פורום בית המדרש (עמוד 7)

בו.

(עד לפני כמה עשרות שנים המבחן עדיין היה בעל פה, וכלל רק את איסור והיתר. אבל כן למדו כבר גמרא טור בית יוסף שולחן ערוך טז שך פתחי תשובה)

האמת שגם היום, לפחות בשלבים מסויימים צריך להביא המלצה, אבל איני יודע מי בודק אותה.

(היתה גם וועדת חריגים לצעירים שרצו להבחן, באיזה שהוא שלב פשוט אפשרו לכולם...)

יש רמות שונות של רבנים.

יש מי שרואה עצמו כרב עיר, יש מי שרואה את עצמו על כסא הדיין, ויש מי שרואה את עצמו מחנך בישיבה תיכונית או מכינה קדם צבאית למשל.

ברור שלא לכל סוג של רבנות יש צורך בידע עצום וביכולות פנומנליות של זיכרון, שינון, הבנה וניתוח.

אי אפשר שרף הכניסה (כלומר תעודת הרבנות הנמוכה ביותר) תצריך יכולות של פסיכומטרי 750.

מיכה ו' ה'

avid;font-size:21.7px;">עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'

רשי:

"ומה ענה אותו בלעם בן בעור" - מה אזעום לא זעם ה' (במדבר כג) שלא כעסתי כל אותן הימים "מן השטים" - שחטאתם לי שם דעו צדקותי שלא מנעתי טובתי ועזרתי מכם עד הבאתי אתכם לגלגל וכבשתי לפניכם שם את הארץ.

זה הרי אחד מעשר זכירות שצריך לזכור בכל יום.

אמנם אין לי תשובה מוחלטת מחז"ל

אבל אני חושב שרעיונית זה בא ללמד מוסר כמה אדם שרוצה משהו (רע במקרה הזה) יכול להתעלם מסימני אזהרה - אפילו מעל הטבע כמו בעל חיים שמדבר איתו 

וכל הפרשה נועדה להראות שה' מעל המאגיה של קללות וכו

'בשר ודם המבקש להנקם מחבירו מעלים את דבריו שלא יבקש הצלה, אבל הקב"ה ישגיב בכחו ואין יכולת להמלט מידו כי אם בשובו אליו, לפיכך הוא מורהו ומתרה בו לשוב'
 

באופן כללי נדמה לי שיש הרבה סיפורים בתנך בהם הקב"ה מעביר אנשים או נביאים סדרת חינוך (פרעה, אליהו, יונה)
 

(זו אולי לא תשובה מלאה או לגמרי מספקת, ובכל זאת זו נראית לי תשובה טובה)

...."וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא"

ואז בלילה השני השם אמר:

"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה."

"ואך – על כרחך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. ואף על פי כן, 'וילך בלעם'. אמר, שמא אפתינו בדברים ויתרצה" (רשי)

...שצריך אומץ ובטחון בשם  כדי להשמיע באוזני מלך מואב ושריו ארבע פעמים ברכות מופלאות במקום הקללות

שהם ציפו ממנו לקלל

אבל נשמע לי שיש לך פרשנות משלך לפרשה. תרצה לחלוק אותה בתגובה להודעה הראשונה או בשרשור חדש?

...."וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק, הִנֵּה-בָאתִי אֵלֶיךָ--עַתָּה, הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה:  הַדָּבָר, אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי--אֹתוֹ אֲדַבֵּר."

"וַיַּעַן, וַיֹּאמַר:  הֲלֹא, אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְהוָה בְּפִי--אֹתוֹ אֶשְׁמֹר, לְדַבֵּר."

"וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק:  הֲלֹא, דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה."

"וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק:  הֲלֹא, דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה. אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב--לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה, לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי:  אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֲדַבֵּר. וְעַתָּה, הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי; לְכָה, אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים."

ממש קידוש השם. שלא לדבר על זה שהשם זיכהו להוציא מפיו ברכות מופלאות על עם ישראל .

זה עובדה פשוטה.

