מדוע התגובה למותו של ערבי - 'זעזוע', ולמותו של יהודי - 'צריך בדיקה'

אברך בישיבת עוד יוסף חי העלה על הכתב דברים אקטואליים על פי שיחה ששמע מהרב יצחק שפירא. "התמיכה במדינה כמדינה ולא כמקום שנמצאים בו יהודים רבים, מביאה לרדיפה, אלימות, עינויים והריגה"

• י' טבת תשפ"א - 07:03 25/12/2020

הקדמה

כל אירוע המתרחש בעולם בכלל ועלינו בפרט, אנו צריכים להסתכל עליו במבט של תורה, וכך לנסות להבין מה הקב"ה שואל מעימנו.

סוגיה זו אליה אנו ניגשים מורכבת יותר מסוגיות רבות ביהדות, כאשר לומדים תורה אנו צריכים לכוון כמה שאפשר לדעתו של נותן התורה, כאשר אנו מכריעים בפסיקת הלכה אנו צריכים להיזהר כפליים, אך כאשר אנו ניגשים לברר סוגיה העוסקת בדיני נפשות ועוד דיני נפשות בין יהודים צריך להיזהר עשרת מונים, ובפרט בסוגיות הנוגעות בשנאת חינם הגורמת לאריכות הגלות.

השוואה לאירוע בכפר דומא

על מנת להמחיש את המורכבות שבסוגיה, נערוך השוואה קצרה בין התגובות של מועצת יש"ע למעשה ההרג של אהוביה לאירוע ההצתה בכפר דומא. גם באירוע בדומא וגם במוות של אהוביה, הסערה הציבורית נובעת מהטענה שיהודים הם אלו ביצעו את המעשה. באופן פשוט בשני המקרים לא היה ברור למבצעים מה תהיה התוצאה. אך ישנו הבדל גדול, בכפר דומא נהרגו ערבים ואילו באירוע הנוכחי ההרוג הוא יהודי.

תגובת מועצת יש"ע לאירוע בדומא:

מועצת יש"ע ומועצה אזורית מטה בנימין הגיבו על האירוע בו נהרג תינוק ערבי בכפר דומא: "מביעים זעזוע ושאט נפש מהרצח הנורא שהתרחש הלילה בכפר דומא. כראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון אנו מחזקים את ידי כוחות הביטחון במרדף אחר הפושעים ומקווים כי הם יתפסו במהרה ויבוא על עונשם עד תום. זו לא דרכם של תושבי יש"ע שביום יום מנסים להתמודד עם מציאות ביטחונית מורכבת תוך שמירה על מרקם חיים עם השכנים הפלסטינים, ובמקרים רבים אף מצילים חיים באמצעות צוותי הרפואה הישוביים בכל שעות היממה ללא שום הבדל בין יהודי לערבי".

ואילו תגובת מועצת יש"ע להרג אהוביה:

יו''ר מועצת יש''ע דוד אלחייני שוחח עם השר לביטחון פנים אמיר אוחנה ומפקד מחוז ש"י ניצב משה ברקת על האירוע החמור שהתרחש היום בו נהרג אהוביה סנדק ז"ל מבת עין במהלך מרדף משטרתי באזור בנימין.  אלחייני הציג בפניהם את דרישת מועצת יש"ע לחקור ללא משוא פנים את האירוע החמור ולהגיע אל חקר האמת בהקדם האפשרי".

כפי שאנו רואים כאשר מדובר במוות של יהודי נער גבעות מועצת יש"ע טוענת שהאירוע חמור וצריך לחקור ללא משוא פנים. אך כאשר מדובר ברצח של ערבים בכפר דומא, אשר חודש לפני כן יצא מאותו כפר מחבל שרצח ופצע יהודים (בצ. גדעון מרחק לא רב מאותו כפר. רצח מלאכי רוזנפלד הי"ד), הם מגיבים בזעזוע ושאט נפש מהרצח הנורא. כמו כן הם תמכו ישירות בעינויים של העצורים על תיק זה.

