פורום בית המדרש (עמוד 6)

א. 'מדינה קטנה לעם גדול' של הרב חיים נבון. מקיף בצורה מצויינת את הנושאים והמקורות התורניים שקשורים לדת ומדינה - עם הרבה מקורות שלא הכרתי. מצויין כהפניה למישהו ששאלות מהסוג הזה מעסיקות אותו. הוא גם מאוד מודולרי - גם אם לא מסכימים עם המחבר בפרק אחד, אפשר להזדהות עם הדיון והמסקנה של פרק אחר.

ב. 'בין הכוזרי לרמבם' של הרב שילת. קראתי כשהייתי בישיבה, פותח את הדעת לכיוון שונה מהמטריֶה הרגיל של 'לימודי אמונה' בישיבות. הרב שילת הקדיש המון מזמנו ומרצו לרמבם, כך שהדיוקים שלו בכל מיני מקומות מאירים עיניים

כל פרק עוסק בנושא אחד. בפרק על סגולת ישראל הוא מציג את הגישה המוכרת של הכוזרי - על סגולה וקליפה וכו - ואז שואל "מה הרמבם אומר".

ומראה שאצל הרמבם הכיוון שונה לגמרי. למשל, בסוף הלכות עבדים הרמבם כותב: 'ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי עבודה זרה, אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל'. כלומר ליהודים יש אופי של רחמנים, *בזכות התורה שחינכה אותנו*. שזה אמירה שונה מאוד.

זה רק נקודה קטנה מהפרק. בסוף התמונה המתקבלת שונה מאוד מהגישה הרווחת ב'שיעורי אמונה'.

(מטריֶה = חומר. חומר לימוד במקרה הזה)

בכל אופן, אכתוב כמה שמות:

סוד הנישואין, סוד הנישואין בפרשת השבוע

ספרי הרב יהושע בכרך

ספרי נעם ונגרובר על ספרי התנ"ך (בסתר המדרגה, השבה משדי מואב, בני בכורי ישראל)

כנפי יונה של הרב חננאל אתרוג (על ספר יונה)

סדרת מכלל יופי של הרב יואב מלכא

90 יום למנוחת הנפש של בת שבע דרגן

הרוקמת במסתרים של אורנת ורנו

תורה סדורה (ספר שמסכם את כל נושאי הפרשות)

רמזי אלול של הרב אייל ורד

יש לי עוד הרבה ספרים על המדף, אבל נסתפק בזה כרגע...

תודה על הרשימה!

פרשת דרכים- מבט ארכיאולוגי וגיאוגרפי על פרשות השבוע

הרב ד"ר יצחק מייטליס

ספר על חשיבות שמירת ההלכה או מוטב תפקידה של ההלכה - "הגדר הטובה" של הרב חיים נבון.

ספר שמתמודד עם טענות של אתיאסטים - "פשוט להאמין"  של הרב ד"ר משה רט. (ויש כמובן את אמונה ברורה של הרב פיירמן אבל הוא מוכר יותר לענד..).

פרשת שבוע + הרב קוק. "עיוני איה" - החיבור עין איה של מרן הרב קוק הינו ארוך מאוד, ואמנם יחסית נחשב לספר קל בהתחשב בשאר הכתבים של הרב, אך ישנן גם פסקאות קשות, ארוכות וכו וכו..

והספר מהווה מפגש עם קטעים נבחרים מעין איה לכל פרשה. (כתב אותו ר"מ בישיבת אורות שאול, הרב גיל דביר).

יאללה מחכה לעוד תגובות..

מצטרף מאוד להמלצה על עיוני איה - שנים לא הצלחתי ללמוד עין איה (למרות שקראתי ולמדתי ספרים אחרים של הרב קוק). בשנתיים האחרונות למדתי את הספר עיוני איה (יש שני כרכים, כלומר שני סבבים של פרשות שבוע) וסוף סוף הבנתי. בדרך כלל גם הייתי מדלג על לשון הרב קוק עצמו וקורא את ההסבר שבספר שכתוב במילים ברורות 🤭

('הגדר הטובה' קלאסי בחוויה שלי. 'פשוט להאמין' חביב)

השוואה. זה מרתק.

למשל, המהרש"א אומר שניצר הרע מגיע מחומריות האדם עצמו, והמהר"ל אומר שזה מגיע מחוץ לאדם מכח מעל השמש.

הכל סביב גמרא בסוכה נא ע"א-ע"ב וקידושין ל ע"ב.

תורת המקרא של הרב גורן (זה על פרשות השבוע).

באופן כללי זה מומלץ, ויש שם לפעמים דברים פשוט מדהימים (נניח מה שהוא כתב בפרשת נח. יש את הספר באוצר החכמה, וזו התחלת הספר ככה שזה פתוח לכולם).

נקודת פתיחה של הרב אמנון בזק (שבעה מאמרים קצרים בכל פרשה שמאירים דברים בפשט).

אולי אני אקח את הרב גורן לפרשן של שנה הבאה. תודה!

נצחוני בני של הרב אמנון בזק

שמיים בארץ של הרב אהוד ברזילי

חרשתא

רומנטי פנטזי חמודילה

אבני ברקת- על פרשת השבוע.

"שמחת תורה" של יורם טהרלב.

ספר מעולה לקריאה בשולחן שבת עם משפחה/אורחים: "שבת לכלל המשפחה"- יש שם נושאי הפרשה, שאלות כלליות, סיפור, "הידעת" וקומיקס קשור- וגם פינה על ההפטרה. 

מהימים שהיה הרב של בר אילן

'אמונה ברורה' - הרב ראובן פיירמן (מתאר ומבאר שאלות באמונה שכולנו שואלים בתור שיח בין תלמידים לרב)

'בסוד התפילה' - גם של הרב ראובן פיירמן (כמו שזה נשמע, על התפילה, מחזק ושופך אור)

'לזמן הזה' - הרב חיים דרוקמן (סובב סביב מעגל השנה לפי חודשים, מאמרים קצרים וארוכים על החגים, אירועים וימים מיוחדים)

'פרשת מלחמה' - הרב אהרן פרידמן (פרשת שבוע שמקושרת לתקופה ולמלחמה)

ועוד...

יט ע"א שאם בארץ ישראל זה בית שאן. ואולי יש לחלק בין פתח גן עדן תחתון עליון. עיין חסד לאברהם מעין שלישי עין הארץ נהר יג).

2. בעיר מקלט לכפר על הרוצחים בשגגה.

3. התשב"ץ כותב בתשובה שקבורה בארץ ישראל זה כיבוש נצחי של הארץ, והיה חשוב שיהיה נוכחות של כיבוש במקום שהיו ענקים שקשה בפועל לכבוש, וגם היה ענין לכבוש את הנגב תחילה.

4. חברון זה עיר היסודות, והאבות הם יסודות העולם והאומה כפירוש הערוך ורבינו חננאל על איתנים.

כי לא קוברים מתים בעיר מוקפת חומה

אבל זה לא ממש מוסכם, זכור לי שכתבתי על זה פעם ומצאתי שגם לפי הרמבם וגם לפי הראבד יתכן שאנשים נקברו בחברון. אבל אחך שלא יהיה, מעאת המכפלה זה כנראה בשדות שהיו מחוץ לעיר עצמה

מערת המכפלה מחוץ לתחום יהושע שהרי היא בקצה שדה עפרון מול ממרא היא חברון תל רומדה.

הר הבית כנראה מחוץ לתחום יהושע אבל התקדש.

אבל זה לא משנה, ניתן לקבור בירושלים עם יש מחיחה שמוציאה את הטומאה מחוץ.לעיר, כך עשו לקברי בית דוד, ותקנת איסור קבורה היא מאוחרת

יש הבדל בין זה לצורבא מרבנן?

דפי המקורות כאן ניתנים לא תשלום. גם כרגע אין לצורבא אתר וידאו לשמיעת השיעורים לציבור הרחב.

אולי כי בשגרה נפש בריאה- בגוף בריא.

לעומת זאת חולי גוף לרוב מגיע מטריגר נפשי..

תנסי לפתח את זה

אחד מגיע מניסוח של אשכנזים ואחר הוא ניסוח של עדות המזרח, כל נוסח חובר בנפרד ובלי קשר לאחר. ויצא מה שיצא.  

מתוך בראשית רבה פרשה ע, סימן י”ט:

«…למה נקרא שמו ‘לבן הארמי’? — שהיה מלובן ברמאות».  

מתוך פירוש רש"ר הירש (על פרשת ויצא):

(מתוך “ויצא | לבן שמו ונבלה עמו”)

«…לבן הארמי אינו רמאי סתם, אלא רמאי צבוע, שנוהג ברשע ומכסה בלשון חלקות. אם נשפוט אותו על פי דבריו — הרי “לבן” שמו, ואם נשפוט אותו על-פי מעשיו — הרי “נבלה” עמו.»

