פורום בית המדרש (עמוד 7)

מובא בדרך ה' חלק ב' פרק ד' שאברהם אבינו יכול היה להכניס תחת הברכה והאילן שלו כל גוי שרצה להתברך ולהיות חלק מאיתנו, ושזו כוונת הברכה הזו, ולכן הברכה הזו היתה שייכת אז באופן אישי לאברהם אבינו ולזרעו. אבל אחר מתן תורה נצרך גיור וכו'. 

קשה לומר שונברכו בך שחוזר על עצמו כל הבטחה לאבות זה גיור, אלא ברכה מישראל לאומות. "ונברכו בו כל גויי הארץ" האם כל הגויים מתגיירים? "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" סימן שזה כולל גם את זרעו כלומר עם ישראל אחרי מתן תורה

זו ברכה, וברמח"ל הנ"ל מובא שהברכה היא החיבור לעם הנבחר שמתאפשר בקרבה אל אברהם וזרעו, כמו שבעתיד יתאפשר בכניסה המורכבת יותר לעם ישראל. אולי הכוונה שכל השפע הבא לעולם יורד דרכו ובזכותו אבל אין ברכה כמו קירבה לה' , ולכן היא העיקר. 

ולאחר מתן תורה עדיין הברכה באה מעם ישראל והכניסה בצורה מורכבת של גיור, אלא שכבר לא נחשב לברכה עבורנו שהרי כבר נעשה הבדל בין עם ישראל לעמים ואין עניין לגייר ולקרב לעם ישראל אלא אם כן הגוי בא מעצמו.

ובאופן כללי אין מקום לכל הגויים לגור בארץ ישראל שאינה יכולה להכיל 7 מליארד איש.

לפי הסוד גרים הם רק נשמות יהודיות שנולדו בגוף גוי. לא כל גוי מיועד לגיור.

לפי הפשט והמדרש ורשי ונברכו הכוונה או הגויים יתברכו בגלל עם ישראל , או שהגויים יברכו אחד את השני "תהא כישראל" וירצו להדמות לנו, שזה היינו הך.

מה ששאלתי למה המימד האוניברסלי חוזר בבראשית, בעוד שבשאר התורה לא חוזר כמעט. וגם שחוזר זה בעיקר למען עם ישראל "וראו כל עמי הארץ כי שם ה נקרא עליך ויראו ממך", "והלווית גוים רבים ואתה לא תלווה והיית רק למעלה", "ונתנך ה עליון על כל גויי הארץ" "כי היא חכמתם לעיני הגוים אשר ישמעון ואמרו רק עם חכם הגוי הגדול הזה" וכדומה.  

בעוד שבנביאים בנ"ך המימד  האוניברסלי כן חוזר על עצמו המון כאור לגויים. (להבדל בין התורה לנ"ך בעניין זה יש כבר תשובה של הרב אבינר. אני שואל על ההבדל בין בראשית לשאר התורה. יש לי תאוריה לתשובה לזה אבל לא בטוחה)

הרמח"ל אמנם מבאר את הפסוק שהבאת בדרכו וכחלק ממהלך שלם, אבל בטוח שיש עוד הסברים ויש מקום לחידושים

לתשובה של הרב אבינר למה בתורה אין הרבה התייחסות למימד האוניברסלי (הוא לא מתייחס כאן לחילוק בין בראשית לשאר) ובנביאים יש הרבה אז הנה (מ: ד. עם סגולה)

(להרחבה אפשר לראות בכל פרק סגולת ישראל באורות ישראל בעיקר פסקאות ג ד (כאשר סגולה שם הכוונה ערך שחשוב מצד עצמו ולא רק מצד תועלתו הרוחנית). המחלק בין ערכם העצמי של ישראל והתורה לבין ערכם השימושי רוחני תועלתי.

גם בעין איה על מחלוקת בית הלל שמאי בנרות חנוכה במוסיף והולך או מוריד מספר נרות, גם מרחיב על ההבדל בין הערך העצמי של ישראל לבין הערך השימושי תועלתי של ישראל לעולם).

האמת שהסתכלתי באורות הקודש איפה שמופנה בהערה 12, וזה פרשנות רק למה שכתוב שם ולא וודאי, אפשר להבין שם הבנה אחרת גם שעיקר השפעתו של ישראל לעולם היא בצורה סגולית ולא בצורה מעשית.  ולא עיסוק בנושא מה חשוב יותר ערכו העצמי של ישראל או ערכו השימושי.

באשר לשאלה שלי למה בבראשית חורז את הספר הערך האוניברסלי ובשאר הספרים לא: נראה לי שלמרות ש5 חומשי תורת משה לא עוסקים הרבה בערך של ישראל שנועדו להיות אור לגוים, אלא בערך העצמי. ספר בראשית הוא פס הייצור של עם ישראל, וכדי ליצור עם אלוקי, חייבים ליצור אותו באווירה ששוללת שוביניזם לאומי, אלא לייעד אותו מראש להיות אור לגויים. כי מכיוון שה' הוא בורא הכל וברא את העולם במידת החסד של רצון להיטיב לכל, אז כדי שישראל יתגבשו להיות עם ה' הם חייבים להתפתח כעם שייעודו כאור לגויים. גם אם בסוף ייעודם העיקרי הוא עצם היותם ולא התועלת הרוחנית שהם מביאים לעולם.

משל למלך שרצה לשאת אשה שתהיה טובת לב, אז הוא אימן אותה בחסד ועזרה לזולת, כדי שתהחה טובת.לב ומתאימה לו. נכון שגם בעתיד היא תעזור לזולת, אבל עיקר עניינה הוא להיות אשתו של המלך וצריכה להיות טובת לב מפני הערך העצמי שבדבר, לא רק כי זה יביא תועלת לממלכה. כך ה' כל הבטחה לאבות מדגיש להם את ייעודם האוניברסלי של אור לגויים. אבל אחרי בראשית שפס הייצור מסתיים אין כבר צורך לחזור על זה הרבה כי עיקר עניינו של עם ישראל זה ערכו העצמי (כנל גם תורה עיקר יעודה הוא ערכה העצמי , ולא המידות הטובות שהיא יוצרת בנו למרות שגם זה חשוב).

יוצא שהרצון של ישראל להיטיב לאומות הוא ערך עצמי, בין אם תתממש ההטבה הזאת או לא.  כמו אדם צדיק באי בודד שרוצה להיטיב למישהו, אמנם אין לו למי להיטיב, אבל עצם זה שהוא רוצה להיטיב זה חשוב יותר מהתוצאה עצמה.

(הייתי שם את הנקודה על רגע מתן תורה, 

שעד אז העם בהתהוות ומשם ואילך יש הבדל בין עם ישראל לשאר האומות)

אם תיאורטית עולים למעלה בטיסה אז רואים את הקימור של כדור הארץ. כמובן זה משל כאן שהחזיק את כל כדור הארץ כביכול בידו (ולכן פסלו מלכים מחזיקים בידם כדור רמז לשלטונם בעולם)

מי שנוסע לצפון הרחוק רואה שהימים קצרים משמעותית והשמש נמוכה בחורף ומבין שכדור הארץ עגול. אבל דווקא אלכסנדר כבש לכיוון מזרח לא לצפון דרום אז זה לא שייך.