לכאורה בהסתכלות טבעית של יהודי התגובה אמורה להיות הפוכה לגמרי, בדומא נהרגו אויבים (אולי "מחפים על פשע", אבל אויבים). ואילו במקרה שלנו נהרג יהודי שכולו מסירות לעם ישראל וארץ ישראל.

מדוע זוהי התגובה הטבעית של יהודי?

יהודים הנאמנים לתורה ולנותן התורה מבינים שיש הבדל בין יהודי לגוי, בלי להתבייש אנחנו מעיזים לומר ה' בחר בנו עם ישראל, כמשפחה כעם כדי שיהיה לנו קשר איתו. כך כאשר נהרג יהודי חלק מהמשפחה הזו וחלק מהקשר הזה, אנחנו מזדעזעים, אחד מהמשפחה שלנו העם בו בחר ה' נהרג!! ובטח ובטח כאשר יהודים בני עמינו הם אלו שהרגוהו!! 

אבל להזדעזע לשמע מותם של אויבים, שכנים של אלו שרצחו יהודים חודש קודם לכן, השמחים לשמע הירצחם של בני עמינו?! 

אם ברור לנו שהייחודיות שלנו היא שה' בחר בנו ונתן לנו תורה שעל ידה יהיה לנוקשר איתו, הדבר הראשון שאנו עושים זה לשאול את עצמנו מה ה' רוצה? ממה הוא רוצה שנזדעזע? ברור שמותו של יהודי בן לעם ה', הוא זה המזעזע. ואילו מותם של אויבים לעם ה' אינו מזעזע כלל.

מדוע יהודים מסוימים מגיבים אחרת?

כיוון שיהודים מסוימים לא שמים מול עיניהם את הקשר ביניהם לבין שאר היהודים מכוח היותנו בנים לה' אלוקינו, אלא הם חושבים שהקשר ביננו בנוי על המדינה; כאשר קמים יהודים ואומרים שהקשר שלנו כעם ה' חשוב יותר מהקשר שלנו כמדינה (כיוון שהמדינה לא דואגת ליהודים כמו שהיא צריכה לדאוג), אותם אנשים נעשו 'אויבי המדינה'. אותם נערי גבעות המוחים על התנהלות הקלוקלת של השלטון בסוגיות רבות, נעשו לאויבי המדינה. כך ממילא אם הם עשו משהו לגויים, לא משנה אם הם עשו או לא, צריך לענות אותם כי הם אויבי המדינה. בכך שהם לא צייתו למדינה, הם רצחו חלק מהמדינה. 

אך כאשר המדינה הורגת אותם, קרה אמנם אירוע חמור שצריך חקירה צריך בדיקה, אבל אין רצח מזעזע ואין גינויים והצהרות, כי בסוף הרגו את אחד מ'אויבי המדינה'.

לצערנו דברים אלו אינם ברורים דיים בציבור, לא שמים את הקב"ה ואת התורה מספיק מול העיניים, לא שמים לב שיש הבדל בין אוהב לאויב. יש עם הנושא את דבר ה' ויש אויבים הנלחמים ומפריעים. 

לצערנו אנשים תומכים במדינה כמדינה ולא כמקום שנמצאים בו יהודים רבים, וכך בלי משים תמיכה זו מביאה לרדיפה, אלימות, עינויים והריגה. והאווירה היא סלחנות, ה' ירחם!!! זה מה שנגרם כאשר מחליפי את הזהות היהודית, את הזהות שלנו כעם שנבחר על ידי ה', בזהות וירטואלית של מדינה ושל שלטון הרודף את 'אויבי המדינה'.

