שרשור חדש
תנועת קדושת ציון והפולמוס נגדהשלג דאשתקד

שלום חברים!

בעיצומו של תשעה באב, נפלה לידיי חוברת בשם "למען ציון לא אחשה", מאת בנימין ברוק (ראיתי אותו עכשיו למכירה באתר של י.בלוי, רק שימו לב שבאתר היא נראית כמו איזה ספר עב קרס, אך מדובר בחוברת דקיקה עם הרבה עמודי שער וכו'). אולי הייתה זו הארה משמים, מדוע עדיין לא זכינו לגאולה וכמה אנחנו עודינו קרובים למעשי קמצא ובר קמצא. אך לא על זה באתי לכתוב אלא על הנושא והמושא של החוברת.

מתברר שקיים ארגון שפועל כבר 10 שנים (משנת תשע"ו) באופן רשמי (ולמיטב ידיעתי, כ20 שנה יש אנשים כאלה שפועלים בדרכים שונות), עם תמיכה רבנית וספונסרים, אירועי שיא וכתב עת, שעוסקים בציונות חרדית. כלומר, קבלה של רוב פעילות המדינה גם מתוך תפיסה תיאולוגית, ולצד זאת אמונה בתפיסה המסתגרת והזהירה של המגזר החרדי. בפועל, אם אני מבין נכון, הם יוצרים תיאולוגיה שקרובה לחרדליות-גבעונות וכן לגישה הספרדית ציונית (שנפוצה בכמעט כל חוגי הספרדים שעל התפר, מלבד החרדים נטורי קרתא שהם קבוצה קטנה בירושלים, וכן מה שנקרא "ספרדים ליטאים" שהם מגזר סינתטי וחדש יחסית).

החוברת הספציפית של "למען ציון לא אחשה", היא נגד הארגון הזה, אבל על פניו היא חוברת ברמה נמוכה מאוד (אני אפילו תמה איך המחבר לא התבייש לחתום עליה את שמו), ויש שם כל מיני מכתבי ברכה מרבנים מאוד שמרנים שרובם לא מפורסמים, ואני לא יכול אפילו לצטט הלכה אחת בשם אף אחד מהם (כולל המפורסמים).

אז אני מבין שיש ארגון חרדי שתומך בציונות רזה, ואני מבין שבשוליים הוא מעורר כל מיני אנשים לריב עימם (על כך אכתוב בהודעה נפרדת). אבל אשמח לדעת יותר, האם מישהו יודע:

1. מה בדיוק התיאולוגיה של הארגון קדושת ציון?

2. מה המשמעות הציבורית שלו ומה היקף הפעילות הלא פורמלית שלו? (האם יש ספרים שיוצאים לאור מלבד הירחון, האם יש פעילויות חוץ מכמה כנסים).

3. מהם נקודות ההשקה ומהן המחלוקות העקרוניות (אם יש), בין הארכון הזה לחרדלים ה"רגילים"?

4. האם ומהי המשמעות הקהילתית של הארגון הזה, האם יש להם קהילות ייחודיות ומה מייחד אותן?

5. האם ומהי המשמעות הפוליטית של ארגון זה, למי הם משויכים פוליטית ומהי המשמעות של זה (בהנחה שיש)?

6. האם ומה היחס הכללי של המגזרים האחרים, הדתלי והחרדי, לאנשים הללו. (תחושה שלי שרוב החרדים לא רואים עניין להתייחס אליהם ובצדק, אבל מעניין אם יש מידע ברור בנושא. לגבי הדתלים נראה לי שכיבדו אותם ואפילו ראו בהם חלק מהחרדלים, אבל המידע שלי נעצר בשנת תשע"א, 5 שנים לפני הקמת הארגון הזה 😅)

עוד מילה כללית על "תיאולוגים חרדיים"שלג דאשתקד
עבר עריכה על ידי שלג דאשתקד בתאריך י' באב תשפ"ה 1:56

באופן כללי על החוברת "למען ציון לא אחשה", ולא רק עליה. יש תחושה מאוד בולטת, של הבדל עקרוני בין ההטפה הדתלית להטפה החרדית, בכמה מישורים:

1. רוב החוברות החרדיות, כמו "קול קורא במדבר" (מאת שמואל אורבך), או החוברת "למען ציון לא אחשה" והספרים של ארגון ערכים וכדו', כבר השם והגרפיקה של הכריכה משדרת איזו הארה גדולה, שכרוכה הן בהבנה שכולם כולם חוץ מהמחבר וקהילתו, טועים וטיפשים, והן בעובדה שהספר הוא מהפכני והוא יודע אמיתות מוחלטות והוא רק בא להבהיר אותם.

הסגנון הזה הוא גם מאוד הטרימינולוגיה של יואל אלחנן/אברהם חזן ומשפ' עינבל וכדו'. הם תמיד מדברים בשפה של ודאות, ורוב הויכוחים איתם זה דיון לגופם של דוברים ושימוש מועט מאוד בשיח פתוח שמאפשר דיון אובייקטיבי (ברור שהם יכתבו שמצידם תנהל דיון אובייקטיבי, אבל כשתיכנס לפרטים הם יפסלו חצי מהעובדות ו90% מהספרים ויתעקשו על כל מיני תזות מהירח).

בספרים הדתלים, כמו אצל הרבנים לונדין, אבינר, המלמדים (האבא והבן) וכו, לרוב הכתיבה זהירה ועדינה, מציעה פרשנות אבל לא כופה אותה, ומשתדלת לתת כבוד לסיפורים שלא מוכיחים את התזה שלהם. יוצאים מן הכלל, ממש בזהירות, הם הרב שרקי שיותר מציג אמיתות, וספרי יצחק דדון -בעיקר ב"אתחלתא היא" - שעוסק בזוטות וטענות לגופו של דובר. עם זאת, אני חושב ששני האחרונים ממש לא מתקבלים במגזר במשמעות הזו (ובכללי ספרי דדון לא מאוד מפורסמים/מעניינים אנשים).

2. הספרים החרדים, כמעט תמיד יעסקו בנושא עצמו. הם יתמקדו בלי משוא פנים, ישר במה שמפריע להם. הספרים הדתלים לרוב יעסקו בנושאים רחבים ומהם הם יובילו לתשובות ספציפיות. זה כמובן ממחיש אם מדובר בתיאולוגיה שלמה שמובילה למסקנות ספציפיות, או שמה שחשוב זה כמה מסקנות יתומות שבא לי עכשיו, כאילו הם מצאו זבוב טרדן והם פשוט מנסים לחסל אותו (יש הבדל ברמת הרצינות כשאנחנו דנים בנושא, אם מדובר בהקשר רחב או באיזה משהו שאנחנו רוצים להפריך/להוכיח. כל מי שמכיר את הספר "נחלת יעקב" יכול לראות מה זה דיון רציני בנושא, לא מתוך מגמה קצרת טווח ומשמעות).

3. איכשהו, כותב חרדי, תמיד יודע מה נכון עוד לפני שהוא התחיל לחקור/לכתוב. דוגמה בולטת בספר "קול קורא במדבר", יש פרק (ממש מגוחך) על הרב קוק, והוא פותח במילים האלה בערך: "אנחנו לא רוצים לומר להם מה באמת אנחנו חושבים על חלק מהרבנים שלהם, אז בואו נדון באובייקטיביות וברצינות בדמותו של הרב קוק". האוקסימורון ברור - הכותב יודע מראש מה הוא חושב ומה דעתו, ואז הוא מציע לך דיון רציני...

בעבר אמרו דברים דומים על יואל אלחנן, שהוא "קיבל היתר" לשקר "בשביל האמת", כלומר האמת היא אקסיומה כזו ובכלל לא צריך להוכיח אותה, ולכן כל הדיון הוא סתם כלי והצגה כדי לגרום לך לחשוב מה שאמת כי ככה החלטתי (בואו נניח בצד את התיאוריה של אמת ושקר, לצערינו יש לה שורשים חזקים בתפיסה החרדית אבל אני לא בטוח שגם ההוגים שלה היו הולכים איתה כ"כ רחוק).

בענייני הלכה, יש הוצאה לאור בשם "מנחת יצחק", בטעם תלמידי הרב יצחק יעקב וייס. הם מפעם לפעם מוציאים ספרים עם דיונים ופלפולים והסוף הוא תמיד "הוכחה ברור ונחרצת לדעת מרן וכו וכו וכו הרב וייס". אני תמיד שאלתי את עצמי, מה היה קורה לו אחרי כל הדיונים היו מגיעים למסקנה אחרת...

4. כתובים חרדים, בעיקר באזור סאטמר וגם באגפיה, נוהגים להשתמש בשפה מאוד החלטית.

אפשר לראות את זה מאוד בולט בספר דרך ההצלה מאת ארז ברנס המכונה רבי שלמה העלברענץ, מייסד כת לב טהור. הוא חצי ספר מהלל את עמדותיו ומסקנותיו, וכמה הן ברורות ונחרצות ללא אפשרות לחלוק עליהן. (חשוב להבהיר שברנס והספר דרך ההצלה היו מאוד לגיטימים בחוגי סאטמר לאורך השנים, עד שהם רבו איתו בעקבות דברים מאוד ספציפיים)

התופעה הזו קיימת בכמעט כל שיח חרדי-דתי, החרדי מנסה להסביר למה אין שום דיון, למה מה שהוא חושב זו אמת יחידה, למה אין מקום לפקפק בדבריו (תוך דימוש מאסיבי בזלזול באדם שמולו). דומני שזה גם מאוד השפה של ויואל משה ודת הציונות.

5. כותבים חרדיים, מאוד חרדים לעמדות של הרבנים שלהם. הם לפני השיחה בכלל  קושרים המון כתרים לרבנים שלהם ומציגים את עצמם כשופרות בלעדיים שלהם - וכשתבדוק מה עמדתם על הצד השני, הם יכולים ממש לזלזל ולספר סיפורים למרות שאין להם הרבה ידע עובדתי על אותם רבנים, או אפילו להביע איזו אמפתיה מסויגת אבל מאוד בקלות לבקר את דבריהם.

כתוצאה וכהמשך לתפיסה הנפלאה הזו, הם רואים בכל אמירה שאמר רב חרדי, גם אם היא מטומטמת להפליא, כאילו היא תורה מסיני, ולעומת זאת כל אמירה של רב לא חרדי ישר חוטפת ביקורת. הם ממש לא יעזו לאפשר ביקורת על רב חרדי, אבל כשזה רב דתלי הם ממש בקלות יבקרו.


 

אלו עיקרי ההבדלים שחשבתי עליהם מקופיא. ואולי כהמשך לשאלה הקודמת אשמח לשאול:

1. יש כאן שאלה של אינדוקטרינציה, שטיפת מוח. האם צדובר בציבור גדול שטוף מוח או שרוב החרדים לא תומכים בזה (למיטב ידיעתי, רוב החרדים לא נמצאים בצד הקיצוני דל זה), ואם לא- אז מה הם כן חושבים? והאם ניתן להגיע איתם לשיח?

2. האם יום אחד יתקיים דיאלוג גם עם האגוזים הקשים האלה? האם קרה שניהלו איתם דיון ניטרלי והגיעו להבנות?

לא צריך להתייחס לכל שוטה שרוצה להתקרא רב ולכן כותבנובודי666

בקיצוניות.

יש הרבה כאלה אצל החרדים שבמקום לשמש תלמידי חכמים ולהבחן על מקצועות הרבנות - בוחרים איזה נושא ציבורי וכותבים עליו הרבה קונטרסים מלאים בשטויות.

פשוט רוצים מאוד מאוד להיות רבנים, והם לא מוכשרים מספיק. נתקלתי בכמה כאלה.

זה זילברמן, לא? (עם נספחים?)טיפות של אור
כל שאר החרדים בטח מושכים כתפיים. 'נו, הם גם הולכים עם תפילין כל היום'


דת"לים מתלהבים שיש חרדים שבעד יישוב הארץ. (לדעתי אחד מהרבנים הזילברמנים אפילו מעביר שיעור בישיבת הכותל בהפסקה או משהו כזה)


מבחינת השפעה ציבורית הם קוריוז, לא?

אני לא בטוחשלג דאשתקד

בויקיפדיה כתוב שאחד הרבנחם שלהם זה הרב יצחק ברנד, שהוא חזונאישניק מבני ברק, ממש לא זילברמן. אולי יש שם גם זילברמנים, אבל שמתי לב שקדושת ציון האלה מאוד תומכים בגבעות וזה פחות ידוע לי על זילברמן.

התיאור שלך על זילברמן והיחס שלהם עם הדתלים נראה לי די מדויק! חוץ משני דברים (תתקן אותי אם אני טועה לגבי הדברים האלה): 1. עד כמה שידוע לח הזילברמנים מאוד לא בעד המדינה כגוף (זה מה שמייחד אותם כחרדים, 2. הזחברמנים איכשהו מנסים להשתלט על בתי הכנסת ברובע, וככלל הדתלים לא ממש רוצים את ההשתלטות הזו.

באמת לא בעד המדינה, לכן כתבתי בדווקא 'יישוב הארץ'טיפות של אור
נכון, נשמע הגיונישלג דאשתקד

תספר יותר על הקשר בין זילברמן ליישוב הארץ/ דתלים.

אם באמת רב שלהם מגיע לישיבת הכותל, זה צעד משמעותי גם מהכיוון החרדי...

הרב ברנד הוא ממש לא חזונ-אישניק מצויהסטורי
כלומר, אולי הוא למד ומתבסס על החזו"א, אבל הוא גר בעמנואל, עיר שבני ברקים מחרימים. הוא היה לומד ומלמד בקבר יוסף - כשקבר יוסף פונה, כיוון שלא היה רשמית מ'עוד יוסף חי' לא עבר איתם ליצהר, אלא הקים ליד המחסום בית מדרש 'טועה בשדה'.


הקונטרסים שלו, אינם רק נגד היתר מכירה (כמו הרבה בני ברקים) אלא גם בעד חידוש היבום, כולל הטענה שהסיבה שספרדים מחפשים ישיבות אשכנזיות היא שאצל הספרדים יבמו, אז הם תיקנו את נשמות האשכנזים שחלצו במקום ליבם. לא בדיוק בני-ברקי מצוי...

נכון מאודשלג דאשתקד

אבל מבחינת התפיסות שלו הוא מבסס את דבריו על החזון איש.

ואגב, "תועה" בשדה. הרב ברנד ממש לא טועה 😉

כן, ראשי הארגון הם תלמידי הרב זילברמןהסטורי

מצטרפים אליהם עוד כל מיני תלמידי חכמים, שלא מסוגלים להתעלם ממרכזיות ארץ ישראל ועם ישראל בתורה...


למדתי אצל אחד מהם, בגדול, בנושאים בהם למדנו, קשה להבחין בצורה קריטית בין רוב דעותיו לבין רבים במרכז או בהר המור, הוא גם היה בקי ומצטט לא מעט מדברי מרן הרב ותלמידו הרב חרל"פ.

הנושא שבו היה בולט הפער, הוא הייחס לחילונים, הוא טען שדברי הרב נכונים בעומק ב'הנהגת אריך', אבל למעשה צריך לנהוג ב'הנהגת זעיר אנפין' של ריחוק מחוטאים. ממילא הוא גם ציין את יום ירושלים - כי צריך להודות לד' על ניסיו, אבל הסתייג מיום העצמאות, כי החילונים שולטים. 

למדתי אצל רב שקשור אליהםנובודי666

וכמעט אחד לאחד מה שכתבת לעיל. רק שהוא הרבה יותר היה קשור לראי"ה קוק ולרב חרל"פ מבחינת הערכה ואידאולוגיה. לגבי יום העצמאות וכדומה, זה לא קשור לרב קוק ולרב חרל"פ.

לא זה לא ממש זילברמןרקאני

זה יותר חרדים קלאס

הרבה זילברמנים הולכים איתם

כי הם בעד יישוב הארץ

 

הרב יהודה אפשטיין, מייסד וראש האגודה, הוא תלמיד שלהסטורי
הרב זילברמן.
נכוןרקאני

אבל הוא לא ממש חלק מהקהילה.

