פורום בית המדרש (עמוד 53)

זה יותר כמו שוטנשטיין

אם אתה רוצה להספיק ללמוד הרבה בלא הרבה זמן כן אבל אם אתה רוצה יותר ללמוד בנחת ולהבין הכול עד הסוף ובעצמך הייתי הולך על קהתי

 

כמו היכל שלמה, שירת הים, בינת שבת

בכללי ריטב"א הוא מצוין. (אני משוחד לרמב"ן שרואים ממנו לפעמים נפלאות בפירוש הגמרא, אבל לרוב הוא יותר תוספותי ) יש מוהריק"ש (על בבא קמא הוא חובה.)
בכללי עיון קצר בבית המדרש הרמב"ני (קרי: רמבן רשבא ריטבא) כמעט תמיד יוציא משהו יפה...
אם תביא לי מסכת ספציפית יותר אוכל לעזור נראה לי...

וכן, מהריקש זה מדהים

הנמו"י גם מכניס לפעמים הערות שממש מבהירות פשט סוגיא

הסיבה היא שמשמעות הסיומת בגוף שלישי היא תיאור של ה' 'ברוך אתה ה' שהוא מלך העולם ושהכל נהיה בדברו' ולא הודאה 'ברוך אתה ה' על שהכל נהיה בדברך' כי זה באמת היה צריך להמשיך בגוף שני.

עוד שאלת למה נתקן נוסח הברכה מחצה נמצא ומחצה נסתר /כלומר בגוף שני ובגוף שלישי/. 

תשובה. דע דיש לבעלי החכמה סוד נשגב ואין לנו כאן עסק בנסתרות. ואמנם יש טעם נגלה גדול התועלת במה שתקנו נוסח הברכות כן ר"ל בנגלה ובנסתר /כלומר בגוף שני ובגוף שלישי/. לפי שכבר ידעת דשני יסודות יש שעליהם נבנה הכל. האחד לדעת שהוא ית' מחויב המציאות ושאין ספק בזה כלל כמו שנתבאר ונתפרסם המופת עליו ביאור רב. והב' שאין אמתתו ית' מושגב /מושגת/ כי אם לעצמו ית' לבד והוא במציאותו נגלה לכל ובאמתת מהותו נסתר ונעלם מהכל. וכדי לקבוע שתי הפנות האלה בנפשותינו קבעו הנוסח בנגלה ונסתר. ברוך אתה כמדבר עם מי שהוא נמצא מפורסם עם שהוא מדבר עמו פנים אל פנים. וכדי שלא תשבש המחשבה שהוא ית' נמצא כמציאות שאר הנמצאים (ושחס) [ושיש יחס] בין מציאותו למציאותם קבעו אשר קדשנו, לקבוע בנפשותינו שאע"פ שהוא מפורסם מהות מציאותו נעלם ונסתר שאי אפשר לדבר בו רק בנסתר ברוך הוא. 

הבנתי ש

הפניה בלשון נוכח היא כי אנחנו פונים לקב"ה, אך היא מגשימה אותו

ולכן המשיכו את הברכה בנסתר כדי שלא נחשוב שהקב"ה באמת נוכח כמו בני אדם.

 

הבנתי נכון?

הפנייה בלשון נוכח, כי הידיעה על עצם נוכחותו וקיומו של ה' היא ודאית; ההמשך בלשון נסתר כי המהות האלוקית היא נסתרת ואין בה ידיעה.

בגמרא משמע שזה רשות

שהעיר ה'יביע אומר' חלק א' או"ח סוף סימן יב' בהערות וכן הסיק בנו ב'ילקוט יוסף' באו"ח חלק ג' תחילת ההערות בס' ר"ז.
כמובן זה פשטות המשנה שלא מביאה ברכה אחרונה של 'בורא נפשות' ובגמרא (ברכות מד כתוב שרב אשי רק מתי שנזכר בירכו את הברכה.

אמנם הרב קוק זצ"ל חידש ב'מצות ראייה' שהיום קיבלנו עלינו כחובה.

כמו תפילת ערבית

כי אולי כדאי לך להשתמש במחשב.

באופן כללי, שטיינזלץ (הישן, לא קורן) הוא יחסית גדול (טקסט הגמרא) והטקסט של התוספות בו, גם אם לא גדול באופן שונה, הוא באותיות מרובעות ולא רש"י.

