כפי שיותר נראה אצל גאוני אשכנז שמדייקים ומחלקים ומפלפלים כדרכם הקדושה,
או שהכל צריך להיות בנוי על הגמרא ממש ממש כפי שנראה אצל גאוני ספרד שמדייקים ברש"י ומסבירים את כל הראשונים במילות הרש"י ומסבירים סברת כל אמורא וסברת מחלוקת רש"י ותוספות ומדייקים בלשונות תוספות מתי שאומר וא"ת ומתי שאומר 'קשה' וכו כך שהכל בנוי על המילות עצמם בלי להוסיף לפלפל 'באוויר' כביכול.
הבעיה הגדולה שלי בשיטות הללו ובמיוחד בשיטת אשכנז היא שבקצב כזה אדם יכול גם שנה לשבת על דף גמרא, כי כל חזרה נוסף חידושים וחידושים כידוע.
או תיאור לא כ"כ מוצלח של שיטת הלימוד של "גאוני אשכנז", או תיאור של יישום לא כ"כ מוצלח שלה..
שראשית לימודו של האדם צריך להיות בבקיאות, עם הספקים קבועים.
לאט לאט הוא מתפתח ונכנס ללימוד העיון
(משמע ממנו שאין גבול או כמות או הספק בלימוד עיון...)
העיון זה עומק הפגש.
יש משפט של ר' אברום שאומר - עיון זה 'למה זה' בקיאות זה 'ככה זה'.
בעיון אתה פשוט שואל למה. וכל עוד אתה יכול להמשיך לשאול את זה אתה ממשיך לשאול
לשאול את עצמך לאחר שראית קושיא או הערה או הסבר, למה הם לא עלה לך לראש עוד לפני שראית אותם.
עד שתיאורים איומים יצאו מיפיו בעיון התפילה באמרו "עיינתי בתפילה יותר מסוגיות קשות שבש"ס"
ועוד אמר לתלמיד בנוגע לאיזה עניין "התפילה זה זמן לעיון"
ועשרות סיפורים הובאו מקרוביו על כמה שהתאמץ בתפילה וכמעט והיה מתמוטט בתפילת העמידה והרבה פעמים היה יושב
מבקש שתדייקו!
וזה מתחבר לי למה שכתב באיגרות (ח"א סי' ב): " הלימוד והתפילה קשורים זה בזה, עמל הלימוד עוזר לאור התפילה, והתפילה עוזרת את הלימוד". זה שהתפילה עוזרת ללימוד זה די מובן - אדם מתפלל על הצלחתו בלימוד, אך העזרה של עמל הלימוד לתפילה נראית על פניו כחסרת שחר, מה עניין זה לזה.
נראה לי שכוונתו היא שעל ידי עמל הלימוד מתפתחים תבניות ודפוסי מחשבה שיכולים להכיל מורכבויות ולטוות מהלכים שלמים מחומרי גלם מועטים. תכונות כאלו יכולות לשדרגת את התפילה על ידי ניצול הכלים הללו להעמקה וניתו של גדלות ה', רומומתו, השגחתו, הבטה מעמיקה על סדר העולם (כבשו"ע סי' צח כמדומני), וכל זה יכול ליצור דמיון מודרך שנטוע חזק בקרקע אך ראשו בשמים. מעט מזה לזה אפשר לראות במבט מחדש על העולם הישן שמציע החזון איש בספרו 'אמונה וביטחון' (וראה גם באיגרות ח"ב סי' ב).
יש מושג שנקרא 'אובנתא דליבא', או 'לפום מה שמשער בליביה". ישנם עניינים ותובנות דקות שנמצאים רק ברמת האינטואיציה וקשה מאוד להגשימם לידי מחשבה וכ"ש מלל. הלימוד יכול לחדד את האינטואיציה הזאת ולייצר בה עומקים חדשים.
האם העיון העמוק של החזון איש היה חיצוני יותר כפי שתיארת, רוממותו השגחתו, וכל שאר דברים המובאים בשו"ע ובספרי המוסר שצריך לכוון כשאדם בתפילתו, שבעצם לגדל ולפאר ולהעמיק דמיונות ומחשבות עמוקות בשבח ה' המובא בתפילה בנפלאות בריותיו ובצערו עלינו, וכו וכו,
הבעיה שאני לא מוצא מקור מדוייק שזה באמת מה שהאריך לכוון בו החזון איש.
ואני תמה עליך, הסיפורים האלה עליו נמצאים בכל מקום
כשהוא אומר לו להכנס לתיבה, ולא לפני כן כשהוא מצווה אותו על עשיית התיבה, כמתבקש??