ומכאן :

ויצא | לבן שמו ונבלה עמו | תורת הר עציון

גם שמו הפרטי של לבן זכה להידרש.[26] כך למשל דורשים חז"ל על הקשר בין 'נבל' ל'לבן':[27]

"אמר ר' סימון הוא נבל הוא לבן, הן הן האותיות, מה לבן היה רמאי, אף נבל היה רמאי"  (מדרש תהלים [בובר] נ"ג)

אין זה יוצא דופן שדרשות שם ידרשו את השם בהיפוך של סדר האותיות, כפי שהבחין ר' יוסף בכור שור:[28]

"וְנֹחַ מָצָא חֵן – צחות לשון העברי, בעברי: להפוך אותיות השם על אדם טוב – לטובה, ועל אדם רע – לרעה, כמו 'וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע' (לח, ז) - היפך האותיות של 'ער' ל'רע', וכאן: 'נח' ל'חֵן'" (ר"י בכור שור ו', ח)

אך גם אם הכתוב מבקש לדרוש כי 'לבן' הוא 'נבל', יש לשאול מדוע לבחור במדרש שם שהוא הפוך, לא רק מבחינת סדר האותיות אלא גם מבחינת המשמעות של המילים?[29]

ייתכן שהכתוב מבקש לומר שמה שהופך את לבן לנבל יוצא דופן הוא הפער השיטתי בין דבריו הנעימים והטובים לבין מעשיו הרעים והחמדניים. כדברי משלי:

"כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל-חָרֶשׂ שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב-רָע: בִּשְׂפָתָיו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה: כִּי-יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל-תַּאֲמֶן-בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ"  (משלי כ"ו, כג-כה)

יעקב, שגם שמו נדרש כקשור למרמה ("הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" -כ"ז, לו), מוצא את עצמו מתמודד עם 'אחיו ברמאות' (כדברי המדרש בו פתחנו). אבל לבן הארמי אינו רמאי סתם, אלא רמאי צבוע, שנוהג ברשע ומכסה בלשון חלקות. אם נשפוט אותו על פי דבריו – הרי 'לבן' שמו, ואם נשפוט אותו על פי מעשיו – הרי 'נבלה' עמו.

🤦‍♀️

1. על שם צאנו שהיה לבן. אני חושב שזה מה שלמדתי בכיתה א

2. לא ממש מקור, אבל יעקב אבינו ברח מעשו הוא אדום והגיע ללבן, ברח מלבן ועשו הוא אדום הגיע אליו בחזרה

3. (אני לא ממש מדייק ולא בטוח אבל בערך מקורות קבליים אומרים שגם לבן וגם עשו היו ממקום גבוה מאד רוחנית; יש מהלך בזוהר לגבי שמונת מלכי אדום, ולגבי לבן הרי יעקב לקח את בנותיו כלומר היתה לו מעלה רוחנית שבאה לידי ביטוי בבנות שלו. גם לגבי מצורע, יש הסבר שהוא בצבע לבן כי זאת התפרצות לא מבוקרת של אור ורוחניות או משהו כזה, וגם לבן הארמי הוא ככה, ורק הבנות שלו יכולות להיות טובות על ידי הנישואין ליעקב

התפרצות האור.

זוהר בלק: "ואינון טורי חשוכא אקרון הררי קדם מ"ט בגין דחשוכא אקדים לנהורא, ובגין כך טורי חשוכא הררי קדם אקרון לבן"

אמנם יש לי אח התרחד לפני שנים, אבל אני לא מבין בדינמיקות שאתה מתאר. על פניו הייתי אומר לך לא ללכת על זה כי החששות גדולים מהיתרונות שאתה מתאר (בספקנות רבה, יש לומר) - במיוחד שאתה מתאר את עצמך כאדם שאינו קוטל קנים באגם. האם עיקר התועלת מצידך תהיה במעמד שלך וביכולת שלך ללמד תורה? עד כמה אתה "תסבך" את עצמך אם תרצה להפסיק את הלימוד? לי זה נשמע שהדינמיקות הפנימיו. של המגזר הן יותר הנושא בשאלה שלך, אבל זה דבר שהציבור שלנו באופן כללי, ואני באופן אישי (כביכול כי אחי הוא חרדי) פחות נוכל להביע עליו דעה. זו רזולוציה אחרת.

דבר ראשון, אני לא אדם מוכר בשום מקום, ברוך ה'

הרעיון של חברותא הוצע כשהייתי בחור צעיר ולא באמת היה לי זמן, וגם זה היה משהו חריג. לקבוע איתו במצבי היום חברותא זה בדרך כלל פריבילגיה של יחידי סגולה אבל לא משהו לא קיים

(כמובן זה לגמרי שלך, אם לא שייך אז לא)

אני לא רואה אפשרות שזה יהיה משהו נדיר או חד פעמי או נתון לשינוי.

זה לא סותר שהקשר בינינו קיים אבל מרוחק, עם מדי פעם קצת דיבורים והתכתבויות. זה המצב בכל מקרה ולא על זה שאלתי.

הוא יהודי מבוגר תלמיד חכם גדול,

עם נסיון חיים וחכמה שרוצה ללמוד איתך תורה.

אז אולי הוא משתמש בך לקבל עוד פרסום לעצמו? למה הוא צריך אותך? ונניח וכן, זה לא מה שאתה מנסה לעשות? לקבל דרכו פרסום וכבוד, לפרסם את לימוד התורה שלך? אולי את האדמוריות שלך?

אה, סליחה, אצלך זה לשם שמים ואצלו חלילה זה בשביל להאדיר את אדמוריותו?

נשמע נוטף תחושת עליונות והתנשאות קרה.

שהוא ילמד אותך? מה פתאום.

ב"ה אתה הרי רחוק מהתפיסות החרדיות ואתה לומד אחרת ואתה כבר לא צריך את זה.

מה קרה לכבוד לבני אדם ולתורה? 

הוא לא השתמש בשמות, הוא עצמו לא מזדהה בשם, ופורום ערוץ 7 הוא מקום עם תפוצה מעניינת אבל בעיקר שולית.

אז מאיפה מגיעות נסיונות ההאשמה שלך וההתנפלות עליו? הוא כותב במפורש שהצד הראשון בשאלה זה החוכמה שהוא יקבל מאותו רב, אז מאיפה ההאשמה המרושעת שלך שהוא כביכול אומר ש"שהוא ילמד אותך? מה פתאום"?

לא אהבת את השאלה, את. יכול להגיד. אבל לטפול על מישהו באשמות כל כך חסרות בסיס ונטולות רציונל, כאשר הטקסט של הפותח פרוש לפנינו, זה חוצפה ממדרגה ראשונה. תתבייש.

רק להוסיף על הסנגורעה שלך, שגם כשכתבתי ש*אולי* זה לא יחכים אותי, הסברתי באופן מפורש שזה בגלל שאותו רב לא מכיר את אישיותי באמת ושתחומי העניין שלנו שונים. ממש לא חלילה לזלזל באותו רב גדול.

יש עוד דברים שניתן להאיר את תשומת ליבה של המשיגה היקרה, אבל באמת הדברים שנאמרו מדגישים את הכלל, שהקריאה הייתה קצת שיפוטית ולא נכונה אפילו ברמת הבנת הנקרא.

הנקודה פה היא תחומי העניין

אם אין לך השפעה ציבורית, נשמע לי מוזר מאוד שהוא ישקיע כ"כ לצרף עוד מישהו בקהילה.

נשמע לי יותר שהוא הכיר אותך כמישהו שאהב ללמוד תורה וכו', ודווקא בגלל שהוא מבין (לפחות במידה מסויימת) שאתה נמצא במקום שונה ממה שהיית אז, הוא רוצה לעזור לך להמשיך להיות קשור ללימוד.

אפשר לנסות לקבוע חברותא לעיתים רחוקות, לבוא בראש פתוח להפגש עם משהו קצת שונה בתחומי עניין ובסגנון, לא להרגיש מחוייב לקבל את כל מה שהוא אומר, או מאויים על ידי מה שהוא אומר.  את מה שתרצה לקבל ממנו תקבל, את מה שלא לא. אין מן הסתם טעם להתווכח איתו על דברים שאתה לא מסכים איתו, או להציג בהרחבה את דעותיך בנושאים נפיצים.

הוא לא מאוד משקיע בזה... פשוט יש לו השפעה עליי מהרבה כיוונים אז הוא דיבר עם כמה אנשים שידברו איתי, כל זה ביחד לקח לו 5 דקות

בהנחה שהמטרה היא להרחיב את שורות החסידות, אז ההנחה היא שהוא קורא ככה להרבה אנשים וחלקם נהנים מזה ואכן נכנסים לסוג של קהל מעריצים שלו (בתור רב חשוב, יש לו כבר מזמן ובלי קשר לכלום, מספר אנשים כאלה. לגבי העבר הרחוק, אני משער שמדובר באמת בתלמידי חכמים שלמדו אצלו והתפתחו). וככה מגיע עוד אחד ועוד אחד, וכ"יד לוחצת יד", אותם פרוקסי מתכבדים בו ובדיעבד הם מכבדים אותו - וככה זה מגדיל את ה"חסידות" שלו.

כאמור אני לא בטוח שזו המטרה שלו, אולי הוא באמת חושב שניתן ללמד ולהחכים אותי וכו', אבל עדיין אני מסופק לגבי מחיר/סיכון מול תועלת של זה.

הבן אדם הציע לך חברותא וכמעט כתבת על זה ספר

שאלתי כי זה משמעותי עבורי, ודווקא כחרדי אתה יכול להבין שאם מחר אתה מקבל פנייה מהרב עמר ללמוד איתו חברותא, סביר שתשקול את זה בכובד ראש. זה לא סתם חברותא. הרב עמר הגדול מפנה אליך שעה-שעתיים בשבוע, וכנראה גם אתה תוכל להתהדר ולהתפתח כחברותא של הרב עמר (כמובן שאני כותב כאן שם לדוגמה; אין שום קשר לסיפןר שלי).

