פורום בית המדרש (עמוד 51)

כתוב: "וכן מותר לומר לגוי להמרות האווזות פעם אחת ביום", מה זה להמרות?

מדברי חובת הלבבות שער הכניעה פרק ו שאדם שמספר לשון הרע על חבירו לוקח עוונותיו ונותן זכיותיו,

אם כך ידוע לכל יודעי דת ודין שאין רגע אחד שעובר ואומות העולם לא מפיצים כזביהם ושיקרהם עלינו,

אם כך אין זה ברור שאנחנו נקיים מכל עוון?

אנא, לימדו משניות לע"נ הרב חיים בן יוסף שנפטר לפני 25 ימים!!!

בן הקדוש (-הרב בועז שלום שליט"א, ראש מדרשת בית אליהו ורב ביה"כ בית אליהו)

מארגן סיום ש"ס לעילוי נשמתו,

אנא עיזרו לו!!!
שבצו עצמכם על מסכת או שניים ואולי אפילו יותר לעילוי נשמתו!
ובסוף תהיה הגרלה עם פרסים שווים!!!
ללימוד משניות לע"נ הרב חיים בן יוסף לחצו כאן


יישר כוחכם!!!
חיזקו ואימצו כל המייחלים לה'

אף פעם לא הבנתי למה מעיין נקרא גם בשם עין ? מה הקשר בין מעיין - spring לאיבר הראייה - eye ? גם בערבית عین (נהגית כמו עין בעברית) משמעו גם עין וגם מעיין. לא ניסיתי להתעמק בכך ושיערתי שזה מקרי. סתם. 

היום גיליתי שקשר דומה קיים גם בפרסית. מעיין בפרסית נקרא چشمه כאשר התחילית של המילה (שלוש האותיות הראשונות בה) גם היא משמעה עין! פה כבר נדלקה לי נורה אדומה. מדובר בשפה לא שמית, רחוקה מעברית וערבית שגם היא מצביעה על קשר בין מעיין לעין. למה ? איזה דמיון  משותף מצאו אנשים מתרבויות שונות אלה בין שני המושגים הנ״ל ?

כאן אפשר לראות שיש עוד שפות שבהן קיים הדמיון הזה 

چشمه - Wiktionary

אז ניסיתי לחשוב על זה ולמצוא תשובה והרהרתי בפסוק ״טוב עין הוא יברך״ מספר משלי. 

מעיין של מים מהווה מקור של ברכה וחיים וטובה לכל מי שחי סביבו (הן בני אדם והן בעלי חיים) כמו שעין טובה בבן אדם מהווה מקור של ברכה וטובה לכל גופו וחייו של האדם.

נתאר לעצמנו אנשים שמגיעים לקרקע בתולית ורוצים להקים שם עיר מושב כדי לגור שם. מה הדבר הראשון שמהווה כמעט תנאי הכרחי ומספיק לכך שניתן יהיה לגור שם ? שיהיה במקום מקור מים. למשל מעיין. 

חז״ל בבבלי תענית כד ע״א מצביעים על קשר דומה ״משל לכלה שהיא בבית אביה כל זמן שעיניה יפות אין כל גופה צריכה בדיקה״ - עין טובה באשה מהווה אינדיקציה לשאר המידות שלה. 

עכשיו נסתכל בפרק כד בספר בראשית בסיפור של עבד אברהם ורבקה. 

״וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם--אֶל-עִיר נָחוֹר.  יא וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.  יב וַיֹּאמַר--יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.  יג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.  יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי״. 

אליעזר ניצב על עין המים ומחפש שם כלה שעיניה נאות, שתעשה איתו חסד. אמנם חז״ל מבקרים אותו על כך ששאל שלא כהוגן, אבל המבחן שלו הוא מעין דברי חז״ל לפיהם כלה שעיניה נאות אין כל גופה צריך בדיקה וייתכן שזה עצמו המקור לדברי חז״ל אלו. 

שלום וברכה שבוע טוב לכולם!