והרבנים של הקהילה לא בדיוק קשורים

אפשר בבקשה יותר רקע על הקהילה?שלג דאשתקד

נשמע שאתה מכיר,

אז מה זה כן הקהילה? מה הם עושים מבחינה פורמלית ולא פורמלית (חוץ מכמה כנסים), איך מקבלים את החוברות וכו?

אני מכירה אתרקאני

זילברמן

לא את קדושת ציון

בגלל ההיכרות עם זילברמן ובגלל עוד כמה סיבות שלא אפרט בגלל אאוטינג יצא לי להיתקל בחבר'ה מקדושת ציון אבל לא מכירה מקרוב

שמעתי עליהם והם ממש נפלאיםזיויק
איך אפשר להיות נגד
מה הם עושים? איך אפשר להכיר אותם?שלג דאשתקד
אין לי שמץ אבל תעשה גוגל רואה שיש להם אתרזיויק
האמת נכנסתישלג דאשתקד

לא התעמקתי מספיק, אבל כנראה זו הדרך הפשוטה לבדוק 😊

תודה רבה!!

הייתי בכנס שלהםנובודי666

1. חרדים וחסידים למהדרין מן המהדרין, רק הם ימנים לכל דבר, ימין אידאולוגי חזק.

2. הציבור החרדי מזמן נטש את השמאלנות, והם רואים בשמאלנים כופרים כולל החרדים שבהם, אז אידאולוגית הם משמעותיים. הם לא אלה שגרמו לתנועה הזאת בציבור החרדי.

    הם די ארגון שוליים מבחינת סדר הגודל שלו ומידת ההשפעה שלו. הפעילות שלו קשורה לעידוד חרדים לעליה לארץ, ועוד כל מיני מצוות שחלק מהציבור החרדי כופר בהן מבורות (ישוב הארץ, נשק אישי, אולי אפילו השתתפות במצווה אבל לא בטוח).

3. הם חרדים וחסידים לכל דבר שמאמינים בהשקפה החרדית המקורית, זאת שהייתה לפני שוחד הממון האנטי ציוני, זה שכבש את הציבור החרדי למראית עין. ב"ה החבר'ה הצעירים החרדים כולם נוטשים את המחלה הזאת. אי אפשר להגדיר מה זה חרד"לים, אז גם אותם לא תוכל להגדיר. יש היום חרדים "שחור לבן" שמקימים מאחזים, ויש חרד"לים כיפה סרוגה שחיים בישיבה ולא יוצאים ממנה. דוגמא אחת היא שהם משתפים פעולה עם ארגוני עליה שקשורים למדינה, אבל רואים בזה משהו בדיעבדי כדי לקיים את המצווה. אני לא בטוח שכולם עונים על ההגדרה הזאת.

4. יש להם קשר אישי אחד עם השני, הם קבוצה מאורגנת, לא ענקית, אבל פעילים מאוד.

5. אין להם משמעות פוליטית והם לא מדברים פוליטיקה, מה ששמעתי שם זה רק דברי תורה ומעשים שיוצאים ממנה. אין לי מושג מה הם עושים לגבי בחירות וכדומה. מאמין שזה אינדבידואלי. אחרת כבר היו מחסלים אותם...

6. רוב הציבור החרדי ימני במידה מסויימת, אפילו כאלה מהדור הקודם שהיו שמאלנים השתנו אחרי ה7/10. הדור החדש ימני בסגנון בן גביר, יש לי הרגשה שהם הולכים לכיוונו בעתיד הקרוב, נגד הרבנים. אני לא יודע מה רוב הציבור או הרבנים אומרים עליהם, אבל מהרבנים החרדים שאני מכיר לא שמעתי משהו נגדם. מה שכן חלק מהרבנים האלה הם ימנים בעצמם עם אידאולוגיה מאוד קרובה.

 

 

נ.ב: אני לא יודע מה זה זילברמן או לא זילברמן. הם בחלקם חסידים מחלק מהשכונות הכי קיצוניות שאתם יכולים לחשוב עליהן (מאה שערים, רמה ב' בבית שמש וכו') והם באים מרקע כזה אבל נטשו את האידאולוגיה השוגה הזאת. יש ביניהם גם ליטאים, גם חסידים.

הם בעד החזרה לארץ, חידוש האומה והתורה שישפיעחסדי הים

על העולם כולו, אבל הם נגד הסיגים החילוניים שהתערבבו בה.

תחייה על טהרת הקודש.

עם זה רוב החרדים מסכימיםשלג דאשתקד

אני מנסה להבין איפה נקודת ההבדל בין החרדי המצוי אליהם.

אולי החרדים מעדיפים להתחמק ולהתעלם מדברים שהם רואים אותם כחשובים ומשמעותיים?

החרדים רואים בזה מצוה. הם רואים בזה חידוש האומהחסדי היםאחרונה
והתורה בדרך גואלת.
מחפשת מקורות על צער השכינהאשר ברא

אצל הרב קוק, הרצי"ה, חסידות..

תודה (:

יש מלא מקורות. השאלה באיזה כיוון את מחפשת.חסדי הים

הנה מהבעש"ט:

"איש חכם ומשכיל יתן לב להבין כי צער שיש לאדם הוא צער השכינה כמו שאמרו בסנהדרין (מ"ו א) קלני מראשי וכו', ואז יתפלל על צער השכינה וממילא יעבור הצער מהאדם: (תולדות יעקב יוסף פרשת בשלח דף נ"ג ע"ב) 

וואו!אשר ברא

איזה פלא גדול. תודה רבה ממש!


האמת שאני יחסית בזרימה על המקורות, כמה שיותר- יותר טוב.

וכן גם הייתי רוצה מהרב קוק והרב צבי יהודה.

הרב קוק באורות המלחמה פרק י:חסדי הים

"קמים נבוני לבב בחצות לילה וידיהם על חלציהם כיולדה: על צרת העולם, צרת ישראל, צרת השכינה, צרת התורה, הם בוכים ומבכים. ויודעים הם ומכירים את עמק הצער במקורו ובתולדותיו, יודעים הם, שכל הצרות והמחשכים, כל נהרי נחלי הדמים הנשפכים, כל התלאות והנדודים, כל הבוז והמשטמה, כל הרשעה והזוהמא, אינם אלא תולדה קלושה מהד הקול של אותו הצער העליון, צער השמים, צער השכינה, צער האידיאליות המהותית בהפרדה ממקור תענוגיה, והאידיאליות העליונה ברוחם של הבריות ובחירת האדם, תשובת ישראל ורוממות אצילות הרוח הרציני, היא קשורה. והם קוראים לתשובה, ואנו ליה ועינינו ליה".

הרב קוק אורות הקודש ג עמוד רפז:חסדי הים

"וישנם צדיקים צועקים לד' מפני צרת העולם, מפני הירידה הכללית, צעקה זו נוהגת עד שמלא העולם כולו תיקון ואורה, ויקוים אין צוחה ואין יוצאת ברחבתנו. צעקת צדיקים הללו איננה באה להם מעקת הנפש הפנימית של צרתם הרוחנית, כי אם מהצער הגדול של העולם, צער השכינה בכלל, הצועקת בחבליה, כאילו בעת לדתה."

הרב קוק אורות הקודש ד עמוד תסג:חסדי הים
עבר עריכה על ידי חסדי הים בתאריך י"ז באב תשפ"ה 19:15

"הצער הגדול שמרגיש כל צדיק בעצמו על מיעוט הדבקות האלהית שהוא חש בעצמו, שאינו משביר את צמאונו הגדול, ומצער זה כל אבריו משתברים תמיד, מרוב כליון נפש, ואין לו מנוחה בכל עונג ונחת בעולם, זהו ממש צער השכינה, שהומה תוכן החיים של כל העולמים כולם אל השלמות האלהית העליונה שתתגלה בהם."

זה גם מופיע באורות התשובה ח, ה.

אורות התשובה ד, א:חסדי היםאחרונה

"הנשמה היחידית והצבורית, העולמית ועולמי העולמית (הערה שלי: הנשמה העולמי העולמית זה השכינה) כלביאה נוראה צועקת בחבליה לתקון גמור, למציאות האידיאלית, ואנו חשים את המכאובים והם ממרקים אותנו, כמלח זה שממתיק את הבשר, הם ממתיקים את כל מרירותינו."

מתי בני ישראל שמעו מהברכות של בלעם?מבקש אמונה

החתם סופר כתב (ביורה דעה תשובה שנו)  שבני ישראל וכן משה בעצמו לא ידעו ממעשה בלעם בשעת מעשה, והכל קרה אי שם רחוק מהם.

ורק אח"כ הכל נכתב מפי הקב"ה

 

אבל במדרש רבה (דברים, פרשה א' סימן ב') וכן ברש"י שם

כתוב לגבי הפסוק (משלי כח כג) "מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון"  שבני ישראל חטאו בגלל ברכותיו של בלעם שהגביה את ליבם והסית אותם שלא יענשו אם יעשו כל תאוותם.

 

איך זה מסתדר? 

יכול להיות שבין מעשה בלעם ועד שבאו בנות מדין להחטיא אותם בעצת בלעם הרשע - כבר נכתבה פרשת בלק?

 

כן. כמו שרש"י כותב שאצל המוכיח אדם אחרי, זה קורהחסדי הים
לאחר זמן שימצא חן, ומשמע שהמחליק לשון זה מיד. אז משה סיפר להם את דברי בלעם שהיו דברי תורה ומצווה לגלותם מיד, וזה פעל מיד.
👍מבקש אמונהאחרונה
"אלוהים... אשר לא יראון ולא ישמעון וכו"מבקש אמונה

לפי מה שהבנתי אלו שעבדו עבודה זרה היו להם כל מיני סברות עמוקות בזה, ולא שחשבו שהפסל רואה ושומע וכו'

האם אני צודק??

 

אז למה לכתוב בתורה (וגם בנביא) על עבודה זרה שהיא לא רואה ולא שומעת וכו' 

אם לכאורה זה לא האישו?

כמו שאנשים בוכים בסרט כשמישהו מת למרותקעלעברימבאר

שהם יודעים שזה לא אמיתי, כך עובדי העבודה זרה השתחוו לפסלים שלהם ודיברו איתם בחוויה רגשית כאילו הם אמיתיים למרות שידעו שהם לא אלא רק פסל בדמות האלים שהם האמינו בהם.

 

על החוויה הטיפשית הזאת התורה אומרת שזה שטותי לדבר עם פסל שלא שומע ולא רואה. כשם שזה שטותי לבכות כשמישהו מת בסרט או להיות במתח אמיתי שמא יהרג בסרט.

לא מסתבר שהתורה והנביא יצעקו על הקטע השולימבקש אמונה

במקום על עצם העבודה זרה עצמה... לא מסתבר בכלל.  

כל כך הרבה השקעה הנביא כותב להסביר שהפסל ייצרו אותו רק אתמול וכו' לצחוק על העובדי עבודה זרה, בשביל זה?

 

זה כאילו להגיד במילים אחרות: "אם אתה עובד עבודה זרה - תעשה את זה כמו שצריך לא כמו אהבל"  חס וחלילה

 

כל הקטע בעבודה זרה שהיאקעלעברימבאר

מעצימה את הכוח המדמה הגס והעכור במקום הכוח המדמה הצלול של הנבואה. לכן אסור גם לעשות פסל גם לכבוד ה'. אדם צריך לגשת לה' מתוך טהרה שכלית ולא לשקוע בדימויים חזותיים (מלבד בקודש הקדשים שם החזותיות מתקדשת ולכן יש פפסלי כרובים וגם הם של מלאכים ולא מייצגים את ה'). עובדי עבודה זרה התמכרו לדימיון עד שהם ראו את הים גועש הם דימו לראות שם את אל הים כועס. הנטיה הזאת נמצאת אצל ילדים קטנים שמדברים לבובות שלנם ומטפלים בהם כאילו באמת יצורים חיים, אבל אצל ילד קטן זה מצוין ואצל מבוגר זה בעייתי. כנ"ל אנשים כיום שבוכים בסרטים ונמצאים במתח ומכורים לסרט. 

 

כשעובד אלילים עבד לפסל הוא ממש נכנס לחוויה שהפסל יש לו חיים למרות שידע שלא. שהרי האלילים גרים בהר גבוה לפי הגויים ולכן לא היה לגוים ברירה אלא לפגוש את האלילי דרך הפסל וממש להכנס לאקסטזה שהפסל הוא עצמו האליל. על זה הנביאים אומרים "רועה אפר לב הוטל הטהו ולא ישוב לאמר אך שקר בימיני". 

 

כל הקטע של עבודה זרה זה לקחת את רגש הקוש הקיים ולהחיל אותו בצורה דימוית על תכנים שונים במציאות עד שיש הרבה אלים - רואים ים- אל הים, אהבה -אלת האהבה, חכמה- אל החכמה, שמש -אל המשמ, גשם - אל הגשם וכדומה.  ברגע שהאדם מאיר באור השכל על נפשו מייד הוא רואה שלכל מגמות הקודדש יש מגמה אחדותית, ואכן האנושות במשך ההיסטוריה כשהתפתחה בשכל עברה לאמונות מונותאיסטיות או חצי מונתאיסטיות

לא הצלחתי להבין אותךמבקש אמונה

לדעתך אנשים הולכים אחרי עבודה זרה בגלל כוח מדמה מטופש ואח"כ מדביקים לזה סברות? 

או בגלל סברא שזה ממשיך שפע ולא משנה שזה רק פסל דומם ואח"כ נכנסים לדמיון?

מה קודם למה?

 

מהרמב"ם הבנתי שכל הקטע הוא המשכת שפע ולא כוח המדמה...משמע שלא עניין אותם שזה רק פסל

אם כי ראינו שאברהם אבינו החזיר בתשובה עובדי ע"ז ע"י שאמר להם שזה רק פסל

אז משהו כאן לא ברור לי

שאלה יפהטיפות של אור

הרמבם באמת אומר כמוך: "אף אדם, לא מאלה שהיו ולא מאלה שיהיו, לא דימה ולא ידמה שהצורה שהוא עושה מן המתכות או מן האבנים והעצים – שצורה זו בראה את השמים ואת הארץ והוא מנהיג אותם. אלא היא נעבדת רק כייצוג לדבר שהוא מתווך בינינו לבין הא-ל..."

 

אז למה באמת התורה והנביאים מדברים על "עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון" וכדומה? למה ישעיהו צוחק על מי שלוקח עץ ומשתמש בחצי ממנו לבישול וחימום, ומהחצי השני עושה פסל ומתפלל אליו ומברש ממנו להציל אותו?
 

אני חושב שאולי זה דומה לאנשים היום שצוחקים על הומופתאיה - "אחי זה פשוט מים מהברז. עם כל הדילולים אין שם אפילו מולקולה של משהו אחר". או על קלי-צום - "זה פשוט סוכר בעטיפה"
 

כלומר, מכיוון שבאמת באמת תפילה ועבודה לאליל לא מועילה, כי כל התאוריה שמאחורי עבודת האלילים שקרית, אז מה שנשאר זה תפילה לחתיכת עץ . כן, זה מתעלם מהתאוריה (השגויה) שמאחורה, במכוון. כמו שמי שצוחק על רפואה סינית יתעלם מהצ'י וכל שאר הדברים האלו, במכוון

נשמע סברה יפה ונכונהקעלעברימבאר
תשובה יפה.מבקש אמונה
תודה ☺️טיפות של אור
וואו ,איזו סברה ישרהנקדימון

אחי, יצא לי לקרוא אותך פה ושם

וזה תמיד תענוג. אשריך, וזכינו.

עלה והצלח!