זה יותר הגיוני כשאמריקה לא קיימת

איך זה קשור לכדור? זה לא הכוונה שהיבשת בצורת מטבע, אלא שהעולם הוא כדורי כלומר כדור הארץ, עם הים שבתוכו

הנה בתלת מימד, באדיבות gemini

(רק שלא אמור להיות הפרש גובה כזה בין האוקיינוס לאדמה. בחתך זה יותר טוב במובן הזה)

מזל שיש גיפיטי תלת מימד😅 חבל שלרשי בציוריו לא היה

את הגמרא שכותבת קערה שם, עד להסבר שלך

תוס' ע"ז מא

להבנתי שהעולם ככדור והים מקיף את כל היבשות, כמו קערה שעוטפת את מה שבתוכה

וגם נפש החיים והתניא עוסקים בצמצום

אולי יש דמיון גם לזה, 

אבל מובא שזה מקביל לצמצום השני שהיה בעולמות, למסך שמפסיק בין האצילות לעולמות שאח"כ וכדו'

כשנברא האור ביום הראשון זה בריאת אור אינסוף. לפני צמצומו.

אם כך מה שהצטמצם זה המים המוארים, לא המים החשוכים שהיו לפני בריאת האור. אולי זה רמז למה שאומרים שהצמצום היה באור ולא במאור, ולכן הצמצום הוא לא כפשוטו אלא לשון העלמה והסתר כמו "צמצמה פניה".  ובעצם המים החשוכים של היום הראשון מעולם לא צומצמו אלא נשארו גם בחלל האוויר, אלא שלא רואים אותם כי הם חשוכים. כך גם בעצם אור אינסוף מעולם לא נעדר מהעולמות, אלא מסתתר, אבל בעצם מצד ה' אין כלל עולם אלא הכל אלוקות

ואפשר לפרש כך בצורה חסידית בדרך רמז, כי ידוע שגם הדברים המאוחרים מרמזים על שורשים גבוהים יותר

אבל מקובל שהתורה מדברת מעולם האצילות ולא קודם 

אגב לא רק בחסידות, גם נפש החיים (וכנראה הגרא) טוענים שהצמצום לא כפשוטו. (והניסוח שלי היה דווקא לפי נפש החיים "מצד ה' " ולא כחסידות. שהרי שיטת הגר"א עיקר והחסידות משנה לה)

בהמשך לזה אפשר לראות את העניין שאחרי צמצום המים העליונים, ה' עשה כביכול ארובות בשמים כדי שהמים העליונים ירדו טיפה בתור גשם כדי לתת חיות לעולם, כמשל לקו שנמשך מהאור אינסוף לחלל הפנוי להאציל לברוא ליצור ולעשות את העולמות.

ואילו המבול הוא הסרת הצמצום וביטול העולם שיחזור להיות אור אינסוף בשיווי

וחושב שהמחשבה שכן נובעת מהשקפת עולם בעייתית ושגויה בנוגע ליחס בין ישראל לשאר העמים. בעיניי בהודעה ניסית לתרץ כל מיני ראיות נגדה, ומשום מה התירוצים מוצגים כראיות לתפיסה

אני אתייחס בקצרה לנקודות שנראות לי חשובות, במובן הזה שהתגובה שלי תלמד משהו: התורה נותנת לאדום עמון ומואב מעמד מיוחד, אוסרת על ישראל להלחם בהם כי ה' נתן להם את הארצות שלהם (בהשוואה מפורשת לנתינת ארץ כנען לישראל), וגם מצפה ליחס של קרבה ביניהם לבין עם ישראל בגלל קרבת המשפחה ("לא תתעב אדומי כי אחיך הוא", "אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים").
 

בתנך ה' מוצג כאלוקי העולם כולו, שהעלה גם את ישראל ממצרים וגם את פלישתים מכפתור וגם את ארם מקיר. נכון שלישראל יש ייעוד ייחודי משלו, אבל הוא חלק ממשפחת העמים, 'בני *בכורי* ישראל'. ולעתיד יאמרו 'ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל'.

התנך נכתב בעיקר מנקודת הפריזמה של עם ישראל, כי זה הספר שלו. יונה ונחום היו נביאים ישראלים, וזו נקודת זיקה מספיק טובה כדי להכניס את הספרים שלהם לתנך, למרות שהם עוסקים בנינווה. באמת אולי אומות אחרות יכלו ללמוד על אותם מסרים של חלק מסיפורי התנך מסיפורים שקרו אצלם. 

התורה לא מפרטת את תולדות המצריים והכנעניים.

גם היחס המיוחד לעמון מואב ואדום (ומה עם ישמעאל?) נראה כקשור לאומות שהופרשו מעם ישראל בתהליך התגבשותו, ומהוות גם לדורות מעיין "מראה" שעם ישראל רואה את עצמו דרך הבנת מי הוא לא , וכן עם צדדים דומים בינינו לביניהם (כדוגמת שלא נבין את מדינת ישראל ללא הבנה מהי התנועה הערבית-פלסטינית ואיך המדינה התגבשה כתגובת נגד אליהם).

היא הנותנת. אם ה' העלה את פלשתים מכפתור, למה שהתורה לא תספר באריכות על צדקת ה והשגחתו ואיך הציל את הפלשתים מייד היוונים הדוריים? וכו וכו'.

ברור שה' הוא אלוקי העולם כולו. ועדיין התורה נתנה לעם ישראל, ומספרת רק עם עם ישראל וכל הנלווה אליו ישירות. יש מספיק חכמות, מיתוסים ואתוסים בגויים , ואף אחד לא ניתן לעם ישראל. התורה לא אמורה להיות אינציקלופדיה שכוללת את *כל* השגחת ה' בכל תולדות האנושות.

אפשר גם לטעון שהבנת אדום מואב עמון וישמעאל זה לא הבנת מי אנו לא, אלא אולי הם מייצגים צדדים דומים לנו שמזכירים אותנו. אבל יותר נראה שהם אנטי תזה,כי כל סיפוריהם הם הפרשת העמים מישראל, ומאבק עשיו עם יעקב. לא כמאבק טוב ורע, אלא כפיצול תפקידים של העמים.
 

לא דיברתי על הנביאים שזה תוספת, אלא על תורת משה שהיא ספר הבסיס. בלתי אפשרי לראות את התורה כאוסף סיפורי חסידים ללא מגמה ברורה והיא תולדות הבסיס,של עם ישראל מאברהם עד הכניסה לארץ. בעוד שספרי הנביאים השונים הם תוספת ("לולא חטאו ישראל היה ניתן להם תורת משה ויהושע") ולא ספר אחד "התנ"ך" אלא 19 סםרים שכל אחד עוסק בנושא אחר. וטבעי שמקצתם יעסקו במסרים אוניברסלים (מה גם שייתכן עקב זה שספר יונה הוא משל כמו איוב. הסיפור נוגע למסר על יזרה בתשובה, ולא על תולדות נינוה,  בניגוד לסיםור רצח גדליהו בירמיהו , סנחריב בישעיהו, ובניגוד לסדום שמשובץ באמצע סיפורי האבות).

הטענה היחידה שאני רואה שניתן להסביר שסדום זה סיפור אוניברסלי זה רק לפי הסברה רמבמיסטית-טכנית (שאני לא מזדהה עם שיטה כזאת). אחרת, אין כאן שום קוהרנטיות

אז אני עוצר כאן

או שהתורה תספר על כל העמים בפירוט, או שתספר רק עם עם ישראל והנלווים אליו.

לא הבנתי איזו קוהרנטיות יש בהסבר שהתורה עוסקת כמעט תמיד בעם ישראל , אבל כשיש סיפור מיוחד היא מכניסה גם תוכן אוניברסלי, זה כמו שבספר על תולדות ביבי נכניס פרק אחד על נפוליאון, כי זה ממש מעניין

הלפני קודמת וגם את הפסקה הראשונה בתגובה הראשונה שלי

שה"תנך" הןא לא ספר אחד אלא אוסף ספרים שונים אחד מהשני.  וכן ספרי נביאי הכתב הם אסופת נבואות שלא תמיד קשורה אחד לשני.