נראה לי שעוז והדר זה הכי נוח (היינו גם יחסית גדול וגם דפוס איכותי) שיש בשוק, לא מכיר גמרא שגדולה מהם בצורה משמעותית.

פעם אחת הייתי במקום שזה מה שהיה - די לא נח ללמוד בזה...

תודה רבה!! הבעיה שזה חתנים ולא ניתן להזמין הבודדים ):::

נראה לי שהרב ליאור פסק בהקשר של פסח שלא צריך כשרות, ולאורה זה אותו דין

במקור שהביאו, אני אכן צודק (לשיטת הרב ליאור, שעליה נסמכתי) ואין הבדל בנושא זה בין כשרות כללית לכשרות לפסח

איני מכיר את המציאות בכלל ובגדול אני אוחז ששאלות הלכתיות למעשה, שואלים רב ולא פורום. אבל ברמה העקרונית, מוזר מאוד לחשוב שמשהו צריך הכשר ליום יום ולא לפסח - בגדול החששות וההקפדות בפסח, הרבה יותר חמורות.

גדולות מהרגיל לכן חמץ בטל רק בשישים (לדעת כולם מלבד התימנים) ולא ברוב רגיל כמו שאר האיסורים הרגילים (בשר וחלב זה גם איסור מיוחד). כפי שאמרתי קודם, גם בשאר ימות השנה הרב ליאור לא מצריך כשרות לשפתון

חמץ בפסח עצמו - לא בטל אפילו באלף. (אם כי לפני פסח, כן בטל בשישים).
רוב האיסורים בתערובת - בטלים בשישים.
ביטול ברוב רגיל - זה רק בכמה חתיכות של יבש

אך יש מצב שבמוצרים שאינם לאכילה , כשפתון, לא חוששים לחמץ אלא רק שהטעם יהיה ממקורות כשרים

שוב, אני לא מתייחס ספציפית לשפתון, שאיני מכיר את המציאות בו.

בגדול - 'נבלה שאינה ראויה לגר אינה נבילה'. גם חומר שניתן בתערובת, אם טעמו נפגם - אינו אוסר אותה. בגדול, זה נכון גם באיסורי הנאה כמו חמץ (בשר בחלב, יין נסך). אלא שבחמץ, יש מחמירים להגיד 'אחשביה' - כלומר שאפילו אם יש כאן מרכיב חמץ שלא ראוי לאכילה - בכל זאת בגלל חומרת חמץ, נחשיב אותו כאיסור. חומרא זאת וודאי שלא אומרים ב'טרף רגיל'

החשש המציאותי בשפתון (שמחלוקת הפוסקים האם צריך לחשוש לו) הוא לגבי מקור השעווה. ממילא אם מישהו פסק שצריך כשרות ליום יום, אבל לא מיוחדת לפסח - זה כי המציאות היא שלא עלול להיות חמץ

כשרות למוצרי קוסמטיקה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

אתה כותב כאילו מצינו בכלל עניין ברכות.

כל העניין כאן מחודש, וממילא אין כאן עניין להקשות 'היכן מצינו' אלא רק מההיגיון (ובמישור הזה אכן השאלות טובות).

 

שנית: כמו שענית, נראה שמדובר בייעוד ואילו הברכה היא רק ה'היכי תמצי' הנלווה לייעוד. ועיקר הייעוד הוא הירושה של הרכוש, הארץ המובטחת ושמם של אברהם ויצחק (בדומה לברכה שנתן יעקב לאפרים ומנשה שהפך אותם למעמד של בניו). ואכן היה צורך באישרור של 'גם ברוך יהיה' אחרי ההבנה, כי העניין הוא לא המציאות הפיזית.

וגם לפני מצינו ברכת ה' לאברהם וליצחק מהקב"ה בכבודו ובעצמו!

וגם אחרי - ברכת יעקב לשבטים.

 

בעצם כל הברכות הללו הם ברכות של ייעוד, אבל רק בברכה הזאת היתה מלחמה והלחמה הזאת מכניסה את כל העניין למורכבות שדורשת נוכחות פיזית ולא מחייבת ידיעה של המברך וזה עניין קשה כשלעצמו כמו שאתה אומר.

 

מה זה ברכה?

למה ליצחק היה את האופציה לתת את ממשיך דרכו מה שלאברהם לא היה?