ציווה את נח לבנות כ''כ הרבה זמן את התיבה וכן שנשתנו סידרי עולם בשבוע לפני המבול והדרישה שהייתה מנח שינסה להחזיר את כולם בתשובה. כלומר עד הרגע של המבול לא בטוח שנח יהיה היחידי שינצל. ולכן ברגע שהגיע המבול אומר הקב''ה לנח 'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה' כלומר דווקא אתה היחיד בכל הדור הזה
ללוות זה לקחת חפץ X מסוג Y, ולהחזיר חפץ Z מסוג Y
לשאול זה לקחת חפץ X, ולהחזיר חפץ X.
אני חוקרת כרגע על הפער האידיאולוגי בין הרש"ר לבין הראי"ה.
ואני צריכה חומרים שמעידים על דעותיהם בכל מיני נושאים שהיו אקטואליים באותם זמנים- כגון א"י וכו',
וכן בנושאים הרלוונטיים גם כיום כמו- טעמי המצוות, תורה ודרך ארץ וכן הלאה...
אם למישהו יש חומר וידע בתורתם/הגותם- אשמח שיפנה אלי לש"א.
הרש"ר כתב שכשהרב קלישר פנה אליו בנוגע לחידוש היישוב בארץ,
הוא ענה לו ש'את אשר למצווה גדולה יחשוב, היא בעיני עברה לא מעט'..
מצד שני הרש"ר פרסם כרוז לסייע למושבה בפתח תקוה (שנקלעה לרעב? כבר לא זוכר)
מה עוד?
אני מכיר שתי התייחסויות מפורשות של הרב (=הראי"ה) לרש"ר
באחת הוא קורא לו 'נזיר אלוקים'
בשנייה הוא אומר שצריך ללמוד ממה שהוא עשה בגרמניה
(בנוגע לפתיחת בית ספר תחכמוני, אם אני זוכר נכון)
יש גם כמה התייחסויות עקיפות
הפסקה הראשונה באורות?
היא מופנית כולה נגד משפט שמופיע באגרות צפון של הרש"ר...
אשמח למקורות, ובנוגע לאורות א"י- נתקלתי כבר בפיסקה זו, אך אשמח אם תוכל להביא לי מקור שמקשר בין האמירה הכביכול סתמית של הרב לבין דבריו של הרש"ר.
אני בהחלט אחפש.
נזיר אלוקים - אגרות הראיה א קמד
(יכול לצלם לך אם את צריכה)
תחכמוני -
כלומר אין לו הרגשה של תפקיד.. פעם זה היה ישוב א''י להקים גבעות להתגייס להשפיע על הצבא אצל רוב הנוער היום ההרגשה שהכל בסדר ואין הרגשה שצריך להתקדם לאנשהו... וזאת לענ''ד הבעיה הגדולה ביותר...
הקטע המודגש לא מובן
ואל אמה תכלנה מלמעלה- אצוהר קאי תכלה החלון מלמעלה סמוך לגג אמה ולא יזיקו לו הגשמים שהכסוי מסך עליו. וצוהר וחלון משמשים לשון זכר ולשון נקבה .
בניגוד למה להבנה הפשוטה של המקרא שהמילה 'תכלנה' מוסבת על התיבה, שצריכה להיות הולכת ומתקצרת ברוחבה עד רוחב אמה, מחדש החזקוני שהמילה 'תכלנה' אינה מוסבת על התיבה אלא על הצוהר שהוזכר בפסוק זה (והוא משמש גם בלשון נקבה).
ופירוש הכתוב לפי זה - שהמיקום של החלון צריך להיות למעלה, סמוך לגג התיבה (למעט שלא יעשהו באמצעה, כמו שנהוג היום למקם את החלון באמצע הקיר פחות או יותר), ולא יותר רחוק מאמה מגובה הגג. והתועלת בזה היא שכאשר ירדו הגשמים, הגשם לא יכנס דרך החלון, שהרי הוא סמוך לגג, והגג ימנע או לפחות ימעט את כניסת הגשמים.
זה לא משנה אם הוא למעלה או למטה. חוצמזה - למה שלא יהיה בתוך האמה?
שהוא מדבר על גג כמו בהרבה איורים קלאסיים של התיבה, שיש לו שוליים( כמו בגג רעפים, רק יותר ארוך). ואז בחלק העליון, הגג מסך כנך החלון ומונע מהגשם להיכנס.
אולי כוונתו שלא תרחיק יותר מאמה.
א. מנין לך שהמים יצאו מהתהום בצורה של פרצות?