לכן מכיוון שאנחנו לדורות צריכים לדעת איך ה משגיח גם על העמים ומה הוא אומר להם, נכתבו קצת נבואות על הגוים בירמיהו יחזקאל ישעיהו ועמוס, ובשלימותם בנחום יונה ורוב חבקוק.  (ובכל זאת רוב הנבואות עוסקות במה שהגויים עשו לישראל, או בעמוס כהקדמה להשוואה לחטאי ישראל. וכן נחום לזכרוני עוסק בחטאי נינווה לעם ישראל).

בשונה מאוסף נבואות נביאי הכתב, תורת משה לא מוצגת כאוסף סיפרי מסר, אלא כקו כרונולוגי מובהק, של תוחדות ישראל מאברהם עד הכניסה לארץ. ולכן לא קוהרנטי להכניס סיפור אוניברסלי , בעוד שהתורה מקמצת לנו בסיפורי האבות והיתה יכולה לפרט הרבה יותר על חיי האבות.

(הערה חשובה - את העיקביות ניתן לראות: "אלה תולדות תרח" מספר לנו על אברהם, עד נישואי יצחק. ואז מייד "וימת אברהם". ואז מייד "אלה תולדות ישמעאל". ומייד "אלה תולדות יצחק בן אברהם" ומספר לנו על יעקב ואז מיד "וימת יצחק" ומייד "אלה תולדןת עשיו"  ומייד "אלה תולדות יעקב - יוסף בן 17" מספר לנו על בני יעקב.

מבחינה נרטיבית הוא סיפור מלוכד - הוא מספר על אישים ואירועים שיש קשר ביניהם (אדם, קין והבל, למך, חנוך, נוח, דור הפלגה, אברהם ומשפחתו)

5 אחוז בערך מספר על אדם נח ודומיהם.

(ובחינת המסורת רק 2 פרשות). וזה גם מובא כרקע לעם ישראל, כי אי אפשר להתחיל מאברהם ללא הבנת ההקשר האנושי הקודם.

95 אחוז על 3 האבות והנספחים להם.

כך שסדר האישים שהבאת לא התאים לפרופורציה.

(ואם זה 5 חומשים, אז אחוז אחד לעומת 99 על עם ישראל).

גם חזל לזכרוני אמרו שבראשית זה ספר הישר על שם האבות שהם ישרים. כלומר בראשית הוא סיפורי האבות, עם הקדמה אוניברסלית קצרה.

גם הסיפורים על נוח עבר ותרח הם סיפור איך נולדה שושלת אברהם , הרי התורה בעיקביות נצמדת ל20 איש משושלת זו עד אברהם.  למך הוא סיפור רקע להיווצרות הציווילזציה והמבול גם סיפור רקע לאנושות. בעוד שהצלת לוט לא משמעותית אם נבין אותה אך ורק כמסר אוניברסלי, שהרי אפשר להכניס את איוב גם

"לתרץ כל מיני ראיות נגד, ומשום מה התירוצים מוצגים כראיות לתפיסה"

אחד עשרה הפרקים הראשונים של ספר בראשית מספרים על מגוון אישים ואירועים. מבחינה נרטיבית הם קשורים אחד לשני בעיקר על ידי שושלות (אבל לא רק). גם בהמשך הפרקים, בעוד העלילה המרכזית עוקבת אחרי אברהם יצחק ויעקב, נקודת המבט עוברת מדי פעם ל'גיבורים' אחרים - הסיפורים על הגר (שמלמדים בעיקר על כך שה' רואה בעוני עלובים ומבקש את נרדף). הסיפור על עבד אברהם (שמספר על תפילה והשגחה וחסד ועוד. והרי היה אפשר לוותר עליו ולכתוב "ויקח אברהם לבנו את רבקה בת בתואל"). סיפור לוט והמלאכים. תולדות ישמעאל, כיבושי עשו, המלכים שהוא העמיד. 14 הפרקים האחרונים מספרים על מכירת יוסף - וגם שם יש פעמיים פרקים שסוטים מהעלילה המרכזית: סיפור יהודה ותמר (שמלמד על לקיחת אחריות), וסיפור קניית אדמת מצרים על ידי פרעה

מוצגת כהפרשה מעם ישראל "גרש האמה הזאת כי לא יירש עם יצחק" "כל אשר תאמר אליך שרה שמע כי ביצחק יקרא לך זרע"

ישמעאל כעם התגבש משמיעת ה' את האומללים, כלומר הנטיה הדתית אצל האדם ולא סתם ישמעאל יפיץ אמונה דתית באל אחד.  בעוד שישראל לעומתו (ישר אל ישלוט האל לעומת ישמע האל) מייצג את הקדושה בלאומיות ולא רק בדתיות, כגילוי אלוקי מלמעלה למטה שבו כל צדדי החיים מתקדשים, ולא כעבודת האל אצל האומות שם זה מלמטה למעלה, כניסיון דרישה רוחנית של האדם את האל וקריאה אליו, ובמילא האל מוצג כפסיבי שומע, ולא כאקטיבי שולט.

זו דוגמה על קצ המזלג איך מה שאמרת שה' שומע את האומללים נכתב רק כי זה מהווה את תולדות ישמעאל כעם, וממילא להבין מה עם ישראל הוא לא, לעומתו. ( ובמילא הבנה מה הנטיה הטובה של ישמעאל כתוצר לוואי). כנ"ל למשל משפט חנה האומללה בא כרקע לכינון מלכות ישראל שם המלך מציל עשוק מיד עושקו.

למשל לא נבין מי זה יעקב והתגבשותו לעם כמשימתו להיות עם ידי עשיו, אם לא נבין קודם מי זה עשיו הצייד בכלל.

אחרת היה אפשר להביא סיפור על שפחה סינית אומללה שה' שמע תפילתה. בעוד שמדובר פה כנרטיב התגבשות ישראל ומיצוס מכונן ליחסי ישראל-ישמעאל (וגם את בן האמה לגוי אשימנו). אפשר לראות זאת במובהק בסיפורי יעקב ועשיו איך הם מעשה אבות בימן לבנים ליחסי אדום ישראל.

הסיפור לא מספר על הצלת אליעזר משודדים, אלא על איך נעשה השידוך של יצחק ורבקה דרך אליעזר, ועל מעשי החסד,של רבקה.

יהודה ותמר ודאי חשוב כי הוא הבנת הבסיס של שבט יהודה ופרץ. כשם שיוסף מהווה הבנת הבסיס של שבט יוסף. 2 המוקדים בישראל. אדמת פרעה קשורה להבנת עניינו של יוסף דרך איך ניהל את מצרים, זה לא שונה ממלחמת 4 המלכים עם אברהם.

לא מבין איך לא רואים במובהק את קו תולדות ישראל שחורז את כל סיפורי התורה מלך לך והלאה

לגבי אליעזר ותמר ויוסף עם אדמתמצרים אני לא מבין איך אפשר לראות פה סיפור שלא קשור לעם ישראל (במיוחד שיהודה עושה זאת בערי נחלת יהודה -עדלם, תמנה, כזיב, עיניים, ו"במקרה" מספרים לנו בעיקר על יהודה ויוסף).

לגבי ישמעאל ועשיו - האם ניתן לראות את מאבק יעקב ועשיו כמנותק מהתגבשות ישראל?

האם הסדר העקבי של התורה: "תולדות": אברהם-ישמעאל-יצחק-עשיו-יעקב לא מראה פה על סדר של התגבשות ישראל דרך סילוק ישמעאל ועשיו?