תודה רבה ☺️טיפות של אור
הפסוק שהבאת ממחיש את העונשנרשםכלפעםמחדש

והביזיון של מי שלא עובד את ה' הרואה ויודע כל הנסתרות והנגלות, שהחוטא מוצא את עצמו בגלות עובד לעצם חסר כל הבנה ויכולת 

 

ואולי גם זו הטענה לעובדי עבודה זרה, שאחר כל התירוצים בוחרים לעבוד לאליל במקום לאל הבורא והיודע כל

יפה 👍מבקש אמונהאחרונה

מן הסתם בסתר הלב אחרי כל הסברות האדם יודע שזאת האמת המרה

דעתי בנושאחתול זמני

לא בטוח במה בדיוק הסתכם היחס לעבודה הזרה בימיהם, לא חיינו אז וקשה לנחש איך בדיוק המשיגו פשוטי העם את העבודה הזרה דאז. ייתכן שהיו אלה סגולות שאנשים היו קונים כדי שיגנו עליהם באי־אילו כוחות מיסטיים, ייתכן שהאמינו שמאחורי הפסל עומד משהו. אולי אפשר להשוות את זה לשינטו היפני.

 

– כך או כך, כשם שבול העץ הוא חסר כח ולא עושה כלום, כך גם הרעיון שמאחוריו. האדם משליך על בול העץ את רעיונותיו ומאווייו, קורא לו "אבי אתה", וגם אם מכוון לאיזו ישות קוסמית מופשטת יותר, הרי שזאת לא קיימת אלא בדמיונו בלבד (או על־כל־פנים, כח הבחירה שלה), והוא, כפשוטו, מדבר למעשה אל אבנים דוממות בלבד.

 

– כיוון שכל נבואה שנכתבה, היא כזאת שנצרכת לדורות, טמונים במשפטים האלה רמזים ששייכים גם לדורנו, וייתכן שהם נוסחו כך, כדי שיתאימו גם לדור אחרון. לכן "יחזקהו במסמרים לא ימוט" יכול אמנם לדבר על בניית הפסל אבל גם על אידיאולוגיות או מבנים מחשבתיים / חברתיים כו' שמנסים איכשהו "להדביק" ולגבב אותם אבל אין מאחוריהם כלום וכן הלאה.

כמו שצריך להבין את תארי האל באופן עמוק, כך גם צריךחסדי הים
להבין את התארים (או שלילת התארים במקרה שלנו) של עובדי עבודה זרה באופן עמוק.
מעניין.. אז איך אתה מבין את זה?מבקש אמונה
בדומה לרמב"ן באחד הפשטים שלו שמדבר על השגחהחסדי הים

וקבלת הקרבנות:

"או יהיה טעם הכתוב כנגד כבוד עליון , לומר: אשר לא יראון בצרת עובדיהם , ולא ישמעון תפלתם , ולא יאכלון - שלא תצא אש מלפניהם ותאכל את קרבנותם , ולא יריחון בריח ניחוחיהם (ע"פ וי' כו , לא)"

זה תירוץ יפה ומתיישב 👍מבקש אמונה
היי אני מחפשת מקור בדברי השל"ה לדברים האלההרמוניה

בגלל שאני רוצה להשתמש בהם ולא מצאתי את הציטוט המקורי

 

"אכתוב בקיצור נמרץ על פי דברי השל"ה
כדי שהבחירה תהיה משולמת בנקודת הבחירה עשה הקב"ה שמאחר והנשמה באה ממקום קדוש וגם במעי אימו הוא עם המלאך המלמדו תורה, אם היצר הטוב היה ממשיך ללוות את האדם מרגע לידתו לא היה מקום ליצר הרע למכור את הבליו ואף אחד לא היה מתייחס לדבריו על כן במשך שלוש עשרה היצר הרע לבד והילד יש לו עדיין את הכוחות מנשמתו. במלאת 13 שנים הוא מקבל את כוחות היצר הטוב והופך להיות אדם בעל בחירה."
 

זה על פי הזוהר ב'וישב'.הנה השל"ה שמביא גם את הזוהרחסדי הים

של"ה שער האותיות אות יו"ד - יצר טוב:

ה.  והנה, לפי מראית עין, נראה כי היצר הרע יותר זקן מיצר הטוב, ולו משפט הבכורה, אבל באמת הוא להיפך. ובזה יובן הפסוק (קהלת ט, יד - טו) 'עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וגו', ומצא בה איש מסכן' וגו'. ופירשו רבותינו ז"ל (נדרים לב ב) זה על היצר הרע, וכמו שהביא רש"י שם בקהלת (ט, טו) בפירושו, 'עיר קטנה', זה הגוף, 'מלך גדול', הוא היצר הרע שהרבה שומעים לו, 'ואיש מסכן', הוא חכמת המסכן היצר טוב, כי בני עליה המה מועטים כו'. ויש להקשות על זה, לפי סברת העולם שהיצר הרע קודם באדם מהיצר טוב, איך אמר שהמלך גדול שהוא היצר הרע, מצא בעיר זה המסכן, שהוא היצר טוב, אדרבה איפכא הוא, היצר טוב הוא האחרון, והוא מוצא בעיר את המלך הגדול. והנה צריך לדחוק ולפרש, 'ומצא בה איש מסכן', ש'מצא' קאי על 'האיש המסכן', שהאיש המסכן מצא בעיר המלך הגדול, ודוחק. אבל לפי מה שכתבתי ניחא, שבמציאות האמיתי, מציאת היצר טוב קודם, ולו משפט הבכורה, כי הוא ראשית המחשבה לסוף המעשה, וזה שסיים הפסוק (קהלת ט, טו) 'ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא', הרצון, כי שלמה המלך ע"ה בעצמו מתרץ מה שקשה על דבריו, שאמר 'ומצא בה איש מסכן', הלא עינינו רואות שהמלך גדול קדם. על זה השיב, באמת המסכן קדם, והא ראיה, כשהיה בבטן אמו נר דולק כו', רק שבא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כו' (נדה ל ב), זהו 'ולא זכר את האיש המסכן', וקל להבין. 

 ו.  על כן, בעצם, הבכורה להיצר טוב, והוא נוטל פי שנים, עולם הזה ועולם הבא להדבק בו, ויצר הרע, החושב עצמו לבכור, הוא רשע ערום שמקדים טענתו, וכדאיתא בזהר פרשת וישב (ח"א דף קע"ט ע"ב) זה לשונו: תא חזי, על דא אקדים עם בר נש ביומא דאיתיליד, בגין דיהימין ליה, דהא כד אתי יצר טוב, לא יכיל בר נש למהימנא ליה, ודמי עליה כמטולא, כגוונא דא תנינן (סוטה כא ב), מאן הוא רשע ערום, דא הוא [מאן] דאקדים לאטענא מלוי לקמי דיינא, עד (דאייתי) [דלא ייתי] חבריה מאריה דדינא, כמה דאת אמר (משלי יח, יז) 'צדיק הראשון בריבו' וגו'. כגוונא דא רשע ערום, כמה דאת אמר (בראשית ג, א) 'והנחש היה ערום', והוא אקדים ושרי עמיה דבר נש, עד דלא ייתי חבריה [לאשראה עליה, ובגין דאיהו אקדים, והא אטעין טענתיה עמיה, כד אתי חבריה] דאיהו יצר הטוב, אבאיש ליה לבר נש בהדיה, ולא יכיל לזקפא רישיה, כאילו אטעין על כתפיה, כל מטולין דעלמא, בגין ההוא רשע ערום דאקדים עמיה, [ועל דא אמר שלמה (קהלת ט, טז) 'וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים', בגין דהא אקדים אחרא] כו', עיין שם. ובאמת, היצר טוב הוא ראשית, ולו משפט הבכורה, אליו תשמעון.".

...הרמוניה

קודם כל ממש תודה רבה!!

ממה שאני קוראת בזה הוא אומר שהיצר הטוב קודם ליצר הרע? אבל לא ראיתי שמסביר שהיצר הטוב מגיע לאדם בגיל 13, כי עד אז לאדם יש די קדושה מנשמתו ומהתורה שלמד עם המלאך...

אולי זה כי דילגתי על הארמית?

לא נראה לי שהוא אומר:חסדי הים

" שהיצר הטוב מגיע לאדם בגיל 13, כי עד אז לאדם יש די קדושה מנשמתו ומהתורה שלמד עם המלאך"

היצר הרע מגיע בגיל 12/13 כי צריך לתת זמן לכוחות החומריים להתפתח. אם רק היה שולט היצר הטוב מהתחלה, אז האדם היה מלאך ולא היה לו בחירה ומקום לקדש את החומר.

החידוש של השל"ה שהיצר הטוב הוא היסוד הראשוני באדם, ולא ח"ו כמו שטוענים הנוצרים או ספר מסויים שהשתרש בעמינו שהאדם נברא ביסודו עם נטייה לחומר וליצר הרע. היצר הטוב הוא הטבע שלנו.

בשלוש עשרה שנה הראשונות יש נטייה ליצר הרע, אבל בגלל שהיצר הטוב קיים מהבטן כדברי השל"ה, אז הוא משפיע על הילד ולכל החיים. אנחנו רק צריכים לחזור לטבע שלנו.

..הרמוניה

פשוט מאיפה שלקחתי את הדברים הוא אומר שזה בשביל שישמר עיקרון הבחירה החופשית...

אז יוצא בעצם השל"ה לא אומר באופן ישיר את הדברים האלה (פה לפחות)

זה מופיע פיסקה אחת לפני מה שחסדי הביאטיפות של אור

ודע כי ענין יצר טוב ויצר הרע הוא כדמות יעקב ועשו. שלפי הנגלה עשו הוא הבכור, מאחר שיצא ראשון. אבל באמת יעקב הוא הבכור הטיפה ראשונה, כמו שפירש רש"י פרשת תולדות, ועשו שיצא ראשונה הוא הקליפה הקודם לפרי שהוא יעקב. כן באמת הנשמה קדמה לגוף, כי הנשמות נבראו כבר בבריאת עולם, וגם קודם שנולד משביעין אותו שילך בדרך הטוב כמו שאמרו רז"ל (נדה ל, ב) על פסוק (ישעיה מה, כג) תשבע כל לשון. וגם תינוק בזמן שהוא במעי אמו שנר דולק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, כדאיתא בפרק המפלת (נדה שם), והנר משל האור הבהיר שהנפש מתלבשת בו ונכללת ממנו, אשר מתוכו צופה ומביט, והיא ההשגה והידיעה בייחוד האל שהוא מסוף העולם ועד סופו ראשית המחשבה וסופה, ומזה עומד על סתרי התורה והטעמים המופלאים וכמו שאמרו שם ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר (משלי ד, ד) ויורני ויאמר לי וגו', ואומר (איוב כט, ד) בסוד אלוה עלי אהלי. 

 

ובגיחו מרחם משכחין ממנו כל מה שראה וידע והשיג, והוא אמרם שם (נדה שם) וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. וטעם הדבר, כדי שלא יהיה מוכרח במעשיו, ויהיה לו הבחירה ויבחר בטוב, ואז בצאתו להגילוי מקדים יצר הרע ליצר טוב כדרך הקליפה הקודמת לפרי, ואדם עיר פרא יולד (איוב יא, יב), ויצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח, כא), עד אחר זמן בהגיעו לגדלות פועל בו היצר טוב. והנה לפי מראות עין נראה כי היצה"ר יותר זקן מיצר הטוב, ולו משפט הבכורה. אבל באמת הוא להפך:

הוא לא כותב שם את מה ש@הרמוניה כתבה:חסדי הים

"שהיצר הטוב מגיע לאדם בגיל 13, כי עד אז לאדם יש די קדושה מנשמתו ומהתורה שלמד עם המלאך".

הוא כותב שם ההפך כדברי: "אם רק היה שולט היצר הטוב מהתחלה, אז האדם היה מלאך ולא היה לו בחירה ומקום לקדש את החומר".

כדבריו: "ובגיחו מרחם משכחין ממנו כל מה שראה וידע והשיג, והוא אמרם שם (נדה שם) וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. וטעם הדבר, כדי שלא יהיה מוכרח במעשיו, ויהיה לו הבחירה ויבחר בטוב, ואז בצאתו להגילוי מקדים יצר הרע ליצר טוב כדרך הקליפה הקודמת לפרי".

זאת אומרת שאם היה לו בפועל יצר הטוב מלכתחילה הוא היה מוכרח לעשות טוב, ולא לבחור בטוב, לכן מקדימים את היצר הרע בפועל.

הענין שהיצר הטוב מגיע המלאך שלמדו תורה גם מוזכר בקיצור בפסקה שהבאתי, אבל זה לא מתגלה עד אחרי גיל 13.

לא הבנתי איך זה ההיפך 🤭טיפות של אור

אבל אני לא כל כך מתעניין בוויכוחים...

 

@הרמוניה, תקראי את הקטע שהבאתי בהודעה הקודמת ותגידי אם זה מה שקיווית למצוא? (אם צריך אני יכול להראות לאיזה משפט בשל"ה מתאים כל משפט בתשובה שהבאת)

זה ויכוח שנוחים זה לזה כשמן. גם חשובחסדי הים

לברר אמת ולא להוציא דברים מהקשרם. כנראה או שלא הבנת את השל"ה או שלא הבנת את מה ש @הרמוניה כתבה (אולי רק מדקדוק במילותיה אני לא הבנתי אותה).

השל"ה כותב שהיצר הטוב שמתגלם גם במלאך שמלמד אותו בבטן הוא היסוד הראשוני והיסודי באדם, אבל הוא מתבטא בפועל רק אחרי גיל 13. הסיבה שהיצר הטוב לא מתבטא קודם והיצר הרע שולט עד גיל 13, כי אם היצר הטוב היה מתבטא בפועל באדם בשנים הראשונות, אז האדם היה מאבד את בחירתו בטוב והוא היה נמשך לטוב באופן טבעי.

@הרמוניה לעומת זאת כתבה שהיצר הטוב כן מתבטא בפועל באדם עד גיל 13, והכח הוא מהיצר הטוב הנובע מהנשמה והלימוד עם המלאך. (אם הבנתי אותה נכון זה כדי לתת כח לילד לבחור בטוב גם לפני גיל 13). זה לא כתוב בשל"ה.

לעצם הענין, ברור שיש 'רשימו' מסויים מהשפעת היצר הטוב לפני גיל 13, אבל זה רק רושם מסויים. בעיקר מה שמבתבטא בפועל באדם זה היצר הרע המושך לחומריות.

 

רגע אני אשמח שתדייק אבל זה לא נראה סותרהרמוניה

את מה שאמרתי... רק שאתה מתמקד בעיקרון שהיצר הטוב קודם ליצר הרע,

ואני מתמקדת בעיקרון שישמר כוח הבחירה החופשית. 

למה זה לא כתוב בשל"ה? "כדי שלא יהיה מוכרח במעשיו, ויהיה לו הבחירה ויבחר בטוב"

 

הוא כותב את המשפט שאמרת בהקשרחסדי הים

שמשכחין ממנו את התורה:

"ובגיחו מרחם משכחין ממנו כל מה שראה וידע והשיג, והוא אמרם שם (נדה שם) וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. וטעם הדבר, כדי שלא יהיה מוכרח במעשיו, ויהיה לו הבחירה ויבחר בטוב, ואז בצאתו להגילוי מקדים יצר הרע ליצר טוב כדרך הקליפה הקודמת לפרי".

זאת אומרת שהוא בא להגיד כפי שכתבתי שאם היצר הטוב היה בפועל לפני גיל 13, אז הוא לא היה בוחר בטוב מפני בחירה בגיל 13, אלא זה היה טבע אצלו, לכן הוא מקדים את היצר הרע.

הקיצור, הנקודה שכתבת לא כתוב בשל"ה.

@טיפות של אור

..הרמוניה

אז אם הבנתי נכון- אתה גם מסכים שזה עיקרון הבחירה החופשית אבל חולק במה מאפשר את הבחירה החופשית. שמה שמאפשר את האיזון בין הרע לטוב זה העובדה שיש רק יצר רע בהתחלה ושמשכחין ממנו את התורה שלמד... עד כאן סבבה.

אבל למה שיהיה בהתחלה יתרון לטוב אצל האדם? כי הנשמה קדמה לגוף, והיא נשבעה, וכל מה שהיא ראתה ולמדה עם המלאך. 

כן?