ב. אף אם למדת זאת מעצם כך שיצאו מהתהום מים רותחים, והבנת שזה כעין תופעת הגייזר המוכרת שיוצאת בפרץ מהאדמה, יש להניח שכאשר האדמה מכוסה בכמה מטרים של מים הפרץ לא יוצא בצורה של קילוח על פני המים מחמת שנבלם על ידי המים המכסים את הארץ. זה מקסימום יגרום לגלים קטנים עד בינוניים, אך בודאי לא יגיע לגובה גג התיבה. זה כמו שתיקח כלי מלא מים שפיו צר, ותלחץ עליו כשהוא שקוע במים, שאז לא תראה זרם של מים יוצא מעל פני המים.
ג. אף אם אכן יצאו באופן זה, מסתבר שזה היה פה ושם ולא משהו רצוף כמו גשם מלמעלה, וזה לא היה מצדיק בנייה מיוחדת לשם כך.
אני הבנתי מהעץ יוסף שכוונתו לומר שרק לאחר ירידת הגשמים, עלו מי התהום מעל פני הקרקע. וא"כ אדרבה, מוכח ממנו שברגע עלייתם כבר הציפו מי הגשמים את פני הקרקע.
שהיו גייזרים, עדיין קשה להסביר שהם הציפו את התיבה.
העץ יוסף לא כתב כן מדיליה, הוא ציין כן בשם היפה תואר. ובאמת לכאורה מה הכריחו ליפה תואר לפרש כן נגד פשט המדרש? אלא שבגוף דברי היפה תואר מבואר שהוקשה לו מדברי המדרש במקום אחר שבתחילה הגשמים שירדו יכלו להיות גשמי נדבה אילו היו עושים תשובה, ורק משלא עשו - נהפכו למבול. והתקשה, כיצד יכלו להפוך לגשמי נדבה אם מי התהום הרותחים כבר הציפו את הארץ, ולכן הוכרח לפרש כן, שמעיינות התהום רק נפתחו, אך המים לא עלו על פני האדמה.
ומכלל הדברים אתה למד שני דברים:
א. הפירוש בעץ יוסף (ולמעשה - היפה תואר) הוא כאשר כתבתי.
ב. הפירוש הזה מוכרח במדרש מהשוואה למקום אחר.
זאת ועוד, אפילו אם נניח שהיינו מקבלים את דברי המדרש כפשוטם שמי התהום עלו ראשונה, עדיין קשה עד בלתי אפשרי לומר שכל זה היה מקופל בכוונת החזקוני, ולא רק העיקר, אלא הכל חסר מן הספר. ועל פירושך בו קשה מאוד, בתרתי: א. לפי פירושו של החזקוני, לא מובן מה הטעם שהתורה ציוותה למקום את החלון למעלה באמה הסמוכה לגג אם ממילא היה מכוסה ב. מה הכריחו לחזקוני לפרש שלא כפשט הכתוב ש'תכלנה' קאי אתיבה, ולהוציא הפסוק מפשוטו כדי להגיע למשמעות שהחלון יהיה סמוך לגג ללא כל תועלת ממשית.
מה שכתבת ליישב את דברי המדרש אינו נכון, שהרי הפסוק של ארובות השמים הוא פסוק יא, ולאחריו בפסוק יב נאמר: "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", ושם פירש רש"י, שעליו בין היתר נשען היפה תואר, שבתחילה ירד בנדבה. משמע שכבר בפתיחת ארובות השמים ירדו מעט זמן גשמי נדבה.
ועוד, הרי בפסוק יב נאמר שהגשם היה ארבעים יום וכו' כאמור. לדבריך ירידת הגשם היתה לפני פתיחת ארובות השמים. מלבד הקושי בסדר הפסוקים וכאמור, יצא לדבריך שתאריך הנקוב בפסוק יא של פתיחת ארובות השמים (י"ז לחודש השני) היה לאחר ארבעים יום של ירידת גשמים (גשמי נדבה) וזה לא ניתן להיאמר מדברי חז"ל בכמה מקומות בחשבון המבול, שהיה להם פשוט שאותם ארבעים יום מתחילים בי"ז במרחשוון.
ומה שכתבת להסביר את דברי החזקוני ג"כ אינו נכון לענ"ד משלושה טעמים:
א. חוסר ההגיון במיקום החלון, ושתיקת החזקוני מלתת טעם ע"כ.
ב. סדר דברי החזקוני. החזקוני לא מחדש שצוהר זה חלון כפי שכתבת בדבריך. זה ברור לכל. הוא בא לחדש שהמילה תכלנה מוסבת על הצוהר. ולפי הסבריך בו יצאו דבריו מסורבלים ומסורסים. שקודם היה לו לפרש שהמילה תכלנה מוסבת על הצוהר, ומיד לאחר מכן היה כותב שצוהר משמש זכר ונקבה, ואח"כ בתור הערה היה מתייחס למכסה החלון. ומה הטעם שהכניס את מכסה החלון בין דבריו? הלא הקושא מכניסת מים לחלון אינה קשה דווקא לפי פירושו אלא מעצם זה שהיה צוהר לתיבה.