זה פשט פשוט

האם אתה לא מסכים עם המבנה המוצג של "תולדות": אברהם-ישמעאל-יצחק-עשיו-יעקב(בסדר הספציפי הזה).

או שאתה מסכים עם המבנה אבל טוען שחלקי ישמעאל ועשיו בו לא קשורים ל3 האבות אלא הובאו כניספחים בעלי מסר אוניברסלי?

כל הספר מקושר זה לזה בעיקר בעזרת "תולדות" = (שושלות). תולדות אדם, תולדות נוח, תולדות אברהם וכו'. זה מעניק לכידות לסיפור.

מבחינת "סיפורים" - יש כמה עלילות מרכזיות (בריאת העולם וגן עדן, השחתת האנושות והמבול, נדודי אברהם יצחק ויעקב, מכירת יוסף), שבתוכם וביניהם משובצים סיפורים קטנים אחרים

אדירה להקדמה האוניברסלית. בעוד שברור הן כמותית והן איכותית שספר בראשית הוא בעיקר על האבות ויעקב ובניו.

ואם נכליל את כל ספר תורת משה, אז פרשת בראשית נוח בטלה ב60 לעומת תולדות ישראל מאברהם עד הר נבו. (ואפילו סיפורי פרה-האבות הם חיוניים להבנת איך התפתחה האנושות, בניגוד ללוט)

האם נדמה כאילו מבחינתך בראשית זה אוסף סיפורי חסידים שבמקרה חילקו אותם לפי תקופות? והרי אפילו מעשה הגר לא מספר על "ויהי אחר הדברים האלה ותתע הגר במדבר באר שבע" אלא כחלק מהותי מסיפור לידת יצחק ושילוח ישמעאל מהבית

אז אני שוב אעצור כאן

מה שכתבתי על ישמעאל זה לא ההבנה ההכרחית הפשוטה אלא פרשנות, פשוט דוגמא לאיך סיפור הגר מהווה מיתוס נרטיבי להבנת עם ישמעאל וממילא יחסי ישראל-ישמעאל. זה שזה מיתוס נרטיבי זה פשט. מה הנרטיב אומר זה כבר פרשנות

 ובגלל זה נולד ישמעאל שיענה בחזרה את הזרע שלה.

אם כי נראה לי שהרעיון שאתה מעלה מה לעשות לאויבים הוא נכון

כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה? בהקשר לגירוש הגר? (ועוד פעם באר מים).

גם חז"ל לא ביקרו את שרה על שהכניסה עין הרע בישמעאל וחלה, לפי המדרש. דווקא נשמע שזה לשבחה. או שאומרת למלאך הך והוא מכה אצל פרעה ואבימלך.

ובאןפן כללי עם שרה לא היתה מענה את הגר, אז ישמעאל היה תופס מקום ראשון וטוען שממנו עם ישראל. דבר שהיה גורם נזק גדול. והרי גם אברהם נאלץ להודות לשרה הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך. והטיעון של שרה על חמסי עליך נשמע מנומק ומוצדק, ונשצע שהוא על פי נבואה, ישפוט ה ביני וביניך.

ובאופן כללי סיפורי האבות מוצגים בפשט כאידאליים, שנלמד מהם. למה להביא דווקא את חטא שרה, ואיך זה רלוונטי לדורות?

כשישמעאל עובד עבודה זרה ומנסה להרוג את בנה של שרה יש טעם למה לגרש אותו ואף להכניס בו עין רעה 

אבל אולי זה שהגר מזלזלת בשרה זה סכסוך אישי ואין באמת הצדקה לענות אותה על זה..

כשאני חושב על זה, איך אתה מקיש מזלזול גרידא לאויב ממש?

שאלה טובה, אני לא יודע איך מתייחסים לכל מעשה של האבות, קטונתי

אז הבן שתלד לא יהיה המשך של שרה, כי מבחינת הגר היא כבר לא גברתה.

בן שלא ממשיך את שרה זה בן רק חצי עברי חצי מצרי, ולא עברי על מלא. עם ישראל שיצא תיאורטית כך מישמעאל , הוא רק חצי עברי, זה עם קוסמופוליטי, ולא עם אוניברסלי (לפי הגדרות של מניטו). ולא סתם אברהם מעדיף את ישמעאל בלו ישמעאל יחיה לפניך, עד שה' "משכנע" אותו שהבן צריך להיות משרה.

זה לא סתם סכסוך אישי. הגר ראתה מלאכים סימן שהיא היתה אשה גדולה עם שאיפות רוחניות והשגות חצי נבואיות. לשרה היו אלפי שפחות אבל בחרה בהגר לשפחתה האישית. אברהם ושרה היו כמו מלך ומלכה לעשרות אלפי עבדים ורועים עם השפעה פוליטית בינלאומית, והגר היא בעצם התלמידה-רל"שית של המלכה שרה.  מה שהגר עשתה זה בערך בדןגמא לימינו כמו שאדלשטיין יעשה הפיכה בליכוד נגד ביבי, אז מוצדק לעשות נגדו סנקציות. או כמו שתלמיד יצא נגד רבו גדול הדור. זה ממש לא סכסוך אישי אלא סכסוך רוחני-פוליטי חובק עולם

א. לא מצינו שהאבות השתמשו בעינויים כדי לכוף אחרים לדרכם.   אז לא יהיה ממשיך, שלא יהיה...

ב. ומה יצא מזה, בכל מקרה ישמעאל לא המשיך את שרה  

עינוי הכוונה ענישה. עינוי מלשון עוני. כי ראה ה' בעניי. ועיניתם את נפשותיכם. תענית.

רשי מפרש הכבידה את עבודתה עליה, לזכרוני.

אין פה כפיה על הגר, אלא מלחמת הגנה של שרה כנגד מי שרוצה (מטעמים אדיאליסטים אך מוטעים) לתפוס את מקומה הרוחני כמנהיגה הרוחנית של העולם ולהיות אשתו המועדפת של אברהם, ובכך לגרום נזק לכל האנושות, בטעות, שהרי ראינו שה' מסכים עם שרה ועם גירוש הגר בסוף.

לא יהיה ממשיך זה אומר שכל הבשורה של עם ישראל לתיקון עולם תזרק לפח.

ב. ישמעאל לא ממשיך את שרה. אבל אברהם נותן תחושה שהוא כן רוצה שעם ישראל יצא מישמעאל שהרי ה לא הבטיח עדיין שזה יהיה משרה רק בסוף הפרשה. והןכחה היא ששרה מאשימה את אברהם, ובצדק, "חמסי עליך, ישפוט ה ביני וביניך"

יכול להיות באמת שזה היה הסברא (או חלק ממנה) של שרה.

בכל אופן, הגירוש זה כבר עניין אחר, אחרי שנולד יצחק וישמעאל יצא מהתוכניות - של שרה לפחות.

בכללי אם ללמוד מזה, עדיין לא יודע 

באופן כללי התבניות חוזרות פעמיים:

פעמיים שרה נלקחת בידי מלך, פעמיים הגר מגורשת ומוצאת באר מים עם התגלות. פעממים אבימלך כורת ברית עם האבות ועוד. יש קשר בין הפעם הראשונה לשניה

עם הכינוי "שביעי" נאמר גם ברכה וגם קודש ("ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו")

אבל עם הכינוי "שבת" נאמר בפסוקים רק קודש ולא ברכה, לא? ("שבתון שבת קודש", "זכור/שמור את יום השבת לקדשו")

אבל ממש הגיוני שפספסתי

כתוב ברשי על פי המדרש שברך את השבת שירד מן כפול בשישי. ושביעי מגיע אחרי שישי לכן נראה לי שייך לומר מברך שביעי.