כן. אבל זה מתבטא אחרי גיל 13.חסדי הים
..הרמוניה

אתה מנסה להגיד שרק מגיל 13 לאדם יש בחירה באמת?

 

כן. הזוהר והשל"ה אומרים את זה.חסדי הים
תודה רבה!הרמוניה
כן בדיוק!הרמוניה
איזה יופי ☺️טיפות של אור
תודה רבה!!הרמוניה
זה מופיע בזוהר. מביאים את זה כחלק מהשאלה אם ילד4ne1

שלא הגיע למצוות חייב בנטילת ידיים בבוקר. והזוהר שמות די צ"ח אומר ומטעם זה נהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדוש באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצוות מן התורה ונעשו בני עונשים ותחילת כניסת נפש זו היא בחינוך לתורה ולמצוות שחייבו חכמים לחנך.

יצר הרע נכנס לאדם בעת לידתו. לפתח חטאת רובץ ואילו היצר הטוב נכנס לאדם רק בהיותו בן 13 ויום אחד שאז הוא מחוייב במצוות.

תודה(:הרמוניהאחרונה
מדוע השם כועס על אליפז התימני הרי...סיעתא דשמייא1

... הוא מייצג את התפיסה היהודית הקלסית :

אמר רב אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון. אין מיתה בלא חטא, דכתיב "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת, בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן, צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה" (יחזקאל יח כ). אין יסורין בלא עון דכתיב "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם" (תהלים פט לג).

דיון מעניין ומשכיל. תודה....סיעתא דשמייא1
.... למדתי שמזמור עג בתהילים כנראה מסכם הרבה דברים בנושא.
"טור כואב" זה לא אמור להוות קריטריון.מי האיש? הח"ח!

זה עשוי להיות "כואב" כי יש לו שיטות משלו ואחרים עם שיטות משלהם.
זה עשוי להיות "כואב" כי הוא עובד בהשגחת כשרות, ולא לוקחים אותו לעבודה אלא אחרים.

זה בהחלט עשוי להיות "כואב" כי יש נותני כשרות שלחוצים על פרנסה ולא מקפידים על ההשגחה שהם אמורים לעשות.
אבל הרב רייכמן - וזה כמובן לא הפרסום הראשון שלו שאני פתחתי (היה למשל עניין גדול שהוא פרסם לגבי שימורי טונה) - לא אמור לנגן על מצפון כי "זה כואב". שיהיה אמיץ ויוציא פסקי הלכה. שיקבע מצב כשרותי של מלונות ומטבחים. זה לא לעניין "לרמוז" שמישהו לא אוכל כשר, על אף היותו שומר תורה ומצוות. שיוציא רשימה של בתי מלון שלדעתו אסור לאכול בהם.
אי אפשר לקבל את המצב הזה, שהחברה החרדית כמובן מצטיינת בו, שקודם יש תעודת כשרות, ויש משגיחים ויש רבנות, ואז בא רב אחר ומערער את כל העניין כולו אבל בלי מספיק פרטים, בהכללות ובלי לציין מקרים ברורים. כי זה נשמע כמו מאבק בין סמכויות ומחזיקיה, ששומר הכשרות איננו צריך לסבול בעטיין ולפחד מכל מטבח שכבר הוכשר ואין לדבר סוף.
ובייחוד - שזה עושה פלסתר ושם ללעג את כלל היסוד ועמוד ההלכה שעד אחד נאמן באיסורין. לפי הרב רייכמן, כל פתיחת מטבח בכל אתר ואתר דורשת שידור חי בלוויית שלושת מועצות גדולי התורה, ומשמשיהון ועסקניהון, לבחון את המצב.
אין עירעור שהרב רייכמן הוא מומחה כשרות, ויהודי חם ששמירת תורה ומצוות - גם לרבים - בראש מעייניו. אבל הכרחי להפנים שהשיטה הכפולה - גם להיות חלק מהפעילות אבל גם לערער על התוצאה - זה מצב שבסופו של דבר, יביא את מעמדו להיות קול קורא במדבר. אם באמת ובתמים הוא חושב שהתוצאה של פעילות השגחת הכשרות לאורך ולרוחב בתי המלון, כולל אלו שבאמת מייעדים עצמם - ומתאמצים להשיג הכשר מתאים - למהדרין מן המהדרין, הקפדנים שבציבור החרדי, היא למרות הכל כשלון ומטבח שאסור לאכול ממנו, חובה עליו להכריז בקול רם מה ואיפה לא בסדר.
להפטיר "בכאב" או "במרירות" מתחת לשפה שבעצם, אי אפשר ללכת למלונות, זה לגרור את הציבור למקום גזירה שאין עומדים בה.

דברים הגיוניים...הרמוניה

למה נשמע שמראש לא ברור לבעלי העסק מה ההגדרות של עסק כשר... צריך שיהיו הגדרות ברורות לכל רמת כשרות... לא אומרים להם מראש? המשגיח צריך להפתיע אותם עם הוראות שהוא מנחית עליהם?
לגמרי.... גם הרב מאיר אליהו שמאד מזהיר על תקלות בחופשות ומלונות אומר שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה ולא מורה להמנע לחלוטין

אומרים ברורשפלות רוח

אבל יש כאלו שממש לא אכפת להם, וגם הרב מאיר אליהו אמנם לא מונע לגמרי אבל כמו שהוא אומר לפעמים בשיעורים שיש את אלו שמקורבים לרב, שלהם הוא אומר בדיוק מה שצריך אני מאמין שהוא מורה להם לא ללכת וכו' וגם בלי קשר הרב עצמו לא אוכל בשר כבר 8 או 9 שנים נראה לי ובכל השיעורים שלו בנושא די רומז מה כדאי ולא כדאי לעשות

ואת עלית על כולנה רב שהייתי מחובר אליו פעם תלמיד חכם עצום הזהיר אותי מכשרויות מסוימות בצורה חותכת אז לא הכל חרטא צריך פשוט לפקוח עיניים ולא לאכול בכל מקום רק כי כתוב כשר

אף אחד לא אמר שמשהו זה "חרטא".מי האיש? הח"ח!

מה שנאמר זה שאי אפשר להטריף רק בצנעה ובארבע עיניים. מה פירוש "הזהיר אותי... בצורה חותכת"? הזהיר אבל רק למי שבא לפניו ולא לכולי עלמא? לא הרעיש עולמות בעניין שהוא דין איסורין? אפילו אם יש דרך כזו בהלכה, לאסור איסורין מן הדין (לא כחומרא לאיפרושי מאיסור לקהילה או לבית מדרש מסוים) רק בדיבור מרב לתלמיד - על אף שזה נוגע לכל הציבור - מכל מקום בוודאי שאנו חיים במצב שלא באמת מאפשר לעשות כן.
בתי מלון, חותמות כשרות, רשתות השגחה, איגודי חנויות ושיווק (סופרמרקטים, שווקים מרכזיים, הכשרי שחיטה ובשר, מחלבות) - איך אפשר רק "לרמוז" דין לגביהם? איך אפשר שיהיו רק "מקורבים" שלהם הרב "אומר בדיוק מה שצריך" ואז מה על כל השאר, מופקרים לא לקבל תשובה?

חלילה דודשפלות רוח

פשוט יש דברים שאי אפשר להגיד אלא רק בארבע עיניים וקצת תמוה בעיניי שאתה לא מבין למה. יש המון בעיות ברבנות היום, ובלי קשר כמו שהיא אמרה זה גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, אז מוטב יהיו שוגגין.

על פי רוב אותם שעל פי דבריך "מופקרים לא לקבל תשובה" הם אנשים שלא באמת מעניין אותם לצערי, כי כולם היום יודעים שיש בלגן בכשרויות בכל הנושאים, לבוא ולהגיד "לא אני לא יודע ולא אמרו לי" זה חוסר אמת גדול מאוד כי כולם שמעו על בעיות ואם אכן שמעת על בעיות למה לא תלך לבדוק? מה תחכה שבורא עולם יתגלה אליך ויגיד לך איפה כן ואיפה לא?  ומה עם ההשתדלות שלך? אם עד כדי כך מעניין את אותם אנשים "שלא יפקירו אותנו לא לקבל תשובה" אז לך לתלמיד חכם אמת שלא קשור לרבנות או לגוף מסוים שהוא מקבל ממנו (כי אז התשובה כנראה תהיה בהתאם) ותתייעץ איתו

ההסבר לא מקובל עליי בשום אופןמי האיש? הח"ח!

"מוטב יהיו שוגגין" זה לא עיקרון שביום-יום נסמכים עליו. והדיון לא היה אם האנשים שלא שומעים מה שרב אומר הם אנשים שלא מעניין אותם. הדיון היה האם הרב אוסר והאם זה מפני חומרא או מפני שמצא עוון ממש בכשרות האוכל.
מבחינתי כל הטיעון הזה ש"כולם יודעים... שיש בלגן בכשרויות" זו בדיחה לא מצחיקה, בכל הכבוד הראוי. "כולם שמעו על בעיות"? איפה בדיוק? זו היתה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" אתמול? או אולי ביתד נאמן? זה פתח את מהדורת הבוקר של קול חי עם בצלאל קאהן ודוד חכם, נציגי ודוברי המפלגות החרדיות?
מי שמוצא בעיה מהותית בכשרות שיפתח פה וידבר אל הציבור בקול רם, צלול וברור. כשחוגי שושלת הרב אליהו קמו מול הכשרות שניתנה לפסח למפעל פפושדו (לעוגיות היין), ברמה שיש שמחזיקים מזה חמץ גמור, העניין קיבל מספיק פומבי והגיע לכותרות, וכמובן לדיון באתרים לשומרי תורה.
לטעון שזו "השתדלות" נדרשת, אחרי שקיימת כל המערכת והרבנות כולה עסוקה בזה, כולל ההחמרה עם הולוגרמות בתעודות כשרות, וכולל מהומה פומבית מאוד סביב הכשרי השחיטה במשלחות לארצות מעבר לים, זה זלזול בשמירת התורה והמצוות הציבורית, ומשהו שאני הקטן מרגיש בו עבירה על "לא תתגודדו". אבל אכן מי אני שאקבע בעניין כזה. משאיר לכל קורא לשפוט.
לא היה בי רצון רב לפרסם עניין כזה בתשעה באב, יום שצריך להרבות בו אחדות ולא פילוג, אבל מצד שני, מה שנותר לנו אחר חורבן זה הרי דווקא ארבע אמות של בית מדרש. והכל דווקא ברעות, בדברי חכמים שבנחת נשמעים, ובשבת אחים גם יחד.

הבעיה היא שאתה כנראהשפלות רוח

תמים מדי אחי היקר כעולה מדבריך בסוף "אחרי שקיימת כל המערכת והרבנות כולה עסוקה בזה" צר לי אח, ברוך הבא לעולם. לא הכל ורוד כמו שאתה חושב ברבנות. ואכן תמיהתי נשארה כשהייתה מאוד מוזר לי שאתה לא שמעת אף פעם דבר בנושא.

בכל מקרה אין לי עניין חלילה לדבר כנגד מי מבעלי הכבוד שיושבים ומחלקים תארים ואישורים לכל מאן דהוא. בכל מקרה דוד מלא בהצלחה בדרכך🫶

מה שזה איסור גמור הוא אומר חד וחלק לא לסמוך,הרמוניה

מה שהוא רומז- זה דברים מעל הנורמה. שמדובר במי שרוצה לאכול ממש מהדרין, לא כשזה איסור גמור, לענ"ד. 

יש סיבה שהוא לא יגיד את זה לכולם, כי יש רמות, ויש אנשים שאם הרב יגיד שככה הכי עדיף לעשות הם יעשו אפילו שזה לא לרמה שלהם. ואז יכול לצאת מצב שמרוב חומרות יגיעו לויתור על כל הבסיס. 

וגם בגלל שיש בזה לצערינו הרבה פוליטיקה אז אומרים למי שבאמת רוצה לשמוע כי זה בלגן...

 

@שפלות רוח 

בשיעורים שלו לכולם הוא אומר במפורש שהכי טוב ללכת לצימר ולהביא איתך את הסירים שלך, ומלמד ממה צריך להזהר במלונות ולברר את זה מראש- כל הנושא של שמירת שבת וכו'.

לא יודעת למה הרב לא אוכל בשר, אבל אני מכירה אנשים ששוחטים לבד... זה הכי מהודר אבל למי יש כוח לזה היום?...

 

 

זה לא מה שהשתמע עד עכשיומי האיש? הח"ח!

עד עכשיו השתמע שהרב פוסק איסורין ליחידים אבל בעניינים שלהבנתו אין להם שום צד היתר גם לכל השאר. הבעיה שלך איננה איתי אלא אך ורק עם המשתתף האחר בדיון. לי אין שום בעיה עם שיטות וחומרות ומנהגי איסור, כל עוד שמודגש שיש גם צד להיתר.
לגבי שחיטת בשר - אין לי כל בעיה שרב יפסוק ששום שחיטה, שהסטנדרט היחיד שעברה הוא זה שקובעת מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל, איננה מהודרת די הצורך ואי אפשר לאכול ממנה. כל עוד, ובתנאי, שיובהר במפורש שזו הלכה לכל הציבור ולכל ישראל, בעירעור חריף ובקיטוב קשה מול מי שפסקו הכשר לבשר שחוט לכל הציבור ולכל ישראל. אי אפשר להמעיט בחשיבות של פילוג ועירעור שכזה. אין כאן - לתפישתי הפרטית והאישית כיהודי - שום זכות להצטנע: זו קריעת קרע גדולה בציבוריות ובפסיקת ההלכה לכולי בני ישראל. אין לי שום סובלנות והכלה ליצירת כיתות כיתות בסגנון כזה בקרב ישראל, במין כיסוי של "רק ליחידים" ו"רק בארבע עיניים" ו"רק שומעי ליקחו של רב בבית מדרשו בלבד" וכל זה. כי אין לדבר סוף, והעניין יידרדר ויגיע למקום ששומר כשרות משכונת "רימון" לא יעז לאכול אצל שכנו משכונת "תמר". ניהפך לאלף קאסטות, דתות וכתות מנוכרות. לא ייתכן שכך תתנהל ההלכה וההוראה לישראל.

התמימות שלך עדיין מפליאה אותי דודשפלות רוח

בחינת "פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה"

כבר אמרו חז"ל שבעקבתא דמשיחא לא תהיה תוכחה, חכמת סופרים תסרח, יראי חטא ימאסו, והאמת תהיה נעדרת.

אז מה אתה מופתע ?

קיצור כתבתי פה כמה עניינים מסמרי שיער ומזוויעים אודות איומים (ובפועל גם מכות רצח) שקיבלו משגיחי כשרות מעדות של אותו רב שאמר לי את הדברים שורות של הוכחות ללמה אי אפשר לדבר אבל מה זה אין לי כח להיכנס לדיון חסר התועלת הזה, פשוט תפקח עיניים סביב דוד עולם הכשרויות לא כזה ורוד ובטח לא כשמעורב שם כסף וד"ל.

הדיון הוא לתועלת גדולה מאוד.מי האיש? הח"ח!

