שרשור חדש
יש מקום (מלבד כאן)שאפשר לשאול בו שאלות על בית יוסףדג כחול
מג"א ושאר ספרים שלומדים מהם הלכות שבת בעיון ?
מה שאני מתכוון בעיקר לומר הוא שכשאדם כבר לא בישיבה אפילו אם הוא משתדל לשמור על קשר עם רבותיו מהישיבה עדיין זה לא תמחד כזה פשוט מכל מיני סיבות להתקיל רב מה הפשט בבית יוסף בסימן כזה וכזה?
יש אולי קבוצת ווצאפ על הלכות שבת?
אם כי למען האמת גם זה לא אידיאלי בשבילי כי מי שלא כזה למדן כמוני אולי זה יהיה כבד עליו קבוצה כזו..
נסה אולי אוצר החכמהחמדת66


היי גם אני לומד הלכות שבת בעיוןרכבת הרים

אם יש לך שאלות בהלכות מוקצה אשמח לעזור, בשאר העניינים פחות יודע.

תודה. בהצלחה בלימוד צדיק!!דג כחולאחרונה
רמב"ם תמוההָיוֹ הָיָה

הרמב"ם פוסק (מה"מ ו' ד') שגם בז' עממין יש דין קריאה לשלום.

ותמוה בתרתי - ראשית - שמקראות מפורשים מדברים שיהושע זעם על הגבעונים שרימוהו, ושלולי השבועה היה הורגם. וכי למה? הלא סוכ"ס השלימו.

שנית, בד"כ כשאין מקור בש"ס לדבריו הוא כותב "ייראה לי", וכאן כתב הדברים בפשטות.

יהושע כעס על הגבעונים כי הם רימו אותובן מכיר

והוא נהיה חייב לתת להם להתיישב בארץ, אך כל אחד משבעת העממים שהיה רוצה לחיות בשלום היה יכול לבחור לצאת מהארץ בבטחה, כפי שעשו הגירגשים.

מתוך ויקיפדיה, מצורף מקורבן מכיר

בתלמוד הירושלמי מובא: "אמר רבי שמואל שלש פרסטיניות [אגרות] שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ: מי שהוא רוצה להפנות - יפנה, להשלים - ישלים, לעשות מלחמה - יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי... גבעונים השלימו [ככתוב:] וכי השלימו יושבי גבעון את ארץ ישראל; שלושים ואחד מלך עשו מלחמה ונפלו" תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'

אז יש כאן שתי אופציות - או להשלים או להיפנותהָיוֹ הָיָה

משמע שלא צריך את שתיהן.

לא הבנתיבן מכיר


כותרת תמוההימ''ל

זה שלא הבנת לא הופך אותו לתמוה.

 

 

פסוק מפורש אומר "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום" ואמנם כתוב "רק מערי העמים האלה אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה", אבל: "ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו? שנאמר לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם, מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו". ההסבר של הרמב''ם הוא מלשון הפסוק, הוא כותב 'יראה לי' כשהוא אומר משהו מסברא.

 

הבעיה עם הגבעונים היא שהם כרתו ברית במרמה, ולא השלימו עם ישראל.

להשלים זה "והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך", ברית זה מתוך שיוויון עמדות.

שיגרא דלישנא.הָיוֹ הָיָה

מנהג יושבי בית המדרש, אינו מוזיל מכבוד הרמב"ם.

 

 

א. כשהוא מביא מקור מפסוק שאין לו מקור בש"ס הוא לא אומר ייראה לי?

ב. אבל כתוב שלא הרגום בגלל השבועה

ג. נכון, התבלבלי כי זכרתי שנעשו עבדים, רק עכשיו אני שם לב שנעשו עבדים אחרי שגילה שרימו אותו

אכן, אבל לא בהקשר כזהימ''ל

בד''כ אומרים את זה על רמב''ם שלכאורה סותר גמרא וכדו'. לא רמב''ם שעונה בעצמו על השאלה.

 

א. הוא לא אומר יראה לי במקרה כזה, לפחות לא שזכור לי. וכאן בודאי שלא שייך לומר 'יראה לי', הוא הרי מוכיח את טענתו מלשון הפסוק.

ב. בגלל השבועה הם לא יכולים להרוג אותם, וממילא לא לאיים אליהם שישלימו או ימותו - הם מחויבים לברית.

ג. הם לא נעשו עבדים, אלא חוטבי עצים ושואבי מים. זה עונש אבל לא במעמד של גויים שהשלימו (לפי הרמב''ם לפחות הם גם התגיירו, גיור שנחשב כגיור חלקי).

אומרים את זה כשיש תמיהה, זה הכל.הָיוֹ הָיָהאחרונה

ויישר כח.

כותרת תמוההחידוש

תמוה=שתמהים עליו

מבואר באורך ברמב"ן על התורה (דברים כ י-יא)טיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"א בטבת תשפ"א 21:28

בזמני היה על זה גם יחידה בבגרות לתנ"ך, עם האברבנאל וכו...

 

גם החינוך פוסק כרמב"ם בנוגע לז' עממים ועמלק (מצוה תקכז)

בוערילדה של אבא

ראוי לבת לצעוק בהפגנה? (משום צניעות)

 

ואם היא בתוך קבוצה של הרבה בנות שצועקות ביחד?

ואם היא ביחידים ויש מסביבה הרבה בנים?

 

אם את שואלת כנראה את מבינה שבעייתיסוג'וק
אני מבינה שבעייתיילדה של אבא

ומצד שני אני מבינה שאולי בנסיבות האלה יש מקום להקל או משהו.. 

כל כבודה בת מלך פנימה. זהו עתידנוסוג'וק


למעשה זו שאלה לרב.חמדת66


תודה על העזרהילדה של אבא


תמיד שמח לעזור.חמדת66

מה לעשות שהפורום כאן הוא לא המקום לשאלות הלכתיות. עאכו"כ בשאלה מעין זו, שהיא שאלה שגם יש לה מאפיינים השקפתיים.

יש מקור הלכתי לאסור?מישהו כל שהוא
לא מבין מה הבעיה....


אבל אני לא רב ,זו סתם תהיה בקול....
זה הענייןילדה של אבא

הרב אבינר אמר לי שזה לא צנוע

 

ולא מצאתי מקום שכתוב במפורש

 

כל כבודה...סוג'וק


אני גם יודעת לצטט סיסמאותילדה של אבא

ומי אמר שזאת הפרשנות למעשה?

 

איפה את רוצה שיהיה כתוב?חמדת66

זה בדיוק מסוג העניינים של שיקול דעת. בסברא פשוטה נראה שזה פחות מתאים שבת עומדת בראש הפגנה וצועקת...(ויש מקור ערוך: נתנה עליה קולה וכו')

אם זה הלכה- אז שיהיה כתוב בספרי הלכה.ילדה של אבא
עבר עריכה על ידי ילדה של אבא בתאריך כ"א בטבת תשפ"א 10:56

גם בשבת אני צריכה להפעיל שיקול דעת אם הערבוב של התבשיל נקרא כמבשל?

זה לא נראה לי הגיוני שהתורה רוצה שנפעיל שיקול דעת בדברים כאלה

יש הרבה דתיות שצועקות זה אומר שהשיקול שלהם שגוי? איך אפשר לסמוך על זה?

 

...חמדת66

אני מתנצל מראש, אבל מדברייך ניכר שאין לך כ"כ הבנה בהלכה מהי.

שיקול הדעת צריך לבוא ממקום של אדם עם ידע הלכתי, ואז שייך היגיון. ברגע שאין ידע - אין מה לעשות עם היגיון הזה

והוא נהפך מהגיוני ל'הגיונך". (ול"ד רק בהלכה. גם אם ניתן דוגמא בפיזיקה - אדם בלי ידע לא יוכל לומר "הגיוני" ברוב המקרים, מאחר ואין לו מרחב ממנו שאב היגיון כלשהוא)

לכן, את צריכה לשאול רב שאת סומכת עליו, ולסמוך על ההיגיון שלו. חלק מהעניין של שאלת רב- זה להקשיב גם כשלא מתחשק, אחרת אפשר לשאול את הקיר - הוא תמיד מסכים.

על טענת "הנה הרבה צועקות" אין ממש צורך לענות...

ואני מדגיש, אני לא בא לתקוף אותך. אבל בהנחה שכן חשובה לך דעת תורה, את גם צריכה לדעת לקבל אותה. 