מה גם שקידוש זה הבדלת הדבר. השם שבת נבדל משאר ימות השבוע, בעוד ששביעי הוא המשך מספרי של רביעי חמישי שישי שביעי

השאלה מעולה, @סיעתא דשמייא1 .

השביעי היא הנקודה הפנימית (של ו' הקצוות) וידוע שכל דבר מתברך ממקורו, בשובו אל השורש. מכנגד, הדבר שמייחד את היום השביעי הוא שיש בו 'שבת', שביתה, ומכוחה הוא נבדל ומופרש, מקודש, משאר הימים.

האופוסום (שהוא חיית כיס לכל סוגיו). פשוט הקנגורו והקואלות חיים יותר סביב עץ האקליפטוס שצמח רק באוסטרליה, והקדוש ברוך הוא שמר את הסביבה האקליפטוסית לצורך בניו השבים לארץ ישראל לייבש את ביצותיה (כעין יעקב אבינו שנטע את עצי השיטים לעתיד לבוא לבניין המשכן בדרך ליוצאי מצרים). וכמובן כדי שיבוא כמוהר"ר אהוד בנאי ויכתוב לזכר מאיר אריאל זצוק"ל "אקליפטוס ענק / שורק בלוז כנעני..."

לכן אחיה השילוני אומר לירבעם לך אתך 10 שבטים ולבית דוד שבט אחד, כי שמעון שגר בנגב נכלל ביהודה, ולוי חצי ממנו היה בממלכת ישראל עד שירבעם גירש אותם, ובנימין בחר מרצונו להסתפח על ממלכת יהודה.

אז שבט שמעון כלול בתוך שבט יהודה ולא תמיד נספר כשבט נפרד. וכמו שמשה ברך את אפרים ומנשה ביחד וכלל אותם ביוסף, כך משה כלל את שמעון ביהודה.

שמעון נכלל ביהודה לפי המדרש, כדי שיהודה ירסן אותו, כי הוא שבט קנאי. לכן שמעון לא קיבל נחלה בפני עצמו אלא אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. לוי בכל ישראל ושמעון נפוץ בדרום יהודה

היה חלק מממלכת ישראל.

רשי כותב (בשם מדרש תהילים) "מפני מה לא יחד לו ברכה בפני עצמו, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים (סוף פרשת בלק)"

ישראל היתה מבית אל צפונה.

ומפני שהיה בליבו עליו, הכליל אותו בתוך שבט יהודה

דרומית לבית אל.

כתוב שאביה מלך יהודה כבש את עפרה ובית אל ואז בעשא כבש חזרה. כתוב שבעשא כבש את הרמה, כלומר כבש מקסימום עד בין בית אל לירושלים. אסא כבש בחזרה עד המצפה וגבע. כולם בבנימין.

מערבית ליהודה היו פלשתים.

דרום מזרחית היה את אדום שהיו כפופים ליהודה עד המלך יורם.

יהושפט שלט על אילת כתוב (ומשמע שכל המלכים לפניו מימי שלמה), וגם עזיהו יואש ואחז.

אני לא טוען שנחלת שבט שמעון לא נמצאת כולה בתוך נחלת שבט יהודה, זו היתה מובלעת.

לא התעמקתי בנושא, אבל ממה שאתה כותב, נראה שכל נסיונות הכיבוש היו לכיוון ירושלים ופחות לכיוון הממלכה.

זו כמובן לא אילת של ימינו.

ואניות עשה המלך שלמה באילות אשר את עציון גבר על שפת ים סוף בארץ אדום"

יש,רק מקום אחד שהרי אדום פוגשים ים כלשהו וזה אילת-עקבה.

"יהושפט עשה אניות תרשיש בעציון גבר"

"בימי יהורם פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך"

"הוא עזיהו בנה את אילות וישיבה ליהודה"

"בעת ההיא, בימי אחז, השיב מלך ארם את אילות לארם, וינשל את היהודים היושבים באילות. ו*אדומים* באו וישבו שם עד היום הזה" (כלומר ארם ואדום כבשו את אילת בסיוע ארמי , ודמי המכס על המעבר עבר לארם).

שמעון זה לא מובלעת ביהודה, אלא ערים מפוזרות בנגב ביהודה. אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל.

קשה לומר שממלכת ישראל תכבוש שטחים רחוקים ממנה בנגב, שאין להם רציפות. זה לא כמו היום שבריטניה שולטת על שטח באיים בקצה השני של העולם.

לזכרוני רק חלק משמעון עבר להר,שעיר אבל לא בטוח. רוב השבט גר בערים בנגב מפוזרות ומכיוון שרק בנימין ויהודה מוזכרים כשבטי ממלכת יהודה (וגם לא לוי כי הוא מפוזר) סימן ששמעון כלול ביהודה

בתחילת ספר דברי הימים (סוף פרק ד) מתואר שאחרי כמה מאות שנים מתחילת ההתיישבות בארץ - שבט שמעון עבר מהאיזור שבו הוא היה "מובלע" בתוך שבט יהודה, אל עבר הירדן.

וזה בינתיים הדבר היחיד שמצאתי כמענה לשאלה איך ירבעם בן נבט מלך על עשרה שבטים.

כנראה שכשמונים את לוי ואפרים ומנשה לא מונים את שמעון כי הוא בצוך יהודה.

כשמונים את שמעון ולוי מונים את יוסף כאחד.

כשמונים את שמעון ואפרים ומנשה לא מונים את לוי. וכך תמיד יש 12 שבטים.

אגב לזכרוני שבט שמעון גר בהר שעיר במה שהזכרת. על אדום יהודה שלטה עד ימי יהורם. 

היה בממלכת ישראל עד שירבעם גירש אותם. בנימין הצטרף מעצמו (שהרי אחיה נותן לירבעם 10 קרעים ואומר לו שימלוך על 10 שבטים, ולבית דוד ייתן שבט אחד. זה עדיין 11. כי בנימין בוחר מעצמו למי להשתייך).

את שמעון לא מונים כי כלול ביהודה, כשמונים את לוי אפרים ומנשה. לכן יהודה+שמעון זה שבט אחד

וראו ביקורתו של האברבנאל שם על הרמבן)

הכיוון של קללת יעקב הוא כיוון שאףפעם לא חשבתי עליו והתחדש לי ממה שכתבת לפני. יש בזה היגיון. כלומר ראובן אל ימות רומז שלא ימות מקללת יעקב. לוי האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו רומז לקנאות לוי בקללת עעקב שתוקנה בחטא העגל. ושמעון נשאר בקללתו אז לא בורך. אבל נראה בגלל קללתו נכלל בשבט יהודה לנצח

הוא לא קיבל נחלה בפני עצמו, הוא נכלל בברכת ונחלת יהודה כי כדי שיהודה ירסן אותו, ובגלל מעשה שיטים

ראיתי שמלבד זה המפרשים השונים מציינים עוד שני דברים: שמעון היה השבט הכי קטן מספרית, ויעקב לא בירך אותו (וגם את לוי, אבל שבט לוי תיקן וזכה לברכה)

הוא לא קיבל נחלה בעצמו אלא בתוך נחלת יהודה כדי שירסן אותו, פיתוח של אחלקם ביעקב רק שמצא רק ביהודה ולא נפוץ בכל ישראל כמו לוי. עד כאן זה די ברור מאליו.

אפשר לומר ששמעון נכלל ביהודה כדי שירסן אותו כי שמעון שבט בעייתי, והוכח זאת המעשה שיטים.