וגם מצינו אצל אברהם שהיתה מחלוקת בינו לבין שרה על היחס לישמעאל והקב"ה הכריע כשרה.

באמת הנצי"ב אומר שהיחס בין רבקה ליצחק היה יחס של יראה מצידה של רבקה לעומת יחס שוויוני של אברהם ושרה ולכן הוא מסביר שלא היה בניהם דו שיח על זה.

יש עוד אופציה?

 

עוד רעיון למשמעות ברכה בהשוואה למקור אחר?

ברכות/ציווי נוח לבניו.

 

נכון שבפשט נראה שיש מאבק טכני כאילו יצחק צריך אוכל טעים ביום מאוד ספציפי, והשאלה היא מי יביא לו אותו ראשון (ברמייה או לא). וכמובן שיש כאן הרבה מרחב לעניינים מיסטיים, כמו בשיכול הידיים של יעקב או כל דבר שבפשטו הוא לא מובן - ובעניינים האלה לא צריך להסביר כלום ולא צריך היגיון (להפך, עצם זה שהעניין חסר היגיון מוכיח שזה משהו 'רוחני'...) - זה פשוט כך.

אבל אפשר לנסות להעמיק ולהבין מה ההסבר ההגיוני מאחורי זה, או שהדברים לא באמת כמו שהם נראים בקריאה ראשונה.

 

אז אני שוב אומר שהעניין בברכות הוא לא הברכה במשמעות שלה היום אלא הצוואה, בזמנם היה ראש משפחה שזה השם והמעמד בנוסף לרכוש (זה בא לידי ביטוי גם בחוקי/מצוות ייבום וירושת קרקעות) - ואותו ראש משפחה היה מעביר את התפקיד לאחד מבניו והשאר היו 'טפלים' מבחינת המעמד. המאבק לא היה על שפע רוחני אלא על מי יקרא שם השושלת (כמו שיעקב אומר "ויקרא בהם שמי, אברהם ויצחק"). 

העניין עם הגניבה זה לא הערמה טכנית כדי 'לזכות' בברכה אלא מניפולציה, יעקב גרם ליצחק להבין שהמתאים להמשיך את השושלת זה הוא.

כתבת המון פרטים שמצריכים אותי להגיב 

 

הגיון רחוני איננו חוסר הגיון אלא הגיון אחר.

המטרה היא להבין את אותו הגיון עד כמה שניתן.

 

מעניין מה שאתה אומר על ברכה בתור 'צוואה'.

נשמע שעצם הברכה הוא על העתיד.

מי יזכה שממנו יהיה הרבה זרע (ברובד הכי פשוט של המילים) שגם יש לזרע הזה יעוד (ונברכו בזערך כל משפחות האדמה, ושמרו את דרך ה' וכולי).

ז"א - עצם ה'פרגון' פה לאחד הצדדים הוא טמון בעתיד ולא בהווה. העניין פה לקבל את המפתחות על העתיד. ובאמת בהתחלה זה ממש לא עניין את עשיו "אנכי מת למה לי בכורה".

ז"א עצם המשמעות עצמה של ברכה היא משהו עתידי ואין צורך להשוות אותו לצוואה.

 

הייתי נזהר מהמילה מניפולציה, זה מרגיש לי מרדד את הסיפור.

זאת היתה גניבה ממש ממש.. גם יצחק נחרד מזה חרדה גדולה. זה עניין דרמתי.

יצחק במופרש אומר שהברכה עבדה אז ממש לפני שהוא בכלל ידע מי הוא ברך.

 

לא יודע מה זה 'היגיון רוחני', השאלה היא אם יש הסבר או שמדובר באקסיומה. ואם אקסיומה אז מניין היא נובעת.

 

כמובן שמדובר על העתיד - לא מדובר על קריאת שם, צוואה וייעוד לדור אחד אלא לדורי דורות.

וכן, יש כאן גם ברכה שהיא 'היכי תמצי' לאותה צוואה. ומן הסתם לברכה/תפילה של צדיק ובפרט על זרעו יש משמעות.

("אנכי מת וכו'" לא שייך כי זה היה נכון לאותו רגע, באותה מידה היה גם ''אנכי מת ולמה זה לי ברכה")

 

מניפולציה במובן שהוא שינה את דעתו בערמה, לא יודע אם זה מרדד (כנראה שתלוי איך תופסים את הסיפור) אבל זה מה שקרה.