אז שאלתי, היו כמה הצעות כאן והגבתי להן.

לדעתך אני לא בסדר שאני מסביר את עצמי? אשמח באמת להבין...

עד כדי כך שברור לי שאתה לא מתכוון ללמוד איתו וכל הדיון מיותר.

בשלמא אני, שבאמת אובד עצות בין שתי אפשרויות מאוד משמעותיות לעתידי, מובן למה אני נכנס ומקשיב ומסביר וכו'.

אבת כתה  שהכל ברור לך ואתה יודע את העובדות לעומקן לפני אחרי ותוך כדי, למה אתה טורח להיכנס ולהגיב? בשביל זה להירשם עוד פעם מחדש?!

אני לא יודע מה המצב, כי אני מאוד מסופק (אגב די קיבלתי החלטה, ואשתף כשייצא).

אבל אם יודע בדיוק מה המצב, בוא תספר לנו בדיוק ובאופן מפורט, איך זה התחיל, מה חשב כל אחד, מה קרה בכל רגע במציאות ובמחשבות של כול הצדדים המעורבים, מה המטרות והפרקטיקות של כל המעורבים, מה הולכת להיות ההחלטה ומה תהיה התגובה של הצד השני, ואיך כל זה ישפיע על העולם כולו.

יאללה, כולי אוזן!

לא מחקתי את מה שכתבתי, אבל כן פוטר אותך מהתייחסות. מרגיש לי ששוב אנחנו משחקים ב"בחדרי חרדים".

כאן מבחינתי, יש פשטות וכנות וישירות. אין לי עניין להתיפייף ולהתנצח, בשביל זה יש פורום אחר שהזכרתי לעיל את שמו. לך לשם ותמצא הרבה פרטנרים משועממים שבמקום לנתח את דעת אביי באיזו סוגיא עמוקה, עסוקים בלנתח איזו מימרא של מישהו כבר שכח שאמר; אולי ככה יתכבדו קצת בקלונו של מישהו.

אני לא שם ונראה לי שכך רוב הכותבים כאן. אין לי עניין להתנצח איתך (ולפחות במקרה הזה, בכנות אני לא מבין מה אתה חושב ומה אתה אומר והטם יש קשר בין הדברים). לשמחתך עברתי את הגיל הזה.

ביי!

לרגע לא חשבתי שאני חייב להתייחס. שחרר

לכמה חברותות כאלה, עם אנשים שלא קשורים אליו בלאו הכי, יש לו זמן?

כתבת שיש לו קהילה גדולה, לא נשמע לי סביר שהוא משקיע בצורה כזו בשביל הסיכוי שעוד כמה אנשים בודדים יצטרפו לקהילה.

ותודה עליה!

כמובן שאם מכירים את הסיפור עצמו, יותר מבינים את התמונה המלאה. ובכל מקרה, אחת הטענות ששמעתי, שפשוט אותו רב הזקין והאציל את רוב תפקידיו לאנשים אחרים (מדובר בניהול של כמה ארגונים דתיים גדולים, שחלקם חובקי עולם), ולכן הוא אכן נהיה מאוד פנוי...

הוא מחפש חברותות.

אבל גם כך, לא נשמע לי סביר שהוא עושה את זה בשביל הגדלת הקהילה. 

אם רעבעל'ע שמתאמץ לגרד מניין, היה לומד חברותות כדי לצרף אנשים לקהילה, הייתי אומר שזו השקעה משמעותית מצידו .

אבל עבור רב מוכר עם קהילה גדולה, שכבר מזדקן, להשקיע כך בצירוף מספר קטן של אנשים, זה נשמע בלתי סביר בעליל.

יש שיטות הרבה יותר מקובלות לפרסום ציבורי.

אגב, ייתכן שה'חסידות' זו מבחינתו דרך לשמר את המוסדות, כאשר הם מנוהלים על ידי אנשים אחרים. על ידי ה'חסידות' הוא משאיר את המוסדות תחת ה'מותג' המוכר, וגם  יוצר קבוצת אנשים שהמוסדות חשובים להם.

בכל מקרה הותשתי מלהסביר את כל האירוע, וזה גם לא ממש משנה.

תודה רבה על החשיבה בכל מקרה

לצערי אני בעצמי לא למדתי ולא הוסמכתי להורות, בדגש על הלכות שדורשות שימוש.

יתכן שאם אכנס לנישה הזו אולי אמצא את עצמי גם לומד ומשמש את אותו רב (יש לו שיעורים מסודרים ובטח גם שימוש, לרוב מאן דבעי), אבל לא על זה מדובר כעת.

ואתה זוכר, גם אם לא נבחנת עליהם בצורה מסודרת, אז אפשר להפיק הרבה תועלת מלראות איך פוסק הלכה לוקח את הדברים האלה ומשתמש בהם למעשה, [ובפרט כשאפשר לדון איתו בדברים ולקבל ממנו הסברים]. 

זה באמת חשוב מאוד.

בגדול ההחלטה שלי, פשוט להגדיר את התהיות שיש לי ולפנות לאחד החברותות של אותו רב לאורך השנים ולשאול אותם מה דעתם.

השאלה מי בוחר את הנושא הנלמד אכן מאוד חשובה ואולי היא מה שבעיקר יכריע אם כדאי מאוד או שאין טעם.

תודה שעוררת את תשומת ליבי!

בפרספקטיבה של שנים אחורה נראה לי זו תהיה זכות עבורך שלמדת עם ת"ח גדול, ואם 'קנה' לך חבר, קל וחומר ששווה לשלם מחירים בתחומים שונים כדי לזכות חברותא עם ת"ח גדול.

מאידך תישאר עם אצבע על הדופק, ואם תרגיש שהמחירים הופכים להיות נפשיים כבדים, תדע גם לעצור.

זה בדיוק הספק שלי, מצד אחד זו הזדמנות להכיר וללמוד מקרוב מרב גדול ומנוסה (גם בעמקות החומר וגם בפסיקה על פיו), ומצד שני זה יכול להגביל אותי ברעיונות שלי ובדרך שלי.

וכן, יש את המקום של היוקרה וההכרה שיכולה לקדם אותי (שאלו כמובן דברים חיצוניים).

וכל הכבוד שגם אחרי כ"כ הרבה זמן במילואים, אתה עדיין יכול לקפוץ על שתי הידיים שלך

שתיקח את הרעיון הזה, אני גם לא מתחבר לזרם החרדי אבל ללמוד עם תלמיד חכם?! זה זכות עצומה!

ללמוד תורה אפשר מכל אחד... מהרב אליקים שלעזינגער שליט"א (רב שמוכר בהתנגדות לציונות ולמדינה) עד הרב דב ליאור שליט"א (רב מוכר שמחובר מאוד לארץ ולמדינה, בעד ההתיישבות)

וידוע כי הרב צבי יהודה היה אומר שללמוד תורה אפשר ורצוי גם מהאדמו"ר מסאטמר!!

מי שלא לוקח הצעה כזאת מדהימה, שיתבייש ללכת גם לרבנים אחרים וללמוד תורה עם אנשים אחרים!!

ועל הסוגריים - אפשר להיפטר מכל קשר עם כל רב אבל אני לא הייתתי מוותר על קשר גם לרב שאני פחות מחובר לדרכיו, למשל: אני עולה להר הבית ומאוד תומך בעלייה ואני לפעמים שואל שאלות רב שמתנגד מאוד לעלייה להר, כי בתורה כולם תלמידי חכמים, לא משנה אם אתה חרדי או ציוני לא משנה אם אתה ספרדי או אשכנזי אם אתה עולה להר או לא מכל ציבור יש תלמידי חכמים...

אם הייתי תקיף מדי כלפיך ופגעתי בך מתנצל מראש!

העברת מסר ברור ואתה מאוד צודק.

הסיפור הוא שאני כן יושב על הגדר, זה לא שאני מראש בא כציוני (לדוגמה) וברור לכולם מה אני, ואז גם הגבולות של הציפיות ממני ברורים.

אני ביום יום יכול להיראות כמו כל חרדי אחר, ואני ממש לא יודע מה אנשים באזור ילדותי (ובכללם אותו רב) יודעים עליי. כך שבקלות ניתן לראות בי או לנסות להפוך אותי לאיזה פרוקסי של מישהו.

אולי זו בעיה שלי, אבל בינתיים זה נוח לי ואין משהו  שמחייב אותי. לכן אני קצת פחות רוצה להגיע לרגע שיצפו ממני למשהו (ובפרט אותו רב, שהוא ת"ח ענק אבל אוטוקרט קיצוני - מה שאיפשר לו לנהל אאגוני ענק, אבל גם לא פעם מקשה על אנשים).

בכל מקרה אני באמת אתייעץ עם אנשים שכבר עברו את המסלול הזה של קרבה לאותו רב (יש כמה כאלה, חלקם חנונים שכנראה הם הגטרמים לי לחששות אבל יש גם ת"ח רגילים שלא השתנו לכבוד מישהו). אנסה להבין מהם איך זה הולך ומה התועלת ומה המחויבויות וכו' ואחשוב.

אגב הזכרת את הרב אליקים שלזינגר והרב דוב ליאור, אבל יש עוד רבים כאלה. גם הרצי"ה עצמו היה בקשר טוב עם הגרי"ז מבריסק והאחרון מאוד העריך ואהב אותו (שמעתי על זה גם מבריסק'רס קיצוניים). כך שזה תמיד נכון.

ושוב תודה!