אני מתכוון לזה:

מצד אחד : " וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה."

מצד שני: "וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא,"

הרב שרקי השווה זאת לפילוסוף ניטשה, שמצד אחד היו לו דעות אנטישמיות מסויימות ומצד שני היה נאמן לאמת והיה חייב להודות שעם ישראל הוא העם הנפלא בעולם

בסוף ה' מראה לו שבפנימיות עם ישראל אין שום חסרון כי האתוס של ישראל מבוסס רק על אלוקים, ואלוקים הוא מושלם "מה אקוב לא קבה אל, ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו. אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו".

אין שום כוח טומאה הנובע מהטבע, בישראל "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל"

האתוס היחיד של האומה זה ה', ומכיוון שה' מטדלם אז גם האומה באתוס שלה מושלמת. כאשר מצד האתוס עצמו נאמר "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" ומצד הופעת האתוס בחיי הכלל בעולם הזה, יש דורות שנאמר על האומה "כי זנתה אמם הובישה הורתם".

וכמו שאומר הרב קוק "אהבתינו את האומה לא תפריע לנו מלבקר את מומיה, אבל כשמסתכלים בפנימיותה, רואים שאין שם מום כלל אלא כולך יפה רעייתי ומום אין בך"

...ולכן שלמות נמדדת כך.

אתה באח מכיר את הסיפור על נוסע בספינה שרצה לקדוח חור בחדר שלו.

חוץ מזה עם כלל הדור לא רשע, אז גם עוונות היחיד לא מחייבים גלות, למשל בדור השופטים בפלגש בגבעה עם ישראל היה רשע יותר מדורו של מנשה מלך יהודה אהל לא התחייב גלות כי לא היה מלך וזה היה אוסף של פרטים חוטאים והחטא לא מוסד בסדרי הציבור הקולקטיביים או הפוליטיים

כי עלון מכון ויצמן לילדים היה נקרא פי האטום וד"ל ואכמ"ל וזה

רק מפאת כבודו של בלעם כביכול.

לע"ד

האתון היא מעין משל לעם ישראל

ודי לחכימא

רק הכלים הפוליטיים והגשמים בישראל נמשלו לחמור כמו חמורו של משיח. אפילו יוסף נמשל לשור ולא חמור. חמור זה חומרי מדיי.

נראה שדווקא האתון זה משל לאומות העולם. 

ר' אפרים מלונטשיץ כתב:

"ויפתח ה' את פי האתון. נראה שגם זה צורך שעה היה להראות לו כי הוא דומה לחמור זה שאין מטבעו לדבר, ולכבודן של ישראל לבד פתח ה' את פיו כך בלעם רק לפי שעה פתח ה' את פיו בנבואה לכבודן של ישראל, ושלא יאמרו האומות אילו היה לנו נביאים חזרנו למוטב"

רבנו בחיי:

ע"ד הפשט דבור האתון נס גדול וחוץ מדרך הטבע והיה זה לכבוד ישראל, כי הקב"ה הפליא לעשות ורצה לשנות סדרי בראשית בדבור הבהמה לומר שאפילו הבהמה תכיר ותדע שאין השליחות הזה ראוי להעשות, והנה זה כאדם שאומר להרים שיכסוהו ולגבעות שיפלו עליו, ואין צריך לומר המין האנושי שהוא משכיל, כי אפילו הבהמה שאין לה שכל תשכיל שאין ראוי להסכים בקללת עם כי ברוך הוא

בלעם רצה לקלל. ושיחק עם הקב"ה חתול ועכבר. האתון הבינה שזה לא בסדר. הוא התעקש לא להבין.

תחשוב על ההר הבודד=ארץ החוילה

אפילו יש לך נהר

… בניגוד למשה  שהוא שליח של השם.

לשם יש תוכנית על  שהיא נשגבה מבינתי אבל בפשטות אני חושב שאף אחד לא זכה להוציא ברכות כאלה על עם ישראל כמו בלעם ועובדה שהם מצותתות בסידורים , ובדרשות  לאורך כל ההסטוריה.

