פורום בית המדרש (עמוד 5)

השאלה היא על המקרים שזה לא כך

פטור בלא כלום אי אפשר.

להעניש על מה שלא שייך, גם אי אפשר.

לצאת מפרופורציות בענישה, גם אי אפשר.

מידה כנגד מידה זו האמת.

בדרך שאדם מודד בה מודדים לו.

…שבכל העולם מאשימים אותנו למרות שאנו הקורבן

ואנו אלה שבסכנת קיום בארצנו אולי זה עונש מידה כנגד מידה על זה שאנו בישראל מאשימים את הקפלינסקים, השמאלנים, הצבא, השב"כ , בג"ץ ועוד חוץ ממי שאשם באמת.

ואם קפלן בעצמם צורחים שישראל היא לא מוסרית בכך שהיא מגנה על עצמה, מה יגידו האנטישמים בעצמם?! ברור שיאשימו אותנו.

אם קפלן שורפים מכוניות לאזרחים, למה שחמאס לא? אם אנשי קפלן מוסרים שמות למדינות שונות כדי להטיל סנקציות, למה שחמאס לא? אם אנשי קפלן רודפים חיילי צהל, למה שהאנטישמים לא?

במקרה פה מה שאנחנו רואים זה איך הקב"ה מאריך אף לרשעים בקפלן. ביחס לשאר העם, אנחנו רואים ניסים גלויים וחסדים שקשה להאמין שאנחנו ראויים להם. ברוך השם שלא עזב חסדו.

ברוך השם שלא נתננו טרף לשיניכם.

בארה"ב קמו עשרות זרמים לא-אורתודוקסיים, כולם הפכו בסופו של דבר לסניף של המפלגה הדמוקרטית עם ניחוח קל בלבד של יידישקייט והיעדר של שמירת מצוות. אחיהם הפתאים הישראלים (מניינים שוויוניים, התנועה המסורתית קונסרבטיבית, הרפורמים) יחוו את אותו התהליך.

רב שאהב לשחק גולף וקיבל מגרש רק ביום כיפור. אמר לבני קהילתו שלא יהיה ביום כיפור, ונסע לגולף.

שיחק בגולף ועל הפעם הראשונה קלע את הכדור למטרה.

כל מלאכי מעלה רעשו ואמרו לה' - זו תורה וזו שכרה?

אמר להם ה' - זה העונש הכי גדול, כי למי הוא יוכל לספר שקלע על הפעם הראשונה?

(נזכרתי בזה בגלל סיפור ששמעתי על בית כנסת רפורמי בשיקגו שהיה סגור בחגים כי הרבאי יצא לחופש)

"נשיא ה"היברו יוניון קולג'", המכללה להכשרת רבנים רפורמים בארצות הברית, ומבכירי הרבנים הרפורמים בארה"ב, נהרג אתמול (שבת) בבוקר לאחר שמטוס קל אותו הטיס התרסק בניו יורק"

רב רפורמי בכיר נהרג בהתרסקות מטוס

ברוב המקוואות נראה לי פשוט צריך להשתמש רק במים קרים, אבל כן, מותר.

בקליפת אגוז, בעצם זה שהתורה קבעה יום כיפורים בכל שנה ושנה מעידה כאלף עדים שהקב"ה יודע את יציר כפיו. הטעות היא במחשבה שהמדד לתשובה הוא העובדה האובייקטיבית של היעדר החטא, בעוד שהאמת היא שהמדד לתשובה תלוי בכנות של האדם.

אני ממליץ מאוד לשמוע את השיעור. תסתכלי אם הזמן שהוא אורך מתאים לך.

תודה רבה רבה לך. עזרת לי מאוד

תתכווני בכל ליבך לא לחזור אל החטא. שמעתי משהו מהרב שלי הרב אליעזר בן-פורת שברגע שאדם התכוון בכל ליבו לא לשוב לחטא, אז גם אם אחרי זה נפל בחטא, זה כבר אדם חדש שנפל בחטא. כך צריכה להיות התחושה אחרי הווידוי, שמבחינתי התנתקתי מהחטא, אני לא רוצה בו.