ג. מה שכתבת שהנושא העיקרי של הפסוק הוא הצוהר, אינו נכון. הנושא הוא התיבה, והפסוק מתייחס לנספחיה - הצוהר והחלון, וכן מבנהָ - תחתיים וכו'. ואדרבה, לחזוקני היה הגיון חיצוני שעל פיו העדיף לפרש את הפסוק שלא כפשוטו, וזהו כאשר כתבתי לעיל.
כתבת: "כי בהתחלה ירדו גשמי נדבה שמא יחזרו בהם אבל ש"ארובות השמיים נפתחו" שזה גשם מאסיבי לא טבעי".
הגשם המאסיבי מזוהה, לדבריך, עם ארובות השמים. מלבד מה שהגשם המאסיבי עצמו מאוחר כרונולוגית לדבריך, איך פסוק יא יכול להיות פתיחה כוללת אם הוא מתאר דווקא את הגשם המאסיבי ולא את הגשם בכללותו?
א. שוב, כי כל כי הוה ליה לאודועי. החזקוני הוא לא משנה שמזקקת מיליה.
ב. זה עדיין לא מסביר את הסירבול. להוסיף אגב אורחא את המילה חלון בנוסף לצוהר, לא היה קוטע את הרצף.
ג. איך צוהר הוא הנושא העיקרי אם מוזכר בפסוק גם הפתח, וגם התחתיים? מה הופך אותו לעיקרי?
הגשם המאסיבי זה לא כללות, זה שלב אחר. וגם - למה מלכתחילה התורה הפכה את הסדר? הר יכלה לכתוב בשנת כך וכך היה גשם, ואז את הקדמת מעינות תהום לארובות השמים, והפסוק הזה יכל כך לשמש ככותרת לפסוקים הבאים אחריו. אני לא מבין את הסירבול הזה.
ג. לא שמתי לב שעברת מנושא עיקרי של הפסוק לנושא עיקרי בתחילת הפסוק. ושוב, למה להידחק בהסברים כאלו? הרי לומר שזהו הנושא עיקרי של 'תחילת' הפסוק זה כמו לומר שהמילה 'צוהר' הוא הנושא העיקרי במילה 'צוהר' בפסוק.
אכן נראה כך, תודה!םםםםסיבות רבות נאמרו בדבר במספר מקומות וברצוני לרכזם בעז"ה ומכם עזרה אבקש.
א. כהקדמות להבנת התורה (כפי שכתבו עשרות ראשונים, וכמו שהאריך התוספות יום טוב מאוד מאוד במסכת כלאים בענייני התשבורת, ועוד רבותינו שהאריכו בחכמת האסטרונומיה מאוד לבאר ענייני קידוש החודש)
ב. בכדי להבין מהות המצוות (כמו כיצד נוצר רעם וברק להכיר גדולת ה' ולדעת על מה הברכה הגדולה הזו 'שכוחו וגבורתו מלא עולם' על מה עומדת)
ג. מצד הידיעה לבדה יש עניין וכמו שהאריך האיש הגדול והנורא קדוש ה' מרן הבן איש חי בספרו 'אמרי בינה' בעניין זה שהגם שהלימוד הינו מעבר לצורך התורה גם אז מוטל על האדם להמשיך בלימודו (והביא ראיה משמואל בגמרא שאמר "נהירין לי שבילי דרקיעא וכו" שאף אם נאמר שלמד לצורך המצוות הקשורות בעניין כגון קידוש החודש עדיין לא היה צריך ללמוד כל כך הרבה עד כדי שיהיו נהירין לו שבילי דרקיעא. ועוד האריך שם ברבנים רבים שהפליגו מאוד בלימוד החכמות אף מעבר לצורך הבנת התורה כתלמידו של האר"י הקדוש המרח"ו ועוד)
ד. לקבל יראת הרוממות (ראיתי זאת בהרבה מקומות ושכחתי מקורן אשמח למקורות מוסמכים)
עוד סיבות יתקבלו בברכה
ותודה.. , בכוונה לא כתבתי את הרמב"ם כי זה היה לי ברור כל כך
אם יש לי מסכה (של הקורונה),חם -צוואר על הפה, או כל דבר אחר
ואני מכניס מהר לפה כשלא רואים ולועס כשהפה מכוסה.
זה עדיין נחשב לאוכל בשוק?
תהיתי לעצמי גם לגבי ההלכה- אם כתוב שאדם אוכל בחוץ הוא פסול לעדות. ואני אישה ואני אוכלת בחוץ, אז מותר ממילא לא?
