוקת מהותית.

דיברנו על זה כאן לא מזמן.
יישר כח - בית המדרש

פשוט, יהונתן לא חשב להביא אוכל לדוד, דוד הגיע לנוב ולא היה לו מה לאכול והביאו לו מלחם הפנים, ועל זה שהם שיתפו פעולה עם דוד ועזרו לו הרגו את כל נוב עיר הכהנים, דהיינו זה גרם לשאול לחטוא ולהרוג את כל נוב עיר הכהנים, ואומרת שם הגמרא שבגלל אותו חטא של שאול שאול ושלושת בניו מתו. והרי מה אשם יהונתן בחטא שאול, למה הוא נהרג? כי הוא זה שלא נתן לדוד לחם, כך אומרת הגמרא לענ"ד. לכן לא מדובר על חשבונות בעולם הבא אלא שנפרעו ממנו והוא נהרג.

 

החטא היחיד שאני מכיר ששגגתו עולה זדון זה חילול ה', שגם על זה כתוב שלא משנה אם האדם חטא בזה בטעות או לא, זה נחשב כמזיד. (יש קללת ת"ח שאפילו על חינם היא באה, אבל זה כבר לא גדר של חטא....).

הרי גם שני בנים נוספים של שאול מתו, בלי שהם הואשמו באי נתינת לחם, או במשהו אחר.

אם אתה אומר שיונתן מת כי לא נתן לחם, למה הם מתו?

לכאורה כמו שאצלם אין סיבה ברורה, כך אצל יונתן אתה יכול להגיד שאין סיבה ברורה, וממילא אין להוכיח שהוא מת מזה שלא נתן לגימה...

בשמחה, ואפשר אולי להגיד שגם בניו האחרים של שאול נענשו על שלא הביאו לחם לדוד?

2.אף אחד לא אמר שהוא בלע קמח לארוחת בוקר, אולי הוא עשה ממנו לחם. בכל אופן, אני לא חושב שההדגשה שם היא על עינוי הנפש, אלא על הסתפקות במועט. כנראה באמת ובתמים די היה לו בזה, והוא לא ראה צורך ביותר מזה.
3. מה תמוה בהתנהגות העובדים אליו? כמו שהיום מקובל לשלם ארנונה, אז היה מקובל לכפות את אנשי העיר לעבודה (גם היום לפי הבנתי בחלק מהישובים יש חיוב בתורנויוות שמירה, זה לא נראה לי שונה מהותית)

ללא צורך (ואפילו לא ברור שיש בכך הידור)

2. מסכים איתך שהדגש על ההסתפקות במועט, אני פשוט לא מבין איך זה מסתדר עם הבזבוז על הבגדים המפוארים.

3. פשוט היה לי מוזר שאם לימוד תורה כה חשוב לו, למה עבדיו לא מאפשרים לעובד ללמוד זמן מה.
אבל אתה צודק שיש הבדל בין עובד המחויב למעסיק לבין מי שיכול להרשות לעצמו לא לעבוד.

תודה

שהוא ביקש מאמא שלו לקנות לו?
לאמא שלו אולי לא היתה הסתפקות במועט..
אגב, זה שהוא רצה לעבוד בה אולי דווקא יותר מראה על ההסתפקות במועט (כי כמו שכתוב שם, צריך להקדיש את זה כדי לעבוד בזה.אחרים היו חסים על ממונם ולא עובדים בזה)

וכנראה זה הביאור.

לגבי ההמשך לא השתכנעתי.

תודה רבה

לעבור על קטעים בתפילה שלא בזמן התפילה, כך שבתפילה תאמר אותם בצורה יותר נכונה ומדוקדקת (וגם יותר בכוונה)

עד כמה שידוע זה חשוב לדקדק.  אבל איך יוצא שאתה מאחר כל כך? אפשר לשאול מה בדקדוק גורם לך לעיכוב? 

כי אני דווקא קורא בדקדוק והמהירות שלי היא כמו כולם (במקרה שלא ממש בולעים מילים)

 

אבל בגלל שאנשים (לפחות מי שאני מתפלל איתם) לא מקפידים על דקדוק ממילא הם מסיימים יותר מהר ואני מפספס אמן-שניים בקדיש, במיוחד אם זה חזן שאומר רק תחילה וסוף בקול (שוב, לא משליך על כולם). בכל זאת יותר קצר להגיד פרק תהילים ללא שווא נע, לדוגמה.