… לא יכול להיות שהשם ישים ברכות כאלה בתוך כלי פחות ערך.  כנראה בלעם ידע את תוכנית השם שנאמרה לאברהם בברית בן הבתרים "יידוע תדע….."

ולפי הגמרא יעץ לפרעה את אשר יעץ כדי להגשים את התוכנית הזאת עד "ואחרי כן יצא ברכוש גדול". לכן כאשר הוא הלך אל בלק הוא הבין שהוא לא הולך לקלל אלה לברך.

שהברכות של בלעם יותר גרועות מהקללות דל אחיה השילוני (מס' תענית).

אז הברכות שלו כשלעצמן לא כאלה...

…  

"ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך…"

אצל משה הקשר חי, וגם אצל איוב הגוי המוסרי

אברהם סתיו

אבל עצם זה שהמלאכים תוארו כשרפים משמע שהם נדמו לנביא כדמות נחשים מעופפים, כשם שיחזקאל קורא למלאכים אחרים חיות ואופנים על שם מראיהם.

עצם זה שבני ישראל בטעות הקטירו לנחש של משה בימי אחז, מרמז על זה שהיה בדמות נחש עם כנפיים כדמות מלאך שרף אולי

אז תדע שיש לך רעיונות מקוריים ממש. תמשיך)

אני חשבתי שלשרפים קוראים שרפים כי הם עשויים מאש (במראה הנבואה כמובן). כמו שבמרכבה של יחזקאל הכל אש

אז הסתכלתי עכשיו במפרשים, וראיתי שהרדק והריד מפרשים ככה. והרדק מציע שזה מסמל שהדור של ישעיהו חייב כליה
 

אבל רבי אליעזר מבלגנצי חשב על הרעיון שלך: שהשרפים של ישעיהו הם נחשים עם כנפיים (והוא מביא את הפסוק 'ופריו שרף מעופף'). והוא מציע שהם מסמלים את אשור ובבל, האויבים של עם ישראל, ומביא כמה ראיות

אם השרפים מייצגים את אשור ובבבל, אז למה הם אומרים קדוש קדוש קדוש, למה ה' מתייעץ איתם, ולמה הם מכפרים על חטאי ישעיהו? והאם זה לא מקרה שגם הם בדמות חיות וגם האופנים והחיות של יחזקאל חלקית נראים כחיות או יצורים משונים? באופן כללי התיאור של השרפים בישעיהו הוא כפמלית מלאכים המלווה את ה', וכן חז"ל כך פירשו.

גם להשוות אותם לשרי האומות בדניאל קשה, כי שרי האומות נראים כאנשים ולא כחיות, והמלאכים העושים שליחויות נראים אחרת מאשר פמלית המרכבה של ה', גם יחזקאל מבדיל בפרק ט בין האופנים והחיות, לבין האיש לבוש הבדים המשמש כמלאך שליח

מעניין שברוב תרבויות העולם, כולל סין ואינדיאנים, יש נחשים עם כנפים ובדרך כלל קשורים ליצורים טובים (למעט הדרקון האירופי) זה מראה אולי על סמל בסיסי בנפש האדם ואולי מתקשר ל"ואיבה אשית בין זרע האשה לזרעך" על הנחש, שמתהפך לטוב כשהוא מעופף, או אולי בגלל היראה ממנו

"וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדבריו" תהילים. ולא רק תוצאה אחת של השני

(כמו 'כי מאסת את דבר ה' ' שנאמר לשאול)

אבל לכאורה למאוס בחפץ או מקום זה למאוס בו עצמו, ואילו במרגלים בתורה נשמע שלא מאסו אלא פחדו.

מצד שני אולי אתה צודק. מאיסה לעיתים היא פשוט דחית הדבר כמו "וימאס באוהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר"

לא זוכר בדיוק, יש את התקיפה החריפה של הרב את ש"י הורוביץ (נראה לי זה שמו) על כך שטען שהעם היהודי סיים את תפקידו ויכול להכחד. בעקבות מאמרו הרב כותב טת למהלך האידאות.