והאלקים יבקש את נרדף

המשמעות הפשוטה של הפסוק "והאלוקים יבקש את נרדף" הוא כך: שם אלוקים זו מידת הדין, מידת הדין מבקשת-תובעת את העוול שעושים לנרדף. בעצם ה' נמצא בצד של הנרדף, ותובע את דינו מהרודף. בפירוש זה של הפסוק, ה' נמצא יחד עם הנרדף. ולכן הנרדף אינו רוצה להיות במקום הרודף, הוא מעדיף להיות נרדף ואפילו להיהרג מאשר להיות רודף.

אך כאשר מתבוננים קצת יותר לעומק מבחינים שמעבר למידת הדין הכתובה בפסוק ישנה גם מידת הרחמים. על מנת להסביר זאת נתבונן תחילה במילה "יבקש". כתוב בתהילים "בקשו פני תמיד" כלומר חפשו תמיד את הקשר עם ה'. אנחנו כיהודים מחפשים את ה' מאד רוצים 'לתפוס' אותו ולהיות איתו בקשר. כך גם בפסוק שלנו ה' מחפש את הנרדף הוא מאד רוצה להיות בקשר עם הנרדף, מדוע? כיוון שאצל הנרדף בפנים יש המון רחמים, הנרדף כל הזמן רוצה שהמציאות תהיה אחרת תהיה טובה יותר שיפסיקו לרדוף אותו ושהכל יהיה טוב. 

הקב"ה רואה את העוול שנעשה לנרדף והוא כועס, הוא מתלבש במידת הדין וטובע את עלבונו של הנרדף, אך ה' לא אוהב להתלבש במידת הדין, לכן ה' מחפש להיות בקשר עם הנרדף המלא רחמים ורוצה שהמציאות תהיה טובה יותר, כדי שגם הוא יהיה מלא רחמים על המציאות כמו הנרדף ולא יתלבש במידת הדין.

כך עולה שישנו את הפשט, בו הקב"ה רודף את הרודף כיוון שהוא עם הנרדף (כמובן שאין מקרא יוצא מידי פשוטו). אך ישנו פירוש פנימי, על פיו בעיקר מה שחשוב לקב"ה זה להיות עם הנרדף בגלל מידת הרחמים שבו. 

כעת כאשר אנו מבינים שיש שני פירושים בפסוק, אחד של מידת הדין ואחד של מידת הרחמים אנחנו צריכים לשים לב באיזה פירוש אנו רוצים להתמקד. האם אנו בעיקר רוצים שה' ירדוף את הרודפים, כך שאנו מתנהגים בצורה כזו של נקמה ודין. או שאנו בעיקר רוצים את הרחמים, שהמציאות תהיה טובה יותר. כפי שאמרנו ה' מבקש דווקא את הנרדף הוא מחפש את הרחמים שנמצאים בתוכו לכן עלינו לרצות יותר ויותר את הרחמים הנמצאים בתוכנו.

כאשר אנו רוצים להתמקד במידת הרחמים, בעצם אנו אומרים שאנחנו מאד מאד שמחים להיות בצד של הנרדפים ולא בצד של הרודפים. במה ה' הכי מתעניין? ברחמים שיש לנרדף על המציאות, ברצון שלו שהכל יהיה אחרת, שיהודים לא ירדפו יהודים ושכל היהודים יהיו קשורים לה'. אנחנו לא רוצים שיהיה לנו כוח ונעשה להם את מה שהם עשו לנו, כך שוב מה שיקרה זה שה' יבקש את נרדף והפעם זה לא יהיה אנחנו. אלא אנחנו רוצים שה' ירחם על המצאות, שכבר לא יהיו לא נרדפים ולא רודפים. אך כאשר ישנם כאלו, ה' רוצה שנהיה בצד של הנרדפים, שם הוא נמצא, מחפש את הרחמים. לכן אנחנו בצד של הנרדפים ויותר מזה אנחנו מוכנים לקבל ייסורים ולשלם מחירים כדי להיות בצד של הנרדפים. 