אם נתייחס לנושא הנ"ל ספציפית, אז בדיוק כמו שפוסקים אסרו שאישה תנאם בפני גברים (יש המון מקורות: ממש על קצה המזלג משנ"ב בסימן ע"ה, אגר"מ ח"ה סי"ב (מקל יותר) ועוד רבים ) - אז ק"ו לכאן. אם באמת את משתייכת לחברה יותר פתוחה - אז כדאי שתשאלי רב הפוסק לחברה מסוג זו. אין החרגה להפגנות.

תודה על ההסברילדה של אבא

,לא הבנתי שזאת הכוונה..

עכשיו הבנתי את העניין. וכן, כמובן שאקשיב לרב בכל דבר.

 

ולא ידעתי שאסרו לאישה לנאום בפני גברים,

תודה שהארת.

נראה לי זה באמת התשובה שחיפשתי

פעיתא היא דא (סוכה לא.)...שום וחניכהאחרונה


התקופה חלה מחר בשעה 10:30דנון

אין לשתות מים בשעה זו, בשאר משקאות אין חשש.

איזו תקופה?בן מכיר


https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8דנון


צריך לשלוח את הקישור לא בכותרתבן מכיראחרונה


ברזל במים וכו'חמדת66

שומר פתאים ה'.

מנהג חתנים לשים אפר מהר הבית על ראשיהםחגי98765

זה לא מעילה בהקדש?

שהרי גם אפר הקדש הוא כהקדש ואסור לאדם פרטי להשתמש בו...

איך יש לאפר מהר הבית דין של הקדש?עץ הזית
אם זה אפר של בית המקדשחגי98765

אז כמו שאבניו של בית המקדש הם הקדש אז לכאורה האפר של האבנים גם הקדש

אפר של בית המקדש, אלפי שנים אחרי המאורע?עץ הזית
וגם, הרי רחבת כיפת הסלע וכיפת הסלע עצמה, בנויים על מיקום בית המקדש.
איפה מוצאים היום אפר של בית המקדש?
בוודאי.הָיוֹ הָיָה

המקום מלא שם באפר של ביהמ"ק. מעולם לא פינו אותו, זה כמו ארגז חול (להבדיל..)

אין מועל אחר מועל. באו פריצים וחיללוה.הָיוֹ הָיָה

וכך השיב מרן הגר"ד ליאור שליט"א.

תודהחגי98765


רמב"ם הלכות מעילה "קדשי מזבח...וכלי שרת...שכולן קדושת הגוףהןיוסי3
רמב"ם הלכות מעילה ו ה – ויקיטקסט

בהמת קדשי מזבח אינה כן אלא יש בה מועל אחר מועל עד כמה פעמים כיצד תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולן מעלו וכן אם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כלן מעלו ויראה לי שדין המנחות והעופות והנסכים וכלי שרת כדין הבהמה שכולן קדושת הגוף הן:



רמב"ם הלכות תמורה א טו – ויקיטקסט

אין התמורה עושה תמורה ולא ולד בהמות ההקדש עושה תמורה שנאמר והיה הוא ותמורתו הוא ולא ולדו ותמורתו ולא תמורת תמורתו אבל הממיר בבהמה וחזר והמיר בה וחזר והמיר אפילו אלף כולן תמורה ולוקה על כל אחד ואחד כמו שביארנו


"לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" (ויקרא כז)
האפר הוא לא קדשי מזבח, לא הבנתי מה באת להקשות.הָיוֹ הָיָהאחרונה

לא מדובר באפר קרבנות, אלא באפר השריפה.

כמה אפשר לעמול ולא להצליחדנון

את חטאי אני מזכיר, בעבר דיברתי לגבי תוספות,

אך האמת שאפילו גמרא קשה לי מאוד להבין, תמיד אומרים שמי שעמל יצליח, אני עמל ולא מצליח,

כשבחנתי את העניין ראיתי שכל מה שנאמר שמי שעמל מצליח זה מי שמתמיד בתורה לפחות 12 שעות, 

לי זה קשה לא 12 וגם לא 10 שעות, לא יכול ללמוד כל כך הרבה, אז לומד גמרא רק כ-4 שעות ביום ובשאר השעות לימודים אחרים.

 

קשה, בשביל להבין שורה גמרא אני מפלפל חצי שעה עד שאני מגיע לחקר האמת וממשיך, ועוד חצי שעה ועוד שורה, וגם אז הרבה פעמים אני חוזר אחורה ורואה שבכל זאת לא הבנתי ומנסה שוב להבין ולבחון כיווני הבנה ולא מצליח, ומנסה ומצליח ומגלה ששוב טעיתי, ואני יכול ללמוד 100 פעמים גמרא ובכל פעם להבין משהו אחר.

 

אני כ5 שנים בישיבה מול גמרא, הסטיפלר ז"ל אמר שאם אחרי 5 שנים אתה מצליח להבין אחרי כמו שעות זה אומר שראית סימן ברכה, אבל וואלה אין לי כוח.. לעמול 4 שעות בשביל חמישית עמוד גמרא רש"י (בתקווה שלא טעיתי)

 

(ולא אני לא חוטא בעריות ולא עושה עבירות למינהם ומקפיד על נקיות והכל, כל הסגולות איתי)

 

אני יודע שחפרתי לכם בכל השרשורים שלי למי שנמאס שלא יענה, ובכלל זה יותר כפריקה.

אומרים על הגר"ח סולובייצ'יקsomeone
שהוא יכל ללמוד 40 דף ביום, ודף ב40 יום. השאלה היא מה רמת ההבנה והעיון שאתה מצפה מעצמך, אם אתה רואה שקשה לך מדי כל הפלפול, תוריד מעט את הרגל מהגז...
מי דיבר על פלפולים בכלל?!דנון

התכוונתי שבשביל להבין את הפשט הפשוט אני צריך לאינסוף פלפולים בגלל שאני פשוט קשה להבנה

אשריך! למה אתה אומר שאתה לא מצליח? העמל בתורה הוא הוא ההצלחהאוא"ר
אנחנו מברכים בכל יום "לעסוק בדברי תורה" לא "ללמוד תורה", העמל והעיסוק בתורה הוא העיקר.

בנוסף, אף אחד לא יכול לדעת באמת שהוא הגיע להבנה האמתית. אפי' ה'נודע ביהודה' חזר בו מתשובות מסוימות שכתב. העיקר זה הרצון, העמל, השאיפה והדרך.

מציע לך לעיין ברב חרל"פ 'מי מרום' ח"ב פ"ג מ"ה, הוא ממש מדבר על זה שם. אם תרצה שאעלה לכאן את דבריו, אז תגיד...
אם תוכל תעתיק כמה שורותדנון


אנסה להביא כמה משפטים מרכזיים, אבל כדאי לראות הכל:אוא"ר
"...לא העליה על הסולם הוא התכלית והמטרה הרצויה, כי אם ההליכה בסולם והיא בלתי פוסקת כי תמיד יש לעלות ולעלות... התכלית הוא העמל, אלא בזמן שאין יודעים ומבינים זאת, הוא עמל, אבל בזמן שיודעים ומבינים שהוא התכלית איננו עמל כלל, אלא תשוקה שהיא מרום פסגת העידונים של ההויה כולה... זה מה שהשמיעו רבי אלעזר 'אדם לעמל יולד', היינו שלא לדמות כי יש תכלית אחר לאדם, אלא שזהו תכלית מצב יצירתו... נראה לאדם כי קשה לו להיות קבוע בהיכל התורה כל ימיו ונדמה לו זה לעמל, לזאת מבקש דרכים אחרים... 'כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא' כשמגיעים לידי החלטה ומקנא בהירה כזו, אין שום כלל עמל... אמנם ישנה עוד סיבה המכבדת על האדם ומציירת את קביעתו בהיכל התורה בציור של עמל, והיא מיעוט הכישרון..."
הרב חרל"פ מאריך שם עוד הרבה...
מאמר נכבדדנון

וה' יאיר עיני בתורתו אמן

ממש הרגשה מבאסת, אבל על העמל אתה תקבל המון שכר!!מבקש אמונה

וניסית עם גמרא מפורשת? שוטנשטיין או חברותא?

הכלדנון


ממ..אה אוקיי. אז אולי תעשה את הדבר הבא (גם אני עשיתי ככה)מבקש אמונה

היו לי תקופות שהיה לי קשה להחזיק ראש ולהבין אז זה מה שעשיתי..

 

למדתי עם הקו של דף יומי - וסמכתי על הרב שמסביר שהוא הבין כמו שצריך.

מה אתה אומר? 