אבל אני חושב שבאמת המדרגה של תשובה שלימה זה שאדם באמת יתנתק מהחטא לגמרי, ואמנם עדיין יהיה לו יצה"ר, אבל נקודת הבחירה שלו תהיה יותר גבוהה. בחטא הקודם הוא כבר לא ייפול. זה קשה מאוד להתנתק מחטא, אבל זה אפשרי. צריך לעבוד על זה, להתפלל על זה, ללמוד על זה, לרצות חזק לא להיות שם, לרצות חזק להיות באור, בטוב. לעשות הכל כדי לא ליפול שוב. והעצה הכי טובה שאני מכיר ששמעתי ממורי ורבי הרב זלמן מלמד שליט"א, לפתח כ"כ את אהבת ה', עד שלא לרצות להיות מלוכלך בחטא. לפתח את ההכרה שאני לא בחטא, והכוחות הגופניים שמושכים אותי לחטוא הם לא מצייגים את מי שאני באמת (זה דגש אחר קצת ממשהו ששמעתי ממורי ורבי הרב שרקי, אבל אכמ"ל).

https://www.yeshiva.org.il/midrash/2884

לכאורה היה מתבקש שלרשבג לא יפריע שאין היכר בינו לבינם.

ושלרבי מאיר ולרבי נתן לא יפריע שמכבדים אותו יותר מהם, וק"ו המחשבה/התכנית לבחון את ידיעותיו / לביישו על אי ידיעת נושא בתורה נראה תמוה מאוד ...

אבל לצורך העיון, איני מבין למה להדליק זה פיקוח נפש ומה ההצדקה לא להדליק לפני שבת?

מעבר לכך - לא רואה שום היתר לבקש מיהודי לעשות איסור. האמת שגם כדי להתיר לבקש מגוי, צריך הצדקה הלכתית ספציפית.

וגם שאסור לך להדליק בשבת.

אור של חדר ממש לא לוקח הרבה חשמל, אם הוא יתעקש תגיד שאתה מוכן (לפנים משורת הדין) לשלם כמה שזה עולה.

בניין עם מקלט תחתון בלבד ושיש בו שומרי שבת - המינימום מבחינה בטחונית זה הדלקת האור לפני השבת ולכל השבת. אם יש לו איזו בעיה נפשית עם זה - שידבר עם מי שהוא רוצה, מהאגודה לתרבות הדיור ועד המפקחת על רישום המקרקעין בתפקידה (הקצת ארכאי בהגדרתו) כממונה על פנקס הבתים המשותפים (יש דבר כזה). כולם יחטיפו לו על המוח. מטומטם לגמרי מי שמפריע לשכנים דתיים, שבסך הכל צריכים תאורה בשבת במקלט. תבהירו לו שאתם תדליקו את האור לפני שבת - כל שבת - במקלט, ולכל השבת. ושאם יש לו בעיה שיילך למשטרה, המוח הגאון הזה. יגלגלו אותו מהתחנה מכל המדרגות.

ושישאר דולק כל השבת

מה זה השטויות האלה

ולמה שיהיה מותר להדליק?

באופן שהן תהיינה "משולשים".

למרות שנדמה לי שגם הערי מקלט שנבחרו בשני עברי הירדן הן לא ממש "משולשים" (כי גם המפה לא ממש מרובעת, כלומר עבר הירדן משוך הרבה יותר צפונה ומזרחה והרבה פחות דרומה)

משלב כלשהו לא יהיה רצח גם לא בשוגג. כשהטגנוחוגיה והמוסר יגרמו לזה. חוץ מזה אנחנו במיחא קרובים לשנת 6000

סימן שלבוא חמת צפונית ללבנון, ונמצאת בארץ חמת או סמוך לה. ארץ חמת בסביבות העיר חמת, העיר חאמה בסוריה. יש אומרים שלבוא חמת כלומר הדרך ההולכת לחמת, אולי הגבול הצפוני של לבנון, נחל נהר אל-כביר

כתוב לך מתחת לכל פתיל (תלוי שיטה) במה השתמשו..