אמנם עולה כאן קושיא: שמעון בברכת יעקב בעייתי בגלל היותו קנאי קיצוני ועוד נגד התבוללות של שכם ונשואיו עם דינה (והמקובלים אומרים שזמרי גלגול שכם וכזבי גלגול דינה). ואילו במעשה זמרי ושיטים שמעון נכשל בהפך הגמור, לא בחוסר קנאות אלא בהעדר קנאות, בעוד שפנחס הקנאי (משבט לוי!) תיקן את המצב. קצת תמוה אז מה הבעייתיות של שבט שמעון.

פעם היה לי נסיון תירוץ אבל שכחתי. אנסה להזכר.

האם שמעון לא היה גדול והתקטן רק במפקד השני בגלל מגפת שיטים?

גם את ראובן הוא לא בירך. במה ראובן תיקן? ועוד דתן ואבירם ואון בן פלת היו מראובן.

אבל הוא כנראה הבין שאחלקם ביעקב זה לא ברכה (וגם שאר מה שנאמר לראובן שמעון לוי חוץ מ'אל תותר')

וכתוב "כל אלה שבטי יעקב 12, וזאת אשר ברך להם אביהם איש כברכתו ברך אותם".

כלומר גם ה"קללות" על ראובן שמעון ולוי היו ברכות. יותר נכון תיקונים איך לתקן את הבעיתיות.

לראובן הברכה היא "כוחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז" כלומר יש ייתרון לראובן שהוא הפותח והיוזם (ראינו גם במכירת יוסף ואת 2 בני תמית) אבל זו יוזמה גלמית שלא מצליחה ורק יומרת בעיות (גם במעשה בלהה הוא יזם לקנאות לכבוד לאה שהרי זה היה מיד אחרי פטירת רחל. אבל זו היתה יוזמה שהרסה ולא בנתה). לכן התיקון הוא: פחז כמים אל תותר. זה קללה אבל זה תיקון,שבמקום שראובן יניה המנהיג, הוא יוסר מההנהגה ורק ייזום.

לשמעון ולוי הברכה היא : אחלקם ביעקב. כלומר דווקא כשיופצו אז יביאו ברכה, כמו שבט לוי שאין לו נחלה ונפוץ בעם ומלמד אותם תורה.  יש אומרים שגם שמעון ולוי אחים זה ברכה. לפי אונקלוס כלי חמס מכרותיהם זה ברכה, כי הוא מתרגם: גיבורים בארץ מושבותם עשו גבורה.

שהרב גורן כתב על זה בספרו "תורת המקרא", על אתר. עיינו שם ותהנו.

(אגב הוא משתמש שם במושג שיש תמיד 12 שבטים לפי כל חלוקה. המושג הזה מופיע גם ברמבן בפרשת קרח, על המטות שמשה שם באהל העדות; לא זוכר אם הוא ציין את זה).

אני מניח שכל אחד טוב שיקרא מה שפוגש אותו

אז הנה שלושה ספרים תורניים שהיו טובים לי:

- כשהייתי צעיר יותר היושר האינטלקטואלי של הרב שרלו היה קריטי לי. האתר מורשת נפל, אז אני ממליץ דווקא על הספרים שאיגדו תשובות אינטרנטית שלו, כמו 'רשו"ת היחיד' וכו

- הספר 'השותפות הגדולה' של הרב זקס עושה עבודה טובה מאוד בנוגע לאבולוציה ודרווניזם. לפני כמה שנים קראתי את הפרקים הרלוונטיים ממנו - וזה היה בדיוק במקום בשבילי - ועכשיו אני באמצע קריאה של כל שאר הספר

- הספר 'מאוהל מועד לימי מועד' של הרבנית שטרנברג שיצא לאחרונה נורא כיפי לי. מהלכים למדניים ואולי אפילו ישיבתיים על המועדים, שבסוף כל אחד מהם יש משהו שאפשר לקחת ממנו לחיים

גם אבל לא רק

(הפרקים הרלוונטיים הם ו, יא, והנספח)

(חלקם הלכו גם יותר רחוק מהרמבם)

גם הרב קוק בלנבוכי הדור מציע אפשרות כזאת

(כמדומני שיש גם לרב סולובייצ'יק ספר על הנושאים האלו, אבל הוא באנגלית ועדיין לא הגעתי אליו)

(לא בדקתי, אבל אני מנחש שהפירוש של מפעל משנה תורה מספיק. אם אתה במוד אקדמי, תחפש את הספר של קליין ברסלבי)

לנבוכי הדור פרק ה

3. אולי גם הרב שם טוב גפן בספרו המימדים הנבואה והאדמתנות. אבל לא בטוח אם זה לגבי גן עדן.

הרב שרקי בשיעוריו על בראשית מביא הוכחות למה גן עדן של האדם הראשון חייב להיות רוחני בפשט, ולא גשמי בעולם הזה 

(למשל, לפי הנפש החיים, המשיכה לרע הפכה להיות 'פנימית' יותר. לפי הרמבם, האדם ירד בדרגתו והוא נזקק להמנע גם מהמפורסמות שאינן מושכלות)

עיין בהקשר הזה בכוזרי פרק ב.

בס"ד

כן. כבשר ודם, קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי להבין. כי אנו רגילים ומתנהלים בזמן. 

אולי קבלה יכולה מעט להבהיר. אולי לא.

מה עם הרב דסלר ב"מכתב מאליהו" על חטא האדם הראשון? (אבל זה אולי יעורר עוד שאלות...אין לדבר סוף כי

אנחנו לא רק רוחניים ושכליים נטו. אולי זו הכוונה "במופלא ממך אל תחקור".)

אבל כדאי לשוחח על כך עם תלמיד חכם העוסק ומבין בדברים כאלה. רגע, מה עם הרב נויגרשל?

יש לו תכנית, נדמה לי, ביום שלישי בערב בקול חי. הוא תמיד מרתק. אולי זה יעזור מעט.

לנו, כשאנו מתחילים להרהר ולחשוב על זה, מתחיל ...כאב ראש. הראש שלנו מן הסתם לא יכול

להכיל את מה שלמעלה ממנו. השכל מוגבל.

שחטא אדם הראשון הוא למעשה חלק מבריאת העולם.

הרי אדם ביום השישי, ולאחר מכן כתוב:"וירא ה' את כל אשר עשה והנה טוב מאד"-כולל החטא, אבל למעשה לא כולל התשובה 

לפי ויקרא רבה, פסיקתא דר"כ ומדרש הגדול - הקב"ה דן את אדה"ר ביום שישי והאדם "יצא בדימוס" (=ברחמים) כבר באותו יום, ולכן לכאורה זה כולל את התשובה, כי בלי התשובה - למה רחמים?

לפי הגמ' בסנהדרין ואבות דרבי נתן הוא רק נענש באותו יום, ואז אפשר לומר שאת התשובה הוא עשה בשבת, זה כבר לא חלק מהבריאה.

אבל זה יוצא מתאים, כי השבת היא החלק הקדוש והרוחני של הבריאה, שמובדל מעולם החומר, מעין עולם הבא, וגם התשובה היא לא שייכת לעולם החומר, אלא חסד אלוקי עליון ביותר...

תקרא פרק א בלנבוכי הדור. כדאי מאוד גם לשמוע את השיעור הראשון של הרב שרקי בסדרה על לנבוכי הדור.

לגבי 2- ה' אלהים אומר לאדם "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו".

איך אדם הבין בכלל מה זה טוב ורע אם אלו מושגים שחיצוניים אליו? כנראה הייתה לו איזו תחושה גולמית, דימיון, הבנה שכלית או משהו כזה.