 

 

 

אין אצלי לימוד בלי להביןדנון


צודק בטח שצריך להבין - רק בלי להסתבך מה הפירוש הנכון.מבקש אמונה


קשה לי לקלוט מרב, גמרא מבוארת טובה בשבילי פי כמה וכמהדנון

וגם זה לא מצליח

ממ.. אז לא יודע מה להגיד. אבל אל תתייאש בשמים אתה ענק!מבקש אמונה


חשבתי לפרוש מעמל הגמרא ולעבור למשניותדנון


ממ..לדעתי אחלה רעיון! ויתכן שזה יעזור לך לחזורמבקש אמונה

כי אם חכמים קבעו לילד ללמוד קודם משניות ורק כשהוא יתבגר שילמד גמרא

כנראה שיש פה מהלך שבונה את ההבנה של התורה באופן נכון.

 

לא יודע אם כדאי לפרוש לגמרי, אבל אני חושב שמשניות יהיה מצוין.

ומן הסתם כשתשמע שיעורי תורה יגידו שם ציטוטים חשובים מהגמרא וזה יכנס לך למאגר המידע בראש

יכול להיות מענייןדנון


המון הצלחה חברמבקש אמונה


תודהדנון


אני חושבת העיקר שאתה לומד תורהרויטל.

תמשיך ללמוד ובעזרת השם הכל יסתדר.

**מנסה ללמוד, הלוואי שאזכה באמת 'ללמוד תורה'דנון


תמשיך אל תתייאש ככה אתה זוכה לעוד עולם.רויטל.


שמעתי סגולה מהרב משה בן טוב, לעשות סיום על מסכת מכותפלונפון מירוסלב

ומותר גם ללמוד גמרא, בכלל, בצורה לא מעמיקה מדי.

אולי תשב עם מישהו שיודע ללמוד טוב גמרא, ויודע טוב ללמד..אדם כל שהוא

שיראה איך אתה מנסה להבין סוגיא בעצמך, יבין מאיפה הקושי שלך נובע וידריך אותך.

 

יש הרבה סיבות אפשריות לקושי...אדם כל שהואאחרונה

למשל -

חוסר היכרות עם המושגים. הרבה יותר קשה ללמוד סוגיא, אם לא מכירים את המושגים שהיא מדברת עליהם, ומנסים להבין אותם תוך כדי הלימוד. 

במקרה כזה, כדאי להשקיע בקניית הרקע, למשל, ע"י לימוד של משניות רבות.

 

צורת לימוד לא טובה, כמו להתעכב הרבה על נקודות שיתבארו בהמשך הסוגיא, ועדיף להמשיך קצת והן יתבארו,

או עיון יתר שאיננו לפי רמתו של הלומד.

 

לכן, כדאי שמישהו שמבין יראה איפה הקושי, וידריך.

אתה צריך ללמוד בקיאות!מישהו כל שהוא
קח שוטנשטיין תרביץ דף יומי
בלי להתעמק בלי פלפולים.
רק פשט גמרא
אחרי שנה אתה תדע ללמוד גמרא הרבה יותר טוב.

תקדיש לזה שעה ביום.
זה אמור להספיק אם קשה עם שוטנשטיין תשמע שיעור יש אחלה שיעורים באינטרנט.

אבל למה שלא תתיעץ על זה עם הרב בישיבה אני בטוח שהיא מכיר אותך טוב יותר מאיתנו.

וכמובן שכל העצות למעלה נכונות העיקר זה העמל והקשר לתורה.

ועוד שאלה. לאיזה חלק בתורה אתה נמשך?
תקדיש גם לו הרבה מזמנך הסיפוק וההנאה בלימוד הם חשובים מאוד
אתה צעיר יש לך עוד 97 שנה ללמוד תורה (עד 120)
אז אל תדאג אתה תספיק ללמוד את כל השס אבל רק אם זה יהיה לך מספיק כיף גם בעוד 50 שנה
טומאה אצל יולדתמעונן

מה ההבדל בין 7 הימים שהיא טמאה לבין ה32 יום שהיא "בימי טהרה" (אם היא יולדת בן)

 

אם בשניהם אסור לה לגעת בבעלה ולעלות לבית המקדש...למה חילקו אתזה

(שואלת כי למדנו אתזה ופשוט לא הצלחתי להבין ולא הצליחו להסביר לי המ כן)

מדין תורהצ'יאל

7 ימים טמאה לגמרי כמו נדה, גם לבעלה. 33 ימי טוהר - היא טמאה רק לענייני קדש - אכילת קדשים וכניסה לבית המקדש, אבל טהורה לבעלה. יותר מזה, בכל ימי הטוהר, אפילו אם היא רואה דם, היא לא נטמאת.

כל זה מדין תורה.

 

בימינו יש מנהגים שונים, אבל מחמירים בימי טוהר או לטומאה ממש, או רק לעניין שהאשה יכולה להטמא. אני לא בטוח בנוגע לזה.

כיום אחרי לידה זה כמו זמן נידה רגילמישהו כל שהוא
אחרי שנגמר הדימום שבעה נקיים וטבילה.
אם יש שוב מראה אוסר שוב נאסרים כמו תמיד.
תודה רבה, ישר כחצ'יאל

אז כמו שאמרתי, בעצם.

ובסוף 33 הימים קורבן ואז כן מותר לה ענייני קודש?מעונן

אז ההבדל הוא זה שבימי טהרה היא כן מותרת לבעלה?

כןצ'יאל

היא גם טהורה לבעלה, וגם לא נטמאת.

כמו שאמרו פה. גם בסוף 7 ימים היא טובלת ולכל אורך ה33 ימיםחסדי היםאחרונה
היא בגדר "טבולת יום ארוך" שזה מתיר לה לאכול במעשר אבל אסור לה אכילת תרומה וקדשים וכניסה למקדש עד שבסוף ה40 יום היא מביאה קרבן.
ואהבת לרעך כמוך! חסידות?דנון

"ואהבת לרעך כמוך"
"דעלך סני לחברך לא תעביד"

אם זה לא לכעוס עליו אז כבר אנחנו יודעים את זה מיזה שאסור לכעוס..
ואם מצד חסד אז ידוע לנו כבר שיש מצוות חסד
ואם זה בכללי אז ברגע שאין חיוב אין סיבה מצדקת שאתן לו או שאוותר לו אם לא מצד חסידות וגם שם זה הרבה פעמים חומרא המביאה לידי קולה


ולהיכן שלא תלך בפירוש המאמר הנפלא הזה תתקע או שזה כבר ידוע לנו או שזה חסידות.
אז מה הפשט כאן?!

לא זוכר מי אך יש הסוברים בסוגיות הזק בב''קחגי98765

שסיבת האיסור של היזק הוא משום "ואהבת לרעך כמוך" אני אוכל לחפש אם תרצה...

גם בקידושין בסוגיא הידועהדנוןאחרונה

צודק, כנארה שיש חילוק בין זה לזה.

אוה, אי של שפיותצ'יאל
עבר עריכה על ידי צ'יאל בתאריך א' בטבת תשפ"א 17:32

משמח לראות שיש עוד אנשים שהמושגים האלה חשובים להם.

בית של אונגרין.שום וחניכה


גם היוונים אותו דבר. והם חלק מהאיחוד האירופיבינייש פתוחאחרונה
מדוע גדולי ישראל השתמשו באמצעים אלו?דנון

לאורך כל הדורות, ספרדים ואשכנזים, פרושים ושאינם פרושים היו משתמשים חלקם בטאבק, חלקם בסגריות, חלקם בהרבה קפה,
זה אולי שאלה קצת מוזרה אבל למה הגדולים הללו באמת הוצרכו לאמצעי עירנות למינהם..?

אני קישרתי את זה למשהו שאני זוכר שכתוב שבעבר כל אדם היה שותה קצת יין בארוחת צהריים בכדי לנתק את עצמו מטרדות השגרה מה שנקרא בימינו "להתפרק"


ולא יורד מכבודם מאומה ח"ו אבל לדעתי אכן כך הוא, שגם הגדולים צריכים מעט שבמעט מהעולם הזה בסוד מה שמספרת הגמרא על אחד מחכמי הגמרא (אבא חלקיה) שאשתו יצאה לקראתו מקושטת וכששאלוהו ענה "שלא אתן עיני באשה אחרת", כך גם כאן שמטבע האנוש להימשך אחרי העונג והעידון ואם ימנע האדם את זה לגמרי מעצמו אפילו שהוא צדיק גדול יכול טיפה למעוד ורצו למנוע את זה מהם.

מה דעתכם?!
 