זה כבר מתגלגל על הלשון.

 

קח לך כל פעם קטע ותתלבש עליו תקרא אותו שוב ושוב ושוב ושוב. זה עובד.

 

מניסיון

כי טכנית קוראים יותר מהר בלי דקדוק

נכון שיש דברים שלוקחים יותר זמן. ובכל זאת, הקצב עולה כשמתרגלים. ואתה תוכל להתפלל במניין רגיל ואפילו גם להיות מהיר מהם. זה עניין של להתרגל.

ולהיות איתם במקומות החשובים

במניין שאני מתפלל בו מתפללים מהר ואני מתלבט אם להתפלל מהר או לא לומר קדושה

להאריך בתפילה כשמפסיד קדושה | דין - שאל את הרב

שו"ע ס"ב: "אף על פי שמצוה לדקדק באותיותיה קראה ולא דקדק בהן יצא:"

 

יש כל־מיני דעות לכאן ולכאן, האם הדקדוק קריטי, או שהוא תוספת חשובה, או שאין חשיבות של ממש להתעכב על זה, קצרה היריעה להביא את כולן.

 

עכשיו, צריך להבדיל בין האם הדקדוק מוציא מריכוז ומבלבל את הדיבור או רק מאט, אם הוא מבלבל, גם אם נקטינן שיש חשיבות לדקדוק יש חשש שיצא שכרו בהפסדו:

 

"ובמי שאפשר לו ויודע הדברים אמורים. אבל מי שלא הגיע לידי מידה זו בנעורים. א"א להטריחו בהנחת הטעמים שטורחו רב ומייגע דבורו. והפסדו מרובה משכרו. לכן טוב שלא לבלבל הקורא אשר לא נסה באלה במטבע תפלה." [סידור יעב"ץ]

 

אם רק מאט אז זה פשוט כמו להתפלל לאט, אין איסור להתפלל לאט אם מגיעים לתפילת שמונה עשרה עם הציבור, בכל־מקרה, גם אם נגיד הם מגיעים לקדיש ואתה עדיין בפסוקי דזמרה אז מה הבעיה להפסיק, ואם אתה מאריך בתפילת י"ח מכל סיבה שהיא גם אם תפספס קדושה לית לן בה כמו שמובא בבא"ח, ואם אתה אחרי תפילת י"ח אז אתה יכול לענות על הכל

מאשר לדקדק בניקוד ולהתפלל תפילה בלא כוונה

חובת התלמידים גם די מובן.
ויש גם הרבה ספרים שמוציאים היום שמפשטים רעיונות חסידיים, כמו לדוג' סדרת "שווה לכל נפש" של הרב משה שילת, או הרבה ספרים אחרים שמוכרים בי"ט כסליו.

1- גם 'אש קודש' לפרשות השבוע, גם הוא של אדמו"ר מפיאסצנה, מובן. 

לגבי 3- לי המהר"ל, כי בדברי הרב יש הרבה דברים עמוקים שמצריכים עיון מאוד גדול שלי קשה להבין לבד... המהר"ל אמנם בשפה שונה קצת, אבל הגברים שהוא כותב פשוטים יותר

המהר"ל כותב רעיונות שנראים חיצונית פשוטים אבל באמת יש הרבה מה להעמיק שם.

דעת אלוקים זה מאמר יחסית קשה
שני האחרים פשוטים יותר.

1

סידורו של שבת או בני יששכר הם טובים בעיני כמלמדים את השפה

למיטב זכרוני, בעש"ט על התורה מאד מאד קריא וגם כתבי המגיד ממזריטש

לא חסר שיעורים על תניא וזה נותן עוד יכולות. כנ"ל ספרי חסידות מבוארת ודומיהם

דרך המלך (פיאסצנא) הוא נפלא בעיני (יש שם דברים שלא מובנים לעומק בלי ידיעה ורקע, אבל אפשר להבין את הרעיון הכללי וזה קצת מלמד על החלק הפחות מובן)

(2 - אין לי משג)

3

מהר"ל, לדעתי, אבל עדיף עם חברותא ולא לבד (בגלל הסגנון המעגלי/חזרתי, קל לאבד רצף בקריאה רציפה)

הכוזרי המפורש לר' יעקב גניזי