נניח ושתי אנשים לא מדברים אחד עם השני,

שתי אנשים שתמיד היו ביחד עד כדי שניכר שברגע שהפסיקו לדבר אחד עם השני שהם בעצם ב-ברוגז,

וכל מי שרואה יבחין שהסיבה שהם לא ביחד זה שאחד פגע בשני או עשה לו משהו לא טוב,

האם שייך שיושת על אחד מהם לשון הרע אפילו כשלא עושה מאומה רק שאינו מדבר עם חבירו,

שהרי מכוח זה שאינו מדבר אנשים מזהים שאחד פגע בשני וכאילו שהוא אומר בפועל.

מה אומרים?

הדרכה איך להתעלות, איך ללמוד, איך ללמוד עיון, איך להתקדם ביראת שמיים ובמוסר ובמידות,

אני יודע שיש הרבה ספרים צפציפים לדברים אלו,

כדוגמת אבל לא כדוגמת קובץ אגרות לחזון איש והסטייפלר זצק"ל 

שמלאים בהדרכות לתלמידים ולהתעלות.

וכגון 'איגרת לבן תורה' של הגאון הגדול מרא דכולא תלמודא בעיון (עובדות מקרוב)

 הרב הראשי נשיא בית ישראל הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א שיש שם הדרכות נפלאות.

אני לא מחפש ספרים של רבנים 'מוכרים' פשוט כל ספר הדרכה חשוב אשמח לראות ולהתרשם.

תבורכו קהל קדושים ותזכו לאווירה דארץ ישראל מחכימא שנת 74 (:

לאדם שרוצה להבין פשט תוספות עם מי ילך?

מהרש"א גאון מופלא וכן המהר"ם כמובן,

אלא שפירוש המהר"ם נראה יותר כזורם ונגיש יותר ומפענח יותר צפונות מאשר המרש"א שהסתפק במועט לרוב גאונותו.

אם רק רוח אפינו משיח השם הגאון המופלא הרב בן ציון אבא שאול זצק"ל היה כאן בכדי לענות לי ):

רק עם גרביים,

כמדומה שראיתי זאת אצל הפלא יועץ בספרו 'חסד לאלפים'

נפק"מ לברכת המזון שגדולי ישראל החמירו מאוד להתפלל אותה בנעלי בית,

וכן תפילה ביחיד, אם במקום ללבוש נעליים אפשר פשוט להיות ללא..

וכשזה התחיל יותר 'לרתק' אותי הפסקתי,

ואמרתי שסבל איום שכזה אינני מסכים שיה-ווה לי כ'זמן איכות'

מה אומרת התורה בזה?

כך כותבים המקובלים וכמדומני זה מופיע ממש בכתבי המרח"ו ז"ל 

וזה לא 'גילוי חדש' זה דבר ידוע,

והדבר הנוסף שידוע הוא שכאשר אדם מכוון בכוונות האכילה באותם הדברים העושים שכחה

כגון זיתים לא רק שלא יעשה לו שכחה אלא יוסיף לו זיכרון ויועיל לו

ואני כאדם שחובב בריאות יודע שאגוזים זה דבר שהוא מאוד מאוד בריא

ואני לא יודע אם אותה כוונה שאומר ליפנכם היא הכוונה שתבטל את בעיית השכחה,

ראשית, המקובל האלוהי והנורא הבן איש חי כתב בספרו 'כתר מלכות' (המובא בסוף ספר עוד יוסף חי)

'כשיאכל אגוזים יכוון אגוז גימטריא טוב ו-אגוזים גמטריא בינה'

ובספרי קבלה נוספים שחקרתי ראיתי שיש עוד כוונה לאגוזים והיא 

שכשיוציא קליפת האגוז יכוון להפריד הקליפה מה'טוב' שהוא האגוז (משהו כזה)

וכשאני אוכל אגוזים קלופים ממילא אין את הכוונה המלאה ורציתי יעוץ ממכם שכל של תורה מה דעתכם בענין,

האם הכוונה הראשונית תספיק לבטל ממני השכחה?