אני יודע שפעם חשבו שזה בריא...נ.ד.ב


לא דיברתי על זה מחילה דיברתי אף על לפני 50 שנהדנוןאחרונה

ולא הבנתי מה מטרתך

איפה החידוש?חמדת66

חוצמזה רוב ההודעה קצת גיבובי וכו'

מה הקשר בין קפה ליין? לשיטתך, בין אמצעי עירנות לאמצעי "התפרקות"(לא ממש, אבל שוב, לשיטתך)

לא ירדתי לסוף דעתך כאן.

אנשים מכורים לקפה, לסגריה, ליין, לטאבק, דו"ק.דנון

ונתתי מליצות שונות מכיוונים שונים לאלה שיבינו כך ולאלה שיבינו כך, דו"ק.

ועירנות כוונתי להתפרקות וכתבתי בלשון נקייה כי לא אכתוב על גדולי עולם בלשון הזאת ח"ו, נתתי לקוראים להבין, ואחר שהוצרכתי לומר זאת בפה מלא מבקש מחילה מכבוד תורתם.

״אם אינו ענין לזה תנהו ענין לזה״אוהב אי והעם 2
אני מבין שאין שני פסוקים בתורה שמלמדים אותנו אותו למוד אבל מה ההגיון לקחת לימוד אחד לטובת סוגיה אחרת?
כי אחרת אין הסבר למה הוא נכתבחידושאחרונה


רציתי לדעת בבקשה, בקשר לברכת רעמים או ברקים האם אישה מברכת?רויטל.

כי אני לא מברכת על קידוש לבנה האם זה אותו עיקרון?

לפי הסוד יש שנוהגות לא לברך דוקא ברכת הלבנהבן מכיר
בשאר ברכות הראיה לא שייך
תודהרויטל.


לא יודע ספציפית לגבי הסוד.david7031

כבר בגמרא, מובא לגבי ברכת הלבנה שבבבל הנשים נהגו לומר רק "ברוך מחדש חדשים", ולא את הברכה המלאה (אני לא יודע אם פסקו כך להלכה, אבל לא מן הנמנע שזה יסוד המנהג). ואכן, המנהג הזה מופיע רק לגבי ברכת הלבנה ולא לגבי ברכות נוספות.

תודה לךרויטל.


מברכת, אין סיבה שלאultracrepidamאחרונה

יש הסברים שונים לגבי קידוש לבנה, אבל זה החריג. וההסברים לא תקפים לגבי ברכת רעם וברק

מה הדין אדם שעשה שירותים בשדהדנון

ובלי לגעת במקומות המכוסים? צריך נטילה?

אני כבר איזה חודש מחפש מקור לזה שכולם אומרים צריך.. למישהו יש מקור שצריך?

אם אני אמצא מקור שלא צריך זה גם טוב?david7031


עוד יותר טוב, כל מקור שתמצא פשוט תביא!!דנון


https://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=40433david7031

תהנה

 

המקור שגוי מסתמאדנון


מה הפשט?david7031


הבאת קישור של הפורוםדנון


לא.david7031

פשוט במקום להדביק בפנים, הדבקתי בכותרת, ואז אם אתה לוחץ על זה זה מקשר אותך לכותרת במקום לתוכן שלה

מה הדין אדם שעשה שירותים בשדה 

תבורך~! יותר הייתי רוצה מקור מההלכה עצמה שכן צריך!דנון

כי מהשולחן ערוך מפורש משמע שבדיעבד כן אפשר (אדם שמטפטף לאונסו אמר שמותר להמשיך בתפילה)

אתה גם רוצה מקור לכך שצריך לחזור אם לא אמר על הניסים?david7031

למה לך לחפש מקור שצריך אם ככל הנראה לא צריך?

אני מוכן להקל בהרבה הלכות! לא בנקיות וקדושה!דנון

זה יסוד היהדות, וההשוואה בין עבודת ה' שלך בעודך טהור ונקי לבין "קצת פחות" היא אולי כאור וחושך

ואני חוזר ואומר "שככל הנראה כן צריך"דנון

כך זכור לי מכל השנים ומכל מי ששאלתי וכן ממרן מוכח שכל מה שאותו אדם שמטפטף לאונסו ממשיך את התפילה זה קולא

אתה מדבר על דברי מרן בסימן עח?david7031

אם כן, מדובר שם שמי הרגליים שותתים על גופו. זה לא קשור לשאלה שלך.

כתוב שם שאפילו ששותת ממשיך את התפילה גם ללא נטילה נכון?דנון

אם כן מוכח היטב....

אכןdavid7031

אבל לא מוכח שזה בדיעבד. כיוון שהניסוח הדיעבדי הוא לגבי השתיתה. אבל אם התפנה בשדה ולאחר מכן מתפלל (בריחוק ד' אמות) ייתכן שזה לכתחילה ולא בדיעבד.

קודם כלנבוכי הדור

מספיק שטיפה לאו דווקא נטילה ע"פ שו"ע...

ערוך השולחן, או"ח, סי' ז', ג':אוא"ר
"כבר נתבאר דאחר קטנים או גדולים – נוטל ידיו ומברך "אשר יצר". ואם לא שפשף בקטנים ולא קינח בגדולים, באופן שאין ידיו מטונפות ולא נגעו במקומות המכוסים – אינו צריך ליטול ידיו אלא מברך "אשר יצר" בלא נטילה. ואם שפשף ביד אחת – נוטל אותו יד (יומא ל א). ומכל מקום המנהג הפשוט ליטול ידיו בכל ענין, וכן כתב רבינו הבית יוסף בסעיף ב, וזה לשונו: הטיל מים ולא שפשף… – אינו צריך ליטול ידיו אלא משום נקיות או משום "הכון". עד כאן לשונו. כלומר: כיון דעשה צרכיו, על כל פנים דורש הנקיות של האדם ליטול ידים בכל ענין, או משום "הכון לקראת אלהי[ך] ישראל", כלומר: דגם כבוד ה' דורש כן. ואף על גב דלקמן בסימן צ"א יתבאר דלא חיישינן ל"הכון" רק בתפילה, זהו ב"הכון" דחגורה, דאין כאן דבר מאוס. אבל נקיות בלא נטילת ידים הוה דבר מאוס, ושייך "הכון" גם בכל הברכות. ודע שיש מצריכים ליטול ידיו שלוש פעמים בצאתו מבית הכסא, ויש מדקדקים לעשות כך. אבל רבינו הבית יוסף בסוף סימן ד לא פסק כן, וכמו שבארנו שם עיין שם (וכן כתב המגן אברהם)."
יפה מאוד חזק וברוך! סוף סוף!דנוןאחרונה


״וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים״ - הכיצד ?בן מערבא

 

לפי הפירוש שחמושים משמעו חמושים בנשק / מזוינים, לא ברור מאיפה בדיוק הגיע הנשק הזה ?

 

הרי מהמצרים הם השאילו כלי כסף, וכלי זהב ושמלות וכדומה ומאוד לא מתקבל על הדעת שהמצרים ישאילו להם כלי נשק. 

 

וגם לא מסתבר שעם של עבדים שנתון תחת שעבוד לוחץ ומעיק ונגאל גם בהפתעה מצידו יהיה בתודעה של להכין לעצמו כלי נשק, וזה עוד בלי לתהות מבחינה טכנית כיצד תחת עינם הפקוחה של המצרים המשעבדים בהם היה להם פנאי להכין כלי נשק. 

 

למישהו יש סברה בעניין ? או מכיר מי מהפרשנים המתייחס לכך ?

רש"י - וחמושיםבן מכיר

חמישית - 4/5 חמישיות היו רשעים ומתו במכת חושך

מכיר זאת בניבן מערבא

אבל זה לא עונה לי על השאלה. 

זו מסוג הקושיותחמדת66

שלא היו שואלים פעם

לגופו של עניין, חמושים - לא חייבים להיות חמושים בנשק צבאי תקני. אלות וקלשונים הם גם סוג של נשק, כנ"ל גבי חץ וקשת.

מסתברא כוותךבן מערבא

אני ישר חשבתי על חרבות, פגיונות, רמחים וכו׳. אבל כמובן שגם מקל הליכה ועט יכולים להפוך לנשק קטלני בידיים מיומנות. 

 

מעניין שלפי הירושלמי במסכת שבת

 

״כתיב (שמות י״ג:י״ח-י״ט) וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. מלמד שהיו מזוינים בחמשה עשר מיני זיין״  

 

 

הם יצאו עם ארסנל כלי נשק שלא היה מבייש אמריקאי ממוצע מקולורדו...