תהיות (:
מה עומד מאחורי ההלכה שכתבת? לפי זה אולי אפשר לדעת
מבקש אמונהאני חושב שכל המעשים שפוסלים לעדות (כמו אוכל בשוק, משחק בקוביה וכו' )
אלו דברים שהמעשה הוא בעייתי ופוגם באדם בדברים שאמורים לעשות אותו אמין וישר
ממילא כנראה גם לנשים זה יהיה בעייתי ולא טוב - גם אם הן לא יעידו לעולם.
לגבי מה עומד מאחרי זה, אני חושב שהעיקרון הוא שזה חוסר בושה, חוסר כבוד לעצמנו
ככה זכור לי ששמעתי, ולכן אותו אדם פסול לעדות כי גם המחסום לשקר הוא בא מבושה.
אבל בפועל, השכל המצומצם שלי לא מבין מה הבעיה שמישהו יאכל נגיד על ספסל אם הוא רעב או בפלאפליה כשהשולחנות בחוץ ואין מקום אחר לשבת.. אז הוא אמור לחכות להגיע לבית בשביל לאכול? ואם הוא לא גר באזור?
תהייה.
איך זה קשור לשקר שכתבת בעצם?
ולכן לא יודע אם לשבת על ספסל בסתם רחוב או לאכול במקום שמוסדר לאכילה גם נחשב.
לדוגמא, פעם הייתי רעב באוטובוס ושאלתי מישהו שהוא די ת"ח, והוא אמר לי שלאכול באוטובוס זה בסדר.
ופה גם נכנסת השאלה שלי...
ואני חושב שאם חכמים אמרו "בשוק" ולא סתם "ברשות הרבים", נראה לי שהם התכוונו דווקא למשהו מסויים כמו שוק.
נניח ללכת עם מנה פלאפל ביד במרכז מסחרי ולאכול (פעם ראיתי מישהו ככה הולך עם מנה ביד ומביא ביסים תוך כדי הליכה)
זה נראה לי ממש דומה לכלב - כמו שחכמים אמרו.
העניין הוא,
שאדם מתבייש לשקר כי אולי יתפסו אותו או אולי בגלל שזה לא בכבוד שלו
ואם בנאדם לא אכפת לו מהכבוד שלו, כנראה שגם לא יהיה אכפת לו לפזר שקרים. ככה אני מבין וזה נראה לי הגיוני
נשמע הגיוני יותר, כן.
באוטובוס הת"ח אמר שזה בסדר? זה מפתיע
האמת שיש עוד עניינים בלאכול בהליכה (שלמשל שלושה אנשים קרובים למיתה... וכו'), הטיעון שזה
נראה קצת בהמי הוא הגיוני.
מעניין, אם כותבים את זה על סתם ישיבה ברחוב.
אתה שואל אם אתה אוכל תוך כדי הליכה עם המסכה?
מבקש אמונהלאו דווקא בהליכה, אפילו בעמידה.. אבל במקום שהוא שוק לכל הדעות
תוס' בקידושין נראה לי בדף מ' עמב' סוף פרק ראון מביא בזה 3 פירושים תעיין שם אם תרצה.
לצורך האחרים אני אכתוב את הדעות
1. אדם שחוטף ואוכל מהאוכל שלמכירה פחות משווה פרוטה
2. טועם מכולם מעט מעט כאילו רוצה לקנות
3 אוכל בשוק סעודה של פת שזה גנאי יותר.
אז כרגע אני חושש לכל הדעות אם לא נפסק דווקא כאחד מהן
וגם ששלושת האפשרויות (הראשונה ברור מאליו) נראות לי לא ראויות
היום פגשתי חבר וסתם פתאום יצא שדיברנו על זה...
אז הוא אמר לי שהוא שאל איזה רב שהוא מכין בחורים לבחינות לרבנות אם מותר לאכול ברחוב במקום שמוסדר לאכילה
והרב ענה לו "יש לך על מי לסמוך"
כאילו סוג של בדיעבד כזה ולא מלכתחילה לא?
שכוייח!
ש"דומה לכלב" שאינו מקפיד על כבודו
הודעהאם יש לך שאלות בהלכות מוקצה אשמח לעזור, בשאר העניינים פחות יודע.
הרמב"ם פוסק (מה"מ ו' ד') שגם בז' עממין יש דין קריאה לשלום.
ותמוה בתרתי - ראשית - שמקראות מפורשים מדברים שיהושע זעם על הגבעונים שרימוהו, ושלולי השבועה היה הורגם. וכי למה? הלא סוכ"ס השלימו.
שנית, בד"כ כשאין מקור בש"ס לדבריו הוא כותב "ייראה לי", וכאן כתב הדברים בפשטות.
והוא נהיה חייב לתת להם להתיישב בארץ, אך כל אחד משבעת העממים שהיה רוצה לחיות בשלום היה יכול לבחור לצאת מהארץ בבטחה, כפי שעשו הגירגשים.