יש את התוכחה של הרב את החרדים על כך שלא לומדים אמונה, "לא מפני שיש בי כוח לזעוק אלא מפני שאין בי כוח לידום".

יש את הביטויים החריפים כלפי החילונות הציונית במאמר נשמת הלאומיןת וגופה באורות בעיקר לקראת סוף המאמר. ולא זוכר איפה הוא מכנה אותה "חרס מצופה בסיגי כסף".

שמעתי בשיעור של הרב לונדין שהרב קוק פרסם פשקווילים "איתמר בן אב"י, בלום פיך!"

ולא זוכר כרגע עוד מחאות ותוכחות.

מבטא את ההנהגה כלפינו, שאנחנו קוראים לו בשם לפי השגתנו. וכעת כשהשגתנו מוגבלת נראה שהשם שלו אינו אחד עם הטוב והשלמות אלא פועל דברים שונים ואף סותרים את הטוב והשלמות שלו.

אבל ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד - שיתגלה לכל שכל הפעולות שנראו לנו הפך מהטוב והשלמות - הכל אחד

דומה לרעיון שהביאו בשרשור אחר בעניין השעשוע בגילוי שהכל היה טוב.

ומבואר יותר בתחילת ספר תלמוד עשר הספירות ובעוד

זה הציטוט מסוף הרמב"ם שם: "ופי' לחתום רוצה לומר שיפסוק במקום שאינו ראוי לפסוק"

לפי מה שנראה ממנו הכוונה ב"לחתום" זה לעצור באמצע או לסיים עד הסוף,
אולי אפשר לומר שלדעתו "להאריך ולקצר" מדבר על פתיחה בברוך, ו"לחתום ושלא לחתום" זה על לסיים בברוך.

במכל מקרה, ראיתי את הפירוש הזה בויקישיבה-

אחת ארוכה ואחת קצרה - כלומר, ברכה אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר - ברכה שהיא ארוכה, לדוגמה "יוצר אור" אסור לקצר אותה, לדוגמה להגיד רק "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכול" אלה צריך להגיד אותה כמו שהיא לקצר, אינו רשאי להאריך - כלומר, ברכה שהיא קצרה, כמו "אהבה רבה" אסור להאריך אותה ולהוסיף לה עוד מילים שלא נכתב במפורש שצריך להגיד אותם.

לחתום, אינו רשאי שלא לחתום - כלומר, ברכה שבה חותמים, (שמסיימים בה ב"ברוך אתה ה'...",) כמו לדוגמה "אהבה רבה" אז בה אסור להוריד את ה"חתימה" אלה צריך להתפלל כמו שכתוב במפורש ושלא לחתום אינו רשאי לחתום - וברכה שבה לא חותמים בסוף, כמו ברכה מברכות הנהנין, אסור לחתום בה.

להאריך/לקצר-לברך את הברכה הראשונה או לא

לחתום/לא לחתום-לברך את הברכה האחרונה או לא

הפסקה האחרונה מדברת על חתימת הברכה, יש שחותמים "בברוך אתה" ויש ברכות שלא חותמים ב"ברוך אתה", ולגבי להאריך ולקצר קאי על הברכה עצמה, אם זו ברכה ארוכה, אל תוריד מילים לפי דעתך והשגתך, תקרא כל מילה שכתובה, ואם זו ברכה קצרה, אל תוסיף מדעתך, תקרא בדיוק מה שכתוב

...