ומאי קמ''ל?חידוש


חמושים במזוןסוג'וק
אולי אפשר ליישב לפי רש"י יב, לו ד"ה וישאילוםנוגע, לא נוגע
ואולי הם עברו דרך מחסני הנשק של פרעה ובגלל הלחץ שיצאו כבר פרעה נתן להם או שהעם שלו הכריח אותו לתת להם
אכן ריה"ל כותב שלא היו להם כלי נשקבייניש רווק
ומוכרח שהוא מפרש אחרת את המילה "חמושים". על דרך הפשט.
כוזרי מאמר ראשון פג, לפי התרגום של הרב שילת.
יש פרשנות לא מקובלת אבל מאוד נכונה לפשט הזהעומק השטחיות
חמושים זה שהם היו עם כלי נשק.
ערב רב - ערב במקרא פירושו רוצחים שכירים.
וזה מתאים לגירסא שעם ישראל גורש ממצרים, הם ניסו לעשות הפיכה שלטונית ולא הצליחו.

זו פרשנות, על פי גרסה אחת מתוך כמה.

זה פירוש אניטשמי, של אפיוןק"ש
הסטוריון יווני שטען שעם ישראל הם ה'חיקוס', הזכורים לרע במצרים, כזרים שהשתלטו על הממלכה ורדו בעם המצרי עד שגורשו.

העלילה הזאת היוותה בסיס להרבה פרעות ביהודים, בתקופה הרומית.

@חסדי הים, אני זוכר נכון?
לא. לא החיקסוס. מנהיג שהיה מקושר למלכות מסוף המאה ה13 לפנה"סעומק השטחיות
שוב, אנחנו יודעים שבני ישראל היו עבדים במצרים ורצו לצאתק"ש
הטענה שהם ניסו להשתלט, היא אנטישמית.
דיוק, לאו דווקא אפיון, יותר מנטוןק"ש
הגרסה המצרית-יוונית ליציאת מצרים – ויקיפדיה

היו כמה גרסאות מצריות-יווניות ליציאת מצרים. כולן אנטישמיות ולא מתאימות לתורה.
כבר אמרתי שיש כמה גרסאותעומק השטחיות
גרסה של עם שבורח (שמות יד,ה)
גרסה של עם שמגורש (יב,לט) עם מנהיג נערץ בעייני המצרים (שמות יא,ג) ורכוש גדול.

הפשט זה שחמושים זה כלי נשק.
ערב זה שכירי חרב זרים השווה ירמיה כה יט-כ. נ לה-לז. יחזקאל ל ד-ה.

"אורבי" מוזכר גם בתעודות אשוריות כחיל שכירים.

על פי המודל הזה יש שמזהים את סת-נ-חת' שנלחם ב"חרו" אדם ממוצא כנעני שמשתלט על הארץ דתית וכלכלית לתקופה קצרה. הם מזהים את חרו עם משה על פי התעודות של סת-נ-חת'.

לא קשור לחיקסוס.



אתה רציני?צ'יאל

באותו פסוק ממש שבו כתוב "כי ברח העם", כתוב גם: "כי שלחנו את ישראל מעבדנו".

והערב רב נזכרים בשתי ה"גרסאות".

 

כל ניסיון לפורר את התורה ל"גרסאות", ומקורות" נועד לכשלון.

זה לא גרסאותק"שאחרונה
אלו צדדים שונים שכולם אמת.

'ברחו' - במשמעות פשוטה של עבדים שיצאו לחירות והלכו ממשעבדיהם.
'גורשו' - כמו שמפורש שהמצרים מיהרו לשלחם, בגלל ההלם ממכת בכורות.
החיקסוס הצליחו להשתלט על מצרים 160 שנהחסדי הים
פיוט לחנוכה לתועלת הקהל הקדוש.אריאל יוסף

 

 

אגב - פיוט זה היה רגיל לשיר הראש"ל הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל (צולם אשתקד) -

http://www.kolhazman.co.il/wp-content/uploads/2019/12/235.mp4

מילים:

יָהּ הַצֵּל יוֹנָה מְחַכָּה וְדִמְעָתָהּ לָךְ מְפַכָּה
וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

 

הוֹדוּ לְגֵאֶה עַל גֵּאִים וְנוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים
הִצִּיל אֶת נִין חַשְׁמוֹנָאִים מִיָּד צָר כִּי בָהֶם הִכָּה:

 

וְיָשִׁירוּ עַמָּךְ שִׁירוֹת וּזְמִירוֹת מִפָּז יְקָרוֹת
בְּהַדְלִיקָם אֶת הַנֵּרוֹת בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

 

דִּרְשׁוּ לָאֵל כָּל לְבָבוֹת כִּי גָמַל עָלֵינוּ טוֹבוֹת
שִׂמְחוּ בָנִים עִם הָאָבוֹת בְּדָת מִנִּי יָם אֲרֻכָּה:

 

הָאֵל יָמֵינוּ יְחַדֵּשׁ וְצָר לַהֲרִיגָה יְקַדֵּשׁ
יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ:

 

 

גרסה נוספת:

יָהּ הַצֵּל יוֹנָה מְחַכָּה וְדִמְעָתָהּ לָהּ מְבַכָּה
וְתִשְׂמַח בָּהּ אַתָּה מַלְכָּהּ בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

 

יָשִׁירוּ לְךָ עַמְּךָ שִׁירוֹת וּזְמִירוֹת מִפָּז יְקָרוֹת
בְּהַדְלִיקָם אֶת הַנֵּרוֹת בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

 

שֶׁבַח לְאֵל הַהוֹדָאוֹת וְאָדוֹן הַנִּפְלָאוֹת
הִצַּלְתָּ אֶת הַנְשָׁמוֹת בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

 

רָם גֵּאֶה עַל כָּל גֵּאִים וְנוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים
הִצַּלְתָּ נִין חַשְׁמוֹנָאִים מִיַּד צַר כִּי בָּהֵם הִכָּה:

 

אֵל הִצִּיל אֶת עַמּוֹ וִישִׁיבֵם אֶל בֵּית הֲדוֹמוֹ
כִּסֵּא דָּוִד עַל מְקוֹמוֹ תִּמְשׁוֹךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה:

 

ואם הגענו עד כאן - מצ"ב הבתים הנוספים למעוז צור מתוך קיצור השל"ה:

20201212224310.pdf

@נחמיה17

פורסמה כאן היום באתר מנגינה אחרת>>>אריאל יוסףאחרונה

אבל זכרו איפה ראיתם בפעם הראשונה

יוני גנוט בפיוט לחנוכה - יָהּ הַצֵּל - חדשות מוסיקה

להיום כד כסליו - שיעור מקסים על ספר חגי וחנוכה וכוסוג'וק

ספר חגי - סגולה לקרוא ביום כד כסלו בספר מייסד החג.(כדברי בן איש חי)
200 שנה לפני שארע , חגי כבר מכין אותנו לחנוכה


רמז מהתורה לחג החנוכה:סוג'וק

תמיד התורה מדברת על "דגן תירוש ויצהר" 

אך לגבי סוכות כתוב "באספך מגרנך ומיקבך" (דגן ותירוש)

ואיפה היצהר?!

איסוף היצהר אחרי סוכות , עד חנוכה (וגם ביכורים מביאים עד חנוכה לפי המשנה)

 

וכאן רומזת התורה שיהיה חג נוסף עם ה"יצהר"...

אתה מתכווןdavid7031

המכבים המשיכו את פועלו של חגי הנביא.

בית שני התחיל בזכות חגי והמכבים זה סיום התהליךסוג'וק

סיום שלטון הגויים ותחילת עצמאות לכ200 השנים הבאות

אכןdavid7031אחרונה

אבל ל"חגי מכין אותנו לחנוכה" כאילו חנוכה והא לב העניין, וחגי הוא רק פתיחה לו.