כנראה לא עוזר שהבהרתי איפה מבחינתי הבעיה. זה שמישהו חוטף מכות לא מעניין לצורך הסיפור בכלל. שיחזור המשגיח לרבנות שם, יתפטר ממשרתו - זו אגב חובתו ההלכתית אם אכילת מאכלות אסורות תלויה בזה!!! - ושהעסק שמעוניין בכשרות שלא בצדק יחפש לו משגיחים מטעם, שנהלי הכשרות ברבנות כבר מזמן לא ממש מאפשרים כזה מצב.
ברור שהנהלים ברבנות לא בהכרח מספיקים ובקלות יש רמאויות, למרות שאגב על פי חוק אסור לרמות בכשרות (כעניין דתי לפי פסקי מחלקת הכשרות), ויש יחידת אכיפה ממומנת לרבנות בתחום, שזכותה לשלול לחלוטין הכשרים גם ברמת מלונות, מפעלים וכמובן מסעדות. אבל בסדר, כל זה עוד לא מבטיח תמיד כשרות.
אז אף אחד לא תמים ותפסיק להתנפל עליי בפראות, בבוטות ובתוקפנות מילולית בלתי נדרשת. אתה מעליב בחוצפה שלוחת רסן, לא ברור לי למה אתה עדיין לא מושעה מפורומים. הלשון שלך היא ארסית וחוטאת בהלבנת פנים. אין שום צורך בחטא הלבנת הפנים הזה רק כדי להביע את דעתך. תירגע ותנשום שם.
זכותו של רב לנקוט דרך פרטית בפסיקת הלכה וזכותו לייצר קבוצה מחמירה שלשיטתם קיימים איסורים עצומים ונרחבים מעבר לכל מה ששאר הציבור מקפיד. זכותי לטעון שזו דרך קלוקלת. זה לא צריך להיחשב כאיזו אפיקורסות ובטח לא להיחשב כאיזו שקרנות נוראית בנפש, עיקבתא דמשיחא כפי שהיצגת את זה בהגזמה פרועה לגמרי. אם זה המצב לדעתך אז אנחנו במחלוקת. לא נולדתי שלשום - כולנו יכולים לזכור את סיפור המסעדה שהציגה עצמה כפרווה (או גם בשרית), ושבה הוגש קינוח חלבי שאף הביא למותה הטראגי של סועדת שהיתה אלרגית לחלב. במסעדה ההיא היתה השגחה ואפילו צמודה. אז האם המשמעות היא שזהו, מסעדות בשריות לאורך ולרוחב הארץ צריכות להיחשב טריפות ושאסור להיכנס אליהן? אם רב חושב שזה המצב, שיכריז בקול רם שהוא בכסאח הילכתי טוטאלי עם שאר הרבנות.
בכלל, מי שעושה כאן פיל מזבוב זה רבנים מהגישה שאתה כל כך נצמד אליה. כל הפסוקים שאתה החלטת לפרש לצורך הסיפור הזה, עם "פליאה... נשגבה..." וכל זה, זו גוזמה וצעקה מיותרת. עוד לא ראיתי אפילו מקרה אחד של התאגדות רבנים שמערערים בקול רם נגד כל מבנה הכשרות כולה. את אזהרות הרב יוחנן רייכמן אני ורבבות אחרים מכירים משכבר השנים, אז האם זה שינה משהו? הוא מזהיר אפילו מפני שמן בישול פשוט בגלל צורת איחסונו באוניות יבוא, האם מטבח חרדי אחד באמת שינה את מרכיבי הטיגון והבישול עקב כך? תראה לי מטבח אחד מרכזי של קידושים לחסידות כלשהי ששינה את שמן הבישול בגלל זה. אז האדמו"רים וחסידיהם הם מה, אפיקורסים? אתה בכלל מבין איזה לעז אתה מוציא על יהודים?

לא קראתי אח חבל על המאמץשפלות רוח
המון בהצלחה🫶
מה שחשוב זה שמי שרוצה יקרא.מי האיש? הח"ח!

מבחינתי זה מאמץ ראוי.
הצלחה רבה גם.

🫶🫶🫶🫶🫶שפלות רוח
👍הרמוניהאחרונה
אם העם היה מאמין לנבואות ירמיהו…סיעתא דשמייא1
…בית המקדש היה בנוי לתפארת עד היום!!!!
מה שלא יזיק יעשה טובאדם 12
והמבין יביןימח שם עראפת
בבָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכׇּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כׇּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים:


האם שבו הבוגדים מבגידתם?


תָּבֹ֨א כׇל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֙יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כׇּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי:


סיבה ותוצאה.

האם להאשים מישהו זה…סיעתא דשמייא1
… סוג של בעיטה ביסורים .
מה זאת אומרת?קעלעברימבאר
אני למשל מאמין ש…סיעתא דשמייא1

… השביעי באוקטובר זה גזרה משמיים.

ולכן צריך במקום להאשים לפשפש ויש הבדל בן הדברים.

ידוע הסיפור בגמרא על רב הונא:

רַב הוּנָא הֲוָה לֵיהּ אַרְבַּע מֵאוֹת דָּנֵי חַמְרָא וַהֲוָה חַלָּא. עָאל לְגַבֵּיה רַב יְהוּדָה אַחוּהָ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא וְרַבָּנָן. אָמְרוּ לֵיהּ: לְעַיֵּן מַר בְּמִילֵיהּ. אָמַר לְהוּ: וּמִי חֲשִׁידְנָא בְּעֵינַיְכוּ? אָמְרוּ לֵיהּ: וּמִי חָשִׁיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּעָבִיד דִּינָא בְּלָא דִינָא? אָמַר: אִי אִיכָּא דְּשָׁמַע לֵימָא לִי. אָמְרוּ לֵיהּ: הָכֵי שְׁמִיעַ לָן, דְּלָא יָהֵיב מַר שִׁיבְּשָׁא לַאֲרִיסֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: וּמִי קָא שָׁבֵיק לִי מִידֵי מִינֵיהּ? אָמְרוּ לֵיהּ: הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי: (*) בָּתַר גַּנָּבָא גְּנוֹב טַעֲמָא טָעֵים. אֲמַר לְהוּ: קַבִּילְנָא עָלַי דְּיָהֵיבְנָא לֵיהּ. אִיכָּא דְּאָמְרֵי: הָדַר (*) חַלָּא וַהֲוָה חַמְרָא; וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי: אִיַּקַר חַלָּא וְאִיזְדַּבֵּן בִּדְמֵי חַמְרָא.

כלומר ברגע שמבינים למה הגזרה באה אפשר לתקן.

תקשיב לשעור מאלףסיעתא דשמייא1
האם לתבוע גנב זה...נקדימון

...סוג של בעיטה ביסורים .

גנבה זה פשע.סיעתא דשמייא1
אני מדבר על החלטה שגוייה בדיעבד.
אז מהנקדימון

הוא קיבל החלטה לגנוב והקב"ה לא מנע ממנו.

התשובה פשוטה: יש דיני אדם ויש דיני שמיים.

מדובר בסיבתיות כפולה, לאדם יש אחריות והקב"ה גילגל שמשהו יקרה דרכו.


ובכלל, מבעט בייסורים הכוונה היא שהאדם מתכחש לייסורים ולמשמעותם - זה לא קשור למה שאדם משתדל וצריך לעשות. האם חולה צריך לסבול רק כדי לא לבעט בייסורים? ממש לא. "ניתנה רשות לרופא לרפא", ועדיין האדם צריך לשאול את עצמו על מה זה הגיע אליו.

אבל הוא צריך לעשות חשבון נפש…סיעתא דשמייא1
… ולא להתמסכן.
אתה רוצה להאשים את האדם בכל נזק שנגרם לואדם פרו+

גם על ידי עצמו, וגם על ידי אחרים.

ואולי גם על נזק שנגרם לאחרים, בסביבתו

כמו רבי יהושע בן לוי שנטרף אחד במרחק של כמה קילומטרים מביתו,( ואליהו הפסיק להתגלות אליו)

בכל מקרה הוא צריך לעשות חשבון נפש.

כי הוא הגורם ואם הוא היה יותר טוב לא היתה מגיעה הצרה

ויש ביכולתו לפטור את כל העולם מן הדין.

אשרייך שככה אתה מרגיש.


אשמח ואודה אם תמשיך להגן עלי ועל העולם. (:

הנה דוגמא:......סיעתא דשמייא1

...מכוון שאני מאמין שהשביעי באוקטובר זה גזרה משמיים וגם לדעתי הצנועה אם יש ספק

שחרדי שיוכרח להתגייס לצבא יצא לתרבות רעה אז הוא לא צריך להתגייס.  אני

מחבר את שני התובנות ואומר:

הממשלה הקודמת רצתה לחוקק חוק לשילוב חרדים באופן הדרגתי בצבא.

הם סרבו.

הפילו ממשלה.

השם יצר מצב שבו יש יותר דחיפות לגיוס חרדים.

לכן לא צריך ועדת חקירה ולא לחפס אשמים.

צריך לפשפש ולתקן את דרכנו.

כי כל אחד יחפס את האשמים לפי הפוזיציה שלו

והפילוג בעם ישראל חלילה ישתמר.

מה זה קשור לשאלה שלךנקדימון

להאשים זה לא בהכרח לבעט בייסורין, כי מדובר בשני רבדים שונים של המציאות.

אם השני אשם - אז צריך לחשוף זאת ולתקן את הטעון תיקון .

זה ברוב המקרים כן בעיטה ביסוריםסיעתא דשמייא1
זה אתה החלטתנקדימון
תקשיב לשעור מאלף…סיעתא דשמייא1
תביא את הטענות שאתה רוצהנקדימון
אם הבנת את הטענות אז תשתמש בהן, אם לא - אל תשלח אותי למשהו שלא הבנת בעצמך.
למה אתה חושב שלא הבנתי?סיעתא דשמייא1
סייעתאאדם פרו+

להאשים מישהו זה לא בעיטה בייסורים.


 

והנה ההוכחה.

ותזכור את הפסוק הזה לכל החיים.


 

כתוב בתהילים

"ה' מה רבו צרי, רבים קמים עלי רבים אומרים לנפשי

אין ישועתה לו באלהים סלה

ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי"


 

מפורש מהפסוקים ש:


 

האויבים הם נגדי.

ה' הוא בעזרי.

ה' הוא לא האויבים.


 

התפיסה הזו שמאלצת את האדם לתת עודף משקל לכל מה שמישהו אמר ו"אולי ה' אמר לו קלל",

זו תפיסה שגויה וגלותית שמכניסים אולי בברסלב לא יודע איפה אולי בחסידות אחרת מאוד פופולרי, שהאדם יאשים את עצמו, ובעצם ה' הוא האויב שלו חלילה, רק שהוא מתעלל בו מרחוק על ידי שליחים, ומתנקם בו על על עוונותיו,

היא תפיסה מזיקה מסוכנת, לא נכונה, והפוכה מכל התפילות התחנונים והסליחות.


 

ואני מציע לך לעבור על ספר התהילים

ולהיווכח שאדרבה "ה' בסומכי נפשי"


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לה' הישועה על עמך ברכתך סלה

 

"אם רואה אדם שיסורים באים עליו, יפשפש במעשיו."...סיעתא דשמייא1

המילה יסורים באה מלשון מסורות ששמים לסוסים בין העיניים כדי שילכו בדרך הישרה.

יפה מאוד אז אין פה האשמה ואשמיםאדם פרו+

יש פה הכוונה לדרך הישרה

לא נכנסים להאשמה ומי לא טוב

רגע....סיעתא דשמייא1
...אז אתה לא חולק עלי.
אתה מתחבא מאחורי סרטוןנקדימון
במקום לטעון טיעונים בעצמך
לא חושב שזה בעיטה בייסוריםשפלות רוח

אבל כן אולי בריחה ממה שצריך לתקן, במקום להסתכל על מה באה הצרה, כי גם כשבאים ייסורים על האדם זה בעצם טוב שיורד במלבוש רע כי האדם לא מספיק כלי להכיל את השפע..גם כי זה חסד של השם יתברך לא לשבור את הכלי(היינו אותנו) וגם כדי לאותת לנו שיש משהו שדורש תיקון..אין תכלית לייסורים כייסורים אלא התכלית שלהם הם לעורר אותנו בתשובה "את אשר יאהב ה' יוכיח"

 

בעיטה ביסורים זה ביטוי...סיעתא דשמייא1
...מה לדעתך זה אומר?
לפי פשט הגירסה בזוהר והראשונים שאיתו שיש לאדםחסדי היםאחרונה
בחירה להרע לאחר שלא בגזירת ה', אז אתה לא בועט בייסורים של ה'.
אשמח להלכות תשעת הימים ותשע באבאדם 12

עם הסבר- בשביל לימוד (אשמח לאשכנזי)

 

מה הכוונה עם הסבר?הרמוניה
יש, תודה רבה רבהאדם 12
בשמחההרמוניה

שמתי לב שהוא לא הרחיב שם אז יש גם את פניני הלכה

פרק ח - מנהגי שלושת השבועות - פניני הלכה

 

עכשיו בכלל תודה רבהאדם 12אחרונה
מודעות עצמיתזיויק

כמה אתם מודעים לעצמכם?

למה שאתם עוברים בחיים?

כמה זה חלק מהתפילה שלכם?

מעבודת המידות?

האדם הוא כלום וגם הכל.מי האיש? הח"ח!

אין לי בעיה עם כל התובנות האלו סביב "העולם הקטן" והאדם כנפש שיש לה תורה, ושהוא כולל הכל וכן הלאה. אבל אי אפשר בלי הענווה, הענווה שהובילה אל פחד ממה שעלול לקרות מרוב ענווה. ענווה שמבהילה מהחשש שהענווה תוביל לחוסר ענווה. ולגבי מידות, התחנכתי שמתחילים מתפילת השחר - "מה אנו, מה חיינו, מה חסדנו, מה צדקתנו, מה ישועתנו". שזה יהיה קודם כל המקום שממנו היום מתחיל, אחר כך מנסים להתקדם.

כשאומרים "ונפשי כעפר לכל תהיה," שלש פעמים ביום....סיעתא דשמייא1

 .... אני חושב על זה:

ליקוטי מוהר"ן, רע"ז: "דע כשיש מחלוקת על האדם, אין לעמוד עצמו כנגד השונאים, לומר כמו שעושה לי כן אעשה לו

כנגדו. כי זה גורם שהשונא יבא למבוקשו, לראות בו ח"ו מה שהוא רוצה לראות בו, רק אדרבא ראוי לדון אותם לכף

זכות, ולעשות להם כל הטובות, בחינות ונפשי כעפר לכל תהיה, כמו העפר שהכל דשין עליה, והיא נותנת להם כל הטובות

אכילה ושתיה וזהב וכסף ואבנים טובות, הכל היה מן העפר, כמו כן אף על פי שהם חולקים עליו ומבקשים רעתו, אעפ"כ

יעשה להם כל הטובות, כמו העפר כנ"ל, והוא כמשל, כשאחד חותר תחת בית חבירו, אם הוא יעמוד עצמו ויחתור ג"כ

כנגדו, אזי בוודאי בקל יבא החותר למבוקשו, אבל כשאחד חותר וחבירו עומד בפנים ושופך עפר ועושה תל כנגדו, אזי

מפיר מחשבתו, ואינו יכול השונא לעשות מבוקשו, כמו כן אין לעמוד כנגד השונאים לעשות כנגדם, שזהו בחי' שחותר

ג"כ כמו השונא, שעי"ז יבוא למבוקשו בקל. אבל ע"י בחי' עפר, בחי' ונפשי כעפר כנ"ל. עי"ז מפיר מחשבת השונא כנ"ל,

ואזי כורה שחת בה יפול, כי נופל ונשאר בהשחת שכרה על חבירו על ידי העפר שנשפך עליו, כי חבירו עומד ושופך עליו

עפר כנגדו כנ"ל, ע"י בחי' ונפשי כעפר כנ"ל".

איך זה מתחבר לשאלה שלי?זיויק
זה סיום תפילה שלש פעמים ביום…סיעתא דשמייא1
שאם אומרים אותה בכוונה. ראוייה ולא מהפה לחוץ מגיעים למודעות עצמית שיכולה להביא לתיקון עולם.
זה לא יותר מתאים לפורום "עבודת ה'"?ברגוע
נכוןזיויקאחרונה
אולי זאת הסיבה שבחטא העגל עשו דווקא עגל?מבקש אמונה

ראיתי תמונה ממוזאון של ממצאים ממצרים העתיקה, פסל בצורה של עגל

וכתוב שזה היה אצל המצרים "אלת האהבה וההגנה"

 

ודווקא במצב שמחפשים תחליף למשה רבינו שילך לפניהם וכו' הם עושים דווקא צורה של עגל

שור זה המנוע של ימי קדם,קעלעברימבאר

"ורב תבואות בכח שור" השור אחראי לחרישה, דישה, טחינה, עצירת שמן, ומשיכת עגלות. כל מה שאנו משתמשים בו במנוע של היום. כלומר השור מייצג את הכוח החייתי של בניית המציאות. וגם יוסף כשבט שמהווה עמוד השדרה הלאומי של עם ישראל נמשל לשור. עם ישראל בחטא העגל לא התאמץ לצאת מהגדרות אנושיות לה', אלא עבד אותו כמי שכל תפקידו הוא להיות דמות אפקטיבית ללאומיות הישראלית "אלה *אלוקיך ישראל*" ותו לא, בניגוד ל"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". מאחר שהשור הוא המייצג של אפיקטיביות במציאות, עשו פסל של שור ועבדו דרכו את ה'.