דברי ה"שפת אמת":
אך י"ל דכתיב התאוו תאוה. ומשמע שלא הי' להם תאוה. שהיו למעלה מהטבע. חירות מיצה"ר. ולכך הי' נראה להם שנכון שיהי' להם תאוה ושיזכו לעשות נחת רוח להשי"ת על ידי שיאכלו בקדושה אף בשר גשמי. וז"ש נפשנו יבשה כו' שלא קיימו בכל נפשכם. כמ"ש במד' בכל נפש ונפש שברא בך. שהוא ביטול כל הרצונות ותאוות להשי"ת. וזה לא הי' להם שהיו למעלה מבחי' הנפש. אבל לא הוטבו דבריהם להשי"ת שצריך האדם להיות חרד יותר לירא פן יבטל ח"ו רצון השי"ת ולא יביא עצמו לידי נסיון אף שיוכל לזכות למדריגה ע"י זה שזה נקרא לגרמייהו קצת. כי מי שירא באמת לעבור רצון השי"ת מרוצה יותר בפשיטות. [ובאמת כל הנסיונות משום מאן דאכיל לאו דילי' בהית לאסתכולי כו' וזהו טובת השי"ת אבל כשכן רצון האדם נק' לגרמייהו]:
שבני ישראל התאוו שתהיה להם תאווה, כי בזה רצו לעבוד את השי"ת מתוך קשיים ומניעות - תאווה. ומתוך כך לשבור אותה, לקיים את מצוות ה', ולהתעלות למעלה יותר מקודם.

מה הבעיה בגישה כזאת? היא משבר חינוכי עמוק ממה שמשה רצה להנחיל לעם. - האדם מצווה לעבוד את ה', בלי חכמות, אלא כעבד לפני רבו. זה שלימותו. החיפוש אחר תאוות כדי כביכול לעשות נחת רוח לקב"ה, הוא בדיוק ההפך מזה, וכמו שכותב השפת אמת יש בזה נגיעה עצמית. אם האידיאל הגדול של בני ישראל היה לעבוד את ה', היו עובדים בתנאים שה' סיפק להם במדבר וזהו. אך בני ישראל רצו יותר, וזה היה לא לדעת המקום ולא לדעת משה.

נפתחו פה לאחרונה כמה שירשורים בעניין.

בגלל שזו הייתה הפעם היחידה שהוא באמת נשא הכל לבד. לפני ואחרי היו את הזקנים איתו.

אגב משה מאוד האמין בהאצלת סמכויות, רשי אומר (בפר' פינחס או וזה"ב  לא זוכר כעת) שמשה הציע ליהושע להקשיב לזקנים ואפילו ה' רצה שיהושע יהיה דומיננטי יותר.

ה' "נשבר" כביכול, ומשה הוא זה שמחזק אותו, בעוד שבקברות התאווה זה הפוך

במתאווים זה היה ילדותי. משה אומר שם כאשר ישא האומן את היונק. הם תינוקות. לה' זה לא כזה מפריע (אולי בשלב זה) אבל למשה כמנהיג זה קשה ושובר.

במרגלים זה חוסר אמונה מובהק וצועק יותר מהכל.  לה' זה הכי קשה וכואב החוסר אמונה וביטחון בו 

משה יכול להתמודד עם היצר הטבעי של האדם לחטוא, קורה לכולם.

מה שהיה קשה למשה זה היצר העל טבעי שהיה לבני ישראל, שהם חיפשו על מה להתלונן.

זה מה ששבר את משה

"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה."

מסתבר שלנשיאי העדה "המרגלים" לא היתה זכות בחירה בנושא.

הנפקא מינה שלי בזה היא ואני אומר את זה כל שנה , שלמי שיש הקשרים שלילייים בסיפור ומשליך אותם לגבי מצבים עכשוויים

צריך לחשוב פעמיים.

כתוב שזחטא המרגלים הוא חטא במפורש "אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר, ארבעים שנה אקוט בדור...אשר נשבעתי ב*אפי* אם יבואון אל מנוחתי".

רצןן ה לכלות את ישראל בפרשה לא משתמע לשני פנים.

גם עוונות בית ראשון ושני היו צפוים מראש, זה אומר שלגיטמי לעשותם?

...הסיור בארץ . כנראה שהוסכם לדווח את העובדות על פי הקריטריונים שמשה נתן.

המרגלים נצמדו להסכם הזה. כלב הבין שבגלל שכל הדיון הזה נעשה לעיני כל העם

העובדות המוסכמות מלכתחילה ישפיעו לרעה על העם ולכן הוא קפץ בראש והביע את דעתו

וכך שבר את המוסכמות.

הרי זה ברור לפי מהלך הדברים  בפרשה.