שאלה בנושא רגיש-שוק!
עבר עריכה על ידי שוק! בתאריך כ' בכסלו תשפ"א 23:34
איך מסבירים את הפער שבין התגובה של יעקב אבינו לשמעון ולוי אחרי הנקמה לאור הפגיעה בדינה אחותם לבין הצדקת חז"ל אותם?
ועוד מאותו עניין-אני זוכרת שלמדנו שיש מישהו (פרשן או מישהו מהגמרא או דמות אחרת) שדורש לשבח את לוט על זה שהציע את בנותיו לאנשים שצבאו על פתח ביתו במקום המלאכים והסיבה לכך היא שלפחות עם בנותיו זה על דרך הטבע ואילו עם המלאכים זה לא ולכן חמור יותר. אתם יודעים אולי על מי אני מדברת? איך מסבירים את הדעה הזאת?
אני בטוחה שאני לא טועה, קראתי את זה בעוד מקום יותר מפעם אחת אבל לא הצלחתי למצוא.
תודה!
אשמח לשמוע את דעתכם בעניין

אז ככהימ''ל

אני לא בטוח על איזו הצדקה של חז''ל את מדברת, לי זכורים רק דברי גנאי (אולי את מתכוונת לזה שנאמר שהם נקראים 'אחי דינה' בגלל שהם עשו מעשה כדי להגן על כבודה? אבל זו לא הצדקה)

 

בכל אופן, אני חושב שנקודת המחלוקת בינם לבין יעקב לא היתה סביב עצם המעשה אלא יותר בדקות. אצטט מתגובה שהגבתי כאן בעבר:

 

מצד אחד נראה ששמעון ולוי 'ניצחו' בוויכוח שכן הוא נגמר בטענה שלהם "הכזונה יעשה את אחותנו", ובנוסף גם במציאות הם צדקו כי טענת יעקב "ונאספו עלי והכוני" לא התממשה.

 

מצד שני ברור שיעקב לא השתכנע - לא מהטענה שלהם ולא מכך שהחשש שלו לא התממש - שכן בברכות הוא מזכיר את המעשה שלהם לגנאי.

 

אבל מה בעצם הייתה המחלוקת?

אם מתבוננים בטענותיו של יעקב אין שום טענה נגד עצם המעשה של ההרג - הוא טוען "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ" וכן "כלי חמס מכרותיהם... כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה".

 

כלומר: הטענה לא הייתה כלפי המעשה אלא כלפי המניע והצורה שבה הם פעלו - אחרי ההמעשה של "ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו" מגיעים שלושה פסוקים "בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם, את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקח, ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית" ואחרי זה באים דברי הביקורת של יעקב - כי נקמה צריכה לבוא ממקום נקי, לא מתוך כעס אישי ולא כדי להרוויח כמו שמשבחת מגילת אסתר "ובבזה לא שלחו את ידם. לכן המעשה של הביזה הפך את מעשה הנקמה לדבר שמבאיש את יעקב, ולכן הביקורת של יעקב היא "כלי חמס מכרותיהם... כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" (חמס=גזל), כלומר שהביקורת היא על הגזל ועל הכעס שמאחורי המעשה ולא על המעשה כשלעצמו.

 

---------

לגבי השאלה על לוט, כתוב ב'מדרש שכל טוב' (חיבור מלפני כמעט 1000 שנים) :

"אל נא אחיי תרעו - וכן הזהיר הקדוש ברוך הוא את בני נח, שנאמר 'ודבק באשתו והיו לבשר אחד' ולא בזכר שאין נעשין בשר אחד"

אבל יש גם 'מדרשים' הפוכים, כמו בתנחומא שדורש את המעשה הזה לגנאי

תודה רבה!שוק!
מעניין. לא הבנתי ככה.
זה אומר שלו יצוייר ששמעון ולוי לא היו עושים מה שעשו יעקב אבינו היה יוזם והורג או מורה לבניו להרוג את אנשי שכם?
לא משתמע ככה.

תודה רבה גם על המקור.
נראה לי שהמהר"ל בגור אריה שייך לכאן:אוא"ר
"...קשה אם שכם חטא כל העיר מה חטאו להרוג... ונראה דלא קשיא מידי, משום דלא דמי שני אומות, כגון בני ישראל וכנעניים, שהם שני אומות, כדכתיב (פסוק טז) "והיינו לעם אחד" - ומתחלה לא נחשבו לעם אחד, ולפיכך הותר להם ללחום כדין אומה שבא ללחום על אומה אחרת, שהתירה התורה. ואף על גב דאמרה התורה (דברים כ, י) "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום", היינו היכי דלא עשו לישראל דבר, אבל היכי דעשו לישראל דבר, כגון זה שפרצו בהם לעשות להם נבלה, אף על גב דלא עשה רק אחד מהם - כיון דמכלל העם הוא, כיון שפרצו להם תחלה - מותרים ליקח נקמתם מהם. והכי נמי כל המלחמות שהם נמצאים כגון "צרור את המדיינים וגו'" (במדבר כה, יז), אף על גב דהיו הרבה שלא עשו - אין זה חילוק, כיון שהיו באותה אומה שעשה רע להם - מותרין לבא עליהם למלחמה, וכן הם כל המלחמות:"
השאלה שלי יותר בסיסיתשוק!
עבר עריכה על ידי שוק! בתאריך כ"ב בכסלו תשפ"א 17:13
למה ראו חז"ל לומר (ומיקדו את המחלוקת רק בדקויות) שאין מחלוקת בין יעקב לבניו בעצם המעשה?
יכול להיות שאני כותבת שטויות אבל מפשט הכתובים בקריאה ראשונה נראה
שיעקב היה נוכח בהסכם עם אנשי שכם ומי שתכננו מה שתכננו בעורמה היו בניו.
למה למשל א"א לומר שיעקב היה נגד המעשה
כי הם הסכימו למול את עצמם ושיהיו כעם אחד, ז"א התגיירו ואחרי שהתגיירו המצוות חלות עליהם כבנ"י,
וידוע שהעונש על אונס הוא לא מוות אלא תשלום ואפשרות לנאנסת לכפות על האנס לא לשלחה לעולם.
זה כזה נורא לסבור שיעקב חשב אחרת מהם?
זה לא נורא. הרמב"ן מסביר ככה..נוגע, לא נוגע
הוא כותב שהאחים סברו שהברית לא נחשבת כי היא הייתה בשביל להחניף לאדוניהם. ואילו יעקב סבר שאולי הם כן ישובו אל ה'
פירוש יפה אבל קשה עליו מכך שגם במלחמה עצמה השתתפונוגע, לא נוגע
רק שמעון ולוי ולא רק בביזה (זו קושיא לא רק לפי הפירוש הזה כמובן).
בנוסף לכך, לפי זה מהי תשובת שמעון ולוי ליעקב "הכזונה יעשה את אחותנו". הרי בשביל לנקום את מה שנעשה לאחותם מספיק להרוג ולא לבזוז, כפי שיעקב רצה.
הקשת טוב ומה התשובה שלך?שוק!
אממנוגע, לא נוגע
יש הרבה הסברים.
אני חושב שמפשט הפסוקים די מוכח שכוונתם הייתה טהורה (גם אם טענת יעקב מוצדקת). ראיות:
1. "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו (ואז התורה מצדיקה את זה-) אשר טימא את דינה אחותם".
2. ההסכם והמרמה היו בפשט עם כל האחים. ואילו את המעשה ביצעו רק שמעון ולוי. למה? אולי כי רק להם היה את האומץ. יתכן שזה הפירוש "ויבואו על העיר *בטח* (ולא רק בגלל תחילת הפסוק שאנשי שכם היו כואבים זה בטח. אלא גם וגם).
התורה מדגישה בפסוק הזה כמה הדגשות- "..ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח":
שני בני יעקב, כלומר הם עשו את זה כבני יעקב. הם ראו את זה כמעשה הנכון וכוונתם טהורה.
אחי דינה- מתוך אהבתה וכאבם עליה עשו זאת.
3.שני פסוקים אחר כך- "בני יעקב באו על החללים ויבוזו *העיר* אשר טימאו אחותם". התורה בעצם תולה את מה שקרה לדינה בכל העיר. וזה מאוד מסתבר בהגיון, שהרי דינה יצאה ביום והלכה במקום מיושב (לראות בבנות הארץ) ולכן בוודאי שהיו כאלה שראו או שמעו ששכם לוקח אותה בכח ולא רצו לצאת נגדו.
מהפסוק הזה גם נראה שמוכח שהביזה הייתה מוצדקת כי התורה מדגישה- ויבוזו העיר אשר טימאו אחותם. ולא רק ויבוזו העיר.
ואגב, מהפשט נראה שבפסוק הזה הכוונה לכל בני יעקב ולא רק לשמעון ולוי. כנראה שאחרי ששמעון ולוי החזירו את דינה הביתה (הפסוק הקודם), שאר בני יעקב הצטרפו לביזה ולשביה.