כאשר אנו רוצים להיות בצד הנרדפים, אנו שמים לב עד כמה הרודף באמת רודף. אך כאשר יש מדינה וירטואלית ולא רודף ונרדף, אנשים מתייחסים בסלחנות לשנאת חינם גדולה המביאה להרג יהודי על ידי יהודי אחר. לעומת זאת כאשר אנו שמים לב שיש רדיפה ואנו בוחרים להיות בצד של הנרדפים, אנחנו רוצים גם את החיצוניות וגם את הפנימיות. אנחנו כואבים על המצב – במידת הדין. ואנחנו רוצים שה' ירחם – במידת הרחמים.

כאשר דוד המלך היה עם שאול במערה הוא מסר את נפשו ואת נפשם של כל החיילים שלו כדי לא להיות מהרודפים. הוא יכל להרוג את שאול ולסיים את כל סיפור הרדיפה, מן הסתם מיד הוא היה מתמנה למלך והכל היה בא על מקומו בשלום. אך דוד המלך ידע שהאלוקים מבקש את נרדף הוא בחר להיות עם הנרדף ועם הקב"ה ולא להיות ח"ו מהרודפים.

כמו כן גם אנחנו שמחים מאד שאנחנו בצד של הנרדפים תומכים בנוער הגבעות לא מגנים ולא כועסים אלא אנחנו איתם נרדפים כי ה' איתם מחפש את הרחמים שלהם על המציאות את הרצון שהכל יהיה אחרת. לאחר שאנו שמים לב שאנו בצד הנכון, אנחנו יכולים לשים  דגש על הרחמים שיש בתוכנו ולא רק על מידת הדין המתוחה על הרודף.

שנזכה שה' יתמלא רחמים עלינו  ויוציאנו מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה במהרה בימינו אמן.

[1] עתי תור על פי שיחה ששמעתי מפי הרב איציק שפירא ראש ישיבת 'עוד יוסף חי' לע"נ אהוביה סנדק ז"ל.

בס"ד

אם יש זכות אחת שעומדת לצידה של מגפת הקורונה זה שהיא הצליחה לגאול את מדינת ישראל ממערכת בחירות רביעית ברצף, ונתנה לאזרחים קצת לנשום בין סגר לסגר מללכת לקלפיות. כעת, הקורונה ב"ה בדרך להיעלם מחיינו בעזרת השם ובעזרת החיסונים, מה שאומר שאפשר לחזור למגפה המוכרת – חוסר היכולת להרכיב ממשלה והיציאה פעם אחר פעם לקלפיות.

בזכות כך שהיה קצת אוויר לנוח ולנשום ומכיוון ואת מערכת הבחירות האלה אני רואה מבחוץ ונכון לעת כתיבת שורות אלו אני לא נמצא בקמפיין כלשהו (ב"ה יש לקוחות אחרים ועבודה מהמגזר הפרטי, למי שדואג למחייתי), אז את תריסר השבועות הקרובים שנותרו עד הבחירות אחזור לכתוב את 'קריאה שלישי(ת)', הטור השבועי שהתחלתי לכתוב במועד א', אי אז לפני קצת פחות משנתיים. מקווה שיהיה מעניין ואשמח להערות שלכם.

כחלון מודל 2021

אחת השאלות שבנט בוודאי שואל את עצמו בימים האחרונים זאת השאלה האם היה נכון להתמהמה עם ההכרזה על עצמו כמועמד לראשות הממשלה. בנט כזכור, לא מיהר לעשות כן אלא חיכה שיוכרזו בחירות ורק אז להכריז על מועמדותו. הוא לא רצה שהמומנטום ישבר לפני כן. מה שבנט לא חשב שיקרה זה שסער יפרוש מהליכוד, יקים מפלגה חדשה, יכריז על עצמו שהוא מתמודד לראשות המפלגה, והופ תגנוב את המשבצת עליה הוא עמד עד כה.