נשמע שהיית חי בתקופה ההיא ויודע בדיוק מה חשבומבקש אמונה

לא שאני פוסל מה שאתה אומר... אבל מה שכתבתי יכול להיות מאד נכון

שוב, אלא אם כן אתה מהתקופה ההיא ויכול להכחיש בוודאות

זה פסוק ממשלי "ורב תבואות בכוח שור".קעלעברימבאר

תאר לך חברה חקלאית שהשור הוא המנוע שלה. תחשוב שללא שור אין חיים, אין חרישה ואין דישה. שור הוא הבהמה המבוייתת הכי חזקה שיש שניתנת לאילוף כך שתבצע פקודות של הנעת דברים. זה לא רעיון שלי, אלא של הקבלה והרב קוק.  יוסף עצמו נמשל לשור בתורה בברכת משה.  באופן כללי העריכו חיות לפי עצמתם,  אריה אמנם יותר חזק, אבל בלתי ניתן לאילוף ולמשיכת מחרשה.

מי אמר שהמצרים או הערב רב חשבו כמו שלמה המלךמבקש אמונה
כי גם אצלם השור היה המנוע היחיד בחקלאות,קעלעברימבאר

ואפילו יותר. כי מצרים היא בעיקר ארץ רק חקלאית, בעוד שאצלינו היו גם עדרים של שוורים של דוד שסתם רעו ביערות השרון לצורך אכילת בשר (דברי הימים)

אני לא מבין מה הקשרמבקש אמונה

היו להם כל מיני אלים מוזרים עם כל מיני צורות של בעלי חיים...

זה אומר שהסגידה לשור בימי קדם היתה סגידה לכוחקעלעברימבאר

הבונה והיוצר במציאות. לא סתם פר מלשון פוריות

ראית מה כתבתי שהשור סימל אצלם?מבקש אמונה

או שסתם התעלמת וניצלת את הבמה לכתוב את דעתך.. מה קשור שור (או עגל) לאהבה לדוגמא?

כן. ייתכןקעלעברימבאר

שבגלל שלמצרים היו כמה אלילים חקלאיים כי מצרים היא ארץ שהחקלאות היא הבסיס שלה, אז לא היה להם סמל שור.   בעוד שאלת האהבה שקשורה גם לפוריות קשורה לחיה שמייצגת אפיקטיביות יצירה ופוריות.  ולהבדיל אלף הבדלות בין הטהור לטמא,  יוסף שקשור לשור קשור לכוח ההולדה והפוריות של קדושת הברית 

אז אתה מסכים עם ההשערה?מבקש אמונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך כ"ט בתמוז תשפ"ה 15:54

מה זה בלבלת אותי 😑

אמרתי שהמצרים עצמם סגדוקעלעברימבאר
לשור כסגידה לאותו כוח שהקבלה אמרה שמייצג את השור
אחלה 💪מבקש אמונהאחרונה
לא התעלמתי, רק נתתי הסברקעלעברימבאר
מחילה אם היתה תחושת התעלמות קעלעברימבאר
👍 כשאתה מגיב על משהומבקש אמונה

תן סימן שקראת והאם אתה חולק או מסכים או רוצה להוסיף.

אם אתה פשוט כותב ישר את דעתך בלי שום התייחסות לנאמר זה מרגיש כמו התעלמות.

לפעם הבאה...

אהבהקעלעברימבאר
בעולם האלילי קשורה לעריות ופוריות וזה תמיד אצלם הולך יחד.  שור קשור לכוח הפורה המוליד והיוצר במציאות שהרי הוא הבונה את המציאות והמפרה את הקרקע בחרישתו ודישתו. בניגוד לאריות כבשים עיזים חמורים גמלים וסוסים שלא
מה אריה מייצג אצלך ואצל שאר האדם? עוצמה או תמימות?קעלעברימבאר
בדרך כלל כל אל היה קשור לבעל חיים שמאפיין אותוקעלעברימבאר
חוששני שאתה לגמרי טועהמבקש אמונה

תראה בויקיפדיה על אלים של מצרים,קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא קשר בין הבעל חיים למה שהוא מייצג אצלם כאל

אני מסתבך מול זה המוןצדיק יסוד עלום

הנחת מוצא ראשונה מבחינתי היא שביקורת המקרא היא אסכולה פסודו-מדעית ואולטרה מגמתית שהאקסיומות שלה תמיד יובילו אותה להנחות מראש שלה.


הנחת מוצא שניה היא שהתורה לא שמה בראש התיעדוף את האמינות ההיסטורית. מכיוון שהתורה היא נשמת ישראל ולא ספר היסטוריה היא לא טורחת לבסס אמינות כרונולוגית היסטורית לפרטי פרטים. (התורה = החומש, אבל גם הגמרא ומדרשי חז"ל)

-


אני חושב ש*צריך* להסתמך על מידע מביקורת המקרא בשביל לפתח הבנה נרטיבית מפותחת יותר של הרעיונות הרוחניים בתורה. כלומר כשאני אלמד על מעשה העגל - קודם כל אסתמך על הפגם המהותי במעשה: מה מגלם מהותית עגל, למה דווקא עגל, מה זה "עלה שור עלה" ביחס ליוסף, ובכללי כמו שקעלעברימבאר כיוון - מה חז"ל, והראשוהים והאחרונים חשבו על העגל.

אחר כך אתחשב במימד ההיסטורי אותנטי מציאותי. עם ישראל שעמד במעמד הר סיני הכיר ריטואלים של עבודות זרות כמו שאני עומד בתפילת 18 אבל גם יודע בנפרד להסביר מה זה "סקיבידי טוילט". כלומר אותו עם נשגב ופנימי עמד בעולם שבו בפועל עבדו ע"ז, וכידוע הוא גם בעצמו נפל לסקיבידיטוילט בעצמו.


יש עמדה מרכזית ידועה בביקורת המקרא שגורסת שהיהדות כפי שאנחנו מכירים אותה כיום שה' הוא האל היחיד שבחר בעם ישראל - זו המצאה, ושלמעשה היתה "דת ישראלית קדומה" של העם היושב בציון לפני דורו של דוד המלך שדגל בפוליתאיזם, ריבוי אלים. אחת ההוכחות החזקות של ביקורת המקרא היא כד עתיק שנמצא בחורבות תימן ובו כתוב "ליקוק ולאשרתו", ולידם רואים עגל.

כלומר סימבול העגל היה נוכח מבחינת האלילויות בסמיכות תרבותית סימבולית כלשהי לה'.


הדת הישראלית הקדומה – ויקיפדיה


אבל זה עושה בלאגן. יש גם פרשנות ביקורתית *מאוד* מרשימה על מגילת הסתר שמציגה את הדמויות על פי הפנתאון העילמי והבבלי. חייב להודות שזה לא עשה לי טוב ללמוד על זה, והגם שאני עדיין סבור שמרדכי ואסתר הם דמויות אותנטיות היסטורית - המהלך שם הציג פרשנות ביקורתית ברמה גבוהה

דווקא הכתובתקעלעברימבאר

על ה' ואשרתו זה הוכחה למונתאיזם.


אשרה היא אשתו של בורא העולם לפי הכנענים. אם ישראל סגדו לה כאשתו של ה', מכאן מוכח שהם הרמינו שאלוקי ישראל הוא בורא העולם, תפיסה שלא היתה בשום מיתולוגיה שהאל הלאומי הוא בורא העולם.

כתוב במפורש שישראל בדורות חוטאים סגדו לעוד אלילים חוץ מה' ועדיין האמינו שהוא הבורא ויצר אלים אחרים, עבדו את הבעל אשרה ועוד.

וכתוב שמנשה המלך שם את פסל האשרה בתוך ההיכל לצד ארון הברית, ואת שאר האלילים בעזרה. אם הוא שם את מי שנתפסת כאשתו של בורא העולם (בטעות) לצד הארון שמייצג את השראת השכינה של ה', משמע מנשה האמין שה' הוא בורא העולם. כך שהכתובת על אשרתו לא מחדשת כלןם ממה שכתוב בתנך ודווקא מוכיחה את המונותאיזם

מגילת אסתר שהציגהקעלעברימבאר

את הפנתיאון זה משחק סטטיסטי נחמד.

תכנס לפורום שר הטבעות שם "הוכחתי" (בצחוק כמובן) לפני כמה ימים כביכול שטולקין היה נביא כי חזה את מאבקי הציונות והערבים ושההוביט שנכתב בשנות ה20 זה משל לציונות מבלפור עד הקמת המדינה אחד לאחד.


סטטיסטית אפשר לטעון על כל סיפור חמישי שהוא מקביל לכל מיני דברים שתרצה. ולהקביל את שלגיה למעשה בבת מלך של רבי נחמן ולטעון ששלגיה זה סודות קבליים עליונים


בעיניי זה לא סטטיסטיצדיק יסוד עלום

לא שאני שש לגונן על ביקורת המקרא, כמו שאמרתי אני חושב שלהם חסרה יותר הגינות מאשר לשמרנים + הם לא פגשו קודש ולכן לא יודעים שהתנ"ך עמוק.


תקרא

https://www.thmrsite.com/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%A8-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%99%D7%94-7/

לעיתים נראים דברים לא מקריים שססטיסטית הםקעלעברימבאר
צירופי מקרים. כמו הדילוגים בתנך וגמיטריות.


חוץ מזה שאלילות מבוססת על תכנים נשפיים אוניברסליים, למשל היחס הקמאי בנפש לנחש יצר בכל התרבויות נחשים מעופפים טובים.  חוץ מזה שהיו קוסמים אצל עובדי האלילים שאכן ראו תכנים רוחניים אמיתיים אך באופן מעוות, והאלילות הושפעה מנביאים שקדמו לאברהם כמו שם ועבר

יתכן מאודארץ השוקולד
מעניין
שמישהו יסביר לי תמימרא הזוכְּקֶדֶם

ד"ה תנו בשם רבי מאיר

רבי מאיר זה המפרש הנועזמי האיש? הח"ח!

כמו ב"כותנות אור". ועל כך נאמר "תורת רבי מאיר", כביכול היא תורה אחרת. אבל באמת, רבי מאיר לקח את מידת הדרש למקום שממנו מעזים להוציא חידוש להנהגה ולמעשה. אז המילה "עד" הופכת ל"עוד": שובו ממעשיכם, בזמן שעוד השכינה מיושבת בשם אדנות הרחום ("ע[ו]ד השם"). אבל אין לדבר הזה אינסופיות (וזו אולי התעוזה המהממת ממש בדרש כאן), וזה מתחלף - בשכל עליון שלמעלה מהבנתנו או תפיסתנו - לכלל שם אלוקות הקפדני ר"ל ה"י ("אלוקיך"), מקום אש להבת שלהבת. משהו בסגנון היפוך הקטבים הפנימי של ליבת הארץ המגנטית, שזו כמובן תופעה חובקת פלנטה, לא צפויה ורבת עוצמה מעבר לכל כוח אנושי. והאדם עומד ונתבע תמיד. אכן, דרשה כבדה ומרצינת פנים מאוד.

אני הבנתי את זה במובן שיש פעמים שאסור לעשות תשובהכְּקֶדֶם
לא מפתיע שהוא כזה נועז הוא היחיד שעדיין שאב תורה מאחר וכיבד אותו
שבעים פנים לתורהמי האיש? הח"ח!

אפילו זה נשמע אפשרי, אם כי כמובן בכל היבט גם רבי מאיר יחשוב שאין שום ייאוש מתשובה, בטח הוא כאמור אל מול מורו ורבו אחר

הכוונה שעדיף לעשות תשובה לפני העונש ולא במהלכו,קעלעברימבאר

גם אז אפשר לבטל, אבל קשה יותר

אני חושב ככהשלג דאשתקד

שהכוונה שצריך להפך את המידה של ה', ממידת הדין למידת הרחמים, כדי שהתשובה תתקבל.

מידת דין או רחמים זה לא מצב מוחלט, הגמרא בסוכה אומרת שתפילתם של צדיקים הופכת את מידותיו של ה' כעתר.

אז כם כאן, כשאדם עושה תשובה קודם הוא מביא קורבן שלמים, שיהיה דורון שתתבפך המידה למידת רחמים, ואז הוא מביא חטאת (זה בגדול רשי בפרשת ויקרא כמדומני).


אם השאלה היא מה זה אומר שיש כאילו כמה פרסונות של ה' וכל אחת מתפקדת אחרת. זה כבר סיפור פילוסופי מסובך, אבל אתה לא הראשון שדן בשאלה הזו. רק כדי להכיר את הקטע דל מידות שונות וכוונות לפי מידות, עיין בזמנך הפנוי בפירוש הרקנאטי על התורה, תחילת פרשת תולדות.

לענ"ד נראה לי לפרשמבקש אמונה

על דרך משל, אדם פגע בחבירו ויודע את זה, ולא מבקש סליחה.. ההוא בלע את העלבון וכבר שכח ממנו

פתאום לקראת יום כיפור הוא מתקשר לבקש סליחה - בשביל שיהיה לו שנה טובה.  

זה אפילו יותר מעצבן מאשר אם לא היה מבקש סליחה לעולם.

 

כך גם פה, אדם צריך לחזור בתשובה כמה שיותר מוקדם - או קרוב לחטא הספציפי שעשה, או בימי תשובה שאז יש מידת הרחמים.

אבל אם אדם מחכה, ואז נזכר להואיל בטובו לבקש סליחה מתי שבא לו , בקשת הסליחה (בצורה חצופה כזאת) שאמורה להיות סנגוריא הופכת לקטגוריא 

יפההכְּקֶדֶם

אבל זה הפשט

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שרבי מאיר היה נועז ולכן חותרים למשהו עסיסי יותר(;

מממ...יש דוגמא לכך מאמירה אחרת שלו?מבקש אמונה
יש לו הרבה מימרות רדיקליות ותמוהות. קח 2כְּקֶדֶם

מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול?

שנאמר:" אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"

כהנים ולוים וישראל לא נאמר אלא אדם הא למדת שאפילו נוכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול


ויש גם את גדולה תשובה שבישביל יחיד שעשאה מוחלין לכל העולם כולו

הכוונה נכרי שעוסק בתורת בני נוחקעלעברימבאר
אני יודעכְּקֶדֶם
כי שמעת את הרב שרקיקעלעברימבאר
לאכְּקֶדֶם
זה פשיטא כי לגוים אסור לעסוק בתורה ולא שייך
כי זו גמרא מפורשת במסכת בבא קמאשלג דאשתקד
ששואלת איך יתכן שהוא ככהן גדול, הרי נוכרי שלמד תורה חייב מיתה, וזה מה שהיא עונה...
ומה הכוונה שהוא ככהן גדול?מבקש אמונה
לא הבנתי את שאלתךשלג דאשתקד

אני מביא לך את קטע הגמרא: תלמוד בבלי סנהדרין נט, א (כמדומני זה מופיע גם בב"ק דף לח אך אין לי זמן לחפש):

ואמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה" - לנו מורשה ולא להם. - וליחשבה גבי שבע מצות! מאן דאמר מורשה - מיגזל קא גזיל לה, מאן דאמר מאורסה - דינו כנערה המאורסה, דבסקילה. מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול - שנאמר "אשר יעשה אתם האדם וחי בהם", כהנים לויים וישראלים לא נאמר, אלא האדם. הא למדת: שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! - התם בשבע מצות דידהו.