פירושו. מה יצא לי מזה. תן לעצמך את התשובה. אבל תנהג לפיה. ותהיה שלם עם עצמך.

אז אם ליבך לא חפץ בחומר שתלמד אצלו או בצורת הלימוד שלו  את החומר הזה (בגלל תחומי העניין שלך) לא תהיה לך ברכה בלימוד הזה וממילא נראה לי שלא כדאי. השיקול של האדמו"רות לא רלוונטי בכל מקרה 

במקרה הזה, השינוי ל"ממשפחתי ומבית אבי" נועד להחמיא למשפחת בתואל ולגרום להם להסכים

א. וזה מצדיק לשקר?

ב. בעניין המחלוקת שלנו האם הדרך ארץ בבראשית קשורה ישירות להווצרות עם ישראל - האם השינוי בין ארצי ומולדתי למשפחתי ובית אבי הוא מקרי? ולמה ה' דאג לעשות נס לאליעזר שדווקא מישהי ממשפחת אברהם תשאב ראשונה? והאם אליעזר לא למד מהנס משהו?

ג. למה התורה חוזרת פעמיים על הסיפור שאורך עשרות פסוקים, כאשר אנו יודעים שגופי תורה נכתבו בקצרה אך "יפה שיחתן של עבדי אבות". כאשר עיקר השינוי בפעם השניה הוא השינוי ממולדתי למשפחתי

ד. מרש"י על פי המדרש אפשר ללמוד שאחרי נס המעיין אליעזר מבין שאשה ליצחק תלקח דווקא ממשפחת אברהם. כי רשי מפרש את דברי אברהם בתחילת הפרשה והיית נקי מאלתי - קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. אבל אליעזר בסוף הפרשה אומר "ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל" רשי - ואקח ליצחק אשה מבנות ישמעאל או לוט

ה. בשם מי הרעיון שכתבת?

כרגיל אין לי עניין בוויכוחים

שמעתי וקראתי את המהלך שהזכרתי הרבה. כמדומני מופיע גם במכתב מאליהו

לפי רשי והמדרש אומר לאליעזר שאם לא ייתנו לך בארם נהריים אז קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא ולא אומר לו קח מבנות לוט או ישמעאל? ולמה בסוף הפרשה רשי אומר שאליעזר אומר שיפנה ללוט או ישמעאל ולא שיפנה לשאר ארם נהריים?

במפרשי רשי. על המדרש עצמו לא קשה, כי בבראשית רבה כתובה רק הדרשה על לוט וישמעאל

אברהם "ולקחת אשה ליצחק מארצי ומולדתי" לבין הבנת אליעזר אחרי נס המעיין שה' חפץ דווקא באשה ממשפחת אברהם ושינויו בסיפורו מדברי אברהם לגרסא-"ממשפחתי ומבית אבי", אז מובן למה רשי בדברי אברהם מדבר שאברהם חפץ מבנות ענר ואשכול שהרי כל הסיבה ללכת לארם נהריים היתה לא לקחת מבנות כנען, ואם אין שם אז מוטב כנעניות צדיקות.

בעוד שאליעזר מבין אחרי הנס,שאשה צריכה להיות דווקא ממשפחת אברהם, ולכן מעדיף את בנות לוט או ישמעאל הפחות צדיקות, מאשר בנות ענר ואשכול הצדיקות.

כלומר אליעזר מבין אחרי נס המעיין, שה' רוצה שאשה ליצחק תהיה דווקא ממשפחת אברהם, ולכן ה' סידר בנס שדווקא רבקה תבוא ראשונה ובדיוק תשאב לגמלים. 

ומכאן השינוי בין סיפור המקורי לסיפור אליעזר למשפחת רבקה. ולכן שיחתן של עבדי אבות יפה, כי כתלמידי האבות הם מבינים בעקרונות האבות דברים שהאבות עצמם לא הבינו, כתלמיד שמוצא בדברי רבו חידושים שרבו עצמו לא שם לב אליהם.

@טיפות של אור  אגב, זה התשובה שלי לשאלה

גם דברי חזל שהפרשיה נכפלה פעמיים כי יפה שיחתן של עבדי אבות, מראה שצריך לדקדק בשינוי של שיחת העבד מאשר המקרה המקורי, כדי לראות מה החידוש שם

תסתכל באבן עזרא ורד"ק ורי"ד:

תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - תהלים פרק פג פסוק ז

לעיתים זה סתם דמיון צלילי, כמו כוש וכושן. זה גם יכול להיות שבט ישמעאלי שנקרא על שם אמא של ישמעאל, כמו שהצידונים בני צידון בכור כנען נקראו הכנעני

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

מוזכרים יחד עם ההגריים בדברי הימים באותו אזור. ייתכן שכשם שנודב זה שבט ישמעאלי חדש שלא על פי תבנית 12 בני ישמעאל, גם ההגרים זה כך

(בעיקר בפאה\כלאיים).

ממליץ מאוד ללמוד עם משניות קהתי ולעשות הספק יומי.

לא בשמים היא, מה שצריך זה בעיקר משמעת עצמית.

בהצלחה! תעדכן כשסיימת

למשל, תקרא את ההקדמות של קהתי.

נדמה לי שאפשר להסתפק בידע בסיסי, כמו ההקדמות של הרב קהתי שהוזכרו כאן.

לגבי קושי - נראה לי כלאיים קשה יותר, ואולי גם תרומות.

נגיד כדאי ללמוד תרומות שזה בסיס לתרומות לפני דמאי שזב כבר סעיף של הלכות תרומה

באמת ברמבם זה מסתדר שונה

תרומות והלאה לא קשות, אבל גם כלאיים שנחשבת קשה בפועל זה עולה לסך כמה משניות מתוך כל המסכת

אולי מסכת מעשר שני, ביכורים, חלה וכדו' יותר פשוטות.

אכן כדאי ללמוד תרומות ודמאי ומעשרות ב"חדא מחתא". שים לב שתרומות קצת יותר מסובכת (וגם את דמאי אפשר ללמוד בעמקות אם רק רוצים).

בכלאיים יש כמה קטעים שיותר קשה לחשב (אאל"ט הבולטים זה פרק ג משנה ג ופרק ה משנה א). אבל בקטע מסוים היא דווקא מעניינת יותר.

שביעית היא מסכת מעניינת אבל כדאי להבין פרטים, להיות מסוגל להבין מה ההבדל בין כל מיני פירות ומטעים וכדו'.

באופן כללי הייתי ממליץ לך, אבל זה נכון על כל לימוד שחשוב לך. לא לגרוס, לא לסיים. להיות מספיק פנוי ומרוכז לשאול שאלות פשוטות ולהיות מסוגל לקבל עליהן תשובות טובות. זה לא קשה ולרוב לא יגזול המון זמן, אבל זה הבדל ענק בהבנה ובהנאה שלך!

ביכורים.

[פרק ד בביכורים זה לא מהמשניות אלא תוספתא.]

חזק!

מתחבר לתנועת הזכר והנקבה- זכר מסתכל מלמעלה דרך עולם רוח ואיחוד והנקבה נמצאת בתוך העולם ולכן מפרידה ותובעת את הגבולות.

 האב הוא מוליד רק ילד גלמי ולכן יש פחות הבדל מבחינתו בין בניו והוא הצד המאחד ביניהם , בעוד שהאמא יולדת ילד מוגמר וכל ילד שונה מאחיו ולכן מבחינת האב זה יותר ילד א שלו, ילד ב שלו, ילד ג שלו. בעוד שמבחינת האמא כל ילד שונה איכותית ולא רק כמותית ולכן זה יוסי, דני, בני וכו'. ולכן ההבדלה בין האחים היא מצד האמא.

לכן בכור מהאב נקרא על שם זה שהוא ראשון ראשית אונו,  בעוד שבכור מהאמא הוא שוני באיכות משאר האחים הוא פטר רחם הראשון שפתח את הרחם ולכן רק הוא הוקדש.

לכן נגיד מבחינת יצחק יעקב ועשיו הוא חשב שהם באותו עם, אבל רבקה שהרתה אותם והתם התפתחו בבטנה לתינוקות מוגמרים ואז התחילו ההבדלים בינינם והתרוצצו, לכן רבקה ידעה שיעקב ועשיו הם עמים שונים (כי לגבי ישמעאל ויצחק או בני יעקב היה אפשר להסביר שיש כאן כמה אמהות לאחים. אבל אצל רבקה זו אמא אחת לשני הילדים)

ומעניין שאנשי יהודה ברכו את בועז שאשתו תהיה כרחל וכלאה. כלומר חיברו בין ההבדל למשותף לפי איך שהסברת.

לאחיו היה קשור לקיטוב בין בני רחל לבני לאה (ורואים שבני בלהה שפחת רחל לא יוזמים במכירת יוסף וגם יוסף היה מקורב אליהם לפי הכתוב, וכנראה השפיעו על בני זלפה. וגם עדיין בני השפחות הם מאמא שונה אז בכל זאת יש קיטוב בין יוסף לבינם. ויוסף רוצה לבדוק שיהודה אכן מוכן למסור את נפשו על בנימין בן רחל). ויעקב העדיף את יוסף בגלל שהוא הבן של רחל אז זה כן בגלל האמהות ולא האבות.

אצל רחל ולאה עוד יותר בולט השוני בין השבטים מאשר יעקב. האמהות קוראות לשבטים (חוץ מיהודה שהוא גרעין הלאיות ויוסף שהוא גרעין הרחליות) על שם המחלוקת שלהן וה"תחרות" מי תהיה קרובה יותר ליעקב, בדומה ל2 ת"ח ש"מתחרים" ונלחמים כביכול במחלוקת כדעת מי תפסק ההלכה.