לגבי דעת יעקב על המעשה- מהפשט נראה שהוא לא היה מעורב בעניין ככ וסמך על בניו. פסוק ו- והחריש יעקב עד בואם. פסוקים ז,ח- "וידבר חמור איתם". אם יעקב, אב המשפחה, היה נוכח שם, היה צריך לכתוב "וידבר אל יעקב ואל בניו". אבל קצת קשה לומר שהוא לא ידע על העניין של ההסכם והמילה. לכן נראה שהוא ידע ורק לא היה שותף בסוד העניין שההסכם הוא רמאות (ומצאנו גם במכירת יוסף שהאחים לא חששו מלשקר לאביהם).
לאחר שנודע ליעקב על המעשה- מהפשט נראה שמה שמפריע לו זו הסכנה הנשקפת לחיי המשפחה אחרי המעשה ולא המעשה עצמו.
שמעון ולוי עונים לו- הכזונה יעשה את אחותנו. הם בעצם עונים בטענה רגשית אינסטנקטיבית על טענתו השכלית. צריך לשים לב שהם לא עונים "הכזונה יעשה את בתך", למרות שלכאורה הם אמורים לענות תשובה שתגרום ליעקב להבין שהוא טועה.

פרשת ויחי- אולי אפשר להסביר ככה:
שמעון ולוי אחים- בדעה אחת.
כלי חמס מכרותיהם- כלי השחתה (חמס זה השחתה, קלקול, לקיחת דבר של אחר ולא רק בממון) אחיותיהם/חייהם (רשב"ם/רמב"ן). כלומר זה חלק מהאופי שלהם.
בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה.
ולכן:
אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל- הכח שלהם מסוכן (כמוכח ממעשה זמרי- החוטאים משמעון ומי שיצא נגדם ראשון זה פינחס מלוי). ובפרט כשהם יחד. זה כח אדיר שאם יופנה כלפי מקומות לא נכונים יכול להביא אסון. כמו עם שכם. ולכן מה שצריך זה להפריד ביניהם.
יפה ממש, תודה רבה.שוק!
אם כבר שאלת, הפער קיים בלא מעט מהמפרשים בעצמםק"ש
לא זוכר לשלוף כרגע, אבל חבר פעם הראה לי כמה וכמה מהפרשנים, שבוישלח מצדיקים את שמעון ולוי, אבל בויחי (בברכת יעקב) מאשימים אותם. עד כמה שאני זוכר, הוא חיפש וחיפש, אבל לא מצא תירוץ מספיק משכנע, לישב את שיטות המפרשים עצמם.
מעניין,מעורר מחשבה.שוק!
ימ"ל הסביר בגדול את הפער, לא?
ולא מסתדר ליישב שבוישלח הם מפרשים אובייקטיבית ואילונוגע, לא נוגע
בויחי הם מסבירים את נקודת המבט של יעקב שסובר שהם אשמים?
אולי, קצת קשהק"שאחרונה
כי ברכת יעקב היא (לכאו') ברוח הקודש...
שידה תיבה ומגדלטיפות של אור
איך הם נראים?
אני יודע שמגדל זה ארון
אבל כשאומרים ללכת בשידה תיבה ומגדל, למה הכוונה?
מעין כרכרות ?סוג'וק


כנראה סוג של אפיריוןdavid7031אחרונה

אבל הדוגמא המציאותית היא פחות קריטית. הרעיון הוא שמדובר מחד על מישהוא שעובר ממקום למקום (או נכנס למקום מסוים) ומאידך על מישהוא שלא עושה פעולת הליכה.

כלי נגינה בבית המקדשהודעה

בס"ד

מישהו יודע במקרה איזה כלי נגינה (ממה שאנחנו מכירים היום) היו בבית המקדש?
מה זה למשל עוגב? האם הכינור של פעם זה הכינור של היום?

אשמח ממש אם מישהו יודע קצת על הנושא ויש לו מקורות או שיודע על מישהו שכן יודע, צריכה את זה די דחוף.. 

תודה רבה!

אוו יפה, תודה..!הודעהאחרונה


בענין דינא דמלכותאsomeone

הנה אזרתי רוחי בזה לבדוק האם יש דינא דמלכותא דינא גם למנהלי פורומים ירום הודם ותינשא מלכותם.

והנה לכאורה  נראה בפשטות העניין, ממה דאיתא ברש"י גיטין י: דהא דאמרינן דדמ"ד היינו רק במלכות דעכו"ם, אם כן כיון דהכא יהודים יר"ש הם, אין דינם דין.

אבל כד מעיינת בה ליתא להא מילתא כלל, ואע"ג דמצינו מח' בטעמא דדינא דמלכותא הנה לכ"ע דינם דין גמור, ו"זיל הכא קמדחי לה, זיל הכא קמדחי לה" ונבאר בס"ד:

הנה איתא ברשב"ם בבא בתרא נד:


"כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו והלכך דין גמור הוא" יוצא מדבריו- שכיון שקיבלו עליהם כך, הוי דין גמור, אף הכא  כיון דכל הכותב בפורום על דעת שמקבל עליו חוקי הפורום הוא כותב, נמצא דדינם דין גמור

 

והר"ן חולק עליו בזה, ומביא דעת התוס' וז"ל (נדרים כח.):
"וכתבו בתוספות דדוקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ אבל במלכי ישראל לא לפי שא"י כל ישראל שותפין בה" עכ"ל. והיוצא מדבריו, דגם אליבא דשיטתיה איתא למנהלי הפורום דין דדינא דמלכותא דינא, דכיון שיכולים לגרש מהפורום הוי דינם דין. 

 

נמצא דליכא למ"ד דאין דינם דין והכל שריר וקיים.

 

וא"ת ומאי נפקא מינה? וי"ל דהיכי דחסים להו לא שרי לפתוח פצלשא.

(מיהו יש לדון דשמא אינו יכול לגרשם כיון דיכולים לפתוח פצלשא וכנ"ל, ונמצא דאליבא דהר"ן יהא מותר. וצע"ג...)

מוזמנים להוסיף הערות, הארות וכו'

 

@ימ''ל זה לא נועד להתריס ח"ו, רק לגרום לך ולאולי לעוד כמה לחיוך  

 

למרות שבכללי בימ"ד זה המקום למילי דשטותא כאלו, אני אבין אם תמחק/תנעל כי זה לא שייך לפורום... הייתי כותב בבראש צעיר, אבל רציתי שמישהו יראה מתישהו את התורה הנפלאה הזאת...

(נמצא, שהכל תלוי בימ"ל, אפילו ספר תורה שבהיכל...)

 

 

 

ימ''ל

וי''ל דדינא דמלכותא דין בדיני ממונות הוא ותו לא.

הערהניק כמעט בלי ראשאחרונה

משפט כהן קמ"ד ט"ו-א': "וחוץ מזה נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות- של המשפטים ליד האומה בכללה."

יחוה דעת חלק ה' סימן סד: "נראה להלכה שבכל מה שנוגע למסים וארנוניות ומכס, יש לקיים את החוק של המדינה, שזה בכלל מה שאמרו חז"ל דינא דמלכותא דינא".

ועיין שו"ת משנה הלכות ו' רע"ז שחולק עליהם...

 

 

אני לא יודע לכתוב כמו @someone...

 

אגב, יש את פורום פרויקט השטו"ת (ז"ל) שנועד לדברים האלה.

שאלה ענייניתנבוכי הדור

מה ההבדל בין "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי" לבין "כל דפריש מרובא פריש" בסברא? (יש מסורת שאומרת שר' חיים אמר שהוא לא יכול להגיד סברא, מה דעתכם?)

שאלה מעולהימ''ל

לצערי לא עסקתי בסוגיה שנים רבות ולכן שכחתי,

אבל למיעוט זכרוני התשובה שיישבה את דעתי היא שההבדל הוא אכן לא בסברא:

 

כל דפריש מרובא פריש - זה כלל סטטיסטי, לפיו איסור נמדד לפי הרוב ומאחר ופרש מהרוב נהיה במיעוט ובטל.

 

כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - זה כלל הלכתי, לפיו הקבוע לא יוצא מחזקתו על אף הנחיתות הסטטיסטית (למה? כאן כבר יש סברות - האם זה בגלל שספק דאורייתא עדיין אסור, אם זה כי 'קבוע' הוא חשוב ודבר חשוב לא בטל, אם הקבוע נידון כחלק מהכלל כדין תערובת בניגוד ל'פריש' שנידון בפני עצמו וכו').

 

 

על זה שאלתינבוכי הדור

שאלתי על הסברא של כמחצה על מחצה דמי, מה שונה מ"רובא פריש"?
 

אנסה להסביר שובימ''ל

ההבדל ביניהם הוא לא בסברא - סטטיסטית אין הבדל אם החתיכה פרשה או קבועה - כך או כך היא עשירית מהכלל וזו הסבירות שלה לאיסור.