התשובה של הגמרא מובנת לי, וזה די מוציא את הרוח מהמפרשים למי שציפה לאיזו פריצת דרך. זה גם לא ממש מתיר ללמד הכל לגוי, אפילו בשבע מצוות דידהו. ראה מותר לבן נח ללמוד הלכות שבע מצוות? וגם פורטל הדף היומי: לימוד תורה לנכרים (חגיגה יג ע"א)

אגב יש גם מימרא דומה בתנא דבי אליהו (רבה ט) "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל בין גוי, בין איש בין אשה, בין עבד ובין שפחה הכל לפי מעשה שהוא עושה - כך רוח הקודש שורה עליו". אז זה די קלאסי השיח התנאי וסליחה אם זה הרס למישהו אעזו תזה.


אם אתה שואל מאיפה רבי מאיר לקח את הביטוי "ככהן גדול", זו שאלה פרשנית מעניינת, לצערי בשעה כזו קשה לי לחפש אבל מניח שאם תחפש קצת תמצא תשובה באחד המפרשים. קשה לי להאמין שבדיוק הרעיון הזה יפיל אותך מהכסא.

מעניין אותי לאיזה עניין הוא ככהן גדולמבקש אמונה

(ואני מאמין שעל זה התכוון "כקדם" כשאמר שזה תמוה)

 

למה אתה חושב שאני מחפש פירוש שמפיל מהכסא? 

דעתי היא דווקא כמוך, שלא להלביש בדווקא על מימרא של צדיק דברים עסיסיים 

כי אתה/מישהו כאןשלג דאשתקד
מחפש להוכיח שאבי מאיר היה בעל רעיונות פורצי דרך וחדשניים
אה.. אז אני דעתי כמוך בענייןמבקש אמונה

דווקא תראה למעלה שהצעתי פירוש פשטני דבר דבור על אופניו

לגבי עצם השאלהשלג דאשתקד

ברפרוף באינטרנט ראיתי שמנחם הירשמן עומד על השאלה מנין שהוא ככהן גדול, בספרו "תורה לכל באי עולם", פרק ג. הספר נמצא באתר כותר אבל אין כח להיכנס אליו עכשיו ולראות את תשובתו.

אבל יתכן שהתשובה יותר פשוטה משציפינו. ראה את הציטוט ממדרש רבה, בפורטל הדף היומי שציינתי לעיל. יתכן שזה מקור המשפט ופשוט מדברים שם על כהנים ולויים ואז כותבים הרי הוא ככהן גדול, שזה כאילו על בסיס הדרשה לפני כן שנאמרה על כהנים וכו'

ובכן, על השאלה הזו עמדו....שלג דאשתקד
עבר עריכה על ידי שלג דאשתקד בתאריך כ"ט בתמוז תשפ"ה 13:03

התוספות במסכת בבא קמא לח. ועבודה זרה ג., שניהם בד"ה הרי הוא ככהן גדול. הם עונים שזה בקונוטציה של "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ", כלומר זה נובע מהקשר מילולי או יותר מזה, בין תלמיד חכם לכהן גדול.

ראיתי שמביאים בשם ספר אבי עזרי (הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה א), שיש כאן אמירה, שגוי גם אם הוא לומד תורה הוא רק כמו כהן גדול, אבל יהודי יכול להיות יותר (כי ממזר ת"ח קודם לכהן גדול..). יש גם משמעות כזו בתוס' בעבודה זרה שציינתי.

בגלל שהספר לא לפניי אני מעדיף לא להסביר אותו בלי לראות, אבל הנה זו כבר שאלה מאוד קדומה ויש עליה דיון (ואכן, ההר הוליד עכבר...)

יפה מאד. תודה על התשובהמבקש אמונה
הוסבר כאן ברמה לפחות יסודית למה הכוונהמי האיש? הח"ח!

התעוזה היא בהקשר למידות הדרש וההבנות. זה לא מוציא מסקנא אליבא דהילכתא מידי פסיקת ההלכה בתלמוד, אלא רק הוסיף חיות מסוימת לתורה. עובדה היא שעל חידוש נקראה הבנתו "תורת רבי מאיר", ולפניו לא ההין איש לחדש בדבר.

מעניין 👍מבקש אמונה
נראה לי בפשטותנרשםכלפעםמחדש

שובה ישראל עד ה' אלקיך

בעוד ה

לא מצליח לערוך - מחדשנרשםכלפעםמחדשאחרונה

כמו שכתבו כבר בתגובה הראשונה רש"י מבאר עד ה' - בעוד ה' מתנהג עמך במידת הרחמים - שם הוי"ה, ולפני שמגיעה מידת הדין - של אלקי"ם

 

ונראה לי שההסבר הפשוט הוא שכשאדם חוטא יש זמן\כמות חטאים שעוד ממתינים לו במידת הרחמים כמו שהיה עד כה ולא ממהרים לשנות כלפיו את ההנהגה, וזה נמשך זמן, אולי כל עוד לא נגזר עליו הדין להיענש, ואז הכי טוב לשוב, כי יש לו סנגור שזה המצב הקבוע והקודם שלו.

 

ואם לא שב, אז הסנגור הופך להיות קטגור, דהיינו שההנהגה הופכת להיות דין בגלל מעשיו, והחטא הופך להיות חלק משמעותי מהמצב הקבוע והקודם.

מי היה האבא של כלב בן יפונה?אוהב העם וא"י 3
אין צורך לדעת פשטגבר יהודי
גם ככה הכל לדעתך הוא משל
האם יש אתר/תוכנה לחיפוש בכתבי הרב קוק?מתואמת

אם בכלל יש את כולם ממוחשבים...

משהו כמו פרויקט השו"ת.

עדיף בחינם כמובן, אבל מוכנה גם לשלם...

למושגים יש את מילון הראיהקעלעברימבאר
אבל זה רק למושגים ואיפה הם מופיעים חלקית ולא לכל מילה.  זה גם באינטרנט.


אולי כמו פרויקט השות באספקלירא או ספריא?

תודה! אנסה לחפש ולהיעזר גם בבעלי...מתואמת
אוצר החכמה אולימשה
לחפש בספרים מסויימים. 
תודה רבה!מתואמת
לגמרי אוצר החכמה^^טיפות של אור
רושמים במחבר 'אברהם יצחק בן שלמה זלמן קוק' ובוחרים באפשרות לסמן את כל הספרים ברשימה, ואז עושים חיפוש ב'ספרים מסומנים'
תודה רבה!מתואמת
ספריאnacho

יש גם את אתר ספריא שמאפשר עיון וחיפוש

כמו כן יש וויקיטקסט

 

מחשבת ישראל, ספרות מודרנית, כתבי הרב קוק | ספריא
קטגוריה:אברהם יצחק הכהן קוק – ויקיטקסט

 

 

יפהמשה
צחוק הגורל. אני 3 שנים עובד שם ומעולם לא התנסיתי בחיפוש.
מה שנקרא המרדים הולך עייףקעלעברימבאר
פעם ראיתי תוכנה כזאת בעבר הרחוק, אבל לא מוצא כעתחסדי הים
זהו, גם לי זכור שראיתי משהו כזה לפני כעשרים שנהמתואמת
אבל זה היה משהו די "פרמיטיבי", אז כנראה שזה לא החזיק...
צריכים להמציא דבר כזה.חסדי הים
אני עובד בתחום אבל אין לי זמן לעשות רציני.
תגייס עוד אנשים שיעזרו לך... כי זה באמת דבר נצרך!מתואמת
זכור לי משהו של פרויקט השו"תשלג דאשתקד

או ממש בקונספט של פרויקט השו"ת, היה את זה במחשבים במרכז הרב, ככה זכור מהימים שלמדתי שם לפני כ20 שנה.

ממה שזכור לי זה היה די מושקע, והיה שם גם מ"תלמידיו" שזה יכל לכלול ספרים ודמויות לא צפויים.


אגב אני לא יודע אם יש או אין, ואולי אפילו באותה תוכנה יש...

בעיקרון היה ממש כדאי אם היה אינדקס של כתבי הראי"ה בכל מיני נושאים, כי יש הרבה מפוזרים בכתבי עת מחיי הראי"ה (כמו "הפלס", שי"ל ע"י איזה בן דוד שלו, וזה ממש מצחיק לראות את הראיה שם יחד עם כל הקנאים הקיצוניים...) - אז זה נחשב תורת חו"ל אבל עדיין נראה לי שיש הרבה שלא אוגד וחבל (ולדעתי יש גם תרומה משמעותית מתורת חו"ל של הראיה אבל זה עוד עניין).

ויש גם כל מיני מכתבים וקטעים קטנים שפורסמו בכתבי עת חדשים... הלוואי שמישהו היה טורח לאגד או לפחות לקטלג הכל.

תודה! אבקש מבעלי לבדוק אם זה עדיין קיים...מתואמת
יש כזו, נקראת "כתבי הרב קוק ותלמידיו 4.0"אלרנ
לרוב האנשים פשוט יותר לקחת את התיקייה של כתבי הרב קוק שמסתובבת ברשת ופשוט לעשות חיפוש בה. או על ידי מאגרים שמאפשרים חיפוש כזה
תודה!מתואמת
איך מוצאים את התיקייה הזו שמסתובבת ברשת?
הנה כמה קישורים:אלרנ

א. פה יש את התיקייה באחת הגרסאות שלה, מעבירים בין תלמידים בישיבות אז את יכולה לשאול גם יכול להיות שיש להם גרסה אחרת.

ספרי קודש להעלות לדרייב – Google Drive

ב. אשים פה על הדרך, מאמרים אקדמיים על תורת הרב:

הרב קוק - מחקרים אקדמיים (בעיקר) – Google Drive

ג. השוואת כתבי הראיה הערוכים ומקורותיהם:

כתבי הראי"ה הערוכים ומקורותיהם – Google Drive


עשי חיל!

תודה ויישר כוח!מתואמת
גילוי נאות: אני זקוקה לזה בשביל מקורות לספר עלילתי שאני כותבת. לצערי פחות לומדת דברים כאלה "להנאתי"...
כתיבת ספר עלילתי זו לא הנאה?שלג דאשתקד

ובכלל,מה עם ההנאה שלנו, הקוראים?!

 

ולעיקר העניין, אם כתבי הרב הם לא תחום עיסוקך, אז שימי לב להשתמש בתיקייה "הרב קוק" בקישור הראשון ששלח אלרנ, זה נראה הכי הרבה ספרים בסיסיים של הרב. הקישור השלישי נראה סתם פסקאות מפה ומשם...

תודה על הטיפים!מתואמת

ולכן כתבתי להנאתי במירכאות, כי ספר הוא באמת להנאה ולא לשם לימוד בפני עצמו... (אבל זו הדרך שלי ללמוד בדרך כלל, לכתוב בעקבות הלימוד. אם כי פה הלכתי הפוך - קודם כתבתי, ועכשיו אני מחפשת מקורות...)

בכל אופן, אני מתכננת לתת לבעלי לעבור על הספר לפני פרסומו...

אז בעלך ודאי יהנהשלג דאשתקד

אין לי ספק

גם בלי להכיר אותך ו/או את הספר

אכן כןמתואמת
הרב אלעזר גולדשטיין 0504206804 גירסה 5יאיר הילר
תודה!מתואמת
כתבי הרב קוק גירסה 5 - ת"ת כנגד כולם - tora.co.ilelico
תודה רבה!מתואמת
ספריא וויקיטקסטnacho

יש גם את אתר ספריא שמאפשר עיון וחיפוש

כמו כן יש וויקיטקסט

 

מחשבת ישראל, ספרות מודרנית, כתבי הרב קוק | ספריא
קטגוריה:אברהם יצחק הכהן קוק – ויקיטקסט

 

תודה רבה!מתואמת
עכשיו ראיתי שיש באתר 'על התורה'טיפות של אור

הרבה מאוד מאוד מכתבי הרב קוק במחשבה, כולל פנקסים שיצאו בשנים האחרונות. עם אפשרות חיפוש

 

קישור לחיפוש בתוך כתבי הרב קוק

וואו, תודה רבה!מתואמת
גם נראה יפה הטקסטelicoאחרונה
בעקבות שרשור בלנ"ואריק מהדרום
האם אתם חושבים שתראו את בית המקדש בעיניכם?
צודק,קעלעברימבאר

מצד שני מראה שהכותים ביקשו שותפות של ממש בבניה, ולא רק להיות פועלי בניין

מי מכיר את המשל המדמה את היצר הרע לסוס?מתואמת

סוס שיש לתפוס ולרתום אותו ללימוד התורה ולמצוות.

זוכרת שיש משל כזה ששמעתי לפני שנים, אבל לא מצליחה כעת למצוא את המקור לו...

אולי את מתכוונת לזה?מבקש אמונה

ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה נ'

 

הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים מַחֲשַׁבְתּוֹ פּוֹרַחַת וּמְשׁוֹטֶטֶת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְזָרִים הִיא בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר לַחֲשׁב מַה שֶּׁרָאוּי. וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ סוּס שֶׁפּוֹנֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְסָר לְדֶרֶךְ אַחֵר שֶׁתּוֹפְסִין אוֹתוֹ בְּרִסְנוֹ וּמַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. כְּמוֹ כֵן יְכוֹלִים לִתְפּס אֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּעַל כָּרְחוֹ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הָרָאוּי

יכול להיות שזה באמת זה, תודה!מתואמת
שמעתי את המשל על הסוס מהרב שרקי, שאמר זאתקעלעברימבאר
בעקבות משל היצרים לבני מדינה תחת המושל ,בכוזרי
זה היה בשיעור מוקלט שלו? איפה אפשר למצוא אותו?מתואמת
אבל הוא לא הביא שום מקור, זה בשיעור בסדרתקעלעברימבאר
השיעורים על הכוזרי של הרב שרקי בערוץ מאיר. מאמר ג , פסקה החסיד הוא המושל
הבנתי, תודה!מתואמת
אז אם מישהו פה יודע לפי זה מה המקור - אשמח לשמוע...
הביאו מקור מרבי נחמן לאקעלעברימבאר
כן, אבל מחפשת משהו קצת יותר מדויק.מתואמת
מסילת ישרים?שואלת12
"אין איש נחם על רעתו לאמר וגו' כולה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה". והיינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם, מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה.
תודה! זה לא בדיוק מה שזכרתי אבל זה גם טובמתואמתאחרונה
האם מותר או אסור לישא יותר מאישה אחת?גבר גבעות

בעקבות דיון תיאורטי בפורום אחר אשמח אם מישהו יוכל לעשות לי סדר לגבי הנושא בכלל והנושא היום.


א- האם יש דעה שאוסרת נישואים של גבר עם יותר מאישה אחת חוץ מחדר"ג?

ב- האם כולם קיבלו את חדר''ג?

ג- האם מי שמתיר היום לישא יותר מאישה אחת כמו הרב עובדיה בתשובה וכדו' נקרא קראי כי הוא לא ממשיך את שושלת התושב''ע?


תודה 

הרמבםקעלעברימבאר
סובר שרק הצדיקים ביותר קיבלו נבואה בסיני, ואילו השאר רק שמעו קולות באוזן. הוא מסביר שלא תתכן נבואה על מי שאינו שלם בחכמה וצדקות ולכן זה מועיח את מה שאמרתי.


המקובלים אומרים שהנבואה היתה לנשמת הכלל ולכן זה יוצא דופן.


נכון שנבואה זה רק מרצון ה ולא רדיו , אבל זה לא שרצון ה יעשה נבואה על מי שלא ראוי לה (דעת הכת הראשונה הטועה, כדברי הרמבם שם) ולא נכון גם שזה רדיו ללא רצון (דעת הכת השניה הטועה) אלא שזה שילוב של רצון ה ויכולת האדם לקבל נבואה.


בקיצור כולם סוברים שנביא יקבל נבואה רק שיהיה צדיק וחכם אדיר.