הם מוכרים גם ארגמון וגם תכלת רדזין (דיונון) תתקשר אליהם ותזמין מה שאתה רוצה.

אם אני לא טועה אם באתר לא מופיע אחרת זה ארגמון קהה קוצים.

העניין הוא שכאחד שיש לו ניסיון עם הציצית שלהם היא ממש איכותית.. ואני לא רוצה לרדת מהרמה. מה שנקרא "המחוזק" ..

מאיפה אפשר להזמין משהו דומה? ראיתי איזה אתר שנקרא tekhelet .. עושה רושם שהם מייצרים את התכלת בעצמם..

בעיון מהיר במחירים זה לא נראה שונה כל כך .. (יש הרבה ווריאציות.. אבל בכללי נראה שהמחירים די דומים)

יש בו גם הנחות לחיילים אם רלוונטי לך.

ויש גם את אתר "פתיל תכלת".

ויש גם את "תכלת מלכות"- אין להם אתר באינטרנט, אבל הם מישיבת חולון, מוזמן לפנות לפרטי למספר שלהם. [הם ממש זולים].

ויש לי עוד חבר שמוכר תכלת ממש בזול [לא ראיתי יותר זול ממנו], מוזמן לפנות בפרטי לעוד פרטים. [מאיפה אתה בארץ?]

הרב מאזוז זצ"ל המליץ עליהם ומשם אנחנו קונים.

ניתן לקנות רק את הפתילות ויש אפשרות שיקשרו לך.

(אני קושרת לבעלי)

שלום, בתור אחד שלובש טלית עם פתיל תכלת וגם חקרתי את הנושא, שים לב לבקש מהחנות דווקא את התכלת היקר יותר שהופק מארגמון כהה קוצים, ולא תכלת זול של רוז'ין שהופק מתמנון. להרחבה נוספת בנושא ישנו אתר "תכלת" שעוסק בזה לעומק וכדאי מאוד לקרוא שם מאמרים וסיכום: דף הבית

אבל ברור שיש עניין להתחסד גם אם זה לצורך:

"ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו": בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו, "ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך, ולא עוד שאת גורם מיתה לאותו צדיק.

משל משה רבנו למה הדבר דומה? לאשה עוברה שהיתה חבושה בבית האסורים, ילדה שם בן, גדלה שם ומתה שם, לימים עבר המלך על פתח האסורים, כשהמלך עובר התחיל אותו הבן צווח ואומר אדני המלך כאן נולדתי, כאן גדלתי, באיזה חטא אני נתון כאן איני יודע. אמר לו, בחטא של אמך. כך במשה, כמו שכתוב (בראשית ג כב): "הן האדם היה כאחד", כתיב (דברים לא יד): "הן קרבו ימיך למות". (קהלת רבה)

אבל אפשר להתחיל עם איסור על גריסת אפרוחים, שיש בזה חששות נוספים מדאורייתא

ביומן שלו (צילום של כתב היד מופיע באחד מספרי שמחה רז)

הסיפור שכשהוא הגיע לראשונה ליפו ונפגש עם הרב קוק, הם הלכו בדרך ודיברו ותוך כדי הוא תלש עלה וזרק על הרצפה. הרב קוק אמר לו שהוא משתדל שלא לפגוע בשום דבר, גם טפל לחלוטין, כי לכל עלה יש מלאך שאומר לו גדל.

זה מסר מאוד עוצמתי, שנותן רעיון של ערך לכל מה שסביבך, ללא קשר לשאלה מהו הערך. גם ניתן להבין מזה את הרעיון של "ועלהו לא יבול", שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד - כך שהעלה מסמל משהו זמני וזניח ובכל זאת הוא חשוב מאוד (ונדמה לי שיש כם תוס' בגיטין "על עלה של זית" שיוצא ממנו משהו ברעיון הזה). ועל הדרך זה מאוד מרחיב את העיקרון של בל תשחית (לא ברובד הלכתי כמובן).

לקטוף עלה, סתם כך?

חיים שה' ברא.