יצחק נחרד כי הוא הבין את מה שקרה ושינה את דעתו, וזה אכן היה דרמטי. והוא לא אומר שהברכה 'עבדה' אלא אישרר אותה. עשיו ביקש ממנו לבטל או לחלק את הברכה, ויצחק סירב (אבל כן סייג קצת "והיה כאשר תריד...").

הגיון רוחני - כמו שמדברים על משמעותה של התפילה אע"פ שמובן שזה משהו מעל הטבע. עדיין רואים חוקיות מסויימת ומבינים את זהו זה יוצא מגדר ה'טכני' או 'אקסיומה' (הנחת יסוד ללא הסבר כלל, ברור שבכל תפיסה שיכלית מובנתיש אקסיומות, אבל זה לא נגמר שם)

 

מניפולציה עולה לי בהקשר מאוד שלילי ולכן אני נמנע להזכיר את המילה הזאת בהקשר כזה.

 

מההבנה הפשוטה יותר מהמילים בפרשה נשמע לי שזה לא כמו איך שאתה מפרש.

ילא נשמע מהמילים שיצחק אישרר אלא התייחס למה שקרה כעובדה קיימת וגמורה.

הוא לא אמר לעשו "אני לא מסכים לבטל" אלא "אני לא יכול".

וגם נשמע זה גרם לו זעזוע מעצם הברכה למישהו אחר.

 

אולי יש לך צורך מבחינת הסברה לפרש אחרת אבל מבחינת המילים זה מרגיש לי דחוק

בתחילת דרשות הר"ן ב' או ג' לענ"ד. גם ממליץ להעיף מבט במלבי"ם...

שזה אכן בשניהם

ללמוד מכאן שבאמת זה יכול לעבוד גם באופנים האלה. זה לא מסתדר עם ההגיון שלנו אבל יתכן שכך הקב"ה טבע בבריאה שיעבוד העניין של ברכה

זה פשוט כח שהקב"ה נתן לבני אדם. אז אפשר לומר שזה עובד גם באופנים ששאלת עליהם.

המטרה שלי לנסות כמה שיותר להבין את זה.

למה הקב"ה נתן לנו את זה?

האם אפשר לערוך השוואות ברכות שונות כדי להבין את משמעות הברכה.

האם זה עניין טכני?

עניין של כוונה?

עניין של מודעות?

התכוונתי שאנחנו עומדים מהצד ומנסים להבין איך זה עובד (ע"י השוואות ושאלות כמו שכתבת).
מה שלא הסכמתי איתו זה להקשות קושיות על סמך הנחות היסוד ותפיסות העולם שלנו בכלל ואת העניין של ברכה בפרט, לפני שניסינו ללמוד את העניין בצורה "נקיה".

קראתי עכשיו עוד תגובות שלך ואני רואה שזו בדיוק גם כוונתך. פשוט מההודעה הפותחת היה מובן לי אחרת.

נראה לי שהשאלות ששאלתי בהודעת הפתיחה הם מתוך השוואה למקומות אחרים. תקן אותי אם אני טועה.

ממתי מצינו? כאן מצינו.. כאילו למה להניח מראש ששהות פיזית לא חשובה ככה שצריך מקור נוסף?
ולמה שמקור נוסף שאומר דבר דומה יעזור, הרי השאלה היא מצד ההיגיון, לא? או שאתה בעצם מחפש מקור נוסף רק כדי לראות שההבנה הפשוטה (שצריך שהות פיזית כי ככה זה עובד) נכונה?

ולכאורה מקור נוסף מסוטה לח מדיני ברכת כהנים שצריך שהות פיזית (כה תברכו-פנים מול פנים) אם לא במקרה אונס (העם שבשדות).

ולגבי ברכה שמעבירים בלי להיות מודע למי.
למה קשה לומר שמספיקה כוונה לברך את העומד מולך, גם אם אתה חושב שזה מישהו אחר? אתה הרי כן מכוון לברך את העומד מולך?
הרי אם נדמה את זה לנתינת מתנה גשמית באותו אופן- במקרה כזה המתנה לא חלה מבחינה משפטית אבל החפץ כן אצל המקבל ומבחינה מעשית (לא הלכתית) הוא יכול להשתמש בו. אם כן גם כאן אפשר להגיד אותו דבר. ובסוף כשיצחק הבין שיעקב הוא הנבחר אז גם מבחינה "משפטית" המתנה חלה כי נוספה גם כוונה (כמובן שזה רק דימיון מופשט).