כמובן ש "מה' מצעדי גבר כוננו"  כי זה מה שהשם תכנן מראש לקשור את ארבעים יום שהם תרו את הארץ

לארבעים שנה במדבר.

בשיפוט של הקב"ה, כלב הוא "עבדי", הוא "וימלא אחרי", גם בדברי משה בפרשת מטות ובפרשת דברים חוזר לגביו שהוא מילא אחרי ד'. כך גם מופיע בספר יהושע. 

בשיפוט של הקב"ה, המרגלים הם "העדה הרעה" הם "מוציאי דיבת הארץ", הם "תרבות אנשים חטאים" הם ממסי לב העם, הם המורדים בד'. 

בשרשור אחר טענת שהם מחפשים קדושה, יש מהלך כזה שטוען שהם נבהלו שבארץ יצטרכו לעסוק בעבודה ועדיף להשאר בחוץ לארץ ולסיים מסכתות בסיני - אבל זו בדיוק המרידה בקב"ה, הקב"ה ייעד את עם ישראל לקיים את התורה בארץ ישראל הממשית, לא באיזה עולם רוחני מדומיין.

בעומקי עומקים, יש מקום לטעון שחטאי הכלל הם מכוונים מלמעלה. יש כיוון כזה בתורת ר' צדוק בפרט ובביהמ"ד של איז'ביצע בכלל. אבל מהלכים כאלו חייבים זהירות רבה - לא לקחת מהם 'היתר' לעבירות.

הנפקא מינה  היחידה שלי בזה היא  , שלמי שיש הקשרים שלילייים בסיפור ומשליך אותם לגבי מצבים עכשוויים

צריך לחשוב פעמיים

אז ברעיון אני מסכים איתך, שכאילו משהו לא בסדר בדיווח ובניתוח, ויש כאן גם שאלה גדולה על העם שהסכים לעשות ככ הרבה בשביל משה וה', ופתאום הם סומכים על כלום...

מצד שני, הא גופא קשיא, הרי לא בשופטני עסקינן. ובכלל כשמנסים להבין את מטרת המרגלים, זה לא מובן בשכל ועוד פחות ברור כשמנסים להבין מתוך הטקסט. וכל זה דווקא מבהיר שהנושא לא היה ריגול במובנו הפשוט וכשפנו לעם והחלישו אותו זה בעצמו היה בעיה, כי לא מדובר בשליחות טקטית אלא בשליחות של גדולי העם רק במטרה לחזק את העם (בנתטם לצו "והתחזקתם!"). ולכן דווקא החלק הזה נקרא בשפה אחרת ממה שאתה מציג.

(לעצם השאלה - הרבה פרשנים פירשו 'וזרעו יורישנה' = 'ולזרעו יורישנה'. כלומר שהוא יוריש את הנחלה בעצמו לבניו, בניגוד לשאר הדור. או שזו הדגשה שהנחלה תהיה לזרעו לעולמים, כמו שכלב אומר בספר יהושע: 'וישבע משה ביום ההוא לאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם')

דוד כבש עד לבוא חמת ויותר.

עצם זה שהתורה בחרה בניסוח כזה, מראה שכנראה יש פה רמז עבה לדוד, חוץ מהפשט שזה חברון לכלב.

אם זה ספוראדי אפשר לעשות מנוי לאוצר החכמה לכמה ימים ולעשות את מה שצריך.

(גילוי נאות וכו').

אבל קח בחשבון שהרבה סטודנטים מחזיקים פרויקט השו"ת (ותוכנות מצוינות נוספות) בחינם מטעם מוסדות הלימוד.

ככלל אם יש לך הרבה אפשרויות שונות, באתר של מכללת אורות יש היצע מדהים של אתרים תורניים (אוצר החכמה, פרויקט השות, כותר מאמרים תורניים ואולי יש עוד...). נכנסים דרך האצר של המכללה.

האם מותר להשתמש בקוד של חבר וכדו? תשאל את הרב שלך. (אישית אני קניתי פעם קורס אחד במכללת אורות, הוא עלה פחות מ1000 שח ואיפשר לי להנות מכל האתרים הנל ועוד רבים, גם מאה שנה אחר כך...).