פורום בית המדרש (עמוד 31)

שבה זה בתורה ובו זה בקב"ה

אבל לא בדקתי את זה לעומק...

לפחות שניים סבירים

1 וינוחו בה - בשבת; וינוחו בו - ביום השבת (כי הלילה כבר עבר); וינוחו בם - בשבתות הבאות (כי כבר צהריים)

2 בה = 7, כנגד השמיטה; בו+בם = 50, כנגד היובל (למתחכמים, מתחיל מ8, אחרי שמיטה, ומוסיפים עוד עד ל50) שמיטה כנגד הלילה ויובל כנגד היום

סידור הגר"א - חלק ב - אליהו בן שלמה זלמן (הגר"א), 1720-1797 (page 1 of 312)

הרי בסוף הכל פה זה עפ הקבלה.

הלילה זה כנגד השכינה, המלכות, כנסת ישראל

היום זה כנגד קוב"ה. וכו'

ע"פ הפשט זה לא משנה בכלל, וודאי שזה לא מעכב.

ויש כמובן את הבדיחה שהביאה @נפש חיה בתגובה פה למעלה^^

לגבי מנחה זה משהו אחר, רעוא דרעיון ויש מחלוקת אם לשנות למילה "בם" או לא.

מהרחו בעץ הדעת טוב (אם אני זוכר נכון) כותב להגיד בם

אך נכד הרש"ש בספר דברי שלום כתב בשם סביו לומר בו.

הבא"ח כתב לומר בם, מנהג בית אל (ויש על תשובה בישיכל עבדי) לומר בו. יש על זה כמובן עוד מקורות, אלה הם הבסיסיים ביותר.

ראוי להוסיף, שהאומרים "בם" עדיף שיגידו "באהבה וברצון שבתות קודשך וינוחו בם".

רק אעיר, שלכאורה.. איך ניתן לנו לשנות? הרי שבת זו נקבה אז נקבה ואם זכר אז זכר.

אלא שבת היא בדכ נקבה, כידוע, ומ"מ מצאנו מקומות ששבת היא זכר. בפסוק "שומר שבת מחללו"

ולכן אפשר לומר גם שבת שלום 'ומבורך' וגם 'ומבורכת'.

שמביא שלא חייב להגיד שבתות אם אומרים בם:

"בשו"ת שלמת חיים להגרי"ח זוננפלד (או"ח סי' רמ) שכתב ליישב מנהג המקומות האומרים "שבת קדשך - וינוחו בו", וז"ל:
דלהנוסח "שבת" מוכרחים לומר דהאי "וינוחו בם" קאי על "באהבה וברצון" כמו שפירש, וא"כ בכל תפילות שבת היו צריכים לומר "בם" ובכולן אומר מתחילה "באהבה וברצון", וצריכים לומר דבשאר התפילות שאומרים בהם "וינוחו בה" או "וינוחו בו" קאי על תיבת שבת ובתפילת מנחה קאי על "באהבה וברצון"."
אבל אכן זהו פירוש דחוק, ולכן העדיף המחבר את הנוסח "שבתות קדשך - וינוחו בם"....

"שומר שבת מחללו"

דהיינו שהוא נזהר מלחלל את השבת, "אותו".

מוזמנים לעיין- https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?t=8433

"פעם שמעתי שר' צבי פסח פרנק כתב כך, והוסיף לפי הפירושים הקודמים, שבלילה קאי על המנוחה על האהבה ולכך זה בה, וזה כנגד אברהם שבת בראשית ששם זה האהבה, ובבוקר שזה כנגד יצחק שבת מתן תורה ושם זה מנוחה ברצון, ומנחה כנגד יעקב שזה אהבה ורצון וינוחו בם."

מדרגות.

בה - נקבה מדרגה נמוכה.

בבוקר אחריתפילה וסעודה אנחנו כבר במדרגת זכר - גבוה יותר

ובצהרים רעווא דרעווין במדרגה הגבוה מכולם איחוד של שניהם

אם זה רק אמצעי ספרותי למה לספר שהוא הלך להתגייר וכו' וכו'

תביא רק דו שיח תיאורטי וזהו.

לא ברור כמה אחוזים מהסיפור ההיסטורי מדויקים - האם כל העם התגייר? רק בית המלוכה? מה היתה הרמה של היהדות שם?