בתלמוד הירושלמי מובא: "אמר רבי שמואל שלש פרסטיניות [אגרות] שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ: מי שהוא רוצה להפנות - יפנה, להשלים - ישלים, לעשות מלחמה - יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי... גבעונים השלימו [ככתוב:] וכי השלימו יושבי גבעון את ארץ ישראל; שלושים ואחד מלך עשו מלחמה ונפלו" תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'
משמע שלא צריך את שתיהן.
זה שלא הבנת לא הופך אותו לתמוה.
פסוק מפורש אומר "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום" ואמנם כתוב "רק מערי העמים האלה אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה", אבל: "ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו? שנאמר לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם, מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו". ההסבר של הרמב''ם הוא מלשון הפסוק, הוא כותב 'יראה לי' כשהוא אומר משהו מסברא.
הבעיה עם הגבעונים היא שהם כרתו ברית במרמה, ולא השלימו עם ישראל.
להשלים זה "והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך", ברית זה מתוך שיוויון עמדות.
מנהג יושבי בית המדרש, אינו מוזיל מכבוד הרמב"ם.
א. כשהוא מביא מקור מפסוק שאין לו מקור בש"ס הוא לא אומר ייראה לי?
ב. אבל כתוב שלא הרגום בגלל השבועה
ג. נכון, התבלבלי כי זכרתי שנעשו עבדים, רק עכשיו אני שם לב שנעשו עבדים אחרי שגילה שרימו אותו
בד''כ אומרים את זה על רמב''ם שלכאורה סותר גמרא וכדו'. לא רמב''ם שעונה בעצמו על השאלה.
א. הוא לא אומר יראה לי במקרה כזה, לפחות לא שזכור לי. וכאן בודאי שלא שייך לומר 'יראה לי', הוא הרי מוכיח את טענתו מלשון הפסוק.
ב. בגלל השבועה הם לא יכולים להרוג אותם, וממילא לא לאיים אליהם שישלימו או ימותו - הם מחויבים לברית.
ג. הם לא נעשו עבדים, אלא חוטבי עצים ושואבי מים. זה עונש אבל לא במעמד של גויים שהשלימו (לפי הרמב''ם לפחות הם גם התגיירו, גיור שנחשב כגיור חלקי).
ויישר כח.
תמוה=שתמהים עליו
בזמני היה על זה גם יחידה בבגרות לתנ"ך, עם האברבנאל וכו...
גם החינוך פוסק כרמב"ם בנוגע לז' עממים ועמלק (מצוה תקכז)
ראוי לבת לצעוק בהפגנה? (משום צניעות)
ואם היא בתוך קבוצה של הרבה בנות שצועקות ביחד?
ואם היא ביחידים ויש מסביבה הרבה בנים?
ומצד שני אני מבינה שאולי בנסיבות האלה יש מקום להקל או משהו..
מה לעשות שהפורום כאן הוא לא המקום לשאלות הלכתיות. עאכו"כ בשאלה מעין זו, שהיא שאלה שגם יש לה מאפיינים השקפתיים.
הרב אבינר אמר לי שזה לא צנוע
ולא מצאתי מקום שכתוב במפורש
ומי אמר שזאת הפרשנות למעשה?
זה בדיוק מסוג העניינים של שיקול דעת. בסברא פשוטה נראה שזה פחות מתאים שבת עומדת בראש הפגנה וצועקת...(ויש מקור ערוך: נתנה עליה קולה וכו')
גם בשבת אני צריכה להפעיל שיקול דעת אם הערבוב של התבשיל נקרא כמבשל?
זה לא נראה לי הגיוני שהתורה רוצה שנפעיל שיקול דעת בדברים כאלה
יש הרבה דתיות שצועקות זה אומר שהשיקול שלהם שגוי? איך אפשר לסמוך על זה?
אני מתנצל מראש, אבל מדברייך ניכר שאין לך כ"כ הבנה בהלכה מהי.
שיקול הדעת צריך לבוא ממקום של אדם עם ידע הלכתי, ואז שייך היגיון. ברגע שאין ידע - אין מה לעשות עם היגיון הזה
והוא נהפך מהגיוני ל'הגיונך". (ול"ד רק בהלכה. גם אם ניתן דוגמא בפיזיקה - אדם בלי ידע לא יוכל לומר "הגיוני" ברוב המקרים, מאחר ואין לו מרחב ממנו שאב היגיון כלשהוא)
לכן, את צריכה לשאול רב שאת סומכת עליו, ולסמוך על ההיגיון שלו. חלק מהעניין של שאלת רב- זה להקשיב גם כשלא מתחשק, אחרת אפשר לשאול את הקיר - הוא תמיד מסכים.