לא יודע כיצד תשיגו לי תשובות אבל אני נואש. 

היום בחנות הספרים ראיתי ספר הנקרא כך,

והוא בעצם ספר שיש בו את כל דיבורי התוספות על המסכת,

והתועלות שבו הן אלו

א. כתב גדול יותר.

ב. כתב מרובע ולא כתב רש"י.

ג. מפוסק.

אין לי בעיה עם השתים האחרונים ואני צריך את הספר יותר בשביל הכתב הקצת יותר גדול

(שהרבה יותר בריא לעיניים כידוע ופשוט, וכן בדקתי וחקרתי את זה עם רופאים)

מצאתי שם רק על מסכת בבא קמא ועל המסכת שאני בה לא מצאתי,

והמוכר ענה בשלילה שהוא לא רשם ממי הוא הזמין את זה (שמא זה פשוט לא מצוי ונצרך לקונים..)

לכן אני מבקש ממכם בכל לב אנא עיזרו לי למצוא את אשר אנכי מבקש, כי נפשי בשאלתי ממש,

ועד היום התוספותים שהייתי לומד היה מתוך הכתב הגדול של המתיבתא.

לצורך הגדרת מלאכה האסורה בחול המועד. 

פניני הלכה כתב שאסורה היצירה על המבוגרים אבל מאידך: 

פסק הלכה: מלאכות שהן תחביבים מותרות בחול המועד

יש לכם מקור? מה דעתכם?

במחשבות חרוץ (אות כ):

"וכבר היו ראוים לכך באותו דור כמו שאמרו (ברכות ד.) ראוים היו לנס בימי עזרא בביאה שניה כבימי יהושע וביאה ראשונה אלא שגרם החטא. ואילו באו אז כביאה ראשונה, היו באים כולם, והיה גאולה שלימה דלא נחרב עוד, וכדאיתא בירושלמי דאמר ליה בבלאי דאבהתויי חרבין בית המקדש

מקומו איה?

@חסדי הים

אשמח להמלצה על שיעור דף יומי מוקלט וקצר יחסית שאתם נהנים ממנו וממליצים עליו.

הבנתי שקהילת 'ביתא ישראל' (יהודי אתיופיה) נהגו לספור מאחרי שביעי של פסח,
האם הם נוהגים כך כיום? ואם כן איך הם חוגגים את חג השבועות?
 

ידוע לכם אם מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל

נהג לומר הלל עם ברכה?

כידוע הבסיס לכל התורה שבעל פה שלנו שהיא המשנה היא משנת רבי מאיר ורבי מאיר הרי היה תלמיד מובהק של אלישע בן אבויה. אבל כידוע גם אין כמעט דברים ישירים מפי אלישע בן אבויה ובפרט אמרות הלכתיות (מלבד איזו שמועה בדיני אבילות ואולי עוד משהו). 

אבל מה עם הגמרא הבאה ? 

״תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב ר"ע אומר בין חמור לערוד ^אואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי ^בלתפילין כאחרים לק"ש כותיקין״ (בבלי ברכות ט ע״ב)

תוספות על אתר כותבים ״וצריך לומר דהאי אחרים לאו ר׳ מאיר נינהו דהא ר׳ מאיר איירי לעיל מינייהו״.  אז מי זה אחרים הזה שאת מימיו אנו שותים ואת שמו אין אנו מזכירים ? אפשר לומר שזה אלישע בן אבויה. מסתבר לומר שמי שהעביר את הברייתא הזאת היה רבי מאיר שהביא את דעתו ואת דעת רבותיו - רבי עקיבא ואלישע בן אבויה. את הדעה שלו ושל רבי עקיבא הביאו בשמם במפורש ואילו את דעתו של אחר - אלישע בן אבויה כינו בשם אחרים. ואם זה נכון הרי זה די מדהים, הגמרא פוסקת הלכה כמו אלישע בן אבויה אפילו לעומת רבי עקיבא ורבי מאיר!

קופא – ויקיפדיה