גאוגרפית, זה כן היה אזור יחסית פתוח מבחינה דתית, כי היו שם בסביבה כנראה אנשים מכל הדתות העתיקות המוכרות לנו היום. וזה נשאר אזור יחסית פתוח עד תקופה מאוחרת יחסית, כולל ויכוחי דת בלי לחץ מלכותי להגיע לתוצאה מסוימת.

הספר עצמו כנראה קשור לסיפור רק כ"זה היה עלול להיות כך".

לדוגמה - הקטע על הנפש במאמר חמישי מועתק מחיבור אחר.

אב"ע מביא את שאלת המלך הכוזרי כשאלה של ריה"ל עצמו.

באופן כללי, הדברים וצורת החשיבה מתאימים לזמנם. אילו היה ר' יצחק הסנגרי באמת כותב את ספר הכוזרי המוכר לנו, קצת מוזר שהרעיונות הפילוסופיים שלו, שמקדימים את זמנם בין עשרות למאות שנים, עברו בעטיפה סגורה 400 שנה עד שגילה אותם ריה"ל ופרסם אותם, בלי שאף אחד אחר ישים לב לאטרקציה של התגלית הארכיאולוגית המדהימה

גם אין סיבה לדעת

יה״ר שיהיה הלימוד הזה לעילוי נשמת חבצלת בת שושנה. 

לזה במיוחד התכוונתי כשאמרתי ש: ״אפשר להראות שירמיהו הנרדף מבטא את עצמו הרבה פעמים באמצעות מילותיו של דוד הנרדף בשלל פרקי תהילים. אבל כאן אצטמצם לפרק לה בתהלים בלבד״. 

ועוד אותיות, כמו כ' וק', ט' ות', צדיק וכו...

יש שם הבדלה בין שווא נע ונח וקמץ קטן/גדול

(וגם בקורן, בדקתי עכשיו), אבל אני מחפש משהו הרבה יותר מקיף מאשר סימונים בתוך הסידור, לדוגמה אני יודע שיש כללים איך לזהות מתי שווא נע או נח, אז אני מחפש ספר מקיף כזה.

אבל לפי מה שאני רואה יש שני ספרים מאוד דומים ושניהם מאותו המחבר, "אם למקרא" ו"אם למקרא ולמסורת". לאיזה מהם התכוונת? ומה זה הספר השני אם את יודעת?

מעניין מאוד מה שהבאת. תודה רבה!

זכור לי גם שיש הסבר של מקובלים (של"ה?) לנוכחות של האות ו' במילה.

אולי של"ה לפרשת נוח על ההבדל בין מגדיל ומגדול...

אולי מקור אחר

אני ואתה לדעתו הרמה.

אני מתכווין לספר טעמא דקרא של הגר"ח קנייבסקי. סקרן אותי האם נתן את דעתו על החסר והמלא בריש קדושים, וכתב כאשר כתבנו עפ"ז להסביר את דברי המדרש:

צריך עיון בהזדמנות. 

וְאַתֵּ֖נָה יְדַעְתֶּ֑ן כִּ֚י בְּכָל־כֹּחִ֔י עָבַ֖דְתִּי אֶת־אֲבִיכֶֽן: (בראשית פרק לא פסוק ו)

למה כחי בכתיב חסר ? הייתי מצפה שיהיה כתוב כוחי בכתיב מלא…

בספר שאני מעיין בו הוא לא מתייחס לזה, אם מישהו מכיר תשובה אשמח לשמוע. 

נראה שנכתב בכוונה בצורה הכי ״קיצונית״ שהיה אפשר מבחינת כתיב חסר:

וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה: (שמות פרק יט פסוק טז)

וַיָּקֻמוּ כָל־בָּנָיו וְכָל־בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי־אֵרֵד אֶל־בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו: (בראשית פרק לז פסוק לה)

ישנן 2 אפשרויות ביחס למי המילה אותו מוסבת: יוסף או יעקב. ובהתאמה, לפי האפשרות הראשונה אביו מוסב על יעקב ואילו לפי האפשרות השניה אביו מוסב על יצחק. 

רש״י על סמך הבראשית רבה מפרש כאפשרות השניה וכך מפרשים רוב הפרשנים. 

״וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו, זֶה יִצְחָק. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ אֶצְלוֹ הָיָה בּוֹכֶה וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא מֵאֶצְלוֹ הָיָה הוֹלֵךְ וְרוֹחֵץ וְסָךְ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. וְלָמָּה לֹא גִּלָּה לוֹ, אָמַר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא גִּלָּה לוֹ וַאֲנִי מְגַלֶּה לו״ (בראשית רבה פ״ד)

הרשב״ם והאור חיים מפרשים בדרך הפשט לפי האפשרות הראשונה. 

על מה מתבססת הפרשנות שמדובר ביצחק שכלל לא נזכר בפסוק ?  ייתכן שעל סמך הייתור של המילה אביו (כמדומני שהשפתי חכמים מציע כך), אבל רציתי להציע אפשרות אחרת שזה על סמך הכתיב החסר של המילה אותו, ועל כך מבוססת דרשת הבראשית רבה שהיה זה יצחק שבכה על יעקב ולא בכה על יוסף. 

״גילוי נאות״: לצערי להצעה הזאת יש חסרון רציני שאמנם בנביאים כתובים יש עשרות מופעים של המילה אותו בכתיב מלא, אבל בתורה כל המופעים של המילה אותו הם בכתיב חסר של אתו. 

אם אתה לומד את זה מ'אתו' אתה צריך להסביר למה זה דווקא יצחק.

השפתי חכמים לומד את זה גם מזה שאם זה היה יעקב לא היה צריך לומר אביו וגם בגלל שכתוב ויבך ולא ויתאבל.

יש 2 דמויות בלבד בפסוק שהמילה אותו יכולה להתייחס אליהם, יוסף או יעקב, לפי זה בהתאמה, המילה אביו מתייחסת ליעקב או ליצחק. הבנת הנקרא פשוטה. מה בדיוק אתה רוצה שאסביר ?

אני לא מנסה לטעון דבר כזה, על דרך הפשט נראה שבאמת הכוונה ליוסף. בסך הכל ניסיתי להעלות אפשרות שתסביר על מה התבסס מי שטען שהכוונה ליעקב. 

הפסוק "ויסלף דברי צדיקים" הוא הפסוק היחיד בתורה שבו כתוב צדיקים בכתיב מלא, המנחת שי כותב שזה בגלל  שגם אם הדיינים הם צדיקים גמורים השוחד יסלף את דבריהם

כשבדקתי איזה מפרש אומר את זה ראיתי את זה-https://daat.ac.il/daat/tanach/maamarim/haser-2.htm

""חי ה'" (רות ג יג) חי הוא בסוד יסוד, ה' הוא בסוד תפארת, ויש בכאן רמז גדול שלא ניתן לכתוב באשר שנוגע לזמן הגאולה" ( פירוש "צדיק יסוד עולם" על [[מגילת רות]] לאר"י, דף נ ע"א), ויום יסוד שבתפארת לספירת העומר הוא יום העצמאות."

כי כשהייתי ב"הקבלת פני רבו" במרכז הספרים כבר היו מוכנים בחדר אוכל..

האם אתה מחפש דווקא את משל המדבר? כי משל החביות הריקות, מאד מזכיר לי את הרעיון שכתבת

אבל תודה!

לשון הרמב"ם, שהשו"ע העתיק אותה: "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחד פנויה ואחד אשת איש" (רמב"ם איסורי ביאה כ"א, י"ז; שו"ע אבן העזר כ"א ב').

המגן אברהם (או"ח ע"ה) הביא שם את הסתירה שהזכרת, ותירץ שם שפרועת ראש האסור אפילו בפנויה היינו "שסותרות קליעות שערן והולכות בשוק" והוכחתו מרש"י בפרשת סוטה (שכתב שם "ופרע- סותר קליעת שערה").

תירוץ אחר כתב הבאר היטב (אבן העזר כ"א) ש"פנויה" שם הינה גרושה או אלמנה, ולבתולה יהיה מותר [נל"ל שאדרבא, מכאן ההוכחה שמדובר שם בפנויה שאינה בתולה- שהרי אם גרושה הולכת בלא כיסוי ראש, אז "ראשה פרוע" אינה ראיה כ"כ..]