לגבי פרטים אז תלוי בצורך האדם וגם לגויים מותר.

אבל בוודאי שצריך להשתדל לשמור על הבריאה שה' ברא.

אפילו יש את הביצוע המקורי של חיים בנט כמדומני ביוטיוב ובzing music

צריכים להעמיק מאד באמונת התשובה ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד ג"כ מתקנים הרבה את עצמו

ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחלה.  

וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה, וכשהוא מחובר בתורה וחכמה ויראת שמים,  

ומכש"כ כשהתכונה של האהבה האלהית פועמת בנפשו. וירצה את עצמו וינחם את נפשו הנהלאה, ויחזקה  

ככל מיני חזוקים שבעולם, כי דבר ה' הוא "כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנכי אנחמכם"

גם בפרק ו וגם בפרק י"ד וט"ו יש כמה דברים שמזכירים את רפ"ב וגם בשמונה קבצים בקובץ א' נתקלתי ברעיון דומה

כל שבוע אנחנו מתאספים לשיעור עם חברה ישראלים בשלבי התחזקות. יש כיבוד על השולחן

החברה ברוך השם מברכים לפני  ולרוב שוכחים לברך אחרי. לפעמים זה גם קורה לי.

שמתי לב שזה קורה הרבה פעמים  אבל לא במזיד. בקיצור זה תופעה  אנושית שלדעתי נובעת מכך

שיש  התעלות רוחנית לפני שמכניסים לפה אוכל שבאה על חשבון הברכה בסוף.

אני חושב שהכיוון הנכון הוא באמת להתחזק בברכה אחרונה, אפשר בעזרת דברים מהסגנון שהזכרת בהודעה הראשונה

(בשולי הדברים - כלימוד זכות - מהתורה חובה לברך רק אחר לאחר שביעה מאכילת לחם, וכמדומה שעל זה כולם מקפידים. יש מחלוקת ראשונים האם ברכה לאחר אכילת שבעת המינים היא גם מהתורה, ולהלכה כנראה יותר מקובל שזה מדרבנן. ברכת בורא נפשות היא עוד דרגה אחת מתחת, כשמעיקר הדין ייתכן שהיא הייתה רשות)

המקור לברכה אחרונה זה 'ואכלת ושבעת וברכת'. המדרש אומר שישראל החמירו על עצמם עד כזית עד כביצה - כלומר שהם מודים על כך שהם פחות רעבים, אפילו כשהם לא שבעו לגמרי. זו ברכה על ארוחה

(ובפסוקים המטרה שלה היא 'השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך.. פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך')

ברכה ראשונה נובעת מ'אסור לאדם להנות מהעולם הזה ללא ברכה'. זו ברכה על ההנאה מהאוכל, מהטעם, מהמרקם וכו. זו לא ברכה על ארוחה, אלא על אוכל
 

מקרים של כיבוד וכדומה הם טריקיים - לא חושבים עליהם בתור ארוחה, אבל הם יכולים להפוך לתחליף לארוחה. חזל עשו סטנדרטיזציה וקבעו כמות בתור הגבול בין אוכל לארוחה. אבל זה רק טבעי שהברכה הראשונה תהיה אוטומטית (=על כל אוכל) והאחרונה פחות (=רק על ארוחה)

זה רשות?

כמובן, לא דן במישור פיסקת ההלכה.. רק מתעניין במקורות.

תודה רבה.

וכך פסק הרב עובדיה יוסף להלכה בהרבה מאוד מקומות (למשל יביע אומר חלק ט אורח חיים סימן צא), על פי הפרדס והרוקח ועוד ראשונים שכתבו כן

אתה מכיר ראשון שכתב במפורש שבורא נפשות זה מדרבנן ולא מנהג? (ולו מנהג שהפך לחובה עם הדורות, אפילו לא נקבל את הרב עובדיה והראשונים שהוא מביא שאומרים שהיא רק רשות)

הגמרא (בברכות מד) מביאה מחלוקת אמוראים על מה מברכים נפשות, כשכל אחד מוסיף על שלפניו, ורב אשי מסכם ש'כשהוא זוכר' הוא מברך אפילו אחר מים (כמו רב פפא שהוסיף הכי הרבה).  ובדף לז מובאת ברייתא שלפני אורז מברך מזונות ואחריו 'ולא כלום', והגרא מסביר בפשטות שבאמת בזמן הברייתא לא בירכו נפשות על אורז

"שני מלכי האמורי" שמזכיר יהושע זה אחרי כיהוש עבר הירדן המערבי. אז שם הצרעה הספציפית זה לא על סיחון ועוג.