אנשי יהודה ברכו את רות שיהיה לה גם את הייתרון של רחל וגם של לאה, כי יש ייתרונות מגוונים בשבטי ישראל בגלל שהם מכמה אמהות. בסוף בתוך ישראל האחדות גוברת על הפירוד , לעומת ישראל מול האומות. לכן רחל ולאה אחיות, בעוד שרה והגר לא

מה שכתבת מתבסס בעיקר על רבקה כי גם אצל שרה ברור שתהיה לה סלידה מילד של שפחתה שזלזלה בה (אגב זה בדיוק הנקודה עם האיסלאם- שהוא מרים את הראש כנגד "גבירתו"). רק אצל יצחק ורבקה אלו שני ילדים של שניהם.

לכן יעקב היה צריך לשאת 2 נשים, כדי שעם ישראל האחד יתחלק ל12 שבטים. כי אם היתה רק אשה אחת אז אחדות ישראל לא היתה מאפשרת שיהיו כמה שבטים(כך זוכר שהמהרל אומר בפירושו על מדרש הסעודה לעתיד לבוא של מי יזמן, שיעקב אומר לא אזמן שנשאתי 2 אחיות).

ורבקה מוכיחה שגם ב2 ילדים לאותה אשה יש צד מחלק מצד האמא

לגבי אחד איני יודע, לגבי 2, הנשמה לא "נוצרה מנשמותיהם" הנשמה קיימת ועומדת למעלה ומחכה לזמן שלה לרדת, ההורים בשעת הזיווג מלבישים עליה צלם, הצלם הזה יש בו כח לטוב ולמוטב(בעקבות ההתקדשות או הזלזול של ההורים במצווה ח"ו)להשפיע על הרוחניות ומתוך כך בהכרח גם על הגשמיות של האדם בעולם הזה. הכל בספר של הרב מאיר אליהו מרכבות קודש..לגבי איך הנשמה עצמה נוצרת במרום זה בחלקים א' ו-ב' של הרב בסדרת הספרים "מעשה מרכבה" שעוד לא זכינו להם 

אבל הרב שלך מביא אותך לעולם הבא, וההורים לעולם הזה.

העובדה שנעלם מכל אדם מיהו באמת, מבססת את הבחירה החופשית שלו. זה לא באג, זה פיצ'ר.

עם זאת, אחרי עבודה מאומצת אפשר להיחשף בצורה יותר ברורה לרבדים הרוחניים של האדם. אבל נתחיל קודם בהיכרות עם הנפש והרוח לפני שנגיע לנשמה...

כי אז יוצא שדוד ממש צאצא של אנשי סדום.

לתשובה, פלוטית או עירית, לא?

ולכן הסתכלה אחורה לראות מה קרה לבית אביה

(אבל לפי מדרשים אחרים היא הסתכלה לראות מה קרה לבנותיה שנשארו, אז אולי הם חולקים)

לפי התרגום ירושלמי היא גם עתידה לחיות בתחיית המתים

אז אני מניח שאפשר להוציא את אותו מסר מכאן - שאפילו מסדום יצא משהו טוב. אומר המדרש: 'קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות' - שתי מציאות, רות המואביה ונעמה העמונית. 'מצאתי דוד עבדי' - היכן מצאתיו? בסדום.

"מצאתי דוד עבדי" בסדום מצאתיו

הרמב"ן אומר

ומעניין עם עירית.מלשון עיר

אם יוצא לכם להפגש תמסור ד"ש

על שם אדם רשע זה רק אם האדם מוזכר בשמו בתנך.  כאן זה במדרש לא בתנך. מן הסתם זה לא שמה האמיתי, אלא כוונת חזל לומר שסדום היתה העידית של ארץ ישראל. שהרי עידית זה הקרקע הכי משובחת

בפרקי דרבי אליעזר (למשל) עירית, בתנחומא (למשל) עידית

מגיל מסוים דוד כבר לא יצא למלחמה כי התעייף בקרב ואמרו לו עבדיו "לא תצא עוד למלחמה ולא תכבה נר ישראל". ככתוב בסוף שמואל לגבי אחי גוליית.

ב7 חדשים שיואב הכרית כל זכר מאדום כתוב שיואב עשה זאת. גם במלחמה שעמון שוכרים את הדדעזר מלך ארם צובא אז יואב ואבישי מפקדים על המלחמה לא דוד.

דוד היה מלך והצטרך לשבת בעיר בירה לקבל החלטות ולשפוט את העם ולנהל את כל המערכות, הגיוני שלא בכל מלחמה הוא היה יוצא.

"ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא"

בפרק כא מבואר שהיו שתי תקופות: "וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את פלשתים ויעף דוד... אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל"

אז בזכות מי דוד נלחם לפני כן? בזכות התורה שהוא למד תוך כדי והמצוות שהוא עשה, או בזכות האחרים שכבר לא יכלו להלחם ועשו צדקה ומשפט ולמדו תורה

בהשלכה על סוגיית הגיוס: אם כל הצעירים ילכו לצבא, מי ילמד תורה? המבוגרים

הוא לא נלחם כל שניה. וחוץ מזה שאז תורה גם נלמדה בדרך ולא בבניין בית מדרש, כדוגמת אלישע שהלך אחרי אליהו וישרתהו. אמנם היה בניין בית מדרש לנביאים אצל אלישע בגלגל, אבל זה היה יותר משיקולים טכניים.

דוד לא היה יכול לקבל רוח הקודש בתור צעיר (והרי חלק ממזמורי תהילים ברוח הקודש היו כשברח משאול) ללא היותו תלמיד חכם עצום. והרי כתוב שנחה עליו רוח ה' ישר כשנמשח.

מה גם שבימינו צעירים צריכים ללמוד צורה כדי לפתח את עולמם הרוחני. והמבוגרים הרבה פעמים טרודים בפרנסת המשפחה. אבל זה כלל לא סותר חובת גיוס כמובן.

ואגב גם כשדוד לא יצא למלחמה , הוא השתתף במלחמת מצווה, רק פיקד עליה מהמפקדה ולא מהשטח. כדוגמת הרמטכ"ל בבור או חייל ב8200. והרי חלק היושב על הכלים וחלק היוצאים למלחמה יחלקו בשווה

"אז בזכות מי דוד נלחם לפני כן? בזכות התורה שהוא למד תוך כדי והמצוות שהוא עשה, או בזכות האחרים שכבר לא יכלו להלחם ועשו צדקה ומשפט ולמדו תורה"

בנוגע לפיתוח עולם רוחני של צעירים ופרנסה של מבוגרים - זה טענות שקשורות לסוגיית הגיוס אבל לא למדרש הספציפי. אפשר לפתוח שרשור אחר על גיוס

כדי לא לבזבז תגובה אני אחדד את מה שכתבתי: המדרש בא ללמד שבזכות החסד והמשפט (ואולי גם התורה) הצבא מצליח. הוא בכלל לא מכוון לשאלת 'מי צריך להתגייס'. זה לא הנושא שלו. הוא מתייחס במקרה למציאות שבה מסיבות צבאיות דוד כבר לא היה בצבא

צדקו החברים מעלה כשדייקו על הפסוק שעליו מדבר המדרש ודפח''ח

עם זאת ראוי לציין נקודה חשובה על היחס בין מדרש לפשט: טעות לחשוב שהמדרש (בכל דרשה) בא לתאר לנו מציאות ו"מה בדיוק קרה". לפעמים זה בסדר, ולפעמים - במקרה הטוב זה לא עולה בקנה אחד עם הפשט ובמקרה הפחות טוב זה תיאור תמוה ומשונה. ואז הרבה פעמים נאלצים לקבל את מה שהמדרש אמר מתוך יראת שמיים. הבעיה מתחילה כשלא מבינים את תפקיד המדרש, את ההקשר הריאלי שבה הוא נאמר ואת תפקידו במערכת הפרד"ס. 

אבל לפי מה שאני מכיר הארכיאולוגים נוטים לזהות את מגדל בבל עם אחד הזיקורתים שלא הושלם, ובראש הזיקורתים היה עבודה זרה, שזה במפתיע הפירוש של רשי על פי חזל

הרי חזל רואים את נמרוד כבונה המגדל, ומולו כאנטי-תזה אברהם שמתנגד אליו ומקים את עם ה'.

נכון שבפשט הרצון של בוני המגדל היה רק ליצור קולקטיב תמים "פן נפוץ על פני כל הארץ". אבל זה בדיוק העניין, כשאומות העולם יוצרות קולקטיב לאומי זה יהיה קולקוטיב לאומי שמיוסד על בסיס הטבע או רעיון אנושי, בניגוד לעם ה' שיוצר אברהם שהוא קולקטיב לאומי שבסיס האתוס שלו זה אלוקים.

לכן מגגל בבל זה חטא, לא חטא במובן הפשוט,אלא ביטוי לתרבות שהתכנים הלאומיים שלה הם לא אלוקיים אלא טבעיים, ובעצם כל אומה באומות העולם חוטאת בחטא הזה אוטומטית.

לכן חזל אומרים שהם רצו להלחם בה', כלומר העמידו ערך אנושי לבסיס הקולקטיב שיהווה אלטרנטיבה לערך אלוקי, שזה בעצם סוג של מלחמה בה' לא מודעת. לכן גם נמרוד מייצג את האלילןת לפי המדרש של כבשן האש, הוא טוען שצריך לסגוד לערכים טבייים או אנושיים, למים לרוח לעננים לשמש לאש וכו', בניגוד לאברהם.