אומנם עוד יש סיכוי לשינויים במפה הפוליטית, אבל בנט כבר מבין שלהיות ראש בראש עם נתניהו הוא כבר לא יהיה בבחירות האלה. אז איך בכל זאת הוא יוכל למקסם את כוחו הפוליטי ולהרוויח מכך גם שהוא אינו עומד בראש המפלגה השנייה בגודלה? התשובה לכך תמונה בכך שבנט מסרב להגיד אם הוא ישב עם ביבי או לא. אבל לפני כן בואו נחזור אחורה לבחירות 2015.

בחירות 2015 הגיעו ואיתם מפלגה חדשה, מפלגת כולנו. היה זה כחלון שאחרי תקופה קצרה מחוץ לפוליטיקה, חזר והקים מפלגה חדשה שמטרתה העיקרית היא לקדם מספר נושאים ובראשם שכחלון יעמוד בראש משרד האוצר. בכל תקופת הבחירות סירב כחלון להגיד במי הוא יתמוך, האם בנתניהו שאת מפלגתו הוא עזב, או שמא בצמד ציפי ובוז'י שעמדו בראש המחנה הציוני. "מי שיענה לדרישות שלי" הוא אמר באותה התקופה "בו אתמוך לראשות הממשלה". הסוף כמובן ידוע לכולם, שני ראשי המפלגות הבטיחו לו שהוא יהיה שר האוצר שלהם וכך באמת היה בסוף.

זה גם מה שבנט ככל הנראה מתכוון לעשות, גם אם כעת הוא עדיין ממשיך להצהיר בקול על מועמדותו לראשות הממשלה. יש לו עמדות מאוד ברורות מה צריך לעשות בכל הקשור להנעת הכלכלה של מדינת ישראל והיציאה ממשבר הקורונה. יש לו גם תפקיד שהוא מאוד מאוד חושק בו, וזה כמובן לחזור לתפקיד שר הביטחון. לכן, אם הוא רוצה למקסם את הכוח שלו עליו להתרכז בנושאים האלו ולפנות לראשי המפלגות ולהגיד להם שאותו לא מעניינת עכשיו הפוליטיקה הקטנה, יש לו מה לקדם ומי שיאפשר לו לקדם אותם בו הוא יתמוך להקמת הממשלה.

במקרה כזה, אם בנט היה רגיל שנתניהו מחכה לדקה האחרונה על מנת לסגור איתו, אזי שבעת סגירת הקלפיות אם אכן תהיה לנתניהו אפשרות להרכיב מממשלה, בנט יעמוד בראש סדר העדיפויות שלו בשביל לסגור דברים. בצורה זו בנט בעצם גורם לנתניהו להיות זקוק להמלצה שלו אצל הנשיא ובשביל שזה יקרה, לסגור איתו הסכם קואליציוני עוד לפני שמתחיל מצעד המפלגות לריבלין. זאת מציאות שיכולה לקרות רק במידה ובנט ישמור על כל האופציות פתוחות, אבל גם אם יסיר מסדר היום את הרצון שלו להתמודד כעת לתפקיד ראש הממשלה.

עצם העובדה שבנט עדיין מתעקש להצהיר על עצמו 'המועמד לראשות הממשלה נפתלי בנט' היא בעייתית ואף עלולה לפגוע בו ולהפוך אותו לבדיחה. נכון לכשיו הסיכוי שלו לחזור להוביל על סער ולהיות המפלגה השנייה בגודלה הוא נמוך ביותר. לכן הוא צריך לשנות גישה. עליו להציב דרישות ברורות ותוכנית פעולה מסודרת שאותה הוא רוצה לקדם, להציג אותה בפני האזרחים ולהצהיר בצורה ברורה שרק מי שיתן לו את הסמכויות לקדם את זה, איתו הוא ישב בממשלה הבאה. כך הוא יצליח בענק להגיע לרמת השפעה חזקה בכנסת הבאה.