על טענת "הנה הרבה צועקות" אין ממש צורך לענות...
ואני מדגיש, אני לא בא לתקוף אותך. אבל בהנחה שכן חשובה לך דעת תורה, את גם צריכה לדעת לקבל אותה.
אם נתייחס לנושא הנ"ל ספציפית, אז בדיוק כמו שפוסקים אסרו שאישה תנאם בפני גברים (יש המון מקורות: ממש על קצה המזלג משנ"ב בסימן ע"ה, אגר"מ ח"ה סי"ב (מקל יותר) ועוד רבים ) - אז ק"ו לכאן. אם באמת את משתייכת לחברה יותר פתוחה - אז כדאי שתשאלי רב הפוסק לחברה מסוג זו. אין החרגה להפגנות.
,לא הבנתי שזאת הכוונה..
עכשיו הבנתי את העניין. וכן, כמובן שאקשיב לרב בכל דבר.
ולא ידעתי שאסרו לאישה לנאום בפני גברים,
תודה שהארת.
נראה לי זה באמת התשובה שחיפשתי
זה לא מעילה בהקדש?
שהרי גם אפר הקדש הוא כהקדש ואסור לאדם פרטי להשתמש בו...
אז כמו שאבניו של בית המקדש הם הקדש אז לכאורה האפר של האבנים גם הקדש
המקום מלא שם באפר של ביהמ"ק. מעולם לא פינו אותו, זה כמו ארגז חול (להבדיל..)
וכך השיב מרן הגר"ד ליאור שליט"א.
לא מדובר באפר קרבנות, אלא באפר השריפה.
את חטאי אני מזכיר, בעבר דיברתי לגבי תוספות,
אך האמת שאפילו גמרא קשה לי מאוד להבין, תמיד אומרים שמי שעמל יצליח, אני עמל ולא מצליח,
כשבחנתי את העניין ראיתי שכל מה שנאמר שמי שעמל מצליח זה מי שמתמיד בתורה לפחות 12 שעות,
לי זה קשה לא 12 וגם לא 10 שעות, לא יכול ללמוד כל כך הרבה, אז לומד גמרא רק כ-4 שעות ביום ובשאר השעות לימודים אחרים.
קשה, בשביל להבין שורה גמרא אני מפלפל חצי שעה עד שאני מגיע לחקר האמת וממשיך, ועוד חצי שעה ועוד שורה, וגם אז הרבה פעמים אני חוזר אחורה ורואה שבכל זאת לא הבנתי ומנסה שוב להבין ולבחון כיווני הבנה ולא מצליח, ומנסה ומצליח ומגלה ששוב טעיתי, ואני יכול ללמוד 100 פעמים גמרא ובכל פעם להבין משהו אחר.
אני כ5 שנים בישיבה מול גמרא, הסטיפלר ז"ל אמר שאם אחרי 5 שנים אתה מצליח להבין אחרי כמו שעות זה אומר שראית סימן ברכה, אבל וואלה אין לי כוח.. לעמול 4 שעות בשביל חמישית עמוד גמרא רש"י (בתקווה שלא טעיתי)
(ולא אני לא חוטא בעריות ולא עושה עבירות למינהם ומקפיד על נקיות והכל, כל הסגולות איתי)
אני יודע שחפרתי לכם בכל השרשורים שלי למי שנמאס שלא יענה, ובכלל זה יותר כפריקה.
התכוונתי שבשביל להבין את הפשט הפשוט אני צריך לאינסוף פלפולים בגלל שאני פשוט קשה להבנה
וה' יאיר עיני בתורתו אמן
וניסית עם גמרא מפורשת? שוטנשטיין או חברותא?
היו לי תקופות שהיה לי קשה להחזיק ראש ולהבין אז זה מה שעשיתי..
למדתי עם הקו של דף יומי - וסמכתי על הרב שמסביר שהוא הבין כמו שצריך.
מה אתה אומר?
וגם זה לא מצליח
כי אם חכמים קבעו לילד ללמוד קודם משניות ורק כשהוא יתבגר שילמד גמרא
כנראה שיש פה מהלך שבונה את ההבנה של התורה באופן נכון.
לא יודע אם כדאי לפרוש לגמרי, אבל אני חושב שמשניות יהיה מצוין.
ומן הסתם כשתשמע שיעורי תורה יגידו שם ציטוטים חשובים מהגמרא וזה יכנס לך למאגר המידע בראש
תמשיך ללמוד ובעזרת השם הכל יסתדר.
ומותר גם ללמוד גמרא, בכלל, בצורה לא מעמיקה מדי.
שיראה איך אתה מנסה להבין סוגיא בעצמך, יבין מאיפה הקושי שלך נובע וידריך אותך.