שהבעיה ב'פן נפוץ' הייתה עריצות. רצון למנוע דעות אישיות, שהוביל למחיקת הפרט. ('אם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים')

אם נלך לכיוון שלך, בהנחה שהעריץ עבד עבודה זרה, אנחנו שוב מתקרבים למדרש חזל

(רדק: "ובבראשית רבה: לשם עבודה זרה נתכוונו. אמרו 'לא כל הימנו שיבחור לו את העליונים, בואו ונעשה עמו מלחמה'. וזהו 'ומגדל וראשו בשמים'. וזה אינו כמשמעו, כי לא היו טפשים לעשות מלחמה ממש, אלא המלחמה הזאת באמונה היתה לעבוד זולתו, וכיון שנתפזרו בטלה הסכמתם")

שום אזכור על חטא ממשי ,לא אזכור של ע"ז, לא ויחר ה' , לא חטא ועונש. רק סיבה ותוצאה.

לגבי עריצות, זה אמנם נכון, ועדיין לא מובן למה חזל רואים עריצות כמלחמה בה' כאשר החמס במבול לא מתואר כחטא מרידה בה' או סדום או על חטא אחר.

זה נכון שאחרי שמבינים שהבעיתיות כאן היא קוחקטיב גויי טבעי שלא מבוסס על ערך אלוקי, במילא קולקטיב כזה ייצור אחידות ועריצות וביטול הפרט ומחיקתו (להרחבה ראה פרק "הכלל והפרט בישראל" באורות ישראל. אני יכול להאחיב אבל זה יאריך. אהל רק בישראל יש קשר מהותי בין הפרו לקולקטיב , כך שהקולקטיביות לא רומסת את הפרט, שברי התפיסה בישראל היא שאדם נשמתו יהודית, בניגוד לאומןת שאין בתפיסתם נשמה אנגלית יפנית או כורדית).

עריצות+ע"ז עדיין לא מתרצת, כי זה סלט של 2 דברים שונים. העריצןת לא באמת נובעת מהע"ז אלא בסיבתיות טכנית, ותיאורטית זה היה יכןל להיות עריצות לבנות מגדל לשם ה'. קשה לומר שהתורה סתם תביא מקרה טכני שלא מדבר על תופעה מהותית באנושות, ורק בגלל עניין כזה ה' יפיץ את שפתם (מה גם שכנראה זה סגנון מיתי לדבר על מאורע היסטורי. כנראה לא היתה הפצת שפות בשניה אחת, אלא זירוז מצד ה' של פיצול השפות בעולם. מה שמסתדר עם ההיסטוריונים והארכאולוגים). ובעצם הפצת השפות באורח נס נמשכת עד היום, שהרי למרות הנטיה שהיתה תמיד לעןלם גלובלי ולהליכה אחרי העדר בתכנים תרבותיים של התרבות השלטת (פרסית, יוונית רומאית או מערבית) עדיין רואים שכל עם שומר על שפתו גם כיום ולא מתבולל לשונית בניגוד לתרבות, ואין שפה אחת שמשתלטת על כל העולם בניגוד לתרבות שכן. זה בגלל קול ה' בנפש האדם האומר לו לשמור על שפה מפוצלת וזה הכוונה "הבה *נרדה* ונבלה שם שפתם".

עומק הפשט כן כרדק, שהרי כל קולקטיב גויי הוא כעין ע"ז שהרי מבוסס על מרכיב טבעי אנושי ולא על ה' (ולכן בתפילה כל הגוים נקראים עובדי פסילים וערלים , גם המונותאיסטים שבהם, כמאמר חזל שהנודר מערלים אסור בכל הגויים), ובעבר כל אומה גויית היתה מבוססת על מיתולוגיה לאומית או אליל לאומי ממש.

והפשט בחר להתמקד ברובד אחד במכוון, כדי להנכיח אותו.

(כשהשאלה היא איך חזל ידעו על הרובד הלא מפורש - אולי כי הרמבן צודק ברמז שלו עם 'נעשה לנו שם', כפי שראיתי שגם ארכיאולוגים אומרים. או מסורת כלשהי. או סברה. או אפשרות אחרת)

חזל פשוט היו יכולים להסביר את רעיון הפשט, ואילו את רעיון הע"ז לשים במדרש צדדי.

העובדה שחזל בחרו להתעלם מרעיון הפשט, ובמקומו לשים רק את רעיון הדרש, מלמדת שרעיון הדרש הוא פשוט עומקו של רעיון הפשט.

דבר שמתיישב עם הכתוב, שהרי סיפור מגדל בבל מהווה רקע מיידי להופעת אברהם, והתורה מציינת לנו שעבר אבי אברהם ואבי העברים קרא לבנו דווקא פלג על שם פילוג הארץ. ואברהם מגיע מעבר הנהר, האזור שבערך התרחש מגדל בבל

מה זה משנה אם עובדים ע"ז במגדל או בלי מגדל?

ולמה זה לא מוזכר בכתוב "ויאמרו הבה נעשה לנו מקדש. הבה נעשה לנו אלוהים" וכו'

לכן נראה לומר שאם היה כאן חטא , הוא חטא מעצם הדרישה לא לפוץ על פני כל הארץ. החטא של ספורנו שמסביר שהם התנגדו לציווי מחאו את הארץ לא מסםיק כדי להסביר למה חזל רואים זאת כחטא של מרידה ומלחמה בה' ולמה זה חטא שמשווה למבול, ולמה נמרוד מייצג אותו לעומת אברהם שמתנגד. גם ההסבר של הרב אשכנזי מניטו לא מספק, שהרי אין מרידה ומלחמה בה' בלטעון לאחידות.

גם בפשט שעצם זה שהחטא מגיע שניה לפני סיפור אברהם ולך לך, שזה בעצם העניין העיקרי שרוב התורה מספרת על עם ישראל והאבות, לא על כל האנושות, מראה שזה חטא שמהווה רקע להווצרות עם ישראל, וכן לפי המדרש שכוכבו של אברהם דורך על רקע התנגדותו לנמרוד בונה המגדל.

לכן נראה שההסבר הכי הגיוני לחזל ופשט גם יחד, זה שעצם החטא קשור ליצירת קולקטיב גויי. זה לא "חטא" במובן הפשוט אלא ביטוי לבעיתיות מובנת אצל אומןת העולם עד שיתוקנו, שבסוף מהווה כעין "מרידה" בה', והיא מוצגת כרקע ליצירת קולקטיב אלוקי "להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך" "אשר חלק ה לכל הגוים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה כיום הזה" "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם...כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו".  

הדרש של חזל לא מחייב התרחשות בפשט, אבל כן יציג את הלך הרוח של הדברים ועומקם. ואם כן מה הכוונה שהם מרדו בה' ורצו לעלןת השמימה ולהלחם בו? ולמה נמרוד מייצג זאת ומייצג את האלילית כאויב אברהם?

אחרי זה נכנס בתוך חטא זה ההסבר של ספורנו ומניטו, כי בעצם קולקטיב טבעי ייצור או אחידות או מלחמה, ואילו קולקטיב אלוקי יכול להוות לב באברים, וליצור אחדות שלא מחייבת אחידות באנושות ומאפשרת לפוץ על פני כל הארץ.

את ההסבר הזה ראיתי ב"למהלך הפרשיות בראשית" של הרב בלייכר, אני מעריך שזה על פי הרצי"ה, אבל לא בדקתי בשיחות הרצי"ה בראשית.

(אני מבין שבעיקר רצית לחלוק את המהלך שראית, וזה בסדר גמור

במקום להתווכח אני אגיב את התחושות שלי: אני לא חושב שהתורה חשבה במונחים כאלו של מהויות מטאפיסיות, ולא חושב שהם אמיתיים

אולי שימוש במושגים אחרים היה מיישב את הדברים על ליבי. לרב זקס לדעתי יש פירוש כזה - התנך רואה בכוח הפוליטי בעיה. הוא מוביל לעריצות, נוסח משפט המלך. האלטרנטיבה היא ברית בין עם לאלוקים, כשהמלך אם ישנו משרת את העם ולא להיפך, ובאמת ההוגים שיצרו את הדמוקרטיה המודרנית שאבו במוצהר את הרעיונות שלהם מהתנך. וכו')

השאלה האם קולקטיב כלשהו מבוסס באתוס הסוציולוגי שלו בעולם הזה על אלוקים או לא, והשאלה האם מבחינה *סוציולוגית* אותו קולקטיב מדבר על שיוך בנשמה לאותו העם (או בתנ"ך זה פשוט ההבדל המהותי בין עברי בנו של ה' לבין בן נכר (במקום עיסוק בנשמה), הבדל מהותי שלא קיים באתוס של עמים אחרים.

ייתכן שהבנת את דבריי מטפיסית בטעות ולא סוציולוגית.

גם התנך מדבר על ההבדל הסוציוחוגי בין ישראל לעמים, שבעוד ישראל הם עם ה' הגויים לא.

הפוליטיקה היא סדר טכני של סידור חברתי , אבל סגנון הפוליטיקה ומשטר מדינה בדרך כלל מושפע הרבה גם מסוציולוגיה, כלומר מאופי תרבותי ואתוס של עם נתון.   הבקשה של בוני המגדל לא היה רק ליצור רק מדינה אחת, אלא גם עם אחד. לעם יש זהות רגשית קולקטיבית, ואילו למדינה שאין בה עם (נגיד בימינו קניה למשל) אין את זה, אלא רק סדר משטרי טכני.