הנה הפסוק ביהושע: 
ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמרי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם יב ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם *שני מלכי האמרי* לא בחרבך ולא בקשתך יג ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה וערים אשר לא בניתם ותשבו בהם כרמים וזיתים אשר לא נטעתם אתם אכלים

יש אזכור של הצרעה בסוף פרשת משפטים.

avid;font-size:21px;">ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך.

זה ראיה, כי כתוב שיושבי שכם בימי חמור היו חיווים ולא אמורים כמו רוב יושבי ההר. "שני מלכי האמורי" אין הכוונה אמורים, אלא כמו שכל יושבי הארץ נקראו כנענים, כך נקראו אמורים לפעמים "ובואו הר האמורי" "כמעשה האמורי עשיתם" כי הכנענים והאמורים היו העמים הגדולים, ויושבי ההר כמעט כולם היו אמורים.

"וייתן ה בידינו את עוג ונך אותו ואת כל ארצו". בעוד שהצרעה המוזכרת ביהושע "לא בחרבך ולא בקשתך"

"צרעה - מין שרץ העוף, והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בהם ארס והם מתים. והצרעה לא עברה את הירדן, והחתי והכנעני הם ארץ סיחון ועוג, לפיכך מכל ז' אומות לא מנה כאן אלא אלו. וחוי, אף על פי שהוא מעבר הירדן והלאה, שנו רבותינו במסכת סוטה: על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה"

למעשה זאת שיטת ריש לקיש בגמרא שם. רב פפא חולק ואומר שהיו שתי 'צרעה' - של משה לא עברה את הירדן ושל יהושע עברה

סיחון ועוג כתוב שידראל היכו אותם. והצרעה כתובה "עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך".

יש מפרדים שצרעה זה מחלה ומגפה, כמו צרעת

'יש מפרשים שצרעה זה מחלה ומגפה, כמו צרעת' - כן, ואחרים הציעו שזה מלשון צער. יש גם שהציעו שזה אימה או אפילו משהו מופשט יותר

כמדומה שרוב המפרשים הבינו את "שני מלכי האמורי" בנאום יהושע כסיחון ועוג, כמו שאר המופעים של הביטוי בתנך. אבל ראיתי שכותבים ששד''ל סבר שזה מלכי אמורי אחרים

(את הקושיות שהזכרת המפרשים האחרים תירצו בכל מיני דרכים. הרמבן למשל כותב שיהושע התכוון שהצרעה הרגה את הנשארים ממלכת סיחון ועוג שהתחבאו

כמדומני שכיבוש שכם זה בעיה מוכרת בחקר התנך - איך יהושע הגיע להר גריזים והר עיבל מיד אחרי כיבוש יריחו והעי, ולפני שמוזכרים כיבושים אחרים)

שקושר את זה לפירוש של רבי יהודה החסיד על בני מכיר וכו)

כתוב "הוציא ה את בני ישראל מארץ מצרים *על צבאותם*" כלומר כולם.

חוץ מזה היה צריך לכתוב את זה במפורש.