אבל למה שהוא ירצה לאכול משהו שיכניס בו גם רצון לרע?  ומה התחדש לאישה אחרי דברי הנחש "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע", הרי היא כבר יודעת שהעץ הוא "עץ הדעת טוב ורע"?

החידוש הוא "והייתם כאלהים". ואפשר לדרוש לשבח שהם רצו להיות כמוהו כדי להידבק בו יותר ואפשר לדרוש לגנאי שהם קינאו בו (או שילוב של שני הדברים).

כמובן שאופן ידיעת הטוב והרע שונה אצל ה' ואצל האדם, אבל אדם ואשתו רצו ידיעה פנימית יותר של הטוב והרע, שיותר מזכירה את ידיעתו של ה' אותם ממה שהם מרגישים עכשיו.

זו לא סקרנות להכיר משהו חדש גרידא, זה סקרנות שמשולבת עם רצון להידבק בה' ע"י העולם שברא.

נשים לב- 1. הציווי לא לאכול נאמר לאדם לפני בריאת האישה.  2. בפרק א לא מוזכרים עץ החיים ועץ הדעת.  3.  בפרק ג בדו שיח בין הנחש והאישה הם משתמשים בשם "אלהים" ולא בשם "ה' אלהים" (בו נאמר האיסור לאדם).  4. האישה לא אכלה מיד אחרי מה שאמר לה הנחש, אלא "שכנעה" את עצמה לאכול- "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל".

לכאורה לא הייתה שום התגלות ודיבור של ה' אלהים לאישה עד שהוא קילל אותה (בפרק א' ההתגלות היא בשם אלהים). חוסר ההתגלות הזו יצר אצל האישה גם חסרון בקשר פנימי עם הקב"ה יחסית לאדם, וגם רצון עז יותר משל אדם להיות דומה לו. ועם כל זה היא הייתה צריכה באופן אקטיבי לשכנע את עצמה לאכול למרות האיסור ע"י התבוננות במעלות העץ.

כנס לאתר סמיכה תחפש שם את המבחנים יש שם משנת תשסט

אכן מאנשים שנבחנו לפני כארבעים שנה, שמעתי שנבחנו בפועל רק על סימני העיון.

עד לפני שבע שנים, במשך שנים רבות היו סימני עיון (הסוגיות העיקריות של בישול, מוקצה, מלאכות, הטמנה) - שבהם היה צריך ללמוד את כל הטור, ב"י, שו"ע ונו"כ ודעות האחרונים המפורסמות בסוגיות ובעצם כדי לעבור בוודאי בהצטיינות היה צריך לדעת את הסוגיות עם ראשונים על בוריין  

ובנוסף היו שאלות בקיאות שבשבילן היה צריך לדעת את כרך ג' במשנ"ב מכריכה לכריכה. כלומר כולל הערות מהבאר היטב ושערי תשובה שלא נכנסו במשנ"ב וכולל ביאור הלכה ושער הציון. (לא היו חייבים לזכור כל שם בשער הציון, אבל כן את ההערות שנכנסו שם).

כשהרב יצחק יוסף נכנס כנשיא המועצת הוא הכריז על יותר עיון, אך בעצם השווה שצריך ללמוד את כל כרך ג' (ס' רמ"ב-שמ"ד) טור ב"י, שוע רמ"א ומשנ"ב. יש בזה יתרון שכשלומדים טור-ב"י פוגשים את הסוגיות, מצד שני הוויתור על העיון בסימנים המרכזיים פוגע מאוד בירידה לשורשי הסברות והיכולת לדמות מילתא למילתא בשאלות מתחדשות, והוויתור על ביאור הלכה מפסיד הרבה סוגיות ועניינים חשבים שמתבררים רק שם.

והpdf רק דלף

בכל מקרה.

הכי טוב לפנות לכותב/הוצאה לאור

כל העליה פעמיים, ואז רש"י, ופסוקים שאין עליהם רשי אז תרגום.

הייתרון בלקרוא כל יום, שזה הופך את פרשת השבוע לפרשת כל השבוע, שמלווה אותך כל השבוע,  ולא רק לפרשת השבת.

יצא לי לעשות לפי החק לישראל (כל יום בין 4 ל6 פס', בליל שישי 26 פס', ובשישי השאר)

ויצא לי ללמוד כל יום עליה אחרת - לדעתי זה יותר נוח..

שניים מקרא לכל פסוק, ואחריו אונקלוס. רש"י אצלי זה לימוד אחר (שאני מקווה להתחזק בו)

בדרך כלל אחרי שחרית ולוקח 5-10 דק'.

לפעמים אני לא מספיק בזמן ואז אני משלים בשבת עצמה

אפשר גם לקרוא פסוק ואז תרגום ורשי פסוק פסוק, ואז אחר כך לקרוא מקרא שני את כל העליה ברצף

אם לא יכול לצאת מהבית הוא אנוס

וזה לא הלכה או מצווה אלא מנהג.

לכן (לדעתי. אני לא פוסק) ניתן להקל אפילו לחבוט בעציץ או שיביאו לו מעט אדמה לחבוט.

אבל שישאל רב

לא בשעת הדחק, אלא לכתחילה!

כך נוהגים רוב-ככל עם ישראל!

למרות שכבר לא רלוונטי אבל יהיה טוב לדעת

מתנצל על הזלזול בשאלה.

הכל טוב אחי

חב"ד והאשכנזים - חובטים על קרקע מרוצפת.

בגלל ביאליק

בגלל אושיק לוי

ביאליק ידע מקרא על בוריו, בכל גיל, לאין שיעור יותר ממקביליו בהתאם הגילאי מהציבור הדתי-יהודי הישראלי כיום. אגב, דוגמא מצוינת לאינטלקטואליזם יהודי יחד עם משכילות היה ברדיצ'בסקי, שעליו התפרסמה לאחרונה סקירה מקיפה, כולל השפעה מרחיקת לכת שהיתה דווקא להשקפתו הסקפטית בעניין הציונות על דור שלם של הנהגה צעירה שהגתה בכתביו, התחבטה בחיבוטיו היהודים-קוסמופוליטיים, ובשורה התחתונה דווקא קיבלה החלטה לדבוק ברעיון העלייה וההתיישבות בארץ, ערב תום האחיזה התורכית או מייד אחרי תפיסתה ביד האנגלים. בקיצור, אז זה עוד היה המצב של האפיקורסים לפני שנהיו, כדברי בערל, עמארצים.

למד בוולוזין והיה בקיא בהכל הרי כתב את ספר האגדה.

כאילו לא מכיר את כל המילים של השיר, רק שמעתי אותו ברדיו ברכב כמה פעמים במהלך חיי, ובהתחלה בכלל לא הבנתי שזה חוזה לך ברח, אלא משהו כמו "חוזר אז לך, חוזר אז לך. הלילה הוא אפל כל כך"

אבל הכי טוב של ביאליק  זה נדנד😉

יש שיר של ביאליק ויש את השיר שביצע אושיק, וחיבר יעקב רוטבליט.

בגלל התהליך הנפשי שמתואר שם

ואהבתי ממש את השאלה

היא מופרכת לחלוטין.

דוד המלך, שהוא לו 18 נשים והסתבך בגלל המשיכה שלו אליהן, פתאום הופך לסמל להט"בי דגול על בסיס משפט אחד מתוך הקינה הזאת לחברו הטוב?

ככל שיש נורמליזציה לנושא הזה, מצטמצם המקום של חברות אפלטונית. כאילו שני גברים לא יכולים להיות חברים טובים ולהפתח רגשית בלי להיקרא גיי.