באמת צריך לעשות על זה עבודה. 

או למצוא מי שעשה עבודה על זה ;)

כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו

יש להוסיף שברור מהפשט שליצחק לא ברור את מי הוא מברך וממילא הוא מברך את מי שזה יהיה. גם כשמתבררת לו האמת, הוא חוזר ואומר 'גם ברוך יהיה'.

וגם מהפסוקים לפני נראה די בבירור שהוא חשד אבל לבסוף סמך על התשובה שקיבל (ולמה הוא סמך? אולי כי היה לו מוזר שיעקב ישקר ויותר מזה איך יעקב בכלל יודע על העניין ולכן לא היה לו סביר שהחשד נכון למרות הרמזים)

כמו שמביא רש"י "שראה גהינום פתוחה מתחתיו", בניגוד ליעקב שנכנס עם ריח גן עדן.אני מסכים שאין זה הפשט של החרדה.

אפשר להגיד בפשט, שהחרדה היא מהשדר הלחוץ של עשיו, שמבין שגנבו לו (וממילא המדרש מסביר את השורש הרוחני של האירוע הראלי).

ברור לפני כן, שהוא יודע שהקול - קול יעקב.

ובגלל שהוא שם לב שהקול קול יעקב הוא חזר ושאל אותו האם הוא עשו. ורק אז ברכו.

אני חושב שיותר מסתבר לומר שהוא לא ידע בוודאות שזה עשו (ולא היה לו עוד מבחן לעשות כדי לבדוק) אבל סמך על המשיב שאינו משקר (אולי מהסיבות שבסוגריים בהודעה הקודמת, שיעקב ישר ותמים מכדי לשקר או שבכלל לא מסתבר שהוא ידע). ולא שבגלל שלא היה וודאי לו הוא אמר מי שזה לא יהיה שיבורך.

הברכה הרוחנית (לא הברכה הגנובה, אלא בסוף הפרשה) ניתנה ליעקב לכתחילה

הברכה החומרית כמעט ניתנה לעשיו בתור הבן \ האח שעסק בחומר והיה צריך להיות גביר ליעקב הרוחני, לפי יצחק (כעין יששכר וזבולון)

 

רבקה הבינה את הענין וסברה אחרת מיצחק, שהכל צריך להיות אצל יעקב, לימדה את יעקב קורס מזורז בעולם החומר על מנת שהוא יהיה הראוי ! (לא הגונב!) לברכה החומרית לכתחילה. הכין אוכל וכו, מריח ומרגיש כעשיו - אז הוא ראוי לברכה החומרית, כי כעת הוא אותו אחד שיצחק רצה לקדם בעולם החומר. הוא, יעקב, קנה את הבכורה וכעת נהיה ה"עשיו" שיצחק חשב לברך.  ואכן הוא נהיה חומרי יותר מאז, כמו שרואים בפרשת ויצא אחכ , כך שזו לא גניבה

וזה לא קשה לך?

המציאות וההשגחה הסכימה עם השקפת רבקה

שקולו כיעקב וידיו כידי עשיו ולא בקטע הפרסונלי

@ימ''ל

@נחשון מהצפון

@נוגע, לא נוגע

@פשוטת עם

@אדם כל שהוא

@ק"ש

@בינייש פתוח

 

מאיפה נובעת הברכה - מהנפש של יצחק... "תברכך נפשי".

לכן הוא גם מבקש ממנו שיביא לו מהציד ויביא לו יין בשביל הברכה.

זה פתר את הקושי הנקודתי של הידיעה בברכה.

אגב, רש"י הכיר בקושי הזה בד"ה "גם ברוך יהיה"

יש מלא הלכות...

את רוצה תת נושא ספציפי או פוסק ספציפי?

הלכות שקשורות למתי צריך להקשיב להורים

עד כמה החובה לעשות כדברם

חיוב כיבוד אב ואם:

א – כיבוד הורים – פניני הלכה

 

נשים נשואות:

חובת כיבוד אב ואם לאישה נשואה | vbm haretzion

כתוב שם ש "כאשר ההורים מבקשים מהבן שיקיים מצווה, הרי שהוא חייב לקיים את המצווה גם מצד מצוות כיבוד הורים, וכאשר הבן נמצא ברשות הוריו, גם אם יבקשו ממנו לקיים מנהג שאינו חובה, עליו להתאמץ לשמוע בקולם."