לעניין הר סיני זה לא רלוונטי לדיון על שלמה

מישהו יכול להסביר בבקשהדורין השמיני

מה הולך בפרק הזה עם היחוס של אהליבמה ענה וצבעון

 

 

 

 

וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃

 

 

עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת־נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת־עָדָ֗ה בַּת־אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת־אׇהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת־עֲנָ֔ה בַּת־צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי׃

 

 

וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת׃

 

 

וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת־אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת־רְעוּאֵֽל׃

 

 

וְאׇהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת־[יְע֥וּשׁ] (יעיש) וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ־ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃

 

 

וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁ֠יו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כׇּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כׇּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כׇּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו׃

 

 

כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם׃

 

 

וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃

 

 

וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר׃

 

 

אֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת בְּנֵֽי־עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֗ז בֶּן־עָדָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו רְעוּאֵ֕ל בֶּן־בָּשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

 

 

וַיִּהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז׃

 

 

וְתִמְנַ֣ע ׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

 

 

וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י רְעוּאֵ֔ל נַ֥חַת וָזֶ֖רַח שַׁמָּ֣ה וּמִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה הָי֔וּ בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

 

 

וְאֵ֣לֶּה הָי֗וּ בְּנֵ֨י אׇהֳלִיבָמָ֧ה בַת־עֲנָ֛ה בַּת־צִבְע֖וֹן אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֑ו וַתֵּ֣לֶד לְעֵשָׂ֔ו אֶת־[יְע֥וּשׁ] (יעיש) וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹֽרַח׃

 

 

אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י בְנֵֽי־עֵשָׂ֑ו בְּנֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּכ֣וֹר עֵשָׂ֔ו אַלּ֤וּף תֵּימָן֙ אַלּ֣וּף אוֹמָ֔ר אַלּ֥וּף צְפ֖וֹ אַלּ֥וּף קְנַֽז׃

 

 

אַלּֽוּף־קֹ֛רַח אַלּ֥וּף גַּעְתָּ֖ם אַלּ֣וּף עֲמָלֵ֑ק אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה׃

 

 

וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י רְעוּאֵל֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף נַ֙חַת֙ אַלּ֣וּף זֶ֔רַח אַלּ֥וּף שַׁמָּ֖ה אַלּ֣וּף מִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י רְעוּאֵל֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

 

 

וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י אׇהֳלִֽיבָמָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף יְע֛וּשׁ אַלּ֥וּף יַעְלָ֖ם אַלּ֣וּף קֹ֑רַח אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֞י אׇהֳלִֽיבָמָ֛ה בַּת־עֲנָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

 

 

אֵ֧לֶּה בְנֵי־עֵשָׂ֛ו וְאֵ֥לֶּה אַלּוּפֵיהֶ֖ם ה֥וּא אֱדֽוֹם׃ {ס}        

 

 

אֵ֤לֶּה בְנֵֽי־שֵׂעִיר֙ הַחֹרִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַעֲנָֽה׃

 

 

וְדִשׁ֥וֹן וְאֵ֖צֶר וְדִישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י בְּנֵ֥י שֵׂעִ֖יר בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃

 

 

וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע׃

 

 

וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְוָ֥ן וּמָנַ֖חַת וְעֵיבָ֑ל שְׁפ֖וֹ וְאוֹנָֽם׃

 

 

וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת־הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו׃

 

 

וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־עֲנָ֖ה דִּשֹׁ֑ן וְאׇהֳלִיבָמָ֖ה בַּת־עֲנָֽה׃

 

 

וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י דִישָׁ֑ן חֶמְדָּ֥ן וְאֶשְׁבָּ֖ן וְיִתְרָ֥ן וּכְרָֽן׃

 

 

אֵ֖לֶּה בְּנֵי־אֵ֑צֶר בִּלְהָ֥ן וְזַעֲוָ֖ן וַעֲקָֽן׃

 

 

אֵ֥לֶּה בְנֵֽי־דִישָׁ֖ן ע֥וּץ וַאֲרָֽן׃

 

 

אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י הַחֹרִ֑י אַלּ֤וּף לוֹטָן֙ אַלּ֣וּף שׁוֹבָ֔ל אַלּ֥וּף צִבְע֖וֹן אַלּ֥וּף עֲנָֽה׃

 

 

אַלּ֥וּף דִּשֹׁ֛ן אַלּ֥וּף אֵ֖צֶר אַלּ֣וּף דִּישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י לְאַלֻּפֵיהֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ שֵׂעִֽיר׃ {פ}
 

 

 

וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלׇךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

 

 

וַיִּמְלֹ֣ךְ בֶּאֱד֔וֹם בֶּ֖לַע בֶּן־בְּע֑וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה׃

 

 

וַיָּ֖מׇת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן־זֶ֖רַח מִבׇּצְרָֽה׃

 

 

וַיָּ֖מׇת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חֻשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּימָנִֽי׃

 

 

וַיָּ֖מׇת חֻשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן־בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת־מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ עֲוִֽית׃

 

 

וַיָּ֖מׇת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה׃

 

 

וַיָּ֖מׇת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר׃

 

 

וַיָּ֖מׇת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן־עַכְבּֽוֹר׃

 

 

וַיָּ֘מׇת֮ בַּ֣עַל חָנָ֣ן בֶּן־עַכְבּוֹר֒ וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עוּ וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת־מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב׃

 

 

וְ֠אֵ֠לֶּה שְׁמ֞וֹת אַלּוּפֵ֤י עֵשָׂו֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לִמְקֹמֹתָ֖ם בִּשְׁמֹתָ֑ם אַלּ֥וּף תִּמְנָ֛ע אַלּ֥וּף עַֽלְוָ֖ה אַלּ֥וּף יְתֵֽת׃

 

 

אַלּ֧וּף אׇהֳלִיבָמָ֛ה אַלּ֥וּף אֵלָ֖ה אַלּ֥וּף פִּינֹֽן׃

 

 

אַלּ֥וּף קְנַ֛ז אַלּ֥וּף תֵּימָ֖ן אַלּ֥וּף מִבְצָֽר׃

 

 

אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה ׀ אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֹֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם׃ {פ}

 

או שהיו שני ענה ושני דישון ושתי אהליבמהטיפות של אור

(כשהאחרונים נקראו על שם קרוביהם הראשונים), או שהיה שם הרבה גילויי עריות בסיפור (ולפעמים הכתוב מתייחס לאב הביולוגי ולפעמים לא)
 

הרמבן מביא את שתי האפשרויות, וכותב על האפשרות השניה: "וזה מדרשם של דורשי חומרות כמו שמוזכר במסכת פסחים, ואיננו דברי הכל בגמרא ולא משמעו של מקרא כלל"

יש הרבה מחלוקות אבל אף מחלוקת לא ממש הבנתידורין השמיני

חזל אומרים שהיו שמה גלויי עריות ומפרשים אחרים אומרים שהיו שני ענה ויש עוד דעות אבל זה עדיין לא ממש מסתדר 

תסביר יותר? (מה לא מסתדר)טיפות של אור
הרשי הזהדורין השמיני

הוא ענה. הָאָמוּר לְמַעְלָה שֶׁהוּא אָחִיו שֶׁל צִבְעוֹן וְכָאן הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּנוֹ? מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד אֶת עֲנָה:

והרשי הזה

בת ענה בת צבעון. אִם בַּת עֲנָה לֹא בַּת צִבְעוֹן? עֲנָה בְּנוֹ שֶׁל צִבְעוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה? מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת עֲנָה, וְיָצְאָה אָהֳלִיבָמָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶם, וְהוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁכֻּלָּן בְּנֵי מַמְזֵרוּת הָיוּ:

אוקיי, זה לפי הדעה שהיה ענה אחדטיפות של אור

פעם כתוב שהוא אח של צבעון, ופעם בן שלו. ובהמשך כתוב שאהליבמה היא בת ענה בת צבעון

 

לכן רשי מסביר שצבעון בא על אימו, ולכן ענה הוא גם אח שלו וגם בן שלו. ואחרי זה צבעון בא גם על אשת ענה, ואהליבמה נולדה מאחד מהם. והיא מיוחסת גם לאביה האמיתי וגם לאביה החורג. (או על פי תפיסה שאולי הייתה פעם, שאישה יכולה להוליד בן אחד שחצי מה'גנים' שלו באים מאיש אחד וחצי מה'גנים' שלו מאיש שני)

 

(ערכתי את ההודעה)

לא היו שתי אהליבמה,קעלעברימבאר

במקרה 2 אהליבמות שלאבא שלהם ולסבא שלהם אותו שם? פשוט עשיו התחתן עם חורית מבני שעיר החורי כחלק מהברית ביניהם. בסוף הוא היגר להר שעיר ואליפז התחתן עם תמנע ואדום ובני שעיר התחתנו אחד עם השני. בסוף האדומים הרגו את בני שעיר אבל אמצו את התרבות והאליל הלאומי שלהם "אלוהי שעיר" הוא נקרא בדברי הימים אצל אמציה.


אציין אגב רעיון שבני שעיר זה כנגד רומא, ומשפחת עשיו זה כנגד הנצרות שיצאה מהיהדות והשתלטה על רומא

למה אותו שם לסבא? רק לאבאטיפות של אור

רמבן פסוק כה: "ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה" - דרך הכתוב לאמר בבנות כן, כמו 'ואת דינה בתו'. וזה ענה הוא הבן הרביעי לשעיר החורי, אחי צבעון הנמנה אחריו למעלה. כי הפרשה תמנה שבעה בני שעיר החורי כתולדותם. והיה לזה ענה בן אחד, יקרא גם כן דישון, כשם דודו. ולו בת תקרא אהליבמה כשם קרובתה בת ענה בן צבעון. ולכך יאמר הכתוב באשת עשו 'אהליבמה בת ענה בת צבעון', להגיד כי היא בת ענה שמצא הימים, נכדת צבעון, לא אהליבמה בת ענה בן שעיר החורי אחי צבעון.

אה הבנתי,קעלעברימבאר
אבל הרמבן מסכים שהליבמה בת ענה בן צבעון החיווית היא אהליבמה בת ענה בן צבעון מבני שעיר החורי
חשבתי שרצית לומרקעלעברימבאראחרונה
שאהליבמה החיווית אשת עשיו היא לא ממשפחת שעיר החורי
ראיה מחקרית שלא היו 2 אהליבמה:קעלעברימבאר
אחת אהליבמה החורית ואחת החיווית.


בארכיאולוגיה יש הרבה אזכור של החורים שהיו עם גדול ואין כלום על החיווים, למרות שערים מרכזיות הם מוזכרות חיוויות כמו שכם של חמור וגבעון של הגבעונים.  כבר הרמבן אומר שחיווים זה כינוי לחורים. ייתכן גם שזה מילת שיבוש , שבה נקראו החורים שגרו בעבר הירדן המערבי. גם אצל הגבעונים וגם אצל בני שעיר אין מלכים אלא אלופים וזקנים, וגם חמור נקרא נשיא ולא מלך.


רמת מבחני הרבנותצע

בע"ה.

מעניין אותי ממש מה דעתכם בנושא.. 

מבחני רבנות לנשים? מה בכלל המבחנים האלה בודקים | ערוץ 7

האמת הכותרת קצת מטעה כי הדיון שרציתי לפתוח אינו על מבחני רבנות לנשים.. אלא על הביקורת של הרב על המבחנים במתכונתם הנוכחית, וכן על הרף שהציב..

אתם מזדהים עם דבריו? או שלדעתכם הרף שהציב גבוה מידי? כמה ניגשים כיום למבחנים וכמה לדעתכם ייגשו אליהם אם ייושמו הקריטריונים שהרב כתב עליהם..?

 

מצטט את עיקר דבריו שרציתי שתגיבו עליהם: [אפשר כמובן להכנס לכתבה/לקישור..]

הדרך לפתרון

אם מסורת־הרבנות יקרה לנו, צריך לבנות מערך אחר, שישקף באמת את השתלשלות השמועה מדור לדור, את הגדלות התורנית האמתית של המוסמכים, ויסנן את מי שמתיימר לקבל תעודת סמיכה על ידי מבחן זיכרון.

 

המערך צריך להיות מושתת על שלושה עוגנים:

א. שנים רבות של לימוד בישיבה, סדרים מלאים ברצף וברצינות, מתוך עמל ויגיעה. דבר זה יכול לקבל מענה חלקי, על ידי מבחנים בסוגיות הש"ס, עם ראשונים ואחרונים. המבחן צריך לכלול יכולת הבנה וניתוח המקורות, גם כאלה שמן הסתם הלומדים לא נפגשו איתם קודם, כך שרק מי שעמל שנים רבות בלימוד עיוני יוכל להצליח לעבור.

ב. המלצות מרבנים, שמכירים את התלמיד וליוו אותו במשך השנים, עם תיאור מדויק כמה זמן הוא למד במוסדותיהם, ומה טיב ההיכרות שיש ביניהם. ההמלצות חייבות לציין גם את דמותו הרוחנית של התלמיד, ההשקעה והיגיעה שלו בתורה, והתאמתו להיות רב בישראל. לעניות דעתי צריך להיות גם מאמר תורני משמעותי שכתב התלמיד, והרב המלווה מעיד שהתלמיד כתב אותו בכוחות עצמו, והוא משקף נאמנה את יכולותיו.

ג. בנוסף לבחינה בכתב על החומר הנלמד (אפשר גם להציע כלים אחרים להוכיח שליטה בחומר, כגון כתיבת ספר בנושא הבחינה), יש להוסיף מספר מבחנים משמעותיים בעל פה, על ידי מספר רבנים, שעניינם התרשמות בלתי אמצעית ביכולת שיקול הדעת של הלומד בסוגיות הלכתיות, וכן התרשמות כללית משיעור הקומה הרוחני והתורני שלו.

אנשים ונשים לא צריכים ללמוד מקצוע שלא יוכלו לעבודאריק מהדרום

בו.

שמעתי שבדורות עברו, כלומר נניח לפני מאתיים שנה,טיפות של אור
כדי להסמך לרבנות פשוט למדו שולחן ערוך ושך על איסור והיתר. ואז נבחנו בעל פה, כמובן


(עד לפני כמה עשרות שנים המבחן עדיין היה בעל פה, וכלל רק את איסור והיתר. אבל כן למדו כבר גמרא טור בית יוסף שולחן ערוך טז שך פתחי תשובה)

כשהסמיכה היתה בעל פה, על פי רוב רב סמך את תלמידיוהסטורי
שהכיר אותם משנות לימוד ארוכות. גם אם הגיעו למישהו, הוא היה בוחן את העומד מולו, על פי רוב חיכו שתגיע 'שאלה' שהיתה מגיעה לרב כל הזמן כשאנשים שחטו בעצמם ואז הנבחן היה צריך לענות.
האמת, התנאים הללו היו עד לפני כמה שניםהסטורי
היה אפשר להתחיל להיבחן במבחני הרבנות, רק אחרי לפחות 6 שנים בישיבה מעל גיל 18. כשהתחלתי את המבחנים, הייתי צריך להביא אישור על כך. כמו כן היה צריך להביא אישור מראש הישיבה/הכולל שהאדם מתאים.


האמת שגם היום, לפחות בשלבים מסויימים צריך להביא המלצה, אבל איני יודע מי בודק אותה.


(היתה גם וועדת חריגים לצעירים שרצו להבחן, באיזה שהוא שלב פשוט אפשרו לכולם...)

נו באמתפשוט אני..אחרונה

יש רמות שונות של רבנים.

 

יש מי שרואה עצמו כרב עיר, יש מי שרואה את עצמו על כסא הדיין, ויש מי שרואה את עצמו מחנך בישיבה תיכונית או מכינה קדם צבאית למשל.

 

ברור שלא לכל סוג של רבנות יש צורך בידע עצום וביכולות פנומנליות של זיכרון, שינון, הבנה וניתוח.

 

אי אפשר שרף הכניסה (כלומר תעודת הרבנות הנמוכה ביותר) תצריך יכולות של פסיכומטרי 750.