הסוציולוגיה עוסקת באתוס ורגש קולקטיבי השייך לתחום הנפש והתודעה והרגשות, אך לאו דווקא למטפיסיקה

וכשאני ברוב המקרים כותב מהלך. זה לא כי הוא יפה או מוצא חן בעיני, אלא כי לפי בירור ההיגיון הוא נראה כמתיישב הגיונית עם הפשט (בתנך) או רוח חזל (אם זה מדרש מרכזי וחא צדדי).

הקושיות שכתבתי הן רציניות, לא משאלת לב שרעיון יפה ששמעתי יהיה האמת

ברית פוליטית חייבת לבוא על רקע אומה עם רגש קולקטיבי נתון נכון.

גם האיסלאם ניסה לחקות את עם ישראל ביצירת משטר פוליטי. אבל בגלל שלא היתה אומה נתונה עם אופי נכון, זה מעולם לא הצליח לצאת לפועל (עיין מושג הראשידון או 4 החליפים ישרי הדרך באסלאם).

באופן כללי מהתרשמות קטנה שלי משיטת הרב זקס זצ"ל (ואולי אני טועה כי לא קראתי מספיק את כתביו), אני עפר לרגליו. אמנם זחלתי ואירא, אבל האמת אהובה מכל.  הכל אצלו מושלם, חוץ משיטת האבחונים הסוציולוגים-לאומיים שלו, שלוקה בחוסר מהותי (בניגוד לתורת הרב קוק) ומשדרת ריח חריף של תורה גלותית שמציאות לאומית יהודית לא טבעית לה ולא מסוגלת להתעלות מעל "מדעי המדינה" לעבר הסוציולוגיה, במחילה ממש מכבוד תורתו זצ"ל.

אבל האבחון הפוליטי עצמו מושלם אצלו, אלא שחסר את המימד הסוציולוגי שמאחוריו (למשל הטעות שאומה זה קבוצת אנשים שיש להם חזון משותף ותו לא, או על אמנה חברתית ותו לא).

לחטא המבול שהמלכים שהכריזו על עצמם כבני אלילים חמסו.     בדור המבול היה רק מלכים ללא עמים.

מגדל בבל הוא ניסיון ליצור עם, לא רק מדינה

בוני המגדל שאפו לאחד את האנושות סביב ערך אנושי ולא אלוקי (ולכן חזל אומרים שאמרפל זה נמרוד בונה המגדל, ובעצם 4 המלכים הם אב טיפוס למלכויות אומות העולם האימפריות).

בעוד אברהם ועם ישראל הם אנטי-תזה, של איחוד האנושות סביב ערך אלוקי, כאשר במרכז יש את עם ה' שמהווה לב לכל העמים המאוגדים כל אחד לעצמו על ידי ערך טבעי-אנושי.

(מהזכרון אז לא מדויק)

אגב, בפשט, בספר בראשית אין בכלל עבודה זרה. אולי רק התרפים של לבן, שדווקא שם אחת הפרשנויות היא שהם רק למזל או ניחוש.

כמובן, בדרש יש עבודה זרה כל הזמן. אבל בפשט - עבודה זרה מופיעה לראשונה אלוהי מצרים בספר שמות.

לפני שיעקב חוזר לבית אל, הוא מבקש מאנשי ביתו להסיר את אלילי הנכר שבידם וקובר אותם מתחת לאלה

לא סתם ע"ז, אלא רצון לעלות השמימה ולהלחם בה'.

הרי לפי חזל אנוש הוא ממציא האלילות, לא בוני המגדל.

וחוץ מזה חזל לא אומרים שבמבול ובסדום היו עבודה זרה, רק במגדל בבל.

ובאמת גם זה דורשני למה נמרוד הוא גם בונה המגדל וגם מייצג האלילות וזורק את אברהם לכבשן ודורש ממנו לסגוד לאלילים במדרש.

(אגב יש בבראשית ע"ז - הסירו את אלוהי הנכר. יעקב אחרי הריגת שכם).

בפשט נראה שהמסר העיקרי של אברהם הוא לא מלחמה ישירה בע"ז, אלא המסר שהאל העליון בורא העולם יורד ארצה לשכון בעם שהוא יצר ומתערב בעולם (וממילא הע"ז נשללת מאליה) "הרימותי ידי ל*ה'* אל עליון קונה שמים וארץ" בניגוד למלכיצדק שלא מזכיר את שם ה' אלוקי ישראל (או אלוקי אברהם), אלא רק טוען שאברהם ברוך לאל עליון.

לכן אברהם מיוצג כמנפץ הפסלים. עצם האמירה להקים עם שבורא העולם שוכן בתוכו ומתערב בעולם, זה עצמו ניפוץ סגידה לכוחות חלקיים.

בעוד שמלכיצדק אמנם מעודד לעבוד אל עליון שבורא העולם, אבל לאו דווקא אנשים עובדים אותו כאל שמתערב בעולם שוכן בו ומקים לעצמו עם, אלא כאל רחוק מהעולם שלא מתערב. לכן הגיוני שנראה לי הראבד אומר שבניגוד לאברהם, לשם ועבר לא הזדמן לשבור פסלים. כלומר מלכיצדק הוא שם עודד עבודה לבורא העולם, אבל לא לבורא עולם מתערב ונוכח , ובמילא עיקר העבודה והאמונה הופנתה אצל בני האדם לכוחות הטבע האליליים עד ימי אברהם.

בכל מקרה אצל אברהם זה די ברור למה חזל הכניסו את מלחמת אברהם בע"ז. כי אם מקימים עם שיהיה עם ה', זה עצמו שקול אוטומטית למלחמה בע"ז. בעוד שסירוב לפוץ על פני כל הארץ לא מקושר אןטומטית לע"ז, ולכן צריך חייב להיות הסבר למה חזל ראו בחטא המגדל עליה השמימה להלחם בה'

בדרש אתה צודק לחלוטין, חז"ל מוצאים רמזים לע"ז מיבל ויובל ודור אנוש ובעוד אין ספור מקומות.

אלא בנביאים. בעבר הנהר ישבו אבותיכם ויעבדו אלוהים אחרים. ואקח את אברהם.

זה מעניין שהתורה בכוונה לא מזכירה את עניין הע"ז. בדיוק כמו שאין הזכרה לעבודת אלוהי מצרים בידי ישראל במצרים , בתורה. למרות שביחזקאל זה מוזכר

(אני חושב שזה בשם הקאור החיים' אבל אני לא בטוח)

הם אמרו "פן נפןץ",

הם רצו להשאר בייחד ולא להתפזר בעולם

אבל הקב"ה צווה את נח ובניו בצאתם מהתיבה לרבות בארץ, לישב את העולם

הם לא רצו לקיים את הצווי אלא העדיפו להשאר באותו מקום אז ה' אמר שאם זה לא הולך לבד אני אעזור להם,

ואז ה' בלבל את השפות - וזהו. אי אפשר לחיות ביחד כשלא מבינים אחד את השני.

והם נפוצו בארץ

(אפילו לא חיייב לומר שזה חטא ועונש אלא סיבה ותוצאה, הקב"ה אמר להם להתפזה בעולם, הם לא רצו אז הקב"ה עזר להם / הכריח אותם לעשות את זה

אפשר להציג את זה גם כחטא ועונש,

מצידם:

הקב"ה אמר לנו לפוץ על פני הארץ, ואנחנו נלחמים בו ומוצאים לנו בקעה ומתיישבים שם ואם חלילה מישהו ילך לאיבוד ועלול לא למצוא אותנו ולהתישב במקום אחר (לפוץ בארץ) אז נעשה מגדל גדול וכך נלחם בקב"ה שככה לא יהיה אפשר להאבד, רואים את זה מכל האיזור

אכן חז”ל אומרים (במדרש וברש”י על בראשית כ"א, י"ב):

“כל אשר תאמר אליך שרה – שמע בקולה”

ומכאן למדו ששרה גדולה מאברהם בנביאות.

אבל זה לא אומר שהיא ידעה את כל פרטי העתיד, אלא שנבואתה הייתה מדויקת וברורה יותר, או שהיה לה רוח קודש עמוקה יותר. נביא לא יודע כל דבר - אלא מה שה’ מגלה לו.

בפסוק (בראשית י"ח, י"ב):

“ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדני זקן”

חז”ל מסבירים בכמה דרכים:

•פשט: היא צחקה כי זה נראה לה לא טבעי, כמעט בלתי אפשרי - היא כבר חדלה מלדת.

•רש”י: היא צחקה בלבה, לא בזלזול אלא בתמיהה פנימית.

•רמב”ן: שרה לא ידעה שהאורחים הם מלאכים- חשבה שהם נביאים או אנשים צדיקים, ולכן לא הבינה שדבריהם נבואה ודאית מאת ה’.

•ספורנו: שרה לא צחקה מתוך כפירה אלא מתוך השתאות – איך אפשר שהטבע ישתנה?

אז האם שרה ידעה שיהיה לה בן?

אחרי דברי המלאכים – כן, היא כבר הבינה.

אבל לפני כן - היא לא קיבלה נבואה ישירה על כך, ולכן צחקה כשהשמעה לראשונה.