 

ההבדל הוא שבקבוע יש דין חמור יותר מבפרש - שבקבוע לא הולכים אחרי הרוב הסטטיסטי.

 

בדומה לזה (ויש אומרים שהיינו הך) שברייה אינה בטלה ברוב אע''פ שאין בה כזית, ולכאורה היא בנחיתות מול חתיכה גדולה יותר שגם בה אין כזית ובכל זאת עליה יהיה פטור ועל הברייה חייב - אלא שאין הולכים כאן לפי הגודל (אע''פ שכזית הוא גודל ולפיו החיוב) כי יש כאן אלמנט נוסף של ברייה, כך גם כאן יש אלמנט נוסף של קבוע.

כן אבלנבוכי הדור

השאלה שלי היא למה בקבוע יש דין חמור יותר? ג"ה?

(קבוע אומרים גם לקולא)טיפות של אור
בעקרון כןחמדת66

זהו חידוש שחידשה התורה.

האחרונים, לפי המעט שלמדתי, הציעו בזה שני כיוונים:

א. דין ההליכה לפי הרוב הוא לפי האפשרויות (האמת שזו באמת האפשרות של סימפלמן, שדחיתי , היה כתוב לי בסיכום אבל כבר אז לא התיישב לי). לכן, כאשר הספק בתוך החנות יש  לנו רק שני אפשרויות - כשר או טרף ולכן הוא שקול. אמנם ברחוב - לשאלה יש עשר תשובות אפשריות - ואזלינן בתר הרוב. 

ב. דין ההליכה לפי הרוב הוא כמו דין ביטול ברוב. שהטעם (מח') שהאיסור בטל ברוב יען כי אנו מתייחסים אל התערובת כגוף אחד - ולכן מבחינתנו הרוב הוא בעצם כל התערובת - והיא מותרת. ולכן אנו הולכים אחר תשע החנויות - כי רוב החנויות כשרות ממילא מבחינתנו כולם כשרות. אמנם כאשר אנו נמצאים בתוך החנות, הספק הוא גופא על החנות ממש, ואין סיבה להסתכלות גלובלית.

 

הבנתי אזנבוכי הדור

הספק הוא גופא על החנות, אבל אנחנו לא יודעים האם החנות כשרה או טרפה אז יש מקום להגיד שאזלינן בתר רובא... אבל הבנתי את העיקרון.
אם כך, מה העניין שאומרים שר' חיים אמר שהוא לא יודע להסביר את זה? לפי מה שאמרתם זה די פשוט...

התייחסתי לזה בסוגרייםימ''ל

בגדול לפי הראשונים נראה שזה עניין של חשיבות (אמנם בגמרא נראה שזה גזירת הכתוב, אבל הראשונים מתייחסים לזה כחשיבות כאמור ונתתי מספר סברות בתגובה הקודמת), שכמו בדין ברייה גובר על עניין הרוב.

 

הרעיון הוא שלא תמיד הולכים אחר הרוב: יש מקרים שכן כמו "רוב וקרוב" ששניהם עניין של סבירות ולכן רוב מכריע, ויש עניינים שבהם לא הולכים אחרי הרוב כמו ברייה או כמו 'קמא קמא בטיל' שבהם יש דינים שגוברים על הרוב (או שמבטלים את הרוב) - לא בגלל שהם 'חזקים יותר' מצד הסברא והסבירות שבהם ומכריעים את הספק, אלא שכך הדין שבמקרה זה לא הולכים אחרי הסבירות. כך גם במקרה של קבוע שמבטל את הרוב, או בלשון הגמרא "כמחצה על מחצה דמי" (בדומה לזה שכתוב על עד אחד כשר ומאה שאינם כשרים שהם שקולים, והוציאה הרמב''ם בלשון "שעד אחד ופסולין רבים כמחצה על מחצה הם. היו כולן פסולין הולכים אחרי הרוב" - כלומר שהעניין הוא חשיבות ולא עניין כמותי).

הבנתינבוכי הדור

לגבי אמנם בגמרא: גם לגזרת הכתוב יש עניין למצוא סברא

לא נראה לי שזה כךsimple man

אם בעיר יש תשע חנויות שמוכרות בשר כשר אבל בכל אחת מהתשע יש רק עשר חתיכות בשר לכל חנות, ואילו בחנות העשירית מוכרים בשר טרף אבל יש להם מיליון חתיכות בשר למכירה. ומצאת חתיכה באמצע הרחוב.

על פי ההלכה החתיכה כשרה למהדרין

האם הסטטיסטיקה גם תומכת בזה?

 

 

וחוץ מזה, נראה יותר הגיוני להסתכל על זה הפוך, שמזה שבקבוע לא הולכים לפי סטטיסטיקה, זה מלמד שכנראה גם הרוב בפריש הוא לא בגלל סטטיסטיקה

לא מסכיםחמדת66

פשוט שסברת רוב טבחים או רוב חנויות מתייחסת לכך שפחות או יותר הם מפיקים כמות דומה (יחסית של תוצרת), לעומת קבוע שזה חידוש של התורה (על כל הפלפולים באחרונים שמסבירים).

אולי לך פשוטsimple man

להרבה פוסקים זה לא פשוט

צודק, ראה מש"כ למעלה.חמדת66


הגמרא מדברת על מקרה של עשר חנויות בסתםימ''ל

היא לא ירדה לכמות הסחורה בכל חנות (אני גם מאמין שבזמנם לא היו הפרשים מאוד גדולים אבל זה לא משנה). גם ב'עיר שרובה גויים' לא יורדים לפרטים כמו כמה מהם גברים שהגיעו לפרקם. ייתכן שאומדים לפי חנויות וייתכן שבאמת במקרה כמו שהצגת הולכים אחרי רוב הסחורה, זה לא משנה את העיקרון.

 

ולא הבנתי למה אתה מתכוון בכך ש'הולכים אחרי הרוב' זה לא עניין סטטיסטי.

האם אתה מתכוון לזה שגם כאן גזירת הכתוב היא ללכת אחרי הרוב ולא בגלל סבירות (הרי מדובר כאן בהכרעת ספק איסור)?

כלומר שאפילו כשהסבירות היא נגד הרוב (באיזה מקרה למשל?) עדיין ילכו אחרי הרוב?

מה זה אומר לא ירדהsimple man

זה פרט משמעותי מאוד, והיא לא חילקה בה

 

כי הרעיון הוא שהולכים אחרי כמות האפשרויות והצדדים, וכיון שיש תשעה צדדים לכאן ואחד לכאן אז הולכים אחרי זה, כמו במקור של רוב שבו יש רוב דעות, זה לא בגלל שסטטיסטית הרוב צודק (הוא כן?חושב) אלא כי התורה אמרה ללכת אחרי הרוב.

 

 

כן, שגם כאן יש גזירת הכתוב ללכת אחרי הרוב כמו שר"ש שקאפ כותב, ולא בגלל רמת הסבירות, (כמו במקרה של רוב בשר לפחות לפי הפוסקים שזה לא משנה, או לדוגמה אם יש 9 חנויות בשר כשר ו1 טרף אבל החתיכה הזאת היא בצורת משולש ורוב המשולשים הם מהטרף ובשאר החנויות רק מיעוט מהחתיכות הם משולשים, מה תהיה דין החתיכה) 

תודה רבה!נבוכי הדור

ממליץ לקרוא  את שיטת החיד"א. יש לי קושיות וכתוב אותן, אבל באופן כללי היא מסתדרת מעולה.

כדי שיהיה ביטול ברוב צריך קודם שתהיה תערובתנוגע, לא נוגע
ובכל דפריש התורה בעצם מגדירה שבכה"ג זו לא תערובת ולכן ממילא אין דין רוב.
וההגדרה נקבעה לפי צורת ההסתכלות של בני אדם.
כאשר מוצאים חתיכה בחוץ בני האדם בדעתם רואים את כל האפשרויות מהם יתכן שהיא הגיעה כגוף אחד, כתערובת.
לעומת זאת, כאשר שואלים לאיפה נכנסתי וכדומה- בדעת בני האדם זה פחות נראה כתערובת אלא ככמה יחידות נפרדות.
את ההסבר ראיתי בספר "בתורתו של ר גדליה (נדל)", שם מובאים סיכומי שיעורים שלו שסוכמו ע"י הרב יצחק שילת תלמידו (ואולי לא דייקתי כמובן)
יש בספר שם עוד דברים יפים. בכמה נושאיםנוגע, לא נוגעאחרונה