רוח סער ותקווה החדשה

"כנראה שהמילה סבלנות לא בלקסיקון שלו" אמרה ח"כ (לשעבר, נכון לעכשיו) מיכל שיר בריאיון לגלי צה"ל על גדעון סער רגע לאחר שפרש מהליכוד והקים את תקווה חדשה. לדבריה, "גם בנט ושקד קיבלו 12 מנדטים יום אחרי הפרישה וסיימו מתחת לאחוז החסימה, לא בטוח שגדעון סער יסיים עם הרבה יותר".

יש מי שיאמר שדבריה של שיר היו הטעיה לליכוד שחשב (כפי שאכן קרה) שפניה למפלגה של מי שהיה הבוס שלה בעבר, גדעון סער. אבל עם כל הכבוד, כאשר עושים הטעיה ניתן להשתמש במילים קצת יותר עדינות מאשר מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה ולירות לעצמך ולמפלגה שלך ברגל. כמובן, ששבוע בדיוק לאחר הדברים האלה התפטרה שיר מהכנסת והצטרפה למפלגת 'תקווה חדשה'.

אלא שבאמצע קרה עוד מקרה וזה מה שיוגדר לאחר מכן 'ליל החניונים'. כאשר בליכוד רצו לבדוק עם שיר האם היא מתכוונת לבוא ולהצביע בעד דחיית פיזור הכנסת בשבועיים נוספים אמרה שיר שהיא לא מרגישה טוב ולכן לא כדאי שהיא תגיע לכנסת. בליכוד איחלו רפואה שלמה והמשיכו הלאה. הם לא תיארו לעצמם ששיר תחבור לשלושה ח"כים מיש עתיד, תתחבא איתם בחניון, וברגע האחרון תיכנס למליאה ויחד איתם תפיל את החוק ואת הרוב המסתמן שהיה לו. יום לאחר מכן היא התפטרה.

המעשה של שיר הוא דרגה חדשה של חוסר מוסריות שנראתה בכנסת. למרות דבריה הקשים על סער, שיר ידעה שהיא בדרך למפלגה החדשה שלו. היא גם ידעה שכל עיכוב של הבחירות יכול להביא מועמד חדש שיפגע בסער, כפי שהם עצמם עשו לבנט. לכן, במקום להתפטר ולהחזיר את המנדט לליכוד כפי שהיה מצופה ממנה ברגע שהיא החליטה לערוק, היא החליטה לנצל את הדקות האחרונות שלה כחברה בליכוד והפילה את החוק שקידמו בסיעה שלה.

לא לענות לטלפון (השכל) זה משהו אחד, לא להגיע להצבעה (אלקין) זהו גם מעשה שבסדר לעשות. להשתמש במנדט שנתנו לך על מנת להפיל בעזרתו את הממשלה שבה היא יושבת, גם אם מדובר בממשלה המושחתת ביותר שקיימת, זה מעשה לא מוסרי. סער רוצה להביא תקווה חדשה לעם ישראל, פוליטיקה נקייה ממה שהכרנו בשנים האחרונות. חבל שהוא עושה את זה בדרכים לא ישרות, ואפילו מעט מסריחות. וכל זה עוד מבלי לומר מילה אחת על המהלך של אלקין...

מילה לסיום

בימים האחרונים עולים מכיוונים שונים הטענות שכחול לבן לא רצו לאחר את הבחירות בכמה שבועות בשביל שלא חלילה ייווצר מצב שרוב המדינה תהיה מחוסנת, דבר שישחק לידיו של ראש הממשלה. מבחינתם, עדיף שהבחירות יהיו במצב מסוכן מאשר שנתניהו יקטוף קרדיט. אם זה באמת נכון, אל תגידו יותר 'ישראל לפני הכל', אלא 'שנאת נתניהו לפני הכל'.

בני גנץ: יש מקום לעיר בירה פלסטינית בירושלים - חדשות מדיניות ופוליטיקה

ואם בבחירות הבאות הוא גם לא יעבור אחוז חסימה בכלל זו תהיה ברכה.