דהיינו כמו כיפה לגברים

שצריך (מעיקר הדין) בשעת התפילה והברכות

הרב מאזוז מאוד מחמיר בזה..

אולי זאת הכוונה של הרמבם

אבל אלו הלכות אישות.. לא שייך כ"כ לומר שזה מדבר על "זמן התפילה" (ועיין בתגובתי שם- שאלה שעלתה לי לפום ריהטא | ערוץ ７)

במסכת ברכות הוא אומר שדרך הבתולות ללכת בלי כיסוי ראש)

אוצר החכמה

יכול להיות שאם בקשת הסליחה תהווה מטרד- עדיף שלא לבקש..

וצ"ע.

בעצם זה תלוי במינון, העיקר לא לבקש כל הזמן סליחה, באיזה שהוא שלב הסליחה מאבדת משמעות

יכול להיות שבגלל שבשער הוא כותב עליהם

ב. לצערי אינני זוכר.. אבדוק.

ג. חז"ל, כמו כל הברכות האחרות..

יישר כוח....!

אני אשכנזי, לא מכיר שקוראים "ותתפלל חנה"....

ב. אולי כי אומרים שם: "....והשכמת בית המדרש שחרית וערבית....ועיון תפילה....ותלמוד תורה כנגד כולם". גם מדבר על תפילה, וגם מדבר על מעלת לימוד תורה, מיד אחרי ברכות התורה, מתאים לשני הדברים האלו. (ברכות התורה הם חלק ממהלך התפילה, אז יש בהם שני עניינים, גם תפילה וגם לימוד תורה, וכן המשנה הזאת מדברת על שניהם....). אבל זה רק רעיון, לא בטוח....

ג. לא יודע....

נקרא במעמד השחר

מסביר ממש יפה

הוא מתייחס גם לשאר חלקי שחרית?

גם נתנו בזה רמז שבפרק איזהו מקומן יש מש"ה תיבות (לא בדקתי , אולי זה עם הכולל או משהו ) ונתנו רמז שזה פרק שכולו הלכה למשה, שאין בו מחלוקות

למרות שגם בהלכה למשה מסיני יש מחלוקות

כל הכבוד על הקישור, אני אישית ממש אוהב את ההקבלות האלו ובדר"כ עושה מהם מטעמים בעצמי.

נראה לענ"ד השפלה והגלמודה אולי איזה רעיון שאפשר לפתח אותו.

גם אדם הראשון וגם במקרא ביכורים מדובר על ראשית. כתוב על ראובן: "ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני...". גם אדם הראשון הוא הראשית, האדם הראשון על פני האדמה.

וגם בראובן וגם באדם הראשון הייתה שבירה, והיה חטא. חטא אדם הראשון, חטא ראובן. (גם כתוב ששניהם חזרו בתשובה, ושניהם לא חטאו כמו שכתוב בפשט(ראובן רק הזיז את המיטות, כידוע, ואדם הראשון, זה פחות ידוע, חשב ש"רק טוב יורד מן השמים" ולקח מן האשה ולא ידע שזה מפרי עץ הדעת, (אם אני לא טועה זה מדרש בראשית רבה מפורש, רק צריך למצוא את זה...) וכך יותר מוסברת טענתו, "האשה אשר נתת עמדי...").

מראובן עברה המלכות, ההנהגה, ליהודה. וכן אדם הראשון, שבעים שנה שלו עברו לדוד, שהוא היה הסמל למלכות.

ולכן, דווקא בראשית, שהיה בה חטא, דווקא זה התיקון של הראשית, להביא מראשית פרי האדמה. (להביא לכהן את הביכורים שהוא מחליף את הבכור, הראשית, וזה התיקון, להביא את הראשית, לכהן, שהוא התחליף שלא חטא, ואז יש תיקון לראשית....).

יפה מאוד מה שכתבת, אשריך....!

״להביא לכהן את הביכורים שהוא מחליף את הבכור, הראשית, וזה התיקון, להביא את הראשית, לכהן, שהוא התחליף שלא חטא, ואז יש תיקון לראשית״. 

מעניין. הארת את עיניי. חזק וברוך

בדיוק....!

בשמחה, תודה רבה לך על ההחכמה...!