נראה לי סביר, בהתאם להקשר לדמות ולתקופה שהכוונה היא שהאהבה בניהם הייתה נעימה יותר מאהבה מינית.

אני לא מתכוונת לזלזל בסיפור האישי שלך, אני מדברת על הפסוק הזה והפרשנות הזאת בפני עצמה.

אין דבר יותר יפה מספר בראשית

הפסוקים

המילים

הסיפורים

המשפחות

הבריאה

הכל

הכל מתחבר לספר אחד גדול ויפה

חוץ מזה שרוצה להיות באמונה מספיק חזקה בה' כמו שהוא היה.
אבל בעיקר בגלל תקופה קשה שאני עוברת

אבל יש שמה גם סוג של תקווה, אור בקצה המנהרה הכל כך חשוכה הזאת.
כמונו בעצם,  יש רגעים של חושך גמור אבל בסוף יהיה טוב, בטוח יהיה טוב, אנחנו כבר בטוב.

כמו כן, היה לנו אברך בישיבה שהיה אומר שלביינישים יש יצר הרע לא להשתמש בשוטנשטיין. יש סיבה לא להשתמש בשוטנשטיין - כשלא צריך אותו ואז הוא מאריך את הלימוד. אבל אם הוא עוזר - אין באמת סיבה לא להשתמש בו

יש הרבה פסוקים שמהם נשמע שעם ישראל שכן באוהלים: 'ותרגנו באהליכם' 'לך אמור להם שובו לכם לאוהליכם', 'וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו', 'והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו', 'וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו', 'לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו' ועוד

האבן עזרא כתב שהם הקימו סוכות בתחילת החורף מפני הקור (הרעיון של סוכות כהגנה מפני הקור מופיע גם במורה נבוכים וביוספוס). במכילתא נראה שזה קשור ל'ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה' - כשמי שלומד שהיו שם סוכות ממש לומד מההשוואה ל'ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת'. ויש רוקח שאומר שזה סוכות שהקימו בארץ סיחון ועוג

מהמכילתא גם נראה שמי שאומר שסוכות היו הענן לומד מישעיהו, שאומר שבגאולה העתידה 'וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה. וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר'. ושכרגיל אצל ישעיהו, נבואת הגאולה לעתיד דומה בדמותה לגאולת מצרים. (וזה מתכתב עם 'יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש')
 

ראיתי היום שכותבים שגם בתהילים יש משהו דומה: 'סכות חשרת מים עבי שחקים'. הרמבן במפתיע סובר שעל דרך הפשט הסוכות הם ענני הכבוד (וגם הוא מצטט את ישעיהו). אולי בגלל המילה 'הושבתי', אולי בגלל שאז הטעם לזכירה יותר פשוט (לזכור את חסדי השם ביציאת מצרים)

את הפסוקים האלה. (חוץ משובו לכם לאהליכם שזה פיוטי, כמו וישלח שאול את יתר העם לאהליו).

אבל מאיפה היה להם אהלים? האם בדרך נס? ואם כן מה זה בסוכות הושבתי? אולי כולם היו מעיין בדואים רועי צאן והיו לכולם אוהלים במצרים, והם רעו את צאנם במקביל לעבודות הפרך.

איך בדיוק סוכה מגנה מקור? סוכה מגנה משמש.

דברי הרוקח מאוד דחוקים.

האם "למען ידעו דורתיכם" מדבר רק על הסוכות שאחרי רעמסס? לא נשמע מוזר? חמה חשוב לזכור זאת אם זה היה חד פעמי? מן הסתם סוכות.נקראו כך כי שם היה נס ראשון שה' עשה להם סוכות או הצמיח להם עצים לעשות סוכות וקראו שם המקום סוכות, אהל הסוכות היו בכל מחנה. כשם שמי מריבה נקראו כך אבל היה להם מים בכל חניה.

לא התכוונתי שבפשט סוכות זה הענן. ענן מכונה סוכה רק בלשון פיוטית, בעוד דפרשת המועדות בויקרא אינה פיוטית.  אבל זה אותה פונקציה, הסוכה מצילה והענן הצל עליהם כשהלכו בדרך, ככצוב "וענן ה עליהם יומם בנסעם מן המחנה" ובתהילים "פרש ענן *למסך* ואש להאיר לילה". זה כמו שנתתי לך פסק זמן כל יום וכל שבת שוקלד יקר. ואני אומר "למען תזכור כי פינקתי אותך בםסק זמן" במילא אני מתכוון גם לשוקולד היקר בשבת. כנל למען ידעו דורותיכם כי בסוכות, במילא יהיה מכוון לא רק על הסוכות בהם הם גרו במחנה, אלא גם על הענן שהצל עליהם בנוסעם מן המחנה.  וכמובן כמו שאמרת שענן מכונה בפיוטי סוכה, ולכן יש קשר ביניהם כי שניהם מטרתם לצל.

הקושיא שלך על האוהלים מצויינת.  (בוכה איש לפתח אוהלו אפשר *אולי* להבין פיוטי כמו וישלח שאול את יתר העם לאהליו, אבל שאר הפסוקים אכן מראים שהיו להם אהלים ולא סוכות)

בכל מקרה גם אם זה סוכות ממש זה לזכור את חסדי ה. כי אין במדבר מספיק עצים בשביל סוכות ל3 מיליון איש. וכמו "שמלתך לא בלתה מעליך" אז ברור גם " כי ה אלוקיך ידע לכתך את המדבר זה 40 שנה ה עימך לא חסרת דבר" וה עשה נס שיצמחו עצים לסוכות ל3 מיליון, או הכין להם בנס סוכות מוכנות. כמו המן, השמלות, הבצקה, והבאר.
 

(כך גם מסביר הרמבם במורה והרמבן לפי הדעה שסוכות ממש היו)

ועוד איך בדרך טבעית יש סוכות במדבר ל3 מיליון איש? כאשר מן ומים ושמלות אין מספיק בדרל טבעית?

לפי הדעה שהסוכה זה ענני כבוד, הסוכה מזכירה לנו את ההשגחה של ה' עלינו

אבל בכמה מקומות בחזל נראה שהסוכה מזכירה לנו את המשכן - אולי כהרחבה של הענן ששכן על המשכן. ואז בעצם בסוכות אנחנו מעירים את הגעגוע לתקופה שבה היינו צמודים לה' ותחת עננו. (כשבארץ המקדש כבר רחוק, ומגיעים שלוש פעמים בשנה לבקר, כביכול כמו בנים שגדלו ובאים לבקר אצל ההורים)

הפירוש האחרון מסתדר עם צילא דמהמנותא

הודאה לה' על כך שאנו אומה ענווה שלית לה מגרמא כלום אלא רק אלוקים בתור האתוס הלאומי , וגעגוע למצב שבו באמת אנו חיים בתודעה שלית לנו מגרמינו כלום ולא בכוחי ועוצם ידי.

עוד יש לזכור שאין מצוות והגדת לבנך בסוכות

מצוות והגדת לבנך בסוכות. ובהיגוד לפסח ושבועות הגאונים מנסחי התפיחה קבעו זאת כזמן שמחתינו ולא כזמן ענני כבודינו/סוכתינו כלומר זה לא על מאורע היסטורי, שבכלל אין אנו יודעים מהו ומתי היה,בניגוד ליציאת.מצרים ומתן תורה.

לכן בעיקר צריך לבדוק איזו חוויה בסיסית יוצרת הסוכה אצל היושבים בה (בניגוד לאותו אחד שאמר שזה בסדר לשבת בסוכה מתחת לתקרת בטון כי היא לזכרון בעלמא כאתוס לנומוס)