 

ובסוף כתוב ש"אין הבן מחויב לשמוע בקול הוריו בדברים הנוגעים לחייו."

 

אז אם ההורים מבקשים מהבן שיקיים מנהג- חומרה שנוגע לחייו (לא מצווה בסיסית) ונוגע רק לחייו, 

חובה עליו לשמוע?

בכל מקרה הוא חייב לא רק מדין כיבוד הורים, אם זה מנהג שעובר במשפחה. אם התכוונת להנהגות חומרה, לא נראה לי שבכלל שייך לדרוש דבר כזה.
מה שהרב כותב שם שלא חייב זה דברים כמו באיזה עבודה יעבוד, או עם מי יתחתן. לא קשור למנהגים.

תורה - התנ"ך עצמו. (ובנביא, פירוש המצודת דוד ורד"ק הם מומלצים. מצודת דוד הוא פחות דקדוקי, כאשר במצודת ציון הוא מתייחס לענייני דקדוק.) מדרש רבה.
פ"ש - פירושי הראשונים, העמק דבר, מלבי"ם ורש"ר הירש. (עיינתי בקצת מכל אחד, אבל לא למדתי אף אחד מהפירושים כולו)
משנה - ש"ס משנה. (ואם מעניין אותך להמשיך הלאה, תוספתא זה נפלא לדעתי, לצערי עדיין באמצע)
הלכה - טור, שלחן ערוך, מקור חיים השלם, פניני הלכה, ואכלת ושבעת, שערי דעת, שערי חכמה.
מוסר - תומר דבורה, (אהבתי את ההסתכלות החיובית שלו הרבה יותר מהמסילת ישרים) ארחות צדיקים.
(מוסר מלחמה - משיב מלחמה חלק א בהתחלה.)

הרב שכתב את שערי דעת ושערי חכמה לא מוכן שיסמכו עליו להלכה למעשה, אבל הספרים נותנים סקירה מדהימה של דעות הפוסקים.

יופי נראה

יופי של מישהי מסוימת (שרה אמנו, רחל וכו'), של בנות ישראל בכלל, על עצם היופי, בעד היופי, נגד היופי, על מהות היופי...

בא לי הכל😅
אולי על עצם היופי, על מהות היופי

יש מימרות כמו "אישה נאה... מרחיבים דעתו של אדם" או "חן אשה על בעלה".

ויש אגדתות כמו על אסתר ש"ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה".

של אישה ובעל.
יופי, כיופי במהות.
וצריכה מדרש בשביל איזשהי משימה

לא הצליח לי למקד. אז אם הייתי צריך לבחור, הייתי בוחר את המעשה על הנזיר. 😌

לא נורא, תודה

אין אשה אלא ליופי?

את הביאור הזה של הגר"א על שקר החן והבל היופי אבל אני לא ממש זוכר איך הוא הולך @ימ''ל אולי זוכר?

משנה נדרים ט י – ויקיטקסט

היופי שבאדם – בִּרְכָּתוֹ וּבְּלוּתוֹ | מחלקי המים

היא מתכוונת לקצת יותר מדברים כאלה

ולאה זה לא פשט פסוקים, לא?
וגם לפי אונקלוס, עיניים זה רק פרט אחד

שמתעסק ביופי, לא משנה כבר

בתענית ח.

יש לזה מעלה גבוהה יותר או משהו?
כאילו הרבה מצוות יכולות להיות חביבות. אז מה זה אומר החביבוּת הזאת?

יש שש קצוות - 4 צדדים ומעלה ומטה
והשביעי היא הנקודה הפנימית

באיזור פרק ל', לא זוכר במדויק
לגבי ז' בסיון

כן, כי לכל אדם יש זווג, רק בעולם הזה הוא לא מצא אותו מסיבות שונות, (לפעמים באשמתו כי היה בררן מדי, או מרצונו כי לא רצה להתחתן, או כי היו לו מחלות ובעולם הזה לא רצו להתחתן איתו, אבל בעולם הבא אין מחלות) אבל לעתיד לבוא ימצא אותו.

מקור: ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק כ"ט.
וחייבים בהשתדלות ובהשתדלות ובהשתדלות ואין ייאוש בעולם כלל.