מכיר חי בתקופת יוסף ששלט במצרים והגלעד היה האחוזה שלו כשליט מצרי 

זה בסדר גמור שכל אחד חושב לעצמו "את הפרשנות הזאת אני בכלל לא אוהב" "זה נשמע לי רחוק מידי" "בעיניי זה ממש כפירה להגיד ככה". אני נרתעתי מהפרשנויות של הרב מדן כשנפגשתי איתן, ומאז אני קצת יותר צ'יל לגביהן

לא יודע, גם ההסבר שלך לא נשמע לי קריאה ראשונית - בית המדרש

עוד כמה שנים תכתוב ספר עם חידושים על התנך והוא יהיה רב מכר. לרבנית עדינה שטרנברג יש משפט יפה בהקדמה לספר שלה: 'אין כאן יומרה להציג את ''הפירוש הנכון'' או ''היחיד'' לטקסטים השונים, שכן לדעתי הכתובים סובלים פירושים שונים(...) המטרה היא להציג פירושים טובים של דברי התורה ודברי חכמים, באופן שיתיישבו היטב בפסוקים ובלב'

מנשה הזוי. זה שהפירוש שלי נופל לא אומר שהפירוש השני מאושש.

לפי דבריך אז ייתכן שחייזרים ישבו בשכם כי הרי אי אפשר לדעת מה הפירוש הנכון. מי יודע? הרי לא כתוב שלא ישבו שם חייזרים!

בלי קשר לצרעה.

האם נפשט מתיישב לך עם הטענה של בני מנשה שכבר גרו בשכם לפני יציאת מצרים? בלי קשר לתמיהה למה לא מוזכר כיבוש שכם. האם תרחיש כזה מתיישב לך בפשט?

חוץ מהצרעה ומבני מנשה

מי שמתחתן עם אישה רק כי זה מצווה באמת מחפיץ אותה לפי האנלוגיה שלי (:

אנו אומרים פעמיים ביום "ואהבת את אדוני אלוהך"

ומאידך יש לנו צווי "כבד את אביך ואת אמך"

כלומר יש יותר משקל בעיני השם למלה כבוד כשמדובר בין אדם לחברו.

ונוסיף לכך את מאמר חז'ל "איזהו מכובד המכבד את הבריות "

אם נשתדל לכבד איש את רעיהו במקום "לאהוב" אותו אז יהיה תיקון עולם.

… זה לא אומר שאני שונא אותו נהפוך הוא למרות שאני לא אוהב אותו מכל מיני סיבות עלי החובה לכבד אותו כלומר להתיחס לדבריו למרות שאין בנינו הסכמה, לא לזלזל בו, להסביר לו פנים וכדומה.

.. שתמיד מדבר בשעת תפילה, לא שומע הערות ברור לי שהוא לא יזכה לאהבתי. אבל חלילה לי מלשנוא אותו וכמובן אם הוא פונה אלי אני אתייחס אליו בכבוד.

אותו כנ"ל לגבי שכן רעשן ועוד כהנה אנשים שכדי להימנע מחברתן.

בכלל אי אפשר לאהוב כל יהודי מבלי להכיר אותו אבל צריך לכבד כל אדם וכל יהודי בפרט למרות שאיננו מכירים אותו.

לכן כתוב ברמבם שלעולם יאהב אדם את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו

…לגבי רעות במסכת ברכות כתוב:

" ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא. מאי היא, משמר היוצא אומר למשמר הנכנס: מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום ורעות."

אנו אומרים את זה לפני תפילת מוסף ואחרי קריאת התורה. כמו כן זה חלק מתפילתו האישית של רבי אליעזר לאחר תפילת שמונה עשרה.

בתורה שלא במקומה האמיתי, כלומר ה' אמר למשה לשים אותה אחרי פרשת קדש לי כ בכור, כשכתב את הספר תורה.

כי בקדש לי כתוב שכל בכור בישראל קדוש לה' כלומר יהיו משרתים לה' כמו הלויים כי זה היה לפני חטא העגל.

בוהיה כי יביאך כתוב "וכל בכור בניך תפדה" - כלומר הפרשה נאמרה  אחרי חטא העגל שחטאו הבכורות וקודשו הלויים והוצרכו הבכורות פדיון, אבל הושמה שלא במקומה בתורה. כדי לסמוך אותה לפרשת תפילין אחרת.

כנ"ל בפרשת משפטים לפני חטא העגל "בכור בניך תתן לי" בעוד שבכי תשא אחרי החטא "כל בכור בניך תפדה"