למשל -
חוסר היכרות עם המושגים. הרבה יותר קשה ללמוד סוגיא, אם לא מכירים את המושגים שהיא מדברת עליהם, ומנסים להבין אותם תוך כדי הלימוד.
במקרה כזה, כדאי להשקיע בקניית הרקע, למשל, ע"י לימוד של משניות רבות.
צורת לימוד לא טובה, כמו להתעכב הרבה על נקודות שיתבארו בהמשך הסוגיא, ועדיף להמשיך קצת והן יתבארו,
או עיון יתר שאיננו לפי רמתו של הלומד.
לכן, כדאי שמישהו שמבין יראה איפה הקושי, וידריך.
מה ההבדל בין 7 הימים שהיא טמאה לבין ה32 יום שהיא "בימי טהרה" (אם היא יולדת בן)
אם בשניהם אסור לה לגעת בבעלה ולעלות לבית המקדש...למה חילקו אתזה
(שואלת כי למדנו אתזה ופשוט לא הצלחתי להבין ולא הצליחו להסביר לי המ כן)
7 ימים טמאה לגמרי כמו נדה, גם לבעלה. 33 ימי טוהר - היא טמאה רק לענייני קדש - אכילת קדשים וכניסה לבית המקדש, אבל טהורה לבעלה. יותר מזה, בכל ימי הטוהר, אפילו אם היא רואה דם, היא לא נטמאת.
כל זה מדין תורה.
בימינו יש מנהגים שונים, אבל מחמירים בימי טוהר או לטומאה ממש, או רק לעניין שהאשה יכולה להטמא. אני לא בטוח בנוגע לזה.
אז כמו שאמרתי, בעצם.
אז ההבדל הוא זה שבימי טהרה היא כן מותרת לבעלה?
היא גם טהורה לבעלה, וגם לא נטמאת.
"ואהבת לרעך כמוך"
"דעלך סני לחברך לא תעביד"
אם זה לא לכעוס עליו אז כבר אנחנו יודעים את זה מיזה שאסור לכעוס..
ואם מצד חסד אז ידוע לנו כבר שיש מצוות חסד
ואם זה בכללי אז ברגע שאין חיוב אין סיבה מצדקת שאתן לו או שאוותר לו אם לא מצד חסידות וגם שם זה הרבה פעמים חומרא המביאה לידי קולה
ולהיכן שלא תלך בפירוש המאמר הנפלא הזה תתקע או שזה כבר ידוע לנו או שזה חסידות.
אז מה הפשט כאן?!
שסיבת האיסור של היזק הוא משום "ואהבת לרעך כמוך" אני אוכל לחפש אם תרצה...
צודק, כנארה שיש חילוק בין זה לזה.
משמח לראות שיש עוד אנשים שהמושגים האלה חשובים להם.
לאורך כל הדורות, ספרדים ואשכנזים, פרושים ושאינם פרושים היו משתמשים חלקם בטאבק, חלקם בסגריות, חלקם בהרבה קפה,
זה אולי שאלה קצת מוזרה אבל למה הגדולים הללו באמת הוצרכו לאמצעי עירנות למינהם..?
אני קישרתי את זה למשהו שאני זוכר שכתוב שבעבר כל אדם היה שותה קצת יין בארוחת צהריים בכדי לנתק את עצמו מטרדות השגרה מה שנקרא בימינו "להתפרק"
ולא יורד מכבודם מאומה ח"ו אבל לדעתי אכן כך הוא, שגם הגדולים צריכים מעט שבמעט מהעולם הזה בסוד מה שמספרת הגמרא על אחד מחכמי הגמרא (אבא חלקיה) שאשתו יצאה לקראתו מקושטת וכששאלוהו ענה "שלא אתן עיני באשה אחרת", כך גם כאן שמטבע האנוש להימשך אחרי העונג והעידון ואם ימנע האדם את זה לגמרי מעצמו אפילו שהוא צדיק גדול יכול טיפה למעוד ורצו למנוע את זה מהם.
מה דעתכם?!
ולא הבנתי מה מטרתך
חוצמזה רוב ההודעה קצת גיבובי וכו'
מה הקשר בין קפה ליין? לשיטתך, בין אמצעי עירנות לאמצעי "התפרקות"(לא ממש, אבל שוב, לשיטתך)
לא ירדתי לסוף דעתך כאן.
ונתתי מליצות שונות מכיוונים שונים לאלה שיבינו כך ולאלה שיבינו כך, דו"ק.
ועירנות כוונתי להתפרקות וכתבתי בלשון נקייה כי לא אכתוב על גדולי עולם בלשון הזאת ח"ו, נתתי לקוראים להבין, ואחר שהוצרכתי לומר זאת בפה מלא מבקש מחילה מכבוד תורתם.