עולם הנשמות או תחיית המתים?

 

באופן כללי נ"ל שנשמה חצויה זה מצב זמני, ולכן הוא שייך רק בעולם הזמני.

 

מקור ברור אין לי, אבל נ"ל שאפשר לצרף בקלות כמה מקורות ולבנות את זה. אתה מוזמן לחפש...

אשמח שתביא את המקורות שיש לך...

 

אני אנסה לחפש אבל שאלתי אולי מישהו למד את העניין

לכך שהזיווג מורכב שני חלקי נשמה הבאים משורש אחד, זה דבר ידוע ונפוץ, שאין לי מושג מה מקורו המדוייק.

 

לגבי ההמשך, ראה מהר"ל בספר נצח ישראל פרק א, שם הוא מסביר עקרונות דומים לגבי הגלות והגאולה: "וכמו כן הפיזור אינו דבר טבעי, וכמו שחוזר כל דבר ודבר אל מקומו, כך חוזרים החלקים המפוזרים והנפרדים להיותם כלל אחד. ודבר זה מבואר לכל אדם אשר הוא בן דעת, כי כל החלקים ענין אחד להם. ואם כן למה יהיה חילוק ביניהם, ולא יתאחדו, מאחר שהם דבר אחד? ולכך כל פיזור עומד להתכנס יחד...

ואי אפשר לומר שדבר זה הוא בשביל חטא ועון, סוף סוף דבר זה הוא בלתי טבעי, דהיינו הפיזור לישראל, ויהיה הבלתי טבעי נעשה טבעי, אם היה זה לעולם."

 

כל חיי האדם בעולם הזה הם זמניים, ולכן יתכן שהחלקים המפורדים לא יתאחדו בתוך מסגרת זמנית זו. אך הנשמה כשלעצמה היא "חלק אלוק ממעל". לעתיד לבוא, בתחיית המתים, הנשמה תתגלה בעולם בגילויה הנצחי. אם כן, לא יתכן שגילוי זה יהיה בפירוד שני חלקיה.

 

לילה טוב!

וכן העלון היו"ל ע"י המארגנים:

20201112124332.pdf

20201112124346.pdf

בהמשך הגמרא מוסבר שבמקומות אלו חייבים רק כאשר יש בהם גם שימוש אדם, כגון שנשים מתקשטות בהן.

את צריכה למצוא בעל כזה כמוך ויחד יהיה איזון מול העולם

המ רגע הוא לא אמור להשלים אותי?

התורה היא לא רק האדם מול הקב"ה.
התורה רואה את האדם בתוך החברה ומכוונת אותו שם.
יש המון מצוות חשובות שתלויות ביחסים בין אישיים.
דוגמאות: ואהבת לרעך כמוך. פשט המצוה היא פשוט לאהוב את רעינו. נסי להתבונן ביהודים שאת מכירה, ולאהוב אותם יותר. להתבונן באהבה הזאת - מה גורם לה, מה מחזק אותה, וכדומה.
יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. הכבוד של כל אדם שסביבנו, לא רק לא לזלזל, אלא לכבד. לראות בו דברים חשובים שראויים להערכה.
וכן הלאה. ההתבוננות בחלקים האלה של התורה מביאים את היחס הנכון יותר לחברה שסביבנו. מאפשרים לעבוד את השם גם בחברתיות שלנו. בחיוך ותמיכה במי שסביבנו, גם אם הוא לא במשבר. בהערכה ואהבה לאנשים. בעין טובה על העולם.
אחר כך, גם החלק של בין אדם למקום נהיה פחות רחוק מזה, ואפשר גם לשתף בו מי שמתאים לכך.

תזכי להוסיף יראת שמיים ואהבת הבריות, ושתהיה רוח הבריות ורוח המקום נוחה ממך

העמקה זה נכון... ממש חשוב. אבל העניין הוא גם שאני יכולה לכבד אותם, אבל עדיין להרגיש ריחוק וחוסר שיתוף... אז שאלתי את עצמי אולי דווקא סוג של עממיות חסר לי?

כאשר אדם מעצב את זהותו טוב לו להיות בחברה הומוגנית ולכן טבעי שמרגיש מרוחב ממי שלא כמוהו
אח''כ אדם מגלה שנשאר לו עוד הרבה מכנה משותף עם כל אדם