רק מאוחר יותר, כשה’ דיבר במפורש (בראשית י"ח, י"ג–י"ד), היא הבינה שזו גזֵרה אלוקית ממש - ושם כבר אמונתה שלמה.

למה ה’ כביכול “נזף” בה?

“ויאמר ה’ אל אברהם: למה זה צחקה שרה…”

•נזיפה חינוכית – ללמד שגם ספק קטן בנבואת ה’ אינו ראוי למדרגה כזו.

•כבוד לאברהם – שרה לא דיברה בגנותו (“ואדני זקן”), אך ה’ שינה את דבריה (אמר “ואני זקנתי”) כדי לשמור שלום בית.  ללמד כמה חשוב השלום.

•מבחן אמונה - שרה נבחנת אם אמונתה שלמה גם כשהבשורה נראית בלתי אפשרית.

כמו כן, המג"א מביא כמה הלכות מאמו.

מעניין עד כמה ה"אומרים" הזה נכון

(לרבי אהרון הכהן מלוניל)

לפי מה שאני זוכר החוקרים מתווכחים האם בעצם האחד הוא קיצור של השני, ולחילופין טיוטה ("מהדורא קמא" ) שרבי אהרון הרחיב אחר כך

המשותף לשני הספרים שאף אחד לא יודע מי חיבר אותם... 

כולם ספרים של אותו מחבר..

הייתה תלמידת חכמים.

הסיפור מלמד על הנהגת ה' בעולם; על שכר ועונש ומשפט; על האם ראוי למחות עיר רשע שיש בה צדיקים; על כוחה של תפילה; על שמירת ה' על צדיקים ועל קרוביהם; על המקור של עמון ומואב; ועוד ועוד

מהרב נבנצל שמעתי פעם רעיון מעניין, שגם הוא נובע מהסיפור: ה' מבטיח לאברהם ארץ עשרה גויים. ובאמת הארץ של שבעה מהם ניתנה בסוף לישראל, ושל השלושה הנותרים לאחרים ממשפחת אברהם - עמון מואב ואדום (לפי רשי)

וודאי שהתורה וכל ספרי התולדות - בית המדרש

כדי שאנשים ששותפים להנחת היסוד של השואל (שכן) יוכלו להגיב על השאלה המקורית

שהתורה כתבה בפירוט את מלחמת ארבעת המלכים עם החמישה, בגלל שאברהם אבינו ניצח את אלו שכנראה היו בעלי הברית של חמשת המלכים- הרפאים, הזוזים וכו', ובזכות זה זרעו וקרוביו קיבלי את נחלתם (מעשה אבות סימן לבנים) בעבר הירדן המזרחי- שניים וחצי השבטים, עמון, מואב ואדום.

ואכן רק בפרק שאח"כ מוזכרים ארץ עשר גויים וגבול א"י מנהר מצרים ועד הפרת (והשווה לפרק יג, יד- יז). . כלומר- בזכות מלחמתו של אברהם הורחבו גבולות הארץ.

רק התכוונתי להרחיב לגבי מה שהוא כתב בסוף.

וזה שאברהם הביס זה לא מספיק כדי להסביר את כל האריכות של הסיפור.

ע"פ הפסוקים ורש"י, שמי שישב בסדום אלו הכנענים שכבשוה מידי בעליה- בני שם, וכדרלעומר מלך עילם היה מזרעו של שם ומלך על בני שם ורצה להשיב את נחלתם, ואברהם נלחם נגדו כי אחרי שה' נתן לו את א"י הוא היורש של בני שם והארץ שייכת לו ולא לכדרלעומר.

לפי"ז ההשגחה סיבבה שאברהם יהיה בצד של סדום כי המאבק האמיתי הוא עם כדרלעומר.

אומר שמלחמת אברהם עם המלכים זה מעשה אבות למלחמת ישראל והמשיח ב4 המלכויות לעתיד (שמעניין שאינם מבני חם).

ייתכן לומר ש4 המלכים נלחמו בסדום כי זיהו את הניצוץ הארץ-ישראלי של הכנעניות שיועלה על ידי ישראל בישיבתם בארץ. ואברהם תופס צד עם ארץ ישראל. ייתכן גם שניצוץ זה מיוצג על ידי דוד שנמצא בלוט שנמצא בסדום שנמצא בכנען. כלומר מי שנלחם בכנען נלחם בדוד המסתתר שם פוטנציאלית. 

מה הניצוץ הזה?

שיונקת באופן נסתר ומעוות מהקודש, שטבעי לארץ ישראל בה הגשמיות קדושה והכנענים היטו עוצמה זו לטומאה "הארץ אשר אתם באים שמה ארץ נידה היא" ומבוטא הן בענקים שסיפרו על עצמם שהם בני מלאכים שהתחתנו עם בנות אדם (קודש נפול בגשמיות) ומכאן עוצמת טומאתם, והן ברחב שמייצגת את הזנות אבל היא היפה בעולם ויהושע נשאה והעלה את ניצוצה.

הכנעניות שונה מהמצריות שבעוד המצריות אמנם סוגדת לעיוות הקודש שבטבע (אלילות) אבל כשמה כן היא מצרים מלשון מיצר, הם כבולים בטבע ולא פתוחים לקודש הנבדל והאינסופי, כי הם לא נושאים עיניהם לשמים לגשם כי הנילוס תמיד משקה את אדמתם ללא חשש מבצורת. לכן אליל מצרים זה שמש וכבשה, בעוד שאליל כנען זה אל הגשם בעל. המצרים הכבילו הכל לטבע שאפילו המתים כפופים באופן מלא למצב הגופות והמומיות ואין מנוס מכבילה לטבע גם אחרי המוות. לכן מכות מצרים באו לשבור את הסגירות של הטבע להראות שיש קודש נבדל ואינסופי. ולכן מצרים טמאה מכל הארצות ואסור לשבת בה.

בעוד הכנענים אמנם מתועבים מהמצרים אבל פתוחים לאינסוף, ולכן אליעזר שהיה כפוף לאברהם יצא מארור לברוך, והתיקון של כנען זה עבד עבדים יהיה לשם, וכשארץ ישראל נכבשת ביד ישראל עוצמות הקודש מתועלות לטהרה במקום לטומאה והאלילות.

בסדומיות - סדום העמידה את תרבותה על דין ולא חסד "שלי שלי ושלך שלך". והיה חוק לא להכניס אורחים ולא לתת צדקה. בקדושה זה מלכות בית דוד שהמלך בישראל במשפט יעמיד ארץ ולא רק בחסד, ועושה חוק שחייבים לתת צדקה לפי ההלכה שכופין על הצדקה,  ולפי התיאור במדרש שדוד חייב את ישראל לפרנס אחד את השני כשאמרו לו שיש עניים. וכן יהושע בן גמלא עשה חינוך חינם מגביית מיסים ציבוריים, וכן מיסי צדקה בקהילות ישראל. כלומר צדקה לפי דין ולא רק לפי חסד

כאילו התכוונתי שהמלחמה שה' גלגל מייצגת מלחמת 4 המלכים נגד פוטנציאל ישראלי. האם 4 המלכים הרגישו זאת באינטואיציה? צריך לחשוב על זה.

הדבר היחיד שעולה לי כרגע לראש שתרבות בבל היא תרבות נהר כמו מצרים ומתנגדת לתרבות גשם שפתוחה לאינסוף כמו כנען, אבל זה לא מסתדר ביחס בין שם לבין חם-כנען. ויש גם הבדל בין תרבות נהר של מצרים חמית לתרבות נהר של בבל שמית, אף על פי ששניהם לא זקוקים לגשם ולא נושאים עיניהם לשמים.

מצד שני זו מלחמה אחרי העלאת מס, כלומר 4 המלכים רצו לשעבד את כנען כלומר שהכוח הכנעני יופנה לאינטרסים שלהם, אז צריך לעיין

אז הם שעבדו אותם. ובפרט אחרי שבחוצפתו של כנען הוא בא וכבש חלק מנחלת שם.

בכל מקרה הם לא צריכים את הכח הכנעני כי הוא לא השורש, אלא את הכח של א"י (שהרי הכנענים עצמם קיבלו את מה שכתבת זה בגלל ישיבתם בארץ).

בנוסף לכך, לגבי מה שכתבת קודם על המלאכים ובנות האדם- בפשטות זה היה בבבל, לא בא"י. 

שיקרו וטענו על עצמם שהם בני אלוהים , כדי להפחיד את אויביהם. כלומר היתה תרבות כזאת בכנען של קודש ממקור אלוקי שעוות לגבורה של טומאה, בין אם זה נכון או לא. גם המרגלים משקרים לישראל ואומרים ושם ראינו בני ענק מן הנפילים

שורש בית דוד - בנבואה בירמיהו על מואב, פתאום ירמיהו באמצע הנבואה עובר לעסוק בכינון כסא בית דוד. מה שלא הוזכר אצל נבואות גויים אחרים.

כלומר אסוציאטיבית אצל עם ישראל בתקופת הנבואה אזכור מואב התקשר כשורש בית דוד, ולפני דוד כבשורה כלשהי למלוכה בישראל וכעם שמהווה צל נלווה לעם ישראל ותולדותיו, שהרי הוא קרוב שלו ושכנו ודובר בשפתו ובעל תרבות דומה.

זה כמו שכיום כל אזכור של פולין יוליד אסוציאטיבית מחשבה על יהדות פולין, כך בתקופת הנבואה כל אזכור של מואב הוליד אסוציאטיבית מחשבה על מלוכה בישראל